שירת הפנתרים

בא ונעלם

לעיתים קורה שסרט דקומנטרי מצליח לרתק ולהפוך את הצפייה בו לחוויית חיים משמעותית. סרט כזה הוא סרטו הבלתי נשכח של נסים מוסק “שמעת על הפנתרים?” המועמד לפרס האוסקר הישראלי ושישודר בשבוע הבא בערוץ הראשון. מדובר בהפקה קולנועית חזקה ביותר היוצרת שינוי תודעתי לא רק בנפש הדמויות שסיפורן מגולל על המסך, אלא גם אצל הצופים המתוודעים לחיי הדמויות ולמציאות הישראלית של אז מול זו של היום.
לסרט סיפור משלו. בשנת 1971 פגש מוסק, אז עורך סרטים מתחיל, את מנהיגי הפנתרים צ’רלי ביטון, סעדיה מרציאנו וכוכבי שמש בבית הקפה טעמון בירושלים. מוסק התחבר לדרכם המהפכנית של הפנתרים והתחיל לתעד את פעילותם. במשך כשנתיים יצר סרט שבא להציג את המסר החברתי שלמענו לחמו הפנתרים. את עותק המקור של הסרט לקח צ’רלי ביטון לגיוס תרומות בחו”ל, אלא שעם הנחיתה בשבדיה גילה שהוא נעלם מהמזוודה. העותק, שלדברי ביטון הועלם על ידי השב”כ, נמצא באקראי שלושים שנה מאוחר יותר בארכיון הסרטים של סינמטק ירושלים.
הכפילות הקולנועית בסרטו של מוסק, המשלב בסרטו החדש את סרט המקור האובד, יוצרת מפגש בין החלומות והתקוות, הרעב והמחסור, הפחדים והמרד של העבר עם המציאות של היום. הבחורים היפים של פעם עם האש בעיניים וחולצות הסבנטיז מול הגברים בני העמידה של היום. העוני של אז מול העוני והמצוקה או העושר של הדמויות כיום.

ציירי לך פנתר

מאחר והפנתרים הודחקו מהתודעה הקולקטיבית רענון קצר. תנועת הפנתרים צמחה במוסררה והתפשטה לשאר שכונות העוני של ירושלים ומשם לרחבי הארץ. מרבית הפנתרים הגיעו ממשפחות מרובות ילדים ומעוטות הכנסה שעלו לארץ ממרוקו ומשאר ארצות המזרח. הפנתרים לחמו לשינוי חברתי ובחרו לעשות זאת בדרכים שהיממו את הממסד הזחיח והשבע של אותה תקופה. הם גנבו בקבוקי חלב משכונת רחביה וחילקו אותם בבתי ילדים בקריית יובל, פיזרו עכברים שלקטו בשכונה במשרדו של שר האוצר ספיר, נשאו ארונות קבורה בהפגנות המוניות ועוד.
מטרותיהם המוצהרות היו בין השאר שיקום שכונות העוני, חינוך חינם למשפחות מעוטות יכולת וייצוג בני עדות המזרח במוסדות ציבוריים וממשלתיים. גולדה מאיר קראה להם “לא נחמדים”, טדי קולק הורה להם “לרדת מהדשא” והממסד ניסה לשחד אותם בדרכים שונות. למי שוויתר סגרה המשטרה תיקים, למי שלא – נתפרו תיקים והוא זומן לחקירות ומשפטים. כחלק ממלחמת החורמה שניהל הממסד בתנועה אף פרצו שוטרים לבית הדפוס של עיתון התנועה והחרימו את ההדפסות ואת פרוטוקול השיחה עם גולדה.
ניסיונות המיסוד של הפנתרים הובילו להתפוררות התנועה וחברי התנועה נפוצו לכול עבר. הסרט, שיש בו מעט מ”לאן נעלם דניאל וקס”, חוזר לשלושת מנהיגי המהפכה – ביטון, מרציאנו וכוכבי – ולוקח אותם למסע לאיתור דמויות שהופיעו בסרט המקור באמצעות הסרט ותמונות סטילס שנותרו מתקופת המרד.
אחת אחר השניה מתגלות הדמויות של הפנתרים ושל נערי וילדי העוני שתועדו והמפגש יוצר קתרזיס רגשי כתוצאה מהעימות עם העבר. אבל אם בסרט “לאן נעלם דניאל וקס”, מתגלה וקס של ההווה כאנטיתזה למיתוס האגדי שנבנה עליו בצעירותו, הרי שבסרטו של מוסק החיפוש מניב תוצאות מרתקות והפגישה המחודשת עם כל אחת מהדמויות יוצרת דרמה רגשית נוגעת ללב ומלמדת משהו על הארץ, על האנשים ועל התקופה.

ריווינד קולנועי

מוסק בוחר להריץ שוב ושוב חלק מהסצנות שצילם בסרט המקור, דבר שמפתיע את הצופה. אבל, לאחר שנחשפים שוב ושוב לסצנת העוני בדירה בה משחקים הילדים בחדווה בג’וק שרץ מתחת למיטה שמאכלסת שלושה מילדי המשפחה, או בסצנה שבה מתאר נער אחד את מה שהוא אכל במהלך היום (קפה ומצה) נופל האסימון. עיננו שהורגלה לקצב קליפי מהיר למדה לקבל ולהתעלם. באמצעות הצפיה החוזרת, שמתבצעת גם דרך עיני הגיבורים ובני משפחתם המעומתים עם עברם, מתגלה האמת. זהו העוני. זה הרעב. זוהי הדלות. ויחד עם זאת ההבנה שלדלות מגיע שיתייחסו אליה ביותר מפריים חולף בין שניה. היא דורשת עיכול. היא דורשת התבוננות. היא דורשת תגובה עמוקה יותר ממה שהורגלנו לתת לה.
המבט המושהה מאפשר גם לזהות את הכיעור והעליבות שמתגלים תוך כדי מסע החיפוש המנוהל על ידי ביטון מרציאנו וכוכבי עם מוסק והצלם. המצלמה מגלה שפע של ערים וישובים מוצפות בתי שיכונים חסרי אפיון שהיחס ביניהם מבטל מרחב משותף המאפשר מפגש אנושי ודיאלוג. גולת הכותרת היא המסע לבת ים שמתגלה כעיר סלאמס חסרת מעוף ודימיון.

פנתרים באוהלה של תורה

חלק ניכר מהדמויות שתועדו בצעירותן בועטות בערכים חברתיים חוזרת ומגלה המצלמה בסופו של דבר מחדש באוהלה של תורה. מתברר שאת ההון הפוליטי שלא השכילו הפנתרים לקצור קטפה, לדבריהם, ש”ס, שמצאה את המכנה המשותף שיכול לקרב בין הלבבות. החזרת העטרה ליושנה: שיבה למסורת ולערכי בית אבא. הממסד, שלטענת מרציאנו לא חשש כל כך מדרכי הנועם של הדתיים המזרחיים, נחרד בדיעבד לגלות כוח פוליטי עצום. מה שמרגיז את ביטון ומרציאנו זה ההידמות של ש”ס לאשכנזים החרדים. החיקוי של הבגדים השחורים, המגבעות הגבוהות, הפאות לנשים. העובדה שבמקום לשמור על הזהות המזרחית האותנטית בזיקתה המקורית ליהדות, מחקה ש”ס את האשכנזים וממקמת בכך את עצמה בתחתית הסולם הגזעני שלהם.

האדם שמאחורי הפנתר

יכולת המצלמה להציג את הדמויות, לדובב אותן, להציג את הלהט שלהן, להראות את העוני והמסכנות ואת הדברים עליהם נלחמו מאפשרת לעשות ריווינד היסטורי במקום בו ההיסטוריה הקולקטיבית של יוצאי המזרח הועלמה, רוטשה וטושטשה באמצעי התקשורת הממלכתיים (תזכורת, הבג”צ של ויקי שרון כנגד מיגור המזרחי מהאתוס הציוני ב”עמוד האש”). אי אפשר להתכחש לתמונות הלא מעובדות שצולמו בריל טיים.
קיומו של התיעוד המקורי יוצר נארטיב חדש המתחרה בנארטיב הממוסד שהכתיב תדמית שלילית לפנתרים כדי לנהל אותם ולדחוק את האישו האמיתי. בסיכומו של דבר מה שמאפשר את הדין וחשבון הפנימי היא המצלמה שפעלה ופועלת כנגד העלמת העקבות, ההתכחשות וההתעלמות.
הצלחתם של הפנתרים לערוך דין וחשבון עם עצמם מבלי לקבל את תמונת המצב שהונחתה עליהם מהממסד הובילה לתהליך הארוך והמייגע שבו המזרחים מגדירים את עצמם בחברה הישראלית מול הדעות הקדומות ומרכזי הכוח הקיימים. היכולת להתעמת מול מה שנלקח כמובן מאליו מסכנת את הסדר החברתי הקיים מאחר והיא יוצרת תזוזה ומערערת את המבנה ההירכי והסטטוס-קוו. מצד שני, היא מהווה פתח ליצירת חברה המושתת על ערכים של שוויון וצדק.


“שמעת על הפנתרים?”, יום שני, הערוץ הראשון, 21:30

על הכותבת מירנדה לב

שם העט של שלומית ליר כמבקרת הסרטים של "בננות"

תגובות

  1. ראיתי את הסרט ששודר בעבר בערוץ בריזה, אין ספק שהסרט מותיר תחושה מדכדכת במיוחד, זה לא רק הצילומים בשחור לבן של הבתים העלובים של פעם, זו החזרה לאותו מקום שנשאר כמעט אותו הדבר, וגם התחושה הזאת שהתנועה היחידה שהיתה תנועת מחאה עממית מזרחית אותנטית שהציגה וביטאה עמדות חילוניות ושמאלניות, ברוח מרד תנועות המחאה של שנות
    השישים באמריקה, דוכאה ונמחקה, לא רק על ידי גורמים חיצונים כמו גולדה (“הם לא נחמדים”)[
    אלא על ידם עצמם.

    מבט בצ’רלי ביטון, סעדיה מרציאנו שהובילו את הנס בשנות השבעים וכיום הפכו לעסקנים עייפים, או לחבריהם למרד שחזרו בתשובה והפכו לש”סניקים מעלה בחדות את התחושה שהם תרמו לא במעט להפיכתם לנוכחים נפקדים של החברה הישראלית.

    אז נכון שש”ס לא יכלה לקום בלי הפנתרים, אבל ש”ס היא זו שמחקה בסופו של דבר כל יכולת
    להקים מחדש פנתרים.

  2. אני שומעת פעמונים

    שם הסרט שהוזכר הוא “לאן נעלם דניאל וקס” (ולא וקסמן), ועשה אותו אברהם הפנר.

    דני וקסמן הוא במאי קולנוע ישראלי שאין לו קשר לסרט.

    • פסיכולוג במיל

      יש לך הבחנה חדה שומעת פעמונים רק שברור לי שהכותבת מכירה את הסרט ולכן גם ציינה את שמו במדויק. פליטת הקולמוס (או שמא הטעות המכוונת) מופיעה רק בשמו של הגיבור: וקסמן ולא נראית לי קשורה לשמו של הבמאי הנודע (חמסין) אלא למורה להיסטוריה בשירו של בנאי.

      |בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון. . . . וקסמן עמד בפינה . . . . אנחנו כאן אורחים לרגע, הבט סביב…. אמר לי וקסמן, “זמנך עבר”.|

      בנאי כותב על חוני המעגל והקפיצה בין העבר לעתיד.

      http://www.masa.co.il/mag120/ehudbanay.html
      וממה שהבנתי בזה בעצם עוסק הסרט שמפגיש בין שני תעודים שונים של הזמן.

  3. צב מעבדה

    ביקשתי מאחותי להקליט ולשלוח.

    • מירנדה

      יש משהו בזה שהסרט יעשה את דרכו שוב לשבדיה אחרי שלושים שנה. מקווה שהפעם דרכו תצלח.

      • צב מעבדה

        היי מירנדה,
        אל”ף ידידי משכבר המאמרים בקשר טוב מאוד עם מנהל הסנימטק המקומי שמאוד אוהב סרטים עם ניחוח קונספירטיבי (הוא בעצמו ברח מפורטוגל לפני שנים ועדיין חושב שכל העולם רודף אחריו), כך שאם את יודעת אם יש אפשרות להשיג עותק עם תרגום נשאל את הבחור אם הוא רוצה להקרין את הסרט אצלם בסנימטק (באגודת שוחרי הקולנוע של גטבורג או משהו כזה). אני מאמין שיש סיכוי יותר מטוב.
        תכתבי לי בבקשה לדואל אם יש לך אינפורמציה שכזאת.
        ביי,
        צב מעבדה

  4. צב מעבדה

    אחלה סיפור קצר במאמרים נוספים

  5. כל הכבוד לבננות הלוחמניות שמעיזות לפרסם דברים שקשורים לצדק חברתי. ללא ספק נעשה עוול היסטורי לאוכלוסיה שלמה ולפנתרים היה עוז ואומץ להלחם כנגד זה. מצפה לראות את הסרט ביום שני.

  6. עוד גבר

    תוך התבוננות ברקורד הכתיבה של מירנדה
    ב”בננות” (http://bananot.com/writers/MirandaLev)
    שמתי לב שמחר ה-31 באוגוסט ולפני שנה, חל מועד
    פרסום מאמרה הראשון כאן. בשמי ובשם צוות “עוד גבר”
    הרשי לי לאחל לך מירנדה, “יום הולדת” שמח.

    • מירנדה

      תודה לעוד גבר שזוכר תאריכים – גם הפרחים מאוד יפים. כל הבית בניחוח ורדים. ; )

      • עוד גבר

        תודה, תודה… במקום הפרחים (שלא שלחתי…:-)
        קבלי פרח וירטואלי: ——{—{@
        ואגב אני די גרוע בתאריכים, זה היה ממש במקרה
        ומניסיוני האישי, רוב הנשים שאני מכיר זוכרות
        הרבה, הרבה יותר טוב תאריכים מיוחדים מרוב הגברים
        שאני מכיר וזה מתקשר אצלי לכתבה ב”7 ימים” של יום
        שישי האחרון (עיתון “ידיעות”) על הספר שכתב חוקר
        (אנגלי?) בנוגע להבדלים (הביולוגים) בין מוחות גבריים
        לנשיים – כהכללה. לדעתי הצנועה זה ראוי למאמר
        בפני עצמו…

  7. למען האמת, לסרט הנ”ל, שלו נקשרו לא מעט כתרים במאמר זה, יש אח מוצלח יותר – שמו הוא “פנתרים שחורים מדברים” והוא נעשה ע”י סמי שלום שטרית ואלי חמו. למי שמצליח לשים ידו על עותק של הסרט הזה – הבועט יותר, נוקב יותר ומעניין יותר, מובטחת חוויה מעצימה בהרבה.
    ניתן לשאול את הסרט ב”סלון מזל” המחודש, סמטה אלמונית ת”א.

    • בלונדה

      קראתי משהו די ישן שלו בזמן האחרון. (אלי מבקש שאני אכין לו שיעורי בית… עד עכשיו אלו היו שיעורים מסוג אחר. איך שחיים זזים)
      ישן ומעניין.
      הוא טוען שם, שכל התנועות המזרחיות, מקפלות את הדגל בכל פעם שיש איום צבאי כזה או אחר על המדינה. כך הפנתרים ב- 73 וכך ש”ס שקיפלה את אוהל שאגת האריה בפרוץ אינתיפאדת אל אקצה.
      קונספירציה – זאת דרך בטוחה ופשוטה, לחמם גבול, בכל פעם שיש תביעות מבפנים.
      סמי, דווקא מאמין שחיבור בים מזרחיים ופלשתינים ישראלים, הוא שיביא שינוי.

      ואני מאמינה לו.

      • הפנתרים לא קיפלו את הדגל ב-73 אלא הנושא חזר ונדחק לשוליים מפאת המצב. גם ש”ס לא קיפלה את האריה אלא האריה הושם תחת סוגר ובריח והתנועה ספגה הפסד פוליטי שהוציא אותה לפסק זמן מחוץ לזירת המשחקים.
        ובשיא הרצינות, מה בדיוק הקשר בין המזרחים “לפלשתינים הישראלים” (-ביטוי נואל כשלעצמו)?

    • מירנדה

      אורה,

      מרתק איך נעשו שני סרטים על אותו נושא בדיוק אחרי שלושים שנה. הדבר המטריד בסרטו (המצוין) של מוסק זו העובדה שלא תמיד הזמן פועל לטובה.
      כדי למנוע את מעגליות הזמן שבה העני נשאר העני, המזרחי נשאר בשוליים והחברה שלנו עדיין לא מפגינה כבוד לזולת נדרש שיתוף פעולה בין אנשים עם דעות שונות, בין יוצרים שונים. נדרש פרגון.

      בהצלחה עם הסרט

  8. אמרלד פורסט

    שמתם לב שהסרט של מוסק נעלם באורח פלא ממזוודתו, ויחד אתו הועלמה מתודעתנו מצוקת המזרחים. ובהזדמנות חגיגית זו הגן השלטון על עצמו, כי הרי הפנתרים וחבורתם הם לא משלנו.
    אבל מדוע הועלמה מידיעתנו בתו מחוץ לנשואין של ברק? האם משום שהוא משלנו? ויש להגן על השלטון מפני אלו {פשוטי העם} שלא צריכים לדעת.
    הסרט הפנתרים כפי שמציגה אותו בצורה מרתקת מירנדה, רלוונטי גם בזמננו .
    הגיע הזמן שאלו שלא משלנו יהיו משלנו. סיקרנת אותי מירנדה. {נחמד שהסרט חוזר לשוודיה , יש יד מכוונת , זו שהעלימה וזו שמחזירה ..} תודה לפנתרים ולמוסק שהעלו לסדר היום את הנושא.

    • מה הקשר לבת הלא חוקית של ברק?

      בשביל להגניב פיסת רכילות (פיקנטית בפני עצמה) אתה שותל אותה בתוך קונספירציה של השלטון, האמת היא, שלעיתונות בישראל אף פעם לא היה עניין להציג את המנהיגים שלנו במערומיהם (תרתי משמע) וכך הושתקו הטרדותיו המיניות של איציק מרדכי במשך שנים למרות שכולם ידעו, אולי זה בגלל חשש שמי שיגלה דברים יגלו עליו דברים, ואולי סתם בגלל שזה לא נורא רלוונטי.

      בלי שום קשר מסכימה לחלוטין למידת החשיבות של העלאת נושא הפנתרים שוב, למרות שכפי שכתבתי למעלה חלק גדול מההשתקה של הנושא נעשתה על ידי הפנתרים עצמם שהטמיעו עצמם כעסקנים דרגה ז’ חזרו בתשובה או פשוט התייאשו.

      • אמרלד פורסט

        Alma , הערתך צודקת לחלוטין לא היה מקום להערה .
        מומלץ בחום להוריד את התגובה הנ”ל.
        יחד עם זאת עדיין מנקרת התחושה של אלו משלנו ולא משלנו.
        {לצורך העניין ביבי הוא לא משלנו}
        הפנתרים והמזרחים עדיין לא השכילו להבין ולנצל את כוחם. אבל אולי בעתיד עוד “כוכב נולד”.{בחינת ההמון קובע }
        ברכות למירנדה ליום הולדת שנה לכתיבתה במדור. לעוד גבר שזכר. ולצב יבשה על פועלו באדמת נכר שבדיה.
        הכתבה על המוח הגברי והנשי הייתה משעממת להפליא, גם אם יש בזה משהו.

  9. אחת העם

    הסרט נגע ללבי, כמה עצוב שגם היום האשכנזים המתנשאים, והמזרחים המשתכנזים הרוחצים באמבט שמנת לבם אטום למצוקות.
    האמירה של סבג שההרואין והסמים הכבדים הינם תוצאה של הקונספירציה של המשטרה והממשלה כל כך עצובה ונכונה. כמה קל לשלוט במסוממים הללו.
    זוכרים שבארצות המזרח לא היו סמים או זונות ?
    אבל הגולם יקום על יוצריו.
    סעדיה מרציאנו וצרלי ביטון אנשים אמיתיים ומדהימים.
    צרלי נהדר שהצלחת.
    סעדיה מרציאנו נהנתי מכל משפט. אהבתי במיוחד את הביקורת על האדריכלים, אין נשמה בבטון ובשיש אבל יש כסף…

    • אשכנזיה מתקנת

      בארצות המזרח היו סמים וזונות גם יחד

      • אחת העם

        סתם חומר למחשבה
        בארצות המזרח כמו במערב היו מים לחם שמן ומלח .
        היהדות ככלל התאפיינה בחיי הילה עשירים ומלוכדים ראה ועד ארבע הארצות בארצות אשכנז וארגון חיי הקהילה בארצות המזרח.
        ככלל הן במזרח והן במערב לא היו בקרב היהודים חיי פשע כמו סמים זנות וגנבה כמו בארץ.
        מה קרה מה עשתה העליה לארץ הקודש לעולים.
        ראית את הסרט? אלו היו החיים כשכשהיה נוח שלחו אותם למוסררה. כשהאדמה היתה יקרה טדי קולק זרק אותם משם .
        בתל אביב ציץ השקיע בצפון {גנים מזרקות טיילת המנציחה את שמו בחייו מגרשי ספורט.} אבל מה עם שכונת התקווה וסלמה?

        לאחד משלנו, באמת מפתיע האם עדיין מפחדים מהפנתרים?

        [נכון יש פרק דרום אבל הרבה אח”כ. ואת תיכון י”ג שבשכונה סגרו.}

  10. אחד משלנו

    מירנדה, כצפוי כמעט אף בננה לא ראתה את הסרט בעקבות הכתבה שלך – לא כל שכן בחרה להגיב. כמי שקרא כמה מהביקורות שלך, הפתעת אותי מספר פעמים כשהצלחת לגרוף תגובות בנושא שונה מחדוות הפילים ואנקת הרווקות — שלא לומר הדיון המלומד על המזרחיות בעקבות סימה וקנין.

    אני מניח שזה רק אומר שלא כל קלף ביד שלך הוא קלף מנצח…. או אולי כשאין פילים הרווקות שותקות.

  11. נסיך החלומות

    כנראה שהפנתרים היו האנשים הלא נכונים במקום הנכון.
    תופעה זו המשיכה עם ש”ס שעל גב המרד דאגה בעיקר למקורביה,
    והקשת הדמוקרטית המזרחית שמעדיפה לנכס את המזרחים לטובת השמאל הקיצוני על פני טיפול ממוקד בהם.
    כנראה שלא תהייה מהפכה אמיתית ונמתין לזמן שיעשה את שלו.

    • אחת העם

      למהפכות לא ממתינים מהפכות יוצרים .
      הפנתרים היו האדם הנכון במקום הנכון בתקופה הלא נכונה. {שלטון מפא”י}
      למהפכות לא מחכים מהפכות יוצרים . אפשר אגב מהפכה שקטה ראה ידידנו הרצל. שהרי
      “אם תרצו אין זו אגדה”
      ש”ס חוללה מהפכה אדירה בשלב א: חינוך לילדים במקום סמים ברחוב.
      חבל על ההשתכנזות כנראה גברים בשחור זה מה שהולך היום. לפחות הרב עובדיה נאמן לעצמו . מה עם מאמיניו?
      מרצינו וצ’רלי תתעוררו מחכים לכם. מה סיימתם את התפקיד והלכתם לישון . עשיתם הרבה אבל עוד נכונו לכם ימים רבים.

      • לוכד

        זה מאוד מוזר שהכותבים כאן, אנשים נורמטיביים ברובם, מביעים תמיכה בחבורת עבריינים ופושעים עזי מצח שניסו לתלות את הניוון והאפסיות שלהם בקולר העדה האשכנזית והממסד. האנשים האלה הם מסיתים גזעניים (אני זוכר טוב מאוד את ההתבטאויות של כוכבי שמש כנגד העולים החדשים), עבריינים ופושעים. מקומם הוא בבית הסוהר וזה שחלקם הצליח להשתקם (“להשתכנז”) מהווה אות כבוד לחברה שלנו.

      • נסיך החלומות

        אחת העם יקרה.
        הלוואי והיה הרצל מזרחי הלוואי והייתה מהפכה שקטה.
        היא הייתה משיגה הרבה יותר.
        מי המקור שלך למהפכה ? מי יניף את הדגל ? אני לא רואה אף אחד.
        יש לי כבוד לצעקה הראשונית אך בסופו של דבר כתפהם היו צרות מלשאת
        אין טעם לפנות אלהם. מה גם שהרקורד האישי שלהם לא מזהיר בלשון המעטה.
        את רוצה מהפכנים ,ם לא הכתובת.
        ש”ס דוגמא רעה שמכרה את בכורתה(המנדט האדיר שקיבלו) תמורת נזיד העדשים והכסף.
        אילו היו שמים מאמצהם בחינוך מדעי הדברים היו נראים אחרת.
        אין לי בעיה עם מזרחיים,”משתכנזים”,אשכנזים.
        יש לי בעיה עם חוסר מוטיבציה,שקיעה ביאוש והאשמות שלא מובילות לשום מקום.

        אני מעדיף תוכנית שקטה פשוטה לא מהפכנית לחינוך ויזמות עם מדדים ברורים ומעקב שנתי.
        ודגש מיוחד על חינוך מעולה בגיל הצעיר שיקנה כלים להתמודד מאוחר יותר.
        חלק גדול מהמשתמטים “מטעמי מצפון” לדוגמא ניתן להפנות למטרה זו.
        חלק מכספי ש”ס,קיצוץ בגובה משכורות מנופחות בשוק הממשלתי.(למה צריך שני שרי אוצר?)
        וכן הלאה…

        • לוכד

          חינוך מדעי וחינוך חילוני בכלל מנוגד לערכים הלוונטיניים שהפנתרים וש”ס מנסים לשמר אצל האוכלוסיה המזרחית.
          זה נקרא אצלם “להשתכנז”. אני זוכר מצוין את הוויכוח שניהלתי עם מרצה מזרחי באוניברסיטה שלי שטען נגד כפיית הערכים האשכנזים על הציבור המזרחי. שאלתי אותו היכן הוא קיבל את החינוך המצוין שלו שאפשר לו להתקבל לאוניברסיטה והוא נקב בשם של אחד הקיבוצים המוצלחים בצפון הארץ שבו הוא היה ילד חוץ. בתגובה שאלתי אותו איך הוא מעז לצאת כנגד אנשים שעשו אותו ל”מענטש” ותשובתו היתה שתיקה רבתי.
          לשלוח סרבני מצפון לעיירות פיתוח? האנשים האלה ראויים לכלא אך לא לעונש מוות.

          • אחת העם

            “הם עשו אותו למענטש”
            “בזכותם התקבל לאוניברסיטה”
            לא הוא לא התקבל בזכותם ולא הם לא עשו אותו בן אדם – כלומר לפני שהגיע לקיבוץ הוא היה תת-אדם.
            כל הכישרונות והיכולות היו שם אצלו. אבל החינוך קובע.
            נשאלת השאלה מה רע בחינוך באזור מגוריו ומה טוב בחינוך בקיבוץ?
            1.מקום מגוריו שכונת עוני מצוקה אין חדרים אין שולחן כתיבה וכמובן אין אוכל. לפני שממלאים את הראש ממלאים את הבטן.
            2. הורים קשיי יום שאיבדו את מעמדם כראש המשפחה והפכו אבק אדם בארץ.
            למה? 2.1 השפה השלטת במסדרונות השלטון אידיש.
            2.2 אם אין לך צ’טלה,פיתקה (פרוטקציה} מקסימום ישללחו אותך ליערנות או
            לסיקול אבנים.

            2.3 בתי הספר- בתי הספר גרועים: מורות חיילות ולא מיטב המחנכים,
            ראה מי היו המחנכים ב”אוולינה דה רוטשילד” ו”בגמנסיה הרצליה”
            מה היה מספר התלמידים בכיתה בשכונה וכמה בקיבוץ?
            למי שלא זוכר , כדאי לצפות בתערוכת הצילומים של סוסקין במוזיאון
            תל אביב ויראה את בתי הספר המדהימים {ברוב המקרים מטופחים
            יותר מבתי הספר כיום}
            מורה ומחנך טוב הוא המפתח להצלחה.
            מה היו הציפיות מהתלמיד במקרה הטוב 0
            בוגרי בתי הספר הופנו לנגרות רתכות , צווארון כחול
            מקצועות צווארון הלבן היו שייכים לאליטה.

            תקצר היריעה והזמן

            • לוכד

              העולים מרומניה ומפולין הופנו אל אותן המעברות ועיירות הפיתוח אך יצאו משם מהר מאוד הודות לשאיפה שלהם להתקדם. המזרחים נשארו בבוץ רק בגלל הפטליזם שלהם. לא כל האשכנזים למדו בבתי הספר המעולים שהזכרת, רובם למדו בבתי ספר רגילים ופשוטים.
              וכן, מדובר בסדרי עדיפויות. אצל היהודים שהגיעו מרוסיה לארה”ב בסוף המאה ה19 הלימודים עמדו לפני הבטן. ההורים עבדו 18 שעות ביום כדי שהילד ילמד באוניברסיטה הכי טובה, והתוצאה ידועה. יהדות ארה”ב היא הקבוצה האתנית המשכילה ביותר בעולם אחרי יהדות בריה”מ הארופית.
              גם אני גדלתי בשכונת עוני ומצוקה, אך במקום ללכת לעשן סמים ולעשות חרקות ישבתי ולמדתי, בנוסף על כך שעבדתי כל יום מגיל 15. הכל עניין של רצון, כי הכישורים דומים. המוח שלי לא שוקל יותר משל אף אחד אחר.
              תנאי הלימוד ב”חדר” היו גרועים אך למרות זאת יצאו משם סטודנטים שמילאו את הפקולטות הטובות ביותר בארופה, מה שאילץ את השלטונות המנוולים להגביל את כמות היהודים.

              • נסיך החלומות

                מה קורה כאשר מי שניצב מולך אינו אויבך אלא ידידך שלכאורה זהה לך בזכויות אך למעשה מקבל עדיפות עליך.
                ואני בספק אם הם הופנו לאותם עיירות פיתוח.
                שילוב של תנאים לא הוגנים,השפלה אמיתית ובוטה ,הרגשת בגידה מצד האמורים להיות אחיך
                ופטליזם גם הביא לכך.
                יש עניין של אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה-הדור השני ממשיך לדשדש.

                אני מנתח מנקודת עבר ועתיד

                עבר
                —–
                מה שהיה היה
                יש לנתח יותר מקרים כמו מוסררה וטדי קולק.גניבה של רכוש של עולים ע”י
                פקידים ממשלתיים וכן הלאה.
                יש לחפש סיפורים אישיים מעבר לעוד פעם הפנתרים ודומהם שנלעסים שוב ושוב.
                ישנם מצמררים יותר גם אם הם פחות רעשניים וטלויזיונים.

                אחת העם את נמצאת שם ללא הצעה ממשית כיצד להחלץ.

                אך זה הרבה פחות חשוב.

                עתיד
                ——
                אני עם הלוכד כאן.
                להפתר מפטליזם.
                להבין שהם מתמודדים מנקודת התחלה נחותה יותר כלכלית אך להגיד בפשטות אני אתאמץ יותר. ולנסות לדחוף תוכניות כמו זו שהצגתי לא באלימות אך בעקביות.לשם כך יש בחירות ולחץ פוליטי.

                • אחת העם

                  נסיך החלומות,
                  העבר המוצג בדבריך יש בו מן האמת.
                  לא התכוונתי להציג פתרונות , ההצעות שהצעת נכונות. חדל פטליזים ויחי המאמץ והעבודה האישית.

                  לוכד , תגובתך הייתה צפויה, נכון עולי רומניה ופולין הגיעו לאותן או לחלק מהמעברות .
                  נכון הייתה להם מוטיבציה אדירה ורצון להחלץ נהדר שעשו זאת. אבל..

                  חידה
                  שני לובשי שחור מגיעים למשרדו של שר המשפטים
                  האחד סיים למודי משפטים והשגיו נאים
                  השני סיים משפטים בהצטיינות
                  שניהם שרתו בצבא.
                  שניהם חושקים במשרת מנכ”ל המשרד.
                  הראשון לבוש שחור סטייל שינקין ורעהו בסגנון חרדי
                  מי יקבל את המשרה?

              • צב מעבדה

                לפני שבועות מספר דנתי עם תות גינה על נושא דומה מאוד. היא הציגה עמדה מאוד דומה לשלך ואני טענתי שההתקפדות בתוך העוני וצעקת ‘אני מסכן, מגיע לי!’ היא לא תוצר של היותם מזרחיים אלא תוצר של תרבות עוני.
                זו לא תופעה יחודית למזרחיים אלא רחבה הרבה יותר ומוכרת מאוכלוסיות עניות בכל העולם. הצעתי גם הסבר למה הדבר התרחש אצל המזרחיים ופחות אצל האשכנזים. תוכל לקרוא את הדיון המלא שמתחיל בקישור
                http://bananot.com/articles/681#rem43462

                אם השארתי שם נקודות פתוחות או לא ברורות אני סומך עליך שתביא אותן לתשומת ליבי.

                אני מנצל את ההזדמנות לתקן משפט שבו הזכרתי בטעות שתחום המושב חדל לפני בערך מאה חמישים שנה, נדמה לי שהוא חדל עם המהפכה הקומוניסטית ב 1917. (בינינו, מה הן 60-70 שנה?)

  12. שרון שביט

    מירנדה,
    כמפיקת הסרט ריגש אותי מאוד לקרוא את ביקורתך על הסרט. כולי תקווה שהסרט יגיע לכמה שיותר צופים בארץ ובעולם. מצערת אותי תגובתו של “הלוכד” (למה הוא לא כתוב את שמו האמיתי? מתבייש?). ידוע שחיים ביננו אנשים אטומים, יהירים – בלי שום הבנה בסיסית של המרקם החברתי בישראל. מדובר באדם בעל דעות השייכות למשטרים אפלים.

    אנו מקבלים תגובות נפלאות על הסרט ממאות אנשים שבכו התרגשו ורותקו למסך.
    אני גאה ומודה שהזדמן לי להכיר מקרוב את גיבורי הפנתרים: כוכבי שמש, צ’רלי ביטון וסעדיה מרצינו.
    תודה לך על הכתיבה המרתקת.
    הזמנתי להקרנה בתל אביב כ30 עיתונאים את היחידה שבאת. לי זה אומר הכל.
    “שמעת על הפנתרים?” הוא מסמך היסטורי חשוב שעוד ידובר בו רבות.
    שרון

    • אחת העם

      שרון,
      בהצלחה !
      הזרעים שזרעתם ‘ילכדו’ את טיפות הטל ואלפי פרחים בשלל גוונים יפרחו.

    • לוכד

      השם שלי הוא אלכס בנדרסקי ואני הוא העורך הלשוני של האתר, סטודנט לתואר שני באוניברסיטת חיפה ומתרגם ספרות רוסית. לא ראיתי את הסרט ולכן אני לא יכול להתייחס אליו ספציפית, אך עצם ההתייחסות לחבורת פושעים בצורה חיובית פסולה בעיניי.
      אני לא יודע אם ערכת תחקיר מקיף די הצורך על הכנופיה הזו, אך כמה התבטאויות של חבריה היו צריכים להדליק נורות אדומות. די בהתבטאותו של מר כוכבי שמש בדבר טרנספר שיש לערוך לעולי בריה”מ אל ארצם הישנה כדי לדעת במי מדובר.
      לא קיבלתי כל התייחסות לדבריי כי אם התקפה אישית, אבל זה היה די צפוי מלוחמי ה”מאבק החברתי” שהוא כה טרנדי בימינו.
      בכל מקרה, אני מאחל לך הצלחה בסרטייך הבאים.

      • סוניה

        אלכס מה נאה שבחרת לצאת מהארון ולהציג את עצמך קבל עם ובננות. דרך אגב, אתה מודע לכשל ההגיוני בדבריך?

        1. אתה אומר שמי שטוען אמירות כוללות וגורפות מקומו בבית הכלא.
        2. האמירה הזאת כללית וגורפת.
        3. מקומך בכלא.

        אני גם לא ממש מבינה מאיפה עזות המצח לקרוא לחבורת רפורמים חברתיים חבורת פושעים. הם בטח לא יותר פושעים מאהוד ברק וכספי התרומות. בטח לא יותר פושעים מקולק והאדמות שנגזלו מיושביהם לבניית הסינמטק, בטח לא יותר פושעים משפירא ועוד, ועוד ועוד.
        תקן אותי אם אני טועה אבל אנחנו מוגדרים כדמוקרטיה שבה הזכות הבסיסית היא זכות הדיבור.
        אם היית טורח לראות את הסרט היית רואה אנשים ישרים שפעלו רבות למען קידום נושאים חברתיים.
        חוסר הפתיחות שלך והנטיה לממסדיות כגוף מעניש שייכים למשטר אחר. לא נאור ולא דמוקרטי.

      • שמטוב

        ההכללות שאתה חוטא בהן, ההעלבות הקטנוניות, חמת הזעם הצדקנית שלך והאגו
        הקטן והרגיש שלך מאד מרגיעים אותי, כי הם מוכיחים שוב שלבורות מתלהמת וצווחנית
        אין גוון עור ספציפי.

      • טרוצקי

        אלכס הנכבד.
        סטודנט לתואר שני ,רצוי שיקרא את הבבליוגרפיה לפני שהוא מגיש עבודה. המינמום המצופה ממי שמתיימר להיות משכיל לראות את הסרט לפני שהוא שופט .
        הבנתי שהושפעת מהדיקטטורה ברוסיה! “כנופיות” ובנדיטים היו שם לרוב.
        דמוקרטיה זה לא בשבילך, הכתרת את הפנתרים בתואר “פושעים” ולפיכך, אתה גם השופט וגם התליין.
        סבר את אוזנינו, מה היה פשעם? מה יש לך נגד ההגדרה של סוניה :”רפורמים חברתיים”? צריך להיות מהפכן רוסי על מנת לקבל הכשר?
        לפני שאתה עונה תקדיש את השבת למחשבה.
        שבת שלום!

        • צב מעבדה

          אם הפנתרים אכן אמרו שיש לטרנספר את העולים מחבר העמים חזרה לחבר העמים אז כן, אני מצטרף בכוונה מלאה ובגאון ללוכד.
          מקומם של אנשים שיכולים להוציא משפט כזה מהפה הוא לא כאן, צריך לטרנספר אותם לארצות שמהן הם באו! ;o)

          אם אלכס טועה והם לא אמרו את זה אז יש על מה לדבר ושווה לראות את הסרט (אחותי הקליטה ואני אקבל אותו בטח עוד איזה חודש…)

          • טרוצק

            צודק. אלו משפטים שמקומם לא יכירם.
            ניתן להם את הקרדיט שלא אמרו את אשר מיוחס להם {יש אסמכתא?}

  13. נשמע מעניין. מישהו יודע מתי אם בכלל השידור החוזר?

  14. שרון שביט

    שידור חוזר מחר שבת ב10:00 בבוקר בערוץ 1.

    אלכס מומלץ מאוד שתצפה.

  15. שרון שביט

    מחר שבת בשעה 10:00

    אלכס מומלץ בשבילך ביותר.

  16. שרון שביט

    מחר שבת בערוץ1 ב10:00 מומלץ עבור אלכס.

    • לוכד

      ואכן, כצפוי, מדובר בסרט תעמולה כנגד הממסד והעדה האשכנזית. אין בו מילה אחת של הצד השני, האנשים הנורמטיביים בעלי ערכי העבודה והלימודים שעומדים נדהמים בראותם את פסטיבל הבכי ויללות שנמשך כבר חמישים שנה.
      כל הסרט עסק במפגש מחודש של חבורה עלובה המורכבת מעבריינים, נרקומנים, חולי נפש, חוזרים בתשובה וחברי כנסת לשעבר במפלגות לאומניות ערביות. מה הם מציעים? מה הפתרון של הפנתרים? לאורך כל הסרט לא שמעתי מילה אחת על חינוך ועל הכשרה מקצועית. אם על השלטים שלהם היו מופיעות דרישות לפתיחת תיכון עיוני או מדעי בשכונה וחלוקת מלגות לילדים, אני הייתי מצטרף להפגנות האלה. ואם יתחילו לספר לי על תנאי מחיה שמונעים לימודים אני אספר על תנאי המחיה בשטעטעלך היהודיים במזרח אירופה ובלואר איסט סייד בניו יורק, מקומות שיצאו מהם מנהיגי האינטלגנציה העולמית.

  17. אסנת טרבלסי

    הדיון הציבורי בארץ הינו נחלתן הבלעדית של תוכניות טלוויזיה פופוליסטיות – דמגוגיות. אמצעי התקשורת ממשיכים להיות בעלי השפעה מכרעת על קביעת סדר היום הציבורי.

    החלטנו לנסות ולהחזיר לעצמנו את רשות הדיבור.

    כל מפגש בעשרת ה”מפגשים מזווית כהה” יפתח בהקרנת סרט תעודי או עלילתי. לאחר ההקרנה יתקיימו פאנל ודיון פתוח בהשתתפות פעילים, חוקרים, יוצרים, אנשי תקשורת והקהל.

    “מפגשים מזווית כהה” יתמודדו עם שאלות הנוגעות בהויתנו החברתית, הפוליטית והתרבותית וזאת מנקודות מבט אנטי-ממסדיות ואנטי-קולוניאליסטיות. הפאנלים בסדרה יעסקו, בין השאר, בסוגיות יהודים-ערבים או מזרחים?; פליטי 48; של מי הצבא הזה לעזאזל; הפוליטיקה של החינוך; מזרחים בתקשורת ותקשורת מזרחית; הגדנה לי אחיותי – מה הקטע של הגבר המזרחי?; תרבות מזרחית–תרבות ערבית; מזרחיות בקולנוע – טריטריה מזרחית או ישראלית? ועוד.

    הינכם/ן מוזמנים/ות למפגש הראשון בסדרה שיתקיים
    ביום ה’ 11.9.03 בשעה 21:30 סינמטק 1 שפירנצק 2 תל-אביב שכותרתו:

    “מחאות מזרחיות – סיפור הצלחה בלתי אפשרי?”

    הקרנת הסרט: “דוד בן הרוש”
    (מנהיג המרד בואדי סאליב)
    במאית: נגה גמליאלי
    יוצרי הסידרה “הכל אנשים”: ענת זלצר, מודי בר-און
    באדיבות הטלויזיה החינוכית
    וידאו, “52

    הסרט הינו רשומון העוקב לפי ימים ושעות אחר אירועי המרד בואדי סאליב במשך 30 יום בקיץ 59′. המעקב מתחיל בהתארגנות סביב דוד בן הרוש כמנהיג בואדי דרך המעצרים, המשפט ותוצאותיו .

    פאנל בהשתתפות: איילה סבג מרציאנו – ממנהיגות האמהות החד-הוריות
    כוכבי שמש – ממנהיגי הפנתרים השחורים
    יהושע פרץ – מנהיג מאבק פועלי נמל אשדוד
    סיגל הרוש – פעילה חברתית-פוליטית
    מנחת הדיון: תקוה לוי – מנכ”ל הל”ה למען החינוך בשכונות ובעיירות הפיתוח

    מארגני ויוזמי המפגשים: תקוה לוי, ד”ר משה (שיקו) בהר, אביטל מוזס חיים, איריס מזרחי ואסנת טרבלסי בשיתוף סינמטק תל-אביב.

    מחיר כרטיס כניסה: 30 ש”ח

    • לוכד

      האם תתנו זכות דיבור גם לאנשים המתנגדים לדעות “חברתיות”? לאלה התומכים במפלגת שינוי ובתוכנית הכלכלית?

      • אסנת טרבלסי

        ביום שבו שינוי יתנו במה למזרחיות/ים דמוקרטיות/ים, תחזור אלי…

      • טרוצקי

        אסנת,

        הלוכד שאל אותך שאלה ענינית.
        אם את וחברותיך טוענות לקיפוח . אז אולי תתנו דוגמא אישית ותתנו במה לאלכס ולאחרים שחושבים אחרת מכם .
        חשוב שיהיה דיון אמיתי . יש אפליה צריך רק לחשוב אחרת לא לצעוק מקופח ומסכן אלא לפעול גם רב שיח הוא פעולה. במקום רק להתבוסס בביצה הטובענית.

      • אלמוני

        על זה נאמר באתי והבאתי איתי את הדעות מהבית. הדעות שלך נשמעות לי מוצקות מבטון. אף אחד לא יזיז אותך ממה שאתה חושב או אולי ממה שאמרו לך שצריך ונכון לחשוב…
        אם ראית את הסרט ולא הרגשת כלום זה לא סימן טוב. מצד שני אולי אם תבוא עוד תהפוך לפנתר. פנתר לבן אבל פנתר.

        • בנושא הזה בגלל שיש לי ידע היסטורי על קבוצות אתניות שהיו במצב הרבה יותר גרוע אך הצליחו לצאת ממנו, והעובדה שמגיל 7 עד גיל 24 חייתי בשכונות עוני ומצוקה וראיתי את הפטליזם, העליבות, חוסר המוטיבציה, הבטלנות, הפרזיטיות ושאר דברים נחמדים.

    • מירנדה

      נשמע לי מרתק. זה הזמן ליצור סדר יום חברתי חדש.
      מקווה שבין אלו שהשתתפו בדיון על הסרט של מוסק והמגיבים למסע הקסם של סימה וקנין יבואו אנשי האתר. אני אהיה שם.

      מירנדה

  18. טרוצקי

    לאסנת,
    מה קרה נגמרו לך המילים?

    ללוכד
    על זה נאמר ידע הסטורי +ידע אישי.

    נכון אדם צריך לקחת את גורלו בידיו.

  19. הבנתי שהערב האוסקר הישראלי – שאלה קטנה האם מירנדה בין חברי האקדמיה?

  20. בת ישראל

    אם לגולדה סלחו ואף למפא”י, האם תסרבי לסלוח לי? אנא צרי קשר .
    יעל בת ישראל .

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *