הילי שרון, העובדת המצטיינת, תוהה איך יתכן שכמעט אף אחד ממקורביה אינו משויך למשרה שהוא באמת נהנה להשתעבד לה. 4 הארות על עוד יום במשרד

עד מתי?



1. יש שכר לסבל?

כשחברתי המדוכדכת ניעורה משנתה באמצע הלילה כדי לסדר את הגבינות במקרר לפי גודלם של הגביעים, הבנתי שחריצי דיכאונה שוב בנסיגה לאחור.
"אני לא מסתדרת עם עצמי," היא לחשה לי בקול מרוסק אל תוך האפרכסת באמצע הלילה.
"אני בדרך אליך," הבטחתי.
כשהגעתי, תפסתי אותה תולשת את הפד לעכבר ומשליכה את הפסולת לעבר חבלי הכביסה של השכנים. טבעות חנק של עשן סיגריות מילאו את החדר והמאפרה נראתה כמו ניצרה שלופה שעוד כמה דקות תבעיר את הדירה על כל יושביה.
כבר שנה ארוכה שהיא ככה, מסתובבת בתחושה של אי-נחת, עצבנות, עייפות ובלבול בעיניים, והכל בגלל המשרה הנוכחית התובענית שלה. עם הנץ החמה ועד לשקיעתה, 14 שעות ביום והיא לא נחה לרגע. כל היום רצה מפגישה לפגישה, עורכת מצגות, מייעצת, הוגה, מתרגזת ומנווטת את מקהלת אנשיה בקומת משרד שלמה. על שולחנה ממתינות ערמות מושלגות של ניירות, הפקס פולט הצעות מחיר, הטלפונים צורחים, לקוחות נכנסים ויוצאים ודורשים את נוכחותה בכל רגע נתון כאילו שאין לה חיים משל עצמה, ורק המגשית שהזמינה לארוחת הצהריים מעידה שעוד יממה תכף תחלוף מבלי שרצועת מזון תבוא אל פיה. תלולית הפירה שהזמינה התייבשה והצמיחה בשוליה קרום עבה וגם השניצל שהיה עסיסי ופריך, התכווץ מהמזגן וכעת דומה לברזל כלים מקורזל. אבל לא נורא. היא רגילה. תכף היא תצית את החפיסה השניה של המרלבורו ותלגום עוד קנקן של קפה מחוזק.
כיצד חומק ופג לו הזמן, והנה כבר לילה. כבר שנה שהחיים שלה נראים כך. גוון עורה שהיה תמיד סמוק ועיניה שהתעקלו בחיוך זורח, הזכירו כעת אדמת גיר אפרפרה. ועכשיו היא פה, ישובה מולי, ומתחת למצח הנסחט מכאבים ועייפות אני מתקשה להכיר אותה. את החברה שלי.

2. תגיד לי, אתה מאושר?

לפני כשנה התרעם חבר טוב על חייו ופרש באוזננו את מצוקתו. הוא סיים שנה ב' בראיית חשבון, וטען שחייו חולפים על פניו בהבזקים מהירים בלי שום הנאה ורגש. בלימודים הוא כבר איבד עניין ותמיד נתפס בהרצאות כשהוא אחוז תנומה. נמאס לו להיות מובל ע"י רצונותיהם של הוריו שמייעדים לו לנהל את המשרד המשפחתי עתיר הלקוחות.
"אני משקר לעצמי בכל יום שחולף בין כתלי האוניברסיטה ולא מוצא מנוח", הוא ניסה להיוועץ בנו. בתום ימים שלמים שבהם הסתגר כנזיר בחדרו, ולאחר לילות ארוכים של הרהורים ומחשבות הוא החליט לקום ולעשות מעשה.
הוא נטש את לימודיו, ארז מזוודה דחוסה, טיפס על מדרגות המטוס והמריא לאיטליה כדי להרשם ללימודים גבוהים ולממש חלום ילדות ישן: להיות שף.
"אני מאושר!!!!" הוא צרח לנו במייל האחרון ויכולנו לדמיין את בלוטות ההתרגשות שאחזו בו:
"עלול להתקבל הרושם שאני שטוף בתענוגות, בשעה שההפך הוא הנכון. הלימודים קשים, אבל אני נהנה מכל דקה. אני זורח. אני בן אדם אחר!!! ואני אפילו לא מתגעגע אליכם!!!."
אחרי המיילים מלאי-האושר שלו, התכנסנו כמה חברים כדי לחטט ולמצוא: מה לא בסדר אצלנו.

3.אז מה לא בסדר אצלנו? אה??

לכולנו התיאבון לעסוק במשרה שתהיה מעניינת, שתרתק אותנו, שתגרום לנו לחלץ את עצמותינו מהמיטה ולהתייצב בעבודה אפילו עם נחיריים פצועים מנזלת ותבערה של ארבעים מעלות חום במצח.
ג'וב הולם, שהספרות בתלוש השכר יעידו שניתן להתכלכל מהן בכבוד, ללכת למכולת, לשלם שכ"ד, לקנות את הדיסק החדש של קרייג דיויד, להתחבר לשידורי הלווין ולהזמין לכלבה שק בונזו קל לעיכול. זה הכל.
כשאני מסתכלת סביבי, כמעט אף אחד ממקורביי אינו משויך למשרה שהוא באמת נהנה להשתעבד לה.

4. אז למה את לא מתפטרת???

ראיתם פעם מישהי, שבשניה שהשעון מעורר שלה משתולל בצרצור צווחני על השידה, היא מיד מחטיפה לו חבטת אגרוף, ובמקום להחזיר את היד בחזרה אל מתחת לשמיכה ולגנוב עוד כמה דקות של התכרבלות נעימה, היא מושכת מהחפיסה את הסיגריה הראשונה של הבוקר, ולפני ההצתה, היא לא שוכחת לסנן את קללת הבוקר הקבועה שלה:
"סאמאק העבודה הזאת!!! עוד יום של כאב במשרד. עד מתי לעזאזל ??? עד מתי???!!"



עד לאן את רוצה למשוך את האומללות הזאת??? אנחנו שואלים אותה בייאוש. אה?


אני לא יודעת…


אז תתפטרי כבר!!! הג'וב שלך הוא כמו קוץ מכאיב. אז די! תתפטרי וגמרנו!


אבל השכר מצוין, היא ממהרת לנמק.


אז תסתמי ותסבלי בשקט. ושלום.


אבל קשה לי. אני מתעבת את מקום העבודה הזה!! כמה אפשר לסבול?? אוף!!!
אני מתגעגעת למראה של נחל מתפתל ולריח של שורשי העצים.
אתם זוכרים שפעם הייתי מתאמנת המון בטבע? היום אני לא מפסיקה לאכול ומתרגשת מריח הכביסה התלויה במרפסת.


בטח זוכרים, אמרנו לה, והבטנו בשומנים החדשים המהודקים למתניה.


אז תעזבי את העבודה וגשי למצוא לך תעסוקה חדשה.


תעסוקה חדשה? באיזה תחום?


תחפשי עבודה שתסב לך שקט ואושר. משהו שתאהבי לעשות. מה את הכי אוהבת לעשות?


המממ… העיסוק היחיד שהכי נהניתי לעשות היה במהלך השירות הצבאי, כשהייתי מדריכת ספורט.


נו, את רואה. אז לכי ללמוד בוינגייט חינוך גופני.


ללמוד? עוד פעם להיות סטודנטית?


כן.


לא חבל על התואר? מה אני אעשה עם התואר הראשון במנהל עסקים, ועוד מצטיינת דיקן?


תמסגרי ותתרמי לאגודת ליב"י.


אה????? ומה יגידו כולם שככה נטשתי משרה בכירה כדי להתחיל הכל מהתחלה?


תגידי, את חיה בשביל מה שאחרים יגידו? או בשביל עצמך?
-שתיקה ארוכה מכיוונה.
הציתה סיגריה, עיקמה פרצוף כמו קרפדה צלויה ונעלמה בדלת ממנה באה.

תגובות

  1. העבודה שלי לא רעה בכלל, מבחינת התנאים. המשכורת היא חמש ספרות מהצד הנכון שלהם, האוטו מהעבודה, הצוות שלנו יעיל ויחסית אנחנו ממש לא עובדים קשה בימים אלו – ובכל זאת.
    בכל זאת.
    אנחנו מבלים את מיטב שעותינו בעבודה. כדאי מאוד שיהיו לזה יתרונות ברורים.
    ולא, תנאי העבודה שלי הם לא היתרונות הברורים.
    כי על הזמן שעובר אף אחד לא משלם.
    כי על האותנטיות של עצמך אסור לעולם לוותר.
    ואם הדבר היחיד שמחזיק אותך בעבודה זה הצחוקיה עם החבר'ה
    וזו לא עבודה של שליחויות כדי לחסוך כסף לדרום אמריקה או משהו דומה
    כדאי שתעשה חושבים
    שתמצא לעצמך יעוד כלשהו
    וכמה זה קשה להפסיק לקטר. אבל אם מפסיקים לקטר, רק אז יש סיכוי לעצור
    שלא יובן שלא צריך לעבור את התהליך של לחשוב על זה, ולדבר, ולקטר – קצת. אבל מתי שהוא צריך להפסיק לשחק. חייבים.
    כדי לא להסתכל אחורה בעוד כמה שנים ולשאול "למה לא עשיתי ככה וככה".

    • אנונימוס

      הילי, קודם כל: סחתיין.
      המצב שתארת כה יפה הוא המצב שבו גם אני נמצאתי בעבר.
      אבל אילצתי את עצמי לצאת משם. מלימודי עיצוב אפנה משעממים.
      עכשיו אני לומדת היסטוריה ונהנית כל כך. סופרת את הימים עד לסמסטר סתיו הקרוב.

      ולכולם: עשו מה שטוב לכם, באמת, והחיים יראו אחרת.

      • אלמוני

        מה קורה אם מישהי נגיד שזאת נחמה…לא אני כמובן…
        בחרה במקצוע שהוא גם תחביב, לא הלכה ללמוד בגלל הכסף, אלא בשביל התרומה לחברה והנאה אישית. מגלה שנמאס לה ולא מעניין אותה לעבוד בנגיד…הדרכת ספורט, אפילו שאותה נחמה ניסתה להדריך המון סוגים שונים (כי יש מגוון רחב) אירובי, פילאטיס, הידרותפיה, עבודה עם קשישים עבודה עם צעירים עבודה עם אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, ונמאס לה מהכל ויש לה את התחושה (לה לא לי), ששום עבודה שהיא תעבוד בה לא תעניין אותה לאורך זמן, על אף כל היצירתיות, ופשוט לא בא לה לעבוד עם אנשים (והיא לא כל כך טובה עם מחשבים) מה עליה לעשות?!!?!? 🙂

      • מה קורה אם מישהי נגיד שזאת נחמה…לא אני כמובן…
        בחרה במקצוע שהוא גם תחביב, לא הלכה ללמוד בגלל הכסף, אלא בשביל התרומה לחברה והנאה אישית. מגלה שנמאס לה ולא מעניין אותה לעבוד בנגיד…הדרכת ספורט, אפילו שאותה נחמה ניסתה להדריך המון סוגים שונים (כי יש מגוון רחב) אירובי, פילאטיס, הידרותפיה, עבודה עם קשישים עבודה עם צעירים עבודה עם אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, ונמאס לה מהכל ויש לה את התחושה (לה לא לי), ששום עבודה שהיא תעבוד בה לא תעניין אותה לאורך זמן, על אף כל היצירתיות, ופשוט לא בא לה לעבוד עם אנשים (והיא לא כל כך טובה עם מחשבים) מה עליה לעשות?!!?!? 🙂

  2. גרשון

    ואני חשבתי לתומי שאני מקורב.

  3. בועז כהן

    אין שום משמעות לחייך, אם לא תעצב/י אותם כראות עינייך. צריך לחשוב נכון. כלומר: מה חשוב יותר, כסף או הנאה? אם אין לך זה וגם זה, אכלת אותה. את בצד הלא נכון של המתרס. אם יש לך אחד מהם, וזה הדבר שחשוב לך ביותר, אין סיבה להתלונן.
    בעצם, בשום מקרה אין סיבה להתלונן. הציפיות הן שלך ומפח הנפש הוא שלך גם כן. איך להיות מאושר? לנסות ולצמצם את הפער שבין הרצון האמיתי הפנימי לבין המציאות. הנה, החבר שלך זרק לעזאזל את הכל, ונסע להיות שף באיטליה. אני מכיר מישהו שהיה כתב כלכלי בכיר והיום אופה לחמניות ומרוצה מהחיים.

    עצם השינוי יוצר את ההבדל. לקיחת האחריות על השינוי מעצימה וטוענת בכוח רב. רוב האנשים באמת אומללים במקומות עבודתם, אבל רוב האנשים גם לא מסופקים מבחינה מינית. רוב האנשים שוקעים לתוך בינוניות משתקת, טובעים בפרטים הקטנים של היומיום.

    מה את רוצה? סמני את המטרה. עכשיו, כשהיא רשומה על הקיר, אפשר להתכוונן אליה. קודם כל צריך לדעת לאן הולכים. לי, לדוגמא, חשוב להינות מהדברים הקטנים שבחיים. קפה של בוקר, שחיה בבריכה, פגישה עם חבר, הופעה, כדורגל, להקריא סיפור ולשחק עם הילדה שלי. העבודה שלי היא לא ה-דבר העיקרי בחיים שלי. היא חלק מהחיים שלי ואני לא סובל ממנה. היא לא באה בקלות, אבל גם לפניה העדפתי לשטוף חדרי מדרגות, ולא לעבוד במשרדים במשמרות משתקות של 9 עד 5 אבל עם פנסיה מובטחת.

    החיבור הרגשי לצרכים שלך הוא החשוב ביותר. רוב האנשים חיים את הרצונות של ההורים שלהם והציפיות של החברה מהם. מי שהיה גאון מחשבים בתיכון, יתקשה למרוד בסיפור שבנו לו וללכת להיות מציל, למשל, למרות שאולי ים זה הדבר שהוא הכי אוהב בעולם ולהציל אנשים נראה לו כמו מטרה נעלה ביותר. אבל איך הוא יילך לשרוף שעות בים, כשאבא-אמא ודודה ז'ניה מצפים ממנו להרים את חברת הסטארט-אפ שתהיה מיריביליס 2, ולמי איכפת מהרצון האמיתי שלך?
    רק לך. ולכן, אין סיבה אמיתית שאדם צעיר בן 25 יסבול בפקולטה מאוסה, בלימודים שלא מעניינים אותו, רק כדי לספק ציפיות של מישהו אחר. זה לא יחזיק מעמד, זה יאמלל אותו, זה יגרום לו לתופעות כפייתיות כמו סידור יוגורטים במקרר או עישון אובססיבי ועצבים רופפים

    במקום לשאול "האם אתה מאושר?" צריך לשאול "האם אתה עושה את מה שאתה רוצה בחיים". אם התשובה לכך היא "כן", אז הדרך אל האושר קצרה להדהים. כמו שכתבת, הילי, רוב האנשים לא עושים את מה שהם רוצים, לא מרשים לעצמם להשתחרר ולכן הם גם לא מאושרים.

  4. עץ הקיפודים האנגלי

    "לקנות את הדיסק החדש של קרייג דייויד" (הילי שרון).
    לא! קרייג דייויד הוא סוג של תת-ז'אנר של ג'ורג' מייקל, ומי צריך עוד ג'ורג' מייקל אחד בעולם? מצד שני, ב"הד ארצי" יצא עכשיו "ווייט לאדר" של דייויד גריי, וזה באמת מאסטרפיס רציני. דייויד גריי. זה ה-דבר

  5. מאמר חזק!

  6. to be in charge of your fate
    you cannot work for the state
    or any boss
    that worries about a lo$s
    so go ahead
    get out of bed
    do not wait
    just start with a clean slate
    l

  7. רק מלקרוא את זה אני במועקה היסטרית, אז לחיות ככה?
    goddd!! למה? מה זה המאזוכיזם הזה? איזה מין חינוך דפוק קיבלנו שגורם לנו לעשות משהו שלא טוב לנו, ועוד להשאר שם בכל מיני תירוצים שמרניים??
    איך זה שזה לא ברור שצריך לחיות ממקום של שימחה ואושר וביטוי עצמי מלא (אוףף איזה מילים, הגזמתי…)? צריך לשאול כל יום מחדש: האם אני במקום שטוב לי? ואם התשובה היא לא, ושוב לא, ושוב לא, אז לבדוק, לחפש, ולשנות!!!
    לא הייתי רוצה שהילדים שלי יחיו ככה, מתוך פשרה ובינוניות. אני אעשה הכל כדי לתת לכם את הכוח והאמונה למצוא את המקום הטוב בשביל עצמם, ובשביל מי שחי איתם ולידם, ואת הכוח לקום ולשנות כשצריך. אז למה שאני אחיה ככה?? מה פתאום.
    אז לפני עשר שנים עשיתי שינוי. היה קשה אבל איזה מזל!!
    ועכשיו שוב – אני בדרך לשינוי. כן, זה קשה, מלהיב, מאתגר, מפחיד. יש סיכונים ויש מחירים (א-מ-א-ל'-ה!!) – אבל אני רוצה את המאה אחוז, ולא פחות!

    • לפעמים טוב להיות זנב ללביאות.
      את כל כל צודקת, דינה.

    • החיים הם פשרה ובינוניות!!! אי אפשר להיות מאושרים כל הזמן!!!
      ההורים שלנו רק רוצים שנהיה מאושרים! אנחנו רק רוצים להיות מאושרים ורוצים שהילדים שלנו רק יהיו מאושרים! להיות מאושר זה לא מטרה ואי אפשר לחיות בHIGH כל הזמן. על מנת שנתפתח עם הזמן יהיו תקופות שלא נהיה מאושרים, זה טבע האדם!!!!!!! אחרת לא היינו מתחתנים, מביאים ילדים כי היינו מאושרים גם בלי זה.
      אנחנו מתרבים בזכות האומללות שלנו!!!

  8. להילי האחת והיחידה, האהובה ושותפתי לנשק.
    כל מה שהזכרת מעלה איננו זר למתרחש בעולם הפרסומי שלנו.
    (אבל לפחות אנחנו נהנים, נכון?)
    כמו בכל יום חמישי (הטרגי!!!), אני מקדיש לך את "המניק סטריט פריצ'יר"
    עם שיר יום חמישי הקשה שלנו:
    Motorcycle Emptiness

    תמשיכי ככה. אלופה.

    מת עליך

    ניר

  9. כתבה מצוינת. נהנתי לקרוא.

  10. יואב מניו יורק

    קודם כל נכניס לעצמנו לראש דבר אחד – אפילו משכורת של חמש ספרות, בדולרים, לא שווה את העבדות שאנחנו מכניסים לעצמנו. אנחנו, בדרך כלל, עושים את מה שלא מתחשק לנו תמורת סכום (ואני לא רוצה לדבר על אלה שאצלם זה סכום ממש לא גדול) של כסף, שמתנדף כל כך במהירות. שום דבר לא שווה את זה.

    אז יש מוצא? אנ'לא יודע. כנראה צריך לחפש מוצא. כרגע אני סמנכ"ל טכנולוגיה בחברת סטארט אפ והיו חודשים שעבדתי, תקשיבו טוב, 450 שעות בחודש, אבל בשנה שעברה הייתי מרצה למחשבים במכללה ברמת-גן, והיה סבבה, ודורית, שהיתה באה אלי הביתה לשמוע את ז'קלין דה-פרה בצ'לו אומרת היום (כשהיא גם כאן בניו יורק), ששם הייתי פי מליון, רגוע ושקט.
    אז אולי זהו. אני החלטתי, בתקווה שאעמוד בזה, לא לעבוד 120 שעות בשבוע, אפילו לא משרה מלאה של 8 שעות ביום, אלא משהו כמו שלשת-רבעי. לא שווה לי את כל השערות הלבנות הוירטואליות שחטפתי בשנה הזאת.
    הנשמה הרבה יותר חשובה. אם אתם הופכים להיות כלמיני שחושבים גם לא בזמן העבודה על העבודה, אז תחפשו משהו אחר. צריך גם זמן לבזבז על לחלום בהקיץ. צריך גם זמן לחברים ולחוגים ולמלאן דברים.
    מיומנו של לחוץ, אני יכול להגיד, שלפני חודשיים חלמתי שאני רועה עיזים מבסוט במושב בנגב, נשבע לכם באלוהים.

    לא עוד. עוד שבוע למניאק.

    • ג'וליה

      איזה מקסים אתה ואיזה כיף לראות אותך כאן.
      כתבת נהדר וכמובן שיש הרבה אמת אישית וחכמה בדבריך.
      שתהיה לך סגירת קצוות נעימה בתפוח, ונשיקות לשנה החדשה
      – ג'וליה

    • לרועה העיזים היקר…
      אם כל הכבוד לכיף שבדבר, איך תבלה ותלך לחוגים אם אין לך כסף?!
      בשביל כסף צריך לעבוד! אולי שכחת את זה כי כבר הרווחת מספיק, ואם אתה תרצה ילדים איך תממן אותם ואיך תדאג להם לחוגים? או שתדאג רק לאושר של עצמך!
      אין כזה "לעשות מה שרוצים" החיים מכתיבים לנו אחרת
      GET REAL רועה עיזים יקר

  11. המסקנה שלי לגבי האם טוב לי או לא במקום העבודה שלי היא תלוית מצב רוח. מצב הרוח עצמו לרוב אינו תלוי דבר – הוא נע ונד לו בספירות שמימיות, מטייל מעלה ומטה כמו גרף שכל קרדיולוג היה אוהב (והחולה הרבה פחות).

    אני 'עבד' היי טק. אבל עבד וטוב לו. עבד רצוע לא באוזנו – בחשבון בנק מנופח, בכמות אופציות גדולה מאוד שלא מן הנמנע שתהיה שווה עשרות מליונים (אוטוטו). יום העבודה מתחיל ב 10, ונגמר,
    למעשה לא נגמר. חצות זו שעה סבירה לרדת לחניון. בימים טובים אז כבר ב 10 בלילה.

    והלחץ? לוחות זמנים מטורף, אינטרסים ותתי-אינטרסים, תחרותיות מטורפת, משחקי כוח, משחקי ניהול. פוליטיקה בגרוש, שיווק, תכנות. מתחרים – צריך להרוג את המתחרים. לקוחות – צריך לרצות את הלקוחות.

    כל יום זה קרב ארוך מתמשך ומתיש. וקשה לנצח. ומפסידים פיסה רצינית של חיים משוחררים – טבע, שמיים, חברים, זיונים (סליחה על המילה הגסה).

    ואני אוהב את זה. זה לבחור פן צר, איכותי, מושחז, תחרותי של החיים, להתמקד רק בו, ולהיות הכי טוב בו בעולם. והדרך – אפילו יותר מהמטרה הסופית – זה מה שעושה את זה כל כך טוב.

    הרי, ולא מזמן הפסקתי להשלות את עצמי – גם אחרי ההנפקה והמליונים – לא אפסיק.
    זה ימשיך באותה תדירות. באותה עוצמה. כלומר זה לא המאבק על להיות מליונר לפני גיל שלושים – וזה יקרה – זו פיסת חיים בה אני שולט.

    אני חושב שכל זה – אנשי ההיי טק שלא מפסיקים, לא נחים – נובע מפגם. מעקרות נפשית.
    חוסר יכולת להנות, מגבלה בהתמודדות עם חלקי חיים אחרים. יכולת לצור קשרים רק ברובד קיומי מצומצם – קשרי עבודה עמוקים וקרובים – שמתחילים ונגמרים במשרד או בבית הקפה לידו.

    זה כנראה לא יגמר – כמו שלארי אליסון לא הפסיק, כמו שגיל שוויד לא מפסיק – הטיפוס שיסתפק במיליון דולר ואז יחדול לעבוד – זה אותו טיפוס שלא יצליח להגיע לאותו מליון דולר.

    אני אוהב את העבודה שלי. אני קם בבוקר ובשימחה נוסע לעוד יום של 12 שעות במשרד.
    בשישי שבת אני רעב לעבודה – מתחבר מהבית וממשיך לעבוד.

    נכס לכל ארגון. וכשאני מסתכל ימינה ושמאלה – המשרדים לידי מלאים באנשים כמוני.

    שבחצי מבט מושפל אומרים "כן, אנחנו מקריבים את חיינו, יופי העלומים ודיצת החדווה בשביל ההצלחה שמעבר לפינה". אבל זה לא נכון. גם הם מוגבלים. לזה הם מסוגלים.

    זה סוג של וורקהוליות שמלווה בניתוק מהנאות החיים האחרות. אני משתפך, הא?

    ומה שמשנה שבכל זאת זה תלוי מצב רוח. יש ימים שבהם אני הוזה על חוף נטוש באי נידח, שלווה, שקט, רעש הגלים נשברים על המים, זוחלים לחוף ונסוגים. עצים טרופים. חול כחול. פסק זמן במחשבות. תחושת החמצה עזה – לאן אני הולך? מה אני מפסיד בינתיים?

    מה קורה עם הילדים בבית? האישה?

    מתי הייתי בחופש פעם אחרונה? דומני שלפני 4 שנים? משהו כזה.

    ועדיין, המרוץ, הכוח, זה ממכר. ולהפסיק עכשיו זה להכיר בבזבוז של החיים שהיה עד עכשיו.
    אז מציבים מטרה תאורטית, טנטטיבית – הנפקה, מכירות – ואז אפרוש. לפני גיל שלושים.
    לצייר, לכתוב, סיפורים, שירים. לנגן. ללמוד.

    אבל זה לא יקרה. המעגל האנרגטי ממשיך.

    תודה רבה על הכתבה המרתקת, נגעת בנושא שאני חוכך בו ללא הרף – בשעה שיש בבית לפני השינה הכבדה, והתמיד קצרה, קצרה מדי.

    • כמה פעמים כבר התפתלתי מהמחשבות על מעבר לקריירת היי טק. כמה פעמים אמרתי, אפילו רק לזמן קצר, נטפח איזו קופה קטנה, למרות שזה לא ממש מעניין – אולי זה יעניין, רק צריך להתחיל.

      אבל דבר אחד קטן עוצר את המחשבה- הידיעה שרק במקום הטבעי, במקום שאליו נמשך הלב ואותו הוא מטפח, אתה יכול להיות הכי טוב שאתה יכול, הכי טוב שאתה יכול להוציא מעצמך. זאת לא חוכמה להיות עוד מתכנת ממוצע בשביל משכורת מפנקת- תמיד תישאר התחושה שזה לא המקום, ובעקבות זה תבוא בינוניות – לפחות אצלי – וזאת בטח לא הדרך לאיזה אושר או סיפוק.

      כסף הוא נוחות, הלב הוא המפתח לאושר. בבחירה בין נוחות לאושר אני בוחר באושר. על נוחות אפשר כבר להתפשר, היא בכל מקרה עניין יחסי.

      • נתי – אתה גדול!
        לקחת את המילים מפי!
        יחי משכורות של ארבע ספרות ולקום עם חיוך על הפנים בבוקר, ולחזור הביתה הרבה לפני שקיעה, בימים שבכלל יצאנו.
        יחי לעשות שינויים בחיים ולגדול. וגם לאהוב.
        טוב, ממש השתפכתי פה כהוגן – אז גם שנה טובה לכולם!

      • נטאשה

        יפה אמרת ! אהבתי במיוחד את המשפט האחרון . . . .

      • הלב הוא המפתח לאושר בהחלט, אבל נוחות היא חלק גדול ומשמעותי ללב! לעולם אין לזלזל בנוחות.
        כי כשהדבר לא נוח הלב כואב

    • אם אין פנאי לזוז ולנשום, ושתים-עשרה עד חמש-עשרה שעות העבודה גדושות בעיסוקים מתח ואקשן צפוף – אז:
      איך קורה שכל כך הרבה אנשי הייטק וורקוהוליים, בכירים יותר ופחות, שהמינימום של משכורותיהם ענק והמקסימום הוא הון עתק –
      איך קורה שהם מוצאים, בתוך יום (או ליל) העבודה, זמן לרבוץ כל כך הרבה שעות בצ'יטוטים ברשת?

    • אחחח.. הלהט… הלהט…. שחר!
      למרות שזה ממש לא סגנון החיים שלי, או של בן-זוגי (תודה לאל, או למי לא יהיה),
      אני מתלהבת עד מאוד מהלהט והתשוקה שלך לעבודה ולמה שאתה עושה.
      והרי על זה אנחנו מדברים פה, לא??

    • יואב מניו יורק

      מממממ גם אני הייתי כזה, ואז ראיתי שהמוח שלי פינה את מקומו, ושאני לא מוצא שומדבר לדבר עם החברים שלי חוץ מאשר כלמיני היי-טקים.
      שחר – שיהיה לך לבריאות. גיל שווייד לא פרש, אבל שלמה קרמר מצ'קפויינט (משקיע שלנו), פרש גם פרש, ואני פוגש אותו בערך פעם בחודש, ואני רואה שהוא נהנה מאד מהחיים, ואם אני זוכר נכון, היתה איזשהי כתבה, שאמרה שגיל שווייד לא ממש מבסוט מ(חוסר) חייו הזוגיים.

      אמרו חז"לנו – איזהו העשיר – השמח ב… תשלים לבד.
      שבת שלום לכם ושנה טובה, ולא לשכוח לאכול אוזני המן בפפריקה לפני יום כיפור – זה מה זה מחדד ת'מוח לתשבצי הגיון.

    • אני לא מאמינה לך…. אם כל הכבוד, שאתה כל כך מאושר, אני מבינה שאתה דובק במטרה ונהנה לראות את המספרים המשתנים בחשבון בנק. אתה עדיין עבד ולא אדון לעצמך.
      עובדה שהגעת לפורום הזה וביזבזבת זמן לכתוב פה.
      אבל כל עוד אתה משלה את עצמך וממשיך לשכנע את עצמך… מה שעובד בשבילך חמוד…
      תמשיך להגיד לעצמך שאתה אוהב את זה

  12. פוקוס

    חברים וחברות לא משנה מה תעשו וכמה תרוויחו, כל עוד אתם מהווים חלק משיטה שכל מטרתה להשאיר אותנו מדוכאים, ולשלם לנו תמיד קצת פחות מהסכומים שיכולים לקנות לנו פיצויים אמיתיים על מה שאנו עוברים בדרך את הפרנסה. עד מתי? יד שתנצחו את השיטה!

    • פוקוס – סוף סוף מישהו שקצת בפוקוס במדור ה..זה!
      זה כל כך נכון, במדינה כזו לעד נשאר ממורמרים.
      ההשקעה גדולה מדי, ההערכה נמוכה מדיי. השעות רבות מדיי התשלום נמוך מדיי.
      לאף אחד אין כסף כולם חושבים שמגיע להם הכל (הם צודקים רק שאין) זה מעין מעגל קסמים או שרשרת שכזו, לא משלמים לך מספיק אתה לא נותן שירות מספיק (כי אתה ממורמר) ללקוחות שמשלמים אפילו שאין להם מספיק ורוצים להשתחרר מהיום המחורבן שהיה להם.
      רק הבעיה שלכל המדינה הזו כל יום הוא יום מחורבן! אז כל אחד רוצה שיפצו אותו!!!!!!
      אני אוהבת את המדינה ואין לי ארץ אחרת, אבל אין פה כסף והיסודות דפוקים, ויש לנו יותר מדיי דברים להתמודד איתם… אז את האושר… שמים בצד בינתיים

  13. מי שנאמן לעצמו, ועושה יותר ממה שהוא אוהב, ופחות ממה שאינו אוהב, חזקה עליו שיהיה מאושר.
    מי שמאושר – נאמן ליצמו יותר, וחוזר חלילה.
    רוצה לאמר – תעשו מה שאתם אוהבים. השאר, כולל פרנסה בשפע, יבוא בעצמו.

    • עץ הקיפודים האנגלי

      כשאתה מתעסק במה שאתה נורא אוהב, לא בהכרח תרויח גם כסף (ציירים ורקדנים ורוקרים הם עניים בישראל), אבל מה שבטוח: תתעסק במה שאתה אוהב, ותקום עם חיוך בבוקר ולא עם צורך להשמיד את השעון ולבעוט במקרר

  14. בלגניסטית

    תמיד הרגשתי קצת אאוטסיידרית . כסף לא ממש עניין אותי , גם לא מלתחה משובחת , אני
    מעדיפה להיות במשטר דיאטה על פני עבודה שתגזול את את חיי ותאפשר לי לקנות בגדים
    מחוייטים . אני אלרגית למשרדים , במיוחד המשרדים האלה המפוארים עם השטיחים מקיר
    לקיר שהצעדים נבלעים בתוכם , המזגנים . אני אלרגית גם למזכירות , פקידות ומנהלות . אני
    נהנת לפגוש אותם מחוץ למשרד , כי במשרד הן עוברות מטמורפוזה כזאת שקשה לי לעכל.
    פעם המקומות האלה היו מעוררים אגרסיות אצלי בלב , ביני לבין עצמי הייתי קוראת להן "כוסיות
    במעילים מחוייטים " . תמיד הרגשתי אאוטסיידרית , כי באף פאזה בחיים , לא חשבתי לעבוד
    כל כך הרבה שעות , ולבזבז כל כך הרבה חיים , בעבודה שקשה לראות מה היא מייצרת ,לבד
    מבירוקרטיה . תחרותיות בין פקידותיות משעממות , מרדימות אותי.
    אני נחה , חולמת קוראת , לומדת משהו בלתי פרודוקטיבי ,כותבת שיר,מכינה איזה תבשיל מוזר שקראתי עליו בעיתון , צובעת את השולחן העשוי עץ בצבע מתכת (תופס יופי , אני ספקנית באשר להוראות…) אגב שמיעת מוזיקה בפול ווליום ( השכנים כמו המשפחה הבינו שאני קצת מטורפת , אין דבר…). כל מה שנכתב כאן מאוד מחזק אותי מאוד להמשיך להתנהל בלי אף מטרה בחיים , תודה רבה לכם , באמת גרמתם לי אושר רב.. 🙂

    • בלגניסטית

      של ברטולד ברכט

      לא אמרתי שום דבר נגד אלכסנדר

      אני שומע שטימור טרח לכבוש את העולם.
      אינני מבין אותו :
      עם קצת שכר שוכחים את העולם .
      אינני אומר שום דבר נגד אלכסנדר.
      אלא
      שראיתי אנשים, שאצלם
      היה הדבר מפלא
      ראוי להערצתכם היתרה
      שהם
      בכלל חיו .
      האנשים הגדולים מיצרים יותר מדי זעה .
      אני רואה בכל רק הוכחה לכך
      שאלה לא ידעו איך להשאר לבדם
      ולעשן
      ולשתות
      וככה.
      הם היו יותר מדי עלובי-נפש
      משיוכלו להסתפק
      בלשבת אצל אשה .

      • דגדגת לי באצבעות בלגניסטית, והנה עוד אמירה קטנה בנושא. ז'אק פרוור כתב את זה יפה ולהבנתי הוא מדבר על קרייריזם לא מנומק ועל בחירה נוספת (פרשנויות אחרות יתקבלו בברכה).

        שמתי מצנפת בכלוב
        ובצאתי היתה הציפור על ראשי
        מה זה
        כבר לא מצדיעים
        שאל המפקד
        כבר לא מצדיעים
        ענתה הציפור
        אה כך
        סליחה שחשבתי שמצדיעים
        אמר המפקד
        בבקשה אין דבר כל אחד עלול לטעות
        אמרה הציפור

        • בלגניסטית

          נתי
          ההחלפה של המגבעת במצנפת מעלה אסוציאציה של מצנפת שינה , מה שתארו כאן אנשים
          קרייריסטים בהווה או בעבר , מזכיר שינה מסוג מסויים – שינה בלי חלומות !

    • יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ.
      אורח החיים שאת מציעה, בלגניסטית, קורץ לי מאוד. סמוך אני ובטוח כי הוא עדיף בעיני רבים על פני עבודה ביום ומאמץ עליון בלילה למצוא לתומאס מאן התורן שלי את הזמן המועט מידי המוקדש לו. מבלי להיכנס לדיון על דרך החיים הנכונה יותר בעיני, אינני מצליח לראות הכיצד אשרוד אם אנהל אורח חיים המקדש רק את מה שמעניין אותי. מי ישלם לי את שכר הדירה ? (לא כל כך בא לי לחזור לחיות עם ההורים) או את שכר הלימוד לאקדמיה ?
      אני עובד, משמע אני עובד. מרוויח את לחמי ביושר. ברי לכולם שאפשר היה לנצל את הזמן באופן מעניין יותר, וסביר להניח שלא הייתי גווע ברעב, אבל עדיף לי לא להזקק לשום דבר מאף אחד.

      עם אדם חכם נעים גם לשוחח.

      • גיל בא לי לבכות מהמשפטים השפויים שלך שמגיעים סוף סוף!
        אני מחפשת עיצות פרקטיות ובוחנת אם אפשר להיות מאושר במקום העבודה.
        ברור לי גם שיכולתי לעשות דברים מהנים, אבל מה לעשות שעם אהבה לא הולכים למכולת… מילים כדורבנות

    • אוולין

      בלגניסטית יקרה,
      אני שמחה שאת מאושרת מאורח חייך, אך מסקרן אותי לדעת כיצד את מפרנסת את עצמך? הייתי שמחה גם לעסוק כל היום בציור, בכתיבת שירים, לצבוע שולחנות וללמוד דברים שאינם בהכרח פרודוקטיביים, אך בשביל הקיום היום יומי ובשביל ההנאות שלי, אני צריכה לעבוד.

  15. הבעיה היא שאנשים רוצים גם את העבודה הנהדרת, שבה ימצו את עצמם ויהנו מכל רגע, וגם את המשכורת הנכבדה שהתרגלו אליה. כדי להיות מאושרים צריך להתפשר (מילה נוראית, אני יודעת). כדי להיות מאושרים צריך לבדוק מה גורם יותר אושר: חשבון בנק שמן או להעביר את מרבית שעות היום תוך תחושת שליחות, תחושה שאת/ה עושה מה שחשוב לך לעשות. אני החלטתי: מתכנות מחשבים עברתי ללימודי פסיכולוגיה וכיום אני עובדת בבית-חולים ומרגישה שאני באמת עושה מה שאני צריכה לעשות, שהזמן שלי פה הוא לא מבוזבז, שכל חיוך שאני נותנת לחולה ועושה לו טוב שווה גם את המשכורת המיניאטורית שאני מרוויחה. וכמה שזה לא מקובל להגיד או לשמוע, טוב לי בעבודה שלי. מעריכים את מה שאני עושה ואני אוהבת לעשות את זה. אני באה בשמחה גם בשבתות ובחגים, ועובדת עד מאוחר בלילה אם צריך, אפילו שזה לא מקובל במוסד "ממשלתי" עם משכורת רעב. אני עושה את זה בשבילי.
    וזה כל הקטע: לעשות את זה בשבילך. לא בשביל שההורים יהיו מבסוטים, או שהחברים יתרשמו. לעשות רק מה שטוב לך אי שם בפנים, ורק את/ה יכול/ה לדעת מה זה.

    • בלגניסטית

      המחיר שאני משלמת עבור החיים שלי הוא אוברדראפט יותר נמוך משלכם…
      עשיתי את עסקת חיי 🙂

      • בלגניסטית

        ועוד משהו , אני עובדת במקום עבודה נחמד , שאפשר לעשות בו מה שאני רוצה , לא יותר מדי
        שעות ,אני עובדת ומרויחה כדי לספק את הצרכים החמריים הלא גדולים שלי , לא יותר מזה!

        • בועז כהן

          אם לא חשוב לך להחזיק אוטו, לקנות די.וי.די, להשקיע אלף שקל בז'קט ג'ינס וכו' – אפשר לשרוד גם אם עובדים בעבודה פחות לחוצה. אין לי שום דבר נגד עבודה כלשהי, אם העובד מרוצה ממנה. יש לי חבר שהחליט לעבוד בשטיפת מדרגות, כי זה גוזל לו 12 שעות בשבוע בלבד, ומספק לו משכורת בסיסית, ובשאר הזמן הוא יכול לעשות מוזיקה ולהקליט. הוא חי בצניעות רבה, אבל הוא מרוצה.
          ויש לי חברים שמשקיעים 15 שעות ביממה בחברת ההייטק שלהם, והם מאושרים מאוד. יש להם תחושה של שליחות והגשמת חלום, והעובדה שאין להם חיים (כמעט) מחוץ למשרד, היא לא רלוונטית, כי הם נהנים. לחיים שלהם יש משמעות, בשבילם.
          ניסיתי להסביר זאת גם בתגובתי הקודמת לכתבה זו, ולא ברור לי אם הצלחתי, אבל מכל מקום אני חושב שסדר עדיפויות משתנה לאדם לאדם, וכדי לעלות על הדרך אל האושר, כל אחד צריך לשאול את עצמו מה סדר העדיפויות שלו. מה יותר חשוב. אני לא יכול להחליט בשבילך, את לא יכולה להחליט בשבילי. זו החלטה שרק אני (או את) יכולים לעשות בינינו לבין עצמנו. זה מה שהופך את ההחלטה לכל כך קשה (או קלה, תלוי מי את/ה)

          שנה טובה!

    • היי מיקה! שמעתי שזה קיים, שיש אנשים שטוב להם בעבודה. שזה לא אשליה (כך הם טוענים וכך גם את טוענת), אבל מה עושה מי שלא יודע מה הכיוון שלו ומה יעשה לו אושר. וכל דבר שהתנסה בו זה פשוט לא זה… כמה זמן אפשר להמשיך וללמוד ולבזבז כספים, אולי פשוט לא כולם אוהבים לעבוד?!

  16. המאמר הזה יוצא מן הכלל.

    אני נמצא כעת בצומת דרכים. עומדות בפני 2 הצעות עבודה.
    אחת שתקח אותי רחוק עם שכר מצוין אבל היא לא הכי מעניינת, והשניה עם שכר לא מנקר עיניים אבל אופי העבודה מלא אתגרים.
    —–
    הרבה אנשים סביבי לא מרוצים מהג'וב שלהם
    אבל איש איש וסיבותיו
    אני מקווה אחרי החג לעשות את הבחירה הנכונה.

  17. בדיוק חשבתי לעשות כתבה לבננות על "עבודה-פרנסה"
    אבל בסוף לא כי יצא לי רחפני לחלוטין
    אני מכירה את החברה הזאת שלך..גם אני אומרת לה כל פעם
    נו את עוד שם
    נו את עוד שם?
    {}אהבה

    • עץ הקיפודים האנגלי

      "יצא רחפני" (נעמי). נו, אז מה? מה רע בריחוף? אני זולל גראס על בסיס קבוע רק כדי לרחף

      • גראס הופר…
        אני הגזמתי..יצא רחפני מאוד
        אולי באמת אני אכתוב את זה כאן בתור תגובה ארוכה מהרגיל
        חיוךשנהמשובחה

        • ג'ו המבתק

          אני מאחל שנה מרתקת ומספקת
          לכל הגולשים והגולשות, היורדים והמוצצות, ממלאי פיהם יין וממלאות פיהן זין, כובשי הישבנים ומערטלי הדדיים, הרוכבות בגאון על זרגים נחושים והרוכבים בערגה על ישבנים בוערים. בשעה שתשבו אל שולחן החג ג'ו יעסוק במלאכת הקודש העתיקה

          המשפחה לחצה, אבל ג'ו נכנע לתאווה והחליט שלא לקפח נערה יהודיה לוהטת יצרים, רק מפני שבחרה לציין דווקא כך את החג: בהסבה על הצד, בישבן מונף מעט אל על, מוגבה בכריות שנתחבו מתחת לבטן, ופי טבעת משומן כהלכה.

          נדליק נרות, נמזוג את היין
          וכשג'ו ייכנס
          תיכנס גם השנה החדשה!!

          • ג'וליה

            Oh, Mama
            אין שום סיכוי למחילה ביום כיפור…

          • יולי גרין

            אין. אין מלים. יש אנשים שיודעים לחגוג…

          • יהודית

            אתה חולה נפש. זה מה שאתה. רק חסר לי שהילדות שלי יקראו את הסטיות שלך

            • יעל מלמד

              יהודית, האם מין אנלי בעינייך זו סטיה שבגללה יש לקרוא למישהו חולה נפש? האם הנאצים לא רדפו הומוסקסואלים בגלל אותה תפיסת עולם בדיוק?

            • ג'וליה

              רק חסר לך שהילדות שלך יפתחו את התנ"ך ויקראו שם דברים הרבה יותר מתוחכמים, ועוד בחסות משרד החינוך…. נו באמת… אם אלה סטיות ותחלואי נפש בעינייך, את סתם מתחסדת ולוקה ב"תמימות" יתר.
              ומה רע בלספק תאוותה של נערה יהודיה לוהטת יצרים?

              • יהודית

                בתנ"ך מעשה סדום נחשב לחטא שדינו מוות

                • ג'וליה

                  יצא המרצע מן השק.
                  הכי אני אוהבת את אלה שבטוחים שאבות אבותינו היו התמימות והצדק בהתגלמותו.

                  • יהודית

                    סתמי את הפה שלך, ג'וליה, אל תדברי סרה באבות אבותינו הקדושים ובתנ"ך ספר הספרים. לא מספיק שיש לך שם של גויה?

                    • ג'וליה

                      טמבלית, זה לא השם האמיתי שלי.
                      ואל תלמדי אותי על התנ"ך, אני באה ממשפחת רבנים גדולה… זה היה, כמובן, לפני שאלוהים שלח אותם, אחד אחד, להישרף באושוויץ.

                      ועכשיו תורך לסתום את הפה, יהודית שכמותך.

                    • יולי גרין

                      התגובה שלך מאפיינת את כל מה שרע לחלק מהאנשים שגולשים כאן. חוסר סובלנות, הטחת עלבונות וקשירת דברים שאינם קשורים זה בזה. מה הקשר בין הדברים שהיא אומרת לבין השם שלה?! ואני רוצה להבין: האם באמת קראת את התנ"ך פעם? ואם קראת, יכול להיות שדילגת על הקטעים העסיסיים? כי דווקא יש כמה, בספר הספרים הקדוש שלך…

                    • יהודית

                      ג'וליה ויולי גרין זו אותה בחורה, כן? הדברים שלך מביעים חוסר כבוד לאמונה ולקודש הקודשים של העם היהודי. התנ"ך הוא לא הספר הקדוש שלי, אלא של כל היהודים, ואלה שהושמדו בשואה לא קשורים בכלל, וזאת סתם דמגוגיה להכניס את זה לפה, לעובדה שיש דברים מקודשים. כמו התנ"ך, התורה, בתי כנסת, הכותל המערבי, חגי ישראל ועוד כמה

                    • ג'וליה

                      זה ששתי בחורות מסכימות על אותו עניין ועוד, שומו שמיים, משהו שאת לא מסכימה איתו, זה עוד לא מעיד על זה ששתינו אותה בחורה. אני יודעת מי זו יולי המתוקה, והיא לא אני.
                      תיכף תתחילי לנסות לפצח כאן איזו קונספירציה…
                      יאללה, תשלימי עם זה שלא כולם יהודים אדוקים כמוך, ושיש לי גישה של "כבוד במקומו" לתנ"ך ותעזבי אותי מההתחסדות הזאת.
                      על "איש באמונתו יחיה" שמעת כבר?
                      אני לא מתכוונת להמשיך לפתח איתך את הנושא הזה בכלל, אם את רוצה אני יכולה להשאיר לך את הטלפון של סבא שלי, הוא ישמח להסביר לך מה דעתו על העניין, ולהזכיר לך איך אצל הנאצים הכל היה קשור לעניין. שלום ותודה.

                    • יהודית

                      איש באמונתו יחיה? כן? יחיה באמונתו ויפגע באמונה של מישהו אחר? אני בטוחה שסבא שלך, זכרונו לברכה, לא היה רוצה לדעת שהנכדה שלו נהנית לדבר סרה בתנ"ך ולהגדיר את התנ"ך כספר פורנוגרפיה זול עם מין חריג וסוטה

                    • ג'וליה

                      יקירתי, אל תדברי בשם סבא שלי. בקושי בשם עצמך את יכולה לדבר בלי להתלהם.

                    • יהודית

                      אין טעם לדון איתך. את מסיטה בדמגוגיות את הנושא. את מתעקשת להתעלם מכך שאת פוגעת בקודש הקודשים של העם היהודי ומנסה לצייר מין חריג וסוטה כמשהו לגיטימי.
                      תהיי בריאה.

                    • ג'וליה

                      למה? למה? אולי תסבירי לנו מה זה מין חריג וסוטה? ואיפה ראית את זה כתוב למעלה בברכה המקורית שענית לה בהתחלה?

                    • יהודית

                      אני מצטטת מ"הברכה" של היצור המתועב שנקרא כאן "ג'ו המבתק", בבקשה, אם את מתעקשת להיתמם:
                      "ישבן מונף אל על…פי טבעת משומן כהלכה…." מה זה, בדיוק, ג'וליה? יחסי מין נורמליים, שיש בהם אהבה והתחשבות הדדית, שבין גבר לאשה?

                      לקרוא אני יודעת ואני מבינה יפה מאוד מה שאני קוראת וזאת לא הפעם הראשונה שג'ו שופך את הזימה שלו באתר הזה

                    • ג'וליה

                      יש מספיק אנשים שנהנים מזה, ולא מגיע להם שתקראי להם סוטים.
                      סוטים זה פדופילים, נרקופילים, אנסים ושאר חלאות.
                      מי שמקיים יחסי מין בהסכמת שני הצדדים, ולא משנה באיזו תנוחה, והעיקר ששניהם נהנים – הוא לא בגדר סוטה, מצטערת, אבל כך אני רואה את זה, ואני בטח לא היחידה.

                      וההבדל ביננו הוא שאני לא נהנית רק ממה שהתנ"ך אמר לי להנות, אלא ממה ששיפוטי האישי מאפשר לי.
                      בסדר? ואם זו סטיה בעינייך, אז שיהיה.

          • עץ הקיפודים האנגלי

            ג'ו, אם ככה אתה חוגג את ראש השנה, אני לא רוצה לדמיין ולהתחרמן ממה שאתה עושה בסוכה

          • לולולולולולולו
            אתה לא רק קורע
            אתה גם קרוע
            ולא יעזור כלום
            צחקתי נורא
            חיוךשנה

          • יקירי… חיפשתי, חיפשתי ולא מצאתי…
            למה הפנית אותי לתגובות כאן וברקיק? מה הקשר לשיחונת הפרטית שלנו במאמר הקודם?
            ניחא.. לפחות אני רגועה שלא לקחת קשה את ההפסד אתמול ושאתה ממשיך הלאה בחייך.
            אני לעומתך…. הלב החלש שלי עוד דופק בהיסטריה, שלא לדבר על העור הרגיש שעוד לא התאושש מהקור הירושלמי המקפיא ביציע המערבי בטדי.
            ותגיד, למה אתה מלכלך.. מה? תומר אזולאי לא נאה בעליל? שאלוי לא שווה? שמוליק, סוני לוי? איציק קורנפיין עם קרחת לא נראה סבבה? ופה כיסיתי רק שחקני הרכב מהשש שבע עונות האחרונות, לא פישפשתי בזכרוני יותר רחוק ודווקא יש כוסיים לא רעים בכלל.
            שתהנה כל השנה יותר ממה שנהנית השנה (אם זה בכלל אפשרי).
            ענת

          • המלכה האם

            הו, ג'ו, אני אשקול בחיוב הענקת תואר אצולה. עתה אפרוש לי לקיטון הרחצה, שם תסוך המשרתת את גופי בשמן (הופס! אמרתי שמן!) לוונדר, בטרם יגישו לי את כריכוני המלפפונים והצ'דאר צ'יז. בקרוב, יקירי, ייתכן ואניח את החרב על כתפיך, פעמיים, וייקרא שמך בממלכה: סר. סר ג'ו המבתק. אין לי ספק, כרגע, שבין גברברי בננות אתה הראוי ביותר לתואר זה

          • חגי תקוע

            ג'ו האליל, התקשרתי לאקסית שלי עכשיו, אמרתי לה לעלות לרשת, לקרוא את ההצעה המקורית שלך לחגיגות ראש השנה. את הצחוק שלה שומעים עד פה, ברמת גן, והיא גרה בראשון…

          • יולנדה

            ג'ו המבתק!
            ראשית- תודה רבה על האיחולים. וכמובן שהכל חוזר אליך- אני מאחלת לך שנה טעימה ומעולה, מגרה ומרטיטה, מספקת, מפסקת ומבתקת, והצלחה בכל!!! וכתודה ליצירתיות המינית המתפרצת ממך, אני אספר לך סיפור אמיתי, שאמנם אין בו רקטומים משומנים, אך שדיים שופעים וחשופים יש גם יש. ובכן, הסיפור מוקדש לאחמד הערבי האמיתי, ולג'ו המבתק המסורתי:

            לכל אחד ואחת יש ודאי ריטואל יציאה מהמקלחת. אצלי סדר הפעולות הוא כדלקמן: אני סוגרת את הברז, גורפת את המים, פותחת את החלון, שוב גורפת את המים, מתנגבת, ויוצאת. ביום שלישי האחרון שוב סגרתי את הברז, בשלווה, נחת ועירום גרפתי את המים, ניגשתי אל החלון, פתחתי אותו, חזרתי לגרוף שוב את המים (מי כבר יכול לראות אותי?!). ואז גיליתי שמשהו בחלון ככה השתבש. עוד אני מתעסקת מסובבת מסתכלת מכל הכיוונים על החלון והידית שלו, אני שומעת לחשוש גברי רך "תעל תעל" ומגלה בחור כהה ומשופם פשוט עומד ומתבונן בשדיי הענקיים והלבנים מתנדנדים בנסיון להשתלט על תקלת החלון, וידידו שועט לעברו, גם הוא מנסה להספיק לחזות בחזיון המופלא. מיד התכופפתי בפחד איום, עצמתי עיניים וקיוויתי שכשאפקח אותן אגלה שאני לבושה לגמרי, שרק דמיינתי לעצמי פנטזיה אקזהיביציוניסטית מזרח תיכונית מעוותת. אך לא. כל שתיארתי קרה במציאות.
            אז אני מקווה שנהניתם.
            שנה נפלאה לכולם,
            יולנדה

          • בונד. ג'יימס בונד

            אחרי הרבה זמן חזרתי לפה, וג'ו עדיין המלך. כמה צחקתי. כמה. תרוץ לכנסת, ג'ו

          • במיוחד אהבתי את המשפט "רוכבות בגאון על זרגים נחושים". נשמע כל כך סובייטי. תענוג. אתה מהפכן, ג'ו, וכלי זינך הוא הזין שלך

          • לא הייתי פה הרבה זמן אבל עם שובי חיפשתי באובססיה את הגיגיך
            הלוואי והייתי אותה נערה מונפת שת מצפה להוד מלכותך כי יגאל אותה מיסוריה…
            ובאשר ליהודית המצטדקת העוטה על עצמה איצטלה של קדושה…מי ייתן ובנותייך יימסרו
            כשפחות מתרפסות תחת שוטו של ג'ו המבתק.

            • מייקי

              מיצי?? ?? ?? ?? ? דה מיצי?? ?? ?? ?? מיצי אוף מיין?? ?? ?? ?? ?? ?
              המיצי הראשונה ממרוקו במבטא הונגרי?? ?? ?? ??
              דחוף, דחוף להשיב

              האחות של פיצי…

            • האיש הרגיש

              באמת נפלא / לחגוג כך / את ראש השנה /
              מה שנקרא: חג מהתחת

              • גם איתך אחגוג/איש רגיש/אם רק תבקש/תוכל להרגיש/
                ידך בין חדוות ירכי תתרגש/ כשבקצות אצבעותיך תחוש את האש/
                ובמעלה פי הטבעת/תוכל לרכוש תורה ודעת/
                וכשבמערות פי תתמוסס/בטוחה אני כי לא תהסס/
                להניף את כלי זיינך לעבר/האישה שתהפוך אותך לגבר/

            • ג'ו המבתק

              לא ולא, מיצי. אינני חובב שוטים ואת מעשי התאווה החביבים עלי אני מבצע לא מתוך כפיה. לעולם לא כשפחות מתרפסות, אלא יותר כנשים דעתניות שיודעות היטב מה הן רוצות.
              והן תמיד רוצות לצאת למסעות אל הגבול הרחוק של התאווה

              • קח אותי לשם

                • ג'ו המבתק

                  הרי מחילה כבר לא נקבל, ביום הכיפורים, אז מה נותר זולת תענוגות הגוף הזולים?
                  מיצי, האם תיאותי להתפשק כיאות בפני לולבי היפה, האם תאבי לאפשר לי לשחק באתרוגייך? אם כן, תהיה לנו שמחת תורה כבר בסוכה

          • ג'ו
            אני כבר לא יכול יותר להסתיר את אהדתי הרבה אליך מעבר לכשרון הכתיבה שלך הזרמים שאתה מעביר בי הם גדולים ורבים
            אמנם ראש השנה כבר חלף אבל אפשר לשחק בארבעת המינים יחד…
            לולבים אתרוגים וכו'
            שלך
            אייל

            • ג'ו המבתק

              צר לי, יקירי, אני תוהה פעמים רבות מדוע התאכזר אלי האל ומנע ממני את היכולת להתענג
              both sides
              למה לוותר על 50 אחוז מהישבנים בעולם ולעסוק במלאכת ביתוק עכוזי נשים בלבד?

              וחשבתי ברצינות, שלא תזלזל, ג'ו בחור אטרקטיבי מאוד. במיוחד באנגליה רצו כל מיני משופמים בחולצות ורודות לבדוק את יכולת הביתוק של ג'ו, אבל אני – אם אין מרפסת בפרונט, לא לוקח את הדירה, שלא לדבר על המשולש הקסם השעיר שבין רגליה…

              שותפי לדירה בלונדון, דרק, היה ראף טרייד – כלומר, סטרייט שנותן גם להומואים. דרק היה חובב עכוזים ידידותיים לסביבה, נשים או גברים – זה פחות שינה לו, לדרק. כן. דרק היה ידיד אמיתי, שותף מושלם לבירות של עשר בלילה בקמדן טאון ובחינה מקצועית של ישבנים

              הבן אדם היתה לו תפיסת עולם מעניינת: תחת זה תחת, ובאין ציפור שיר גם התחת הוא זמיר

              • הזמן הורוד

                אתה לא מוכרח לתת, ג'ו. אפשר גם לקבל…אין אשה שיודעת למצוץ טוב כמו גבר. הסיבה פשוטה: רק גבר יודע מה הכי כייף במציצה, ולכן רק גבר יודע להעניק אחת כזאת
                אם תרצה לנסות – אני אהיה מוכן להדגים לך…

                • יולי גרין

                  אין אשה שיודעת כמו גבר? לא נראה לי שבדקת מספיק נשים, זמן ורוד, אולי כי מלכתחילה התעניינת בגברים ונתת להם קרדיט…

  18. ינשוף

    במעין תזמון מדהים בדיוק תוך כדי קריאת הכתבה התנגנה לה ברקע קסטה של אריק איינשטיין המלך, עם שיר שמילותי תואמות באופן מופלא את תוכן הדיון. את מילות השיר, המובא כאן כלשונו, כתב אריק איינשטיין, והוא נקרא "אין לו זמן":
    "אין לו זמן לשמוע את המוזיקה בטבע
    אין לו זמן לראות את הים והשקיעה
    אין לו זמן ללכת ולשקוע בקולנוע
    תמצאו אותו תמיד בעבודה

    על הבוקר כשהוא קם הוא עייף ולא רגוע
    ממהר עם הקפה והראש בילדים
    מנקרת מחשבה כמה כסף הוא מרוויח
    וכבד בנשמה הקרבות הם אבודים

    אין לו זמן …

    ובערב כשהוא שב הוא עייף ולא רגוע
    מחבק את האישה מנשק לילדים
    שוב עולה המחשבה כמה כסף הוא מרוויח
    וכבד בנשמה הקרבות הם אבודים

    ובלילה במיטה הוא עייף ולא רגוע
    מתהפך מצד לצד והראש בילדים
    כל הזמן המחשבה כמה כסף הוא מרוויח
    וכבד בנשמה הקרבות הם אבודים

    אין לו זמן…

    השיר פורסם בשנת 1986, מה שדי מוכיח שלא הרבה השתנה מאז, פרט למשכורות ולמשרות.
    שנת מנוחה לכל הקוראים!

  19. ……….שנה חדשה היא זמן טוב להירהורים.אולי גם לסוג של סדר ומיון.
    המציאות הרי מתחלקת לרוודים.
    ותתי רוודים.
    הורי עברו באחרוונה לביתאבות.
    מיקרוקוסמוס אחר של מציאות, שבוניתן לדון חודש בניפרד.
    אך אני ,בעודי מתדיינתעם המנהל,על העלויות ,חשבתי לעצמי ,כמה יקר להיות זקן.
    וכעת ניזכרתי גם בביתי בת ה19 ,ששווה מיפן,וסיפרה על מסיבותהסמים ,ואיך ילדים בני עשריים משתמשים בקוק,"כאילו לעולם יהיו בני עשרים" כלשונה של ילדתי החכמה. היספקתי כבר להגיע למספר צמתים בחיי.
    פעמים הפתעתי אפילו אותי בבחיורות שהתהוו.
    כן.
    חשוב לקום בבוקר ולחוש סיפוק.
    להיות השגי,אפילו אתה לא בא מערבות פולניה
    אני נישאבת לימי עבודה ארוכים ומורכבים.
    לפעמים באושר
    ופעמים אחרות לא.
    לעשות רק מה שאוהבת?
    כן,כן בטח.
    ולהחליף אוטו?
    ולדאוג לעתיד הילדים?
    ולממן את מה שאוהבת?
    ולהות מספיק רגועה כדי להרגיש מה אוהבת?
    נדמה לי שאני די מרוצה.
    נדמה לי אפילו שאני לוקחת אחריות על הבחירה לא רק מתוך מצאות מנופחת

    מן הסתם אין למצוא צדק מוחלט
    או תשובה מוחלט גם כאן.
    ואולי לא צריך.

    אולי מספיק רק לשאול.
    אני.
    אני באופן אישי,
    לעיתים אני רוצה להיות מנכל כור
    או נהגת אוטו זבל

    או בכלל לשבת על ראש הר טיבטי קרח ולחלל בחליל טבטי ארוך

    שנה טובה.

    • ג'ו המבתק

      אפשר לשבת גם למישהו קירח על הפנים ולחלל לו אחר כך בחליל הארוך, טיבטי או ישראלי, לא חשוב. לא צריכים להרחיק עד למזרח הרחוק בשביל להשיג נירוונה

  20. איננו מכירות, אני חדשה למקום, אז – שלום לך
    מסכימה בהחלט. גם אני עשיתי הסבה מקצועית. אבל אני לא חושבת שזו תמיד בחירה בין כסף לעניין בעבודה. בהרבה מאד מקרים כשאוהבים את מה שעושים אפשר (בסוף) גם להרוויח מזה. ובנוסף, שינוי כזה דורש הרבה פירגון עצמי. ובעיקר, צריך לוותר על הסבל. להפסיק עם ההתלבטות האינסופית והרחמים העצמיים של: כסף או עניין? צרעת או ספחת? 'החיים הם דרך ללא מוצא' ושאר ביטויים בהם אנשים משתמשים כדי לתרץ את המשך האומללות הקיומית.
    אגב, זה נכון גם בקשר עם המין השני.
    לא ככה?

  21. אנונימה1

    עד שאני אזכה בלוטו, עד שאני אתעשר כמו מירביליס, עד שאני אתחתן עם בן אצולה ששטוף בכסף – אז אוכל באמת להינות. כי רק אז אפסיק לחשב כמה עולה גביע גבינה בסופר, להתפנק בבגדים חדשים רק בסוף עונה, ובכלל לצמצמם בשיחות טלפון כי בזק ושות' עושקים בלי חשבון (ובכלל עדיף שיתקשרו אלי).

  22. ג'וליה

    ציטוט (לא זוכרת ממי אבל ציטוט נחמד) –

    "אל תפחדי משינויים,
    כי הרי אם תמשיכי לעשות מה שעשית תמיד –
    תמשיכי לקבל מה שקיבלת תמיד!"

    שנה טובה ומספקת לכולם,
    מג'וליה

  23. מייקי

    חזרתי אליכם ממחוזות רחוקים. התגעגתי קשות.
    כן, הילי יקירתי, הייתי שם וניסיתי – קמתי כל בוקר בהרגשה של לא רוצה לגרור את גופתי הדוויה מן המיטה, של אמא תתקשרי ותגידי להם שאני חולה וכד'.
    ואז, פתאום קרה שכמעט ואיבדתי הורה, ונזכרתי כמה שהחיים קצרים, וכמה שאין לנו זמן או זכות לבזבז על סבל מיותר בשביל איזו קריירה פיקטיבית, לא רווחית, לא מעניינת ולא בריאה בכל מובן ועניין.
    והתפטרתי.
    וכשהגעתי לשלב בו כל חסכונותי נאכלו, והבנק התחיל לממן את חיי, ואחר כך גם הפסיק לממן אותם, תהיתי לא פעם אם קיבלתי החלטה נכונה – אם הייתי נשארת יכולתי להתקדם, אולי אחר כך היו מעלים לי את המשכורת, אולי העבודה היתה נהייתי יותר קלה, אולי אולי אולי
    והיו קשיים אחרים, וגם עתה משחזרתי, ונאלצת בגילי המתקדם להתחיל מהתחלה, עם ילדים צעירים והרבה פחות מנוסים – עדיין יש שאלות, האם טעיתי, האם בחרתי לא נכון??
    יש אמת באמירה כי כשמשיגים משהו כבר לא רוצים אותו, במובן מסויים אנו חיים בחוסר שביעות רצון סדרתי – תמיד נרצה יותר, או אחר –
    נשואים חיי רווקות ורווקים חיי משפחה, קרייריסטים קצת פנאי, ועניים פרנסה, מונפקים רוצים שקט, ואלה שטרם רוצים לצאת בהנפקה, העובדים רוצים חופש, והנופשים רוצים לחזור לשגרה, וכן הלאה וכולי וחוזר חלילה במעגל –
    ואני לכשעצמי, החלטתי למצוא לי אושר בעצם העובדה כי החלטתי ועמדתי בהחלטה, מוכנה לשאת בתוצאותיה, גם אם הן יהיו רק עוד חוסר שביעות רצון ממצבי הקיומי

    • כן עכשיו בהחלט נפל האסימון
      האם זאת אותה רקדנית קנקן מזדקנת המראה תמונות של רגליה?
      לכבוד הוא לי ולכן אני משדרת תמסורת זו ברשת וכנראה רק שתינו
      נבין אותה
      הוא האחד הנבחר מכולם, תמצית האושר והאהבה שלי
      אחותי עוד תזכי להיות שושבינה שלי
      דרך אגב הוא ציין בפנייך שאני פריחה מהזן הנחות ביותר, אדם חסר תרבות בעל קשיי התבטאות, ערסיות מופגנת ובורות מעיקה?

      • האיש הרגיש

        פרחה מזן נחות? ערסית חסרת תרבות? יש!!! כאלה הן הטובות ביותר.
        שהרי ידוע שככל שעולה רמת הפמיניזם, פוחת והולך חוש ההומור.
        וערסיות פרחות נחותות אינן פמיניסטיות, מכאן שגם אינן מלנכוליות עם הרהורים קיומיים מעיקים על משמעות החיים, בחורות עסיסיות עם טעם זול שיודעות לצחוק, עם חיבה מופגנת לתענוגות גופניים זולים, סטקים במפגש הסטק וזיון חפוז ב-ב.מ.וו. בחניון

        כאלה הן הנשים שאני אוהב ומעריך יותר מכל.

        • אכן אישה מאושרת אנוכי/כאשר הגבר אשר בתוכי
          מזיין, גומר ומפנה את הגב/ושוכח את שמי כדרך אגב
          לוקח אותי לראות כדורגל/ולא מדבר על מרקס ועל הגל
          ולא מתיימר להבין את פליני/ולא נסחב לכל בית קפה איני
          מחטט באף ואפילו מפליץ/משחק באברו ואוהב להציץ
          מתגרד עם מפתח בתוך האוזניים/מביא ביד בערך כל שעתיים
          אוכל בידיים מעשן בשרשרת/הופך אותי להיות העוזרת
          ואינו רגיש כלל ועיקר/אוי…התעייפתי כבר נהייה מאוחר….

  24. אביבית

    הילי כמו תמיד את ממש קולעת בול לכל התחושות של כולנו בתקופות מסויימות בחיים.
    אז יש לי משהו קטן להגיד לך "אין חלומות בלתי אפשריים, ישנה רק הראייה המוגבלת שלנו לגבי מה שאפשרי"
    תחשבי על זה
    נדבר
    אביבית

  25. האיש שבקיר

    והתותחים רועמים בחוץ
    והראש מסוחרר ממחשבות על עתיד אחר
    והלב דוהר
    ויהודי יורה בערבי
    וערבי חובט ביהודי

    ואני בעבודה, מתקשר לאשתי שתבדוק מה שלום הילדים
    ואני שונא לעבוד
    שונא את הבוס ששונא אותי בחזרה

    רוצה להחליף עבודה ולא יכול

    והתותחים רועמים בחוץ

    • האיש הרגיש

      אתה רוצה להחליף עבודה?
      תחליף. אין דבר כזה "לא יכול". אין. אין. כמו שאתה מתאר את זה, עדיף להיות מלצר ב"אפרופו" מאשר להישאר במשרד המתועב שלך

  26. הילי יקרתי..
    איך החזרת אותי במכונת הזמן…
    לעיתים נדמה לי שרק כרגע הלך מכאן השליח החביב של הטורקי..(צר לי ההיתי חייבת)

    נכון רובינו לא עובד בעבודה אשר חפצה נפשו.. וטוב לדעת שאני לא היחידה .
    אבל אני חושבת שקצת נסחפת..

    לפעמים למביט מהצד בעובדים ב"טירוף" נדמה כי אלו יתמוטטו חיש קל אל המיטה הקרובה ויפצחו בשנת דוב..
    הרבה פעמים בתקופה ההיא שאלו אותי חברים עד מתי ואיך אני מסוגלת להניע את עצמותי הדואבות בתוך הטירוף הזה.
    היום אני מודה ( בשקט אבל מודה) שאהבתי כל רגע, טוב לא את כולם אבל את רובם. אין כמו יום עבודה או פרוייקט שהסתיים בהצלחה . אין כמו אותם רגעי אושר קטנים שאת יודעת שלמרות שתמיד אמרו עלייך שאת "פוטנציל מבוזבז" את גדולה.
    אין ספק זה פיתוח וניפוח אגו ענק..
    וכן היום במבט לאחור אני חשה געגוע קל..

    אל דאגה נוח לי במקומי החדש..

    משעמם, אבל נוח.

    אני לא בטוחה דרך אגב שזה עדיף.

    נ.ב
    ולא אמרתי אף מילה על חברות

    • האיש הרגיש

      אחינועם לא יודעת / כלום
      אבל בולעת / כמו כלום
      משתרעת בנחת / את התחת פותחת/
      וחושפת את הרקטום החום, הקסום/
      אז מי ייתן לאחינועם / ג'ו, האקס או נועם? /
      היא סתומה / זה נכון
      טיפשה כמו אתון/
      אבל מה איכפת לך אדון /
      תן לה בטוסיק /
      רק אל תשכח את הקנדון

      • אחינועם ניני

        אני לא בולעת ולא חוטפת בתחת. איך יש לי זמן עם כל ההופעות האלה

        • יהודית

          חלק מהכותבים פה הם ממש בושה וחרפה לאתר. ניבולי פה, יריקה על דברים מקודשים לעם ישראל ובעיטה בערכים יפים כמו אהבה בין גבר לאשה

          • זה שנותן למצוץ

            יהודית, את צודקת. יש כאן כותבים, פשוט גועל נפש. שום עדינות, שום קלאסה. איפה הביטוי הטהור של נפש יהודי הומיה? רק תחת ותחת וזין בתחת ומוצצת ובולעת. בושה. לאן הגענו? איפה העדינות, לעזאזל? אנחנו, עם הספר הנבחר, שהתנ"ך הקדוש, ספר הספרים, הוא נר לרגלינו, מה קרה לנו – שאנחנו גולשים באתרי אינטרנט ומתנהגים כמו בהמות גסות?

            אני מודה שגם אני חוטא. אני אוהב להכניס לבחורות את הזין הגדול והיפה שלי, ולא כדרך הטבע, אלא דווקא שלא כדרך הטבע. לפה. עמוק לפה. ממש. ואני מתבייש מאוד בזה שאני אוהב את זה. מאוד מתבייש. באמת. אבל זה חזק ממני, יהודית. אין לי תקנה. אני חוטא, אני כופר בעיקר, יהודית. כל מה שאני רוצה זה רק לתת להן למצוץ…

            אין ספק, אש הגיהנום ממתינה לי.
            זה שנותן למצוץ

            • חגי תקוע

              אחי, זה שנותן למצוץ, הלוואי כל החוטאים היו כמוך. זה חטא, זה?

            • עץ הקיפודים האנגלי

              אתה מדהים. עפר ואפר אני לרגליך, גבר. מי ייתן ותמשיך לתת להן למצוץ, לבנות ישראל הכשרות, הבתולות והחסודות. אין לך מושג, יקירי, כמה צחקתי מוידוי ההכאה על חטא שלך, פשוט שכבתי על גבי בחדר העבודה, וברגליי הארוכות בעטתי באויר, בשאגות צחוק

              אתה ענק

          • ג'וליה

            אז לכי תגלשי באתרים שמוקדשים לתנ"ך…
            Duhhhhhhhhhh

            • יהודית

              ג'וליה, לא מספיק שאת מנסה לסנגר על מין חריג שלא כדרך הטבע, את גם מתנשאת עלי? מגרשת אותי מפה? אני לא מתלהמת, אבל לא זכור לי שמינו אותך לפקד על משטרת האינטרנט

              • יולי גרין

                יהודית, אולי די? מספיק לריב, נו. אז לא תהיו חברות, ג'וליה ואת. לא נורא. את לא מוכרחה לתקוף אותה בכל פעם שהיא מביעה את דעתה (הלגיטימית, כמו דעתך שלך).

              • ג'וליה

                אני לא מבינה אותך, בחיי… כל כך מצחיקה, אם לא מוצאות חן בעינייך הסטיות כאן אז תעשי את הדבר הטיבעי ותקראי חומר אחר! מה לא ברור? או שבכל זאת יש משהו במה שאת קוראת לו "סטיות" שעושה לך את זה? בנתיים זו את שמתנהגת כמו גננת/שוטרת, מטיפה לכולם "נו-נו-נו, סוטים שכמוכם!" ומצקצקת בלשונך.
                אוייש, נו.

                • יהודית

                  ב"בננות" יש כתבות מצויינות על הייטק ועל תרבות ואמנות וגם על יחסים שבין גבר לאשה, ולכן אני קוראת באתר הזה, וכמו שכבר כתבתי יש למרבה הצער והבושה יצורים נתעבים כמו ג'ו המבתק, שמתעקשים ללכלך בתגובות שכל מטרתן היא אחת: לבזות ולהשפיל את המין הנשי, את תורת ישראל הקדושה, את הערכים היפים והחשובים שיש עדיין לעם שלנו – בכל הזדמנות ג'ו המבתק משלב הגיגים של סקס, וסקס בלבד, חריג וסוטה

                  אני צריכה עוד להסביר, או שכבר הבנת?

                  • ג'וליה

                    ח ו ש
                    ה ו מ ו ר

                    אני צריכה עוד להסביר, או שכבר הבנת?

                    • יהודית

                      אין מה לעשות. את לא ברמה שלי, ג'וליה. מי שצריך להבין זאת את, ולא אני

                  • יולי גרין

                    יהודית, באמת, אני מאחלת לך עשירית מכשרון הכתיבה המהמם של ג'ו המבתק. מה חריג ומה סוטה במה שהוא כותב?! האיש משעשע, מקסים וסקסי בטירוף. לא הטעם שלך? לא נורא. יש עליו קופצות לא מעטות כאן. הוא לא תקף אותך אישית, אז מה את רוצה ממנו?

  27. כתבה נהדרת, ואני גם יכולה להרגיש ולהבין את כל מה שנכתב פה בעקבותיה, רק…שאני נמצאת בצד השני של המתרס הזה – כלומר – עבודה כצורך קיומי בשביל לשלם את שכר הדירה והרכב (הישן), רק שאני סובלת מההיפך ממה שנכתב פה, העבודה שלי משעממת עד מוות, ניוון מוחי מוחלט, וזו עבודה בחברת הייטק אמנם אבל כמזכירה, ומנסיוני רב השנים במזכירות, לא משנה אם זו חברת הייטק או לא, השיעמום הוא אותו שיעמום, וכל מה שנכתב פה על שעות של עבודה והר של ניירות וטלפונים מצלצלים – זה דווקא משהו שהייתי שמחה אילו היה לי….
    לפחות הייתי חוזרת הביתה בהרגשה של סיפוק כלשהו שעשיתי משהו, ולא רק הוספתי צבע כרהיט נוסף במשרד שלא ממש זקוק למזכירה…..

  28. מה זה חשוב

    חבר'ה אל תתנו לחיים לעבור על פניכם אני רק רוצה לספר לכם קצת על עצמי כדי שתדעו איך לא להתנהג אז ככה אני בן 30 נשוי עם ילדים והחיים שלי בזבל. להסתובב ולהחליף טיטולים או להאכיל את הילדים ולריב עם האשה התור של מי עכשיו שנינו מרגישים כבני 60. מבחינתי לפחות אין יותר טעם בחיים אבל אין לי כח לעשות עם עצמי משהו אז אל תלמדו ממני. ביי

  29. ואנשים עוד שואלים אותי איך יכולתי לוותר על העבודה כדי להשאר בבית עם הילדה??
    סופסוף לראשונה בחיי אני לא קמה בבוקר לעבודה. נכון שאני גם "עובדת" אבל יש לי ים בזמן ואני אדונית לזמני ואני מחליטה כל יום מה אני עושה.
    שווה להביא בשביל זה ילד לעולם
    מרחמת על כולכם

  30. הילי, כתבה מרגשת.

    אני מאחל לכולם להתפקח ולגלות לפני שיהיה מאוחר יותר
    שכל הבחירות בחיינו – הן בידנו.

    והכל לעיתים כל כך פשוט, כל כך ברור

    אנחנו אלה שמסבכים את הכל

    גם עכשיו.

    עם בוא הפרעות.

    רוצים שלום – עכשיו.

  31. לטבוע בים התגובות…ובכל זאת – ההזדהות גדולה א – ב – ל בעיני השאלה הגדולה היא "מה לעזאזל אני רוצה לעשות בחיים?", "מהי אותה מטרה שאני מוכנה לשרטט על הקיר באדום וללכת עד אליה בכל מעודי?" בעיני זו הקושיה הגדולה והקשה לרוב האנשים….ולכן קל לשקוע באותה שגרה ועבדות. הפתרון הוא כל הזמן לדעת שזה רק בינתיים עד שנמצא. ואני עכשיו מנסה מאד למצוא, כי כבר יש מצברים ונכונות לעזוב הכל וללכת……..לאן?

  32. motorcycle emptiness…

  33. המאמר הזה מזכיר לי למה אני נכנסת לפה תמיד……

  34. פלרמו

    זרקתי עבודה מבטיחה אם הרבה כסף בשביל לעשות כמעט כלום ןאני חיי בסיצליה אם אישה חמודה אז שוו הללכת על מה שאתה אוהב והציפיות מההורים יכולות ללכת אתם ואתן לא מבינים.מבינות שההורים רוצים משהו שאיתו להשוויץ ולא איכפת להם מכלום

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *