אמא מהגהינום

שתיים בלילה. אנחנו חונכים את מצעי הכיתן החדשים ושנייה לפני שהוא גומר (הוא מתריע על כך מראש כשיד אחת מלטפת אותי והשנייה אוחזת בהיכון במגבונים לחים לכוננות ספיגה) הסוללרי שלו מטרטר הבה נגילה רעשנית.
“מה, לא כיבית? לא שמת על שקט?” האם אני צריכה להיעלב מזה שהבן אדם השאיר לעצמו אופציה פתוחה לעבור לממתינה כשאני עוד על הקו?
“זה בטח מצב חירום”, הוא שוכח שהוא בשיא האורגזמה ושאי פעם היתה לו זיקפה עצבנית ברגע שעל הצג מתנוסס המספר של אמא – הוא לא שוקל בכלל אמא או אני – עונה מיד. אני מוטלת ממורמרת על המזרון, אבל מצד שני אם אבא שלו קיבל התקף לב מי אני בכלל שאתערב.
איזה התקף לב, אפילו לא שבצון קטן או נקיעת זרת, אמאל’ה התקשרה רק להגיד שהיא פתאום שמה לב (כנראה ששתיים בלילה זה זמן טוב לשים לב לדברים) שהוא השאיר אצלה את מחבט היתושים ועכשיו קיץ אז הוא בטח יצטרך את זה מתישהו!
יש שיחות שפשוט צריך להעביר אוטומטית למזכירה, אני מסבירה לו, אבל שנינו יודעים (טוב נו, אני יודעת והוא קצת חושד) שהאישה הזאת אולי רוצה שהילד שלה יתחתן כמה שיותר מהר אבל חס וחלילה שתתן לו ליהנות קודם מהחיים.
“ואם הייתי ישן?” הוא מטיף לה (רגע של אומץ).
“אז לא היית עונה!” היא נובחת עליו בחזרה. ידעתי, היא יודעת יפה מאוד שאנחנו יחד והיא פשוט רוצה בכוונה להפריע לנו. בעצם, היא מתה להעלים אותי מאז הפעם הראשונה שהיא ראתה אותי ועל הפעם הזאת אני משלמת כבר הרבה שנים.
זה היה כשהייתי בת שש, הוא היה בן שבע, עמדנו במסדרון בית הספר בעת אסיפת הורים והמורה אמרה לו איזו יפה אמא שלך! אני התעצבנתי כי מה קרה אמא שלו יותר יפה משלי ובקולי קולות התפרצתי: אמא שלו מכוערת, תראי איזה פלולה מגעילה יש לה על הלחי! הוא לא דיבר איתי עשר שנים, בסוף התאהבנו, לה נשארה הפלולה ואני הוכרזתי מוקצת מהמשפחה לעד. זה שהייתי ילדה טיפשה בת שש לא מעניין אותה. אוף, אנשים משתנים.
“חייבים להשלים ביניכן, אני לא מסוגל לבחור בינה לבינך”, הוא קובע תוך כדי דיבור על פגישה משותפת לארוחת ערב. “לא אמא, היא תבשל אל תדאגי פשוט תבואי”. אבל אני לא יודעת לבשל! אני זורקת עליו כרית ותוהה אם אני הייתי אמא שלו אם בכלל הייתי מחבבת אותי.
בלילה אני חולמת עליה חובטת בי עם חתיכת קוקי אפויה: תראי כמה כוח יש לפלולה שלי!
למחרת אני יושבת עם חברה, היחידה בין כולן שעושה אפילו שופינג עם חמותה. “את צריכה להתחנף, להחמיא לה על הכל, להגיד לה שהבן שלה, ותדגישי שלה שלא תחשוב שאת גוזלת אותו ממנה, שאת אוהבת אותו וכמה הם דומים. את צריכה להבין שבנים קשורים לאמא שלהם מאוד, לא שמעת על הקשר האדיפלי?”
וכבר אני מדמיינת אותו מוצץ לה חזק את הפטמות ונזכרת איך היא מממשת לו את השערות והוא הרי קורא לה אימוש ולי סתם קורן.
בסדר עדיפויות ברור שהיא קודם ורק אז אני. מי היה מאמין שמישהו יבגוד בי עם אמא שלו? אישה בת שישים עם פלולה הביסה אותי. ויאללה כמו בסרטים היא גם עלולה לשכור רוצח שכיר שירצח אותי בלי להשאיר עקבות מיד אחרי שאני אביא לו ילד והם יגדלו אותו יחד ויחיו באושר ועושר לנצח נצחים.
“אולי תביאי גם את אמא שלך?” הוא עורך את השולחן באוכל המצויין שהזמנו. “שנושיב אותן אחת ליד השנייה ונתווכח מי מהן יותר יפה?” אני מצטמררת ולא מרגישה נוח עם זה שלבשתי חולצת כפתורים עם צווארון וחצאית ארוכה ונעליים נטולות עקב ואפילו אספתי את השיער בפעם הראשונה. מה לא עושים כדי להרשים.
“ותגידי שאת לא מעשנת ולא שותה ושאת מאוד רצינית”, הוא מחלק הוראות וכבר אני יודעת שאני לא זאת שהוא מחפש אם הוא הלביש אותי בול כמו אמא שלו. אולי בהזדמנות הזאת אני אידע אותה גם שאני עדיין בתולה, ממילא היא תשב מולי ותדמיין איך אני והבן שלה מזדיינים. כל אמא עושה את זה, בגלל זה הן כל כך שונאות אותנו. הנה משהו שהיא לא יכולה לעשות איתו. היא מגיעה סוף סוף, אנחנו לוחצות ידיים, הבטן שלי מתהפכת כשהיא מרחרחת את האוכל וישר מחייכת. יש! זה מוצא חן בעינייה!
“אוי, נכון שזה הקייטרינג של משה מהר סיני? אכלנו בחתונה של דורית אתה זוכר?
בא לי לקפוץ לתוך האסלה ולהוריד את המים. אני זבל, זבל, אני לא יודעת לבשל ואני גם רמאית ושקרנית ארורה.
שנינו מגמגמים שהיינו מאוד עסוקים והיא אומרת שגם ככה היא לא רעבה ושנשמור במקרר ומתחילה להעביר עיניים על הבגדים שלי. “את לבושה יפה היום”, תודה אני מסמיקה.
“מאוד שונה מהמיני הוורוד והסטרפלס הסגול הזה שראיתי אותך לובשת שבוע שעבר בקניון”.
אוי, אוי היא יודעת שאני מתלבשת חשוף וזול ושהחיים שלי שטחיים וכל מה שאני עושה זה להסתובב בקניון ולקנות גרביונים.
“אתה יודע ממי שלי, הבת של שמחה התגרשה, זוכר כמה אהבת אותה פעם?” ולי היא זורקת – “הם כמעט עמדו להתחתן עד שהטמבל הזה החליט שהוא עוד לא בשל ושבר לה ולי את הלב”. יופי, מישהי בשם שמחה, שהיא גרושה, עדיפה עליי. הכל טוב יותר ממני מסתבר. היא מפרטת רשימת בחורות פנויות שראויות לבן שלה, אף אחת מהן היא לא אני! עד שהוא מפסיק אותה, “אני אוהב אותה אמא ומצביע עלי”!
אההה! איזה ניצחון קטלני! זהו, אי אפשר לברוח מהעובדות גבירתי היקרה הבן שלך אוהב אותי ולא אף שמחה גרושה. היא נאנחת והפלולה שלה זזה מצד לצד. “אני סתם מקנאה”, היא אומרת ואני בשוק. אף קוקי לא עף באוויר, שום שולחן לא נזרק עלי, כל כך טעיתי, האישה הזקנה והחביבה והשברירית הזאת פשוט מקנאה בי, הצעירה החטובה שהבן שלה אוהב. כמה מעורר רחמים. פתאום בא לי לחבק אותה, תודה תודה מתוקה שלי והוא מחייך אלי, אמרתי לך היא לא שונאת אותך היא פשוט מקנאה, וכשאני ניגשת ללטפה בחיבה היא לוחשת בארסיות לתוך אוזני “חכי..חכי…את עוד תראי”.
ואני כבר רואה את עצמי באה לבקר עם הילדים שיהיו לנו והיא מכניסה אותם הביתה ואותי משאירה בחוץ. למה לא התאהבתי ביתום? ואתן בנות היזהרו! קודם עליכן לפגוש את האמא אחר כך את בן הזוג! זכרו, הוא אף פעם לא בא לבד אלא תמיד עם אמא!


מאמר נוסף בנושא

על הכותבת קורן דור

מאסטרנטית באוניברסיטת תל-אביב, כתבת ב-MSN, לילה, הורים וילדים, נישה, אינדקס ועוד מגזינים.

תגובות

  1. קורן, את כותבת מקסים!

    • בכל אנו אשמות , הרי אנו מחנכות את יילדינו , וזה שהחינוך לקויי זהו בעצם גול עצמי , למרות שביננו אף אחת לא היתה רוצה ,שהבן שלה ייפול עים איזו ווגינה מהלכת שתנתק אותו ממשפחתו,לכן אך טיבעי שגברים מתנהים כך.

    • טריניטי

      קורן, הסיפורון שלך מזכיר לי יותר מכל את הקטע מ”בואו נדבר על זה” כשבילי קריסטל מדבר עם דה נירו על פרויד, וזה עונה לו:
      are you saying i wanna fuck my mother?
      have you ever seen my mother?
      או בעברית:
      איכס, יא מגעילת שועלים, אנא חדלי מלשתף אותנו בהזיותייך החולניות!
      מה הקטע עם האמא והסקס? שמא מדובר בפרובוקציה? באמת, יש לי קיבה רגישה.
      תחושת געגועים עזים לסימני פיסוק ולכותבות כמו הגב’ אברמוב תבדל”א אוחזת בי, איפה את אתי, בואי וגאלי אותנו מהרמה הירודה בה לוקה האתר החביב עלינו בדר”כ!!!

  2. cookielida

    או,איזה כבוד!
    להגיב בין הראשונים!!!
    מקום שני, אולי, אבל עדיף על מקום 45…
    אחלה מאמר – כמעט ואין מצב שיש שלום אמת בין החמה לכלה/בת זוג (נו, את הולכת להתחתן איתו בלאו-הכי,לא? 🙂 ). אבל לפחות את יכולה להתנחם, שלחדר השינה שלכם היא לא נכנסה (עדיין.. חכי אם יהיו לך, חס ושלום, בעיות פוריות.. אוי חבל לך ולו על הזמן!!!).
    ובאיחולי מזל טוב, אני אסיים!
    😉

  3. די עם זה!

    רמת המאמרים בשפל מכאיב והדבר היחיד שיש לכם לשים זה עוד כתבה מאת הפסאודו עירית לינור מהגהנום, קורן דור? מה קורה לכן? איך מאחד האתרים השווים ביותר לנשים, אם לא השווה ביותר, הפכתם ל*זה*?
    מישהו יודע כמה עולה מינוי לראש 1?
    שירלי, תתעוררי.

  4. יצאתי עם בחורה חמודה לפני גיוס שהיתה צעירה ממני ב6 שנים. כל הבילוי התנהל לצלילי שיר האחווה מהתשיעית של בטהובן שבקע מהפלצפון שלה. אמא של נערת החמד התקשרה כל חמש דקות כדי לבדוק מה עשה הזאב הרע לכיפה האדומה.
    אחרי שלקחתי אותה אל ביתי והעניינים התחילו להתחמם, האמא הרגישה כנראה מרחוק שבתוליה של בתה עומדים להבתק (בטח, אין היום כוסית בתולה מעל גיל 14) ותדירות הביקורת עברה לשתי דקות.
    עד היום אני מודה למשה הכייס שלימד אותי זריזות מהי. בתנועה בלתי מורגשת כיביתי לה את הפלאפון, והכל הסתדר עד שהטלפון שלי בבית צלצל, הרמתי אותו ומי זה היה? נכון. האמא.
    איכשהו היא עלתה על המספר שלי (שלא רשום בדפי זהב).

  5. חמדה בן יהודה

    אולי רק שהילדים מהזיווג הזה בטח ייצאו נורא דומים לסבתא. נראה מי יתלונן אז.

    סנופ, שנלך להוריד טקילות על הים?

  6. אמא של בעלי בדיכאון קליני כבר המון שנים. אין לה כוח עלי

  7. אלמוני

    מה אני אגיד לכם, בוקר אחד, בהיותי סטודנט צעיר בשנה ב’, חזרתי לחדרי אחרי לילה שלא ישנתי בחדרי (ולא ממש ישנתי בכלל), ואני מוצא על הדף שעל דלת חדרי את סידרת ההודעות הבאות שהשאירו שותפיי:
    22:00, אנונימוס, אמא שלך התקשרה, ביקשה שתחזיר צילצול זה דחוף.
    22:50: אנונימוס, אמא שלך התקשרה שוב, ביקשה שתחזיר צילצול זה ממש דחוף!
    00:10: אנונימוס, תחזיר כבר צילצול לאמא שלך, היא ממש לחוצה!
    6:30: אנונימוס, אמא שלך התקשרה שוב, זה ממש דחוף!
    כמובן שמייד התקשרתי. אמא! מה קרה?? הכל בסדר?
    אמא: תגיד עמיר (כינוי החיבה האהוב על אמא שלי, לא לדאוג, לא דומה לשמי האמיתי בכלל), אתה בא לשבועות? (ארוחה משפחתית עם סדר שבועות קטן…).
    היא קיבלה כזו שטיפה. הודעתי לה שפעם הבאה שאני רואה כזו סידרה של הודעות, אני ישר מגיע לבוש שחורים עם קרע בחולצה, ואם אף אחד לא מת, אז אני אהרוג כבר מישהו.
    טוב, אז מאז ואחרי עוד כמה תגובות עצבניות על סיטואציות דומות היא התאפסה על עצמה.
    ואווו, זה היה קשה..
    אלוהים מרחם על ילדות הגן, על ילדות בית הספר ירחם פחות ועל הבנים לא ירחם בכלל!

    • יש לנו הרבה סטודנטיות ערביות ודרוזיות הגרות במעונות. בימים הראשונים שלהן באוניברסיטה הן מסתובבות בבגדים צנועים, אך אחרי שבוע שבועיים השחרזדות הקטנות מאמצות את הרגלי הלבוש של בנות ציון וחושפות אברים שחומים מרהיבים ביופיים לשמחת גברי הקמפוס.
      ואז אבא מגיע לביקורת פתע.

  8. רייצ'ל

    יש גם את הצד השני והוא כשהאמא של החבר מ-א-ו-ד אוהבת אותך. לפני 4 שנים נסעתי בעקבות האהבה לתפוח הגדול, אמו של אהובי דאז גרה בלונג איילנד, אך לא נסיעה בת שעתיים וחצי ברכבת היא שתמנע ממנה לבלות עם “הבת שמעולם לא הייתה לה”. וכך כל יום טלפונים על מה מעשי ואיך אני מעבירה את היום בזמן שאהובי עובד. שלוש פעמים בשבוע כיתתה רגליה למנהטן לבלות עימי את היום. פעם איחרתי לקום והתקלחתי בזמן שהגיעה ולא שמעתי אותה דופקת/מצלצלת/מתקשרת (זה היה לפני שבנה נתן לה מפתח – דבר שקרה בסוף אותו יום…) כשפתחתי את הדלת נוטפת מים היא הייתה על סף התקף לב ואמרה לי שחשבה שהתעלפתי (יום קודם סיפרתי לה שבגיל 12 הייתי אנמית והתעלפות היתה דבר שבשגרה, נראה לי שהסיפור הזה השפיע עליה…) מיותר לציין שבאותו יום נשארה לישון אצלנו.
    מספר פעמים ביום גם היתה מתקשרת לבנה הצעיר (28 אז) ואומרת כמה שהיא אוהבת אותי ורוצה כבר שנתחתן ולמה לעזאזל אנחנו מחכים, כך גם גייסה את כל הדודות האהובות עליו שיתקשרו אליו תדירות וידברו במשך כל השיחה רק עלי.
    כשנסענו להוריו בסופ”ש אימו ארגנה ארוחה משפחתית לכבודי (שולחן של 12 איש הכולל את כל הדודות והדודים, בני הדודים והאחיינית הקטנה מרסל).
    השיא היה כשאיחרתי את ההרשמה לקולג’ לאותו סמסטר והיא רשמה אותי לסטוני – ברוק, מרחק רבע שעה מביתה ואמרה “סמסטר אחד תגורי אצלי ואז תעברי לברוך במנהטן” אהובי היקר שמע זאת והתפחלץ, לא מספיק הלחץ התדיר עליו, עכשיו החברה שלו עוד תגור עם אמא שלו 4 חודשים שלמים ותסבול לחצים גם עליה??!
    שכחתי לציין שכל זה קרה ב- 3 שבועות מתוך השנה שלנו יחדיו…

  9. אודליה

    אמא שלי התחתנה עם יתום. ולפעמים אני חושבת על אבא שלי, מסכן, אולי אם היתה לו אמא אז אשתו היתה רודה בו קצת פחות…

  10. ” את החברה מגיהנום” אמרה לי אימי, כשאמרתי לה שלא ניראה לי שאמא של חבר שלי מתה עליי. “אני מה?” התרעמתי כולי, תשמעו לקבל סטירות כל הסופ”ש שביליתי אצל הוריו זה עינין אחד, אבל לקבל אותן ביום ראשון של אחרי הסערה מאימי? אני? המקסימה שהיא משוויצה בה בכל רגע ולפני כל מי שמוכל לשמוע ? פתאם אני החברה מגיהנום? “היכצד ?” ניצטעקתי.
    ” תראי חמודה את לא ממש יכולה להגיד על עצמך שאת החברה שאמו היתה יכולה לחלום עליה,
    הרי את לא ממש מיחסת לה חשיבות, אתם לא באים לבקר מיוזמתך , את לא מדברת איתה אפילו שתי שניות לפני שאת מעבירה לה את בנה יקירה, עוד יותר מזה, כשאתם כבר מגיעים לביקור את לא מאותן בנות העוזרות במיטבח, מפטפטות מול כיור הכלים ומדווחות לה פרטים על חיי בנה נכון?” לאחר סקירה מהירה במוחי נותר לי רק להסכים איתה והינהנתי באי רצון.
    ” נו את רואה את החברה מגיהנום ! אני לא בטוחה שאפילו אני הייתי מחבבת אותך אם היית חברה של אחיך” – כך הבנתי שוב מאימי, מורתי וחברתי שאין לי סיכוי אז למה להתאמץ.

  11. אפשר להסתכל על הבעיה מכיון אחר – לפחות יש לכם חבר.
    אומנם הוא מגיע עם אמא שטנית אבל לפחות הוא שם…
    היא מעצבנת אתכן, מתעללת בכן, גורמת לכן להרגיש רע אבל הוא שם בשביל לנחם.

  12. אז מה עדיף ,בחור שקשור לאמא שלו או בחורה שקשורה לאבא שלה?
    ומי אמר בכלל ששאלות של האבא כלפי החבר הם מסובכות פחות מן השאלות שיש לאמא כלפי החברה שלא לדבר על האחים שלה שמתים להרוג אותך על זה שהכנסת לאחותם ידיים לתחתונים.
    אז מה אתם אומרים??

    • אדם הקשור יותר מידי להוריו הוא ילדותי וככזה אין לי עניין בקשר רומנטי איתו.
      מצד שני אדם המחרים את הוריו הוא לא יותר טוב.

  13. רבותיי,
    אני חייב להודות שלא צחקתי כ”כ הרבה כבר המון זמן.
    אם קורן לא היתה חתומה על המאמר הנ”ל אז סביר להניח שהייתי מתקשר לחברתי לשעבר וצורח עליה שתפסיק להמשיך לעדכן את כל שוכני הכדור בגלקסיה שלנו על מערכת היחסים (שהייתה לה) עם אמי שתבדל לחיים ארוכים.
    אין ספק שיש אמת רבה בדבריה של קורן , וממש אפשר לטעום את הטעם המר של החוויה שעברה אבל כנציג לשושלת מפוארת שבה 3 אחים ואם עיראקית (אני בדר”כ שונא להתייחס לנושא העדות אבל בנושא הנ”ל זה מתבקש) נתקלתי במקרים חמורים עשרות מונים.
    המוזר והמדהים בכל הסיפור האומלל הזה הוא שהאם והחברה נכנסות לדו-קרב שהיחיד שנפגע בו זה הבן.
    הדילמה היא רגשית ומוסרית כאחד. מה ואו מי עדיפה , מי שינקת ממנה למחייתך , או מי שינקת ממנה להנאתך.
    אחת נתנה לך חיים , והשניה נכון לכרגע היא הסיבה שלך לחיות.(עוד נעלם חשוב במשוואה… מהרגע שהן הכירו אחת את השנייה הן עסוקות בלמרר לך את החיים).
    מזל שאבא שלי לא מתערב בעניינים האלה.

  14. וונוס

    לכל העירקיות יש פלולה ,זה בדוק .

    בסופו של דבר את תגלי שהאמא נצחה כן כן למרות פלוליותה .

  15. כותבת מדהימה!!!
    כשרון יוצא דופן!
    בחורה שנותנת חשק לנשקה ארוכות ועמוקות…

  16. אלמוני

    אני לא מבינה את כל הסיפורים האלה, אמא שלי נורמלית לחלוטין..

  17. אחת עם ש'

    להחזיק אותם *בהיכון* עוד לפני שהוא גומר?

    לייק הלו?
    זה הרבה יותר מגעיל וגרוע מכל אמא!

  18. אלמוני

    וכשהוא קשור לאבא?

  19. ש.מהשב"ב

    מילים כדורבנים…כל מילה בסלע.. רק שכחת לציין שזה גם עובד הפוך: האבא של החברה שלי מתקשר אליה גם כשאנחנו באמצע הלילה, בזיון פראי וחפוז ברכב בחניון הריק מנפש חיה של איצטציון מסויים, של אימפריה בשקיעה…
    כשהבולבול עמוק עמוק מקדימה, והיד עמוק עמוק מאחורה, פתאום יש צלצול שמחריד את כל תושבי השכונה, על הקו מחכה אבא’לה שלה ללמד אותה דבר וחצי דבר על בנים ופעם ראשונה.
    הוא רק איחר את המועד, אבל לא נרתע…

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *