הפצצה המתקתקת

סרטו החדש של נסים מוסק, “מי אתה מרדכי ואנונו?”, ששודר היום בערוץ 8, הוא סרט מרתק. מסע ההתחקות אחר ואנונו מאפשר לצופים לחשוב שוב על מה שנתפס במבט ראשון כמובן מאליו. הסרט מציג את סיפורו הפרטי של ואנונו, ולמעשה נוגע בתמונת המצב הגדולה של הדברים; במציאות שבה אדם אחד משמש כנגטיב למערך הכוחות של חברה שלמה. מעבר לסוגייה האידיאולוגית בעד ונגד הסודיות האופפת את קיומו של הכור, ולשאלות המשפטיות בנוגע לחטיפתו (חוקית או לא חוקית) של ואנונו, הסרט משקף את החברה הישראלית בנקודת התורפה שלה, בחוסר מסוגלותה להתמודד עם מי שהאנטי שבו הביא אותו למרוד ולבעוט במכלול הערכים הישראלים-יהודיים: הילד השנוא של החברה הישראלית, מי שגידלה בכור ההיתוך שלה ושהעז לצד כנגדה במרד גלוי.

הסרט מתחקה אחר דמותו של ואנונו לאורך 17 שנה באמצעות פסיפס ראיונות עם הדמויות המרכזיות בחייו. כל אחת מהדמויות, המשתייכות לתחנות שונות בחייו, וכוללות בני משפחה, חברים, מרצים, אנשי כמורה ורבנות, עיתונאים, אנשי חוק, פעילים למען שחרורו ועוד, מציגה את ואנונו מנקודת מבטה ומאירה מזווית שונה את אישיותו. המצלמה המקפצת בין פרשנויותיהם ועדויותיהם של המרואיינים חושפת תוך כדי כך פרופיל מרתק שמאפייניו העיקריים אינם אידיאולוגים דווקא, אלא אנושיים. האלמנטים של הקיפוח העדתי, על רקע העלייה ממרוקו לשממת שיכון ג’ בבאר-שבע, וההיקרעות מהעולם הדתי בתהליך של אובדן אמונה שהתרחש במהלך לימודיו של ואנונו בישיבה תיכונית, מוצגים על רקע העדויות לאופיו המסוגר והעצור. המסלול שעשה ואנונו כלל שרות צבאי מלא ולימודים אקדמאים. בעקבות מודעת דרושים בעיתון התקבל ואנונו לעבודה בכור. ואם בתחילת עבודתו שם חבש כיפה והזדהה עם האידיאולוגיה של כהנא, הרי שבהמשך עבר לפעילות בשמאל הקיצוני ודיבר על רצונו לשמש גשר בין יהודים וערבים. מתוך הדמות ההולכת ונגללת בסרט נראה כי המניע לצילום 59 התמונות מתוך אחד המקומות הסודיים ביותר בארץ התרחש על רקע נקמני וכספי ולא מאקט אידיאולוגי אנטי גרעיני.
הנסיבות שהובילו לפיתוח פילם התמונות בו לא נגע ואנונו במשך יותר משנתיים גובלות בבלתי יאומן. הדמות שעולה מהדברים מצטיינת, יותר מכול, בסוג של מרדנות ותמימות הרות אסון. שרשרת האירועים הטרגית מתחילה כאשר ואנונו יוצא כנגד כל המוכר לו בחברה הישראלית, מוכר את רכושו ומחפש לו בית אחר בעולם. הוא מתיישב בסידני אוסטרליה ועובד כנהג מונית. את החום ותחושת ההשתייכות אליהם כה כמהה הוא מוצא בכנסיה אנגליקנית שריכזה לשורותיה את החלכאים והנידחים. הוא מתנצר, הופך לבן בית ועובר לגור באחד החדרים במקום. בנאיביות אין קיץ מציע ואנונו לחבריו החדשים בכנסיה לערוך לא פחות מאשר ערב שקופיות מתמונות הכור. יד המקרה (ויש אומרים יד המוסד) מזמנת למקום עיתונאי קולומביאני שמשכנע את ואנונו למכור את התמונות לעיתון בחו”ל. למסע השכנועים לצאת להרפתקה שעלתה לו כה ביוקר שעושה אותו נוכל מצטרפים גם הכומר וחברי הקהילה האחרים. ואכן, לאחר שמגיע נציג של ה”סאנדי טיימס” לסידני ואנונו מסכים לעשות את האקט ההתאבדותי. וכך, כמעט בניגוד לרצונו ולאחר מסעות שכנוע רבתיים, הוא נאות ומסכים לעזוב את אוסטרליה ולהציג את תמונתו האישית לצד התמונות שצילם מהכור.

האידיאולוגיה האנטי-גרעינית הלכה והתגבשה אצל ואנונו רק לאחר שנתפס, במהלך שמונה עשר השנים (אחת עשר בבידוד!) בהן ישב בכלא והתכתב עם כל העולם. למרבה הפלא, שנות הבידוד הארוכות לא שברו את רוחו. דווקא החומרה שבה נשפט הצליחו בסופו של דבר לתת לו את הדבר אותו רצה. הוא זכה בתהילת העולם, והפך לנגטיב מהלך של המערך הממסדי הישראלי בחשיבתו הנוקשה. הוא הצליח להגיע לסוג של ייחודית מחוץ לגבולות החברה אותה שנא. הבשורה שנושא ואנונו, באמצעות סרטו המופלא של מוסק, אינה קשורה לפיכך בנושא הגרעין. האישו האמיתי הוא האיש על צדדיו הרבים. מי שבעצם מאבקו מצליח לשמש מראה לנוקשות, לפרנויה ולקיפוח העדתי בישראל.
סרט רגיש, אנושי ומפתיע שמזהה את ההיבט החברתי-אישי בסיפורו של ואנונו כנושא העיקרי בסיפור.

“מי אתה מרדכי ואנונו?” [80 דקות] במאי נסים מוסק. מפיקה שרון שביט. שידור חוזר יום שלישי 20.4.04 בשעה 21.00. לא להחמיץ.

על הכותבת מירנדה לב

שם העט של שלומית ליר כמבקרת הסרטים של "בננות"

תגובות

  1. חתול אחד

    נראה, שהבאתו לשידור של סיפורו האישי של ואנונו מצליחה לרדד את השיח הציבורי שראוי להתעורר כאן. זה הוא סיפורו של הכור הגרעיני הישראלי, ומדיניות הגרעין הישראלית, ולא סיפורו של פרט יחיד. זה אינו סיפורו של אדם (על סיפורו המיוחד והנוגע ללב) כי אם סיפורה של מערכת, של ממסד. הפנייה לאישי מעלימה את הציבורי שבסיפור כאילו אין בו פן זה, וכאילו הפן היחידי הנדרש לסיפור גדול זה הוא רק סיפורו של “תמהוני”.

    • אתה לא קולט שכל הסיפור האישי זה העניין. הגרעין אמור להיות לא שמיש. האיש כן.

      • חתול אחד

        הגרעין (הכור) שמיש (נכון יותר: עובד. קשה לדעת לגבי רמת הבטיחות האמיתית בו. יעידו העובדים חולי הסרטן). גם האיש – ואנונו – שמיש, למרות הניסיון להציגו כ”משוגע”, או כ”איש שוליים” (ואפילו גרוע מאלה “מתנצר” :0), כדי להימנע מהצורך מלדון בסיפור הציבורי. זה הוא כלל דמגוגי ידוע: כדי להימנע מדיון לגופו של עניין, דבר לעניינו של גוף.

        • אבל זה בדיוק העניין שלכל עניין יש גוף

        • חתול רחוב

          ממה שקראתי והתרשמתי מירנדה היא לוחמת חברתית פמינסטית אז איך אתה חושב שהיא תכתוב על הנושא הזה שלא מזווית של הבן אדם מאחורי הסיפור.
          הפצצה המתקתקת לפי הפרשנות שלה לסרט זה לא האטום.

  2. אחת העם

    הרשע הזה, וענונו מקבל דקות מסך יקרות, כמה חבל.
    אנחנו – ששולחים את בנינו אל לב הסכנה , ושמתפללים שישובו בשלום הביתה.
    שמחים שלמדינתנו הזערורית, יש כור אטומי –
    וכמה סמלי ומוזר שהשואה האיומה, חייבה אותנו להתעלות ולהתחזק, ופרס הגשים את חזונו של זאב ז’בוטינסקי לכונן “קיר ברזל” / כור אטומי.

    נראה לי שמוסק הצליח להציג היטב פן אישי של מוח מעוות.

    אז מה מירנדה, את מבינה לנפשו האומללה של המופרע ? ומה הלאה ?

    ובבנין ציון ננוחם

    אחת העם ,שרוצה להמשיך במסע ההשרדות של השבט המוזר שנקרא היהודים.

    אחת העם

    • שרון שביט מפיקת הסרט

      לאחת העם,

      מותר שיהיה במדינת ישראל דעות שונות ומגוונות. הבמאי נסים מוסק הציג חשיבה אלטרנטיבית לפרשת ואנונו. על כך יש לו חשיבה מעוותת? התגובה שלך היא היסטרית המערבבת סוגויות שונות שאינן קשורות כלל לסרט.
      קצת סובלנות וסבלנות לדעות שונות משלך. כך תעשי טוב לכל עם ישראל שאת כל כך דואגת לו. מציעה לך לצפות בסרט ולגלות שהשד לא כל כך נורא…

      • אחת העם

        לשרון מפיקת הסרט.

        צר לי שדברי לא הובנו כהלכה:

        א. חשיבה מעוותת הכוונה לוענונו.

        ב.בהחלט ‘שאפו’ {כל הכבוד בעברית} למוסק שהצליח להראות אלטרנטיבה לנפשו המעוותת של וענונו ולהסביר את דרכו.

        ג.צערה אותי העובדה ,הלגיטמית לכשלעצמה, שבמאי מוכשר – ראה הפנתרים. בוחר בעוכר ישראל.

        ד.ביקורתה של מירנדה הבהירה היטב שהסרט מצולם וערוך היטב ושמוסק מאיר לצופים דרך נפתלת בה נמכרו סודות האטום שלנו.

        ה.כמובן שאצפה בסרט .

        ו.מקווה שהצלחתי להבהיר שביקורתי לא היתה על הסרט אלא על נשוא הסרט.

        אחת העם.

  3. מר שטראוס

    וואי גם אני ראיתי את הסרט בערוץ8…זה היה סרט תיעודי מעולה…אחלה כתבה…כל הכבוד מירנדה…

  4. אני לא מבין איך בנאדם יהודי וגם ישראלי יכול לבגוד במדינה שלו ככה. איך אפשר לתקוע סכין בגב של המדינה שלך?
    טוב נו הוא כבר ישב את ה10 שנים שלו הפסיכופט הזה…
    אחלה כתבה מרנדה..

    • אמרלד פורסט

      על זה נאמר “מהרסיך ומחריביך ממך יצאו”

      אז מה היה לנו ? :

      פסיכופט שהופך לגיבור האנטישמים ,בעצם הנוצרי הזה אנטישמי לא קטן.

      יוצר סרטים מעולה שבחר בשרץ כגיבור.

      מוסק חסר לך גיבורים ונושאים אפשר להציע לך.

      • אלמוני

        אמרלד, אם אתה מרשה לי אז אני אנצל את התגובה שלך לשרש שגיאה רווחת. רבים משתמשים בביטוי “מהרסיך ומחריביך ממך יצאו” בקונוטציה שלילית, כלומר שהאויבי ישראל יבואו מתוכה אך זה כנראה פרוש שגוי של הפסוק המקורי מתוך ישעיהו פרק מ”ט פסוק י”ז http://www.mechon-mamre.org/i/t/x/x1049.htm) שכן הנבואה היא נבואת נחמה שמתארת את גאולת ישראל ולכן הפרוש המקובל של הפסוק הוא ברוח חיובית והכוונה היא שמהרסיך ומחריביך שכרגע נמצאים בך (בישראל) יצאו ממך.

  5. מוסיפות לרייטינג. זה תמיד היה כך וגם יהיה. הרי לא יעשו סרט על משפחה רגילה עם שלושה בנים אקדמאים מוצלחים, אלא לוקחים טיפוסים מטורפים וקיצוניים (ע”ע הפנתרים ולהבדיל לא אלף אלפי הבדלות, וענונו) ומנסים למשוך תשומת לב לעושי הסרט (המוצלחים כשלעצמם). כל זה לגיטימי בתנאי שלא הופכים את היוצרות ומציגים פושעים מסוכנים כמו הפנתרים ובוגדים מתועבים כמו וענונו בתור טיפוסים חיוביים.

    תיקון קטן לשירלי: באמצע הפיסקה השלישית – הקשורה בסיפור הגירתו לאוסטרליה – כתוב שהוא התגייר. צ”ל התנצר, אם אני לא טועה.
    אחרי שתתקני אין לי כל בעיה שתמחקי מתוך הודעה זו את החלק העוסק בתיקון.

    • מירנדה

      הי לוכד,

      ואני לתומי חשבתי שדמויות שוליות וצבעוניות עושות היסטוריה.

      • במקרים מסוימים דמויות קיצוניות, צבעוניות ושוליות עושות היסטוריה (יגאל עמיר, לדוגמה), אך במקרים רבים אחרים אנשי התקשורת מזרימים אוויר חם אל תוך הבלון הפורח של הדמות כדי להתרומם יחד איתה לפסגות הרייטינג.
        בדרך כלל הצבעוניות והמוזרות של אדם שעשה היסטוריה תהיה רק חלק שולי באישיותו. אך בן גוריון, שאהב לעמוד על הראש, לא צריך סרטים כדי להיות מוכר ובעל רייטינג גבוה.

        • מירנדה

          הפך לפצצת רייטינג ואולי זה מה שהוא חיפש: סוג של הכרה וקיום.
          מההתרשמות שלי מהבמאי, רייטינג לא היה מה שדרבן אותו לעשות את הסרט.
          מדובר במי שעושה סרטי לו-טק בכוונה, מי שמתעסק באותנטי ומי שהולך נגד הממסד ונגד הזרם הפופוליסטי. הוא גם לא נחפז ולא יצר משהו חפ לפי דקה לפני השחרור, אלא צילם את הסרט לאורך 17 שנה.
          היה בטוח שאני כותבת מתוך עניין אישי, ולא במרדף אחר רייטינג.

          ואגב, אני חושבת שההיסטוריה נוצרת על ידי יוצאי הדופן ומי שהם או מי שנחשבים כמשוגעים.

  6. מתיתיהו שמואלוף

    אני אצרף את מחשבותיי לגבי הסרט.
    האתר שלי : http://www.stage.co.il/authors/31629

    792 מילים על הסרט מי אתה מרדכי וענונו של ניסים מוסק.

    בתור חבר בקשת הדמוקרטית המיזרחית קשה מאוד לכתוב על מרדכי וענונו מבלי להתייחס לקושי שלנו בתור קולטיב, לכתוב ולספר את הנרטיב המזרחי ולהפוך אותו למאבק כולל על הזהות המזרחית שלנו בתור זהות ייחודית, אל מול הנרטיב והזהות הלאומית האירופוצנטרית האחת.
    אני רוצה לציין תחילה שהסרט הפתיע אותי בהמון מישורים, פרטים ועדויות, שעד היום לא שמעתי. אני רוצה גם לציין שתמיד הייתה לי הערכה לפועלו של מרדכי וענונו במלחמתו נגד החזקת הנשק הגרעיני באזור המזרח התיכון. אם כי אני זוכר את עצמי כילד עוקב בלהיטות אחרי העיתונים ומחפש אחר ידיעות בדבר צוללות הדולפין שיגיעו לישראל מגרמניה. צוללות אלו הלהיבו את דמיוני ושמחתי שישראל יהיו צוללות גרעיניות כמו לאמריקה, ושאוכל לקרוא ספרים של טום קלנסי העברי… כך הייתי ילד שטוף מוח מיליטריסטי שתהליכי התרבות שבהן הוא חי הפכו את מושאי הערצתו לכאלו, דרך מנגוני הספרות והתקשורת הפופולארית ומשחקי המחשב (משחקי המחשב למשל היום יותר מספרים, הם חלק בלתי נפרד, מעיצוב הזהות בקרב ילדים ומבוגרים כאחד, בדקו למשל את זהות האויב ברוב משחקי המלחמה והפעולה הנפוצים).
    מרדכי וענונו נאבק נגד הדיכוי של המזרחים (דיכוי הינו מושג עדיף מהמושגים קיפוח ואפליה, לתאר את יחסי הכוחות כנגד ההגמוניה הציונית-אשכנזית השלטת) והבין את החיבור של המדוכאים המקומיים עם המאבק הפלסטיני ואף השתתף בהפגנות מפלגת חד”ש בקמפוס שהיא המפלגה היחידה שמשתפת יהודים וערבים. הוא בעל תואר שני בפילוסופיה, שהייתה לו ביקורת נוקבת על המתרחש במדינה. ובכל הדרך בחייו משכונת מגוריו, דרך מנגוני הדת, והבית ספר והאוניברסיטה והחברות הוא ראה את מסלולי הדיכוי שלו כיחיד, אך גם של קולקטיב המזרחים.
    הסרט לדעתי לא היה מספיק חד בביקורתו על המנגנונים המייצרים את הדיכוי. שכן החומרים נמצאו בידו של הבמאי ונדמה שלרגעים הוא העדיף ליצור כתבת טלוויזיה עם רכילות במקום ליצור מסמך אנטי ממסדי שיעיר את תודעת הצופים בו. השאלה ששאל הסרט : “מי אתה מרדכי וענונו ?” הינה שאלה שמתארת את ההתעסקות ביחיד ולא באידיאולוגיה או בקולקטיב. ובכל הסרט הוא ניסה להתעמק ביחיד, דרך כל מיני מרואיינים, במקום להתרכז בשיטה שיצרה עוול וחטא שכזה. היו שאלות למשל שהיו צריכים לקבל ממד אידיאולוגי וחוקי רחב יותר, כמו כיצד אישרו שופטים לאדם לשבת אחד עשרה שנים בבידוד.
    בחירת המרואיינים והמקום בו צולמו הייתה לפעמים מוצלחת ולפעמים תמוהה. למשל המרואיין שטען שהוא היה חברו של מרדכי וענונו ושכל פעולתו נעשתה בשביל הכסף, נראה מיותר, שכן הוא לא הבין לגמרי את הנרטיב המזרחי. הנשים בסרט תוארו בשפה גברית לדעתי ולא הייתה בחירה נכונה של המשתתפות שיכלו לדבר את הנרטיב המזרחי בצורה מדויקת יותר.
    הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל הפכו בסרט ל”אחר” שכן לא פעם שמענו על יחסיו עם הערבים, ועל הרמת הגבה על יחסיו עם הערבים ואני חושב שהדימוי שלהם שיצא מהסרט שמר על ההפרדה הגמורה שממשיכה בחברה הישראלית ולא הושם הדגש מספיק על הקרבה של הנרטיב הפלסטיני לנרטיב המזרחי.
    נדמה כי תמונתו של וענונו היושב בכיסא הנאשמים ונאנח הפכה למעין פאטיש מיותר.
    השאלה שלדעתי היה צריך לשאול את עצמו היוצר, הינה מהי זהותה של המדינה, ומדוע היא ייצרה לוענונו דימוי כה שלילי? שהרי ההתעסקות ביחיד, שוב ושוב מפספסת את הבחינה של הקולטיב ושל שאלות הזהות. לדעתי ישנו קשר ישיר בין זהותו המזרחית של וענונו ופועלו נגד הדיכוי המזרחי, באופן פרטי ונגד הנשק הגרעיני בכללו לעונש הכבד שהוא קיבל ועדיין מקבל.
    הסרט לא דן מספיק במחשבה על העונש הכפול שיקבל מרדכי וענונו לכשהוא יצא מהכלא.
    המדינה שהחליטה להישען על נשק גרעיני כימי וביולוגי שכחה את הפריפריה ואת שעתוק הריבוד העדתי שהחל בשנות החמישים וכך נוצר מצב היום שאוכלוסיות שלמות נותרות מאחור בכל שלב של חייהם קרי, חינוך, השכלה גבוהה, תעסוקה, בריאות וכד’.
    תעשיית הנשק הביולוגי והכימי וביולוגי היא חלק מתעשיית הנשק הישראלית שנותנת שכר לקרובים לשלטון ולאלו המזדהים עם מטרותיו, אבל באותה זמן היא זורעת הרס ומוות בעולם, וגורמת למורת רוח אצל שכנינו, ומה גם שאין עליה שום פיקוח, שאותו דורשים משכנינו.
    מרדכי וענונו זיהה את אי הצדק והבין שההגמוניה הציונית-אשכנזית היא הבעיה במזרח התיכון, והכיבוש הדיכוי הם ארגז כליה בניסיון נואש שלא להשתלב בזהות המזרחית תיכונית,
    ובמרחב הגיאו-פוליטי המזרח תיכוני. הוא זיהה את אחד ממוקדי הבעיה האשכנזית הציונית המרכזיים והוא עמד מולו ושרד.
    ואליכם אחי המזרחים, אני אומר, יש לנו נרטיב משלנו ויש לנו זהות מופרדת, אבל גיבורנו האמיתיים הם אלו שמתוצאות מאבקם נהנה הכלל. וכך העולם כולו עומד ומריע לשחרורו הקרב של מרדכי וענונו, בדיוק כמו שאזרחי המדינה נהנו כולם מהפסקת חגיגת שיוך הקרקעות ומתנות המליארדים שחילקה המדינה למקורביה, לאחר בג”צ הקרקעות המפורסם של הקשת הדמוקרטית המיזרחית.
    הרשו לי לסיים את דבריי בחלק משיר שכתבתי כחלק ממחזור שירים הנמצא באתר קדמה שפרסמתי לקראת שחרור מרדכי וענונו .
    http://www.kedma.co.il/opinion/opinionfile/Shmuelof110404.htm

    אתה הגיבור המזרחי שלי

    ועכשיו וענונו אני מלא אנחה מלאה
    שכן השחרור שלך קרב
    אבל הצלקת לא נמחתה
    הצלקת לא תמחק
    מאותו לאום שאליו נולדה, בדמות אותה המדינה
    שפשעו ביחד נגדך ואולי ברגעים שם בכלא
    בכל זאת ידעת את השם
    בורא עולם, כמו
    רבקה או הגר, מריה,וכמו חווה
    כמו מוחמד, סוקרטס, ישו, וכמו משה
    והוא שמע אותך
    ועכשיו השיר הזה בא
    לומר לך תודה
    פשוטה.

    • שרון שביט מפיקת הסרט

      למתיתיהו שמואלוף,

      נהנתי מאוד לקרוא את התגובה שלך. לא מסכימה עם כל דבר.
      בכל מקרה תגובה מרתקת.

      שרון

    • אלכס (לוכד) בנדרסקי

      לאחר רצח רבין נפוצו תיאוריות מתיאוריות שונות בדבר המניעים לרצח. בין השאר נאמר כי עמיר פגע בנציגה המובהק ביותר של האשכרנזיות החילונית כתוצאה מפגיעה ברגשותיו הדתיים -פינוי א”י – והעדתיים – קיפוחו בתוך קבוצת המתנחלים בעלת הצביון האשכנזי.
      הייתי רוצה לדעת האם אתה מצדיק את רצח רבין, אם הוא אכן בוצע גם ממניע עדתי.
      האם הרגשת קיפוח עדתי מצדיקה פשעים חמורים באופן כללי כמו רצח ובגידה?
      האם הגישה של הקשת המזרחית הדמוקרטית לא עלולה לגרום לאנשים נוספים לבצע פשעים הדומים לאלה של ואנונו ועמיר?
      מה ההבדל בין עמיר וואנונו?

      • אחת העם

        ללוכד,

        מעניין אם יגיבו להשוואה שערכת בין הנוצרי שונא ישראל , ליגאל עמיר?
        או יבחרו להתעלם.

        המקופחים עוכרי ישראל הנם, משום מה, הגיבור בין דמות היגון.

        הלו! “הקשת המזרחית” מה תגובתכם בנידון?

        לשמואלוף

        מהו הנרטיב של המזרחים? זהות נפרדת?

        אם כך, אתה הולך בדרכו של האחר [ישו] ותלמידיו- להפרד מהיהדות , כמה חבל.

        אחת העם
        [אשכנזים וספרדים}

        • מתיתיהו שמואלוף

          תראו לגבי נרטיב שונה, אני מדבר על סיפור של קולקטיב כפי שהוא נוסח על ידי הוגים מצויינים כמו אלה שוחט וסמי שלום שטרית וסבירסקי שלמה למשל. סיפור של דיכוי כלכלי היסטורי סוציולוגי פוליטי וחברתי.

          לגבי מדוע אני יכול לספר סיפור שונה כקולקטיב ובכלל על רעיון של רב-רבותיות אני מפנה אתכם לאתר קדמה http://www.kedma.co.il שם כתבתי תגובה ארוכה על כך.

          לגבי עמיר ווענונו -יגאל עמיר הוא גם תגובה לדיכוי האתני במדינה, לצערי אני מגנה כל עבירה על ערכים דמוקרטים בכלל ועל רצח בפרט! אני לא אלים, לא דוגל באלימות. אם כי אני מבין שהפנתרים השחורים הם היחידים שהצליחו בתגובתם ליצור את מדינת הרווחה. והיום שלטון האוליגרכיה של ההון הוא רק בידי בעלי ההון שמצליחים למכור לכם דמוקרטיה.

          יש לי גם אתר וניתן לקרוא שם יותר http://www.stage.co.il/authors/31629

          וכמובן באתר של הקשת הדברים מנוסחים היטב : http://www.hakeshet.org

          עוד משהו על יגאל עמיר, אל תשכחו שכל עניין הכיבוש תוחזק על ידי התנאים הכלכליים המעולים שהועברו לשטחים ובו בבד נתנו הכשר למשיחיות המסוכנת .

          אני בדעה שהמזרחים היום מחוקים מבחינת זהותם ומדוכאים!

  7. מעניין מאוד

    במקום לכתוב

    הוא מתנצר

    כתב הכותב

    הוא מתגייר

    זה כנראה כל כך קשה!

    תיסלם על הטעות

    • ז. פרויד

      זה מעניין מאוד (במבטא יקי)
      וגם מַנְיין שבחרת לכתוב “כתב הכותב” במקום כתבה הכותבת. קשה, קשה מאוד
      (פולט עשן מהמקטרת, מוציא אותה מפיו ומתבונן בה ארוכות).

    • מירנדה

      אני לא רוצה להיות קטנונית
      אולם
      במקום לכתוב כתבה הכותבת
      נכתב
      כתב הכותב

      ; )

  8. בילבי

    תוהה אני מדוע אנשי הקשת הדמוקרטית המזרחית מנכסים לעצמם את סיפור וענונו, הרי רוב המזרחים (ובעיקר המרוקאים) מתנערים מהאיש וממעשיו

  9. do you think there is a connection between vanunu and the pills Israel is giving all of a sudden to the citizens around Dimona?

  10. וענונו קשור קשר הדוק ליגאל עמיר.
    שניהם מזרחים, מכוערים משולי החברה שבסה”כ רצו לזיין אשכנזיות. ממש כמו אצל אחיהם מהאיסלם הקיצוני האידיאולגיה היא רק כסות לתיסכול המיני העצום של הגבר המיזרחי/ערבי. את שניהם הפילה בפח אישה אשכנזיה שסגדו לה, וענונו נפל ברישתה של סידני ועמיר רצה להרשים את מרגלית.

    • נו באמת תן להם קצת קרדיט. זה כמו להגיד שכתבת את התגובה כי השכנה הבוכרית/פולניה/תמניה לא נתנה לך מה שרצית.

      וגם ספר קצת מי אתה מה אתה ואיך הגעת למסקנות התהומיות האלו.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *