שגרירות או כרישות?

במהלך השבוע שעבר עלתה לאוויר התוכנית המיוחצ”נת “השגריר”. למי שהפסידה נספר רק כי מדובר בקבוצת צעירים וצעירות, יפים, חכמים ועתירי אמביציה, הנלחמים על הזכות לשמש נציג הסברה של אירגון יהודי נידח בניו יורק.
הפרופיל השתנה, לכאורה, ממתחרה למתחרה, מפתחי התוכנית עשו כמיטב יכולתם הדלה לכלול בה נציגים מכל המגזרים. מעשית היו כולם אקדמאיים, באיזור העשור השלישי לחייהם, נראים כאילו יצאו כרגע מצילומי דוגמנות ל”לאישה” וכשגרירים לעתיד היה גם לכל אחד מה להגיד.
עוד בדקות ההיכרות היה ברור כי בין הבנים נבחרו כמה מתוקים–לאכול. בין הבנות ניצפו כמה פיות גדולים במיוחד. בתוכנית הראשונה חולקה הקבוצה בהחלטה תמוהה (שלא להגיד לא לגמרי אינטיליגנטית) לבנים ובנות.
המשימה הקבוצתית שעמדה בפני החברים (ששונעו עד לאנגליה הקרירה) הייתה הכנת נאום הסברה בן 7 דקות שיתאר את ישראל כמדינה שוחרת שלום משהו. הקהל היה, לא פחות ולא יותר, סטודנטים מאוניברסיטת קיימברידג’, חלקם פעילים בתאים מוסלמים כשרים למהדרין.
מה אומר. אין בלבי על האנגלית הלא-לגמרי משובחת של חלק מהמשתתפים. אפילו על עצם הרעיון (הנואל, לטעמי והמזיק בהרבה ממועיל) להעמיד פרחי-הסברה מול קהל עוין איני רוצה להתעכב הפעם.
אני ישבתי מרותקת אל המסך בשל ההתנהלות הג’נדרית המופלאה שנשפכה ממנו. כל האמיתות עליהם התחנכתי נופצו באחת, חילופי התפקידים ומשמעות המושג אישה- גבר התערבלו כפתיתי שלג זוהרים על ראש המונט-בלאן.

נהוג לומר כי התנהגות גברית כוללת חשיבה אנליטית, דידקטית ויבשה, תחרותיות גדולה וצורך אמיתי להגיע מהר וקל אל השורה התחתונה. חשיבה נשית מוגדרת בדרך כלל כרגשית עד רגשנית, אינטואיטיבית מאוד ובניגוד לזו הגברית המבקשת תוצאה, תשמח האישה בתהליך.
מבט קל אל עבר הדמויות שמילאו את הפריים הוכיח עד כמה התבלבלנו. בעוד שבעת הרמבואים התלכדו לכלל פעולה משותפת, פירגנו איש לאחיו וניהלו את הפרוייקט תוך ויתור מקסימלי על האגו, היו עסוקות שבע הפיות בשליפת ציפורניים וירטואלית ומעשית.
חיש קל השתלטו על הדיון שתיים-שלוש בנות רעשניות במיוחד, אלה שהרעישו פחות נזרקו ליטראלי מהמעגל.
הכוחנות, המאפיינת לכאורה התנהגות גברית, כמעט לא הופיעה בקבוצת המין החזק. המין היפה, לעומת זאת הוכיח כי כוחנות היא לא פחות משם המשחק.
לאחר תהליך הכנה בן יום תמים הגיעו שתי הקבוצות הנרגשות אל האולם, עלו על הבמה והרביצו נאום. הבנים בחרו לפנות אל הרגש ולספר על החיים בשדרות כשהם משתמשים במטפורות הקרובות לליבם של האנגלים, כמו כדורגל. הבנות-המחליטות, בטיפשות שכולה אגו, בחרו שלא להשתמש בסיפורה האישי של המשתתפת האתיופית (שהיתה מציגה את ישראל מכיוון הומני ולגמרי לא-מוכר), והכינו נאום ארוך, משעמם ועמוס עובדות שלא מעניינות אף אחד.
הנאום הגברי היה עמוס אנקדוטות משעשעות והועבר באנגלית כמעט מושלמת על ידי נציג ארוך שיער וחייכני, כשחבריו המפרגנים מביטים בו בגאווה לא מוסתרת. הנאום הנשי הועבר על ידי נציגה קצוצה היטב, באנגלית ישראלית לגמרי ונשמע כמו המורה נחמה מכיתה ב’.

במהלך כל התוכנית בהיתי, כאמור, עמוקות במסך. “מה עשינו לעצמנו”, לחשתי ביאוש, “בסך הכל רצינו שוויון זכויות והנה לנגד עיננו ממש גדל עוד דור של ברקודות. איפה האחווה? איפה החיבור? איפה השבט הנשי התומך?”
תוכנית הטלויזיה המטופשת הפכה מיקרוקוסמוס של תובנות. שוב הובהר לנו כי הניסיון להשתלב במגרש המשחקים הגברי מחייב הסתגלות מהירה לכללי המשחק. מהר מאוד הופכות נשים המבקשות להישמע, להיות מוערכות ואולי אפילו לטפס בסולם דרגה או שתיים – לגבר שבגברים.
זה מתחיל בחיתוך הדיבור, בלבוש במחויט, עובר דרך הדעתנות המופרזת, ומסתיים באגו הבלתי מתפשר. מעניין במיוחד היה לגלות כי סממני החשיבה הגברית הפכה נחלתן של נשים וכי דווקא הגברים, שלכאורה נולדו לנושא, מפתחים עם השנים סממני התנהגות נשיים לגמרי.
מול השיניים החדות שחשפו ינוקות ההסברה, מול ההתנהגות הנשית-הכרישית עמדו שבעה דובוני-צעצוע חתיכים, מתחבקים בחמימות ועסוקים בפירגון ושיתוף פעולה.
“דברים ישתנו כשדגים יעופו וגברים יילדו”, הייתה אומרת סבתא שלי עליה השלום. נדמה לי שאנחנו מתקרבים גם לרגע הזה.

על הכותבת טלי חרותי-סובר

מתחזקת 2 ילדים, חיה בקיסריה וכותבת (ynet, מסע עולמי, חדשות קיסריה)

תגובות

  1. יש אמת בדברייך , אם כי , מאז ומתמיד , נשים לא התברכו באחווה ביניהן , אמנם אצל הבנים יש משחקי כבוד ואגו ,אך אצל הבנות יש תחרותיות ותככים- ולא נראה לי שלמדנו את זה דווקא מהבנים.נראה לי שזה דווקא תכונה שנשים פיתחו עוד מימים ימימה , כיוןן שהיו צריכות לקיים את הבית ולהשפיע על הגבר שלהן בערמומיות נשית , ובנוסף מאחר שהיה עליהן לחלוק אותו עם נשים נוספות הן נאלצו לבצע מניפולציות ומזימות…
    עם זאת , כמו שאמרתי זה היה בימים ימימה , ונראה לי שגם הבנים וגם הבנות השתנו. התכנית הדבילית הזו לא מדגימה כלום. עצם העובדה שהבנות כל הזמן רבות ביניהן ולא מסתדרות מצביעה רק על דבר אחד. הטמטום של הוועדה הממיינת הראשונית. זה היה תפקידה לקחת בנות שחוץ מכך שיש להן עיניים יפות הן גם יודעות לעבוד בצוות , סימפטיות ומעוררות איזושהי אמפתיה.
    לא ראיתי אף אחת מהבנות שעונה להגדרה הזו.

  2. שלומי

    נחמד, אבל לא מיצג. המדגם קטן מדי. עדיין אני חושב שנשים יותר רגשיות מגברים; פשוט כשגבר מתנהג ב”קשיחות” זה נתפס כטבעי ומובן, וכשאשה – זה בולט יותר ,לא טבעי, לא יפה ומרים גבות.
    נשים פליז – אל תשתנו: אל תהיו קשוחות! תהיו נחמדות ונשיות. ככה אנחנו אוהבים אתכם (אני לפחות) וכך יותר נכון מבחינה אנושית

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *