פתאום גם הבחירה הפרטית שלי לצבוע את הראש בבלונד בוהק היא לא ממש שלי. למה דווקא בחרתי בלונד?

Being Feminist

הקדמה

איש יקר ואהוב הטיח בי (Be) לאחרונה אמת מעט קשה לעיכול, אם כי למרבה הצער נכונה. מסתבר שאני אדם שעסוק מדי ב-Being שלו! כן, כבר פיתחנו הוא ואני הבחנה ברורה בין Being ל- Doing. עכשיו, אם אני ה- Being די ברור מה הוא. לפני יומיים, באקט הומניסטי, מלא חמלה, גמל בליבו לעשות עימי חסד ולגמול אותי מההתעסקות הבלתי נלאית ב- Being שלי. באקט של Doing חסר רחמים, תוך התבייתות על מטרה אחת ואחת בלבד – והיא כמובן לא אחרת מאשר לפטור עצמו לאלתר מה-Being שלי (או לפחות מהגיגים שלי אודות ה-Being שלי), הנחית עלי מתוקף עבודתנו המשותפת מטלה (או במילים שלו “הזדמנות”,”אתגר”) – לעשות סוף סוף קצת Doing, ולכתוב על אחד התחומים הפייבוריטים שלי – פמיניזם. בערך שתיים שלוש דקות אורך הזמן אשר נדרש ממני להתאושש מהעלבון, ולהחליט להשיב אש באש (או Doing ב- Being) וכך היה. כל השאר מונח לפניכן.

Being Feminist

את נועה פגשתי די במקרה. נתקלתי בה לראשונה בזמן המתנה ארוכה למדי למעלית בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב. במקרה למה? כי אלמלא הייתה נחה עלי המוזה להגיע הלכה למעשה לאוניברסיטה ולהצדיק את סכומי העתק שכבר הספקתי להוציא משנת 95′ על חצאי תארים, סביר שהייתי נוקטת באסטרטגיית הדחקה ופשוט נשארת בבית, או אז לא הייתי זוכה להכיר את נועה, שלימים הפכה אחת מחברותיי הקרובות ביותר. יחד צעדנו, נועה ואני, אל עבר חדר ההרצאות. הסתבר שנועה מכירה את מסדרונות האוניברסיטה עוד פחות ממני, וכך הסתייענו זו בזו באיתור האולם. התיישבנו באחת השורות הראשונות, שלפנו עט וכמה דפים, שתינו נחושות ש”מהיום אנחנו סטודנטיות למופת”, והמתנו בשקיקה לבואו של המרצה. אף אחת מאתנו לא שיערה נפשה כי תוך שלוש שעות, משך זמן ההרצאה (כולל רבע שעה הפסקת סיגריה באמצע) עומד להתחולל מהפך בחיי שתינו. מרבית ההרצאה היינו רדומות, עד לאותו הרגע, רגע שייזכר לדיראון עולם. על הבמה, בחלקו הקדמי של האולם, עמד לו האיש ההוא (המרצה?!) , ואמר: “הטילו ספק. הטילו ספק בכל דבר. אל תפסיקו לחקור ולבדוק את ה”יש”. מאין הוא צמח? באיזה קונטקסט? את מי שירת ה”יש” ואת מי עודנו משרת? גם את הדבר המובן ביותר מאליו, אל תיקחו מאליו!”.
יתכן שבמקום אחר ובזמן אחר אותם המשפטים בדיוק היו חולפים מעלינו, אך משהו לא ברור התחולל לו. נועה יצאה את דלתות העולם ועיניה דומעות: “להטיל ספק?” לפתע אין ודאות בדבר. זה עניין אחד לצאת למסע שורשים אחר תופעות חברתיות, אבל מה לגבי המרחב הפרטי שלי, מה עם הרצונות שלי והבחירות שלי? גם הן מוטלות בספק? גם את שורשיהן (תרתי משמע) אני צריכה לחקור? פתאום גם הבחירה הפרטית שלי לצבוע את הראש בבלונד בוהק היא לא ממש שלי. למה דווקא בחרתי בלונד? למה מה שאני חווה כיפה הוא יפה?
היום, כמעט שבע שנים אחרי, עדיין שואלת שאלות, עדיין מטילה ספק, עדיין בלונדינית ומה שנקרא – פמינסטית. מאותו המקום של להפוך גם בדבר שהינו לכאורה הודאי ביותר החלטתי להפוך בנשיות שלי ובזהות הנשית שלי. מההבנה שלהיות אישה זו הבנייה בעיקרה חברתית ומתוך ההכרה הכואבת שהנשיות הפרטית שלי ניזונה מאותן הבניות כמעט מבלי משים, לקחתי את המילה נשיות והחלטתי להפוך בה, לפרק אותה לגורמים.
אמירות המייחסות התנהגויות חברתיות לטבע שלנו הינן בעייתיות, שכן הן לא מותירות מקום רב לשינוי. על מנת להביא את השינוי המיוחל עלינו להכיר בכך שישנו מארג של גורמים המשפיעים על האני שלנו, ובדרך כלל רובן הן תוצאה של התנייה חברתית, חינוך וכו’. לעיתים תכופות מדי נאמר לגבי נשיות או גבריות כי ההבדל בין השניים מקורם בטבע (ביולוגיה אם תרצו) “נשים טבען להיות..” ו”גברים טבעם להיות..”. כל זאת על אף שמחקרים רבים העלו כי השוני בין גברים לנשים הוא ברובו תוצר של תהליכי חיברות ואילו חלק מזערי מהשוני מקורו בטבע. יש להשתמש בזהירות רבה באמירות המתיימרות לאמת אודות מה טבעי ומה אינו טבעי, מה מקורו מן הטבע ומה לא. האם “נולדתי להיות אישה?” האם ניתן להעלות שאלה כזו לדיון מבלי להתעסק קודם כל בשאלה מה זה אישה? ומי יצק אל תוך המילה אישה את אותם התכנים שמעניקים לה את המשמעות הבלתי מעורערת שהפכה אותה למה שהיא כיום?

ולפני שאתן שורופות חזיות יקרות ערך

אז מהו פמיניזם בשבילי? לצד הפרקטיקה בדרישה לשוויון זכויות והזדמנויות לנשים, פמיניזם היא בראש ובראשונה ההכרה. ההכרה בכך שנשיות, לכאורה הדבר הכי פרטי של כל אחת מאתנו, היא למעשה די ציבורית וזכותה של כל אישה על הנשיות הפרטית שלה. והשליחות? השליחות היא למעשה מהלך בלתי פוסק של דה-קונסטרוקציה של הנשיות – להפוך בה, להמשיך לשאול אודותיה שאלות ולא לחדול ממלאכת הטלת הספק.

תגובות

  1. עוד גבר

    ממליץ לך לקרא את “גנום” מאת מאט רידלי.

  2. אחת למיליון

    עקב עודף נשיות ושאלות קצת הלכתי לאיבוד…

  3. אידיאלית עם הרבה שאלות

    בעיקרון… לא עדיף להיות גבר?
    עכשיו רק הבנתי את הפסוק:
    “ברוך שלא עשני אישה”
    או שברוך זה ההוא מהמכולת…
    אני כבר לא יודעת כלום מרוב דויינג ביינג… זה בעיברית?

  4. גומלת שלמה

    כנראה שבפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב לא לימדו אותך לכתוב מאמר, ושאף אחד מחצאי- התארים שלך לא היה במסגרת החוג לספרות. לאור זאת, אספק לך טיפ בסיסי: החליטי על מה בדיוק את מעוניינת לכתוב, ומדי פעם קראי את הכתוב לוודא שאת עדיין בכיוון הכללי. אולי לזה הוא התכוון כשהוא אמר לך שאת לא doing: עשיה דורשת בין השאר החלטה ומיקוד, ולא רק פירוט מילולי של אסוציאציות והרהורים.

    • ליאת רוזנברג

      גומלת שלמה ,
      יש משהו מסוכן בלחצן ה- Send /שלח הודעה,
      שמאפשר בכזו קלות ונינוחות לשלח ביקורת צינית ואלימה,
      אל עבר דמות עלומה , לכאורה וירטואלית,
      ואפילו מבלי שנדרשת לשם כך לקום מהכיסא.
      מעט מעציב שבניסוח הבוטה שלך, התעלמת לחלוטין מהעובדה,
      שיש Actually אדם מאחרי המאמר.
      מעציב שבמקום אמירה עניינית ונוקבת, כל שמילותייך הותירו אחריהן הוא טעם מר.

      • גומלת שלמה

        ליאת רוזנברג,
        האם כל הבקורת שלך כלפי הבקורת שלי נוגעת בעובדה שלא התחשבתי ברגשותייך כאדם? אולי, אבל זה לא נשמע לי סותר את העובדה שתגובתי עניינית ביותר בכל רמה- החל מהניסיון לגעת בבעיה המרכזית בכתיבתך- לפחות כפי שהיא משתקפת במאמר שלעיל, ועד הניסיון לאפשר לך לשפר את הטעון שיפור על פי אבחנתי, איתה כמובן אשר להתווכח (מה שאת, באופן נוקב לכל הדעות, פשוט לא עושה). אם תשימי לב, כל התגובה הקודמת מגובשת סביב רעיון ומשתלשלת באופן לוגי, תכונה שנעדרת הן מהמאמר שלך והן מהתגובה שלך לתגובתי. הפוסל- במומו פוסל: אילו הכרתי זבן שמרכולתו ענייניות, הייתי מוסיפה את פרטיו.
        אגב, וזה אפרופו ציניות, אני מסכימה איתך שיש משהו מסוכן ביכולת לפרסם בקלות טקסטים באינטרנט.

        • ליאת רוזנברג

          כבר ניסחתי תגובה, והיא נמחקה..
          בכל מקרה אני נוטשת את השיח על אופן התגובה, הוא פחות רלוונטי.
          אני בהחלט מתחברת לתחושה שהעברת. גם אני קראתי שוב את המאמר,
          עוד בטרם תגובתך, וחוויתי את חוסר המיקוד. בהקשר הפרטי שלי, אני מניחה שהכתיבה שלי משקפת שם היא את הדיאלוג המתקיים בין ה- Doing ל- Being. ההתעסקות הבלתי נלאית בהרהורים ומחשבות אודות העצמי, לעיתים נעדרת מיקוד, ובאה לכדי ביטוי באופנים שונים, לעיתים גם בכתיבה.

          • גומלת שלמה

            וכנראה שזה מה שתוקע אותך- חוסר מיקוד. כן, גם מחשבות על העצמי והרהורים פילוסופיים יכולים להיות ממוקדים. ואז הם מובילים למעשה- אפילו אם המעשה הוא הרהור אחר, או דרך אחרת להרהר. חוסר מיקוד מוביל בעיניי לתקיעות לא רק בתפיסת העצמי והעולם, אלא גם בזוגיות, במיצוי עצמי, קבלת האני, התקדמות בעבודה, הנאה מהדברים הקטנים בחיים, ומציאת ברכה בעמל כפיך. זה לא אומר שאין בחיים התבוניים רגעים של “בהייה” מטאפורית. זה רק אומר שכדאי שהם לא יהיו הרוב. being בעיניי זה לחיות את החיים, גם לחשוב עליהם או להרהר לגביהם, אבל בעיקר לחיות אותם. והמרצה ששמעת צודק לדעתי: אסור לקחת שומדבר כמובן מאליו. ודאי שלא את החיים הקצרים שלנו: לנו הם לחיותם. אלה היו 60 שניות על כלכלת הנפש.

  5. אויש באמת..

  6. אלמוני

    אין כל קשר בין פמניזם לכתבה.ישנם שאלות והירהורים לא,משהו מגובש.

  7. אולי כאן הבעיה

    אין זה נכון כי רק או בעיקר תהליכי חיברות קובעים את השוני בין גברים לנשים. אינספור מאמרים מדעיים הוכיחו (במיוחד בשנתיים האחרונות) כי ההיפך הוא הנכון. התנהגותינו (ובמקרה זה ה-doing וה-being), מה לעשות, בדיוק כמו אצל החיות בטבע מושפעת ממגוון של כימיקלים (הורמונים ועוד) שגופינו מייצר כתלות במין שאיתו נולדנו. לדעתי אין כל רע בלפתח תכונות “נשיות” (כן, כן גם being). השאלה החשובה יותר היא למה העולם טוב יותר ל-doing ? (כלומר לגברים). מדוע הנשים צריכות לההיפך לגברים (לפתח מיומניות וכישורים “גבריים”) על מנת להשתלב ולזכות בשוויון ובנוסף להמשיך למלא פונקציות נשיות נורמליות. מדוע פירוש השוויון הוא לא שינוי העולם הגברי כך שיתאים יותר גם לנשים?
    הפמינזם ספג מכה קשה בשנים האחרונות. יותר ויותר נשים אינן מזדהות עם עקרונות פמינסטים ואם אכן הוא מוצג ביחסי ציבור גרועים כנסיון להידמות לגברים, אכן אין זה פלא. נשים רבות חושבות כי “קשה להיות פמינסטית” ויחדיות הסגולה שעדיין ממשיכות להילחם למען מחנה/קבוצה שאינה מאמינה יותר בהן, הוא קומץ אנשי/נשות אקדמיה.
    מהותו של הפמניזם היא לא לשנות את הנשים אלא את העולם שבו הן חיות כך שיתאים יותר להן.
    יוצא הפמינזם מממרומי האקדמיה לרחוב!
    החזירו את ההפגנות! המלחמה עוד לא תמה היא פשוט מתחת לפני השטח!

  8. בעלת הדעה

    מאוד מאוד מסכימה עם כמעט כל מה שקראתי כאן. במיוחד עם עניין הטלת הספק הלא פוסקת.
    דעות חביבות לתפארת 🙂

  9. ההתחלה מסורבלת מעט, לא הצלחתי בדיוק להבין מה תרומתה למאמר.
    אני מסכימה לגבי הנקודה המרכזית, מושג ה”נשיות” עיקרו התניות חברתיות וקשה למצוא בו מה באמת אוטנטי ומה טיבעי.

    יש לי הסתייגות מסויימת מהשימוש המוגזם והלא הכרחי בעליל של מילים לועזיות, במיוחד לאור העובדה שיש להן חלופות בעברית, אשר לא נופלות מהן והיו מעניקות למאמר חזות פחות יומרנית.
    באמת שזה מעצבן ולא נחוץ, קצת הרגשתי כמו בשיחה עם נערה מתבגרת…

  10. ליאת,לא הצלחת להרשים אותי בעזרת מספר ביטויים מפוצצים.הייתי ראשית מעיר לך על חוסר המיקוד וניגש לעניין:הטעות הבסיסית בה את שוגה כאשר את מציבה את הגישה האתנוצנטרית שלך ושל אחרות ביחס להשקפת עולמך בהתאם לפמנזם “המושלם” כביכול.ומה הוא בעצם?
    הכרה באמת?-איני סבור כך.אין המחקרים עליהם את מתבססת מדד ואין הטלת הספק הבלתי פוסקת מהווה ביטחן מספק.העובדה שהפמינזם כתופעה(ואף חיובית) נחקרת לא מצביעה על סממנים שתוכלי להצביע עליהם בבהירות כה יומרנית. אז אל לך.

  11. אלמוני

    שטויות במיץ פירות

    ערבוביה במעגלים

  12. אלמוני

    גומלת שלמה הדיאלוג שלך עם ליאת רוזנברג מדויק מדוקדק.

  13. כרמית ויניב

    ליאת יקירה

    בין מבחן למבחן יצא לנו לקרוא את המאמר המנוסח היטב שכתבת.
    אנחנו מעריכים את פתחון-לבך וחוכמך שבאים לידי ביטוי במאמר.
    כן ירבו פמניסטיות כמוך בארצנו.

    GO LIAT.R

  14. הסנמכ"לית לשעבר

    ליאתי חמודה
    עד שהכרתי אותך הייתי מאוד עסוקה ב
    DOING
    יש יאמרו כי תכונה זו היא שהעניקה לי את מקום עבודתי האחרון
    שם הכרתי אותך
    רוצה לומר שאם היו שואלים אותי, בודאי הייתי מצביעה על עצמי כפמיניסטית נלהבת
    כך חשבתי
    הכרורתי עימך, אפרוח צהוב זועק , באמת זיעזעה לי תפיסות עולם
    לגבי למה אני ב
    DOING
    בלתי נפסק שנורא מתיש אותי.
    שיחות עימך לגבי
    BEING
    הראו לי שלא תמיד הסמנכ”לית יודעת יותר טוב, או בכלל יודעת

    מעריכה את האומץ שזה דורש לכתוב מאמר שכזה

    אוהבת
    אני

  15. הסנמכ"לית לשעבר

    ליאתי חמודה
    עד שהכרתי אותך הייתי מאוד עסוקה ב
    DOING
    יש יאמרו כי תכונה זו היא שהעניקה לי את מקום עבודתי האחרון
    שם הכרתי אותך
    רוצה לומר שאם היו שואלים אותי, בודאי הייתי מצביעה על עצמי כפמיניסטית נלהבת
    כך חשבתי
    הכרורתי עימך, אפרוח צהוב זועק , באמת זיעזעה לי תפיסות עולם
    לגבי למה אני ב
    DOING
    בלתי נפסק שנורא מתיש אותי.
    שיחות עימך לגבי
    BEING
    הראו לי שלא תמיד הסמנכ”לית יודעת יותר טוב, או בכלל יודעת

    מעריכה את האומץ שזה דורש לכתוב מאמר שכזה

    אוהבת
    אני

  16. הסנמכ"לית לשעבר

    ליאתי חמודה
    עד שהכרתי אותך הייתי מאוד עסוקה ב
    DOING
    יש יאמרו כי תכונה זו היא שהעניקה לי את מקום עבודתי האחרון
    שם הכרתי אותך
    רוצה לומר שאם היו שואלים אותי, בודאי הייתי מצביעה על עצמי כפמיניסטית נלהבת
    כך חשבתי
    הכרורתי עימך, אפרוח צהוב זועק , באמת זיעזעה לי תפיסות עולם
    לגבי למה אני ב
    DOING
    בלתי נפסק שנורא מתיש אותי.
    שיחות עימך לגבי
    BEING
    הראו לי שלא תמיד הסמנכ”לית יודעת יותר טוב, או בכלל יודעת

    מעריכה את האומץ שזה דורש לכתוב מאמר שכזה

    אוהבת
    אני

  17. הסנכ"לית לשעבר

    ליאתי חמודה
    עד שהכרתי אותך הייתי מאוד עסוקה ב
    DOING
    יש יאמרו כי תכונה זו היא שהעניקה לי את מקום עבודתי האחרון
    שם הכרתי אותך
    רוצה לומר שאם היו שואלים אותי, בודאי הייתי מצביעה על עצמי כפמיניסטית נלהבת
    כך חשבתי
    הכרורתי עימך, אפרוח צהוב זועק , באמת זיעזעה לי תפיסות עולם
    לגבי למה אני ב
    DOING
    בלתי נפסק שנורא מתיש אותי.
    שיחות עימך לגבי
    BEING
    הראו לי שלא תמיד הסמנכ”לית יודעת יותר טוב, או בכלל יודעת

    מעריכה את האומץ שזה דורש לכתוב מאמר שכזה

    אוהבת
    אני

  18. בננהשייק

    בתגובה ובדיאלוג שלך עם ליאת מצאתי יותר פמיניזם מאשר במאמר כולו, שאם כבר הוא אנטי-פמיניסטי ותומך בטענה (הסקסיטית והשקרית כמובן) שנשים לא מסוגלות להתמקד ועסוקות בהבלים – ובעיקר בעצמן…

  19. סוף סוף מישהי עם הגיון!!!!!!!!!!!

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *