את אוהבת את הבחור שלך, אבל לא מאוהבת בו. מה הלאה, לקחת את הרגליים המגולחות ולעזוב, או שהגיע הזמן להתבגר?

רומן על אמת?

מוצאי שבת. אין שום דבר בטלוויזיה ועוד פעם התעצלנו לצאת. אני מחליטה שהלילה אני רוצה להיות לבד, אני מחליטה שמחר אני לא רוצה לקום לצידו. אני מפהקת פיהוק מלאכותי, מעפעפת, מטעימה קול מתפנק ואומרת לו שאני חותכת לישון.
אני מכניסה את הסיגריות/פלאפון/מפתחות לתיק הורדרד ומתקדמת לעבר דלת הכניסה, מותירה לו לעכל כמה שניות, והוא מבין שאני חותכת לישון במיטה אחרת. במיטה שלי, שלא כמו בכל מוצאי שבת. ידעתי שהוא לא יבקש ממני להישאר, לישון איתו. הבחור שלי שוקל מילים לא מתוך גאווה, אלא רק מתוך חשש שמא יעיק. הוא הרגיש בזרות הפתאומית וניסה למשוך עוד כמה רגעים, משווה לאותה סצינה דרמטית אווירה נינוחה.

כמעט חודש שאני מתלבטת על טיבו של הקשר הזה. כל יום אני קמה עם החלטה אחרת, לקחת את הרגליים המגולחות שלי ולעזוב, או מצד שני להתבגר ומהר. אני אוהבת אותו, באמת. הוא כל מה שביקשתי לעצמי. חכם כמו איינשטיין, חתיך כמו דודי בלסר, מוצלח כמו יאיר לפיד, שנון כמו ארז טל. הוא משלים אותי, אני משלימה אותו, בלי פערים. בזוגיות הזאת אין חלוקת תפקידים. אנחנו זיווג הוליוודי. אהבה שהתחילה לפרוח אחרי שנים של היכרות עבותה. החיוך שלו מלווה אותי מחטיבת הביניים, לתיכון, לצבא ולחיים האמיתיים שאחר כך. אני מכירה אותו בימים הקשים שלו, עם תספורת “קלי” שפיארה את פדחתו כשהיה בן 17. אני מכירה את בית ההורים שלו, את הכלב של אחותו, את החצר בבית הספר שלו, את מדי הצנחן שלו. אני מכירה אותו מקצה לקצה, ולראשונה בחיי זה לא מסתמן כחיסרון. אני יכולה להגיד כל יום בביטחון מוחלט שהוא כל מה שאני מייחלת לעצמי.

כאן בדיוק נקטעת המלודיה המתקתקה ששמעתם עד עכשיו – הכל דבש, אבל איפה הניצוץ?! איפה הדמעות, הקנאה, הרכושנות, הברק בעיניים, הנשיקות הארוכות והאיטיות, הרומנטיקה. חסרה לי תקופת החיזור שמעולם לא הייתה, חסרים לי הגישושים הראשוניים, הציפייה לטלפון, לרוץ לספר לחבר’ה, ההתרגשות. איפה הטלנובלה מהחיים, איפה תמלילי השירים, איפה הסרטים האהובים, איפה הרגש. כי הכל טוב ויפה (ממש יפה אפילו), אני אוהבת את הבחור שלי, אבל אני לא מאוהבת בו. כבר חודש שרציונל ואמוציונל מתקוטטים בתוכי. כבר חודש אני שוקלת לב ומוח במאזניים. אני נקרעת בשאלה המהותית כל כך, האם זה נורא לאהוב מבלי להיות מאוהב? ואולי זה רק סידור נוח, ואולי זה רק הפחד מהלבד, ואולי זה הלחץ החברתי, אולי זה בכלל הוא, שלא נותן לי לאבד את הצפון ואולי ואולי ואולי.

הפחד הכי גדול שלי זה לשקוע בביחד שלנו, ביחד מאוד פוטוגני, ולהבין רק כשיהיה מאוחר מידי שטעיתי. אני מפחדת לפגוש ברחוב מישהו שאולי יהיה פחות חכם, חתיך, מוצלח ושנון מהבחור שלי, אבל המישהו הזה יצית אצלי משהו ששכחתי שקיים. אני אחייך אליו חיוך חדש שלא הכרתי, שהבחור שלי לא הכיר. אני מפחדת להרגיש שבזבזתי את הזמן, או אולי שביזיתי את הזמן. מפחדת לחשוב שמא לימדתי את עצמי לאהוב, משום שמול העיניים הנוצצות שקופידון שלח לי, הבנתי מה היא בעצם אהבה. עולים לי בראש תסריטים של פגישה בעיתוי הכי לא נכון, עיתוי שיעמיד אותי בפני החלטות קשות והרות גורל, כמעט בלתי אפשריות. אני מפחדת להבין, כי אולי הבחור שלי הוא סתם אשלייה, ומעבר לפינה מחכה לי האהבה הגדולה באמת, אהבת חיי עם כל הרומנטיקה והקיטש. ואז מיד מכה בי הרציונל (או הצד הפולני שלי) שמקריא סטטיסטיקות יבשות מהעיתון שקובעות כי ההתאהבות שורדת מקסימום 36 חודשים, ואחריה רק האהבה נשארת.
אז אולי זכיתי. זכיתי בקשר יציב, קשר שגם כשיעברו 37 חודשים יישאר משהו אמיתי ממנו. כי אולי ההתאהבות הזאת (אם קיימת בכלל) שמורה לגילאים מסוימים, לתקופות מסוימות, לסרטים בטלוויזיה. יום ראשון בבוקר, קמתי לבד.

תגובות

  1. סילביה

    תצמדי אליו. שלא תעזי לשמוט אותו.

    • אלמוני

      חיכיתי הרבה זמן כדי לכתוב לכם. כדי להגיב אני עזבתי בעל טרי לאחר שנים של מגורים משותפים. עזבתי כי רציתי את הכל. את כל הפרפרים, את כל הסרטים והספרים. עזבתי כי מצאתי את אהבת חיי ימים ספורים לפני החתונה שלי. היום לאחר שנה ביחד עדיין יש את הכל וזה רק הולך ומתגבר.
      הלב ניצח את השכל ובגדול. ומה לעשות הלב יותר חכם, תמיד ולא יעזור דבר.
      אם אין פרפרים גם אחרי 30 שנה, ויש עוד כאלו זוגות, אז מצטערת חברים, זה לא היה אמור להיות.

      • אנונימוס יקרה. קראתי את תגובתך והערצתי את האומץ. אני במצב דומה כרגע (אם כי כבר שנתיים אחרי החופה) , ומתלבטת. אם אפשר , הייתי רוצה לשמוע עוד. תודה.

      • רויטל

        את באמת חושבת שאם אין את הקטע של ההתאהבות בהתחלה,
        זה לא אמור לקרות? אני חושבת שההתאהבות היא רק משהו
        שחולף כל הפרפרים, ההתרגשות זה יכול להימשך גג שנה ואז בא
        הדבר האמיתי שהוא בעצם האהבה, אבל שתדעי מניסיוני זה אפשרי
        לבנות אהבה מבלי להתאהב וזה בעצם מה שחשוב בקשר ובזוגיות טובה, שתהיה תקשורת, פתיחות, כבוד הדדי שבעצם מושתתים על אהבה.

    • היום הוא היום שבו החלטתי לבקש ממנו פסק זמן עד שאחליט לאן
      אנחנו ממשיכים ואם בכלל. אני מחפשת באובססיביות תשובה אחת ברורה ונוסחתית שתעזור לי להחליט כבר, להישאר או ללכת.
      המועקה בגרון היא כבר ללא נשוא, אני לא מסוגלת לחשוב על שום דבר אחר- רק להיפרד או לא, ואין מושיע. אני משתגעת.
      הכל מתערבב לי ביחד, האהבה שלי אליו, השיעמום שלי, הגיל שלי (28),
      העובדה שאין שעה שאני לא חושבת להיפרד ואז נבהלת מהמחשבה עד אימה. אני לא יכולה להמשיך ככה, אני מתפרקת.

  2. הפיסקה האחרונה היא תמצית כל מה שספגת משנים של צפייה בסרטים הוליוודיים.
    קונפליקט מופרך.

  3. שלושים ומשהו

    בדיוק!!!
    הסרטים ההוליוודיים טימטמו לך את יכולת ההחלטה.
    אין דבר כזה במציאות . מוכרים לנו עננת סוכר מטופשת שאין לה אחיזה ולצערנו אנחנו קונים את זה. וכשזה לא מגיע אנחנו מתוסכלים.
    נתנו לך זהב ואת רוצה אלומיניום, אץ רוצה לסבול, את רוצה להתאמץ, את רוצה שיהיה לך רע כדי להעריך את הטוב.
    כנראה שאין לך שיניים לאכול את אגוזים שנפלו בחיקך.
    זה טבעי
    תלכי, תסבלי קצת ואז תחזרי על ארבע וגם תוכלי להעריך מה שיש לך

    • מהורהרת

      לא יכול להיות שהמציאות היא זו שמשליכה על הסרטים, ולא להיפך?
      האם העובדה שאנחנו מאמינים בהתאהבות בנוסף לאהבה, הופכת אותנו לקיטשיים ולא מציאותיים? העובדה שהיא מחפשת ניצוצות הופכת אותה לפאתטית?
      ולמה זה רע לרצות להתרגש?

      כולנו שואלים את השאלות הללו. הן מאד טבעיות, בעיני, ואני יכולה בהחלט להזדהות איתן.
      אני מוצאת המון פחד בהפנמה שהצילצולים נגמרו וההרגל נשאר.
      החשש מההרגל קיים, גם אם בראציו אנחנו מבינים שלאורך זמן כבר לא קיימים אותם פירפורים בבטן.
      החוכמה בבשלות ובבגרות היא להשלים שכל מערכת יחסים, גם זו שמתחילה בהרבה פרפרים בבטן, רעש וצילצולים, מגיעה לשלב בו נשארת חברות וקירבה ואהבה שאינה מסנוורת.
      יש הקוראים לזה הרגל. וגם את ההרגל הזה צריך לדעת לטפח ולהשביח.
      הצורך לריגושים לא נעלם עם הזמן. צריך לעבוד קשה על מנת לספק אותו.
      הלוואי והיתה נוסחא לדרך המלך. אני בטח לא יודעת אותה.

      • תזרמי אחותי, תזרמי

        במרוקאית אומרים: “קון חפיפה, בש יחיבוק אלנש”
        (רוצי מהר, שמישהו יתרגם לך)

      • מסיפור אחר

        זה לא שהפרפרים בבטן הולכים לתמיד, וזה לא כמו בסרטים — סבל ומצוקה משמעו אהבה. זה שהפרפרים מידי פעם מפנים את מקומם ל’זוג יונים’ — רגעים שבהם את נוכחת שלא יכול להיות מישהו אחר כ”כ קרוב וכ”כ נכון לך. שהוא החבר הכי טוב שלך בעולם ה – SOLE MATE שלך, ומחברים לא תמיד יש פרפרים בבטן — אבל יש אינטמיות אמיתית.

        שיעמום? ממש לא, אם באמת מדברים מתוך החברות האינטימית הזו אין מקום לשיעמום — את מכירה את הבנזוג כמו שאת מכירה את עצמך — דהיינו ערה לכל הניואנסים הקטנים ולשינויים בקיצור הרבה יותר מאשר בסרטים — הדבר האמיתי.

    • דון מרטלו דה מרקיז

      הסרטים הוליודים מוגזים, מופרכים ומציבים רף בלתי ניתן להשגה, כי אין בהם את הדבר שמלווה את כולנו בחיי היום יום, המציאות. בסרטים לא רואים את הגיבור חושב על איך יהיה לו מספיק כסף כדי לשלם ארנונה, שכר דירה, חשמל, מים, דוחות, לשמור כסף לחיסכון, לשלם משכנתא, כסף לחופשות בחו”ל… לא רואים את הבית של הגיבור מתבלגן, משבועיים של אהבה מטורפת ואת ערמות הכביסה בגלל שלא היה לו מספיק זמן לכבס… אבל יש בהם דבר אחד שהם לא מגזימים בו וזה מה אהבה יכולה לגרום לבן אדם להרגיש. התחושה של חוסר הזמן, התחושה של שניים הופכים לאחד, מבטים שנמשכים שעות בלי לשעמם לרגע, לנשום את האוויר אחד של השני, להסתכל על השעון ולרצות לצעוק, עצור ! עכשיו ! זהו… פריז… להסתכל על בן אדם ולהרגיש שאלוהים שם את האדם הזה כאן בשבילך ואותך בשבילו כדי שתיהיו מאושרים ושמחים ביחד… לא משנה מה… לא משנה איך… לא משנה כמה… אם אין את התחושה של עוד 5 שעות, 20 דקות ושלושים שניות נפגש שוב… תעברי הלאה…

      אלו היו 200 מילים מבן אדם מאוהב מסונוור שהחיים האירו לו פנים…

      תודה אלוהים על המלאך ששלחת לי…
      אמן

      • יש לי שאלה: כמה זמן אתה כבר יחד עם האהבה הנפלאה שלך?
        כי אין לי ספק שאפשר להרגיש ככה, ואכן חוויתי זאת, אבל השאלה היא כמה זמן זה יכול להחזיק?
        ולמה נהוג לחשוב שאם זה קצת נעלם, צריך לרוץ לחפש פרפרים חדשים? לא נמצא את עצמנו בסוף רצים ורצים ומחפשים?

    • מזדהה

      הייתי שם ועזבתי
      מפחיד להיות בתחושה של חוסר שלמות, ההתלבטות הבלתי פוסקת הזו משתלטת עליך ואת לא מפסיקה לחשוב, זה כמו מעגל בהתחלה מתלבטים פעם בכמה חודשים אח”כ פעם בחודש ובסוף מחליטים החלטה שונה בכל שעה ביום.
      אני מציעה שתקחי פסק זמן עם עצמך ואל תפחדי לא מהסטטיסטיקות ולא מהלבד.
      תזרמי עם מה שאת מרגישה ואל תחששי שזה יגמר ואל תשכחי שחיים פעם אחת וצריך לעשות דברים מתוך רצון אמיתי ולא מתוך פחד שהאלטרנטיבה פחות טובה. אם לא תעזי לא תקבלי את מה שאת באמת רוצה. אם הבחור שלך תוכלי לחזור אליו ואם לא…אז כנראה שאת צריכה למצוא משהו אחר.
      בהצלחה.

      • גם אני ממש מזדהה
        לפני בערך שלוש שבועות עזבתי את חבר שלי בגלל שחשתי שאני לא שלמה עם עצמי כשאני אומרת”יש לי חבר אני מוותרת על כל האחרים”
        ובאמת אני אוהבת אותו,הרגשתי שהוא החצי השני, הנפש התאומה….
        אבל ידיד טוב אמר לי שיכול להיות שזה נכון, אבל הוא לא המאהב שלי, וזה מה שחסר…התשוקה, הציפייה….
        זה נכון שזה לא מצב קל וקיים הפחד שההחלטה שתתקבל תהיה שגויה. אבל בלי לקחת סיכון לא נוכל להגשים את החלומות שלנו
        ואני מאמינה שזה אפשרי

      • אורלי

        לדעתי התאהבות היא מצב פנימי של אדם. אוכל לספר על עצמי שאני נשואה 15 שנים. לעיתים אני מאוהבת בבן זוגי ולעיתים לא. הרצון להתרגשות ולהתרוממות הרוח הוא מצב פנימי ואת כנראה צריכה לחשוב חיובית על הדברים שיש לך. את יכולה אם את רוצה באמת לגרום לעצמך להרגיש אחרת. תנסי.

        ההתרגשות ההורמונאלית של זיון חדש היא גם המתח שבחוסר הודאות שהאהבה באמת שם. הסיפר יחזור על עצמו בסופו של דבר גם עם בן הזוג החדש. אולי עם כמה בני זוג. יעברו הרבה שנים עד שתמצאי אותו ואז כשבאמת תהי בטוחה שהאהבה שם – המתח המיני יחלוף, והנה את שוב באותו מקום.

        • התגובה שלך מאוד מענינת אבל אני רוצה שתדעי שאבהב אמיתית מתחילה במיטה ובזוגיות טובה בכל אופן כשאין משיכה מינית בין שנים הענין קשה ומסובך.
          אשמח לשמוע ממך שוב
          טלי

        • אני נשואה 8 שנים והתאהבתי בבעלי הקשיחות שלו ומצד שני טוב ליבו כבשו אותי כליל גם היום אפשר לתאר את הזוגיות הזו ידועת סערות ודווקא מהמקום הגועש וההפכפך אני מיחלת לרגיעה ליציבות וביטחון להיות מאוהב זה טוב אך לא על בסיס יום יומי כי זה סוחט הרבה כוחות לדעתי באהבה יש אינטמיות שגורמת לפרפרים לעוף מהבטן ולהפרות עודחלקים יבשים…

  4. היתה שם

    הייתי שם. התאהבתי מעל הראש, חוויתי את כל הדמעות, הקנאה, הריגושים וכל הדברים שאת כ”כ מייחלת להם. לחוות התאהבות כמו בסרטים הרומנטיים הקלאסיים שכ”כ שגדלנו עליהם זה דבר מדהים. חבל רק שלא כמו מה שהבטיחו לך בסרטים, אחרי שנה שנתיים את פתאום לא מזהה את האליל המופלא שהתאהבת בו, וגם המשיכה החייתית היא לא מה שהיתה פעם.
    הייתי שם, והיום אני במקום אחר. מקום די דומה למקום שבו את תהיי אם תבחרי להתמסר לקשר הזה, ולתת לו הזדמנות כנה. אבל בשביל לעשות את זה תצטרכי להיות כנה עם עצמך, ולהבין ממה את כ”כ פוחדת. אני חושבת שאולי בניגוד למה שאת כותבת, הפחד שלך הוא לא להבין שטעית, אלא להבין שצדקת. זה ידרוש ממך לוותר על הפנטזיה, ואת לא מוכנה לוותר כ”כ בקלות. הפנטזיה מופיעה בחיים האמיתיים רק כשאת יוצרת אותה. אם לא תחפשי, זה לא יבוא. תמיד קל יותר לאהוב את הפנטזיה, והרבה יותר קשה לאהוב את זה שנמצא לידך, ומחזיק לך את היד. הכל עניין של בחירה. אני בחרתי לאהוב את מי שמחזיק לי את היד. אני לא לוקחת את האהבה שלו אלי כמובן מאליו, אבל אני גם לא חוששת שהוא יעזוב אותי. אין שום דמעות, קנאה, רכושנות. הברק בעיניים מופיע כשאני נזכרת להכיר תודה על מה שיש לי. וזה הרבה.

  5. סליחה שדעתי פה שונה מדעת הכלל אבל – תברחי כל עוד נפשך בך!
    אני לא אומרת שתמיד במערכות יחסים הכל שמח ומוקף פרפרים אבל כל עוד הספק קיים בך יש סכנה שתיגררי לסיטואציה שבה את ממש פוגעת באדם שיקר לך ובגידה זה הרבה יותר גרוע מסתם פרידה.
    אם את בוחרת להישאר תהיי שלמה עם עצמך שעשית את ההחלטה הנכונה ותשימי את כל הלבטים מאחורייך, רק ככה תוכלו להמשיך לחיות יחד

  6. בלי שם

    אני חושבת שהעלית על הכתב את המחשבות שלי.
    אני עם חבר שלי כבר שנים. החבר הראשון (והיחיד) שהיה לי. קשר שנבע מחברות טוב של שנים כידידים טובים.
    אני אתו, אוהבת אותו, נהנית להיות אתו, ואין לי שום סיבה להיפרד ממנו. הכל טוב.
    ובכל זאת, אם הכל טוב כל כך, איך כל הזמן יש לי בראש שיום יבוא ויהיה לי משהו אחר? שעוד יהיו יציאות וחיזורים ואת כל הקטע של ההתחלה שלא היתה?
    ככל שאני אתו טוב לי יותר אתו. אנחנו צומחים ומשתלבים ביחד. אוהבים ורוצים את אותם הדברים באותו הזמן. לומדים להסתדר כל אחד עם השטויות של השני, כמו שתי אבנים שמתחככות עד שנהיה חיבור חלק ביניהן.
    ולמרות הכל, תמיד יש לי בראש שאולי אני “מזייפת” לעצמי אהבה. גורמת לעצמי להתלהב ומשכנעת את עצמי שאני מאוהבת לגמרי במישהו שאולי הוא בעצם פשוט החבר הכי טוב שלי – לא פחות אבל גם לא יותר.

    • הייתי שם. נגמר אחרי 6 שנים. רוב הזמן הספקות ליוו אותי, עכשיו אני כבר בטוחה.

      • איך אפשר 6 שנים, אני קורא את זה ושואל את עצמי איפה היית 6 שנים בזמן שחיית חיים משותפים עם מישהו מצד אחד ומצד שני היתה תמיד עננה מעל לראשך ,לא שיתפת אותו בספקות ? דיברת איתו ?,ועם זה על מה היו הספקות שש שנים ,ואני שואל כי ……. הייתי במצב דומה

    • טוב – יש שיטה
      ג’ונתן ליוינגסטון אמר: תני לו לעוף. אם הוא חזר – הוא שלך, אם הוא הלך – מעולם לא היה.
      זהו. פרידה לתקופת מבחן. מהר מאוד תגלי שאת לא רק אוהבת אותו, אלא גם מאוהבת.
      אין לי שום ספק שזה יקרה, כי כשתהיי עם מישהו אחר, תרצי מהר לחזור. יפול האסימון

  7. נסיך החלומות

    בן זוגך נשמע נכון מכל הבחינות. ברור שצר לך לאבד אותו.
    אך הקשר נשמע כהגיוני ,כנוחות יותר מאשר אהבה.
    אם כך זהו המצב מה יהיה שיבואו אתגרים קשים הרבה יותר?
    כמה זמן תוכלי להרגיש כך בקשר?
    אם תוכלי לאפשר לעצמך ניתוק זמני לאו דווקא רשמי ( כמו טיול ארוך ) תוכלי לראות האם את מרגישה אחרת.
    ואם לא התשובה ברורה (לפחות מבחינתי 🙂 ).

  8. מזדמנת

    יקירתי,
    את נשמעת לי משועממת – משהו רקוב בממלכת דנמרק
    את מציינת את כל המרכיבים שבונים ספור טוב עד מצוין, את כל התבלינים שהופכים תבשיל למרהיב אלא מה, אין ספור וגם אין תבשיל.

    כמה אפשרויות ( אני ממש לא פסיכולוגית ואף לא מתיימרת להתקרב לחוג ) אני יכולה לחשוב למענך על שתים
    הראשונה: קחו פסק זמן, הניחו, שקעו בתרדמת פרטית איש איש במאורתו. אם תרגישו את הגעגוע הקמאי נראה שאפשר לכתוב את הפרולוג
    השניה: קחו את עצמכם בידיים ותתחילו עם ריטואלים של הפתעות אם אתם מרגישים שאתם משתעממים, שאין לכם השראה, שמישהו משתדל והשני לא, אתם משתעממים וזהו השעמום ילך ויגבר עם השנים, כי שעמום הוא כדור שלג.
    כמי שברחה מהשעמום המתוק, אני יכולה לייעץ לך לחתוך ויפה שעה אחת קודם
    בהצלחה

  9. הבלונדינית הסודית

    איך אפשר להיות עם מישהו תוך כדי התלבטות מתמדת אם זה נכון או לא נכון? אם ההתלבטות קיימת, כנראה שזה לא נכון. אולי מהסיבות הלא נכונות, אולי סופו של המרדף אחרי הריגושים יהיה חרטה עמוקה, אבל ככה אי אפשר.
    שחררי אותו, נערתי, ושלחי אותו אליי.
    תודה 🙂

  10. יותר מידי טוב לך כעת ואת מתחילה לחפש מה לא בסדר בתמונה הזו
    אל תחפרי יותר מידי תהני ממה שיש לך
    ותפסיקי לנתח את הכל בסוף תאבדי אותו ותתחרטי על הכל

  11. אופטימוס פריים

    ככה זה בנות, יש להן רודריגו הן רוצות יואב, יש להן יואב הן רוצות יגאל, יש להם יגאל הן רוצות טל, יש להן טל הן רוצות גדי, תיקון. אף אחת לא רוצה גדי. תהיי שלמה עם מה שיש לך כי בואי נודה על האמת הרי יותר טוב מזה לא תמצאי

    • בעלת מושג

      אף אחת לא רוצה גדי?
      הוא בראש הרשימה.
      בונבון אמיתי מה את מדברת בכלל
      הנעלבת.

    • היה לי גדי והוא היה בנאדם מהמם.
      מי שמוצאת אותו שתיקח ותחזיק חזק. כי זה באמת משהו מיוחד.
      אנחנו נתנו אחד לשני ללכת מהרבה סיבות שאינן הנושא פה.

      אבל בנות: גדי זה “ה”-דבר

  12. נשמע כאילו יש לך יופי של קשר – מלא אמון, הבנה והכרות מעמיקה.
    הריגושים וההתרגשויות הינם לטוב ולרע (כן, כן, בטח ידוע גם לך שיש גם הפתעות בלתי נעימות בחיים).
    קשר מהסוג שלכם הוא זה שיעמוד במבחן הזמן והמציאות.
    אם את עדיין כמהה להתרגשויות, אני מציעה לך לבחון את עצמך:
    האם את בשלה ומעוניינת בקשר מחייב וארוך טווח?
    האם את שבויה בדינמיקות שנוצרו בקשרים שלך בעבר?

    איש לא יוכל לומר לך מה נכון ומה לא נכון עבורך. וודאי שלא אני.
    עצתי לך – חשבי והרגישי היטב לפני שאת בוחרת ועושה מעשה.
    שיהיה לך בהצלחה!

  13. אלמוני

    תברחי מתוקה, גם אם נוח וגם אם תקללי את עצמך אח”כ, זה פשוט כנראה מה שאת צרכה לעבור בכדי לדעת מה את באמת רוצה.
    גם אני הייתי שם, וזה נראה כ”כ נכון אז, אז למה לעזאזל אני לא מרגישה.
    והיום אחרי שלושים פגשתי אותו… הטיפוס האחרון ש”נכון” לי. והפעמונים לא נחלשים כבר שנה, וכל דקה שווה את העולם. אני נושמת אותו, וזה לא נגמר רק מתחזק! ולא שהוא לא מעצבן, או מעליב. רבים, ולא מעט. אבל היום הפרופורציות אחרות. חושבים לפני, ואנחנו כבר לא מנומסים האחד לשניה. אנחנו ביחד כי רוצים!
    בקיצור אחות, תתבגרי. בהצלחה.

  14. שלום לכולם,
    אל האתר הזה, אני חייב להודות, הגעתי במקריות (מנסה להבין אתכן הבנות אך ללא הואיל).
    לא אתבייש ואף אציין את גילי – 34. כן כן 34 ורווק, אודה ואתוודה – לא מאושר במיוחד.
    אספר קצת על עצמי – אקדמאי, מסודר, רגיש, בעל חוש הומור, די פרפר, שובר לבבות קטן (צנוע גם).
    וכעת למסר שלי: הרבה מערכות יחסים עברתי בחיי, התאהבתי תמיד במה שלא יכול להיות, אהבתי אתגרים, חיפשתי את התשוקה הסוערת, את ההתאהבות, את הפרפרים והניצוצות. הייתי שם וגם הפרפרים היו וכמו שהגיעו כך גם התעופפו…
    יש משהו באהבה הזו, בהתחלה בצילצולי הפעמונים, בהתרגשות הבלתי מוסברת – אותה התרגשות שעם הזמן הופכת להרגל, הרגל שמגלה לנו יותר ויותר אודות מושא אהבתנו.
    כיום, אני מבין שעשיתי כל-כך הרבה טעויות, כנראה שאני הולך ומתגבר ומתבגר (כן, כן).
    לא רוצה פרפרים, לא רוצה ניצוצות, רוצה שלוות נפש, חברה אוהבת, רוצה אותך שאדע שתמיד תהיה שם – גם כשאני עצבני, מתוסכל. רוצה שתאהבי אותי בעוניי, בעושרי. רוצה שתהיה שם כשרע וכשטוב. רוצה לבטוח בך, באהבתך אלי. רוצה להאמין בך.

    תמרה, עזבי אותך ניצוצות ופרפרים. הוא בחור טוב – לכי על זה. החיים קשים ומסתבכים – מה יכול להיות טוב יותר מאדם קרוב שיחזיק את ידך? מה משנה ההתחלה אם יש המשכיות??

    אני מתחיל להאמין בידידות קרובה ותומכת. הייתי עושה הכל על מנת להחזיר אלי את הידידה הכי טובה שלי שתמכה בי ועזרה לי והיתה שם והכי חשוב – אהבה אותי.
    שמעי לי, יש לי ניסיון. אל תפספסי – זאת בתנאי שהוא בחור טוב!!!

    בהצלחה ממני אליך.

    • אני שומעת פעמונים

      חביבי, הודעה כזו שמים בלי דואל?

    • “הזהב אינו זקוק לאבן החכמים
      אך הנחושת זקוקה לה.
      שפר/י את עצמך
      את מה שחי, המת: זהו גופך.
      את מה שמת, החייה: זהו לבך.
      את מה שנוכח, החבא: זה העולם הזה.
      את מה שנעדר, הבא: זה העולם של חיי העתיד.
      את מה שקיים, השמד: זו התשוקה.
      את מה שאינו קיים, הולד: זו הכוונה”

      כנראה מה שיש אף פעם אינו מספיק…
      נולדנו כדי לרצות את מה שאין
      יש כאלה שנשארים עם מה שיש וסובלים בנפש
      ויש כאלה שלא נשארים עם מה שיש ו.. סובלים בנפש
      בקיצור אחרי כל הפילוסופיה..
      לאלוהית הפתרונים 🙂

    • עדיין מחכה לו שיבוא

      איתן, האם תרצה להיות בקשר?

      רווקה, כנ”ל עם איכויות.. אשמח לשמוע ממך

    • well spoken….my hart is with u…

    • גם אני שם..וזה בטח לא היה קל.
      מצאתי לי אהבה ענקית עם המון פרפרים,
      אהבה שבתוכה את עצמי איבדתי,
      את האינדיבידואל שלי ביטלתי וכל מה שהיה חשוב אז בעיניי, היה הוא.
      אך כשהעוני נכנס בדלת האהבה פרחה מהחלון פתאום הוא נהפך לחוץ, עצבני ונרגן….
      הוא עזב את הארץ ללימודים בחו”ל ואמר שאם זה צריך לקרות בנינו …זה יקרה (משפט שלי)לאחר 8 חודשים של קשר טלפוני, הוא הודיע לי שהוא חוזר…שעתיים מאוחר מדיי, בדיוק ביום שבו החלטתי להמשיך הלאה ולהכיר גבר אחר…גבר מדהים, שנון, רגוע, חכם,יפה, ומשכיל …
      גבר שנולד לתוך זוגיות, שיודע לומר תמיד את הדבר הנכון, ולעשות את הדבר העוד יותר נכון…
      ועכשיו אחרי 8 חודשים איתו…. אני נקרעת עדיין בלבחור….אוהבת את שניהם מאוד… אך זה מהעבר גורם לי ליותר פרפרים עם חיים פחות בטוחים…..
      בנתיים החלטתי פשוט לא לבחור…לאהוב את שניהם…. ולחיות עם הבטוח והנכון….על הפרפרים נכון לעכשיו ויתרתי…..אבל מצאתי חום, אמון, אהבה, שלווה ועוד מליון רגעים של בטחון……………………………………

  15. “אהבה שהתחילה לפרוח אחרי שנים של היכרות עבותה.”
    ידידות שהפכה לרומן, היא לא תמיד כשהארי פגש את סאלי. וגם שם הסרט נגמר בהתחלת האהבה ובסוף הידידות כך שלא ברור אם באמת היה להם טוב ביחד.

    אהבה זה לא מה שסיפרו לנו ומכרו לנו בסרטים ההוליוודיים. טוב, חוץ ממוכת ירח. באהבה יש המון כאב ופגיעות ואינטימיות ותשוקה ורעב. יש תקופות של התרחקות ויש תקופות של קירבה, יש תקופות של כעס שגובל בשנאה, יש תקופות של ביחד שאין בלתו. יש עליות ויש ירידות ויש שמחה ויש כאב. יש מחשבות על פרידה כשקשה, יש מחשבות על בריחה. הכל כלול.

    אהבה היא לא לרשימת מכולת והיא שונה מהותית מחיבה. אם את לא יכולה לחשוב על עצמך בלעדיו זה סימן טוב. אם את לא יכולה לחשוב על עצמך איתו לתמיד – זה סימן רע.

    אהבה כן יכולה להתפתח בשקט ולהתחיל באש קטנה שמתלבה לה וגדלה עם השנים. אבל אם אין שם אש בכלל – חבל על הזמן שלך ושלו. בשני משפטים: כולנו נמות בסוף. עדיף לחיות לפני זה.

  16. צב מעבדה

    אקסית שלי סיפרה לי פעם מה שאמה אמרה לה לגבי חיים משותפים.
    האישה החכמה הזאת אמרה לביתה: “תתחתני עם חבר שלך”. היא לא אמרה “תתחתני עם אהוב ליבך”, היא אמרה “חבר”.

    בשבילי חבר זה אדם מעניין שכיף לדבר איתו גם אחרי 20 שנה, אדם שאפשר ושיש המון מה לחלוק איתו, אדם שמבין את הרגשות שלך ושאת מרגישה נינוחה ובטוחה לידו. אדם שמכבד ומעריך אותך ושנוח לך עם החולשות ופגמים שלו, וכמובן רצוי מאוד סקס טוב. והכי חשוב, שהוא גם ירגיש את הדברים האלו לגביך. עם אחד כזה אמא של האקסית שלי המליצה להתחתן.

    אז שמעתי בקולה ונפרדנו כידידים.

  17. הייתי בדיוק במקום שלך- הוא היה חתיך, חכם,רגיש,ומקסים- וכ”כ לא בשבילי. בחורות הפנו אחריו מבט שהלכנו יחד, והוא- לא ראה אחרת מלבדי..אבל אני, כ”כ לא מאוהבת. אוהבת – כן, מאוד! רק המחשבה שלשלח אותו לחופשי עשתה לי רע, לחשוב שאני מוותרת על אוצר שכזה- ובסתר מפנטזת על הבחור החלומי שלי, – גם לי מגיע לקבל את כל הניצוצות, דפיקות הלב ההולמות והפרפרים ! למה לא? למה לי לא מגיע?
    אז שילחתי אותו..והיום אני לבד- אבל מאושרת!

  18. חזיז ורעם

    הנך חכם מאוד סידהרטא. השמר לך מחכמה יתרה.

    סידהרטא (הרמן הסה)

  19. מרי הארורה

    אויי… כשהכל ניראה הכי נכון בעולם, וכל הסימנים אומרים שזה זה, אבל זה לא מרגיש “זה”…
    כתבת כאילו בשמי. הבחור האחרון שהיתי בקשר איתו, היה פשוט “מושלם”, מכל הבחינות, אני לא למדתי לאהוב אותו, למדתי להיגעל ולשנוא. אני לא חושבת שלאהוב זה דבר שאפשר ללמוד אם אין את הניצוץ שאת מתארת. הכרחתי את עצמי להיות איתו בגלל כל הסיבות ה”פוליטיקלי קוראקט”, תמיד בציפיה להרגיש את מה שלא הרגשתי כלפיו עדיין, מנסה לשכנע את עצמי שזה מה שטוב בשבילי, מנסה להתפשר ולראות את החיובי שבו (והיה הרבה). גם אחרי מריבה או שתיים שמתי את הרגש בצד, הלכתי עם ההגיון… אבל כמה זמן הרגש יכול לשבת בצד?
    כמו שכבר אמרתי, למדתי לשנוא אותו.

    אני חלילה לא אומרת או רומזת שזה מה שיקרה לך, רק מציעה לך להיות קשובה לעצמך, ולא לפחד לשמוע את הקול הדקיק הזה שבוקע מהבטן, גם אם הוא הכי אמיתי שיש.

    בהצלחה.

  20. עוד גבר

    מעניין לראות איך התגובות מעל מתחלקות (ברובן)
    בין תומכי/ות ה”מח” (להשאר עם הבחור) ולתומכי/ות ה”לב”
    (לעזוב אותו). נדמה לי שכרגע יש רוב ל”מח”…
    זה מזכיר לי שבזמנו קראתי את ספרו החביב של ספנסר ג’ונסון
    “כן או לא” (שחיבר גם, בין היתר, את “מי הזיז את
    הגבינה שלי?” הידוע). למיטב זכרוני הוא דן בתהליך
    קבלת החלטות יותר מסודר שמביא בחשבון גורמים שונים.
    קישור אפשרי אליו:
    http://www.mitos.co.il/Book/BookFocus.asp?ID=86324
    שווה לפעמים, ל”בזבז” עוד כמה רגעים על מחשבה בנושאים
    כאלה לפני שמקבלים החלטה. ברגע שמעלים על הכתב את
    השיקולים השונים גם מושקעת אולי יותר חשיבה ממוקדת.
    החלטה נעימה 🙂 ובהצלחה בכל דרך שתבחרי…

    • צב מעבדה

      היי גבר,
      שמת לב שאין כאן אף עץ ארוך משתי תגובות? אין כאן דיון על השאלה ונראה לי שזה בגלל שאהבה באה מהלב ולא מהמוח ולכן אין מה להסביר ולהתווכח עליה. הנחמד הוא שאנשים מבינים את זה ולא מנסים לשכנע אחד את השני.
      אתה חושב שזה אומר שבסופו של דבר גם נציגי ‘המוח’ בדיון (להשאר עם אהוב ליבה) בסופו של דבר היו נפרדים כאשר החוסר באהבה היה גודש את הסאה?

      • מהורהרת

        לא בשמו של “עוד גבר” חלילה, רק בנוסף.

        אפשר לענות על שאלתך בצורה של ניתוח כלכלי, כלומר לנסות להגדיר עפ”י תאוריית ה”שונא סיכון – אדיש לסיכון”. הרעיון הוא, כמובן, הפחד מהימור.
        האם אני מוכן לאבד את כל הטוב הזה שיש לי במערכת יחסים שהיא נוחה וטובה, אבל לא מספקת אותי באופן שאני רוצה (כלומר, במקרה הנ”ל פרפרים בבטן) רק עבור הסיכוי שאמצא טוב יותר?
        ההיפך, עובד, מן הסתם, באותו האופן: להישאר במקום שעל פניו טוב לי בו והתרגלתי אליו (גם אם איני מת על הרעיון) אבל לחיות כל החיים בתחושת החמצה?

        מי שמוכן להמר, סיכוייו להרוויח או להפסיד, ככל הנראה, זהים.
        מי שלא מוכן, ייאכל את עצמו יום יום.

        אז במה בוחרים?
        בשם עצמי, אני יכולה לענות שבכל נושא בחיים אני שונאת סיכון אולטימטיבית.
        בכל הקשור ללב – מעדיפה לקחת את הסיכון. עד כה אין חרטות.

        • מרי הארורה

          זה פשוט עניין של אופי ושל סדר עדיפויות, יהיו נשים שלא יהיו מסוגלות לחיות עם מישהו שלמשל לא מסדר את המיטה בבוקר, ויהיו כאלה שלא יוכלו לחיות עם מישהו בלי אותם פרפרים. לא לכולם הפרפרים כל כך חשובים, יש כאלה שהרבה יותר נוח להם עם יציבות ומתינות – גם ברובד הרגשי.

        • עוד גבר

          למה “חלילה”?…
          זה דווקא מחמיא אם יש לך דובר/ת משלך 🙂
          כמה אנשים את מכירה שיש להם דובר/ת אישי?
          🙂 🙂
          ועוד דוברת רהוטה, שלא כמוני, לא חוזרת על אותם
          טיעונים באותה פיסקה ושלא כותבת, כמוני בעוונותי
          “מתחלקות” במקום “נחלקות”…

          • מהורהרת

            אמנם מהורהרת, אבל לא קטנונית.
            איך שאתה מחמיר עם עצמך, אה?

            ולעניין הדוברות, תמורת סכום סמלי, אפשר לחשוב על משהו 🙂

      • עוד גבר

        היי “צב”,
        אכן, מסכים איתך שבעניני “לב” קשה לתת עצה מ-2 סיבות:
        א. ה”לב” (הרגשות (המבנה של החלק/ים המתאים/ים במוח?))
        שונה, כנראה (להבנתי המאד הדיוטית, כידוע אין לי השכלה
        פורמלית רלוונטית בתחומים האלה) מאדם לאדם לכן מה שאחד/ת
        ת/ירגיש – אחר/ת ת/ירגיש, אולי, אחרת.
        ב. אין לנו את מכלול הנתונים (שהוא אולי גדול ביותר
        ושבינהם, אגב, המבנה שבסעיף א’) שכולל את האירועים
        שקרו עד כה ורלוונטיים לנושא.

        ולשאלתך: אני מניח שהסעיפים הנ”ל מאפשרים לי להתחמק
        מתשובה… לדעתי זה תלוי באדם ובפרטים הקטנים.

        אני, אישית, רואה ב”לב” (רגש) מנגנון חשוב שכנראה
        עזר לאבותינו ולאמותינו. למשל: אם אני לבד (בלי בת-
        זוג) ואני מרגיש לא טוב עם זה, זה יכול, אולי, לדרבן
        אותי לנסות ולהתאמץ למצוא בת-זוג. אם לעומת זאת זה
        משפיע בצורה שלילית על התפקוד שלי לאורך זמן, אז
        אולי זה פחות טוב ואולי זה דווקא יקשה עלי למצוא
        בת-זוג. אני מאד מאמין באינטואיציה (וברגש) יש לה
        הגיון (או לפחות היה לה הגיון אולי הרבה דורות לאחור).
        ייתכן שלא תמיד “אנחנו” מבינים למה “זה לא זה”
        (” אין פרפרים”?) אבל זה לא אומר שהרגשה הזו
        סתמית ייתכן שיש לה סיבות “מוצדקות”… ואולי לא… 🙂

        • עוד גבר

          בהמשך למה שכתבתי קודם, אפשר אולי לעשות
          ניסוי מחשבתי שיכול אולי להדגים את הבעיה שבהבנת
          האחר: גם אם נניח באופן תיאורטי בלבד שלאדם א’ יש
          את כל כמות המידע (שאולי היא גדולה ביותר?) של אדם ב’
          השמורה באיזו מדיה חיצונית (מעיו “דיסק” שכזה…)
          הרי ל-א’ יש צורת רגשות וצורת מחשבה משלו ומידע
          שתופס את הזכרון שלו ומבנה מוח משלו,
          האם לא נדרש ל-א’ מוח “נוסף” לצד מוחו שלו כדי שיוכל בכלל
          ל”סמלץ” (לעשות סימולציה) של מוחו של ב’… ? ולהבין
          בכלל את מורכבות החשיבה של האחר?
          אני מניח שיש רמות שונות של הבנה והטיעון הנ”ל יכול
          אולי להדגים למה קשה להשיג % 100 הבנה אבל גם אם
          יש % 5 הבנה זה לא רע בכלל… 🙂

        • (ר בפתח)- המוח והלב, זה נשמע כאילו
          זה בלתי אפשרי ברב המקרים, לדעתך?

          • עוד גבר

            ייתכן שברב המקרים זה בלתי אפשרי או קשה
            ויכול להיות לזה הגיון: כשדנים בבחירת
            בן/בת זוג, לטעמי מחפשים/ות _אחת/ד_ מתוך קהל גדול.
            כשמדובר באחד/ת המיוחד/ת : אולי שני הבוסים מרוצים
            (במידה סבירה),
            בשאר המקרים: אחד (או יותר) מהבוסים לא מרוצה,
            אולי ב”צדק” כי זה לא מתאים…

    • איך שאני רואה את דברים בעולם הזה, המוח הוא כלי עזר שקיבל כוח גדול מדי ומיותר. כל מה שהמוח שלנו יודע לעשות זה לעבד נתונים. הוא מקבל מידע מצליב עם מידע קודם בנושא ומגיע למסקנה. שזה טוב ויפה לדברים המיכניים בחיינו (וגם לא תמיד) לעומת זאת צויידנו ברצונות, מאווים ורגשות שלהם יש את היכולת הטובה ביותר לקבוע מה טוב לנו. המוח קובע מה העולם חושב שטוב לנו. הרגש הוא רק שלנו, להקשיב לרגש זו הדרך היחידה להגיע למקום שטוב לנו, גם אם זה אומר שבטווח הקצר יכול להיות רע יותר ואין בזה כל הגיון.
      הנווט הטוב ביותר למסע שלנו זה הרגש להתעלם ממנו זה ממש לא רציונלי !

  21. אנאבל לי

    יש הבדל עצום, תהומי בין שני מושגים שרובינו נוטים משום מה לבלבל בינהם כל הזמן:
    לאהוב
    ולהתאהב.

    לאהוב הוא משהו אקטיבי, משהו שאת יוצרת לעצמך ולו, מתוך עצמך .
    להתאהב – פסיבי, משהו שכיכול “קורה”, שאין שליטה עליו. .

    וזה בדיוק כל ההבדל שהוא מהותי ועצום. האם את רוצה לאהוב? כלומר להכיר את האדם שאת נמצאת איתו ולאהוב את מה שאת מכירה, או להתאהב בו – שזה אומר לא להכיר את האדם עצמו, אלא להפוך אותו למושא של פנטזיות ולעשות גלוריפיקציה של מי שקרוב אליך?

    וזאת בעצם הסיבה שרוב מערכות היחסים שמתחילות בהתאהבות גדולה גם מסתיימות ככה, משום שההתאהבות מונעת מאיתנו בעצם מלהכיר באמת את מי שנמצא איתנו. אנו משליכים עליו את הרצון שלנו באיזה אל קטן, מישהו שיקח אותנו תחת חסותו לעולמי עד. מישהו שאף פעם לא מפליץ, לא תוקע גרעפסים, לא מחרבן, לא אומר משפטים לא נכונים. לא מפחד, לא שונא, לא כועס. וכן, באיזשהו מקום גם לא באמת אוהב. בקיצור – לא כמונו. לא אדם אמיתי.

    אז השאלה היא מה את באמת רוצה? לאהוב או להתאהב? אם את רוצה להתאהב, ליפול לזרועותיו של נסיך החלומות המסוקס מעולפת ועיוורת, אבל במחיר של ויתור על להכיר, לדעת ולאהוב את האדם שאיתך, או באמת לאהוב את מי שחי איתך כאדם, כגבר, כמאהב. ואני מתכוונת לאוהב אקטיבי, כזה שיודע לראות את מי שעומד מולו בעיניים פקוחות, עם אומץ אבל אוהב באמת את מה שהוא רואה.

    בתנך נכתב ש”אדם ידע את חווה”. הנטייה המיידית היא כמובן לפרש זאת במובן המיני, אבל אני חושבת שיש גם אספקט נוסף ל”ידע” הזה במובן של ידיעה אמיתית והכרה אמיתית של בן או בת הזוג.

    ולא, אין כאן דיכוטומיה של מוח מול לב.אהבה בניגוד להתאהבות, כולה לב ורגש. התאהבות מקורה בצורך (שאין לזלזל בו אגב) בריגושים, ובחיפוש אחר הפנטזיה האולטימטיבית והאללת האדם האחר, וכשפוקחים את העיניים ומבינים שהאחר אינו אל וכן, גם הוא מפליץ לפעמים, טועה לפעמים, מדבר שטויות ותוקע גרעפסים, אז מגיעה הנחיתה הקשה והכואבת. בי נשבעתי.

    • וואו
      מזמן רציתי לשמוע מישהו כל כך חכם
      כמובן שהבעייתיות לא נגמרת במחירים שאנו משלמים במלחמתינו בין השכל והרגש(כולל צרכים בלתי מודעים ומורכבים מאוד שבנויים מגנים וחוויות מיום היוולדינו)
      אבל הניתוח שלך פשוט מדהים וחבל שאין לי מדפסת הייתי קוראת את זה שוב ושוב
      זה גם קצת חיזק אותי.

  22. נקל עליך את ההחלטה:

    אם את רוצה ילדים – תישארי.

    אם לא, תתפרפרי.

  23. הייתי במצב הזה כמה פעמים ונראה לי שההתלבטות היא לא בין הלב והמח, אלא מה הלב רוצה. והדרך לדעת את התשובה היא לחשוב מה יהיה אם לא תראי אותו יותר לעולם. מה יהיה גדול יותר, תחושת האבדן או תחושת החופש. בעבר נפרדתי בעקבות התלבטות כזו, וההקלה היתה גדולה. היום אני שוב במצב הזה, אבל לא אוותר על הקשר (למרות חוסר ההתאהבות ולמרות המשיכה למישהו אחר) כי אני מאד אוהבת אותו וקשה לי לראות את עצמי בלעדיו, ואין שום מקרה או אדם שיגרמו לפרידה ממנו להיות רצויה.
    בקיצור , לדעתי, כדאי לחכות קצת. אולי עוד כמה חדשים תדעי טוב יותר מה התשובה.

  24. המאמר הזה מזכיר לי מאמר אחר שהתפרסם כאן לא מזמן, על זה שבחורות פועלות נגד האינטרס של עצמן…. כמו שאמר כאן מישהו – אם את בכיוון של להיתמסד- תישארי, אם את בכיוון של התפרפרויות- תעזבי…

    אני גם עסוקה באותן שאלות…. אנחנו פשוט לא יודעות מה טוב לנו…

  25. אגמית

    לא מעט תגובות כאן תולות בתחושת ה”פרפרים בבטן” את האישור לכך האם מדובר בהתאהבות או שמא באהבה ואני לא ממש נוטה להסכים עם זה ולא ברור לי למה זה ניצב בניגוד מוחלט לקשר של שלווה ויציבות, “ריגוש” נגד “יציבות”.
    אני חושבת שריגושים, במקרים רבים, לא נוצרים יש מאין אלא עקב השקעה וטיפוח הקשר, גם לאחר שכבר הקסם הראשוני של ההכרות התעמעם והרגליים כבר נחתו על הקרקע וקיימת יציבות בריאה, גם אם פה ושם יש נפילות רגשיות (ולמי אין – אהבה זה רגש גלי ולא מישורי).
    להתכרבל ביחד על הספה מול הטלויזיה, לתת נשיקה אחרי יום עבודה ארוך, לעטוף בחיבוק חם כשרע בנפש ואין חשק לומר דבר, לא להתנצל שמתחשק להיות לבד כמה שעות – אני מוצאת ג’סטות כאלה מרגשות, דווקא משום היותן על בסיס יומי.
    כל-כך הרבה קשרים יפים נוצרו בדרך לא רומנטית, אולי אפילו מלאכותית, משוללים כל אספקט ורוד של “אהבה מהסרטים”, אבל מה באמת חשוב – העטיפה או התוכן ? מה יותר חשוב – איך זה התחיל או מה זה מכיל במצב הנוכחי ? איך ציירת בנפשך את האהבה, או מה היא באמת ?
    פרפרים בבטן זה דבר כייפי ומרגש, אבל פרפרים בנשמה, שמקורם בידיעה כי יש מי שאוהב, תומך, נותן עם כל הלב והוא פשוט חבר, הם יותר חזקים ומשמעותיים, לפחות מבחינתי.

    השאלה אם יש לך את כל זה.
    אם הוא לא מרעיד את נימי נפשך בשום דרך שהיא, אזי את בבעיה.
    כשרוצים חיזור ורומנטיקה ומרביתנו, הנשים מאוד זקוקות לזה, גם אפשר לבוא ולהגיד, כי לא כל הבחורים יודעים איך לחזר, בלי קשר לעוצמת הרגשות שלהם.
    אפשר ללמד אותם ואז להיות מופתעות לטובה.

    מרבית התגובות היו נחרצות לכאן או לכאן – “תישארי” או “תלכי”.
    אני חושבת שאם קיים חור בלב, שום רומנטיקה חיצונית של פרחים, נרות וסונטות לא תמלא אותו בחיים, כי הרגש הבסיסי של אהבה לא קיים.
    את התשובה רק את יודעת .

    לטעמי חודש במערכת יחסים רומנטית הוא רק קצה הקרחון, גם אם יש עבר של חברות אפלטונית.
    בכל זאת עברתם פאזה, אז אולי שווה לתת לזה עוד זמן – אבל רק אם יש נקודת-אור קטנה שאומרת שיש בשביל מה.

  26. חבצלת

    היתה לי התאהבות, זה קשה כל-כך… וזה לא היה שווה את זה. אם יש אהבה יש הכל. התאהבות היא בת חלוף וגם יכולה להופיע לפתע. קחי את מה שיש כי לא יהיה אחרת…
    פרפרים בבטן זה נפלא – אבל אין כמו אהבה, והביטחון והאמון.
    לא טוב לך להתעורר לבד ביום ראשון בבוקר, אז למה המשחקים ? כי אולי?!? אולי לא
    האולי תמיד ירדוף אותנו, במציאות הקיומית לוקחים את מה שיש!

  27. פנתרה צעירה

    דבר אחד לא ראיתי באף תגובה…..למה לא לספר לו איך את מרגישה?

    אולי אם תאמרי לו שחסר לך קצת ריגוש וקצת פרפרים הוא יפתיע ויממש את רצונך?

    בעניין הנדון אני לא יכולה שלא להיזכר בפרק של סקס והעיר שהוקרן רק לפני כמה ימים, בו איידן מזמין את קארי לפגוש את הוריו, היא נלחצת ומבקשת קצת מרחק….
    כאשר הוא נותן לה את מה שביקשה ולא מחזיר הודעותיה במשך יומיים, היא מבינה מה היא באמת מרגישה אליו…

    אולי לפני שתחליטי לבדך לעזוב, שתפי אותו בדילמה, זהו הבסיס למערכת יחסים מוצלחת…שיתוף.

    בהצלחה בכל מקרה.

  28. it is true, you cannot stay ‘in-love for ever. after a while all is left is love and friendship. stop dreaming..

  29. אם את מרגישה שאת מרמה – ברחי כל עוד נפשך בך. תחושת הרמיה העצמית חא תעלם לעולם. זה הדבר הכי נורא שיכול להיות. כל השבחים שאת חולקת לו נשמעים כמו מסע שכנוע עצמי. את צריכה לאהוב אותו אחרת לא תהיה שם מערכת יחסים זוגית. הסיפור על הפרפרים בבטן נשמע לי כמו קשקוש. לדעתי את לא אוהבת אותו, הסיפור ביניכם נגמר ואת פשוט מפחדת לוותר, כי את לא מאמינה שתמצאי משהו יותר טוב. אין לך מה לחשוש מזה שתבגדי בו בעתיד, את כבר בוגדת בו, לבדך. את לא צריכה לשכב עם מישהוא אחר כדי לחלל את מערכת היחסים. את נמצאת עם מישהוא שנשאר בעצם ידיד שלך, גם אם את שוכבת איתו, וזו לא זוגיות. את מרמה אותו כל עוד את מושכת את זה. נכון שהריגוש יורד אחרי כמה זמן, אבל הבסיס צריך להיות מספיק חזק בשביל להחזיק את המערכת גם בקטעים הנמוכים של גרף הרגש. לא נשמע לי שזה כך אצלך.

  30. בנות זה עם מתוסבך.
    תמיד חושבות שכל החיים זה רוח וצילצולים (או ריגושים).
    הפרדוקס הוא שפרפרים (או התאהבות) הם תמיד לזמן מוגבל,
    עד שמגיעה השגרה.
    אני מקבל את הטענה שמגיע לנו נניח 3-4 מערכות יחסים כאלה של פרפרים,
    אבל מפה ועד למחשבה שככה יהיה כל החיים המרחק רב.
    וצריך גם לזכור שעד שמוצאים מערכת פרפרים שכזו, חולף לו זמן סרק ואנחנו מתבגרים.
    אני מקבל גם את הנטען בטור שמישהי שלא התנסתה מספיק בכל מיני סוגים: סטוצים, פרפרים,
    מניאקים וכו’ מרגישה שהיא מפספסת משהו בחיים. לעיתים נזכרים בזה מאוחר מדי בסביבות
    גיל 30 פלוס מינוס ואז מתווסף למערבולת המחשבות גם הלחץ הביולוגי.

  31. לא אכפת לך

    ואהבה זה לא לכל החיים.

  32. גם ההוא מהסרטים הופך להיות שגרע
    בחרי בשגרע הפוטנציאלית הכי מרתקת.

  33. Lady Stardust

    אני בעיקרון מסכימה עם הצד שאומר לך להישאר עם הבחור אבל לא עם הנימוקים שלהם!!!

    אנחנו לא חיים בעולם שמרני שבו כל בחורה מעל גיל 25 נחשבת לזקנה והיא “חייבת למצוא חתן” וצריכה “להפסיק לחלום!”-זה פשוט מגוכח ולא נכון. אסור להישאר עם מישהו רק בגלל שהוא “הכי טוב שאפשר למצוא”.

    איא פשר להכריח את הלב לבחור!

    ברם…(אני מתה על המילה הזאת!!!)
    תבדקי את עצמך טוב מאד כי אי אפשר להישאר מאוהבים לנצח- בהמשך זה הופך לאהבה וידידות, שהם אגב הרבה יותר יציבים. רגשות של התאהבות אפשר לנסות לעורר בכל מיני דרכים. ובסופו של דבר-שלא תתחרטי אחר כך. תבדקי עם עצמך מקרוב מה את באמת מרגישה כלפיו.

    ובכל מקרה בהצלחה!

  34. מתלבטת

    זה בדיוק המצב שאני ובן זוגי מזה שנה ו-3 נמצאים בו,
    תקופה ארוכה הייתי בטוחה שהוא האחד בשבילי, והיה בו כל מה שרציתי, סקסי, נראה טוב, אדם מדהים, מתחשב, תומך, ואמרתי מה כבר יכול לקרות? אבל זה קרה..
    בין אם זה זה שהתחלנו להיות חברי תנועת “אשרי יושבי ביתך”, לא יוצאים, אני התרחקתי מהחברות שלי , הוא מהחברים שלו, וכל התקופה האחרונה הוא היה כל עולמי, היינו ממש כמו זוג נשוי
    לפני כשבוע הוא בא בטענה שהוא לא בטוח בקשר ואם הוא רוצה להמשיך,ובהתחלה נורא כעסתי ועשינו הפסקה של כמה ימים, והייתי פשוט קרועה וגם הוא, כי בסך הכל שנינו הרגשנו אהבה גדולה אחד כלפי השני.
    אבל עכשיו, אחרי כמה ימים שאני בלעדיו, אני מתחילה לראות את הדברים הקטנים והגדולים שהפריעו לי ולא רציתי לראות, ועם כל הצער והכאב אני אמשיך קדימה וגם הוא, ואם זה כן צריך להיות אני מאמינה שנחזור..
    ואני שמחה שהוא פתח לי את העיניים, כי אחר כך זה היה בא לי כמו סטירה לפרצוף ועדיף שעה אחת קודם..

  35. המתלבטת

    זה פשוט מדהים.
    כמו חצי מהאנשים כאן, גם אני בדיוק בתקופה כזאת של התלבטות מכאיבה. ואיזה צירוף מקרים, נכנסתי לכאן אחרי תקופה ארוכה, והמאמר הראשון שמחכה לי הוא זה.
    קראתי את כל התגובות, ולא הצלחתי לסדר לעצמי את המחשבות.
    אנחנו חצי שנה ביחד. חצי שנה אינטנסיבית, מרגשת, מתישה ומדהימה.
    לפני כמה ימים התעוררתי בהרגשה שהוציאו לי את התקע של החשמל, ניתקו לי את מכונת ההנשמה. כאילו פתאום. אני לא בטוחה. אני לא יודעת.
    הוא מושלם בשבילי. הוא לא נראה כמו דוגמן, לא הכי חכם, ולא תמיד הכי מצחיק, אבל הוא משתלב לי בחיים כמו כמו כפפה, הוא אוהב אותי, ועד לפני כמה ימים גם אני הייתי בטוחה באהבה שלי אליו. אז מה השתנה?
    מה גרם לי להרחיק אותו ממני, לבקש ממנו לא לישון איתי, הרי אני לא מצליחה להרדם בלי לחבק לו את הגב ולדמיין את ההמשך.
    אני לא מבקשת עצה, כי אין עצות במקרים כאלו. אני יודעת שהתשובה תגיע רק ממני.
    אבל כתבתי בכל זאת, אולי פשוט הייתי צריכה להוציא את זה מהסיסטם.
    הכי קשה זה שאני לא יודעת מה להחליט. ואני לא מבינה מה השתבש.
    אני לא רוצה להמשיך בלעדיו, אבל אני גם לא ממש רוצה אותו עכשיו.
    אני מבלבלת אותו, ומבולבלת בעצמי, ואני כל הזמן מזכירה לעצמי שאין לי בעיה להיות לבד, זה לא שאני מפחדת לא להיות בזוג. הייתי המון זמן לבד ונהנתי מכל רגע. אז המסקנה היא שזה בטוח הוא. אני רוצה אותו. אז למה זה לא מרגיש ככה?
    ובקשר להוליווד – אני מסכימה בהחלט. כל הסרטים האלה טימטמו לנו את השכל!

    • סנופקין

      מתלבטת יקרה,

      דוקא במקרה שלך התשובה לכאורה די ברורה, אבל היא צריכה להתמך בשני נתונים נסיבתיים שחסרים בתיאור שלך:

      בני כמה אתם, והאם אתם גרים ביחד.

      על פניו משתמע שפשוט הגעתם לשלב שבו די ברור שההחלטה להמשיך להיות ביחד, כבר גוררת אחריה נגזרות תפעוליות.

      אם אתם גרים לבד, כנראה שפירוש ההחלטה הוא לעבור לגור ביחד.

      ואם אתם יחד, כנראה שהפירוש הוא זחילה לכיוון חתונה ר”ל.

      בשני המקרים, מדובר בהבנה פנימית שהגיע הזמן לקבל החלטה לטווח ארוך יותר.

      ואת זה, כנראה, את לא ממש מעוניינת לעשות.

      למה? ככה.

      בתיאבון.

  36. אני רוצה לשאול אותך, האם את מרגישה חיבור ברמה העמוקה ביותר לבחור הזה, האם זה מישהו שיש לכם שיחות נפש ?
    האם את מרגישה שאת מביאה את עצמך לגמרי שאת איתו ? שאת חופשיה ומשוחררת ?

    האם היו לך מערכות יחסים שהיו בהם ניצוצות ? אם כן, למה הן נגמרו ?
    אנחנו מחפשים ניצוצות כי זה מוציא אותנו מהשיגרה.
    אנחנו , בדר”כ לא אוהבים לראות את המציאות על עצמנו על החבר שאיתנו על החיים
    והרגשת ה”וואו” מספקת לנו משהו אחר מהמציאות לזמן קצר
    מה קורה שנגמר ה”וואו”, נגמרת ההתלהבות והניצוצות, האם אז טוב לך עם הבחור שאת נמצאת איתו
    אהבה זה מה שנשאר אחרי שהניצוצות דועכים

  37. נו טוב

    את רוצה ניצוצות? תפרדו..תתחילו לחזר אחד אחרי השני…

  38. עדיין מחכה לו שיבוא

    הוא נשמע בחור ממש פצצה. תזרקי אותו ותעבירי אותו אלי בבקשה. האימייל שלי מצורף

  39. כרמית

    תמרה, אני קוראת את מה שכתבת ועושה רושם שכבר החלטת בתוכך כבר לעזוב אותו.
    אצל הרבה בחורות/בחורים שנכנסות לקשר ורואות ‘כי טוב’ מתחיל תהליך הרסני שנובע מתוך המחשבה של: “איך יכול להיות שכל כך טוב לי, חייב להיות משהו דפוק…” חוויתי את זה על בשרי ופשוט ח-ב-ל.
    אם טוב לך בקשר, הוא גורם לך אושר, חבר טוב, מדברים בפתיחות, נמשכים אחד לשני וכו’, אז אין סיבה שתחפשי דפקטים, כי אם מחפשים תמיד מוצאים.
    את צריכה לבדוק טוב עם עצמך האם באמת יש איזו בעיה עם הבחור או אולי קשה לך לעכל ולספוג נחת, כיף והנאה מזוגיות, לפעמים מרוב שנישקנו הרבה צפרדעים קשה לראות …..

    • אולשן מהים

      א. לכי על שיטת המטבע… זה תמיד עובד. תחליטי להחליט לפי מה שהמטבע יגיד. ואח”כ, כשהמטבע נופלת, תחליטי לפי אם תהיי מרוצה או מאוכזבת מהתוצאה… ברור לכולנו מה את תרגישי ולאן את הולכת. אז תלכי כבר.

      ג. בכל מערכת יחסים יש מה”בית” ויש מה”ריגושים”. השאלה היא איפה מתאים לך להיות על הסקאלה, כי אי אפשר להיות על שני הקצוות שלה בו זמנית (ואולי אפשר? תיכף אציע). ואם את עוד לא יודעת איפה מקומך על הסקאלה, אז את כנראה צריכה עוד כמה קשרים כדי לגבש דיעה סופית….

      ד. ואולי כן אפשר “שני קצוות” (ואישית, זו האסטרטגיה שלי..). ברור, שמה שמחזיק את כולנו בקשר לאורך שנים זו החברות, והתמיכה, והמשותף והידה-ידיה-ידה. אבל חלקנו (אני…) צריכים גם את הריגושים והטירוף וכל יתר הדברים שהם הרבה פחות חשובים בחיים, אבל מה שווים החיים בלעדיהם… אז מה עושים? מוצאים את הפרטנר שנותן לנו את הבית, על כל מה שזה אומר, ובתוך הבית מספיק נעים ובטוח כדי לצאת ממנו מדי פעם ללונה-פארק.
      אז הפרטנרית שלי לחיים (בהנחה שתהיה דומה לי) תהיה החברה הנפלאה, שעונה + – על תיאור הפרטנר שלך, אבל פעם ב היא תלך לפיק-אפ בר השכונתי להתפלרטט קמעא, ופעם פעמיים בשנה היא תסע לבד לסיני, לרומא או לאן שתרצה, ואני לא אשאל שאלות, והיא ותחזור אל הבית – בלי כתובות ואי-מיילים ומספרי טלפון בכיסים, ועם ידיעה ברורה שהכי הכי זה איתי. אופיטימי, לא?

      ואם גם הסדר כזה לא יכול להושיע אותך בקשר שלך, אז באמת באמת מהר מהר הביתה…

    • טל אחרת

      בתור אחת שכבר נמצאת במערכת יחסים כזאת יודעת כמה שזה קשה ומתסכל… לדעתי זה ממש לא עניין של חיפוש דפקטים אלא בדיוק להפך ההבנה הזאת שיש לך משהו כל כך טוב ביד ושאתם מסתדרים של שך טוב ביחד ויש לכם את הבדיחות הקטנות ומין נוחות כזאת שהיא כל כך טובה … כשאתה מסתכל על האדם שלידך ואתה יודע בדיוק מי הוא ומהו ובכל מרגיש את זה את כאילו משהו חסר … ומה דפוק בי ולאו דווקא בו כי יש לי משהו כל כך טוב ואני מצפה ליותר … וכן גם ניסיתי לדבר איתו על זה אבל הוא נתן לי את המבט המאוד מאוהב הזה שלו ( עדיין אחרי יותר משנתיים ) והמאוד כואב ואני מרגישה איך אני שוברת לי ולו את הלב ולא יודעת מה לעשות

      למהרהרת רק דבר אחד אני יודעת .. שאני לא עוזבת עד שאני יהיה שלמה עם ההחלטה

      בהצלחה

      • טל אחרת

        של שך = כל כך

      • כרמית

        היי טל, את מה שעובר עליך אני חוויתי מהצד השני.
        היתה לי אהבה גדולה עם בחור מקסים והיינו תקופה ארוכה מאוד מאושרים ומאוהבים עד שהתחילו לו מחשבות בסגנון של ‘לא יכול להיות שכל כך טוב לנו ביחד’, ומצידו הוא התחיל לבחון אותי בכל מיני סיטואציות, את מבינה, מבחנים קטנים כאלה בתוך תוכו. זה החמיר כי עברתי את כולם…. אולי זה לא בדיוק המצב בו את נמצאת, אך עדיין, חבל שזה יגמר כמו אצלי – כשנפרדתי ממנו זה היה מלווה בשיחות וסיטואציות שלא היו מביישות אף טלנובלה אבל כשעשיתי את זה הייתי כבר רוויה ובטוחה שזה מה שאני רוצה לעשות.
        תמיד אפשר להיפרד ולחתוך, זה דבר הכי מיידי שיש אבל הייתי מציעה לך ולו להתרחק קצת (ביחד), לרדת כמה ימים לסיני או לטייל כמה ימים בצפון, קצת להתרחק – לפעמים כשקצת רחוקים ולבד מגיעים לתובנות.
        חוצמזה את אף פעם לא יכולה לדעת מה יקרה – אני זוכרת שלפני כמה שנים ביקרתי אצל בן דוד שלי בביתו והיתה שם בחורה, שאלתי אותו בצד מי זאת? והתשובה שלו היתה וזה ציטוט מדויק: ‘סתם מישהי שאני מזיין….’ – החתונה היתה יפה 🙂

        יקירתי, הבנתי מזמן שאין אביר על סוס לבן, והאמת אני מאמינה שהאביר – היה מאוד משעמם,
        אני חושבת שקשה לתת עצות לזוגיות גם בתור חברה טובה כי אין אדם שיכול לומר לך מה את מרגישה, ורק את יכולה להרגיש ולהבין את בן זוגך.

  40. ליאור

    כמה שהייתי שם,כל כך הייתי שם, הגעתי למצב של אפתיה והוא מצב גרוע , עדיף להרגיש, שנאה,אהבה , משהו…, אסור לפחד אין סיבה. הייתי שם כמה חודשים ואני חושבת והלכתי שהייתי שלמה אם ההחלטה שלי , לא בטוחה שזה הדבר הכי טוב לעשות אבל בטוחה שזה הדבר הכי נכון.
    אל תתני לאף אחד להגיד לך אם ללכת או להישאר כי את ישנה במיטה של עצמך אבל אחרי שלושה חודשים לבד אחרי אהבה ראשונה של שש שנים אני אומרת שוואלה לא רע לי אפילו טוב

  41. אני הייתי שם,שנה וחצי וזה נגמר לפני חודשיים ומצידו ודוקא אחרי שהחלטתי שאף על פי הספיקות אני הולכת להשקיע בקשר הזה.בקיצור אם זה לא הדבר הנכון לשניכם,אל תשכחי שיש גם צד שני ושאם את לא סגורה על עצמך זה גם יגיע אליו בסופו של דבר ואם אחרי חודש את כבר שואלת שאלות זה צריך להדליק נורה אדומה כי כרגע אתם לא אמורים להתעסק אלא בתשוקה מטורפת זה לזו או זו לזה.

  42. איילה

    אם תתאמצי קצת בטוח תזכרי, מישהי מהצבא מישהו שלומד איתך הם בכל מקום את יודעת המרוקאים.

  43. איילה

    אם תתאמצי קצת בטוח תזכרי, מישהי מהצבא מישהו שלומד איתך הם בכל מקום את יודעת המרוקאים.

  44. איילה

    אם תתאמצי קצת בטוח תזכרי, מישהי מהצבא מישהו שלומד איתך הם בכל מקום את יודעת המרוקאים.

  45. אני גם הייתי ועודני קצת במצב דומה. זה היה קשר שהתחיל ובהתחלה היה חד צדדי, ואני לא הייתי הצד המאוהב בטירוף, לצערי. חשבתי לעזוב, דיברתי איתו ואמרתי לו שאני לא מרגישה כלפיו את מה שאני “אמורה” להרגיש, ז”א אין לי את מה שמראים בסטים, מתארים בספרים: אין את ההתרגשות האינסופית הזאת, המאוהבות על גבול הטיפשות ואת כל מה שצריך להיות לבחורה (לפי המתכון ההוליוודי) שפגשה את נסיך חלומותיה. הוא התעקש על הקשר ולא היה לי לב לעזוב. עכשיו, כמה שנים אחרי, אני עדיין בהתלבטות. יש בינינו אהבה גדולה, אבל אני פוחדת שבלי ההתאהבות אין לקשר עתיד לטווח הארוך. או שאולי להיפך? אולי זה נכון שאחרי כמה זמן רק האהבה נשארת ומה שיש לנו הוא הרבה יותר טוב מההתאהבות הזמנית הזאת? אני בהחלט מזדהה איתך. אם תמצאי פתרון לבעיה-תעשי טובה תכתבי, תקלי עלי את החיים.

  46. טינקרבלי

    זה מוזר לראות מישהי אחרת כותבת את מה שאני מרגישה….

  47. בחור במצב דומה

    אני הייתי במצב דומה, לפני מספר שבועות.
    לקח לי את הזמן שלי להחליט שאני צריך את החופש שלי ולא טוב לי במערכת כפי שהיא.
    היינו שנה וחצי ביחד. אחרי שניסינו ולא הצלחנו להתגבר, החלטתי לחתוך.
    כשאני חושב על זה, ההחלטה היתה קשה וכואבת, אבל להמשיך בחוסר וודאות התהומית הזו, חוסר היכולת שלי לקבל אותה כפי שהיא (נהדרת ככל שתהיה) ורצון לשנות אותה, הביאו אותי לסיים את הקשר. המוח והלב צריכים להתאחד במצב של אהבה ללא תנאי.
    היכולת לגשר בין ה-passion וה-reason היא תכונה נדירה.
    אני חושב שבמערכת יחסים טובה, אדם צריך להרגיש “בבית” ויודע שהזוג שלו לצידו כל הדרך.
    על מנת להגיע לשלווה הזאת, הרבה תנאים צריכים להתקיים, הסקס צריך להיות טוב, האינטימיות והתיקשורת חייבים להיות טובים, וזה אומר לדעת להציף בעיות בהתהוות ולומר הכל.
    לא להסתיר דבר.

    אני אומר תיפרדי, רק כך תדעי באמת מה את רוצה ממנו, ומעצמך, זה מה שאני עשיתי.

    בהצלחה…

  48. הפילוסוף

    ובכן ראשית כל, בענין הפרפרים:
    מי שמצפה ל”פרפרים, התאהבות מטורפת וריגושים אדירים” לאורך זמן ואינו יכול בלעדיהם סובל מבעיה רצינית. יש כאלה שמתמכרים להרגשה הזו ( ושלא תבינו לא נכון, ההרגשה היא באמת נהדרת ) ויש, מה לעשות, אנשים שאינם בעלי בגרות רגשית מספקת כדי להודות ולהבין כי התחושות הללו אינן, ולא יכולות להיות, נצחיות. הנצחיות של הפרפרים כרוכה בעולם של זמניות, סבל, כאב וייסורים לצד רגעי האושר העילאי. הלו, תתעוררו, החיים הם לא סרט הוליוודי. בחיים צריך להתבגר נפשית ולהבין כי צריך למצות את הטוב שיש בכל דבר במידת האפשר ובהתאמה למציאות. האהבה היציבה, הרגועה וה”ביתית” הנה הרגשה נהדרת גם כן. הבעייה העיקרית היא אצל אנשים שבחרו בבני זוג לא על בסיס עניין אישי אלא על בסיס משיכה/התאהבות בלבד. כאשר הפרפרים נעלמים ( וזו רק שאלה של זמן עד שזה קורה ) מגלים אדם – וזו מילת המפתח – אדם – לא משנה גבר או אישה, כולנו, ביסודנו, בני אדם – שמשעמם לנו איתו, שאין לנו תחומי עניין משותפים עמו, שאין לנו חברות ממשית עמו. *וכאן* נמצאת הבעייה. כי יחסים יציבים, שיכולים להחזיק זמן רב, חייבים להיות גם יחסי אנוש ברמה הבסיסית, כלומר חברות, אמון, והנאה פשוטה, בסיסית, משהייה זה בחברתו של השני. א י ן תחליף לזה. מצטער. כן, המשיכה וההתאהבות הראשונית הם חשובים. אי אפשר להיות עם בן/בת זוג שלא נמשכים אליהם, זה מובן מאליו. אבל היסוד הבסיסי חייב להיות הנאה מחברתו של אותו אדם, אמון, וחברות אמיתית.
    בעניין הגיל:
    חברים, ישנה מציאות בעולם. אני צופה ומתבונן בעניין רב במציאות הזו מזה שנים רבות. והעובדה המצערת, באמת מצערת, היא שמי שלא מתמסד עד גיל מסוים, מוצא עצמו/עצמה מ-ת-פ-ש-ר ובגדול מתוך חוסר ברירה. ראיתי זאת לא פעם ולא פעמיים. עובדתית, אחרי גיל 30, 35, אנשים בוחרים את מה שיש במרבית המקרים ולא את מה ששואפים אליו ומה שרוצים.
    מי שלא מסוגל/ת לגלות בגרות נפשית ולהבין בשלב מוקדם יחסית כי שנות העשרים, לצערנו, הן הזמן לתפוס בן/בת זוג ימצא את עצמו ( ושוב, לדעתי אכן זהו מצב בלתי צודק אך קיים אובייקטיבית ) מתפשר על מישהו שלא בהכרח עונה לציפיותיו, או לחילופין, נושא משא כבד ומעיק ביותר של גירושין, מזונות, ילדים קודמים, וכיו”ב.
    וזהו אכן מצב בעייתי, כי ישנם אנשים שאינם מגיעים לבגרות נפשית או להבנה של ההלם הפתאומי שתוקף את כל אותם ה”פרפרים החופשיים” שפתאום, אוי ואבוי, אם לא אמהר לתפוס מישהו, יכול להיות שיהיה מאוחר מדי. ויש אנשים שלעולם לא יהיו בעלי בגרות נפשית מספקת כדי להיות, ממש, במערכת יחסים אמיתית ויציבה. ותמיד יחפשו ריגושים מהצד, גם בתור נשואים. אין מנוס מלהכיר בעובדה כי במשך אלפי שנים, חיו בני האדם, גברים ונשים, במסגרות חברתיות שכללו צורה כלשהי של נישואין. עצם העובדה שמוסד חברתי זה שרד במשך זמן כה רב בצורותיו השונות ( ואין הכוונה לומר כי השיטה המסוימת הקיימת בעולם המערבי היא הנכונה או הצודקת, בוודאי שהיא טומנת בחובה חסרונות רבים ) מעידה על עוצמתו וחשיבותו החברתית והרגשית של מערכת היחסים הזוגית/משפחתית בצורותיה השונות. אפשר להתכחש, אפשר לבטל, אפשר לזלזל, אבל רובנו, בעולם הזה, גם בעידן המודרני, מתחתנים. והפלא ופלא, אלה שמתגרשים במרבית המקרים גם מתחתנים בשנית! למה, אם זה כל כך רע?
    ידידי, ראיתי לא אחד ולא שניים שחיכו, חיכו, ויתרו על בני זוג מצוינים, ובסוף מצאו את עצמם/ן מתחתנים עם מישהו שבמו אוזני שמעתי שאמרו עליו שהוא “לא משהו, אבל….”.
    ולמרות כל זאת, אם לא טוב במערכת יחסים, אם אין הרגשה טובה בסיסית של ביטחון ואמון ואהבה, אין טעם להישאר. שלושת אלה פלוס המשיכה הנם הבסיס להמשכיות הקשר.
    אבל, בסיכומו של דבר, הדיבורים שלנו הנם יפים רק ברמה התיאורטית. משום שמרבית האנשים סובלים מתופעה של חוסר יכולת להקשיב לעצות המבוססות על ניסיון ותובנה, וחייבים ללמוד את הדברים על בשרם, בדרך הקשה, לעבור את הוייה דלורוזה הפרטית שלהם, כדי להגיע לנקודה של “אין חכם כבעל נסיון”. אבל החוכמה האמיתית היא גם לדעת להיות בעל לב פתוח ועין רגישה, להתבונן בעולם ולהקשיב, ולסנן, וללמוד. יש אנשים חכמים ומנוסים, יש אנשים רבים טיפשים ופוחזים, אם נלמד מכולם, על דרך החיוב ועל דרך השלילה, נמנע מעצמנו ייסורים רבים ומיותרים. אינני, חס וחלילה, אומר להתעלם מצו ליבנו, אלא לשקלל לתוך החלטותינו את מה שאנחנו רוצים ומה שטוב לנו, עם מה שאנחנו יודעים ולומדים על העולם. רק אתמול, כאשר מישהו התלונן לפני כי אחיינו פשוט מסרב להקשיב לעצותיו, ומסתבך ללא הרף, אמרתי לו כי מרבית האנשים חייבים ללמוד בדרך הקשה של ניסוי וטעייה, ואינם מוכנים להקשיב לעצות. תשובתו של זה הייתה “אתה יודע מה, גם אני כזה בעצם”.
    חומר למחשבה.

    • כרמית

      בהחלט יש כאן הרבה חומר למחשבה אבל יש לך נטייה לפשט את הדברים ולראות אותם בצורה דיי ראציונלית. אני חושבת שבעיקר בתחומי אהבה קשה מאוד לקבל עצות מאחרים אפילו אם מדובר בעצות שמבוססות על ניסיון ותובנה.
      אתה רואה את זה כאנשים שבוחרים ללכת בדרך הקשה אבל אני לפעמים כדאי לנסות ואפילו להיכוות מאשר לחיות במחשבה של פיספוס או תהיה ‘מה היה יכול להיות אם’….

  49. יסמין

    אני נמצאת בדיוק באותו מצב. הייתי מתלבטת אם להישאר עם אותו אדם כי אנחנו ממש “סיר ומכסה” או להמשיך הלאה ולחפש משהו חדש כי אין כבר ניצוצות.
    שמעתי פעם אחת שאומרים שיום אחד ההתאהבות וההתלהבות נגמרת וזה המבחן האמיתי. אם הזוג ממשיך להיות ביחד אחרי הכל זה אומר שזה זה.
    ואני וחבר שלי יחד שנה וארבעה חודשים , ונכון הניצונצות לא כמו פעם אבל אני כל הזמן מחפשת דברים קטנים שעושים ניצוצות וזה מאוד עוזר לנו ולקשר.
    אז לדעתי אם את מרגישה איתו טוב ויש לכם שיחה טובה וסקס טוב תשארי איתו.

  50. אני לא יודעת אם זה טוב או רע בשבילי שהגעתי וקראתי את כל זה. זה הקל עלי באיזשהו מקום לגלות שאני לא לבד, לגלות שיש אנשים שסוחבים את זה כמה שנים. להתנחם בזה שאני סוחבת את זה פחות זמן. זה נראה לי נורא לחיות כך כל כך הרבה זמן. אני הקצבתי לקשר הזה כך וכך זמן והחלטתי שאם עד אז אני עדיין לא אהיה בטוחה אז אני הולכת. דברים כאלה יכולים להימשך לנצח, וכשקראתי כאן רק קיבלתי תמיכה נוספת לדעתי. אני לא יודעת אם יש משהו שיכול לגרום לי להיות שלמה עם ההחלטה. לכאן או לכאן. אם להישאר איתו זה כי מבינים באמת שאהבה ואמון וחברות וכיף זה מה שחשוב. והוא כל כך יקר לי. אני כל כך אוהבת אותו. ומצד שני כשאני איתו אני כמעט תמיד בספק. נכון, ניצוצות לא מבטיחים משהו בהכרח, אבל לפעמים מתוך ניצוצות צומחים לאהבה גדולה ואמיתית שמחזיקה.
    וכנראה שבלי ניצוצות פשוט אי אפשר לעשות את זה. כי איך אפשר לחיות כל הזמן בספק?
    אולי מצב כזה אפשרי באמת אחרי התנסויות יחסית רבות, כמו אחד הבחורים שכתבו כאן, והשלמה הבנה וקבלה שמחפשים חבר. ולא להיבהל ולהרגיש רע כשאין ניצוצות.
    אבל האם הצד השני יהיה מוכן לקבל את זה שאתה איתו ואין לך ניצוצות? כשלצד השני יש הרבה מאוד?
    פרק של אלי מקביל מלפני יומיים היה בדיוק על זה. וכולנו אלי, כל מחפשי הניצוצות. רק שהיא לפחות בטוחה שהיא הולכת אחרי הלב. ואני שואלת את עצמי למה אני לא מספיק בטוחה בעצמי כדי ללכת אחרי הלב.
    וכן, גם אין לי לב לעזוב.
    ומי שכתבה שהיה לה פעם כזה ועכשיו יש לה עוד פעם – למה את לא כותבת למה הפעם את נשארת.
    תודה על האפשרות להשתתף בקתרזיס.

  51. ליאור

    תאמינו לי יום אחד אחרי הפרידה קמים בבוקר ממש לבד ולא מבינים מה היה הסיפור הגדול ואיך בכלל היה קשה לעזוב
    ותאמינו לי שאהבתי אותו אוי כמה שאהבתי אותו, הייתי מטורפת עליו
    אבל….אף אחד לא הבטיח לנו גן של שושנים.

  52. הי

    לדעתי אין כאן עניין של להיות מאוהבים או לא להיות מאוהבים.
    משהו במערכת היחסים הספציפית הזו פשוט לא טוב עבורנו.
    לא תמיד אנחנו יודעים להסביר מה לא בסדר , יכול להיות בכלל שהצד המתלבט “לא בסדר”
    או אולי לא מוכן נפשית ליחסים האלה והוא צריך לעבור את מה שצריך לעבור כדי להבין זאת.
    ההחלטה לא יכולה ולא צריכה להתקבל מהראש אלא מהבטן , זאת אומרת לחוות זאת.
    או אולי בצד השני יש משהו שמעיר בנו באופן מודע או לא מודע משהו שאנחנו לא אוהבים או בורחים ממנו , והתוצאה המתוארת היא “חוסר מאוהבות”.
    כך או כך צריך ללכת עם מה שמרגישים, אולי “נפסיד” אך כתוצאה מזה גם “נרוויח” כאב ותחושת פספוס שילמדו אותנו דבר או שניים בדרכנו כאן וכך אולי גם נרוויח את האושר שלנו.

    לסיכום
    החיים מלאים סיכונים , כאן לפחות הסיכון הוא מחושב ולדעתי גם יתן תמורה בכל מקרה.

  53. זה לא סרטים הוליוודיים, זו המציאות המרה, האם להתפשר על חיים נוחים או ללכת על התאהבות? כל בוקר אני מתעורר מחדש עם השאלה הזאו. אולי אני מוכן לחיות ככה בגיל 40 אבל לא בגיל 25, כשאני יודע שזה עדיין נמצא שם בחוץ.

  54. מצטערת על הרגע

    גם אני הייתי שם. אבל אני בניגוד אלייך דאגתי לשתף את החבר בכל התלבטותיי והרהורי ליבי. למה? כי הרגשתי שהקשר שלנו היה כל כך ברור מאליו כך שהוא לא יעזוב אותי לעולם ולכן אפשר להגיד ה-כול גם אם לפעמים זה פוגע. בסופו של דבר הוא זה שקטע את כל התלבטותיי בכך שהוא קם ועזב.נמאס לו לשמוע שהאהבה שלנו לא מספיק מסעירה אותי. והיום אני לבד- ואי אפשר לחזור כי הכל כבר נאמר ונעשה- ואני מצטערת על הכל. הלוואי והייתי יודעת להעריך אז מה זאת אהבה גדולה ,שלמה וברורה מאליה…

  55. חברה………. מה מחליטים בסוף? אני כאן כמו כולם גם בהתלבטות הזאת…. אני קוראת תגובה על הרגש ואז מחליטה לעזוב אח”כ נתקלת בתגובה שכלית ומחליטה להשאר כי מי יודע אם אני אתפוש אחד אחר מוצלח יותר ממנו… כרגע מערכת היחסים הנוכחית איתו, אין “פרפרים” כמו שהיו לי בעבר במערכות יחסים קודמות, אולי הגיל עשה את שלו? אין לי תשובה ברורה.. אני בת 22 , בחורה שבד”כ השכל גובר על הרגש, אז בענייני האהבה אני תולה את זה בפתגמים מהמנוסים שבניינו ש”האהבה באה אחרי שנים” ולא מיד, וההתאהבות והפרפרים זה רק בסרטים או בגיל ההתבגרות.. יאללה זה חתונה, זה לא משחק ילדים.. הבעסה שאין תשובה ברורה , מה לעשות כי גם השכל קובע וגם הרגש.. השאלה אם מתחתנים עם מישהו “בלי פרפרים” האם האהבה באמת תבוא אח”כ או שאם לא היה לפני גם לא יהיה אח”כ..?? ??

  56. בלונדינית

    התאהבות, לפי המדע זה גיבוב הורמונים שבמינון מסוים הופכים אותך לנרגשת,נסערת, מלאת תשוקה,לא יציבה ונרטטת כאשר את יוצאת מהבית לבושה בחצאית לבנה ארוכה ויודעת שהבחור שלך בדרכו אליך ואולי זה שכל בילוי הוא משגע ואתם מתנשקים ברמזורים כמו שני ילדים,גורמים למכונית שמאחוריכם לפספס רמזור ירוק ואולי להטיח לעבריכם איזו קללה עסיסית,או בקולנוע או בכל מקום, שאת לא רוצה שהוא ילך בסוף הערב אנד איים סורי טו ברינג יו דאון אבל זה מחזיק 3 חודשים מקסימום. ואחרי שלושה חודשים את מגלה שהבחור שלך הוא אמיתי, בשר ודם עם אופי ספציפי והוא גם נוחר…לכי תתעמתי עם המציאות,
    הפעמונים מקסימים והם מפסיקים לצלצל באיזשהוא שלב ואז מחליטים לאן זה ממשיך יכול להיות בהחלט מצב שבו הפעמונים מחרישים ואת מגלה שלא אפולו עומד מולך אלא האח הירוק והמכוער שלו וזה לא ממשיך יותר הלאה כי אין שום התאמה ותוכן, וביננו כמה זמן הקטע של להתנשק ברמזורים יכול להחזיק.
    מצד שני יכול להיות כייף ומגניב גם אחרי שמתאהבים ואת מגלה שרכשת חבר מאוד טוב שפלוס גדול בחובו אתם גם עושים סקס והכל מגניב והכל יפה.
    נראה לי ,שאת ,אחותי. קיבלת את הטורטיה שלך ממולאת במילוי משובח, הפעמונים האלה נחמדים אבל הם לא מצלצלים לנצח ובסוף מה שקובע זה מי עומד מולך ונראה לי שעומד מולך פרטנר משובח, אני הייתי נשארת.

  57. ווא כולם כול כך בלבלו אותי פה…..
    זה מדהים כמה שבעיות אישיות שלך מתגלות פתאום בתור בעיה שרוב העולם שותף לה….אותם דילמות והתלבטויות..
    אני עם חבר שלי כבר שלוש שנים…בהתחלה היו פרפרים ואז כשהם נגמרו השלמתי עם זה והבנתי שפרפרים לא חיים לנצח אבל אהבה כן.
    אני מתפרפרת מהצד כדי להרגיש קצת,אבל קצת פרפרים כי אני בנאדם שזקוק לריגושים…טבע האדם.
    חבר שלי יודע…..ומה אני יגיד המצב לא משהו.
    אבל בסופו של דבר הוא הבנאדם שאני מתעוררת לידו בבוקר ומרגישה אהבה.
    התאהבויות יובואו וילכו.
    ואהבה כמו שלי ושלו אני לא אמצא עוד….אז אני נשארת.
    וממליצה לך גם.

  58. אותו תבשיל

    שלום לכולם, עברתי פה פעם או פעמיים בריפרוף ועכשיו חזרתי וכמה טוב להיות כאן ולראות שרבים וטובים חיים את חיי כרגע…אז ברוכים הבאים לסירה שלי ולהלן הנתונים: כמעט בגיל 30, כמעט 3 שנים יחד 2 מתוכן גרים יחדיו, בחור נפלא אוהב בלי גבול ורוצה להתחתן. חזרתי לא מזמן מחו”ל (ארה”ב הנפלאה – חודש +) בידיעה שאני חוזרת עם תשובה. לאורך כל המסע לא מצאתי את תשובתי ולא לחצתי על עצמי – יבוא בזמנו… ורק ניו יורק (עיר חלומותי אהובתי הנפלאה) טימטמה לי את השכל (הידעתם שהלחץ להתחתן שם הוא כה פעוט לעומת ארצנו הקטנטונת!!!!!) בכל אופן הכל היה כה ברור אני אוספת את עצמי ונוסעת לשם ויהי מה!!! מה? חזרתי והוא אכן גם השתנה לטובה וטוב לנו באמת טוב…אבל אני וניו יורק אהבתי הגדולה, שיתפתי אותו אמרתי הכל, אני רוצה לממש חלום ישן נושן גם אם לא עכשיו אז עוד מעט (כמה שנים תמימות) אבל הוא מחובר לשורשים ולא מעניין אותו כהוא זה…
    ועכשיו השאלות: אולי זו לא רק ניו יורק? אולי זו החתונה? אולי אני מפגרת שסוף סוף יש לי דבר טוב (הכי טוב שהיה הכל לפניו סתם וקצר) עזרה ומהר – ההחלטה שלי אני יודעת אבל איך מפרידים בין חלמון לחלבון?

    • נשוי עשרים שנה

      בואי נדבר קצת על ילדים.
      לא על הילד “שבתוכנו” ולא על כל מה שאנחנו עושים כדי להמשיך את הילדות ולהשאר אינפנטיליים חסרי אחריות ובלי צורך לקבל החלטות.

      בואי נדבר על הילדים שלך.
      גם אם עכשיו נדמה לך שאת עוד לא רוצה ילדים או לא בשלה להיות אמא או עוד כמה סיסמאות נוחות אנוכיות,
      בואי נדבר על הילדים שלך,
      אלה שאת מאוד רוצה ותאהבי עד אבדן חושים באמת, לא כמו שאהבת גבר.

      כי אם נדמה לך שיש עוד המון זמן עד שתתיישבי ותקימי בית ואין מה למהר כדי ללדת דעי לך שלא, אין לך זמן.

      בת 30, כבר 3 שנים עם אותו גבר אוהב ומפרגן, גם אם תתחתנו מיד יש להניח שלא תתחילי ללדת לפני גיל 32.

      אני קורא את האתר הזה ורואה סרטים וסדרות טלויזיה המשדרות מסרים כאילו החיים אינסופיים ואין מה לחשוש מלידה בגיל 50, אבל בואי נדבר על הילדים שלך,
      אלה שאמא שלהם תהיה בת 55 כשהם יגיעו לבקו”ם להתגייס. אלה שבגיל 25 כבר יצטרכו לסייע לאמא קשישה בחיי היומיום.

      ולמה בדיוק את מעכבת את לידתם ? כדי להיות בניו יורק ולהמשיך לברוח מהחיים כאילו תחיי לנצח ?

      קחי את עצמך לעתיד, בעוד שנתיים – שלוש, נשואה עם ילד, אושר שממלא את כל עולמך, כל סיפורי ניו יורק ואגדותיה יקבלו את הפרופורציה המתאימה ליד החיים האמיתיים – משבצת קטנטנה ומשעשעת בשולי התמונה.

      את תקראי את מה שכתבת כאן ולא תאמיני שהתלבטת.

      בהצלחה

      • מתמטיקאי

        נניח שילדה בגיל 32, בת 50 (לא 55) תהא כשבנה
        (או בתה) בן/בת 18, בת 57 כשבנה/בתה בן/בת 25
        (זקוקה לעזרה בגיל 57? ייתכן אך לא בהכרח)
        אני מכיר אישית בת 75 שעובדת ומתפקדת היטב,
        לכן זה מאד תלוי. אם כי אני מסכים שמהרבה
        מבחינות עדיף להתחיל חיי משפחה כשאנחנו צעירים.
        לא תמיד מה שרצוי מצוי.

  59. נשוי עשרים שנה

    אם את כל כך רוצה להיות “מאוהבת” אז למה שלא תהיי מאוהבת בבחור שלך ?

    תעבדי על זה – תדליקי אותו, תעשי לו דברים טובים בהפתעה תפתיעי אותו בכל מיני מקומות וזמנים, תעשי לך חיים מעניינים אתו.

    זה שטוב לך אתו לא אומר שאת מפספסת משהו בחוץ.

    למה את רוצה להשאר פאסיבית ולצפות שההתאהבות תקרה לך במקרה ועם איזה אדיוט שאת לא מכירה ?

    לפי מה שאת מתארת טוב לך. תקנאי בך, אל תתני לאשליות לקלקל.

  60. אותו תבשיל

    פשוט תודה.

  61. ליאור

    אני חושבת שכל אחד באופן אישי רק הוא יכול לדעת מה טוב בשבילו עמוק עמוק עמוק בלב בלי לשקר לעצמו, זה נכון שההתאהבות לא נשארת לנצח אבל לפעמים האהבה שאנחנו חושבים שיש לנו ומפחדים לעזוב כי אולי לא נמצא אהבה אחרת, לפעמים האהבה הזו מכוסה בכל כך הרבה קליפות עד שחושבים שהיא קיימת אבל היא בעצם קשקוש, אשליה.
    את צריכה להיות אמיתית עם עצמך, כל כך אמיתית עד פחד רק את יודעת אם להשאר או לעזוב
    אין פתרון פשוט אבל צריך לעמוד מול הכאב להרגיש אותו לחבק אותו ולתת לו ללכת
    לחפש משהו אמיתי

  62. ראשית- זה מדהים לגלות שאת לא לבד- שזה טבעי ואנשים נוספים חווים זאת…
    אני עם חבר שלי כ-4 שנים, עברתי את אותו תהליך לפני כשנה, זהו תהליך שהתבשל המון זמן-כשנתיים- לבסוף החלטתי שאני חייבת לעצמי את הלבד- אני כ”כ אהבתי אותו ואת משפחתו וכו’
    אך רציתי להרגיש שלמה ברמה של: אם יציע לי נישואין- אענה כן ללא עוררין- ובאותם ימים-
    זה לא היה כך… אז נפרדנו… לקח לי בדיוק 3 שבועות להבין- שאין שום גבר בחוץ שיתן לי את תחושת הביטחון והאהבה שהייתה לי… (אגב- ספר שעזר לי להבין זאת:”הכל פתוח”- מומלץ למתלבטות!!!) רציתי שנחזור- אך הוא היה שרוי במחשבות ורצה להגיע לאותה שלמות שאני כבר מצאתי… חלפו כ-3 חודשים ארוכים וכואבים עד ליום בו חזרנו- ומאז אנו יחד כבר 10 חודשים והרבה דברים השתנו לטובה… למדנו להעריך אחד את השני ועבדנו על מה שהפריע לנו.
    אשקר אם אומר שאין יותר לבטים, מחשבות וכו’ אבל כשהן מגיעות- אני נזכרת באותה תקופה קשה ומבינה- שתמיד נחשוק ונחפש ריגושים וחידושים- שאין לנו… אבל כדאי שנבין מה יש לנו ביד ומה מטרת הזוגיות הזו!!!
    לסיכום: תחשבי על העתיד, כשתהיו הורים, סבין וכו’, כשהניצוצות יכבו ותהי פחות יפה, וקצת חולה- הוא יהיה שם בשבילך?! את יכולה לסמוך עליו? מאמינה בו? הוא גורם לך לחייך?
    זה מה שחשוב!!!
    מקווה שעזרתי… גם אם בקצת
    בהצלחה לך

  63. נדמה לי שאין מישהו שהיה לו מערכת יחסים רוכה ולא שאל את עצו את השאלה הזו. ורק דבר אחד אני רוצה לומר לך, גם כזה כן מתחיל עם רוח וצלצולים והתאהבות אמיתית מתישהו זה הולך ודועך. יש לי חבר כבר די הרבה זמן. זה התחיל באהבה שלא ידעתי שיש כמותה. הכ התאהבות שאפשר לתאר. הכרנו בטיול במזרח ואני זוכרת רגע אחד כשהוא חזר לארץ לחכות לי שאסיים לטייל (אחרי שהאריך את הטיול שלו בשבילי) שהלכתי בטרק אי שם בהודו ואמרתי לבחורה שאיתה דיברתי, שהפעם זה התחנה הסופית. שזה הדבר האמיתי. ולא היתה שלמה ממני. ועכשיו עברה שנה וחצי. ואנחנו עדיין יחד ואני עדיין אוהבת. אבל אין פרפרים כשהוא מתקשר ובסקס כבר מכירים כל פינה בגוף שלו, ואני מכירה אותו ויודעת מה הוא חושב עוד לפני שהוא אומר. ואני כבר לא מאוהבת בו. וגם לי נדמה שפעם עוד אתאהב כי נורא קשה לדמיין חיים בלי כל הפרפרים בבטן וגם לי יש ספקות אבל נדמה לי שאם אעזוב בשביל הפרפרים שוב אחרי זמן מה הם יעלמו אז אני נשארת. כי אני אוהבת אותו. כי טוב לי איתו. כי אני מכירה אותו והוא אותי. כי אני מכירה את כל החסרונות ואני חייה עם שלו כמו שהוא עם שלי. כי אנחנו בני זוג.

    • חביבתי, את צריכה להגיד תודה שיש לך אהבה בחיים. מה שאת מתארת זה תהליך שכל זוג בד”כ עובר, אין פה שום דבר חריג. התאהבות תמיד היא מאוד זמנית וטוב שאחרי שנגמרה ההתאהבות נשארת עם אהבה אמיתית ויציבה ולא, חס-וחלילה, איבוד עניין בקשר, שגם קורה הרבה אחרי שנעלמים הפרפרים בבטן.
      אז אם אותם פרפרים מאוד חסרים לך, תלמדי לרענן את הקשר בדרכים מקוריות (טיולים, סקס במקומות לא קונבנציוליים, תנוחות מגוונות ועוד כיד הדמיון).
      אל תוותרי על אהבה וקשר יציב! היום, זה באמת לא בא ברגל…

  64. אני גם הייתי שם.
    הכרתי מישהו שבאמת היה מותק של בנאדם – וזה לא שלא יצאנו, זה לא שהוא לא הפתיע אותי בבוקר עם ארוחת בוקר במיטה (!!!) וזה לא שלא היו התרגשויות וזה לא שלא הייתה תקשורת תקינה בינינו.
    אבל למרות כל זה ועוד הרבה יתר, הוא לא היה ה”אחד”, לפחות לא בשבילי.
    ואני הייתי בדיוק במצב המתואר על ידיך והחלטתי להשאר.
    אבל אחרי כמה זמן הרגשתי כבר זה ממש אבל ממש לא נכון והוא גם הרגיש שאני לא בסדר ולא הבין למה ואני לא אמרתי לו למה ואז יום אחד פשוט נפרדתי ממנו.
    כן, זה שבר לו את הלב וגם אני בכיתי אבל אחרי כמה שמן הבנתי שעשיתי את הדבר הנכון בשבילו, אבל הכי הכי – בשבילי.
    אז לפי דעתי את צריכה להפרד ממנו, גם בשבילו אבל הכי הכי בשבילך.

  65. יקירותי. אני בסביבות השלושים פלוס. נשוי. אוהב את המשפחה. אך האם מאוהב? לא.
    לפני כעשור התחתנו. לא היו זיקוקים, לא היו ניצוצות, אבל היתה אהבה. היה חזון משותף, היתה הבנה, והיתה ידידות.
    אח”כ הגיעו הילדים, גנים לילדים, בית (ומשכנתא) משרה בכירה, מעמד, פוליטיקה – חיי החלומות! אבל בפנים אני גווע. בפנים, אני מרגיש, ששנה אחרי שנה אני מת מבפנים. סקס שלוש פעמים בשבוע, אבל אני גומר אולי פעם בחודש. פשוט אין לי חשק.
    כאשר אני מביט לאחור, ורואה את התהליך אשר עברתי, אני מבין את משמעות הניצוצות. אני מבין שתהליך החיזור הינה האור, המיגדלור אליו אתה מתבונן, הפנס אשר לאורו מוארים חיי הזוגיות. תקופה זו לא תקבע את טיב או איכות הזוגיות – אבל היא תקבע את הצבע.
    אני שקוע מדי בחיי. אין סיבוב פרסה – וברור לי להיכן חיי הולכים.
    לפני כשנה קבלתי על עצמי את ההחלטה המשמעותית ביותר – שאת התא המשפחתי הזה איני מפרק. במקום לספק את צרכי – אתמקד בסיפוק צרכי הילדים ואשתי. הם אינם אשמים שבחרתי בחירה לא נכונה. את המחיר הם אינם צריכים לשלם.

    האם אוכל להתמיד כך? רק ימים יגידו. אל תעשו טעויות.

    • אתה עושה טעות.
      אמנם מותר לך: חיים ניתנו לך לחיותם על פי הבנתך.
      ובכל זאת, אתה טועה טעות מרה- תחושה ההקרבה לא תרפה ממך, הספקות ימשיכו וינקרו בראשך. על כן אני משוכנעת שהסוגיה לא תחדול מלהטריד אותך, ובסופו של דבר לא תוכל לה.
      למרות האמור לעיל, אני מקווה שתמצא את האהבה שלך בתוך התא המשפחתי. לקוות מותר.

      [יצאתי נחרצת. זה משום שאני נחרצת. יש סוגיות שמותר להתחרץ בהם 🙂 ]

  66. טעות גורלית

    אמנם אין לי יותר מידי ניסיון בחיים אבל יש כמה דברים שהבנתי מטעיות שעשיתי.

    הייתה לי מערכת יחסים נפלאה של שנה וחצי, היו בה נאמנות, חברות, משיכה, הבנה, שותפות וקרבה.
    ולמרות זאת אהבתי את הגבר שהייתי איתו אך לא הייתי מאוהבת בו.
    לאחר כשנה וקצת גם בי החלו לבצבץ המחשבות שאולי זה לא זה, וששם בחוץ ישנה אהבה אחרת שמחכה לי, ושהניצוץ בעיניים והרגשות המפוצצים הם עניין של מעבר לפינה.
    טעות.
    המחשבת האלו וההחלטה של לקום לעזוב היא ההחלטה הגרועה בחיי. ואני משלמת את המחיר עד היום. לאחר הפרידה אכן התאהבתי במישהו ולי היו כל אותן הרגשות, וסערות רגשיות, פרפרים בבטן וכו’…. אלא מה…הוא לא שם אלי. לא היה מעוניין.
    התוצאה הייתה שגם הרסתי מערכת יחסים נפלאה (שהלוואי תהיה לי הזדמנות לחוות כמוה עוד פעם) וגם נשארתי לבד עם לב שבור.
    לכן היאחזו ותעריכו את מה שיש לכם.

  67. סיוון

    אם יש אהבה , ידידות , הבנה, חברות והכל טוב רק הניצוץ חסר, תעבדו על זה תנסו לשוב ולחזר ולרגש, אל תוותרי עליו אין הרבה גברים ובמיוחד לא הרבה רצינים , אל תאבדי אותו אני למדתי על בשרי, לא תימצאי טוב יותר.

  68. מפוצלת

    כבר דיי הרבה זמן אני נעה בתוך הקונפליקט הזה מבלי למצוא פתרון..אולי זה בגלל שאני בת מזל תאומים,אולי אני סתם מתוסבכת, מה שבטוח זה שאין אמת אחת.
    מצד אחד אני רוצה אהבה,רוצה יציבות, רוצה לקום בבוקר עם מישהו שאיכפת לו, אני רגישה,אני חמה ואני בעד סקס עם רגש.
    מצד שני אני קצת משוגעת שמאמינה במשפט הקיטשי ההוא ש”חיים רק פעם אחת”, שמאמינה שכל מי שיותר מדיי טוב שוקע, שהמסתוריות חשובה, הפלירטוט מחייה וה”סרטים” שאת מאכילה אותו מחיים את הקשר. אני לא רוצה להיות ה”נאחסית” שאומרת לו לא לצאת עם חברים ובטח לא ההיא שהולכת לישון כשהוא מבלה. אני לא יהיה הבחורה הממוצעת, לא אשב לא על הווריד ולא ארד על החברים שלו אלא יהיה החברה שלהם.
    איך משלבים בין השתיים?? סיפור חיי…
    אז עכשיו אני בתוך קשר בן חודש. המסכן כבר הכיר כל כך הרבה צדדים בי שהוא כבר לא יודע מי אני. אתמול זה קרה. הוא יצא עם חברים ואני הלכתי לישון. אז האחת אומרת, היום את לא מתקשרת אליו,מתרחקת,יוצאת עם חברות וגורמת לכולם להזיל ריר ואולי גם גומרת את הערב עם איזה מישהו. ככה אני נשארת חזקה,מתרחקת ממנו,פחות תלויה,לא נותנת לעצמי להתאהב.
    השנייה אומרת:תחליטי מה את רוצה? את רוצה אותו,לכי על זה. אז מה אם הוא ייצא? את לא חייבת להחזיר. ולא לקנא. תשקיעי בכם,תפסיקי לעשות לו משחקים מטומטמים כי תאבדי אותו בסוף.
    אז להיות הילדה הטובה בקשר הנורמלי הזה, שנראה לי שגרתי, בלי הפרפרים האלה שאתם מדברים עליהם…או להמשיך עם השגעונות,ההתלהבויות והמשחקים…

  69. אלמוני

    אני עשיתי את אותה הטעות שאת רוצה לעשות. שלא תעיזיייייי. טעות קטלנית. אהבה לא שורדת. מה שנשאר זה ההרגל, הערכה והכבוד. סרטים מטומטמים משגעים לך את השכל.
    מקסימום תבגדי אולי (גם לא רעיון מומלץ במיוחד) כדי להחזיר כמה שעות ריגוש.
    בקיצור, אחכ קשה. כל הזמן צריך להתפשר, קמצנים, בוגדנים, אלימים, שרוטים יבואו בצרורות ורק תחפשי שקט.
    אבל.. אני אוכל להבין אם תעשי את הצעד הזה, כמו שאני עשיתי. למרות שהיום אני מצטערת מאוד על זה, אבל ניסיתי, ועכשיו אני רגועה, אבל בודדה.. 🙁

  70. המאוהב

    רק דבר אחד שאתן רוצות להחליט תעשו את זה מהר בבקשה למה כי הזמן שלי מוגבל וגם שלכם ככה לא תשגעו או תשתגעו . אכזבה? אין מושג כזה לא משנה מה תעשו אתם בחרתם וזה כל היופי עכשיו תמשיכו הלאה ….? לכל דבר יש סיבה ותוצאה וכל אחד ישיג בסופו של דבר את מה שהוא היא בישלו לעצמם אבל כל דבר אפשר לתקן
    וכאן אני רוצה להגיד לכולם
    לא משנה מה
    תישארו אופטימיים .

  71. אוהבת

    הייתי בדיוק באותו המצב; היה לי חבר שהיה בו את כל מה שחיפשתי וכל מה שאחפש אי פעם, הוא אהב אותי ואני אותו אבל הניצוץ כבר נעלם ונייהיה משעמם… לא ידעתי מה לעשות, לא רציתי לותר עליו כי אהבתי אותו כל כך וידעתי שיהיה לי קשה מאוד למצוא מישהו מדהים כמוהו. התלבטתי המון זמן, אבל בסוף הבנתי שאין טעם לחכות והלכתי לדבר איתו… הוא אמר שהוא מרגיש אותו הדבר ואחרי שבוע החלטנו להפרד. אני לא אשקר ואגיד שלא היה לי קשה, אבל כשהתעוררתי בבוקר שאחרי הפירדה הרגשתי הקלה ענקית והבנתי שעשיתי את הדבר הנכון. למרות שהאהבה הזאת שהייתה לי איתו לא נמשכה לנצח אני יודעת שלעולם לא אשכח אותו והוא ישאר זיכרון מתוק מנעוריי…

  72. ואולי בעצם כל זה תלוי במסגרת הקשר…?
    אולי הפרפרים והמלווה להם מופיעים שאת פשוט לא חווה ממנו מספיק…? לא, לא נקרא אותם געגועים אלה ההתרגשות של הפגישה אחרי שעבר זמן מה… כי אם זו לא המתכונתת אני חשה בעייתיות באזור שלי. ואם בחורי בצבא שחוזר הביתה לעיתים רחוקות..? איך אדע לשפוט אם אוהבת או מאוהבת…? אולי פשוט ההרגשה הזו שזרזיף של מחשבה עליו חודר למוחך שאת לבד, בשלך- וחיוך עולה על פניך… כן, אני מניחה שזה מה שקובע.

  73. כבר הרבה זמן אני ארגישה את זה, אבל לא היה לי את האומץ להעלות את זה..לפעמים כשמתעלמים מדברים נדמה כי הם לא באמת קיימים..
    אני והוא זוג ממש מושלם. נלחמנו לא מעט על מנת להיות יחד, הייתה לנו פרידה עצובה ושבועיים בנפרד ואז הבנו כמה שאנחנו צריכים אחד את השני וחזרנו כמו שני כלבלבים.
    מצחיק לנו יחד, שקט לנו יחד, הסקס מטורף…רק בעיה קטנה…אני כבת מזל תאומים אופיינית, תמיד אהבתי וסגדתי למילים. אם זה בטלפון, אם זה פנים מול פנים, אם זה בכתב..התקשורת זה הדבר ששיחק אצלי תפקיד מכריע. עם הבחור שלי זה לא ממש ככה..לא שאנחנו לא מדברים, אבל אלו לא השיחות האינטלקטואליות והשנונות אליהן הייתי רגילה.. (אני גם לא רוצה להשמע מתנשאת,אבל רמת האינטיליגנציה ביננו לא ממש שווה). הקשר ביננו מבוסס יותר על תחושות ורגשות ופחות על מילים ושיחות נפש, וזה דבר שקצת חסר לי, וגורם לי לתחושת אי נוחות שאולי זה לא “זה”..השאלה מה זה “זה”? והאם אפשר לקבל את הכל באותה החבילה? סה”כ מאוד טוב לנו ביחד, אז לזרוק את הכל בגלל זה? אבל זה בכל זאת דבר שנורא חשוב לי,אז לגמור את זה לפני שיהיה לי מאוחר מדיי ואני אקשר אליו יותר מדיי ואאלץ עצמי להתפשר? אשמח לשמוע תגובות…..

  74. ראשית, תגובתי אינה עצה.
    אני כמעט בטוח שרובנו היינו באותו מקום מתישהו, בעוצמה כזו או אחרת וכל אחד בסופו של דבר בחר באופן המתאים לו ביותר.
    חלק מהבחירות התבררו כמוצלחות וחלקן לא.
    הייתי אומר שכל מי שנתן עצה חד משמעית כמו “תברחי כל עוד נפשך בך..” או “שלא תעזי לעזוב, יש לך זהב בין הידיים” מדבר על סמך נסיונו ולא על סמך הכרות איתך. “אין ארוחות חינם” הוא משפט מפתח כאן. על כל ניסיון שלא תעשי תשלמי שכר לימוד כלשהוא, ההכרה בכך היא שלב חשוב בכל צעד שתעשי. המשפט האופרטיבי היחיד שאני יכול להגיד לך הוא שכל מה שתעשי, עשי כמו שאת יודעת ולכי עם זה עד הסוף.

  75. אוי, אני כל כך מבינה אותך.
    אבל אני הייתי נשארת. “באהבה אין חוקים”, שמעת על זה כבר, נכון?
    את לא יודעת מה יוליד יום. את לא יודעת איך תרגישי לגביו מחר. אני הייתי מתרכזת בלהרגיש ולא בלחשוב בנתיים.
    אם היית אומרת שהוא גורם לך להרגיש רע, הייתי אומרת דברים אחרים. אבל את אומרת שאת אוהבת אותו ושהוא משלים אותך, אז מה יותר טוב מזה?
    חסר לך קנאה? בכי? פרפרים? למה? לפעמים הדברים האלה עושים רק כאב ראש, והם גורמים לך לייחל לקשר יציב שגורם לך להרגיש טוב ונוח עם עצמך.
    את בטח מרגישה שהכל קל מידי, הכל נגיש, ואין בשביל מה להתאמץ. תהני מזה כל עוד יש לך את זה!

  76. יודעת הכל

    היה לי את מה שליבך מבקש, 10 שנים, הרבה זמן וזו נחשבה מבחינתי תקופה קשה,
    הדמעות הניצוץ הלב וכל מה שאת מתארת הפכו אותי חולה, חולה על באמת, ממש פיסית,
    היום אני אוהבת אותו, את אותו אחד שגרם לי לתחושות שאת מחפשת, אולי מתגעגעים ל”ניצוץ”
    אבל זו רק אשליה, תחשבי לרגע כמו גבר:
    “הנשים הם אשליה, הן כל כך יפות שהן צעירות, אחרי לידה שתיים זה כבר לא זה”
    אז זה אומר שגבר צריך לקום ולחפס מישהי אחרת?, אוי ואבוי לנו אם זה היה כך.
    וזה באמת אוי ואבוי אם אני אקום ואתעורר לבד … ואזרוק שנים לפח…
    אני רוצה לידע אותך, שלחפש ניצוץ זה בעצם למצוא משהו שירגש אותך…
    אפשר למצוא ועוד איך! ומהר! אבל קחי בחשבון שהניצוץ הבא גם יעלם… שוב תקומי לבד?
    אז אולי הבעיה היא שבתוך התת מודע שלך החלטת להיות לבד לסירוגין …
    עצוב לי בשבילך, נסי להבין, “אין חדש תחת השמש” “וטובים השניים מן האחד” אם בשאר התחומים הוא נהדר כמו שאת מתארת , אז תפרסי כנפיים וחבקי את מה שמצאת כי לפי תאורך זה קשר לטווח ארוך, המון היו רוצות את מה שיש לך, ולמרות כל זאת, ההחלטה שלך ורק שלך!!!

  77. בצד השני

    אני הייתי דווקא בצד השני….זה שחושב שהכל בסדר ולא יודע מה עובר לצד השני בראש, ההתלבטות הזו…והקשר היה מעולה מבחינתי, הכל היה טוב, הייתי מאושרת. היו לנו ניצוצות בהתחלה והתשוקה והחיזור היו מופלאים, הוא היה מושלם מבחינת חיזור. היינו ביחד המון, כמעט כל הזמן ביחד אז עברנו לגור ביחד ופתאום לפני שהספקתי להבין מה קורה הוא ביקש להפרד. ככה, ביום בהיר, בלי שציפיתי בכלל. ביום בדיעבד אני רק יכולה לנסות לנחש מה עבר לו בראש, אולי “נגמר” לו, הפסיקה ההתאהבות כמו שאת מתארת. אני יודעת שהוא אהב אותי, הוא עוד המשיך לומר זאת הרבה זמן – אבל הוא אדם של ריגוש – הוא חייב זיקוקי דינור, כינורות, נצנצים ופרחים וכמובן לבבות בעיניים. אם זה לא קיים – מבחינתו גם האהבה כבר לא קיימת. ואני בתמימותי חשבתי, שאהבה עוברת בשלב מסויים לשלב שבו התשוקה היא גם כבוד הערכה, בטחון שיש לצידך אדם שלעולם לא יתן לך לפול. כל אלא בנוסף לתשוקה, רק שאם אתה קם בבוקר ביחד, הולך לעבודה ביחד, חוזר מהעבודה ביחד ומסיים את היום באותה מיטה…נכון, קצת קשה שלא לאבד אותה, כי יש כאן איזשהו הרגל…. ואם באמת, אבל באמת רוצים, לדעתי, אפשר, על בסיס כזה, לתקן דברים אם צריך….גם רגש? אולי. אני לא הצלחתי.הוא בחר להחיות את עצמו אצל משהי אחרת, והיום הוא מאושר…אבל עברו רק חודשיים. אני חושבת שזה שטנץ קבוע אצלו, ואולי כשיגמר גם שם – יעזוב. ואם לא….אז כנראה שאני טעיתי והוא צדק.

  78. גם אני נמצאת בסיטואציה די דומה כבר כמעט חודשיים.
    אני במע’ יחסים כבר שנה ו-3 חודשים, נלחמנו (ונלחמתי) המון על האהבה הזו בעבר, ואנחנו אנשים מאוד שונים זה מזו. ועל-אף הכל, האהבה גדולה, אנחנו מסתדרים מצויין וכל הזמן צוחקים ונהנים.
    לפני כמעט חודשיים התאהבתי בחבר שלו, נפרדנו, והייתי עם החבר שלו….. אבל אחרי 10 ימים כבר לא יכולתי לנשום מרוב געגועים, וחזרנו להיות ביחד.
    מאז שחזרנו להיות יחד עבר חודש, אך החבר שלו לא יוצא לי מהראש, כי הוא באמת כל מה שאי-פעם רציתי.

    הבעיה שלי עכשיו, היא מה אני מרגישה כלפי בן-זוגי הנוכחי. אני לא יודעת אם אני באמת כבר לא מאוהבת בו, או שפשוט החבר שלו נותן לי את הניצוצות והפרפרים שכבר אין אחרי שנה ו-3 עם הנוכחי.
    האם עליי להיפרד מהנוכחי ולנסות להיות בשנית עם חברו (המושלם מכל בחינה עבורי), שגם הוא מאוהב בי עד מעל הראש?
    או האם ייתכן שמה שהנוכחי מעניק לי (בכל הנוגע לאינטימיות, חיבור נפשי וחברות) לא אמצא במקום אחר?

    נפרדנו כבר בעבר, לכן אם ניפרד שוב כבר לא תהיה דרך חזרה.

    מה עליי לעשות……?

  79. צעירה צעירה אבל...

    נדיר מאוד יקירתי, מאוד. התאהבות קשורה לפנטזיות, אהבה למציאות, בייחוד במציאות הדיי מטמטמת שלנו אהבה זה הדבר החמקמק ביותר.
    תנסי להבין מה הוביל אותך לבלבול הזה, מה שלא תעשי אל תהיי קיצונית. את נשמעת לי מספיק אינטליגנטית גם כדי להיות חזקה ולהתמודד עם הפחדים והספקות שלך בצורה מתונה.
    בהצלחה.

  80. הכל עובר גם הניצוץ בעיניים , פרפרים בבטן , הבחילה הזאת – שכאת רואה אותו ובאותו רגע בא לך להקיא – ( בקטע טוב )
    זה הכל זמני מאוד אפילו ההתחלה – תלוי מה נשאר לאחר כך …………

  81. עד גיל 25 חוויתי בצבעים מושפרצים של אדום לוהט , סגול זועק וזהב נמצנץ את מערכות יחסיי עם המין הגברי ,
    גם אני בכיתי , צרחתי , גידפתי , התחננתי , עשיתי לעצמי בושות , וחייתי על הקצה ,
    באיזה שהוא שלב החלטתי שאני רוצה לבד ושהבועת סבון הזאת חייבת להתפוצץ כי זה עשה לי כלכך רע.
    הייתי לבד במשך חצי שנה , בפעם הראשונה הייתי לבד ,
    נכנסתי אל עצמי וחקרתי והבנתי שהבעיה טמונה בי .
    ואז בא הגבר שלי ,
    נכון ,
    מההתחלה לא היו צבעים בוהקים של שקיעה קיטשית בהונוללו ,
    אבל היו צבעים רכים ופסטלים ,
    היה יופי אחר , היתה אמת ( בפעם הראשונה ) בהתחלה נבהלתי ובעיקר מעצמי,
    אך לאט לאט ואם הרבה הבנה מצידו, הרשתי לזה לקרות , לדבר האמיתי..
    נהייה לי חבר ורע ומאהב מדהים.
    אז נכון , הוא לא היה מניאק ולא השאיר אותי בכל פעם בחוסר וודאות
    אלא תמיד התקשר ובזמן , ולא היו לי פרפרים , אני מודה. אך מה הם הפרפרים הללו אם לא שקר ובדיה
    ואם אתה מגיע לשלב בחיים בו אתה עומד מול עצמך בראי ומחליט כי הגיע הזמן להיות אמיתי
    אז אין מקום יותר לאותן פנטזיות מטופשות ,
    היום אנחנו נשואים מזה שנתיים ויש לי בית , עם גג רעפים ופרחים בעדנית
    ויש לי יציבות , אהבה ,חום, חיבוק , הבנה, חברות אמיתית וילדה מדהימה בת שנה וחצי
    ואין לי פרפרים … סואו ואט!
    איך אפשר בכלל לשים זה מול זה בכף המאזניים..

  82. הייתי חושבת על התייעצות עם איריס בראון.

  83. סתם אחת ורודה

    כמעט בכיתי כשקראתי….המילים שלך היו בידיוק מה שעובר עלי כבר איזה חודש ו……גם אני אחת שכבר כנראה לא מאוהבת אלה רק אוהבת…

  84. מסתורית

    הייתי בסיטואציה הזו.
    גם לי היה חסר.
    רק שאני מצאתי אחד נוסף מהצד.
    משום שחשבתי שמה שיש לי יספיק לי!
    טעיתי!
    בגדול!!!!
    אל תעשי את אותה הטעות. חפשי לך גבר אחר…
    נכון את לוקחת סיכון ..,
    אבל אם לא תנסי, לעולם לא תוכלי לדעת.
    מצאי לך מישהו שירגש אותך
    זה מגיע לך!!!

  85. לכולנו יש את אותם שאלות, מחשבות פנטזיות… את פשוט ביטאת אותם
    יוצא מן הכלל. אני נשוי לאותה אישה 31 שנה והיינו עוד שנתיים יחד לפני
    תארי לעצמך כמה פעמים מחשבות כאלו עולות אצלי או/ו אצל זוגתי,
    אומר לך דעתי, הרטט והניצוץ … לעולם זהו מצב והרגשה זמנית, גם אם
    נתחיל חדש בהמשך זה משתנה וחוזר חלילה…והרי קשה מאוד להתחיל
    כל פעם מחדש. נראה לי כי נבראנו כך שעם הגיל והשנים לומדים להנות
    גם מהשיגרה, מהמוכר והידוע התנאי הוא זוגיות בסיסית טובה. נכון שצריך להשקיע, לשמר הרבה דברים, לא להכנס לשיגרה שוחקת,
    יש גם שיגרה בונה, שמוסיפה- ולזה צריך שיתוף פעולה בנוסף לזוגיות
    ההכרחית. אישית [אני בן 55] לא מצאתי כי הפסדתי משהו ואיני מאלה
    החושבים שבחוץ ירוק יותר…את האנרגיה השקעתי בזוגיות וזה מצליח
    למרות שכאמור לכולנו עולות מחשבות…………….

  86. אלמוני

    אני חוויתי זאת מהצד השני , אני והאקס שלי היינו 4 שנים לסירוגין ,
    אני אין לי ניצוצות אבל אני גם לא מחפשת את זה , לי היה טוב בבטוח בנאמנות בצחוקים בדיבורים בדברים המיוחדים שלנו , אך כנראה שהוא הגיע למצב שלך ולא זה לא היה טוב , הוא טוען שהוא אוהב אבל לא מאוהב .
    את האמת עד שקראתי את התגובות לא האמנתי שיש אנשים שבאמת מאמינים לשטות הזאת להתאהב חשבתי שהוא משקר לי שהוא אומר לי שהוא אוהב אותי אבל לא מאוהב בי ואמרתי לו כל הזמן שהוא שקרן כי אין כזה דבר לאהוב ולהיות מאוהב או שאתה אוהב או שלא , אך כנראה שהרבה אנשים חושבים כמוהו .
    אני מבחינתי חושבת שהתאהבות זה משהו רגעי וחולף מהר ואם יש הבנה , אהבה חמימות , חברות אמיתית לא צריך לבקש יותר מזה למה תמיד צריך לחפש את הלא בסדר את המעבר למה שאפשר להשיג למה לא להסתפק במה שיש .
    סביר להניח שלאף אחד אין תשובות וכמו שהרבה אמרו עד שלא מנסים לא יודעים .
    נכון לעכשיו אנחנו לא ביחד ולא נראה לי שגם נהיה ביחד אני מצטערת הוא לא אבל נראה שבטווח הארוך מי שיצטער פה זה הוא ולא אני .
    נכון אף אחד לא יכול להגיד לך מה לעשות ואך לנהוג התשובה מצויה בזמן .

  87. כשמתחתנים מסתכלים אחרת על מערכת הזוגית מול התמודדות אחד עם השני יש התמודדות עם החים והם קשים הילדים, העבודה , הבית
    אם אין חברות ואין עזרה ואין אכפתיות אחד מהשני מגיעים בסוף למצב ששונאים אחד את השני .
    קחי פסק זמן עם עצמך לפעמים האהבה ממעשים קטנים מחפה על האהבה שסוחפת .

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *