אני אוהב אותך

מה יש לו לצירוף הזה, המונה שלוש מילים בלבד, שמסוגל להרים אותך לגבהים, באם נאמר מפי אהובך, או להוריד אותך יגון שאולה, במקרה ולא נשמע ממנו בלחישה עדינה בתנוך אוזנך?

מאז ומתמיד קיימת ציפייה כלשהי, אצלנו האוחזות בשוט, שהביטוי לעיל יאמר בשלב מסוים כשהיחסים הזוגיים שלנו התעצמו והועמקו. בדקה שזה המשפט נאמר כאילו ניתנה גושפנקא אמיתית לקשר הזוגי שאנו מקיימות. מצב זה התקיים לאורך כל ההיסטוריה ונמשך גם היום תודות לחברה שמשדרת לנו נון-סטופ את החשיבות שיש לדבר: החל מרומנים מתקתקים, המשך בסרטים ובסדרות טלוויזיוניות קיטשיות יותר או פחות וכלה בהצגות ועוד קצרה היריעה מלהכיל. לאן שלא תביטי תמיד יהיה איזה זוג דביק שמתגפף בהתלהבות יתרה וממלמל ”אי לאב יו”.

אני נמצאת עם בחור חדש יחסית, במשך חודשיים, אולי שלושה, ובשלב כלשהו נשאלת השאלה מפיה של חברה, תומכת ומפרגנת, זו או אחרת: “נו, הוא כבר אמר לך שהוא אוהב אותך?” מהוססת קלות, למשמע השאלה, אני עונה באי-שביעות רצון בולטת: “עדיין לא, הוא טיפוס מופנם”. תשובה שמחליקה לי בגרון כמו סברס, עם הקוצים עליו, ומלווה בתחושה של הילד היחיד בשכבה שעדיין לא קנו לו אופניים. תחושה שתמשיך לקנן בי עד לרגע האמירה ואם זה יבושש לבוא אזי סבל רב ממתין לי, ואני עלולה למצוא את עצמי מחכה בחוסר סבלנות משווע.

הזוגיות עצמה יכולה להיות ממש מדהימה, מלאה ומאושרת, סוערת, מתקתקה ונטולת כל משברים, אנחנו אפילו מתחבקים אחרי. כל זה הופך שולי וזניח לעומת הבעיה – “הבן אדם לא מוציא מילה”, הוא לא מוכן להצהיר בפני על אהבתו הבלתי נדלית.

אני הופכת אובססיבית לגבי שלוש המילים הללו וכמו בסרטים מצוירים, לי יש בשתי העיניים רק שלוש אותיות אהבי (תרתי משמע) – א’א’א’. כל פעם שהבחור מתחיל לדבר אני בוהה בו במבט של חיכיון, לו אין מושג למה ומדוע. הוא מתחיל ב: “אני אוהב…” ואני כבר ברקיע השמיני, הוא ממשיך ב”…פיתה עם חומוס”, וכמו פרח אני נובלת למול עיניו המשתהות.

משפטים כמו: “אני הכי אוהב אותך כשאת מתנהגת כמו דבילית”, הופכים לפתע בעלי משמעות נסתרת. עריכת בירור קצר, במיידי, מבהירה לי ש-לא, זה עדיין לא נחשב כמו לומר את האמירה עצמה. אני מוצאת את עצמי כמעט מתחננת, על ארבע, לפני החבר, שישמוט את כל חלקי המשפט מהמילה “אותך” והלאה אבל הוא עדיין בשלו.

בשקט, אני מתחילה לרקום מזימות שיגררו אותו ליפול ברשתי ולוותר על העקרונות שלו נגד האמירה, כנראה שיש לו כאלה, אבל כלום לא עובד, חוץ ממני – אני אובדת עצות! אני מנסה בכל מאודי להבין איפה טעיתי? מה עשיתי? מה עשיתי לא נכון שאני צריכה לסבול כל כך הרבה זמן עד שאזכה לשמוע זאת? בינתיים, אני עורגת ליום הזה בו אקשיב, באטנטיביות, למוצא פיו של אהובי, ובמקום האכזבה, אליה כבר הורגלתי, אקבל סוף כל סוף את מבוקשי. באמת, זה לא שביקשתי משהו כזה מורכב ומסובך לביצוע, רק שיחבר כבר את המילים: “אני”, “אוהב” ו”אותך” לפי הסדר שהצעתי, ויבטא את זה בפני בקול רם וברור.

כך קורה שגם כשנוצרת סיטואציה בה אני מרגישה לפתע שבא לי להגיד לו את המשפט, בכבודי ובעצמי, זה הופך לעניין עקרוני עבורי ואני לומדת למגר את הרצון לפלוט את שלוש ה”אלפים” לפניו. הרי אילו הוא היה אומר את זה באופן הסטנדרטי, כמו שכולם אומרים, בכלל לא הייתי מעסיקה את עצמי עם הנושא הזה, אבל היום כשאני עדיין ממתינה, אני מתחילה לפתח תיאוריות על פיהן הוא נחטף על ידי חייזרים שהשתילו לו צ’יפ מתוחכם שמונע ממנו לבצע את המשימה הנ”ל ועוד המצאות מטורפות שבגינן אפשר היה לאשפז אותי אחת ולתמיד.

אני מקבלת החלטה להימלט מכותלי המוסד. (בתת מודע שלי, מתברר) ביום אחד בהיסח הדעת אני מלמלת: “רני, רני, אני אוהבת אותך”, לרגע אני מקווה שהאדמה תבלע אותי, אבל רק לרגע, כי רני מייד עונה בחיוך מבויש: “חשבתי שאף פעם לא תגידי את זה” מלווה ב: “מאי, אני אוהב אותך, המון”. ואני, אני מרשה לעצמי להסדיר את הנשימה. הגיע הזמן.

בתכל’ס כולנו יודעות שהאהבה האמיתית לא נמדדת באמירה זו או אחרת, אלא במעשים ובטיבם של היחסים עצמם. בן הזוג שלנו יכול לצאת בהצהרות, יומם ולילה, ואילו האהבה עצמה באה לביטוי לאו דווקא במילים. אם זאת החותמת שמצדיקה את ה”ביחד” נשמרת לנצח במשפט הקצר והתמציתי הזה.

על הכותבת מאי רוזן

בסך הכל אחת שמנסה לתעד את מה שקורה לכולן פה ושם בחיים

תגובות

  1. קורדליה

    החיכיון הזה אל אותן שלוש מילים מורט עצבים אומנם.
    ואולם כשאלו מגיעות…כל שנייה של המתנה מתגמדת.
    אולי אפילו עדיף שלוקח קצת זמן עד שאלו נשמעות ונאמרות.
    כי כשהן מגיעות ההתרגשות גדולה.
    כמובן, עדיף היה אם לא היו שום מחסומים. הרגשת-אמרת.
    אבל כיוון שאין זה תמיד כך,
    העיקר שהרגש הדדי ושהמילים בסוף משתחררות אל חלל האוויר.

    בקרוב אצלי…

  2. שאול המשורר

    כי אחרי שנאמר את זה, נצטרך להמשיך ולומר את זה כל הזמן, ואם לא נגיד את זה אחרי שכבר אמרנו את זה פעם אחת לפחות, אז אנחנו בבעיה רצינית מאד. אולי אפילו במצב יותר בעייתי מזה שהיינו בו קודם.
    אתן צריכות חום ואהבה כמו שאנחנו צריכים סקס, וכנראה שהכוח הוא האינסטיקט הכי חזק שיש:
    אנחנו יודעים שאתן צריכות אהבה, אז אנחנו לא ממהרים לתת אותה.
    אתן יודעות שאנחנו צריכים סקס, אז גם אתן לא ממהרות לתת לנו.
    ובסוף, עושים עסקת חליפין – את תתני לי סקס, ואני אומר לך שאני אוהב אותך.
    אגב, אני באופן אישי שונא את המבט המפגר הזה שיש לכן בעיניים אחרי שמישהו אומר לכן שהוא אוהב אתכן. זה מין מבט עגל כזה של “יאאא!!!!!! איזה מוצלחת אני!!!!!!”

    • שאול המשורר?

      ממש ליריקה נשפכת מפיך….

      הקלישאה חסרת השחר הזאת שנשים כמהות למילים וגברים למעשים פסה מן העולם אם טרם הספקת לשמוע, מה שהופך אותך לגבר ארכאי למדי….

      גם גברים, מהסוג החדש והמתקדם, אוהבים מילים, והנשים של היום אוהבות סקס באותה מידה, אם לא יותר….

      ואם אין לך הנאה במילים גם כן, נשמתך חלולה היא….או פשוט לעולם לא חווית אהבה….

      משתתפת בצערך….

    • לכלוכית

      משורר יקר.
      הצחקת אותי עד שכמעט איבדתי את נעל הזכוכית שלי הזכורה לטובה.
      בכל זאת,
      מתארת לעצמי שכוונותיך בכתיבת דבריך היו רציניות, וחבל.

      איך שלא יהיה, הנסיך שלי, זיהה אותי מייד,
      אני לא נאלצתי לחכות לאהבה, הוא לא נאלץ לחכות לסקס. הכל פשוט קרה.
      ומאז, גם סקס גם אהבה באושר ובעושר עד עצם היום הזה (לפחות).

      מקווה, שיום יבוא, ואולי גם אתה תרגיש את אותה הרגשה.

    • טריניטי

      מי היתה הבחורה שדרכה על אשכיך והפכה אותם לעיסה מדממת?

      מצטערת, אבל שנאת נשים נובעת לרוב מפגיעה שנגרמה ע”י אחת מאיתנו.

      או אולי לא מדובר בשנאת נשים, אלא בחוסר היכולת לגרום אושר למישהו, אם על ידי מילים או מעשים (מסקנות מתבקשות לגבי התנהגותך במיטה…..) – ולראות את “פרצוף העגל המפגר”?
      חבל, שאול היקר. בנשמך שוכנת לה פולנייה קפוצת שפתיים.

      או שאולי פגשת מישהי שהשתמשה בסקס כנשק? עצוב, אבל ישנן בנות שדוגלות בשיטה זו.
      נשים צריכות סקס.
      כולם, גם גברים, צריכים אהבה.
      מי שטוען אחרת – משקר, בעיקר לעצמו.

      • שאול המשורר

        טריניטי היקרה.
        דברי נכתבו אתמול בשעת לילה מאוחרת (או בוקר מוקדמת), בזמן שהייתי בגילופין (או במיסטולין – תחליטי את איזו הגדרה מדברת אליך יותר…).
        ברור שאני חושב שברגע שאמצע את הנכונה, אז דברים יראו אחרת, אבל עד אז, תני לי להינות מהחיים….
        הסטטיסטיקות מעידות שאיני גרוע במיטה, ויש לי יכולת מופלאה להנות אחרות (והמדגם שלי הוא מדגם שמתקרב בגודלו לגודל האוכלוסיה…). אילולי הייתי בעל היכולות הללו, הרי שלא הייתי מועסק ברשת “עשה זאת על המזרן” בתור מדריך סקס.
        בכל מקרה, הפעם הוספתי את כתובת הדואל שלי, כך שאת מוזמנת להגיב אישית בפני, או לשלוח לי וירוסים קטלניים…
        שאול

        • טריניטי

          להגיב כאן, התנצחויות הרבה יותר מעניינות כשהן נעשות בזירה כלשהיא….
          לא אני זו ששלחתי אותך למצוא את האחת והיחידה, ולא יודעת למה אתה חושב שאהבה עומדת בסתירה ליכולת להנות מהחיים, אבל – רק שתהיה שמח.
          ועכשיו – לסטטיסטיקה.
          כמו שידידנו שמעון פרס יכול לספר לך, סטטיסטיקה לא אומרת כלום. בינינו (ובין שאר הגולשים באתר) – אתה יודע הרי שלא הכמות….. וכו’, ומי שמאמין שכמות מעידה על יכולת מוזמן להצטרף לשפן הסלע.
          מאבקי כוח עם המין היפה לא יעזרו לך במיטה. אולי תבדוק כמה כיף לשאוב הנאה רק מהעובדה שמישהו אחר נהנה.
          דבר אחד מעניין אותי:האם אמרת למישהי שאתה אוהב אותה (כלומר, שיקרת) כדי להשיג זיון?

        • אלמוני

          ואללה אתה מפגר

      • גברים אתם פשוט לא יודעים מה משפט כל קצר עושה לנו, יש כאלה שמרטיבות , ויש כאלה שמגלות את זיקפת הדגדגן במשך שבוע , ויש כאלה שהחיוך לא נימחק, אז פשוט תגידו…

  3. ברגע שהוא אמר לה “אני אוהב אותך” הוא ידע שהוא עשה טעות, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. בדיוק כמו שאי אפשר להחזיר כדור לאקדח או כסף לכספומט, ככה זה עם מילים: ברגע שזה בחוץ – זה בחוץ. הוא התעלם מכל חוק כתוב אפשרי ומכל מוסכמה חברתית של השבט הזכרי לדורותיו. אם היו שומעים על זה באגודת הבנים הסודית שהוא משתייך אליה – ואין גבר שלא משתייך לאגודה שכזאת – כבר היו מנדים אותו מזמן בבושת פנים, אפילו שהוא היה עדיין טירון במערכות יחסים. יש דברים שפשוט אי אפשר לסלוח עליהם.

    זה נכון, שעוד לא לימדו אותו את זה, אבל הוא היה צריך להבין בעצמו, שבאהבה, כמו בפוקר, אתה צריך לשמור את הקלפים קרוב לחזה, והפנים שלך צריכים להישאר קפואים גם כשיש לך “פול האוס”, שאתה כבר מת להוריד אותו. אחרת מה שקורה זה, שאתה נותן ליריב שלך את היתרון (הפסיכולוגי לפחות) ואת השליטה במה שהולך לקרות, כי אתה לא יודע אם גם לו יש קלפים טובים או שהוא סתם מבלף. מעכשיו, המשחק כבר לא בידיים שלך.

    במקרה הזה הוא דווקא נורא השתדל לשמור על פני פוקר, ולהשאיר את ה”אס” הזה קרוב לחזה. אבל הוא היה חרא של שחקן פוקר. הוא גם לא כל כך אהב פוקר, כי בפוקר אתה תמיד משחק נגד. במשחקים אחרים, אפילו שאתה אולי לבד, אתה משחק ביחד. כמו ברמי למשל, כשאתה נעזר בקלפים של מי שמשחק איתך ויש לך עם מה לעבוד. הוא באמת הרגיש הרבה יותר נוח עם רמי. ברמי, ברגע שיש לך משהו, אתה יכול מיד להוריד אותו לשולחן ואין צורך להסתיר שום דבר. ככה הקלפים פתוחים וגלויים לעין. אף אחד לא חושש לעשות טעויות שישחקו לידיים של השני, ואז גם אין סיבה לבלף ולא צריך להעמיד פנים.
    (האמת היא שכבר די נמאס לו מכל המשחקים האלה).

    • ילדונת

      יש כאלו שחשוב להם לשמוע
      יש כאלו שחשוב להם לראות ולהרגיש.

      • מסכימה לחלוטין עם ילדונת.
        אחרי שלוש מערכות יחסים רציניות
        שבהם בני זוגי אמרו את אותן שלוש מילים ללא הרף.
        אני מעדיפה לראות את המעשים ולא לשמוע את המילים.
        הייתה להם תחושה (לאקסים שלי) שאם הם אומרים את המילים
        הם מקבלים פטור ממעשים…
        לא תודה.

    • בלגאניסטית

      אבל הדיבור כאן, אם הבנתי נכון, הוא על זה שמשחק פוקר עם זאת שמשחקת רמי.

      • דון מרטלו דה מרקיז

        שלושת המילים הללו צריכות לבוא מתוך זה שהאומר אותם רוצה להגיד אותם מתוך זה שהוא מרגיש שאם הוא לא יגיד אותם אז העולם יתפוצץ… הבעיה שבעולם של היום עושים הכל לפני שיש אהבה… חיבוק לא אומר שהוא או היא אוהבים אחד את השני… נשיקה גם כן לא כי כבר בדייט הראשון שני עם אין נשיקה אז משהוא דפוק כאן… סקס גם כן לא קשור לאהבה כי גם זה עם בדייט השלישי לא היה סקס אז בטוח יש לך עסק עם הומו שעוד לא יצא מהארון… אז מה נשאר חוץ משלושת המילים הללו כדי להביע אהבה… התשובה היא כמובן השקעה… איכפתיות… אבל יש קטש… וזה העיצויי אם הוא נאמר מהר מידי אז הצד השני נלחץ ומרגיש כאילו הוא נמצא מאה צעדים אחורה… לכן אין ברירה אלא למשוך את הרגע לשלב שבו בטוח לשני הצדדים יש רגשות אחד לשני… תחשבו על זה בנות…

    • חמדה בן יהודה

      בדשא אכן שווה כמו שזה נראה לכן, בנות. עשו נא את הצעד.

  4. אחרון המוהיקנים

    המשורר צדק בדבר אחד. אחרי שאמרת למישהו או מישהי שאתה אוהב אותו/ה מצפים ממך. מצפים ממך לנפק את אותה סחורה (אהבה) כמו מפעל לגומי. “אבל אז אמרת שאת אוהבת אותי”. אבל הרגש הוא לא הדבר היציב בעולם. וזה היופי שלו. הפכפכותו נותנת לו את צבעו ואת כוחו. זה כמו לרצות שלהבה של נר לא תרקוד, ושהאש לא תקפץ לה ותחליף גוונים ושהגחלים לא ירצדו.
    אני לא נגד מחוייבות. אבל לא בכל רגע הרגשות נמצאים באותו מקום. וזה לא אומר שבאותו רגע מחליפים חברה, בעל חבר או אשה.
    הבעיה הגדולה היא שרובינו חיים עם חסימות רגשיות. לא יכולים לתת רגש וגם לא להביע אותו. רבים מאיתנו (גברים ונשים) למדו לסחור באהבה, ולנצל אותה למטרות מסחר.
    אתה אוהב אותי ?
    כן.
    אז תביא קפה…

    • דנדוש

      מתי התחלנו לבלבל אהבה עם מחוייבות?

      • אחרון המוהיקנים

        התחלנו לבלבל בין אהבה למחוייבות כאשר אלוהים (או אלוהי האבולוציה) חיבר ברוב תבונתו את מיצי התשוקה עם זרעי ההולדה. באותו רגע כל מגע של אהבה מחייב אותך בפוטנציה בגידול ילדים ובאחריות למשפחה.
        החיבור השני הוא ברצון שלנו להמנע מכאבי לב ומפגיעות. קשה לחיות עם הלהבות המשתנות של הרגש. הן מכאיבות, רגע שורפות רגע צוננות. אנחנו בונים לנו מערכת יחסים שכל מטרתה כ”מערכת” הוא לייצב את היחסים. להגן עלינו.
        מסכים ?

        • דנדוש

          היי אחרון המוהיקנים,

          עם כל הכבוד לאלוהי האבולוציה שיצר מנגנונים מופלאים בגופנו, נדמה לי שהמצאת הגלולה, ניתקה את הקשר הטבעי שבין מיצי התשוקה וזרעי ההולדה (וכך יכלו ילדי שנות השישים לחגוג ללא חשש התעברות).
          לגבי הרצון שלנו להימנע מכאבי לב ומפגיעות, trust me- i had my share and i know the feeling. הפכפכותו של עולם הרגש היא אכן מבלבלת, ומכאיבה. בצעירותי, ניסיתי להימנע מהבילבול הרגשי, ולהשתמש בכלים הרציונליים שחידדתי עם השנים (כמו אהבלה הייתי יושבת עם טבלא של פלוסים ומינוסים כדי להחליט אם להיפרד מהחבר או לא…). ההישענות על הרציונל, סיפקה לי את האשליה של היציבות הרגשית. נדמה לי, שהדרך שאתה מציע, של השגת יציבות רגשית על ידי בניית מערכת יחסים, גם בה יש מן האשליה. בכל מקרה, יש בה מחיר שמשולם. תמורת ה”יציבות” אתה משלם בריגושים. את ה”פרפרים בבטן” אתה מוכר בנזיד של שקט תעשייתי. ובעייני, ה”פרפרים בבטן” , הם הפרמטר שמבחין בין אהבה רומנטית לבין חברות מינית. פרפרים, כדרכם של פרפרים, לא אוהבים אזיקים.
          אני יודעת שזה הרבה יותר קשה ככה (ויכול להיות שאני הורסת לי פה את כל הקייס, אבל, אני חייבת להודות, ש(עדיין)לא הצלחתי). בכל זאת, אני רוצה להאמין שאפשר לחיות עם מישהו שיודעים שהסיבה שמשאירה אותו לצידנו, זאת האהבה שלו אלינו (לא רוצה אותו שם בגלל שמסובך ויקר ללכת).
          זה יהיה מאד יומרני מצידי להיכנס בארבע וחצי בבוקר לשאלה “מה זאת אהבה”, ולכן אני אמנע מזה (אני גם מאמינה שלכל אחד יש את ההגדרה שלו למונח הזה ולכן זה ממילא סובייקטיבי לגמרי). אני רק אגיד ששווה לבדוק האם מה שקורה בתוך מערכת היחסים שלך זאת אהבה, או אולי אחותה הקטנה, החברות המינית ( בן זוג שהוא חבר טוב, פרטנר, מישהו שנושא איתך בנטל החיים, מגדל איתך ילדים, מספק את צרכיך … משהו בסגנון של חבר טוב שאתה גם עושה איתו סקס).
          והערה אחרונה. מערכת יחסים אכן מספקת את צורך ההגנה שלנו. אנחנו מרגישים בה מוגנים, אבל, בין היתר, בגלל שכיבינו משהו בתוכנו. לא. לא ממש כיבינו. אבל כאילו עברנו מגיר הילוכים לאוטומט (זה נוח, זה מצריך פחות התייחסות של הנהג, אבל זה משנה לגמרי את הריקוד שלך עם המכונית). וההגנה הזאת, הרי בסופו של דבר, היא גם פיקציה. כי כשרוצים ללכת, הולכים בסוף. ובכלל, למה לברר, איזו הגנה עדיפה? למה לא לטפל בחרדת הנטישה המפורסמת, שיוצרת את הצורך בהגנה (ולא סתם נאמר בספר “חולית” – “הפחד קוטל בינה”).

          אז נכון, שיש את הסיפורים האלה על אותם שלושה זוגות שהצליחו לשמור על הפרפרים במערכת היחסים שלהם. מצד שני, יש לא מעט אגדות אורבניות….

          • דנדוש,
            הסכמתי חלקית עם דברייך. נכון, אין כמו תחושת הפרפרים. זה עוזר להתעורר בבוקר – גם אם ישנת שעה וחצי בקושי, זה עושה טוב לעור הפנים, ובעיקר זה מאשיר (מלשון אושר) מבפנים.
            רק שצריך להתעורר מסיפורי ה”ומאז הם חיו ב…”, ובעיקר לא לערבב בין התאהבות לאהבה.
            וכאן המכשול.
            קל להתרפק על ההתאהבות, על מעוף הפרפרים, על המגע המרפרף הראשון ועל הקסם.
            האהבה… נו, כבר אמרת בעצמך שההגדרה כאן היא סוביקטיבית לחלוטין, אבל יחד איתה באים גם המחוייבות והיומיום של החיים (פרנסה, בריאות, ילדים) לטוב ולרע.

            לזוגיות יש את הדינמיות של עצמה, של השניים ושל סביבת חייהם. ופרפרים, מטבעם, עפים, מזדווגים ומחזירים נשמתם לבורא – וכל זה בימים ספורים.
            מה שימשוך את העגלה הזוגית אחרי מעוף הפרפרים זוהי החברות, האמון, הסקס, המשפחה הביטחון. וכן, גם האהבה.

            וכמו שנאמר: “האהבה פנים רבות לה”.

            • נראה לי שרבות מהתגובות כאן לוקות בתסמונת ההתאהבות: להגיד “אני אוהב/ת אותך” למישהו אחרי שבוע, שבועיים ואפילו חודש, זה סתמי. נחמד, נעים, אבל סתמי.
              בעצם מה שנאמר הוא: ” אני מאוהב/ת בך עכשיו”. (עם דגש על ה”עכשיו”).

            • דנדוש

              זהו, שאני יש לי בעיה עם משיכת עגלות… לא מתה על הבילוי הזה…

          • אחרון המוהיקנים

            דנדוש…
            ככה. א. אין לי מערכת יחסים. אז הכל כרגע תיאורטי.
            ב. לא ממש אמרתי שאני בעד המערכת. שיבחתי את יתרונותיה וביכיתי את חסרונותיה. אני יושב עכשיו עם הטבלה שזרקת, ועושה פלוסים ומינוסים, כן קשר יציב לא קשר יציב, עד שאני חוטף את המכה בבטן.
            ג. בנות גשרית המהוללות, המסו את הפחד, אבל הבינה שלהן, אוי הבינה שלהן, מה נותר להן מלבד בינה. הפחד הוא חלק מאיתנו. הוא נובע מרגישותינו. זה לא חרדות נטישה. זה הדבר הטבעי ביותר בעולם. אני לא מאמין שאי פעם אוכל לשנות זאת. אפשר לרכך. אפשר להבין, אפשר לא להכנע לו, אבל הרגש הזה הוא עמוק מאוד.
            ד. אני רוצה להבין בעצם. על מה את הולכת ? מה את רוצה ? איך את רואה את מערכת היחסים האידיאלית שלך, שאולי בכלל קיימת בזה הרגע ?
            שלך במסירות
            אחרון המוהיקנים

            • דנדוש

              אחרון המוהיקנים…
              שאלות קשות ונוקבות שאלת אותי בתגובתך. כמו איילה שנלכדה מול פנסיי המכונית, קפואה ולא יכולה לברוח, הרגשתי מול ה- “אז מה בעצם את רוצה”?
              זאת הטיוטא הרביעית לתשובה שאני מנסה לנסח (בשבילך ובשבילי).
              ניסיתי להיחלץ באמצעות הומור ( איך הופכים חתולה לכלבה? מתחתנים איתה…)
              חיפשתי את דרכי בשדות הפילוסופיה והפסיכולוגיה (כתבתי לך ארוכות על פירמידת הצרכים של מאסלו …)
              ואפילו התקשרתי לשתי חברותיי הטובות, עינת ויפעת, שתמיד יודעות בשבילי (הרבה יותר טוב ממני אגב) מה אני רוצה.
              זה הנסיון הרביעי.. ואני מקווה שהוא לא יהיה מתסכל כקודמיו.

              נתחיל מהבייסיק – “אני רוצה אהבה!” .
              אהבה, זה רגש שאני רוצה, צריכה, ואם אני לא אואשם בטאוטולוגיה אז גם אוהבת, להרגיש בחיים שלי. העוצמות והצבעים של הרגש הזה משתנים באינטראקציות השונות שיש לי עם “אהוביי”. החיים פינקו אותי. יש לי אנשים סביבי שאני אוהבת מאד. יש אנשים שמכירים את נבכי נשמתי, ופתחו את נשמתם גם בפניי. יש לי אינטימיות בקשרים איתם. יש כאלה שיש לי איתם גם מין. יש כאלה שמצחיקים אותי נורא, ויש כאלה שאיתם כיף לי לרקוד ולשחק בלק ג’ק. יש כאלה שאני לומדת מהם (מכסים אצלי בורות (עם חולם) של בורות (עם שורוק) ), ויש כאלה שאני קורעת בסנוקר. יש לי הרבה אהבות. כולן יפות וטובות.

              אבל ברור לי , שלא אתה ולא אני נסתפק בתשובה הזאת שלי. אז אני אנסה עוד צעד:
              אני רוצה שתהיה לי את אותה אהבה מיוחדת. ומה מיוחד בה לעזאזל? (אתה בטח כבר שואל בחוסר סבלנות). ואני, בהיסוס גדול, אנסה לענות, שאני חושבת, שמה שמיוחד בה, זה הריגושים שהיא מספקת והנפח שהיא תופסת. ואני אנסה להסביר. אני חושבת שבאותה אהבה , אחת ויחידה, אני אמצא ריגושים שעוד לא מצאתי באהבות האחרות שלי. יהיה בהם איזה סוג של קסם. (אוף… אני נשמעת לעצמי כל כך אינפנטילית ורומנטית, but i can not help it). אני יודעת שלא אמרתי הרבה… החלפתי מונח עמום אחד (אהבה) במונח עמום אחר (קסם). אבל זה הכי קרוב שאני יכולה לתמצת את אוסף האסוציאציות שעולות במוחי כשהנורית של “אהבה” מהבהבת לי בהמיספירה הימנית. בריגושים של האהבה הרומנטית, יש משהו אחר, שאני מאמינה, שנובע מהחיבור המיוחד שבין שתי הנפשות. המיוחדות של החיבור הזה, בין השאר, תלויה ביכולת של כל אחד מהשניים, לקבל את עצמו ואת האחר. קבלה אמיתית, נטולת אגו. בטח הבחנת בלופ שאני נמצאת בו ואתה סתם מנומס ולא צועק: רגע רגע, מה זאת “קבלה” אם לא לאהוב את עצמך ואת האחר… ואני שוב אשפיל מבט, כי כשאתה צודק אתה צודק.

              אולי אני אצליח להסביר לנו את עצמי יותר טוב, אם אני אדבר על הפרמטר השני של “האהבה הרומנטית” שהוא “הנפח” של הריגושים. אולי, זה עניין כמותי… אנחנו אוהבים יותר את זה שעושה לנו יותר ריגושים. זה שגם כיף לנו לעשן איתו ג’וינט , גם לדבר איתו על “החיים” , גם ללכת איתו לחתונה של הבת-דודה ולהעביר איתו בדיחות על האמא הפולנייה שלה, זה שתפיסת ההורות שלו חיה בהרמוניה עם שלנו, וגם כיף לנו איתו במיטה… (הרשימה כמובן לא ממצה, לא בהכרח על פי סדר החשיבות, וגם מאד מאד סובייקטיבית מן הסתם).

              מערכת יחסים, יכולה להיות נוחה להכיל אהבה כזאת, אצל הרבה אנשים. בשל האינטנסיביות של הקשר, וכמות הזמן שמבלים יחד, יוצא שאותו פרטנר מרגש בתחומים רבים. מערכת יחסים גם מקנה לקשר מעין אקסלוסיביות – יש תחומים שבהם אין יותר ריגושים מתחרים. מערכת היחסים הזוגית הזו, היא כלי, ששומר על הקשר מ”פגעי” המציאות. אתה בעצמך ציינת יתרון עצום שיש למערכת היחסים, והיא הקניית יציבות לקשר.
              אבל…. (והנה האבל שאולי חיכית לו) יש לכלי הזה מחיר. והמחיר הוא כהות החושים. כשאתה חוזר הביתה בסוף היום, ויודע, שבין אם מתחשק לך ובין אם לא, בן זוגך ממתין לך בבתיכם, יש בזה הרבה יציבות. אבל באיזה שהוא שלב, אתה מפסיק לשאול את עצמך, אם בא לא בכלל לראות אותו עכשיו. אם מתאים לך להעביר איתו ערב. אם מתאים לך לישון איתו בלילה (אני לא אשעמם אותך עם המטאפורות הדפוקות שלי על גיר הילוכים ואוטומט). יותר ויותר תחומים בחיים המשותפים שלכם נכבשים בידי מפלצת ה”מובן מאליו” קוטלת הריגושים.

              אני לא יודעת אם הצלחתי לענות לנו על השאלה שלך.
              כשקראתי את מה שכתבתי שוב, זה נשמע לי אביסל’ה אינטלקטואלי מדי (אחד המנגנונים המועדפים עלי לצורך בריחה מהתמודדויות אגב). למרות זאת אני לא אצרף טיוטה זו לחברותיה שבסל האשפה. אולי אני רק אוסיף משפט אחד. אני רוצה אהבה שתרגש אותי, ולא חשוב לי איך אני והפרטנר שלי לעניין הזה נעשה את זה. אם נצליח לנהל את זה בתוך “מערכת יחסים” – אחלה! אם נצטרך לגור בשתי דירות מעברו של הפארק במנהטן גם סבבה (בתנאי שלא נאמץ אף ילדה סינית). אין לי מתכון. יש הרבה יותר מדי פרמטרים משתנים בשאלות כאלה בשביל להתיימר להכניס אותם לנוסחה. ברור לי דבר אחד. לאהבה אין תחליף. ועד שאני לא אמצא את אותו פרטנר מיוחל, אני אמשיך ל”הפריט” את האהבה הגדולה, להרבה אהבות קטנות.

              באהבה,
              דנדוש

              • אחרון המוהיקנים

                תודה.
                (מתלבט איך להדגיש. איך להסביר את התודה. איך לנגן אותה על הכתב כך שתביני שאני ממש עוצר לרגע הכל כדי להגיד את זה. )

                עוצר לקרוא שוב.

              • דנדוש…
                איך לומר, התרגשתי.
                אני חושבת שאנחנו מבלבלים אהבה במלחמה. לריגושים יש בדרך כלל אופי מרומם, מעורר, מלהיב ועירני. זו לא אהבה בעיני (כח, תשומת לב וכו, כן!). אני בכלל חושבת שהבעיה הקשה נובעת מהמקום בו אנו מחפשים את הריגושים בצד השני, “שירגש אותי…” .
                במלחמה כמו במלחמה יש את כל האלמנטים שהזכרתי, אין דבר שהוא כח במקום שיש בו אהבה. ג’ורדו ברונו, פילוסופ, מאה שתיים עשרה (?) כתב שהאהבה היא כמו אש, לא, לא בגלל שהיא שורפת ומכאיבה אלא בגלל שהאהבה כמו אש, הופכת את השורף והנשרף לאחד.
                בפרקטיקה: החיים שלי מאוד מרגשים עם בן הזוג שלי ובלעדיו, בניתי לעצמי חיים גדולים ומספקים אתו ובלעדיו. ממקום של שחרור של עצמי ואותו אני מביאה את עצמי להתרגש מלהמצא במקום אוהב ופתוח, אני אוהבת ממקום שבו אנחנו נשמה אחת לשנינו צרכים דומים, חשקים, פחדים נטיות דומות ובכל זאת הוא משתין בעמידה…. ככל שהשחרור גדול יותר, שלי ושלו, כך גדלה אהבתי שלי אלי ואליו.
                קיצר: עצתי, לכי תמציאי לך חיים, תעשי עם עצמך ולעצמך דברים שאת אוהבת, תאהבי את מה שאת עושה עם עצמך, (גם אם אמא שלך חושבת אחרת) ומהמקום הזה תמצאי לך אהבה חדשה, מה זה חדשה…. דנדשה, פתאום יהיה לך את עצמך, מהמקום הזה אפשר לבנות אהבה זוגית חדשה, נכונה ומרגיעה ומה זה אם לא אהבה?

                • ג'ולין

                  אני חושבת שאנשים שונים צריכים רמות שונות של ריגושים. כמו האנשים האלה שאת יושבת לידם כשהם נוהגים, עגלי זיעה קרה על המצח, הידיים מטביעות חותם במשענת היד – “זהירות!! אל תתקרב אליו כל כך!” והם טוענים שהורסים להם את חווית הנהיגה. ולחילופין יש את אלה שכשכולם ירדו צוחקים מרכבת הרים הם צריכים עוד רבע שעה להתגבר על הרעד בידיים.

                  אולי גם באהבה זה ככה, יש כאלה שצריכים את האהבה שלהם רגועה, חמימה אבל בלי יותר מידי שינויים. שפשוט תהיה שם. ויש את אלה שצריכים אותה קופצת ונופלת.

                • דנדוש

                  תמוז.
                  אני כל כך מסכימה. היטבת להסביר את המחשבות שהתרוצצו אצלי ולא הצלחתי ללכוד למילים. היום ברור לי שחיבור אמיתי בין אנשים צריך לבוא ממקום שלם מאושר ובריא אצל כל אחד מהשניים. אהבתי גם את היכולת המופלאה שלך להסביר את התרכובת המיוחדת הזאת שנוצרת שם, במקום המופלא ההוא. התערובת שהופכת לתרכובת בעזרת אש האהבה (סחתיין על ברונו והמטאפורה שלו. אהבתי. ממליצה, אגב, על הסרט “כמו מים לשוקולדה” – סרט מקסיקני מקסים עם הרבה אוכל, חושניות, ויופי. גם שם מודגש האלמנט של ה”אינטראקציה הכימית” שנוצרת ע”י האש).
                  קראתי את תגובתך שוב ושוב (יש בה כזאת עוצמה ורגישות שלקח לי זמן להכיל אותה). אני חייבת להתוודות שהרגש הראשון שעלה בי היה מהנחותים והפרמיטיביים שיש – קנאה! קנאה אמיתית וצרופה על המקום המאושר שהגעת אליו. את עשית את זה. ואני מדברת על זה. פקהפקיסטית שכמותי. אבל בעזרת החום שעלה מהמילים, האופטימיות והאיחולים הכנים לאהבה “דנדשה” (אוי, כל כך כל כך תודה על ההומור), הצלחתי לעבור הלאה, להרדים את המפלצת הירוקה של הקנאה, ולקחת את הדברים שלך למקום הנכון אצלי בבטן.
                  אחרי לא מעט טיולים בפילוסופיות זרות ורחוקות, בחיפוש אחר ה”מוטו” לחיים, אותו משפט אחד ויחיד שינחה אותי בניווטים בבחירות השונות שאני עושה בכל רגע ורגע בחיי, אותו כלל בסיס, שכל תהליך של קבלת החלטות מתחיל ממנו, מצאתי שחזרתי הביתה. ליהדות. לאותו כלל גדול, שהלל הזקן ביקש ללמד את הגר שבא לפניו עם הדרישה ללמדו את כל התורה כולה על רגל אחת. “ואהבת לרעך כמוך”. שלוש מילים בסך הכל אבל עם מסה דחוסה של חור שחור. אני לא אתיימר לנסות ולהסביר מה זה אומר “ואהבת לרעך כמוך” (באמת באמת גדול עלי, אני לא סתם מתעצלת…). אם תדחקי אותי לקיר, תטלטלי את גופי בטלטלות שב”כ, ותאלצי אותי להשיב בכל זאת, תחלצי מפי רק זאת: אני משתדלת להיות כמה שיותר נחמדה לאחרים ולעצמי. (בסוד אני אלחש באוזנך , שלגבי, החלק של להיות נחמדה לעצמי, לא היה פשוט כלל וכלל – את בטח מכירה את אלה שנכנסות בעצמן עם הנבוט בכל הזדמנות..).

                  אז רק רציתי לספר לך עוד, שאני בדרך. אני משתדלת להמציא לי חיים. לעשות עם עצמי דברים שאני אוהבת ולאהוב את הדברים שאני עושה. (תגידי … מאיפה את מכירה את אמא שלי לעזאזל?). ומה אני אגיד לך… לפעמים… כל כך נחמד לי עם עצמי, שהעניין הזה של למצוא את האהבה הדנדשה הזאת, לא כזה מרכזי. (למרות זאת, סתם מתוך סקרנות, לפרטנר המדהים הזה שלך… יש לו איזה אח פנוי במקרה?)

                  זהו תמוז. בערך.
                  רק להגיד לך עוד שבאמת שמחתי להכירך
                  ותודה רבה על החיבוק
                  דנדוש

  5. בננה סגולה

    אותי דווקא נורא מפחידות שלוש המילים האלו.
    אולי בגלל שתמיד נתקלתי בגברים שזורקים עליי את המילים האלו איפשהו באיזור “השיחטלפון שאחרי הפגישה הרביעית”… זה ממש נורא! זה שלב שבו אפילו עוד לא החלטתי אם בא לי עליהם בכלל..
    אני אומרת שישמרו את המילים האלה אצלם לפחות בחודש וחצי הראשונים..
    זה יכול להיות טראומטי.

    • פילוסופית בגרוש

      בננה סגולה,
      מסכימה איתך בהחלט.
      בזמן האחרון, נראה לי, שגברים אומרים לי שהם אוהבים אותי, מבלי להכיר אותי בכלל, כמו מחלה מדבקת, מגפה, אלרגיה אביבית. בהתחלה זה מחמיא, אחר כך מעיק, ובסוף מאיים. האם שלוש המילים הללו איבדו את משמעותן, ערכן, עוצמתן? האם זו אני שכבר לא מרגישה כך כל כך מהר? לפתע, מתגעגעת לאותם זמנים בהם באמת ייחלתי לשמוע את אותן מילים, בהם הרגשתי ואהבתי כל כך.

  6. יאללה,כמה קשקשת על שלוש מילים!!
    למה לוקח להם זמן עד שיאמרו זאת? אני= אהוב ומקובל על עצמי
    אוהב= מוכן לתת אהבה שאינה תלויה בדבר
    אותך=מקבל אותך כמו שאת(אל תשתני)
    לפעמים לוקח זמן להגיע לדברים אלה, וביטוי אהבה מסוג זה מחייב, ורק גבר שבטוח בעצמו וביכולתו לעמוד מאחרי המילים, כי רף הציפיה של בת הזוג ממנו מיד עולה לאחר הצהרת האהבה, ואולי גם מצליחה לסלק מליבה עוד מעט ספקות לגבי כוונותיו והרגשותיו כלפיה. לכן גבר שאינו קל דעת ומעשה יאמר זאת רק לאחר שיראה שקימת חפיפה בין ההצהרה למעשה.

    • ילדונת

      כן, וגם צריך שיהיה לו אגו מספיק חזק לקחת בחשבון שבלי שום קשר לחפיפה הנחמדה בין מעשה להצהרה, יכול להיות שהוא לא ישמע את המילים האלו מהצד השני.
      נראה אותו גבר לעמוד בזה.

      • נכון איתך הצדק, ולעיתים הצד השני לוקה בכהות חושים, להבין שגם הצד השני כמהה לשמוע את אותן מילים, ולחוש את אותה הרגשה וזה קורה כאשר כל צד מתמקד בלקבל,ופחות בלתת,ואין לי ספק שכאשר נשכיל להבין שאם נצא קצת מעמדה הבוחנת ומבקרת כל העת את הצד השני,ונתמקד יותר במה אנו יכולים לתת אז אולי נגיע למערכות יחסים טובות יותר והדברים כבר יזרמו מאליהם, כי היד שנותנת-מקבלת..

        • רייצ'ל

          מקס, כ”כ התגעגעתי, כרגיל מסכימה עם כל מילה שלך.
          ותגובתי שלי למאי:
          אני לא מיייחסת כ”כ חשיבות למילים כמו למעשים, בחור יכול לומר לך מבוקר עד ערב כמה שהוא אוהב אותך ומצד שני כשאת חולה לשלוח אותך לרופא חצי מעולפת לבד, ולהתקשר מהעבודה ולשאול לשלומך כבדרך אגב ולספר על טרדות היום (שלו!), ולהכין תה רק כשאת מבקשת וכמובן ללכת בערב לראות משחק אצל החברים “אבל זה מכבי” ואת הרי מעולפת…
          ולעומת זאת יש שיאמרו זאת במשורה אך יעשו הכל כדי לראות אותך מאושרת וכשאת אומרת לו שהחלום שלך זה לשחות עם דולפינים ואף פעם לא הגשמת זאת כי יש לך פחד עומקים, בהזדמנות הראשונה שהוא יכול לקחת חופש מהעבודה הוא יארגן הכל ויום לפני הוא ישכור שנורקלים ויקח אותך לים וילמד אותך עם כל הסבלנות לשנרקל, וגם אחרי שתבלעי מים ותשתעלי אותם (עליו!) הוא יחזיק לך את היד ויגיד “אני פה, אני לא יעזוב לך את היד, תנשמי”.
          או כשאת הולכת לרופא או למשהו חשוב ואת לא רוצה להיות לבד הוא יבוא איתך וילך רק אחרי זה לעבודה להתחיל את 9 שעות השעון שלו, גם אם הוא יצטרך להתחילך רק ב – 16 הוא עדיין יתקשר ב -21 אחרי שכולם כבר הלכו ב 19 ,והוא לבד שם, ויגיד שהוא מתגעגע ובכלל לא יתייחס לזה שהלך לו היום.
          יש הרבה טיפוסים ויש צורות שונות של אהבה ונתינה, אבל יש גם הרבה גברים שיודעים להגיד את המילים אבל לא להרגיש אהבה.

          • היי רייצל !
            אכן דוגמאות רבות יש למבחן המעשה,אבל לצערי לעיתים אנו מתנהגים כבנות יענה ומסרבים לקרוא את הכתובת על הקיר, גם כשלעיתים רבים הסימנים לכך ש”זה לא רציני”, ולא פעם מאשימים את עצמינו אולי אנו נהגנו לא כשורה,וממשיכים לחיות בציפיה, וכגודלה, גודל האכזבה,
            אז לכן הנשים עצה.. אל תחכו שיביאו לכן פרחים,גדלו לעצמכן גינה…

  7. יש לי חברה רק חודש, אנחנו מכירים כבר חודשיים ושלושתרבעי החודש, אני הצהרתי על אהבתי אליה כבר בסוף החודש הראשון, וחיכיתי לה, אמנם לחצתי טיפה, אבל היא לא החזירה, אני אוהב אותך נשאר אצלי, היא עדיין לא ידעה אם היא רוצה אותי בתור חבר או ידיד, עמוק בליבה היא רצתה אותי אבל היו לה ספקות, באמצע החודש השני היא אמרה לי שהיא כן רוצה שנהיה חברים, ושהיא אוהבת אותי גם, אני פתחתי את עצמי מההתחלה, ואני לא מצטער על זה, אבל מצד שני, אני לא אחזור לעשות את זה שוב, פעם הבאה זה ייקח זמן, אין לי כוח לתקופה מורטת העצבים הזאתי, ואני רק בן 18 🙂 חיים.

  8. הסיון

    לא יודעת מה אתן כל כך מתלהבות,
    אז הוא אמר לך שהוא אוהב אותך SO WHAT !!!!
    אולי הוא אמר לך כי הוא חושב שזה מה שרצית לשמוע ! .
    אותי זה רק מלחיץ ,ביחוד כאשר הוא אומר את זה שניה לאחר שאני חושבת זהו האמת מיציתי אותו.
    ואז אני צריכה להישאר בקשר הזה עוד שבוע לפחות.

    כשהוא אוהב אותך באמת, את פשוט יודעת .
    ושלוש מילים לא ממש ישנו את זה

  9. קרציה סמנטית

    תיכף תוכלו לזרוק עלי כמה שתרצו¬ וחלק מזה גם יגיע לי אולי®

    מצטער¬ מאי¬ אבל את הקריאה סיימתי בציטוט הפותח¬ מול עיניו המשתהות של חברך®

    יכול להיות שרצית לכתוב משתאות¬ אבל המחשבה על עיניו המשתהות של הבחור¬ כמהופנטות אל איזה זבוב שנמרח על הקיר¬ אינה נותנת לי מנוח®

    במצב כזה ברור שאין מה לדבר על אהבה¬ ולא לרדת אל טיבה®

    ושוב¬ סליחה שאני כזו קרציה סמנטית¬ אבל זה צורם לי כמו שריטה של ציפורן על לוח®

    עכשיו¬ כשאמרתי ג§הווה¬ אפשר להתחיל לזרוק®

    בתיאבון¡

    • חמדה בן יהודה

      אבל תמתין מעט, כי צריך לבזוק עליהם מלח ולחכות 10 דקות לפני שזורקים.

      אני דווקא תהיתי אם ה”אותיות *אהבי*” היו טעות מכוונת. כנראה שכן – או לפחות כך הייתי רוצה להאמין, בייחוד באותם לילות בהם עכבישי ענק זוחלים מתחת למיטתי, ילדי רוחות גדולי עיניים נכנסים בדלתי ודייריו הקודמים של הבית מסתובבים וסכין בידם. הו כן, החיים הם יפים אחרי הכל, והיא באמת רצתה לכתוב אהבי ולא *אהו”י*. כמובן, ואני קטנונית שכזו. ויעשו עלי שקשוקה, ממש כמו שיקרה לך.

      תודה ולשטוף כלים.

    • חיוכים חיוכים לך!!!

  10. מה קרה מאי, תירגעי, עדיף שיאמרו לך את זה מתוך כוונה אמיתית ורצון כנה ולא סתם כך כדי לסבר את אוזנך המשולהבת.
    וחוץ מזה, ביום שייגמרו המלחמות בין כולם לכולם, כולל בין אישה לגבר, אז נרגיש חופשי לומר את המשפט הנ”ל בלא לחשוש, אבל אנו נלחמים, ומתחשבנים, ובודקים מי אמר מה ובאיזה עיתוי, וכל זה כדי שלא להיתפס במילה, ואם ייאמר הנ”ל לפני הזמן או בעיתוי הלא נכון או כשהצד השני בדיוק מזייף איזה חיוך או כל דבר אחר ואתה בטוח שהנה הוא מוכן לשמוע אותך אומר את זה, אז אכלנו אותה.

  11. cookielida

    ..שמח לקרוא שיש עוד כמה בנות רומנטיות בעולם הזה..
    🙂
    לי משום מה אף פעם לא הייתה בעיה לומר זאת,מה שהיה מגמד את המשפט הרגשי הזה..
    צרות של עשירים

  12. עם כל הכבוד לציפיה שלך ותרי מעט על העקרונות הכל כל נעלים הללו ופשוט תגידי שאת אוהבת.
    זה הדבר הכי יפה והכי נכון לעשות אם זה אמיתי , אם הוא יבהל ויברח , אז הוא פשוט לא מתאים , ואם לא זה רק ידרבן אותו להגיד לך 1000 פעם ביום “אני אוהב אותך”
    אין דבר יותר מדהים מלהגיד אני אוהבת אותך , על אף כל החרדות המלוות את האמירה הזאת.

  13. אן.איי

    פרט לכמה שגיאות כתיב שעצרו אותי באמצע הקריאה להפסקה קלה, לא יכולתי להזיז את העיניים מהמאמר.
    לאחרונה התחלתי לצאת עם מישהו, ובימים הראשונים לא ידעתי למה לצפות, איפה אני עומדת, מה קורה או יקרה איתנו. זה שיגע אותי, במיוחד בגלל שלא ידעתי מה אני רוצה באמת, ובגלל שעדיין לא שמעתי את שלושת המילים שייתנו לי ביטחון.

    ואז הן באו, בצורה הכי טבעית בעולם, ולי סוף כל סוף חזר השקט, הביטחון ביחסים שלנו.
    הייתי בסיטואציות בהן יכולתי להבחין שהבחור לא באמת מתכוון למה שהוא אומר, או שהוא לא מבין את משמעות המשפט שהוא כרגע אמר, וזאת לא הייתה אחת הפעמים האלו.

    וכל החששות שהיו לי קודם לכן – האם להגיד את המילים חזרה או לא, כי הרי זה דורש ממני התחייבות מסויימת, רצינית יותר – נעלמו כשהוא אמר את זה.
    בגלל שהתלבטתי לפני זה, לא ראיתי צורך להגיד את המילים בחזרה, ולמרבה הפלא זה לא האפיל על יחסינו.

    אבל שאלה אחת פשוטה יש לי לכן, בננות – מה קורה אחרי כשאומרים את שלושת המילים ואחרי שמרגישים את החמימות הנעימה-דביקה הזאת בכל הגוף? מה עושים כדי שהדבר לא יהפוך לשיגרה, כדי שלא ייגמר הצורך להרשים, למשוך ולהימשך?

    היחסים בינינו עדיין לא הפכו לדבר שבשיגרה, עוד לא נגמר הצורך העז הזה למשוך ולהימשך, אבל אולי זה בגלל שאני עוד לא אמרתי את שלושת המילים?

    • כמה פעמים אפשר לחזור על זה?
      מה לזה ולאהבה?
      סליחה על ההתפרצות, היא לא מכוונת ישירות אלייך, רק שאי אפשר יותר.
      כשאת יוצאת עם בחור חודש-חודשיים, קיים סיכוי קלוש שהוא, או את, תדעו האם זו אהבה.
      התאהבות – בהחלט. התאהבות היא הריגוש הראשוני, המשיכה, הרצון להישאר במיטה שבוע בלי לצאת, לפנק אחד את השני ללא הפסקה…
      התאהבות היא השלב המקסים (לזוג) ודביק (לחברים מסביב). על הבסיס הזה תוכל לצמוח האהבה.
      אהבה גודלת לאט. כל יום קצת. אהבה היא זאת שנשארת אחרי שההתרגשות הגדולה עוברת, שנשארת גם בימי שיגרה, גם אחרי כמה ריבים קטלניים. בטוב וברע. אהבה היא להכיר אדם על יתרונותיו ומגרעותיו, אהבה צומחת כשהמאהב נהיה גם חבר, אהבה היא זאת שנשארת כשכבר לא צריך להרשים, ולא צריך להגיד אותה שלוש פעמים ביום בשביל הביטחון.

      וכמה מילים אישיות: תפסת את הבחור על חם אומר משהו שהוא לא מתכוון אליו, וזה החזיר לך את הביטחון ביחסים ביניכם? וכשהמוכר במיני מרקט מנסה לרמות אותך בעודף את יודעת שמצאת את החנות אליה תחזרי יום יום…?

      • אן.איי

        אני תוהה מי הפך אותך לשופטת יחסים, במיוחד כשברור לעין שנושא זה פגיע לגבייך.

        היו עוד דברים שהחזירו לי את הביטחון בדרך, כמובן שזה לא מעניינך ולא רלוונטי למאמר. (ובהם אי אפשר “לרמות”.) אני לא אכחיש ששלושת המילים האלו פילסו את הדרך, ואני יודעת גם יודעת מה ההבדל בין אהבה להתאהבות, אבל זה לא לעניין כרגע.

        כמובן שכשמישהו אומר “אני אוהב אותך” בשלבים הראשונים של מערכת היחסים זה לא מראה על אהבה אלא על התאהבות, כמובן שזה דברים שונים, אבל זה לא סותר את העובדה שזה יכול לתת מידת ביטחון מסויימת.

        שלוש פעמים ביום בשביל הביטחון? אף פעם לא קרה לי.
        את הניסיון להרשים כבר עברתי.

        אן.

        • 1. לא שופטת שום יחסים. גם לא אהבות.
          2. לאחר משפט שדה קצר הגעת למסקנה שהנושא פגיע לגבי?
          3. לא יכולה להתייחס למה שלא כתבת, רק למה שכתבת במפורש.
          4. ביטחון = שיגרה. אמירת אהבה = ביטחון. מה קיבלנו?

          ועכשיו באמת, למה צריך את הביטחון הזה כבר בהתחלה? למה לא להנות מזה שהוא איתך מהסיבה שאת איתו – פשוט כיף לכם ביחד. לא מספיק טוב?

          • אן.איי

            אף אחד לא רוצה להיפגע, וכשנוצרת מערכת יחסים עם רצונות שונים וציפיות שונות – תמיד מישהו נפגע.

  14. שבע וחצי בערב. מרץ קריר למדי. הדרך חזרה לבית שלי היתה שקטה מתמיד, היד הקטנה שלה מונחת על שלי, כשעוד לאוטו היו הילוכים. הלוואי שאטעה בדרך המוכרת כל כך ולא נגיע מהר כל כך. “סיפור פשוט” היה סרט מסע נפלא ומבקש להימשך הלאה עוד ועוד, כמו הנסיעה. השפה התחתונה שלי רעדה קלות ולרגעים נדמה היה לי שהרדיו לא דלוק כלל, והאורות לאורכו של איילון מחוברים כולם בחוט כתום. הלמות הלב הפכו סינקופות זה כמה רגעים והעיניים מתרחבות כמו לתינוק עגלגל ושמח. “אני כל כך אוהב אותך. איזה יופי שאת פה, איתי.”
    מרץ 2000.

  15. י ר ח כ ח ו ל

    יש דברים שלא לומדים בבית ספר וכל אחד יודע אותם מהרגע הראשון שהוא חיי
    ואיך שרואים את זה לפי הדברים שכולם אומרים פה כנראה שכחתם את זה !!!

    אהבה זה דבר ממש לא מסובך תפסיקו לסבך את זה …. אהבה זה בסך הכל לתת מעצמך
    לאחרים וזה לא אומר רק לבן זוג או בת הזוג זה פשוט לתת מעצמך בלי הרצון לקבל חזרה
    ולעשות חשבנות ואם זה באמת מגיע מהלב אז אני מבטיח לכם שתמיד תמיד האהבה תחזור
    אליכם והיא תחזור בעוצמה חזקה הרבה יותר .

    חוץ מזה לא שמתם לב כמה שירים יש עם המילים “i love you ” כל שיר שני שכותבים איך
    שהוא הנושא הזה מוזכר … אז מן הסתם זה אומר לכם תגידו את המילים האלו כמה שיותר
    זה רק יחזור אליכם ורק תעשו את העולם הזה למקום יותר מאושר …

    תפתחו את הלב ותנו לזה להכנס תפתחו את הלב ותנו לזה לבוא ואז אולי הכל יסתדר זה לא
    סיפור של מישהו אחר זה סיפור שלך …

    i love you

  16. יש לי חבר כבר כמעט שנה ואנחנו כל הזמן אומרים את זה אחד לשני “אוהב אותך..”.. “אוהבת אותך..”..פשוט כיף לשמוע את זה!!

  17. דניאל

    עדיף שלא יגיד את זה אף פעם או שיגיד את זה פעם אחת ודי מאשר שזה יהיה הדבר היחיד שיש לו להגיד והוא יגיד אותו כל 5 דקות כדרך להמנע מלדבר על דברים אחרים קצת יותר חשובים עמוקים ומענינים.
    והכי גרוע שאני מעלה בעיה שמציקה לי ורוצה לדבר עליה ואז הוא אומר: “אבל אני אוהב אותך “… ואז המשמעות היחידה שהמשפט מקבל היא: תסתמי ובו נתעלם מהבעיות שיש לנו כי אני אוהב אותך , אז מה עוד את יכולה לרצות?
    אני חייבת לציין שהטריק הזה היה עובד בהתחלה ובהחלט היה סותם לי את הפה לכמה שעות אבל עכשיו שלושת המילים האלו איבדו את המשמעות שלהן לחלוטים וכל פעם שהוא אומר אותן אני מרגישה ילדה קטנה ומפגרת כי נדמה לו שזאת תמצית האושר שלי.
    אז לכל הגברים או הנשים המאוהבים/ות: תגידו את זה כמה שפחות ורק שאתם ממש מרגישים את זה כי אחרת זה מאבד את המשמעות האמיתית .
    חבל לי שאני שומעת את שלושת המילים האלו וזה כבר לא עושה לי פרפרים בבטן כמו בפעם הראשונה.

    • כמו ריחו של המרק של אמא, או שניצל של סבתא, לעולם לא נס ליחם. כך לעולם לא ינוס ליחן של המילים שעירערת עליהן כה בקלות. תמימותו של זה שפותר במילות אהבה את שפלי היחסים, מאמין בה, לא כמו של המלעיזים, שיזיזו אותה הצידה, ירמסו קצת ויצעקו: “אנחנו אמיתיים יותר!”.

      • מה?
        רגע אני לא מבינה איך אפשר לבקש ממישהו או להגיד למישהו שכדאי לו מאוד להגיד
        שהוא אוהב? אם הוא לא רוצה להגיד שהוא אוהב הוא לא יגיד עד שלא יראה שהוא אוהב ואז אחריי הרבה מחשבה (נדיר) יגיד. או לא. טוב התלבלבתי. 🙁

  18. איך אני מציא לילדה שאני אוהב חברות בצורה רומנטית?

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *