הגולש הותיק עוד גבר הקים לעצמו ועדת חקירה שתבדוק כיצד קרה שאת המסע הזה הוא צועד לבד

רישיון לאהבה

קיצור תולדות הרווקות

אני רווק. אפילו נולדתי כזה. היתה לי ברית מילה מכובדת, באמת. דווקא היו שם כמה אנשים חשובים, עד היום לא ממש ברור לי על שום מה זכיתי לכבוד. הם, הורי, ובכלל החברה, ודאי ציפו ממני שבגיל עשרים ומשהו, או לכל היותר שלושים ומשהו, אהיה כבר נשוי באושר לאישה יפה ואהיה אב גאה לילדים חמודים. עשיתי מסלול פחות או יותר “רגיל”: גן-ילדים, בצפר, צבא, אוניברסיטה, עבודה וכו’ ובכל זאת נשארתי רווק. גם אני ציפיתי, לא רק ציפיתי, גם מאוד רציתי ועדיין רוצה, לא רק רציתי, גם עשיתי ועשיתי ועדיין עושה.
בגיל 44, ומעט לפני 45, אני: רווק-שלא-מרצון, החלטתי לערוך סיכום ביניים ולחקור את הסיבות לכישלון. זה מותר לי, אני חושב, בגילי. זה לא אסון לא להיות נשוי, זה כן מתסכל ומרגיז כשאתה כן רוצה, וגם עושה, וזה לא יוצא. חבר פעם אמר לי: זוגיות (מתאימה) היא מרכיב חיוני במושג “איכות חיים”. הנסיבות אילצוני להתרגל ללבד ועדיין קשה בלי זוגיות, בלי לשתף מישהי בהישגים ובשמחות, בלי התמיכה הכל-כך חשובה ברגעים הפחות טובים, בלי לשתף בהתלבטויות, בלי המגע, בלי, בלי, בלי. לבד צועד אני במסע. מציאת אהבה הפכה להיות בשבילי מדבר יפה, טבעי ופשוט למשימה מתסכלת ולעיתים, בהסתכלות לאחור, נראית ככמעט בלתי ניתנת להשגה. ולא, למרות גילי, אני לא פסימי. לא ויתרתי על החלום ואני מתכוון לממש אותו.

ועדת חקירה

בועדת החקירה שהקמתי לעצמי, הוחלט שמעבר להסקת מסקנות (זה אגב, החלק החסוי בדו”ח הועדה, לכן לא יפורט כאן) צריך למצוא את מי ל”האשים”. ניסיתי לסדר אותם מהכבד לקל.

א. את עצמי

צריך לקחת אחריות על מה שקורה לנו, ככה לימדו אותנו.
Life is what you make it. חקרתי את עצמי חקירה צולבת תחת אזהרה. הבנתי שאין “אני” אחד. לא, לא זה לא פיצול אישיות. יש את ה”אני המולד” – חלק נכבד ממה שפיזי בי, וסביר להניח שגם חלק נכבד מתכונות האישיות אצלי. יש את ה”אני הרצוני” – זה, שלכאורה, יש לו חופש בחירה, זה שיכול לנתח עובדות, להסיק מסקנות, ולהתוות כיווני מחשבה ופעולה ולממשם. ויש את “האני המוטבע” – מה שהסביבה (החינוך, בני שכבת גילי בסביבתי, הורים ועוד), לטוב ולרע, הקנתה לי.

האני המולד:
ב”אני המולד”, אני מוצא כאמור את הפיזי. כגבר, אני מסתכל על אישה קודם כל בצורה חיצונית, זו המשיכה החיצונית שקובעת אם ארצה להכיר מישהי או שלא. וכן כפי שיצוין בהמשך, כוח המשיכה הזה, מניע את העולם. לעיתים נדמה שהוא אפילו יותר חזק מכוח המשיכה של כדור הארץ. מכיוון שאני רואה כך, גם, אבל לא רק, את בנות המין הנשי, אני נוטה גם לשפוט את עצמי ואחרים באותם קריטריונים. כשאני מסתכל על חברי הרווקים אני מוצא בהם את ה”פגמים” האמורים להסביר למה הם לבד. הנה למשל אחד מהם, נמוך מידי, שניים גבוהים מידי, לאחר שיניים ממש עקומות. אז בטוח שגם לי יש הרבה פגמים, אחרת הייתי כבר נשוי. אני נמוך, 1.71 מ’ גובהי בבוקר, בערב אני כבר 1.70 מ’. לצורך האיזון, אני משוכנע שאני לא כזה “דפוק”. אני בטוח שבעיניי הבחורה המתאימה אני אחשב לממש מציאה ובעצם, יש לי (לנו?) נטייה לפשט דברים ולנסות למצוא גורם אחד שיסביר תופעה, והמציאות כידוע לפעמים מורכבת משיקלול של הרבה גורמים.
אז כן, למרות טיפת נימת הזלזול, אין לזלזל במראה החיצוני, הוא משפיע גם עלינו הגברים. יש מושג שנקרא “ברירה זוויגית” – בחירת בני/בנות זוג מהמין הנגדי בטבע נעשית לפי קריטריונים מסוימים. מי שמפגין או מפגינה תכונות “מבוקשות” כמו זנב ארוך אצל סוגי עופות מסוימים, יועדף או תועדף על ידי בנות או בני זוג פוטנציאליים וכנראה יעמיד או תעמיד יותר צאצאים בדור הבא. מצד שני, אנשים דומים (חיצונית), נוטים ליצור זוגות, כך שלמשיכה יש גם מימד סובייקטיבי.
ויש ב”אני המולד” גם את תכונות האישיות, שאני לפחות, נוטה ליחס גם לתחום זה, למשל הביישנות, ואולי זו רגישות יתר? (מישהי פעם אמרה לי שאני “רגיש מידי”, נו, טוב שיהיה). כשאני נתקל באופן בלתי צפוי בבחורה מושכת במושגים שלי, במקום להירגע ולתכנן איך אני ניגש אליה ולהתחיל לדבר, אני נכנס למוד היסטרי, הלב מתחיל לדפוק במרץ, אני בפאניקה ועד שאני נרגע, הבחורה כבר נעלמה לה. ולמרות זאת השתלטתי כבר פעמים רבות על אותו מוד היסטרי. ניגשתי, התחלתי והכרתי. עבדתי על הביישנות ואני משתדל להשתפר. שמעתי פעם מישהו שמציע (לא לי!) לקחת כדורים שיכולים לשנות את הדימוי העצמי, ל”נטרל” כל מיני חרדות ולשפר מצב הרוח. אז – לא תודה. אני, אישית, לא רוצה לשחק עם הכימיקלים במוח שלי. מה גם שאני גם לא בטוח שהבעיה היא אצלי.
ויש כמובן את האינטליגנציה, זו ה”אנליטית” וזו ה”רגשית”, ולמרות שיש לי תואר ראשון בתחום מדעי, אולי אני בעצם לא ממש חכם. כמדומני קראתי פעם מחקר לפיו נשים מעדיפות גברים חכמים. אז שוב, או שאני למעשה לא חכם מספיק או שנשים לא בוחרות כך גברים. אבל כפי שיפורט עוד מעט, לא חסרים גורמים נוספים המקשים עלי לממש את חלומי הקט לשאת אישה כלבבי ולהקים משפחה עם ילדים.

האני הרצוני:
בתחום זה השקעתי לא מעט. אני חושב ששחקתי מספר לא מבוטל של סוליות נעליים במסגרת חיפושי אחר בת זוג מתאימה. אם היו מחברים דינמו (הדבר הזה שמייצר חשמל מתנועה סיבובית) לרגלי היה ודאי ניתן להאיר שכונת מגורים שלמה לתקופה נכבדה. קראתי ספרים ומאמרים, נכחתי בקורסים וסדנאות כדי להחכים ולהשתפר. למדתי משהו, אפילו כמה דברים מעניינים, אולם אני נוטה להבדיל בין אמצעי למטרה. המטרה (זוגיות) היא החשובה, האמצעי הוא רק אמצעי (אולי גם אחד מתוך רבים אפשריים). הוא לא מטרה.

האני המוטבע:
נשאר ה”אני המוטבע”, בעצם, צריך אולי לדון בו גם בסעיף “חברה” (שיפורט להלן). אין ספק שמוטלות לא מעט הגבלות על יחסים בין המינים. כבר בתנ”ך, בעשרת הדברות, יש איסור “לא תנאף” ואף “לא תחמוד אשת רעך”. למרות היותי חילוני (אבל מאמין) לימדו אותי את החוקים הללו וטוב שכך, אני מקבל את החוקים האלה כלשונם. מאז נוספו עוד איסורים והגבלות. חלקם, לדעתי, ודאי צודקים. למשל חרם דרבנו גרשום (כוונתי היא בעיקר לאיסור לשאת יותר מאישה אחת). לפי מה שקראתי נולדים יותר בנים מבנות ועד גיל שלושים ומשהו (הגיל שעד אליו רוב הנשים נישאות) יש, לכאורה (אולי יש עוד גורמים שיש להביא בחשבון במניה הזו) מחסור בנשים, אז ודאי לא צריך, בראיה כלל חברתית, להחמיר עוד יותר מחסור זה בנשים (צעירות). מצד שני כתוב בתנ”ך (דברים ד’, ב’): “לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו”. בדומה, יותר מידי הגבלות עלולות להקשות עלינו (הרווקים) את החיפוש. בעצם אלו לא ההגבלות שמפריעות כל-כך, אלא יותר מה החברה כן עושה כדי לעזור לרווקים לממש את זוגיותם. ויש ב”אני המוטבע” את החוויות שודאי עיצבו חלק מאישיותי. אני לא רואה טעם רב, בהקשר זה, בהתעסקות בעבר, כפי שציינתי אני רואה בפני מטרה, היא החשובה.


ב. את בת זוגי שעוד לא הכרתי:

מצד אחד, אני מחפש מישהי מאוד עדינה ומאוד נשית. מניסיוני, מישהי כזו היא בדרך כלל די פסיבית. היא לא תיזום, זה תפקידי, בין אם אני אוהב את זה או שלא. בכלל, באנטומיה של האינטראקציה הבין-זוגית, הזכר הוא זה ש”נותן” (תאי זרע), הנקבה היא זו ש”מקבלת” (תא זרע אחד לתוך הביצית שלה), כנראה שמה שנכון במיקרו, נכון גם במאקרו, כלומר בגישה הבין-אישית הראשונית: תפקידי להתחיל, תפקידך אולי לומר “כן” או “לא”. מצד שני, כשזה נראה כיכול להתאים, את לא צריכה להקשות עלי לגשת אלייך. כשאת מסתובבת עם חברות, תדעי שיקשה עלי לפנות אלייך. כשאת מסתובבת לבד ולא מוקפת אנשים, יהיה לי יותר קל. אם זה נראה לך, אז תשתדלי לא להקשות עלי יותר מידי, גם ככה זה מביך. קראתי לא מזמן ספר הדן בהבדלים בין המוח ה”נשי” (של יותר נשים מגברים) והמוח ה”גברי” (של יותר גברים מנשים), לפי מה שהבינותי, מה שמאפיין, באופן כללי, יותר את המוח ה”גברי” הוא נטייה אנליטית-טכנית ואת המוח ה”נשי” הוא הכישורים החברתיים. אולי זה יכול להסביר למה אני לא מוצא את בת זוגי באתרי הכרויות באינטרנט? מצד שני אולי המוח ה”גברי”(יש גם צירופים של “גברי” ו”נשי”) שלי לא מספיק מפותח בתחום הכישורים החברתיים (זה אגב, יכול להסביר למה אני מחפש מישהי שתשלים אותי).


ג. את החברה:
אנחנו לא פועלים בוואקום. כמעט כל דבר שאנחנו עושים מושפע מהאנשים שסביבנו, גם באופן עקיף, לטוב ולפחות טוב. אם אתה חי בחברה מאוד מוסרית ואתה גם אדם מוסרי, אולי יהיה לך יותר קל לתפקד. אם החברה בה אתה נמצא בפועל מעודדת זוגיות מונוגמית, משפחה וילדים כי אז יקל, אולי עלייך לממש את זוגיותך. אם החברה בפועל לא מעודדת זוגיות כזו, אולי יהיה לך יותר קשה. לדוגמה: כפי שכתבתי במאמר אחר כאן, אפשר לנסות לפתור לפחות חלק מבעית הרווקים על ידי פיתרון לאומי – מעין משרד שידוכים ממשלתי. ברור שכדי שמוסד כזה יצליח, הוא צריך להיות ישר ביותר (כלומר אולי גם מפוקח באופן הדוק, נכון ובלתי תלוי) ומקצועי מאד טכנולוגית וחברתית. וכדי שהדבר יבוצע כהלכה הוא צריך להיות ברשימת המשימות המועדפות של אותה חברה. מצד שני, יש חברות בהן כבר יש אולי “פיצוץ אוכלוסין” ואז אין לחברה, למעשה, אינטרס להגביר את הצפיפות.


ד. את הנשים:
קשה לבוא בטענות לכחצי מהאוכלוסיה, אז אני אסייג את זה לחלק מהנשים שאני מכיר, בעצם לאלה שמנסות לעזור לי למצוא בת זוג. “תשמע יש לי בחורה ממש חמודה להכיר לך” מספרת לי השכנה, “כן, אבל לא ראיתי אותה וזה סיכוי אחד למיליון שהיא תראה כמו שאני רוצה” השבתי, “אבל אם לא תנסה, לא תדע”. “נכון, צודקת, אבל אני שונא להתאכזב. בת כמה היא?”, “בת 39” היא משיבה, “לא, אני מחפש מישהי הרבה הרבה יותר צעירה” אני משיב, “ככה אתה לא תמצא אף אחת, אתה צריך להפסיק עם הדרישות שלך, אחרת תישאר רווק כל החיים”. תבינו, אני זה שצריך להימשך אליה, לאהוב אותה, לי חשוב שתתאים לדרישותי, אני זה שצריך (רוצה) להתחתן איתה, זו החלטה ואחריות שלי ורצונו של אדם כבודו. ולגבי הנשים באופן כללי ובחירתן. מצד אחד, לפעמים אני מתרעם שאני רואה מישהי כמו שאני אוהב ולא אני זה שצמוד לה ואז אני שואל שאלה רטורית: “למה הוא ולא אני? הוא יותר טוב ממני?” מצד שני, כמו שאני בררן, אני יכול להבין את הבררנות הנשית, למעשה אישה בגלל שהיא זו שנושאת בדרך כלל יותר בנטל גידול הילדים (היא בוודאי נושאת את הולד כתשעה חודשים בבטנה), צריכה להיות בררנית וזהירה לפחות ואולי יותר מהגבר בבחירתה, היא אולי צריכה “גנים טובים” מבעלה (הייתי מתקן ואומר במקום “טובים”, “מתאימים” לה), יציבות, נאמנות ומשאבים שיאפשרו גידול צאצאים ועוד.


ה. את גברים:
בדומה להסתייגות בסעיף הקודם, אני אסייג את זה לחלק קטן מהגברים. לאותם אלה שמתחרים בי (בעיקר לכאלה שיש להם טעם דומה לשלי לגבי הנשים). כפי שכתבתי לעיל נראה לי שכח המשיכה הבן זוגי הוא כוח כל כך חזק שהוא כמעט מניע את העולם. אני מרגיש זאת בתחרות הקשה, למשל כשאני רואה בחורות כמו שאני אוהב, כשגבר צמוד אליהן, או למשל כשאני כבר פונה למישהי ושומע את ה”מצטערת יש לי חבר”, “אני נשואה” הכל כך מוכרים. אבל הזכרנו לעיל את ה”לא תחמוד” מעשרת הדברות, אז אני כמו אדם יהודי ומוסרי, לא חומד, אני רק מתעצבן, חורק שיניים וממשיך הלאה. אין לי בעיה עם תחרות, זו כנראה (גם) דרכו של עולם. אבל לפחות אם התחרות היתה הוגנת. נראה לי שהיא לא תמיד בהכרח כזו. לא זכור לי שמישהו מאלה שהשיגו אותי בתחרות התחרה ישירות איתי אחד על אחד, אני מאמין שאם הם היו מתחרים איתי אחד על אחד, את חלקם (ומספיק אחד) הייתי בוודאות מנצח. ייתכן שהם זכו במישהי בגלל שהם, במקרה, גרו לידה (ואני לא) וכן הלאה. אם היה משרד שידוכין ממלכתי כפי שתיארתי לעיל אולי יכלה להיות תחרות יותר הוגנת או לפחות יותר “שיוויון הזדמנויות”.

ולפני חופה

אני יודע שזוגיות לא כוללת בתוכה רק אושר וזיקוקים. גידול ילדים זו ודאי משימה תובענית, על אחת כמה וכמה בגילי המתקדם. וברור לי שלא הכל תמיד ורוד. מובן לי שיש מקרים הרבה יותר בעיתיים משלי, אז מה אני בעצם מתלונן? אני גם יודע שאולי בעוד חצי שעה, מחר, בעוד חודש או אולי חצי שנה אפגוש את המתאימה וכל זה יהיה כבר פחות רלוונטי. יחד עם זאת, בתוקף זכותי הטבעית, האבולוציונית וההיסטורית ועל יסוד שרשרת הדורות שהביאוני עד הלום, אני מכריז בזאת על דרישתי הבלתי חוזרת, הבלתי מתפשרת והחד משמעית לקבלת רישיון בר תוקף לאהבה.


הפנטזיה של עוד גבר

על הכותבת עוד גבר

רווק+0, בעל תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב. עיסוק: מחפש (עדיין) את זו שתסכים להיות אשתו. בזמנו הפנוי מגיב למאמרים ב"בננות"

תגובות

  1. עוד גבר

    המאמר הוגש לפרסום לפני כמה חודשים, עכשיו אני כבר בגיל שמותר לשאול *מה*? (45) והכותרת “לפני חופה” בסוף היא לא שלי במקור… בשביל חופה צריך למצא כלה וזו כבר משימה לא קלה… (לי, לפחות 🙂

    • עוד גבר

      עכשיו קראתי בעצמי (פעם ראשונה) את כל המאמר _כאן_. המאמר המקורי שהגשתי היה שונה במקצת , לא בהרבה. כאן “נחתכו” ממנו (עשו לי “צנזורה”… 🙂 כמה משפטים (וסימני פיסוק) והושארו כמה משפטים אחרים שנראים מעט “תלושים” ולא שייכים לרצף. למשל “האמת שזה נשמע פשוט ודי חכם. אני משתדל ליישם”, ועוד. איתכם/ן הסליחה. הכוונה של ה”צנזור”, אני מניח, היתה טובה… אבקש שיתקנו מה שאפשר. ועוד משהו אגואיסטי: במקרה ומישהי מתאימה לתאור המבוקש שלי רוצה לכתוב לי (הסיכוי שזה יקרה הוא בערך כמו הסיכוי שמטאור יפגע עכשיו 30 מטר ממני… כלומר, כנראה, אפסי 🙂 ובכל זאת… הוא: tzachy10@walla.co.il

      • אחת, נו

        גבר ועוד,
        קראתי את כתבתך הקודמת, הדיאלוג הדמיוני ההוא. אני מתלבטת. מצד אחד- המפרט הטכני החיצוני (!) שהצגת תואם להפליא את שלי. אך כאן בדיוק הבעיה. כשקראתי את אותו דיאלוג, הרגשתי כמו מכונית המחכה לחלקי חילוף במוסך. מכיר את המונח “חפצון”? אז זהו, זה הרגיש לי חפץ. אז נכון, נחמד שיש מישהו שלא חובב גבעוליות, אך לא מדובר בחתרנות בהגמוניה, אלא בהשתקפות הפוכה שלה. אתה פשוט רוצה הפוך ממה שמשדרים שצריך. זה מרגיש לא פחות זול. ומעליב.

        • עוד גבר

          אכן את צודקת, התיאור החיצוני (שהוא עניין סובייקטיבי, לדעתי, ברמת הפרט) הוא תנאי הכרחי (אצלי) אבל לא מספיק. ב”סופו של יום” חיים עם אדם שכולל/ת גם תכונות אישיות ואם אין התאמה מינימלית ברמה זו, קשה מאד יהיה לפתח קשר רציני טוב. אין בינינו ויכוח על הנושא. התאמה, לדעתי, לא בהכרח אומר דימיון. בעניין ה”להעלב”, חבר שלי סיפר על סדנא שהלך אליה, שם לימדו אותו שלהיעלב זו בחירה. אני לא בהכרח תמיד מסכים, אבל יש בזה משהו. בכל מקרה, אני מתנצל אם מישהו/י נפגע ממשהו שכתבתי, כמו כן, לא כיוונתי אותם למישהו/י ספציפי. לגבי ה”חיפצון”, לפני כמה שנים קראתי ספר בנוגע לאהבה וגברים סיפרו שם מה גרם להם ל”התחיל” עם מישהי, כמדומני, רובם התייחסו אל פרמטרים חיצוניים כאלה או אחרים (כולל איברים כאלה או אחרים) כגורמים שגרמו להם להתאהב ולבנות קשר שכמובן לא נסמך רק על זה אבל זה היה הניצוץ שהדליק את אש האהבה מבחינתם. ברור שלאנשים שונים העדפות שונות וסדרי עדיפות שונים. לפני כמה שנים הכרתי מישהי שהיה לה מראה (בפרט מבנה גוף במקרה זה) שאני מגדיר “אחד למיליון” (מאד מאד נדיר), יצאנו כמה פעמים והחלטתי שהיא לא מתאימה לי אישיותית (היא דווקא רצתה להמשיך), אבל בפעם אחת שישבנו בבית קפה, היא שאלה אותי למה התחלתי איתה , הייתי כנה ואמרתי לה בגלל הגיזרה שלה, היא ממש קרנה מאושר והיתה שמחה והחלה לספר לי כמה החברות שלה מקנאות בה בגלל הגיזרה שלה, היא קיבלה את זה כמחמאה ולא נעלבה מזה. כך שהדברים הם סובייקטיביים. בכל מקרה הרבה בהצלחה (לך, לי, למי שמחפש/ת) במציאת המתאים/ה.

      • אתה שם לב שאתה בכיין?
        הסיכוי לזה….
        אולי אם תפסיק להתבצר בבכיינות ובפסימיות משהו יקרה.
        מבטיחה.
        הייתי שם גם..”אני לא” “ובחיים לא”
        זה לא יסייע בידך אז תקח את עצמך בידיים גבר!
        בהצלחה!

  2. כתבת יפה, אתה מציג את הבררנות משני הצדדים בצורה נאה. האם אתה מאמין שאשה צעירה מגיל 39, כשגם כך הפרש השנים ביניכם הינו 6 , לא תהיה בררנית לגבי גילך ורווקותך?

    • אלמוני

      קצת מוזר שלדעתך לסביבה צריך להיות ברור שגיל 39 הוא מבוגר עבורך. למה בעצם? הלו, אתה בן 45 לא בן 35 (שגם אז, הפער ההפוך היה מצומצם יותר) תמוה בעיני הביטחון הזה של גברים, שאין זה משנה כמה הם מבוגרים – ראוי להם להסתובב עם ילדות.
      אולי אתה לא מצליח למצוא מישהי כי אתה לא מצליח להשתחרר מהפנטזיה על הצעירה העדינה והנאה (שכמובן מכילה עוד שלל תכונות מקסימות) שאיבדה את הנעל וממתינה רק לך. ת-ת-פ-כ-ח.
      לא חושבת שצריך לעשות פשרות על הדברים העקרוניים אבל מודעות עצמית לא הזיקה לאף אחד. בהצלחה

  3. גבר אחר

    קודם כל – מאמר יפה מאוד. הצלחת לתאר מצב מאוד מורכב, מבלי לנסות להסתיר בעיות שמקורן קודם כל בך.

    דבר שני: אולי זה טוב שהמאמר התפרסם כמה חודשים אחרי ששלחת אותו – כך ניתנת לך הזדמנות לעיין בו באופן חצי אובייקטיבי. גילית משהו חדש על עצמך?
    אם לא, תרשה לי לכוון אותך למשהו שמשך את עיני: אתה מדבר על הבעיה בשיפוט על פי מראה חיצוני, ועוד גורמים שלא משקפים את האישיות שלך, שבגללה אולי אתה לא מצליח למצוא בת זוג. מיד אח”כ אתה מתאר סיבות שונות לפסילת נשים (אתה מחפש מישהי הרבה יותר צעירה ממך, למשל) – שם לב למוסר הכפול?
    אתה גם מחפש מישהי פסיבית/ביישנית, למרות שאתה מספר שגם אתה ביישן וחסר ביטחון בנוגע לנשים שמוצאות חן בעיניך. איך בדיוק אמורה להתרחש אינטראקציה?

    ובנוגע לברירה הזוויגית: אמנם היא מבוססת על תכונות פיזיות שמעידות על בריאות, כח ובכלל פיטנס (כשירות) גבוה, אבל בחברה של היום נכנסו למשוואה גם גורמים חברתיים כמו אינטיליגנציה, מעמד חברתי, יציבות כלכלית ועוד. בתור גבר עם שני תארים, אני בטוח שאתה עונה לפחות לחלק מההגדרות, אם לא לכולן (בנוסף לתכונות הפיזיות הטובות שיש לך).

    בהצלחה!!

    • עוד גבר

      ראשית תודה על דברייך. שנית זה לא מוסר כפול. למרות הדימיון הרב בין נשים לגברים (כנראה שבאחוז ניכר אנחנו זהים) יש, לעניות ידיעתי הלא מקצועית, שוני משמעותי בתחומי הרבייה. אני משער שרוב הגברים נמשכים לנשים צעירות (אני מתכוון “שנות העשרים או תחילת השלושים” פחות או יותר). לא בגלל הגיל שלהן ולא בצורה מכוונת (לא בגלל פרסומות למשל, לא בגלל העור המתוח כשלעצמו, או אופנות וכיו”ב) אלא, לעניות דעתי ההדיוטית, בצורה “מולדת”-לא מודעת, כי כך “כיוונה” האבולוציה – גברים שבחרו נשים פוריות (זה כמובן לא רק גיל וכן כל אדם הוא מקרה מיוחד, יכולה מישהי להיות “מבוגרת”, מושכת ופוריה) העמידו (יותר) צאצאים. ונשים פוריות כמובן גם אחרי שנות העשרים, זו רק דוגמא “שנות העשרים וכו'” אבל יש משמעות לאחוזי הפיריון והגיל. מנגד, למרבה הפלא,לעניות השערתי, דווקא ייתכן יתרון השרדותי (?) למי שהעמיד/ה צאצאים בגיל יותר מבוגר ולו רק בגלל שהצליח/ה לשרוד עד גיל זה, בהנחה הסבירה שליכולת לשרוד יש מרכיב מולד. באופן סימטרי, אגב, אפשר לטעון לגבי העדפת נשים לגברים, כלומר שנשים תעדפנה גברים צעירים, הפריון יורד גם אצל גברים (לא מזמן פורסם מחקר (מהארץ אגב) שילדים לגברים מעל 40 גיל יש סיכוי גדול יותר להיות אוטיסטיים, הנה אני אובייקטיבי גם לגבי זה… למרות שעברתי את גיל ה40). שוב, עדיין יש שוני מהותי, למיטב ידיעתי ההדיוטית, בענין זה בין שני המינים. יש מספר רב של דוגמאות של גברים מעל 40 שנשואים (עם ילדים) לנשים בשנות העשרים ואף פערים גדולים הרבה יותר. לא תמצא, למיטב ניחושי, הרבה פערים הפוכים לזה. מעבר לכך, אם אתה מדבר על מגמה אתה צודק, בד”כ פער הגיל הוא לא גדול (מאד), אבל אני מחפש רק אחת. אחת מיוחדת שתתאים לי ואני אתאים לה. אני צריך רק אחת למיליארד. לא את כל המיליארד. לגבי מה שכתבת בעניין המעמד תארים וכו’, אני חושב שבחברות מסוימות יש השפעה למעמד שכזה, בחברות אחרות פחות, אבל זה שוב מתקשר גם לכישורים החברתיים. בעניין איך תיווצר האינטראקציה – שאלה טובה. אני חושב שאני כן יוזם ויש או אמורות להיות דרכים כמו אתרי היכרויות (שלצערי ומניסיוני הם ממש לא אפקטיביים עבורי, כלומר בחורות כמו שאני מחפש לא נמצאות שם (ע”ע תחרות ומספרי הגברים הרווקים באוכלוסיה מול מספרי הרווקות (רמז…: יש יותר רווקים…))) שיכולים פוטנציאלית לפחות להקל על הבעיה.
      בנוסף, אם אתה מתעניין, יש מספר מאמרים מדעיים ברשת שמצאתי שדנים בצורה מעמיקה בחלק מהנושאים שהזכרתי כמו למשל “עיקרון הדימיון”, השפעת חוסר האיזון המספרי בין המינים על פערי הגיל בין זוגות (ועוד), על חוסר הקשר, לכאורה, בין אינטליגנציה והצלחה במציאת בן/ת זוג ועוד. אם תרצה לקבל קישור אליהם, אפשר לשלוח לי דוא”ל ל- TZACHY10@WALLA.CO.IL
      וכמובן שוב תודה רבה על הדברים ואיחולי הצלחה. קבל ממני גם איחולי הצלחה בתחומים שאתה שואף להצליח בהם.

      • עוד גבר

        רק תיקון טעות(?): שמתי לב שציינת בדברייך שני תארים, אז אם התכוונת אלי, אני די “בור” 🙂 לי יש רק תואר (ראשון) אחד (משולב).

  4. אלמוני

    יש עוד סוגיה שלא העלת ודי מונעת מנשים להתקרב לגברים רווקים…
    הגיל שבו אתה רווק.

    ממקומי, יודעת שאעדיף גבר בגיל שלך שחווה כבר נישואין וילדים
    הברירת מחדל תהיה גבר רווק.
    תמיד השאלה הראשונה שתעלה במוחי זה “מה לא בסדר איתו?”
    גם אתה מוצא לא מעט תכונות “שליליות” או פגמים.

    אולי הפתרון הוא להרפות ואז הדברים יגיעו אליך…

    בסה”כ אהבתי,
    בהצלחה ומחכה למאמר “ה-ח-ת-ו-נ-ה”

    בהצלחה

  5. אני איבדתי ענין כשקראתי שהננס בן ה45 הזה פוסל נשים בנות 39. זהו.

    • עוד גבר

      חשבתי פעמיים אם לענות לתגובה הילדותית שלך ואז נזכרתי שבמאמר המקורי שהגשתי לפרסום (ושנערך וקוצץ), ציינתי במפורש שאני באמת ובתמים מרוצה מהגובה שלי. ואם הגעת עד למספר “39” סימן שצלחת את רוב המאמר… במאמר המקורי גם היה אמור להיות קישור מוקדם לתאור הבחורה שאני מחפש.

    • אלמוני

      מצחיק אבל גם אני איבדתי עניין כששמעתי שבת 39 מבוגרת מדי!!!

  6. מעייף כל כך המאמר הזה…
    אבל בכל זאת שרדתי את הקשקוש סלש חירטוט הרע הזה,
    כי כבר בהתחלה היה לי צורך עז להוריד לכותב איזה לאטמה אחת לפנים ולאפס אותו. (סורי על האלימות)
    המאמר כתוב רע, הכותב מלא בעצמו נע בין אגו טריפ קיצוני ופסיכי לשנאה עצמית ורחמים עצמיים. הכל ארוז בתוך מעטה אינטלקטואלי דהלהשמטה, ציטוטים לא רלוונטים לכלום (מהתנ”ך!) מוסיף ומערבב בתגובות שלו תאוריות,סטטיטיסטיקות ונתונים מצוצים מהאצבע .
    אלוהים הצילו מהמחלת נפש הזאת.
    משהו אישי לסיום- אני אגיד לך איזו בחורה אתה צריך (בסה”כ אני מקווה שתמצא) היא צריכה להיות טמבלית בת שמונה עשרה+ שתגיד אמן על כל החירטוטים העלק אינטלקטואלים המעייפים שלך.
    שחרר אותנו ואת האתר הזה מהכתיבה המעייפת והלא מחדשת כלום שלך!

  7. תשמע, באופן אובייקטיבי- יש לך בעיה, שלא קשורה לחוסר ה”הגינות” בעולם. העולם לא הוגן- זאת עובדה, וזה ילדותי ותרצני לחשוב שבסיטואציה של “אחד על אחד” היה מצליח לך יותר מהגבר ה”שני”.
    אני ממליצה לך ללכת לסדנת יחסי אנוש שבה תוכל לקבל פידבקים מנשים על דרך ההתנהגות שלך ועל הרושם הראשוני שאתה יוצר אצל נשים. בהצלחה.

    • עוד גבר

      היי, זה שיש לי בעיה זה בטוח. לא בטוח אגב הבעיה שאת מכוונת(?) אליה. הבעיה -והיא ממש לא רק בעייתי- היא שיש לא מעט אנשים פנויים/ות שמחפשים ולא מוצאים (אני משער שיותר גברים מנשים). אפשר וצריך שתהיינה דרכים יותר אפקטיביות למציאת בן/ת זוג (גילוי נאות: יש לי רעיון טכנולוגי בתחום). למשל (ובלי קשר לרעיון שלי) כפי שכתבתי: משרד שידוכים ברמת המדינה. בעניין סדנאות וכד’: כפי שכתבתי במאמר ואני חוזר: אני מבדיל בין אמצעי למטרה, כדי למצוא מישהי מתאימה _אחת_, אני לא צריך בהכרח לשנות מאפייני אישיות כדי, לכאורה, לשאת חן בעיני איזה רוב. אולי דווקא אותה אחת תאהב אותי כפי (ובגלל זה) שאני. כמשל: רוב הגברים מעדיפים נשים בעלות גזרה ממוצעת (לא שמנה ולא רזה מידי). האם זה אומר שאין גברים המעדיפים נשים שמנות (או רזות)? ודאי שלא. יש המחפשים דווקא נשים שמנות (או רזות). אז נכון שאם מישהי תרזה (סדנת דיאטה?) היא לכאורה תגדיל את סיכויה למצא בן-זוג (בלי קשר לאספקט הבריאותי בדוגמא ספציפית זו), ואולי תמצא (/תתחתן עם) מישהו (נפוץ יותר) שאוהב גיזרה ממוצעת, אבל (מה שסביר הסתברותית(?)) היא תחזור לאחר זמן מסויים לקרוב למשקלה הקודם ובנוסף היא אולי פיספסה מישהו שדווקא היה אוהב אותה כפי שהיא במקור – הפסד כפול (או משולש..). מה גם שאני בסה”כ (וכך גם רוב המשובים שמקבל מאנשים שמכירים אותי מקרוב) מרוצה ממה שאני (אם כי, בהחלט, תמיד יש מקום לשיפור). אני בהחלט מכבד ומבין את רצונם של אנשים להתפרנס, אבל המטרה שלי, בגילי ה”מתקדם”, לפחות, כפי שכתבתי, היא בת-זוג, לא סדנאות (כבר הייתי בכמה).

      בעניין ההגינות. מה לעשות? אני לא, בהכרח, מקבל את חוסר ההגינות בעולם כמשהו שיש להשלים איתו. ברור שיש חוסר שיוויון מסויים, השאלה היא מידתית (והאם את/ה בצד ה”מקופח” או לא… :-). אם כי, אני אכן מסכים איתך שצריך להבין מה יש ולא בהכרח מה “ראוי” שיהיה. בהקשר זה, קראתי פעם על מעין הגדרה של אינטיליגנציה בטבע (ואני לא זוכר מאיפה, אני מצטט מזכרוני ה”סנילי”..): שלב 1: הכר והבן את סביבתך ונסה להתאים את עצמך לסביבה כדי להשיג את מטרותייך. שלב 2: אם הנ”ל לא הצליח, נסה להפעיל את השפעתך על הסביבה כדי שתתאים לך ומטרותייך. שלב 3: אם כל האמור לא עזר, חפש סביבה אחרת, יותר מתאימה, ועבור אליה. אני משתדל, כמיטב יכולתי הדלה, לפעול במקביל בשלושת הרבדים הללו.

      • אלמוני

        תחשוב כמה נשים שיכולת לאהוב פספסת רק בגלל שהן לא ענו על הקריטריונים שלך. אולי אתה בכלל לא רוצה להכיר באמת אז בגלל זה אתה מציב את כל התנאים האלה?

        • עוד גבר

          כו, יש בזה משהו מאד עצוב. ומצד שני ממש מצחיק. עצוב זה ברור. מצחיק כי זו בעיה שאפשר לפתור די בקלות ובגלל קיבעון מחשבתי _גם_ שלי (?) וגם של החברה הבעיה לא נפתרת (ע”ע משרד שידוכים ממלכתי ועוד). אני פחות מתעסק בעבר, אלא אם כן יש בו תובנות לגבי העתיד. בעניין הטעם האישי שלי, לא הייתי רוצה לשנות אותו, זה כמו (ולהבדיל) שמישהו/י ת/יגיד לי “אכול מלח וחשוב שזה סוכר”, סוכר הוא סוכר, אגב… גם ממתיק מלאכותי הוא לא ממש תחליף, בהקשר זה לפחות… 🙂 אין לי יותר מידי מהפריבילגיה להיות פסימי, למרות שזה לא ממש תענוג להיות לבד…. כשאפשר וצריך להיות עם בת-זוג *מתאימה*. תאמיני לי שאני כן רוצה ואלו לא תירוצים.

  8. לדעתי , כל התגובות פה מיותרות , כי עסקינן בגבר שכ”כ מרוכז בעצמו ששום תגובה לא מעירה אותו מהשנת חורף שהוא ישן כבר כנראה 15 שנה…

    ועכשיו פנייה ממני ( יותר לאחרים כי הוא כבר אבוד ) רווק בן 45 הוא לא סחורה חמה לאף אחת בטח לא לבחורה בת 20 פלוס , למה בדיוק שהיא תרצה לצאת איתך . שנות הרווקות הארוכות מעידות על בררנות היסטרית ובעיות חברתיות מסוימות ולמה כל זה לבחורה בתחילת דרכה ?
    אני מציעה לבחור הזה להתעורר לעולם ולא לסרט אמריקאי ולהבין שאם הוא רוצה להתחתן שיתפשר ויפסיק לרצות את מה שלא מושג כי גם הוא כרגע , איזשהי פשרה בשביל מישהי .

    • אני דווקא אופטימית.אני חושבת שאם באמת תרצה…תוכל להשיג כל מה שתרצה.הדברים הכי טובים קורים דווקא במקומות הכי לא צפויים. נכון, זה מייאש, לצאת לעוד ועוד דייטים מתסכלים שלא יוצא כלום מהם אבל אני כמעט בטוחה שאחרי 100 דייטים,יבוא איזה דייט מוצלח אחד. ורק זה מה שאתה צריך..אחת!
      אומרים שאם מכוונים מאוד למשהו ומתכוונים אליו אז הוא בא. אז אני מחזיקה לך אצבעות.
      בנוסף,נכון. אתה , כמו הרבה מאיתנו, צריך להוריד את רף הציפיות ואולי לנסות היכרות במקומות חדשים שלא ניסית כמו חוגי בישול, טיולים, אופניים או סתם במטוס בחו”ל. בהצלחה

      • ועוד דבר…יכול להיות שאני טועה, אך מקריאת דבריך יש לי תחושה שאתה מראה לבחורה שאתה מתלהב מדי. כמה שאנחנו שונאות “משחקים”, אנחנו בעצם אוהבות אותם. שלא תראה התלהבות יתרה אך גם לא להיות קשה מאוד להשגה
        אל תתיאש ! בהצלחה ! כולנו באותה סירה 🙂

        • עוד גבר

          את לא כ”כ טועה, להיפך די צודקת. לפעמים באמת “התנפלתי” (לא פיזית חלילה…) על מישהי שמצאה חן בעינ. זה בגלל שהטיפוס שלי (חיצונית) הוא די נדיר ואז אחרי חודשים ארוכים (לפעמים יותר (לפעמים פחות)) אני רואה מישהי כמו שאני רוצה ואז זה “מלחיץ” אותי כי אני לא רוצה לפספס אותה, לכן ההתרגשות/התלהבות ואת כנראה צודקת בעניין המשחקים. אני באמת חושב שבעניני אהבה לא רצוי לשחק יותר מידי משחקים… זה נושא יותר מידי רציני 🙂 תודה ובהצלחה גם לך.

  9. אם הפחד שלך מאשה בגילך נובע מכך שאולי לא תוכל ללדת, תנסה להכיר גרושה בת 40 עם ילד. מי שכבר ילדה, גדולים סיכוייה להביא לעולם ילדים נוספים. אל תהיה כל כך חסום !

  10. למרות שהגעתי עד סופו של המאמר, אני מודה שעל חלקים מסויימים דילגתי. הסיבה נובעת כנראה מהעובדה שיש לך יכולת די טובה לחנטרש, משהו שהצלחתי לפתח רק בתואר האחרון שלי.
    ולענייננו, למרות שבקריאה ראשונה אתה נשמע אדם מאוד מפוכח, עם רגליים על הקרקע, בקריאה נוספת מתברר כי אתה עדיין חי בפנטזיה. יש מעט מאוד בחורות צעירות (למרות סיפורים רבים שניתן להעלות), שיוצאות עם גבר המבוגר מהן ב- 15-20 שנה. לפני כ- 4 שנים יצאתי עם גבר שהיה מבוגר ממני ב-10 שנים ואני חייבת לציין, כי הפרש השנים (למרות טענתו של הגברבר כי הוא איננו משמעותי) היה משמעותי עד מאוד. השנים הרבות בהן הוא חי לבד עם עצמו השפיעו עד מאוד על האופן בו הוא ראה מערכת יחסים, היה מוכן להתפשר בסוגיות מסוימות וכיו”ב. הבעיה היא שבגיל הזה (ועוד יותר בגילך), ככל שחיים יותר שנים לבד, כך קשה יותר לברוח מאותן מוסכמות שבנית לעצמך. לכן, אל תשלול על הסף פניה לסדנת יחסי אנוש או אף לפסיכולוג, היכולים לסייע לך “להיחלץ” מכל אותם סממנים רגשיים שניכסת לעצמך. מעבר לכך, אשה גרושה עם ילד/ה אחד או שניים עשויה להוות פתרון אידיאלי. נכון שילדים אלו אינם ילדיך הביולוגיים – אך תוכל להנות מזוגיות ומילדים, ואם מדובר באישה לא מבוגרת מדי אולי תוכלו לעשות ילדים משלכם.
    תזכור שבסופו של דבר, בגילך, למרות כל התובנות שמנית- אין לך כל כך אפשרות להמשיך ולגרור רגליים. אם אתה רוצה למצוא זוגיות, אתה צריך גם להתפשר….
    בהצלחה בהמשך (-:*

    • עוד גבר

      ממרום גילי ובלי קשר הכרחי לטיב כישורי החברתיים, למדתי בשנותי לא מעט באופן התנסותי להכיר כל מיני אנשים ובפרט נשים. מה שנכון מניסיונך לא בהכרח משליך על בחורה אחרת. יש כמה (וכמה) סוגי (טיפוסי) אנשים וכאמור בפרט נשים. אני לא חושב שמדובר בפשרות. מדובר בהתאמה. נכון, הגיל לכאורה הוא מכשול, אבל הכרתי, למשל (יש _לי_ עוד דוגמאות כאלה) מישהי באינטרנט וגם יצאנו כמה פעמים שהיא בת 26 והיא לא פסלה אותי (והיא ידעה מה גילי), תתפלאי אני פסלתי, כי זה פשוט לא זה. כשמכירים פנים אל פנים זה אחרת. הגיל לא כתוב לי על המצח וזה אגב אחד החסרונות באינטרנט. כמו כן, אם הייתי גרוש עם ילדים, ייתכן(?) שהייתי מוכן להתפשר. אני רווק וזה רק הגיוני והגון מבחינתי שאמצא לי רווקה (אין פה “מוסר כפול” כפי שהוזכר בהקשר אחר למעלה). מפעת חוסר רצון להאריך, רק אציין שהדברים מורכבים, מי שנושא (בעיקר) האחריות לעתידי זה אני, לכן אני משקלל הרבה מאד משתנים, שמישהו אחר שלא נושא באחריות כזו, בכלל לא מביא בחשבון. אני מבין שאנשים רוצים לעזור ולתת עצות וזה בסדר. אבל תאמיני לי השקעתי הרבה מחשבה וגם עשייה בנושא הזה, כך שאני יכול לומר בביטחון יחסי: “דברים שרואים מכאן לא רואים משם”.

      נ.ב 1 – גם התגובה שלך, לא ממש קצרה (אבל אני לא מתלונן! 🙂
      נ.ב.2- אני מאחל לי, לך (אם את מחפשת) ולכל מי שמחפש שימצא בן/ת זוג _מתאים/ה_ וללא פשרות! (או כמה שפחות מהן).

  11. אני לא חושבת שאתה צריך ועדת חקירה, זה בינך לבין עצמך. אגב, לא סיפרת על קשרים שהיו לך בעבר, ואיך הם נגמרו, האם היתה לך אהבה שהרגשת שפספסת? האם היית מאוהב במישהי אמיתית ולא רק ברעיון של מישהי אידיאלית שיש לה את המידות המתאימות?
    בדרך כלל כשמישהו מציב לעצמו סף כל כך בלתי נתפש של דרישות זה אומר שהוא לא רוצה לפתח קשר, אפילו באופן לא מודע.

    • עוד גבר

      בעניין ועדת החקירה, זו, בסה”כ, בחירה שלי. מציאת בת-זוג והקמת משפחה היא מטרה מספר אחת שהצבתי לעצמי כבר לפני שנים רבות ולצערי נכשלתי, נכון לעד עכשיו(!) בהשגתה. לכן מבחינתי זה כן דורש ועדת חקירה כדי לנסות למצוא פיתרון/להפיק לקחים וכד’. אגב, מצד אחד את טוענת שאין צורך לדון בנושא (“ועדת החקירה”) ושזה “ביני לבין עצמי” (ואגב2: מכיוון שזה גם תלוי/קשור בבת-זוג (וכפי שכתוב במאמר בגורמים נוספים), זה כבר לא רק ביני לבין עצמי) ומצד שני, את שואלת אותי שאלות אישיות… קצת סתירה, לא? 🙂 בכל מקרה, זה בסדר וזה בסדר. את יכולה לשאול (מקסימום, אני יכול לבחור שלא לענות) ואני רשאי לחקור את עצמי ולדון בנושא בגלוי לבחירתי. מה גם, שאני מופיע בשם כינוי ולא בשם אמיתי.

      מכיוון שכבר השבתי לחלק מהשאלות או לנקודות קשורות לשאלות שלך, אני לא רוצה, לטובת מי שטורח וקורא את כל התגובות, לחזור על עצמי יותר מידי. אני אשתדל עוד מעט קצת לחדש ובכל זאת: לגבי שאלתך האם מצאתי כאלה שנראו כמו שאני רוצה
      ( כפי שתיארתי בקישור הבא:
      https://bananot.co.il/forum/read.php?f=1&i=182716&t=182716 )

      ויצאתי איתן? התשובה היא, כפי שכתבתי, כן. האם מצאתי מישהי פנויה שמצאה חן-בעיני גם חיצונית וגם אישיותית? התשובה היא: לא, אחרת ,בהנחה שהיא היתה מסכימה כמובן, הייתי מתחתן איתה.

      אני באופן חד-משמעי לא מסכים איתך שמדובר ב”סף כל כך בלתי נתפס”. כפי שסיפרתי כרגע כבר מצאתי חיצונית בחורות כאלו אבל הן בפירוש מיעוט. הנה חדשות טריות מהימים האחרונים: שלשום ראיתי מישהי -בערך- כמו שאני מחפש, בהחלט הייתי שמח להכיר אותה ולצאת איתה. ראיתי אותה במקום ציבורי, היה לי לא קל לגשת אליה אבל תפסתי אומץ, ניגשתי, אמרתי לה שמצאה חן-בעיני ואני אשמח להכיר אותה, בהתחלה היא נראיתה קצת חוששת מהפניה של אדם זר, אבל ברגע שאמרתי שמצאה חן-בעיני ושאני אשמח להכיר אותה היא החלה להסמיק, חייכה מפה לפה ו… תנחשי מה היתה תשובתה? ניחוש אחד…. (רמז: זה מצויין במאמר)… בסדר, בסדר אני אגלה: *”יש לי חבר”* זה מה שהיא ענתה (כמובן ייתכן שזה סתם תירוץ) אבל מניסיוני הרבה פעמים זה לא תירוץ ואפילו אם זה תירוץ זה לא משנה, זה מבחינתי כמו “לא” (ואפילו אם לא התכוונה ל”לא”, בחורה כמו שאני מחפש, לא תקשה עלי). ובנוסף, ממש היום ראיתי עוד מישהי שנראית די קרוב למה שאני מחפש, התבוננתי בה, תוך כדי הליכה והתחלתי לחשוב האם כדאי לפנות אליה, בו-זמנית “בחנתי” אותה חיצונית. לא עוברות אולי 15 שניות, מגיע בן-הזוג שלה שלה , הם מתחבקים/מתנשקים וממשיכים ללכת יד ביד… כפי שכתבתי אני מתמודד במציאות מאד תחרותית וכבר הצעתי פתרונות במאמר.

      בנוסף, הבעתי את דעתי, על בעית הנדירות, בתגובה ישנה זו (מ-2002):
      https://bananot.co.il/articles/502#rem32181

      אני לא מקבל את שאני לא רוצה לפתח קשר, אפילו בצורה לא מודעת. כבר כתבתי ואני אחזור: _”דברים שרואים מכאן לא רואים משם”_. אהה.. כן הבטחתי “חידוש” (כבר כתבתי את זה במקום אחר, אבל לא כאן). חשבתי על זה שבעית הזיווג “מחריפה” דווקא ככל שזוגות מתחתנים יותר מוקדם כשיש פער ראשוני בין המינים. אני אסביר: נניח שבגיל צעיר (כפי שיש לדעתי ולפי הסטטיסטיקות שראיתי) יש יותר בנים מבנות. נניח שאנחנו על אי-בודד בו יש 205 איש (כולם לצורך הדוגמא, בני/ות עשרים ואין איש יוצא/בא/מת/נולד (דוגמא לא מציאותית כמובן…) וכד’) מתוכם 105 גברים ו100 נשים ושכולם כרגע פנויים ולא בקשר זוגי. בסה”כ פער קטן בין המינים. מה הסיכוי (התיאורטי) של גבר בודד למצוא אישה אחת? תשובה: כ95 אחוז (100 חלקי 105 כפול 100) סיכוי די גבוה. נניח כעבור עשר שנים, 95 מהבנים התחתנו עם 95 מהבנות, השאר רווקים/ות. מה הסיכוי של גבר עכשיו למצוא בת זוג? תשובה: יש 10 רווקים ורק 5 רווקות ולכן: רק 50 אחוז! (5 חלקי 10 כפול 100) סיכוי לא גבוה. כלומר בעית הפער מחריפה, לכאורה, עם הגיל. ברור שיש עוד משתנים וגורמים ואנחנו למזלנו לא על אי-בודד, אבל זו רק המחשה. טוב, כבר הארכתי בתגובתי זו יותר מידי (ועדיין נגעתי בקצהו של נושא מורכב מאד). אז, ערב טוב.

      • אישה בת 36

        משעמם, מתבכיין, מעצבן, טרחני וארוך כמו גם רוב התגובות. אההה, הן גם של הכותב. די כבר עם זה. בחיים לא יצא שקראתי טור באינטרנט שחשתי כלפי הכותב שלו סלידה ושום גרם של סימפתיה והזדהות. אתה מגעיל אותי. שיט, עוד שלוש שנים לא תרצה אותי. אבוי.

      • העיניין הוא שאתה לא באי בודד…

  12. היי איש,
    אתה כמעט כמו כולם מחפש את האחת והיחידה ומחמיץ את זו אשר
    באמת עושה לך את זה.
    אל ייאוש הכל מסתדר לבסוף ומי ששלם עם הלבד שלו ימצא לבסוף ללא לחץ את האחת/ אחד
    בהצלחה אתה לא לבד בסרט הזה
    תמר

  13. אתה מפספס בגדול, טוען שמחפש אהבה, אבל אהבה לא מוצאים לפי מפרט טכני, אם תתן לעצמך להיפתח תראה שאתה מסוגל להתאהב דווקא במישהי שונה לגמרי מכל מה שחשבת.

  14. המקרה שלך נראה באמת מעורר רחמים במבט ראשון, אך טוב שפרטת קצת, ולו רק בשביל להבין שאתה מאוד בררן וכדאי לך להתפשר קצת יותר כי זוגיות היא הרבה פעמים פשרה, אז נכון, לא מתפשרים על כל דבר אבל..
    ואגב, אל תצפה שבגיל כזה תזחל אליך פרגית צעירה ותתחנן שתשים לה טעבת על האצבע (אא”כ אתה שחקן קולנוע עשיר וחתיך חחח – וחבל באמת)

  15. חזיז ורעם

    ידידי,
    אמנם אנחנו לא מכירים, אבל קראתי אותך לאורך תקופה ארוכה בפורום ובמאמר. בת הזוג שאתה מחפש קיימת רק במקום אחד – אצלך בדמיון. אין סיכוי בעולם שתמצא את זו שמתאימה לך, מכיון שהיא פשוט לא קיימת. אם תכיר בעובדה זו, ובמקום לחפש את זו שתתאים לתמונה (גופנית ונפשית), תחפש את זו שטוב לך לשהות במחיצתה, יש לך סיכוי לאושר.

    • עוד גבר

      היי “חזיז ורעם”. מה שלומך? long time no read, אכן מעבר לכאן שאנחנו לא מכירים אישית, אני זוכר שפעם (“מזמן”) היה לנו ויכוח בפרום (“בננות”) בעניין מונוגמיות-משפחה(?):
      https://www.bananot.co.il/forum/read.php?f=1&i=163487&t=163359
      כבר אז היינו חלוקים בדעותינו… 🙂 אז אני אסביר את הצד שלי כאן: אני לא הולך עם “תמונת דימיון”, שיצרתי יש מאין, של איך האישה שלי “צריכה” להראות/להתנהג וכד’. זה עובד בד”כ _הפוך_. אני רואה (ולפעמים גם מכיר) מישהי ואז נמשך אליה (או שלא). לאחר שראיתי/הכרתי מספיק פעמים ראיתי שיש מכנה משותף לסוג הבחורות שמושכות אותי. אז ניסיתי ליצור מילולית תאור כזה כבקישור הבא:
      https://bananot.co.il/forum/read.php?f=1&i=182716&t=182716
      ההגדרה המילולית _מנסה_ לאפיין. לטעמי גם האיפיון הזה עדיין לא מפורט מספיק או עלול לפספס. את ההחלטה בסופו של דבר, של מי מתאימה לי והאם אני מתאים לה, מקבלים שני אנשים פנים אל פנים אחרי שהכירו מספיק, הפעילו את כל חושיהם החדים ולא על סמך תיאור מילולי כזה או אחר. בסביבה טקסטואלית שכזו, זהו כלי עזר לא יותר.

      • היי צחי,
        מה שכתבת מזכיר את הסימפוניה הפנטסטית של ברליוז.
        אני חושבת שהמושג הזה מתייחס גם לרדיפה בלתי אפשרית אחרי שלמות, או משהו בלתי מושג.
        אגב, ברליוז נדמה לי בסוף התחתן עם המוזה שלו.

        טלי.

        • עוד גבר

          היי טלי!
          הלכתי ובדקתי… היו לו שתי נשים, לפי הקישור הבא:
          http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%96
          ברליוז, לפי האמור, התחתן עם מושא חלומותיו אך התגרש ונישא בשנית.
          תגידי, מה אני אשם שהטיפוס שלי נדיר? 🙂

          • היי שוב,
            אני אענה לך אבל לא ממש לגופו של אדם…
            נגיד שמישהו היה בא ומספר לי ברצינות שאו טו טו הולכים לפתוח שירות backdating להחזרת אהבות אבודות. לא נראה לי שהייתי מעבירה לו שמות. בכלל לא. הייתי אומרת לו שיש לי קרוב משפחה רופא ניגרי שבדיוק נפטר, ושהשאיר ירושה של כמה מיליוני דולרים, ואני רק צריכה מישהו שיעזור לי להעביר את הכסף, בתמורה לאחוזים כמובן.
            אגב זה לא רעיון שלי, אלא משהו ששלחו לי.

            • עוד גבר

              וואוו איזה תשובה, אם כי לא ברורה לי השאלה שאליה נתת את תשובתך הארוכה… 🙂 אבל את לא דוגמא, את כבר יש לך אהבה, אז מה את צריכה backdating ואני? אני בכלל בעד מונוגמיות ובלעדיות גם לאורך ציר הזמן, איזה back? אהבה ראשונה אחת ויחידה זו הפילוסופיה שלי.

              • עוד גבר

                ואללה אני עדיין מנסה להבין למה התכוונת. אל תגידי לי שאת בעד תרגיל ה”עוקץ הניגרי” 🙂 (או איך שזה נקרא, (תרגיל נוכלות אינטרנטי )), את נקראת לי טיפוס יותר מידי ישר בשביל דברים כאלה.. ואני מחזיק מעצמי גם טיפוס ישר. אגב, אם התכוונת ל”אהבות אבודות” גם למשל אם מישהי שראיתי או דברתי איתה משפט והתאהבתי בה, אז אני בעד שירות (ישר) כזה…. הנה למשל אני עדיין זוכר את הבחורה שראיתי לפני שנתיים וחצי (ומאז לא):
                https://bananot.co.il/forum/read.php?f=1&i=172727&t=172727
                תוחזר האהבה (הזוגית, המוונוגמית, במסגרת המשפחה ושאר כללי המוסר) לאלתר! 🙂

  16. הכתבה הזאת ממש פאטתית. וראויה רק בתור סימן הזהרה לכל הגברים שפוסלים נשים בשל סיבות קטנוניות ונשארים לבד עם רשימת מכולת.

    • דניאל צודק/ת. אהבה זה רגש ותחושה, הקשבה ואיכפתיות ובעיקר הדדיות–לא רשימת מלאי.
      והעינין עם הגיל-באלו יקומים אתה חי?
      לא בשלי כנראה, כי אם הייתי נתקלת בך הייתי בורחת מיד.
      רינת
      (בת 25, כל רשימת המלאי שלך ויותר: יפיפיה אמיתית, חכמה, + תואר שני,נשית, רגישה, יצירתית, אוהבת ויודעת לאהוב)

      • עוד גבר

        לי ברור שאם היית בחורה כמו שאני מבקש (קודם כל אישיותית וכנראה עוד), מן הסתם לא היית מגיבה כפי שהגבת. אני גם ממש לא מבין על שום מה ולמה דברי ההתרסה. את Y שאוהבת ‘ Yלבריאות זכותך, אני X שאוהב ‘X זכותי.
        מה לא בסדר בזה? תמצאי לך את ‘Y המתאים לך. אני אמצא לי ב”ה את ‘X שלי. אני אגב, לא מחפש בחורה “שיודעת לאהוב”. אני מעדיף מישהי שקודם כל יודעת לכבד אחרים. אל דאגה, לא תצרכי לברוח ממני, אני מבטיח לא להתקרב.

  17. לצערי ובאמת לצערי, אני חושבת שיש סיכוי גבוה מאד שתישאר רווק.
    ואני לא חושבת שהאשמה היא בחברה או במדינה, קראתי את המאמר מתחילתו ועד סופו, והאשמה היא ככל הנראה בדרישותייך הדמיוניות והמופרכות, יש לומר.
    מי שלא מוכן לצאת מהריבוע הקטן שלו ולתת צ’אנס, כנראה ישאר לבד.
    אתה קורא לזה “טעם נדיר” אבל מדובר בסופו של דבר בבררנות יוצאת דופן. אישה בת 39 היא אישה פוריה. אתה אומר שאתה לא רוצה להתפשר, מה זה בעצם פשרה? מידת חזיה קטנה יותר? גיל מבוגר יותר?
    כמו שאמרו לפני, אתה ממשיך להגיב ,מבלי לצאת מהריבוע הקטן שלך, באותו אופן לכל המגיבים. גם אלה שכתבו את התגובות הפחות יפות – צודקים. חבל שאתה לא מקשיב, ההפסד כולו שלך. אני בטוחה שהפסדת נשים ואהבות נפלאות. לא מתאהבים בתבנית, מתאהבים בבן אדם. נשמע כאילו אתה מחפש ביצית ולא אישה.
    ואגב מאין הנתון שעד גיל 30 ישנם יותר גברים מנשים? אמא של חברתי עובדת בלשכה המרכזית לסטטיסיקה והיא אומרת שזה נתון מופרך לחלוטין. אם יש לך הוכחה אשמח שתצרף אותה. כי האמת זה נשמע כמו תירוץ לרווקות.
    ושוב, פשוט עצוב לקרוא, אני מכירה כמה וכמה רווקים בני 30+ ותמיד אני אומרת שיש תקווה לכל אחד. אבל במקרה הזה אם לא תבצע מהלך דרסטי באופן החשיבה, ובראייתך את המין הנשי – תישאר רווק.
    לפי הכתיבה שלך, תרשה לי להמר שבעוד 10 שנים אני אמצא אותך מצטט את אותם הציטוטים על טעמך הנדיר.
    בכל זאת בהצלחה.

    • עוד גבר

      לגבי רוב הדברים שלך, אני חושב שזה מיותר להגיב, כי כבר הגבתי. גם טון הדברים המתריס שלך מאד מוזר לי. מעניין ממה הוא נובע? אין לי שום עניין לשכנע אותך במשהו. זכותך לחשוב אחרת ממני ושיבושם לך. כשאני רואה שהשמיים כחולים ויבוא מישה/י ות/יאמר לי שהם בצבע לבן, אז שת/יגיד. זה לא משנה כהוא זה את המציאות, אני מקווה שהבנת את המשל.

      ובכל זאת: לגבי הססטיסטיקה את מוזמנת לפתוח שנתון סטטיסטי (כמעט מכל שנה בשנים האחרונות), יש גם ברשת. לבדוק את מספרם/ן של היהודים שלא נישאו מעולם (רווקים/ות) עד גיל 30 למשל, בנים מול בנות ולהיווכח. ולמרות זאת אני מסייג את דברי כי אני לא מומחה לזה וכפי שכתבתי במאמר ייתכן שיש להביא בחשבון עוד נתונים כמו חד-מיניים/ות ועוד שלגביהם/ן אין לי מספיק נתונים. יש עוד אינדיקציות שמראות את בעיית הפער כמו למשל מספר הגברים מול הנשים באתרי הכרויות ועוד. לגבי הפריון יש הרבה אינפורמציה ברשת שמסבירה את הנושא.

      למזלי ולמיטב ידיעתי (ולשמחתי) ותקני אותי אם אני טועה, את לא קובעת גורלות, לכן אני מקווה ומאמין ש”התחזית” שלך לא תיתממש ושאני כן אזכה
      אז (והרבה לפני) להיות כבר נשוי לאישה יפה, צעירה כלבבי ואב גאה לילדים/ות חמודים ואני מרשה לעצמי לנחש שיהיה לה אופי והשקפת עולם די שונות משלך. ובכל זאת בהצלחה גם לך.

      • עוד גבר

        רציתי לתקן/לעדכן בעניין הנתונים. אמנם נכון שאם מסתכלים על אותן קבוצות גיל כשמדובר על הגיל ה”צעיר” (כנראה איפשהו עד תחילת או אמצע שנות השלושים) יש יותר גברים מנשים, אולם מישהו הפנה את תשומת ליבי שיש פער בגיל הזוגות הנישאים, ברוב המקרים הגבר מבוגר מאישה. מסתבר שממוצע הפער הזה הוא כנראה איפשהו בין שנתיים לשלוש וכנראה יותר קרוב לשלוש שנים ולכן יש להשוות נניח קבוצת גיל נשים מגיל A ועד גיל B (כאשר B גדול מA) עם קבוצת גברים מגיל A+3 ועד גיל B+3 ואז למרבה הפלא, דווקא מסתבר שיש יותר נשים מגברים… אני חייב לציין שאני עדיין די מופתע מהתגלית הזו… ומקווה שאני לא טועה…

  18. אלמוני

    עוד גבר יקר. בשורה התחתונה, אני לא ראיתי שום מקום במאמר שבו לקחת אחריות על ההתנהלות שלך בכל מה שקשור לזוגיות ולנשים בחייך. בועדת החקירה שהקמת אמנם פתחת בהאשמה של עצמך אבל בסופו של דבר העניין הת’כלסי היחיד שציינת היה שאולי אתה קצת נמוך מדי וזו עשויה להיות בעיה…..(?!) אחר כך האשמת (ואני הולכת לפני הסדר) – את האני המוטבע (כלומר השפעת החברה עליך) את החברה(כדי שלא יהיה פה שום ספק לגבי מי באמת אשם), את בת הזוג שעוד לא פגשת (וזה יצירתי למדי אני מודה) את הנשים באופן כללי, ואת הגברים (ביחוד אלה שיש להם נשים כוסיות). מה שיש לי להגיד זה: בחייאת ראבאק אחי, תתבגר. על מה אתה מדבר, קיבינימאט? מה אתה מחפש מי אשם, למען השם (אופס, יצא לי חרוז….)?
    אם הגעת לגיל 40, אתה רוצה זוגיות ולא מצאת, בטוח יש רמה ק צ ת יותר עמוקה של אינטרוספקציה שאתה יכול לעשות כדי לבחון למה זה לא קרה עדיין. אני יכולה להציע כיוון ראשוני – ההתייחסות שלך לנשים במאמר היא שטחית להחריד. למעשה, הן בכלל לא מעניינות אותך. אתה לא רואה אותן ממטר. לרגע לא שאלת את עצמך מה נשים מחפשות בגבר, מה הכי חשוב להן בזוגיות, איפה לא הצלחת להתקדם במערכות יחסים קודמות שאני מניחה שוודאי היו לך. עם זאת, אתה כן מוטרד מאוד מהשאלה האם תצליח למצוא לעצמך אישה צעירה ממך בהרבה. אז תסלח לי, אבל למה בעצם אתה חייב מישהי הרבה יותר צעירה ממך? על זה בדיוק אני מדברת, בנאדם – מתי אתה מתכוון כבר להבין שאישה זה לא סמל סטטוס אלא בתזוג להעביר איתה את החיים ביחד?! בקיצור, מציעה לך, במקום לחפש אשמים, לעשות משהו עם עצמך לקידום העניין – למשל ללכת לטיפול ולהתחיל לפתח תובנות אימיתיות לגבי עצמך. ומוטב מאוחר מאשר אף פעם, לא?…

    • עוד גבר

      יקירתי (לא ציינת שם, אז אני קורא לך כך, אני מקווה שאין לך התנגדות). דיברת על הצורך שלי להבין את הצורך של נשים. את גם מיישמת בעצמך את זה בכיוון ההפוך? לא כ”כ נראה לי. כתבת כל-כך הרבה דברים לא מדויקים ו/או לא נכונים ושנובעים, אולי, מחוסר הבנה. אז, אני לא מנסה “להחזיר” לך, אלא באמת מנסה להסביר לך: 1- ציינתי בפירוש את האחריות שלי (קראי המאמר שוב). 2- עניין הגובה הוא לא ממש כשלעצמו תירוץ, הוא מרכיב אחד בתוך משוואה מורכבת (במאמר המקורי שקוצץ היו כמה משפטי הסבר נוספים, אבל גם במאמר הזה זה מוסבר). 3- ההתייחסות לבת-זוג שאני מחפש היא ודאי לא שיטחית (אולי היא לא תואמת לאיך שאת רואה דברים, זה עדיין עם כל הכבוד לא הופך דבר לשטחי). בת זוג מאד מעניינת אותי בכל הרבדים האנושיים הרלוונטיים. אני גם לא רואה נשים כמיקשה אחת, יש מגוון עצום, לכן ה”קביעה” שלך שנשים לא מענינות אותי וההתייחסות היא “שיטחית” נובעת לדעתי מחוסר הבנה שלך כיצד גברים (או חלק נכבד מהם) רואים נשים (למשל ההתייחסות המשמעותית להופעה חיצונית, הגם שהיא סובייקטיבית). העדפה למישהי צעירה היא לא “המצאה” שלי, זו העדפה אוניברסלית ויש לה סיבות אבולוציוניות “טובות” (למשל כי בגיל הצעיר (והמותר כמובן) הפיריון משמעותית יותר גבוה בהשוואה למשל לגיל 40). אם היית מכירה אותי, היית ודאי יודעת שסמלי סטטוס די רחוקים ממני. אני מחפש אישה כשותפה לחיים. מישהי משלימה, לא בהכרח זהה. הייתי יכול לספר לך על עוד תובנות מענינות שהגעתי אליהן, אבל לא נראה לי שהייתי רוצה לספר לך אותן.

      כבר נאמר “הפוסל במומו פוסל” וגם “אל תשפוט אדם עד שתהיה במקומו”. כל-טוב.

    • עוד גבר

      ועוד בעניין העדפה לגיל צעיר (בתחום המותר והסביר),
      קראתי קצת על הנושא הפריון באינטרנט והתמונה די ברורה לי (לגיל יש משמעות חשובה מאד בעיקר אצל אישה במה שנוגע לפיריון (וגם אצל גבר אבל זה הרבה פחות משמעותי אצל גברים)). נראה לי לפי התגובה שלך ותקני אותי אם אני טועה, שאת קצת “נגד” גברים, זו בכל אופן ההתרשמות שיצרת אצלי. אז הנה תגובה של אשה (כנראה) ולא גבר, ממאמר אחר ובהקשר אחר, מכאן באתר:
      https://bananot.co.il/articles/536#rem55577
      שמספרת על החשיבות של הגיל אצל אישה בקשר של הריון. ואני לא נכנס כרגע להגדרה של גיל מסויים (ברור לי שאפשר אחרי גיל 30 שצויין שם), זה תלוי בכל מקרה ומקרה, אבל בגדול וסטטיסטית, אני חושב שהגיל מאד משמעותי בהקשר הזה ולא נראה לי שזה דבר שלא ידוע לכלל.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *