אוקטובר/יומן מלחמה

יומן מלחמה, 17.10.1973

רגל, יד, אצבעות, ראש, בשר, בטן
עיניים, שיניים, כבד, מעיים, עצמות
מישהו אמר לי שמתי שמשתגעים
לא מצליחים להבחין בין דברים,
וגם כשחוטפים שבץ בראש
אי אפשר לקרוא לחפצים בשמם
אני הצלחתי להגיד לעצמי
את שמות החלקים שראיתי
וכשעשיתי את זה לא הרגשתי את השיגעון
להפך, חשבתי שככה אני עוזר לעצמי הכי טוב
אני כותב את המילה שיגעון בקלות רבה מדי
זה לא היה כמו שראיתי עד אז בסרטים,
מישהו משתגע
ועושה דברים אחרים ושונים ומסוכנים
לעצמו ולאחרים
אני לא השתגעתי, ידעתי את זה גם אז
שזה לא שיגעון, זה פחד מקפיא,
זה סיוט אינסופי
מהמראות שרואים, זה אובדן הכוח הפנימי
זה הבהייה המוחלטת בלי שום יכולת לשנות
זה חוסר האונים הכי ברור שיכול להיות
זה חוסר השליטה
הכי מפחידים משלל הדברים ההורגים שהיו שם
היו המטוסים, כל כמה דקות ירק מטוס מהשמים
היו נפלטים ממנו צרורות של מקלעים, היה אפשר
לראות אותם חולפים ליד
היתה נפלטת פצצת נפל”ם, שאחרי כמה שניות
היתה מתפוצצת ומחריבה לחלוטין
כל מה שהיה בטווח הפיצוץ
כשמטוס מגיע, חלק חופרים באצבעות
את הקבר שלהם
המהירות של המטוס לא גדולה
התקווה היחידה שהוא לא טס בכיוון שלך
מצאתי את עצמי מחשב על המילימטר
את הכיוון שלו
אחד מהם היה צריך להרוג אותי
אני ראיתי אותו מגיע,
והבנתי שזה מה שהולך להרוג אותי
זה הגיע קרוב קרוב,
זה היה הזמן שלו לפתוח באש עלי
אני חירבנתי, ממש חירבנתי במכנסיים
את כל מה שהיה לי
הוא לא ירה, ביקשתי מכנסיים
מאחד החיילים שהיה לידי
הוא הביא לי, לא שאלתי של מי,
מכנסיים לא חסרו שם
ההפצצות נמשכו כל הזמן,
בהפסקות של כמה דקות
לא היתה כמעט הפצצה ללא נפגעים
הזמן היחיד שהייתי יכול לזוז בחצרמוות הזאת
היה בזמן השקט,
ניסיתי להגיע כמה שיותר קרוב לסוללה
ידעתי שנגד המטוסים אין לי מה להתחבא
אבל אולי קרוב לסוללה,
הפצצות שבאות מהצד השני
לא יתפסו אותי. רק פעם אחת טעיתי
באותו יום לא היתה לי טעות אחת.
התקרבתי לסוללה, וכשהתחילה עוד הפצצה
שמתי את הגוף שלי עמוק בחול
כשזה קצת נרגע הרמתי את העיניים
בראש הסוללה ראיתי אנשים בתוך גדר תיל
לבושים מדי צבא, אחרים ממדי צה”ל
לקח לי זמן להבין שאלה שבויים מצרים
נחרדתי, מדוע שמים אותם שם למעלה?
מה ההיגיון של זה? הם נראו מפוחדים ממני
עיניים ענקיות, מפחדות,
לפעמים חולשה של מישהו אחר
גורמת לשכוח מהחולשה שלך,
המראה היה כל כך חזק
לא היה עליהם כלום חוץ ממדים
עליתי אליהם לתת להם מים.
עוד הפצצה התחילה
הם הורידו את הראש כלפי מטה
אני המשכתי להסתכל,
אחד מהם גם המשיך להסתכל עלי
עיניים בעיניים, פתאום בכיתי, דמעות
הוא הסתכל עלי מופתע,
לא ידעתי להגיד מילה
כלום, רק דמעות.
הוא דיבר אל החברים שלו
ואז כולם הסתכלו עלי.
ככה זה נמשך חמש דקות שלמות
כשהפסיקה ההפצצה נעמדתי
זרקתי את המימייה וירדתי בריצה
רק למטה הבנתי שאין טעם בזה
שנתתי להם את המימייה
הידיים שלהם היו קשורות מאחורי הגב.
ועוד הפצצה, ולפעמים כשהפצצה קרובה
אפשר לשמוע בבירור את השריקה המהירה
ואת הנפץ מפעיל את חומר הנפץ.
כשזה קרוב, משהו תמיד עף עליך
בדרך כלל חול, וחתיכות אדמה, ועשן
נפלו עלי גם אנשים, חתיכות בשר
תמיד מיד התרחקתי מזה, לא עשיתי כלום
רק סחבתי את הגוף רחוק מזה.
ראיתי אנשים קמים אחרי הפצצה
וממשיכים בעבודה שלהם
לא הבנתי, זה נראה לי כל כך מופלא
איך הם יכולים בכלל לעשות משהו?
מה הם בדיוק עושים?
וכל הזמן המשיכו
טנקים וכלים אחרים לעבור בפתח של הסוללה
לכיוון השני של התעלה.
באותו יום לא דיברתי כלום
עם אף אחד, חוץ מלבקש מכנסיים,
כלום, מילה אחת
דיברתי עם עצמי בלחש,
אני לא יכול יותר,
אני רוצה למות, אני רוצה ללכת מכאן,
שמישהו יראה רגע אותי, בבקשה
לא ייתכן שלא רואים,
אני לא יכול להיות כאן יותר
לחשתי את השם של אמא שלי,
ביקשתי ממנה לעשות משהו
לחשתי את השם של אבא שלי,
אבא בוא, אבא בוא
לחשתי את השם של אח שלי.
לחשתי שמות של חברות שלי
לחשתי זיונים שהיו לי,
לחשתי שירים שידעתי
שרתי לעצמי שירי גן ילדים
כל הזמן לחשתי
ואחר כך בסוף היום דיברתי איתי
יורם, אתה תמות, יורם, אתה לא תמות
יורם זה נורא, תראה,
יורם מספיק מספיק
כשהתחיל לילה זחלתי מתחת למשאית שחנתה שם
וכנראה נרדמתי, אני זוכר שפתאום התעוררתי
והיה כבר אור, ועוד פעם פצצות
והמפקד שלי הגיע ואמר, עוד קצת
מחר אני אחליף אותך עם הקשר השני
התור שלו להיות כאן מגיע
רוצה סיגריה?

1 תגובות

  1. אלמוני

    hello my name is sonia,i saw your profile i decide to mail you, how are you today.i hope all is well.i am 21 years, please can you send you mail to my mail adderss so that i can tell you more about my self,here is my mail adderss(sonia4ibrah@yahoo.com) believe we can move from here!I am waiting for your mail to my email address above.(Remeber the distance or colour does not matter but love matters alot in life.
    expectialy in me and you.
    yours sonia.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *