הילה שווה למזדיינות סדרתיות

"נחש, גם אם תאכיל אותו רק פירות, לא יהא ארסי פחות, רק שמן יותר", צוואנג צה.
קוראות יקרות, את הציטטה לעיל, הגה חכם סיני זקן במאה ה-5 לספירה. שש-עשרה מאות שנים אחר כך, ושום דבר לא השתנה: גברים נשארו גברים, נשים נשארו נשים, ואיפשהו באמצע – מיקי בוגנים (ואני מוכנה להישבע שלא התכוונתי לחרוז, אבל תודו שהמשפט האחרון יכול בקלות להיכנס לגרסת מבוגרים של דר' סוס).
שלא תהיינה אי הבנות – אני אחרונת המתלוננות על ההבדלים בין המינים. כן, נשים שונות מגברים וכן, זה די טבעי (רמז- להם יש זין, לנו לא). ישנן חוויות שהם לעולם לא יוכלו להיות חלק מהן, עם כל הקושי שבהן – לידה, אמהות, בעוד שאנחנו לעולם לא נדע מהו כאב ביצים.
אני מוצאת את זה הוגן, ואין לי ממש חשק לשנות את זה. אין לי ספק שישנם לא מעט אספקטים בהם נחוץ שינוי מהותי ודחוף – תעסוקה, זכויות, חשיבות דתית ועוד, אבל מכאן ועד לטענה שאנחנו יכולות להיות בדיוק כמו הגברים, המרחק הוא גדול. תנו לנו להתלות על זרועו המסוקסת, להוציא את הארנק במסעדה מתוך ידיעה ברורה ומוצקה שהוא צריך להתעקש לשלם אחרת הסיכוי שלו לראות אותך בעירום שווה לזה של שמעון פרס לחבב את מינה צמח, ולצרוח כשאנחנו רואות ג´וק בזמן שהוא מנהל אחריו מרדף משטרתי עם ציוד שלא היה מבייש מיליציה דרום אמריקאית. אנחנו רוצות את הגברים שלנו שווים לנו בזכויות ובהזדמנויות, אך שונים מאיתנו במהות, כדרך הטבע.
ולמה הפתיחה הארוכה הזו? כי במקום אחד, תמיד קיים הבדל אחד מהותי, אקוטי, ועוד כל מיני מילים שמוצאים במחברות הפסיכומטרי כתחליף ל'חשוב': היחס לסקס.

את אישה, מותק

כעת, אולי אפתיע את מרבית קוראותיי (ואלו שלא – איך זה להיות בעלות דופק ומודעות?) אבל: גברים מתייחסים לסקס בקלות יותר מנשים. נשמתן עמוק? מצוין.
העניין הוא, שאני לא יכולה שלא לתהות, האם אותו יחס קז'ואלי לסקס מהצד הגברי, הוא חלק מובנה באישיותם, או שזהו תוצר חברתי של שנים ארוכות? קת´רין מאקינון יכולה ללהג עוד הרבה על הפמיניזם הרדיקלי, והבנות של "סקס והעיר" אולי שינו במעט מתפישת המין העולמית-מערבית, בעיקר אצל נשים (אם כי אני בספק גדול, שלוש מארבעת הבנות היו עסוקות במערכות יחסים ארוכות, מתענות, ומנדנדות, עם ספקות ושאלות נוסח, 'כמה הוא באמת אוהב אותי?' וכשכבר טרחו לאיזה סטוץ עם מישהו, הן התייסרו ובחנו זאת רגשית כמו אחרונת האיראניות הבתולות).
היחידה שבעלה כל ניצוץ של סמל פאלי בסביבה הייתה סמנת'ה, שלא בחלה גם בוואגינות בשלב מסוים, קיבלה מהתסריטאים סרטן (רוצה לומר- תזדייני מותק, בכיף, רק אל תשכחי לבדוק אם את נראית טוב בקרחת).
מבחינתי לשמוע שיחה ראשונה של חברי ג´ ההומוסקסואל עם מישהו שפגש בצ´ט לפני דקותיים, מעמידה בצל את כל רעיון היחס השווה של נשים וגברים לסקס.
משהו נוסח: 'היי יונתן, אז בן כמה אתה? חלק? פאסיבי? טוב. מתי אצלך?', שזה, בנות, שווה ערך לשיחה הטרוסקסואלית מהסוג הזה: 'היי, גלית. אז בת כמה את? והציצי? בולעת? טוב. אצלי בשש?' אם מישהי מכן לא הצטמררה נוכח שיחה מהסוג הזה, שאלה אלייך – לא קצת מתישה ההתרוצצות הזו בין פנטזיית אוננות אחת לשנייה של כל גבר טיפוסי בגלובוס?
בשלב הזה, תמיד יצוצו אלו שיקפצו ויציינו שיש לו או לה ידידה, חברה, מכרה, שמזדיינת בלי הכרה, למרות שזה לא נובע מצורך אישי בחום וחיבה, פשוט כי היא נהנית, כי היא ליברלית, כי היא עושה מה שבא לה, ובכלל- ככה צריך להיות. נפלא. לי יש חבר שניסה שלשום להזריק בירה לווריד כדי לראות אם הוא ישתכר מהר יותר, אז לבנות על אינטליגנציה ברמה כזו משאר המין הגברי? שונים יש בכל מקום, יוצאים מן הכלל שמעידים על הכלל רק ממחישים בצבעים עזים יותר את הנקודה המרכזית – יש הבדל בתפישה, ואני מוכרחה לדעת, למה?

המשועממים בשבדיה ערכו עבורך מחקר

בבחינה מאסיבית של הנושא, תוך קריאה מרובה של מאמרים מהארץ ומחו"ל (ככה זה כשאתה כותב לאינטרנט – הבטיחו לי סיקור של פתיחות חגיגיות, ראיונות עם סלבריטאים וחינמיים למקומות הלוהטים, וקיבלתי דגירה על סקר שערך שוודי משועמם בבנות הקולג' הסמוך. אני יודעת, זה נשמע כמו פתיח לסרט פורנו מוצלח, האמינו לי, השוודים מצאו את הדרך הבטוחה להפוך את המחקר הזה לאטרקטיבי כמו להיות כושי עם קעקוע 'הכוח הלבן יכול למצוץ לי' במרכז מיסיסיפי).
לא אלאה אתכם בנתונים, נלך ישר לסיכומים. הפרספקטיבה הנשית ביחס לסקס, נגזרת משני אספקטים:

האספקט הראשון – פיזיולוגי:
כאן, התפישה היא פועל יוצא, סובלימציה, של המבנה הנשי. בעצם, החוקרים ניסו לומר – יש לכן כוס, לתוך הכוס דוחפים לכן דברים, ובאופן טבעי, כשמשהו נדחף אלייך, אחרי סינון כזה או אחר, אחרי הרשאה, אחרי שלקחת על עצמך להסכים, את מסתכלת עליו אחרת. לא תמיד באותו אופן, אבל במרבית המקרים, זה הפתיח לרגש. משהו נכנס – ומשאיר שם חותמו. ולאלו מכן שמגחכות כרגע על אותה חווית נערות עם גזרים וקישואים – תתבגרו.
מנגד, הגברים מצויים בצידו השני של המנגנון – הכל בחוץ, בלי מבנה מכונס וסופג, הם חודרים, פולשים, נכנסים, אצלם זה לא כזה שונה מדחיפת אצבע (לסכר, כמו הילד ההולנדי, נו באמת. מה קורה איתכן היום?), ומן הסתם מפתח את אותו החיבור הרגשי – נאדה. כלומר, לא שאין להם את היכולת לפתח חיבור רגשי, אלא שאם הם לא באמת מעוניינים, הבסיס של וואקום, העדר פיזי הגורר מנטאלי, איננו עובדה בסלע. במידה והתיאוריה הזו מקובלת עלינו, בנות, הזדיינו (ולא במובן הליברלי משוחרר, אלא במובן הצבאי הקלאסי של- נראה אותך יוצאת מזה עכשיו, שרמוטה). אי אפשר לקחת מאיתנו את הוואגינה או את המבנה שלה, כמו גם את התחושות שהיא גוררת עימה (אה, שכחתי לומר, אחד הגוסטבים במאמר גם הסביר שניתוק מהסוג הזה אצל נשים, כלומר, רגש לחוד ופיזיות לחוד, אפשרי רק ברמות מסוימות של סוציופטיות. מכאן אנו למדים, שהשוודי הבנזונה החליט שלצד זיונים עם גברים ללא מחויבות, אני כנראה מולקת ראשים של חתולים בחצרות אחוריים, ונותרת עם הגזרה הרעה לעד.

האספקט השני – חברתי:
כאן, הבעיה היא אחרת לגמרי. ההיסטוריה, ההתפתחות האנושית, החברה הפטריארכאלית המצויה ברוב חלקי האנושות, כולן הובילו לכך שמקומה של האישה היה תמיד מאחורי הגבר (או מתחתיו, אבל בטח לא בכיוון אחר). אלפי שנות התנהגות הטביעו חותמן גם לבין הסדינים, וגרוע מכך, גם לתובנות של נשים לגבי הסדינים, ולא, אני לא מתכוונת לבחירה בין מרככים בכביסה (אתן ממש קשות היום, הא?), אלא לעובדה שריבוי גברים הוא זנות, גוועלד ושאר מרעין בישין.

להתגייס למאבק?

בחברות ליברליות יותר, אכן ניתן לראות את היחס הקליל יותר שמפגינות נשים למין ומיניות – שבדיה, גרמניה, ולמעשה, כל החבל הנורדי. בשעה שאני לא ציפיתי לפחות ממי שבערוץ הלאומי, בפריים טיים, ניתן למצוא עירום שלא מבייש את הסלון של רון ג´רמי (לא זוכרת חבר שבגיל 13 לא היה מרותק בעשר וחצי בלילה לערוץ הגרמני, שם, יצירת המופת 'תלמידות בית הספר למין' פתח בקרדיטים), הרי שעדיין זו מתגמדת למול הוורסיה הגברית באותן מקומות, ועדיין נעולה באי אלו הנחות לגבי הדרך שנשים יכולות לנהוג בהילולות מין אישיות, לעומת גברים.
ובכן, בתיאוריה זו, נוח לשרלילתכן המקומית לתמוך. טיבם של עידנים והנגזרת ההתנהגותית שלהם להשתנות, ולא ורוד מדי להאמין שעשור מכיום, מזדיינות סדרתיות תוכלנה לקבל הילה שווה בגודלה לזו שנשיא מכהן המשחק ב 'החבא את הסלאמי בין השקדים' עם המתנדבת התורנית, מקבל.
איפה מתחיל השינוי? אצלנו, בנות. רק אצלנו.
למי שלא נוח לו לקבל אותנו כמשוחררות, כמשחררות ובעיקר כגונחות – יש מספיק מקום באיראן. אלו מבינינו שרוצות לפתח רגש לכל צינור העובר בדרכה, שיבושם לה. אני, לעומת זאת, מבקשת להוביל מכאן את חזית המאבק לאמנציפציה רגשית הנובעת מקיבעון חברתי על עידן ועידנים ומשליך על תפישת הסקס והמיניות של הסקטור הנשי בחברה. ובמילים שכולנו נבין – כשהכוס שלי ירצה להתפרע, אני ארגיש עם זה טוב, החברה תרגיש עם זה טוב, לעזאזל, אפילו הארכיבישוף מקנטרברי ירגיש עם זה טוב, כי זה העידן החדש, פותות!!!.
מהפכות מתחילות מגל קטן. אבל הן מתחילות. אז במקום להמשיך לחייך בטיפשות מול המאמר הזה, צאנה לרחוב, בנות, ורצוי אחרי שטיפה וגינלית, כי זה אמנם שחרור, אבל שיריח טוב.