בק טו לייף

הדיסק החדש של בק נשמע כמו שהעטיפה שלו נראית. אפשר לא לאהוב אותו, אבל אי אפשר להטיל ספק באיכות ההפקה ומידת המקוריות שניכרים בו.
הצבעוניות וה"קינקיות" של העטיפה משתקפים בדיסק בדוגמת סימפולים בעלי סאונד אייטיז מובהק ומקצבים אלקטרוניים משולבים מעוטרים בבנג'ו היוצרים אווירה נוסח רחבת ריקודים בטקסס. בק עבד על האלבום למעלה משנה בסטודיו שלו בלוס אנג'לס.
מאז יצא אלבום הבכורה שלו (Loser) ב- 1994, הפך בק האנסן (29) מפאנקיסט-פולק אלמוני, למוצר שניתן לשווקו. אחרי אלבומו השני Odelay, לא היה עוד צורך להסביר שכשאומרים בק שלא מתכוונים לג'ף בק. אלבום ההמשך ל Odelay האלקטרוני והתזזיתי היה האלבום הנוגה Mutations. עכשיו מגיע אלבום ההמשך האמיתי עבור חסידיו של בק הפרוע, אשף הטקסטים המטורפים, אותו בק שעושה "שמייח".

צאתו של Midnight Vultures מעמיד את בק ב"מבחן האלבום הרביעי", בו נכשלו רבים וגדולים (דוגמא? פוליס…). ברגע ששמעתי את השיר הפותח באלבום : Sexx Laws, היה לי ברור שהוא לא איבד את ה – Touch. זהו שיר עליז עם קבוצת כלי נשיפה עוצמתית שמוסיפה דרמטיות ואווירה, גיטרות שנשמעות כאילו יצאו מפסקול Pulp Fiction . סינתיסייזרים ובנג'ו משלימים אותו ליצירה מענגת.

מרבית התעסקותו של בק באלבום (כפי שמעידים העיטורים החביבים בחוברת) היא במין – שאף פעם לא נס ליחו. כמו בכל דבר אחר בו הוא נוגע, בק מעביר את מסריו, הציניים לעיתים:

במלודיות מקסימות, השירה שלו שנשמעת קרובה נורא וצלילים מוזרים ומעניינים.
הסגנונות המוזיקליים בהם הוא עושה שימוש נעים מראפ למוזיקת קאונטרי, וכוללים גרובים שקשה לעמוד בפניהם, ביטים, מרבדים אלקטרוניים יפיפיים, סקרצ'ינג, ופנורמות מילוליות וקוליות מפתות ביותר.

מומלץ בחום! ציון: ####