פגי קוטר, ספרנית מעיירת קייפ קוד, מאמצת אל חיקה את ג'יימס סווט, הנער הגבוה בעולם. סיפור האהבה הנרקם בין גיבורי הרומן הראשון של הסופרת אליזבת מקראקן

ביתו של הענק

ישנם ספרים שגורמים לך להתמסר להם באופן מוחלט, להיסגר בתוך עולם שנתווה במשיכת קולמוס ממגנטת, לופתת, ולהסתפק בו בלבד, כמו חיזיון פלאי שהמבט מסרב לסור ממנו. כזה הוא הרומן הראשון של הסופרת האמריקאית אליזבת מקראקן, “ביתו של הענק”.
בעל אותו אופי פלאי הוא ג’יימס סווט – מושא תשוקותיה של גיבורת הספר, פגי קורט, הספרנית שהבדידות הייתה לה לבת לוויה נאמנה. ג’יימס הוא ילד חריג, שגופו מסרב לחדול מלגדול, זה שבערוב ימיו יהפוך לאיש הגבוה בעולם, ובמונחים מדעיים – ענק.

בית לפי מידות

הסיפור מתרחש בעיירה קטנה בקייפ קוד שבארצות הברית. ג’יימס ופגי מתוודעים אחת לשני במקום העבודה של פגי – הספרייה – כשג’יימס היה בן אחת עשרה ובין השניים מפרידות ארבע עשרה שנות חיים.
עבור פגי, הספרייה היא מעבר למקום עבודה – היא המרחב שבו יכול להתקיים המפגש בינה לבין מאווייה המדוכאים. כספרנית, היא משתוקקת לגילוי, ולו קטן, של עניין במקצועה, להכרה בערכה, לשיתוף קוראיה בידע שיכול לשמש אותם. כאישה, פגי לא מאפשרת את קיומו של המפגש הזה. היא נותנת לחיים לחלוף על פניה והספרייה מהווה בעבורה חיים חלופיים. אולם רוב מבקרי הספרייה אדישים לקיומה וכך חולפים להם הימים ללא מענה של ממש לכמיהותיה.
ג’יימס, מבקר נאמן בהיכל של פגי, שונה משאר המבקרים בספרייה. לא רק משום שחיצוניותו חריגה, מוגזמת או משום שניחן בתמהוניות אינהרנטית שנגזרת מחיצוניותו, אלא גם משום שהכיר בנחיצותה של פגי וסיפק לה משמעות לקיומה כספרנית.
כניסתה של פגי לחיים של ג’יימס מחוץ לכותלי הספרייה מתחילה בזמן ביקור בביתו, אחרי שנפקד ממקום עבודתה בגין קרסול סדוק. בהמשך, פגי מתוודעת למשפחתו של ג’יימס, שמתגוררת כולה תחת אותה קורת גג. המשפחה כוללת את האם אוהבת, הדכאונית והאלכוהליסטית, שמתייחסת אל ג’יימס כאל מרכז חייה, את אחות אביו של ג’יימס ואת בעלה. השניים, שלקחו את ג’יימס ואמו תחת חסותם, לאחר שאביו של ג’יימס נטש את האישה והבן. אותה עזיבה הותירה אחריה צלקות שמעולם לא הגלידו אצל ג’יימס ואמו.
היחסים בין פגי לג’יימס בן השש עשרה מתהדקים לאחר מות אמו, ונפילתו למשכב. פגי מגלה שגובהו האדיר של ג’יימס הוא בבחינת מחלה חשוכת מרפא וכי זמנו בין החיים שאול. ההכרה, שהזדחלה אל תוך מודעותה בקצב מדוד וזהיר, מתבהרת כעת – לראשונה בחייה היא מאוהבת.
פגי מחליטה לעצב את עצמה מחדש. העיצוב מחדש מתרחש דרך ג’יימס. היא בונה את עולמו: דואגת לצרכיו הספרותיים, מקדישה לו את כל זמנה הפנוי, מקימה את ביתו החדש המותאם למידותיו וממלאה אותו בחפצים שקנתה. מעבר לכך, היא אף סוללת את דרכו אל תוך סבך רשתה האטרקטיבית של נערה בת גילו, בה הוא מתאהב. דומה כי בעבור פגי לב שבור עדיף על לב שאינו מורגש.
פגי מצהירה על עצמה כעל מי שאינה חיה בתוך גופה שלה. מי שמשכנו אינו בגופו, משכנו גם אינו בנפשו. בזמן שפגי מבקרת בתוך נפשה, קיימת תחושת אי נוחות. ביתו של הענק אינו רק הבית הגשמי בו חי ג’יימס, אלא גם גופו. גופו של ג’יימס משמש לפגי כלי קיבול, גדול מספיק כדי להכיל אותה. ומכיוון שקיום יחסי מין, אינו חלק ממערכת היחסים בניהם, מימוש הסימביוזה הגופנית מתקיימת באופן זה. ג’יימס פורץ את סכר הסודות והתשוקות בנהר ששיווע לעלות על גדותיו.
ג’יימס ומקום משכנו, הופכים במהרה לאטרקציה תיירותית. מבקרים מזדמנים פוקדים את ביתו ומפלחים בפולשנות את פרטיותו. ג’יימס, שמבין את מצבו לאשורה ומקבל אותו, מחליט לצאת אל התפוח הגדול, כדי להצטרף אל הקרקס ולהציג לעולם את מימדיו הקיצוניים תמורת תשלום. פגי מלווה אותו במסעו זה עד למותו.
העלילה המרתקת לא מתה יחד עם ג’יימס. היא נמשכת עד לסגירתו המופלאה של המעגל ששורטט בדיוק ובעדנה מתחילתו של הסיפור.

קולה של מקלאקן

הפער שנוצר לאורך כל הסיפור, בין האופן שבו פגי תופסת את עצמה לאופן שבו הקורא תופס אותה מאפשר את קיומו של הדיסונאנס בין הדברים המתרחשים בתוכה למודעות שלה לקיומם. פגי סובלת מדימוי עצמי נמוך ומאמינה שאינה ראויה לאהבה. לעומת זאת הקורא מתאהב בה מייד. היא טוענת שהיא בבסיסה קמצנית ולמעשה היא ניחנת בנדיבות אין קץ. היא טוענת שהסיפור שהיא תגולל בפנינו אינו שלה, כיון שקשה לה לראות בסיפור חייה משהו ששייך לה, או דבר מה ששווה דיווח. היא מכריזה על עצמה למן תחילתו של הספר, שהמין האנושי אינו אהוב עליה, אולם מקראקן אוהבת את הדמויות שלה ומציירת אותם במלוא אנושיותם ומתייחסת אליהם בהמון חמלה. וכיוון שקולה של מקלאקן נשמע דרך הפריזמה של פגי, קשה שלא לתהות אם יש בהצהרה זו אמת מוחלטת. המתח בין האמת הפנימית לאמת כפי שהקורא תופס אותה יוצר דיסונאנס שמציע קריאה משלימה, המעניקה לחוויית הקריאה כמה רמות של הזדהות.

תענוג צרוף

הטקסט שפורש לפנינו את העולם של פגי כל כך עשיר; כל משפט בו מרווה, העלילה סוחפת והדמויות מעוררות הזדהות, ריגוש וחמלה. קשה להניח את הספר מרגע שנפתח, פשוט תענוג צרוף.

על הכותבת הילה בקמן

תסריטאית ובוגרת החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב, וגם גמד שוחר שלום. זכתה בפרס שני בקרן מיקי אלבין על תסריט

תגובות

  1. ינשוף

    שמח להיות הראשון שמגיב…
    כתבה נפלאה ומעוררת חשק לקרוא את הסיפור. תגובה מלאה יותר אחרי קריאת הספר 😉

  2. אוולין

    כתבה מצויינת.
    בהחלט עושה חשק לקרוא.

  3. אלמוני

    shirley, if you keep deleting messages, what are we supposed to do? at least 15 messages were deleted from the previous article. why would you remove anything unless someone is cursing?

  4. THE AUTHOR WAS A LIBRARIAN HERSELF, UNTIL SHE WROTE THE BOOK IN1996 , WHEN SHE WAS 29. THE STORY TAKES PLACE IN THE 1950s.THIS WAS HER FIRST NOVEL, AND, THE BOOK WON THE BARNES AND NOBLE AWARD.

  5. מסכימה עם כל מילה
    ספר שואב לחלוטין
    קסום

  6. ג'ו המבתק

    חזרתי הרגע מהמדרחוב, עם ביתו של הענק. בשקית. כתבת יפה, משכנע. עכשיו נראה איך הספר עצמו

  7. אלמוני

    הילה!

    כיף לקרוא כתבה חדשה שלך.

    מאמר יפה מאוד ועושה חשק לקרוא את הספר.

    ד.

  8. what’s the name of the english version (and the auther name) please
    Cheers
    Rocky

  9. to avi
    cheers mate, sorry for the delay was out of town
    Rocky

  10. הילה, ביקורת מקסימה שנוגעת בדיוק בנקודות היפות שבספר.
    כיף לקרוא אותה וכיף לקרוא את התגובות.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *