הזונה והקדושה

קוקילה הייתה אשה מושכת ויפה. כל הגברים סביבה חשקו בה וכל הנשים קנאו בה. היה לה אף קטן וסנטר קטן, עיניים גדולות ושפתיים חושניות, צוואר ארוך וחזה גדול, ומותניים צרות.
כל הופעתה החיצונית העידה על פריון, חשקנות, תאווה ויחד עם זאת גם תום לב וטוהר. כאילו כוונותיה המיניות עדיין לא התלכלכו והוכתמו בתיאוריות, בהפרדות ובדיעות הקדומות של העולם.
קוקילה גרה עם אביה בבית לא גדול במרכז הארץ. אמה מתה כשהייתה קטנה.אחים ואחיות לא היו לה. אביה שהיה כבר זקן, היה הולך יום יום לעבודתו במפעל לממתקים, וכשחזר היה מניח עבורה ממתק קטן על השולחן בכניסה. הוא היה כמעט עוור אבל הסתיר את נכותו זו, הגדלה והולכת, כדי שלא יפוטר מעבודתו. לא היה קשה לו להמשיך לעשות את אותן פעולות רוטיניות שרגיל היה לעשות כבר 35 שנה, גם ללא עיניים חדות.
קוקילה עבדה בחברה של עורכי דין. היא הייתה זו שיושבת בשולחן שהכי קרוב לכניסה, לוחצת על הכפתור שפותח את הדלת כששמעה צלצול, עונה לשיחות הנכנסות, מחזירה טלפונים, ומתייקת מסמכים. הייתה עוד עובדת במשרד שתפקידיה היו דומים רק שהיא באה במגע ישיר יותר עם הממונים עליהן. קוקילה הייתה חולמנית קצת ולא יכלה לעמוד בעומס שנפל על שותפתה לעבודה.
יופיה של קוקילה הילך קסם רב וכך קרה שזמן קצר מאז נכנסה לעבוד באותו משרד, הוכפל ושולש מספר לקוחותיו.
הבוס היה מרוצה כמובן מאוד, ושכר שותפים ועובדים נוספים שיעזרו להתגבר על עומס העבודה והפניות. מהר מאוד עברה החברה למשרד גדול ויוקרתי באחד המגדלים הגבוהים בתל אביב, וקוקילה נשארה, כמובן, בתפקידה הקודם. נוסף על כך היא קיבלה מענק חודשי מיוחד שנועד לה לקניית בגדים ואיפור, שיעזרו להבליט את יופיה המהמם.
קוקילה, שהייתה חייכנית ומקסימה מטבעה היפה כל כך, הצליחה להתחמק ממה שכל אחת אחרת, יפה כמוה אך חסרת ביטחון או נוטה לעצבנות ובהלה, הייתה נכשלת בו. מן הסתם הצעות שונות ומשונות זרמו אליה בכל יום ובכל שעה: גברים היו שולחים לה פרחים, מזמינים אותה לצאת איתם לארוחת ערב, לוחשים לה מילים גסות אל תוך האוזן וגם שולחים ידיים. כל אחת אחרת הייתה כבר מזמן צוברת לעצמה תיק שמן של הגשות תלונות במשטרה. אולם היא הגיבה לכל אלו בחיוך וענתה בצורה דיפלומטית וחכמה; מעולם לא דחתה שום הצעה אך גם לא הסכימה; למעשה מעולם לא נתנה דעתה על כל אותן הצעות, לחישות, נגיעות ומראות שראתה. היא חיה בתוך עולם נפרד של מושגים, וחכתה לאותו מין אמיתי שיבוא בצורתו האמיתית. כל אותם מראות של גברים נלהבים ומתחככים לא נראו לה כדבר אמיתי, ולכן לא התייחסה אליהם מעולם ברצינות.
אבל הייתה מי שכן ידעה להעריך את המצב לאשורו. זוהי שקד, אותה שותפה לעבודה שלה, בחורה נאה ומטופחת, כמובן לא מרשימה ומדהימה כקוקילה, שהייתה עדה לכל אותן מאות ואלפי הצעות, רעיונות וחשקים מצד אותם גברים אמידים ומכובדים. בהתחלה חשה קנאה וכעס אולם מהר מאוד הבינה שיש כאן מכרה של זהב. לא פעם ולא פעמיים, מה שנראה לאותם גברים כפלירטוט בלתי פוסק מצד קוקילה היה משפיע עליהם השפעה ניכרת לעין, והם היו מוצאים את עצמם לאחר שעברו דרך שולחנה ולחשו לה את כל שברצונם לעשות לה, עם זין עומד בדרכם לפגישה החשובה. כאן הייתה נכנסת שקד לתמונה, מביטה עליהם בחיוך שובב ומציעה לעזור לאותו בחור אומלל שעומד מולה, בתמורה לסכום סמלי של מאתיים ₪. היא הדגישה שזו עזרה חד פעמית ונובעת רק מרחמים על אותו בחור, ושבמצב אחר לא הייתה עושה כדבר הזה מעולם. היא אמרה את הכל בלחש, בדיסקרטיות רבה, וכך הבטיחה שאיש מהם לא יספר על המעשה לאחר, וכל אחד מלקוחות המשרד יאמין שהוא היחידי שזוכה לסיוע כה מתחשב ממנה.
במקביל, הייתה מפתחת שיחות עם מי מלקוחות המשרד האמידים יותר, ומנצלת את חולשתם הרגעית לקוקילה כדי להעמיד אותה עצמה באור רך, מתחשב, תומך ואימהי.
תוך זמן קצר מצאה לעצמה חתן שלא ידע דבר על פעולות "האחות הרחמניה" שלה, ובזכות כספו גם לא נאלצה עוד לעבוד באותו משרד לצד אותה אשה מדהימה שיופיה האפיל על כל דבר.
וקוקילה?
יש שלוש אפשרויות:
האפשרות הראשונה – היא המשיכה כך, עד שאיבדה את יופיה והפסיקה לצאת מביתה, ומתה בחוסר כל.
השניה – היא נאנסה אונס קבוצתי מזעזע, יום אחד בדרכה מהמשרד הביתה.
השלישית – היא מצאה את אותו אחד אמיתי, שגרם לה להגיב אליו באמת ושהצליח לרגש אותה, ומאז נעלמה אותה יכולת מופלאה של איזון, טאקט ודיפלומטיה שלה. אבל יופיה נשאר איתה לעד.