אגודת התסריטאים המפוטרים

בעוד עשרות שנים יישב רמי ליד שולחן הכתיבה ויבהה בריבוע שבו עמד פעם המחשב. אחר-כך יקום ויוציא מהמקפיא ארטיק עם שלושה צבעים ויכניס עד הסוף לפה. הוא גם יפתח את המקרר עם מדפיו הריקים וזה ימלא אותו תחושה של ריקנות חייו ויזכיר לו את הזיון של אתמול בלילה. "פעם", הוא יחשוב, "היתה לי אישה ועבודה וחברים והיום אני חבר כבוד באגודת התסריטאים המפוטרים". הוא ימהר כדי להספיק לחתום בלשכה ובדרך יספר לעצמו שוב את סיפור חייו.

לפני כמה שנים עבד בחברת הפקות קטנה וכתב טקסטים קצרים וצרי-אופקים לפרסומות לשואבי אבק. בשביל הנשמה כתב גם פיילויטים לסיטקומים של חצי שעה, שלא עברו את שולחנו של העורך. היה לו טוב אז, אולי לא ממש טוב, אבל הוא הרגיש חי. הוא הרגיש חי כי כשחטפו לזקנה את התיק ברחוב, הוא רדף אחרי הגנב וכשהעלו את מחירי התחבורה הציבורית הוא יצא להפגין (למרות שמזמן שכח איך נראה אוטובוס מבפנים) וכשהיה רואה בחורה יפה יושבת לבדה על הבאר, הוא קודם כל קיבל השראה לסיפורים ורק אחר-כך ניסה לזיין אותה. גם כשהעולם נראה אדיש ולא מודע לקיומו, ידע רמי שכל זה עומד להשתנות. הוא רק צריך לחכות לרגע הנכון, שבו יתפוס את הגנב הנכון, יזיין את הבחורה הנכונה ויכתוב את הסיפור הנכון.

השינוי באמת הגיע במסווה של רגע אחד, שבו תפס לבחורה אדמונית את החנייה. רמי לא היה מוכן לשמוע. יותר מאוחר נכנס לאולפן והבחין במאפרת החדשה שהגיעה להפקה באיחור, כי איזה אידיוט תפס לה את החנייה. אם הוסיף למשוואה את המבוכה הקלה שהסתירה כשנאלצה לחצות את החדר ומבטים רעבים מלווים את רגליה הארוכות, הוא הרגיש חייב לגשת ולהתנצל ולהזמין אותה לארוחת ערב. רמי מצא עצמו מרותק למחשבותיה ולמבטיה ולמחוות הקטנות של גופה ולא שבע ממנה. ארוחת הערב נמשכה עד הלילה ואז הוא קם והתיישב עירום מול המחשב וכתב תסריט לסרט שעבר סוף סוף את שולחנו של העורך. בגלל שהרגיש כאילו זכה במכונת המזל בקזינו, הוא הציע לניווה נישואים. חודשיים בדיוק אחרי תקרית החנייה הרגיש רמי מספיק יציב נפשית כדי לתלות את תמונות ה"דאלי" שלה בסלון. על דלת דירתם הצנועה נכתב "רמי וניווה". סרט הביקורים שלו זכה לשבחים והדירה הפכה לבית פתוח למבקרים שרצו כי חלק מהתהילה ידבק בהם או שאהבו אותם ופרגנו להם באמת ולמבקרי סרטים שכתבו עליו רק דברים טובים בעיתונים הארציים. כשרמי יסתכל אחורה לאותה תקופה הוא לא יבין איך חי חסר דאגות על זמן שאול, כשכל הקהל באולם כבר הבין שמשהו רע הולך לקרות לגיבור הסרט והוא מתנהל בחייו השקטים, אינו מודע לדבר.
ברגע אחד זה נחת עליו והעולם ירק לו בפרצוף. מתכנת מחשבים עם משקפיים שמעולם לא רדף אחרי גנב או בכלל הוציא את האף הממושקף שלו מהדירה, המציא תוכנה שכותבת תסריטים. תוכנה פשוטה שסוקרת את ההיסטוריה של הקולנוע ומבצעת מדגמים וסטטיסטיקה על-פי קהלי יעד. שילוב של נתונים פסיכולוגיים ומאגר עצום של בדיחות, סיטואציות רגשיות מאפשרות לכל מפיק ממוצע להזין אותה בדרישות ולקבל תוך 32 שעות תסריט ראוי להקרנה. האם מישהו הבחין בהבדל? אף אחד לא טרח לבדוק, כי אנשים המשיכו לקנות כרטיסים לקולנוע.
מישהו הבין שקניית התוכנה לכתיבת תסריטים, יותר משתלמת, בשורה התחתונה, מלשלם משכורת של תסריטאי ואין חשש לימי מחלה או סתם קריזות של חוסר רצון לקום בבוקר. רמי קיבל מכתב פיטורין והתיישב לכתוב על זה סיפור, אבל ראשי התאגידים עם החליפות היקרות והסיגרים המוברחים רצו להשקיט את הסיפור ואת רמי ודאגו לכך שאיש לא יעסיק אותו יותר. ניווה עדיין אהבה אותו, אבל פעם הבטיחה לעצמה שתהייה אשת חיקו של איש מצליח. מאז הפיטורים היא השתנתה. היא קיצצה את שערה וצבעה לבלונד ועזבה את הבית.
רמי כתב אז הרבה סיפורים. הוא כתב על גלגול נשמות של חתולים ועל פרידה של אדם מהמרצדס שלו ועל פרידה של ילד מהבלונים שלו וכל רהיט בדירה קרא את שמה.
מאוחר יותר נודע לו מידיד שגם את המאפרות מפטרים בגלל תוכנת התאמת צלליות, אבל הוא לא גילה מה עלה בגורלה של ניווה.

רמי יחזור מלשכת העבודה שתהיה סגורה בגלל פסח. הוא יחזור לדירתו המוזנחת ולא יהיה לו כוח לנקות (או יותר נכון, בשביל מי) לליל סדר. רמי יחליט לשכר עצמו לדעת ואז יצלצל הטלפון. מעבר לקו יציג עצמו קול עבה כיו"ר אגודת התסריטאים המפוטרים. הוא יזמין את רמי לליל סדר ויבטיח לרמי שהם מדלגים על רוב ההגדה ומגיעים לאוכל די מהר. רמי ישאל אם יגיעו גם נציגות מאגודת המאפרות המובטלות והקול יענה שאולי. מאז הם יפגשו בשבתות וחגים, יעלו זיכרונות ולעולם לא יצפו בטלוויזיה.