זוכרת את איך באת לכאן
כלה מעיר צידון
וכל העם נדהם אל מול יופייך
(איזבל מאת עקיבא נוף)
בתנ"ך יש כמה דמויות של נשים ששמן הפך לאובייקט של שינאה. למשל דלילה, שפיתתה את שמשון הגיבור, ואולי יותר מכל המלכה איזבל. איזבל, הזרה הפגאנית מהעיר צור, אוייבתו הגדולה של אליהו הנביא ששמה הפך שם נרדף לשחיתות, רשע נשי והתנהגות מופקרת.
אבל קריאה מדוקדקת בתנ"ך מגלה תמונה קצת שונה של אישיותה של איזבל ושל אישיותם של אויביה.
איזבל הייתה בתו של אתבעל מלך הצידונים שנישאה לאחאב בן עמרי מלך ישראל לשם חיזוקה של ברית הידידות בין ישראל וצור. ברית ידידות זאת הייתה אכן חשובה מאוד ובעזרתה הצליח המלך אחאב לגבור בקרב קרקר, בראשות קואליציה של מדינות סוריה וארץ ישראל, על הצבא האשורי האדיר של המלך שלמנאסר, שתיכנן להשתלט על כל האזור. זוהי הפעם הראשונה והאחרונה שבה הצליחו ממלכות האזור להביס את האשורים בקרב גדול ואחד החשובים ביותר בתולדות המזרח הקדום, אלא שמשום מה, ואולי כלל לא במקרה, סיפורו של קרב זה לא נכנס לתנ"ך. כנראה שעורכיו לא רצו לפאר את המלך אחאב שאותו תיארו כחלש אופי וכמלך הרע ביותר שהיה לישראל. אבל מהחפירות הארכיאולוגיות אנו יודעים שלאמיתו של דבר היה זה אחד המלכים הגדולים ביותר של ממלכת ישראל, מלך שיש חוקרים מודרניים שחושבים שהשתווה ואף עלה על שלמה עצמו. יש לציין שאפילו מהסיפור המקראי עצמו מצטיירת תמונה של מלך אמיץ לב מאין כמוהו, ואפילו פלאי פלאים, של מלך מוסרי לזמנו (ולזמנים אחרים). לא היה זה אדם שאישה מרושעת תשתלט עליו בנקל.
החוקרים חושבים שניצחונו הגדול של אחאב על האויב האשורי היה בלתי אפשרי לולא הברית שהייתה קיימת בין ישראל והצורים כפי שסומלה בידי הנישואין בין אחאב ואיזבל.
אחאב איש מצונן היה ועשתה לו איזבל שתי ציורי זונות במרכבתו, כדי שיראה אותם ויתחמם.
(סנהדרין י"ט)
מהתנ"ך ברור שאיזבל הייתה אישה נמרצת מאוד (למעשה אחת משתי הנשים היחידות בתנ"ך שמוזכרות כמי שעוסקות בכתיבה, השנייה הייתה אסתר המלכה). התנ"ך מתאר אותה גם כמי שהביאה שיטת פולחן זרה של הבעל לישראל ולימדה את בעלה אחאב פולחנים זרים שונים. למעשה נראה שהיא פעלה לשימור הפולחן הקיים, שכן הבעל היה אל מוכר וידוע בישראל.
היו אלה אליהו ובני הנביאים שניסו לחסל את הפולחנים האחרים של בני העם, וניתן לתמוה אם היא לא פעלה כנגדם כדי לשמור על החופש הדתי. איך מסופר עליה בתרגום השבעים: היא שלחה מכתב לאליהו הנביא מטיל האימה במילים האלה "אם אתה אליהו אני איזבל!".
על איזבל התנ"ך מספר שהרגה את כל הנביאים ובני הנביאים, אבל משום מה אלה מופיעים שוב ושוב כאילו לא אירע להם דבר, ואין שום תיאור של נביא או בן נביא כלשהו שאכן נהרג ברדיפות אלה. מה שמעורר חשד שאם בכלל אכן היו רדיפות נגד מישהו חוץ מאליהו הן לא היו אפקטיביות במיוחד.
בתנ"ך מסופר שהיה זה אליהו שגרם למעשה לבצורת בישראל בגלל תפילתו לאל למנוע גשם ובכך גרם לרעב המוני. מסופר שלאחר שגבר על כוהני הבעל בתחרות מי יצליח להביא לירידת גשמים (שאותם עצר אליהו עצמו בתפילה לה'): "ויאמר אליהו להם: תפסו את נביאי הבעל. איש-אל-ימלט מהם! ויתפשום , ויורידם אליהו אל נחל הקישון ,וישחטם שם" (מלכים א' י"ח , פס' מ') . התנ"ך נותן פרטים: המדובר כאן בארבע מאות חמישים נביאי הבעל ובארבע מאות איש נביאי האשרה, אליהו רצח לא פחות משמונה מאות חמישים מתנגדים! מה שהיינו מכנים היום טבח המוני. התמונה המצטיירת מדמותו של אליהו היא של רוצח המונים, הן באופן אקטיבי והן באופן פאסיבי ברעב שהביא על בני עמו. התנ"ך בכל אופן אינו רואה כל רע במעשה הרצח ההמוני הזה של אליהו.
המעשה הנורא ביותר שאותו מיחס התנ"ך לאיזבל הוא פרשת הריגתו של אדם בשם נבות, בעל אדמות עשיר בעמק יזרעל שאחאב המלך רצה מאוד באדמותיו, אך נבות סירב למכרן. התנ"ך מספר שאחאב לא עשה דבר בעניין. הוא שכב בביתו סר וזעף "וישכב על מיטתו, ויסב את פניו ולא אכל לחם" (מלכים א' כ"א פס' ד').
איזבל שהודאגה ממצבו שאלה אותו בעניין וכאשר סיפר לה עשתה מעשה. היא דאגה לכך שנבות יואשם בחילול השם, הוא נסקל למוות בידי העם והאדמות הועברו באופן חוקי לידי אחאב. אז הופיע בחצרם הנביא אליהו עם המילים בנות האלמוות: "הרצחת וגם ירשת?"
ואכן זהו מעשה בלתי נסלח מבחינה מוסרית ומראה לא כל כך על רודנות כמו על ניצול החוק למטרות מושחתות.
אולם נשאלת השאלה האם לא ניתן לראות מעשה זה גם בצורה אחרת: לא רק כמעשה של רודנית אכזרית ומנוולת אלא של אישה האוהבת את בעלה וחוששת למצבו ומנסה לעשות הכל כדי לרצותו גם עם מעשים בלתי נסלחים מבחינה מוסרית?
הנה באים הורגייך המלכה הנה באים
רוכבים בשיגעון אל ארמונך
למלך החדש ההמונים כבר מריעים
כמו שאתמול הריעו לכבודך
הנה הם כבר בשערי העיר
שולפים חרבם מכים בשערים
צמאי דמך
העבדים כי ימלכו
אין חסד בליבם
לבשי מלכה חיוך על פני אבלך
(איזבל מאת עקיבא נוף)
אליהו ניבא לאחאב שבמקום שבו ימות ילקקו כלבים את דמו וכי כל משפחתו תושמד. לאיזבל ניבא כי הכלבים יאכלו אותה.
וזה אכן מה שקרה: אחאב מת מות גבור במלחמה עם הארמים וכלבים ליקקו את דמו.
ואשר לאיזבל…
הנה הם מטפסים בחצרותייך שועטים
מלכה את עינייך תני בפוך
הנה הם מתקרבים
כבר מתקשים המבטים
הכי אותם בחיוך
איזבל הטיבי את ראשך
הצניעי בתוכך את הכאב
(איזבל מאת עקיבה נוף)
נראה שאיזבל המשיכה להיות בעלת השפעה גדולה בממלכה לאחר מות בעלה דרך שני בניה, אחזיה ויהורם, שמלכו זה אחרי זה. ומן הסתם הייתה לה גם השפעה גדולה בממלכת יהודה דרך בתה עתליה שמלכה שם. הכינוי של תפקידה היה "גבירה", מעמד שהוא ככל הנראה יותר מזה של סתם מלכה אשת מלך, אלא של אם מלך עוצרת ושולטת בפועל. אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שאת מתנגדיה הנביאים הכוח הזה בידיה של אישה הרגיז במיוחד.
בסופו של דבר מרד נגדה המצביא יהוא בהשפעת יורשו של אליהו הנביא אלישע. אלישע הנ"ל, כמו מורו הגדול אליהו, לא נרתע גם הוא ממעשים של רצח המוני. פעם כאשר חבורה של ילדים לעגו לו במילים "עלה קרח עלה קרח" קיללם בשם ה' על הפשע הנורא: "ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים. וילך משם אל הר הכרמל ומשם שב שמרון" (מלכים ב' ג פס' כ"ד). עם מורה כזה אין פלא שיהוא לא התגלה כאדם צמחוני בלשון המעטה. הוא רצח בבגידה את אדונו יהורם מלך ישראל וביחד איתו את אחזיהו מלך יהודה. מובן מאליו שלאיזבל הוא רחש שנאה מיוחדת. את יהורם בנה שאל לפני מותו: "מה השלום עד זנוני איזבל אימך וכשפיה הרבים?" עבור איזבל הזקנה הוא הכין משהו מיוחד.
הנה הם כבר בשער
ואחר יהיה אדון
כלבים ילקקו פה את דמך
הנה עלו ובאו כבר אל שער הארמון
הנה נפרצו כבר השערים
איזבל בחיוך מלכות הופיעי בחלון
מלכה ובת של מלך צידונים
(איזבל מאת עקיבא נוף)
איזבל הזקנה שמעה על בואו של יהוא ועל הטבח שעשה בבניה. היא ידעה מה מצפה לה אבל היא קיבלה אותו באומץ לב מיוחד: "ואיזבל שמעה ותשם בפוך עיניה ותיטב את ראשה ותשקף בעד החלון. ויהוא בא בשער. ותאמר: השלום, זמרי הורג אדוניו ויאמר: "מי איתי מי?" וישקיפו אליו שנים שלושה סריסים. ויאמר: "שמטוה!" וישמטוה ויז מדמה אל הקיר ואל הסוסים וירמסנה. ויבוא ויאכל וישת. ויאמר: פקדו נא את הארורה הזאת וקברוה כי בת מלך היא" (מלכים ב ' ט פס' ל'-ל"ה). אלא שהם מצאו רק את הגולגולת והרגלים וכפות הידיים שלה. ליהוא כל זה לא הפריע במיוחד, הוא המשיך לאכול ולשתות.
חז"ל דווקא מצאו בכך צד זכות כלשהי לאיזבל. הם הסבירו שאפילו במרשעת המנוולת הזאת היה דבר טוב אחד – כל פעם שהיו חתן וכלה עוברים ליד ביתה, הייתה יוצאת מביתה ומוחאת להם בכפיה. משום כך הסבירו חז"ל שרדו ידיה ורגליה.
כך או כך מבחינת יהוא זאת הייתה רק ההתחלה. הוא רצח גם את שבעים בני אחאב אבל לא הסתפק בכך. הוא ציווה לכרות את ראשי כולם ולשלוח אותם אליו בדודים. את הראשים הכרותים תקע בשער הארמון שלו, מן הסתם למען יראו ויראו. מלבד זה הוא מצא גם את האחים של אחזיהו מלך יהודה, שאותו כבר רצח, ורצח גם אותם. אחר כך רצח את כל כוהני הבעל שבמדינה.
התנ"ך מספר על כל זה בהבנה. אחר כך הוא מתאר בקצרה את שאר ימי ממלכת יהוא. ואלה, כמסתבר, לא היו כזה שיפור גדול לעומת ימי מלכות אחאב ואיזבל, נהפוך הוא. הארמים, שאותם הביס אחאב פעם אחר פעם, היכו כעת פעם אחרי פעם בישראלים יראי ה' של יהוא וכבשו חלקים גדולים משטחיהם.
התנ"ך לא מספר זאת אבל ידוע לנו ממקורות אשוריים שיהוא היה המלך הישראלי הראשון ששילם מס לאשורים. למעשה הוא האדם היחיד בתנ"ך שיש לנו תמונה אותנטית שלו מזמנו –תמונה אשורית שבה יהוא נמצא עם מלך אשור שלמנאסר (אותו המלך שהובס שנים קודם לכן ובגדול בידי הברית שאורגנה על ידי אחאב ואיזבל). בתמונה יהוא מנשק את רגליו של המלך האשורי.
אל תתנגדי להם מלכה
הם הצודקים תמיד בכל,
האלוהים והנביאים להם
ובני הנביאים יודעים הכל
אך לא למחול
אל קנא ונוקם
(מתוך הפזמון "איזבל" מאת עקיבא נוף, 1970)
חז"ל האשימו את איזבל שהיא לימדה את אחאב עבודה זרה. הם טענו שהיא הייתה מושחתת מבחינה מינית אולם למעשה אין לכך כל עדות בתנ"ך, שבוודאי לא היה מסתיר דבר כזה להוציא האשמותיו של רוצחה יהוא.
למעשה נראה שחטאה הגדול מכל היה שהיא העיזה ליטול חלק ממשי בשלטון שאמור היה להיות רק בידי גברים. אחרת יתכן מאוד שאחאב, אותו מלך מוכשר והרואי, היה נזכר בצורה שונה מאוד במקורותינו. יש אפילו סיפור על רבי לוי שתקף בדרשותיו את אחאב על חטאיו עד שזה בא אליו בחלום והסביר שהאישה הייתה אשמה בכל. הרב קיבל את הטענה הזאת ללא היסוס.
איזבל הפכה עד היום לסמל האישה המרשעת, החוטאת, שנאבקת בגברים שיודעים טוב ממנה מה שצריך לעשות. על העובדה שיריביה, אליהו ויהוא, ביצעו פשעים נוראים לעין ערוך משלה עוברים בשתיקה.
אפשר לקבל פרטים על הציור הזה, שנראה כמו משהו של קלימט?
http://www.victorianartinbritain.co.uk/shaw_jezebel.htm
(יש להוסיף קו תחתון בין ה shaw ל jezebel כדי שהלינק יעבוד)
תודה.
i love this kind'a art – thanks for the link even though i wasnt the one to ask for it!!
קודם כל צר לי לראות שהצגת במאמר דברים שנמצאים במחלוקת בין החוקרים כעובדות,לידיעתך חוקרים רבים וטובים אף כופרים בתוקף ההיסטורי של אותה תקופה ומכניסים את המלכים ההם לתחום המיתוס.ובכלל כשקוראים את סיפורי אליהו ואלישע אי אפשר שלא לתהות האם לא מדובר כאן בגרסת המזרח ל"חיי קדושים".גם איזבל אינה ידועה משום תעודה הסטורית כך שקיומה מעבר לדמות מיתית מוטל בספק,ואם כך הרי שיש להתייחס אליה ככזאת,ובמיתוס התנכי היא מוצגת כאישה קשוחה ושתלטנית,"אתה עתה לך תעשה מלוכה על ישראל קום אכל לחם ויטב לבך אני אתן לך את כרם נבות היזרעאלי"אישה אוהבת את בעלה וחוששת למצבו ומנסה לעשות הכל כדי לרצותו? ארשה לי לגחך..מדובר בנימה פטרונית מובהקת המלאה זלזול במקרה הטוב..לא ברור לי לשם מה הצורך לאנוס את המיתוס ולהציג איזבל שכולה נופת צופים..אחרי הכל נשים כאיזבל מופיעות שוב ושוב לאורך ההיסטוריה,גם בהצגות גם בספרים,הטיפוס הוא מובהק ואם תרצה תוכל לכתוב שיש לכבד אותו מטעמים פמניסטיים כלשהם או אחרים,אבל לברוא דמות שלא היתה? כאן התועלת מפוקפקת ביותר..
גם היום תוצג מנהלת מצליחה כשתלטנית וביצ'ית, בעוד המקבילה הגברית יוצג כאסרטיבי והחלטי.
ומה רע להכניס קצת צבע לתקופה שבא הכל מסתכם ב"עשה הטוב/הרע בעיניי ה' "
אלי, אחלה מאמר. וברכות על פרסום בו זמני בשני פורומים.
צ"ל – "בה", כמובן, ולא "בא" (והלך)
נראה שאינך מתמצא במחקר הארכיאולוגי וההיסטורי של התקופה אחרת אינני יודע מאיפה לקחת את טענתך שהמדובר ב"מלכים מן המיתוס".
טענות כאלה יש לגבי דוד ושלמה נכון, וכנראה גם הן אינן נכונות .
אבל לא לגבי אחאב ויהוא וזאת מהסיבה שלגביהם יש לנו עדויות שאינן תלויות בתנ"ך לקיומם ,לאמיתו של דבר גם החוקרים הספקניים ביותר של ההיסטוריה של ימי בית ראשון מקבלים את קיומם כעובדת שאין לערער אחריה ומתחילים את ההיסטוריה "האמיתית " של ישראל ויהודה איתם.
ולמה ? משום שלגביהם יש לנו עדויות של האשורים שמזכירים אותם . הם מזכירים את אחאב שנלחם נגדם בקרב קרקר והביס אותם שם ( אם כי הם מתארים זאת כניצחון , אבל מהתיאור ברור לגמרי שהייתה זאת למעשה תבוסה ,שהוסוותה בשפע של מילים יפות ) והם מזכירים את יהוא ששילם להם מס כאמור בכתבה.
כתבה מעניינת מאוד. נחמד כשמישהו מאיר לך מיתוסים תנ"כיים שנשחקו משימוש על יסודי/על יסודי/אקדמאי משמים.
יש אנשים הטוענים שאיזבל היא דמות מהמיתוס ומעולם לא הייתה קיימת פרט לדמיונו של הסופר המקראי.
לגבי קיומו של אחאב אין כל ספק הוא מוזכר בכתובות אשוריות של התקופה.
וגם לעצם קיומה של איזבל התגלתה עדות ארכיאולוגית מהמאה התשיעית לפני הספירה. זוהי חותמת שכנראה הייתה שייכת לאיזבל עצמה ובה מופיע שמה ,אבל בצורה שונה מעט מזה המוכר לנו . שמה בחותמת הוא "יזבל " שפירושו "בעל הוא המלך " ( איזבל אחרי הכל הייתה כוהנת הבעל ).
נראה שהשם המוכר לנו מהתנ"ך "איזבל " היה מעוות במכוון ומשמעותו "שם הזבל ".
עוד על כך יש כאן :
http://www.knowledge.co.uk/xxx/cat/rohl/jezabel.htm
ישנה במאמר זה דילמה שמא איזבל הינה דמות שלילית-מניפולטיבית או דמות חיובית-אסרטיבית.
אני חושבת שכל אדם יסכים כי רצח נבות היונו מעשה נורא אשר ללא ספק מיצב את דמותה של איזבל בתודעתנו כאישה נתעבת.
מאמר זה מבקש מאיתנו לפסוח על אירוע זה ולנסות ולהכיר את איזבל מקרוב, ללא טינה מימי קדם.
האם ניתן לפסוח על רצח נבות ולנסות לדלות אופי חדש לדמותה של איזבל ?
או שמא אנו רק מקלים בעונשה של איזבל עקב הנסיבות המיוחדות- שוביניזם.
מה קרה את אולי רוצה לקרוא עוד כתבה מפגרת על "תני לא ללכת" או משהו כזה. כתבה מ א ו ד
מעניינת!
משעורי תנ"ך ברחתי עוד בתיכון.
מ ש ע מ ם !!!!
תמצאו כבר משהו מעניין לכתוב. נמאס מהדלות והשממון שמאפיינים את בננות בזמן האחרון.
ממש אכזבה!
משעמם כבר אמרתי?
אם משעמם לך, לך ל"ברכה גולשת" אולי זה יותר לטעמך.
הרדוד.
ואלי, יופי של כתבה!
כמו תמיד.
וזה בא ממישהי שעשתה ממש לא מזמן את הבגרות שלה בתנ"ך בייסורים רבים. הכתבה הנ"ל היא אחד המאמרים המעניינים ביותר שקראתי כאן ולו בגלל שהוא סותר את החדגוניות המציקה שמלווה את המקצוע הזה לאורך 11 שנות לימוד בבתי ספר ממלכתיים בהם משרד החינוך קובע תכנית לימודים שלא מאפשרת לך להסתכל לעוד פרספקטיבות שסותרות את קדושתו וצדיקותו של התנ"ך. לעומת זאת, נדמה שהכתבה שלך לא שונה בהרבה מהמקור התנכ"י במידת הסובייקטיביות.
מעבר לכך, כתבה מצוינת! ישר כוח אלי!
קשה לתמרן בין כתבות על מיני תמרוקים לבין סקירה תנכית מפוהקת. מזל שנשארו בארכיון עוד כמה כתבות שלא קראתי.
אני בטוחה שתמצאי מספיק כתבות על סקס בארכיון שיספיקו לך לכל ימי חייך ,אם זה כל מה שמעניין אותך.
ובאמת שלא חייבים להגיב על כל מה שלא מעניין.
בוטן מתחילה להתעצבן
A,UR
לא סקס ולא שמקס, פשוט משהו לקרוא שלא מצריך דרישות מוקדמות כמו תואר שני במדעי הרוח, או שיהיה כתוב בצורה יותר מענינת!
זה לא מצריך תואר שני במדעי הרוח אלא אינטיליגנציה מינימאלית כדי להבין את הכתוב, או לפחות להבין שגם אם זה לא מעניין אותך זה מעניין אחרים. אם אין לך ביקורת עניינית על הכתבה אז אל תגיבי!
הממ…
זה היה מרנין, באמת מאלף.
כתיבה טובה וזורמת, אישה שהיא מעין מיתוס, וזה תמיד כיף לחקור מיתוסים עוד קצת…
יש לי רק בעיה עם המשפט שהכנסת-"זה לא כל כך מראה על רודנות כמו על ניצול החוק למטרות מושחתות" בהקשר לרצח נבות,
ובכן, זה קצת פרדוקסלי, למעשה זוהי רודנות של ממש-ניצול החוק..
קצת הסתבכתי בהסבר אבל מה שניסיתי להראות שהמשפט הנ"ל אינו הגיוני
הוא הטריד אותי במקצת (כן, אני חולת נפש. זה ידוע)
בכל אופן לילה טוב.
טל.
עד היום איזבל משמשת כדגם לאישה הדומיננטית המרושעת ,זאת שמשתלטת על גברים. בטי דיוויס ( בחירה מושלמת ) שיחקה בדיוק דמות כזאת בסרט שנקרא…"איזבל " אם כי הוא עסק באישה אמריקנית דווקא .
בארה"ב תמצאו מטיפים וספרים שטוענים שרוחה של איזבל מהווה סכנה היום יותר מדי פעם לגברים ואני חושד שיש כאן מטאפורה לפמיניזם .
לאחרונה יצא לאור בארה"ב ספר שעוסק במשמעויות של הדמות של איזבל לבני הדורות השונים והנה ביקורת עליו :
http://www.bookreviews.org/Reviews/0809322749.html
יש לי הרושם שמשחר ההסטוריה בתרבויות רבות האישה הדומיננטית נתפסה באופן שלילי. הגבר מטבע אישיותו ואופיו (ורבות נכתב על כך) הוא הטיפוס שינהיג (ראו למשל בכנסת ->רוב גברי). כותבי ההסטוריה, וגם כותבי התנ"ך, היו גברים ומכאן אפשר להבין את ההתיחסות השלילית כלפי איזבל שלא הסתפקה בתפקידים מלכותיים מינוריים נשיים, אלא התערבה בנושאים רמי מעלה בשלטון. כמו שאלי הזכיר במאמר, מעשיו של אליהו הנביא ויהוא היו חמורים לא פחות מבחינה מוסרית, אבל הם נתפסים כחיוביים בניגוד לאיזבל.
גם היום, אישה דומיננטית ואסרטיבית נתפסת רבות באופן שלילי בעיני הגבר. היא מהווה איום על כוחו, שליטתו ומעמדו.
חברים יקירים, הכתבה הזו פשוט משעממת!
אין מה לעשות. אפשר לשחק אותה יענו אינטלקטואלים, ויענו מתעניינים בדת…. אבל זה לא יעזור. הכתבה כתובה בצורה מאד יבשה, מונוטינית, איטית, ומשעממת!
למה אין עוד כתבות על סקס?
כל קוראי האתר הזה שמתעניינים רק בסקס מוזמנים לגשת לשם :
http://www.goleshet.com/
שם תמצאו את מה שאתם מחפשים. מי שמעניין במשהו יותר מזה מוזמן להישאר כאן.
אחלא של אתר! תודה.
מזל שיש עוד אתרים.
אין בעיות ,אני תמיד שמח לעזור. אם תרצה יש לי עוד כמה אתרים ממש בשבילך כולם מאותו הסוג.אני רק לא מבין למה חזרת הנה לאתר שהוא לא בשבילך ?
ילד, זאת לא בושה גדולה להיות אידיוט, אבל למה לצעוק את זה בראש חוצות?
גברת מרי, לא יפה להעליב ככה.
חבל שלא למדנו דבר מהסיפור של איזבל…
המכשף אליסטר קראולי התעניין מאוד בדמותה של איזבל . קראולי נחשב למיסד הכישוף "המודרני ןבזמנו ל"איש המרושע ביותר עלי אדמות ". הוא היה מעורב באורגיות הומוסקסואליות בסמים ואף הקרבת קרבנות לאלים שונים בניסיון לזמנם לעולמנו,ורבים מממקורביו וכל נשותיו מתו בנסיבות מוזרות או התאבדו . . קראולי נחשב היום לאחד מאבות הפגאניזם המודרני.לעברית תורגמו בשנים האחרונות שניים מספריו ,ווספר על שיטת קלפי התארוט שלו. .
את איזבל הוא הגדיר כדמות החביבה עליו ביותר בתנ"ך .ב-1899 הוא כתב עליה פואמה תחת השם הבדוי הרוזן ולאדימיר סוארף שבו תיאור דמותה השטנית של איזבל מגיע לקיצוניות והפעם מנקודת מבט חיובית . בפואמה הזאת יש דימוי שחוזר שוב ושוב של להבות של תאווה שמאכלות הן את הדובר והן את איזבל .
.הדובר בפואמה הוא נביא שתוקף את אחאב , .אלא שבניגוד לאליהו שבתנ"ך תשוקתו החזקה ביותר של הנביא הזה היא להיהפך למאהב של איזבל. . הוא חושק בה יום ולילה ,הוא מזועזע מכוחה הדמוני אבל גם נמשך על ידיו. כאשר איזבל חשופת השדיים רואה את הנביא הזה היא יורקת עליו ,וזה גורם לו לחשוק בה עוד יותר. .
בחלק השני הדובר לוחם עם אחאב ברמות גלעד נפגש ביהוא ועד לרציחתה של איזבל אלא שלפני שהיא מתה הדובר מספיק לנשק אותה בפעם הראשונה ,היא נושכת את שפתיו ושותה את דמו (!) ורק אז מתה. בסיום הנביא רוצה למות כך ששניהם יפגשו בגיהנום. ביחד יביסו את האלוהים.
איזבל כאן היא התגלמות של לילית השדה המאהבת . קראולי הרחיק כאן מעל ומעבר למה שגם הסופר התנכי בעצמו העז לרמוז והפך את איזבל לדמות שטנית וסקסית מעין כמוה, מעין ערפדית שנים רבות לפני שהסופרת המודרנית אן ריס יצרה את הערפדים הסקסיים שהם כה פופולאריים כיום.
עוד על קראולי
http://www.bendov.info/heb/mys/crowley.htm
מרתק!!!
מדהים לראות איזו מידה של עוינות מושקעת בתגובה למאמר שחטא והניח שכתיבה באינטרנט יכולה גם לעורר למחשבה. אלי אשד כתב כאן מאמר יפה שנוגע בקצה-קצהו של המזלג של נושא ובאמת (ואני אומר זאת בהערכה) בגישה "פופולרית." יצורים ממינה של אפרת כץ שראתה בזה מאמר שדורש "תואר שני במדעי הרוח" ממש מעוררים חלחלה. כמה נמוך עוד אפשר ליפול?
במקרה או שלא במקרה אני מסיימת תואר שני במדעי הרוח, דבר מעורר חלחלה לכשלעצמו, ותגובתי באה להדגיש כמה שהמאמר כתוב רע!
מה שמעורר חלחלה היא לאן התדרדרו המוסדות האקמאים אם את מסיימת תואר שני
אכן מהתגובות העויינות שלך על הכתבה קשה להאמין שסיימת אפילו יסודי.
אפרת תתעלמי מהמתלהבים.
את ממש צודקת! חרא של כתבה.
אני מסיימת תואר שני במחשבים…
ולדעתי, הכתבה באמת לא לעניין. היא פשוט ארוכה מידי.
הנושא אולי מעניין, אבל כל כך קשה להגיע לעיקר.
בכדי לראות שהכתבה הזו משעממת
כן בשביל זה רק צריך לא לגמור את היסודי . אלוהים איזה אוסף של מפגרים .
החוקרים חושבים שאחת הסיבות למעמדה החזק של איזבל בממלכת אחאב ,מעמד שאין לו אח ורע בתולדות ממלכת ישראל היא שהיא הייתה הכוהנת של הבעל וליתר דיוק של האל הצורי בעל מלקרת .
מלבד זאת היא פעלה ללמען פולחן האשר וכנראה גם פולחן העשתורת בישראל.
צור הייתה ידועה בפולחן העשתורת שלה . לפי הפיניקים עשתורת נולדה בצור ( בעוד שהיוונים טענו שאפרודיתה אלת האהבה המבוססת על עשתורת נולדה רק קרוב לשם ליד קפריסין ) .
שמם של הפיניקים יצא לשמצה בפולחני העשתורת שלהם . וזאת מאחר שכוהנות העשתורת היו למעשה מעין "זונות פולחניות " והיו מקיימות יחסי מין עם עוברים ושבים בשם האלה כחובה דתית .
לא רק זאת אלא שגם מבנות המעמדות הגבוהים שהיו קשורות לפולחן האלה ציפו שיאבדו את בתוליהן בצורה זאת .לא מן הנמנע שגם איזבל איבדה את בתוליה בצורה זאת .
המחזאי מתתיהו שהם כתב מחזה בשם "צור וירושלים " מ-1933 שיש שרואים בו עד היום יצירת מופת ספרותית של השפה העברית שהוא אולי התיאור האולטימטיבי של המאבק בין איזבל ואליהו . כל אחד מהם מוצג כנציג אידיאה מנוגדת . איזבל היא הנציגת האמונה בסקס ובכוח ככוחות הדומינטיים בחיים . בעוד שאליהו הוא נציג התפיסה של הצדק והרוחניות ככוחות דומיננטיים .
סיבת השנאה בינהם מוסברת במחזה בכך שבעבר הרחוק כאשר איזבל הנערה הבתולה שירתה במקדש עשתורת ושם היה עליה לבחור את הזר שאותו תשרת ככוהנת בקיום יחסי מין . בפעם הראשונה ,הזר שבו בחרה היה אליהו הצעיר שבא לשם כדי לחקור מקרוב את הפריצות הפיניקית .אליהו דחה אותה בבוז… ומאז מתנהל בינהם מאבק איתנים ,מאבק שביסודו אהבה לא ממומשת של איזבל לאליהו. מאבק שבמהלכו נותנת איזבל מחסדיה ומגופה לאנשים שונים כדי שיאבקו בשמה באליהו . המחזה הזה מלא בארוטיות חזקה ומאוד ומדהימה ממש עבור מחזה משנות השלוישם של המאה הקודמת .
לי לפחות המחזה הזה נראה כמו מעין תמונת מראה של הפואמה של קראולי על התאווה הבלתי ממומשת של הנביא לאיזבל .
"צור וירושלים " אגב מעולם לא הועלה על הבמה , הוא בלתי ניתן להצגה בגלל שפתו הקשה . במשך שנים לימדו אותו בבתי הספר אבל אני מסופק מאוד אם תלמידים היום יוכלו לגשת אליו .בכל אופן ניתקלתי בעיבוד שלו לתסריט , ולדעתי אפשר יהיה לעשות ממנו עיבוד למיני סדרה טלווזייונית בנוסח "אני קלאודיוס " . אבל העיבוד יצטרך להיות דרסטי מאוד.
איזבל מייצגת את המאבק בתקופת התנ"ך בין הפגאנים המאמינים באלים רבים ובין המונותאיסתים המאמינים שיש רק אל אחד שאין בלתו . התנ"ך מייצג כמובן את נקודת המבט של הקבוצה השניה. אבל אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שגם לפגאנים הייתה את הגרסה שלהם לאירועים המסופרים בתנ"ך כולל לסיפור איזבל .
ועל כך ראו
הגירסה של המפסידים
http://www.literatura.co.il/show_creations.asp?id=1236
והנה קישור לגירסה אחרת של אותו המאמר
הגירסה של המפסידים
http://stage.co.il/Stories/89666
קצת צורמת הפסקנות שבה אתה קובע מה נכון או לא נכון בסיפורים שמספר לנו התנך.
יחד עם זאת, היה מעניין מאוד לקרוא. אני אכן מאמין שביסוד הסיפורים הנ"ל עומדים היבטים אישיים לרוב- כמו כוחה של האהבה לבנות או להרוס (או בו זמנית).
נב- אני לא בטוח שאני משאיר כוס בפסח לרוצח הזה יותר..
אני עושה מה שכל פרשן אחר עשה בתנ"ך אני לוקח את מה שנוח לי לצרכי.
מה באמת קרה שם מי יודע? נראה שגם המחבר התנכי ( שככל הנראה חי כ-200 שנה אחרי האירועים בממלכת יהודה)) לא בהכרך ידע מה בדיוק קרה ולא פעם רק שיער על סמך מקורות לא שלמים שהיו בידיו
לדוגמה : הוא כותב שיהוא הוא שחיסל את המלכים יהורם ואחזיה מיהודה ואני הלכתי בעקבותיו .
אבל כתובת ארמית שהתגלתה לפני כמה שנים בתל דן ,מספרת סיפור שונה. המלך הארמי שכתב כתובת זאת שהוא כנראה חזאל שחי בתקופה זאת והשתלט על חלקים גדולים משטחי ישראל ,מתרברב שניצח והרג בקרב את מלכי ישראל ויהודה. וזאת כתובת בת הזמן .לפי זה מניחים היום שמה שקרה היה שהשניים נהרגו לא דווקה בידי יהוא , הוא רק ניצל את התוהו ובוהו שנוצר לאחר מותם וחיסל את כל שאר בני המשפחה כדי לתפוס את השלטון.
וזה לא אומר שהסופר המקראי שיקר אלא שפשוט לא היו לו פרטים שלמים לגבי האירועים כך שחלק מהדברים הוא השלים על ידי ניחוש הגיוני או מה שנראה לו כסביר , או מה שהתאים לו לסיפור ,ולפעמים הוא פשוט טעה.
אני בהחלט חושב שמה שאליהו ביצע בכוהני הבעל היה מעשה של רצח המוני .
ולמי שלא חושב ככה הבא ניתן אנלוגיה : בימי הביניים היו מתנהלים ויכוחים רבים בין היהודים נציגי הנוצרים ,ויכוחים שבדרך כלל נכפו על היהודים ובהם בדרך כלל היו הנוצרים (לדעתם ) המנצחים.. נניח שלאחר ויכוח כזה שבו היה מנצח כמובן היה האפיפיור מצווה להוציא להורג את מנהיגי היהודים שהתווכחו איתו ,האם היה מעשה כזה נחשב למעשה של צדק ? לא אני חושב שכולם היו מסכימים שזה היה מעשה רצחני מרושע ושטני.
וזה מה שעשה אליהו למתנגדיו כוהני הבעל.
לאיש לא הייתה שום זכות להטיף מוסר למישהו לאחר מעשה הרצח ההמוני שביצע ,צריך היה לשלוח אותו לבית הסוהר או לעמוד התליה כפי שניסתה איזבל לעשות.
ישראל נמצאת כיום במצב של מתיחות גוברת עם סוריה ועם החיזבללה הלבנוני שיש חשש שיהפך למצב של מלחמה בעתיד.
בבכך אין כל חדש ישראל וסוריה ( בעבר ממלכות ארם ) נמצאים במצב של סיכסוך מתמשך מאז ימי דויד המלך . הסיכסוך היגיע לשיאו בימי המקרא בימי אחאב ויהוא . בימי אחאב המאבק היה שקול , אך לרוב היה זה המלך הישראלי שמנצח , אם כי בשלב כלשהוא הוא שילב מדינה ארמית בברית שיצאה למאבק במלך אשור בקרב קרקר.
בימי יהוא הכף נטתה לטובת הארמים ,ומלך ארם חזאל השתלט על שטחים גדולים של ישראל .
מאוחר יותר בימי המלך ירבעם השני מצאצאיו של יהוא שוב נטתה הכף לטובת ישראל והיא השתלטה על חלקים של ארם .ירבעם השני היה כנראה גדול מלכי ממלכת ישראל ,גדול אף מאחאב.
אלא שמאוחר יותר הופיעה באיזור אשור ויסלה את הסיכסוכים בין ישראל וארם בעת שחיסלה את הממלכות עצמם . סיכסוכים אלה פרצו שוב רק בימינו עם הקמת מדינת ישראל.
עוד על המאבקים בין ישראל של אחאב וסוריה הארמית יש כאן :
http://www.achva.ac.il/maof/1998/1998_10.htm
ובתקווה שהפעם זה יעבור :
http://www.achva.ac.il/maof/1998/1998_10.htm
יש להוסיף קו תחתי לפני ה-10 אחרת זה לא עובד.
למאבק בין אחאב וארם יש גם משמעויות אקטואליות נוספות להיום .
יש מי שמשווה בין החסד שגילה אחאב עם מלך ארם ל"חסד " שאנו מגלים היום עם עראפת :
http://www.manhigut.org/hebrew/articles/wiseman3.html
הכתבה והדיון מתקיימים במקביל גם בפורום ארץ הצבי (פא"צ):
http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.asp?ID=1078515
מאת צחי אבנור ניתן למצוא באתר הבמה החדשה. המחזה ניכתב לפי עדות המחבר כפרוייקט לבית הספר . ויתן למצוא בו כמה דברים מעניינים על הדרך שבה רואה תלמיד את מערכת היחסים בין אליהו איזבל ואחאב,משולבים בסלנג עכש וי ( אחאב "מתבכיין " , יש סצינה שבה איזבל משתוקקת לפתע לבעלה כדי להראות את רשעותה ופריצותה,אליהו אינו מסתיר את סיפוקו מהעונש שהוא מנבא על בית אחאב וכו' ) .
מלחמות הצדק של אליהו הנביא
http://stage.co.il/Stories/26652
חברה, מה קורה כאן? איזו עוינות. איזו שנאת חינם?
לא למדנו שום דבר? ראש ממשלה נרצח בישראל, כבר שכחתם?!
חלק חושבים שהכתבה הזו מעניינת וחלק לא. זה מאד הגיוני. אבל למה להעליב? למה לפגוע? למה לרדת אחד על השני?
כבר ראינו מה כוחן של מילים.
נ.ב
כל יום שישי בכיכר נפגשים בצהרים להדליק נר.
מה זה השטויות האלה?
לאורך השנים הופיעו כמה וכמה יצירות ספרותיות ודרמטיות בעברית על איזבל ואחאב. המפורסמת והחשובה בכולם היא "צור וירושלים" של מתתיהו שוהם שהוזכרה כבר, אבל היא אינה יחידה . והיחס לאיזבל המוצג בהם הוא שונה מאוד.
איזבל הופיעה עוד במחזה שנכתב בתקופת "ההשכלה " ב-1800 מאת אחד הסופרים העבריים הראשונים ,שלום הכהן. הנ"ל כתב מחזה בשם "מעשה נבות היזרעאלי " על פרשת נבות ובו מוצגת איזבל כנציגת השלטון העריץ וחסר כל הסייגים ,לדעתה החוק נועד רק לנתינים ולא לשליטים. מלבד זאת איזבל מוצגת שם כ"אנטישמית " שסולדת מהברית בין צור וממלכת ישראל כמו גם מהתרבות הישראלית ( למעשה היהודית) בכללה.
מאז נכתבו עוד כמה וכמה מחזות על איזבל בעברית כמו של המתרגם אהרון קמינקא "שבר בית אחאב " שמתאר את חורבן משפחת אחאב כתוצאה ישירה ממעשה כרם נבות ,ו"נבות" של המשורר אריה סיוון .
אבל נראה שהמחזה הידוע ביותר הוא "אוכלים " של יעקב שבתאי שבו כל סיפור כרם נבות מתנהל במהלך סעודת זלילה בלתי פוסקת של אחאב ואיזבל המבטאת את שחיתותם . במחזה זה עצם הלקיחה בכוח של כרם נבות הוא הפגנת סמכות וכפי שאומרת איזבל "אם היום מסרב נבות לתת למלך כרם עלוב … למה שמחר לא יסרבו לשלם מיסים או לצאת למלחמה? …זה לא הכרם זה הכתר!"
אחאב משתכנע לבסוף ש"לא מדובר פה בכרם אלא בעצם קיומה של הממלכה". . העובדה שנבות עצמו מוכן לתת את הכרם שלו בלי בעיות אינה משנה דבר משום שכפי שאומרת אחת הדמויות שם "נבות חייב להפר את החוק ,מפני שאם אותו נבות לא יפר את החוק אז הממלכה תפר את החוק ,אבל הממלכה לא יכולה להפר את החוק ,מפני שהפרת החוק היא מעשה של אי צדק ,והממלכה חייבת לעשות צדק מפני שהיא הצדק ". טיעון שמשכנע לבסוף את נבות עצמו שבמסורת "1984 של אורוול מצהיר "לא ייתכן שממלכה שלמה תבטל את רצונה בגלל אדם אחד ..אם זה מה שדרוש לממלכה ,אני מודה ,קיללתי קיללתי ,קיללתיו".
המחזה הזה הוא סאטירה נגד הקלישאות של מנהיגי המדינה שפועלים לטובת עצמם בלבד וככזה הוא מצויין. מעניין שיש בו למעשה חזרה לתיאור של איזבל של אותו מחזה ישן של שלמה הכהן מ-1800 כמי שרואה ב"חוקים שלא נוחים לנו חוקים לא טובים …לא ייתכן שחוקי הממלכה יעמדו על מעל הממלכה…הממלכה זה העיקר".
"אוכלים" הוצג לראשונה ל-1979 בתיאטרון החאן ולאחרונה שוב בתיאטרון "גשר ". ניתן למצוא אותו בקובץ המחזות של יעקב שבתאי ו "כתר בראש ואחרים " מ-1995 והוא מומלץ מאוד.
בעיברית הופיעו שני רומאנים גדולים על דמותה וחייה של איזבל עם שמות שונים אולם התיחסויות שונות ומנוגדות יותר ממה שמופיע בכל אחד מהם לדמות של איזבל קשה לתאר .
אחד מהם הוא ספר שתורגם כנראה מאידיש של שמואל איזבן " המלכה איזבל: רומן היסטור"י"בתרגום א. וייסמן ,מ- 1959."
זהו סיפור חייה של איזבל המלכה בימי אחאב ומותה במרד יהוא.. בספר זה מוצגת איזבל בכהתגלמות האישה הפרוצה המושחתת והמרושעת. במהלך 477 העמודים מפליג המחבר בתיאורים של רשעותה ופריצותה המינית , עד שהוא מגיע לבסוף כמעט באנחת רווחה לתיאור הריגתה הצודקת בידי יהוא.
ספר נוסף על אותו הנושא היה ספרו של אריה קוצר , איזבל (נסיכת צידון ) מ- 1989. זהו
ספר שלישי בטרילוגיה "בין היאור והחידקל"שהספרים הקודמים בה עסקו בימי דוד ובדמויות של רצפה בן איה ( פילגשו של שאול המלך ) ויואב בן צרויה (המצביא של דוד).
למרות השם והנושא הזהה ספר שונה יותר מהספר הקודם אי אפשר לתאר. המחבר שהיה איש ארץ ישראל השלמה וככל הנראה מקורב לאנשי התנועה "הכנענית " ,העריץ בבירור את דמותה של איזבל. הוא מציג אותה כמי שלמרות היותה עובדת העשתורת פעלה למען מטרה נעלה : למען איחוד ישראל יהודה צור וצידון באומה אחת האומה העברית,וכמי שיריביה לא הבינו את גדולתה. .
שני הספריםה אלה הם מעניינים מאוד גם בגלל שלא פחות ממה שהם מספרים לנו על איזבל הם גם מספרים לנו על דיעותיהם של המחברים לגבי נשים ובמקרה של קוצר ספרו מספר לנו הרבה גם על דיעותיו הפוליטיות לגבי ארץ ישראל השלמה ( כולל לבנון ) שהיום ( אך לא בזמן שבו כתב את ספרו ) היו נחשבות לאקסצנטריות . .
יש דמיון מוזר בין שתי המלכות השנואות ביותר בתולדות העם היהודי איזבל והצורית ואיזבלה הספרדיה שהביאה לגירוש היהודים מספרד ב-1492 והדמיון הוא יותר מאשר רק בשם.
שתיהן היו נשים בעלות אופי חזק ביותר . שתיהן היו קנאיות לאמונתן ,איזבל לאמונת הבעל ( שהיא כנראה הייתה כוהנת שלה ) ואיזבלה לנצרות הקתולית .
שתיהן רדפו את הלא מאמינים באמונה זאת , איזבל רדפה את הנביאים ואליהו בראשם ,איזבלה טיפחה את האינקווזיציה שרדפה את האנוסים היהודים שהתנצרו בכפיה ,אחרי "תיהדים " וכמובן היה לה תפקיד מכריע בגירוש היהודים מספרד.
שתיהן היו נשואות למלך חזק ומצליח ביותר. איזבל למלך אחאב שבזמנו הייתה אחת מתקופות השגשוג והעוצמה הגדולות ביותר של ממלכת ישראל . הוא עמד בראש קואליציה שהביסה את האשורים והוא בנה ערים חשובות רבות בישראל והנישואין בינהם סימלו ברית בין ישראל והפיניקים והייתה חלק ממדיניות של שילוב מדינות סוריה הקטנות כולם במאבק נגד האשורים . איזבלה הייתה נשואה למלך פרדיננד ותחת שלטונם המשותף אוחדו לראשונה האיזורים השונים של ספרד למדינה אחת ריכוזית . תחת שילטונם הובסו לבסוף סופית הערבים ששלטו בספרד מזה 800 שנה.
הפיניקים של איזבל היו יורדי ים שעסקו בגילוי וביישוב ארצות . אחיינית של איזבל ,הקימה מושבה בצפון אפריקה בשם קרת חדשת או קרתגו שהפכה לעתיד למעצמה עולמית,שנאבקה ברומאים על השלטון באיזור הים התיכון .
איזבלה כידוע תמכה בספן בשם כריסטופר קולומבוס שטען שהוא יכול למצוא דרך קצרה להודו . במקום זה הוא מצא יבשת חדשה בשם אמריקה שאחת המדינות בה הפכה לעתיד למעצמה עולמית .
הספרדים אגב הם בין השאר צאצאים של הפיניקים הקדומים שיישבו גם את ספרד . מן הסתם ניתן היה למצוא באיזבלה גם דם פיניקי.
איזבל היא דמות דרמטית מעין כמוה אבל משום מה האפשרויות של סיפורה נכמעט שלא נוצלו בקולנוע.
אני מכיר רק סרט אחד שעוסק ישירות בדמותה ,סרט הוליוודי מ-1953 בשם SINS OF JEZEBEL. סרט שבו גילמה פולט גודראד את דמותה של איזבל ולצידה שיחק ג'ורג' נאדאר. הסרט נחשב לגרוע ביותר .
הסרט היציג את איזבל בדמות "המלכה הפרוצה עוכרת ה' כפי שדרשו שנות החמישים המוסרניות וזה אומר הרבה אורגיות (ברמז לפחות ) והרבה נביאים מזוקנים מצביעים באצבעם ומשמיעים נבואות זעם בזמן שהמצלמה מעדיפה להתמקד באיזבל היפה ובתככיה .
שתי תמונות מההפרסומות לסרט מראות במדוייק איך הוצגה בו איזבל :
http://cgi.ebay.com/ws/eBayISAPI.dll?ViewItem&item=1552413321
http://www.babyjaneofhollywood.com/sinsofjezebelq.jpg
יש מעט מאוד יצירות ספרות שבהן יהוא תופס הכתר הרצחני תופס מקום מרכזי . למעשה יש רק שתיים כאלה בעברית אבל שתיהם כל אחת בדרכה היא מעניינת מאוד.
אחת מהן היא ספרו לנוער של יעקב חורגין "ירושלים ושומרון " מ-1965. חורגין היה סופר מעולה של סיפורים היסטוריים לנוער ולמבוגרים ו"ירושלים ושומרון " היא אחת מיצירותיו החביבות עלי ביותר. בספר זה מתאר חורגין את מסעו של הנער יהוא ביחד עם ידידיו בידקר (שלישו לעתיד) ואלישע (הנביא הקנאי לעתיד) ממקום הולדתם ביהודה אל ממלכת ישראל .הספר הוא למעשה חסר עלילה אמיתית ,הוא בעיקר תיאור האירועים (הלא כל כך חשובים ) שקוראים להם בדרכם עד שבסופו יהוא נעשה לחייל צעיר בצבא המלך אחאב .הסוף אינו באמת הסוף, שכן יריב מר שמקים לעצמו יהוא נמלט ובבירור מתכוננן לנקום ביהוא ובחביריו ואחאב ואיזבל עצמם אינם מופיעים כלל והסיפור כאילו נקטע. . דעתי היא שחורגין התכוון לכתוב טרילוגיה שלמה על חיי יהוא ,טרילוגיה שבה הספר השני אמור היה לתאר את סיפור הקריירה הצבאית שלו . ורק הספר השלישי את תיאור האירועים שהביאו להתמלכותו,אך פרוייקט מתוכנן זה מעולם לא הושלם וחבל . .
כך או כך יהוא וחבריו ועמיתיהם עובדי ה' מתוארים בצורה סימפטית מאוד ,וכך גם מאבקם בנביאי הבעל ובכוהני העגל . אחד הדברים היפים בספר זה הוא התיאור החי מאוד של היריבות הפנאטית בין כוהני האמונות השונות וסיכסוכיהם הבלתי פוסקים . יריבות שמזכירה מאוד את המצב כיום במדינת ישראל ,הרבה יותר מאשר את המצב ששרר כאשר חורגין כתב את ספרו בשנות השישים.גם התיאור של חיי היום יום בממלכות יהודה וישראל גם אם אינו מתאים למציאות ההיסטורית הוא עדיין מעניין מאוד.
יהוא "מככב "בעוד יצירה אחת שעוררה סערת רוחות גדולה הלוא היא המחזה "יהוא " של גלעד עברון משנות ה-90 ושם הוא מוצג בצורה השונה ביותר האפשרית מהנער אמיץ הלב והאבירי שבספרו של חורגין . .
המחזה תיאר את עלייתו לגדולה של החייל הפשוט הגס האכזרי האנס והרצחני יהוא כאשר בדרך הוא רוצח את כל מי שחשבו שאפשר לשלוט בו ולנצל אותו לצרכיהם .,ובראשם ראש השרים של ממלכת ישראל זיף שמאבד בגללו את שפיותו ובני ובנות משפחתו ( שאותן יהוא לא מהסס גם לאנוס ).זהוא מחזה דרמטי מאוד ואכזרי וקשה מאוד לצפייה .גם בגלל אימרות השפר השנונות שאותן משמיע יהוא החייל הפשוט לכאורה בכל היזדמנות אפשרית ( בנוסח ארנולד שווארצנגר) לפני שהוא מבצע הריגה או פעולה אכזרית כל שהיא. . אם כאשר הוא רואה את איזבל הוא רק מצווה "הי אתם שם ! את הזקנה שבמגדל ! זו שמקללת! איזבל ! לזרוק ! לזרוק מהחלון! " . הרי בהזדמנויות אחרות הוא מביא הערות פילוסופיות משלו על משמעות החיים לקורבנותיו לפני שהוא הורג אותם וכך הוא אומר לאלמנת המלך הנרצח יהורם :" אני מכיר אותך גבירתי ,במסדרים השקפת עלי מהמרפסת ,אבל היום אנחנו דורכים על אותה הריצפה .סילחי לי גבירתי ,אבל אלה החיים :אחד העולה השני יורד .מנת האושר נשארת תמיד קבועה".
ההצגה החלה להיות מוצגת בזמן בחירות לממשלה וכאשר הוצגה כתבה עליה ביומן השבוע בטלוויזיה היא צונזרה. הצנזורים החליטו שיהוא מזכיר יותר מידי איזה פוליטיקאי גדול ושמן בעל עבר צבאי מזהיר אחר שגם הוא לפי השמועות הביא לשגעונו של ראש ממשלה.
הבמאי והכותב הכחישו בתוקף מה פתאום ? הם טענו אין שום קשר בין המצביא יהוא ומצביא אחר בשם אריק שרון . השחקן יגאל נאור חשף שהוא בכלל חשב על רפאל איתן דווקא בעת ששיחק את יהוא ( לוחם פשוט אך ערמומי ) .אבל לפירסום של ההצגה הצנזורה עשתה רק טוב.
זוהי עדיין אחת ההצגות החזקות ביותר שראיתי ואולי האכזרית ביותר שמבוססת על התנ"ך ,אבל הסיפור שהיא מבוססת עליה הוא אכזרי מאוד גם כן.
לא רק בין הסופרים ,גם בין ההיסטוריונים וופרשנים יש חילוקי דיעות לגבי הערכת דמותו של יהוא מהעובדות המעטות עליו שבימינו .
הדעות יכולות לנוע מתמיכה מוחלטת בפועלו כמו כאן :
http://www.cs.technion.ac.il/~erelsgl/tnk/iyun/nvir/mlkimb/yehu.html
להטלת ספק בפועלו ובהצלחתו ובאישיותו. .
כמו כאן :
http://www.cs.technion.ac.il/~erelsgl/tnk/iyun/nvir/mlkimb/yehu.html
כמו לגבי איזבל . נראה שיש אנשים שאינך יכול להישאר אדיש כלפיהם לטוב או לרע.
הקישור השני צריך להיות :
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/rishonim/dmuto-4.htm
מאמר של בנימין אופנהיימר על יהוא.
השיר "איזבל " שצוטט בכתבה ניכתב בידי חבר כנסת לשעבר עקיבה נוף ,הח"כ היחיד המוכר לי שעסק גם בכתיבת פיזמונים ובשירה. הוא כתב כמה פזמונים ידועים אחרים כמו "מים לדויד המלך " ( שאותו חברי הגשש החיוור שרו כשהם לבושים בבגדים קצרים מעין תחתונים דבר שעורר תשומת לב רבה ) "שישו לירושלים" ואחרים .
"איזבל " שימש כבסיס לאחד הקליפים הראשונים בטלוויזיה הישראלית שבו גילמה את איזבל לא אחרת מאשר פנינה רוזנבלום הצעירה . בחירה מתאימה אם נחשוב על כך שגם כאן המדובר באישה יפה בעלת אופי חזק מאוד בעלת מחשבות על קריירה פוליטית ….
עוד על עקיבא נוף והפזמון "איזבל " יש כאן :
http://www.mooma.com/Biography.asp?ArtistId=9754
דיון מעניין על הפזמון "איזבל " שכולל את מילותיו המדוייקות יש בפורום מוזיקה עברית כאן :
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=347&msgid=6198448
אתר "מומה" שבו היה אפשר למצוא את הפרטים על עקיבא נוף כמו גם על מאות יוצרים אחרים של מוזיקה עברית נסגר לאחר מאבק ארוך .
זהו יום אבל בשביל התרבות העברית. אם זאת המידע שהיה בתוכרו עדיין קיים במגירות של יוצריו . אני מקווה שתימצא דרך להעלות אותו מחדש על הרשת בצורה כלשהיא .
החוקרות הפמיניסטיות בארה"ב מאמצות אל ליבן את איזבל וקוראות לבדיקה חדשה של דמותה
כאישה שחיה בחברה פטריארכלית קשוחה. הן קוראות לבדיקה חדשה של דמותה כמי ששמה הושחר ללא סיבה לאורך הדורות .
והנה כמה מטענותיהן :
http://angtaylor.tripod.com/jezebel.htm
הסופר ישראל אלדד פירסם בשנות השישים "עיתון " בשם "דברי הימים" שבו הוצגו סיפורי התנ"ך בצורה של חדשות המופיעות בעיתון של היום . איזבל הייתה גם היא שם ב:מדור "אישים"
http://www.daat.ac.il/daat/history/divrey/frame21.htm
את הגיליון עצמו שנותן סקירה חדשותית על אירועי תקופתה יש כאן :
http://www.daat.ac.il/daat/history/divrey/frame21.htm
תגובה מעניינת של אוהד האזרחי ( יהודי דתי מומחה למיסטיקה ולקבלה ) ניתנה לכתבה זאת בפורום "יהדות אחרת של וואלה :
"דומני שיש במאמר נסיון להשתמש בפמיניזם כדי לנגח בעזרתו את אליהו וכל מה שהוא מייצג.
כאילו נסיון מסווה לרכוש את אהדת הקוראים (ואולי הקוראות…) לדברי הכותב, על ידי הצבת איזבל כאישה בעלת אופי ומשמעות וכח, והצגת אליהו ואלישע כמתנגדים לנשים חזקות.
וזה לא רציני.
דרך אגב – האשה הצרפתית היתה "אשה גדולה" וגם לאליהו וגם לאלישע יש דווקא עניין של סמפטיה (לפחות…) עם נשים גדולות וחזקות.
ולגופו של ענין – איזבל יש בה צדדים רבים. חלקם מעוררי ענין. השיר שצוטט במאמר, דרך אגב, הוא יפפה, ומאיר את דמותה של בת המלכים הזו מזוית אחרת. קצת כמו גבירה אירופאית שנקלעה ללבנט אפוף היצרים.
איזבל היא בת התרבות שבה גדלה וחונכה, ומעשה נבות איננו נחשב בה לעוולה כה גדולה.
ישראל קנוהל טוען במחקריו שפולחן הבעל היה זר כאן, ואילו פולחן האשרה היה מקובל גם על אליהו, ולכן יש סתירה וחוסר תאימות בפסוקים המתארים את שיחטת נביאי הבעל כי לא בכולם נזכרים נביאי האשרה. פולחן "הויה ואשרתו" היה כנראה מקובל בממלכת שומרון, וגם על אליהו וממשיכיו, עד לעריכה המאוחרת יותר של המקרא בידי יוצאי ממלכת יהודה השבים מגולת בבל.
עוד יש לשים לב במקרא כי הויה לא אוהב את דרך פעולתו של אליהו, ולאחר רצח נביאי הבעל אליהו מפוטר בהר חורב בשל קנאתו הרבה מדי.
ואכן אם ננסה להכנס לעיניים שיפוטיות ביחס למלך אחאב וליהוא יורשו לא נצא מזה. מי היה "מלך טוב" ומי לא? באיזה כלים מודדים את זה בדיוק? האם די בהצבעה על שגשוג כלכלי כדי להכתיר תקופה כתקופה "טובה"? או היש משהו מעבר לזה? האם יהוא השתעבד למלך בבל בשל אי יכולתו לעמוד בקשר הברית עם הצידונים? מה המחיר שיש לשלם על בידוד? ומה המחיר שמשלמים על הטמעות תרבותית? אלו שאלות גדולות, ולא הייתי ממליץ לחרוץ את דין דמויות התנ"ך לא לשבט ולא לחסד בעקבות דגילה באידיאולוגיה כזו או אחרת.
ודיא הוא שהתרבות היהודית לדורותיה פתחה ראייה חד צדדית של המקרא וגיבוריו, ראיה שלא מפרגנת לאיזבל גם במקומות שבהם היא ראויה לפרגון. אבל אל לנו להפוך את הקערה על פיה ולהיות תומכים נלהבים שלה ושונאי הנביאים ובני הנביאים. הלא העולם הרוחני מורכב הוא. הרגישות לעדינויות היא זו שהופכת את המאזין למאזין איכותי במוזיקה, וכן למאזין איכותי למנגינת הנפשות הלוקחות חלק בתעלולי החיים על אדמות.
יש הרבה קולות שיש לשים אליהם לב ולא להסחף באופן גולמי מידי אחרי אופנות, דתיות או פאגניות."
בתה של הגבירה איזבל, עתליה הייתה כמוה אישה חזקה ומלכה ביהודה . וכמו אימה שמה נודע לשימצה לאורך הדורת .
ראו :
הגבירה עתליה
http://www.haderech.co.il/magicwomen2.html
תודה רבה 🙂 מאמר מצויין ומאוד מעניין :-).
העובדה שפיזרו את שאריותיה של איזבל בשדות כדי שלא תיווצר מצבה ומקום עליה לרגל מגעילה אותי…. :-
אגב, המחזה "צור וירושלים", מועלה בזמן האחרון ע"י תיאטרון "בית ליסין" לבמה.
אמנם, רק 15 פעמים. אך כבר הייתי שם וממש נהנתי ! המחזה מדהים, העריכה שעשו לו לא פגעה מאופיו המקורי, והמשחק מדהים ! .
ורתבה על "צור וירושלים " יש כאן :
צור וירושלים בתל אביב
http://www.okapi.co.il/january2004/turim/eli2.html
בין אם איזבל היתה דמות חיובית ובין אם לאו שנאתו של המימסד הדתי יהודי כלפיה לא נובעת מהיותה אישה דומיננטית, אלא מכך שחיזקה את הפולחן האלילי. מספיק לכפות פרשנות פמיניסטית על כל טקסט.