או או

בתור משתמש וותיק בנט, אני יכול להגיד בפה מלא שפיצוץ האינטרנט קרם עור וגידים יד ביד עם מהפכת האייסיקיו. וברירת המילים שלי מאוד מדוייקת. האינטרנט כבר לא מהפכה, האינטרנט נמצא היום בשלב הפיצוץ, האייסיקיו – מהפכה.
מעבר לאוטוסטרדת מידע ממצה האינטרנט את הכמיהה שלנו לקשר וליחסים, ואם תשאלו אותי לקח את כולנו שלב אחד קדימה הרבה מעבר לרומנטיקה של כתיבת מכתבים (ובהקבלה מתאימה לדור האינטרנט – דואר אלקטרוני). ואני עוצר את זה פה. אני רוצה לקחת את הדיון לכוון אחר, האייסיקיו כמנתח אישיות. הפרח הידידותי של האייסיקיו, הלוגו המבריק הזה שמסמן אקט של הענקה והתקרבות, עבר אבולוציה טבעית ושידרג את עצמו לבבואה שלנו כחברה הניבטת אלינו מהאגם.

פנקסנות ומפגנים פומביים

מתוך 135 משתמשים שהיו אצלי ברשימת האייסיקיו בזמן השיא, רק 15 בממוצע היו אונליין ומתוכם רק חלקם זמינים מיידית. לכאורה, הייתם מצפים שיהיו רק שני מצבים: אונליין ואופליין; אני פה, אני לא פה. אבל זה לא עובד ככה, יש עוד כמה מצבים ממש כמו בחיים: אני פה, אני לא פה, אני לא זמין, אני זמין לשיחה, אני עסוק וכו’.
יש הטוענים שברירת המצבים באה מתוך צורך להראות נימוס בסיסי – להראות שאתה ברשת אבל אתה עסוק. וזה, ורק בגלל זה מונע ממך לשוחח עם חברך הווירטואלי למרות שהוא רואה אותך כרגע בצ’אט מנסה לזכות בחסדיה של “דו-מינית26″.
הטיעון הנ”ל נכון בחלקו. לדעתי שאר מצבי התודעה של האייסיקיו: “עסוק”, “לא נוכח” על נגזרותיו השונות מייצגים סוג של מצב נפשי או אפילו צורך.
מדוע אנחנו בוחרים להראות לשאר האנשים “הנה אני עכשיו מחובר לאינטרנט, אבל אני די עסוק ברגעים אילו”. ובהרבה מקרים אם תשלחו הודעה למנוי “אני לא ליד המחשב ” (למשל away) תקבלו תשובה על המקום, ואפילו תתפתח שיחה אל תוך הלילה עם אותו אדם “שלא ליד המחשב”. אין ספק שהפרח הזה, בהרבה מהמקרים, מהווה מעין מפגן פומבי אם כי לא מודע כנראה לצורך הנוכחי.
העברתו של משתמש לרשימה השחורה לעולם באה כאקט של כעס, התעלמות, או סלידה. פעולה זו באה לרוב כשתמו כל הקיצים. כאילו מערכת היחסים (להזכירכם – לרוב הווירטואלית) הגיעה לקיצה.
כמה פעמים קרה לכם שרציתם למשוך תשומת לב ע”י התעלמות או אי אמירת “שלום” לזה או אחר ברשימה שלכם? כמובן שקיימת האופציה של “עסוק” אבל ככה לא מראים רגשות. זאת אומרת, זה כבר לא מצב של “אני פה אני לא פה”, זה כבר מצב של: “אני פה, אני רואה אותך, אבל שתדע שאני רואה אותך, ובמפגין מתעלם כי אני כועס עליך”.
אני לא יכול שלא לשאול האם המוחצנות הזאת היא משהו שאנחנו מציגים לאחרים או אולי מציגים לעצמנו? מדוע אנו בוחרים להציג את הנוכחות שלנו כמשהו כמעט מותנה? מאיפה בא הצורך להפגין נוכחות לא זמינה? התשובה אם כן נעוצה במעבר הכמעט תמידי והמתבקש משיחה בצ’אט או בפורום להחלפת מספרי אייסיקיו. מעבר לעליית המדרגה בשלב האינטימי, אותו צעד מרחיק לכת בא להפגין גם אקט של אמון בין שני הצדדים. ולא בכדי, מיד אחרי האישורים ההדדיים מגיע שלב התחקור הכמעט בלשי באינפו של שני הצדדים. הפתיחות והבעת האמון הזו של שני הצדדים נותנת גם לגיטימציה להפגנת רגשות. וכמו בחיים מספיק רק “לסובב את הגב” בשביל להעביר מסר חד ומופגן. במקרה שלנו, הפרח שלנו הוא הגוף, הוא נימת הקול ולפעמים, גם המבט בעיניים.
חזק מאוד גם הקטע של ההיסטורי (מהחזקים, מ-ה-ח-ז-ק-י-ם). לא פעם אתם מוצאים את עצמכם מדפדפים בהודעות הקודמות של שיחות בכדי לכפר על חוסר ריכוז זמני שתקף אתכם, ואתם לא ממש זוכרים מה היתה ההודעה האחרונה. וגרוע מזה, על מה בכלל נסובה השיחה. וכל זאת בגלל שהייתם עסוקים עם “דו-מינית 26” באיזה חדר פרטי בצ’אט, ולא הייתם ממש קשובים לבן שיחתכם. אין ספק שאותה פונקציה חוסכת הרבה אי נעימויות, ובעיקר דואגת לטפח את הסטטוס החברתי שלכם ולספק גלגל הצלה בזמן אמת.
לפעמים אנו משתמשים בהיסטורי גם כטייפ מנהלים, ומקליטים שיחות לטובת העברת המידע לצד שלישי. לא יפה, לא נאה אבל לגמרי כמו בחיים. ומי שחווה זאת על בשרו יודע בדיוק למה אני מתכוון. ורק בשביל להבין עד כמה הקטע הזה חזק, כולנו עדים מדי פעם לפעם למקרים בהם רשימת ההיסטורי נפלה לידיו של בעל קנאי, ואפילו סיפקה חומר לחוקרי משטרה באי אלו מקרים. אמנם המקרים הנ”ל רחוקים במעט מתוכן הדברים הנאמרים פה אך באים להראות, אם כי בצורה מעט מוקצנת, את כוחה של התוכנה הזאת גם כמאגר הזיכרונות שלנו.

הפרח הפרח

שאלו אותי, מה קסמו של האייסיקיו אל מול תוכנות messenger אחרות. ובכן, אין לי את התשובה. אולי זה מספר תכונות יחודיות שבזמנו היו רק נחלתו של האייסיקיו, ואולי זה הפרח הזה שעושה את ההבדל. איך מישהו אמר – זה כל הקסם.
אפשר לומר כמעט בוודאות שצורת ההתבטאות שלנו ברשת המציאה את עצמה מחדש ע”י הפרח הקטן והירוק שמבצבץ אלינו מפינת המסך. הפרח הזה הוא הטלפון של האינטרנט. כבר מצאתי את עצמי מבקש מבחורות מספר אייסיקיו במקום מספר טלפון, ומנגד, גם מצאתי את עצמי טורק לאנשים את האייסיקיו בפרצוף.
כמאמר המשורר, אם האייסיקיו לא היה קיים הוא היה ממציא את עצמו.

תגובות

  1. אלמוני

    איי סי
    יופי של דבר
    יופי של המצאה
    היזהרו מחולי נפש
    סתם להיות ראשונה~!

    • למה אתם מלכלכים על האי סי קיו החמוד והתמים והנחמד הזה?
      הוא כזה דבר ממי ומתוק כמו חתולה פרסית
      אז אנא אל תלכלו עליו כי אני מאוד אוהבת אותו.
      ושתממיד אני שומעת את האואו העצום הזה יש לי רגש עצום לגמור.!
      אז תודה רבה לכולם
      מ-זוהר גרוס.

    • מסנג’ר זה יותר טוב מאי סי קיו

  2. מריה

    הנקודה היא שהתנהגות של אנשים בחיים זהה לזאת באייסיקיו, בטלפון או כל תקשורת אחרת. אני באופן אישי אני לא נכנסת לענייני פנקסנות. אני לא מסובבת את הגב, לא בחיים ולא באייסיקיו. בד’כ אני שוכחת מפיצוצים, אולי מעדיפה להדחיק. בקושי רבה עם אנשים. כזאת אני.

    • eskimo dog

      זה בגלל שאת נשמה טהורה.
      אבל מה עם חולרות כמוני? אסקימו במציאות הוא אדם ענוג מאוד. שברירי.
      רגליים של פסנתרן, כמו שסבתא אומרת. לאן נוליך את האגרסיות כשאפילו “כוסית”
      כבר אסור להגיד?..

    • צילי וגילי

      באי סי יש נודניקים. נקודה.
      אחרי שאישרת אותם כבר לרשימה, אי אפשר לגרום להם להסיר אותך. נקודה.
      אז הדרך היא להסתתר. נקודה.
      וגם – זה משאיר את היוזמה בידיים שלנו
      פונות למי שרוצות, לא פונות למי שלא בעניין שלנו.
      מישהו פה לא קיטר קודם שבנות לא יוזמות? אז הנה.
      האי סי מכריח אותנו.. 🙂

  3. נילי

    יפה כתבת
    ד”ש לאייסי

  4. אינדי_גו

    הו, כמה חלקים מעניינים למדי של החיים שלי עברו ליד הפרח הזה…
    שכחת לדון בסוגיה הכי מעניינת: מצב האינויזיבל. בעיני זה החלק שהכי מעיד על אישיותו של אדם. אני למשל כבר משתמשת”בוגרת” היום, ולכן אני לעולם לא מסתתרת באינויזיבל (המכונה בחיבה “אינויז”). עם הזמן, פיתחתי לי רשימה איכותית ביותר של אנשים באייסי, בזכות כלל הברזל שלי: נו סקרולינג. אורך הרשימה שלי לעולם אינו עובר את אורך המסך, מה שאומר שכדי לצרף מישהו חדש, אני מוציאה מישהו ישן (אני לא משתמשת בקבוצות וכו’) שהפסקתי לדבר איתו. כך שתמיד יש ברשימה שלי רק אנשים רצויים. אנשים שהוצאו עדיין יכולים לפנות אלי, כמובן. אם מישהו הוצא מרשימתי עקב מריבה (מקרה נדיר ביותר), אני מכניסה אותו לרשימת האינויז שלי לתקופת צינון, שבה הוא אמור להבין את הרמז לבד ולא לפנות אלי. אחר כך אני מוחקת את רשימת האינויז שלי וממשיכה הלאה. פועל יוצא מכל זה הוא שברשימה שלי יש לא הרבה אנשים, אבל כולם קרובים אלי יחסית (מי יותר מי פחות), ולכן אין לי צורך להסתתר מהם. יש, לעומת זאת, את חובבי הקונספירציה: הם לעולם יהיו אופליין, ורק אחרי שתשלח להם הודעה, הם פתאום יצוצו ויענו לך, מסתבר שהיו באינויז כל הזמן. זה בעיני סימן של חוסר בגרות (לא במובן הגילאי, אלא במובן וותק) כמשתמש – שהרי אם כל האנשים ברשימתך היו באמת חשובים לך, לא היה לך צורך להסתתר. וגם – הם לעולם לא יתנו לך את ההרגשה ש”הם שם בשבילך”… כי הם הרי באינויז. לדעתי איך אדם משתמש באופציה הזו של ההסתתרות הוא המלמד ביותר, מכל שאר המצבים באייסי, על איך אדם תופס את העולם הוירטואלי ואת החברויות הוירטואליות. ומנסיוני – ככל שהמשתמש בוגר יותר וותיק יותר, כך יש לו יותר נטייה להופיע בגלוי משך כל הזמן שהוא אונליין.
    מה לא ראה האייסי שלי… אהבות, אכזבות, חיזורים לוהטים, דיונים אינטלקטואליים, מריבות, קונספירציות בגרוש…
    יש לי כמה היסטוריז שיכולים להיקרא כרומן. אחד מהם היה יכול להיות ספר, מהיותו מקסים ופואטי ומרתק כל כך (וכאב לב ענק בשבילי). אחד מצחיק עד דמעות בהיותו תיעוד של מערכת יחסים שקרסה בגלל חוסר התאמה בסיסי. אחר ישמש עדות בתביעה שעורכת הדין שלי עמלה עליה… כל אחד מהם הוא סיפור. עולם ומלואו. כמו כל אחד מהאנשים ברשימת האייסי שלי, שמכילה כמה מהאנשים המדהימים ביותר שמסתובבים להם ברשת…

    מרתק, העולם הזה. מרתק.

    • דוחף_לויתן

      בכוונה ניסיתי להתייחס כמה שפחות למצבים השונים של הפרח, נתתי דוגמאות להעביר נקודות מסויימות.
      אני חושב שהתייחסות אישית לכל מצב היתה מעיקה קצת.
      אין ספק שיש אמת בדברייך, אישית, אני רוב הזמן באינוויזבל. ולא בגלל קונספירציות.

      ><>

      • אינדי_גו

        – כך אני קוראת לזה.
        להיות הרואה ואינו נראה.
        לפנות לאנשים כשאתה “מתעניין” בהם, ולא להיות זמין להם כשהם מתעניינים בך..
        יש בזה משהו מאוד לא שוויוני, בעיני.
        וגם מעיד על בחירת חברים לרשימה שאינה מספיק בררנית, אולי.
        אז מה הסיבות שלך להיות באינויז?

        • דוחף_לויתן

          יש חברים ברשימה, זה נכון.

          מעבר לחברים יש עוד אנשים שנוצרה עימם אינטראקציה בתחומים אחרים – מעבר לחברות.
          יש אנשים שאני בקשר איתם על רקע מקצועי בלבד, ואנשים שהוכנסו לרשימה לצורך דיון ממוקד בזמן נתון, העברת קבצים וכו.
          עם חלקם אני מדבר כשאני צריך ואני לא רואה בזה העלבה. באותה מידה כך זה גם מצידם.
          גם יש לי 300 מספרי טלפון של אנשים, והטלפון שלי תמיד זמין. זה לא אומר שאני מדבר עם
          כולם כל הזמן.

          אז למה להתחבא? – בשביל לפנות יותר זמן לחברים שלי ברשימה. אני יודע שאפשר גם
          לומר לכל אחד בתורו שאני קצת עסוק, אבל מניסיון רב השנים שלי, זה יכול להיות די מטרד.

          ><>

          • אוריאנה

            מסתתרים, כי דופקים חשבון ל”מה יחשבו עליי”. לדעתי, וכמו שאינדיגו אמרה, אם זו לא ילדותיות אז מה כן. למי אכפת מה חושבים? אני אישית נמצאת באינויזיבל (“לשים עין” ) רק כשאני בשיחה מאד חשובה, ובשאר הזמן הפרח אצלי הוא ירוק, לפעמים עם איזה שלט כשאני לא מול המסך.
            אז כן, יש לי חולשות, ואחת מהן היא פטפטת, גם במחשב. סו וואט.
            הרעיון של אינדיגו מצויין – להוציא מהרשימה את אלו שהם לא ממש חברים, כך שלא תצטרך לדפוק חשבון. אבל לדעתי, מי שבאופיו דופק חשבון ימשיך לעשות כך גם אם כולם יהיו חבריו הטובים ביותר.
            ומובן שזה גם לא ממש יעזור לך כאשר האייסי משמש אותך לעסקים.

            • יואב בביקור בתל-אביב

              אבל אוריאנה ואינדיגו – אם אתם מוציאים אדם מהרשימה שלכם,
              זה לא מוציא אתכם מהרשימה שלו. הוא תמיד יוכל להמשיך ולראות אתכם,
              ולשלוח לכם הודעות כמה-שבא-לו.

              • אוריאנה

                אני לא יודעת מה זה “איגנור ליסט” או רשימות-שחורות וכו’. יש יתרונות לטימטום, הא?
                אני ראש קטן. שונאת להטריד את מוחי בזוטות כגון דא. אז כשאין לי חשק להגיב כרגע להודעה, אני, כמה מוזר ומטורף, לא מגיבה, או לכל היותר שמה שלט שהלכתי. עד שאני “חוזרת”, אותו אדם כבר באופ-ליין. אופס. לא מנומס אך מומלץ ביותר.

              • אינדי_גו

                כאמור, או מוצאים מהרשימה חד צדדית, ולא מפריע לי מדי פעם שהם יפנו אלי.. אם מדובר במישהו שממש לא בא לי לשמוע ממנו, הוא מושם לתקופת צינון באינויז קבוע, ואם הוא לא מבין את הרמז ומטריד… תמיד יש איגנור… אם כי משום מה לא יצא לי לשים אנשים באיגנור, למרות שאולי היו כאלה שהייתי צריכה לשים אותם
                🙂

            • פרחח

              אבל מה שאת ואף אינדיגו שהיא יקירת לבי, לא שמתן לב….

              שהעובדה שאני לא פנוי תמיד לשיחה עם כל חבר שלי אינה הופכת אותי לפחות חבר שלו, אלא רק ללא פנוי ברגע זה כדי לפטפט אתו.

              חברים שלי, גם לאחר שקט ארוך הם חברים שלי
              והאחרים…שימשיכו לפטפט בירוק….

              • אינדי_גו

                ישר הסתכלתי מאחורי לראות על מי אתה מדבר…
                תודה מותק
                🙂

                אבל שמע, זהו בדיוק סודה של רשימת אנשים שנבחרה בקפידה!
                זה קצת כמו בפרסומת ההיא של אינטל.. צריך להבין כדי להיות ברשימה, צריך להיות ברשימה כדי להבין. איך זה, למשל, שאין לי אף מעביר הודעות שרשרת פתי ברשימה?
                דרוויניזם. דרוויניזם אינויזי.

                בשימוש תקין באייסי, אתה לא חש צורך לנדנד לאנשים סתם כך ב”מה נשמע” זוטאים וזוטרים. (כי אתה לא נודניק.. וגם הם לא). הקרובים באמת שומעים הכל מכל בכל, (לפעמים ממש בשידור ישיר תוך חלוקת קשב מופלאה), והרחוקים יותר מתעדכנים בהיילייטס. גם בשיחות היותר בטלות שלי באייסי יש איזה ערך מוסף. או שזה מישהו שמצחיק אותי, או שמנחם אותי (כולל משלוח חיבוקים וירטואליים בעת הצורך), או מקשיב לסודות האיומים שלי, וכו’ וכו’ וכו’, אנד ווייס וורסא, כמובן. (אנד בלאק וורסא בשביל הפוליטיקלי קרעכץ).

                כל הרעיונות הללו, שמשכפלים את עצמם ביעילות מדהימה פי כמה מאז הם גרמו לנו ליצור להם אוטוסטרדה מהירה אל פונדקאיהם בכל העולם.. אם נסתכל עליהם בחתכי אוכלוסיית-רשימות-וירטואלית, נגלה שאנחנו עושים להם שירות אדיר.. אנחנו *מתמקצעים* בזה.

                וכעת, אזחל לישון. אני לא נוטלת עלי כל אחריות לכתוב בהודעה זו. דובר החיזבאללה מוסר שגם הם לא מוכנים.

                • אוריאנה

                  הם בעסה וירטואלית גדולה. הכי גדולה.

                • אוריאנה

                  הם בעסה-וירטואלית גדולה. הכי גדולה.

                  • אינדי_גו

                    שחברי לרשימה ואני מסמנים ב: [ ]
                    הם מבאסים לעומת “הדבר האמיתי”, אין מה לומר. אולם, לא תמיד מסתייע שבדיוק יהיה לך מי שיחבק אותך in vivo, ולכן אני מוצאת שלעתים זו נחמה מסוימת, שמישהו מזדהה עם רגשותי ושולח לי חיבוק ניחומים – זו עדין מחווה יפה ומחממת את הלב, גם אם רק וירטואלית…

        • יואב בביקור בת"א

          סיבה טובה ל”אינויזיבל” היא כלמיני לדוגמא איש אהוב עלי, אבל מה לעשות, נעלב אם אין לי כח באותו יום להקשיב לסיפורי הבגידה-אכזבה-הצלחה-וכולי שלו. כי אם אני אומר לו שאני עסוק, אז אני מקבל הודעות דחופות. אז זה לא אינויזיבל, זה “אל תעלב, אבל ביום אחר ובלי אבל”.

    • ליאת

      זה היה בתחילת הכרותי עם עולם האיי סי. נתקלתי בבחור ניו יורקי מופרע לגמרי שתפס לי לילות שלמים והתבכיין לי על הנשמה שהוא לא שכב עם בחורות שנים… ונתתי לו לשגע לי את השכל ואפילו נתתי לעצמי לפתח אליו רגשות… והרגשתי כל כך אין בעולם הוירטואלי…..
      היום אני מבינה שזה לא עולם אלא זה ריק וחלול לגמרי

      • אז איך זה שאת עדיין כאן ? האם יכול להיות שהעולם האמיתי אפילו ריק יותר ?? ?

    • פרחח

      אינדי יקירתי…. זהו שזה לא כך בהכרח.

      אין קשר בין בגרות לבין שהייה במצב של ויזיבל, זו לא התחבאות.. זה פשוט כמו משיבון, לסינון כאשר למשל אין זה בזין שלך לדבר עם כולם ברגע זה. למשל.

      את מבינה, לפעמים, אני מאד חפץ לראות מי מבין החברים שלי מרשימת האיי סי (המצומצמת למדי, יש לציין) נמצא און ליין ויש לי עניין לדבר רק עם חלק מהם. מסיבות שונות, שחלק מהן עשוי להיות בוגרות, וגם מסיבות אחרות.

      מצב האינויזיבל מאפשר לי פשוט לראות מי נמצא מבלי לגרור את העולם ואת בעלה לאהלנים קצרים או ארוכים, טורדניים או נעימים.
      לפעמים, לרוב למען האמת, אני מעוניין להיות בתוך השקט שלי, אבל יש לי עניין לדעת עם מישהו מחבריי, למשל נמצא.

      חשבת על האפשרות שקוראת תדירות…חלק מהרשימה שלך, און ליין וגם את און ליין, ואין חשק לדבר עם כולם, אפילו לא אהלן.. כל אהלן, כפול 14, מסתכם ב15 דקות של אהלנים …..
      אז אינויזיבל היא דרך בוגרת, להמנע מכך..למשל.

      למה אני לא רואה אותך עכשיו?

      שמת אותי באינויזיבל?

      🙂

      • אינדי_גו

        מישהו שלא שמתי לב אליו…
        קרא מה שכתבתי לך למעלה (התגובה עם הצהרת השינה שלי).
        בניצול נכון של האייסי, אתה לא חייב לנפנף לשלום לכו-לם בכל פעם שאתה עולה… וגם הם לא נעלבים, כלומר, אחוז הפולנים ברשימה נמוך להפליא, והמעטים שישנם שם יושבים להם בשקט בחושך ממילא.
        🙂
        או לסיכום: נימוסי אייסי שונים מאשר בעולם האמיתי. אתה לא צריך להסיר את מגבעתך בפני כל פרח ירוק שמזדמן בסביבה ולצווח איזה “מניינים” סתמי…
        ביטים זה זמן זה כסף! (את זה סתם הוספתי כי זה נשמע מגניב)

  5. Evil the Beaver

    מי ישמע.

    כמו כל דבר אחר בחיים, גם תוכנות תקשורת יש לפי קילו, ובדיוק כמו בחיים, גם כאן האזרחצרכן הממוצע שנמצא איפשהו בין בור חסר דעת למפגר שכלית בוחר את אחת האופציות הגרועות ביותר שבנמצא. אחרי שמספר המשתמשים עובר “מסה קריטית” מסויימת, כבר אין דרך חזרה כמובן והנגע ימשיך להתפשט.
    חלקכם יאמרו שיש מן הצביעות בדברי, הרי גם אני איני חף מאיי.סי.קיו.
    אז נכון, אך לפחות אני מודע לאופציות ולא משתמש מתוך חוסר ידיעה אלה מחוסר בררה.
    כל ההילול והשבח להם זוכה מיודענו האיי.סי.קיו מוגזמים בהחלט. מי שמתמצא קצת בנט (היסטוריה ופרקטיקה) וודאי יסכים איתי שפורצת הדרך האמיתית היא רשת האיי.אר.סי (כן, כן, אי שם בשנות ה-70) אבל לא אלאה אותכם במיני פריטים היסטוריים חסרי חשיבות. הזיכרון הקולקטיבי של ישראל מתחיל בערך עם עליית ערוץ 2 המסחרי לאוויר. ולפני זה ?
    לא היה כלום כמובן.

    • דוחף_לויתן

      צר שפיספסת חלק מהדברים שנאמרו בכתבה.

      בוודאי שמת לב שלא ניסיתי לשבח ולהלל את האיסי כפריצת דרך טכנולוגית, לא השוואתי אותו לרולס-רויס של של המסנג’רים למינהם – זו גם לא היתה הכוונה. אבל השאלה עלתה מבין השורות, ואם לא הבנת זאת לבד, כנראה שאתה שייך אלינו – חסרי הדעת והמפגרים שיכלית.

      הפיספוס השני שלך – ואני רואה שאתה עקבי בעניין הזה, הוא עניין ה – IRC. אני מבטיח לך אישית, לכשאכתוב משהו על צ’אטים (יש משהו שטרם נאמר בעניין?) אני אתייחס לנושא.

      מתוך דבריך הבנתי שאתה מיצר על הבינוניות של החברה שלנו, גם על זה אני אכתוב פעם משהו, ואני מבטיח להיות הוגן לחלוטין ולכלול אותך גם במאמר.

      אני מברך על כל ביקורת – באשר היא, אני מקבל לרוב דברים שנאמרים לי במידה והביקורות עניינית.

      בברכה,

      אברמוביץ’ אסף

      • Evil the Beaver

        למה אני לא מופתע ?
        ירידה לפסים אישיים ע”ח התייחסות עניינית. תן דעתך לכך שאני לא חשתי כל צורך לעלוב בך (למרות מכלול ההזדמנויות שנקרו בדרכי) בעוד אתה משקיע את כל כולך בהטחת עלבונות שלא ממין העניין. ואם כבר בעניין עסקינן הרשה לי להתייחס למעט התוכן שהצלחתי לדלות מתגובתך.

        אכן, לא ניסית להלל בכתבה את האייסי כפריצת דרך טכנולוגית, אך מצד שני לא טענתי כדבר הזה מלכתחילה. אם תקדיש רגע לקריאת תגובתי הראשונית שוב(כפי שהיה עליך לעשות) תמצא שאין כלל איזכור למלה טכנולוגיה, וזאת משום שכוונתי הייתה לפריצת דרך חברתית (שימוש בנט לצורכי תקשורת בינאישית יצירת קהילות וירטואליות).

        לעניין ה-IRC, בעיני ההבדל בין צ’אט למסנג’ר הוא סמנטי בלבד ולצורכי הדיון הנוכחי הוא לא קיים כלל.
        שניהם משרתים את אותה המטרה.

        והבינוניות החברתית ?
        לא נותר לי אלא להוסיף שאכן צר לי. צר לי מאד מאד.

        • דוחף_לויתן

          לא הייתי צריך לעלוב בך ולרדת לפסים אישיים.

          אבל, אתה לא מופתע (ולמה עכשיו זה לא מפתיע אותי) כי ככל הנראה ציפית לזה – אין לי הסבר אחר. כתבת את דבריך מתוך ידיעה ברורה לאופי התגובה שתקבל.

          אני נאלץ לחלוק עליך בעניין ההשוואה של ה – IRC מול תוכנות המסנג’ר למינהן, ולתפקיד כל אחד מהן בגיבוש קהילות ווירטואליות, וברשותך אני לא אפתח דיון בעניין הזה.

          בנוסף, עדיין לא מצאתי קשר בין תגובתך הסוציואקונומית לנאמר במאמר.

          אם סתם רצית לכתוב דעה אישית בעניין תרבות הרייטינג מאז הקמת הערוץ המסחרי ולנתח את הזיכרון הקולקטיבי, הייתי ממליץ לך לעשות זאת בצורת מאמר נפרד, אני בטוח שיש הרבה מקומות שישמחו לארח כותב מוכשר כמוך.

          עדיין בברכה ונו הארד פילינגס

          ><>

          • Evil the Beaver

            איני נוהג לכתוב תגובות “סתם”, כהגדרתך. נהפוך הוא, אני משתדל להצמד לעניין עצמו (במקום לרדת לפסים אישיים למשל) ככל שרק ניתן וזו הסיבה שאני נאלץ להבהיר מספר נקודות שהעלת ולו רק למען הסדר הטוב של הדברים.

            לא, אינני רוצה לחוות דעה על תרבות הרייטינג (לא בשלב זה בכל אופן), ולא, איני חש כל צורך לנתח את הזכרון הקולקטיבי. הדברים שנאמרו בתגובה המקורית הם בבחינת: כשם שהזכרון הקולקטיבי של צופי הטלוויזיה מתחיל בערך עם הקמת ערוץ 2 המסחרי, כך גם הזכרון הקולקטיבי של גולשי הרשת מתחיל עם יציאתו של האייסי לאוויר העולם, וכל המפעלים החשובים שהיו קודם לכן נשכחים כלא היו. למיטב הבנתי האנלוגיה טריוויאלית ומשתמעת מהטקסט בצורה ברורה. ושוב, טוב תעשה אם תועיל בטובך לקרוא את אשר אתה מגיב עליו, ורצוי שזה יהיה לפני שאתה מחליט שרירותית שהתגובה היא “סויציואקונומית” (מה זה בכלל תגובה סוציואקונומית ?)

            זאת ועוד, אתה מאשים אותי בכך שידעתי כיצד יגיבו המגיבים עוד לפני שכתבתי את אשר היה על ליבי, ולכן זו נבואה שמגשימה את עצמה. (אכלת את הדייסה, עכשיו תאכל אותה!)

            צודק !

            מעכשיו אגיב רק על כתבות שהרעיון הבסיסי שלהן נראה לי, ואם לא, פשוט אמשיך לשכב לי כאן ברפש הקונפורמיזם החמים והנוח. לא, לא אגיב גם כשאראה חבורת פלצנים מתרפקים על זכרונות האייסיקיו שלהם כאילו הדברים קרו לפני עשורים רבים. וכל זאת למה ?
            מפני ש”ציפיתי” לזה. מפני שידעתי בדיוק מה “אופי התגובה” שאקבל. אך מעל לכל זה, מפני שאסף אברמוביץ’ אמר לי.

            הו, כן אדון ! הרבץ בי תורה !
            למען יאריכו ימי ואולי אף אני אזכה יום אחד להיות נאד נפוח שמשתלח בכל דעה או אדם שלא נראה לו. בינתיים אוכל אך לשאוף לכך.

            בברכת יום נעים
            האוויל היקר

            • דוחף_לויתן

              אתה מוציא ממני כל חשק לנסות לנהל איתך דיון.
              במחשבה שניה, טעיתי כשהגבתי כבר בפעם הראשונה.
              ואני חוזר וטועה גם עכשיו כשאני מגיב אליך.

              אתה בוחר להיעלב, זכותך.
              אתה בוחר לא לדבר לעניין, זכותך.
              אתה בוחר לקרא לי בשמות של הפרשות אווריריות, גם זכותך.

              לסיכום,
              אף אחד לא התרפק על האייסי כאילו הוא חלק חלק מחייו עשורים רבים,
              ואף אחד לא ניסה להרביץ בך תורה.
              ככל הנראה אתה נהנה מההלקאה העצמית כחלק מהמרירות האובססיבית שלך, תמשיך להנות,
              והפעם לבד.

              שלום לך.

  6. אוריאנה

    בהחלט אם לא היה אייסי, הוא היה ממציא את עצמו.
    עבורנו, החרשים, האייסי נצרך כמו אויר לנשימה. הוא בדיוק בדיוק כמו טלפון עבור השומעים, ואני ממש לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו.
    המצאה דגולה.

    אוריאנה

  7. פעיל תנזים מהר גריזים

    “בוקר טוב , כאן השעון הדובר מהר גריזים – רציתי רק להזכיר לכם שעברתם כל גבול של פתטיות”.

    אתם שמים לב מה הולך פה?
    אתם מנהלים דיון , באשר לניהול דיון , באי סי קיו… לא מזמן דיברתי עם חברים – אה , להזכירכם , זו אחת המטרות הראשיות של האיסי – לדעת מתי חברים שלך , שהם לפי הגדרתם כל מני אנשים שאתה עובד איתם , קרוב אליהם , משחק איתם כדורגל בשבת , ויש להם מחשב נמצאים און ליין – אני וחלק מהחברים שלי משתמשים במערכת כמדיה להעברת הודעות גרידא -על כל העניין הזה של המחשב – ועל איך הצ’טים מאפשרים לאנשים קטנים ועלובים וחלשים להכנס לתוך מין מציאות חלופית , שתגרום להם במין צורה נפסדת לשפר את עצמם כלפי חוץ בלי לנקוט שום צעד דרסטי כלפי מי שהם באמת.

    אם פעם היית פוגש מישהו בצ’ט ,והשיחה היתה עולה בדרגה אל הטלפון , ואח,כ לקשר בלתי אמצעי (פעם – אני מרגיש כל כך דבילי להתייחס בנוסטלגיות כביכול למה שהיה מצב נתון לפני בערך שנתיים) – עכשיו הכותב מביא מגמה של “עליה ברמת האינטימיות” – לסוג אחר של תכתובת עיוורת , מומצאת , וחסרת חום אנושי.

    נבירה באינפו – יקירי , להזכירך – אני יכול לכתוב באינפו שלי שאני נסיך ברזילאי אקזוטי שחי על חצי אי משלי ,מגדל בננות ומפצח אותן בעצרת אבר המין הגרנדיוזי שלי – כמו כל המדיה האקטרונית , גם האי סי מאפשר אחיזת עיניים שהיא מכורח המציאות בכל תקשורת אמצעית , והתייחסות לתקשורת כזו כאל אינטימית מעמידה לדעתי בשאלה נוקבת את טיב הקשר הבין אישי בפתח המאה ה21.

    יום טוב

    • דוחף_לויתן

      כבר כתבתי שאני לא מתכוון ולא התכוונתי להתייחס למציאות החילופית שמספקת המדיה הזאת – להלן האינטרנט – על כל נספחיה, כולל הקשרים הבין אישיים בעידן האינטרנט. העניין כבר נלעס יותר מעלי גת.

      נבירה באינפו – אף אחד לא נובר באינפו בשביל לגלות את כל האמת ורק את האמת (סו הלפ מי גוד) אודות בן שיחו החדש. זה כמעט טקס, ויש להתייחס אליו כטקס. אנחנו נאיביים, אבל לא עד כדי כך.

      בברכה,

      ><>

      • אבוקדו

        אין לך מושג עד כמה שאת צודקת…בקשר לחרשים..
        וזה שכתב את המאמר…למה לא התייחסת לעוד הבטים של המצב רוח באי סי קיו…לפי התשובות… וכו.. ?!

        • אוריאנה

          א. חן-חן
          ב. מצברוח – כשמדובר בחברים קרובים אתה תדע הרבה פעמים ולו לפי מילה אחת. כשמדובר באנשים חסרי כל קרבה אינטימית אליך, לא תרגיש אותם גם אחרי שיחה.
          בדיוק כמו בחיים.

    • רוני

      האי סי קיו מאפשר ניהול שיחה פחות או יותר קוהורנטית, מבלי להיות נדרש להתפנות מכל יתר עיסוקיך הבו זמניים, ניהול שיחות אחרות, קריאה בפורומים או כתיבה בהם, אכילה, שתיה, רינה, דיצה, עבודה, כל השאר.
      כשהשיחות הופכות למשהו שממילא אתה עסוק בו באמת, כלומר, כולך בתוכו, זמני הציפיה למעבר ההודעות יכולים, לטעמי, להיות מעצבנים להפליא, ועדיף, אם מוכנים לוותר על ה”עוורון” של הרשת, לנהל שיחה בטלפון, או להפגש (ממש, כן, פנים וזה), ואם לא, לעבור לצ’ט, באמת לא חשוב איזה, גם זה של האי סי פחות או יותר תופס.
      זה הרבה פחות אינטימי, בעיני, מאשר מיילים, מוד השיחה הזה, ולמרות כמה פרקי היסטוריה שאני אוהבת במיוחד, עדיין המיילים, או דואר ישראל פור ד’ט מטר, מאפשרים הנאה מרוכזת יותר, איכותית יותר, ממילים כתובות. כמעט כל מי שנמצא ברשימת האי סי קיו שלי היום, זו הפעילה, כמובן, שומר איתי על סוג קשר נוסף, וגם אני איתו – זה יכול להיות קשר אמיתי (הדבר הזה, חיים), או קשר של תכתובת מיילים, ובכל זאת, לא הייתי מוותרת על האי סי בשום אופן.

      ואם כבר בגרות רשת, כל עניין ההתרגשות מזה שהרשת מחוברת (עשרים וארבע שעות, הרבה פעמים) והאי סי לא מופיע כאונליין, הוא אידיוטי, בעיני. יש משהו נפלא בזה שההודעות מגיעות, ואין הכרח לענות עליהן מיד, אבל האפשרות קיימת. זו דרך הרבה פחות פולשנית מטלפון להודיע על צורך, רצון, קשקוש, בעיה, או כל דבר אחר.

      את ההודעה הזאת לקח לי בערך שעה לנסח. זה לא כי אני מקלידה לאט, ולא כי דברי ההגות האלה העסיקו אותי לאורך שעה. ממש לא. זה כי בינתיים הלבשתי שני ילדים, האכלתי, ארזתי תיקים, והכלבה, והכביסה, והכלים. בתנאים האלה, אין שום טעם להיות אונליין. מי שהיה מתקשר, הייתי אומרת לו, ממש לא עכשיו. אבל אם פתאום תגיע הודעה שאומרת, בואי נלך לקפה בתשע, אה, זה סיפור אחר לגמרי. מהאדום שלי, ישר אני עונה (לא יכולה היום, מה לעשות :-)) )

      • פעיל תנזים מהר גריזים

        יא , הסכמה מתוקה בבננות , אני עוד עלול להתרגל לזה 🙂

        יפה כתבת , והריני להבהיר באם לא הייתי ברור מספיק : אני לא שולל כל צורה של תקשורת אלקטרונית – והאינטרנט מציע באמת את האופציה הקסומה הזו של הדוא”ל – שמאפשר לשלוח בכל שעה מכתבים שמגיעים מיד בפרטיות וללא פאשלות של דוורים אנושיים , וכל כולם מדיפים איזה ניחוח רומנטי מעל לקירקושי המחשב…

        יום טוב וכל טוב למשפחה ולכלבה 🙂

      • אוריאנה

        אני לא מסוגלת לנהל שיחה עם בנאדם (גם באייסי) במקביל לשיחה אחרת.
        לדעתכם זו איזו נכות?

        • סידני

          לאוריאנה,
          זו לא נכות בכלל ואם כן, אז גם אני נכה.
          כבר קרה לי לא פעם שלא עמדתי בקצב ההתכתבות עם מס’ אנשים והצלבתי את התשובות שלי בטעות כשלפעמים זו יכולה להיות פאדיחה רצינית, בסגנון:”אההה..אוי… אל תשים לב.. טעות שלי.. זה לא היה אליך..” וכן הלאה.
          בגלל דבר כזה, היתה פעם ששלחתי תשובה מוטעית שבגללה רציתי לקבור את עצמי לאחר מכן.

  8. הזוג האופנתי הנוסף

    כמה אמוציות מסתתרות מאחורי החרצית הירוקה הזאת.
    כמה מריבות, טריקות חלונות, דרמות וטרגדיות עברנו כולנו עם הפרח הזה.
    כמה פעמים רצינו לתלוש את עלי הכותרת שלו ולכתוש אותם בזעם עם מכות קשות של סרגל משרדי.

    בנות אפילו את המשחקים שלהן גוררות לחלון של האיסיקיו.
    אי סיק יו? יו סיק מי!!!
    למה מה קרה?

    המאמר מטפל באופן מדויק בהאנשה של הפרח הירוק הזה ובתרגומו לאמוציות.
    לטעמי, לא יעברו כמה חודשים עד שבחוג לתקשורת, לתואר שני, כבר יבקשו סטודנטים מהמרצים לעשות את התזה שלהם בנושא ההידברות הוירטואלית ברשת, וגם לא רחוק היום שהמילה מירביליס תופיע בכל ביבליוגרפיה של סטודנט לתואר שני.

    ואיך זה שאף אחד לא הזכיר את האתר “אפרייקה”. עם הלינק המצורף מעלה.
    אתר מבריק, מלא הומור ושנינות.
    כדאי לבקר. ושלום.

    • אבוקדו

      הכינויים פה של האנשים…עוברים כל גבול..:-)

    • תואר ראשון, שיעור ראשון.. משהו עם חברה באמצע. מה שהעיר אותי משיממון המרצה היה הדוגמא שלו על “מחקרים שנעשו על תרבות בפורומים וב.. אי סי קוי”.

      ואחרי שהתעוררתי לי עוד העזתי לשאול מי חקר ולמה?

      כמו שהמורה שלי לספרות אמרה פעם.. “מיקרוקוסמוס של החברה”

      וד”ש למרצה.

  9. timeisnow

    האיי סי קיו הוא אכן עולם ומלואו עם אמוציות,תככים,ריכולים ומה לא.כשחושבים שכל מטרת הממציאים של התוכנה (חוץ מללכת הביתה עם חצי מיליארד דולר בכיס…) היא לאפשר לאנשים להכיר אנשים חדשים בעולם ללא גבולות,אני עדיין לא מבין אנשים שפשוט לא רושמים כלום באינפו – אז בשביל מה הם שם? או בשביל מה הם צריכים את זה?? בשביל לדבר עם חברים שלהם,שגם ככה הם מדברים איתם בטלפון??

  10. המוהלת

    ממש נחמדה. בעיקר בגלל איך שא.א. רואה את העולם הוירטואלי.
    ואפילו כמעט שלא התפתח כאן דיון “עולם וירטואלי מול עולם אמיתי” בטוק-באק, מה שבהחלט מרמז על בגרות הרשת של הנוכחים.
    בסוף אני אתחיל לבקר כאן לעיתים יותר תכופות…

    אה… וכמעט שכחתי. למען הזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל השפל והשטחי הצופה בערוץ 2 כל היום, ולא יודע איפה עושים את הקליק השני ב”דאבל קליק”.
    הרבה דברים קרו בשנות ה-70. על חלקם אנחנו משלמים עד היום (הדיסקו ינעל ראבאק) על חלקם יברכו גם צאצאינו (זיגי…) מה שבטוח IRC לא היה בשנות ה-70.
    ה-IRC קיים משנת 1988 בזכות סטודנט פיני מבורך.
    גם המושג “רשת ה-IRC” הוא מושג שלא באמת קיים. IRC זה מערכת צ’אט, ולא רשת שמחברת בין אנשים. יש כל מני רשתות שמשתמשות במערכת הזאת ולכן נקראות “רשתות IRC” או ביחיד “רשת IRC”. מכיוון שהן לא מחוברות אחת לשניה, אין דבר כזה שנקרא “רשת ה-IRC”.
    שנוסיף טרמינולוגיה להיסטוריה ופרקטיקה?

    • דוחף_לויתן

      אכן, ניסיתי בכל כוחי להתעלם מההשוואות שכבר הרבה מאוד זמן לא מתבקשות.
      חוסר עניין לציבור, לא?

      ><>

      • אבוקדו

        גם זה שם לא רע….ואבוקדו גם ירוק…
        אממ…
        ולד
        “דוחף לויתן”
        מה זה השם הזה לכל הרוחות ?!
        🙂

    • Evil the Beaver

      1. גרסאות מוקדמות של ה- Internet Relay Chat היו קיימות גם לפני הפיני המבורך.
      (לא בטוח שתחת השם הזה, ייתכן שאני טועה בעניין הזה) צ’אטים היו חלק מהתכנון המקורי
      של ArpaNET.

      2. כמובן שאין רשת IRC אלא מספר רשתות כאלה. הייתי צריך לומר רבים במקום יחיד.

      3. …ואני מודה לך שהעמדת אותי על טעותי.

      בברכת יום נעים

  11. פרחח

    קודם קודם קודם קודם כל, אהלן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    לחשוב שבשביל לחסוך לך אגאדיר אחד עם בייקון ואמנטל ירדת מהארץ כמעט…או שמא היה זה החשש מהמלצרית ששוב תיתקל..אבל לא בך 🙂

    ועכשיו (או אכשיו) שניקינו את העניין של הגעגוע אפשר לגשת אל החשש.

    הפרח הזה, הירוק, פרח לב הזהב שלי, אצלי באינויזיבל, כמעט תמיד. למה?
    פשוט כי אני רוצה להחליט מתי אני מדבר ועם מי.
    יש לי חברים שנעים לדבר איתם לעתים ואחרים תמיד.
    יש כאלה שזה קשור לענייני העבודה שלי ואחרים לערוץ הנשיונל ג’יאוגרפיק ולסרטים על חקלאות אורגנית באזרבייג’ן התחתונה.

    כאשר אתה בויזיבל, זה אומר לכל: “אני פנוי”
    ומה אם אני לא פנוי?
    מה אם אני יכול להיענות רק לחלק מהנפשות הפועלות?
    אז לשם כך יש אינויזיבל…
    אם אני רוצה להיות גלוי לחלק מהאנשים, אני שם אותם באינויזיבל ליסט, כך אני בוחר מראש עם מי אני מעוניין לדבר.
    זה לא שאני כאילו לא שם. אני שם, ממש ליד, לפעמים כותב נייר ולפעמים צופה בפאמלה אנדרסון כאשר ערכה השתלמות בציונות מעשית.
    אבל לא תמיד כאשר אני מול המחשב אני פנוי לדבר עם כ-ו-ל-ם….
    אצלי, בכלל רשימת האינויזיבל היא דינמית. פעם אתה שם ופעם את לא. חוץ מותיקי קרלסברג שלהם זכות ראשונים.

    אם מישהו תוהה עד כמה היא דינמית, אני יכול כבר לאכזב, יש ברשימה שלי מעט מאד שמות, 14 אם כבר נדייק. למה? ככה!

    אה מה מה

    נשמות טובות כבר טרחו לצייד את ותיקי הרשת ונמריו העתידיים בתוכנות שמגלות אותך, גם כאשר אתה באינויזיבל.. ואז יש את ה”חשומה” – אותה בושה דביקה ופרחונית שנצמדת לגרונך ומאיימת לחנוק אותך.
    אתה מתחבא והם רואים אותך…..

    אז זהו, שלא תמיד אכפת לי. כי אם הם חברים שלי, הם יבינו שאני פנוי אליהם כאשר אני פנוי אליהם. כלומר בחלק הזמן ולא בכולו. לפעמים הזמן הזה הוא צהוב.

    אצלי בכלל, המחשב לעתים פתוח ומחובר והאיי סי דלוק ימים ואני בכלל לא בסביבה שלו. ואז מה?
    אז מי שמתרגז, ניתן להרגיע אותו ואם לא נרגע.. תמיד יש לו מקלדת וחברים אחרים….

    פעמים לא מעטות העיסוק באיי סי מטריד.. לעומת זאת כשאני עובד, לפעמים אני מחליף הודעות תוך כדי.. ולעתים בדיליי היסטרי..
    מי שלא אוהב את זה לא אוהב אותי.. אז מה. שאני אתאבל על מי שלא אוהב אותי?

    יש לי מספיק מאלה גם אם אני אדלג על האות “א”

    ואסף..אתה צודק. יש באיי סי קסם של רטרו כמעט.
    אבל בעולם שבו בני 19 עושים קאמבק, אז האיי סי שלנו ותיק מספיק כדי שנתגעגע אליו, נהיה נוסטלגיים כלפי ראשיתו ונזכור שלא מרקו אחד בלבד פתח את לבו בפניו, בפני פרח לב הזהב הירוק הזה.

    ודודתי נחמה הייתה בוודאי אומרת: ירוק? שוב יש לך פילים ירוקים בקנה?

    🙂

    • סידני

      לפרחח,
      בשביל התוכנות האילו – יש את הפרח הלבן שתוכנות מסוג זה עדיין לא הצליחו לעקוף.
      גם אם מישהו העיר לך לגבי היותך במצב אינוויזיבל כשהוא בעצם תפס אותך במצב אונליין, זה יכול לקרות רק אם הכנסת את הבן אדם הספציפי הזה לאינוויזיבל, מה שאומר שאם מישהו צריך להתפדח/להתבייש, זה הוא ולא אתה. אני במקומו הייתי קולטת את הרמז וסותמת במקום לעשות לעצמי בושות.

  12. המוהלת

    זה חבר של נשען על חתולים לא?

  13. פיזדלוח.

    עזבו אתכם, אייסי שמייסי
    איגנור ליסט או אינווזביל
    מה לכם להלין על שטויות מסוג זה?
    חישבו על האלמנט היותר משמעותי בסיפור האיי סי:
    שלושה חנונים בני חנונים
    עשו על גבכם ועל גבי כ- 60 מיליון דולר לאחד
    מבלי להשקיע שקל אחד בכל הדבר הזה.
    ועוד להנאות מהפריבלגיה של לזיין כוסיות מתוקף היותם חנאז’ים עם כסף.
    אכן עולם מקסים!

    • אבוקדו

      אבל אני לא מבין איך לעזעאל aol יכסו את ההשקעה הזו..
      ולמה הם שילמו להם את זה בכלל ?

    • אינדי_גו

      עשו כסף על הגב שלך? את/ה שילמת שקל עבור השימוש בתוכנה? מכספי המסים שלך היא נקנתה?
      נו באמת. יש גבול לקנאה ולצרות העין. הבחורים הללו אולי לא השקיעו כסף מזומן, אבל הם השקיעו ממרצם, מכשרונם, ומזמנם אינספור שעות כדי לכתוב את התוכנה המאוד-מורכבת-תיכנותית הזו. כן, וגם שיחק להם המזל בהיות מקורבים לאנשים הנכונים בזמן הנכון ועם הרעיון הנכון.
      אז הצליח להם ביג טיים, למה לא לפרגן?

  14. La belle dormante

    בתור משתמשת ותיקה מאד באיסי עברתי גם כמה שלבים. בתחילה, “ההתאהבות” או יותר נכון “ההתלהבות” – רציתי לדבר עם כ-ו-ל-ם. עם העילג ממרוקו כמו גם עם הטיפש מישראל. ישבתי שעות כשפרחי הירוק מנצנץ לו באון. בהמשך, שלב “החו”ל” רציתי רק לדבר עם אנשים מחו”ל כי הישראלים תמיד רצו תמונה, יעני להתחיל איתי. גם אלו מחו”ל התחילו איתי ואני איתם וזה היה מאד מרגש תלא מסוכן וגם סיפק לי סקרנות לגבי ארצות אחרות. אך זה נמאס עליי וחזרתי לישראלים. כן, וגם שלחתי לחלק תמונות. עם הזמן נהייתי מאד אמיצה!!! במשך כל השנתיים הללו כל הזמן צמצמתי והרחבתי את הרשימה בהתאם לשלב שבו הייתי. כעת אני באופן כמעט תמידי באינויזיבל ומדברת רק עם שלושת האנשים שנמצאים ברשימת הויזיבל שלי. זה מה שקרה להתלהבות שלי מ”הכפר הגלובלי”: מדברת עם החבר ושני האחים :-))

  15. אסף
    בתור משתמש ותיק (מספר 103232) אני חייב לציין שכל העניין הוא עניין הצגת הרמה בא אני פנוי, מדובר בתוכנה פראקטית ובתור שכזו יתכן שאני לדוגמא משוחח עם אנשים על ענייני עבודה ולכן אני עסוק אך אני עדיין מצפה לאנשים נוספים שקבעתי להפגש איתם און-לין ולכן הם יתעלמו מכך שאני עסוק ויסוכחו איתי
    או
    לדוגמא
    אני משאיר הודעה שאני כרגע מתקלח
    אז
    מי שעלה און ליין כדי לשוחח אותי יבין שווה לחכות לי כי אני לא מתקלח יותר מ10 דקות (כן אני יודע כמה זמן אורכת מקלחת של אנשים שאצליברשימה כבר כמה שנים).
    ו
    אלו רק שתי דוגמאות
    מרבות
    בעיקרון אני רוצה לציין ש”בחירת המצב” היא פונקצציה בסיסית ושימושית

  16. מה מי שכתב את זה רוצה?? ….
    מה כל הזיבולי שכל האלה איסיקיו זה אחלה של תוכנה ואחלה של דבר
    ואם הוא לא רוצה לדבר בה שימחוק אותה זה הכל

  17. little piggy

    וחלק גדול מהתגובות פה אפילו עוד יותר מעניינות.
    בחיי,חשבתי שרק אני חושב על השטויות האלה.

    ידידה וירטואלית שלי ואנוכי התכוונו פעם לכתוב את ספר חוקי האתיקה של האייסיקיו.
    המאמר והדיון שהתפתח פה גרמו לי לחשוב שוב בכיוון הזה.

    לילה טוב
    🙂

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *