במקרה הטוב, במידה שלא נפלת לידיו של מתעלל סדרתי, זה אכן מגיע כשאת הכי פחות מוכנה. כל נערה פולניה ממוצעת שמעה עשרות פעמים במהלך חייה שמוטב יהיה אם תתלבש ותתאפר כראוי טרם ירידתה למכולת "כי את אף פעם לא יודעת את מי תפגשי".
אבל בבית, בדלת אמותיך, כשלגופך חולצה מהוהה ומוכתמת של מחנה קיץ 87', ובידך שולק ביצים, דווקא אז, וגם זה רק במקרה הטוב.
דווקא כשהחלטת שמצאת את יעודך בדפיקת חזה עוף, כשגילית את הפוסט פמיניזם מההיבט המרקסיסטי – כל אישה רשאית להכין שניצל מתחת לגשר.
אילו לפחות הייתה לך שהות להסתדר, לעשות איזו אמבטיה ארוכה עם שמנים ארומטיים לריכוך השרירים והעצבים, לפדר את אפך, לבחור את השימלה שאת רוצה להיקבר איתה.
בדיוק אז הוא מגיח מאי שם ואיתו נחיל של ברחשים שנדבקים לשולק ונכנסים לעיניים, ומודיע לך באופן חגיגי שאינו משתמע לשני פנים שצ'מעי, הוא לא אוהב אותך, והוא עוזב.
במקרה הרע, במידה ולא נפלת לידיו של מתעלל סדרתי, ועוד ישנם אנשים שרואים בו לוחם אמיץ, אח, רע ובן לתפארת, הוא גם ישאל אותך איך את מרגישה, אם את רוצה לשבת (את רוצה, רק שאת לא יכולה לזוז) האם גבירתי תרצה לשתות משהו?, מה, את בוכה?- (לא, זה הברחש נכנס לי לעין), ברוב טובו גם יציע לך לקחת חופש, אולי לנסוע לחו'ל, לבד, (בטח שלבד), אז תסדרי, כן?, (בטח), ואז הוא הולך, בטח הולך.
את אומרת: אם להינטש כמו כלבה, אז לפחות בקרינולינה, לפחות על גרם מדרגות רחב, לפחות ע"י קלארק גייבל, לפחות בצלולואיד, כל שנותר לך הוא להטיח חזה עוף דביק מביצה ופירורי לחם על הפלדלת לאחר שחלף עם הרוח, לגשת לחלון, ולראות אותו נכנס למונית שירות, לשאת מבטך אל על, מסוונה ג'ורג'יה אולי אפשר לראות את מחר, אבל מכאן כל שנראה באופק הם דודי שמש מנצנצים בחום.
אילו היה זה "המדריך השימושי לדרכי ההתמודדות עם מתעלל סדרתי" הייתה אכן סיבה טובה לפתוח דיון תרבותי ולשרטט פרופיל פסיכולוגי של הנוטש, מינו, סוגו וטיבו.
ברם אולם, לשם שינוי לא בו עסקינן, שכן זהו המדריך השימושי שמיועד לך, נשמה, לננטשת.
שכן מרגע שהפנמת שהוא לא חוזר, שהצלחת להעלות על בדל שפתיך את השורש נ.ט.ש על כל הטיותיו- ללא יד מכוונת ונפש סועדת את עלולה להפוך לנטושה.
יחד עם זאת, למרות גודל הפתוי להתעלם מדמותו במדריך זה, ישנן נערות רבות שלא מבינות שמדובר בנוטש סדרתי, שלא מוכנות לקבל שהדבר הזה שאמרו- או לא אמרו, להן הוא נטישה פראקסלנס, לכן מובאות כאן מספר דרכים לזהוי נוטש פוטנציאלי:
1. כן, בוודאי שיש לו בעיות עם אמא שלו, גם על אבא שלו הוא כועס.
2. הנוטש היה מוכרח להשיג אותך, דבר לא יעמוד בפני נחישותו, גם לא את.
3. הנוטש בד"כ נחלק לשני מינים: "המתנחל" או "הזוחל", שניהם עדיין מחזיקים דירה מהצד- עיר מקלט, אעפס שכבר חצי שנה הם מחרבנים לך באסלה. ישנים לך במקרר ומאבדים לך את הגרביים. ההבדלים בין השניים הם שהמתנחל מרגע שפתחת את שערי מעונך לפניו, חייך בשביעות רצון למראה דירתך הצנועה, טפח על הספה טרם התרווח עליה, ומרגע זה כאילו חי שם מאז ומעולם. הזוחל לעומתו, יביט בדירתך בשאט נפש, הוא גם יתענין לדעת איך את מסוגלת לגור בתנאים אלו, תת תנאים, הוא ידגיש ואף על פי כן, נוע ינוע, בזחילה איטית, חולצה אחר חולצה, יזחל האינוונטר במלואו לתוך דירתך, יערם לך לפני מכונת הכביסה, בסלון, ועל נשמתך הענוגה. שניהם גרים אצלך במלוא המובן אך הס לך מלהזכיר להם זאת, ברגע שתעשי כך, שתבקשי לשלם שכר דירה בצותא במקום קצת יותר מרווח עם תנאים משופרים, הן המנחל והן הזוחל יתקפלו יחדיו לתוך הבגאז' ויעלמו לעבר השקיעה.
4. עלייך גם לזכור תמיד שכל נוטש ננטש ע"י נוטשת, זו לא את זאת היא.
אבל בבית, בדלת אמותיך, כשלגופך חולצה מהוהה ומוכתמת של מחנה קיץ 87', ובידך שולק ביצים, דווקא אז, וגם זה רק במקרה הטוב.
דווקא כשהחלטת שמצאת את יעודך בדפיקת חזה עוף, כשגילית את הפוסט פמיניזם מההיבט המרקסיסטי – כל אישה רשאית להכין שניצל מתחת לגשר.
אילו לפחות הייתה לך שהות להסתדר, לעשות איזו אמבטיה ארוכה עם שמנים ארומטיים לריכוך השרירים והעצבים, לפדר את אפך, לבחור את השימלה שאת רוצה להיקבר איתה.
בדיוק אז הוא מגיח מאי שם ואיתו נחיל של ברחשים שנדבקים לשולק ונכנסים לעיניים, ומודיע לך באופן חגיגי שאינו משתמע לשני פנים שצ'מעי, הוא לא אוהב אותך, והוא עוזב.
במקרה הרע, במידה ולא נפלת לידיו של מתעלל סדרתי, ועוד ישנם אנשים שרואים בו לוחם אמיץ, אח, רע ובן לתפארת, הוא גם ישאל אותך איך את מרגישה, אם את רוצה לשבת (את רוצה, רק שאת לא יכולה לזוז) האם גבירתי תרצה לשתות משהו?, מה, את בוכה?- (לא, זה הברחש נכנס לי לעין), ברוב טובו גם יציע לך לקחת חופש, אולי לנסוע לחו'ל, לבד, (בטח שלבד), אז תסדרי, כן?, (בטח), ואז הוא הולך, בטח הולך.
את אומרת: אם להינטש כמו כלבה, אז לפחות בקרינולינה, לפחות על גרם מדרגות רחב, לפחות ע"י קלארק גייבל, לפחות בצלולואיד, כל שנותר לך הוא להטיח חזה עוף דביק מביצה ופירורי לחם על הפלדלת לאחר שחלף עם הרוח, לגשת לחלון, ולראות אותו נכנס למונית שירות, לשאת מבטך אל על, מסוונה ג'ורג'יה אולי אפשר לראות את מחר, אבל מכאן כל שנראה באופק הם דודי שמש מנצנצים בחום.
אילו היה זה "המדריך השימושי לדרכי ההתמודדות עם מתעלל סדרתי" הייתה אכן סיבה טובה לפתוח דיון תרבותי ולשרטט פרופיל פסיכולוגי של הנוטש, מינו, סוגו וטיבו.
ברם אולם, לשם שינוי לא בו עסקינן, שכן זהו המדריך השימושי שמיועד לך, נשמה, לננטשת.
שכן מרגע שהפנמת שהוא לא חוזר, שהצלחת להעלות על בדל שפתיך את השורש נ.ט.ש על כל הטיותיו- ללא יד מכוונת ונפש סועדת את עלולה להפוך לנטושה.
יחד עם זאת, למרות גודל הפתוי להתעלם מדמותו במדריך זה, ישנן נערות רבות שלא מבינות שמדובר בנוטש סדרתי, שלא מוכנות לקבל שהדבר הזה שאמרו- או לא אמרו, להן הוא נטישה פראקסלנס, לכן מובאות כאן מספר דרכים לזהוי נוטש פוטנציאלי:
1. כן, בוודאי שיש לו בעיות עם אמא שלו, גם על אבא שלו הוא כועס.
2. הנוטש היה מוכרח להשיג אותך, דבר לא יעמוד בפני נחישותו, גם לא את.
3. הנוטש בד"כ נחלק לשני מינים: "המתנחל" או "הזוחל", שניהם עדיין מחזיקים דירה מהצד- עיר מקלט, אעפס שכבר חצי שנה הם מחרבנים לך באסלה. ישנים לך במקרר ומאבדים לך את הגרביים. ההבדלים בין השניים הם שהמתנחל מרגע שפתחת את שערי מעונך לפניו, חייך בשביעות רצון למראה דירתך הצנועה, טפח על הספה טרם התרווח עליה, ומרגע זה כאילו חי שם מאז ומעולם. הזוחל לעומתו, יביט בדירתך בשאט נפש, הוא גם יתענין לדעת איך את מסוגלת לגור בתנאים אלו, תת תנאים, הוא ידגיש ואף על פי כן, נוע ינוע, בזחילה איטית, חולצה אחר חולצה, יזחל האינוונטר במלואו לתוך דירתך, יערם לך לפני מכונת הכביסה, בסלון, ועל נשמתך הענוגה. שניהם גרים אצלך במלוא המובן אך הס לך מלהזכיר להם זאת, ברגע שתעשי כך, שתבקשי לשלם שכר דירה בצותא במקום קצת יותר מרווח עם תנאים משופרים, הן המנחל והן הזוחל יתקפלו יחדיו לתוך הבגאז' ויעלמו לעבר השקיעה.
4. עלייך גם לזכור תמיד שכל נוטש ננטש ע"י נוטשת, זו לא את זאת היא.
כל שננסה הוא להפוך את הנוטש מאקס מיתולוגי לכרונולוגי, להתמודד עם תופעות על טבעיות שעולות מעולם המתים, עם רוחות רפאים טורדניות שעלולות להתקשר בדרכים לא קונוונציונליות לנבלות סרוחות ולשאול מעברה השני של האפרכסת מה שלומך ואם בא לך להתראות לפגישת מחזור מחודשת בשם הנוסטלגיה, לא נכעס עליך אם תאותי להזמנה מסוג זה או אחר, גם לא אם תעוררי את המתים בעצמך, תתפלאי לגלות שצרתך אם היא מהזן המתמשך תמאס על סובביך מוקדם מכפי שחשבת. ולכן המדריך לשירותך, חושב עליך ועומד לצידך, וינסה להנעים לך -במידת האפשר- את ה-ז-מ-ן.
הרשי לי להוסיף מין נוסף ונפוץ במחוזותינו :
"הנעלם" – קיבל רגליים קרות ופשוט נעלם לו באופן מפתיע.
זה כאב כשהוא מקבל "רגליים קרות" ונעלם… אבל אחרי ימים ספורים של אותו כאב עצום חשוב להבין שאם זו הדרך שלו להתמודד אזי… קשר זה לא בשבילו …מה אנחנו צריכות מטופל או חבר ? הזמן בסופו של דבר ממציע תרופה לכאב ואז ברגע הכי לא צפוי מגיע מי ששוה…
nobody ever leave me like she does…
yes she does… oo yes she does…
זה קרה לפחות פעם אחת לכל אחת מאיתנו, פוגשות בחור שניכם זורמים לכיון החיובי של הקשר ואתם נמצאים פגישה אחת לפני השיחה "הקשר שלנו לאן…" כשפתאום הזכר נסוג אחורה שלא נגיד בורח החוכמה היא עד אבל עד שהוא לא אומר "אוהב אותך" אל תראי לו שאת שלו :לא להתקשר סתם "רק להגיד לילה טוב",לא לפרט על עברך המיני בפירוט,תהי את שמסיימת את השיחות ראשונה,ואת זאת שתרפי מן החיבוק ולא הוא ולעולם לא לשאול אותו לאחר סקס "מה בא לך לעשות מחר?" טעויות פטאליות שאם תשימו לב אתן חוזרות עליהן בלי סוף………
הפעולה בכי יעילה היא ההבנה כי הנוטש/ת פשוט אינם ראויים לך. חד וחלק.
מכאן ואילך הם לא שווים את תשומת הלב שלך, בוודאי שלא שווה להרגיש עצוב/ה או להרגיש אשם/מה.
צר יל לאכזב אותך אבי, אבל ברגע שאתה מתאהב
אתה לא יכול לשלוט ברגשות שלך……וכל תשומת הלב מופנית אליהם
אז ברור שתרגיש עצוב…..בקשר לאשם-לא תמיד…
נטישה טובה צריכה לקחת שבע דקות בדיוק.
לא יותר — לא פחות.
עדיף משבע שנות אשליה ובסופה התנפצות…
יש כאלה שחיים את כל החיים שלהם בתוך "שבע שנות האשליה" האלה
ובסופו של דבר-מתנפצים החיים שלהם….ומה שקורה להם- אנחנו יכולים
לפעמים לקרוא בעיתונים….
בתור אחת שנטשה וננטשה, חוויתי חוויות דומות לכתבה בצעירותי. ככל שמתבגרים, מקבלים פרספקטיבה על הדברים, וכל נטישה (לא משנה מאיזה צד חווים אותה) הופכת לעוד סימן על החגורה. כמובן מאלה שאנו יוזמים אנו נהייים חזקים יותר, ומאלה שאנו חווים חלשים יותר. אבל עם חלוף הזמן, הכל רק נהיה ערימת זכרונות, שלפעמים נחמד להתסכל עליה מרחוק בנוסטלגיה, ולפעמים עם קצת כאב. הכאב הזה נגרם במיוחד אם אנחנו חיים לפי איזושהיא פרדיגמה שבה זוגות אמורים לחיות באהבה לנצח. פעם אמרו לי שמי שחי ללא תקוות לא נפגע. מי שחי ללא תקוות, גם לפעמים אין לו ממש סיבה לקום בבוקר. איזון אני אומרת לכם – בין המצופה לנמצא – בין היש לאין – בין הרצוי למצוי. כואב אבל פחות.
הבחור מהזן הנעלם הוא הבעייתי ביותר, כי אין לך ממש מושג מה קורה. אין באמת גבול לזמן שאפשר לשבת בבית ולהמציא לו תירוצים. ברור שהוא חושב שאנחנו מדהימות, והוא מאוהב, והוא מאוד מוקיר את הזמן שבילינו יחד. הוא פשוט כרגע ערק לטיבט או ירד למחתרת או נחטף ע"י אנשי מאדים לצורכי מחקר. הרי אם הוא פשוט סתם מיצה את הקטע, הוא היה מתייצב אצלינו בהתרעה מראש, ומשמיע נטישה מנומקת, תוך כדי שבחים לאישיותינו המלבבת והתנערות הדדית מאחריות. אבל להעלם?? ?? אחרי שבועיים עד חודש כשאת מבינה שמן הסתם הבחור שוב מסתובב במחוזותינו, ולא דרסה אותו משאית, את כבר נבוכה מדי כדי להתעצבן.
אני לא ננטשת.
אני פשוט אצה לי החוצה עוד קודם שהשורש המבהיל נ.ט.ש יעז לחדור לו לתודעתי הרגישה. איך זה בשבילכן? ברגע שתחושת הבטן ממשמשת ובאה (והרי כולנות ,בנות, מכירות את הבת זונה), אני ממציאה נסיעה דחופה לאיזה מקום רחוק. תמיד יאכל אותה המאנייק שחשב אפילו לעזוב. הלו, אותי לא נוטשים. תמיד גם מתחילה איזו תקופת דיאטה בדיוק אז, כך שאם ינטוש, לפחות ינטוש איזו כוסית שכל אחד ישמח לעשות לה טובה. לי יש רשימת ננטשים ארוכה. אף אחד מננטשי אינו מודע איפה לעובדה שהוא עצמו נוטש פוטנציאלי בלתי ממומש.
יופי.
הטקסט שכתבת רק בונה עוד נדבך במגדל ה"כל הנשים מתנהגות כמו אלי מקביל".
אחרי הכל, לנטוש את כל (או רוב) החברים שלך – זו עילה יםה לפסיכולוג, לא?
טוב, בהנחה שקשה לא להבין כמה ציניות קשה וכואבת נשפכת מדברי, הרי כמה יכול אדם לשקר לעצמו. אבל בשורה תחתונה, אני אומרת, כשזה לא הולך, לא תעזורנה ההתעקשויות. החכמה היא לדעת לזהות את הנקודה בה יש לאמר בגאון: "יאללה ביי", ולחסוך את שלב ה"סמרטוט רצפה". לא?
זה לא שאת מצליחה לנצח את הנוטשים, את פשוט אחת מהם. לכן בימקום להתגאות אולי תעשי ברור קצר עם עצמך, למה ?!
good for you!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
די חולני, נטשה.
אבל רק טיפ טיפה טיפה יותר חולני מאשר להמתין לשווא לשיפור ולהזרק.
הי נטע,סגנונך חד ומבריק מתמיד נראה לי שכתיבה ותמלול של העיניין הן דרכים מצוינות לשחרר ולנוע הלאה אל הגבר הבא.אוהבים אותך הרבה אוהבים אותך
אוג'ס ו….
אין תגובה פשוט בגלל שמה שכתוב שם הוא קשקוש ביצים וזה בכלל לא נכון. גם נשים יכולות לנטוש!
כאחת שננטשה ממש לאחרונה אין דרך קלה לעבור את החוויה הקשה של הנטישה. הוא נוטש כמו מלך ואת… את נשארת עם חלל עצום בתוך הבטן ועם הרבה כאב, ואין דרך לייפות את זה – אנחנו מתאהבות ונותנות את הנשמה, ומחפשות בפעם המי יודע כמה את האושר את תחושת הבטחון ולכן כשבאה ההתרסקות היא באה ובגדול .
מבינה אותך מאוד
כל הכבוד לך
חזק ואמץ
הפרופיל של הנוטש הפוטנציאלי שאת מתארת נטע, כולל בערך 95 אחוז מהגברים – לא?
ובכל זאת הנטישה הראשונה שננטשתי, בגיל מבוגר יחסית היתה החוויה הכי מעצבת של חיי. בכל מובן (כמעט) אני היום במצב יותר טוב הודות לאותה נטישה. תודה לך נוטש יקר שלי….
מה שלא יהיה !!
חוק מספר אחד
לפני החולשה מנטישה ומבגידה
—- תמיד יש יותר טובה
אהבה עצמית ערך עליון !!
בתור נוטש לא ממדרגה ראשונה
קיבלתי נטישה בנוסח סרט טורקי
— תודה ושוב תודה שלא התחתנתי איתך !!
צר לי לשמוע ולקרוא!
ילדים וילדות שלי…
בפעם הבאה פשוט תבררו טוב טוב עם מי יש לכם עסק!!!
אני מבטיח לכולכם שתורידו את הסבירות לנטישה בלתי צפויה בעשרות אחוזים גבוהים.
היתה לי אהבה והיא איננה…….
אלוהים, כמה זה כואב.
and being alone is the best way to be
when im by myself its the best way to be
when im all alone its the best way to be
when im by myself nobody else can say goodbye
בעבר חוויתי מערכת יחסים שמיצתה את עצמה עם בחורה תלותית
כשאמרתי לה שיחסינו הגיעו לסיומם איימה להתאבד
נבהלתי מאד
חצי שנה לקח לי עד שהצלחתי בסיוע הוריה לעשות את הצעד ולהודיע לה שזהו ואז היא ביצעה נסיון התאבדות כושל שהוכח בדיעבד כנסיון נפל למשוך תשומת לב.
גם אני לא הייתי בסדר הייתי צריך לחתוך את זה
למדתי את הלקח.
לימדו גם אתן מהנסיון
היזהרו מהבחורים ה"מגניבים" לכאורה – אלה שמעשנים גראס דרך קבע, בחברה ולבד
ממבלי פאבים ומכאלו שמשוכנעים שהם הג'ימי הנדריקס הבא וב10 השנים האחרונות עובדים על חומר ל"אלבום" משלהם.
בשביל כאלה את לא יותר מזיון של נוחות – כלומר בנוסף לזיון פנסיון מלא לכמה חודשים.
הבעיה של רוב הבחורות שהן נלכדות בתבנית של הבחורים הנוטשים
לכן יותר משיש נוטש סדרתי – יש ננטשת סדרתית
ותלמדו כבר למצוץ כמו שצריך המצב בלתי נסבל
נבלות סרוחות?
רוחות רפאים?
מה רע בתחיית המתים?
קראתי בגלל הנושא המוכר (רבאק) ובגלל הכותבת הזכורה לי
מהטלויזיה כמקסימה אמיתית.
נהניתי, כתוב בשנינות וחן ברמה, ונותן תחושת -לא רק לי זה קרה.
ויחד עם זאת התאכזבתי לבסוף
ש….איפה המדריך?? איפה הטיפים, הרעיונות?