אחרי החתונה זה יעבור?

אז מה נראה לכן? מתי מקבלות הפנטזיות מכת חשמל אחרונה? לפני או אחרי החתונה? כי אם מהרהרים בזה לרגע, נדמה שהמצב שלהן נהיה חמור הרבה יותר אחרי שאת מממשת את הפנטזיה הגדולה – להיכנס בברית הנישואין ולחלוק מעתה והלאה את חייך, לנצח, אם אפשר, עם גבר אחד. עכשיו, בואו נניח לרגע את הנצח מחוץ לדיון, ובואו נתבונן בו – בגבר האחד, זה שלבוש בבגדי חג, לחייו מרוחות בליפסטיקים, אגלי זיעה על מצחו וחיוכו נבוך. מכאן, אתם, שניכם, תלכו הביתה, תסגרו את הדלת, תשאירו בחוץ את הימים שבהם הכל היה פתוח ואולי עוד אפשרי. וזהו. מעכשיו, יש לך על מי לתלות את הפנטזיות שלך. על האחד והיחיד. הנה, הוא כאן. מה הטעם להמשיך להגות במה שספק אם בכלל קיים?
ואין ספק שהוא היה ראוי, הבחור, ואולי הוא עדיין, לשאת את הנטל הזה של ציפיותיך – להיות מאושרת, מסופקת, שמחה בחלקך. סיכויים טובים שהוא האחד שמסוגל להציל אותך מעצמך, מהפנטזיות ההן שלך, שכבר יצא להן לגרור אותך למעשי ייאוש חמורים ולביזיונות מפוארים. אלה שתעתעו בך כהוגן, שניהלת עימן יחסי אהבה-שנאה. בהנחה שלמדת מהיחסים הכפולים האלה משהו – אז זה שאת הפנטזיות צריך לשים בצד. אז את משאירה אותן בחוץ עם הכלבים, את הפנטזיות, רק סיבכו אותך שנים עם העולם.
זהו, סוכם.
והנה, מצאת לגאולה שם ופרצוף. אחרי כל החיפושים האלה, שעמדו בסימן הסיכוי והסיכון, התקווה שהייתה ניצתת, ומפח הנפש שלא בושש להגיע ולכבות אותה. אפשר לחדול מהספקולציות, התמרונים, המאמצים לפענח ולפרש, זה כבר לא יכול להיות כל אחד, מעכשיו, זה יכול להיות רק אחד. האחד שהוא בשר ודם. האחד שנמצא שם. מה שם? פה! אחד שאת דווקא יכולה לצפות את מהלכיו, אבל את לא יכולה לביים אותם, שיגיד לך מה שבא לו להגיד לך ולא בהכרח את מה שאת מייחלת לשמוע, שיציע לך חיים, לא אשליה, משהו מוחשי, לא סרט עם תפאורה מרהיבה ופס קול חלומי ואוסף סצינות לפי הזמנה. זה האחד שלך.
רק אחד.
רק אחד!
רק אחד?
זה מאוד מצמצם את האפשרויות, אה? איך מישהו אחד יכול לאכסן את כל הפנטזיות האלה? לתפקד ככלי קיבול שמטבעו הוא מוגבל? טוב, אז עכשיו את נדרשת לבכות בחשאי את מותן. או שתתחילי לחיות במפוצל; מצד אחד מה שיש, ומצד שני, מה שכבר לא יהיה אבל את רשאית לפעמים להתרפק על זה. כמו שנהגת לעשות לפני שהלכת על האחד, אז, כשיכולת לשער בנפשך – נגיד בימים אופטימיים – שאי-שם, מעבר לקשת בענן, מסתובב לו מישהו שיהיה ממש בול האחד שעליו כל החיים חלמת. ואת, מי כמוך יודעת, שחלמת. אמנם הפרצוף שלו היה מתחלף, ואמנם האישיות שלו הייתה פרי דמיונך, אבל כל פעם שנוכחת שעוד פעם טעית, היית יכולה לסגת ולשהות בחברתו, בגינה המופזת אשר בירכיתי מוחך, ולהתנחם באפשרות שיום אחד, אולי… בכל זאת… היו דברים מעולם…
או שלא?
עסק ביש, הפנטזיות האלה, עסק ביש.
אסור לנסות לממש אותן, כי אז את נאלצת לעמוד להתבונן בתהום שנפערת לנגד עיניך בין מה שהיה לך בראש ובין מה שיש לך בבית, ואי אפשר באמת להרוג אותן, כי מה תעשי אם לא יהיה לך מקום מפלט שבו תוכלי לסדר את הדברים כמו שבאמת נדמה לך שאת רוצה אותם, ואי אפשר הרי לחיות עליהן; הן פנטזיות, למען השם, אין להן מגע, וריח, וקול ופרצוף, הן לא מחבקות אותך בחוזקה כשאת בוכה, הן לא מחליקות יד מחוספסת וחמימה מתחת לחצאית שלך, הן לא תולות בך מבט נפעם, הן לא מסוגלות להגיד לך בדיוק ברגע שאת הכי צריכה לשמוע את זה – “בובה, אני אוהב אותך.”
ומה הן בכלל הפנטזיות האלה? כמה מהן באמת שלך? כמה של אמא שלך? ואבא שלך? והחברות שלך? והגיבורות של הרומנים שקראת? והכוכבות של הסרטים שראית? והמילים של השירים שלמדת בעל-פה ואמרת לעצמך שהן נכתבו בשבילך, או שיום אחד תכירי את מי שיכתוב לך כאלה, או יותר טוב, את ההוא שכתב אותן למישהי אחרת, אבל זה יהיה עליך, את כבר תסובבי את זה ככה… הופה, לא אמרנו שאסור לנסות לממש את הפנטזיה?
אז את מתחתנת, ואת אומרת לעצמך – “אחרי החתונה זה יעבור.” זה חייב לעבור. כולם אומרים לך את זה כשאת ילדה קטנה ואת מועדת, וחוטפת מכה ונדמה לך שהכאב הזה לא יעבור לעולם. וגם כשאת ילדה, כבר לא כזאת קטנה, ואת מתאהבת, והלב שלך נשבר, ועוד פעם נדמה לך שהכאב הזה לא יעבור לעולם.
ומה אם זה לא יעבור?
ומה אם זה לא עובר לעולם?
הכאב הזה, שרובץ בין הפנטזיות שלך, לבין מה שמציע לך העולם?
מה אם הן, ורק הן, נשארות לנצח, בניגוד לאחד והיחיד?
הפנטזיות האלה?

על הכותבת נילי לנדסמן

נולדה בקיבוץ איילת השחר ומתגוררת בתל-אביב. סופרת, עיתונאית ותסריטאית בטלוויזיה.

תגובות

  1. קשה לי להאמין ברעיון של אחד ויחיד אני הרי לא אותו בן אדם כול החיים שלי תודה לאל יש שינויים כול הזמן הרעיון שאדם אחד מסוגל להשתנות איתך בהתאמה אחד לשני הוא מאוד רומנטי ולא נגיד שזה לא קיים אבל זה ניראה לי מאוד נדיר

  2. שון קולבין

    אחרי החתונה, זה יעבור.
    ואם לא, תמיוד אפשר להתגרש.

  3. שון קולבין

    וחוץ מזה,גם להם בטח יש פנטזיות. (שאולי גם מתנפצות….)
    גברים הם עוף מוזר. דיפרנט קיינדה פיפול. (לפחות מנוקדת המבט שלנו, הנשים)
    אבל איכשהו, גם הם בני אדם. ולכל בן אדם יש איזושהיא פנטזיה. לא?

  4. כנראה שנישואין חייבים להיות חוזה בעל תוקף מוגבל
    נניח לשלוש, חמש או שבע שנים עם אופצייה להארכה,
    כאשר ניתן להאריך אותו בתום התקופה או לפרק את החבילה.
    נראה לי שזה יעלה את המוטיבציה לשימור הזוגיות בכל המובנים.

    • רעיון מעולה למי שעוד רוצה להתחתן

    • אלמוני

      כנראה שאתה עדיין לא בשל לחתונה תתבגר ונדבר

      • אנונימוס יקירי,
        הייתי בסרט הזה וראיתי זוגות רבים
        שלאחר הקליימקס
        החלו בהדרדרות מטורפת, מה גם שההגדרה של בשלות לנישואין
        אינה כ”כ מוחלטת.

        • נילי לנדסמן

          אנונימוס צודק.

          • בועז כהן

            אני לא זוכר כבר מי אמר את המשפט הזה, אבל הוא כל כך נכון:
            “תוציאו את המונוגמיה מחיי הנישואים, ותראו איך שלא יהיו יותר גירושים”.
            זה הכל סקס. הכל סקס. הדרייב של החיים שלנו. היצר אבי היצירה ואם הריגושים.
            כל כך הרבה זוגות נפרדים, למרות האהבה. היא לא מתה, האהבה שלהם, אבל היא שינתה צורה. הם כבר לא מקבלים דופק מואץ, כשהוא או היא מתפשט/ת בחדר השינה.
            ופנטזיות הן דבר הרסני, אם לא ניתן לממש אותן.
            וזכרונות, הו, הזכרונות… מה אנחנו אמורים לעשות בגיל כל כך צעיר, 36 נניח – להתחמם
            לאור הזכרונות. ובהנחה אופטימית שנחיה עד גיל 76 – ואולי אפילו יותר – זה אומר ש…
            40 שנה מעתה ואילך אנחנו אמורים לשכב רק עם האחד/ת, אך ורק איתו/איתה.
            האם זה הגיוני? אפי ארזי, בראיון למוסף הארץ, הסביר מדוע התחתן כל כך הרבה פעמים
            בחייו. והתשובה שלו היתה שפעם האדם היה חי בממוצע 30 שנה אבל היום תוחלת החיים
            עלתה מאוד ומה שקורה זה ש”לקחו המצאה שהתאימה לעשר שנים, ומנסים שהיא תעבוד
            גם לאורך 40 שנה. בלתי אפשרי”. ואני חושש שהוא צודק, למרות שאין לי תשובה ברורה
            מה עושים ואיך פותרים את מות הפנטזיות, ואת השינוי הכואב והדרמטי שחל בחיים שלך,
            אחרי שנתיים-שלוש, מקסימום ארבע, של מגורים משותפים ונאמנות גבוהה למי שפעם הפיל/ה לך את הלב לתחתונים מהתרגשות, והיום מעורר/ת בך רגשות חמים ועמוקים, אך לא את הרעד
            הזה, את התחושה שהעולם הוא מסיבה נחשקת שאתה הוזמנת אליה!
            בועז

            • הרעיון שהחיים הם מסיבה נחשקת אינסופית הוא רעיון תמוה תלוש וילדותי. לכל דבר יש מחיר, בועז כהן. כדי לחפש מישהי שתעשה לך את הרעד מחדש, אתה תיכנס למסלול שיפגע בקשר שלך עם אשתך. קשה להודות בזה, אבל אי אפשר להינות מכל העולמות במקביל. אתה יכול לרמות את עצמך ואותה, אבל אתה מרעיל את חייכם המשותפים בכזב. שווה לך?

    • איזבלה

      עם כל הכבוד לחופש הביטוי והבחירה, ועם כל הכבוד לחוזי הנישואין ולהגבלים העסקיים על הלב, אני עדיין מאמינה בלצעוק את ה”כן”.
      כשהוא ישאל אותי אם אני.. אני אצעק את הכן הזה כל כך חזק שאבא שלי בשמיים ישמע ויחייך.

    • מבין ויודע

      אפילו אתה לא יודע כמה אתה צודק בהצעה שלך הלוואי וזה יתקיים וחבל שלא בתקופתי,כי אני כבר נשוי.!!

  5. אנוניכוס

    צריך פשוט לקחת הכל בסבבה… מתחתנים אזרחי, ולא ברבנות, זה דבר ראשון.
    עושים ילדים, נהנים מהם (מאוד) ואז אפשר כבר להתגרש או להפרד.
    חשוב לשמור על עצמך לכל אורך התקופה כדי להשאר אטרקטיבי גם לאחר הפרידה.
    אצל רבים, החיים האמיתיים מתחילים אחרי גיל 40, אחרי שכבר יש ילדים יחסית גדולים, כי כבר אין הרגשה שצריך להספיק משהו ולוקחים שוב הכל בסבבה!

    • מיה סלע

      הכאב אולי לא יעבור לעולם אבל אינני בטוחה שהוא קשור דווקא לזוגיות. אולי החטא שלנו הוא שאיננו שמחות בחלקנו. וגודל הפנטזיה כגודל האגו. שמתי לב שאנשים עם פנטזיות קטנות יותר ואגו קטן יותר שמחים בחלקם יותר ממה שנוכל אי פעם להיות. אז מה ? שנפסיק לפנטז בגלל זה ? לא שצניעות אי פעם הרגה מישהו.

      • תודה לך מאיה על העלאת רמת הדיון.
        המתח בין הפנטזיה למציאות הוא לדעתי מתח מדומה. בסופו של דבר אין ביניהם מתח כי המציאות עולה על כל דמיון או פנטזיה לצורך העניין. ממה שאני יודע, וזה לא הכי הרבה בעולם, החיים מפתיעים אפילו את הדמיון שלך. אם אתה מתוסכל בגלל הפער בין הפנטזיה למציאות אז אולי אינך יודע לשמוח בחלקך, או שאולי אתה בכל זאת לא נמצא עם האחד והיחיד. העיקר הוא לעשות משהו בעניין. או להכניס קצת רוח למפרשי הזוגיות או לקחת קצת אויר ולבחון את עצמך. אגב, הצורך בפנטזיה נראה כאילו המציאות דלה. אבל בעצם יש משהו מאוד משחרר ומרגיע בהלשתחרר מפנטזיות ולהתחיל באמת לחיות. מי צריך את הפנטזיות? יש חיים!!!

        • יואב מניו-יורק

          בניו יורק כל הזמן מנסים לשכנע אותך בכל פרסומת שאם אין לך הטלפון החדש של בל אטלנטיק אתה לא מאושר ואתה צריך לזרוק אותו ולקחת חדש, וכן גם בקשר לבגדים, למתיחת פנים, מכונית וכל דבר אפשרי. בחברת שפע הרי עדיין חייבים למכור ולכן מנסים לשכנע אותך כל הזמן שאתה צריך. יותר מזה – שאתה חייב, אחרת…
          ככה גם בחיים. כל הזמן חושבים – כשאני אמצא אותו, אהיה מאושרת, ואח”כ כשאני אתחתן אהיה מאושרת, ואז מגיעים וזה כולה חתונה עם כל מיני דודות מעצבנות וחברות של אמא מהעבודה (“איזו יפה את היום” והן אף פעם לא ראו אותי קודם).
          אנחנו כל הזמן רודפים אחרי תארים וחלומות במקום להנות מן הרגע הנפלא. במקום לעצור ולהביט לצדדים לפני שממשיכים במרתון המטורף הזה. זו אכן עובדה שסבת-סבתי בגרמניה של המאה ה-19 היתה בטח מאושרת יותר, למרות שבטח לא היה לה ג’ורג’יו ארמני.
          אם לא תתחילו לחשוב על החתונה בתור מטרה, לא תתאכזבו כשתגיעו ותגלו שחתונה זה בסך הכל די ג’יי ולמחרת השמש זורחת וחם כמו יום לפני.

          • נילי לנדסמן

            אבל יואב, פנטזיות זה הרבה יותר ממה שאתה מתאר.

            • נילי, על מה יכול להיות שאת כבר מדברת?
              כל הקסם של פנטזיה שהיא קשה להשגה. ברגע שזה בהישג יד – כל הקסם נעלם. לי נראה שעיסוק בפנטזיות מעיד הרבה פעמים פשוט על שעמום. אולי אפילו על שעמום כרוני. אני מרגיש הרבה פעמים התרגשות ותחושה של התעלות, אבל זה לא נובע מאיזה מימוש של פנטזיה מסוימת, אלא מתחושה כללית של סיפוק שמלווה אותי תוך כדי עשייה. למשל, אם אני מספיק לעשות המון דברים ביום אחד ואני מאוד פרודוקטיבי – אני בהיי. פשוט כייפ לי וזה לא קשור במשהו ספציפי אלא הכל יחד גורם לי לתחושה של מילוי וזרימה. כאילו משהו נכון קורה לי.
              ובקשר לפטנזיות מיניות, אני חייב להגיד מילה. זו אולי הסכנה הכי גדולה לרידוד עצמי ולתחושה של ריקנות. מניסיון, מי שהולך על הקטע הזה – מגיע בסופו של דבר לנקודה מאוד נמוכה עם עצמו. לא רק אני אומר את זה, אלא אומרים את זה כל החוליו אגילסיאים והריקי מרטינים שאחרי כמה שנים של פעילות מינית פנטסטית פורשים מרצונים מכל פעילות. למה? כי זה משחית את הנפש ואת הנשמה.

              • נילי לנדסמן

                יואב,
                אני מאמינה שהפנטזיות מניעות אותנו הלאה, ומעלה, לא להסתפק במה שיש, להשתמש בדמיון, לייחל. אותו הדבר חל על פנטזיות מיניות, בהנחה שהן ברות מימוש. אני חושבת שהפנטזיה היא ניסיון לשלוט במציאות, והיפה בהן, שאיננו יכולים לשלוט בהן או בה.
                אבל הן אוצר בעיני, גם אם הן לפעמים לרועץ.
                ואגב, נוכחותך באמת מלבבת ומעוררת מחשבות, חזור שוב ושוב.

            • טל פרנקו

              נכון, נילי… פנטזיות זה הרבה יותר. אם אין יומרה, אי אפשר להגיע לשום דבר. לא באמנות, לא בחיים. פנטזיה היא סוג של מטרה (בעיני) ולא סתם שעשוע, הזיה בהקיץ על שפת הים. אני מפנטזת על משהו שאני שואפת להשיג. בית בכפר, לגור בלונדון שנתיים, להכיר גבר מקסים שיאהב אותי, ויצחיק אותי ויגרה אותי. אז מקסימום ייגמר לי ממנו אחרי 3 שנים. לפחות מימשתי את מה שהיה פנטזיה קודם לכן. דבר אחד ברור: אני לא מוכנה “לחיות את החיים” ולהתייחס אל הפנטזיות כאל מותרות, כסוג של עול שמכביד על החיים. אין דבר כזה, הפרדה בין “החיים” לבין “הפנטזיות”. חיים ללא פנטזיות (ושאיפות, ורצונות ויומרות) הם חיים משעממים ודלים ועגומים מאוד מאוד. טל פרנקו

          • החבר שלי פוליגמיסט, אדוק, בדיוק בגלל סוגיית הפנטסיות.
            מבחינתו יש לפוליגמיה חוקים: עושים את זה בגלוי ומתוך הסכמה (ועדיף – סקס בחבורות, אם ממש בא לי לגוון את חיי המין שלי). הוא לא מבין ממה אני כ”כ מפחדת: לשיטתו, ככה מממשים פנטסיות לפני שהן צוברות נפח שמאיים להרוס את הקשר. הוא טוען שאין שום סיכוי שבעולם שהוא יימלא את צרכיי במלואם, בהצלחה ולאורך זמן, ועדיף שלא להיאבק בזה, אלא להיות מודע לעניין ולא למנוע מעצמך הנאות, או סיפוק סקרנות, או כל דבר אחר שגורם לנו לחשוק באחרים.
            הוא צודק?

            • לא, ליה, הוא לא צודק. הוא רוצה להנות מכל העולמות, אבל מפסיד לדעתי את הדבר הכי חשוב שיש בקשר בין בני זוג : האינטימיות. המתח בין הפנטזיה למציאות הוא הכרחי בחיים שלנו, עם כל הסבל הכרוח בו. ממנו באה לנו התקווה וממנו באות האכזבות. ברגע שאדם מרגיש שהמתח הזה בלתי נסבל עוד הוא צריך לעזוב את בן/בת הזוג, כי הרי מהפנטזיות אי אפשר לברוח.
              המטרה האמיתית היא להגשים את כל הפנטזיות עם בן הזוג (לא רק המיניות) מתוך אהבה ואינטימיות.

              נ.ב.- נילי לנדסמן, האם את באמת רוצה שהפנטזיה הגברית שלך תגיד ברגע שאת הכי צריכה : “בובה” ?!

              • נילי לנדסמן

                היי בני,
                אני דווקא מאוד איתך בתשובתך בעניין הפנסיות. ואני מאמינה שאין לזה סוף, כי הפנטסיות הרי מזינות את עצמן ומתעלות על עצמן, ולכן, או שיודעים להציב חייץ בינן לבין מימושן במציאות, או שהכל קורס עליך.
                ובקשר לבובה, למה אתה מתכוון, האמת, אם אהובי הפנטסטי או המציאותי יגיד לי בובה, אני משערת שזה ימלא אותי אושר, אם זה יהיה כראוי ובהקשר הנכון.
                זה מה שרצית לדעת?

                • נילי יקירתי, התכוונתי לשאול בקשר למילה הספציפית “בובה”, אם היא המילה שעולה לך בראש כשאת מפנטזת על הרגע המושלם? אני מניח שכן, אחרת לא היית כותבת את זה, לי זו נראית מילה קצת מזוייפת, לא קשורה לשפה שלנו, אבל כנראה שגם רומנטיקה היא עניין של סמנטיקה.

            • החבר שלך אוהב לזיין ולאוו דווקא אותך..
              את יכולה מבחינתו להיות שותפה..

              פוליגמיה אצלנו לא עובדת…
              חובתו של ההולך עם האחרת..דיסקרטיות. נקודה.

              לא יכול להתאפק ולהיות דיסקרטי (אבל עד הסוף כולל עינויים) שיתאפק ולא יפיץ מזרעו לשווא.

              אם טוב לך לעשות מין קבוצתי, עשי, זה עניינך ואולי תמצארי את זה מהנה. אולי לא. זה לא חשוב זה עניין של העדפות

              אבל פוליגמיה אדוקה?

              קאמ און בייבי, מי מכר לך את הלוקש?? ??

            • הוא צודק. בטח שהוא צודק. אבל אין פתרון לזה. אי אפשר לחיות ביחד בצורה פוליגמית, בחברה הישראלית הכל כך שמרנית. במלים אחרות: הוא צודק, אבל הוא לא חכם, כי הוא יפסיד אותך. ואז מה?

          • יואב יואב…

            פנטזיות אלה לא מוצרי צריכה מהמדף, שמי שיש לו אמצעים מוסיף לאוסף…

            פנטזיות אינן שאיפות או רצונות כמוסים. פנטזיות זה אפילו לא חיים מושלמים. בעיקר זה לא חיים מושלמים.

            פנטזיות זה אותו הדבר שדומה לפייה היפה

            פנטזיות זה אותו יפעה ושפעה אבל מסוגים שונים.

            על זרי הפנטזיות מוכרים גם אשליות..אבל אשליות אינן פנטזיות ופנטזיות בלתי מוגשמות לא צריכות בהכרח לגרום לאכזבות.

            הפנטזייה מטבעה שהיא בגדר האפשרי גם אם לא בגדר ההגיוני.

            אין צורך בהגיון, אין צורך בפרטים. ונילי צודקת…לפעמים מתחלפות הפנים. לפעמים נילי, אין פנים כלל.

            אני מקווה שהנת, יואב, שאם לא כן לא פנטזת.

            ואוי לו לאדם שנפטר מן העולם ואין לו אפילו חצי פנטזיה במחסן..

          • סבת סבתו של יואב במאה התשע­עשרה היתה בטח מאושרת יותר??
            אני ממש ממש  מתפלאת על העדר התגובה להערה הזאת!
            ומבקשת מיואב הסבר דחוף:
            מה למשל ­ לדעתך ­ היה מסב אושר לסבת סבתך
            בתקופה שבה לא היו גלולות והתקנים אחרים
            לא היו טמפונים והיו מחוכים חונקים
            ואורחות חיים חונקות לא פחות
            ולנשים לא היו כמעט שום זכויות
            למעט הזכות לפנטז??
            ואשר לפנטזיות ­

            • בפנטזיות מותר הכול.
              הביטוי שכמה מכם נקטו כאן  בהקשר הזה ­ להתרפק ­ לא תמיד הולם
              המילה פנטזיה קשורה איכשהו בדברים פנטסטיים
              שלא מהעולם הזה
              מי אמר שפנטזיה כרוכה בהכרח בעולם חלומות מתוק
              ונסבה בהכרח על הגבר האידיאלי
              פנטזיות יכולות להיות כל דבר
              והכול לגיטימי
              וגם אם את מפנטזת על מין קבוצתי
              או סקס בין נשים או במקום ציבורי
              ואפילו אם נמזגות לפנטזיות שלך סצנות על פדופיליה מכל הסוגים
              או אונס
              אין זה אומר שהיית מוכנה או רוצה א נהנית להגשים אותן!
              כאמור פנטזיה היא פנטזיה ואוי לנו אם ננסה לנתח את השורשים שלהן
              הכול ­ אבל הכול ­ לגיטימי בעולם הפנטזיה.
              כל הדיון הזה על אחרי­החתונה­זה­יעבור ­ נראה לי מופרך
              אנחנו מפנטזים מיום היוולדנו ועד מותנו 
              אין אדם נטול פנטזיות
              ואין לשייך כלל וכלל את עניין הפנטזיות למונוגמיה או פוליגמיה!
              אף אחד לא יוכל לומר לי שאשה שיש לה למשל בן­זוג קבוע וארבעה מאהבים
              מפסיקה לפנטז
              🙂

            • את כמובן צודקת, בקשר לבולשיט שקשור בסבתה שלו. אבל זה היה שולי בסך כל התבן.. אף אחד מהחוכמולוגים האלה הרי לא יחזור 100 שנה אחורה לימים ללא החשמל וללא מכונת הכביסה ועם תוחלת חיים של 45 ועוד…… וגם לא יוותרו על הגלולה. ואם סבתו הייתה מביאה לאמו גלולה. אולי….. סתאאאאאאאאאאם.

              בקיצור, תי, את צודקת.

        • ואולי הפנטזיה היא חלק מסל המצרכים של החיים.
          לא אקסנדנטלית?

          החיים מכילים, מברשת שיניים ומשחה. לחם שחור וגם קרואסון, כדורגל ודוסטייבסקי, אהבה ותשוקה
          וגם סתם התנהלות.
          ויש גם פנטזיות, לא במקום החיים אלא חלק מהחיים.
          לעתים אני תוהה מה הם חיים ללא פנטזיה?

          אלה חיים בלי איינשטיין – אלפרד וגם אריק

          אלה חיים ללא מוזיקה

          ללא אוורסט

          מי רוצה חיים בלי פנטזיות…?? ?? ?

  6. יש לי שתי שריטות, צלקת אחת (דווקא בלב) ועוד כמה מכאובים, שלמרות ההבטחות החגיגיות:
    אחרי החתונה זה יעבור , או בלשון יותר מסורתית, זה יעבור עד החתונה – טרם עברו…

    כן, יש לנו בשפה ביטויים, ביטויים שנאמרים בדרך אגבית, כלאחר יד, ביטויים שפח הזבל היה מאכלס אותן בשמחה ומשם למכוני המיחזור. גם צדק חברתי וגם ידידותי לסביבה. לסביבה – לא למשתמש.

    אז כשהייתי ילד תהיתי לעצמי, באמת זה יעבור? עד החתונה? ומי בכלל יגיד לו שאני מתחתן. ומה יהיה אם לא?! האם הפצע יירפא, האם לא תיוותר צלקת? ונרגעתי כי ידעתי שאני אתחתן, שהרי כולם! מה לא?.

    ובגרתי ועוד לא סבתי והנה התברר לי שבעצם זה כמו אליהו הנביא, מדברים עליו שרים לו שירים אבל לא באמת מאמינים שהוא יבוא. אפילו בליל הסדר כמנדנדים מעט את השולחן וכוס היין רועדת מעבירה רושם מסויים של ביקור חטוף – בלתי מורגש – אפילו אז, אני ושאר הילדים יודעים: זה לא על אמת. אין אליהו. אבל מקווים לנו סתם שאולי. אולי. ומי בעצם כל החייזרים אם לא אליהו שמשתדל לבוא. ממש משתדל ולא נותנים לו. אבל אנחנו יודעים:
    אין אליהו. לפחות אין אליהו נביא.

    אבל יש חתונה.

    וביום הזה, נורא ההוד, כאשר כולם, אבל ממש כולם – כולל הכבשים השחורות – חייבים להתנהג כהלכה (אורתודוקסית במרבית המקרים) וכל הכלות יפות וכל החתנים מהוללים ובתולים עולה הפנטזיה ומתגשמת לנגד עינינו. הרי אנחנו מכירים אותם ביום-יום. ומה שטפל בעינינו ומצביע על חוש הומור קלוקל מצחיק אותנו כי הכלה/חתן אמרו זאת – ממש פי הגבורה.

    והשאלה למה?

    כי זה טכס שלילת הזכות למימוש הפנטזיה.

    קידושין פירושו איסור. לכל האחרים לכל האחרות לכל המשאלות ולמרבית נחלומות. טאת אסורה. אתה אסור. כך גם שבת יש קידוש מתחילים האיסורים.

    גדולתן של פנטזיות הן בדיוק – אבל בדיוק – חוסר מוחלט בהוראות ותאריכי ביצוע. אין תאריך נקוב, אין תווית מחיר, הסחורה ראוייה ובמיוחד הרוכש/ת.
    כי בפנטזיה אנחנו יכולים לפנטז על מי שנחפוץ ואנחנו ראויים לו/ה. כי בפנטזיה אין סדינים להחלפה ואין כתמי זיעה (אלא אם כן כתמי הזיעה נחוצים..) כי בפנטזיה האור אינו של פלורוסנט ולניאונים ריח של פריחת אפרסקים וכל הדובדבנים מגירים עסיס והכתמים – כבס וסע.

    ולמה כל הטכס הזה?

    כי השניים הולכים למסע נורא של הסתגלות באונס האחד לרעותו, בלי אימונים מספיקים, בלי קריטריונים ומבחני קבלה, הולכים למחוייבות שאין לה אח ורע שהורמונים והורים הרו אותה אבל אנחנו צריכים לשאת אותה. וההבטחה היא לנצח נצחים שאם לא כן, למה לא לפרק על הריב הראשון.
    למה לא לפרק על שאלת מברשת השיניים באמבטיה, מכסה האסלה, פח הזבל, הכלים ואלה הם הדברים הקלים.. ומה עם הזכות לפרטיות ומה עם הזכות לשמירה על סוד ובעיקר על הסודות הלא חשובים?
    (מה עשית? – זה לא עניינך!)
    אז רק תחת הבטחת נצח נצחים באווירת הוד והדר ניתן לכפות חוזה כל כך מתעמר אפילו לשנים בודדות. רק תחת השפעה שכזו יכולה נפש מסוממת לומר אני מסכימה.
    ולנשים עוד קשה יותר.. (סטטיסטית) אני מסכימה לבשל, לכבס לדאוג לבית לגדל ילדים וכן הלאה ומכיוון שכבר התקדמנו אז גם לסייע בפרנסת הבית ולטפח את עצמי בזמן שהוא יגדל לו כרס והרגלי צפייה משותפת וגרעפסים עם חברים שהוא שונא אך משמשים לו כמפלט מפני עצמו.

    והפנטזיות…

    פנטזיות הן הכלי להעשרת הנפש הן מסעות מרתקים לאחוזות חוף נידחות שבהן יש פינוק או שקט, יד מלטפת שלעולם אבל לעולם אינה בעלת כף מיוזעת או קרה. הפנטזיות הן כלי התחזוקה לטווח הקצר וכלי ההשרדות לטווח הארוך. הפנטזיות הן אליהו, וכדופקים על השולחן בליל הסדר הן מרשרשות להן לאור נרות ואנחנו בסתר לבנו אומרים לעצמנו: אולי זה בכל זאת יקרה.
    וכמו חסידי הלובביץ’ לעתים נמיר אותן בעגל עם זקן שינפנף לנו מבעד לחלון ואז הן ימותו או כמו האחרים ובעיקר הילדות שלי…נאמין בסתר לבנו שלמרות שאנחנו “לא מאמינים” אולי. אולי. אולי.

    ועוד הערת שוליים: רק נישואי נצח ה בעלי יכולת לשרוד חמש שנים. נישואים לחמש שנים לא שורדים דממה אחת שבלב. מי שמתחתן מכיר את אופציית הגירושין, לא צריך להרוס גם לו את הפנטזיה שלו…מה תם באמת חושבים שהוא חושב שהיא תהייה זקנה שנראית בת 20 עם תחת מוצק חזה זקור ואפס קמטים…הוא לא מכיר את אמא שלה, סבתא שלה? הוא היה רואה את עצמו בדמיונו שוכב עם סבתא של בעוד 50 שנה?? כמובן שלו. גם חתונת הנצח היא פנטזיה לגיטימית בארון הזכוכית הזה.

    • צר לי על היעדר ההגהות…

      • וואו אני אוהבת את איך שאתה מבטא את עצמך
        אבל בעולם שלי חלק גדול מהפנטזיות מתממש
        כי ככה אני מאמינה ובגלל שאני מאמינה שיש בי חלק שיוצר ארועים
        אז הפנטזיות שלי הן בעלות מימוש עצמי גבוהה יכסית
        וזה כולל גם סיוטים

        • ראשית תודה..:-)

          כנראה שלא הובנתי עד תום.

          בהחלט ניתן, שפנטזיות יתממשו. בוודאי.

          כל שניסיתי לומר, שבניגוד לשאיפות, רצונות, חלומות וכיו”ב אם הן לא מתגשמות אין הן גורמות בהכרח לאכזבה. או למשל לתחושת כשלון.

          פנטזיות לגבי דידי הם חלק ממערכת הריהוט של חיינו. לטוב. בדרך כלל.

          ואם מישהו לא הבין אותי לגבי חתונה – בני כמדומני – אני לא מתנגד או תומך בכך. כל אחד על פי דרכו. אני מאמין שצריך סיבה טובה כדי להנשא. כל שאמרתי היה: שכאשר זוג נכנס למערכת כל דרמטית של מחוייבות -כמעט בלתי חוזרת – יש צורך בהוד והדר ונעליים וגרביים ופאייטים – כי אחרת זה בלתי נסבל מלכתחילה….

    • נומליה

      פרחח

      אני יושבת על הגדר.
      מחייכת

      אפשר להציע לך פינטוזים??

      • הישיבה על הגדר, נומליה
        האם אין בה משום פנטזיה?

        אשמח לשמוע הרחבות בעניין.

        את יודעת פנטזיות אם לא מתגשמות זה לא נורא.
        לעתים, אם הן מתקימות – מתחילות הצרות

        🙂

  7. איזה כיף לגלות שיש עוד אנשים שסולדים מחתונות ורואים בהן את אחד הדברים הנוראיים ביותר שקורים בחייו של אדם. הרצון לייחד את הרגע, כל רגע, הוא חסר סיכויי ופתאטי. ברגע שאתה מתאמץ נורא שזה יהיה מושלם, אתה מאבד את זה. אני מקווה שרגעיי המתוקים ביותר, עם אהובתי שתבוא במהרה, יהיו בשעת לילה מאוחרת באמצע השבוע במטבח, ברחוב או באוטובוס, ולא מתחת לחופה, מוקף אנשים קרובים אבל זרים ומתאמץ להיות מאושר, למרות שאני לא אוהב כל כך את הדי.ג’יי והאוכל.. לא משהו.

    • נילי לנדסמן

      בני יקר, אני מקווה כך, בשבילך. ובעניין הבובה, אין לי כלום נגד המילה, אם כי כמו “מאמי” ו”בייבי” היא יכולה לצרום, כשהיא באה מתוך איזה רפלקס מותנה, והיא לא ממעונת במיוחד בשבילך. במאמר שלמעלה, השימוש ב”בובה” התכוון להיות אירוני, אבל את זה ודאי הבנת, ואם לא, אשמתי היא.
      שלך
      נילי

  8. בלי להידבק יותר מדי לתסמונת “אלי מקביל” הידועה לשימצה, הכתבה הזאת טראגית עד כדי תמיהה….
    פנטזיות לא גורמות לנו סבל, להפך – הן נטישה חיובית לחלוטין של העולם הנוכחי שהוא, כמו שרובינו נוכחנו בעבר – לא מושלם כמו שרצינו שיהיה. אז זהו, שטוב לברוח לפעמים, והדבר היחידי שאני מסכימה איתו זה שלא צריך לרוץ ולממש את אותן תמונות פיקטיביות עם כל אחד.
    הוא (או הם) חייב להבין, והוא חייב לחלוק (לפחות חלקית) את אותן ציפיות – אחרת זה יכול להיות קטסטרופה!!!!
    שום סיכוי – ואולי הנשואות ביננו יתקנו אותי – שפנטזיות נעלמות עם הטבעת…

    • נילי לנדסמן

      טראגית?
      דווקא לא. רק תוהה, מה לעשות עם הפנטזיות, בהנחה שלא כולנו מעשיות ובעלות כושר לארגן את המציאות כמוך, יקירתי

    • תמר תמר,

      את משתמשת יותר מדי בפולעל “חייב”

      החיים הם בעיקר זכות והזולת מנסה להפיל עלינו התחייבויות.
      יש זכות לפנטז וזכות שלא לפנטז

      כדאי להבין ולעתים זו זכות גדולה. לעתים עד כאב.

      מי שמבססת את יחסיה על חובת בן/ת הזוג להבין את הפנטזיות חיה בעולם מושגים שהיה חביב על חלק מאנשי האינקויזיציה.

      הפנטזיות הן שלך, ברצונך את משתפת וברצונך את מעלימה
      ברצונך את מגשימה וברצונך את מתרפקת
      ואם זה לא לרצונך – אז לא. אז מה?!

      בקיצור…
      אם את לא אוהבת את אלי מקביל זו גם זכותך ואם תרצי לשתף את בעל הטבעת אז אחר כנראה יביא לך פנטזיה..

      קחי את הדברים קל יותר, עם פחות מחרצות ופחות לחץ.
      לא חייבים להסכים על כלום, מותר לריב על מה שמתחשק
      אסור רק להכאיב במתכוון
      אסור רק להאמין ששוויון היא חובה אלא לתפוס שהיא זכות מולדת.

      ואם מעניין אותך משהו מהמקורות…אז תשאלי אותי למי קראו תמר בימי התלמוד ולמה…

      יפתיע אותך

      • נילי לנדסמן

        פרחח
        אני רוצה לדעת על תמר. ספר לי

        • אז ככה.

          חלק מאיתנו בוודאי שמע על תמר, אשת יהודה, שמע, אבל לא את החלקים העסיסיים באמת. יש כאלה.

          הסיפור מתחיל עם זה שתמר, נישאה לבנו בכורו של יהודה (הבן של יקוב..) ער. וער זה, האמין שמניעת הריון פירושה מין אנאלי. ומין אנאלי בלבד. הראה לו האלוהים . זיין לו ת’צורה.

          ואז בא אחיו הצעיר יותר, וייבם אותה, כן כך היה מנהג המקום והזמן.

          אלא מה, גם הוא לא בדיוק קרא את דו”ח קינסי וחסר אינפורמציה משלימה אחרת ועל כן, בניגוד לער אחיו, שקיבל את המנה מאלוהיו, החליט ל”הביא ביד ורק ביד. מכאן שמו של הםפועל הנפלא ומלא המרץ הזה. אוננות.

          קראו גם לו לפגישה עם אחיו בבית דין של רחמי שמיים.

          ראה חהודה ככה. אמר לתמר. גברת. את יפה וחסודה ומלאת הורמונים, אבל לבני הצעיר (שילה) מגיעות עוד כמה שנים.
          לכי בבייתה, חכי.

          ויהודה מה זה פחד לתת לה את הבן שלו. החביא אותו בארון ואותה שם בנפטלין.

          תמר, שהייתה חתיכה וגם חכמה, הבינה מי זה התכשיט שלה, ארבה ליהודה על אם הדרך, ופיתתה אותו כאילו היה זה מיתחם הבורסה ברמת גן, ואולי זה בכלל היה.

          באו הנשמות הטובות ליהודה, מספר חודשים וק”ג של כרס אחר כך, ואמרו לו:
          השתרללה תמר.

          לאש. אמר יהודה. לאש. וראה בדמיונו איך בנו ניצל ממות.

          על המוקד, הראתה תמר ליהודה את האתנן שקיבלה ממנו ואמרה לו: ימניאק, אתה לא רואה שאתה האבא?? ?? ??

          ויהודה נשא אותה וככה באה לעולם שושלת בית דוד.

          דה עקא
          מקובל היה על רבנינו ז”ללם שאשה אינה מתעברת מזיון ראשון.
          והנה זו תמר. מזיון ראשון (וגינלי) התעברה. איך זה יכול להיות?

          ענו חז”לינו: שהייתה ממעכת באצבעה.
          כן,
          ממש ככה.

          אבל היפה שבכך:

          שבגמרא כתוב:

          כל ממעכת באצבע של בית רבי – שמה תמר
          על שם תמר שהייתה ממעכת באצבעה.

          צא ולמד: מעתה אל תקרא לה מאוננת אלא קרא לה תמר.
          ויפה שעה אחת קודם.

          🙂

          • נילי לנדסמן

            🙂 🙂
            אבל רגע, פרחח, לא הבנתי, בגלל שהיא הביאה ביד היא נכנסה להריון על הפעם הראשונה?
            חזור לעוד שיעור גמרא, אנא ממך.
            זה מרתק.

            • הבנת. בטח שהבנת.
              אגב, מה זה אומר על חז”ל שלנו. (לא מחזירים אותם עם לבנון).
              א. הם חושבים שאוננות היא כמו זיון.
              ב. הם מאמינים לשמועות שהם עצמם מפיצים.

              האם כל זה לא נותן משמעות חדשה ל “אם אין אני לי מי לי”

              כן. כן.

              ובפעם הבאה… חז”ל והמין האנאלי….

              • נילי לנדסמן

                אני תובעת ממך בזאת שיעורי תורה והדרכה במחשבה המינית היהודית על בסיס קבוע.
                את האנאלי אני מתחננת לראות בהקדם.
                קבענו?
                אני מחכה פה, בקוצר רוח.
                (לא היה לי מושג שעיון במקורות יכול להיות כל כך מגניב.)
                שלך
                נילי

                • זהו. שאנאלי יותר חשים מאשר רואים. לא. לא באמת. אבל זה נשמע טוב לומר את זה.
                  אם תחשבי על זה. כמה פעמים אנחנו אומרים דברים, כי הם נשמעים טוב, נראים טוב, מתאימים. כמו בגדים. כמו סיפורים קצרים על אהבה גנובה.

                  אבל בעניין האנאלי.

                  אז ככה.
                  מקובל לחשוב שרבותינו. ז”ל לא היו מחובבי המין, המזדמן, האחר, השופע והמתחכם.
                  ראשית אסרו על משכב זכר, עברו למשכב בהמה, (בזה הסדר. כאילו שיש הבדל!!!) שגם אותו אסרו. אסרו אוננות לגבר. סיפרו לנו שער מת כי הוא לא ענה לאף אחת. ועוד כהנה.

                  והנה במסגרת מסעותי עם דודתי נחמה. גיליתי כי הדברים אינם פשוטים כל ועיקר.

                  בעבור רבותינו – אם מפרידים בין שפיכה למעשה עצמו. אין בעייה. אין שום בעייה.

                  כלומר: רוצה גבר לרקיים מין אנאלי. שיקיים. רק שלא יגרום לה לשינויים במאזן ההורמונים שבפי הטבעת. שיוציא. בטרם סיום. ואם כבר רוצה לגמור. שיתכבד ויזר חיידקים מהתחת יחד עם זרעו בוגינה הסמוכה.

                  ואיך אנו יודעים על זה?

                  כאן זה כבר ציורי ומרתק:
                  מעשה באשה שבאה אל הרב והתלוננה:
                  רבי, הכנתי לו שולחן, והפכו!
                  ענה לה:
                  למה הדבר דומה?
                  אדם הולך לשוק, רוצה קונה בשר, רוצה קונה דגים.

                  ואם אני למשל רוצה בשר ודגים ושאר מטעמים. מה. אניצריך לחכות לשבת או משהו?

                  חשוב לציין:
                  מבחינה יהודית: אם אין פליטת זרע ברקטום. מצד רבותינו שידחוף עד שילטף את השחפת…

                  זהו. מי ענה לי?

                  • מי עונה לך אם לא אני. ושוב מאוד נהנתי.
                    תגיד, מי נחש למאהב הגדול ביותר בכל התנ”ך – והאם הוא היה ראוי לתואר הזה לדעתך?
                    מצפה ומחכה בכיליון עיניים לתשובתך
                    התלמידה

                    • מאהב הכי בתנ”ך. אויש, זה מורכב.

                      קודם כל, אני לא חושב שביו להם מיני פרמטרים בעניין.

                      אבל אשתדל…

                      אז ככה, יחסי גבר -נשים התחילו עם חווה, ופרט לשאל הפיתוי והנחש, אדם היה שם שולי ונכה צלע. אז הוא לא!

                      ולמך?
                      למך גם היו לו נשים ולאחת אף יש שם עדה. נראה שהיה אהוב במידת מה עליה. אבל לא נתנו בו שום סימנים מיוחדים. לא בנים. לא זכרים. נעזוב גם אותו.

                      אברהם?
                      גם שרה וגם הגר…
                      אז לא וזה פשוט מהטעם שהוא היה די אגואיסט טמניאק.
                      את שרה הוא נתן פעם לאבימלך ופעם לפרעה. ללילה אחד לפחות. כי רצה שיאהבו אותו. סרסור. לא מאהב.
                      את הגר, הוא זרק למדבר, כן ישמעל לא ישמעל – ויתר על האנאלי עם האורגינלי. אז הוא לא.

                      יצחק?
                      אשה אחת בלבד, נשא אותה בגיל 3, ככה אומרים. גם את הקטינה הזו היה צורך שיסדרו לו דרך מתווך ואולי בכלל הוא היה זה שנבחר על ידה. לך תדע
                      היא בכלל הייתה מיפולטיבית. זרקה את עשיו העדיפה את החנון. לך תדע. ךמאהב היא לא הייתה עושה זאת.

                      יעקב?
                      עליו אפשר לומר שהוא המאוהב של התנ”ך. לא המאהב.
                      היה מוכן לעבוד 7 שנים בעבור רחל, דחפ]ו לו איזו לאה, דפק עוד שבע שנים. ראבאק.
                      אז בטח שהיה מאוהב ולא מאהב. וחיזוקיןן לכך נמצאו.
                      שלמרות שהיו לו 4 נשים. הנה כדי להגיע אל סיפוקן, נעזרו ברובן. (לא עטר, ר א ו ב ן)
                      כן, ההוא שהביא דודאים ובתמורה ללילות הנאים בחיק האמהות החסודות שלנו איבד את הבכורה.
                      אז אולי ראובן, אולי?
                      לא יודע, אמנם הביא עמו דודאים, כלומר גם זיין גם האמין בעזרים וגם היה רומנטי. אבל רבאק. את מי שהייתץה יכולה להיות האמא שלך?? ?? ?
                      אז הוא הדון ז’ואן דה לה שמאטע, הייתי אומר.

                      מתקדמים ולמה מגיעים?
                      יהודה כבר ראינו, אצלו זה היה עניין מסחרי. זונה לצד הדרך.
                      משה, לקח לו כושייה (יש אומרים שזה מלשון יפה – שימשיכו לומר) נראה לי שהסתבך עם דרישותיה ועל כן יצא והוציא תרבות שלמה מסיר הבשר ישר למדבר. אז כנראה שלא.

                      וככה עד דוד לא שמנו לב לכלום (ואני קומקום)
                      דוד, ג’ינג’י תאוותן.
                      ראשית מיכל הבת של שאול, והיא אהבה אותו. ואז התחיל עם כל הנשים שבדרך. כולל חגית וכמובן בת-שבע.
                      עשתה לו סטריפ על הגג – דפק לאורייה בעלה את הצורה, קח אותה.
                      ואולי לעת זקנה יש עוד רמז לאונו ורצונו. היה לו קר. בשבילו רק זקורת שד תביא פתרון.
                      אז דוד היה ללא ספק תאוותן, אוהב נשים, הרבה מהן אבל עם יחס של התמדה.
                      כלומר: מוסיפן לחבורה ומשתדל להפיס את דעתה.
                      אבל הבנים שלו..
                      שם אולי יש יותר מזה.

                      כולנו מכירים את שלמה ואלף נשותיו.
                      בשבילי הוא בטח לא המאהב.
                      אלף נשים אתה אולי חשקן ואוהב להחליף אבל זה יכול להיות גם קיק לגרביים. אין פה סיפור אחד יפה של אהבה.
                      אין פה פיתוי אחד לרפואה. לא נחש. לא תפוח. לא סטריפ-טיז. הכל רק לעשות וי ולספר לחבר’ה.
                      כשהביאו לו אחת ככה מנדינגואית. במה קנה אותה? בחידונים…..
                      אז לא.

                      אני אבדוק כעת את העניין החסוי – אבשלום!!!

                      אבשלום הנו מאהב לטיני חם מזג ויפה תואר – אפילו את אביב הוא קנה.

                      קודם הוא רצח על כבוד ומין בתוך המשפחה, ואז החל לרצות את המלוכה וכבר כבש ורש ומיד החל לזיין את נשותיו של דוד.
                      והן, הן רצו אותו. לא עניין אותן העתיד. אבשלום עכשיו הייתה התנועה שלהן. לא שלום עכשיו. אבשלום עכשיו.
                      ואבשלום עכשיו – דם וזיעה וריצה ומנוסה ואדרנלין ועץ האלה ועצת אחיתופל וכל מה שהוך טוב עם סקס. גם מזדמן וגם עם עתיד. גם עכשיו בעיקר אחר כך.
                      הן רצו אותו. הן ידעו למה. אני מצביע עם הנשים ולא עם הסיפורים של הגברים. לחבר’ה.
                      כי אמא שלי אמרה לי פעם:
                      או שעושים או שמדברים – אחת אפשר להשתגע.
                      אז אני מדבר מאז – מזה מדבר – לא מפסיק.
                      אבל אבשלום עושה.
                      כל הדרך אל התלייה – כראוי.

                      ויש עוד אנשים שידעו להביא נשים על סיפוקן, אך זה לפרק על התנ”ך והאורגזמה הנשית…
                      פרק אחר ומרתק..

                      אז את ענה לי,נילי?

                      🙂

                    • נילי לנדסמן

                      הוי מתוק
                      כמה עינגת אותי (שוב).
                      חשדתי שזה אבשלום, אפילו ייחלתי לזה בסתר לבי, כי תמיד היה לי קראש עליו ועכשיו מצאתי לזה סימוכין ותימוכין.
                      מצפה בשקיקה לפרק הבא.
                      ראה, הבטחת.
                      אני כאן.
                      התלמידה

                    • חז”ל ושרי הייט או מסתרי האורגזמה

                      לעתים נדמה לנו, שלאחר ששרי הייט סיפרה את מה שסיפרה על כל הבולשיט של פרוייד, שזהו, עד עכשיו לא ידענו כלום. אבל עכשיו. זה נפתח. כן זה נפתח לרווחה. זה נפתח לוויכוח (בעיקר על העובדות :-)). זה נפתח לידע שיזרום כמו הירקון.
                      אז הנה לפנינו קובץ קטן על חז”לינו שלא החזירו אותם עם לבנון:

                      ראשית כמה עובדות חשובות:
                      בתנ”ך (והוא לא היה פמיניסטי למרות המנסים לטעון כך) ובגמרא יש מקובלות.
                      אחת המקובלות היא שאם יש בנים זכרים זה אומר שזה פרס.
                      כלומר כדי לזכות בבנים זכרים יש צורך במאמץ.
                      (ואני חושב לעצמי… מזל שלא התאמצתי. הייתי מת אם היה לי פרס שכזה)

                      ואז הנה זה מתחיל:
                      ואשה כי תזריע וילדה זכר. ויקרא, פרשת תזריע. ככה.
                      אשה כי תזריע. וילדה זכר.
                      אומר רש”י:
                      אשה מזרעת תחילה – בן. גבר מזריע תחילה – בת.
                      כלומר: אם ברצנך בנים זכרים וודא שהאשה תגמור. לפניך חבר. כן. אל תמהר. לפניך.
                      לא תיתן לה לגמור תחילה. ישר לנקודת ההתחלה. ואם לא – בנות.

                      ולא סתם היה מקובל על רבותינו, שהם אפילו מצאו לכך סימוכין נוספים:

                      “ואנשי אולם בני חיל, בניהם זכרים”
                      תמהה הגמרא, מה עשה אותם אנשי חיל שבניהם זכרים?
                      והתשובה:
                      “שהיו משהים עצמם על הבטן”
                      כלומר, הבנים של האיש שקראו לו אולם, לא נעו לשווא.
                      הם עשו טנטרה-סקס. התאפקו. לא גמרו לפניה. (אבל בניגוד לטנטרים הם כן גמרו בסוף)
                      ולכן בניהם זכרים.
                      וזה לא הכל. הגמרא נותנת לנו עוד שיטה בשביל אלה שמתקשים להתאפק.
                      לרבא יש שיטה למהירי השפיכה.
                      הרוצה בנים זכרים – אמר רבא – יבוא וישנה.
                      יעני גמרת בייבי? היא לא?
                      אל תלך בבייתה. שוב מהר לעבודה. יאללה, פעם שנייה!!!

                      אז רבותינו ז”לם. אהבו שנשים יגמרו ואפילו שעה אחת קודם.
                      אם כי יש לציין שהם לא אהבו אותן קולניות. קינאו כנראה.

                      ובפעם הבאה.
                      מה עושה יין לנשים?

  9. תומר קריסי

    יכול להיות שאכיר מישהי וארצה להתחתן ויכול להיות שלא, אבל מה זה חתונה עוד מושג שהמציאו באלפי השנים האחרונות. כמה בחורות אכיר טוב במשך כל ימי חיי,1000 יהיה הגזמה פראית ומתוכן אבחר פראית:O) אחת, לחילופין הייתי יכול להיוולד בכל מדינה אחרת ולהכיר 1000 בחורות שונות וגם למצוא אחת אחרת מתאימה. וכל האנשים שמתאהבים בשנית ובשלישית?? כמה פעמים שמעתי את המשפט “האחת והיחידה”. אהבה זה גורל? לא נראה לי. למי אנחנו משקרים? לעצמנו? שהרי השכר הגדול ביותר יגיע דרך האמת דווקא משום שהמציאות לא קלה.
    עוד דבר – הגענו לעולם הזה לבד ונלך לבד וכל היתר הוא אשליה.
    ומה אפשר לעשות? גם להיות חריג זאת בעיה.

    מסתבר שיש כיוון כללי ויש מחליטים והרוב נסחפים אחרי הזרם – לא תודה.

    • לדעתי הדרך הטובה ביותר לחיים פחותי אכזבות, היא החיים בשלישייה. ואני לא מתכוונת לשלישייה המוגבלת שהצעתם כאופציה בשאלון הקינקיות שלכם (באמת בנות). אני מתכוונת לשלישייה של שני בנים ובת. בתנאי כמובן שהבנים אוהבים זה את זה גם כן. תחשבי על זה, נילי, אף גבר לא יהיה מספיק מושלם להחזיק חיים שלמים בכוחות עצמו. כשיש שניים, בהנחה שאחד קורא לך שירים ומבשל והשני רואה כדורסל ומתקן דברים בבית, יש סיכויים גבוהים בהרבה להצלחה.
      שלא לדבר על זה שגם הסקס נשאר מרתק הרבה יותר זמן מאשר במערכת יחסים מונוגמית. ושלא כמו בשלישיות חסרות ההגיון של שתי נשים וגבר, בשלישייה של שני גברים ואישה יש לכל אחד מקום משלו. וכשאין לך כוח בכלל, הם יכולים לענג זה את זה ולהניח אותך לנפשך לקרוא או לשוחח עם חברותייך.
      אני חושבת שהגיע הזמן להפטר מהפנטזיות העבשות על מערכות יחסים מונוגמיות. הגיע הזמן שנשים יפסיקו לחכות לאביר על הסוס הלבן, לחתונה בפרדס על הים, ולטבעת.
      צאנה בנות הרחובה, וחפשו שני גברים שביחד יהוו את הגבר המושלם. הלא הגיע הזמן להודות שגבר, אחד, מספיק, לנצח, זהו אוסף מילים אוקסימורוני לחלוטין.

      • נילי לנדסמן

        רנה יקרה
        הצעתך בהחלט נשמעת קוסמת, באמת, איך לא חשבנו על זה קודם?
        אני מייד מתחילה במבחנים.
        אחזור אליך להתייעץ כאשר אגבש את רשימת המועמדים הסופיים.
        ובינתיים, תודה מקרב לב.
        שלך
        נילי

      • אביר האור הקסום

        בתגובה לרנה,
        אצלנו, אבירי האור הקסום, ישנם גברים שיודעים גם לבשל ולכתוב שירים וגם לצפות בכדורסל ולתקן דברים בבית. הם אפילו יודעים לתקן דברים בבית תוך ששרים שיר אהבה, או רק מדקלמים אותו בדרמתיות נאותה.
        אם תיפני אלינו,אבירי האור הקסום, תמצאי גבר, אחד, שידע לענג את עצמו כאשר את תרצי לקרוא או לדבר עם חברותייך ושידע לענג אותך כשימאס לך מאותן החברות בדיוק.
        בכל מקרה אנחנו ממליצים לחשוב גם על סיטואציות בהן שני הגברים שלך (זה המשורר וזה הכדורסלן) ישאירו שניהם את הגרביים המלוכלכות שלהם ברחבי הבית, ישפריצו שניהם רסיסי שתן על האסלה, יערמו שניהם את בגדיהם על כיסאות שונים בבית ויתלוננו שניהם שאת לא מתייחסת אליהם מספיק. במצבים כאלה (ביננו – הם הנפוצים ביותר) את תתגעגעי ליום בו היית צריכה לסבול רק מגבר אחד.
        באהבה,
        אבירי האור הקסום.

  10. nilly is very pretty, wow

    • נילי לנדסמן

      You are a sweetheart

      • בועז כהן

        נילי יקרה,
        הפרחח אכן למד היטב את שיעורו, אבל מהשנתיים שהייתי בישיבה – פעם, מזמן – אני זוכר את דברי הרמב”ם על אשת חיל (“שערכה לו שולחן”) ועל כך שגבר אוהב יכול לבוא אל אשתו “כדרכה, ושלא כדרכה”. חכמינו זכרונם לברכה היו אכן חכמים. גם סבא שלי, עליו השלום, שהיה אדם דתי מאוד ומקפיד במצווה קלה כבחמורה, נהג לומר שכל מה שנעשה בחדרי חדרים, בין גבר לאשה, בהסכמת שניהם – “אין בו משום הרע בעיני אלוקים”.

        • בועז
          אתה צודק.
          ולא זו בלבד, אלא שהרמב”ם מוסיף ואומר…מנשק בכל מקום שירצה!!!!

          טוב לי הורה לי. הרמב”ם.
          וגם אורה לי.
          ככה סתם!

          • נילי לנדסמן

            טוב, אל תסחפו כל כך. אולי בסקס היו אבותינו שציוו לנו מנהגים והליכות סובלניים, אבל כלפי האשה ומעמדה בחיים הלא אינטימיים, הם הביאו יחס מקומם למדי.
            מה שכן, ואתם אולי לא תמהרו להסכים איתי, יפה הם פסקו בענייני נידה. הטוב שבמגבלות הן שהן יוצרות מרחב פעולה כלשהוא, ולא חלל שאין לו קצוות. והחופש, כידוע, משכר הרבה יותר, כאשר צריך להיות יצירתיים בקשר אליו.
            מה תאמרו?

            • נילי, את נסחפת. לא הייתה כאן ולו גם אמירה מינימלית לגבי עמדתם של חז”ל, התורה, הגמרא או מישהו בעניין היחס לנשים. (נשים ויין, יבהיר זאת היטב, בהמשך).
              יותר מכך, אין ספק שהתורה, משנה, גמרא, ראשונים, אחרונים ומעצבנים לא היו פמיניסטיים ולו גם במידה המינימלית הנדרשת.

              מה הם חשבו?
              בתורה הם היו יחסית מתקדמים לתקופתם (ירושת בנות צלפחד, למשל)
              נכסי צאן ברזל של האשה, כתובה, זכות לשארה כסותה ואפילו עונתה.
              היו נביאות ומנהיגות.
              אבל..

              ככל שהתרחקנו מהתורה היחס לנשים הלך ונעשה רע יותר וקשה יותר.
              בימינו אפילו ההתנהגות המינית היא לא זו המתוארת במאמרי.
              היום הם כולם הולכים ע”פ רבי אלעזר (שההלכה בגמרא – ככה כתוב שם – היא בניגוד לדעתו)
              אותו אלעזר אמרו עליו שהיה עושה את זה כמי שכפאו השד וביקש שלא ימצאו אצל נשותיהם כתרנגולות.

              הדוסים בגרסא של ימינו הם קרתניים לא רק לעומת הסביבה אלא אפילו ובעיקר בניגוד למקורות שמהם הם שואבים את כוחם.

              בקיצור – מה שכתבתי היה בהקשר למוסר המיני ביהדות כפי שהייתה ותו לא!!!

              ושמח שחזר לך השכל לקופסא ששמה מחשב!!!

            • בענייני נידה

              לא. אני לא מסכים איתך לחלוטין.
              הם תפסו את המחזור של האשה כמשהו מטמא. כמשהו שאינו נקי במישור הערכי.
              הם אסרו לקיים יחסים וכל צורה של מגע כולל העברת חפצים מאדם לאשה ועוד כהנה וכהנה.

              תרצו את העניין הזה:
              שרצו שתהייה נאהת עליו, שלא יראה אותה ב”טינופת” שלה.
              וגם שיתגעגע.

              אני מאמין שלגבי חופש.
              כל מה שנעשה במידה המלאה של ההסכמה וללא חדרי מיון גם בהסכמה. ראוי שייעשה.
              כל אחד על פי המידות שמתאימות לו.
              כדי להתגעגע יש מילואים וחו”ל, וסבתא ונעליים וגרביים.

              אני אישית נגד הגבלות מנהלתיות

              יש למישהו אזיקים משומשים עם פרווה ורודה להשאלה לשבוע שבועיים?
              🙂

              • נילי לנדסמן

                הו פרחחי פרחחי
                שוב תפסת אותי בבורותי.
                נו, טוב, ללמוד תמיד אפשר, ואצלך כבר סיכמנו זה עונג מיוחד.
                ובכל זאת, למרות כל מה שאמרת, אני עדיין נוטה חיבה לרעיון,
                שבמשך שבוע-שבועיים גופינו, ולא נתעכב לרגע על מקורות הצו,
                נעשה לפתע אסור על מישהו אחר. והוא אך ורק בחזקתנו.
                משהו ברעיון של המניעה (מרצון, מרצון, לא מכורך) משום מה מהלך עלי קסם.
                שוב נסחפתי?

                • 🙂
                  תודה…

                  נסחפת? לא!
                  רק בואי נשנה מינוחים.
                  במקום שגופך יהיה אסור למישהו.
                  נחליף את המילה אסר..

                  לא שתף, לא להעניק, להמנע מ…

                  או משהו כזה.

                  “גופי יהיה אסור”…רק באזיקים מתאימים…

                  התנזרות מתנדבת, למה לא?!

                  כבר שעתיים שאני לא נותן לעצמי יקום פורקן מן שמיא

                  • נילי לנדסמן

                    אתה יודע מה, יקירי?
                    עשינו עסק.
                    אח, ההתאפקות, ההתאפקות, כמה היא משתלמת לעיתים.
                    (-:

                    • צפונית אחת

                      פרחחון {:-))

                      שים לב יש עוד כמה שמאמינות בדחיית סיפוקים
                      אוח ההתאפקות

                      חוצמיזה שתיתי את מילותייך בשקיקה, לא פלא
                      שקיבלת הצעות נישואים. מתי השיעור הבא?
                      אני מצטרפפת

                    • שיעורים בהתאפקות, זה המחלקה של נילי.
                      לגבי נשים ויין…המממממ
                      שבוע הבא….

                    • אז קודם כל, לשתף אתכם בסטיקר משעשע שראיתי על מכונית ירושלמית:

                      “יופסקו הנישואים בבני אדם”

                      לא מצחיק?

                    • וחוץ מזה, פרחח יקר, או, המורה, כבר יש לך שלוש תלמידות.

                      (מישהו סיכם את השיעור על האנאלי?)

                      מצטרפת למצפים בכליון לשבוע הבא.

                    • בתור ירושלמי אני חייב להתאכזב מכך שלא ראיתי את הסטיקר. אבל ירושלמים כידוע חיים בעיקר מחוץ לירושלים. בניו יורק למשל. מאיפה אתה…אה, אני ירושלמי. 67 שנים בניויורק, ואתה?
                      כן, ככה גם בתל אביב.

                      ולשיעור השבוע שיעסוק בנשים ויין על פי חז”ל.

                      ראשית כמה מלים על מה חשבו חכמים אלה על נשים:
                      הם חשבו שמגיע להן לגמור – תחילה – והבטיחו פרסים על כך.
                      הם הכירו בכך שאוננות נאה להם ומביאה להם מלוכה ולא אתונות.
                      הם ידעו שהן יכולות להיות קולניות (ככה הם קראו לזה – לא אני)
                      אבל האם יש להן תאווה, האם יש לחשוש מהן?

                      אז חז”ל האמינו שלאשה יכולת להתאוות עד כדי אבדן שליטה וחושים. ומאיפה אנו למדים על כך? מנושא האונס…
                      על פי חז”ל, אם גבר החל נוגע באשה – כנגד רצונה – והיא ביטאה התנגדות בשלב הראשון, המשך המעשה ייחשב כאונס.
                      כן, אצל חז”ל כשאת אומרת לא. יש לזה רק כוונה אחת – לא!!!!

                      אבל, וזה הקטע:
                      אם לאחר שאמרה הנערה לא, החלה לשתף פעולה ואפילו לחשוק ולדרוש ולהשתתף ולעשות בו כל מעשה, עדיין זה ייחשב לאונס.
                      כי מה שהתחיל באונס, לעולם סתיים באונס, גם אם לאחר מעשה היא החלה לחגוג.

                      אם זה החל נגד רצונה ובאו אנשים ואז היא דרשה מהם שיניחו לו, עדיין זה ייחשב לאונס והיא לא תיענש – אפילו אם הייתה אשת איש!!!

                      יהיו מי שיחשבו שהדבר משקף ליברליות, אבל אני מאמין שזה משקף י7תר חשש מפני התאוות ויצרים אצל אשה, שחז”לינו בוודא חשבו שהיא לא שולטת בהם.

                      ועוד אמרו חז”לינו היקרים לנו אפרים בנושא:
                      “רוצה אשה בקב ותפלות מעשרה קבין ופרישות”
                      יעני, עדיף לה עוני מאשר עושר ללא מין.

                      כאן אנחנו מגיעים לספור היין, שלדעתי מחזק את זה:

                      היין נחשב כקומודיטי, ביהדות, ויש דינים שלמים כמה יין מגיע לאשה כמזונות ולגבר וכיו”ב. אבל לעניינינו. חז”ל רצו לדעת מה מזונותיה של האשה, ביין. לא יכלו שלא לחרוז ועסקו מיד גם בזין.

                      והנה הפנינים:

                      כוס אחת – יפה לה.
                      שתי כוסות – ניוול ( שמעת מנוולת?)
                      שלוש – תובעת תשמיש בפה
                      ארבע – אפילו חמור בשוק יפה לה

                      אתה הבנת את זה ברוך, היא פשוט שתתה בפסח ארבע כוסיות וזה עוד לא עבר לה!!!

                      ובפעם הבא, מי זכאי להנאה, ומה הקנס על טיזינג…..

                    • נילי לנדסמן

                      היידד היידד לשיעור השבועי.
                      אצבעי מונפת ושאלתי היא: אם היא שותה שתי כוסיות היא מוצצת?
                      ואם ארבעה אז היא מוכנה אפילו חמור (זאת רק מטאפורה, נכון?)
                      וגם, תהיתי, אם יתכן שהם קצת צדקו החז”לים האלה, עם כושר יכולת
                      ההתאפקות שלנו. תחשוב, פרחח, עם מי שנים אנחנו מתעסקות, ולא
                      מסוגלות להגיד להם לא.
                      אוי אוי אוי

                    • נילי לנדסמן

                      שלוש כדי למצוץ, התכוונתי. אויש.
                      והחמור? לא באמת חמור, נכון?
                      או שכן?

                    • נו נילי, מה את חושבת? שזה ליטרלי חמור?
                      ומי אמר שתשמיש בפה זו מציצה?

                      נראה היה לי בתחילה כשקראתי את זה שאכן דובר על מציצה, אבל רק ממבט ראשון. נדמה לי שהכוונה היא שלאחר כוס שלישית היא תובעת את המגיע לה. אומרת למוישל’ה..מוישל’ה, שרקת?
                      נדמה לי שזו הכוונה. יעני עייף, לא עייף. עונה, לא עונה. קח כימיקלים ולמלאכה!!!

                      לגבי עם מי אתן נאלצות להתגפף במשך שנים. נו, גם אותי הם לא מושכים במיוחד. לא גברים ולא חמורים. אז מה, אז אולי לא שתיתי מספיק?

                      וואללה לפעמים אני תמה, איך נשים שוכבות עם גברים. תמה ולא יודע תשובה. ואח”כ אומר לעצמי – מזל שזה הטעם שלהן. וטועם. 🙂

                    • בועז כהן

                      יוצא מן הכלל. פשוט ככה. לא פרחח, אלא תותח התנ”ך.

                    • נילי לנדסמן

                      ואללה, לא יודעת.
                      למה אנחנו שוכבות עם גברים?
                      נראה לי ברירת מחדל.
                      זה עדיף על חמורים.
                      (-:

                    • שתתה רק שלוש כוסות זו…

  11. קראתי את כל ההודעות שלכם אנשים.
    אהבתי מאוד מאוד את הפרשות של הספר הגס ביותר בעולם – הלא הוא התנ”ך. צריך לפי דעתי לרכז את הפרשנויות האלה באתר מסוים. פרחח – לטיפולך, בהצלחה.

    ולעניינו – חתונה זה לא רק אותו בן זוג למיטה לנצח. זאת הטעות הכי חמורה במערכת היחסים. גברים מתוסכלים מעובדה אחת (וגם נשים) – שעם אותו פרטנר צריך לשכב כל החיים. בזה מסתיימים החיים?! מישהו הזכיר שחתונה פירושה לחיות ביחד? להחזיק בית, לגדל ילדים, להיות משפחה?
    אדם שמטרידה אותו מחשבה מעין זאת – אוף, זה מה שצריך להסתפק מעכשיו, משעמם לו. מין הוא לא מרכז החיים, למרות שהוא חלק חשוב. כבודו במקומו מונח, אך לא צריך להתרכז בו יתר על המידה. צריך להתרכז באהבה, בחברות ובאינטימיות! שכשאת/ה חוזרים הבייתה, יהיה מי שיקדם את פנכם בנשיקה, שיהיה עם מי להתייעץ ולדבר ולשתף את החיים. לכל אדם יש רגשות שם בפנים, ואני בטוחה שגם גברים וגם נשים רוצים את החיבוק שאחרי וגם חיבוק סתם כך.

    ולגבי פנטזיות – החבר ההוא של מישהי שכתבה בתחילת הדיון (מיה?!) נראה לי סתם שמוק שמנצל את התמימות שלה. מין קבוצתי הוא לרוב האנשים פנטזיה שאפשר להנות ממנה בדמיון או כזיכרון של מישהו שקרה פעם, עם אנשים שהם לא הכירו או שהם הכירו אבל לא בנו איתם את החיים. מערכת יחסים כזאת היא מעוותת ואין לי ספק שהבחורה סובלת. הרי הבחור, שרוצה להספיק הכל, לעולם לא יהיה מסופק. מה הטעם?!
    פנטזיות הם דבר אישי. אם יש מספיק איטימיות בין בני הזוג ניתן לשתף אחת את השני וזה יכול להוסיף. אפשר לפנטז על הכל, זה לא פשע וזה לא אומר כלום. אם מספיק בוגרים – יודעים לעשות הפרדה בין דימיון למציאות. ולא, זה לא קשור לחתונה. לרוב לפני חתונות בימינו יוצאים תקופות ארוכות ומרגישים מחויבות רגשית לאדם ואם בוגדים בו – מרגישים רע בדיוק באותה צורה עם טבעת או בלי טבעת. מי שבוגר מספיק יודע שחתונה זה רק הצהרה ברבים של מישהו שבנוי כבר מזמן, ואם היסודות שלו טובים – אין שום סיבה שזה לא ימשיך כמו קודם.
    מיכל

    • בכותרת אגב, שכחתי לשים מרכאות, כי התכוונתי בעצם לציטטה של אנשים לאחר חתונה, אז זה אמור להיות “הפנטזיות שלי קורסות אחת אחת” והמבין יבין, שאני מאוד סקפטית לגבי הציטטה הזאת.

  12. ציטוט מ”לב לבן כל כך”
    “כבר במסע הכלולות, משהחל השינוי להשפיע (וקשה לומר שהחל, זהו שינוי אלים שאינו מותיר אוויר לנשימה), שמתי לב שאני מתקשה מאוד לחשוב על לואיזה, וכלל איני מסוגל לחשוב על העתיד, והרי זהו אחד התענוגות הגדולים ביותר המוכרים לכל אדם, אם לא הצלתנו היומיומית: החשיבה המעורפלת, התעיה הדמיונית סביב מה שיקרה או שעשוי לקרות, תהייה בלתי קפדנית ובלתי מפורטת באשר למה שיהיה איתנו מחר או עוד חמש שנים, דברים שאין לצפותם. כבר במסע הכלולות היה זה כאילו אבד ואיננו העתיד המופשט…”

  13. נשואה באושר

    נילי יקירתי,
    אולי אני קלישאה, אולי אני זן נדיר אבל – אני כשמי, נשואה באושר פלוס כמה. אוהבתחושקת
    מתעניינת בבן זוגי כפי שהיה כשפגשתי אותו, ואפילו יותר.
    והרשי לי לשאול שאלה של כפירה – אולי הכל תלוי בבן-הזוג ובהתאמה אליו? אולי אם היית פוגשת
    את ‘הנשמה התאומה’ שלך הכל היה טוב? אולי פשוט אנשים ממהרים להתפשר?

  14. הי נילי
    ראיתי אותך אתמול בטלוויזיה אז באתי לראות מה את כותבת,אני עדיין מתאוששת…
    אני לא רוצה להעליב ולכן אומר רק שמאוד מאוד עצוב לי,ואתן כאן באתר עושות שרות
    רע למדי לנשים האמת שלבני אדם בכלל,
    ,אז רק אציין שהדבר שהיה הכי עצוב לי כאן הוא היחס
    לתנך,ובכלל ליהדות…אלא שכנראה כשהחיים מאבדים טעם ואנשים מאבדים אנושיות לא נותר
    אלא להבין כל דבר מתוך גסות שלא תאמן פשוט בעצמתה,גסות שגורמת לי אישית לחלחלה וצמרמורת עזה,וכנראה שבאמת הדבר היחיד שנשאר זה הפנטזיות ובזה את צודקת
    .אגב לכל אלו שדיברו על נישואין אני חושבת שיש סיפור מצוין שנכתב על הנושא לפני
    כמאה שנה וכשקראתי את תגובותיכם הבנתי כמה הוא אקטואלי דווקא היום,לסיפור קוראים סונטת
    קרויצר,כתב אותו טולסטוי,אני מבקשת ממך נילי להקדיש לו שעה -שעתיים מזמנך ולהגיד לי מה דעתך

  15. אחרי החתונה הפנטזיות מתחזקות, כי אי אפשר להגשים אותן בחיי היומיום של עבודה ובית. איך אפשר להימנע מהכאב של התשוקה בלתי ממומשת, שאיננה מתממשת כיוון שהמוסר מכריח אותה לגווע ולמות?

    ואם היא לא מתה, איך מתמודדים עם הפער בין הרצוי והמצוי?

    בתור אחת שיודעת מהו סקס טוב ואוהבת מאוד את בעלה, איך להימנע הרצון לכבול את מאהבי לברזלי המיטה ולזיין אותו עד מות? עד מותי?

    ומה יקרה אם יגלו אותנו? איך אוכל להביט בפניו של בעלי? ואיך אוכל לגדל את ילדנו באושר, בלי לדלג לחלומות בהקיץ על הגבר האחר?

    “לעבוד על מערכת היחסים” – זה אולי יכול לעבוד על המילים, אבל לא על המחשבות, ולא על התשוקה.

  16. ג'וליה

    אלייך, נילי.
    פתאום אני בפאניקה מיזערית. אני בת עשרים ושמונה, לא מחפשת חבר, לא רוצה להתחתן, וזה למרות שלכל הדעות באתי מבית שהזוגיות בו היתה ממש לדוגמא – כלומר, אין שום תסביך מובנה שאני סוחבת מהבית ולמרות זאת, פוחזת שכמותי, לא רוצה. פעם בכמה אני עוצרת וחושבת לעצמי שבטח משהו כאן דפוק, אבל האמת היא שאני חושבת שלחיות ולהזדיין עם אותו איש במשך חמישים וחמש שנים זה פסיכי ונראה לי שאני, כאשה נשואה, לא אבחל בזיונים מהצד. אני סתם טמבלית או שהנה צומח לו דור חדש של אנשים שלא מרגישים צורך להתחתן וזה נותן לי לגיטימציה? help !!!!!

  17. איריס

    רציתי רק לציין שאהבתי את המדור
    הפנטזיה הזו, החלום הזה שאותו אביר נמצא מעבר לפינה זוהי אשליה ילדותית, את יושבת בבית עם אותו ‘אחד ויחיד’ וחושבת שמפסידה את ההפגשות עם אותו אחד שיגרום לליבך לפרפר
    אבל אותו פרפור – זה גם רק חלק מההשלכות של הפנטזיה- זה לא קשור לאותו בחור אחר, הפרפור הזה עובר די מהר ונובע מהידלקות וכמובן זו לא האהבה
    מה שהרבה בנות שוכחות זה שהמשיכה וההידלקות עוברת עם הזמן וזו לא המטרה בלהתחתן – לשמר את אותו פרפור
    המטרה היא למצוא שותף , חבר ואוהב לחיים
    ופנטזיות- אין להן סוף- טום קרוז חבר שלי כבר מגיל 6 ,:) לא ידעתן? שלא יובן מכך שפנטזיות זה לדעתי דבר שלילי שצריך לזרוק לפח , זה חיובי גם בתחום הזוגיות וגם בקריירה
    אם הפער בין החלום למציאות גדול אפשר תמיד לפרוש וליזום התחלה חדשה.
    אבל אסור לחיות יום וים ולחשוב שמחמיצים את הפנטזיה- שאנחנו נהיה המליונריםהבאים או נשתתף ביום מהימים בסצנות כמו של ‘חלף עם הרוח’ –
    צריך לדעת מההמציאות ומה הפנטזיה ולנחות!
    בטוח שטום קרוז היה מסכים איתי 🙂

  18. מתחתנת

    אחרי הרבה מערכות לא משהו….
    ואחרי תקופה לבד
    אני עם אחלה איש שבהחלט העלה את איכות חיי
    אני שמחה להמשיך ולבלות איתו את שארית חיי

  19. קלודין

    פנטזיות לשמחתנו הן אישיות ו ב ח י נ ם !!! אז נכון אנחנו כבר נשאים ואנחנו שניים … משתדלים לחלוק הכל ביחד או אולי כמעט הכל… אך פנטזיות רבותיי, הן בלעדיות ומשותפות גם יחד. פעם את מפנטזת עם ועל בעלך ופעם עם בעלך ועל …. אז מי אמר שאחרי החתונה זה יעבור?

  20. כולם מדברים על גירושין כאילו קל לקום ולפרק את הכל
    ושגברים לא בשלים לחתונה מחויבות ונישואין ואני לא חושבת כך כל אשה צריכה לדעת להשיג מהגבר שלה כל מה שחפץ ליבה ואם התחתנו מאהבה אז הגבר ייתן בלי שום היסוס ושיש משברים לא קמים והולכים פותרים!!!!

    • מאמא מיה

      לפני עשור גירושין נהפכו לאין, היום זה אין להספיד את מוסד הנישואין ומחר נזכה שוב להתקאמבקות של הנישואין ועוד כדת וכדין.
      עולם של טרנדים ואופנות משתנות כבר אמרתי?

  21. היפהפה הנרדמת

    פנטסיות הן דבר מסוכן בהחלט!! במשך שנה שלמה חלמתי, חשבתי ופיתחתי ציפיות לגבי בחור מחו”ל איתו היתה לי “הרפתקאה.” לדידו, זה בדיוק מה שזה היה אך אני התאהבתי בו. בעוד שלגביו אני הייתי “ידידה”, הוא, במשך הזמן, החל להיות בשבילי דמות “האחד המושלם”. הייתי מודעת כמובן לאופי הקשר ביננו אך קיוויתי וציפיתי שזה ישתנה וזה הרס אותי. זה גרם לי להיות מאד עצובה.
    במשך השנה לא פתחתי קשרים רומנטיים כי חיכיתי לו בציפייה חסרת תוחלת. באזשהו שלב, כבר לא יכולתי לשאת זאת יותר ודיברתי איתו על זה. הוא אכן אמר שיצרתי מעין פנטסיה של דמותו. כמובן, שהוא לא היה מעוניין בקשרים רומנטיים ( כפי שכבר ידעתי). אז החל תהליך ארוך של קבלה, השלמה עם כך שחייתי במציאות מדומה. כדי לעזור בניפוץ הפנטסיה, ניתקתי עם הבחור את הקשר לגמרי. בינתיים יש הפי אנדינג: אני בקשר רומנטי עם מישהו אמיתי, נושם, לא מושלם אך שנמצא כאן בשבילי ושאוהב אותי ואני אותו….

  22. החודש הייתי מרותקת לבית, ורק עכשיו גיליתי את האתר המקסים הזה.
    נכנסתי לבולמוס וקראתי כמעט את הכל, מלווה בהמון שקיות מרשרשות של חומרי צבע ומאכל. והכי הרבה אהבתי את הכתבות שלך. אז אולי אפשר עוד מאמר חדש פרי עטך, על כל נושא שתבחרי. יהיה נחמד.
    תודה.

  23. חגית מנדרובסקי

    מאמר מאוד חשוב ותמיד רלווטני. אין כאן נוסחאות קסם או מתכונים נסתרים של סבתא… בסיפור הזה כל אחד מחויב לקחת אחריות על עצמו ועל הקשר הזוגי, בין אם את אישה או אתה גבר. לכולנו היו ותשארנה פנטזיות על אחרים/ות, על מה היה אם או לולא…, ואמן שזה אף-פעם לא יגמר כי אז משהו בתוכנו ימות. השאלה היא איך לנתב את היצרים והפנטזיות למקומות יצירתיים ומתגמלים, גם אותנו כבני-אדם וגם כבני-זוג. אין ספק שאהבה היא ערך עליון, לפחות עבורי. עם כל הכבוד לפנטזיות וליצריות שלי, הרבה יותר משמעותי לי להתמסר למערכת היחסים הזוגית שלי. זה דורש גדילה מתמידה, התבגרות, התפכחות, אחריות, מיקוד, יציבות, בשלות ועוד…

    אני, אישית, מעדיפה את חיי הנישואין שלי על ימי הרווקות. כשאני חשה כלואה או מתוסכלת, אני שואלת את עצמי את השאלות – מה אני יכולה לעשות בחיי על מנת לחוש יותר חיה, יותר מגשימה, יותר עוצמתית ואז אני מבינה שזה קשור אלי כאינדיבידואלית ולא בהכרח לקשר הזוגי.

    בכל מקרה, חשוב שכל אישה תעשה באמת את שלבה מורה לה.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *