בננות בנות שמרשות לעצמן
החבר שלי אוהב אותי מאוד, וגם אני אוהבת אותו. אנחנו כזה זוג קיטשי ודביק שאנשים רואים ועושים קולות של הקאה. אבל אנחנו מאושרים. יום אחד הוא הציע שאולי אני אצבע את השיער שלי. מה עם בלונדיני? הוא חשב שזה יתאים לי מאוד. תמיד רציתי לדעת איך אני אראה בצהוב. מה זה כבר לצבוע שיער? תראו לי בחורה שלא עושה את זה. ובאמת, יפה לי בבלונד. אני מאושרת – לחבר שלי יש טעם טוב.
הוא תמיד קונה לי מתנות, וכל החברות מקנאות – החבר שלי הולך לחנויות בגדים ובוחר בעצמו דברים בשבילי. מי עושה כאלה דברים בימינו? הדברים שהוא קונה לי באמת יפים (וגם יקרים – הצצתי בקבלות). אולי קצת יותר ממה שאני בדרך כלל לובשת, אבל אי אפשר להתווכח עם זה שהם נראים עלי מצוין. החבר שלי משקיע בי ומפנק אותי – מה עוד אני יכולה לבקש?
כשברבי פגשה את קן
הוא חושב שאולי כדאי שאני אקפיד קצת על מה שאני אוכלת. אחרי הכל, אני רוצה להיות בן אדם בריא, ואף פעם לא מזיק להוריד איזה 5 ק"ג. אבל אני בחורה שאוהבת לאכול, וזה לא הולך לי בקלות. אחרי כמה ניסיונות דיאטה לא מוצלחים, אני מתחילה להרגיש קצת פחות טוב עם עצמי. כל מבט בודק שלו, שמזכיר לי שאני נכשלת, חותך אותי בבשר. כל שאלה חביבה של "את באמת רוצה את הקינוח הזה?" שוברת אותי קצת מבפנים.
עכשיו כשאני כבר מתאפרת כל בוקר וגם קניתי נעלי עקב יפהפיות שהורגות לי את הרגליים (אבל לגמרי שוות את הכסף והכאבים), נראה לי שאין יותר מה לשנות. עכשיו הוא פשוט יאהב אותי כמו שאני. החבר שלי מרוצה. לבנתיים לפחות. יש לו רק עוד הצעה קטנה – אחרי הכל, אני תמיד יכולה להיראות יותר טוב. הפכתי להיות גרסה משודרגת של עצמי. אני צריכה להיות מאושרת. אז למה אני לא?
ניסיתי לדבר על זה עם החברות, אבל הן לא מבינות על מה אני מתלוננת. הרי החבר המושלם שלי מעריץ אותי, ואני נראית טוב יותר מתמיד. ובשביל להיראות טוב צריך לעבוד, כולם יודעים. ניסיתי לספר שזה עצוב, כשהאדם שאמור להעריץ אותי מסתכל עלי בביקורתיות, שאני נרתעת מלהתפשט לידו, שאני מפחדת כל הזמן ממה שהוא עומד להגיד, שאני מזכירה לי בובת ברבי יותר מאשר את עצמי. שהייתי רוצה שהוא פשוט יאהב אותי.
חבר שיפוצניק
בלי ששמתי לב החבר שלי הפך להיות "שיפוצניק". אני יודעת שהוא אוהב אותי, אבל הוא אוהב יותר את הבחורה המדהימה שאני אהיה אחרי שהוא יגמור לתקן אותי. אולי הוא אף פעם לא ראה אותי באמת, עם כל הפגמים הקטנים. אולי הוא תמיד חשב שאולי יום אחד אני אהיה מספיק טובה בשבילו. אתמול לפני שנרדמנו הוא תהה מה דעתי על ניתוח קטן באף. הוא לא שמע שבכיתי בלילה, בלי שיהיה לי מושג מי הפכתי להיות.
עכשיו אני מבינה שהוא לעולם לא יהיה מרוצה. אולי זו אשמתי שלא עצרתי אותו קודם, אבל תמיד קשה להודות שהחיים שלך לא מושלמים כמו שחשבת. לא אכפת לי. אז מה אם אני לא אהיה מושלמת? עזבתי את החבר שלי, הפסקתי לשקול כל עלה חסה שנכנס לי לפה, חזרתי להתלבש כמו פליטה מהודו, התחלתי לישון בלילות.
אולי באמת הגיע הזמן להיות אנחנו ולהפסיק לתת לגברים שיטחיים להכתיב לנו מי להיות
חבל להסתובב כל היום עם רגשות נחיתות שבאים דווקא ממי שאמור לרומם אותנו!
טוב מאוד על העזיבה…
אף פעם אין זמן נכון או לא נכון…
חשוב שזה נגמר וזהו.
מי שרוצה ברבי שיזמין מ"טויס אר אס"…
מעניין מאיפה יצא החבר המושלם הזה…
כמו שזה מצטייר, נראה שהחבר שלך לא אהב אותך כי אם איזה דימוי בלתי ניתן להשגה. איה, עשית אחלה צעד שבעולם.
הבעיה היא אצלך. החבר שלך רוצה לשפר אותך ואת זו שמתלוננת כל הזמן.
מה הבעיה אם הוא רוצה שחברה שלו תיראה יותר טוב?
אולי זו את שלא רוצה להשקיע בעצמה ובגלל זה היה לך יותר נוח להיפרד ממנו מאשר לקום ולעשות משהו עם עצמך?
הוא בסך הכל רצה שאת תהיי יותר יפה, כמו שהוא בטח משתדל להיראות יותר טוב בשבילך. החיים זה לא סרט ואי אפשר לצפות שיאהבו אותנו כמו שאנחנו, גם כשאנחנו הופכים לבטטות כורסה לא מטופחות…
יש לי דז'ה-וו חזק מ"צורה לאהבה"….
גבר אמיתי? נו באמת
כפרה שי גבול לכל תעלול,
מילא משקל,מילא איפור ולצבוע שיער
אבל לבקש מחברה שלך לעבור ניתוח אף?
לא הייתי נשארת שנייה עם כזה בחור אחרי יציאה כזאת.
מה זאת אומרת מילא משקל?
אם מישהו יגיד לך שאת שמנה את תישארי איתו?
את זאת שלא בסדר, את והכותבת שנשארה איתו עד לשלב הזה.
אני הייתי עוזבת אותו בשנייה שהיה אומר לי שאני שמנה.
באמת יש גבול.
זהו, שדווקא יש שיאמרו שהבעיה היא בגישה כמו שלך. הכרתי בצבא מישהיא שהייתה פשוט ענקית, טנק. לא ראיתי אותה שנה, ואז פגשתי אותה חצי בן אדם. מה שהיה לה להגיד לי זה "איך לא אמרתם לי כלום?" היא ראתה בהימנעות שלנו מלהעיר לה המשקל ועל הרגלי האכילה, הימנעות שנבעה מנימוס, הבעה של חוסר אכפתיות. ואני איתה. האדם לא יכול לראותא ת עצמו היטב כמו שהאחרים רואים אותו, במיוחד בעינייני משקל. ואפ את לא שמה לב ומשמינה, עדיף שאדם אוהב יגיד לך את זה כשהבעיה היא שניים שלושה ק"ג, מאשר שרק ירכלו עלייך מאחורי הגב והבעיה תצמח לעשרה ק"ג.
היה לי חבר במשך 5 שנים. החבר הזה לא הפסיק לטפטף בעדינות לראשי שאני שמנה מידי ועלי להרזות. למרות שאני נראת ממש מושלם כל האנשים שאני מכירה מתקנאים בי על גופי הרזה והחטוב וקיבלתי הצעות רבות לדגמן. כואב לי להודות בכך אבל טיפין טיפין זה השפיע עלי והתחלתי ללבוש שחור ורחב ולנסות להסתיר את גופי.
היום אני יודעת שזה היה רק מהלך מעוות לגרום לי להרגיש לא מספיק מושכת וכך שאשאר איתו (הוא לא נאה אך אהבתי את חוכמתו ואת האופק הרחב שלו). הדבר חזר איליו כבומרנג כי מאז שאחל לשכנע אותי שאני לא מושכת התקשיתי מאוד להנות מסקס למרות שסקס היה והינו ההנאה הכי גדולה שלי. וכשאני לא נהנת- אני לא עושה.
מה? תגיד לי אתה נורמלי? זכותי המלאה להיות אני והוא לא איתי בשביל החיצוניות שלי אלא בשביל הפנימיות כי זו אהבה אם במקרה לא היית בזה ואגב אתה ממש לא גבר אמיתי אלא ממש כמו בובה ללא רגשות
זה תלוי מה הציפיות שלך ממערכת יחסים. אם את רוצה מערכת שיטחית שלא מתקדמת, מישהו שיסתכל עלייך בעיניים מזוגגות ויחשוב שאת מושלמת וייתן לך גיבוי לשקוע ולא להשקיע בעצמך – אז זה לא הבחור בשבילך. אבל אם את מחפשת מערכת יחסים מאתגרת, שבתוכה את תתפתחי ותשתפרי ותצליחי להוציא מעצמך יותר- אז הוא מושלם בשבילך. אדם שלא מעיר זה לא אדם ש"אוהב אותך כמו שאת". זה אדם שמפחד מעימותים או שפשוט לא אכפת לו ממך מספיק.
נראה לי שהבעיה שלך היא נושא המשקל, שאת חושבת שזה משהו שצריך לשפר.
מה אם הוא היה מעיר לך שאת יותר מדי שאפתנית? ושעניין הקריירה תופס אצלך מקום גדול מדי והוא היה רוצה שתתפטרי ותהפכי להיות עקרת בית.
זה מערכת יחסים מאתגרת? זה שיפור שהיית מוכנה לעשות למענו?
איפה הגבול?
שירי'לה,
מחקתי שלוש הערות מאוד מעליבות, כי לא צריך להיות לא מנומסים, אבל..
תגידי, את לא שמת לב שכל ההערות "המועילות" של החבר היו בנוגע למראה חיצוני? משקל? בגדים? שיער? ניתוח אף? כאן לא מדובר במישהו שניסה להסביר לאשה שהוא אוהב שיש לה דפוסי התנהגות לא בריאים (התפרצויות זעם, עצלנות, חוסר יכולת לתקשר) שפוגעים בה ובהם – כאן מדובר במישהו שרצה לשנות את המראה של חברתו כדי שתתאים לאיזה אידאל שיש לו בראש. מה "יותר טוב" בבגדים יקרים? שיער בלונדיני? אף מנותח? הרי מראה זה עניין של טעם. כבודו פשוט רצה שהיא תראה יותר לטעמו – כי מראה של אשה זה (כנראה לדעתו) הדבר הכי חשוב בה.
הדבר היחיד שאולי ניתן לראות בו שמץ של דאגה – ושימי לב, הכותבת לא אמרה שהיתה לה בעיית משקל, אלא דברה על "5 קילו". כלומר על ההבדל בין עוד קצת ריפוד לקצת פחות ריפוד. זה לא משהו שמשפיע על בריאות – רק על היכולת של החבר להסתכל על הכותבת ולחשוב "כוסית"!!
ואם אני צריכה לנתח בשבילך למה זה בעייתי – אז כל התגובה הזו היא די בזבוז זמן…
את הכ שווה כשאת עצמך, וכל יום ביומו בו את מתבוננת במראה את רואה את זה ואת צריכה להאמין בכך כי מה שאת זה מה שאת צריכה להיות. לשום זכר אין זכות לשנות את מהותך – ואם מה שאת , לא מוצא חן בעיניו – אין הוא מתקרב לקרסולייך או שווה דמעה…
תמיד היי עצמך ותראי כמה את באמת מאושרת…
התוכן חביב אבל המאמר פשוט כתוב זוועה
מה נסגר איתך, עורכת? הפסקת לעבוד?
העזיבה לגמרי במקום
1.לפעמיים אנחנו חושבים שאם נראה יותר טוב יאהבו אותנו יותר, אבל זו הטעות, אנחנו צריכים להיות מי שאנחנו באמת עם פרופורציה לשנות דברים שלא מתאימים לנו ושהם לא אנחנו באמת
2.באהבה אמיתית יש קבלה הדדית והיא לא נמדדת על פי צבע השיער, או מספר הסנטימטרים של העקב.