שוקולד מנטה מסטיק

אני רוצה ששוקולד בטעם תפוז יחבק אותי. אני רוצה להתנשק עם פסק זמן, ושמרס יגיד לי שהוא אוהב אותי. מה יותר טבעי בשביל בחורה מאשר לרצות מערכת יחסים מחייבת עם דבר מתיקה? שוקולד לא מזיין מהצד, ותמיד שם בשביל לאהוב אותך במתיקות.
נשים ואוכל. אני ניגשת למקרר, פותחת אותו בשביל רגשות, ושוב סוגרת. ואחרי חמש דקות שוב. אני לא אוכלת בגלל שאני רעבה, קונספט כל כך טיפשי שמשמש רק את המין הגברי. אני אוכלת בשביל שיאהבו אותי, בגלל שאני עצובה או שמחה, כשאני נדרשת למאמץ חשיבתי מעבר לזה של לראות פליסיטי, וכשאני קוראת ספר עצוב.
ככה זה, כשאני משאירה הודעה ש’יצאתי לחפש אהבה, תיכף אשוב’ חפשו אותי במקרר. אולי איפשהו בין הדני למילקי מסתתר מישהו שיאהב אותי, אם אפשר שיהיה מתוק.
בכל הסדרות האמריקאיות יושבות בחורות שדופות מול קערת ענק מלאת גלידה, שופכות לתוכה כמויות של סירופ שוקולד ופיצפוצים, ואוכלות בכף. ככה זה, האוכל הוא הפתרון. באמריקה יש יותר טעמים של גלידות, ככה שאפשר להתאים כל רגש על קשת הרגשות המגוונת לסוג של גלידה. קרם עוגיות המופלא אך הבנאלי הוא סיום של מערכת יחסים בין חצי שנה לשנה. בין שנה לשנה וחצי עוברים לריבת חלב, ומעל שנה וחצי זה כבר מקדמיה. מנטה עם צ’וקלט צ’יפ זה כשלון במבחן, שוקולד עם בראוניז וחתיכות שוקולד זה אכזבה מחבר קרוב. פונטש בננה פרווה זה סתם התקף בולמיה, שנובע מייאוש תהומי אך מתמשך. רק למשברים פוליטיים עוד אין טעם, אבל חכו חכו, עוד ימציאו.
זה נורא מטריד, אבל חייבים לבדוק למה אצל גברים זה לא ככה. אולי כי גברים עצבניים מוציאים את הכעס על הנשים, ונשים על המקרר. אולי כי בולימית נשמע הרבה יותר חינני מבולימי. אולי כי להם יש כל כך הרבה מגרעות אחרות, אז אותנו צ’יפרו בהרגלי אכילה מעוותים.
כשהיינו קטנים, ההורים שלנו אמרו לנו בתמימות של הורים צעירים, שממתקים זה רק למי שגומר את האוכל. במקום להתנות לנו ב either or, ולהכין אותנו לחיים על ידי הגבלת מספר הקלוריות היומי שלנו, הם הכריחו אותנו – אני חוזרת, הכריחו, לאכול, בשביל לקבל מנה אחרונה. ככה שיצא שילדה תמימה, שהייתה מסתפקת רק בבמבה, הייתה צריכה לטחון ערימה של שניצלים ופירה, בשביל משהו באמת טעים.
אחר כך קיבלנו גלידה כשהיינו מצליחים במבחנים, שוקולד אם היינו עושים שיעורי בית, ומסטיק עגול בשביל לא להפסיד בית ספר. בסוף השגנו ציונים מספיק טובים בשביל להתקבל לפסיכולוגיה, ולנתח במשך חמש שנים את הפרעות האכילה שלנו.
אבל אני לא מאשימה רק את ההורים. אני מאשימה גם את יצרני הממתקים, את הוגה איסוף עטיפות המסטיקים, את המבצעים במקלות של ארטיק – אני מאשימה את כולם חוץ מאת עצמי, כי אם אני אאשים את עצמי אני אצטרך וניל פרלין של האגן דאז (מיוחד לרגשות אשמה), והפריזר שלי ריק לגמרי.

על הכותבת שירי צוק

ילידת 1973. סופרת ותסריטאית. מחברת הספרים "קודם כל תירגעי" ו"חמש עשרה דקות"

תגובות

  1. ענבל

    כמה כיף לקרוא על משהו שלא קשור לבחירות……

    וכמה נכון.

    דרך אגב להרבה גברים יש קבעונות ספורטיביים למצבי רוח:כדורגל אם היה דייט מוצלח, אימון כדורסל אחד על אחד למצבי רוח שמצריכים שיחה עם חבר קרוב,ריצה מפרכת במיוחד או שכיבות סמיכה אם זרקו אותם ועוד ועוד.מי חינך אותם לזה??
    לדעתי זה עדיף על אוכל שרק גורם לנו להשמין ולהתחצ’קן ולהרגיש יותר רע.

    שירי, היה מרענן ומצחיק-תודה
    נ.ב-איך שכחת את ה”טעמי”?

  2. ארילי הגנן

    מאמר חמוד, קודם כל, כך שיישר כוח.
    חוץ מזה, יש גם גברים שמנחמים את עצמם עם אוכל (אני הייתי כזה עד שהורדתי 30 קילו).

  3. תראו, בננות יקרות, משירי צוק והלאה
    בנים מתחנכים ע”י בנות
    אמא בהתחלה
    גננות אח”כ
    מורות בבית-הספר (מתי ראיתם בזמן האחרון מורה זכר, הם מיעוט בולט)
    בשנים האחרונות בנות אפילו מלמדות חיילים ללחום, לעשות פזצט”ות ושכיבות סמיכה
    אי לכך, בעקבות האמור לעיל, ברור שבנות מלמדות בנים להיות גברים.
    מכאן המסקנה הישירה: תאכלו מה שבישלתן ותלמדו לשתוק.
    לימדת אותו לא לבכות – עכשיו את בוכה שהוא לא יודע להראות רגש
    וכו’ וכו’ וכו’
    תקנו אותי אם אני טועה. לחלופין – קחו אחריות על המוצר שפיתחתן לאורך השנים.
    אשמח לקבל תגובות אישיות לדוא”ל

    • היתה אשה חכמה אחת, קראו לה ננסי צ’ודורואו. ננסי הזאת חיה באמריקה ועוסקת בפסיכיאטריה. והיא פתחה תיאוריה מאד מאד מעניינת בנושא. הסיפור הוא, לא שנשים מגדלות בנים, אלא שגברים לא מגדלים אותם מספיק.
      מבין?
      נשים הן מודל נגיש לילד. אבל ילד מזהה את השוני המיני, הוא לא יכול לשאוף להיות בדיוק כמו המודל הנשי הזה כי הוא יודע שהוא לא גדל להיות אשה אלא גבר.
      מה זה גבר? מה זה להיות גבר? זה קודם כל להיות לא כמו אמא, לא כמו המורה, לא כמו האשה…
      וכאן, בגלל שגברים לא משמשים מודל מספיק נגיש לבנים, כי הם פשוט לא נמצאים מספיק בסביבה , הם מגיעים מאוחר בערב או בסופשבוע,
      המושגים על גבריות הם יותר ערטילאיים מאשר מוחשיים.
      מה זה להיות גבר? זה קודם כל להיות “לא אשה”. וזה מתחיל להסביר את הצורך בהתנשאות על המודל הנשי, דחייה שלו, התרחקות ממנו וכו’.
      ויש רק דרך אחת לשנות את זה: שאבות יקחו חלק פעיל בגידול הבנים שלהם. חלק פעיל ויומיומי ויהוו מודל נגיש. ככה אפשר יהיה לראות את אבא חי ומתפקד ומתבלבל וטועה ומחליף מצבי רוח בדיוק כמו אמא, ומושגי הגבריות יהיו יותר אנושיים ופחות מוחלטים וקשוחים וערטילאיים.
      זה לא אני אמרתי את זה, זאת ננסי, ואם אתה רוצה את הנוסח המקורי (והמבריק) שיש לו המשך והשלכות נוספות ומרתקות גם על היחסים הבוגרים בין גברים לנשים (אבל באנגלית)
      אז גם לי יש שם אדום.

  4. כמה מרענן לקרא כתבה גם משעשעת וגם שעושה תאבון!

    מה הטעם לגלידה אחרי כתבה בבננות?
    ממממ…. בננה? 🙂

    אני חושבת שאוכל לדיכי זה לא משהו, אחרי זה יותר דיכאון כשצריך לרזות, אבל לחגוג עם קערת גלידה טובה ויקרה במיוחד זה באמת שווה את המחיר (ואת הספורט).
    אני זוכרת כבר הרבה שיחות טלפון שמסתיימות בחיוך ענקי שמרוח על הפרצוף ורצון עז לקחת ערמת שוקולדים שכוווווווווווווולם ירגישו עד כמה שמח לי! ולכן לא?

  5. ג'ינג'ית בדימוס

    כתבה כיפית.

  6. אנו רקסיה

    נראה לי שההבדלבין הבנים והבנות הוא לא תדירות פקידת המקרר
    משך הזמן והאנרגיה המוקדשים לניתוח האקט הזה לאחר סיומו.
    הבנות מנצלות ארוע שכזה הרבה יותר כהזדמנות לליבוי היסטריה וחשיבה אובססיבית הכוללת רגשי אשמה.
    הבנים פשוט משמינים.

    אולי כדאי ללמוד מהם – כי הרי אם כבר עשית זאת עשית זאת.
    מחר יפציע יום חדש
    בתאבון

    ועוד הערה לגבי אוכל:
    למה שלא תשנו את שם האתר ל “מןזים”
    (או — אם כבר- ל”מוזות”(?

  7. לילית-נסיכת האופל

    אההה…. מאמר מצחיק וחביב ויחד עם זאת, מעט עגום.
    איפה לעזאזל לאורך דרך החתחתים של האבולוציה זנחנו את הלינק הטבעי שמקשר בין אוכל לרעב פיזיולוגי? לא ברור.
    בחברת השפע שבה אנחנו מתבוססים (שפע חומרי אני מדגישה, נא לא לטעות ולחשוב שכוונתי לשפע תכני או רוחני) האוכל מהווה פיצויי או אמצעי לענישה עצמית בבואנו לכפר על חטאינו או כתנחומים על חסכינו האין סופיים.
    מה שבעצם אנחנו עושים זה לאלף את עצמינו לדעת תוך שימוש בשיטת המקל והגזר העתיקה והטובה. במקרה שזכאים אנו לפרס, לפי עניות דעתנו, נטחן בתאווה איזה שמונה תשעה קילו של גזרים. אם נחליט שמגיע לנו עונש, נדחוף מקל דק לתוך גרונינו ונקיא את הכל היישר לתוך האסלה או לחילופין לכיור.
    עובדה ידועה היא שכיום יותר ויותר גברים סובלים אף הם מהפרעות אכילה (כמה מידידי הטובים וכו’…). כנראה שזו תופעת לוואי של המהפיכה הפמיניסטית ( שיוויון הוא שיוויון הוא שוויון). אולי עכשיו כשזו הופכת להיות בעייה כללית כלל אנושית וגורפת, יוקצו יותר משאבים לחקר שורשייה. ובנתיים: למישהו יש איזה גזר במילוי פצפוצי שוקולד בשבילי כפרס ניחומים? השעה עכשיו ארבע בבוקר ואני פה לבד עם מקרר מופשר וריק תוך כדי ניהול מערכת יחסים לא מספקת עם עכבר אחד ומקלדת.

    • בלגניסטית

      אבל אולי תרצי ‘שוקולד קל’ יש שוקולד כזה באמת , אפילו של עלית, האסוציאציה היא של שוקולד דיאטטי , אבל זה לא , זה שוקולד עם הרבה חורים :))

  8. רזה אך בקושי

    תגידו לי..אתם קוראים את המאמר ולא בא לכם להרביץ לעצמכם??
    נמאס לי.כן, כן פשוט נמאס לי למה אני לא יכולה להתמודד עם שברון לב ממשהו (וביננו יש הרי כ”כ הרבה משוהים…) כמו אדם נורמלי..לא גבר לא אישה אלא פשוט נורמלי ולא לרוץ למקרר ולאכול עד התפקעותי לדעת ואז לפול שוב למלכודת האיומה אוף…למה אכלתי…ואז ישר להחליט על דיאטה רצחנית של שבוע מים ומסטיק אורביט.(לטעם כמובן..) שנים אני מנסה להבין למה אני כך ולמה אני לא יכולה אחרת….
    לא שירי אני לא ממש בקטע של לפתח רגש עם טוויסט (הישן אך מוכר) או שוקולד פיצפוצים,
    כמובן שלי ולמקדמיה (האגן ד’אז) כרגע יש משבר אני חושבת שגמרתי את מלוא המלאי בסופר רוטשילד ת”א…
    אני מעדיפה חיבוק ממשי יותר… ואת הטעם אני מסכימה לשמור למימוש האורלי…. של אחרי יחד עם הסיגריה..טוב אולי במקום!

    • בלגניסטית

      הוא השוקולד האמסטרדמי שהביא לי יזיז לשעבר , זה שבהתחלה הייתי מאוהבת בו , והפכתי אותו ליזיז . השוקולד לווה בהזמנה לנסוע איתו לפרו וסרבתי , כי אני כבר לא מאוהבת בו , אלא במישהו אחר , שמחזיר לי אהבה , בניגוד אליו . ובסירוב שלי היה צדק , צדק פואטי אם לקרוא לזה כך . ולשוקולד … הו לשוקולד ….*היה טעם משובח!*

  9. שד חם

    מסכן מי שיש לו צרות כאלה. עדיף להתמודד עם צרות אמיתיות.

  10. נסטסיה פיליפובנה

    אבל הוא גם לא מזדיין מהאמצע.

  11. כנראה שאני ממש משונה
    מתוק לא עושה לי את זה
    במבה וביסלי פלאפל –
    זה “זה”

  12. חיננית הבתה

    מממ……. שוקולד?1
    בכלל לא מזיז לי, עד היום שלפני המחזור,
    שאז אני מסוגלת לחסל חבילה שלמה, ומיד,
    הבעיה זה עוגיות… במיוחד עוגיות תמרים, ומעמולים הכי,
    אפשר גם עוגיות גבינה, אלפחורס’- אבל אמיתיים!
    או טרימיסו…. ויש עוד המון סוגים.
    אם היה תואר “דוקטור לעוגיות” אז כבר היה לי .

  13. האנושית

    שירי שלום!

    אנו לא מכירות עדיין ואני מנצלת את המאמר החביב הזה לספר לך סיפור מהחיים.
    מעשה שהיה כך היה:
    לפני כשבועיים רכשתי לי ספר מדליק ומהנה בחנות ספרים. לספר קוראים “קודם כל תרגעי”. (מוכר לך? (למי שלא יודע נכתב ע”י שירי צוק ומומלץ בחום)).
    רציתי לשאול אותך אם במקרה נכתב עלי משום ש: א. בדיוק נגמרה לי מערכת יחסים עם משהו דומה לתומר וערן.
    ב. אך גמרתי לקרוא את הספר, והנה אני חוזרת ביום ראשון הביתה והדלת פתוחה לפני וכל הארונות שפוכים על הרצפה. כן, נחשת נכון פורצים בני בליעל פרצו לביתי והשוטר שבה לבדוק את הבית היה חתיך לא פחות משמעון רק קראו לו משה.
    אני מקווה שבסוף הסיפור שלי מחכה לי הפי אנד כי זה מגיע לי לא?.

    • רויטל

      אוי, אנושית, איך הצחקת אותי עכשיו…
      פרצו לך לבית? אויש. נורא. זה החלק הפחות מצחיק, אבל תראי, שמעון או משה, העיקר כוסון.
      לפחות משה זה שם יותר גניח, לא?

      בעניין המאמר. חביב, בהחלט היו שם נקודות שהרגשתי שהנה עוד פעם מישהו שם לי מצלמה נסתרת בבית, ועוקבים אחרי מעלליי, במיוחד אחרי מערכות יחסים שקרסו, ואז אני באופן אוטומטי הלכתי וקרסתי יופי על איזה מתוק, בשביל שהסוכר חס וחלילה לא יצנח לו מפאת הקריז.

      השכילה שירי צוק לכתוב על ההתניה הבלתי הגיונית הזו שמאכילים אותנו מגיל קטן, תרתי משמע. תהיי ילדה טובה ותוציאי תשעים במבחן במולדת ואבא יקנה לך גלידה.
      האוכל, כאשר הוא הופך לפיצוי(ילד בוכה דוחפים לו ביסקויט פתי בר או במבה), או פרס(ע”ע גלידה תמורת ציון נאות או “תגמור את התרד ותקבל ארטיק”), במקום שאוכל יהיה פשוט אוכל, בלי יותר מידי משמעויות המוצמדות לו, זה עסק מאוד מושרש.
      וגם עצוב במידה. וחבל.

    • שירי צוק

      אנושית

      מה נהיה בסוף?? ??
      אני במתח לדעת אם הדמיון יותר עדיף על המציאות או להפך
      בינתיים אם לא יוצא כלום עם משה, נסי במשמר האזרחי

      • האנושית

        איך אני יכולה לדעת מה היה בסוף? הרי עוד לא כתבת את ספר ההמשך . מחכה לו בקוצר רוח.

        שמעתי שפגשת את אתי חברתי הטובה שבישרה לך על התגובה במאמר. אח, נפלאה היא אתי.

        איך היה הטיול בירושלים? נהנת?

        דש בעיתון תל אביב.

  14. בועז כהן

    דבר הגבר:
    לא מחזור ולא משבר
    לא עצבות ולא חרמנות

    שום דבר לא יכול לפגום בתאוות השוקולד שלי. מול החום המתוק והנהדר הזה אני מאבד כל יכולת התנגדות. מאמר מעולה שפורסם פעם ב”הארץ” (תחת הכותרת: מזון האלים) תיאר את השפעת השוקולד המשובח (שוקולד מעולה צריך להכיל לפחות 35% מוצרי קקאו) על המוח

    וההשפעה, אגב, דומה להשפעת מולטי-אורגזמה על המוח

    גם קארל סאגאן, ב”דרקוני גן העדן”, כותב על הקשר שבין אוכל מתוק לבין מין, ולדבריו שני המרכזים מצויים באותו מקום במוח הראשוני, במערכת הגובלתית, ויוצרים השראה זה על זה

    כלומר – יש קשר ברור והדוק בין שוקולד לבין זיון. ובין חוסר בסקס לבין עודף במתוק

  15. ….אלא אם כן הוא בא בצורת רוטב עם איזה נתח טלה עסיסי…..

    אם כבר להשמין אוכל אמיתי יותר עדיף !

  16. לירון

    כן, זה נכון.
    בן וג’רי, בניגוד לשאר הגברים בעולמנו, לעולם לא מאכזבים.

    אבל בניגוד לכל הכתוב כאן, לאחר כל פרידה אני מאבדת לפחות 5 קילו… כמה מוזר יכול להיות עולמנו לפעמים.

    דרך אגב, שירי צוק היא מלכה!!!

  17. אולי נסכם כולנו ביחד ששוקולד זה דבר טעים ולצערנו משמין וגם ממלא חסכים למינהם….

  18. אהבתי את הכתבה…
    אני חייבת לציין שה’מתוק’ אצלי הוא בפירוש אובססיה…אני מסוגלת לשבת על עוגת שוקולד שלמה ולחסל אותה אחרי חצי שעה (היו דברים מעולם). ברגעים של נפילת סוכר אני אצה רצה לפיצוציה מעמיסה פסק-זמן, בואנו ושתי חבילות שוקולד…(בנות אל תקנאו אבל אני מצליחה להשאר רזה). בכלל אני יכולה לחיות על כמות לא מבוטלת של מתוק בלי ‘אוכל’ רציני בכלל.
    הפרעות אכילה כבר אמרתי?:-))))

  19. יניב (שם חיבה נדב)

    תתחתני איתי
    או שפשוט תהיי גיסתי
    נשיקות

    • עומר(שם חיבה נדב)

      לא יפה להעתיק!!! זכויות יוצרים לניצן על השם! חוץ מזה אחלה כתבה והילדים מתגעגעים.

      • אבוקדו

        טוב..לדעתי זה די טיפשי כל הענין הזה של הבנות בנוגע לאוכל, צבעו של השוקולד חום כצבע שיערותיו של האקס וירוקות הן סוכריות הגומי שכצבע עיניו, אבל חוץ מקלוריות חצ’קנוים ושות, זה פשוט בריחה ממציאות.
        וטוף שמישהיא עלתה על זה!

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *