קשה להשגה

ביום בהיר בחודש מאי, החלטתי לבדוק אתר אינטרנט חדש וישראלי במיוחד. מישהו שם טרח ועמל במיוחד בכדי לענות על צורך הבסיסי כל כך (מסתבר) – להעביר דחקות עם חברים מהתיכון, הצבא, וגן החובה.

אני בטוח שיש אנשים שזה מרגש אותם להחליף חוויות עם יואב, זה ששפך דלי מים על דנה עם החזה הכי שווה בהרצליה (רק כדי לראות את הפטמות הזקורות דרך החולצה הלבנה), או אולי לדעת אם ארנון כבר יצא מהארון. אבל אני, אני חיפשתי רק דבר אחד, לא את יואב, לא את דנה ובטח לא את ארנון. חיפשתי את האחת והיחידה, זאת שהייתי דלוק עליה לפני 11 שנה – חיפשתי את נועה, והנה היא פה באתר במרחק נגיעה.
האם היא עדיין רווקה? האם היא עדיין קשה להשגה?!

הו נועה. נועה שלא נענתה לחיזורי המבוישים בתיכון, וכבר אז מחקה מתודעתה את המילה 'לא'.
"היום קבעתי עם חברה, מחר עם ידידה, מחרתיים יש לי שיעור נהיגה וכל שבוע הבא אני בסדנה לספרות יפה", כך אמרה, משפט כל כך ארוך בשביל מילה כל כך קצרה.
אז, באותה תקופה, סברתי כי מדובר במחלה כרונית ועצובה, לא מניה ולא דיפרסיה, לא ולא. לימים למדתי כי הסימפטומים מרמזים על מחלה מסוג שונה לגמרי – מחלת ה-"קשה להשגה".

עברו 12 שנה, וקבעתי עם נועה על מדרגות ביתה, והנה היא מגיעה (למה לא הגעתי עם צוות החייאה?), איזה פרומושן! החליקה שיער, עשתה גבות, צבעה ריסים, חיטבה את הגוף – נראית כמו מליון דולר! שווה עוגייה בחיי, את כל החבילה!

לפי כל החישובים הפיסיקליים שעשיתי, הגיל אצל בחורות מהווה כוח לחץ נגדי שישבור גם את הקשות להשגה המנוסות ביותר. האם יכול להיות, תהיתי לעצמי, שבגילה הנושק ל- 30, קיימים לחצים ושעונים ביולוגיים וחארטות כאלה ואחרות שיעזרו לי במלחמה המחודשת להשיגה? ממממ…
תנו לי לגלות לכם עובדת חיים – חצוצרות ותופים – זה ממש לא משנה אם השעון הביולוגי שלה בגודל הביג-בן! קשה להשגה זה אופי ואין לו אינטראקציה אם אף כוח פיסיקלי אחר. בכדי להבין זאת, קודם כל יש להבין מי הן, או מה הן, הקשות להשגה.

הקשות להשגה, הן זן תלאביבי מיוחד, המצליח לשרוד בתנאי אקלים קשים מנשוא. הן יכולות להפעיל מנגנוני שרידות במשך שנים ולשבור את הגברברים הקשוחים ביותר.
כל גבר מנוסה ודאי נתקל בה. היא רווקה בשנות העשרים המאוחרות, נראית כמו מליון דולר כבר אמרנו, היא רוקדת ומבלה במקומות הכי שווים בעיר, יש לה מספר לא מבוטל של ידידים/יזיזים שתמיד עומדים לעת צרה (תרתי משמע), וכמובן, תמיד, אבל תמיד, עסוקה.
ניתן לקטלג את הקשה להשגה על פי שני מאפיינים נוספים – האחד, מוטו ה-קשה-אבל-תמשיך ומאפיין נוסף הוא פרדוקס המאמץ.

מוטו ה-קשה-אבל-תמשיך

מצד אחד ניתן לחשוב שאחרי תשובה מתחמקת דלעיל, הליידי לא מעוניינת. אז פה אתם טועים קוראים יקרים. עוד לא לגמרי הבנתם את נבכי הקשה להשגה. כמובן, תמיד יש סיכוי שהיא לא מעוניינת, אבל המנוסות שבהן ישלפו תרוץ אחר, בוטה יותר, כגון "בעלי מחכה לי בבית". ואם תקשו ותשאלו מדוע היא הגיעה למועדון בלעדיו, היא מייד תשלוף "אולי כי הוא שומר על הילדה? כאילו דההה?" אך המצב פה הוא שונה, כאשר הקשה להשגה מתרצת בתירוץ ה"אני עסוקה".
תירוץ האני עסוקה אומר שלושה דברים בו בעת:
1. אני ממש שווה (יש לי המון עיסוקים, פעילויות ומסיבות).
2. אני ממש שווה (יש לי המון ידידים).
3. אני ממש שווה (ולכן אתה צריך ל-ה-ת-א-מ-ץ ולהמשיך לנסות, ברור?).

פרגמאטיות/ישירות לא תעזור כאן. מי שחושב שהוא יכול לשים את כל הקלפים על השולחן ולומר "תשמעי, אני מעוניין לצאת איתך, אז תתקשרי כאשר תתפני?", טועה. היא לא תתקשר. אתה מקלקל את כל הפאן. אם אתה לא רודף, היא לא תרגיש שווה. אם היא לא תרגיש שווה איתך – בחור, אתה מחוץ לתמונה.

פרדוקס המאמץ

בזוגיות ניתן להבחין ביחסי גומלין שונים. יש את אלה שאחד מהצדדים מתאמץ ורודף והצד השני פאסיבי. ולעיתים ניתן לראות זוגות ששני הצדדים פאסיביים. אבל מה לגבי האופציה של שני צדדים מתאמצים? נשמע לא סביר, מדוע שני הצדדים צריכים לרדוף אחד אחרי השני? אז שימו לב, האופציה קיימת, וניתן להבחין בה כאשר מעורבת בסיפור הקשה להשגה.
נהוג לחשוב שבקשר שבו הליידי נמצאת יהיה גבר שיתאמץ בעוד שהבחורה תהיה הפאסיבית והמקבלת.
שלילי. אין מצב.
הקשה להשגה חייבת להרגיש שיש לה בידיים משהו שווה במיוחד. היא מרגישה שווה במיוחד ולכן מבחינתה יש מליון גברים שישכבו על האספלט למענה. אבל לא, היא רוצה את הטוב ביותר –מכאן נובע, אתה יכול להתאמץ, לשלוח פרחים, להכין לה מילקשייק תות בננה ביום חמסין, ולומר לה שהיא אהבת חייך – אבל אם היא לא תתאמץ, היא תזרוק אותך ב-נו טיים! פרשטייסט? יפה.

חוקי המשחק

ראשית, דע בפני מה אתה עומד. אם החלטת ללכת על זה ולנסות להשיג את הבלתי ניתן להשגה, התכונן למלחמה קשה. שבועות מורטי עצבים מחכים לך עד ליעד הנכסף, אך במידה ותצליח בכיבוש זה יהיה שווה!

ובכן, ברומא התנהג כרומאי. כדי לכבוש את ליבה אתה חייב לשחק באותו משחק. כי אם אתה לא במשחק, אתה לא במשחק!

1.
יצאת איתה פעם ראשונה? עצור ותעלם! תעלם כמו החתול של עליסה, כמו סנט-אקזיפרי במדבר, כמו במשולש ברמודה. שלושה ארבעה ימים זהו פסק הזמן המומלץ. אל תתקשר, אל תשלח אימייל. לא, גם לא SMS וחס וחלילה לא פרחים (עוד יגיע הזמן, סבלנות!). ואל תתחיל לענות לי פתאום לשיחות ממתינות, בתקווה שזו היא. זאת לא היא. התקשרת לפני הזמן? הפסדת. זכור באיזה מגרש אתה נמצא.

2.
תן לה מחמאה. תאמר לה איזה יפיפייה היא כשאתם נפגשים, אבל אל תגזים! אל תשב מולה כל הערב ותספר לה בעיניים עורגות איזה שווה שהיא. היא יודעת את זה, אתה יודע את זה, ואתה לא מחדש לה כלום. אתה רק הופך פחות ופחות קשה להשגה ואת זה כאמור אתה ממש לא רוצה.

3.
ספר לה (בחוכמה!) על חבריך ובעיקר ידידותיך. היא חייבת להבין שיש לך ידידות/מחזרות, או בקיצור שאתה מבוקש. אין מה לעשות, בפגישות הראשונות אתה נמדד על פי תווית המחיר ולא על פי מספר שנות האחריות. לדוגמא: היא מספרת לך שראתה את הסרט "החברות הכי טובות", אמור: "אה, ואללה, בדיוק שבוע שעבר הייתי בסרט עם ידידה שלי…".
אין כאן המלצה לשקר, אלה רק להציג דברים בצורה חכמה, וזה ממש, ממש לא משנה אם ראית את הסרט עם אחותך הקטנה. היא צריכה להרגיש שיש לה תרנגולת מטילה ביצי זהב בידיים, זוכר?

4.
כל הכללים דלעיל, אינם מחליפים את המאמץ שלך! כל מה שאתה צריך זה לנווט אותו לכיוונים הנכונים. קח אותה להופעה שבמקרה שמעת עליה היום (נו באמת, פתח ת'אינטרטנט, ותמצא משהו מעניין), קח אותה להצגה שווה (תמיד יש אנשים שמבטלים ביום האחרון), קח אותה לטיול בסמטאות יפו העתיקה בסוף הערב ותראה לה את העץ התלוי באוויר.
תפתיע, תרגש, תחדש, ותתאמץ!

המשוואה היא פשוטה:
אתה לא תתאמץ – היא לא תתאהב,
היא לא תתאמץ – היא לא תתאהב.

ומה יקרה כאשר העניינים מתפתחים? כל זה ועוד בפרק "קשה להשגה למתקדמים".