סיפור קצר: השמש זרחה והרחם שלי צרח. בכל זאת קמתי מהמיטה והתנהלתי לעבר מכונת הקפה. חשבתי, אולי, מי יודע. אבל קפה לא הספיק לו. לרחם לא מספיק קפה

רקיק לזקיק

השמש זרחה והרחם שלי צרח. בכל זאת קמתי מהמיטה והתנהלתי לעבר מכונת הקפה. חשבתי, אולי, מי יודע. אבל קפה לא הספיק לו. לרחם לא מספיק קפה. במשך הבוקר החלטתי להתייחס אליו כמו אל יבלת ולהתעלם ממנו. ככה אמר לי פעם מדריך בצופים, כשהייתי ילדה ולא התחשק לי לטפס על הגלבוע. בצהרים, בדיוק חודשיים אחרי אותו בוקר, הבנתי שגם אם זאת היסטריה, כמו שחלקינו טוענים, אני הולכת למישהו.
והלכתי לגניקולוג. הוא לבש חולצה תכולה ועניבה צהובה. נקי כמו שרק מישהו שמרגיש מלוכלך יכול להיות. אמרתי לו, “דוקטור, הרחם שלי צורח.” הוא הביט בי, אומד את מעמדי הסוציו-אקונומי ושאל, “את בטוחה?” הנהנתי. הוא גרד את סנטרו בגב אגודל ימין וביקש את מספר הזהות שלי. עליתי על המחשב וזה בהחלט עזר לו. הוא אמר, “הו הו.” ואני עניתי, “כן, אני יודעת.” “עגךלכעחכךלעחגךלכחגךכעלגעע,” הוא המשיך, “אבל אני בכל זאת אבצע בדיקה,” והורה על פינת הטיפולים. כשהתפשטתי נזכרתי שיומיים קודם גילחתי את ערוותי לצורת לב, כי שמעתי שגברים אוהבים. החלטתי להתנהג בנונשלנטיות כאילו זו דרכן של ערוות, והתיישבתי על הכורסאד. הוא הופיע, כחכח, הניח עלי פיסת סדין פרחונית וריחנית ואמר לי, “תנשמי עמוק. זה לא יכאב.” משמאלי דלק מסך טלוויזיה ופתאום ראיתי את הלב שלי מתעוות. אחר כך ראיתי את קצה העניבה של הרופא מתחכך בו. אמרתי לו, “דוקטור, העניבה. ” הוא אמר, “בחיי,” והניף אותה ביד שמאל לעבר כתף ימין. והמשיך בבדיקה. “כואב? וכשאני עושה ככה? ועכשיו? וכשאני מטלטל את הקרקעית?”
“טוב.” הוא התרומם, הסיר את הכפפות ואמר, “אני לא מרגיש כלום. תקין. הכל תקין.” הוא שטף ידיים וחזר אל שולחנו. אני התלבשתי. שמעתי אותו מתקתק את ממצאיו לתוך הפרופיל הרפואי שלי והתיישבתי מולו במבט שואל. הוא אמר, “תשמעי, אני יודע שכואב לך. אבל זה בינך לבינו, את מבינה? בינך לבינו. אני יכול לרשום אנטיביוטיקה אם את רוצה.”
“צריך ?”
“לא צריך, אבל בואי נהיה לארג’ים.” הוא צחקק בבוקיות ורשם לי משהו.
הסתכלתי עליו. הוא לא התלבט. ובכל זאת, הרגשתי שהוא מסתיר מידע. ככה הרגשתי. לא היה לי על מה להסתמך. אמרתי לו, “דוקטור, אני מרגישה שאתה לא אומר לי הכל.” הוא שוב אמד אותי, כדי להחליט אם לנקוט בטקטיקת המומחה הנעלב או להיפתח בפני. “את צודקת,” הוא נכנע ורכן לכיווני כממתיק סוד. “חשבתי שאת מאלה שלא רוצות לדעת. מאלה שרוצות שקט נפשי.”
“אלוהים, דוקטור,” נזעקתי, “את האמת, ועכשיו – סרטן, ציסטות, הדבקות, וירוס אלים, מה?”
“לא לא לא.” הוא הניף את ידו בביטול, “האמת היא לא כל כך מלודרמטית, היא יותר… עובדה. והעובדה היא, גבירתי הצעירה, שיש לך זקיק ברחם. זקיק גדול, בודד ומייחל.”
“את מבינה,” הוא המשיך בעניין. “יש לך זקיק ברחם היום, כרגע, עכשיו. הוא רוצה שיפרו אותו. זה מה שהוא רוצה ובגלל זה הוא צורח.”
אכן, הצריחות מחזוריות למדי.
“ובכל זאת,” הקשיתי, “לא בכל חודש הוא צורח באותה עוצמה.”
הוא חיכה לשאלה הזאת שנים רבות, לפי החיוך. “רפואת נשים… איזה מקצוע. הרי זקיק זה חצי בן אדם. יש לו אופי, יש לו אישיות.” הוא נשען לאחור על הכיסא, הניח יד על העניבה שלו, ואז חזר בתנועה חדה. “ולכן, יש חודשים בהם הוא פסיבי וחודשים שהוא לא מוותר. את מבינה? זה תלוי בטיפוס.” הוא צחקק והיה משולהב לחלוטין.
ישבתי מולו והסתכלתי. על העניבה שלו ועל האוזניים המצוחצחות שלו ועל הידיים המטופחות שלו ועל הפה הצוחק.
אמרתי לו בהערכה, “חתיכת תאוריה,” ויצאתי לחפש זיון.

על הכותבת גיא עד

כותבת ועורכת. ספרה הראשון *אגו מלגו* יצא בהוצאת בבל

תגובות

  1. אין מילים…

  2. רן הקטן

    מרענן ביותר…
    כמו ספרייט צונן הנגמע לאיטו לנסות להעביר את תחושת היובש והבחילה למראה הרגל הצהובה של ג’ובני מחוררת את השער של אלימלך (תנחומי לחברי יושבי שער שבע בבלומפילד).

    השאלה היא מה יגיד אתגר קרת (לגבי המאמר לא על הגול של ג’ובני).

    • ג'ו המבתק

      רן הקטן, יקר שלי… למה ציפית? הרי ניבאתי במדוייק את אשר עומד להתרחש. כתבתי במפורש שג’ובאני והבית”רים הגאים יבצעו מעשה סדום בפועלים האדומים. הנבואה המצויינת מופיעה שחור על גבי מסך בכתבתה של מיה סלע.
      וזה אכן הסתיים כמעט כצפוי. 0:1 קטן של ג’ובאני הגדול. וזה לא היה רחוק מ- 0:3 בהחלט לא. וזה גם היה הוגן יותר.
      אבל גם ככה, השמחה גדולה

      נ.ב. אהבתי מאוד את השורה התחתונה בכתבה
      ( “יצאתי לחפש זיון” ), רק שלדעתי אין צורך בעידודו של הגינקולוג ובתאוריות שונות ומשונות, בשביל להבין מאיזה צד של הלחם מרוחה החמאה, וכו’

      P.S.
      WHY GUY
      IT IS ABSOLUTELY NOT A NAME FOR A WOMAN
      JOE HA MEVATEK

      • חברה שלי צחקה, היא אמרה שאני חייב לקרוא.נהנתי,אהבתי,צחקתי.
        העלה חיוך קטן אחרי ההפסד הזה בטדי. ואיפה היו כל התל אביבים?? ??

        • ג'ו המבתק

          שמח שנהנית. אתה מצטרף בכך לכמחצית (ואף יותר) מהמין האנושי, שנהנים ממין אנאלי שנעשה בהן/בהם
          שנה טובה ומתוקה
          ג’ו המבתק

      • האמת ג’ו, שלפי תאוריך נטיתי לחשוב שהזיונים שלך מזה סוערים ואיכותיים, אבל לאור גאוותך על התחזית שלך אני מתחיל לפקפק, זה נקרא שג’ובאני קורע לאדומים ת’תחת?!
        גול עלוב בנבדל?! ושלא תגיד שהיה קשה, או לא, היתה שם רק קבוצה אחת על המגרש, וזה לא היינו אנחנו, במושגיך התפשטנו התכופפנו פיסקנו ב120 מעלות וחיכינו, וזה מה שהצלחתם להביא לנו? וואלה קטן קטן יש לו לג’ובאני. ביננו אני כבר לא יודע מה יותר פאתטי, הפועל כמו שהיא נראתה אתמול, או בית”ר שמול קונוסים פעורי עכוז לא הצליחה להעמיד לעצמה.
        אבל מה, כל כך התאמצתם שאני לא יכול שלא לזייף אורגזמה:
        “וואללה ג’ו כל הכבוד. שלוש נקודות זה שלוש נקודות, שיחקתם אותה אחי.”

        • ג'ו המבתק

          העיקר שאתה שומר על המורל, למרות שנראיתם כחבורת קונוסים, ולמרות הרחקת המאמן, ולמרות ששיחקתם מזעזע, ולמרות שאתם מפגרים אפילו אחרי מכבי תל אביב הפאתטית בטבלה, ולמרות שניצלתם בנס מ 0:3
          העיקר שאתה מחוייך ויודע שזה רק ספורט.
          ניפגש ב-29 במאי בגמר גביע המדינה. שלישית מצדה לא תיפול!

          • רן הקטן

            אוי ג’ו….
            הייתי שמח לשבת לידך במהלך המחצית השניה של המשחק ולהחזיק את אשכיך בידי (בעדינות בעדינות) רק כדי להרגיש איך הם רועדות.
            בית”ר במחצית השניה נראתה רע ולא יעזור כלום, הצלחתם להוציא פה שלוש נקודות בפוקס.
            התיקו היה מאוד קרוב…..
            בכל מקרה המשלת בית”ר למצדה היא, איך להגיד, קצת מוזרה.
            אני חושב שרצית להגיד ג’ואריש.
            נסה לגלגל את זה על הלשון.
            “שנית ג’ואריש לא תיפול”, חבל שבית שאן לא בליגה כדי לוודא שזה קורה…..

            בהרבה הערכה אדומה, רן הקטן.

            • ראשית לג’ו, אני לא יודע אם זה התחשבות אדיבה, או סתם הרצון למאבק (בסגנון המכביסטים בכדור סל שמבכים את העדר הפועל מהליגה – כי אין כבר פאן) אבל תודה על הפרגן. כמו שנראנו בשבועיים האחרונים אני חושש שלא נגיע לגמר גביע, אבל זה בסדר גם אם לא נהיה שם ואבוקסיס יניף אותו, הרי גם בשבילנו וגם בשבילכם זה יהיה כאילו זיינתם אותנו בתחת, כאילו, משהו כמו סייבר סקס.

              לך רן אחי האדום, לא הייתי מתפאר כך. גם כששלטנו ללא עוררין במרכז המגרש, הצלחנו להגיע בקושי עד לשש עשרה, ולדעתי חוץ מבלילי אף אחד לא נכנס לרחבה הצהובה. וזה לא חדש, גם במשחק המדהים שדפקנו מול חיפה לא הצלחנו להבקיע, בא נודה בזה אין לנו התקפה. לא כרגע לפחות.
              ושתי הערות לסיום, הראשונה ג’ו:אחד היתרונות בלגדול אוהד הפועל, הקבוצה שלפעמים בצדק, לרוב לא, זכתה בתוית הלוזרית, היא שלא מאיימים עלינו בזין, אנחנו יודעים להתמודד עם הפסד יותר טוב מכולם 🙂

              השניה: יושבות בננות ענוגות ומנסות להסביר לנו שלעולם לא נבין על מה הן מדברות כשהזירה היא כסא הגניקולוג, ואנחנו מבטלים אותן בתלהמות גברית, ומנצלים את הבמה בשביל לדבר על כדורגל, אז בנות יקרות, שלא תחשבו שזה חוסר רגישות, ההפך הוא הנכון, רק מי שהרגיש את הזין של ג’ובני בתחת, יבין מהי ידו המסוקסת של גניקולוג במסעה הוגינלי, ואין כמו הרעב לרשת צהובה מזדעזעת ברטט כדי למחיש רעבונו המרטיט של זקיק שלא חטא.

              • ג'וליה

                האמת, מה אכפת לי אם תבינו את גודל המעמד אצל הגניקולוג או לא?
                זה יעשה אתכם מתחשבים יותר? מתחשבים פחות? רגישים יותר או פחות?
                מה, אם אני אדע שאתם מבינים או אפילו מזדהים באשר למה זה לשבת על הכסא ולפשוק רגליים מול איש יחסית זר, ולהמשיך לשכנע את עצמך כל הזמן שזה נורא טבעי כי הוא רופא,
                אז יהיה לי יותר קל לעשות אתה זה בפעם הבאה?
                לא. אז לא! אז תדברו על כדורגל כמה שאתם רוצים, בכל מקרה זה נשמע כמו תיאור מיני לחלוטין אז זו חצי נחמה.
                הגניקולוג שלי אוהד של מנצ’סטר יונייטד.

                • ג'ו המבתק

                  נו, כמובן שאת צודקת, חכמה שלי. אין שום קשר בין “הבנה ללבן של בנות על כסא הגינקולוג” לבין רגישות אמיתית. זו מין אופנה כזאת, אצל גברים שהתבגרו בשנות התשעים, עידן הפוליטיקלי קורקטנס המאוס, “להתחבר לצד הנשי שלהם”. להגיד ש”כן, זה נורא ואיום איך שהרופאים מתייחסים לגופה של האשה”. זיוף טוטאלי. רובם המכריע של הגברים לא מבינים ולא מעוניינים להבין, אבל תמיד קל יותר להצהיר במלים על אמפתיה, מאשר לנהוג בשוויוניות אמיתית עם האשה שלך
                  בעיני זו היתה תמיד פשוט עוד טכניקה יעילה בשביל לזיין אתכן יותר מהר.

                  אני לא מתיימר להבין משהו שאני לא מסוגל להבין (כמו תסמונת קדם וסתית, מצוקת ההריון, שינויים הורמונליים וחוויית הלידה) ולא מוכן לזייף, גם לא בשביל לקצר את הדרך למיטה

                  • רובין וויליאמס אמר פעם, כשדיבר על הגברים המשתתפים בקורס הבנה ללידה ואח”כ עומדים בחדר הלידה נושפים כמו גופי ולוחצים חזק:
                    Cause men like to think they experience giving birth.
                    ah, ah, I don’t think so. unless they piss a bowling ball.
                    I don’t think so. unless they open an umbrela up thier ass.
                    I don’t think so. unless they circumsize thamelves with a chain saw.
                    you ain’t feelin’ shit!!!

                  • בלגניסטית

                    ג’ו, אין אישה שפויה אחת שחושבת שגבר יכול לחוות את חווית הלידה או את התסמונת הקדם
                    וסתית ,אבל אם התבלבלת כנראה שאתה לא רגיש מספיק כדי לעשות הבחנות . תן קצת קרדיט,
                    בעצם… אל תיתן…!!!

              • אין לי ספק שזה לא נוח……

              • הפרופסורית למציצות

                חייבת לציין שלהרגיש את הזין של ג’ובאני בתחת –
                או בכל מקום אחר –
                נשמע רעיון לא רע בכלל

                🙂 🙂

                • אוהדת הפועל חיפה

                  דוןקא לא כמו שהצעת, כי
                  I AM NOT TAKING IT THIS WAY
                  אבל בתקופת שירותו בעירנו, בקבוצת פועלי חיפה, היתה לי הזכות להעניק לו אוראל פלז’ר.

                  • YOU MUST HAVE BEAUTIFUL SKIN…

                  • הפרופסורית למציצות

                    אין ספק שאת באמת אוהדת…
                    ומזלו של ג’ובאני שאשתו לא יודעת לקרוא עברית 🙂

                    • ג'ו המבתק

                      אשתו של ג’ובאני רוסו אולי לא יודעת עברית, אבל היא לא טיפשה. אין ספק שהיא יודעת על מפעלותיו המפוארים של הקשר המפואר, וגם אם הטילה וטו על ריצת החוטיני שלא היתה ולא נבראה ורק משל היתה, על רגלו מבתקת הרשתות היא לא יכולה לשלוט וגם על הזרג הזקור הקודח בישבני אוהדות וממלא את פיותיהן – גם עליו היא אינה יכולה לשלוט. ייתכן שבשל טקטיקה נשית קלאסית נבונה, היא מעדיפה למלא את פיה מים, בשעה שאחרות ממלאות פיהן זין.

                      ולעניין עצמו: אחרי שנים של מכוערים (חוץ מאלי, החלוץ, האגדה והשמפו, אוחנה), אחרי שנים ארוכות של בבונים עם שכל ברגל, כמו כחילה הקצב, איתן מזרחי שלא לוקח שבויים ויוסי אבוקסיס הנשמה, בועל הקוקסינלים, אחרי שנים של קופים אמיצים – יש לנו רוברטו באג’יו משלנו. אחד שהוא יפה וגם כמה אופה, גם נותן ברשתות וגם נותן באוהדות. המלך ג’ובאני הראשון, הוא יביא לנו את הישועה, במהרה בימינו אמן, וימותו הקנאים שקוראים לנו “קומץ” ו”אנשי ההר”. ג’ובאני הביא את הגביע לבאר שבע, הביא את האליפות לחיפה, ועכשיו הגיע הזמן לדבר האמיתי: דאבל לבית”ר.

                      שנה טובה לכולם. גם לאדומים.

        • ג’רמי בנתאם קטן עליך

        • ג'ו המבתק

          נח, מותק, וזלין זה מה-זה-פאסה. וזלין הוא שריד עתיק ובלתי נעים של שנות השבעים. מבתקי הישבנים הקלאסיים נוהגים להחזיק במעונם הירושלמי שמן תינוקות, רצוי מתוצרת “ג’ונסון אנד ג’ונסון”.
          טיפ לחובבי הטבעונות: גם שמן נבט חיטה יקל היטב את עבודת הביתוק

  3. גדול!!!
    אחת הכתבות הכי טובות שהיו פה

  4. כתבה מצויינת ומצחיקה נורא
    אפילו שזה דיי מפחיד…זקיק צורח
    ואין לאן לברוח אפילו…אמאלה
    חיוך

  5. אם כי אני מודה בניאנדרטליות שלא הבנתי כלום.

    • אבי יקר,

      זר לא יבין זאת.

      להיות מוטלת על כיסא הגניקולוג, עם רגליים פעורות לרווחה

      וקשיש שחופר לך באצבעותיו עמוק עמוק במבואות הרחם. למה שתבין?

    • ג'וליה

      ישיבה אחת על הכסא של הגינקולוג תסביר לך הכל.

      • ג'וליה

        אם הגניקולוג טוב אז אין על מה לבנות טראומה.
        נכון, הכסא הזה… (מסוג הדברים שרק גברים מסוגלים להמציא)
        והוא תמיד תמיד קר איימים בשניות הראשונות, אבל היי! זה הגוף שלי ומה שמעניין אותי זה שאני בסדר
        והכי מצחיק, שיחות החולין שהדוקטור מנהל איתי בעודי שרועה שם ככה, רגל פה, רגל שם…
        סה”כ חוויה אבסטרקטית אך משעשעת.
        שתי מסקנות:
        1. אשה גניקולוגית זה איכשהו לא טבעי
        2. הסוד הוא להרגיש טוב עם הגוף שלך, גם מול רופא

        ולסיום: תלו את השלט “יצאתי לחפש” ושיהיה לכן בהצלחה

      • אבישי

        ובחלומו: האשה פשוקת רגליים, פעורה על כסאו, והוא מפשפש באיבריה, בוחנם לפני ולפנים ואז משחרר את רוכסנו ומחפש את דרכו פנימה

        אני לא צוחק ולא מתבדח. שיחות שערכתי עם כמה וכמה גינקולוגים, בנוגע לפנטזיות מיניות שלהם ויחסם למין אחרי שנות עבודה במקצוע, העלו שזו הפנטזיה השכיחה ביותר. לבעול קליינטית יפה על הכסא ההוא

      • יש לי חברה שניסתה לעצב בבצלאל כיסא גניקולוג אחר. כזה שיפחית את הטראומה אצל נשים שבשבילן זו טראומה, או סתם יהפוך את האירוע כולו לפחות בלתי סימפאטי.

        כל ההנחיה שהיא קיבלה היתה מראש בעייתית, כי המנחים היו גברים, ולמרות שהם היו מודעים לזה שהם לא מבינים את התחושה, הם עדיין לא הבינו את התחושה..

        השיא היה כשאחד המנחים התיישב על הדגם שהיא בנתה, וככה ברגליים פשוקות הוא חייך:
        “מגניב דוקא. כמו כורסאת טלויזיה משובחת”.
        אז לא היתה לי ברירה.
        נעמדתי בין הרגלים שלו, במרחק שאינו משתמע.
        הוא ישר תפס את הביצים, להגן.
        חייכתי אליו.

        אני חושבת שהוא התחיל להבין.

        • ג'ו המבתק

          הניסוי האמנותי בבצלאל, ליאת, היה צריך להיות טוטאלי. אמנות היא עניין מחוייב, והמרצה היה צריך לשבת על הכסא שעיצבתם בחצי עירום, מקסימום עם החלוק הירקרק האוילי, ואתה היית עוטה כפפה רקטלית, ותוחבת אצבע זקורה וחזקה, היישר לתוך פי הטבעת שלו!!!

          אני משוכנע – אבל לגמרי משוכנע – שהוא היה מבין היטב את המסר של יצירתך האמנותית

          • קודם כל, היא לא היתה שלי

            וחוץ מזה,
            באמת תודה,
            מקסים מצידך להציע את זה ברגישות כה רבה
            ובכל זאת
            הפעם
            אני חושבת שאני אוותר על הניסוי.

          • חגי תקוע

            וואללה, ג’ו… כמה שצחקתי…אני ממוטט פה על המקלדת, גמור מצחוק..

          • המלכה האם

            אויש, ג’ו, הכריך המלכותי נפלט בשאגת צחוק אדירה מפי, במהלך הפייב אוקלוק תה. תצחיק אותי עוד, ג’ו, זה עושה לי לשכוח מהצרות של הממלכה

          • עץ הקיפודים האנגלי

            יש טענות שדווקא זהו הסוד למולטי-אורגזמות אצל הגבר. נקודת הג’י וכאלה

  6. רויטל

    אני חייבת להגיד שנהניתי מכל מילה שלך. איזו חוויה, רופאי הנשים האלה, אה?! פעם היה לי רופא נשים הכי חתיך בעולם, הבחור שהיה לי הכי קל להתפשט מולו בלי לצייץ ציוץ. אילו גלי נוסטלגיה… רגע, אני מתלבשת…. אוחחחח….
    חוץ מזה, אחלה תיאוריה. זקיקים חופשיים מתרוצצים לי ברחם ועושים לי כואב. גדול.

    דרך אגב, אני מתה על הספר שלך. יופי של דבר.

    • יולי גרין

      היה לי גינקולוג יפה תואר. הוא לבש תמיד טי-שירטס של ארמני וג’ינסים צמודים ונעלי עור חומות, או אול סטאר.
      וזה לא היה קל יותר להתפשט מולו. ממש לא. עדיף הזקנים הקורקטיים, שיוצרים מיידית את החיץ שבין מטופלת לרופא
      לא?

      או גינקולוגית אשה.

      • בלגניסטית

        המחשבה שאישה תיגע בי גורמת לי חלחלה…
        זה היה בגיל 17 , אחרי הפעם הראשונה ( עם קונדום ) הלכתי לגניקולוגית מומלצת , כדי לקבל מרשם לגלולות . חודשיים חיכיתי לתורי,וזה בגלל שהגעתי אליה דרך קופת חולים ולא באופן פרטי . כולי חיל ורעדה הגעתי אל הקליניקה . הרופאה הייתה אישה אנטיפטית גדולה ומשופמת עם קול בס , הבדיקה שארכה דקותיים נדמתה כשעתיים , חוויה סוריאליסטית משהו…

        גניקולוג חתיך,אכן בעייתי . זקן רועד גם .

        בדיקה גניקולוגית זה לא דבר נעים!

        • בועז כהן

          לא אתערב בסוגיות כמו “מה עדיף, רופא חתיך, זקן רוטט או רופאה אשה”. פשוט מפני שאין לי מושג.
          מה שכן, יש לומר גינקולוגיה. גינה (גימ”ל בחיריק נון בצירה) קולוגיה.
          GYNECOLOGY

          • השכנה שלא ישנה

            תודה על ההארה, בועז,
            האם זה בא מוגינה (Vagina)?

            נ.ב
            ראיתם ג’ון מלקוביץ? זוכרים?
            “It’s like a pinnes AND a vagina…”
            חיוך!

          • אכן כך הוא הכיטוי הנכון, אם כי הצירה בנון מוזר עד מאד. האות E מבוטאת בצורה הדומה הרבה יותר לחיריק דווקא האות I באנגלית מבטאת הרבה יותר דמיון לצירה כמו למשל במילה:
            PENIS

      • רויטל

        למה לכן כי תלונו?
        למה להתייחס לביקור תקופתי אצל רופא נשים כחוויה לא נעימה? אז את פותחת רגליים, הוא דוחף שתי אצבעות, בודק לך את הביפנוכו. מה הבעיה?? אני אף פעם לא הבנתי את המצוקות האלה שנשים יוצרות לעצמן בכל פעם שתאריך הביקור התקופתי מתקרב. אני מבקרת אצל רופאי נשים כבר מגיל שבע עשרה, ואם את יוצרת קשר טוב עם הרופא שלך, ויש בינכם אמון, ואת מרגישה שאפשר לסמוך עליו(במיוחד אם הוא בא עם המלצות לרוב), אז מה החשש בדיוק? וכשהייתי חיילת הלכתי לרופאה-אישה, והיה מצוין לא פחות. הם רופאים, הן רופאות, והתחום שלהם זה גניקולוגיה. למה להפוך ביקורים שתומכים בכן לאיזו חוויה טראגית?
        בבקשה תסבירו לי!

        • טוב זה כאילו לא ממש קשור אבל אני פשוט חייבת לספר על הבדיקה שעברתי לפניי הלידה של הבת שלי
          אני מגיעה עם צירים לבית החולים בצפת כולי אדומה ומתנשפת הולכת לראות את הרופא התורן
          עומד מולי ז’לוב ענק ושואל אותי בקול רועם “בשביל מה באת פה?” נשמתי עמוק וצרחתי קצת
          ” זה לא ברור?” ואז הוא אמר לי בואי הנה וניכנס לחדר מטר וחצי על מטר וחצי עם ארון מטאטאים וחומריי ניקוי והוא אומר לי תישכבי על זה והוא מצביע על ריבוע נרוסטה בגודל של התחת שלי בלבד ואני ממלמלת אבל מה זה כאן זה לא חדר בדיקות רגיל והוא אומר לי זה מה שיש ואני מנסה לשכב והראש שלי ניתקע בכיור והוא לוקח מנורת חשמל מהסוג המאוד שולחני
          ומכוון אותה בין הרגליים שלי ולוחץ על המפסק של האור וכלום לא קורה אז הוא מיסתכל לתוך המנורה ורואה שאין נורה ואומר “אה…שוב גנבו ת’נורה”
          בשלב הזה כבר לא יכולתי יותר ופרצתי בצחוק שהופסק מאוד מהר על ידיי ציר לחץ
          כל זה היה
          באמת
          לפניי איזה חמש וחצי שנים
          חיוך

          • רויטל

            וגם לה היתה חוויה די טראומטית. הלידה הראשונה שלה היתה במשגב לדך, והשנייה בבית חולים הנורא הזה בצפת, והיא אמרה שאין אין אין אין מה להשוות….
            אבל, ז’לובים יש בכל מקום, לא?
            אני מניחה שגם אני הייתי נקרעת מצחוק, וזה בטח גם היה תורם משמעותית ללידה, לא?

            • כן
              חיוך

              • צחוקים זה טוב ויפהף אבל צר לי, אין שום דבר מצחיק במחלקת היולדות של צפת, אלא אם כן אלוהים הוא הצוחק. מספיק לזכור מה קרה שם לפני רק כשנה.

                • תראה נו.אה?
                  קרה שם דבר נורא
                  דברים נוראיים קורים כל הזמן בכל מקום
                  תודה לאל ש…
                  דברים מצחיקים קורים בדיוק באותם מקומות גם
                  אולי אתה לא מאשר לי לצחוק אבל אני צוחקת בכל מיקרה
                  אל תדאג אני גם בוכה כשצריך
                  חיוך

          • LOL
            LOL
            LOL
            LOL
            LOL
            LOL
            LOL
            LOL
            LOL
            LOL
            LOL
            LOL

        • אין כל כך מה להסביר, בנות אוהבות לקטר על כל מיני נושאים וגניקולוג/ית זה נושא.

          מה שכן דורש הסבר לפחות מבחינתי, הוא למה אנחנו כל כך חופשיות בשיחות על גניקולוגים אבל על אורולוגים ועל רופאים אחרים שמטפלים בבעיות השונות הקשורות לתיפקודו של האיבר הזכרי יש כזה שקט תעשייתי??

          • מן הסתם, החומרה שלנו ה ר ב ה יותר פשוטה.
            (אה, כן. וגם התוכנה 🙂 )

          • רן הקטן

            או, זה הרי ברור כשמש ענת יקירתי.
            גברים לא מלינים על האורולוג שלהם כי בדרך כלל הם לא רואים אותו עד גיל מאוד מאוחר (אלא אם כן יש, חס וחלילה חמסה חמסה שום בצל שמיר, איזו בעיה שמחייבת אורולוג) אבל בדר”כ גברים לא הולכים לאורולוג עד שהפרוסטטה שלהם מתחילה לדרוש את תשומת הלב שמגיע לה, אבל אז אנחנו כבר כלכך זקנים שאנחנו רגילים לבעיות בריאותיות וזו רק אחת מכמה.
            ברוך שלא עשני אישה? ממממממ לא בטוח……

        • אפרודיטה

          אולי באמת צריך לקבל המלצות מאחרות על גניקולוגים. הפעם הראשונה שלי אצל גניקולוג השאירה בי דעה עגומה על גניקולוגים. הגניקולוג פשוט חייך מאוזן לאוזן כאשר שמע שחברי ואני, בעיקר אני, מחכים עד שאקח גלולות כדי להכנס למיטה (ללא בגדים) ושאני עדיין בתולה. אולי המחשבה שהוא הראשון שלי, שחודר לתוכי, עשתה לו את זה, אבל לי זה גרם אי נעימות.

        • אני לחלוטין מסכימה איתך רויטל שאת הביקור אצל הגניקולוג לא צריך להפוך לחוויה טראומתית.
          מי שמרגישה שם רע צריכה פשוט להחליף את הרופא שלה.
          אם להיות לרגע אינטימית יותר, אז הרופא הנשמה שלי (כן רופא, לא גניקולוג, כי הוא קודם כל רופא) בכל ביקור שלי אצלו תמיד מחמיא לי על כמה אני יפה וכמה אני מתוקה, הוא מתעניין בחיי, בעבודתי, במה קרה בסוף עם החבר, בבדיקה עצמה הוא הג’נטלמניות בהתגלמותה ובסוף, כמו שרופא ילדים נותן סוכריה לילד שהתנהג יפה בבדיקה, ככה גם הוא, תמיד אבל תמיד מצ’פר אותי בחפיסת גלולות, ככה על הדרך, למרות שכבר מזמן עברתי את שלב קבלת החפיסה הראשונה.
          ולי, בחיי שאין שום טראומות, אז מי שרוצה לחלוק בו מוזמנת.

  7. בלונדינית זועמת

    כתבה מצויינת!!!!

    העבירה את ההנגאובר בכיף.

    ג’ו, בוא נכיר.

  8. צחקתי כל כך ואז התעצבתי קצת.
    סוף סוף לא המובן מאליו.

  9. אנונימה1

    ואני הזדהיתי לגמרי עם העניין הביולוגי (זקיק ברחם) מצד אחד, ומצד שני העובדה שעם כל המהפיכה הפמיניסטית (לצאת לחפש זיון) התרחקנו בעצם מהצרכים שלנו.

    • הצמחוני השמייח

      ואני לתומי חשבתי שרק אצל הגברים הצורך לזיון הוא ביולוגי.
      ושנשים באופן ביולוגי צריכות חום אהבה ותחושת ביטחון.

      סטיגמות הכל אני אומר לכם

      • הצורך לזיין הוא ביולוגי?
        מה אנחנו? אמבות?

      • תראה, כשהזקיק צורח, פעם בחודש, ולפעמים הוא צורח ממש חזק – אז כן… זה הופך לצורך ביולוגי. ואם יש ירח מלא… אאוווווו… אז בכלל! זה הופך גם לצורך זאולוגי.

        • רן הקטן

          בבקשה דינה, בואי לבקר יותר.
          כל תגובה שלך גוררת חיוכים בלתי נשלטים.
          ואין פה טיפת ציניות………
          🙂

  10. הכתבה הכי טובה בבננות עד היום!!

    עלי והצליחי.

  11. מקסימה הכתבה שלך. לגמרי
    וקסום גם הדבר הזה שנקרא רחם, שבימים כתיקונם נראה כמו אגס קטן ובסוף החודש התשיעי נראה כמו בלון לא קטן בכלל

    וגם אני (מקסימה, ונראית כמו משהו לא קטן בכלל כרגע)

  12. זה לא מאמר. זה ספור קצר.

    עד כדי כך זה כתוב טוב…

    • בבוקר בדרכי למשרד ,ניסיתי להיזכר,כמה מהגברים נ=התייחסו לזקיק,וכמה לאקט החדירה.
      של הגניקולוג.
      וכך גם הנשים.
      סקרנות מציצנית. והייתי בטוחה כי הנשים התייחסו לזקיק.

      לצרחה.
      ואז גיליתי שטעיתי.

      ואני בכלל חשבתי שהזקיק הוא החשוב ,והצרחה שבאה איתו.

      ואז חשבתי על החבריות .
      אלה מסיפור אחר ,אפלטוניות או לא.
      אפלטוניות.
      אז אולי לא הכל כל כך ברור על סידרי הייקום.
      צרכים[או צרחים אפילו.
      ] מה אפשר ומה איאפשר
      הנה ,התבוננו בעצמכם ותיראו.

  13. בלופ בלופ

    תמיד האשה מוטלת פרקדן, על כסא/מיטה מתכווננים, שיהיה נוח לרופא. כמו בחדר לידה, שיהיה נוח. לא משנה אם זה מקשה על הלידה ומגביר את הצירים. רק בשנים האחרונות הבינו שבכריעה נוח יותר ללדת.
    מישהו חשב שאולי הגינקולוג עצמו צריך שרפרף קטן לשבת עליו, בזמן שהחולה שלו יושבת על כסא גבוה ברגלים פשוקות, ולבדוק אותה בצורה שנוחה לה?
    לא, בטח שאף אחד לא חשב.

    • השאלה היא למה אף אחת לא חשבה על זה?
      ואם כן חשבה, למה לא שמעו את זה?

      נורא נוח להתבכיין,
      אבל הרבה יותר כיף לעשות.

  14. לי בכלל לא ברור למה מישהו בוחר להיות גניקולוג…

    • רן הקטן

      מה לא ברור?
      מקצוע המשלב (בקליניקה פרטית, וזה אומר שהרופא עבר שלב ב’ וכבר תופס מעצמו חצי אלוהים) הנאה וכסף.
      לי זה ברור לגמרי.
      חיוך זדוני……..

      • גניקולוג הוא כמו גננת. עובד במקום שכל השאר באים אליו לשחק

      • תחשוב על זה מזוית אחרת..

        הגניקולוג (לא יעזור אפילו ימות העולם אני כותב ככה. גינקולוג אלק) במקום שיראה אבר המין של האשה מעיין מים זכים שאליו באים לשתות, ערוגת בשמים אותה ניתן לחלום ולהריח, מערת דודים שנועדה לביקור קרובים נאלץ להפוך את עמק האהבה והתאווה הזה ל”יש בעייה” “זה לא נורא” “קנדידה” וגב’ מורגנשטרן – טמפון אחד לכל המחזור זה מוגזם, גם אם מכבסים אותו”..

        בקיצור, אוי לו למי שהוא גיניקולוג וטוב לו למי וג’ינסוף!!!!

        • רן הקטן

          פרחח יקר.
          שאלה: מתי בפעם האחרונה שכבה מולך ילדה בת 17 עם רגליים פעורות לרווחה?
          ואני לא רומז שום דבר, חס וחלילה, לגבי גילך.
          אז נכון, בדרך אתה רואה כל מיני דברים אחרים, פטריות, דלקות, הפרשות ושאר ירקות, אבל לפי דעתי אפשר להביט עליהם כתשלום מס זעיר.
          מצד שני מעולם לא הייתי גניקולוג…..
          היית מאמין?? ?

          • מבלי חלילה לפגוע בדולורס, שהיא אך אחת ויחידה…

            אני, קטינות לא עושות לי את זה… אתה מבין אשה היא בעיניי לא רק עור מתוח, טוסיק מוצק ועגלגל אבר מין מעוצב למי שהטבע אהבו… אשה כדי שתהיה מושכת בעיני, צריך שלכל זה יחובר אבר מין עצום ומופלא שבו יש תאים אפורים ובגרות מה.

            אבל, אם זה היה הקיק שלי, 17 או כל גיל אחר, (ועוד לראותם בלבד….) הייתי משקיע את הזמן הנדרש ללימודי הגניקולוגיה במשהו מכניס אחר ואז הייתי יכול לרכוש (למרות גילי ומצבי המשומש ובלתי ראוי במידת מה..) את המצרכים הנדרשים, במלון משובח, עם מלצרים שיביאו מכל טוב הארץ לחדרי…. אז בשביל זה ללמוד גניקולוגיה, רן? בחייאת, אתה יכול הרבה יותר!

            פטריות ושאר מרעין בישין, אינם מס, אלא במקרה של הגניקולוג הפיכת גן העדן למתקן מיחזור…

            אולי לא הייתי גניקולוג..

            • בועז כהן

              דבריך כמים זכים, פרחח, אבל אנחנו במיעוט.
              אנחנו אוהבים נשים, העולם כורע ברך בפני העלומים. התקשורת מייצרת בלי הרף הומברטים פאתטיים, שמזילים ריר על נערות בלתי בשלות, ועולם הפירסום מספק מזון להעלאת גירה לאותם הומברטים.
              בעיני, סוזן סרנדון ב”ארמון לבן” לוקחת כל מלכת יופי בת 17 – הסרט ווייט פאלאס, אגב, נקרא בעברית של בהמות, קרי מפיצי הסרטים הישראלים, בשם המטומטם: כשגבר אוהב אשה – ובקיצור, הניחו לילדות להתבגר, תנו לבצק לתפוח ולפרי להבשיל.

              • אתם חמודים כל כך! ממש שווה לקום בבוקר ולקרוא את זה. מזל שלא קראתי את זה כשהייתי בת 17, עור מתוח, ישבן מוצק, אלא עכשיו. עשיתם לי את הבוקר.
                פנחסססס איפה אתה?? ?

          • בן אדם לא הולך להיות אינסטלטור, ופותח יום יום סתימות של חרא רק כי הוא אוהב ג’אקוזי.

            • התבלבלת, פותח הסתימות הוא גסטרו-אנדרולוג (אם אני מבטא נכון את השם)
              המקביל של גינקולוג הוא איש התחזוקה של הג’קוזי.

            • לפי פרויד איש הולך להיות אינסטלטור בגלל שבלא מודע שלו הוא נהנה להתעסק עם חרא
              הוא לא מיצה את השלב האנאלי שלו או משהו כזה. אכן כן פרויד היה בנאדם מגעיל למדי.

              בלי קשר – אחלה סיפור קצר. אהבתי 🙂

              נ.ב. מה היה הקטע של זה שניסה להסביר לנו שזקיק זה לא מה שחשבנו אלא ביצית?! כאילו הלוווו זה שאתה דפוק ולא ידעת את זה – לגמרי בעייה שלך. היו שלום

            • לפי פרויד איש הולך להיות אינסטלטור בגלל שבלא מודע שלו הוא נהנה להתעסק עם חרא
              הוא לא מיצה את השלב האנאלי שלו או משהו כזה. אכן כן פרויד היה בנאדם מגעיל למדי.

              בלי קשר – אחלה סיפור קצר. אהבתי 🙂

              נ.ב. מה היה הקטע של זה שניסה להסביר לנו שזקיק זה לא מה שחשבנו אלא ביצית?! כאילו הלוווו זה שאתה דפוק ולא ידעת את זה – לגמרי בעייה שלך. היו שלום

    • (א) כי אמא מעדיפה שתהיה רופא
      (ב) ב”בית האלהים” נאמר במפורש שמי ששונא חולים צריך להיות פסיכיאטר, פתולוג, רנטגנולוג, רופ”ש, או גינקולוג.
      (ג) הדרך לקליניקה פרטית אינה ארוכה במיוחד.

    • i decided to be an amateur gynecologist, i don’t get paid, but i have a lot of fun…

  15. רומי-רומי

    יש שני רומי פתאום!…
    אז רומי,( לא אני, השנייה)
    אפשר שתיהי משהו אחר? כי גם אותי זה קצת מבלבל
    תודה מראש סליחה ושלום

  16. הממ
    חשבתי על הקשבה.
    זה זמן שאני מקשיבה פה מהצד.
    לא.לאניתן להתעלם מטקסט נוגע.

    גם עם עטוף.
    כשמתרגלים להקשיב,באמת להקשיב.
    אז שומעים.
    אני למשל שומעת גם את הראש שלי צורח.
    או את השרירים.
    משתדלת להקשיב עוד לפני הצרחה.
    למה לצרוח אם אפשר לדבר?

  17. נסטסיה פיליפובנה

    בביקורי האחרון אצל רופא הנשים (המהמם בחתיכותו וסקסיותו) גיליתי במיקרה תגלית שהיא מבחינתי תגלית העשור!!! אתן מכירות ודאי את התחושה הגועלית והמביכה ואולי אף מתסכלת של להיות מוטלת שם, על הכיסא הזה, עם הארכוף הזוועתי הזה לכל רגל, עם כל הטוסיק והכוס והערווה בחוץ?! מבחינתי זה החלק האברסיבי ביותר בביקור הגינקולוגי. ובכן, באותו בוקר גמרתי אומר ללבוש חצאית כזאת שמסתירה את הברך (כי כמה ימים קודם התרסקתי על מדרכה וברכי האומללת דיממה והתכערה, וגם סירבה להסתתר במכנסיים ששיפשפו והכאיבו לה). משנתבקשתי להתפשט ולשבת על כס המלכות, גיליתי שכל שעליי להסיר הם תחתוניי הורדרדים. את החצאית השארתי עליי ולכבוד בואו אליי רק ככה הפשלתי אותה קצת כלפי מעלה. מהזווית שלי זה היה כאילו שאני לבושה, AND YET הבדיקה התקיימה בלי שום קושי גם מצד הרופא. מאותו רגע ידעתי- לביקורים אצל הגינקולוג- רק חצאית!!! הפתרון המושלם! כל כך התלהבתי מזה, עד שבאותו היום, כשפגשתי את חברתי המתוקה, אגלאיה איוואנובנה, סיפרתי לה על התגלית בהתלהבות, בפוסעינו ברחובות רמלה (הלכנו למסעדה ההודית המעולה “מהרג’ה”- מומלץ!!!). העניין הוא שכל כך התלהבתי ששכחתי שאני ברחוב והדגמתי לה (ולקהל הרמלאים שהיו ברחוב באותו אחר צהריים מ-ו-א-ר ונעים) איך הפשלתי את החצאית אצל הרופא עד לקו התחתונים. פתאום הבחנתי בפרצופה המופתע של אגלאיה איוואנובנה שהביט לסירוגין בחצאיתי המופשלת אלעל ובתחתוניי הגלויים לכל, ובהולכים והשבים (והשמחים!!), והזכיר לי שכולם רואים אותי הולכת ברחוב ומרימה את החצאית עד שרואים לי את התחתונים!!!!!!!!! היא אמרה לי:”נסטסיה?!?!?!” ואני מיד החזרתי את כל חלקי החצאית למקומם. “אבל האיש הזה מאד שמח” הוסיפה אגלאיה איוואנובנה בהצביעה על גבר משופם בכבדות ומחוייך בחרמנות, והסבירה: “ככל שהחצאית עלתה יותר, כך גם עלה חיוכו של האיש”. את נפשי לא ידעתי באותם רגעים מרוב מבוכה, וכדי לנחמני העירה אגלאיה איוואנובנה: “טוב שלא עברת היום בדיקת שד……”

    • ואללה? אולי שווה לקנות חצאית רק בשביל זה
      את מצחיקה בטירוף שתדעי לך
      {}

    • רן הקטן

      את גדולה נסטסיה……
      כשהשתחררתי מהצבא התחלתי לעבוד בחדר מיון של אחד מתואמי בי”ח בצפת (המושמץ כאן לרוב) באיזור המרכז.
      עבדתי שם כשנה ואהבתי את העבודה בכל ליבי (וכיסי).
      הקטע הכי קשה שהיה לי עם ההתמודדות עם העבודה (וישנם הרבה דברים שיכולים להטריד אדם העובד בכזה מקום) היה לראות אנשים מהישוב נכנסים לעמדת בדיקה במיון, מורידים את בגדיהם, לובשים את הכותנת הזאת של בי”ח שלא מכסה כלום (שלא תדעו, אינשאללללללה) והופכים מאנשים לאובייקטים.
      ואנשים הם אשכרה אובייקטים בבי”ח, ולפי דעתי זאת הדרך היחידה שאפשר לטפל בהם.
      אבל המראה הזה של אישה , או גבר בשיא אונם וכוחם, שוכבים לפתע על המיטה, חסרי אונים, ומנסים ככה, לסדר את הכותונת הזאת ולנסות להבין איך הם הפכו פתאום לגוש בשר שכל מיני אנשים זרים מפשפשים בו, תמיד היה לי קשה מאוד.
      ואני חושב שעל זה אתן מדברות כשאתן מדברות על החוויה.
      לא קרה לי פעם אחת, שראיתי מטופלים, אפילו אם מדובר בבחורה צעירה ויפה מאין כמוה, וחשבתי מחשבות שלא קשורות להיותה מטופלת, לא מחשבות על מין, ולא מבט חוקר פשוט כלום.
      וזה לא שאני חושב אחרת או מרגיש אחרת מהאחרים, במיוחד אם יש להם נסיון רב וידע כמו לגניקולוגים.
      אני מאמין שהם חושבים כמוני, ואילו רק הייתן מודעות לזה, אולי הבדיקה אצלו הייתה הופכת ליותר נסבלת.
      ואולי זה לא קשור למודעות אלא לתסביכים, ועקבות…
      אין לי מושג….

    • יולי גרין

      את ענקית, את מתוקה, את כותבת נפלא. בואי לבקר לעתים קרובות יותר!!!!!!!

    • בועז כהן

      אני תמיד טענתי שאין כמו חצאיות ושמלות.
      כן, ושיער ארוך וגוף מלא.
      אבל תמיד כשהצהרתי על כך, האשימו אותי בשובניזם…

      כתבת יפה, נסטסיה. צחקתי מאוד מאוד.

      • שלגיה

        ב-ל-י תחתונים מתחת.
        האמת, שדווקא לכבוד רופא-הנשים אני כן טורחת ללבוש אותם, שלא יחשוב לעצמו… 🙂

  18. אמנם הסגנון מגרה ביותר – זאת בהחלט הכתבה היותר שוטפת ומבדרת שחויתי באתר זה – אבל היתה לי בעיה אחת רצינית… כולם מדברים על זקיק כאילו היה איזה בחור קטן בשם זק, אבל בי בי עלתה תחושת אהבליות קלה משלא עלה בידי לקשר את הקונטקסט לפירוש שאני מכיר למילה.
    אי לכך טרחתי ופתחתי מילון ועבור הגברים האהבלים הבודדים הנוספים שחשוחשיםיחושו תסכול דומה לשלי, הנה ידיעתי החדשה:
    זקיק – מלבד הפירוש הרגיל והמוכר המתייחס לגומה בעור שממנה צומחת שערה – הוא גם שקית ביציות בשחלת האישה.

    לגבי “רקיק” התאכזבתי לראות שאכן הפירוש העוגייתי הוא היחיד המוכר ע”י כותבי מילונים.

  19. שלגיה

    אהבתי מאד את הספר שלך (פעם שאלתי אותו מרויטל) וגם המאמר פה – ג-ד-ו-ל-!

    ולענייננו –

    רופאת-נשים אכן רעיון מזעזע. לעומת זאת,בין הרופאים הזכרים דווקא יצא לי לגוון, מין חוסר נאמנות שלא מאפיין אותי. אבל… בביקור האחרון, כמה מביך, אפילו נאלצתי להחניק אנחה ברגע החדירה! ככה שביקור אצל הגניקולוג לא חייב להיות חוויה טראומטית. או שמא זה בפשטות מה שקורה לרחם שהצטרד כבר מרוב צעקות :-). למישהו יש משתיק קול?

    • זה מדהים באיזה חופשיות מתגלגלת כאן האקסיומה “רופאות נשים זה דבר מזעזע” בחינניות פוסט פמיניסטית. אי אפשר להבין את האמירה הזו אלא בתפיסה שאשה לאשה זאב, שאשה תתיחס בניכור וחוסר רגישות לאשה אחרת, ושאי אפשר להפנות את הגב – ולענייננו, לפתוח את הרגליים, כלומר לחשוף את המקום הכי פגיע בגוף שלנו – בפני אשה אחרת. חוץ מזה, לא יכול להיות שהיא הלכה להיות גניקולוגית (בועז, נו, באמת) בגלל שחשובה לה בריאותן של נשים, היא פשוט אנטיפטית משופמת (רוצה לאמר – לסבית, רחמנא ליצלן?) שרוצה לדחוף אצבעות לנשים.
      נראה לי טבעי שרוב הנשים תרגשנה יותר בנוח עם רופאה אשה בסיטואציה הפגיעה הזו, ונראה לי טבעי שנשים רופאות יותר תתעניינה לעסוק בבריאות נשים. זה בטח לא אומר שאין רופאים עדינים ואיכפתיים ואין רופאות אנטיפטיות, אבל להניח כנקודת מוצא שרופאת נשים אשה זה דבר מזעזע? עם פמיניסטיות כאלה מי צריך שוביניסטים.

      • הדס, את מה-זה-צודקת!! אנחנו יכולות להיות רעות לאללה כשהשפם עולה לנו לראש.
        אחרי רופא הנשים בת”א, זה עם השיערות הקטנות על האצבעות (בררררר…), כשעברתי לפינה אחרת בארץ הקטנה שלנו, בחרתי בכוונה ברופאת-נשים אישה. נחמדה, רגילה, עדינה. אפילו היינו בהריון ביחד, ואני יודעת שהיא לא לסבית או דו (שיט, איזה חבל!!!).
        אני ממליצה. גם תמיד אפשר לדבר איתה חופשי על זקיקים צועקים והתקנים מחלידים.
        מומלץ.
        ולא, שלא תחשבו שלא הייתי שמחה לגניקולוג סטייל קיאנו-ריבס או משהו כזה, אבל הוא לא גמר את ההתמחות.

  20. מתוסכל

    נחש אחד זחל וזחל ופגש לפתע את גברת צפרדע ושאל אותה איך אפשר להגיע
    מפה לסניף הדואר הקרוב ביותר,כיוון שאביה של הצפרדע היה מתפרנס מחלוקת
    מכתבים,ידע מיד להסביר לנחש את הדרך הקצרה ביותר,בעוד הצפרדע מסבירה
    לנחש את הדרך צילצול פלאפון,הנחש מבקש את סליחתה של הגברת ועונה לצלצול
    הפלאפון,בצד השני של הקו היה האריה ששאל בסקרנות “האם שלחת את הגלויה
    לינשוף” והנחש ענה בניחרצות מיד אני עושה זאת.
    ניתק הנחש את מכשיר הפלאפון הודה לגברת צפרדע על ההסבר המדויק והמשיך
    בדרכו,לאחר שזחל הנחש בקרוב ל-20 דקות הבחין בסניף הדואר אותו הוא מחפש
    נכנס הנחש לסניף ניגש לפקיד שהיה החמור וביקש ממנו לשלוח את הגלויה שהיתה
    בעצם הזמנה לאסיפת החיות השנתית.
    סיים הנחש את המוטל עליו שם משקפי שמש שמח ומאושר חזר חזרה לביתו
    ומיד דפק את אישתו.

    נכתב ב-30.7.2000
    ביד ימין
    אבישי

  21. אוי גיא, גיא. איזה קסם של מילים. זורמות כמו נגינת חליל על מים עם גלים. המילים מקפצות בעליזות מתהפכות עושות סלטות באוויר ושוב נוחתות בביטחון, של הי אתם מבינים? וכן אנחנו מבינים ושמחת את ליבנו בסיפור הזה. כה לחי שחינך ינחה אותך לדרך החדשה הטובה. שנה גדולה מהחיים.בילי בסרגליק

  22. אבל אני חייבת להשמיע ביקורת כלפי סגנון הכתיבה הטרנדי תל-אביבי שדי עלה על העצבים.
    כמה אנחנו שקליות, כמה הכל מגניב ותראו איזה סיום מרענן.
    חבורת השנקינאיות, בלי שהבחינו בכך, כבר די פאסה.

  23. בא כוח הזקיק

    שמחתי מאוד מצד אחד לשמוע ש”נפתחת” בפני הרופא
    מצד שני נורא כאב לי על בחורה בגילה (אמנם שלא צויין) שכבר ראתה גניקולוג בחייה אך
    לא ראתה את “מרשי הזקיק” ולא ידעה את חסרונו מימיה.
    כולי תקווה שתמצאי זיון אמיתי שיהרוס כל “קוץ או דרדר” במעמקי הערוות , ומרשי ייחלץ
    ממקרי חרום שמקשים על תיפקודו היומי.

    :(((((((((((((((((((((((((
    את גדולה

  24. גיא
    קראתי לפני כמה שבועות את “הרימון 7” ואני חייבת לכתוב לך שהספר עורר בי רגשות עזים, הוא כתוב בצורה כל כך רגישה ומרגשת ואת הקטע בעמ’ 32 (או 34) למעלה הקראתי להרבה מחבריי, הקטע על הזקנה, על השחקנית המבוגרת והחיתולים… קטע מועך קרביים.
    אני מקווה לקרוא עוד מפרי עטך
    תודה!
    דפנה

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *