"אבל למה לתת לסיפור לקלקל את האמת?" אמרה זוהרה ושלחה חיוכי כוכבים לקשישים שמולה. היא נגסה בתפוח שבידה והוסיפה "אבל האמת…", ומגדה קטעה אותה ואמרה בשקט, משתדלת שהמבקרים שבאו להאכיל את בן משפחתם, לא ישמעו אותן, "אז עכשיו תספרי לי ...

preview post test 1

preview post test 2

חנה "אני כרמית", אמרתי שעה שכל העיניים היו נשואות אליי. היא עמדה מולי, בשמלה השחורה המרפרפת על קרסוליה, שיערה הנחושתי חתוך בקפידה באורך הסנטר. מהנהנת בראשה. אחר-כך מעבירה את רשות הדיבור לבאה אחריי. הייתה זאת הפעם הראשונה שראיתי אותה. כבר ...

כשאני בתוך הסיפור, במקום אחר ובזמן אחר, אני הופכת לגרסה מציאותית של עצמי. אני אמיתית לכל דבר, עד כדי כך שלא ייאמן שאני בעצם בדיונית. פ' הוא זה שברא אותי, הוא זה שהתחיל לחלום עליי, להזות אותי ולכתוב עליי. בתחילה ...

מוקדש לפיפון הפיסה האפורה בחיי. גם כשאין עוד למה לצפות בא איזה מן משהו נוראי ומכה בך בעוצמה בלתי ניתנת לניבוא. ומה עוד תעשי כשהמכה ניחתת, חזקה, משתקת ומאיימת? לחתוך תמיד נשמע טוב, זכוכית שבורה יכולה להוות פיתרון בזק, חתכים ...

השמיים נראו דחוסים להתפקע עת התכסו עננים עבותים בגון אפור לבן. להקות של כלבים בודדים התחככו אלו באלו ברחובות הצפופים של תל-אביב. זה טבעו של כל יצור חי, חשב לעצמו ירון, כשהבדידות חודרת כמו מכת קור צורבת. עוד רגע יסיים ...

סיפור קצר: "מצאתי לי פינה בחווה הסמוכה, ישובה על שמיכה ישנה וקשובה לטבע, כתבתי לך שירי סגידה"

סיפור קצר: "עדיין, לכל אורך ההיתקלויות הלא-צפויות הייתה שאלה אחת שגורה בפיו: "סיימת ללמוד? יש עבודה?"

סיפור קצר: "אני מבחינה במעיל הישן של אבא. זה שקיבל כמתנה מאמא בחורף שבו גילו לה את המחלה"