מדוע אנו נוהגות להתעלל במשוררים? פרקים מאלפים מהרפתקאותיו מסמרות השיער של אלכס בנדרסקי בג'ונגל של המאה ה-21

דרושה מכונת זמן

קשים חייו של המשורר בארץ חולצות הבטן, מכנסי הערווה והפלטפורמות. בשנות נעוריי המוקדמות כאשר עוד לא הייתה לי נסיכה ואפילו ברואות פשוטות אלוהי האהבה נתן לי במשורה, נהגתי להתחיל עם ריבות החמד בעזרת שירים עם תיאורים מפורטים של מכמני גופן המרהיבים, אך כמובן עד גבול מסוים, כדי לא להפוך לזמיר השב”ס.

בתקופה ההיא ניהלתי יומן ובו רשמתי את הרפתקאותיי מסמרות השיער בג’ונגל של המאה ה-21. נשיונל ג’יאוגרפיק, שקנו את היומן בשני מיליון דולר, אישרו לי לפרסם את אחד מפרקיו והרי הוא לפניכם:

הזמן: יום ג’, 18:00. המקום: חוף ימה של בת-ים. נערה קסומה בעלת מידה D ורגליים הנגמרות בכיכר קוגל, עוברת על פניי ומתיישבת לה על החול כשהתכלת האפרפרה של עיניה פונה אל התכלת האיזמרגדית של מימי הים התיכון. תוך כמה דקות הנשק שלי מוכן לפעולה ודף הנייר הכולל תיאור מדויק בחרוזים של עיניה מוגש לה בחיוך אלן דלוני.

הזמן: יום ד’, 10:00 המקום: בית חולים וולפסון. ביקרתי את הנערה במחלקת טיפול נמרץ לנפגעי הלם רומנטי, ומשפחתה המורחבת (כולל האיגואנה) ניסתה לעשות בי שפטים נרחבים. הצלחתי להימלט על הסקייטבורד של אחד מהמבקרים אל בית הקברות של חולון.

הזמן: יום ד’, 12:00. המקום: בית הקברות של חולון. נערת חמד עטוית שחורים עוברת לידי בדרך לאחד הקברים. היא רוכנת מעליו, שולפת פרח מתיקה ומניחה על הקבר, ותוך כדי כך שערותיה הבלונדיניות, הגולשות כשדה חיטה בערבות אוקראינה, נמלטות מתוך הכובע. דמעה צלולה כבדולח זולגת על לחיה הצחה ונופלת כמו יהלום על המצבה השחורה. הנשק נשלף שוב ותוך דקה מוכן השיר, והפעם הוא מוגש בהבעת השתתפות בצער ג’ק ניקולסונית. היא הישירה אליי את מבטה הבתולי והתעלפה. ואז לפתע מתוך הקבר יצא נחש שחור. ברחתי משם, והריצה הפכה לדהרה כאשר שמעתי את הנערה, שהתאוששה בינתיים, אומרת לנחש “אבא, מספיק! זה לא בריא לך להתרגז!”.

עבר חודש של ההחלמה נפשית באחת המערות במדבר יהודה, שבה רק רוחותיהם של כל מיני אנשים עם סנדלים תנכיים ומגילות בידיהם הטרידו את מנוחתי כששאלו היכן הוצאת הספרים הקרובה המתמחה במדע בדיוני.

הזמן: יום ג’, 14:00. המקום: מדבר יהודה. נמרה לא גדולה נכנסת אל המערה ומבקשת לה מקלט מפני החמה הקופחת. פרוותה מבהיקה בשמש ושולחת גלי אור אל עיניי המשורר האומלל. שאלתי קלף מאחת הרוחות, כתבתי שיר המתאר את פרוותה נוראת ההוד ועיניה הצהובות, והגשתי לה אותו במבט של מאלף נמרות מוסמך.

נהמה זועמת ושיניים באורך של מסמר 10 הבהירו לי שעצם הגשת השיר מהווה הפרה בוטה של זכויות בעלי החיים, ושעדיף לי להעתיק את מגוריי אל מעבר לטווח של טלפיה, ושגם מחבריה החתולים עליי להיזהר בעשרים השנים הקרובות.

אני רוצה לחזור למאה ה-12! אז המשוררים קיבלו כבוד ואת אהבת הנאות שבנערות! למישהו יש מכונת זמן למכירה?

תגובות

  1. אני ראשונה ואפילו לא קראתי…

  2. אלמוני

    היה כיף לקרוא

  3. כי אני לא יודעת

    חמוד

  4. עוד גבר

    אכן “קשים” חייו של גבר בארצנו הנפלאה,
    בעידן הפוסט-רומנטי… אבל אני מבין מהכתוב
    שזכית בנסיכה אחת.
    אז לשם מה מכונת הזמן?
    אחת, בימינו,כבר לא מספיקה?…

    • עוד גבר

      אגב, זה הזכיר לי שגם אני נהגתי (לעיתים נוהג)
      להשאיר פתק למישהי שמצאה חן בעיני, כשהסיטואציה
      מביכה אותי (יותר מידי אנשים מסביב) או כשאין זמן/
      אפשרות ליצור שיחה, בערך ב-1 מתוך 20 מקרים
      זכיתי לתשובה (טלפון חזרה) כלומר % 95 אחוזי
      כשלון… אכן קשות ההתחלות…

  5. שלומצי

    לדעתי, לשלוח פתק לבחורה זה מקסים. היום כבר לא עושים דברים כאלה. האחרון ששלח לי פתק היה בן 18 בעודי הייתי בת 16 במלון קרלטון בנהריה ומאוד מאוד התרגשתי. כמובן שאבא שלי מצא את הפתק ולא התרגש בכלל ואפילו קצת כעס. בכל מקרה, יש בזה משהו רומנטי הרבה יותר ממייל, פקס או sms, בקיצור הטכנולוגיה הרסה את הרומנטיקה.

    צחי, שלח לי פתק…

  6. המפגש עם הנמרה מוכר לי מאפשהו… בולגקוב אולי? מישהו יודע?

  7. מיכה/פעיל תנזים

    כתיבה נחמדה מאוד,
    כמה חבל שהן לא יודעות להעריך את אלו שכותבים להן שירים.
    אני עוד לא הגעתי לבתי חולים או למבואות בת ים, אבל ניתקלתי
    לא אחת במבטים מוזרים ובתגובות לא מחמיאות בעליל.

    ומאידך, להתחיל עם נמרה זה לא רק פתטי,
    זה אפילו קצת סוטה =)

    *פעיל תנזים* למה אני ער בשעות כאלו? *מהר גריזים*

  8. מדוע הלוכד אינו לוקח חלק בדיון?

  9. מעולה , נהניתי !
    אגב ראיתי לאחרונה את אלן דילון
    יותר טוב לא לפרט .

  10. חמוד ביותר.
    רק לא מדוייק, רובנו נמסות מרומנטיקה משובחת.

  11. נסיך החלומות

    אני זוכר שהיינו מקבלים גלויות מחברים בעולם.
    יש בזה משהו הרבה יותר אינטימי מה גם שמכיל פרטים כמו צורת כתב היד.
    היום האי מייל מחליף את המכתב.
    דווקא הצ’אט יותר אינטימי לדעתי מהטלפון.

    ומעניין מה לגבי המשוררות ? האם הן נהנות מכבוד ואהבת הגברים החסונים והמסוקסים.:)

    • יונקת הדבש

      לא כבוד ולא נעליים. מפחדות להראות נימרחות מדי, רומנטיות ומעיקות.

      • משורר-בר, לא מתאפק
        לוחש מלים רכות שזמנן עבר,
        מתפהק;
        משורר תוצרת-חוץ, מופקר,
        צוחק.
        יושב על האב
        הגעגועים עוטפים אותו
        דמעות זולגות על לחייו, על לבבו;
        שותה עוד וויסקי,
        מתנתק.
        לרגע קל פניו נחסמות
        – לבסוף הוא לא מתאפק:
        שולח חרוזים קטנים,
        לוחש מלים רכות שזמנן עבר.
        *

        *
        נגעתי בקצוות חשופים,
        עברו בי זרמים של חשלמל;
        וניבלעתי בים של חושים:
        ספגתי קולות, ריחות, טעמים,
        ששלחת אליי ופיזרת בחלל
        האוויר
        הפתוח:
        גע בי. כמו שרק אתה יכול:
        קח את אותם הסודות שרצית.
        אני אקרא אל הרוח
        הפרוע
        שיבעיר
        את המרחק הדק, המתוח
        בינך וביני,
        את האוויר.
        שיבלע באש את כל העיר.
        *

  12. בת שתימסרה

    הנה יורדת אני
    לגנך
    ואוחזת
    בקולמוסך
    בין שפתיים רוטטות
    בעודך
    מתגבר כארי
    על ייצרך
    מתעוות וקורא בגאון רווי אנקות
    את מכתמך
    עד גמר

    יאלללללה
    איפה שמתי את חולצת הבטן ומכנסוני המפסעה?

  13. מה לעשות שבעידן הטכנו אין צורך בפיוטיות?…
    תתמודד!! ותמצא עלמה ,אשר לה תעניק את כל הקשקוש הרומנטי הזה.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *