סיפור קצר: היא הלכה לפסיכולוג, ואחר כך לפסיכולוג אחר, שכולם אמרו שהוא הכי טוב, והחליפה את התסרוקת, וצבעה את השיער לחום, ואחר כך בחזרה לשחור

שלושה קצרצרים על אהבה

כשחזרה אליו - הופיעה לפתע בדלתו - אחרי שנתיים, היה בה משהו אחר. כמה ימים חג סביבה חסר מנוחה, ובחן את דמותה בניסיון ללכוד את השינוי

1. תובנה

היא הלכה לפסיכולוג, ואחר כך לפסיכולוג אחר, שכולם אמרו שהוא הכי טוב, והחליפה את התסרוקת, וצבעה את השיער לחום, ואחר כך בחזרה לשחור, ודרשה מהבוס שלה שיעביר אותה תפקיד, ופתחה בדיאטה, וירדה שלושה קילו, והתחילה ללמוד פיסול, בקבוצה קטנה ביפו, ופלירטטה עם המורה, אבל לא יותר מזה, וניסתה גם יוגה, למתחילים, וגם רייקי, שיעור היכרות חינם, ונסעה לבד לניו יורק, ונסעה עם חברה ללונדון, ופעם בחודש הלכה לקניון, קרוב לבית, וקנתה שמלה חדשה, יותר קצרה, ולמחרת קטפה את המחמאות במשרד, ונרשמה לסדרה של מפגשים בנושא פילוסופיה בקולנוע, הרצאה ואחר כך סרט, וקנתה ספר מתכונים של שולה מודן, והכינה ממנו עוף בתפוזים, וכתבה לעצמה כל יום, בסוף היום, כמה משפטים ביומן, ודקרה את עצמה בכוונה עם סיכה, וליקקה את הדם, ונשמה דרך הבטן, ואוננה מדי פעם באמבטיה, והתקשרה מדי פעם לחברי ילדות, רק כדי לשאול מה שלומם, ואספה חתולה פצועה הביתה, וטיפלה בה, וסידרה את הבית, וצבעה קיר אחד בצבע סגול, ומצצה לו פעם בחודש, ודיברה כל לילה עם אחותה, בקול נמוך, שהוא לא ישמע, ועשתה מנוי לבריכת האוניברסיטה, פעמיים בשבוע, עשרים בריכות, והשתתפה בצ'טים באינטרנט, בשם בדוי, וחלתה בשפעת, שהסתבכה לדלקת ריאות, והחלימה אחרי שבועיים, ושתתה לשכרה כל מוצאי שבת, שני ליטר רצוף, והקיאה על ריצפת המטבח, וניגבה את זה בסמרטוט עם חור, וזרקה את כל העיתונים, וקראה את הספר החדש של הסופרת האהובה עליה, וחזרה לקרוא בספר הראשון, הצלול יותר, של אותה סופרת, וניסתה לקרוא שירה, ולעשן סמים, וניסתה לעשות את שני הדברים יחד, ורבה עם אימא שלה, את אותו ריב ישן, וניתחה את זה עם הפסיכולוג, והלכה לבקר את הקבר של אבא שלה סתם כך, ביום חול, ונסעה בשבתות לראות בתים במושבים, וקנתה בבוקר קרואסון שוקולד בקונדיטוריה, ובלעה כדור, ועוד כדור, כמה סוגים של כדורים, אבל כל זה, ה-כ-ל, לא הניד בה דבר, כל זה חלף מאחוריה ומצדדיה ומלפניה, אבל לא בתוכה, עד שיום אחד, בעודה מתאפרת לקראת יום השנה השלישי לנישואיהם, מביטה בעיניה הכבויות בעיניה הכבויות, נבטה בה לפתע ההכרה, שקטה אבל בטוחה, שמתחת לכל הבלבול שלה והדיבורים על תחושת הריקנות, ואפסות הקיום, ואובדן החדווה, מסתתרת אמת הרבה יותר פשוטה: היא כבר לא אוהבת את בעלה.

2. שינוי

כשחזרה אליו – הופיעה לפתע בדלתו – אחרי שנתיים, היה בה משהו אחר. כמה ימים חג סביבה חסר מנוחה, ובחן את דמותה בניסיון ללכוד את השינוי. השיער שלה נותר שחור וארוך. והיא עדיין העבירה אותו מצד לצד בצליפה הזו שלה. עצמות הבריח שלה נותרו היפות בעולם. והיא עדיין לבשה חולצות שחשפו אותן. נדף ממנה אותו ריח נעים, זה שמתחת לבשמים. סיפוריה הקטנים, היום יומיים, נטו להגזמות קלות, כמו פעם. היא לבשה חצאיות קצרות מדי ומשכה אותן כל הזמן לעבר הברך, כמו פעם. ובכל זאת, הוא חש, נפל בה דבר. לפעמים היה נדמה לו שפינות גופה התחדדו מעט. לפעמים היה נדמה לו שכמה נקודות חן על כתפה, שהיו לפני שנתיים מטושטשות, הפכו ברורות יותר. אבל זה לא סיפק אותו. היה ברור לו שיש משהו מעבר לזה, משהו שחומק ממנו כמו סבון מיד רטובה. וזה הטריד אותו מאד. זה הטריד אותו יותר מכך ששלושה רבעים מהארון שלו פונו שוב לטובת השמלות שלה. ואפילו יותר מכך שחפצים פרטיים שלו נעלמו ממקומם הקבוע והופיעו במפתיע במקומות חדשים, הולמים יותר לדעתה. זה הטריד אותו עד כדי עקצוץ בכתפו הימנית והפך אותו למודע מדי. אפילו כששכבו – שמורות עיניה רעדו כשגמרה, אבל בצורה אחרת – הוא חיפש את ההבדלים במקום להתענג.
עד שבארוחת ערב אחת, שבוע אחרי ששבה – היא הכינה את תפוחי האדמה, הוא את הסלט, כרגיל – שברה את השתיקה הקצרה שהשתררה אחרי שכל אחד פנה לצלחת לכלות את רעבו – הרימה אליו עיניים בורקות, אחזה בידו ואמרה:
"מאז שחזרתי אני מתכוונת לומר, וכל פעם שוכחת:
אתה יודע, דווקא יפה לך עם משקפיים."

3. סוף סוף

במשך שנים, כשהיה מגיע בחברת אישה – כל פעם אישה אחרת – לאחד מהאתרים המכונים "רומנטיים", היה מציין לעצמו לזכור היטב את הדרך המובילה לאותו מקום, על מנת שיום אחד – בעוד כמה שנים, או שבועות – יוכל לשוב לשם בחברת אישה שהוא באמת אוהב, ולמצות עד תומו את הרגש הנעלה, המסתורי, שנעדר מטיוליו עם כל אותן נשים חלקיות.
כשמצא סוף סוף – והוא בן שבעים ואחת – אישה כלבבו, היה כבר זיכרונו רעוע, וכל אימת שניסה להיזכר ולו באחד מאותם מקומות שנשבע לחזור אליהם, היה נתקל בראשו בקיר לבן, מסויד בקפידה.
וכך קרה שהוא ואהובתו לבנת השיער נאלצו להסתפק בספסל הקטן שליד בית האבות, שצבעו מתקלף והוא אינו משקיף אל הים או אל היער אלא רק אל בית אבות אחר, סמוך.
ובכל זאת, כשהניחה את ראשה על כתפו, ואמרה לו מילים מעטות – אבל נכונות – והשמש חיממה את עצמותיהם הקרות, זה היה לו נעים.
אפילו נעים מאד.

על הכותבת אשכול נבו

סופר ומנחה סדנאות כתיבה. ספריו הקודמים: "צימר בגבעתיים" ו"נפרדנו טראח" התפרסמו בהוצאת זמורה ביתן. ספרו השלישי עתיד לצאת לאור במהלך השנה הקרובה

50 תגובות

  1. אהבתי, מאד
    גם ובעיקר בגלל הבית אבות
    סתם בלי קשר.

  2. מקסים. אהבתי מאד!

  3. יפה. יפה מאוד.
    אולי הדבר הכי יפה שקראתי פה.

  4. שני סיפורי פואנטה לא מתוחכמים ומסריחים מבנאליות ואחד סיפור קיטש על אהבה בגיל הזהב. עכשיו יבואו כל הרגישות ויגידו כמה זה נגע להן בלב הרגיש.

    וביחד: כככלללל עוד בלבבבבבבבב פא-א-ני-אי-מה…

    • לא אתוכח איתך על הדעה (גם בעיני, כמעט בניגוד
      לדעת הרוב, הסיפורים הללו לא הרעידו מיתר בלב
      אבל אני לא דוגמא כי אני לא בדיוק הטיפוס הפואטי)
      אבל, אולי, במקום הביטוי ה"לא עדין": "מסריחים
      מבנאליות", נעים יותר לקרא "קצת בנאליים".

    • מה קרה לבטא?

      • ^גמא^ פתחה את ה^דלתא^ של ^ביתא^, יצאה
        לרחוב והלכה לקפה השכונתי ללגום ^קפא^ הפוך
        עם ^פאי^ תפוחים…

  5. הסיפור הראשון מוכר כל כך, לאו דווקא מחיי הנישואין שאני לא מנהלת אלא מהרבה זוגות נשואים וכאלה שעדיין לא נשואים, השיעמום, החיפוש אחר חיים משל עצמך, בלי הבן זוג שכבר לא ברור מה הוא עושה לידך במיטה, כל אלה ועוד גורמים לי תמיד לתמוה האם אני רוצה חיים כאלה בשביל עצמי, כנראה שעדיין לא, תמיד טוב לחפש את עצמך להתפתח לכיוונים שונים לעשות יוגה ורייקי לצייר ולכתוב אבל זה צריךלהגיע מהכיוונים הנכונים ולא בגלל הבעל או החבר שכבר אין על מה לדבר אתו, ועדיין נשארים ביחד ולא נפרדים כי מפחדים לעשות את אותם דברים לבד.

  6. 3 סיפורים מקסימים. וזו גם הזדמנות לומר שגם את "צימר בגבעתיים" אהבתי מאד.

  7. נכון שאתה עונה בסיפור הראשון לכותבת המאמר על שעמום בחיי הנישואין? נכון?

  8. יותר מדי אנשים עסוקים בלחפש את מה שאין.

    מעטים מאוד מוצאים את ההארה.

    מעטים עוד יותר משכילים לנצל אותה.

  9. לא בטוחה לגבי הנושאים. אולי אני קצת קיטשית ולכן כן מצאתי בהם חן מסויים, אבל בעיקר נהנתי מהכתיבה הקולחת והמוצלחת, מחוסר ההתחכמות (בצורה החיובית), ומהבחירה ברעיונות קטנים כאלה במקום דיונים פילוסופיים עתירי משמעות שלפעמים הופכים בפורום הזה לעצים ארוכים (מדי…) של תגובות מתלהמות

  10. אהבתי, וזה הזמן לקרוא גם את הספרים שלך!

  11. יפה, נוגע ומאוד לא ציני.
    שזה גם שינוי מרענן בנוף המקומי וגם סיבה טובה לחזור לאתר הזה.
    עלה וצלח אשכול. ייצגת את בעלי האשכים בגאווה.

    • "בעלי האשכים" זה ביטוי (דוחה) שיכול להגיע רק ממך.

      • המילה אשכים עושה לך צמרמורת?
        המחשבה עליהם דוחה אותך?
        רוצה לשטוף לי את הפה עם אקונומיקה??
        או אולי טלפון של פסיכולוג טוב?

        • לא אמרתי שהמילה עושה לי צמרמורת, וגם לא אמרתי שהמחשבה על אשכים דוחה אותי. זה הפירוש (המפגר) שלך.

          אמרתי ש"בעלי-אשכים" זה ביטוי דוחה.
          פסיכולוג לא יעזור לך אבל אולי כמה שיעורים בהבנת הנקרא יעשו את העבודה!!!

          • סתם שתדעי – שימוש מופרז בסימני קריאה הוא צעקה נואשת לבולבול.
            וזה פרויד אמר

        • שבת מערבות הקרח? מה עם הסרט הכחול הישראלי שהבטחת כבר לפני שנתיים? ממש האמנתי לך אז… לא אבדת את היכולת לקומם עליך בננות זועמות.

          • "כשמכור לפורומים אומר שהוא עוזב,
            תמיד תמצא אותו אחרי כמה ימים בניק אחר –
            זה חוק טבע".

            (ואם זיהיתי את הסגנון, אני מניחה שגם אסקימו קרא את המשפט הנ"ל באחד ממרתפי הרשת)

            וטיפ ידידותי לאסקימו – אם רצונך לשמור על אשכיך, היצמד לשבילים המוכרים ותזהר מזאבות האורבות במעבה היער.

            בוטן
            והחבר'ה להגנת מטעי הבננות

      • מלקקת אשכים

        בתור בננה שאוהבת אשכים, אני באמת לא מבינה מה דוחה בביטוי הנ"ל

  12. שפרה הצולעת

    כמה ריקנית המחשבה, שכל הנאחס בחייה של אשה מגיע בגלל גורם אחד ויחיד, לצורך העניין אהבה שנגמרה לאטה. כאילו שכל מאות הרגעים הקטנים שאתה מתאר כמו התאפרות או העברה בתפקיד לא נושאים בתוכם אלפי רסיסים של אושר, או אכזבה.

  13. מאוד נוגע… מאוד פשוט… מאוד יפה!

    ואם ביפה ונוגע עסקינן,
    אז לכו לראות את הסרט "חיים פשוטים"
    ממש פנינה.

  14. וואו. מקסים. פשוט מקסים.
    לפעמים הפשטות היא כל מה שזקוקים לה בסיפורים טובים.

  15. 🙂
    אהבתי מאוד – הפאנץ'-ליין מפתיע כל פעם מחדש!
    יפה

  16. אני חושבת שהסיפורים היו ממש יפים
    על אף הכתיבה החד גונית
    שיחקת אותה!!

  17. מדובר בשלושה סיפורים שונים זה מזה, ואני לא חושבת
    שאפשר להתייחס אליהם במקשה אחת:
    תובנה – סיפור יפהפה, זה שהכי אהבתי מתוך המקבץ. גם
    בגלל סגנון הכתיבה המיוחד, וגם בגלל ש(בתור מישהי לא
    נשואה ולא בתוך קשר) הזדהיתי לחלוטין. כי המהות היא לא
    באהבה שנפסקת, אלא בריקנות של היעדר אהבה…
    שינוי – קצת פאנטי מדי. שוב, אהבתי את הרעיון והכתיבה,
    אבל נדמה לי שהסגנון הספרותי בא פה על חשבון התוכן.
    סוף סוף – הסיפור הכי פשוט, הכי ישיר ומילולי, ולכן באמת
    סיפור מקסים ונוגע, חסר ציניות ואמיתי. ופה באמת יש מקום
    להזכיר את "סיפור פשוט".

    • אני ממש מסכימה איתך. גם אני חושבת שזו טעות להתייחס לכל הסיפורים כאילו הם אחד, כי הם מאד שונים זה מזה.
      במקרה גם אני הכי אהבתי את הראשון, אולי כי הכי הזדהיתי איתו. הייתי במצב מאד דומה רק מבלי להיות נשואה.
      הסיפור השני מעורר חיוך אך לא ריגש אותי במיוחד. ואת השלישי אהבתי מאד, יש בו משהו נוגה יחד עם סוף טוב, ממש הוליוודי.

  18. פאנטי = פואנטי. פליטת קולמוס לא מכוונת… 🙂

  19. צימר בגבעתיים/אשכול נבו: ספר משגע. מומלץ!!

  20. מקסימים, ליתר דיוק.
    כל השלושה, למרות ש"תובנה"… נו, הוא נגע בי יותר מכולם וגם אהבתי את היותו סיפור של משפט אחד, שמסופר/נקרא בנשימה אחת ארוכה.
    תודה

  21. בננות יקרות

    תודה על הפידבק. חיממתן לי את הלב.
    כבר מזמן לא פרסמתי טקסט שלי, וכיף לגלות שיש מישהו בצד השני שקורא. ומגיב. ומתרגש.
    טוב לדעת שכל השעות האלו שאני מבלה מול המסך (ועוד כשמזג אוויר כזה יפה בחוץ), הן לא לשווא.
    בעניין איך לקרוא את הקצרצרים – כיחידה אחת או לא – כמובן שכל אחת ואחד מוזמנים להחליט לעצמם. אני, בכל אופן, כתבתי אותם בתקופות שונות בחיים, בהקשרים שונים, ורק כשהנחתי אותם זה לצד זה, על הדף, שמתי לב שיש איזו זרימה טבעית, כמעט סיפורית, ביניהם.
    מה שכן, התגובות שלכן שכנעו אותי סופית שמקומם של השלושה האלה באמת יחד.
    וגם על כך תודה.
    זהו. נתראה בקרוב (עם טקסט אחר)
    ובינתיים, מי שרוצה להמשיך את הדיאלוג, מוזמנ/ת לכתוב למייל שלי.

    אשכול

  22. o.k. but the second story completly pointless

  23. שלום לכולם, כדאי להגיב על הסיפור ולא להתנגח בתגובות של אחרים.
    לגבי הסיפור הראשון, כואב ועצוב.
    לגבי הסיפור השני עוד יותר עצוב
    ולגבי הסיפור השלישי, לא משנה שהוא סנילי, העיקר שמצא את אשת חייו.
    מצידי להיות סנילי אבל עם האשה שאני אוהב…
    הלא כן בנות?

  24. מאוד יפה…אהבתי מאוד
    כל כך מרגש ויחד עם זאת כל כך כואב ומציאותי

  25. אשכול,
    אתה כותב כל כך כל כך יפה,

    מקסים, פשוט מקסים.
    עפרה

  26. רק הקליפה של הבננה...

    לא בדיוק הבנתי על מה כל הרעש… 3 סיפורים ממש לא משהו ובלי ייחוד כלשהו… כנראה שחברה באתר הזה לא בדיוק יודעים לזהות ספרות טובה…

  27. (איך אהבתי איזה 2 סיפורים מתוך הספר האחרון של א. נבו!!!)

  28. מרגש, עדין, חי ומציאותי…

הגיבי

Your email address will not be published. Required fields are marked *