הרהורים על זמן: האם את מתהלכת בחופשיות בלי תזכורת מתמדת למה שתחמיצי באם תאחרי, או שאת במרדף אחרי הזמן?

החיים מתחילים בתשע

יש שני סוגים של אנשים בעולם: אלו שמתהדרים בשעון על פרק ידם ואלו שמתהלכים בחופשיות ובלי תזכורת מתמדת למה שהם יחמיצו באם יאחרו.
אני משתייכת לסוג השני. מאז ומתמיד הייתי כזו: נטולות שעון-יד. זו היתה הדרך שלי להתחמק מן המרדף המתמיד סביב הזנב של עצמי. יש משהו מעט יהיר אצל אנשים שמסתובבים בלי שעון, וכנראה גם אצלי, מודה באשמה. היהירות מגיעה מהמקום הזה שלא נכנע לדקויות הזמן אבל בשנים האחרונות המצב השתנה, תמה התקופה נטולת השעון בגלל עידן הסלולרים. אם ארצה או לא ארצה, אצטרך לדעת מה השעה ואפילו התמכרתי לתזכורות, לצפצופים ולשעון המעורר של הסלולרי. אבל דבר אחד לא השתנה: כשאני מגיעה הביתה, הזמן עומד מלכת ולא זז.
מזה כבר יותר מחצי שנה והשעון בסלון בדירה שלי עדיין תקוע על השעה עשרים לתשע.
כשויסמן השותפה שלי ראתה שהוא נתקע, היא מייד הציעה לקחת אותו הביתה ולשים לו בטריה חדשה (עינב: “אז תביאי בטריה, בשביל מה את צריכה להוציא את השעון?” ויסמן: “אחרת אני אשכח להביא סוללות”), אבל אני סירבתי, ומאז בעצם הוא נשאר ככה.
יש משהו מאוד מרגיע ונעים בלחזור הביתה אחרי יום עבודה מפרך, להתיישב בסלון עם הכוסקפה, לצלול לתוך הכורסא הירוקה ולאבד כל תחושה של זמן.
הדירה שלי, מקום המפלט שלי, הופך להיות מקום נטול זמן ונקי מלחצים ומועדים-אחרונים-להגשה. כאן לא בודקים מתי אני מגיעה ואם אני מאחרת. כאן לא משנה כמה זמן עבר וכמה הספקתי או לא השגתי. פה, בכלל לא משנה מה השעה, כי הדירה שלי היא המקום הניטראלי שלי. היא אזור הדימדומים המפורז הזה שבין עבודה ללימודים, מחוייבויות משפחתיות והללכת לבנק שאני דוחה כבר חודש.
זה משווה לדירה שלי תחושה על-מקומית ועל-זמנית מסויימת. זה לא מוקדם מדיי בבוקר, ולא מאוחר מדיי בערב, ככה שלחיות בעשרים לתשע זה דבר מאד נוח, בעצם.
כאשר השעה היא כל הזמן עשרים לתשע לפעמים זה מתבקש לדחות פעילויות או משימות מסויימות לכשהשעה תשע תגיע. במיוחד שיודעים שהשעה תשע לא תגיע בקרוב אז קל מאוד לפזר הבטחות:
בתשע אני אקום מהספה שלי.
בתשע אסדר את הבית.
בתשע אני סוף סוף אדע מה אני הולכת לעשות בחיי.
השעה תשע תהיה שעת הכושר בה אפרוץ בדיאטה סוערת ואשיל מעליי כמה קילוגרמים מיותרים.
בתשע אאזור אומץ ואגש לבוס שלי לבקש את ההעלאה בשכר שמזמן מגיעה לי.
תשע זה הזמן להתחלות חדשות.
תשע- השעה שבה אכבוש את העולם בסערה.
בתשע אני אמצא אהבה.
גם כשהוא מבקש שאני אעשה לו “נעים בגב”, אני תמיד מבטיחה לו שבתשע יהיה לי כח
וכשאני מאחרת לעבודה, אני תמיד יודעת שעד תשע אני בטוח יוצאת מהבית.
כשאומרים “יהיה טוב”, מתכוונים שזה יקרה בתשע.
בתשע יהיה שלום. כן, השלום. בתשע.
הרבה דברים יקרו בתשע ועד אז אני סתם מעבירה את הזמן.

על הכותבת עינב רפאל

גרפיקאית במקצועה, לומדת תקשורת וכותבת לאתרי אינטרנט

תגובות

  1. אני לא אורחת

    מעולה-מעולה-מעולה !

    איזה כיף שאני לא היחיד שחושב ככה, אצלי בסלון יש שעון שמכוון על שמונה ורבע כבר 5 חודשים, אנשים התחילו כבר לדבר עליי מאחורי הגב על הקטע הזה, כולם חושבים שאני “תקוע”, אבל בכלל לא, אני עוקף את כולם.
    המאמר הכי כיף שקראתי פה הרבה זמן ! (אבל לזמן אין משמעות, נכון ?)

    ממתי זה הפך להיות אתר רק של בחורות ?
    את כל התורה שלכן למדתי מפה, ואני מקפיד להיכנס לבדוק מה חדש אצלכן לפחות פעם בשבוע ( ואני לא הומו ולא גבר-רגיש, אני סתם אני)

    • עינב רפאל

      נקודה למחשבה: אם אני בעשרים לתשע, ואתה בשמונה ורבע, אתה אף פעם לא תגיע אליי.
      ועכשיו ברצינות: שמחתי שאהבת ושמצאת סיבה להזדהות, ואתה ממש לא טועה לגבי זה שהאתר הזה הוא לא רק של בחורות.
      יומטוב,
      עינב (ביום פילוסופי) רפאל.

      • אני לא אורחת

        מצד שני, אם תבואי אלי בשמונה ורבע, נוכל לשבת ולדבר שעות, כמו באהבה אמיתית, ואז תלכי הביתה ותראי שעברו רק 25 דקות !

        אני ( סתם מעביר את הזמן עד שמונה ורבע )

    • אם לא הבחנת האתר הזה יועד מלכתחילה לבחורות- כאילו דאהה!! בננות כזה … אז זה שאפשרנו לכם ויזה חופשית זה עוד לא מקנה לך את הזכות להתלונן
      חצוף..

  2. בתור מישהי שלא מסוגלת ללכת בלי שעון על היד, טוב לדעת שיש מי שיודע לקחת דברים בקלות. יש לי תחושה שתסתדרי מעולה למשל במקום כמו מכסיקו, שבו יש ביטוי שגור בפי המקומיים: manana שפירושו באופן כללי מחר (או יותר מדוייק מחרכך). תחשבי על זה (-:
    יופי של כתבה!

  3. GREAT!!
    Thanks so much for sharing your beautiful refreshed point of view…. It’s superb!
    It actually sound familiar, reminds me of someone I know and love very much… 🙂
    Thanks for the fun well written piece, Hope to see more of your work!
    Noa.

  4. זה הזמן שאהוב עליי גם כן, הלילה נכנס לתוך הבוקר בלי שום הגבלות, vהבוקר מחליק בקלילות לשעות לפני הצהרים, וכן, גם אני לא הולכת עם שעון כמעט אף פעם, למרות כמה וכמה שעונים (חלקם אף נאים למדי) שמונחים על השידה אצלי בחדר השינה חסרי שימוש.

    פעם הייתי מאחרת כרונית (ושאני אומרת כרונית אני מדברת בהברזות שיכלו להתמשך לחצאי ימים או בכלל לא), היום אני די מדייקת, ושניהם בלי עזרת שעונים (למרות שמודה שהנייד מכוון על שעון מעורר כל יום בשבע אם צריך או לא), כנראה שזה לא השעון, אלא החשק להגיע למקומות מסוימים.

    אבל, לפעמים, רק לפעמים, פתאום העובדה שהזמן לא מותנה בזמנים רגילים, קצובים, נראה לי כמו מעמסה אדירה, ולפעמים הייתי רוצה שמישהו יתקצב לי עם איזה שעון “עכשיו כבר לא עובדים” “עכשיו הזמן ללכת לישון”, כי זה קצת מעייף שהזמנים מתערבבים זה בזה.

    • עינב רפאל

      מעניין לשמוע, בעצם עבורך החופש מדיוקי הזמן הופך למעמסה. עדיף לך שיגידו לך שזה זמן ללכת לישון, במקום שתרגישי מתי את עייפה. עדיף שיתנו לך שלושת רבעי שעה להפסקת צהריים במקום שתחליטי לבד מתי את רעבה.

  5. cookielida

    ובכל זאת…את אומרת שיש בזו סוג של יהירות בכך שאת מתעלמת מהשעה, אך מכיוון שהעולם סביבנו סובב סביב השמש, עמידה במשימות ובזמן הינה כורך שהתעלמות ממנו מרמזת גם על חוסר אחריות מסויימת. אני *לא* אומר שאת חסרת אחריות, אבל אני כן אומר שאנשים שיש להם מטלות מחוייבים להתמודד עם הזמן החמקמק, ושלמעשה ההווה הינו יישות שאינה בר-קיימה (כי הרי, ברגע שחושבים על ההווה, הוא כבר עבר…)
    🙂
    אבל אני שמח לקרוא שיש אנשים כמוך שמסוגלים להתעלות מעל כל הלחצים הסביבתיים ולחיות את חייך (ההווה??) כאילו הזמן אכן עומד מלכת..הלוואי עלי!
    כיף לך

    • cookielida

      בהקשר למציאת האהבה…כאן אין מגבלת זמן או מרחב…כאן כבר נכנס גורם המזל, כי לטעמי, זו לא את שמוצאת אהבה, אלא זו האהבה שמוצאת *אותך*…
      think about it

      • עינב רפאל

        ולכן זה יהיה בתשע, משמע אף פעם. הבנת??

        • cookielida

          אבל את קצת פספסת את הכוונה שלי…
          אני התכוונתי שבמקרה של אהבה, אין לך שליטה, וזה לא ישנה אם תחפשי תחת כל עץ רענן או שתשבי בבית ותעבירי את הזמן בלספור את מספר השניות עד שהשעון יכה תשע פעמים…היא תופיע ללא קשר לזמן או למקום, אם תרצי ואם לא…

  6. גמלת שלמה

    היא רומזת לך שהזמן החיצוני הוא בעל עדיפות עצומה על פני הזמן הפנימי שלך, בייחוד בכל הקשור למאורעות שכוללים בני אדם נוספים. בכלל, מהתיאור שלך נשמע לי שאת לכודה ברמיה עצמית. אני לא אומרת שצריך שלושה שעונים צמודים ותודעה מוקפדת של פצצה מתקתקת- לי עצמי אין סימני שיזוף על פרק היד- אבל ללכוד עצמך בתוך סדר זמנים משובש בכוונה ולעיתים קרובות, על אף ולמרות העולם כולו, נשמע לי בעייתי.
    אולי זו רק אני.

  7. פיניתי כמה דקות להגיב…
    אחחח… איך נהניתי, היה כיף לקרוא אותך, היית גדו —-
    אופס, חייבת לזוז, כבר תשע.

  8. אחלה כתבה, אני מסכימה איתך לחלוטין, אבל את זה אפשר לעשות רק בבית מסביב לקירות, כי מתישהו את צריכה לצאת משם ולהתעורר למציאות שאכן בה קיים הזמן…

  9. אהבתי לאללה!! חמוד נורא

  10. אחלה מאמר ממי.
    מת עליך.

  11. מזדהה איתך.

  12. היי עינב,
    לקח לי קצת זמן להגיע לכתבה שלך (כן…זמן:) אבל בהחלט היה שווה להכנס. העלת חיוך משועשע על שפתי.תודה :).
    גיג.

  13. HARP MUSIC

    מעניין
    חיים בלי גבולות
    (גם אצלי)
    גבולות – גב /לב
    חיים בלי גב
    ובהחלט ללא לב

    השעון נתקע
    בדיוק באותה שעה של להגיד
    לתפוס בדיוק את הרגע המתאים
    את רגע השמחה
    את פרפר ההזדמנות
    ההזדמנות של האהבה.

    מה לומר כבר לא אדע.
    איפה בדיוק הזמן
    ואיך להוציא אותו מאותה תקיעות אשר בה הוא נמצא.

    תתקשר

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *