אז אמרתי לה. היא התרגשה. ירדו לה דמעות. חיבקה אותי חזק ואמרה לי שעכשיו היא הרבה יותר בטוחה בקשר שלנו. אני הייתי נבוך מעט בהתחלה, אבל אחרי כמה שבועות זה כבר בא לי בטבעיות

שוב השקר הזה

בסוף אמרתי לה שאני אוהב אותה. לא הייתה לי ברירה, באמת שלא. כל כך הרבה פעמים אמרה לי שהיא אוהבת אותי, כל כך הרבה פעמים שאלה אותי מה אני מרגיש כלפיה, כל כך הרבה פעמים בכתה שאני לא מעניק לה את מה שהיא כל כך זקוקה לו; אז בסוף נשברתי. וזה לא שלא ניסיתי. ניסיתי, ועוד איך ניסיתי. הסברתי לה שאלו רק מילים, שום דבר עמוק, ושהדבר האמיתי הוא הרבה יותר מסובך. שלא משנה מה נגיד, השאלה היא מה נרגיש ומה נעשה. כי מילים הן רק עטיפה זולה. אתם מבינים, הרעיון הוא אולי יפה אבל יש פה איזו בעיה – שאני לא הראשון שיגיד את זה. וגם לא השני ואפילו לא השלישי. ומה לעשות, ובאמת שלא אני אחראי לזה, אבל חלק מקודמי לא ממש התכוון למה שאמר. וחלק אחר אולי התכוון אבל לא ידע שלמחרת איזו דוגמנית בלבוש צמוד תזמין אותו לפגישה אינטימית. והיו כאלה ששכחו אחרי שיצאו מהמיטה, או שגילו שהיא בהריון, או שהיא מפריעה להם לראות מונדיאל. אז מה זה שווה כל ההצהרה הזאת, ולמה לעשות מזה עניין? והיא בשלה, כמו לוויתן המסתער על החוף, כמו צמח דורסני, רק רוצה לשמוע את המילים. חוץ מזה כלום לא מעניין אותה. חיבוקים ונישוקים לא מספקים אותה. גם לא “את חמודה”, ואפילו לא “את מדהימה”. עזרה והתחשבות הדדית לא נחשבים כלל. אז מה יכולתי לעשות? הרי היא הייתה חשובה לי, והיה לי כיף איתה, ואפשר לחשוב שאם אני לא הייתי אומר לה את זה אז לא היה בא איזה מניאק אחר ואומר לה את זה בפרצוף – שנייה לפני שהוא גומר; בלי אפילו להרגיש רע אחר כך. אז כבר עדיף שאני, שלפחות אכפת לי ממנה, יגיד לה את זה. ואם בכל כך מעט מאמץ ניתן לגרום למישהו להרגיש טוב, אז למה לא, לעזאזל. נכון, אני עדיין לא ממש יודע מה זאת אהבה, וכשאני שומע נצח אני עובר לצד השני של הרחוב, אבל אלו רק מילים, רק מילים. ומי יודע אולי זה אפילו קצת נכון, אם באמת מתאמצים לחשוב בצורה חיובית. לפעמים נדמה לי שחסרה לי ביחסים שלנו קצת סערת רגשות, אבל אני כלל לא בטוח שאני, הציני והמסוגר, מסוגל ליותר. אז אמרתי לה. היא התרגשה. ירדו לה דמעות. חיבקה אותי חזק ואמרה לי שעכשיו היא הרבה יותר בטוחה בקשר שלנו. אני הייתי נבוך מעט בהתחלה, אבל אחרי כמה שבועות זה כבר בא לי בטבעיות. כמובן שזה לא הסתיים בכך, כי שקרים הם כמו סרטן; מתפשטים מהר מכפי שניתן לצפות. לאחר זמן קצר הבטחתי שלא אעזוב אותה לעולם, ופעם אחרי שהיא בכתה ממש הרבה, כי לא התקשרתי אליה אחרי שיצאתי עם חברים – נשבעתי שלא יעלה על דעתי לבגוד בה. כולם מבטיחים את הדברים האלה, אני יודע, וזה לא מפריע להם לרמוס אותם לאחר מכן. אבל אני רציתי להיות שונה, באמת שרציתי.

תגובות

  1. אלמוני

    מה שעצוב זה שאין לך אחת שאליה תרגיש משהו באמת. אתה מרמה את עצמך לא פחות מאשר את ההיא.

    • מיפלנצת

      ידידי הוותיק חבקוק.
      אין עליך. מתקפת הכנות החושפנית שקפצה עליך חיובית ביותר, בעיני לפחות.
      אם כי נשאלת השאלה האם היא כבר קראה את המאמר, ומה היא חושבת על זה, ועל כך שאתה מאוורר את ריגשותך קבל עם ועדה…

      חג שמח!

      • חבקוק

        מפלנצת חברי היקר,
        זה רק סיפור… אתה יודע.
        כל הקשר למציאות הוא מקרי בהחלט, ועל אחריות הקורא בלבד.
        אני שמח שהצלחתי לשדר כנות.

        • מיפלנצת

          תראה, ידידי, אפילו משה אמר שזה מרגש.
          וגם אם נניח לרגע שזה סתם סיפור.
          אתה כתבת אותו, הוא בא מהראש (הלב?) שלך.
          Therefore
          הוא אמיתי מבחינתך. אתה מבין מה אני אומר?

          חוץ מזה עוד לא ענית בקשר לתגובתה של אשת הנביא…

          • חבקוק

            עמיתי המלומד,
            טיעון פוסט-מודרני זה שהעלת אינו משכנע ביותר. בתור אנטי-רלטוויסט מוצהר בוודאי ידוע לך כי למרות שהאמת אינה אבסולוטית – היא גם לא מפוזרת בצורה שיוויונית בין ראשיהם של האנשים. בקשר למשה, אוכל רק לומר שאני מכיר אותו יותר טוב ממה שנראה.
            ואשתו של הנביא יודעת הכל, הסר דאגה מליבך.
            בא לך לקפוץ לים ?

            • אהבתי מאד! אני גם נורא מסכימה איתך שיש לנו נטייה ליחס למילים משמעות גדולה יותר ממה שמגיע להן.
              המילים עצמן “אני אוהב אותך” הן מאד מרגשות, משהו בשילוב שלהן יחד,בצליל שלהן ובעיניים של האומר אותן. אך למרות זאת, ואולי דווקא בגלל זאת, יש אנשים שנוטים לנצל את הידיעה שאלה הן מילים מרגשות, ופשוט פולטים אותן ללא כוונה אמיתית.
              אני באופן אישי לעולם לא אומרת אותן ללא כוונה, וגם מעדיפה שלא יגידו לי אותן בכלל, אם לא עומדת מאחוריהן כוונה אמיתית. לפעמים בכלל לא צריך לומר לי אותן מפורשות, אני פשוט מרגישה אותן.
              וחוץ מזה, חבקוק, בקושי שמתי לב למילים “סיפור קצר” שכתובות למעלה, וגם זה רק אחרי שהערת למיפלנצת. אכן תחושה חזקה של וידוי כנה ומרגש עולה מן המאמר, ואם הוא דמיוני הרי שהוא כתוב נהדר.
              חג סוכות שמח.

              • מיפלנצת

                חבקוק, חבקוק, מה יהיה? אתה חושב שתזרוק כמה מילים באנגליתלטינית ותסגור את הדיון?
                וממתי אני אנטי רלטוויסט? להיפך, אני חושב שהעלתי טיעון רלטוויסטי- הרי רשמתי אמיתי מבחינתך-כאשר אמיתי מבחינתך, מנקודת המבט שלך (או מבחינתך…) הוא אמת מוחלטת.
                מאידך, הניסוח של תגובת- מרשים ביותר. אילו לא הייתי מכירך מהחיים ה”אמיתיים” (אלו שלא על גבי מסך המחשב-שים לב כמה המילה אמיתי היא רלטיבית) הייתי עשוי, או שמה עלול לחשוב שמדובר בפובליציסט מקצועי.
                ובנושא אחר- משה הנ”ל, שמא אני מכירו גם מהחיים ה”אמיתיים”? אפשר רמז? גלגל הצלה? אות אהו”י ?

                והערה אחת לתמר- קבלי כוכבית, את הראשונה שרושמת את שמי ללא שגיאה בניסיון ראשון.
                חג שמח!

  2. Dear, words are a means to communication…. we are the ones who made words to be “just words”. You right, they are just words! but they don’t have to be. They can be the true and solid expression of our feelings, if we will them to be. Fellings unexpressed are too flimsy, too transparent, too unstable. Some people need the stability…. they need to KNOW. And this need of thiers’ is both sad and human. I wouldn’t have the heart to lie to them……

  3. לילית

    מעולה.
    כן.
    אמיתי.

    מעולה – אמרתי?

  4. הריגוש הראשוני היה בתובנה שהצימוד בין סדר המילים ושפת הגוף יכול להשפיע לבדו, ללא תמיכה התנהגותית כלל, על התנהגותם של הסובבים לי. התגובה הראשונית היתה- הצפה במילים לא מדויקות- גייזר של אמוציות- מדומות (ככה כיניתי את המילים+ שפת גוף וטונציה) לכל הכיוונים. עם ההשתכללות והכוויות, הצלחתי להתאים את המסכות שלי לרמת המעלות הקטנות, הגוונים האפורים שקשה אפילו לדעת מתי התחלפו. התחלתי לזהות אנשים כמוני ברחוב. שחקנים במודע.
    גיליתי שאני מכורה לאמוציות- דמי. לאינסטנט- אהבות שאני מתפעלת. שאינן מופנות אליי, שאין בהן דבר, שהן ריקות. מכורה, עם כל התופעות המוכרות- או ההמשלה שלהן.
    כמעט התנקיתי. אני כ”כ מודעת, כ”כ צינית, שאין סיכוי שאתנקה לגמרי. היום כשאני מפזרת את ה”רק מילים” שלי אני גם דואגת לכסת”ח את עצמי.
    מזל שקיבלתי בונוס מהעניין- חשדנות. הייתי חושפת אותך אין נו טיים. מצד שני- לא הייתי לוחצת עליך מלכתחילה.
    סיפור או לא סיפור- תראה מה קורה לי עלא- בוקר. אז גם מילת מברוק קטנה.

    • חבקוק

      מה זאת אומרת “מכורה לאמוציות דמי”. מה זה, איך אפשר להתמכר לזה, ואיזה תופעות לוואי יש להתמכרות?

  5. Miflentzet

    עזוב, חבקוק. אל תדאג, אתה לא סובל מהתמכרות לאמוציות דמי.
    אם כבר אז ההיפך. בכל מקרה זה מחלה שאופינית לנשים ולא לגברים.
    חוץ מזה, אתה בניוזלינד, אז מה איכפת לך בכלל….

    שלך, ידידך, המיפלנצת.

  6. אלמוני

    מי שמך עלינו לנביא?

  7. ממש חמוד הקטע. ואמיתי. נראה לי שרוב האנשים “היו שם”.
    לרוב אחרי שכן התאהבו וירד להם, המשיכו לאמר שאוהבים,
    אף שהיתה זו רק “חצי” אהבה..
    אהבתי את “..שומע נצח ועובר לצד השני של מדרכה..” 🙂
    מאחלת לכותב שיתאהב באמת, זה הכי כיף. ממ..כשזה הדדי.

  8. הוא שיקר לי שלשום, שיקר אתמול והיום.
    גם מחר הוא ישקר לי אם יתקשר בכלל.
    אני באותו המצב, ואני הרוסה…
    הוא בכלל לא צריך אותי.

  9. איך אתם מסוגלים לבלות עם בחורה, שבועות, חודשים ולפעמים אף שנים כשמראש אתם יודעים בוודאות מוחלטת (לרוב ממש כבר על ההתחלה) שזאת לא ה”אחת”, שאיתה לא תמסדו את חייכם, שאיתה לא תרצו להזדקן .. אני מנסה וממש חזק להבין וזה לא מסתדר לי, זמנכם לא יקר לכם?? אם זאת לא האחת לא תעדיפו לנצל את הזמן בלחפש את האחת?? ?? …להיות איתה סתם כי כיף? ..סתם כי “איכפת”? אתם לא שואפים ליותר מזה? זה נראה לי כל כך פתטי. לא ברור לי – מה לעזאזל יוצא לכם מקשר שכזה??
    ??

    • אלמוני

      היי טוויטי,
      הם הרבה בחורים אומרים לעצמם: וואלה, הכרתי אחללה בחורה, נעביר את הזמן איתה בכייף ואח”כ “נמכור” לה את המשפט: “מה אני אעשה שאני כזה דפוק ואני לא בנוי לקשר, מגיע לך שיאהבו אותך…”
      וככה בקלות מעבירים את הזמן עם כמה שיותר בחורות שצמאות לקשר אמיתי, חם ואוהב…ויש מספיק כאלה.
      עצוב – אבל נכון..

  10. שמרית

    גם אני כמוהו.
    כל כך מזדהה.
    וזה כל כך כואב.

  11. שיקסע'לה

    הייתי מחבקת אותך מבלי להשתמש באמצעי-מניעה ולוחשת לך מילים דביקות בקול מתפנק.

    מרגיז.

    נוגע, אבל מרגיז.
    מעורר אמפתיה, אבל מרגיז.
    נכון, אבל מרגיז.

    מרגיז שזה מרגיז. מרגיז כמה שזה אמיתי.

    יש לך דוא”ל, אתה?

    שיקסע’לה.

  12. עדידי

    כן, זה לא נעים להגיד דברים כאלה כשאתה לא באמת מרגיש ולוחצים עליך. אני דווקא מכירה את זה מצד אחר, שבחורים שיצאתי איתם שבוע פתאום פלטו את המשפט המיותר הזה. אני, בתגובה, מיד פלטתי: “שקרן”. חלק נעלבו, חלק הבטיחו ש”איתם זה יהיה אחרת”, אבל העובדה היא ששמעתי את המשפט המאוס הזה כל כך הרבה פעמים, שהוא חסר משמעות בעיניי. ועובדה נוספת היא, שעכשיו אני לבד.

  13. מאנצ'י

    היי חבקוק,
    אם הבינותי נכון הדמויות הן פיקטיביות. ואם הן אכן פיקטיביות, מעניין לברר עם עצמך למה הפכת את הבחורה האומללה לדמות כה תלותית, בכיינית, מעיקה, ילדותית ודי דבילית, כאשר אך קומץ מאיתנו הבחורות הן כאלו וכולי תקווה שהן תצאנה מדמות הילדה הבוכיה שעבר זמנה, אשר נכפתה עליהן (אני תקווה שהיא לא אומצה בחום..) שכן הן מוציאות שם רע לכולנו, שהופך אותנו לקריקטורה חיה (ולזאת עדות חיה בכתיבתך). כל הצרות הללו מקורן בחינוך בנות להבעת רגשות בבכי ובנים- בכעס. נכון, אנחנו בוכות יותר מכם, אנחנו לא גאות בזה ובד”כ מרגישות מטופשות מיד אח”כ בשל החולשה המופגנת, אבל אנחנו מנסות לצאת, כמדומני, מאותן התנהגויות מתוכנתות מילדות, והצגתנו כפאתטיות לא עוזרת. במיוחד כאשר דמות הבחור (/אתה) אומרת “אני אוהב” רק כדי לצאת מזה בלי לומר כדרך אגב “עזבי אותי באמא שלך”.
    אני מדברת אך ורק בשם עצמי, אך נראה לי כי גם בשם כל אדם (בחור או בחורה- מה זה משנה?) כולנו רוצים מישהו שיאהב אותנו, אבל בו בזמן כולנו רוצים את האמת, לחרטט בחורה רק בגלל היותה (ספציפית, לא כללית) ו”פתיה” למיני הבלים כגון אלו זה לא מעשה שיש להתגאות בו, או לנסות לקבל רחמים בגללו כי לא חווית אהבה אמיתית ואתה “נאלץ” לשקר באהבתך. לא יפה.

  14. more than words…

    ובזה מסתכם העניין

  15. אני גם מזדהה-כל כך.

    מילים אלו רק קול הנשמע דרך פינו..הדבר האמיתי אלו הנגיעות,התשוקה.
    באמת צריך יותר ממילים.

  16. סקס שקרים אהבה ורוק אנד רול
    http://www.flixya.com/user/jonikush
    סקס

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *