לטל עירוני נמאס מההתבכיינות הזו שלנו ומאיך שאנחנו נראות. היא שולחת אותנו לעמוד מול המראה, להתפשט ולהנפיק מניות

את!

את! כן כן את! זו שיושבת לך ברגע זה מול המחשב ומחפשת איזה מאמר שיצחיק אותך, או שיגרום לך לבכות ולהרגיש שאת לא לבד ושיש עוד מלא בנות שמרגישות כמוך. את, שעמוק בתוך ליבך חושבת שאולי פה איזה גברבר רגיש ומשעשע יפתח איתך דיאלוג שיעבור לאי-מייל ומשם לקפה ומשם לדירתך. ואת. כן את. זו שנמצאת במערכת יחסים שמרימה ומרסקת אותך כל בוקר מחדש, אבל אף פעם לא מוצאת את הכוחות לקום וללכת, כי זה עדיף על להיות לבד. וגם את, שהיית כזו ילדה טובה, עשית כל מה שאמרו לך וכביכול זכית ב”קופה”; יש לך בעל מקסים, ילד מדהים, מקצוע מרשים אבל את מרגישה שאת נרקבת מבפנים ולא מבינה למה. אפילו את, הפמיניסטית הבולדוזרית שמזיזה הרים וגבעות, לא מתפשרת על עקרונות, עושה תארים על ימין ועל שמאל, לא נותנת לאיש לדרוך עליך. אני יודעת שגם את בלילה רק רוצה את המקום הזה שתוכלי להתפרק ולנוח בו ולבכות כמו ילדה בת שלוש.

יש לי משהו להגיד לכן. זה לא סרט, צאו מזה. לא נמאס לכן? תראו איך אנחנו נראות? מה זו ההתבכיינות הזו? ההוא עשה לי, הזה העליב אותי, הן יותר שוות ממני, גם אני רוצה כזה. מה זה כל המתכונים האלה? המדריך למוצצת, המדריך לזוגיות, המשחקים לחגים ושות’ בע”מ. אין חוקים, אין- צריך להיות ככה ולא אחרת. אתן לא בסרט, או סדרת טלוויזיה שכולן לבושות נורא יפה ועוד שנייה גבר הורס מגיע לסדר להן את החיים. גם אם תהיה לך את התסרוקת הכי מדהימה, הבית הכי מעוצב, הגוף הכי חטוב והג’וב הכי מגניב, זה לא מה שיביא את גבר חלומותייך, וגם אם הוא יגיע, זה לא אומר שהכל יסתדר פתאום. אין שום קטלוג שאפשר לבחור מתוכו את החיים שאת רוצה (בטח לא באיירץ יישרואל) וגם אם היה, לא תמיד זה מה שנראה. את יודעת מה אומרים- היזהרי במה שאת מאחלת לעצמך.

עשי לי טובה, תתנתקי רגע. תשכחי מהחיים המדהימים של השכנה שלך, מהדוגמנית בז’ורנאל, מהדודה הפולנייה שלך, מהבוס המעצבן שלך, אין עכשיו אף אחד בעולם חוץ ממך. לכי למראה ותתפשטי. כן, שמעת נכון, להוריד ה-כ-ל. תראי איזו יפה את. איזה טאייר חמוד יושב לך על האגן, איזו גבשושית מתוקה יש לך על האף, איזה חמוד התחת שלך כשאת מרעידה את הצלוליטיס, כמה יפים סימני המתיחה מהלידה של הבון-בון שלך. איזו צלקת סקסית יש לך על הרגל, איזה יופי בולטות לך העצמות בצוואר. למה? כי זו את, כי זה שלך. את לא נראית כאילו יצאת הרגע מהשער של “ווג”? למה שתרצי בכלל להראות כך? את-את וזה מה שעושה אותך לכזו מדהימה. לא כתוב בשום מקום איך את אמורה להראות ואת אמורה להראות בדיוק כמו שאת. תסתכלי לעצמך עמוק בעיניים ותראי איזה דברים מדהימים עשית בחיים שלך, איזה אנשים מקסימים נמצאים שם בשבילך, איזה דברים נפלאים את עושה בשביל אחרים, כמה שאת חכמה ומוכשרת. תגידי לי עכשיו, את לא הדבר הכי טוב שהומצא מאז הגלגל? נכון שאת עוד שנייה מנפיקה מניות? לא. אני לא רוצה לשמוע שוב את ההתבכיינות הזו: ההוא לא ראה את זה ולא רצה אותך, הבוס שלך מפספס את הפוטנציאל שלך, המדינה הלכה פייפן וכיו”ב. את יהלום יקירתי ואת נוצצת. מישהו פספס את זה? סימן שהמישהו הזה טיפש שמחפש אבני פלסטיק ורק הרווחת. הוא בלבל אותך לרגע, כי הוא “עשה נצנוצים” וחשבת לרגע שנתקלת בעוד יהלום אבל אם היית מקבלת את ההזדמנות לגרד אותו קצת, היית רואה שהוא שרוט- ככה זה זיופים. אבל את יפתי, את הדבר האמיתי, ויהלומים אמיתיים מוצאים בסוף את הדבר הזה שרק גורם להם להבריק עוד ועוד עם השנים. את רק צריכה להבין את זה והשאר יקרה לבד, בלי מתכונים. תפסיקי לבזבז זמן על פלסטיקים ותעשי מה שטוב לך ורק לך- כי את, את.

על הכותבת טל עירוני

ילידת 71'. סיימה לימודי אדריכלות ב"בצלאל" לפני שנתיים ומאז מכורה לירושלים. מודה כל יום על שסידרו לה אינתיפדה כדי שיהיה לה תרוץ לא לעבוד במקצוע ושיהיה זמן ליצור. פנטזיות: תערוכה אישית ב-Moma. מציאות: וירטואלית לחלוטין

תגובות

  1. צב מעבדה

    לא ברור לי, אם הבחורה המקסימה שעליה את מדברת תתנתק מהרשת איך היא תגיב למאמר שלך?
    ובכלל אם היא יהלום אז החברה הכי טובה שלה תהייה בחורה ולא בחור.
    בקיצור המאמר קצת בעייתי :o)

    צב מעבדה חוזר לשחות במבחנה

  2. קורנליוס

    אהמ.. לא השתכנעתי, סורי.

    • זה באמת מאמר יפה, אני רק מקווה שיהיו אנשים שירגישו את הכוונה שלו. לא צריך לנתח אותו או לחשוב יותר מדי. רק להרגיש.

  3. הילולה

    את צודקת לחלוטין.
    נמאס לי כבר מכל הבחורות האלה שכל היום בוכות על עוד קילו או פחות קילו, למרות שהן בחורות נאות, משכילות, בעלות משפחה, אסרטיביות …. הכל!

  4. צב מעבדה

    Title :Beautiful That Way
    Artist : Noa
    Album : Life Is Beautiful
    ———————-
    Smile
    Without the reason why
    Love
    As if you were a child
    Smile
    No matter what they tell you
    Don’t listen to a word they say
    ‘Cause life is beautiful that way
    Tears
    A tidal wave of tears
    Light that slowly disappears
    Wait before you close the curtain
    There’s still another game to play
    And life is beautiful that way
    ………………..
    Here the desire’s forever more
    I will always be as closed
    As you remember from before
    Now that you’re out and on your own
    Remember what is real
    Than what you dream is love alone
    Keep
    The laughter in your eyes
    Soon
    Your long awaited prize
    We’ll
    Forget about our sorrow
    And think about the brighter day
    ‘Cause life is beautiful that way
    There’s still another game to play
    And life is beautiful that way

    אוקיי, לא נכתב לעניין שעליו טל מדברת, אבל עדיין מתאים.

    • היי לצחי אשר בשבדיה הרחוקה,
      השיר נורא יפה ..(-: …טוב שלא חזרת למבחנות …
      ומזל שלא התנתקתי מהרשת
      אלא רק מדפוס החשיבה ((-:

      • צב מעבדה

        גם הלחן מאוד יפה, אם את לא מכירה, שווה לך לנסות לשם יד על הדיסק.
        אני אמסור לאחינועם ניני בפעם הבאה שנפגש שהשיר מצא חן בעינייך.

      • תודה צב… אנסה להשיג..
        נמאס ממראות זוועה והרס, לא אוהבת כתיבה נוטפת ארס,
        לכן השיר מצא חן בעיניי כל כך ופשוט היה בזמן ובמקום,
        גם אם לא נכתב בדיוק לעניין עליו טל מדברת.
        החיים יפים ואני מתה על כל דקה מהם.

  5. טל,
    כל הכבוד !!!!!!!!!!
    שולחת לך }{

  6. נשיקה לוכדית בדרך אלייך.

  7. Diamonds are girls’ best friends! And you my dear are one of a kind; it’s about time you realize that! And to hell with the rest of them…Way to go

  8. אני אהבתי!
    ובאמת באמת (ולא בציניות) אפילו קצת מעודד, או לפחות יעודד אותי לכמה שעות, עד שאשכח אותו.
    מחשבות יפות, הלואי הלואי שכולנו תמיד נאמין ככה בעצמנו, הלואי.

  9. חזיז ורעם

    אני כל כך כל כך שמח לראות שעברה לך הבאסה ושהתגברת והתפקחת
    כיפק היי לבייב פאואר.

    כשאת בוכה את לא יפה

    I will survive
    I’ll stay alive

    החיים קצרים ויפים.
    תהני מהם.

    יופי, ככה אני אוהב אותך.
    מואה

  10. הכל נכון ,ועם חיוך נצחי ,הכל יהיה מושלם.

  11. כן, כן, במאמר אחד פתרת את כל בעיות הבטחון העצמי של המין הנשי. איך לא הבנו כל השנים שהתרבות השטחית של הערצת דוגמניות מזיקה לנו? לא עוד! טל עירוני הראתה לנו את הטעות שבדרכנו. כולן מוזמנות מחר לטקס שריפת קייט מוס.

  12. נורא יפה כל הקלישאות האלו של “אין מתכונים” ו”הלאה החוקים”, מצד שני הייתי מצפה מהכתבת המוכשרת שתבין שגם “*..את רק צריכה להבין את זה, והשאר יקרה לבד..*” הוא לא פחות קלישאה. גם כן סוג של ‘מתכון לחיים מאושרים’.
    ורדה רזיאל, מאחוריך!

    • טל עירוני

      אני יכולה להבין את הבעייתיות לכאורה במשפט הזה אבל עם קצת פחות ציניות וקצת יותר ראש פתוח היית מבינה שזה לא מתכון או קלישאה אלא דבר כזה שקוראים לו -חופש בחירה. ברגע שאת לא ננעלת על איך הדברים אמורים להראות (וזה לא חייב להיות השער של ווג, זה יכול להיות גם סלון בgood housekeeping או כתבה ב”ממון”) בגלל שגורם חיצוני הכתיב לך אותם- ברגע שאת מבינה מי את ולמה זה בסדר, את יכולה לעשות את הבחירות שמתאימות לך, שום מתכון.
      אבל אם את מתעקשת לזלזל במי שאת ולהמשיך לתת לכל העולם לנהל לך את החיים, זו באמת בעיה שלך.

  13. סינדרלה

    המאמר סוחף ללא ספק! מסוג הניעורים האלו שצריך מדי פעם! וגם אם זה לא יפתרו כלום
    אולי לפחות לכמה שעות אני ארגיש טוב יותר וזה כבר שווה!

    באמת תודה…

    נשות העולם תתאחדנה!!!

  14. טל-כשאת אומרת את למה את מתכוונת?
    ורציתי לחדש לך משהו בטח ישמע לך מוזר אבל לא לכולם יש דודה פולניה

    • טל עירוני

      זה היה שד עדתי או ג’נדרי שיצא לו ברגע זה מהבקבוק? למי שעדיין לא שמע, לכולן יש דודות פולניות גם אם הן מרוקאיות או שוודיות.

  15. יופי חי!!!
    (רוני מחייכת בסיפוק…)

  16. עוד גבר

    מאמר עם, כנראה, כוונות חיוביות. אכן, בטחון עצמי הוא,
    לדעתי, מרכיב חשוב ביותר להגשמת מטרות ושאיפות בחיים
    ובכלל הרגשת סיפוק וכו’ (ואגב… לא רק לנשים – גם לגברים).
    מעבר ל”זריקת העידוד” הראשונית שהמאמר מספק, נשאלת
    השאלה כיצד _משמרים_ בטחון עצמי? כי אחרי יום/יומיים/
    שבוע/שבועיים אם לא השתנה משהו מהותי במציאות שלך
    יתכן שהדברים, מכוח “האנרציה”, יחזרו להיות כשהיו.
    אז, אולי, אפשר לשמור על הבטחון העצמי גם ע”י כך שנשתדל
    לבחור חברים/ות (ובוודאי בן/ת זוג) שמעודדים בנו את עצמנו
    ובאופן כללי: סביבה (אנושית ו/או פיסית) תומכת (השאלה,
    הפרקטית, כמובן, היא כיצד עושים זאת? (ובאיזו עלות?)
    אולי ע”י חיפוש, ניסוי, תהייה והסקת מסקנות “חכמה”?
    (שווה מאמר בנפרד)).

    תגובתה של “טרילי” בעניין הקלישאה, היתה, לדעתי, מאד במקומה.
    לדעתי, זה לא תמיד נכון לומר “אין חוקים”. לא כל “חוק” (או כלל/
    המלצה) הוא באמת כזה. זה עדיין לא אומר שאין כללים. לטעמי,
    בסביבה אנושית מורכבת, הכללים, ככל שהם יותר כלליים ופחות
    ניזונים מאינפורמציה מקיפה ופרטנית ופחות מבוססים על הבנה
    מדעית, כך סביר שימצאו/תמצאנה כאלה שהכללים לא מתאימים
    להם/ן.

    ולסיום הערה בזווית אישית בקשר למאמר, מבלי לנסות לדבר
    בשם “הגברים” אלא רק בשם עצמי: אותי אישית לא מעניין אם
    ביתה של מישהי שמעניינת אותי, מעוצב יותר או פחות (רק
    שיהיה נעים ויותר מסודר משלי… 🙂 או איזה ג’וב יש לה, שאר
    הדברים שהזכרת ובוודאי אישיותה, בהחלט כן (ואני משאר
    שאני לא בדעת יחיד… 🙂
    ולסיכום ה”סיום”, בהחלט מאמר מדרבן.

    • עוד גבר

      סליחה, טעות, צריך להיות “מש*~ע~*ר” ולא “משאר”…

      • אריאלה

        תקיון איות? ועכשיו נצטרך לסבול עוד תיקון? או שתסמוך עלינו שנדע שהייתה לך פליטת מקלדת?

        • צב מעבדה

          אריאלה, עשי לציבור הקוראים טובה, ותשאירי אותנו רק עם התגובות הענייניות שלך.

          התגובות הסתמיות שחוץ מעלבון לא מכילות שום מסר, יותר מאשר הן מעליבות את הנמען המזדמן, הן בונות לך דימוי של רווקה מרירה (או לזבית עם שפם).

          • אריאלה

            וגם לזבית עם שפם, מה עוד יש לי בחיי חוץ מאשר להגיב תגובות סתמיות?
            ושאני אבין, שירלי מינתה אותך למבקר התגובות?

          • עוד גבר

            Thanks “Tzav”, I owe you one… 🙂
            ולאריאלה: “תקיון” מתאים למשחק עם יון
            שנערך היום (_ת_וצאה _ק_… (ב) _יון_)

          • דונה פלור

            יש משהו במה שהיא אומרת, גם אם הסגנון שלה היה מעליב.
            זה בפירוש התנשאות וזלזול בקורא לכתוב עם כ”כ הרבה סימנים ויזואליים כדי שנבין למה התכוון המשורר, ולצרף תיקונים אחרי התגובות בלי לתת לנו את הקרדיט שנבין לבד מהי המילה הנכונה.
            יש כאן סגנון כתיבה של אדם מסויים, שבאופן קבוע מקבל מהרבה מגיבים תגובות רועמות.
            אז צריך לחשוב, הרי אני מניחה שזה לא אישי, כי אנו לא מכירים מעבר לאתר, וגם אם חלק מהתגובות נועדו לסגור חשבונות, הרי שקשה להאמין שכ-ו-ל-ם כאלה.
            חבל שאין כאן הסקת מסקנות אישית, שהרי אני מניחה ש”עוד גבר” כן מעוניין שיקראו את תגובותיו, אז למה צריך להפוך את זה למשימה קשה מידי?
            אני באופן אישי, אם הייתי מקבלת כ”כ הרבה הערות ממגיבים אחרים שמשהו מפריע להם, הייתי לוקחת זאת לתשומת לבי. עוד גבר בוחר שלא לעשות זאת, וחבל.
            אכן הוא צודק באומרו שגם להגיב נגד מישהו יש לעשות בעדינות, ואכן חלק מהתגובות שהוא מקבל יצאו קצת מפרופורציה, אבל בגדול יש משהו במה שמעירים לו שוב ושוב כמעט בכל מאמר.

            • עוד גבר

              הרי זה, כמעט, ברור ושקוף שחלק ניכר
              מ”כל-כך הרבה” התגובות הן של אותה אחת
              סוסונית ים/אנונימוס/מיכלי/דונה פלור
              תתבגרי – קצת

              • אריאלה

                הן לא מהאנשים האלה, ואני לא חושבת שהייתה אף לא פעם אחת שהוא הגיב וזה לא גרר הערות, מפי הרבה אנשים שאינם האנשים שציינת, בנוגע לסגנון הכתיבה. חלק מהתגובות אפילו לא מתלהמות, אלא סתם מנסות לגרום למה שהוא כותב להפוך לקריא.
                שוב, אם היו מעירים לך הערות מדויקות על פגמים קשים בכתיבה שלך, פגמים שגורמים לקורא לחושב שהכותב מחזיק ממנו רפה מוחין, לא היית מנסה לבדוק אולי אם כל מי שמעיר לך מעיר בדיוק על אותם דברים, יש בהערות שלו משהו? אני לא מכירה את עוד גבר, אין לי כלום נגדו או בעדו, חוץ מהעובדה שאני באמת מרגישה שהוא חושב שאני וכל הקוראים שלו אנשים מאוד לא אינטליגנטים, שצריך להאביס אותם בכפית, שלא יחמיצו איזושהי שנינות קלושה (ושנינות שצריך להסביר אותה, האם שנינות היא?)

              • תגיד,מי אתה חושב שאתה בכלל ומה המשמעות שלך בחיים שלי שאתה חושב שאני אגיב בכ”כ הרבה ניקים רק כדי לעצבן אותך? אנחנו לא מכירים בכלל ודיברנו רק כאן במאמר *אחד*, וגם שם לא רבנו או משהו, אז למה שאני בכלל אעשה דבר כזה?
                אולי אתה פשוט לא מסוגל להתמודד עם העובדה שכ”כ הרבה אנשים מעירים לך אז אתה מסיק מסקנות מטופשות שאין להן אחיזה במציאות. העיקר שאתה תצא בסדר.
                אין לי שום קשר עם דונה, מיכלי, סוסונית או האנשים שכתבת שם. אני מגיבה רק בשם תמר, ותאמין לי שלא איכפת לי ממך מספיק בשביל שאטרח לשנות את הניקים כל הזמן רק כדי לעצבן אותך.
                אולי אני גם אריאלה וארס פואטי בכלל, ולא ידעתי את זה.
                אז דחיתי אותך ולא עניתי לך לאימייל ששלחת לי, סו ואט?
                אז עכשיו אתה מכניס לי כאילו אני חייבת לך משהו – תתבגר אתה בעצמך.

                • גם לציין שזו פשוט חוצפה. לקחת רשימה של מגיבים שהעירו לך בהזדמנות זו או אחרת, ולחבר אותם כאילו הם אחד, וככה פשוט לגזול מהם דעות והשקפות שהם עמלו לכתוב אותן כאן.
                  ואם תנסה להיזכר גם, אולי זה יהיה קשה לך אבל בכל זאת, אני אפילו חיבבתי בזמנו את סגנון הכתיבה שלך. גם אם הוא לא מושלם יש בו הרבה הומור ותום.
                  כמובן שאחרי מה שכתבת כאן אני לא יכולה לחבב שום דבר שקשור אלייך, אז אני מצטרפת לאריאלה, דונה פלור ושאר הקוטלים.
                  אם אתה מגיב בצורה כזו לאחת היחידות באתר הזה שלא קיטרה על הכתיבה שלך (כי לדעתי כמעט כל הניקים המגיבים כאן, כבר העירו לך במאמר זה או אחר), אז באמת לא פלא שקשה לך למצוא בת זוג, אתה פשוט מתנשא, ניבזי ומשום מה חושב שאתה יודע הכל.
                  אז נחש מה: זאת לא אני וזאת לא אני!!! המון בנות מגיבות כאן קטלו אותך!!!
                  ועכשיו ירדתי לרמה שלך בסגנון, זה לא מוצא חן בעיני, אבל הייתי חייבת.

              • דונה פלור

                אח, הפאתטיות.
                עוד גבר מתוק שלי, גם אתה נראה טוב היום ומה שלומך? הכל בסדר?
                בא לך לשתף את הקוראים בעוד הגיג? נו תוציא, תוציא, אני יודעת שאתה מת לזה.
                אתה יודע, האשימו אותי בהרבה דברים בחיים, אבל בסכיזופרניה עוד לא.
                נו מתוק, תגיד משהו, אני כל כך רוצה שתגיד משהו…
                אתה כל כך חכם, וכל כך נבון, וכותב כל כך נפלא, אולי כדאי שתכתוב לנו מאמר.
                יש לך כל כך הרבה מה לומר, מתוק שלי, ואין לך למי אז בבקשה, תגיד משהו.
                אני מצטרפת לתמר – אתה פאתטי.

            • צב מעבדה

              היי דונה פלור,
              מסכים איתך לגבי סגנון הכתיבה שלו. גם אני חושב שיש מקום לשיפור. אבל רק לעיתים רחוקות אנחנו נתקלים בתגובה ארסית שמצליחה לשכנע את הנמען שהוא טועה. אם באמת כל כך חשוב לאריאלה לשפר את הכתיבה של ‘עוד גבר’ היא יכולה לשלוח לו דואל ידידותי לכתובת הפרטית שלו. אני בטוח שהתוצאות יהיו הרבה יותר טובות. הערה ארסית על גבי הרשת מטילה ספק בטוהר כוונותיה.

              זה מזכיר לי את המריבות שיש לי עם הבוס שלי על הדרך שבה הוא נותן לי הערות למאמר שאני כותב עכשיו (לא לבננות :o), אבל זה כבר נושא לשיחה אחרת.

              • אריאלה

                שום כוונות בנוגע לעוד גבר. ממש שום כוונות. כך שאל לך לחשוד בטוהר כוונותיה. אני לא מכירה אותו, מעבר לתגובות שלו באתר.
                ודווקא הערתי לו באופן מאוד ידידותי פעם אחת, מה שכמובן, לא הועיל. ההערות הארסיות (דווקא זו לא הייתה ארסית במיוחד, אני יכולה הרבה יותר מזה) באו אחרי עייפות גדולה, לי לא נוח לחשוב שבן השיח שלי חושב שאני אהבלה שלא מצליחה להבין כלום בגלל זה צריך להסביר לי כל פסיק ופסיק.

                • ערס פואטי

                  יש כאן קוראים קבועים שממש מנסים *לקרוא* מה שעוד גבר כותב כאן? עם כל הרצון הטוב, לי יש פטור מדברים כאלה.

                • הלכתי, חזרתי, וכאילו כלום לא קרה –
                  עדיין חצי מהתגובות עוסקות בהגיגיו, הדגשותיו וקוויו של “עוד גבר”.

                  שא ברכה, עוד גבר.
                  אם זו לא הצלחה, אז מה היא?

                  • אגמית

                    חחחחחח……

                    צודקת, בוטן יקרה, פשוט צודקת.

                  • עוד גבר

                    שלום בוטן,
                    סליחה שאני משיב לך (כי אני ממש לא רוצה
                    את “אור הזרקורים” אלי וגם אין לי עניין ל”גנוב”
                    לכותבת המאמר החיובי את ה”הצגה”… 🙂 אבל
                    ממש בקיצור: לפי תגובתך בקישור הבא:
                    http://bananot.com/articles/525#rem33400
                    יש סיכוי סביר למדי שקראת את “הגן האנוכיי” של דוקינס,
                    אז בשפת המושגים של הספר: אמנם אני לא מזלזל
                    בהצלחות במישור הממטי (של ממים, בפשט: מודעות)
                    אעדיף, בעתיד, הצלחות במישור הגנטי (של גנים,
                    בפשט: ילדים) עם בת-זוג מתאימה 🙂 ועוד הצלחות
                    במישורים אחרים… שיועילו גם לאחרים/ות.
                    בכל מקרה, בגלל שהלכת והבאת לי ברכה, אני חוזר
                    ומביא לך גם ברכה בחזרה. תודה.

                    • ואם כבר ערכת חיפוש יסודי, למה לא למצוא תגובה המתקשרת לנאמר?

                      בוטן –
                      דווקא בעד גנבת האור ממאמרים מסוג זה.

                      נ.ב.
                      הנה עוד תגובה – גזור ושמור, שלא יחסר.

                    • מיכלי

                      מצטערת לאכזב אותך “עוד גבר” יקר, אבל אני ממש לא קשורה לתמר קו נטוי סוסונית ים וכל המגילה שכתבת שם.
                      יש לי הרגשה שכתבת את כל זה רק כדי להסיט את תשומת הלב מהתגובות שקטלו אותך. אני צודקת?
                      בכל מקרה אני לא מתכוונת לענות לך באותו המטבע, למרות שיכולתי, אתה יודע.
                      כמו שכבר אמרתי לך במאמר אחר, אתה פשוט לא מעניין אותי, ושלא כמו “דונה פלור” זה גם לא מעצבן אותי אפילו טיפה. פשוט לא.
                      יום טוב שיהיה לך.

                    • מיכלי

                      פתאום שמתי לב שרשמתי את המייל במקום הלא נכון, אז אני מתקנת.

              • דונה פלור

                צב, אני מסכימה לחלוטין עם מה שאמרת, סגנון ארסי זה אף פעם לא טוב (אלא אם כן מישהו תוקף אותך ישירות, כמו שעוד גבר תקף אותי קצת למעלה מכאן, ואז הארס הכרחי).
                אבל אני בעצמי באחד המאמרים, לא זוכרת איפה בדיוק, הערתי בצורה מאד יפה, ואף אמרתי לו שאני כן מעוניינת לקרוא, רק שהוא הופך את הקריאה למשימה בלתי אפשרית.
                גם במאמר הזה, אני לא חושבת שהייתי ארסית, פשוט הסברתי לו ולך את מה שחשבתי שאריאלה התכוונה אליו, כי זה נראה שהוא פשוט לא מבין ולא קולט שהוא מייגע.
                אולי כדאי שהוא ישים את כל התגובות שלו בסוגריים, כי הן כל כך מיותרות.

                וכל התוהים- לא, אני לא תמר, השם של שתינו נגמר ברש, אבל אני לא היא.
                ותודה לך עוד גבר שאתה מאשים אותי בהתחזות כזאת, זה כל כל תורם לשמי הטוב.

    • טל עירוני

      לא אהבתי את הלינץ’ שעשו לך כאן למרות שגם אני לא תמיד משתגעת על התגובות שלך אבל אם נוותר על כל הקטנוניות ונתרכז לרגע בתגובה שלך, שהיתה באמת עניינית, אז יש כמה נקודות ששווה להתרכז בהן:
      אני מסכימה עם בניית סביבה תומכת, אבל, אם היסוד הבסיסי שלנו באמת חזק, זה לא ממש משנה. אני מדברת על תהליך פנימי שאדם עושה עם עצמו. אם היסודות יציבים, שום דבר לא יצליח לערער אותם. נכון שמדי פעם גורם חיצוני יכול להרעיד אותם קצת אבל אם הם שם, ההשפעה לא תחזיק לטווח רחוק.
      איך עושים את זה? זה אינדיבידואלי, כל אחד והדרך שלו, אין משהו שמתאים לכולם. אני יודעת מה עושה את זה בשבילי ואולי זה באמת דורש מאמר נפרד אבל כרגע אני נמנעת בכדי לא ליצור “מערכת חוקים” חדשה/קלישאתית.
      אל תיקח ללב את כל המבקרים המתחכמים כאן, רוב הסיכויים שבמציאות הלא וירטואלית אין להם בכלל אומץ להסתכל למישהו בעיניים.

      • ערס פואטי

        שהיו שם שני פסיקים ונקודה שלא היו נגועים בקלישאתיות. אבל אני לא סגור על זה. רוב הסיכויים שגם במציאות לא וירטואלית את מדברת ככה. את יודעת, זה אינדיבידואלי, כל אחד והדרך שלו, תהליך פנימי שהאדם עושה עם עצמו וכן הלאה.

        • טל עירוני

          תנחומי הכנים על כך שאתה צריך לחיות עם עצמך, מקווה בשבילך שאתה לא מסתכל יותר מדי במראה.

          • זו שידעה את הערס

            הו טל, מי יתן ותעברי את התהליך הפנימי האינדיבדואלי שיוביל אותך הישר לזרועות הערס, על הבטן או על הגב, כי כבושם הזה, לא בא.

          • ערס פואטי

            תגידי, גם כשאת מעליבה את צריכה להביא את זה בארומה של טיול שנתי, כיתה י”א? את הרי לא רוצה לנחם אותי, את לא יודעת איך אני מרגיש לחיות עם עצמי (מה נאמר ומה נדבר, “אינדיבידואלי”, יו קנואו), ואני בהחלט עגום לפעמים כשאני מסתכל במראה (פעם היו לי תלתלים עד הכתפיים, היום הם עליהן) אבל עדיין אוהב מאוד את הבנדיט המשתקף בהן.

            ולחדשות בהרחבה:

            נעזוב את התגובות של “עוד גבר”, שהן בלתי קריאות כמעט עד שלרוב אני מתעלם מהן. בעיני יש להן ולאופי הצגתן מימד מטריד ופולשני לא פחות מההתנגדויות שהוא מקבל. נעבור לקטעים קצרים ממה שכתבת, שהערך הסמנטי שלהם אפסי, שלא ברור אפילו מה הן התכוונו לייצג:

            *”אני מסכימה עם בניית סביבה תומכת,”*
            “אבל, אם היסוד הבסיסי שלנו באמת חזק, זה לא ממש משנה”.*

            תגידי, אם היסוד הבסיסי חזק (וואט דה פאק), אז הסביבה תומכת או נתמכת? ומה זאת אומרת ש”את מסכימה” עם זה?

            *”אני מדברת על תהליך פנימי שאדם עושה עם עצמו.”*

            זה בניגוד לתהליך פנימי שהאדם לא קשור אליו או לא מודע לו?

            *”אם היסודות יציבים, שום דבר לא יצליח לערער אותם.”*

            ואם החלב חמוץ, הוא מאוד לא טעים לשתיה. רוצה לומר – לאאאאא, מה רצית בדיוק לומר פה?

            *”זה אינדיבידואלי, כל אחד והדרך שלו, אין משהו שמתאים לכולם.”*
            שלוש פעמים אמרת דברים שדי קרובים זה לזה, בלי להגיע מהם לשום מסקנה, תובנה או רעיון שיהיה קצת מעניין. למרות ש, כמו שציינתי קודם, הפסיק אחרי “אינדיבידואלי” היה פחות נגוע בקלישאות מהיתר.

            והסיכום, ממש כמו “תנחומיך” מייבשי האגן, שנוגע באותו דיבור צדקני נוסח שיעור חברה:

            *”אל תיקח ללב את כל המבקרים המתחכמים כאן, רוב הסיכויים שבמציאות הלא וירטואלית אין להם בכלל אומץ להסתכל למישהו בעיניים. “*

            ברור. רוב הסיכויים. את יודעת. השמש שוקעת במערב, ולכן מי שלא מוכן לחושך שידליק מנורה, וכן הלאה. תנחומי הכנים גם כן.

            • ערס פואטי

              לשלוט בהדגשות של מילים, קווים התחתיים וכו’ – כנראה שנפלא מבינתי. רק “עוד גבר” יכול. אבל נזכרתי במה שהזכירו לי הטור שלך והתגובות הרגישויויויות שלך (עוד מעט תאיימי כמו נימי נים לענות תשובה שנונה. בעצם, אולי אתם מתאימים) ושל אחרות פה. להלן קטע מטור של פזית בניזרי (עלק. דנה ספקטור) מוואלה מלפני שנה ומשהו, אולי יותר. הוא מדבר עליך, טל, ועליכן, הבנות שנעלבות ממנו, ועל חלק מכותבות הטורים פה. שום דבר אישי, רק פחד וחוסר מחשבה לומר משהו שיש בו ערך, גם אם הוא לא אהוב.


              ידיד שלי, נקרא לו יגאל, יצא פעם עם זן האשה הנורא ביותר הידוע לאדם. היו”אל פ”כפכית. לא להיבהל. יו”אל פ”כפכית זה בסך הכל ראשי תיבות : “יש ויש אסור להכליל, פעם ככה, פעם ככה”. היואל פכפכית נקראת כך על שום תגובתה הקבועה לכל שאלה ששואלים אותה. תשאלו את היואל פכפכית שאלה כמו “מה דעתך על סקס אנאלי בערב הראשון?”, והיא מיד תסיט את הקארה הבלונדיני שלה מאוזן לאוזן ותצחקק: “יש ויש, אתה יודע, אסור להכליל. פעם ככה ופעם ככה, אהם”.

              כולנו מכירים את היואל פכפכית הישראלית. פגשנו בה באוניברסיטה, בצבא, בחוג לאשטנגה יוגה. היא בחורה מטופחת, העברית שלה רהוטה, דעותיה הפוליטיות תבוניות, אבל אמא טבע שכחה לצייד אותה בתכונה האחת ההופכת אשה לראוייה: מחשבה עצמאית. לא תמיד עונה היואל פכפכית את תשובת ה”יש ויש” המקורית. לפעמים היא מגוונת ב”שיואו, זה נורא אינדוודואלי”. לפעמים היא יורה גם איזה “זה נורא תלוי בבנאדם” ביישני. אבל על דבר אחד תמיד אפשר לסמוך – את היואל פכפכית תמצאו תמיד ליד בור המים של החברה הישראלית, יונקת כמו אנטילופה טיפשה מהדעות המעופשות שעומדות שם כבר שנים. יגאל ידידי, למשל, זרק את היואל פכפכית שלו אחרי שהעז לשאול אותה מה דעתה על האינתיפאדה בשטחים. הפכפכית שלו, נועה שמה, נעצה בו זוג עיניים קרועות ממסקרה, פלבלה קצת בריסיה המטופחים וענתה את התשובה הבאה: “שיואו, אתה יודע, מלחמה זה דבר נורא”.

              נכון שהיה עדיף להביא ציטוט מהמקורות ומהתלמוד, אבל זה מה יש ברשת. בניזרי. ויוא”ל פכפ”כיות. והכל נורא אינדיבידואלי. בואו נאהב את עצמנו, אנשים!!

            • עוד גבר

              ערס יקירי,
              רק יבדוק הקורא האובייקטיבי, מה אורך תגובתך
              כמה הדגשות? כמה סוגריים? כמה מרכאות?
              ואיזה אורך?… (להסתכל במראה אמרנו?)

            • בתור צופה מהצד אני חייבת לציין כמה דברים:
              1. אתה בהחלט יוצא מגדרך כדי להוכיח את הטענה שלך.
              2. יש דרך להגיד דברים. רמז: הדרך שלך קצת מרירה ומריחה כמו, המממ (ככה מהשרוול) תסכול.
              4. אמרה קלישאתית יכולה להיות גם נכונה (ראה סעיף 3).
              5. סבבה, הוכחת שיש לך אי.קיו סביר לגיל 40, עכשיו תוכיח שהאינטיליגנציה הרגשית שלך לא תקועה בגיל 12.
              6. אני ממליצה לך על מדיטציה או איזשהו קורס מודעות עצמית. אתה נראה לי מהאנשים שכמה שהם שונאים את זה, ככה הם ממש זקוקים לזה.
              7. כן, עד כדי כך אתה שקוף.

              • המאמר של פזית-דנה מזכיר לי עוד טיפוס: הפלל”כ. פלל”כ – פלצן ללא כיסוי.
                הפלל”כ ידוע גם בכינויו הלועזי wannabe, או במקרים מסויימים hasbeen. כמו היוא”ל פ”כפכית המצוייה, גם אותו ניתן להגיד כקלישאה של עצמו.

                אני יכולה לכתוב מאמר שלם על הפלל”כ, אבל בניגוד ליוא”ל פ”כפכית החביבה, שנראה שהיא לא הולכת לשום מקום בקרוב, הפלל”כ יצא מהאופנה בשנות התשעים, ובקרוב הוא עתיד להרמס כליל תחת גלגלי הניו אייג’. אז אין טעם להתאמץ.

              • ערס פואטי

                אני חייב לציין ש:
                א. מי שצופה מהצד אינו מגיב. מרגע שהגיב, כבר אינו צופה. האפולוגטיקה מיותרת.
                ב. אף אחד לא “חייב” אותך להגיב. למה, באמת, הרגשת חייבת? [1]
                ג. לזכות תגובתך ייזקפו, לכל הפחות, הנקודות הממוספרות בהן השתמשת.

                ולחדשות בהרחבה:

                1. אני ממש לא יוצא מגדרי. למעשה, אפילו לא מתקרב אליו בתגובות פה. רובן אמנם כוללות טיפהל’ה יותר מפליטת הקלישאה האחרונה שנשמעה בשיח-הבנות הקרוב למקום מגורי, אבל זו לא ממש השקעה, בינינו. אכן, חד-טיוטטיות הן תגובותי פה [2].

                2. “יש דרך להגיד דברים” ויש גם תקנות, אני מניח, שהכין המדפיס הממשלתי בוורשה. ההמשך – לא נכון, ובכל מקרה נטול רלוונטיות. רמז: לא אמרת כלום שיש בו ערך.

                3. לאן נעלם מס’ 3?

                4. נכון, אמרה קלישאתית יכולה להיות נכונה לא מעט פעמים. אבל השימוש בקלישאות בלבד (כמו שאת עשית בסעיף קטון זה, כמו שטל עשתה במאמר שלם) הוא, איך לומר, עניין קצת מייגע. וחסר תחכום. או ברק. או עניין. אפשר לקחת קלישאות ולעשות איתן הרבה דברים. להטילן כמות שהן ולחייך בסיפוק למראה היצירה – אופס, זה מפסיק להיות חינני בגיל מסויים.

                5. זו מחמאה, לא?

                6. אני נראה לך – סליחה, אנו מכירים? על מה בדיוק את מבססת את טביעת העין שלך ושולחת אותי לקורסים? בנושא מודעות עצמית – ראי סעיף 3.

                7. אה?

                הודעת ה”תוספת” שלך היא כל דבר חוץ ממרתקת או שנונה. את צריכה לנסות הרבה יותר כדי להצליח להעליב.

                —–

                [1] : רטורי
                [2] : אכן, הומאז’ למשורר

                • ערס פואטי
                  אתה טרחן, אתה מתיש, ואני עדיין חושבת שאתה זקוק לאיזשהו קורס של מודעות עצמית, עכשיו אפילו יותר.

                • אכן אתה מצויד בכשרון רטורי רב ויכולת אנליטית חדה. לא ברור לי למה אתה מכוון אותם למאמר קליל, שכל מטרתו לשמח לבב אנוש. הכתיבה שלך מקורית וחדה, אבל אלו לא שני הקריטוריונים היחידים למאמר מהנה. המאמר הזה אינו יצירה ספרותית מהמעלה הראשונה, אבל הוא גרם לי לחייך. יש דברים שנחמד לשמוע בפעם המאה.

            • פזיתוס

              יותר מארס פואטיקה, אתה מפגין כאן להיטות לנתח את האחר. בטוחתני ששתי היכולות הללו נסמכות זו על זו- שהכלים המרכזיים המשמשים אותך בהפלאת סביבתך הם בפשטות, השלכה והסקה. יש לך כוח, לפעמים נדמה לי שעוד לא בחרת מה לעשות איתו.
              אני מצידי נהנית לקרוא אותך. לפעמים לדמיין באיזה מצברוח היית כשהגבת, ומה עשוי היה לשנות אותו. אל תבהל לי, אתה לא היחיד שמקבל כזו תשומת לב. אוהבת אנשים, אני.
              היסודיות הזו, הלהט, הלואי היו מושקעים בלטיפות מרטיטות של גוף ונפש.
              נשיקה

          • דווקא החזקתי ממך עד התגובה האחרונה שלך,
            שהיתה מתלהמת, מגעילה ונמוכה בצורה שמעליבה רק אותך יקירתי.

            ממש לא יפה לך.
            (תסתכלי במראה, תראי שצדקתי)

      • עוד גבר

        תודה, תודה טל.
        שמחתי לקרא את תגובתך וגם, כאמור את מאמרך.
        ישר כוח.

  17. כל הזמן אנחנו מסתכלים במראה-
    לפני העבודה אנחנו מביטות במראה, בנהיגה מציצות במראה אחרי מבחן אמצע מסתכלות בשירותים ואף פעם לא עוצרות ורואות כמה יפות אנחנו, ככה בצורה הטיבעית.
    אבל עכשיו תעשו מה שטל אמרה לכן- תתפשטו ותתחילו להיתאהב….

    טל אני מבסוטה ממך.

  18. מקסים ונכון

    אהבתי:))))

  19. פרסיליה

    מעריצה אותך!
    ולו רק בגלל האומץ.
    בתור אחת שנראית טוב, ושומרת על זה בקנאות.
    עשית זאת!!!!
    fuck all

    • טל עירוני

      תגידי את קוראת מה שאת כותבת? מה הקשר לאיך שאת נראית ואם את שומרת על זה או לא?!
      את קראת בכלל את מה שאני כתבתי? לא מדובר פה בעידוד הזנחה עצמית-בוא נגדל שיערות פרא בכל מקום אפשרי ונשרוף חזיות! מדובר פה באהבה עצמית וחופש בחירה, די כבר לעשות בושות למין הנשי! יש בנו הרבה הרבה יותר מזה ובחורות כמוך מורידות לנו את ערך המניה.

      • טל עירוני

        ועכשיו לתגובה יותר רגועה:
        תחשבי למשל על אשה שחיה בקהילה שבה הנשים “נמדדות” על פי יכולתן להביא כמה שיותר ילדים לעולם. נניח והאשה הזו עקרה, דבר כואב מאד ללא ספק אבל, האם היא צריכה לפסול את עצמה כבן אדם בגלל זה? האם היא לא ראויה להערכה רק בגלל זה?
        לאשה הזו יש שתי אפשרויות- לשנוא את עצמה ולרדת לשפל המדרגה או לקבל את העובדה הכואבת כי “זה מה יש” ולחיות עם זה ולהבין שאלה דברים שאינם בשליטתה אבל היא בכל זאת אשה מדהימה והיא יכולה למצוא דרכים לאהוב את עצמה ולהנות מהחיים- לא משנה מה הסביבה משדרת לה.
        יותר ברור עכשיו?

        • קריסטל

          או קיי,
          אבל יכול להיות, שאותה עקרה תעבור (במידה והיא יכולה) לחברה אחרת, בה נשים נמדדות ע”פ חוש ההומור שלהן, למשל, ואותה עקרה היא ג’רי סיינפלד רק עם ואגינה, ובאותה חברה היא תהייה מלכה!
          עדיף בשבילה, לא?
          כמובן שמילות עידוד כאלה או אחרות גורמות להרגיש יותר טוב (וגם לי המאמר העלה חיוך על השפתיים ושיפר לי את מצב הרוח, בעיקר בגלל ששמחתי שיש עוד אנשים שחושבים כמוני), אבל בחברה הישראלית, או, בוא נגיד, במקומות שהם לא מצפה רמון ודומיו (שבו אנשים רק צריכים לנשום ולעשות יוגה על הבוקר ומיד אוהבים אותם כולם) אנחנו מודדים הכל!
          אנחנו מודדים את עצמנו, מודדים את הסובבים אותנו, המשתנה במשוואה הזו הוא רק עם מי אנחנו יותר מחמירים: עם עצמנו או עם הסביבה.
          והלוואי שזה ישתנה (ואני בן אדם ביקורתי), אבל אני סקפטית מאוד.

      • אקס-צילי משועממת

        סליחה, מיס עירוני, אפשר לצאת רגע? קוראים לי לתורנות גירים.

  20. מסתבר שהייתי צריכה לקרוא מילים כאלה הבוקר, דמעתי. תודה.

  21. אהבתי את הקטע עם הגבר שלא תורם כלום זה נכון וזה קורה כי אין משהו אחר ! באשר לכל השאר צריך מלכתחילה להירגע עם כל השאיפות כי זה מה שהורג אותנו את צודקת טל ברוב הדברים אבל כפי שמישהו ציין פה כבר אין דרך ברורה לשמר זאת ומאוד קשה להגיד את זה דווקא כשאת נפגעת בדיוק מהסתמי הזה או ההוא.
    תמשיכי כך את בכיוון יפה

  22. הבלונדינית הסודית

    נכון שרחמים עצמיים עוד לא עזרו לאף אחד. זה לא יעיל ומאד לא אטרקטיבי. זה לא פותר שום בעיה ובמקרה הגרוע יותר, מחמיר את המצב.
    אבל!
    להסתכל בראי?
    זו העצה שלך?
    ועוד בערום?
    הבטן שתפחה לממדי חודש שישי, הצלוליטיס שמתפשט על כל חלקה טובה כאילו אין מחר, השערות שהתעצלתי למרוט וסימני המתיחה המדאיגים – אפילו לא הייתי בכלל בהריון! – כל אלו לא גורמים לי להרגיש טוב עם עצמי. ואף אחד לא יצליח לשכנע אותי לחבב אותם. ממש ממש לא. רעיונות אחרים יתקבלו בברכה.

    • הי לך
      הדבר היחידי שינחם את מצבך העכשוי תיהיה אולי הידיעה
      שזה יהיה גרוע הרבה יותר בחודש התשיעי.
      אבל אל דאגה
      אז נישארו לך עוד 3 חודשים של אי הסתכלות מאסיבית במראה
      (או שאולי הסתכלות סלקטיבית)
      אז מה
      קטן עליך!
      אפשר תמיד להתיחס אל המצב כעליה לצורך ירידה.
      ואחרי זה יש ילד נהדר (או שמה ילדה)
      ואחרי שהכול חוזר לאט למקום
      יש אפילו סיכוי שתתכווצי למימדים שלא הכרת מעולם (וזה ממש קורה לחלקינו)
      ותיהי מושכת הרבה יותר מאשר המחוצ’קנת שהיית בגיל 16 (וזה ממש לא אישי)
      אז חזקי ואימצי יקירתי
      וכמו שהסבתות אומרות
      בסוף הכול לטובה
      לידה קלה
      ושיהיה במזל
      (ואולי גם שלום)
      🙂

  23. אלמוני

    לטלי ולכל הבנות
    הכתבה מעודדת לפאסיביות וללוזריות.
    אם הבוס לא רו

    זה לא סרט הוליוודי אומנם אבל זה הסרט שלך ואת צריכה לשאוף שהוא יהיה הכי מהמם.

    • טל עירוני

      למי בדיוק אתה קורא טלי?! אני בניגוד אליך לא מסתתרת מאחורי שם בדוי אז נא לא להשחית לי אותו!
      ולגבי התגובה האינפנטילית-
      p-l-e-a-s-e

  24. טל, כל הכבוד!
    כן, ברור ש”בלי חוקים” ו”תאהבי את עצמך” זה קלישאות, וברור שהרבה יותר קל לכתוב (או לקרוא) את הטקסט שלך מאשר ליישם אותו;
    אבל הרבה קלישאות הן כאלה, רק מפני שהן כבר נאמרו, ולא מפני שהן לא צודקות. ובמקרה של הקלישאות הספציפיות הללו, אין ספק שהן צודקות, ואין ספק גם שהן לא נאמרו מספיק: אם הן היו נאמרות מספיק, אולי יותר נשים היו “מפנימות” (סליחה, אני שונאת את המילה הזו) אותן, ואז היה קל יותר ליישמן.
    הבעיה היא שלרוב הן מופיעות במסגרת כלמיני תורות עידן חדש מייגעות, ולכן הן אוטומטית מעוררות קוצר רוח. אך בטקסט שלך לא מצאתי שום דבר מופרך או מייגע: רק הגיון פשוט, אופטימיות ורצון לעשות לאחרות טוב על הנשמה.
    ובעניין “עוד גבר” – יכול להיות שהוא לא מזלזל באינטליגנציה של אף אחת, והוא מתקן את עצמו פשוט כי הוא מתבייש שיחשבו שהוא כותב עם שגיאות? אני לא מכירה אותו כדי לקבוע, אבל זו נראית לי אפשרות, ובמקרה כזה אין ממה להעלב.

    • עוד גבר

      ל-“נעה”,
      את לא באמת חושבת שזה משנה עד כמה אני מתקן
      עצמי או לא, משתמש בסימן כזה או אחר או לא,
      מקצר או לא? וכד’ (לרוב הדברים האלה יש לי
      דוגמאות נגדיות ובגלל הרצון שלי לקצר, לא אפרטן).
      לטעמי זהו הטפל ולא העיקר ואסביר:
      כשמישהו/י מחפש/ת, כמעט כל הזדמנות אפשרית
      כדי להקניט/להעליב/להציק לך (אני מבדיל מהערות
      ברוח הומוריסטית) זה בכלל לא חשוב מה ואיך תכתוב.
      כמעט אצל כל אחד/ת אפשר למצוא נקודות טעונות
      שיפור ולי אישית אין בעיה עם ביקורת קונסטרוקטיבית.
      ואגב, גם כאשר היא “כזו”, אין לי, בהכרח, מחויבות
      לקבל אותה ואני רשאי לחשוב שהיא לא כזו.
      (לא טרחתי, אפילו, לקרא את התגובות האחרונות כאן
      שאני מניח שהן עוינות, לא ענייניות ולא סימפטיות
      ודילגתי לשלך) כבר הבעתי דעתי בהזדמנויות אחרות
      בעניין הסיגנון, הלעיתים, מאד לא סימפטי ולעיתים
      מתריס ששורר, ב_חלק_ מהתגובות כאן.

      זהו, אולי, המקום להסביר נקודה כללית,
      ההבדל בין “ליצור” לבין “לקלקל”:
      ” ‘ליצור’ זה יותר קשה מ’לקלקל’ ” מסיבה פשוטה: ליצור
      דורש סדר (ויש מעט צורות של סדר) ולקלקל הרבה
      יותר קל (יש הרבה יותר צורות של אי-סדר), דוגמא
      “קלאסית”: מגדל קלפים. בדומה, להביע רעיון/דעה
      מקורי/ת יותר קשה מלחפש נקודות טורפה לא ענייניות בו.
      חבל, לדעתי, שכמעט רק ” _צ_דיק אחד _ב_’סדום’ ”
      (הלא הוא: “_צב_ מעבדה”, בעצם לא “סדום”, שוודיה 🙂
      מצא לנכון לצאת ל”הגנתי”…
      בעיני זה מעיד משהו על דו-פרצופיות וחבל שזה כך.
      מ.ש.ל.

      • אקס-צילי משועממת

        בטח, בטח שזה לא משנה, נשמה, כמה סימני פיסוק אתה שם פה או שם, ולפי איזה קוד אתה בוחר אשליות אופטיות לכל הודעה. מה שכן משנה הוא ההשלכה של העיקרון הזה על החיים האמיתיים, ואני אסביר. נאמר שאני ואתה יוצאים (נאמר! נאמר!), נאמר שאני רואה שאתה קושר בנדנה על המצח ורוצה לצאת ככה לרחוב. נאמר שזה לא הולם לך את הקלסתר. אני מעירה – הופ, אתה אומר לי שזו לא ביקורת קונסטרוקטיבית ואין מצב שתוריד את הבנדנה 🙁 ואני, מה אני יעשה, בסך הכל רציתי לסייע.

        שלא לדבר רחמנא ליצלן על מה שעושים במיטה וכולי, שאז אם אני אגיד לך שלא נוח לי ככה או לא נוח לי ככה, או שאני רוצה שתפעיל עלי סנקציה מסוימת, הלך עלי לגמרי. מבין? ככה שזה יקדם אותך לא רק בתחביר אלא גם עם בנות.

      • דונה פלור

        אני לא סימפטית?? מה כ”כ לא סימפטי בבקשה שלי אלייך במאמר הזה, ואולי בעוד אחד או שניים נוספים, שתנסה להפוך את התגובות שלך ליותר קריאות. זה הקנטה? זו העלבה?
        ומה בדיוק עשיתי אני לך שהאשמת אותי בהתחזות כזאת ובכתיבת תגובות תחת הניק “תמר”.
        זה לא מתלהם? זה לא עויין? זה לא מעליב?
        אפשר לשאול אותך שאלה, אם חשבת שאני ותמר זו אותה המגיבה, למה בכלל טרחת לענות בכזו שמחה וסימפטיות לתגובות שלי?
        אם תרצה הוכחות, אני אצרף בתגובה הבאה את התגובות שלך אליי ממאמר אחר, שהיו נטולות רוע והאשמות, והיו סימפטיות מאד.
        הרי זה ברור כשמש למי שקורא שהיה כאן משהו מעבר לאתר הזה, אז אם אנחנו אותה אחת, למה בכלל הגבת לתגובות שלי?

        • לא היה כאן שום דבר מעבר לאתר. אני פשוט הסברתי שהוא תקף אותי כי פעם, מזמן, לדעתי לפני לפחות חצי שנה, התנהלה ביננו שיחה באחד המאמרים. השיחה התארכה לה, ואיתה התקצרה סבלנות הקוראים, אז הוא העלה רעיון שנמשיך אותה באימייל.
          שלחתי הודעה אחת, והוא ענה לי. מההודעה השנייה שלו התעלמתי מסיבות שאני לא מעוניינת לפרט באתר הזה, לשם השמירה הבסיסית על כבודו של עוד גבר ומחוסר עניין לציבור.
          הוא יודע למה לא עניתי ואני יודעת, ומאז הוא כנראה קצת כועס, ולכן לדעתי הוא האשים אותי במה שהוא כתב כאן למעלה.
          לא ברור לי למה הוא חושב שאני כועסת עליו או מציקה לו, לא עשיתי לו דבר.
          למה שאעשה לו משהו בכלל? ולמה שאציק לו? בגלל ש*אני* לא עניתי לו לאימייל?
          נשמע לך הגיוני? לי לא.
          אם כבר, הוא זה שצריך להפגע או לכעוס עלי שלא עניתי, ולא להיפך.
          אז זהו, אם את מישהו זה מעניין בכלל, זה מה שהיה.
          אולי הייתי צריכה לענות לו בזמנו ולפרט בנימוס למה אני לא מעוניינת, אבל זה היה נראה לי מיותר כי לא נפגשנו מעולם. חוץ מזמ לדעתי הוא יודע.
          אז שיהיה לך רק טוב עוד גבר, די עם הילדותיות והנקמנות שלא הולמת את הגיל הכורנולוגי.

          • דונה פלור

            לא אותי את צריכה לשכנע, אני הרי הראשונה שיודעת שאנחנו לא אותה האחת.
            ובאמת באמת שמחה בשבילך לגלות שלא היה שום דבר מלבד אי-מיילים בודדים.
            את יודעת, אם הוא נראה כמו שהוא כותב, זה בטח לא מציאה גדולה!

            • לשכנע אפילו אותי, שאתן אכן אותה אחת.
              לאט אך בעקביות, תוך כדי נסיונות נואשים להציל את שמך הטוב ולצאת כשידך על העליונה, נפלת במילים של עצמך.
              אוקיי, אוקיי, אז את זו שגמרת איתו – ולא להיפך.
              הוא משך לך בצמות, את לא נתת לו בסביבון, הוא אמר משהו, את לא התקשרת אליו יותר. יופי.
              למי אכפת?
              יש לכם כתובות אישיות, תחסכו מאיתנו.

          • עוד גבר

            תסלחי לי תמר,
            אבל אין לי שמץ של מושג למה לא ענית למכתב
            השני שלי ולמען האמת זה ממש לא חשוב וגם
            לא העסיק/מעסיק אותי מעבר לזה שזה נקטע
            בצורה פתאומית וזה נראה לי בזמנו קצת מוזר.
            זו זכותך לא לענות.
            ואני לא כועס בגלל זה על ההודעות של “תמר”
            (להבדיל מהודעות בשמות כינוי מסוימים אחרים).
            זה שאת כותבת ש”אני יודע” זו הנחה שאין לי
            שום בסיס. אם את רוצה לגלות לי את יכולה לכתוב
            לאי-מייל שלי ואם לא אז לא.

            • יפה שהחלטת להגיב אליי, כי בפירוש רציתי לשמוע מאין המסקנה הנחרצת שאני מגיבה בשמות אחרים. היות ולא ענית לי למעלה, אני אנצל את ההזדמנות הזו ששנינו רגועים.
              איזה סיבה הגיונית יכולה להיות לי לעשות דבר כזה ולתקוף אותך תחת שמות אחרים?
              האם בשל העובדה שהחלטתי להפסיק את ההתקשרות ביננו מעבר לאתר?
              כי אני זו שניתקתי את הקשר, אז למה שאכעס עלייך או אציק לך?
              אני בפירוש לא הייתי חושפת גם את עניין האימיילים, אבל מה לעשות, שתוקפים אותי ומאשימים אותי בהאשמות כאלה אני נוטה להחזיר. ורציתי שכולם יידעו את האמת, ואת העובדה שאם כבר מישהו נפגע ממישהו אחר , זו לא אני.
              בקיצור, לא הבנתי מהיכן לקחת את הרעיון האווילי שאני מגיבה גם כדונה או סוסונית, או לא יודעת מי, ולא בניק הקבוע שלי?
              האם עליי להתבייש במשהו שאני כותבת? ולמה בכלל שאתקוף אותך, הרי לא עשית לי דבר?

      • חחחחחטפו!

        עכשיו תנסה להסביר למה מבחינה סגנונית היית צריך להדגיש בקו מתחת ל-צ, למה אתה מקפיד כל פעם שיש פניה למען אותה גם לזכר וגם לנקבה למרות שהעברית לא דורשת את זה, למה שמת את “להגנתי” במרכאות.
        הנה, כמעט יצאה לך תגובה עניינית וקריאה, אבל בסוף לא יכלת להתאפק. זה בדיוק מה שמקלקל ועל זה בדיוק מעירים לך. מבחינה לשונית, תחבירית וסגנונית התוספות האלה רק גורעות. אני בטוחה שאתה מכיר את האמרה “כל המוסיף גורע” (פה המרכאות במקום כי הן ציטוט), וזה בדיוק מה שאתה עושה.

  25. לכותבת- כה לחי! כל מילה חצובה בסלע.

  26. גלי היחידה1

    בחיי לרגע כמעט האמנתי שפנית אליי.
    יש בזה משהו, כן..דברייך אכן נעמו לי.
    אך השאלה עד כמה אני אהיה מוכנה להאמין בעצמי.
    ושם נמצאות רוב בעיותינו.
    האמונה בעצמינו.
    חג אורים שמח
    גלי

  27. פרסיליה

    קודם כל סליחה על האיחור בתגובה….אבל לידיעתך, ואני לא מאשימה אותך, כי כנראה קשה היה להבין את זה מתוך מה שכתבתי.
    זה שהוספתי, ובכוונה “בתור אחת שנראית טוב ושומרת על זה בקנאות” זה לאו דווקא במובן החיובי של הדבר, אלא כמה חבל שזו צריכה להיות אובססיה, ושכל העניין הזה שלאהוב את עצמך כמו שאת גם אם את לא נראית כמו מליון דולר עלה יותר ממליון פעמים בראשי – רק שהאובססיה היתה חזקה יותר. ולכן הייתי חייבת לציין את עניין ההערצה למה שסוף – סוף באמת צריכה להיות הדרך – איך לראות את הדברים נכון (ולהצליח ליישם אותם גם).
    ולכן, יקירתי, אתעלם מהנימה המעליבה שבתגובתך הראשונה, כי כנראה יש לי חלק בזה מאחר שלא הסברתי את עצמי היטב.

  28. ה-שול-ה

    now your talking

    נפלא
    כתוב כמו שיר
    ממש פואטי

  29. טל
    כמה דברים- לעמוד מול הראי ולהגיד אני נהדרת זה אולי אחלה,
    אבל ללוש את האגו כך סתם לדעתי זו פריביליגיה של כאלו שהשיגו משהו בחייהם,
    מניסיוני צריך להתאמץ להשקיע.
    רק ככה נגשים את החלומות שלנו, ולא בכך שנהיה מרוצות מעצמנו.
    אם הבוס מפספס – צריך להראות לו. אם הבחורים לא רואים- צריך להראות להם.
    אם נחייה בבועה נתעורר יום אחד – אל הכלום . (שאמא ואבא אמרו לנו שאנחנו מהממות
    ושניים וחצי אנשים יודעים את זה) הבועה תתנפץ לנו בפנים.
    המאמר שלך – ברור לי לגמרי נכתב ממקום של טוב של עידוד – אבל הוא ממש מקומם כי הוא מדרבן לחוסר עשייה ללוזריות (“זה מה יש”).
    על עצמי אני יודעת – כל מה שהשגתי היה במאמץ-באש שבערה מבפנים להצליח להתקדם לשאוף להיות הכי מצוינת.
    לאהוב את עצמך זה חשוב- אבל במידה- מידה שתספיק לתת לך כח לשנות אם רע.
    בשביל שנתעורר מתישהו נאהב את מה שאנחנו רואות. (ואת מי שאיתנו)

    • ה-שול-ה

      זה תנאי מקדים לכל עשיה.
      ולו ברמת – אני מסוגלת, אני מספיק טובה לבצע
      יכול להיות שאת נמצאת בפוזיציה הנפלאה שבה את כבר יודעת מה את שווה ולכן את בהיכון להראות ולהוכיח לכל העולם, אבל רבות וטובות לא מודעות ליכולות של עצמן, רבות וטובות משקיעות משקל רב בשיפור המראה החיצוני ובטוחות שבו כל תקוותיהן, רבות וטובות מדכאות את האגו הפנימי בגלל חוסר התאמה לאידיאל.
      כל זה פסול בעיני: הרדיפה אחר המשקל, התספורת הנכונה, מבנה הגוף הנכון – המושלם
      הרי בסופו של דבר, הישגים נרכשים באמצעות תכונות אחרות: שאפתנות, בערה פנימית, יחסי אנוש (בטח יש עוד)
      הלקאה עצמית בוודאי שאינה עוזרת פה
      דימוי עצמי שתלוי בסביבה, גם הוא אינו מסייע
      וזאת מהות הרשימה (למיטב הבנתי) את עצמך, ראי – את טובה ויפה ומסוגלת להכל
      אגו ממוקד הוא תנאי מקדים, מפה והלאה, חובת ההוכחה עליך

  30. טל
    מחכה לשמוע ממך.

    • טל עירוני

      נטע, אין לי שמץ של מושג איך יכול להשתמע מהמאמר הזה שהוא מדרבן לחוסר עשייה וללוזריות. יש לי הרגשה שהמון אנשים פה מבקרים סתם לשם ביקורת. משום מה את בוחרת להתעלם מהמשפט “תסתכלי איזה דברים מדהימים עשית בחיים שלך, איזה אנשים מקסימים נמצאים שם בשבילך, איזה דברים נפלאים את עושה בשביל אחרים, כמה שאת חכמה ומוכשרת”.
      הרעיון הוא לא להתבכיין על מה שאין לך אלא להבין אם זה בכלל מה שאת רוצה ורק כשתביני מה את רוצה תוכלי להזיז אפילו הרים. אם רק תרצי, בתנאי שזה מה שבאמת מתאים לך, ולהנות ממה שיש לך ולקחת את זה למרחקים הכי מדהימים שיש.
      לגבי לישת האגו, מצטערת-לא זה העניין. מדובר בנשיות, בכח נשי ובזהות נשית.
      המאמר הזה נכתב לנשים בלבד. אמנם התבקשתי להוסיף קטע לגברים אך סרבתי כי לדעתי הזהות הגברית מגובשת לה מזה אלפי שנים.
      מחקרים כבר הוכיחו שאם יתנו לגבר ואשה לבצע פעולה כלשהי ושניהם יבצעו אותה בצורה זהה, בסופו של דבר הגבר יהיה משוכנע שהוא עשה את העבודה הטובה ביותר ואפילו מעבר לכך ואילו האשה תהיה תמיד משוכנעת שהיא יכלה אולי יותר טוב ושיצא לה לא משהו.
      למה? כי נשים דוכאו במשך אלפי שנים לחשוב שהן לא מספיק טובות, שהן לא שוות, שכל תפקידן הוא לרצות את הגבר ועם כל הכבוד למהפכה הפמיניסטית- אנחנו עדיין רחוקות משם שנות אור.
      אולם לדעתי (ולדעת עוד כמה בודדות וחכמות ממני), יש בנו גם סוג אחר של משקעים, מהעבר היותר פרימיטיבי שלנו. מהתקופה שנשים היו מנהיגות השבט, האלילות, אלו שניהלו את החיים בצורת חשיבה נשית, ע”י אינסטינקטים, ע”י יצרים, ע”י אחדות וכח נשי, ע”י העברת המסורת מאם לבת, ע”י סיפורים בעלי מוסר השכל ויכולת ניתוח פסיכולוגית שמדהימה את גדולי האנליטיקנים המערביים גם היום ועוד ועוד דברים נפלאים.
      וזה עדיין שם, אני משוכנעת, רק צריך לדוג את הרגשות הללו.
      אני יודעת שזה נשמע כמו הוקוס פוקוס-ממבו ג’מבו רוחני שמתאים יותר לבוגרי סדנאות אושו למיניהם, אין לי מושג- לא הייתי ולא חויתי.
      אני רק יודעת שקשה לי להיות אשה, בייחוד במדינה כמו שלנו שנושא הבטחון הוא קודש הקודשים וכתוצאה מכך כמעט בכל מקום הגישה היא מיליטריסטית ושוביניסטית. תראי רק את התגובות של הגברים כאן- חודרים באגרסיביות פאלית לטריטוריה שהם מוזמנים אליה כאורחים ומנסים לכבוש כל פינה (ואני מתביישת לומר שמדי פעם אני עונה להם באותה שפה ועושה עוול לעצמי ולבנות מיני). הרי למאמר הזה קוראים “את!”
      לא ממש מעניין אותי לשם דיון זה איזה גבר אוהב איזה סוג של נשים ואם יש לו או אין לו בטחון עצמי. אותי מטריד למה נשים לא אוהבות את עצמן.
      יש לנו הרבה עבודה ואנחנו משום מה נכנעות יותר מדי. תסתכלי למשל על קהילת הגייז, כמה הם נלחמו ונלחמים ולא מרפים, כדי לשמור על הזהות שלהם. המצב רחוק מלהיות מושלם אבל כיום “הומו” נחשב לקללה הרבה פחות נוראית מ”פמיניסטית”.
      הרי בשניה שאני אחשוף את הפמיניסטית שבי, יקפוץ פה איזה גברבר ויגיד שאני לסבית עם שפם.
      לגבי עבודה קשה, את ממש לא צריכה להסביר לי. אני הבן אדם האחרון שקיבל משהו בקלות או כמובן מאליו אבל, ההצלחות שהגעתי אליהן- והן היו באמת במאמץ עצום, הגעתי אליהן רק מתוך עבודה מבפנים, מהחומרים שלי.
      הכישלונות שלי, כולם נבעו מעשיה לצורך ריצוי הסביבה ונסיון להיות מישהי שאני לא.
      יכול להיות שאני פשוט גרועה בלשקר לעצמי ואני לא יכולה להיות מישהי אחרת בניגוד לנשים אחרות. אבל אני יודעת שיש הרבה מאד נשים שנקרעות מבפנים כי הן מרגישות שהן חיות חיים של מישהי אחרת- המאמר הזה נועד להן ואם את לא מזדהה אז לא, זה הכל.

      • ערס פואטי

        שאני פחות אורח כאן ממך, נשמה.

        לגבי תיאוריית האשה-אלילה, רצות עם זאבים ויתר הדברים אני אוותר על התגובה, גם כי מאוחר וגם כי קשה לראות דיון ענייני מתפתח בנושאים כה מרתקים כשנאלצים להצמד לקלישאות ולעובדה שהכותבת היא, ובכן, כה מיוחדג’ת (“בניגוד לנשים אחרות”, שם, שם).

      • i have tears in my eyes

      • כל זמן שהסתפקת בתבונות קלישאתיות משהו לשיפור חיינו, ניחא. אבל מכאן ועד ניסיון לבנות תאוריות על “הנשים שדוכאו אלפי שנה” – נו באמת.

      • צב מעבדה

        אם אני זוכר נכון, אז זה היה ניטשה שאמר משהו כמו:
        ‘גורלו של אדם – אופיו’. מכאן צאי ולמדי שכדי לשנות את מהלך חיו של אדם את צריכה לשנות את אופיו.

        אופי הוא דבר דינמי, ובמידת לא מעטה אנחנו משתנים עם מהלך חיינו. שאלה טובה היא האם מאמר אחד חביב בבננות הוא מתכון יעיל המסוגל לחולל כזה שינוי עמוק ומהותי לכיוון שאנחנו רוצים? כמו שאני רואה, את עוקבת אחר הצעותיו של אחד מהוגי הדעות הדגולים של ילדותנו – פיסטוק מהבית של דודלי שאמר ‘לא יודעים? מנסים!’ ויפה שעה אחת קודם.

        אני מקווה שהמאמר שלך הצליח להתניע או לשמן את תהליך השינוי אצל אחד הקוראים. אם אכן הצלחת, תרמת המון.

        צב מעבדה חוזר למבחנות.

  31. טל
    קודם כל תודה על המאמץ..על התגובה
    1. לדעתי…לשנייה אסור להסתכל לאחורה ולהגיד “איזה דברים מדהימים עשיתי…” כי הדברים המדהימים באמת והמרגשים באמת הם אלו שעוד לא עשיתי.
    2. יש המון נשות קרירה שפתאום מחליטות שמתאים להן לשבת בבית ולגדל את הילדים,
    נמאס להן להוכיח לכל העולם איזה אלופות הן. (וזו הבחירה החופשית, שצריכה להגיע ממקום של בגרות)
    3. חוץ מזה אין לי וויכוח איתך על נושא “חיות חיים של מישהו אחר” זה מאוד נכון , אבל לפעמים
    הדברים שאנחנו עושות מתאימים וממלאים אותנו בשלב מסוים בחיים , ואז פתאום זה כבר לא. והכוח לעשות את השינוי הוא שחשוב.

    בקיצור רוצה לומר…עימדו ליד המראה פעם בכמה זמן, ותשאלו את השאלה הפשוטה כל-כך
    טוב לי או לא טוב לי ? ואם התשובה היא שלא אז יש עבודה לעשות.
    מכאן מתחיל השינוי. מכאן נוכל להתחיל לאהוב את עצמנו.
    נקודת המוצא היא שיש לנו כח גם בעולם של טרזנים.
    כח לשנות, כח לעשות, כח להתקדם, כח להיות במקום שיהיה לנו טוב בו.
    ועוד משהו על עצמי – (אני בעולם העסקים… הכל לבד בלי אבא מיליונר… הייתי מלצרית בהתחלה) את הכח שלי אני שואבת מהנשיות שלי, ומהשכל שלי, זה הכח שלי בעולם של גולנצ’יקים וצנחנים.
    ואגב הרגשתי צורך לכתוב לך את התגובה כי המאמר כן מדבר אלי – מהסיבה הפשוטה שאכפת לי מאחיותיי.

  32. אישתי.
    זאת המנטרה שלי מהיום, וזה אומר שאת חייבת להדפיס לי את זה.
    אוהבת אותך הכי בעולם.

    אישתך.

  33. ואגב, לכל נוטפי הריר….
    אנחנו לא לסביות – אנחנו סתם שתי נשים שמואד אוהבות ומעריכות אחת את השנייה.

    שוב, ותמיד,

    אישתך.

  34. אחלה צורת חשיבה, דרך נהדרת להסתכל על העולם, וסחטיין
    על הביטחון העצמי. הבעייה היא, שאת טועה.
    ליקום, את מבינה, יש קיום אובייקטיבי. ובעוד שרצוי להסתכל
    עליו בעיניים פקוחות ולא מסונוורות מגזינים ודוגמניות, צריך
    גם להפנים שאת לא הציר שהעולם סובב סביבו, ולא הכל נתון
    להחלטה שלך.
    את נראית טוב, או שאת לא. את מצחיקה או שאת לא, את
    חכמה או שאת לא, יש לך מזל או שאין לך. ואת יכולה לשנות,
    את יכולה להקרין ביטחון עצמי, ולקבל את עצמך כמו שאת –
    ולדעת שיש ימים שבהם את יכולה לבכות, וימים שבם את
    חייבת לחייך. לא תמיד הכל מושלם, לא תמיד את מושלמת.
    אבל מה שנכון נכון, את תמיד את. וכדאי שתמצאי דרך
    לחיות עם זה בשלום.

    • אני מסכימה ותרשי לי להוסיף.
      כולם מדברים על ההשפעה של התקשורת על הדימוי העצמי של נשים. נשים מרגישות שהן לא נראות מספיק טוב, נשים מרעיבות את עצמן, שואפות להגיע למודל בלתי אפשרי של יופי וכד’. אני חושבת שחוסר הסיפוק מאיך שאת נראית הוא בדר”כ הסימפטום ולא הבעיה עצמה. לנשים קל יותר להפנות את התסכולים שלהן לגוף שלהן ולמראה שלהן. הרבה יותר קל להגיד “אני חייבת לרזות” מאשר “אני לא מרוצה מההתנהלות של החיים שלי”. זאת טריוויאליזציה והשטחה של רגשות שאת לא מרשה לעצמך לחשוף באמת.

      • את כל כך צודקת שפשוט אין לי מה להגיד… הרי כל כך
        הרבה פעמים הברירה הכי נוחה היא להתמקד במה שיש לך
        שליטה עליו, או מה שנמצא על פני השטח, מאשר להעז ולהציץ
        באמת פנימה.

  35. Cake – I Will Survive

    I.
    At first I was afraid
    I was petrified
    I kept thinking I could never live without you
    By my side
    But then I spent so many nights
    Just thinking how you’ve done me wrong
    I grew strong
    I learned how to get along
    And so you’re back
    From outer space
    I just walked in to find you
    Here without that look upon your face
    I should have changed that stupid look
    I would have made you leave your key
    If I had known for just one second
    You’d be back to bother me

    (Chorus)
    Well now go,
    Walk out the door
    Just turn around
    Now, you’re not welcome anymore
    Weren’t you the one
    Who tried to break me with desire?
    Did you think I’d crumble?
    Did you think I’d lay down and die?
    Oh not I,
    I will survive
    Yeah
    As Long as I know how to love,
    I know I’ll be alive
    I’ve got all my life to live
    I’ve got all my love to give
    I will survive,
    I will survive
    Yeah, yeah

    II.
    It took all the strength I had
    Just not to fall apart
    I’m trying hard to mend the pieces
    Of my broken heart
    And I spent oh so many nights
    Just feeling sorry for myself
    I used to cry,
    But now I hold my head up high
    And you see me
    With somebody new
    I’m not that stupid little person
    Still in love with you
    And so you thought you’d just drop by
    And you expect me to be free
    But now I’m saving all my lovin’
    For someone whose lovin’ me

    (Chorus repeat to fade)

  36. אני אהבתי! זה יפה וזהו! טל- כל הכבוד

  37. בדיוק מה שכולנו צריכות.
    תודה.

  38. רןנית

    מאמר ממדדדההייםםםםםםםםםםםםםםם !!!
    כמה פעמים אנשים בחיים, בעיקר חברות טובות אמרו לי את זה, ואף פעם לא הקשבתי .
    אמרתי לעצמי ” מה אני ? אני בסדר, לא יותר מיזה, ולמה ההוא לא שם עלי ?ולמה דווקא המכוער הזה התחיל איתי ,ולא מי שרציתי … , למה אני בדיכאון, מה זו התקופה הזו … ”
    בקיצור, כל כך הרבה שאלות והמאמר הזה עשה לי בפנים כל כך הרבה ….
    הוא חיזק אותי, קראתי אותו שוב ושוב, כי הוא כ”כ נכון – קודם כל תאהבו את עצמכם, ורק אח”כ תחשבו על הסביבה, כי זה קודם כל את, ורק את !!!

    טל, מאמר אדיר, אני מאמצת אותו בחום, ובכל פעם שאני ארגיש קצת בדיכי, הוא יהי לי מול העיניים, כי אף אחד, אבל אף אחד לא שווה רבע דמעה שלי …

  39. מממ… טל יקרה…
    אני לא יכולה להכחיש שכאשר קראתי את הכתבה יכולתי לרגע לפנטז שאני עדיין יכולה להאמין שאני מושלמת…
    כבר התחלתי לתכנן מתי אני קופצת לביקור מול הראי ליישם את הרעיון שלך…
    אבל, את מבינה, זה לא כזה פשוט… הרי בתכל’ס, כולנו מרצים על כמה שזה לא טוב לשאוף לסופר-מודליות וכמה שכל אחד צריך להיות מושלם עם הגוף שלו,
    אבל מעטים האנשים שבאמת מעדיפים גוף “רגיל” על פני גוף “סופר-מודלי”,
    ספורות הנשים שאם הייתה ניתנת להן האפשרות הן אינן היו משבצות את עצמן בגוף של בר רפאלי,
    וממש קשה לי להאמין שישנם גברים שהיו מתנגדים שנשותיהם יראו כך.
    אזזזזזז די, חאלאס עם ההרצאות
    את באמת חושבת שיש נשים שהכתבה “תשנה את החיים שלהן”?? אני לא אומרת שהכתבה עצמה לא טובה,
    להפך, היא כתובה טוב וכל עוד קוראים אותה היא מעניינת בטירוף…
    אבל היא לא מסוג הכתבות שבאמת משפיעות…
    אולי זה בגלל הנושא (לא חושבת)
    ואולי תנסי לשאול את עצמך ממה את היית משתכנעת.
    מי שלא מאמין במה שהוא כותב לא יכול לשכנע אחרים, וקשה לי להאמין שהכתבה הזאת הייתה משכנעת אותך, אני טועה?

  40. את מלכה..
    והכל בראש וכמה שנבין את זה יותר מהר וברור ככה נהנה יותר מכל רגע שעובר..

  41. יפאורה תבורי

    תודה :).

  42. פשוט תודה..
    ההשפעה של המאמר יכולה לפוג תוך כמה שעות, אבל כרגע המאמר גורם לי להרגיש כל כך טוב שזה פשוט שווה את זה.
    אין לי מילה אחרת חוץ מתודה.
    תודה רבה

  43. מנחם_אש

    טל – זה נאום טוב לסדנת אגו לנשים מתוסכלות בגיל העמידה.
    את כותבת מוכשרת הרבה יותר, מאשר למכור את הקיטש הלעוס הזה.
    הלואי וזה עוזר לאותן נשים מדוכאות, וזה נכון שהן צריכות לאהוב את עצמן – אבל בחייך!!!!

    על כך אמרו:
    Remember that U R special. Exactly like everyone else

    • טל עירוני

      סליחה מר מנחם אנחנו מכירים? לא כי פשוט זה נשמע כמו משפט של רבים ממוריי בתיכון אז חשבתי…והנה חיפשתי ומצאתי שאתה זאטוט בן 25 ו…גבר! אז יקירי, סורי אבל אין לך מושג מה זה אומר להיות אשה בכל גיל כלשהו ומתי היא מתחילה להיות מדוכאת או כל דבר אחר.
      דרך אגב התרגילים הפולנים האלה של להחמיא ולסטור בנשימה אחת לא עובדים עליי, כך דוגמא למשל מהערס הפואטי שלא מתבייש לומר את דעתו ללא שום חינחונים גם אם היא לא לטעמו של כל אחד

  44. המאמר נחמד ונכון!
    אבל הוא מנוגד למה שמקובל היום ולכן הוא לא כזה רלוונטי

  45. ממש אהבתי!!
    ואם אפשר להוסיף עוד משפט, אולי קצת נדוש אבל עדיין: ” תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב”

  46. טל, אני ליאת בת 18 ואני חייבת לציין שע”פ המאמר -את!- אני ממש אוהבת את אופן הכתיבה שלך אני אשמח לקרא עוד מאמרים במידה וכתבת…

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *