עוד גבר מציג את "ארץ הדמיון", גרסה קצרצרה ופרטית שלו לספרו הידוע של תומס מור, "אוטופיה"

בארץ הדמיון

לעיתים אני מוצא את עצמי מתלונן ו”מקטר” על כך שדברים לא מתנהלים כמו שאני חושב שהם יכולים להתנהל. מן הסתם, רבים מאתנו עושים זאת. בעצם, נורא קל להתלונן, יותר קשה בדרך כלל לבצע. חשבתי לעצמי, אולי אצעד כמה צעדים בודדים וצנועים במסע הארוך שבין הלהתלונן ללבצע: אכתוב לפחות מה כן, אולי, אני הייתי רוצה שיהיה בארץ דמיונית – “אידיאלית”.
ברור שלחלק מהרעיונות שיוצגו יש עלויות, יש יתרונות, יש חסרונות וייתכן שחלקם בוסר, אולי הם קצת “תמימים”? ייתכן שעל חלק כבר חשבו (שכר מינימום כבר יש כידוע). אני גם לא ממש בקיא בכל התחומים הנידונים (אני לא איש מדע המדינה, לא כלכלן, לא סוציולוג ולא איש חינוך וגם לא עוד הרבה דברים). תיתכן כאן השקפת עולם מנקודת מבט סובייקטיבית. בסך הכל אלו רק רעיונות. ובכל זאת, אם תרצו, זו מעין גרסה קצרצרה ופרטית משלי לרעיון של “אוטופיה”, ספרו הידוע של תומס מור. נא להכיר: “ארץ הדמיון”.

מדינה – בשביל מה זה בעצם קיים?
בארץ הדמיון, המדינה היא הרבה יותר מאכסניה לאזרחיה, היא מעורבת בקיומם, בהצלחתם ובאושרם של כל אזרחיה. המעורבות (לא התערבות, זה לא ה”אח הגדול”) באה ליצור יתר אחדות ושוויון. חייבים להכיר בכך שאנשים הם שונים (וטוב שכך) כנראה שלא יכול להיות שוויון מלא, לעיתים הפער (המוגבל מראש) הוא תמריץ להשתפרות ולהצלחה בעולם תחרותי (“הכפר הגלובלי”) השאיפה היא לאפשר פערים אבל גם להגביל אותם מראש בכל תחומי החיים הרלוונטיים.

שלטון – רוטציה וזמן קצר קצוב
בראש המדינה, בדרג ההחלטה המקביל לנשיא/ראש ממשלה עומדים שלושה אנשים, פעם שני גברים ואישה, פעם שתי נשים וגבר וכן הלאה לסירוגין. שלושה – כדי שלא יהא מצב של תיקו בקבלת החלטות. שלישיה שכזו ממונה לתקופה של שנה אחת בלבד ואיש מחבריה לא יכול למלא תפקיד זה בשנית, אפילו היה מצויין בתפקידו. כדי שיהיו מתאימים ומוכשרים לתפקיד, הם עוברים מסלול לימודים מקדים הנמשך כשנתיים, לימודי שלטון אם תרצו. פעם בכמה שנים נבחרת קבוצת מנהיגים עתידית שכזו. במקביל כמובן, יש בית מחוקקים הנבחר אף הוא באופן דמוקרטי אחת לכמה שנים וגם בו יש הכשרה מקדימה ותחלופה. בשאלות עקרוניות, מתבצעים משאלי עם. כמו כן, יש כמובן, שקיפות ומנגנוני פיקוח מקבילים, בלתי תלויים ובעלי סמכות.

כלכלה
השיטה: פשרה בין קפיטליזם לקומוניזם.
בארץ הדמיון יש פערי הכנסות/רכוש אבל הם מוגבלים מראש. יש שכר מינימום ויש שכר מקסימום לכולם (אין הבדל בתחום זה בין מגזר פרטי לציבורי). שכר המקסימום גדול פי עשרה משכר המינימום. בדומה רכושו של אדם תחום בין איזשהו מקסימום לאיזה מינימום שגם כאן היחס ביניהם לא עולה על עשר. שפר גורלה של ארץ הדמיון והכלכלה פורחת?נהנים מכך כל תושביה, העשירים רוצים להיות עשירים יותר? כלומר להעלות את שכר/רכוש המקסימום? אין בעיה, זה יתאפשר רק אם במקביל ניתן להעלות את שכר/רכוש המינימום וכמובן בכיוון ההפוך, הפחות נעים, כשיש מיתון. הכל כפי שמתחייב מהמצב הכלכלי של המדינה כולה.

עבודה:
בארץ הדמיון, כשיש מחסור בעבודה הנוצרת על ידי יזמות פרטית, המדינה אחראית לספק עבודה לכל אזרח, בשכר של לפחות המינימום, אבל לא קרוב למקסימום כדי לאפשר יתרון ליוזמה הפרטית, תוך התחשבות ביכולותיו ורצונו. ולהפך, אדם שמקבל מהמדינה עזרה כלכלית, ידרש (למעט אם לא מסוגל פיזית/נפשית) לעבוד בתמורה. עבודה כזו יכולה להיות פעילות יזומה על ידי המדינה בתחום יצרני (יוזמה ציבורית) או למשל פעילות מסודרת ומשמעותית למען הקהילה.

תחרות:
כדי לעודד תחרות בתוך מסגרות ציבוריות, בארץ הדמיון יש, בתחומים בהם זה
מתאפשר, גופים מקבילים שמתחרים זה בזה ומקבלים תקציב לפי מידת שביעות הרצון
של המשתמשים בשרותי הגופים או לפי מדדים מתאימים אחרים, הנבדקים אחת לשנה על ידי גוף מבקר נייטרלי.

כסף:
בארץ הדמיון אין כסף ממשי. כל העברות הכספים מתבצעות על ידי שימוש בכרטיסים/אמצעים/מגנטיים/אלקטרוניים/ביולוגיים(?) וכד’ המונפקים על ידי המדינה. הכל עובר ברשת ממוחשבת של המדינה. למה זה טוב? כי כל העברות הכספים ממוחשבות וכולן מפוקחות על ידי השלטון, לכן המיסוי, כאשר יש צורך, הוא אוטומטי, מה שהופך כל אזרח לעצמאי באופן מיידי ומאפשר יותר פעילות כלכלית. למה זה לא טוב? כי זה עלול (אולי) להוות מקור לניסיונות פריצה וזיופים של גנבים לכן צריך מערכות בקרה מרובות.

חינוך

עד וכולל תיכוני:
חשוב ללמוד על נפוליאון ולהכיר נוסחאות טריגונומטריות, אך האם אין דברים
חשובים יותר? בארץ הדמיון, כרבע מזמן תוכנית הלימודים העד תיכונית, מוקדש ללימוד, תרגול וטיפוח ערכי מוסר, צדק וכבוד לאחר על בסיס מערכת מוסרית בסיסית כעשרת הדברות מהתנ”ך. כשליש מהזמן מוקדש ללימוד כישורי חיים שונים, לימוד תיאורטי ומעשי: תזונה נכונה, בישול, אורח חיים נכון תלוי גיל, תכנון ופעילות כלכלית, ניהול משפחה, גידול ילדים, יזמות כלכלית, אזרחות טובה ושאר נושאים שיכולים לתרום (אם אכן תורמים) לחיי היום-יום של הבוגר. השאר מוקדש ללימודי שאר המקצועות המקובלים.

על תיכוני:
בארץ הדמיון, כל המוסדות להשכלה גבוהה שייכים למדינה. הלימודים הם חינם,
יתרה מכך, סטודנט/ית מקבל/ת הכנסת מינימום מהמדינה לתקופת לימודיו. מן הסתם, יש מגבלות על משך זמן הלימוד כדי שלא יהיה ניצול, אבל הוא גמיש. זו אחת ההשקעות הטובות של ארץ הדמיון, כי אותם אנשים משכילים תורמים אחר כך לכלכלתה הרבה מעבר לשכר הלימוד והמשכורת שקיבלו בזמן לימודיהם. הלימודים לא נפסקים עם קבלת התואר. במקצועות בהם חלו התפתחויות יוזמנו שוב בוגרי התארים להשלמת החומר והתעדכנות. מן הסתם, ניתן לאפשר לימודים מרחוק בעזרת תקשורת מחשבים כדי להקל על לוחות זמנים של אנשים עסוקים.

חברה
בארץ הדמיון יש דאגה אמיתית לאושרו של כל אזרח. המדינה עוזרת לכל רווק או רווקה, הרוצה כל אזרח ואזרחית. המשרד שמטפל בזה הוא משרד השידוכין העובד במקביל למשרד הפנים. המשרד משמש אמצעי למי שרוצה בכך להכיר בן/ת זוג, אין כאן ולא טוב שתהא הכוונה, הכל לפי רצון האזרח. יש פיקוח צמוד על משרד השידוכים מצד כמה גופים בלתי תלויים. ההנחה היא שבסך-הכל חברה מזווגת יותר, היא חברה נעימה ויציבה ויותר.

רפואה
בארץ הדמיון כל הרפואה היא ציבורית בלבד, אין רפואה פרטית. כאמור תחרות מתאפשרת
כפי שתואר בסעיף כלכלה.

מישהו יודע איפה מקבלים ויזה לארץ הדמיון? אני מספר שתיים בתור.

על הכותבת עוד גבר

רווק+0, בעל תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב. עיסוק: מחפש (עדיין) את זו שתסכים להיות אשתו. בזמנו הפנוי מגיב למאמרים ב"בננות"

תגובות

  1. שכר מקסימום? למה מה קרה שמישהו יגיד לי כמה לשלם לעובד שלי? אף אחד לא יגיד לי מה לעשות עם הכסף. יש לי עובד מצטיין שקיבל הצעה מעולה מארה”ב, אז למה שאני לא אוכל להתחרות עליו עם האמריקאים?
    רוטציה פעם בשנה? תודה רבה, הברדק עם נתניהו וברק הספיק לי.
    על החינוך אני די מסכים (חוץ מהלימודים חינם, מאיפה תביא כל כך הרבה כסף? יהיו גם המון בטלנים שילמדו מקרא ויתפרנסו מהמדינה) הרפואה הציבורית בלי אפשרות לרפואה פרטית? אנשים פשוט יסעו לחו”ל כי לא ירצו להמתין בתורים, או שתהיה רפואה שחורה.
    תחרות: אני בעד חלוקת ואוצ’רים לאזרחים שישמשו לקניית שירותים שונים.

    • אבו כנאפה

      עבד ברוסיה, למה שלא יעבוד גם בדמיון.

      • כמעט כל דבר שניסו שם נכשל. את רוסיה אי אפשר להבין עם השכל.

      • אבולעפיה

        לא על העניין, על האתר!
        פעם היה פה אתר מעניין, מרתק, תוסס ואף סליזי לעתים. מישהו יודע איפה הוא נעלם,בין עוד גבר ללוכד, בין סאם וואן לסתם וואן?
        מעניין, לא?

    • עוד גבר

      לפני שאשיב לשאלותיך, שתי נקודות:
      א. נתתי לידיד שלי לקרא את המאמר לפני שפורסם והוא טען
      שהדברים הם תלויי עם. לדעתו מה שמתאים לעם מסויים לא
      בהכרח מתאים לאחר. כאן לא דובר (בכוונה) על עם מסויים או
      על ארץ מסויימת. כל עם, באופן דמוקרטי, יכול לקבל רעיונות
      מסויימים או לדחותם.
      ב. אני חושב שזה דבר ידוע שיש לא מעט אנשים שלא אוהבים
      שינוי, שינוי בהרבה תחומים דורש מאמץ, להסתגל למצב חדש
      ולא ברור, לכן זה רק הגיוני שיהיו כאלה שלא בהכרח מתלהבים
      מרעיונות חדשים. אבל העיקר כאן, לדעתי, הוא מבחן הזמן
      והתוצאה, פחות מבחן המילים. רעיון, אם הוא טוב, צריך
      להוכיח את עצמו ואם הוא לא מצליח בזאת אז הוא כנראה לא
      לא טוב או לא מתאים למקום הספציפי.
      ולגבי מה שכתבת: גם כיום אומרים לך כמה לשלם לעובד שלך
      (שכר מינימום) ודברים נספים בהקשר זה. בעניין התחרות על
      העובד, אני מאמין שארץ כמו ארץ הדימיון תיתן הרבה יתרונות
      לאזרחיה מעבר לעוד כמה וכמה דולרים ולדעתי במצב שכזה
      ובהנחה שכסף הוא אחד מהשיקולים של אזרח אבל לא היחיד
      ואולי גם לא הכי חשוב, התחרות הזו, לדעתי, לא תהא משמעותית.
      לגבי הרוטציה, הכוונה היא לשתף כמה שיותר אזרחים
      ואזרחיות בניהול המדינה וכך, אולי, לשקף את דעת הרוב טוב
      יותר ואולי אגב כך לקבל יתרונות נוספים.
      לגבי הכסף ללימודים, זה קודם כל עניין של סידרי עדיפויות
      (זה קיים נדמה לי באירופה) ברגע למשל שיש הגבלות על
      הרכוש של הפרט (עם כל הבעיתיות שיש בזה וכנראה שיש)
      ובעצם בכל השיטה הכלכלית שהוצעה במאמר ואולי בעוד
      מרכיבים, ייתכן שלמדינה יהיו יותר משאבים (שקודם למשל
      היו בידיים פרטיות) שיוכלו להיות מוקצים לחינוך. בעניין
      הרפואה, אם אני טועה בקנדה למשל יש רפואה ציבורית, אין
      לי מושג איך הרפואה שם, אבל אני כמעט בטוח שהיא לא
      ברמה נמוכה. בעניין הואוצ’רים – נשמע הגיוני, אם כי זה בעצם
      די דומה כי אם אתה מבטיח שכר מינימום זה יכול להבטיח
      מינימום שרותים (בתשלום).
      נ.ב. בסעיף “חברה” במאמר נמחק בטעות קטע מסויים,
      לכן זה נקרא קצת לא ברור. אני מקווה שזה יתוקן בקרוב.

      • ויקטוריה

        עכשיו משסיים למרר את חיינו בתגובות המעיקות שלו הוא עבר למאמרים ארוכים ומעיקים עוד יותר.

        sigh

        • עוד גבר

          כבר כתבה לך מישהי מה חושבים עלייך כאן:
          https://bananot.co.il/articles/880#rem50164
          מי שמעיק ומפריעה לקוראים/ות הנורמטיביים, זו
          את יקירתי.

          • ויקטוריה

            ואני בתגובה ממש באותו עמוד למטה כתבתי מה כולם חושבים עליך וגם על אותה עלובה שקפצה להגן עליך.

            אתה אדם קטן, משעמם וחסר חיים מר עוד גבר. ממש לא קשה לנחש זאת ע”פ המאמר האדיוטי הזה והתגובות הטרחניות שלך.

            חזור לך ל- לה לה לנד שלך. אני בטוחה ששם יש את כל סימני הקריאה ככל שתאווה נפשך החולה.

            • עוד גבר

              מה באמת? לא ידעתי ש”כולם” זו את?…
              מי פה ה”חולה נפש”, אני משאיר לקוראים/ות להחליט…
              אני שוב מציע לך לפנות לעזרה מקצועית או
              לחילופין להפסיק להטריד ולהשמיץ אותי
              (ואת קוראי/ות האתר) בתגובות התימהוניות שלך.

              אכן, התגובות שלך, לדוגמא זו עם “שכין”:
              https://bananot.co.il/articles/880#rem50193
              (במקרה זה שלא הופנתה אלי לא ל”נעמה”)
              וזו עם העצבים:
              https://bananot.co.il/articles/880#rem50159
              מדברות בעד עצמן.
              תגידי לי, סתם מתוך סקרנות, מאיפה הבאת כל-כך
              הרבה תיסכול/שינאה? זה משהו אישי נגדי? (לא נראה
              לי שאנחנו (למזלי) מכירים) נגד העולם?

              • ויקטוריה

                תסכול ? שנאה? אתה מחמיא לעצמך בהנחה שאני מוציאה עליך רגשות שיש בהם כמות רבה של אנרגיה.

                לא דובים ולא יער. מיאוס! ואולי גם בוז. אלף פעם העירו לך על סימני המקלדת הטרחניים שלך. לא לקחת לצומת לבך, לא צריך . זכותך. לדעתי צורת כתיבה זו מעידה על בעיה או חוסר איזון נפשי.

                בנוסף לצורת הכתיבה נוסף גם תוכן משמים. לא! אנחנו לא מכירים אישית ואני תקווה שאף פעם לא נכיר.

                האמת היא שאני לא כל כך מבינה על מה אתה מלין. שהרי אני עוד לפחות זיכיתי אותך ואת המאמר הקטן של בתגובה, מה שרבים וטובים שעברו כאן, לא טרחו לעשות.
                מעניין למה.

                • עוד גבר

                  “איזון נפשי”..? חחח… לא ידעתי שאת פסיכולוגית
                  (אני מרשה לעצמי לנחש שאת לא, טעיתי?).

                  דווקא, לא אחת וגם לא אחד (אלא יותר!) כתבו
                  כאן באתר דברים חמים ונחמדים על דברים
                  שכתבתי (ואפשר לקשר, אבל לא כרגע).

                  בעניין מיעוט התגובות, זו לא רק בעיה של המאמר
                  שלי , אלא לאחרונה, של האתר כולו. נראה לי
                  שמאמרים בתקופה האחרונה זוכים לבין 4 ל 20
                  תגובות ולא יותר (בהשוואה למאות תגובות לפני שנה-שנתיים)
                  אולי זה קשור לעיצוב (מבנה דף האתר החדש) ואולי
                  לדברים נוספים.

                  באמת שאין לי מושג מה מניע אותך.
                  זה מתחיל להשמע לי כמו איזו מתיחה…
                  תכף תגידי לי Smile! you’re on candid camera

    • עוד גבר

      אפרופו רפואה ציבורית, מעניין לקרא
      את הפיסקה הרביעית (מתחילה ב”המחברים”) בכתבה הבאה:
      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3022221,00.html

    • עוד גבר

      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3045068,00.html
      אמנם רק במגזר הציבורי, אבל אולי צעד חיובי בכיוון הנכון.

  2. עוד גבר

    כשקראתי את הכתבה הבאה בעניין דו”ח העוני:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3008373,00.html
    פשוט ראיתי צורך לקשר (למרות שזה
    כנראה נושא מורכב).

    • עוד גבר

      ויש לציין שיש אנשים (מכובדים, רציניים ושבוודאי בקיאים
      הרבה יותר ממני) שחושבים (כנראה) אחרת, למשל:
      http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/507060.html
      ממה שקראתי והצלחתי להבין (בגירסה המודפסת של אותו
      עיתון) אני ההדיוט (יחסית כמובן) לא השתכנעתי מהטיעונים.
      כפי שכתבתי במאמר, אני מאמין שאפשר לייצר תחרות
      בדרכים אחרות.

  3. לאחר שסיימתי לקרוא את תאוריית ‘ארץ הדימיון’ שלך, נכנסתי למין אופוריה, נשמע כמעת מושלם…
    אבל אז המשכתי לקרוא את התגובות ..
    הכל התנפץ לי בפנים .. כל ההתנצחויות המיותרות הללו..
    בארץ הדמיון שלך כולם מאושרים, למה חשבת שזה מה שאנשים באמת רוצים להיות??

    • עוד גבר

      תודה על התגובה החיובית ( אם הבנתי נכון?) על
      המאמר וצר לי לשמוע שהכל התנפץ לך בפנים אח”כ…
      (אני מקווה שאת בסדר אחרי ההתנפצות… 🙂
      גם אני סולד מהשמצות (להבדיל מויכוח של החלפת
      דעות שהוא לדעתי לגיטימי ואפילו רצוי ומרחיב את
      הדעת) ייתכן שזה נשמע כמו תירוץ של ילד בגן…
      אבל לא אני התחלתי… ולפעמים צריך להשיב למי
      שמשמיץ(ה) אותך סתם כך.
      לגבי עניין האושר, המילה “אושר” אולי לא מתאימה,
      כי למשל לפי המאמר הבא (המרשים לטעמי) שכבר
      קישרתי כאן (באתר) בעבר:
      http://www.staff.newcastle.ac.uk/nikolas.lloyd/evolve/pleasure.html
      לא יכול כנראה להיות אושר תמידי, הכוונה היא
      אולי ליצור פחות סבל ואולי קצת-קצת להגדיל את
      שמחת החיים (אם זהו הביטוי ההולם).

  4. בננית

    מה זה החרטה הזאת?

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *