שלי יותר גדול

תחום תרבות הפנאי הגברית פורח. לאחרונה נוסף מגזין “בלייזר” מבית ידיעות אחרונות לשלל המגזינים המיועדים למין הגברי.
יש להניח כי המוציאים לאור דאגו לערוך תחקיר מעמיק לפני תחילת הפעילות, תחקיר בו מוגדר קהל היעד באופן פרטני על שלל מנהגיו, רצונותיו ויכולותיו. ואם כך הוא הדבר, אזי הבריף של חקר השוק על פי התוצאה המוגמרת, נראה כך:

“דרייב” – גברים לא יודעים לקרוא

המסקנה הראשונה המתבקשת מעיון במגזין הרכב והפנאי היא שגברים לא יודעים לקרוא.
מנהל שיווק חלק לשון היה ודאי פוטר אתכם בצירוף מילים כגון ‘עושר חזותי’, אני אומרת – בליל חסר טעם של אימג’ים ששלח היצרן/יחצן למערכת. חוברת לילדים לקויי למידה.
ממש כמו ספרים מאוירים לפעוטות, בהם ציורים מקסימים של חיות, כך גם המגזינים המפוארים שלנו: תמונות. סגרי את המגזין ושאלי את בעלך “איך עושה ג’יפ של איסוזו”? הוא יוציא קול שמתאים בדיוק למנוע הנכסף, ובזה קנית את עולמך בשלושים שקל. ע”ע ‘ההתפתחות הקוגניטיבית של בני החמש’.

“בלייזר” – “אתם לא צריכים את המגזין הזה”

דבר העורך. מה הוא רצה לומר בעצם, שהמגזין שלו הוא מותרות? הוא מיועד לנהנתנים?
המגזין, כולו מחושב ומתוכנן בקפידה, מביא לעולם הפנאי הגברי סקירת גאדג’טים, כלכלה, ספורט, סקס ואופנה. גם כאן ישנו ניסיון לחזק מספר סטיגמות מתוך העולם הגברי תוך התעסקות ברכב, נשק, פורנו, וויסקי ואווירונאוטיקה, אך גם נבירה זו בערכים הסו-קולד גבריים נעשית בחן. מה זה חן? חן זה כשמגיעים למקום הנמוך של “אוקיי, נעשה גם טור סקס קבוע” ובמקום עוד טור מחורבן, של יועץ שהתנסויותיו המיניות מספרן כמספר המילים בכותרת הכתבה, אנו מקבלים המלצה אמינה שלא לצרף פרטנר שלישי למיטתנו.

העולם הגברי – כך נמכור עיתון

גברים אוהבים סטטוס – לפחות כתבה אחת הקשורה לניהול או כלכלה.
גברים אוהבים צעצועים – כתבה שתיים על גלגלים.
גברים אוהבים צעצועים – כתבה שתיים על גאדג’טס.
גברים אוהבים צעצועים – כתבה שתיים על ציוד.
גברים אוהבים אתגרים – קצת ספורט לכרס שמעולם לא זזה מהבית.
גברים נוטים לפתח תחביבים מרתקים – אלכוהול, קולנוע ביתי וסיגרים.

מה עם איזה עצם קטנה לכלב?

אין ספק שמגזין כמו “בלייזר” היה יכול לרתק נשים רבות שאינן מחפשות רק טיפים לאיפור או רכילות זולה. נשאלת השאלה מי קבע את תחומי העניין הגבריים? מי אמר שבמגזין גברי לא צריכה להיות ביקורת תאטרון ובמגזין נשי לא צריכות להראות מכוניות, ומה היה קורה אם נשים היו סוף סוף מקבלות מגזין עם ביצים?

על הכותבת חגית גל

אשת פרסום במקצועה, כותבת סיפורים קצרים לעצמה ובימים אלו ממש מתאמנת לקראת אליפות העולם בסקי מים

תגובות

  1. רות המואביה

    ת’אמת,
    גם אחרי שקראתי אין לי איזה “brain storm” בעקבות העיון המעמיק…לדעתי,המו”לים של המגאזינים האלה יודעים שלגבר איכותי אין צורך במגזין שמאלצי כמו של הנשים,ולכן צרכני המגזינים הללו הם טיפוסים חסרי ביטחון ומשועממים…ובהתאם לכך נבנה תוכן המגזין.

    • צילי וגילי

      מה היה קורה לו גם נשים היו סוף סוף מקבלות מגזין עם ביצים??

      כמובן, חגית היקרה, שהן היו עושות מהן חביתה לתפארת…

      לא ככה?

      • זוארץ

        במקרה אתמול, שאל שדרן רדיו אחד את השאלה הבאה:

        אם לתרנגול קוראים “גבר”, למה דווקא לתרנגולות יש ביצים ?

        • צילי וגילי

          כי כשרוני מילוא מתאר כתבת טלויזיה הוא טורח לומר “נאה ומוכשרת”, ואילו על הכתב הוא סתם אומר שהוא כתב מוכשר.

      • אם היו מוציאים (והרי כבר היו נסיונות כאלו) מגזינים “עם ביצים” – הנשים לא היו “עושות מהן חביתה”, אלא פשוט… לא קונות אותם. לפחות לא מספיק בשביל שמגזינים כאלו ימנעו מפשיטת רגל וסגירה.

        והכותבת, אני, היא אישה, שמוצאת עצמה בעמדה אמביוולניטית: מצד אחד מקומם אותי שעל שערי המגזינים לגברים מופיעות דמויות של אנשים עם כח, שהשיגו משהו ועברו את גיל 20, בעוד שעל שערי המגזינים הנשיים מככבות בחורות אנונימיות (לרב), וצעירות מאוד, שכל מה ש”השיגו” זה להיוולד עם ה”גנים הנכונים” (תרגום: ד-ו-ג-מ-נ-י-ו-ת); ומצד שני, ובכנות אמיצה, אני עצמי מכורה לאותם עיתוני נשים, וקונה אותם שוב ושוב באובססיביות מוזרה.

        זו כנראה אותה אמבילנטיות, של נעילת נעלי-עקב על רגליי, למרות שאני יודעת שזה מזיק; של שאיפה בלתי-מתכלית להיות רזה ומושלמת כמו הדוגמניות, יחד עם הידיעה שלא מדובר ב’שלימות’, אלא בשטיפת מח חולנית, ושזה בכלל לא בריא לגוף ולנפש להתעסק בזה.

        זהו. התעייפתי. מהמכתב הזה – ומהבכלל הזה.

        • צילי וגילי

          תגידי, את גם שואפת סיגריות למרות שאת יודעת שזה קטלני, וגם נוהגת במאה עשרים קמ”ש למרות שאת יודעת שזה אסור וגם מסוכן, וגם טועמת גבינות שמנת 30% למרות שאת רוצה להיות רזה?
          כי אם כן, אז לפחות את עקבית באמביוולנטיות שלך, וגם זה משהו….

          ודרך אגב, אנחנו מכירות איזו דוגמנית אחת שתכעס נורא שאת חושבת שזה רק הגנטיקה. זו עבודה קשה, להשאר רזה וחטובה. את יודעת מה זה לעמוד מול ארוחה איטלקית משובחת ורק לטעום מזלגונצ’יק מהבולונז , עלה חסה מהסלט, בלי הרוטב המגרה, וכפית גלידה קטנה קטנה ואחר כך לרצות להרוג את עצמך שלא התאפקת?

  2. פעיל תנזים מהר גריזים

    הפרסומת של ה”מגזין גברים” הזה עשתה לי בחילה.

    משום מה , קשה לי להאמין שיש שם מדור בישול,
    או מדור אמנות , או מדור גננות , ושאר דברים שהפכו לנחלה מעורבת בשנים האחרונות
    ואני ממש לא הולך לברר.

    כל המגזין הזה מסריח מאיזה נסיון פתאטי לייצר אוסף עמודים שישכון לבטח על שולחן הקפה בדירות מטונפות העיירות פיתוח ויגרום לכל מני צ’חצ’חי שכונות להרגיש נורא נורא חשובים.
    קשה לי להאמין שאנשים איכותיים מקדישים לנושא הזה יותר מבדל מחשבה,
    ובכל זאת,
    בבננות זה אישיו.

    התדרדרות האתר – עד מתי?

  3. תמרין

    ועיתון “לאשה” מפרגן לאיטלקט שלך?
    מכנה משותף נמוך היה כאן תמיד.
    בוקר טוב.

    • צילי וגילי

      השאלה לא היתה למה העיתון הזה לגברים כל כך נמוך ברמתו.. לדעתי השאלה היתה למה אין עיתונים לשנים עם תמונות של ג’יפים בשטח.. אז האמת – קהל הנשים שיקנה כזה עיתון לא יצדיק אותו כלכלית, ולא בגלל שאנחנו כאלה חכמות ונבונות (ראו את התפוצה הבלתי הגיונית של “לאשה”) אלא כי באופן סטטיסטי יבש, קהל הדוהרות בג’יפים הוא עדיין פיפס שממלא מקסימום כמה משכנות היי-טק בין רמת אביב למחלף איקאה, וגם הן לא אוהבות דוקא לקרוא (או לדפדף בתמונות) של איסוזואים, אלא נוהגות בג’יפה ה 4X4 מהבית לקניון ובמקרה הטוב מדשדשות בדרך למכשופה בשכונת התקווה וחושבות שעשו מסע שטח נועז…

  4. דבורת הטירה

    כמו… כמו בננות אולי, שרוב השטח שלו מוקדש להשוואות ביצועים של קרבורטורים במכוניות מצבעים שונים?

  5. בארץ אין תרבות מגזינים. וחבל. אולי כשהאוכלוסיה בארץ תמנה 20 מליון איש, נזכה להיווצרותה של תרבות כזו: מגזין יעלה 2 דולר גג, אנשים ירכשו לעצמם 3-4 מגזינים מדי שבוע והנושאים יהיו מגוונים יותר.

    • מארי אנטואנט

      זה נכון. מה שעולה בארה”ב 2.95$ ומודפס באיכות מדהימה, יעלה בארץ בין 36 – 49 ש”ח (!), שיא החוצפה ועזות המצח. איזה הבדל במחירים.
      בארה”ב ואירופה יש עשרות מגזינים, מושקעים ומדהימים, שמחירם שווה לכל נפש ופשוט תענוג לפתוח אותם ולדפדף.
      זה עולה כמו כיכר לחם ולא כמו ערב במסעדה, ולכן יש סיכוי שיותר אנשים יקראו בזה ובהתאם לדרישה כך גם ההבדל בתוכן וההסבר לעובדה שהמגזינים האלה מחזיקים כבר שנים ולא קורסים כל יומיים.

      שמישהו יסביר לי מה ההגיון בלשלם 25 ש”ח על מגזין “את” ריק מתוכן וממחזר את עצמו אחת לחודש, עם הכיכוב הבלתי משתנה של אורנה דץ, חורלי ויינרמן ושירז טל. כמה אפשר?

  6. פסבדון

    שנים שיש לכן עיתון משלכן. אני זוכר איך בתור ילד הייתי קורא בסתר את “לאישה”. התבגרתי על “תמונות חו”ל” (המדור שהכיל תמונות של נשים חשופות חזה, בגיל שדמי הכיס עוד לא הספיקו לי לרכישת PLAYBOY). קראתי בשקיקה את מדורי הרכילות והסקס. את הכתבות האיכותיות שכללו ראיון מפורט עם “אישתו של נרקומן / אימפוטנט / שר בכיר”. את פרסומות הכרומו המהודרות לפריטי היגיינה שונים ומשונים.

    ואתן עשיתן הכל לשמור על הבלעדיות. ארגוני הנשים הרימו קול צעקה כאשר מו”ל (אישה אגב) הוציאה את “מוניטין פנטהאוז”. אמא שלי לא נתנה לאבי לפתוח את “לאישה” לפני שסיימה לקרוא אותו. אחותי הקטנה השתמשה בו כדי לשאול שאלות במקום לפנות לאימי (“חבר שלי רוצה לצרף אלינו למיטה חבר נוסף. האם זה כדאי?”).

    ואנחנו נשארנו מקופחים. מוניטין פנטהאוז נסגר לו. מיקי אלבין קפץ מחדר החקירות. דליה איציק הפכה להיות שרת התעשיה והמסחר, ורק אנו נותרנו בדד, ללא עיתון משלנו. אילו רק ידעתם כמה פעמים הייתי זקוק ליעוץ והתביישתי לפנות להוריי (“חברתי מסרבת לצרף אלינו למיטה חבר טוב שלי. מה לעשות?”).

    והנה עכשיו, סוף סוף קם לו מו”ל, והכין מדור סקס לגברים, עטף אותו בכתבות על מכוניות, פאלם פיילוט, מסעות לקוטב הצפוני, ומתכונים לויאגרה תוצרת בית, ושוב אתן קופצות. פשוט רשעות.

    אגב, קיבלתי תשובה (אחותי המליצה לא להוסיף חברים למיטה, היא אמרה שהיא לא נהנתה ששני גברים מעכו לה את השדיים.).

    • יא חתיכת בכיין אנחנו מקנאות?אתה מפרט פה את רגשי הקנאה שלך עוד מילדות
      תזהר שאני לא אמעך לך את הזין הקטן שלך או הגדול (מה זה משנה)עם נעלי השפיץ החדשות שלי יא נושך כריות

  7. הטאו של פו הדב

    ככה זה הולך: גברים מעדיפים בלונדיניות. בלונדיניות מעדיפות מכוניות יוקרה. מכוניות יוקרה מעדיפות ריפוד מעור. ריפוד מעור מעדיף ניילונים חדישים וניילונים חדישים מעדיפים את ונסה ווליאמס בעירום מלא. ( חדשים חדשים אבל חרמנים.כמונו …) מה שבטוח כולנו מעדיפים סטראוטיפים ודעות קדומות. זה חוסך לנו את הצורך להכנס לעומק, לנסות להכיר את הבן אדם. אתם יודעים כמה השקעה צריך כדי לגלות שהבלונדינית למשל, חובבת סרטים של מייק לי , שיש לה את כל הדיסקים של ז’ובין ושהיא כותבת סיפורים קצרים למגירה. אתם יודעים מה דורש להכיר לעומק בן אדם שנוסע בג’יפ פג’רו ולגלות שבעצם סיגרים וויסקי משובח לא עושים לא את זה, והוא בכלל מעריץ מושבע של הלמוט ניוטון וקרטייה ברסון .כן, בשביל זה יש סטראוטיפים וסמלי סטטוס ואם אפשר לעשות מזה כסף ולהוציא עיתונים/תוכניות טלוויזיה/ פרסומות אז למה לא ?

  8. ראש חזיר

    אם כל אלה מגזינים לגברים, כיצד זה שעל-פי נתוני משרד הרישוי מרבית כלי רכב שטח בישראל הם בבעלות נשים.

    וכל עיוור רואה ברמזורים את אלפי כלי הרכב האלה ונשים בתוכן.

    מסקנה של א + ב היא שמגזינים לגברים נקראים על-ידי נשים בעיקר., או שלגבר הישראלי אין יותר זין.

  9. גברים אוהבים דברים מגניבים. ולראות בחורות עם מינימום בגדים.
    ומה לעשות…. גאג’טים זה מגניב, מכוניות זה מגניב, גלישת גלים עם מצנח זה מגניב.
    תפירה זה לא מגניב.
    מהנה – אולי.
    מעשיר – לפעמים.
    מגניב – לא!

    גברים אוהבים דברים שעושים ביפ כשלוחצים עליהם. או וורום.
    באמת – זה נכון. למה? לא יודע. זה בחינוך. חיקוי.
    וכמו שדייב בארי אומר – הוא נכנס לחנות צעצועים לקנות מתנה לבנו בן השלוש. הוא חשב על משהו חינוכי, ידידותי וקורקטי. כעבור שעה הוא יצא עם מכונית מירוץ אימתנית…. היא היתה כל כך מגניבה שהוא פשוט היה חייב לקנות אותה! (לא שהילד ידע לעשות איתה משהו… לפחות בהתחלה…)

    את המעגל הזה אי אפשר לנתץ.

    • ברנדי

      מתלהבת כמו ילדה מג’אדג’טים, ממכשירים שעושים ביפ, ממכוניות חדשות ומהירות תאוצה, אם אני יודעת לתקן תקלות ביתיות ומסתובבת עם סט מברגים זעירים בתיק, מה זה בעצם אומר עלי?
      שאני גבר?
      ששלי גדול יותר?

      • זה כמובן לא אומר שאת גבר, כמו שגבר שמשוגע על רכישת נעליים הוא לא אישה.
        זה כן אומר שאת יוצאת דופן יחסית לממוצע.

  10. סנופקין

    המגאזין הזה, שנראה שהורתו מזמן, לא יוציא את חצי שנתו.
    אלא אם כן התמנון העסקי של ידיעות אחרונות זקוק בדחיפות לעסק מפסיד, על מנת לאזן איזשהם עסקי מס מפוקפקים.
    “לאשה” זכה למעמד מיוחד, כי תחילתו באמת בימים שבהם הגדרת העניין המינית היתה ברורה וגורפת, עם כל הנגזרות האופייניות. אחד מספרי הבישול היקרים ביותר לליבי, והחסרים ביותר לאימי בארון ספרי הבישול שלה, מודפס במכונת כתיבה, ומכיל אך ורק הוראות בלשון נקבה.
    הוא יצא ב-1957, ומתפאר להיות “מהדורה חדשה ומתוקנת”.
    מגזין שמכיל סקס, גאדג’טים ומכוניות, יתפוגג במהרה, מכיון שלכל אחד מהנושאים הללו כבר קיים לפחות מגזין אחד שמדבר אל המתעניינים באמת.
    ואם את כבר מחפשת לך מוצר עיתונאי לביקורת איכות, אני לא בטוח שבית היוצר של ידיעות הוא כתובת מומלצת

  11. אחלה של כתבה רק שהיא שכנעה אותי בעיקר בדבר אחד: שאני את המגזין הזה חייבת לקרוא בעצמי…

  12. זוארץ

    אם כל-כך מפריע לכן שחידושים והמצאות מופיעים רק בעיתון גברים, למה אף אחת לא פונה לעורכים של עיתוני הנשים (אני יכול בשליפה מהמותן לנקוב במינימום שלושה כאלה) ודורשת כתבות שכאלה ?

    אולי בגלל שבסופו-של-דבר, מכוניות, מחשבים וצעצועים הם בעיקר תחומי עניין גבריים.
    כמעט ולא יצא לי לשמוע נשים שמדברות על כ”ס, 100-0, עטים נובעים וסיגארים (טוב, על האחרונים דווקא כן…), יכול להיות שפשוט בגלל שאלה לא נושאים שממש מעניינים אותן.

    עשו פעם בדיקה שהשוותה מהם הקריטריונים של נשים וגברים בקניית רכב חדש.
    הגברים התייחסו יותר לחזות האגרסיבית של הרכב, ביצועי מנוע וכו’, בעוד שהנשים שמו דגש יותר על פונקציונליות, מחיר ו…צבע.
    אז בפעם הבאה שיוצאת לשוק מכונית חדשה כמו מאזדה לאנטיס או פיז’ו 206, סביר להניח שתמצאו עליהן כתבה גם בעיתונות הנשית, אבל למה לכתוב שם על פורשה 911, או אפילו על גולף GTI ? הן הרי לא פרקטיות (נורא יקרה, ועוד יש לה רק שני מושבים…)

    וחוץ מזה, אולי באמת הגיע הזמן שתתחיל פריחה של מגזינים לגברים, עם עומק ענייני זהה לזה של מפלס הכנרת – למה רק לנשים מותר ?

  13. בובי של דובי

    נו באמת.
    אם היה עיתון נשים עם כתבות על מכוניות וכאלה, הייתי מעלעלת ועוברת הלאה. לא יודעת מה עם שאר הנשים, אני לא מתיימרת להיות חצי גבר ובכך לחזק את הנשיות שבי.
    מכוניות נוצצות-באמת לא מעניניות אותי, כנ”ל סיגרים, כנ”ל מכסחת דשא חדשה
    SORRY.

  14. לא לציפור

    כך מחזקים סטריוטיפים

    אלא שבאמת אין סיכוי שמגזין כזה יחזיק מעמד יותר מדי. גברים מתעניינים בנשים, יותר מכל דבר אחר. חבר שלי, למשל, קיבל מתנה מקסימה ליום ההולדת שלו. אשתו קנתה חזיית הנקה לעצמה (היא חיפשה אחת עם שלט-רחוק, שיהיה לו משעשע, אבל לא מצאה)

  15. ליאור

    אכן צודקת את חגית. אולם גם מגזיני ושבועוני הנשים הינם ברובם ברמה נמוכה וממחזרים כבר שנים רבות עצות על: איפור + איך להתנהג לגבר שלך + היי רזה ב10 תרגילים יומיומיים למשך 5 דקות כל יום + תבשיל השבוע ושאר נושאים “ברומו של עולם” שנשים/בחורות ממוצעות ומעלה בהוויתן ומודעותן והשכלתן, בוודאי “מוצאות עניין רב בהם” (: .
    אין ספק שיש מסקנה ברורה ומיידית, שדנים בה כבר לפחות 10 שנים אך לא מיישמים אותה: ההבדלים בין המינים מטשטשים ולכן אולי אין מקום כיום למגזינים שיהיו מכוונים אך ורק למין אחד. אולם, מצד שני כל עוד יש ביקוש לשבועונים ומגזינים כאלה והמוציאים לאור גורפים רווחים נאים מהם, סימן ש10 אחוז מהאוכלוסיה חיי בבועה של גלובליזציה ומודרניות וקידמה והשאר עדיין חיים לפי חלוקת תפקידים מסורתית וסטריאוטיפית של 2 המינים.
    ואם כבר אני כותב תגובה, אז מה בנוגע לשוויון בין המינים בתחום היוזמה “להתחיל עם בין המין השני?”, ובמילים פשוטות יותר למה נדיר למצוא אישה/ בחורה שמתחילה עם גבר/בחור? והתירוצים על כך שאנו לא יודעים לעכל יוזמה כזו וחוששים מנשים כאלו, פשו מהעולם! כן, אנו אוהבים נשים אסרטיביות שמתחילות איתנו, זה מיוחד וסקסי! חגית – תגובתך?

  16. ידיעות, מן הסתם, יודעים לעשות עיתונים, וגם בלייזר, אם תרצו, תפור טוב-טוב, כמו שצריך, לקהל היעד. עיתון, מינימום, לבורגנות ממוצעת ומעלה, עם עמודי כרומו, צבעים נושכים, והמון המון פוזה, כמו גם, המון ג’אג’טים ובלאגנים של אנשים ש”יכולים להרשות לעצמם”. כמו גם, שהעיתון מרשה לעצמו לפדות, כל חודש, 24 שקל.
    לא פחות ולא יותר.

    הכתבות שם נועדו לתחביבים של גברים (כפי שבידיעות רואים אותם, מכוניות, צעצועים ורווח נקי של חברות), הכתיבה היא ברמה גבוהה אבל בלוול-של-הקורא-הממוצע, היא עניינת להחריד (כי כשבעיתון גברים מסבירים לגבר איך עושים לחיצות לחזה, מסבירים לו איך עושים לחיצות לחזה, וכבלאשה מסבירים איך לחטב את הטוסיק, אז אפשר לצאת משם, במקרה הטוב, עם 70% אחוזי נכות, כמו גם ילדים נכים) והיא ממוקדת.

    זה לא בהכרח עיתון “שטוח”, או, אולי, עיתון שטוח כמו שלאשה שטוח, לא פחות, גם לא יותר, זה לא בהכרח עיתון טוב, אבל זה עיתון שיכול לענות על צרכים, במידה והייפ יקלט, המחיר (רצוי) שיירד והאיכות תישאר.

    נורא קל לרדת עליו,
    אבל, אם יורדים עליו,
    את עיתוני הנשים צריך לכסח.

  17. לאחר שקראתי את השבועון, מתברר שישנם כתבות מאוד מעניינות שיכולות לעניין גם אותנו הנשים, וכל הכתבה שמתארת את העיתון כילדותי ואותנו הנשים כווגינות מהלכות, שיקרי ועל זה נאמר צ א י ו ת י ל מ ד י .

  18. המלאך

    את כל האמת קראתי שם את הכתבות וכמו שאמרה פה משהיא נכון ישנם כתבות גם בשביל נשים וגם שבשביל גברים ואם אתן רוצות להתחבא מאחורי העיתון לאישה או את ולנופף בדגל הפמיניזם אז צאו מזה אני אומר כי זאת צביעות מדרגה ראשונה, אבל מי אני שיטיף מוסר לנשים לכן יש מוסר יותר גבוהה מאשר לנו הגברים ועכשיו….נשים יקרות שלי מי שרוצה לקרא את העיתונים של הגברים אתן מוזמנות כי לפי זכרוני הטוב אנחנו חיים במדינה דמוקרטית ואני אישית מציע שאולי יצא עיתון שמדבר אל שני המינים וככה אולי תרד רמת הקוטריות שלכן אבל זה לא יהיה לעולם. אז יהיו שלום ותודה על הדגים כמו שדוגל אדמס אמר פעם !

    • אריאלה רביב

      זה דאגלס אדמס ולא דוגל אדמס. אתה יכול גם לשנות את הסיומת בתגובות מפעם לפעם, אתה יודע, אנחנו אוהבות שמפתיעים אותנו.

      • המלאך

        דבר ראשון אם היית ממדינה שדוברת אנגלית אז היית אומרת דוגל אדמס אבל זה לא משנה עכשיו על חלק מן הספרים שלו כתוב גם דוגל וגם דגלאס עכשיו אני רגיל לכתוב את המשפט ולצטט מדוגל המון טוב אני אצטט הפעם את קאטו הצנזור (ידוע בשם גם כקאטו הזקן) את קרתאגו יש להרוס ….. (אני מקווה שזה עשה לך)

  19. חפציבה

    המממ….

    נאמר כאן (וכשאני אומרת כאן אני מתכוונת באחת התגובות הרקבה למעלה) שנשים לא היו הולכות על מגזין עם ביצים… יתכן, אבל בתור קוראת נאמנה של מגזין “מוטו” כבר שנים רבות, אני חייבת לציין שכנראה גם אנחנו (או לפחות אני), נמשכות לתמונות ואימג’ים

    וכן, אפילו יודעות איך עושה CBR 900RR…

  20. דולציניאה

    מה את מתפלאת על האימג’ים במגזינים, הרי הם נועדו למכור תדמיות. נשים וגברים שקונים מגזינים מהסוג שתיארת לא מעוניינים בביקורת תיאטרון (שאפשר למצוא גם בעיתון היומי), הם מעוניינים במכלול של תדמית, בלוק, במודלים לחיקוי, את זה התמונות באמת עושות יותר טוב מאלף מילים.

  21. אאוט_אוף_בבילון

    תגובה זו היא מעין ספין-אוף על הרשימה הנ”ל.

    א. “דרייב” – נשים לא יודעות לקרוא. כדי לקלוט, להבין ולהפנים מידע בנושא מעניין (אופנה, למשל) הן חייבות לראות את הבגדים בעיניים. פרימיטיביות מחרידה.

    ב. העולם הנשי – כך נמכור עיתון

    -נשים אוהבות סיפורים על נשים מצליחות – בכל שבוע נביא 2 סיפורים על נשים ש”עשו את זה”, ובמקרה הטוב – גם נביא איזה ציטוט נוסח “בעלי עושה ספונג’ה ואני לומדת לתואר שני”
    -נשים אוהבות צעצועים – מדור שלם המוקדש לקרמים, קונדישנרים, מחוכים והשד יודע מה עוד
    -נשים אוהבות צעצועים – מדור שלם המוקדש למקלפי בוטנים, סט-סכיני-מטבח-מהודר, ארונות איחסון וכו’
    -נשים אוהבות אתגרים – נכתוב שתי פסקאות על קורס יוגה חדש

    ג. מה עם איזו עצם קטנה לכלב(ה)?

    בקשר לסעיף הזה… לא “הגברים” אשמים במחסור החמור בתוכן בעל עומק כלשהו (לא שמכוניות זה דבר רע כשלעצמו… רק חבל שזאת האטרקציה העיקרית), אלא מתכנני דעת הקהל. נחשים חלקלקים אלה משכנעים את עצמם ואותנו יום יום שהם יודעים מה אנחנו רוצים.
    ממה שהבנתי – גם כותבת הרשימה הנ”ל מחזיקה בדעה זו (ראו ההערה הנוגעת למנהל השיווק), רק רציתי לחדד טיפה את הנושא.

  22. מכנה משותף נמוך = כסף ומכירות
    ניתן לקנות מעמדי עיתונים יעודיים לשרותים/חדרי המתנה…

  23. Do you know what is the difference between a man and a boy? The price of his toy

  24. גבר עם ביצים

    תבינו כבר – יש הבדל ביננו לבינכם,
    ויום אחד הגלגל יתהפך שוב ונחזיר דברים לקדם, לפני עידן הפמיניזם המטופש
    שפגע בכם ובנו.

  25. איה פדרמן

    העורך מטומטם. אני מכירה מספר רב של גברים שאינטלגנציה שלהם עולה על הבבון הממוצע.
    למה לא נקרא לילד בשמו “מגזין לערס הממוצע”.

  26. יוטבת ברבי

    חגית -כל הכבוד על המאמר
    ,אשמח אם תוכלי ליצור עימי קשר על מנת שאוכל לפתח עימך את הנושא לפרויקט גמר שאני אמורה להגיש על מנת לסיים את התואר.

  27. אופטימוס פריים

    בלייזר שולט!!!!!!!!!!!!!! המגזין הכי טוב בארץ לא שום עוררין או ספקות

    • אבוקדו

      אולי אני גבר מצועצע שאוהב כתבות על כלי נשק, סקס במקומות צרים וכו..
      אולי אני גבר עם חוסר ביטחון של ארנבת ומנת משכל של מדוזה.
      אולי אני צרכן גברי ממוצע של העיתון הגברי ממוצע,
      ואולי,
      סתם נהניתי (ועדיין נהנה) לקרוא את העיתון.
      שבוע טוב לכולכם

  28. ליאור

    צודקת במרבית דברייך.
    לדוגמא: אין מניעה שנשים יעשנו סיגרים, כי החלוקה המסורתית בין המינים הולכת ומטשטשת עם השנים.
    מה דעתך חגית?

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *