בננות בנות שמרשות לעצמן
נישאר לי לאהוב אותך מילולית
מרחוק
להקיף אותך במילים אהובות
להשכיב אותך במיטה
על מצע של מילמולים רכים
ולנשק אותך אותיות דבש
בכל המקומות
מרחוק
להקיף אותך במילים אהובות
להשכיב אותך במיטה
על מצע של מילמולים רכים
ולנשק אותך אותיות דבש
בכל המקומות
@
הוא מוציא ממני
אשה ענקית
חוצה את הכביש בצעד
מסתכלת למטה רחוק על המדרכה
כמה הקטנתי את עצמי שנים
@
אולי אפסיק לכתוב
מילה מעולם לא היתה
צל חיוור
אהבה
השני מאד מעניין, מעבר למשמעות
בשורה האחרונה, אהבתי את הדימוי
של הענקית שחוצה את הכביש בצעד (אחד).
מינימליסטי, אבל רב משמעות…
יפה. נעמי כזה.
מקסים נעמיל'ה
אוהבת תשירים שלך
נשיקות
על הראשון-מקסים מאושר הגבר שזכה לאהבה כזו אמיתית ונדירה,
השיר השני-אליו הכי התחברתי-כמה נכון נראים הדברים ממרחק של זמן,ואינשאללה שרק נגדל ונצמח.
השיר השלישי-גרם לי לחשוב על כוחה של מילה לכותב,את בחרת יפה ובכשרון גדול את מילותייך,מקסימום של מינימליזם-מעולה!
אשמח אם תקראי את אחד משירי שנקרא-"הלוואי והייתי"שמופיע באתר "במה חדשה"ושם היוצר הוא-"אורטלגבאי".
תודה על היופי!
השני מצוין, מצוין…
הצטמררתי.
ינעמי, תודה
אהבתי מילולית את השיר הראשון ואת ההתמללות שבו
אהבתי רגשית את השיר השני והוכאבתי את כאבו
ורבות הפצרתי כי לא תתקיים נבואת השיר השלישי. מילה מעולם היתה ואנא – עוד היו תהיה.
והא לך, נעמי, שדה תרומות פרי ידי:
כשאני אומר אהבה
את נפתחת
את מתרככת
אני פורץ ממולח
אל תוכך
מהר
לפני שתאמרי אהבה
ואני אסגר
***
לילות רבים טוו
המלך השחור
והמלכה הלבנה
את שטן אהבתם
ובלילה ההוא,
כשהתגלמה האהבה,
המשחק תם
ולוח הלב נותר
מיותם
***
בא אלי,
למה תכווץ גבות
כשעת שעשועים עכשיו?
אינך מרגיש? הולם לו בליבות
אביב. סחרחר ראשי המאוהב
ש-אל תאמה דבר
נמשיך נתגל ביו עשבי בר
כזבובים מזמזמים הוזים
בין גבעולים מתמזמזים
נדלוג במצהלות, נדהר
מראש ההר לעוד ראש הר
מבושמים כשיכורים
נרוץ, נבואה בשערים
אה, ריח מנטה
מי המפל
זלוגי גופף המעורטל
מחלחלים. בואה עדי!
ידי
תחת ירכך
ידיך
בין שדי
איבר לאיבר מכל עבר
ייצמד
עד קריאתו של הגבר
תהדהד
===
מוגש לנעמי בחיבה והערכה
והנה עוד:
http://stage.co.il/Authors/OrNahar
איזה כף לי
שאני יכולה מכאן,לקרוא מה שכתבת.
ואני כ"כ אוהבת.