חתול בגשם

סיפור קצר מתוך קובץ הסיפורים החדש מאת ארנסט המינגוויי "10 סיפורים". הוצאת פרוזה, 2007, תרגום: אבירמה גולן

רק שני אמריקאים שהו במלון. הם לא הכירו אף אחד מן האנשים שעל פניהם חלפו במדרגות בדרך לחדרם ובחזרה. החדר היה בקומה השנייה ופנה אל הים. הוא פנה גם אל הגינה הציבורית ואל האנדרטה לזכר חללי המלחמה. בגינה הציבורית ניצבו דקלים גדולים וספסלים ירוקים. במזג אוויר נאה עמד שם תמיד אמן עם כַּן ציור. אמנים אהבו את צמיחת הדקלים ואת צבעיהם הבהירים של בתי המלון הפונים אל הגנים ואל הים. איטלקים באו ממרחקים לראות את האנדרטה לזכר חללי המלחמה. היא היתה עשויה ברונזה והתנוצצה בגשם. ירד גשם. הגשם נטף מן הדקלים. שלוליות מים נקוו בשבילים הזרועים חצץ. הים התנפץ בקו ארוך אחד אל הגשם ונסוג אל החוף ושב ועלה והתנפץ אל הגשם בקו ארוך אחד. המכוניות הסתלקו מן הכיכר שליד האנדרטה לזכר חללי המלחמה. בצד השני בפתח בית הקפה עמד מלצר והביט בכיכר הריקה.
האשה האמריקאית עמדה ליד החלון והביטה החוצה. בחוץ ממש מתחת לחלון החדר רבצה חתולה מכווצת כולה מתחת לאחד השולחנות הירוקים הנוטפים מים. החתולה ניסתה להצטמצם ככל יכולתה כדי שהמים לא יטפטפו עליה.
"אני יורדת להביא את החתלתול," אמרה האשה האמריקאית.
"אני אעשה את זה," הציע בעלה מן המיטה.
"לא, אני אביא אותו. הוא מסתתר מתחת לשולחן החתלתול המסכן כדי לא להירטב."
הבעל חזר לקרוא בשכיבה על מרגלות המיטה, נשען על שתי הכריות.
"אל תירטבי," אמר.
האשה ירדה במדרגות ובעל המלון קם מכיסאו וקד לכבודה כשעברה ליד משרדו. המכתבה שלו עמדה בקצה המרוחק של המשרד. הוא היה אדם זקן וגבוה מאוד.
"אִיל פְּיוֹבֶה, יורד גשם," אמרה האשה. היא חיבבה את בעל המלון.
"סי, סי, סיניוֹרָה, בְּרוּטוֹ טֶמפּוֹ, מזג אוויר ממש גרוע."
הוא עמד מאחורי המכתבה בקצהו המרוחק של החדר האפלולי. האשה חיבבה אותו. מצאה חן בעיניה הרצינות התהומית שבה קיבל כל תלונה. מצאה חן בעיניה ארשת הכבוד שלו. מצא חן בעיניה רצונו לשרת אותה. מצאה חן בעיניה ההתייחסות שלו לעצמו כבעלים ומנהל של מלון. מצאו חן בעיניה פניו הזקנים והכבדים וידיו הגדולות.
באותה תחושה של חיבה שהיא רוחשת לו פתחה את הדלת והסתכלה החוצה. הגשם התחזק. איש בשכמייה נגד גשם חצה את הכיכר הריקה אל בית הקפה. החתול היה אמור להימצא מעט ימינה משם. אולי המשיך לאורך כרכוב הגג ומתחת לו. כשעמדה בדלת נפתחה מאחוריה מטרייה. זו היתה החדרנית האחראית על חדרם.
"שלא תירטבי," אמרה באיטלקית וחייכה. ברור שבעל המלון שלח אותה.
כשהחדרנית מאחוריה ואוחזת במטרייה מעל לראשה צעדה האשה על השביל הזרוע חצץ עד שהגיעה אל מתחת לחלון חדרם. השולחן עמד שם, ירוק-בהיר ורחוץ בגשם, אבל החתול לא היה. לפתע חשה אכזבה. החדרנית הרימה אליה את מבטה.
"אָ פֶּרדוּטוֹ קַלְקֶה קוֹזָה, סיניוֹרָה? איבדת משהו, גברת?"
"היה כאן חתול," אמרה הצעירה האמריקאית.
"חתול?"
"סי, אִיל גאטוֹ. כן, חתול."
"חתול?" צחקה החדרנית, "חתול בגשם?"
"כן," אמרה. "מתחת לשולחן," ואחר-כך "אוּיש, כל-כך רציתי אותו. נורא רציתי חתלתול."
כשדיברה אנגלית התקשחו פניה של החדרנית.
"בואי סיניורה," אמרה. "אנחנו צריכות לחזור. את תירטבי."
"כן, נראה לי," אמרה הצעירה האמריקאית.
הן חזרו בשביל הזרוע חצץ עד לפתח המלון. החדרנית נשארה בחוץ לסגור את המטרייה.
כשעברה הצעירה האמריקאית מול המשרד, קד הפַּדרוֹנֶה לכבודה מן המכתבה. דבר-מה התקטן והתכווץ בתוך גופה. היא הרגישה קטנה מאוד בגלל הפַּדרוֹנֶה ובה-בעת גם ממש חשובה. תחושה רגעית של היותהּ אישיות רבת-חשיבות חלפה בה. היא המשיכה לעלות במדרגות. היא פתחה את דלת החדר. ג'ורג' שכב על המיטה וקרא.
"הבאת את החתול?" שאל והניח את הספר.
"הוא ברח."
"מעניין לאן הוא הלך," אמר ונח לרגע מן הקריאה.
היא התיישבה על המיטה.
"כל-כך רציתי אותו," אמרה. "אני לא יודעת למה כל-כך רציתי אותו. נורא רציתי את החתלתול המסכן הזה. נורא לא כיף להיות חתלתול מסכן בגשם."
ג'ורג' חזר לקרוא.
היא קמה והתיישבה מול המראה שעל שולחן האיפור והביטה בעצמה במראת-היד הקטנה. היא בחנה את צדודית פניה, פעם מצד זה ופעם מצד זה. אחר כך בחנה את העורף ואת הצוואר.
"אתה לא חושב שזה רעיון טוב שאני אגדל שיער שלי לגדול?" שאלה ושבה להביט בפניה מן הצד.
ג'ורג' הרים את מבטו וראה את השיער שעל עורפה, קצוץ כשערו של ילד.
"אני אוהב אותו ככה כמו שהוא."
"נורא נמאס לי מזה," אמרה. "נורא נמאס לי להיראות כמו ילד."
ג'ורג' שינה תנוחה על המיטה. הוא לא הסב את מבטו ממנה מרגע שהחלה לדבר.
"את דווקא נראית ממש נחמד."
היא הניחה את מראת-היד על השידה וניגשה לחלון והביטה החוצה. בחוץ התחיל להחשיך.
"אני רוצה לאסוף את השיער שלי ולסרק אותו אחורה ולהדק אותו ושיהיה לי קשר כזה מגולגל על העורף שאני ארגיש אותו," אמרה. "אני רוצה שתהיה לי חתולה קטנה שתֵשב לי על הברכיים ותגרגר כשאני אלטף אותה."
"מה, כן?" אמר ג'ורג' מהמיטה.
"ואני רוצה לשבת לאכול ליד שולחן עם כלי כסף משלי, ואני רוצה נרות. ואני רוצה שיהיה כבר אביב, ואני רוצה להסתרק מול הראי ואני רוצה חתלתולה ואני רוצה בגדים חדשים."
"אוי תשתקי כבר ותמצאי לך משהו לקרוא," אמר ג'ורג'. הוא חזר לקרוא.
אשתו הביטה מן החלון. בחוץ היה עכשיו די חשוך וגשם עדיין טפטף על הדקלים.
"בכל אופן אני רוצה חתול," אמרה. "אני רוצה חתול. אני רוצה חתול עכשיו. אם אני לא יכולה לגדל שיער ובכלל לא כיף לי אז לפחות שיהיה לי חתול."
ג'ורג' לא הקשיב. הוא קרא. אשתו הביטה מן החלון אל המקום שבו נדלק האור בכיכר.
מישהו דפק בדלת.
"אַוַונְטִי, יבוא," אמר ג'ורג'. הוא הרים את מבטו מן הספר.
בפתח עמדה החדרנית. היא אחזה חתול חום-צהוב מנומר מוחזק במהופך ולחוץ במהודק אל גופה.
"סליחה, הפַּדרוֹנֶה אמר לי להביא את זה לסיניורה," אמרה.

4 תגובות

  1. סוף סוף סיפור איכותי מובא באתר זה

  2. אכן, כתיבה מרשימה.

    • לגבי השורה: "אתה לא חושב שזה רעיון טוב שאני אגדל שיער שלי לגדול",
      נראה שהכוונה ל- "… רעיון טוב שאני אגדל שיער." לחילופין "… רעיון טוב שאני אתן לשיער שלי לגדול.".

  3. שלום רב, יש כאן טעות במשפט על כרכוב הגג. לא מדובר בחתול שהלך מתחת לכרכוב אלא אליה שהולכת מתחת לכרכוב להסתתר מהגשם ולכן כתוב במשפט המקורי she ולא it.

הגיבי

Your email address will not be published. Required fields are marked *