מיכל מאיר חשבה שתוכל להציל בחור, אולם הסתבר שיש לו אי משלו. מוכר?

גלגל הצלה למצילה

הלב

לפני כמה חודשים, או אולי שבועות (כשאת אובססיבית הזמן תמיד נראה כאילו הוא עובר מהר מאוד, אבל ממש לאט), הלכתי לי עם חברה וחשבתי לקפוץ לבקר את חברי הטוב דני, שגר, בפעם האחרונה שבדקתי, באותו הרחוב. אז דפקתי בדלת ופתח לי אותה השותף שלו. הדבר הבא שקרה היה שנכנסתי לבית, שמחה לשמוע שידידי עדיין גר שם וישן לו בקצה המסדרון.
למעשה, קרה דבר נוסף שלא הרגשתי באותו הרגע – נבוט פגע לי בראש ולימים שיבואו יהיה הוא הגורם לאי השפיות הזמנית שקוראים לה “התאהבות”. כן, התאהבתי בשותף של חברי הטוב.
כהרגלי, מכיוון שהלב הוא האיבר החיוני ביותר בגופי והיחיד שעדיין בכושר, החלטתי להציל את השותף מייסורי קיומו על ידי זה שיסכים להפוך אותי לחברתו.
אם היו שואלים אותי מה הייתי לוקחת לאי בודד, הייתי אומרת את השותף של דני, ואת המחשב שלו שהתברר כעוד איבר בגוף שלו (הוא אפילו לוקח אותו לשירותים). אולם, מסתבר שכבר היה לו אי משל עצמו.
היה לו נעים ושקט באי שלו והוא לא ראה שום סיבה להפר את השקט המופתי ששרר בו. לא, לא היה לו כל צורך במצילה, הייתה לו סירה שאותה יכול היה לתפעל לבד בכל פעם שהחליט לשוט עם המחשב שלו לאיזה בית קפה על היבשת הקרובה.

מכשפות לבחורים טובים

אמא שלי אומרת שכל הבחורים הטובים מוצאים את עצמם בסוף עם מכשפות. תוסיפו את זה לכך שהיא תמיד קראה לי מכשפה, והוא נראה לי בחור טוב, אז נראה לי הכי הגיוני שהקשר הזה צריך לעבוד. כששאלתי אותו מה הוא חושב הוא תמיד אמר: “אני לא יודע.אני לא יודע”. כששאלתי אותו “מה אתה כן יודע?” אז הוא אמר: “ממממ, מי היו הנשיאים של ארצות הברית”. ידע חסר ערך (אלה אם אתה רוצה להשתתף בשעשועון טלוויזיה), שממש לא יכול היה לעזור לי. במקרה זה גם מה שמאוד הקשה עלי לגרום לו להבין שהוא צריך מצילה.
הפסיכולוגית שלי טוענת שיש לי שתי בעיות קלות, האחת היא נטייה לאובססיביות והשניה היא העובדה שאני הולכת בעולם הזה נטולת “פרסונה”. כלומר אין לי גבול ברור בין מה שהוא אני לבין מה שהוא חיצוני. כנראה בגלל זה בכל פעם שהייתי על האי של השותף, חל שפל באני שלי וכל כולי הייתי בחוויה החיצונית של מה שקורה סביבי ולא של מה שבאמת אני מרגישה.
ואז כשאני חוזרת הביתה מתפנה מקום בגוף לאישיות שלי, וכמו גל צונאמי הרגשות שלי מציפים אותי. מתוקף היותי בעלת נטייה לאובססיביות (אתם זוכרים), התקשרתי למושא אהבתי ודרך הטלפון הצפתי אותו בשטף של מילים.

ומה עכשיו?

הוא בתגובה תמיד אמר “תזרמי עם זה”, או יותר נכון שאל “למה את לא יכולה לזרום עם זה?”. הוא לא מבין שכשאני איתו אני זורמת ואני אמורפית לחלוטין כמו מים שמקבלים את הצורה של הכלי שהם נמצאים בתוכו וכשאני חוזרת הביתה, אני נכנסת למערבולת מטורפת כי כל מה שיש לי כשאני לבד זו סערה פנימית.
אני לא בטוחה שהוא יכול להבין, זה בסדר כי גם לי לפעמים קשה לעקוב. בכל אופן כרגע המצב הוא שהצפתי אותו והוא עומד מסכן ורטוב כמו כלבלב פרוותיי אחרי אמבטיה, וחושב למה לעזאזל הייתי צריך לפתוח את הדלת (בסך הכול הייתי מנומס) ואיפה משיגים מערכת התראה מפני מכשפות.
פעם היו לוקחים אישה לים ובודקים: אם היא טובעת, היא לא מכשפה ואם היא לא טובעת אז הורגים אותה, כי היא בטח מכשפה. אבל בחור עדין שכמותו, לא אוהב אלימות, בסך הכול רוצה להיות בסדר עם כולם, הוא פשוט ביקש ממני יפה לעזוב.
קיבלתי אישור לחזור אליו אולי בעוד חודש, או במידה ואסכים להחליף את המקצוע שלי, מה שיבוא קודם. בכל אופן הוא לא צריך מצילה, תודה ולהתראות. אין ברירה, פשוט אאלץ להציל את עצמי. כי ככה זה, הכי קשה זה להציל את עצמך והכי קל זה לברוח לרצון להציל אחרים ולהרגיש חשובה, חיונית ויותר מהכל נאהבת, בדיוק כמו שאת, עם הנטיות והפרסונות החסרות.

תגובות

  1. ואו, כתוב ממש יפה, וזה אפילו בלי שאני אוסיף שאני מסכימה איתך לחלוטין………….

  2. עוד גבר

    דווקא הקטע הזה לא היה מציף. גם לא ממש אובססיבי. תאמיני בעצמך, זה הכי חשוב. אבל לא ברור לי איך האמורפיות (כפי שתיאת אותה יפה, כמים המתאימים עצמם לכלי קיבול) משתלבת עם ההצפה של הבחור, אם את מתאימה את עצמך לאחר לא היית אמורה להציפו כי, לכאורה, זה לא מתאים לו, לא?

    • מיכל מאיר

      שלום
      קודם כל תודה על התגובה!
      האמורפיות היא בזמן אמת, כאשר אני עם הבן אדם. ההצפה באה כשאני חוזרת לעולם שלי ואני לבד. בגלל שהרשתי לעצמי להציף אותו, כביכול, הקשר נגמר מאוד מהר. ואכן מילותיו האחרונות היו “אני לא יכול להתמודד עם העוצמות הרגשיות שלך”.

      • עוד גבר

        בבקשה. הבנתי (האמת שאחרי ששלחתי את ההודעה הקודמת (נהגתי באובססיביות…) חזרתי למאמר והבנתי את הנקודה). אז אם הוא “לא יכול להתמודד” סימן אולי שאתם לא מתאימים… כמו שאני אומר לפעמים: “התאמה (נכונה) – זה כל הסיפור”. בהצלחה בהצלה הבאה!

  3. סחתיין.
    אוהבת אותך גם כאן.

  4. אחרי שנפרדנו הכל נהיה עצוב.
    ידענו שאנחנו עושים את זה מהסיבות הנכונות, ידענו שאי אפשר למשיך ככה, שצריך להחליט, שצריך להבין אם יש לנו עתיד ביחד. אבל אני יודעת, יודעת שאני רוצה את העתיד שלי איתך. יודעת בפנים שאתה האחד, שאתה האהבה הגדולה שלה חיכיתי.
    אבל אתה לא יודע. ואחרי הרבה ניסיונות להבין ביחד מה צריך לעשות החלטנו להיפרד. לראות מה קורה בנפרד, כשנינו מקווים שאולי הנפרד יביא את הביחד האמיתי.
    ומאז הכל עצוב לי. ברגעים של כאב שחותך אני שוכחת את כל הסיבות ההגיוניות ורק רוצה להיות איתך, לידך, לראות את החיוך שלך, להרגיש את החיבוק שלך, להסתכל בעיניים המדהימות שלך, להיות עם האדם עם הלב הכי גדול שהכרתי. ואני כל כך לבד בלעדייך.
    כל דבר מביא איתו עוד זיכרון, זיכרון מהשלוש שנים האחרונות, זיכרון אוהב, מצחיק, מחבק, מלטף.
    בחודש האחרון דיברנו הרבה, עד שהבנו שאם לא נתנתק קצת לעולם לא נמצא את התשובה. ואני מפחדת, רועדת מפחד. לא מצליחה להפסיק לחכות ומפחדת שאני מחכה לשווא. ועדיין מאמינה בתוך תוכי שאנחנו נהיה ביחד, שזה הגיוני אחרת. רוצה את זה כל כך. רוצה אותך כל כך.
    ואני לא יודעת מה לעשות. אתמול דיברנו והחלטנו שמנסים לדבר פחות. והנה פחות מ-24 שעות אחר כך אני כבר נאבקת עם עצמי לא להתקשר, להיות חזקה, יודעת שכל שיחה רק מאריכה את הזמן, רק עושה יותר קשה להחליט.
    לא יודעת איך להתמודד עם הכאב, מעולם לא ידעתי שיש לי כל כך הרבה דמעות.
    לשנינו אין הרבה חברים, כך שגם אין הרבה במי להיאחז. באופו מאוד אגואיסטי קשה לי לפרגן ולהיות שם בשביל חברות שנמצאות בתוך האהבה שלהם. מרגישה לבד כל כך.
    ואני אוהבת אותך, ולא מצליחה להפסיק לחכות לך. מבקשת כל יום שנחזור. רוצה שיעבור הכאב הזה.
    משוטטת באינטנרט, מחפשת פורומים של אנשים שמרגישים מה שאני מרגישה, שעברו את מה שאני עוברת. אף פעם לא הרגשתי ככה. אף עם לא אהבתי ככה. ואיכשהו הגעתי לאתר הזה, והתחלתי לכתוב, סתם בשביל להתפרק. ואני כותבת ובוכה. רוצה להיות איתך. לא יודעת מה לעשות. אני אוהבת אותך. ויודעת שכמה שאני אגיד לעצמי להפסיק לחכות, אני אחכה. עד שתדע. עד שתגיד לי. ואני מתפללת כל יום שזו תהיה התשובה שתהפוך אותי ואותך מאושרים. שנהיה שוב ביחד, על באמת.

    • מיכל

      זאת קלישאה אבל היא כלכך נכונה
      אחרי שנפרדתי ממישהוא שחשבתי שאני אחיה איתו לנצח לקח לי שנה וחצי לצאת מזה וגם היום יש בי עוד זכרון
      זאת תמיד אהבה אמיתית וזה תמיד כואב ותמיד עובר כי הגוף לא יכול לסבול כלכך הרבה זמן
      הייתה כתבה בעיתון שהסבירה שפרדה יכולה להיות כמו הלם קרב לפעמים, טראומטית מאוד
      תני לכאב ולאבל מקום
      הזמן ירפא את כל הפצעים
      זה לא קשור ל אם תמצאי או לא תמצאי מישהוא חדש
      את תמשיכי בשביל עצמך
      את לא צריכה לחיות בכאב
      את צריכה לחייך, לשמוח שמצאת אהבה
      החיים הם הרפתקה אחת גדולה
      מי יודע מה מחכה לך מעבר לפינה
      אולי משהוא שלא ציפית לו, משהוא טוב

      • הבעיה היא שהכאב נראה כל כך אינסופי, ובלב זה מרגיש לי כל כך זה…
        אנחנו נמצאים במין מקום בין פרידה להפסקה, הכל כך לא וודאי, הכל כל כך מלא פחד מצד אחד, וציפייה שעוד הכל יסתדר מצד שני.
        ואני כל היום שואלת את עצמי אחרי כמה זמן אני אקום בבוקר בלי הכאב בטן הזה שלא נותן לנשום?

        • מיכל

          אין לי תרופת קסם
          אם הייתה לי הייתי מאוד עשירה היום
          אף אחד לא יכול להתחלף אתך
          את פשוט צריכה לחכות ולראות מה יקרה
          לרוב התשובה לזה כבר ידועה לנו
          קשה מאוד להיות איפה שאת נמצאת עכשיו
          את רוצה לשלוט במשהוא שלעולם לא תהיה לך שליטה עליו

          • תודה על התמיכה. עדיין מקווה שהכל יסתדר לנו, שהאהבה תנצח.
            מנסה לתת לכאב לחלוף ולעבור, אבל זה קשה, קשה כל כך…

    • שאני יודעת שמהמקום בו את נמצאת כעת אין נחמה ושום מילה לא תשכך את הכאב.אבל זה יעבור ויום אחד תיכנסי שוב לקרוא מה שכתבת ותחייכי לעצמך בסלחנות,אפילו בשמץ כאב על מה שהרגשת,על שלא ידעת שיש עוד אנשיים שיגעו בלבך ויאהבו אותך כערכך,ושאם יש ספק צריך לעבור הלאה למרות שקשה,ושאסור לשגות באשליות,כי להאחז במי ש”צריך לחשוב”-לא בריא לך.תני לו ללכת ולחשוב,אולי לחזור,אבל גם אם לא,דעי שהאחד מחכה לך.והוא יאהב אותך בשמחה ובלי שום ספק מנקר,כי ככה זה כשרוצים מישהו באמת.אין תירוצים ואין נראה מה יהיה.הוא שם,האחר הזה,גם אם כרגע את כואבת מכדי להבחין בו.הייתי במקום הכואב הזה שלך.רבות מאיתנו היו בו.הבשורה הטובה היא שזה יעבור וסליחה על הקלישאה ועל הנחמה המועטה שאני מציעה לך.חזקי ואמצי,ואל תפסיקי לחשוב על האחר.הוא מחכה לך.עכשיו הוא אולי שותה קפה,מי יודע?

      • קשה לי לראות את הדברים ככה עכשיו
        מבחינתי אני עדיין מוכנה, ואני יודעת שאם יסתדר לנו זה יהיה הכי טוב בעולם, כי הוא אדם מדהים והחיבור בינינו מדהים.
        אחד הדברים הקשים יותר עכשיו זה הלבד, הבדידות האינסופית הזאת.
        גם בחברים קשה להיאחז עכשיו. במיוחד כי חלקם פשוט לא מצליחים להכיל אותי, את הכאב. אמרו שזה קורה במצבים כאלה, פתאום כולם נורא מאכזבים,קיוויתי שלי יהיה אחרת…

        • אלמוני

          כל מה שאת רוצה עכשיו זה לדבר עליך,עליו,עליכם.לנתח,לחטט,לכאוב בכוח,להבין את מה שאי אפשר.את כנראה צעירה מאוד,אחרת היית יודעת שדווקא יש נחמה ויש סוף לכאב ויש עוד אנשים נהדרים ושיום אחד תקרה לך עוד אהבה נהדרת וסוחפת.יש יותר מאהבה גדולה אחת בעולם.אפילו יותר משתיים.היא מחכה לך,האהבה הזאת.אל תאטמי את עצמך.אפשר גם לכאוב,אבל גם לדעת שיום אחד תחלימי מהאהבה הפוצעת ומהכאב הגדול הזה שאני מכירה כל כך מקרוב,עד שחשבתי שלא שווה להמשיך.אבל היה שווה.שווה ועוד איך.חושבת עליך,אחותי,למרות שאיני מכירה אותך.שולחת אלייך המון כוח.הייתי פעם במקום הכואב הזה.

          • אלמוני

            תודה על המילים
            אני חיה עכשיו לא ב”לא” ולא ב”כן” החלטנו לקחת הפסקה בשביל להבין בעצם אם אנחנו רוצים לבלות את חיינו ביחד.
            אני לא כל כך צעירה, נושקת לשלושים, אבל מעולם לא חוויתי אהבה כזאת. אני סופרת את הימים עד שההפסקה תיגמר ויהיו תשובות, מתפללת כל יום שיהיה לנו הפי אנד.מרגישה כל כך כל כך לבד. חברים מאכזבים, הכל כל כך קשה. מעולם לא ידעתי שאפשר לכאוב ככה, להתגעגע ככה. מעולם לא ידעתי שאפשר לאהוכ ככה.

            • מילה על חברים: תדעי שלא קל לעמוד מול כאב עמוק של חבר(ה) שנפרדה מאהוב-נפש.אין הרבה מה לומר,אפשר רק להקשיב ואין אין אין נחמה אמיתית להציע.את יודעת.ובשלב מסויים,אם אינך ממש חברת נפש,זה אפילו מעיק. השבע אינו מבין את הרעב.הרי מבחינתך,התהום שאת מתבוססת בה כל כך עמוקה,שהחבל הדק ששולחים לך,נקרע בקלות.מה נשאר? אז ככה.נסי להיות עסוקה ככל יכולתך.עבודה,קורס חווייתי כלשהו,ספורט (הליכה.כל כך מרגיעה וממלאת מצברים.)תתעלמי מדברים שמזכירים את האהבה (שירים עצובים הם טאבו הכרחי…) הרבה חברים טובים,אבל לא להגזים עם ניתוח הפרידה.שלא יברחו.אין מה לעשות,גם החברה הכי טובה מתעייפת לפעמים.הזדהות עמוקה מקבלים רק בגיל תיכון.והכי חשוב: כל בוקר אמרי לעצמך (אפילו בקול): היום יהיה טוב יותר. תראי שבסוף זה יקרה. חושבת עליך ושוב,שולחת לך המון המון כוח.(מזדהה,מה לעשות…) תראי שיסתדר לך.

              • המון תודה.
                אני אנסה לעשות את זה, להגיד לעצמי שיהיה בסדר.
                מקווה שאני עוד אכתוב לך שהכל הסתדר.
                המילים שלך מחזקות אותי ועל זה אני כבר שמחה שפגשתי בך…

              • כתבת שאת מזדהה, משהו שכבר מאחורייך או שעדיין את חווה אותו?

                • בהחלט מאחורי.לכן כל כך חשוב לי שתדעי שזה עובר ושאלה לא מילים ריקות.יש יותר מאהבה גדולה אחת וכיף גדול כשזה קורה שוב ומבינים שיש תרופה לכאב,ויש עוד אהבות,אפילו גדולות.
                  למרות הכל,יש בליבי פינה חמה לאהבה הקשה ההיא.אפילו תודה,תתפלאי. ממקומי היום אני יכולה לקבוע בוודאות שצמחתי מתוך הכאב ההוא.מה שאני היום הוא במידה רבה גם בזכותו.חבל שמבינים זאת רק אחרי זמן רב.האמיני למי שנגעה בתחתית:אחרי החושך מגיע אור גדול וזו לא קלישאה.תאמיני שזה יקרה לך,וזה יקרה.אני בטוחה.היו לי כל כך הרבה ימים קשים,שלא האמנתי שיעברו בכלל.אבל הזמן מרפא,(הקלישאה הנכונה הזו) ואנשים מרפאים,ואהבות אחרות שהיום אינך מסוגלת לחשוב עליהן (אבל הן יחכו לך בסבלנות).ובאשר אלי,הכעס והכאב נעלמו.היום אני נזכרת באהבה ההיא בחיבה וסלחנות.אני במקום אחר וטוב פי כמה. גם את תהיי.תני לעצמך זמן.לבכות,לכעוס,לכאוב,לקוות,להתייאש.אבל אל תשכחי שמותר שתהיה לך אהבה בלי אולי ואם ונראה.פשוט אהבה. אשמח לשמוע ממך כשזה יקרה.מחזקת אותך מרחוק ומקווה שעזרתי.ליבי אתך. כשתרצי מילים טובות,כתבי.

                  • תודה על המילים, הלוואי ויגיע הרגע ואני אכתוב לך שהכל הסתדר והכל בסדר. בכל מקרה המילים שלך עוזרות, עושות לי לרגע קטן להרגיש שאני לא לבד.
                    אשמח לשמוע עלייך, לפעמים זה עוזר.
                    תודה לך.

                  • לפעמים אני מרגישה שמילים טובות לא מספיקות. הכאב הוא גדול מידי, עש שלפעמים אני מרגישה שאני לא יכולה יותר, שאין לי אוויר, מעין התקפי חרדה שאני לא יודעת מה לעשות בהם, לא יודעת איך להתמודד. עכשיו אני במן התקף כזה, ואני מרגישה שאני לאמסוגלת יותר, מרגישה שאני הבן אדם היחיד בעולם שכואב ככה וששום דבר ואף אחד לא יכול להקל על הכאב הזה, חוץ ממנו, חוץ מהחיבוק שלו. אני כל כך אוהבת אותו, מתגעגעת לדברים הקטנים, להתקשר לספר לו מה עבר עלי היום, את הדברים הכי שטותיים. רוצה אותו כל כך. עכשיו.

                    • כמה עצוב לי שאת מרגישה כך.נתת בידי אהובך נשק חזק מדי,את הבעלות על כל ההתנהלות שלך בימים הקשים האלה שאת עוברת.למה את עושה את זה לעצמך? אם עדיין לא שמעת ממנו תשובה כלשהי,זה סימן שהוא במקום אחר.צר לי לומר לך את זה.אני יודעת מה עובר עלייך.יודעת טוב מדי.קשה לי להאמין שאדם שאוהב אותך יתן לך להתייסר ככה,בלי ליצור אתך קשר.בנים לא ממש יודעים לנתק קשר כמו שצריך והם מעדיפים לגרור אותו עד שימות לבד.אבל בינתיים את שם.כואבת כל כך.מתייסרת באמת.לא מוצאת דרך החוצה מהמקום הכואב הזה.אני חושבת שאת צריכה לעשות מעשה.אולי זה יכאיב לך יותר,אבל יתיר אחת ולתמיד את הפלונטר.צלצלי אליו ואמרי לו הכי ישיר שאפשר: אני צריכה לדעת אם אנחנו יחד.עכשיו.לא מחר ולא בעוד שבוע.עכשיו.חד וחלק. אם הוא רוצה אותך,תדעי מיד.כי כשרוצים,אין תירוצים ואין ספיקות,האמיני לי.עדיף לך לדעת את האמת,גם אם היא קשה.זה עדיף על טיפטוף של רעל,כמו שאת חווה עכשיו.כרגע את לא פה ולא שם,וזה אכזרי. תפסי אומץ ועשי את שיחת הטלפון.מגיע לך לדעת.והוא,שלא יהיה נמושה ויפסיק לטלטל אותך. אומץ,חמודה. שולחת אליך את כל העידוד שבעולם!!!

                    • ב’,רוצה לשמוע שאת בסדר.

                    • אני בסדר
                      תודה
                      הוא עדיין חביב עלי, הבחור.
                      אבל החלטתי לכבד אותו ולא לשוב לאי.
                      תודה על ההתעניינות.
                      מקווה ששלום גם לך

                    • סליחה
                      לא התכוונת אלי
                      אבל זה הגיע לי למייל
                      התבלבלתי

                    • אני לא בסדר. כל כך לא בסדר. נפגשנו, דיברנו. הוא אמר לי שהוא עובר תהליך והוא צריך לעבור אותו לבד. שבשנה האחרונה אני זאת החזקתי את הקשר, וזה לא יכול להימשך ככה. שהוא רוצה למצוא את הדרך חזרה אלי אבל שהוא צריך למצוא אותה לבד. שאנחנו חייבים, לפחות לעת עתה להרפות אחד מהשני.
                      ומאס כבר עברו יותר משבועיים. ואני מרגישה שהרסתי לנו, בכל שיחת טלפון, בכל דימעה.
                      וכואב לי, אני מתפוצצת מכאב, אתמול דיברנו בטלפון, וזה היה נורא.
                      וכואב לי כל כך, וכשאני שומעת את הקול שלו הכואב, כואב לי יותר.
                      אני לא ידעת כבר מה לעשות. אומרים שהזמן מרפא, אבל עברו כבר שלושה חודשים, והכאב רק גדול יותר.
                      רע לי.
                      ממש ממש רע לי

                    • חבל לי.כל כך חבל.אני בדרך לעבודה,אז אקצר ואומר ישירות.אם לא הבנת עד עכשיו,אז הוא לא רוצה לחזור.חד וחלק.מישהו צריך לומר לך את האמת.אני יודעת שאת לא תיכוניסטית חסרת ניסיון,אבל כנראה את שבויה בפנטזיה שאיש מלבדך לא שותף לה.כך לא מתנהג בחור שאוהב.כך מתנהג מי שכואב לו עלייך ולכן חושש לפגוע.הוא לא “צריך זמן עם עצמו”.הוא מעבר לזה.הוא רק חושש לפגוע בך יותר משפגע עד כה,רק שאין לו אומץ לומר לך:הפסקתי לאהוב.ועוד משהו ממני:אם יש שמץ סיכוי למה שאת רוצה,אז השיחות איתו לא עוזרות.הן רק גורמות לו להבין שצדק כשהתנתק.להבין כמה את תלותית וכמה יהיה קשה עם מי שכל עולמה תלוי באהבתו.זה קשה ומלחיץ לחיות עם אהבה כל כך חונקת.לו זה היה הפוך היית בורחת ממנו מזמן.ככל שתקדימי להבין שזה מת,ייטב לך.את מנסה להחיות משהו שאבד מזמן,כולם סביבך מבינים את זה ורק את,כמו ילדה אבודה,מנסה לטפח את האשליה האבודה.ילדה יקרה,את חייבת להוציא את עצמך מתוך הביצה הטובענית הזו בכוחות עצמך.אף אחד לא יעשה זאת במקומך.אף אחד.רק את בכוחך.ויש לך כוח.מצאי אותו וצאי לחייך החדשים.יש חיים בחוץ,יש אהבות אחרות ויפות יותר.צאי אליהן מהבור שכפית על עצמך מתוך חולשה שכבר אין לה הצדקה.חבל על כל דקה של הונאה עצמית בגלל מישהו שכבר לא חולק אתך את אותה תחושה.למה את צריכה אותו? תתחילי למנות לעצמך את חולשותיו.ישלו,לא? חשבי מה בעצם מצאת בו ולמה לך מישהו שאהבתו עקרה ומתסכלת.מישהו בחוץ מחכה לך.מישהו אחר,וטוב ממנו.תתחילי ללכת לקראתו.בכל זאת כתבתי הרבה.ליבי אתך.בהצלחה.

  5. אנושקה

    אני מזדהה איתך [אולי יותר מדיי], בעיקר בקשר לחוסר ה”פרסונה”. נטייה להזדהות יותר מדיי עם כל מה שסובב אותי/ך.
    יום אחד נצטרך למצוא לנו אישיות יציבה. 🙂

  6. את ללא ספק ענקית! תעשי עם זה משו…
    ו… אני חייבת לשאול…אמא שלך הייתה אומרת לך שאת מכשייפל’ה? על שום מה? היית רוקחת שיקויים בילדותך?

    • תודה רבה
      לא, אני לא רכחתי שיקויים, סתם…ככה זה היה…אולי קטע אידישי כזה, אין לי מושג.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *