אתן מסתובבות עם ההרגשה שיום יבוא ותזהנה את האחד? פוסט יום האכזבה, והפעם סיפור אהבה עם הפי הנד מבית נועה פריגל

הסיפור שלנו

השעה חמש וחצי אחר הצהריים. כבר מהבוקר אני מתכננת לעשות לעצמי אמבטיה עם מלח מיוחד שקניתי בשבוע שעבר. השעות חולפות. ניקיתי את הבית, הנקתי את ביתי הזעירה, הוצאתי את הכלבה, הכנתי לעצמי אוכל, קיפלתי כביסה, הנקתי את ביתי הזעירה, דיברתי בטלפון.
הילדה שלי צריכה להתעורר בעוד חצי שעה. לא יהיה לי מספיק זמן לאמבטיה כמו שצריך. מאז שהיא נולדה אני עסוקה בחישובי זמנים. כל כמה זמן היא צריכה לאכול. כמה זמן עליה להיות ערה. במשך כמה זמן היא יונקת. מה אני יכולה לעשות בין לבין?
אני מביטה בעיניה הכחולות. אני מביטה בפיה המתקמט ומתחייך לסירוגין. מתיקות מתפשטת מלשוני דרך גרוני אל חלל החזה שלי. זאת הבת שלי. אני אומרת לעצמי. זאת הבת שלי. אני עוצמת עיניים ומנסה להרגיש את העובדה הזאת. “אתה מבין שהיא שלנו?” אני שואלת את בחיר ליבי. הוא מחייך. יש להם בדיוק אותו פה.
תמיד רציתי שתהיה לי תינוקת. רציתי גם שיהיה לי אהוב. לקח לשני אלה הרבה זמן להגיע אל חיי. אני בחורה עם סבלנות. חיכיתי. בינתיים הלכתי לבית-ספר, למדתי בלט, התגייסתי לצבא, נסעתי להודו, החלפתי בחורים, עשיתי תואר וחצי, נשבר לי הלב, התגברתי והתבגרתי. הייתי לבד די הרבה זמן. מספיק זמן כדי שאוכל להיחשב רווקה. חייתי עם הרווקות שלי בשלום. רציתי אהבה, אבל נמנעתי, בדרך-כלל, מלחפש אותה באופן אקטיבי. הלכתי לעבודה, לסרטים, למסעדות, למסיבות ולים כדי לחיות טוב. לא כדי לדוג בחורים. שמחתי לחזור הביתה, להיות עם עצמי. את עצמי אני מכירה טוב ובזרועות עצמי נרדמתי מצוין. תל-אביב הייתה מאוד טובה אליי בימים ההם ואני הייתי טובה אליה. ידעתי שיום יבוא ואני אזהה את האחד. את האחד שלי. לכן החזקתי חזק את הרווקות – בצד הנעים שלה.

והנה בליל שישי אחד, כשהייתי שקועה בכתיבה נמרצת של עבודה לאוניברסיטה וברחמים עצמיים, החלטתי לעשות הפסקה ולבדוק את הצ’ט של בננות שרק עלה לאוויר אז. זה היה הצ’ט הראשון שלי (ולמעשה גם האחרון). נכנסתי לצ’ט הכללי. דיברו שם על סוסים. תרמתי לעיתים את דעתי ובדרך כלל קראתי את הכתוב ולא הספקתי לעמוד בקצב ההקלדה. אחד המשתתפים בשיחה הסתתר מאחורי כינוי שנתן לו המחשב. חשבתי שהוא היא ולכן לא נרתעתי כשהציע לי לעבור לצ’וטט בחדר פרטי. הוא היה האחד.
על המסך שלי נפתח ריבוע לבן נוסף ובחיים שלי נפתח פרק חדש ומרגש. התכתבנו במשך שעה ואז הוא הציע שנעבור למדיה פרימיטיבית יותר. מספר הטלפון שלו הופיע בריבוע הלבן. התקשרתי. הקול שלו הזכיר לי קול של חבר טוב. נרגעתי. ניסיתי לדמיין איך הוא נראה. גבוה, בלונדיני, מתולתל. דיברנו שעתיים. אני לא זוכרת אף מילה. יומיים אחר-כך עברנו למדיה פרימיטיבית אף יותר – נפגשנו. בחרתי בבית-קפה שהיה קרוב לדירה שלי כדי שאם יתברר שמדובר בטעות, אוכל להימלט. ליד שולחן צדדי ראיתי אותו. לא גבוה, לא בלונדיני, מתולתל. ממושקף. חמוד בלי סוף. דיברנו חמש שעות. עומד להתגרש, יש לו ילדה. הבנתי. היה חורף. בדרך אל האוטו שלו היה קר. הידיים שלי היו בכיסים של המעיל שלי. שלו – בשלו. רציתי לחבק אותו. התאפקתי. הייתי מאושרת. סוף סוף האחד שלי הגיע.
נכנסנו אל האוטו. קרקוש מפתח, טרטור מנוע, מוסיקת צמיגים על הכביש. “מתחשק לי לנסוע איתך כל הלילה”. הוא אמר. חייכתי. הוא הביא אותי הביתה. עצי הפיקוס הגדולים שצמחו ברחוב בו גרתי שיוו לו מראה של יער עבות. טיפות גשם שנגמר נשרו על שמשות האוטו. ישבנו בשקט ואז הוא שאל: “תרצי להיפגש שוב?” מצחיק אחד, זה לא ברור? התגלגלו מילים בראשי. “בטח, אתה תבוא אליי מחר”. אמרתי בביטחון.
והוא בא.

אמבטיית המלחים שלי תידחה למחר. אני עייפה. הכלבה קופצת בהתרגשות בין המרפסת לדלת הכניסה. היא שמעה את האוטו שלנו נכנס לחניה. מאיה, ילדתנו, ישנה. המובייל שלה עדיין מנגן. אני מביטה בעצמי במראה. מה השתנה בי? לפני שלוש שנים, כשצעדתי בפעם הראשונה לעבר האיש שאיתו אחלוק את חיי, היה לי שיער ארוך. עכשיו פני עטורים בשיער קצר. אני האישה של אלון ואמא של מאיה. לפעמים אני מתגעגעת לדירה הישנה שלי ביער הפיקוסים. הרבה זמן לא רקדתי במועדון חשוך בדרום העיר. הרווקה העליזה שהייתי, עדיין מפזזת בתוכי. היא שומרת את נעורי ואני מגנה על כבודה מול חברה הדורשת מכולנו להתחתן ולמצוא עבודה ראויה. אני מכניסה אל מכשיר הקומפקט דיסק ישן של הפיקסיס. הצלילים המחשמלים-האהובים ממלאים את הבית. מאיה מתחשבת בי ולא מתעוררת. עוד רגע יכנס בעלי ויסתכל בי בעיניו היפות. השעה תשע ועשרה בערב.

על הכותבת נועה פריגל

ילידת קיבוץ נווה-אור. גדלה בחולון, חיה בתל-אביב ונוסעת מדי שבוע להשלים לימודי תואר שני בכתיבה יוצרת, בבאר-שבע

תגובות

  1. למצוא את אחד והיחיד… זה שאני אהיה איתו מאושרת, בטוחה, אהובה
    אני רוצה גם, מתי זה יגיע ?!?

    • אופיר מלכי

      היי.
      כשתהיי לא בטוחה, לא מאושרת ולא רגועה…. כשתהיי ממש מוכנה ופתוחה ונותנת אמון הוא יתגלה כשכן ממול.
      אני מצאתי את אבי ילדיי ובן זוגי מזה כשבע עשרה שנה בחוף הים.
      כולם אבל ממש כולם נעמדו וצעקו הצילו. הוא לא בשבילך, הוא לא לרמה שלך… כאילו אני נמצאת על איזה רמה וכאילו מישהו יכול בכלל להעריך ולמדוד אותה…
      השנים כללו מאבקים, פרידה אחת או שתים והרבה כאב ויופי ושותפות וחברות ומריבות ומה לא? אל תאמיני למי שאצלו הכול וורוד. החיים זה לא נייר טואלט לילי מבושם.
      ומצאתי אותו כשהייתי מוכנה לאהבה, מה זה מוכנה? מתבשלת כבר… אז הכמיהה וחוסר הסבלנות של מי שמכיר כבר את הצורך שלו זה סימן ממש טוב. כי הזריחה באה אחרי שכבר אין אבל ממש כבר אין עוד טיפת כוח לחכות עוד.
      ואם יש לי כוח להיות ביקורתית ובררנית ומלאת דרישות וציפיות אז כנראה שאני לא הגעתי למקום בתוך עצמי שבו האהבה תיפול כמו גשם ואני אהיה אסירת תודה.
      אגב, היום אני אסירת תודה על כך שגיליתי את היכולת שלי לאהוב ולא רק על כך שמישהו אוהב ומקבל אותי כמו שאני… היה מי שאמר שעל מנת למצוא את האדם הנכון עליך להיות האדם הנכון. ולא במקום של צדקנות ערכית אלא, כשתרגישי את עצמך מבפנים ותגשימי את עצמך במובן של להיות עם מי שמתאים לך במקומות שמתאימים לך ותפגשי את מי שמתעניין בדברים שבאים מעצמך ולכל אחד יש את המקום שלו שגורם לו להיות מחובר לעצמו אז רוב הסיכויים שתמצאי שם את מה שאת מחפשת. מצטערת על הנימה המטיפה משהו. בהצלחה. אופיר.

  2. גם אני רוצה אבל הסיכוי למצוא מישהו הוא ממש קלוש

    • אוריאל

      אם הסיכוי היה ממש קלוש לא היו כל כך הרבה אנשים בעולם + התפוצצות אוכלוסין… תלחמי בדכאון ומקסימום…

      פרוזאק.

      • חמוד/ה שלי כנראה שאת/ה לא יוצא/ת הרבה מהבית ולא יודע/ת מה הולך בחוץ גוד מן אר הרד טו פיינד………

        • אופטימוס פריים

          לא אומרים – הארד מן אר גוד טו פיינד?
          האם סיפור זה הינו פירסומת סמויה לצ’ט של בננות? האם תקום בננה אחת שלא תיכנס לצ’ט בעקבות סיפור זה? האם לא הגיע הזמן להתקומם נגד הכוחות המשעבדים, נגד החברה הגלובלית ושטיפת המוח של הפרסמים? אמרו לא!. לא לצ’ט! לא לאריאל אולטרא! לא למקדונלדס! לא! לא! ושוב פעם לא!.

          • עכשיו ברצינות, אולי אנחנו צריכות לתת יותר אמון בבחורים שמסתובבים בצ’טים……….
            היא מצאה את אהבת חייה אולי זה יקרה גם לנו מה דעתכן בנות?

            • שפרה הצולעת

              אני מצאתי את אהבת חיי, אב ילדי כיום, ברחוב, בתחנת אוטובוס.

              • עוד גבר

                שפרה, אני אוהב את הגישה שלך…
                (מה הפלא שאת נשואה… 🙂
                ולמאיה: אני מבין לליבך, ממרום שנות רווקותי
                (למרות מאמצי הרבים) אני מכיר את הצד השני
                של המטבע שלך. לדעתי, לא צריך להקשות “סתם” על
                מישהו/י אם זה נראה מתאים וסביר.
                ושיהיה בהצלחה במציאת האחד.

              • אלונה

                אז הגבר שלך הוא מהרחוב?
                פיכס..

                🙂 ברוח טובה כמובן.

        • נסיך החלומות

          התגובה שלך היא הדבר הטוב ביותר פה. 🙂
          למאיה -אולי המשפט צריך להיות
          good wo/men are hard to find
          קצת חומר למחשבה.

  3. עדיין מחכה לו שיבוא

    בשלה או לא בשלה… לפעמים זה קורה ולפעמים זה לא קורה. כמה פעמים שמעתי את התיאוריות האלה על להיות בשלה וכו’………….. מהחברות הקרובות שלי אני יודעת שזה קורה כשזה קורה ולפעמים את בשלה, לפעמים לא בשלה ובכל זאת הוא בא… המפגש הזה קורה והדבר היחיד ששמעתי הוא שכשפוגשים אותו יודעים שזה הוא.. אז אני עדיין אופטימית, למרות הגיל (34) והבשלות

  4. אני עוד לא איבדתי תקווה בגילי המופלג………. אני מאמינה שהאביר על הפורש הלבנה יבוא בסוף צריך רק קצת סבלנות

    • עוד גבר

      האבירים האמיתיים באים ברגל !!! (ולא על סוסים
      ו/או מכוניות ו/או ג’יפים וכד’).
      הסבלנות בהחלט רצויה אבל למה שלא תעזרי לו
      למצוא אותך (למשל לשבת מדי פעם בתחנת אוטובוס
      ואז אולי כמו לשפרה (ראי לעיל) הוא יבוא לו
      ככה פתאום?… 🙂

  5. לא יודעת אם זה נכתב כקונטרה לטקסט שכתבה פה אתי אברמוב לפנייך
    בכל אופן זה אולי מביא להרהורים אם יש קשר בין העובדה שהגיחה
    שלך לפורום וכנראה גם של בח”לך היתה חד פעמית, כלומר, שדווקא
    עכברי רשת מתורגלים ומיומנים במערכות יחסים מזדמנות דרך הרשת
    לעתים יפספסו ומצליחים להישאר
    שנים במשחק הזה שנגמר לעתים באופן מייאש, אך יש להודות שיש קסם
    בהיתפסות למשחק הזה ובפלירטוט ההדדי במלים שלעתים יותר מסתיר מאשר חושף
    את האדם שאיתו אנו מתקשרים.

    ואילו גישה עניינית לפורומים או לצ’אטים היא זו שאולי יכולה להוביל למשהו
    פחות מסעיר אך יותר מתגמל בטווח הארוך.

  6. אבל אני לא ממש מתלהבת מהכיוון שהאתר הזה תפס בזמן האחרון.
    הסיכום הכללי הוא שכדאי לעשות הכל כדי לתפוס חתן, לגלוש באינטרנט, ללכת למכון כושר, לזייף קורות חיים, לאמץ תחביבים, כי האישה היחידה שמדווחת כאן על משהו שנראה כמו אושר היא זו שהתחתנה והביאה ילדים.

    אני ממליצה על תרגיל באנתרופולוגיה: הכנסו לפורום נשואים כלשהו ותראו כמה אושר אתם מצליחים למצוא שם. בגידות, פנטסיות על אחרים, מריבות, שגרה שוחקת, חלומות מנופצים – תמצאו בשפע. מעט מאוד אנשים מאושרים באמת. למי שמצפה שהחיים שלו יתמלאו בסיפוק ובאושר ברגע שימצא את האחד או האחת ובנתיים מעביר את הזמן מצפה אכזבה מרה. מי שלא יודע להיות מאושר לבד לא יהיה מאושר ביחד. את הבעיות שלנו אנחנו מביאים לקשר והם מרימות ראש בשלב זה או אחר. מי שמרגיש שהוא חסר ערך לבד, ירגיש כך גם ביחד, אחרי שהקסם הראשוני יפוג.

    נורא טבעי לרצות למצוא בן זוג, לא צריך להתנצל על זה. אבל גם על זה שלבד לא צריך להתנצל. לא משנה באיזה שלב את בחיים כדאי ללמוד שתחיי עם עצמך ועולמך בשלום, זה מאוד יעזור כשתהיי בתוך קשר.

    • אני נשואה, ומסכימה איתך לגמרי. האושר שלך לא יכול להיות תלוי בבן זוגך. הוא לא יכול ולא צריך לעמוד בלחץ הזה. אני מאמינה שמערכת יחסים טובה היא בין שני אנשים שלמים שמתחברים, לא בין שני חצאים. לגבי פורום נשואים, אני חושבת שזה מרחב מדגם לא מייצג. אנשים שהם נשואים הם עוד מליון דברים שיש להם פורומים (מבשלים, הורים, מעיפים עפיפונים, חובבי אסטרולוגיה וכיו”ב). כאשר אדם בוחר להשתתף בפורום של אנשים נשואים זה בגלל שהנישואין שלו הם ISSUE, וזה בד”כ בגלל שיש שם איזושהיא בעיה.

  7. הסיפור שלך יפה, אופטימי. אבל… בתור מי שנמצאת (כמעט) במצבך כיום – נשואה, תינוק מתוקי, בגילי המאוחר, חסר לי קצת קושי, קצת חיספוס בקצוות: באמת הכל נפלא ושלם כל כך בחייך? מלבד הגעגוע הקטן לימי הרווקות, שגם הוא, כך נדמה לי נצבע כאן במתיקות נעימה. ואולי אני סתם מחפשת קשיים במקום שאין…
    ושיהיה לך (באמת) רק טוב וכיף בפאזה זאת של חייך.

  8. קארין

    בנות! מנסיוני אפשר להיות/להרגיש “רווקה” גם כשאת נשואה ואם. אמנם לא מיד לאחר הלידה כשחייך מוקרבים כולם לטובת התינוק ואין ממש סדר יום, אבל עם הזמן החיים נרגעים ואפשר למצוא זמן לכל הדברים שחשובים לך: זמן לעצמך, לעבודה ולזוגיות.
    אני נישאתי צעירה – בת 23 וילדתי בגיל 26. הכרתי את בעלי כשהייתי בת 21 ולקח לי מס’ שנים טובות – שנמשכו גם לאחר החתונה עד שהגעתי לשלמות אמיתית בקשר לנבונות החחלטה להינשא לו ושהוא השותף שלי לחיים. לפעמים הדחפים שלנו לעשות דברים הם נכונים בדיעבד ולא בזמן ההתרחשויות. ויותר מכך – כיום אני בת 30 ואם לילד בן 4 וחווה יותר הנאה וריגושים ממה שחווויתי כשהייתי צעירה יותר, אפילו כרווקה ולפני הנישואים. אני מתלבשת נועז יותר, נראית צעירה יותר ממה שהייתי בגיל 20, עושה דברים “משוגעים” שלא חלמתי שאעשה אי פעם בחיי, ואת כל הדברים האלה אני עושה עם נוכחות בעלי בחיי. הסטטוס שלי כנשואה ואם לא מכתיב לי התנהגות מסויימת. אני עושה מה שטוב לי, צומחת, מתפתחת, מתנסה, והפעם, שלא כמו רווקה בת 20, ללא רגשות אשם, אלא מתוך הכרה טובה יותר של עצמי ובטחון עצמי גדול הרבה יותר.

    • מרי הארורה

      באמת נימאס לשמוע על נשים ש”מקריבות” את עצמן למען חיי המשפחה…

    • את צודקת, אני חושבת שלא צריך לעצור את החיים ברגע שמתחתנים אלא להיפך-מכאן האישיות צומחת ומתפתחת לכיוונים שונים..אולי סדר העדיפויות קצת שונה אבל צריך לשמור על הכל בפרופורציות הנכונות.

  9. טריניטי

    תחושת בחילה קלה. מצטערת לחרבן לכולם את רטט הברכיים לנוכח הסיפור.
    איכשהוא מסתמנת לי כאן מטרה שהוגשמה. אז התחתנתי ונולדה לי ילדה. הגשמתי את ייעודי בחיים. כל מה שהיה לפני כן בטל בשישים, סתם העברתי את הזמן, כי ידעתי שאי שם באופק מחכה לי המטרה בצורת בחור חמוד וממושקף. חדלתי להיות אני.
    עכשיו אני אמא של מאיה ואשתו של אלון.
    את דמות הרווקה שפעם הייתי אני מחזיקה בתוך מגירה. מידי פעם אני מסתכלת עליה ומחייכת. הו! משובת הנעורים הרחוקה!
    הכותבת מדברת על איזשהוא הפי אנד, וזה נראה לי הזוי לחלוטין.
    נכון, היא מאושרת וזה יפה, אבל לשבת על הגדר ולחכות לנסיך נראה לי מיושן, במילים עדינות.
    נכון, היא למדה ויצאה עם כל מיני והסתובבה במועדונים אבל הישיבה על הגדר היא מנטלית, כי מצטייר מהכתיבה שתמיד היא חיכתה לזה שיגאל אותה מכל זה.
    גם אני התחתנתי, ואפילו לא מזמן. לא היתה בזה הגשמת מטרה, סתם המסיבה הכי מגניבה שיצא לי להיות בה אי פעם. גם אני רציתי למצוא אהבה, ומצאתי כמה פעמים ועם האהבה הכי טובה התחתנתי, כי בא לי. המטרה היתה תמיד להיות מאושרת ולהגשים את עצמי, והאהבה אכן מקרבת אותנו לזה, אבל זה לא הכל.

  10. הבנתי, בצ’ט של בננות אמצא את בחירת ליבי.
    איך לא חשבתי על זה קודם.

  11. אור השחר

    “מחכה לו שיבוא
    מחכה לו שיבוא ויציל אותה
    מכל המכשפות והשדים
    מכל האנשים שמדברים…”
    (דנה ברגר – “מחכה לו”)

    אין צורך לחכות.
    בסופו של דבר לכל אחד ואחת יש את האחד שלו ובעזרת ההוא למעלה הוא יגיע.
    מעט אמונה ואופטימיות מעולם לא הזיקו.

  12. סיפור נחמד דווקא. זה לא שהיא מבטלת את מה שהיה, אלא שסדר העדיפויות השתנה.
    אגב, את אהובי המדהים מצאתי בצ’ט של תפוז…

  13. שירי רובינזון

    נועה היקרה
    סיפור חייך הזכיר לי את עצמי ולרגע אחד הרגשתי, שמישהו מבין אותי, רק שבניגוד אלייך, אני עברתי גירושים ונדחפתי בעל כורחי בחזרה אל חיי הרווקות, שתיארת כ”כ יפה. גם אני, כמו שאת היית, חייה עם עצמי בשלוות הלבד, מתנחמת בלימודים, בעבודה ובחברים. מכתבך נגע לליבי והפיח בי תקווה מחודשת ואמונה מחודשת בקלישאה, שיש כמה מכסים לכל סיר ושמשהו חדש עוד יקרה.

  14. נועה פריגל

    חברות וחברים יקרים,
    נא להירגע. חיי אינם משמעותיים רק בשל היותי נשואה. הם היו תמיד משמעותיים ועשיתי חיים משוגעים לפני שהכרתי את אלון. בעיקר כיוון שבתור רווקה נטולת ילדים קל יותר להתעופף בעולם. התבקשתי לכתוב על הכרותנו בתור בוגרת המחזור הראשון של הכותבות בבננות (במקור לט”ו באב). זה נשמע מתוק כי זו האמת.
    החוכמה היא להינות מעצמך בעצמך בכל שלב בחיים.
    וכן, אנחנו גם רבים.

  15. הבלונדינית הסודית

    ולמרות הציניות שאני לוקה בה בדרך כלל, כמעט התחלתי לדמוע כשקראתי אותו! סיפור יפה ופשוט על בחורה שלא הקדישה את חייה ליציאה סידרתית לדייטים ולא שמה לעצמה מטרות ויעדים בנוסח “אם אני לא אתחתן עד גיל שלושים אני אתאבד” (נשבעת לכם ששמעתי את זה, ואגב, היא התחתנה, אפשר להיות רגועים). סתם בחורה שזרמה בסבבה עם החיים לפני שהכירה את האהוב שלה וממשיכה לזרום בסבבה אחריי. אישית, בכל פעם שאני שומעת על זוג שהתאהב, מדובר בקסם מבחינתי, וכשהקסם הזה קורה זה מרגש וגורם לי לחשוב שאולי פעם זה יקרה גם לי! אני שולחת לזוג המאושר הרבה פרגונים והאמת, די מרענן לראות כאן מאמר אופטימי שלא מתבכיין ומקטר על כמה החיים קשים וכמה כואב להזדיין בתחת. אהבתי!

  16. רחל טלשיר

    נעה את פיה , שלך באהבה

  17. שולה וניצה

    אני רוצה לציין כי נגמרו כל הבחורים הגבוהים והטובים שבהם…כשאני אומרת “נגמרו” אני מתכוונת שרובם כבר התחתנו או עם חברה של שלושים שנה כזה..די נמאס כבר, נמאס להיתקל בגבר כל כך כל מה שרציתי איי פעם בחיי ולגלות שהוא נשוי כבר..אוףףףף כל הטובים תפוסים…הייתי צריכה להיוולד 2 דורות קודם לדעתי…אולי אז הייתי מוצאת את הגבוה והכל מה שרציתי בו…

    • אלמוני

      לאמר שהגברים “הטובים” נגמרו,
      זה בדיוק כמו לנסות לעצור את הגלים, או משהוא בסגנון..
      ואולי העובדה שאת לא מוצאת את ה”גבר הנכון”
      אומרת שאת מחפשת את הדבר הלא נכון ?

      • אנונימוסון

        ואולי היא כן מחפשת את הדבר הנכון
        בשבילה ? בשבילה, כי בעצמה גבוהה ?

        • אלמוני

          “בית המשפט לקום..המדינה נגד גובה.. אתה נאשם כי באשמתך לא מוצאת הבחורה בחורים.”
          נו באמת, קשה להאמין שחסרים בחורים גבוהים ונכונים.
          ונכון, אני אולי נשמע מעט תוקפני ואין לי ממש ת’זכות להתקיף “כאשר אני לא מכיר את תוואי השטח”,אבל אני פשוט שונא את הגישה הפסימית הכללית הזו של
          “אין בחורים..אף אחד לא מתאים לי..”
          ואולי עכשיו את כ”כ מחפשת גברים גבוהים ונכונים שיעשו לך את זה,
          ולא מוצאת,
          ומי יודע אולי ביום ראשון הקרוב שתרי למכולת לקנות ת’שקית שוקו של הבוקר, תמצאי את אהבת חייך ??
          אהבה, כמו קרובי משפחה באה ברגעים הכי פחות צפויים.

    • מעניין, שיש לי הרהורים דומים לגבי המין הנשי
      אבל גברים פחות מקטרים, ופחות לחוצים (?).
      כגבר מוצלח למדי, פנוי וגבוה, אני עדיין מחפש…
      והצ’ט הזה – אולי בכל זאת כדאי לנסות?
      בכל אופן – התמונה כנראה לא כל עגומה כפי שמצטיירת פה..

  18. זה נשמע כל-כך טוב כמעט על גבול הפנטזיה שבסרטים ובספרים שאליהם אני בורחת כשהלבד שלי עומד להחניק אותי..אז יש לי 2 משאלות :-שאני אהיה שמחה ושלמה ברווקות שלי
    -ושגם שאני אמצא את האהבה ואהיה אמא(יום אחד..זה מממש לא צריך להיות עכשיו..)שעדיין אני אהיה אני ולא אטבע בים המתיקות המשפחתית.

  19. מקסים…. הלוואי עליי….

  20. תמיד חלמתי על משהו כזה
    http://jonikush.edublogs.org
    סקס

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *