הוא לא בעניין

נהיינו ממש חבורה של עלובי נפש. אנחנו אומרים דברים שאנחנו לא מתכוונים אליהם. אנחנו מבטיחים הבטחות שאין לנו שום כוונה לקיים. "אני אטלפן אלייך", "בואי ניפגש", כשאנחנו יודעים שזה לא יקרה. בבורסה של יחסי הגומלין הבינאישיים, המילים שלנו איבדו את ערכן. וההידרדרות נמשכת, כי כבר חדלנו לצפות מאנשים לעמוד במילה שלהם; למעשה, זה כבר מביך להעיר לכל אותם שקרנים מגעילים על זה שהם לא עמדו בהבטחה שלהם. אז למה שתעשי מזה כזה סיפור אם בחור שאת יוצאת אתו לא מתקשר אלייך בזמן? כי את צריכה לצאת עם מישהו שהוא טוב לפחות כמו המילה שלו.
נכון, זה יכול להיראות כאילו זה לא יותר ממכונה שמעבירה גלי קול דרך כבלים, שמעוצבת בכל מיני אופנים – אלחוטית, סלולרית, עם חוגה או אפרכסת – אבל למעשה הטלפון השיג לעצמו מעמד-על בתור הסמל המובהק של תקשורת במערכת היחסים. האם שיחת טלפון היא רק שיחת טלפון? או שהיא העצמה מטפורית של רגשותיו כלפייך? כנראה משהו באמצע. וגבר שוחר טוב יכיר בחשיבות שלו וישתמש בציוד ההתקשרות הידני הזה בהתאם. ואי-מיילים זה לא אותו הדבר.
אני הולך לקבוע חוק חמור, פרוע ומרחיק לכת במערכת היחסים. המילה "עסוק" היא קשקוש מוחלט ובדרך כלל רק חלאות עושות בה שימוש. המילה "עסוק" היא הנשק להשמדת המונים של כל מערכת יחסים. היא תמיד נשמעת כמו תירוץ טוב, אבל למעשה, מתחת לכל בונקר כזה מסתתר גבר שלא היה לו אכפת מספיק. זכרי: גברים לעולם אינם עסוקים מכדי שזה יפריע להם להשיג את מה שהם רוצים.

זה כל כך פשוט!

זה באמת מצער מאוד שאני לא יכול להיות אתך כל הזמן ולהדוף בשבילך את התירוצים הגרועים, ועל ידי זה גם את הגברים הרעים שאת פוגשת. מה שאני כן יכול לעשות הוא לתאר לך את התמונה הכללית של מה שלעולם לא תראי כשאת בחברתו של הגבר שכן בעניין שלך: לעולם לא תראי את עצמך בוהה בהתקף של טירוף במכשיר הטלפון ומשדלת אותו להשמיע צלצול. לעולם לא תראי את עצמך הורסת ערב במחיצת חברים בגלל שהתקשרת כל רבע דקה הביתה כדי לשמוע אם יש לך הודעות. לעולם לא תראי את עצמך מתעבת את עצמך בגלל שהתקשרת אליו אף על פי שאת יודעת שלא היית אמורה להתקשר. מה שכן תראי זה את עצמך, כמו שאת נראית כשמישהו מתנהג אלייך יפה. את פשוט תהיי עסוקה מדי בלהיות נאהבת.

וזה למה כל הקטע כזה מסובך (מאת ליז)

אנחנו נבונות. הבנו. אנחנו יודעות שבחורים אמורים להיות מתחשבים, אדיבים וקשובים. כאילו, אלוהים אדירים, אנחנו לא מפגרות. אנחנו יודעות שהם אמורים להתקשר אלינו כשהם אומרים שהם יעשו את זה, כדי שנדע שהם חושבים עלינו. כאילו, מה הקטע?
אבל איכשהו, תמיד כשנדמה לי שהפנמתי את המסר, דווקא אז יוצא לי לפגוש את הבחור היחיד שבאמת-באמת יש לו תירוץ מושלם להיות כזה זבל. המשפחה שלו באמת קורסת לנגד עיניו והוא היחיד שיכול לאסוף את השברים ולאחות אותם. הוא באמת עובר עכשיו דירה ולא היה לו מושג לאיזה בלגן הוא נכנס. באמת הפילו עליו בעבודה תיק שחבל על הזמן ואין לו רגע פנוי אבל אני באמת-באמת מוצאת חן בעיניו. וגם הוא ממש-ממש מוצא חן בעיני, עד כדי כך שאני מוכנה להיות סבלנית ולעגל בשבילו כמה פינות ולראות איך הדברים יסתדרו מעצמם עם הזמן.
מבחינה שכלית אני די סגורה על מה שאני אמורה לקבל ממערכת יחסים. אני הרי מחברת על זה ספר מחורבן. אבל כשאני מבינה שאני צריכה להסתפק בפחות (ולפעמים בהרבה פחות) לא תמיד זה פשוט לדעת מתי בדיוק הגיע הרגע לחתוך ולהמשיך הלאה. אם הוא שכח להתקשר אלי לילה אחד – אז אני אמורה עכשיו לנפנף אותו? אם הוא שכח להתקשר אלי שלוש פעמים – זה הזמן לגמור אתו? זה לא בא בקלות, למצוא מישהו שמוצא חן בעינייך ושעושה לך את זה. ואת תמיד רוצה להאמין שהגברים שאת כבר פוגשת שופעים כנות ונדיבות ושלבם חדור רק כוונות טובות לפחות בכל מה שקשור אלייך. ואם את מבחינה בהבזק הראשון שמעיד על קיומו של פוטנציאל להתנהגות רעה, את קודם כל מקווה, יותר מכל דבר אחר, שזה לא מה שזה נראה. לכן את מנסה לוודא שאת לא מגיבה בחריפות יתר ושאת לא מענישה אותו בצורה בלתי הוגנת על טעויות שעשו הבחורים שקדמו לו. עולם הדייטים הוא עולם מאוד מסובך ומטעה, ואני לא יכולה להתקשר לגרג כל פעם שאני מאבדת את הביטחון ולשאול אותו כמו מה זה נראה לו ומה אני צריכה לעשות.
אז מה שאני מנסה לעשות זה לשים לב מתי ההתנהגות של הבחור עושה לי רע – מתי אני מתחילה להרגיש שאני סובלת בגללו. מהלומה קלה של אכזבה בגלל שהוא לא התקשר למרות הוא אמר שיתקשר? אוקיי; בואו נראה איך זה יתפתח. שהייה מתמדת במצב של אי שקט רק בגלל שפשוט אי אפשר לסמוך עליו? זה כבר גרוע למדי. דמעות? ממש מחורבן. כל הרעיון של לפגוש מישהו שמוצא חן בעינייך ולצאת אתו אמור לשפר לך את ההרגשה, לא לבאס אותך. בעיקרון, זה חוק שכדאי לחיות לפיו, לא משנה הן הנסיבות המיוחדות (כלומר, מהם התירוצים). זה לא קל. אבל בואו ננסה לזכור שהבחור הבא שאנחנו עומדות לפגוש, ההוא, המקסים, עם התירוצים הממש מעולים, הוא עוד בחור שפוגע ברגשות שלנו.

אם את לא מאמינה לגרג

%100 מהגברים שהשתתפו במשאל שלנו טענו שמעולם לא קרה שהם היו עסוקים עד כדי כך שלא יכלו להתקשר למישהי שהם ממש רצו. או כמו שהתנסח בחור מצוין אחד: "גבר חייב שיהיה לו סדר עדיפויות בחיים".