תשע-וחצי בערב. דני שוב עובד מאוחר ואני חצי שוכבת על המיטה בחדר השינה שלנו, מרפק שמאל נעוץ במזרן והראש נשען על היד, ערימת דפים מולי – בכל זאת לא נעים, צריך קצת להתכונן לפני הפרזנטציה של מחר. רק סיגריה חסרה ...

סיפור קצר: היא אוהבת גברים מלאים יותר. לא נורא. הוא ממש דואג לה. משקיע בה לאט לאט. חלק שני ואחרון

סיפור קצר בשני חלקים: מנת היתר של המשפחתיות וארוחות החג לא השפיעה באופן חיובי על מצב הצבירה שלה

"אז תעשה ריסט למחשב," צרחתי לתוך השפופרת. "עם מי את מדברת?" אריאלה, הבוסית שלי עמדה בפתח, מבט מודאג על פניה. "הבן שלי. משגע אותי מהבוקר." "אוגוסט," פסקה קצרות, וחזרה למשרדה. ארבע שיחות ועידה מאוחר יותר, (אמא תגידי לה, אמא הוא ...

סיפור קצר: ומריוס הברמן, כבר חודשים שלא לקח חופש. לא יכול, לא מסוגל. כל ערב הוא מחכה לה שתבוא

סיפור קצר: אחרי שנרדמתי חלמתי שאנחנו נפרדים. דמיינתי את אביך ממלמל שהוא מההתחלה לא חיבב אותי, דמיינתי את אימך מצקצקת בלשונה ואומרת שהיא ידעה ששום דבר טוב לא יצא ממני כבר

"מה הכנת לנו לארוחת ערב?" שאלה עינב בסקרנות גלויה. "לא משהו מיוחד. את יודעת איך זה, לא נחה עלי המוזה. הכנתי קישואים ממולאים ברוקפור, פרוסות בטטה, חזה עוף בטריאקי". "אפרופו עוף, תקשיב, מתן, אנחנו צריכים לדבר." "אפרופו לדבר, רוצה לטעום ...

אני שרועה על הסדין הישן, מסביבי בליל קולות קיץ עמום, תוחבת את אצבעות הרגליים לחול הרך ועוצמת את עיניי. אני טועמת ענב שמנמן ובוהק, מופתעת לגלות טעם של חול מלוח. ימי שישי הלומי שרב מצטרפים לי יותר מתמיד לזיכרונות חמים. ...

אני נועלת את אני הקטנה בתוכי ויורדת לסיבוב בשכונה, לקנות במכולת ועוד קצת. אני הקטנה, להלן "אניתי", עדיין מתעצבנת בכל פעם מחדש כשאני נועלת אותה בפנים

סיפור קצר: מוצאי שבת, תשע וחצי בערב. עוד משמרת ערב מחורבנת ואני דוהר לי על כביש מספר אחת לכיוון תל אביב בדרכי לעוד לקוח מרוצה