בננות בנות שמרשות לעצמן
מי צריך עיתוני/אתרי נשים? תשובה ממצה אפשר למצוא בגליון "העיר" האחרון בפרוייקט "פרידה" המשתרע על פני עשרים וארבעה עמודים. ממי נפרדים? מאמא שכבר איננה. מי הם הנפרדים? 11 ילדים שהיו לאנשים ועדיין מתגעגעים אל אמא: דני בלוך, אריאל זילבר, אמיר זית, ארווין יאלום, סמי מיכאל, אבישי מתיה, נתן סלור, איתן פוקס, עידן רבי, דן שדור, מנחם שיזף.
הפרוייקט מעניין, יפה, מרגש, חרוז של עדינות בתוך מסיכת חיינו המתלהמת.
אז מה לא בסדר?
1. כל הילדים שנפרדים הם זכרים.
2. המערכת לא שמה לב ואין שום הנמקה. יכלו לפחות לכתוב לנו משהו כמו: השבוע מלאו מליון למותו של אדיפוס ועל כן החלטנו להקדיש את הפרוייקט למיתוס המרתק בלה בלה בלה.
צריך לראות כדי להאמין. הרי לא יתכן שחיפשו ולא מצאו. כל שמות הגברים המשתתפים ראויים ומעניינים אבל זה לא שהעירו את סוקרטס ועל כן סביר להניח שבמעט תשומת לב היו מוצאים גם כמה יתומות בוגרות שמסוגלות להתנסח ומבחינת הרייטינג הן שוות ערך לטלנטים הגבריים.
אין פה כוונת זדון. פשוט לא שמו לב. וזה קרה ב"העיר" שהוא צעיר עיתוני ישראל החילוניים ולא ב"הצופה". זה קרה אצל העורכים אמנון רבי ואמיר רותם, ששניהם מייצגים גברים חדשים ואחרים ואף אחד מהם לא חשוד בשוביניזם דינוזאורי.
התרגלנו כבר למגמה העיקשת של הדרת נשים מן השיח הציבורי שעניינו מלחמות ישראל וכדורגל. אבל לעכל את זה שאין לנשים מה להגיד כשנפרדים מאמא? הגזמתם.
קצת היסטוריה – לד"ר ויקי שירן ז"ל היה מתכון מנצח לחברה מתוקנת: ייצוג של שליש מזרחיים, שליש ערבים ושליש אשכנזים. ועל כל זה – חמישים אחוז נשים. המצב הזה אינו מתקיים, כנראה, בשום מרחב משמעותי של חיים ציבוריים בישראל. ועדיין פרוייקט הפרידה של "העיר" עבר כל גבול.
פרוייקט הפרידה הוא תזכורת שחור על גבי לבן לפער בין המדיניות מוצהרת של שיוויון בין המינים לבין המציאות: מחנכים ילדות שהשמיים הם הגבול, באוניברסיטה יש לימודי נשים, במודעות דרושים חייבים לכתוב שהתפקיד מתאים לבני שני המינים, אבל כולנו ממשיכות להלך בתוך עולם שבו החוויה הגברית היא החוויה האנושית ואילו הנשית נחשבת לשולית.
מה אפשר לעשות? להתעצבן, להתבכיין, לקטר, לכתוב, להגיב, לא לשתוק, לא לספוג, לא להתנהג כאילו שבכלל לא שמנו לב.
הפרוייקט מעניין, יפה, מרגש, חרוז של עדינות בתוך מסיכת חיינו המתלהמת.
אז מה לא בסדר?
1. כל הילדים שנפרדים הם זכרים.
2. המערכת לא שמה לב ואין שום הנמקה. יכלו לפחות לכתוב לנו משהו כמו: השבוע מלאו מליון למותו של אדיפוס ועל כן החלטנו להקדיש את הפרוייקט למיתוס המרתק בלה בלה בלה.
צריך לראות כדי להאמין. הרי לא יתכן שחיפשו ולא מצאו. כל שמות הגברים המשתתפים ראויים ומעניינים אבל זה לא שהעירו את סוקרטס ועל כן סביר להניח שבמעט תשומת לב היו מוצאים גם כמה יתומות בוגרות שמסוגלות להתנסח ומבחינת הרייטינג הן שוות ערך לטלנטים הגבריים.
אין פה כוונת זדון. פשוט לא שמו לב. וזה קרה ב"העיר" שהוא צעיר עיתוני ישראל החילוניים ולא ב"הצופה". זה קרה אצל העורכים אמנון רבי ואמיר רותם, ששניהם מייצגים גברים חדשים ואחרים ואף אחד מהם לא חשוד בשוביניזם דינוזאורי.
התרגלנו כבר למגמה העיקשת של הדרת נשים מן השיח הציבורי שעניינו מלחמות ישראל וכדורגל. אבל לעכל את זה שאין לנשים מה להגיד כשנפרדים מאמא? הגזמתם.
קצת היסטוריה – לד"ר ויקי שירן ז"ל היה מתכון מנצח לחברה מתוקנת: ייצוג של שליש מזרחיים, שליש ערבים ושליש אשכנזים. ועל כל זה – חמישים אחוז נשים. המצב הזה אינו מתקיים, כנראה, בשום מרחב משמעותי של חיים ציבוריים בישראל. ועדיין פרוייקט הפרידה של "העיר" עבר כל גבול.
פרוייקט הפרידה הוא תזכורת שחור על גבי לבן לפער בין המדיניות מוצהרת של שיוויון בין המינים לבין המציאות: מחנכים ילדות שהשמיים הם הגבול, באוניברסיטה יש לימודי נשים, במודעות דרושים חייבים לכתוב שהתפקיד מתאים לבני שני המינים, אבל כולנו ממשיכות להלך בתוך עולם שבו החוויה הגברית היא החוויה האנושית ואילו הנשית נחשבת לשולית.
מה אפשר לעשות? להתעצבן, להתבכיין, לקטר, לכתוב, להגיב, לא לשתוק, לא לספוג, לא להתנהג כאילו שבכלל לא שמנו לב.
בימים הקרובים, יש לקוות, יתעורר האדונים רבי ורותם יפקחו עיניהם ויציגו במהרה את הפרידה מזוית נשית.
הצעד הראשון הוא להגיב, לעורר תשומת לב ולא לעבור בשתיקה, כי
נסיכות, אומר המיתוס, מתעוררות מנשיקה – אבל נסיכים, מראה הנסיון, נדרשים לניעור רציני.
ואם לא עוזר ישנן אפשרויות מילטנטיות יותר.
זה היה הגיליון האחרון שלו כעורך
כל הפרויקטים שפורסמו עד היום בהעיר לא סבלו מנוכחות נשית.
לרבי ורותם הפתרונים
אז מה בעצם את אומרת שהפרוייקט הזה הוא חלק מהמדור שלהם"הכי הכי" ועכשיו הם הביאו לנו את הפרוייקט הכי הכי שוביניסטי, כי אם כן אז כל הכבוד להם גם על האומץ וגם על ההעזה וגם על ההקרבה
ההיעדרות הנשית היתה תמוהה ומן הראוי היה שהפרויקט יקרא "בנים נפרדים מאמא".
רק לפני שמתארגנים על הפגנה רבת משתתפות מול בניין המערכת, הייתי רוצה לשמוע מה יש לעורכים לאמר להגנתם.
עוד פרויקט משמים מבית היוצר של העיר
אבל לא חשבתי על הנקודה הזאת לפני כן, מעניין אם רבי ושות' היו מודעים.
בכל מקרה, זה היה פרויקט מרגש מאוד, וחלק מהסיפורים למשל אלה של אבישי מתיה ושל אמיר זית ממש גרמו לי לדמוע.
תסבירי את עצמך. אני לא מבינה מה לא הבנת? אם את רואה טוב ויודעת לקרוא עברית ולא נמצאת תחת איזו השפעה, מה לא הבנת? אני לא רוצה להעליב, פשוט מעניין אותי איזה מסך יש לך בין העיניים לבין המציאות? אם היו כותבות שם רק נשים זה גם לא היה ניראה לך מוזר? את לא שמה לב שבעמודי דעות בעיתונים כותבים 99.9% גברים? את יכולה להגיד לי שלא איכפת לך אבל איך את יכולה להגיד לעצמך ולי שלא שמת לב? אחותי, את חושבת שלנשים אין דעות או שאיפה את חיה?
לדניה,
בהחלט היה מקום שגם נשים ישותפו, האובדן איננו נחלת הבנים בלבד. ואמא היא של הבנים והבנות….
לדעתי, החוכמה היא לדעת לומר הכל ולדון על הכל כל הזמן, לא להשאיר מילים שלא נאמרו – ותמיד ללכת לישון בשלום עם כולם, כי מי יודע מה יבוא מחר?
וכך, כאשר מערכות יחסים נגדעות באיבן, הבנים והבנות חיים בתחושת החמצה. למה לא נתנו לבנות לכתוב גם?
sorry, אבל, לעניות דעתי בנושא זה לא היה כל היבט פמיניסטי – הם יצאו מתוך הנחת עבודה שהבנות אין להן הרבה חוסר, בעיקר בגלל יכולת תקשורת מילוילת שחסרה אצל הגברים.
בטוח שהחזון של ויקי שירן היה במקומו, כחזון, חזון הינו משהו רחוק שצריך לשאוף אליו, אבל לא בהכרח להגיע אליו. למה אנחנו לא פעילות יותר בפוליטיקה? (ראי בהמשך..)
ובאשר למקום הנשים בחברה- אנחנו אשמות! הנשים מחנכות את בנותיהן, ואני מתקוממת לא פעם בשיחות עם נשים צעירות, הן כבר מוכנות להקריב הכל, רק שלא יתגרשו מהן! וכאן נובעת הטעות, האמא מסתכלת על בתה באושר, כשזו אומרת לי בלהט שאין מקום לנשים וקריירה, כי אחרת הבעל יתגרש מהן… זהו ליקוי חברתי ומום שיש בחלקנו. אנחנו מוכרות את עצמנו בזול.
הפתרון – העצמת נשים על ידי נשים
א.
קראתי את ה"פרויקט" ובאמת התפלאתי שהמרואינים כולם גברים.
מצד שני- הקריאה עוררה בי געגועים לאמי (וגם לאבי) שכבר אינם.
מהשבוע הבא- יש עורך חדש לעיתון "העיר", נראה אם הסגננון ישתנה.
זה טטטטטטרררררררןןןןן אאאאאאאוווווווףףףףף
נורא
אני נגד התבכיינות- נשים מאבדות מהעוצמה של הטיעונים שלהן כשהן מבזבזות אנרגיה על תחושת קורבניות
תעשו, די לדבר
העיתון התעלם מכן? תכתבו, תגיבו באמצעים שגברים כן מבינים- תאיימו בחרם צרכני על עיתוניםחברותמפעלים שמקפחים נשים לרעה
הבעייה היא שאין סולידריות אמיתית, רק מס שפתיים.
צריך לעשות טיהור של המושג פמיניזם שכמה נקבות צעקניות ודמגוגיות בצורה גרועה הוציאו לו שם רע.
חבל לבזבז זמן ומילים על סגנון ההתבכיינות ובקורת הבקורת. אנחנו עדיין בשלב שצריך להעלות את המודעות של הנשים, רוב הנשים בכלל לא שמות לב לזה שתשעיםוחמישה אחוז משמות הרחובות נקראים על שם גברים ושרוב החומר בתוכנית הלימודים (בספרות למשל) הוא יצירות של גברים. קודם צריך להעלות את המודעות ואחר כך נחליט מה המשמעות של זה. עוד לא הגענו לשלב הזה. איך מעלים מודעות? תשלחו את המאמר הזה לכל הנשים שאתן מכירות ושקראו את העיר ולא שמו לב.
דוקא הדוגמאות שלך לא טובות בעיני: אם לא היו מספיק יוצרות, או מספיק משפיעות, שתכנסנה ל"מקראות ישראל" או תחקקנה בשמות רחובות, אין צורך להמציא כאלה, או לאלץ בדרכים מוזרות (אני גרה ב"הכובסת האלמונית 6").
יש לדאוג שתהיינה, החל מרגע זה, ואז- שתקבלנה את ההכרה.
"שכמה נ ק ב ו ת צעקניות הוציאו לו שם רע"?!
אני לא יודעת אם את בכלל יודעת מה זה פמיניזם, אבל שוביניזם את בטוח יודעת מעולה. עובדה, את מתרגלת את זה יופי.
למה את יורדת עליה? אחרי כל כך הרבה שנים שהיא ניגרסת במכונת הסוציאליזציה הישראלית היא באמת מאמינה שהבעיה של הנשים זה הבכיינות. אז מה אם היא מקללת?
אם יש לך סייגות בקשר לתוכן אני מוכנה לשמוע
ואם כבר- עצם זה שהמילה נקבה(שהיא המילה התקנית בשפה העברית לאובייקט מקרב המין הנשי) קיבלה משמעות נלעגת בתודעתך היא עדות לכך שהגברים שולטים אפילו בהכנסת תוכן למושג הספציפי הזה, ושאת מקבלת את התוכן הזה.
אני השתמשתי במילה בעיקר בכדי להביע לעג, לגיטימי לדעתי, ומורת רוח על הנזק שנשים כאלו עושות לאינטרסים הנשיים
זה לא לרוחי שיצעקו כל הזמן כמה מפלים ומדכאים אותי. החברה הזו גברית? מה הפך אותה לכזו? חוסר באקטיביזם של נשים:
פעילות ציבורית להעלאת נושאים לסדר היום- ולא, אני לא רוצה לשמוע שוב כמה אני קורבן, עם העלאת הנושאים לסדר היום יש להציג פתרון תיאורטי.
קידום נשים על ידי נשים- בפועל נשים עם כוח אפילו פחות מקדמות נשים מאשר שגברים באותה העמדה(יש מקום לבדוק את הנושא ולהגיע למסקנות)
הפוליטיקה
האם נשים יצביעו לנשים- לפי סקרים לא. למה??
*הנשים מדכאות את עצמן!* (האחת את השנייה)
תוכלי לבוא ולומר שהנשים גדלות ומתחנכות בסביבה גברית שאומרת להן שהן לא שוות, שהן זניחות(כי לא מציינים הישגים נשיים לדוגמא בתחום ההגות, החומר הנלמד בבתי הספר וכו)
אולי כדאי לעודדלדחוף לימודי נשים לבתי ספר תיכונייםיסודיים?
אבל מה לעשות שהמדע על סוגיו באמת היה בעבר כת גברית(היום המצב באוניברסיטאות נראה שונה אבל עדיין יש הרבה פחות נשים מרצות,אוללי המצב יהיה שונה אחרי שדור הדינוזאורים יעלם, לפי מספר הנשים שממשיכות לתארים מתקדמים שעולה, בהנחה שהן תבחרנה להמשיך באקדמיה)
הגברים המציאו את ה"פארדיגמה", מה הפלא שהם שולטים בה ?
בכדי לזנוח את ה"פארדיגמה" הישנה יש לערער את היסודות שלה:
ההנחה שגברים הם אינטיליגנטייםמוכשריםבעלי דעה מוצקה יותרסמכותייםבעלי כושר מנהיגותראציונאליים יותרוואאטאבר מנשים, ועל כן נשים יכולות לשבת בצד ולתת לגברים לשחק בדברים הרציניים
הדיעה הזו שולטת כיום בעיקר בקרב נשים(רגשי נחיתות? לא יודעת)
ומי אמר שאישה היא לא פמיניסטית אם היא יושבת בבית ומגדלת את הילד שלה? זה כל כך מופרך לטעון שיש רק דרך אחת להגשמה עצמית והיא קריירה.
100% מאחוריך, בדיוק כך.
לדרוש שיוויון – בין השאר זזה להיות חופשיה לקבל החלטות שלך על החיים שלך, וזה אומר גם לבחור לא לעשות קריירה, מי אמר שלכל הגברים יש קריירה? במקרה של זוג – זו החלטה זוגית, ובמקרה של רוקה – החלטה שלה.
לתקן במצב ובמעמד יש הרבה מה- ועלינו מוטלת החובה לחנך בהתאם את בנותינו ובנינו.
א.
רק שני דברים:
שאלת את עצמך מניין נגזרת המילה העברית "נקבה"? אולי מ-נקב? ועכשיו תגידי לי את אם הנלעגות אינה במקור, נוזלת מהתעתיק.
תחזרי על קורסי המבוא התיאורטיים. ישי לי על המדף תזכורות של כמה אישים שמתגלגלים בקברם, ולא כי מגרד להם הגב או כי נרדם להם הטוסיק.
שמאמר המתפרסם באתר פרטי, שרוב מוחלט של הכותבים בו הוא ממין מסוים, מתלונן על מצב דומה בעיתון פרטי אחר.
זה לא מזכיר לכן קצת את היללות של הימניים על התקשורת השמאלנית?
לא, לא מזכיר. זו לא בעיה של דעה אלא יותר של חוסר תודעה.
אתר על ואל נשים סביר שימשוך בעיקר תגובות מנשים (וחבל). עיתון העיר, עד כמה שידוע לי, לא פונה לקהל יעד גברי במפורש.
אין לי שום בעיה עם עיתונים פרטיים "פוליטיים" – ברור שהאג'נדה של העיתון משפיעה על הכותבים והתוכן המתפרסם (ולכן מי שרוצה קורא את הגארדיאן ומי שרוצה קורא את הדיילי טלגרף, ולחילופין הארץ ומעריב, נאמר). אבל מה שקרה בהעיר נעשה, כל הנראה ולמרבית הבושה, בלי שום אג'נדה. פשוט ככה. אף אחד שם לא אמר "נשים לא מעניינות". לאף אחד שם פשוט לא הפריע שהן לא קיימות בכתבה. זה הכל. וזה הבדל ענק.
לא על כל דבר צריך לעשות רעש.
אז התפלק להם שם בהעיר, ביג דיל