התנזרות

תמיד ראיתי את זה ככה: הרוב המכריע של בני האדם הוא מן הסוג הזוגי, כלומר, מרגיש הכי טוב כשהוא נמצא בקשר, וכשהוא בודד השאיפה שלו היא לחזור אליו. הסוג השני, נדיר הרבה יותר, הוא הסוג הקבוצתי. אלה האנשים שאוהבים לעשות הכל בקבוצה, וגם כשהם בזוגיות הם מעדיפים להיות בחברת כמה שיותר בני אדם. הסוג השלישי הוא הנדיר ביותר. אלה אנשי הלבד. מעטים הם כאלה באמת. רוב האנשים שחיים לבדם הם טיפוסים זוגיים שנמצאים בהפוגות של בין קשר לקשר, ומיעוט נדיר למדי הוא בני אדם שבאמת מעדיפים להיות לבד, שזוגיות אינה חסרה להם ואין להם צורך בה. אני מכירה מעט מאוד כאלה.
מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי זוגית, ואפילו זוגית למרחקים ארוכים. מגיל 16 ועד גיל 28, שזה פרק די נכבד בחיים, הייתי זוגית. ואז התגרשתי ועברתי לחיות לבד, מתוך חיפוש מתמיד אחר בן זוג, שכן זה בטבעי, או כך היה לי נדמה, למרות שסיבה מרכזית לכך שפירקתי כל זוגיות בחיי היתה שתמיד היה חסר לי משהו, איזה חופש, עצמאות, ריבונות. ואז באו שלוש שנים לא קלות שבהן חייתי באופן בסיסי לבד, והקושי נבע מן העובדה שהמשכתי לחפש לי בן זוג, חיפוש שהוא מתיש ולרוב עקר. הייתי בכמה מערכות יחסים קצרות שהתפרקו מהר יחסית, אבל לקח לי זמן להבין שמשהו בי השתנה.
הקש ששבר את גב הגמלה שלי לא היה כזה נורא, בעצם. הוא היה בחור שיגרתי לגמרי וגם השבוע שבילינו יחד היה די משעמם, אם לומר את האמת. כשהוא נתן לי (בטלפון, הפחדן) את הנאום השחוק של “זו לא את זה אני” (זה לא פאסה באופן פראי? אני כבר מתה לשמוע מישהו שיגיד ביושר “זו את!”), ואחרי שהוא אמר את זה וניתקנו, בעצם רווח לי. ואחר כך חשבתי על זה. מה בכלל עשיתי שם שבוע אם זה לא היה “זה”? עשיתי רטרוספקציה קטנה של שלוש השנים האחרונות. אז מה היה לנו כאן? אחת אהבה גדולה ונואשת למישהו שתפור רק לבחורות שלא רוצות אותו בחזרה. הוא נמלט, אני רדפתי, הוא נמלט יותר, אני נהייתי נואשת יותר. היה רע, רע לתפארת. אחר כך חשבתי משום מה שהדרך הכי טובה להתגבר עליו היא למצוא אהבה חדשה (מגיע לי, על שאני מקבלת עצות ממישהו שהתחתן עם מיכל אמדורסקי). לקצר את הסיפור? חיפשתי אהבה, מצאתי אתונות. חמורים, אם לדייק. נתקלתי בגברים דפוקים רגשית , לא שאני הכי נורמלית בעולם, אבל זה תמיד נחמד להרגיש שאני די נורמלית ביחס לטיפוסים שפגשתי.
אז היתה תקופה לא משהו, מבחינת הזוגיות. אלה שחשקתי בהם מאוד, לא רצו בי. אלה שרצו בי, היו או פסיכיים מדי או משעממים מדי או פשוט לא סקסיים מספיק. ואחרי שנה אני מביטה במראה ורואה שם לוחמת עייפה מאוד. והיא מסמנת לי עם הידיים את התנועה המפורסמת הזו, שמבקשת פסק זמן.

המרדף אחרי האושר

מה מעייף כל כך בחיפוש אהבה? הדרך, הדרך קשה. ראשית, למצוא מועמדים. אם את לא עובדת באיזו חברה שכמעט כולה על טהרת הגברים, אין לך מלאי הגון לבחור ממנו. אני חיפשתי את שלי ברשת. מאות שיחות ניהלתי, לדעתי, במשך השנים. ובכל שיחה יש משהו מהחשיפה העצמית, חתיכה קטנה ממני שאני מפקידה בידיו של זר, שלא תמיד ראוי לאמון הזה. ומתוך המאות האלה עלו עשרות לשלב הגמר של רצף שיחות שמובילות לפגישה, שהיא הרי לא סתם פגישה, אלא דייט, מושג שנוא בפני עצמו, שהוא כמו ראיון עבודה אבל גרוע פי שבע וחצי. ונגיד שהצליח הדייט הצלחה יחסית, ושני הצדדים מביעים התעניינות במפגש נוסף (שזה כבר אירוע די נדיר בפני עצמו). כמות המתח שנתלית בזה היא גדולה כל כך. הנה סופסוף מישהו שעבר את הסינונים המוקדמים, את משוכת המפגש, את השיחה, ועכשיו מה לעזאזל עושים איתו. כי לרוב הזרימה היא מאולצת מאוד. איך מגיעים אל האני האמיתי שלו? מתי מרשים לו לראות את האני האמיתי שלי? לי זה בדרך כלל קורה כששוכבים. ולכן אני נגד סקס בדייט הראשון. איך לעזאזל אפשר להחליט לבטוח במישהו ולהתערטל לפניו, פיזית ונפשית, אחרי מפגש אחד? “סקס קר. אישה צריכה למות ארבע פעמים בשבוע כדי לדעת מה זה” (אריקה ג’ונג).
הו כן, ואז מגיעה הצרה האמיתית. הסקס. לא, אין כל רע בסקס. אלא מה, כשאת מחפשת אהבה, שלב הסקס הוא מין צומת דרכים ונקודת מבחן שכזו. מה הוא רוצה ממך? את האתגר בלשטח אותך על הסדין, את סיפוק הסקרנות והיצר, או יותר מזה? כשאני מכניסה מישהו אל תוכי, זו דרכי לומר לו שאני רוצה בו. מעונינת בו. הבעיה היא, שלגברים יש מניעים שונים לחלוטין. ועד שלא מתקיים המגע הזה, עד אז, את לא באמת יודעת לאן זה יתגלגל. ייתכן שלמחרת הוא ייעלם, ואת תישארי עם התהייה, עשיתי משהו לא בסדר או שמלכתחילה זה כל מה שהוא רצה ממני? ואת מחכה לטלפון ממנו. כן כן, אין להכחיש. מחכה. מחכה כי את כבר אמרת שאת רוצה, אבל כידוע גברים בנויים אחרת, וזה שהוא נכנס לתוכך עדיין לא אומר שהוא רוצה בך גם הלאה. אם הוא נשאר מעוניין גם באדם שאת, הוא יתקשר אליך. ודי מיידית. כי גם הוא מכיר מצוין את המשחק הארור הזה. ואם הוא מתלבט או סתם חושב שזה יכול להיות לא רע להזדיין איתך איזו תקופה, הוא יתקשר תוך כמה ימים, ככה באופן לא מחייב. משחקים, כן, שוב משחקים, אבל הבעיה היא שבזמן הזה את נשארת במתח. מתח של מישהי שלא יודעת איפה היא עומדת. מתח מערער ביטחון ומרסק אגו. ואת שונאת את עצמך על שאת מחכה לו כמו טיפשה, ואת רוצה להתקשר אליו ולהגיד לו, מממ, היה נעים, בוא נעשה את זה עוד פעם, אבל את גם יודעת שבתשעה מתוך עשרה מקרים זה יגזור את דינך. את תחשבי נואשת. ממש כמו כרישים שמריחים את הדם מקילומטרים, גברים מומחים בלאתר את ניחוח הנואשות ולעשות ממך מטעמים.
ולפעמים זה גם קורה הפוך. הוא נורא רוצה המשך, ואת לא יודעת איך להגיד לו בעדינות שזה פשוט לא זה, שהוא לא מספיק מרגש או מעניין אותך, או אפילו שהוא פשוט לא זיון מספיק טוב בכדי שתשקלי לחלוק איתו אפילו לילה אחד נוסף. ופעם בכמה זמן את אפילו פוגשת מישהו שעושה לך טוב, ואת עושה לו בחזרה, ואתם לא מתאהבים, ואתם סתם עושים סקס מהסוג שמותיר אותך בערב למחרת בלי המתח של אם יתקשר, אבל עם חיוך גדול. חיוך גדול, כי ברוב הפעמים המצב הפוך. את לא מחייכת. היה לך לילה של סקס, ולך היה נדמה שאולי יכול להיות כאן משהו, וכן, הוא ליטף לך את הגב והיה נעים וטוב, עד שהוא קיבל מה שהוא רצה, ואחרי שהוא גומר משהו בעניין שלו בך פשוט נאטם. את נהיית כלום. את שוכבת במיטה ומרגישה שקופה וכמעט מרחמת עליו כשהוא דולה איזה תירוץ מטומטם, מושך עליו את התחתונים והג’ינס, משאיר אחריו את שביל קליפות הקונדומים, ונעלם אל השקיעה ומחוץ לחייך.

התוצאות

וכך הקמתי את המנזר. יום אחד, בתחילת האביב, החלטתי שדי. החיפוש הכפייתי הזה גובה מחיר נפשי יקר מדי. אני רוצה עכשיו חופש ומנוחה נפשית מכל הזבל הזה שמסתובב אצלי בהארדיסק בלי תוויות אזהרה. החלטתי שלא עוד חיפוש ודייטים. אני פורשת למנזר. זה לא מנזר קנאי של תפילות והתנזרות מכל מנעמי החיים, זו רק התנזרות מהחיפוש אחר אהבה, מהמיתוס שחיינו אינם שלמים בלעדיה. את צרכי הגוף קל יותר לספק, עדיין יש לי ידיד טוב, שמדי פעם מזדמן לנו גם מפגש מן הסוג השלישי, ורוב הזמן אני בהחלט מטפלת בעצמי יפה מן הבחינה הזו (ותודה לדוראסל שהביאתני עד הלום).
מרגע ההחלטה הכל נהיה קל יותר. שיחות עם בחורים הפכו לא מאיימות, גם פגישות, אם תהיינה, תבואנה ממקום אחר לגמרי. כי אני לא רוצה יותר. אני עכשיו נחה לי. והמנוחה הזו נפלאה לי עכשיו. כי להיות לבד זה קשה רק אם את עדיין מחפשת. לא עוד חרדות של לפני פגישה וחרדות של אחרי פגישה וחרדות של לפני הלילה הראשון וחרדות של אחרי הלילה הראשון. וכל זה עוד לפני שבכלל נכנסנו למערבולת הרגשית הזו של ממש להיות בתוך תוכה של מערכת יחסים.
בהתחלה הוויתור היה קשה, והיה בו משהו לא טבעי, ואפילו היתה איזו מעידה קטנה בדרך. כי עדיין ראיתי בעצמי טיפוס זוגי.
ובחודשים האחרונים חל בי איזה שינוי. הצורך שלי בזוגיות דעך. סופסוף אני מרגישה שהגעתי אל המנוחה ואל הנחלה. ואני מתחילה לשאול את עצמי, עד כמה אני באמת זוגית בטבעי, אולי בעצם נועדתי להיות לבד? אולי זה מה שגרם לי לפרק קשרים ארוכים מאוד, אולי זה הגורם החסר? ומזמן לא הרגשתי נכון כל כך. הלבד הזה, שאין משמעותו אפס תלות בזולת, כי אין דבר כזה. אבל פירוק התלות לגורמים קטנים יותר מביא אותי למצב שבו התלות הגדולה, החיפוש הגדול, מאבדים מערכם. כי כשאני זקוקה לקרבה גופנית ולחום, אז יש לי עם מי, ואחר כך הוא הולך הביתה. וכשאני זקוקה למישהו לדבר איתו, אז יש לי עם מי. והכי נחמד לי לקרוא ספר לבד, במיטה, או ללכת לסינמטק לראות סרט, ואלה הבילויים החביבים עלי והם בהחלט תפורים למידתו של אדם אחד בלבד. והמוזר הוא, שאני לא מרגישה שאני מפסידה משהו, ולא מרגישה שמשהו חסר. להיפך. אני מרגישה שאני פורחת.
ואני מביטה שוב במראה ורואה שם מישהי שדי מבסוטה מהלבד שלה כרגע, שהעיניים שלה לא כבויות ועצובות כפי שהיו לעיתים קרובות מדי בשנים האחרונות, מישהי שגילתה את קסמי הלבד ונראה שהיא חיה בדרך שמאוד מתאימה לה, שהשתחררה מהפחד של להישאר רווקה לנצח. אז אולי אני לא מ”הזוגיים”, אחרי הכל.

על הכותבת שרון אינדיגו וגנר

תגובות

  1. ילד מזדקן

    אני בוכה בלילות מרוב בדידות.
    לא נראה לי שיכול להיות מצב שבו אתנזר מהחיפוש אחרי בת-זוג…

    • גבר שיודע מה הוא רוצה

      אתה פטאתי, תמצא את עצמך ותראה כמה טוב להיות לבד.
      תקרא את המאמר עוד פעם!!!!

    • אני חושבת שאתה צריך לדעת להתגבר על זה כי כשתתבגר תבין שלפעמים טוב להיות לבד וכשתפסיק לחשוב כמה החיים עצובים לבד אז פתאום תמצא את עצמך עם מישהי.
      כי הרי כשלא מצפים לזה וכבר כל כך מוכנים לחיי פרישות מוצאים את הבן אדם הזה שבקודם לא מצאת.

    • אז תמצא בת זוג, ותפסיק לרצות רק את מי שלא רוצה אותך.

    • ילדה מבוגרת

      הזדהתי עם כל מילה במאמר. אני חושבת שהאינסטינקט הראשוני אחרי קשר ממושך הוא לחפש עוד קשר, אהבה, משהו חדש. אחרי היאוש מהחיפוש מתחילים החיים של אחרי הפרידה, החיים “לבד”. מנסיון, אחרי שמיואשים אז באמת מגיעות התוצאות של החיפוש. הבעיה היא שאז מתוך ייאוש את כבר לא מאמינה שהגבר הזה מתאים, מספיק טוב בשבילך או שזה בכלל באמת קורה- אז בא הקטע של הזלזול, את לא לוקחת אותו בפרופורציה הנכונה וככה מתפקשש לו קשר שהיה יכול להיות דווקא נחמד לולא הנסיון חיים שלך בנושא. העצה שלי היא שעם כל גבר חדש שאת מכירה פשוט להתנהג כאילו זהו הגבר הראשון בחייך. תשכחי מהנסיון המר ודרכי השיפוט שלך מהעבר ואז תתאהבי כאילו בחיים לא פגעו בך ולא התאכזבת!

    • לריסה המשונה

      ואולי ההתנזרות היא פשוט הדרך הקלה ביותר ?
      אולי אנחנו מעדיפים להיות לבד כי זה הרבה יותר נוח ובטוח וחסר דאגות ומפחי נפש…
      לי קשה להאמין שקיימת רווחה אמיתית בלהיות בודדים

  2. גבירת הטירה

    לא בגלל שהסכמתי במאה אחוז (לא הסכמתי במאה אחוז), רק תיקחי אותם מהר-מהר לפני שיבואו המלעיזים והשופטים והפסיכולוגים ואלה שחושבים שהם יודעים, והכי מרגיזים, אנשי אסכולת “את לא קלילה מספיק, תשתחררי, מותק”.

    לגופו של עניין, יש יופי גם בלוותר (גם על ילדים ויתרת, כן?). לא לחיות כל הזמן בשאיפה אל הקשת בענן. הקלה גדולה. להפסיק את מירוץ האגו הזה, את התחושה שהחיים במקום אחר. לא יודעת אם הוויתור הזה תקף או מומלץ לכל החיים, אבל זה בטח נותן מירווח נשימה. וכיוון שלא קל לנשום בזמן האחרון, אני אפתור את זה מייד בהפסקת סיגריה.

  3. תודה על שהעלית את מחשבותיי שלי על הכתב, בצורה מרתקת כל כך.
    אכן, גם לי היו הרבה פגישות בשנה האחרונה. התוצאות היו דומות לשלך, טוב להיווכח שאני לא היחידה. בנוסף, יש גברים שחושבים שבגילי המתקדם, אני ודאי לחוצה מאוד ונואשת לקשר, לכן מרשים לעצמם לשאול שאלות שלא לעניין ובכלל להפגין יחס מזלזל – עיתותיהם בידם, ועולם הדייטים לכאורה פרוס תחת ידיהם – כל שעליהם לעשות הוא ללחוץ על הנקודה המתאימה – ומבוקשם יינתן להם.
    אני רואה עצמי טיפוס זוגי. אני רוצה בן זוג. מאוד. אבל גם אני הגעתי להחלטה, שאפסיק לחפש באופן אקטיבי. טוב לי גם לבד. העצמאות, החופש. אפשר לבד. ואפשר בזוג – האופציה הזוגית היא בהחלט לא היחידה. למרות הלחץ החברתי. גם הביטוי “רווקה זקנה” הפסיק להפחיד אותי.
    אפילו אמהות, שבה ארצה בעתיד, כבר לא תלויה בזוגיות.
    הכרתי אשה חכמה, בת 70 פלוס, שאמרה לי: אם תגיעי למצב בו את יודעת שגם אם לא יהיה לך בן זוג, עדיין חייך יהיו טובים ומספקים – אשרייך. בהתחלה התקפתי אותה: “איך את יכולה להגיד לי דבר כזה, את חורצת את דיני”. היום אני מבינה את דבריה היטב. ואני חושבת שהגעתי למקום ההוא. ומכאן, אני מאמינה, אפגוש גם את בן הזוג העתידי. :), ממקום הרבה יותר רגוע. מקווה.
    אם לא – אז לא. כפי שאמרתי, אני מאוד רוצה בזה, אבל גם הלבד הוא די נעים.
    שוב תודה. את כותבת נפלא.

  4. bettie page

    בלי כל מיני פאקינג ניו אייג’.
    נראה שלפעמים אני שוכחת מי אני מרוב זוגיות
    נראה שאני לא זוכרת מי נמצאת שם למטה, מתחת לשכבות ‘בת הזוג’.
    הייתי נזירה 3 שנים (גם בפועל).
    אהבתי להיות לבד אהבתי את השקט ואת זה שאני לא חייבת לתת לעולם דין וחשבון לאף אחד.
    מלבד העובדה הנפלאה שבתקופות נזירות – את לומדת מי את באמת. את לומדת להנות מעצמך ולפתח את עצמך (אמרתי בלי פאקינג ניו אייג’!)
    בסוף מצאתי בן זוג שלא מפריע לי ברעש לבן משום סוג שהוא. ומותר להיות לבד גם כשביחד. ולא צריך לתת דין ולשבון על כלום.

    אני חושבת שאת עושה מעשה חכם, רק אל תחליטי. אל תחליטי ככה יותר טוב או אחרת יותר טוב. תשאירי אופציות פתוחות ותראי מה החיים יסחפו לך לחוף. לפעמים כל מיני צדפים מעניינים, ואולי אפילו לויתן.

    אהה, ועוד משהו – לא זוכרת מאיפה זה: זה לא את זה אני, אני פשוט לא סובל אותך.
    : )

    • קוקיה

      כנראה שאינדי הייתה צריכה להחליט שכן היא הייתה אקטיבית מדי, כנראה גם קיצונית כמו שקורה לרבים וטובים מבני מקצועה.
      צ’ירס לאינדי החדשה והמשוחררת

    • רונית

      הבדיחה בסיומת נהדרת. שגם הם יהיו אמיצים דיים לאמר את האמת בפנים.
      אני למשל תמיד אומרת. משהו בסגנון “יופי שהתקשרת. ואם אתה שואל אז אתה גם בוודאי מוכן לשמוע כל תשובה… אפשר להמשיך בקשר על מישור ידידותי אבל קשר על בסיס רומנטי לא יתפתח כאן.”
      ואז – אם רק רומנטיקה לפניו – לא נשמע ממנו יותר. ואם הוא רוצה ויכול להיות ידיד (לא יזיז) – WELLCOME.

  5. פשוט אני

    נראה לי שאני שלב אחד הלאה.
    כבר הייתי שם, בלבד ובהחלטה לא לחפש, והיה טוב, יותר טוב מעכשיו אבל איכשהוא אחרי הרבה זמן, זה כבר לא הספיק, ופתאום נורא רציתי בן-זוג. אולי מתוך לחץ חברתי (פסיבי אבל הוא שם) ואולי מתוך צורך אנושי, טבעי, בזוגיות ובאהבה שגם אלף חברים לא יכולים לספק.
    אז חזרתי לחפש, והפסקתי שוב, ועוד קצת חיפשתי, ואולי אני שוב אפסיק.
    מה אני אומרת? שיש לי הרגשה שההתנזרות זה רק שלב. שלב חשוב, אבל שלב…

  6. וואו…המאמרים פה לאחרונה כאילו הוזמנו לע ידי הבורות הנפשיים שנאי מועדת לתוכם מידי פעם.
    חזרתי הביתה ךהפסקת צהרים ביום ארוך מלא עבודה ודווקא כשיש לי ימים כאלה מוצלחים – אני חשה בצורך העז לחלוק…אז עולה תחושת הלבד…תחושה כזו שעד לפני שבועיים היתה גורמת לי להרים טלפון לאקס שעזב לפני חודשיים ( ואני עוצרת בעדי ) וכן…הלבד הזה…
    בחמש השנים האחרונות – מלבד אפיזודות של מספר חודשים עם ארבעה גברים – ועם כולם זה נגמר בצורה דומה, שכן כשכבר הייתי בתוך הקשר – ונעשה לא טוב – לא הייתי חכמה לעזוב בזמן…כי נורא פחדתי מהלבד…והלבד הזה השתלט לי על החיים..וארבעתם הגיעו מאתרי הכרויות באינטרנט,…וכיום כשהבנתי סוף סוף את התבנית הזו – ואת זה שגם כשהרמזים שם שהגברים שאיתי אינם מי שחשבתי…והם נכנסו כל כך עמוק תרתי משמע, בהריחם את את הד…א הנואשות שלי…אני מזדהה כל כך עם העיפות הזו…אני מסיירת עדיין לפעמים באתרים השונים – וחשה קבס מעצמי…ושונאת בליינד דייטים, מקווה להיות במסגרות חברתיוית שתאפשרנה לי לראות אנשים כפי שהם…
    אז כרגע, חודשיים אחרי האחרון ( שפגע מאד ), ואני עוד ב – UPS ו – DOWNS, אני מתחילה להנות מהלבד…
    השאלה היא, שכן אני – קל לי לשקוע בעבודה- רק שכיום אני לא רוצה – לא רוצה פיצוי על הלבד…רוצה כן להכיר אדם נכון.

    ואיך באמת מחסלים את הפחד הזה ?

    איך לועגים לו ואומרים…אני אסתדר ?

    הפסיכולוגית שלי נתנה לי שיעורי בית להגדיר לעצמי מה אני רוצה – תנאי הכרחי – שיהיה בבן זוג שלי…

    מצאתי שלוש תכונות –
    טוב, חכם ועדין.
    האחרון היה וולגארי מה…
    לו הייתי יודעת אז…

    בנות – איך לא מפחדים מהלבד ??

  7. ליילה

    כל הכבוד לך אינדי.
    אני שנים חשבתי שאני טיפוס של לבד ומהפחד, חיפשתי את הביחד. כמובן שכל ביחד שהיה לי חיבלתי בעקשנות, עד שחזרתי ללבד המיוחל (בהכחשה). כשנמאס לי לריב עם עצמי, הפסקתי לחפש וכבר הרבה זמן – אני לבד ומחייכת. אם יבוא יבוא, ובמקרה שלא יבוא – כבר עשיתי ילד לבד ואין לי לאן לרוץ. אז קודם כל – תדעי שבהחלט אפשר להיות מאושרים בלי זוגיות, ושנית: כשמפסיקים לחפש, מוצאים…

    • גבירת הטירה

      1. אפשר להיות מאושרים בלי זוגיות.
      2. כשמפסיקים לחפש – מוצאים.

      פועל יוצא:
      3. כדאי להיות נורא מאושרות בלי זוגיות, כי ככה בטח אני אמצא מישהו.

      יופי. הנה נוסחה. היא בטח תיכף תעבוד.

      אררררררררררררר.

      נו, מה קורה? אני כבר מספיק מאושרת לבד? ועכשיו? לא, כי עכשיו אני ממש מרגישה שבסדר לי לבד. נו, מתי כבר. יאללה, תיכף אני ארגיש עוד פעם שבסדר לי לבד, ואז ממש יש סיכוי טוב שיהיה לי חבר. כי אני כבר לא מחפשת. אז בטח אני תיכף אמצא.

      ככה נדפקים.

      • גבירת הטירה

        התיאור של המנגנון שלעיל לא מכוון בהכרח לליילה. רק מוקדש לי ולאחרות, שפעם חשבו שיפצחו את הסתירה שיש בו.

      • ליילה

        לא יקירתי,
        כנראה שלא הסברתי את עצמי נכון.
        אמרתי שלי באמת אין בעייה להיות לבד. אני שם וכבר הרבה זמן. לגבי אינדי הוספתי שאם היא כן מעוניינת למצוא זוגיות, אז הפסקת החיפוש האובססיבי תועיל לה, כי ייאוש היא אכן מילה שנכתבת על המצח באותיות ענק ומרתיעה את בני המין השני בגדול.
        מי שטוב לו לבד – אשרי וטוב לו

  8. יש עוד אספקט לזה שטוב לנו להיות לבד.
    התרגלנו להיות לבד.
    אצלי, לפחות, זה כך. אני גרה לבד וקשה לי
    להכניס מישהו לחיי ולביתי וללבד שלי.
    אז ככה שנוח לי שהאביר על הסוס עדיין לא הופיע
    ואני לא לחוצה לפגוש אותו ולהכניס את עצמי
    לחיים עם פשרות, ויתורים וסבלנות כשכרגע
    אני נהנית מחיים מהנים, אגואיסטיים במידה
    ואני מרגישה חופשייה לחלוטין.

    • זה נכון.
      הלבד ממכר.
      ולחלוק חיים עם מישהו פתאום זה לא קל.
      מפר את השלווה.
      מעמת אותך עם עצמך לפתע….
      לא פשוט.

  9. ליאור

    היו ימים שגם אני כמוך, מאסתי בחיפוש אחר היחד, והקמתי לי מנזר משלי שבו “ביליתי” שנתיים.

    אבל אז הבטתי שוב במראה והניצוץ שהיה שם עם הקמת המנזר כבה, והבנתי שהמנזר היה סוג של בריחה (לא רומז לגביך, נטו לגבי), שכן לבד זה נורא קל, לא צריך לתת דין וחשבון, לא להתחשב, לא לריב, לישון באלכסון…

    ובכל זאת היום אני בכל זאת מחפש את משלימת היחד שלי. כזאת שתדע שגם בביחד יש רגעים ושעות וימים של “רוצה לבד” ושתרצה גם, כי אולי הסוד הוא במינון.

    אז מה אני בא בעצם לומר כאן?
    טוב לך לבד? אחלה!
    רק אל תעשי מזה כותרת ואל תתלי את השלט על הגלת של הבית, כי אם אחר כך תחליטי שבכל זאת שניים, יהיה הרבה יותר קשה לקלף את השלטים.

    • פשוט אני

      מוזר לראות מישהו שכותב בדיוק כמוני, אבל במילים אחרות קצת.
      נראה לי שהכותרות והשלטים זה אולי חלק דווקא מלא לגמרי להיות בטוח בלבד
      כי צריך לשכנע את כל העולם שבסדר לי לבד
      או אולי בעצם כדי שמישהו יראה את השלט ויבוא.
      אני חושבת שבתקופות שבאמת רוצים להיות לבד, הדלת באמת סגורה.
      עוד נראה לי שכל מי שיה פעם חבר במנזר, ירצה ב”ביחד” שלו גם “לבד”.

      • אני שהיא גם חלק מאנחנו

        פשוט את/ה צודק/ת לגמרי.וגם אינדי הייתי במרדף אחרי זוגיות הייתי במנזר ועכשיו אני בזוגיות שבאה בשלב הכי לא צפוי. אבל המנזר לימד אותי להרגיש טוב לבד ולהרשות לעצמי לבד גם בזוגיות.
        בכלל, אני מאמינה שבאיזה שהוא מקום, קיים לבד גם בזוגיות,ממנו אסור לפחד כי אי אפשר ולא רצוי להפוך ליחידה אחת ולוותר על חלקים מעצמך.לא הייתי מוותרת על הלבד אפילו בשביל הבטחה לזוגיות לכל החיים עם בן זוגי. אני אוהבת אותו וגם את הדינמיות וההפתעות שבחיים, ומקווה שלכולם יהיה טוב בכל מצב בו יהיו בחיים כי אנחנו אלה שמחליטים אם יהיה לנו טוב.

    • אני מסכימה עם ליאור.

      הלבד הוא מין נכות שכל כך קל להסתגל אליה. לי קל. אני מאד מתקשה להסתגל לעוד מישהו, לזוגיות.

      מה עושים ?

      • אבל למה את מתייחסת לזה בתור נכות?

        • הנכות מתבטאת ביכולת האינסופית שלי להיות לבד, בלי בן זוג, בלי חצי שני או שלם פשוט, רק אני.
          ועכשו תשאלי למה אני זה רק אני?

          • אינדי_גו

            ראשית, זה נראה לי כמו זילות המושג “נכות”, שמציינת מכשול אמיתי ובר קיימא בחייו של הנכה, בין אם גופנית ובין אם נפשית, משהו שאינו ניתן לבחירה וגם לא לשינוי.

            אם את מאמינה שכשאת לבד את רק “חצי”, ושאת צריכה בנזוג כדי להיות שלמה, זכותך המלאה, אבל אני *לא* חושבת שלחיות לבד ולהתרגל ואף ליהנות מזה זו נכות. אם זה חסר לך ואת זקוקה לזה, הרי שאת חיה בחסר כשאת חיה לבד, אבל לראות את עצמך כנכה זו הגזמה פראית בעיני.
            אני פשוט מנסה לשטוח כאן את התפיסה שרואה את האינדיבידואל כשלם, ולא כחלק משלם גדול יותר שהוא זוגיות. והלבד הוא לרוב מבחירה, או לפחות מתוך בחירה שלא להתפשר, וזכות בחירה היא בדיוק מה שנשלל מאנשים שהם נכים באמת.
            (שלא לדבר על העובדה שניתן לחיות חיים שלמים ומספקים גם אם אתה נכה, או בקיצור, הדימוי שלך פשוט לא טוב ולא נכון בעיני)

            • בלגאניסטית

              אינדי אני מסכימה איתך שהחיים לבד ללא בן זוג יכולים להיות מהנים ומספקים, אבל בכל זאת , את יודעת, הבן אדם הנכון יכול רק להוסיף להם. מי שיודע להיות לבד , ולעיתים גם לאורך זמן יודע, שלפעמים מאוד קשה לצאת מזה . הלבד יכול להיות גם בדידות ומאוד לא מזהרת,וכנראה שלא לחינם אנשים חוששים ממנה . תאמיני לי שיש ממה לפחד, הייתי שם יותר מדי זמן, ולצאת משם היה מאוד ומייסר . חוץ מזה לעבור לקיצוניות השניה ממרוץ נואש אחר זוגיות למנוסה פראית ממנה, זה ממש לא זה.

  10. פעיל תנזים מהר גריזים

    ומשוחרר מעכבות , ולכתוב מתוך ידיעה ברורה שטרם יספיקו מילותי אלו לעלות על הדף הוירטואלי תזנקנה הכרישות המלעיזות אל עבר אשכי ותנסה לנשוך בכל הכח , אתן יכולות לוותר , או להמשיך יקירותי , זה היינו הך מבחינתי.

    ולגופו של עניין:
    אינדי , -לבד זה כח-
    וקשה לי להאמין שתישארי זמן ממושך מדי במנזר שלך , כי את המבנה הבסיסי של בנאדם קצת קשה לשנות , בוודאי שבמודע , והגדרת לך יפה מאוד את שלושת סוגי האנשים , למרות שטעית לטעמי טעות קטנה בתזה שלך – בני אדם לא יכולים לחיות לגמרי לבד.
    הם יכולים לקחת פסקי זמן -ולהיות לבד.
    לשבת על הים , להסתגר בבית ,לכתוב ולכתוב ולכתוב , אבל תמיד יש איתם משהו.
    זה יכול להיות חתול , זה יכול להיות זכרון של אהוב שמת , הרבה פעמים אלו הם עצמם,
    אבל עצם העובדה שבנאדם משכיל (ותני לי להניח שאת כזאת) לא יכול להגיע כלאחר יד למצב של “עצר מחשבות” מונעת בהכרח את היותו לבד , ולו בגלל שבשלב מסויים זה מתחיל לשעמם לשמוע את הדיעה שלך על דברים יותר מדי פעמים…

    אז לקחת את הזמן שלך , והחלטת לצאת מהמשחק.
    אבל המשחק חי ונושם בדמותם אל אינסוף אחרים שעדיין שקועים בו , מחפשים, מוצאים , מאבדים , ומחפשים שוב , ובזה שלקחת צעד הצידה לא הפסקת בעצם שום דבר , רק נתת לעצמך זמן להתאפס , לבדוק מה עשית , ואיך זה נראה בלי כל מני רגשות שמעוותים את התמונה , ובעצם, אני אולי האחרון שיכול להגיד לך אם וכמה זמן תחזיק ההפסקה הזו שלך , אבל משהו בי אומר לי שבעוד איזו תקופה משהו בך ישתנה , ברמת השינוי הבריא שהוא הביטוי להתבגרות , את תשנסי מתניים , תחדשי את המלתחה , ותחזרי למסלול.

    בינתיים תהני מהסטלה!

  11. ההנאה שבלהיות לבד שאת מתארת היא לתפיסתי תנאי הכרחי לזוגיות, נשמע מעט פרדוקסלי אך קשר הנשען על הזדקקות של האחד לשני כמעין ספק של מילוי חסכים , כשהאחד רואה את עצמו ” חסרלוקהלא שלם בהעדר בןבת זוג ומייחס לאחר את ” התיקון” שלו, קשר שכזה מכיל פוטנציאל להתפתחות מורסה מוגלתית שעלולה להתפוצץ ביום מין הימים בפרצופם הענוג של האוחזים בו.( פאק, המשפט קצת מסורבל- מציינת זאת ופותרת את עצמי מאחריות למחדל התחבירי)
    המיסטיפיקציה של הקשר הזוגי המניחה כי זוגיות אידיאלית היא בחזקת ” והיו לאחד” אינה אלא פיקצייה, זה אמנם נוח לחיות בצפייה כי הגאולה תבוא מין החוץ, אך בןבת זוג , ואינני מזלזלת בסיפוק שזהזו יכולה להעניק, אינם יכולים לשמש כשרברבים מנטלים. את הנזילות, והסתימות במערכת הביוב הנפשית יכול לתקן רק בעל הדירה.

  12. חתולה עצובה

    אני כל כךם מזדהת עם כל מילה במהמר הזה… כמעט כל מילה.
    אני מכירה את הצורך בזוגיות את הרגשת החסר שאין ומאז הפרידה האחרונה שהייתה לי מקשר רציני וקשה …שהייתה מלפני כ8 חודש אני מרגישה כל כך לבד.
    ולבד מהסוג של לחפש מישהו חדש קשר אהבה…ואני מבינה ומכירה כל כך את הציפיות לאחר כל פגישה ההתלבטויות..והבלבול הזה המחשבה על למה הוא לא מצלצל..וגם ההרגשה שטעית אחרי שנכנסת איתו למיטה ומאותו הרגע הוא שכח אותך..
    וני מנסה להגיע לשלב שאת בו ולהפסיק לחפש את הקשר והזוגיות ולהגיע למצב הזה של להיות לבד ולהיות שלמה עם המצב…אז באמת מכל הלב…בבקשה שרון…
    רק תסבירי לי…. איך?
    עוד כמה זמן זה יקרה?

    • בתור מישהי שהיתה שם והיום היא במקום אחר (בן זוג ותינוק קטן) ההשלמה עם הלבד אכן מגיעה רק כשבאמת נהנים מימנו, מהלבד. ולזה, חברה, אין מרשמים ואין מתכונים ואין תרשימי זרימה. הייתי בלבד נואש כמה שנים ואח”כ פשוט התחלתי להנות. לפגוש חברים, חברות, לעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה ואיך שאני רוצה. ודווקא אז, באורח פלא, נחת לי על הראש בן-זוגי, והאמת שנכנסתי לקשר זה מתוך מחשבה שיכול להיות גם סבבה לבלות עוד כמה שנים.
      שורה תחתונה,

      ליאוש יש ריח.

  13. אז גם אני הייתי שנתיים בהתנזרות מבחירה אחרי פרידה קשה- ויצאתי ויצאתי לבליינד דייטים- אינטרנט וחברים- והיה לא משהו.
    ועכשו פגשתי מישהו שכן הולך איתו אבל עדיין יש בעיות והוא עכשיו נסע לדרום אמריקה לזמן לא ידוע- אז תמיד יש בעיות וסבל- גם כשלבד וגם כשביחד.

    הכי נכון זה באמת לשמור על אופציות פתוחות – להשאיר את החלון פתוח ולחכות לרוח….ולא לאבד תקווה כי בני אדם מטבעם צמאים לקשר- לאו דווקא זוגי וזו מהות החיים.

  14. מסקנה

    אם קוראים את כל התגובות למאמר הזה מגיעים למסקנה שכמעט כל מי שנכנס לכאן, בסופו של דבר לבד, מרצון או מבחירה. כן כן ל-ב-ד!!!!!!
    וזה אומר דרשני!!!

    • מה זה אומר בדיוק? ונניח שזה נכון, אז?
      וחשבת אולי שהמגיבים/מגיבות גם הם לבד, ואולי יש רבים אחרים קוראים, שהם ביחד, ולא מגיבים?
      גם זה אומר…דרשני…כך נדמה לי…מסקנה מזהרת!

  15. רציתי לספר שאני ביחד עם משהו – המישהו ,זה שהוא חבר הנפש שכולנו מייחלים אליו (כך לפחות אני חושבת ) אבל אולי זה קצת רחוק מכם אלפי שנות אור -שנינו בצבא רחוקים מכל מה שקשור בצויליזציה ותקשורת המונים כמו זו שאנו משתמשים בה כעת ,מנותקים גם בארץ קטנטנה זו . ואז מתראים ליום וחצי קצרצר ,לא יודעת אם אתם זוכרים איך זה -או שאני טועה בהערכת הגילאים .בקיצור ולעינין רציתי לומר שכל כך קשה להיות ככה בודדים ככ ואז לרגע קטן בשבוע או בחודש מאושרים ככ . המעבר הזה בן מצבי הקיצון הללו קשה . ואני כבר לא ממש זוכרת איך זה להיות לגמרי לבד או לגמרי ביחד.

    • ג'וספין מארצ'

      זויה, חמדתי.
      אני חייבת לציין שלא ציפיתי להתקל בתגובה שלך במאמר הזה, שהרי את כבר מצאת לך את אהוב ליבך והוא מצא אותך. ולמרות שרב הזמן אנכם ביחד וחסרונו מעיק עלייך, את חייבת להודות – את בת מזל!
      את אינך צריכה לחשוש שמא המישהו המיוחד הזה, אותו את מחפשת, ידיד הנפש, כך קראת לו, אולי אין הוא קיים במציאות? אולי לא לכל סיר יש מכסה? אולי אין כל כך הרבה דגים בים (הדולפינים שבינהם בסכנת הכחדה). את בטח שלא מזדהה עם הבנות של ‘סקס והעיר הגדולה’ ואמא שלך בטח לא דואגת שאולי משהו לא בסדר אצלך (למה אין לה כבר חבר??) אז מה בכלל את עושה במאמר הזה?! קישתא!
      בסה”כ, מה שאני מנסה לומר – היי מאושרת בחלקך. הסתכלי תמיד על חצי הכוס המלאה
      ואם תטיבי להתבונן בה, תיווכחי שהיא כל פעם מתמלאת עוד קצת, ועוד קצת…
      אל תשכחי שהחיים מחולקים לפרקים. לכל פרק יש סוף ולאחריו עוד פרק ועוד פרק…
      גם התקופות הקשות יסתיימו. כבר אמרו חכמים- הסבלנות היא הדרך המהירה ביותר.
      וכאשר תסיימי בהצלחה את הפרק הזה, תגלי שצברת דיי כח לפרק הבא. כך שלפעמים לא מזיק
      להתגעגע.

      …אז בזמן שאת מבלה עם החצי השני שלך, אני אתמקם לי כאן במדור ההתנזרות (עכשיו בליל שבת).
      אבל שלא תביני אותי לא נכון. לא בחרתי להתנזר. אני רק בת 19.
      כנראה שתקופת החיפושים שלי לא ממש החלה…
      . JO

      • שפיכי קטנטנה ,אני לא עצובה כל הזמן הרי יש לי אותך , לא?! אבל לפעמים מעצבן ועצוב להפרד כי חייבים .
        אני מקווה שכפי שיעצת לי את גם מאושרת בחלקח הגדול .אינני מכירה אותך אך דומני כי יש לך חברים שאוהבים אותך מאוד ,בטח הרבה בזכות התמימות והתום …
        ואם עדיין לא גילה אותך בר המזל כנראה שהוא לא כל כך טוב בחיפושים … או שאת מסתתרת היטב .
        מה אני עושה במדור זה אולי סתם משעמום …

  16. בואי נתחתן

    אם את כוסית שרון אידיגו וגנר (מזה החרטא הזה) , אז בואי נתחתן

    • אינדי_גו

      וכך נחסך ממני…
      שיואו (מנגבת זיעה קרה מהמצח).

      וברחה לך הנון, אבל זה כבר הנון שלך.

      • אינדי יקירתי…

        בימים האחרונים שוב היה לי קצת דאון מהסיפור שלי ( ד. = נורית ) אבל אני אמיצה…וקוראת את המאמר שלך על מנת להתחזק.
        הבוקר תקף וירוס את הידורה שלי – וקרה שדואר ששלחתי שיכפל עצמו ושלח עצמו לכל מי שאי פעם היודורה כתבה אליו…כולל האקס הכי טרי.
        צבט לי בלב כשנוכחתי…
        אבל זה רק החור שמבצבץ והפחד מהלבד.
        אה.

      • חזיז ורעם

        אבל כל כך כל כך יפה מבפנים

    • אלמוני

      אבל ממש!

      • אינדי_גו

        ממש גילית סוד מדינה…
        כאילו לא הודעתי כבר תחת כל עץ רענן שאני לא כוסית

        ועוד בעילום שם
        איך יפה לך פחדנות
        }{

        • השורצים ההם ברשת, ששואלים אותך:
          רגע, מה זה מלאה…
          מה הגובה? מה המשקל – בודקים יענו…
          מה מידת החזיה…
          תגידי, את שובבה…? (יענו אם לא ידע, לא יצא מהבית…הבנת את זה? הרי סקס זה חלק ממערכת יחסים…ההמממ – גילה לי את אמריקה)
          רגע רגע, לפני הכל, את אוהבת להזדיין?
          גם לפה.
          חשבתי שהמקום הזה חסין כנגדם. טעיתי.
          ועוד בעילום שם – את יודעת – הם גיבורים תמיד מאחורי המסך…:)
          שימי פס.

  17. יפאורה תבורי

    אני עדיין בגיל שמחפשים להתחיל, וטוב עם זה. כלומר תפוסה עם אופציות ליציאה שחוששת מהיציאה וממה שיהיה אחרי. נתת לי הרבה כוח. טנקס :).

  18. אש קטנה

    אינדי
    את פשוט הגדולה מכולן

  19. אינדי
    נראה לי שאדם שכל קשריו האישיים מתרסקים מכיל בקרבו חלק מסויים מהאשמה
    לא יתכן שכולם דפוקים
    יכול להיות שאת נמשכת לטיפוסים דפוקים ויכול להיות שחלק מההתנהגות שלך גורם להם לברוח
    תנסי לברר מה קורה
    פסיכולוג אולי יעזור
    אני לא מנסה לרדת עליך או משהו , זו באמת דעתי
    התנזרות לרוב נובעת מבריחה

    • אייל, ואם התנזרות נובעת סתם מעייפות?
      רצון לקחת חופש, ולו לזמן מוגבל מהמירוץ הזה אחרי “זוגיות”. אפשר להישען לאחור קצת, לשמוע מוזיקה, לקרוא ספר ולגלות שסבבה לבד, שזה בסדר, שזה לא פגם.
      לפני כמה ימים דיברתי עם ידיד אודיגו שלי, שעמד לצאת לעוד בליינד דייט, ושאלתי אותו אם בכל תחום אחר בחיים שלו היה כזה אחוז כישלונות חד משמעי הוא היה ממשיך? והוא אמר שלא, אבל שבתחום האהבה זה אחרת.
      אני יודעת שיש בליינדים שהצליחו, אפילו המיתולגי שלי התחתן (כן כן, ממש התחתן) עם בחורה שהוא הכיר בבליינד, אבל ברוב המקרים זה לא מצליח. ואם זה לא מצליח, אז למה להתעקש על השיטה הזאת?
      אני לא יכולה לדבר בשמה של אינדי, אבל אני יודעת שאם אני אמצא עכשיו מישהו נחמד, יהיה לי מאוד נעים עם זה. אבל כרגע, ואני לא יודעת לכמה זמן, אני לא מוכנה להמשיך בחיפוש הזה. כל ההתשה, לשבת ולשנן ליינים שחוקים לגמרי, לשמוע ליינים שחוקים לגמרי, לבדוק אם הקרחת שלו זה משהו שאני יכולה לחיות אותו בזמן שהוא בודק את התחת שלי סביר או לא מבחינתו. לא.
      ואתה יודע מה? זה לא בהכרח אומר שמשהו פגום בי ושאני צריכה פסיכולוג.

  20. תחת ההנחה שהאושר טמון במציאת אהבה, החיפוש אחריה היה כואב, מפחיד ומייאש. עד כדי כך שהחלטת להפסיק אותו. עם הזמן הגיעה התובנה שההנחה לא נכונה ושיש חיים די טובים, ואפילו אושר, בלי אהבה.

    אז אולי מערכות יחסים בעבר לא החזיקו מעמד בגלל שמצד אחד רבץ עליהן יותר מדי (חניקה) ובמקביל היה בך משהו שרצה לגדול לעצמאות ואוטונומיה, לנתינת משמעות לחיים מחוץ למערכת יחסים (התרחקות)?
    אולי גם החיפוש היה סיוט אינטנסיבי בעיקר בגלל כובד המשמעות שניתנה לו (הסיכוי היחיד לאושר)?

    כעת, משנמצא אושר מחוץ לזוגיות, ניתן היה לצפות שזוגיות אם וכאשר תגיע, תתקבל בברכה. הפעם מעמדה בוגרת של כח, מבחירה, ולא מאין ברירה של אין-לי-חיים בלעדיה. אני מצטרף לרב המגיבים ומהמר שזה המצב. אבל במאמר הוצגה התזה (המתריסה קצת) הבאה:

    יש אנשים שאהבה לא מעשירה אותם ולא תורמת יותר מדי לאושרם. אנשי הלבד. עבור אנשים כאלה, אהבה אפשר להחליף באוסף מערכות יחסים ותחליפים אחרים שמספקים כל אחד חלק ממה שהיא מספקת.

    כאילו, עבורם ויברטור/יזיז זה באמת תחליף לסקס עם אהוב. אני רוצה להבין, זה כי הם לא ממש מסוגלים לאהוב אהובים? או כי הם מאד אוהבים ויברטורים? או אולי כי הם אמנם אוהבים אבל אין לזה שום תרומה לאושר שלהם?
    איי דונט ביי איט. אותי לימדו שזוג-יות זה מספר ראשוני וגם לא נראה לי הגיוני שיש מישהו שהזוגיות המתאימה לא תעשה לו טוב. אבל מצד שני זו בטח לא סיבה לבלות את החיים בפאניקה. כשמתאזנים אפשר גם בלי, ואפילו אפשר די טוב. כמו שאמרת 🙂

  21. שרון. תודה. מזדהה עם המון ממה שכתבת, בעיקר עם המצב שבו את נמצאת עכשיו והתהליכים הפנימיים שהביאוך עד הלום. בהצלחה, זה לא קל לנבור שם בפנים (הרי זה מה שקורה בדרך כלל לאמיצ/ה שבחר/ה להיות לבד). ושוב תודה. דפנה.

  22. בובית

    תסלחו לי על הבוטות אבל תגידו לי , מה יש לשני אנשים בוגרים לעשות אחד עם השני כ”כ
    הרבה זמן ביחד, לשמוח ביחד , לאכול ביחד, לראות טלויזיה ביחד ואם לא אז לדווח אחד לשני על כל… ואח”כ לצפות ל.. לא משנה למה ולהתאכזב.. גם אם היו לכם כבר אלף שיחות בנושא
    כי הרי זה ככה , לא משתנים כ”כ מהר, אולי בקשר הבא וגם אז, בד”כ חוזרים על אותם דפוסים.
    וגם כבר עבדת על מע’ הציפיות שלך והכל ושמעכשיו את/ה קול אבל זה עדיין מעצבן ת’תחת שהוא חוזר עייף מהעבודה או שהיא מקבלת את הטונים של האמא שלה כשהיא לפני מחזור.
    ועוד ועוד.. ומערכת היחסים נכנסת ללופ כזה ואחרי כך וכך שנים (יש כאלה שזה קורה להם אחרי שנה ויש כאלה שזה קורה להם אחרי שלוש..) אתם כבר לא ממש מתרגשים ולא ממש
    מתפעלים מאיך שהיא מסיטה את השיער לאחור או איך שהוא מגרד ת’בית שחי וכן הלאה וכן הלאה… אוי, אני מצירת תמונה כל כך גרועה של חיי זוגיות, הרי אתם הולכים לצלוב אותי, להטיף לי,ללמד אותי ולאחל לי תקוה וכו.. לא יעזור, אחרי שעוברת ההתרגשות זה ככה , גם אם אתם באמת אוהבים וחברים טובים ותחסכו ממני את – מה שנשאר זה הכבוד, החברות, הערכה,שיתוף כי מה הצורך שלך בכל אלו ובכל יתר השדים (חרדות נטישה, אובססיות,שטלתנות,קנאה,פחדים,חוסר ביטחון וכד..) שמערכת יחסים מוציאה מהבן אדם אלא , אלא, אלא אם כן , אתם מתכננים באמת יצירה משותפת, כלומר י ל ד י ם , הו אז זה משנה את כל התמונה. זה הופך את הקשה לשווה ואת הפשרות למשתלמות ואת מי שלצידך לאבא או האמא של הילד שלך and its a diffrent world.
    אינדיגו, עשית כ”כ נכון וכ”כ אמיץ, אחרי הכל , זה לא קל לותר על כל ה”קושי” הזה .
    אני בהחלט מאמינה שכדי לחיות בקשר אתה חייב לעשות עבודה גדולה על עצמך שלעתים אפשר לעשות רק שאתה לבד ואם זאת אני מאמינה שרוב הקשרים נועדו לכישלון אם לא יגיע
    מי (ילד) שיחזיק אותם. וכמובן שגם את זה אפשר לעשות לבד למרות שנראה לי יותר כדאי ויותר כיף בשניים. אחרי הכל , גבר ואשה, זכר ונקבה, תפקידם להפרות ולהרבות , ככה זה בטבע,
    נכון, התרחקנו משם שנות אור אבל זה כך עם כל ההתקדמות והמודרניזציה. בטח שלא הייתי רוצה לחזור לתקופה בה הייתי משוללת זכויות כאישה אבל אני בבעיה…

  23. נסיכת טרויה

    ומה עושים כאשר אחרי שנתיים אהבת חייך עוזב? (למרות שפעמים רבות רצים לברוח ממנו בעצמך) הוא עוזב בטענות שאת טובה מידי בשבילו, שאת חודרת עמוק מידי, שאת קרובה מידי. את לא ביקשת, את הקרבה הזו, הוא שיתף ונתן לך לחדור מתחת לעורו. הוא מאשים אותך בזה שטוב לו והוא לא יכול להתמודד עם כל הטוב הזה?

    מה עושים אם אחרי 8 חודשים הלבד לא עוזב? והוא כואב? והכל מזכיר לך אותו, גם ארצות רחוקות בחו”ל שאף פעם לא הייתם בהם ביחד. ואת הרי הפסקת בכלל לאהוב אותו הרבה לפני שהוא עזב. האהבה חוזרת אלייך רק אחרי שהוא שובר לך את הלב.

    ומה עושים כשבמקרה הוא היה חבר כ”כ קרוב? מה עושים עם הכאב?

    מה עושים עם העצות הבנאליות של החברים- שהוא לא היה טוב לך, הוא היה מתוסבך וכו וכו
    אבל את עדיין בוכה בלילות ולא יודעת מתי זה יגמר

    בלי שום קשר, את כותבת נפלא

    אני יודעת איך אני נשמעת- אבל, יש משהו נפלא בפשטות של הלבד

    • חודשיים אחרי העזיבה אני עדיין עצובה בלילות
      היומולדת הבא שלי הוא 35, ואני חוששת להישאר לבד.
      לבליינדים אין כבר כוח..
      אבל יש חשיבות עצומה, אני יודעת, בלעבור את הלבד ואת הפחד…
      לכולן חיבוק, מזו שנורא צריכה עכשיו !

  24. אביגיל

    אני לא נוהדת להישאר בעבודה דקה אחרי השעה היעודה, אבל הפעם אני מודה, חטאתי. קראתי והקוסמתי, וקראתי שוב שורות שנראו לי חשובות, וכל כך הבנתי והזדהתי ואהבתי, ורציתי רק שתדעי את זה, עדיין לא קראת את שאר התגובות (זה באמת יצטרך לחכות למחר…). אני מחייכת עכשיוץ מקסים, מדויק, ולא חטטני.
    אולי אני צריכה להגיד תודה?…
    🙂

  25. באופן בסיסי ישנם שניי רגשות המניעים את כולנו

    כולנו

    אהבה ופחד

    אפשר להיות לבד וזה יהיה ביטוי של אהבה
    אפשר להיות לבד וזה יהיה ביטוי של פחד
    אפשר להיות ביחד וזה יהיה ביטוי של אהבה הדדית
    ואפשר להיות ביחד וזה יהיה ביטוי של פחד להיות לבד

    כשאני שואלת את עצמי במה אני בוחרת
    אז התשובה שלי היא
    אני בוחרת באהבה
    נכון להיום והלוואי שימשיך ככה {ראיתם איך הפחד ביצבץ לשניה?}

    יש מישפט שאני מאוד אוהבת
    אל תהיה עיקבי היה אמיתי

  26. רווית

    חשבו על כל הגחמות הקטנות והמענגות שאנו יכולים לממש במצב צבירה בלתי זוגי:
    לשמוע בשעות הקטנות של הלילה את בראי וויט מבלי שאיש יעיר לך שזה טיפשי או שיש לו עבודה מחר, לעשן במיטה מבלי שמישהו לידך או במקרה הגרוע יסלק אותך למטבח, להביט במקרר הריק ולהיות מאושרת שבעוד 40 דקות יש מי שיביא לך את הטייק אווי של הדים סאם שאת אוהבת, להתייחד עם הויבי כל עת שרוצים, להתגסס בצ’אטים, לדבר שעות בטלפון או לחילופין לתפוס את המחשב כמה שרוצים, לאכול את המקרל שאת אוהבת מבלי שזכר יסנן לעברך שזה מצחין את כל הבית, לחרבן כשהדלת פתוחה, להתגפף עם החתול או הכלב וכהנה וכהנה.
    ותמיד תזכורנה, שמעבר לפינה, בזמן אקראי לגמרי ממתין לכן מישהו שאת כל הדברים האלה תוכלו לעשות גם במחיצתו.
    התובנה השטוחה הזו היא ממש ואבן.ללופ ושמו ‘מציאת בחור’ תנסו.

  27. אהבתי מאד! (למרות שלא הסכמתי עם הכל)
    אבל אני במצב שונה.
    עכשיו אני לאחר פרידה קשה מאד והחלטתי שאני לא מסוגלת לתת מעצמי ולהתאהב וזה באמת כל כך מקל. אין את הלחץ והחרדה של מתי זה כבר יקרה לי,אני כבר לא תולה בכל פלוץ קטן שמחייך אלי את עתידי ואושרי. אפשר לפתח ידידויות חדשות עם בנים חביבים.
    אבל: אני לא מוותרת על הזוגיות! בחיים לא. אני טיפוס זוגי ואני רוצה בן זוג ולחיות עם משהו עד סוף חיי וכל הבלה בלה.
    ואני בטוחה שאחרי השלב החופשי והנפלא הזה, לאחר שאני אמצה את הלבד בסבבה של הלייף, אני אמצא אותו, כי הוא שם איפה שהוא.
    רק צריך לפקוח את העיניים…

  28. הבעיה היא שלעיתים – אחרי לבד מגיע מישהו ואנחנו מתייחסות אליו כאל מציל האומה…ומתעלמות מהרמזים.
    אהה.

  29. כפי שאני רואה את זה, המילה “התנזרות” היא רק כדי להפוך את המאמר הזה לקצת פוליטיקלי קורקט, ולא לומר בצורה ישירה וקולעת – “אתם הגברים אשמים בכך שאני לבד.” כל השאר כבר כתוב – אנחנו לא טובים מספיק, משעממים מדי, לא ישרים, פחדנים, נמלטים מקשר, אנחנו חמורים דפוקים רגשית, פסיכיים, משעממים, לא סקסיים מספיק – וכל זה לקוח רק מהחלק הראשון של המאמר.
    ההתנזרות היא דרך יפה לרפד את משטח המכה, נכון, אבל אישית, אני רואה במאמר הזה מעין “אני מאשים” נגד המין הגברי. אין צורך להתנזר, ואין צורך להאשים גבר בהיותו גבר כאשר משמעות המילה היא נקניק פחדן ונצלן שמחפש רק סקס, ומוצא זאת ע”י ניצול מלא של האישה.
    מבזק חדשות – לא כולנו כאלו. נכון, קיימים כמה מהסוג הזה, אבל הם לא ההגדרה של המילה גבר.
    במקום להתייאש, אפשר להתחיל לחפש גברים (אמיתיים) מחוץ לאינטרנט, קן הצרעות של ילדים בני 30 שפותחים עשרות חדרי “מחפש זיון” ו”בכלבה כנועה”. חכמה גדולה – להגדיר מהו גבר ע”י שיטוט בצ’אטים ברחבי הרשת. חפשי לך ג ב ר במקומות אחרים, דוגמת בית קפה, פאב, מקום עבודה… חבל להתייאש בגלל שבאינטרנט מצאת רק סוטים.

    אגב – לא כולנו רואים בסקס נקודת כיבוש. לא כל גבר מנסה “להגיע אל הדגל” ולזרוק אותך יום למחרת. לא כולנו כרישים שמריחים את הדם שלך ואת הייאוש שלך מקילומטרים.

    בהצלחה.

    • אינדי_גו

      לא, האמת היא שיצא לי גם לפגוש כמה מחוץ לאינטנט, והם לא היו יותר טובים. ואני לא חושבת שזה ייאוש כמו שפשוט איבדתי את הסבלנות ואת החשק, והכי חשוב – את המוטיבציה.

      ולשי – אני יודעת שפעם הייתי זוגית, האמא של הזוגית, אלופת זוגיות, זוכת פרס הזוגיות לשנות האלפיים, ואני אומרת את זה ברצינות מלאה (כמעט), אבל יעידו האקסים שלי – אני משקיענית ענקית מטבעי.
      אבל כיום אני לא באמת יודעת מה אני, קצת קשה לי לשפוט, כי אם נעים לי כל כך במצב הזה, ואני לא מרגישה שחסר לי משהו, ואפילו כשאני פוגשת מישהו די מסעיר (קרה לי לפני שלושה שבועות) אני נשארת לגמרי אדישה, מי יודע – אולי פשוט השתניתי?

      • מוארת

        אולי את צריכה הפסקה? אולי את זוגית? אולי את בחורה “של לבד”? אולי את לא יודעת כלום? אולי זו המסקנה הסופית? ואולי…?

        אולי מבעד לכל השאלות הללו, כל התהיות, כל הרעש המבלבל הזה, את צריכה פשוט להביט לתוכך ולהאמין שמה שלא יהיה, יהיה טוב בשבילך כי את בחרת בו.

        בחורים ברגעים האלה אומרים “תזרמי”, ולמרות שבחורים כאלה בד”כ עושים לי לברוח, אני הייתי מאמצת את הגרסא הרגישה-אלגנטית של הביטוי הזה. הדברים יגיעו אליך כשתהיי מוכנה. אנחנו משתנים כל הזמן, גם אלו שהכי-זוגיים-בעולם מוצאים את עצמם לפעמים לבד תקופות ארוכות כי נמאס או כי צריך משהו אחר…. ולהיפך.
        אל תקבעי את עצמך ואל תחלקי לטיפוסים. אתי אולי הייתה מוסיפה משהו על חלוקה למזלות אויר ואדמה, אבל בסופו של דבר אני מאמינה שכולנו בעצמם מיוחדים. ולכל אחד יש אב טיפוס משלו.

        הישארי את ותמשיכי להקשיב לעצמך.
        אני בטוח אמשיך להקשיב (לקרוא).

      • לשרון ,בטוח שהשתנית. סיפור : לפני הרבה זמן הכרתי נסיכה צפונית ,אמנם לא הייתי מגדיר את הטיפוס שלה במנוע החיפוש אבל סוחררתי,מאוד. היא פחות , ואחר-כך כבר לא. החיפוש שלה התמקד במאצ’ואים רצוי עם אופנוע כבד. אין לי אופנוע כבד, ואת משחקי המאצ’ואיזם זנחתי די מזמן . המפגש שלנו היה מיקרי וחשתי באותו זמן שלמרות שאני רחוק ממה שהיא מחפשת והיא ממה שאני – יש חיבור , והולך להיות משהו טוב. היא חשבה אחרת. כשנתיים אחרי , הנסיכה יזמה מפגש , ובו עשתה הכל כדי לחדש איתי את הקשר , לשאלתי מה לעזאזל השתנה ולמה לנו כל הענין הזה ? ענתה הנסיכה – אני השתניתי. שנה אני לבד מבחירה. מאצ’ואים כבר לא כל-כך מענינים אותי. מחפשת : (לא אפרט שלא אחשד בשחצנות) ואת כל זה היא מוצאת בי (הסמקה). אז נכון כל הסיפור נראה לוגי ולא ריגשי , ולא משם אנחנו רוצים להתחבר, ובאמת לא היה חיבור ממושך, אם כי נחמד למדי ( הפעם נזהרתי שלא לצלול). אז שרון , היי לבד , תסתכלי פנימה, תשתעממי , תהני , התפרעי , סעי , שני הרבה(מומלץ) , השתני , הכל טוב בריא ומומלץ – אל תהפכי את הלבד לאידיאולוגיה , לא נראה לי שאת הטיפוס המתאים.
        עם האיש הבא שלך כבר תתחברי ממקום אחר, המסעיר של אתמול אינו בהכרח המסעיר של היום ,ובטח לא של מחר.
        שנה טובה. מגיע לנו לא??

  30. כמו בכל מנוע חיפוש , מומלץ לדעת מה את מחפשת כדי להגדיל את הסיכוי למצוא משהו שיענין אותך. קראתי מהגיגיך באתר מספר פעמים (האמת , מהפעם הראשונה שקראתי אני מחטט באתר למצוא עוד) ולכן אני בטוח ששאלת את עצמך את כל השאלות ואפילו ענית לך בכנות,
    ובכל זאת, וסליחה על ההתימרות , את נראית לי אישה מה”סוג הזוגי” ,ואולי מה שאני חש הן רק שאריות מעברך הזוגי להפליא ?
    יש משהו באהבה ארוכה ובלעדית שכל-כך חסר לי. אמנם כבר המון זמן אני לבד
    והגעגוע המופשט מתקהה, והלבד נח, ואני אדם שלם, והכל סבבה – אבל , כבחירה מודעת הייתי ללא היסוס בוחר באהבה,שיכות,אינטימיות,העמקה,התפתחות ואני יכול להמשיך.
    בדומה לך , אני כבר לא “מחפש”.
    כי זה מתיש ,קשה ונמאס(בעיקר אם מירב החיפוש מתרכז בבלינד דייט מהרשת).
    ואם התהליך מתארך הוא הופך רוטיני והציפיות שפעם דיגדגו בבטן לפני פגישה הופכות לפסימיות.
    שרון , שתהיה לך השנה הכי טובה.
    העיקר שתמשיכי לכתוב.

    • או קיי…אתה צודק, צריך להגדיר מה מחפשים..היתרון היחידי שאני רואה ביציאה מקשרים קשים זה שהרשימה האלמינטיבית מתארכת…אני היום יודעת שאני זקוקה לגבר חכם, טוב לב ועדין נפש. מה לעשות. גם אני נואשתי מהאינטרנט…למרות שהרציו אומר שבין כל 10 צריך להיות אחד סביר…ויש…אבל אני רוצה כאלה – אחרים רוצים אותי…ועכשיו לפחות, חודשיים אחרי הפרידה האחרונה, אנימגישה שאין לי ממש כח להתמודד שוב. אז נרשמתי לכל מיני קורסים – מתוך כוונה ‘להגדיל את המעגל החברתי’ ולראות אנשים בגודל טבעי ובין אנשים ולא במצב המלחיץ של בליינדייט. יום שישי בבוקר…וקצת עצוב לי כי חשבתי על האחרון – ולא מגעגוע…ואולי בעצם כן – עם געגוע לדברים הטובים שהיו . אז מה, אם לא אחפש אמצא ?

      • ד. יקירה (המלצה ראשונה : שם יותר קומוניקטיבי).
        בתור גבר שיש אומרים שעונה על דרישות הסף שהצבת(אולי),
        דוקא זיהוי של נואשות יעיף אותי רחוק ממך.
        ובתוך שלב הגעגוע לאקס , מניאק ככל שיהיה , לא נראה לי שרב הסיכוי להתחיל קשר בריא.
        לימדי משרון – להיות לבד בעצם זה לא כל-כך נורא.
        שנה טובה .
        תהני מהכל, לבד ביחד , מה שבא.

        • שי יקירי…מה רע בד. ?? אות יפה, עם קונוטציות עבורי…קומוניקטיביות היא סוביקטיבית, לא ?
          אני לא נואשת…לא מהבחינה שאתה מציין לפחות…אני אולי נואשת מלמצוא גבר טוב…
          ערב ראש השנה…כתבתי אי מייל שנטובה לכל מכותבי. בדיעבד גיליתי שגם אקסי הלא יקר עדיין מצוי ברשימה.
          זה נשלח אליו.
          אם יפתח אמנם יגלה שזה נשלח לכל רשימת מכותבי, אבל…זה גרם לי לחוש נאחס.
          אני לא מנסה להתחיל עכשיו קשר, כלל לא…אני עובדת, קוראת, נחה, קוראת עוד ( ספרים עושים לי טוב ) ורוצה כבר לעבור את העצב שיושב לי בנשמה.
          אני לא מפחדת מלהיות לבד.
          יותר חוששת מלהשאר לבד בסופו של דבר…מבין ??
          מה שלא יהיה – שנה טובה לך ולכולם.
          מגיע לנו סוף סוף.

          • באמת אין. קחי את זה כאפשרות. זה לא נאמר חלילה כדי לרפות את ידייך. .
            מה הגרוע ביותר שיכול לקרות? שתשארי לבד. אז מה, זה סוף העולם? לא.
            תראי, הכל בראש. אני לוקחת בחשבון שיכול להיות שלא אפגוש גבר שאחיה איתו שנים רבות. אולי אשאר לבד. זו אופציה. ואני באמת חושבת שיהיה לי טוב גם כך.
            אני מציעה לך לא לפחוד מהעתיד, אלא לפתוח עצמך לעולם ולאפשרויות שטמונות בו. זו דרך הרבה יותר טובה להסתכל על החיים, במקום להניח לפחד לשלוט בך.
            שנה טובה.

          • אין לך מושג כמה אני מבין.
            אל תחששי מה e-mail ששלחת , הפרופורציות שלך מעוותות כרגע וזה טיבעי.
            ונאחס – את לא ממש צריכה סיבה כדי להרגיש נאחס.
            הלואי ותצלחי את העצב , תאהבי את הלבד , ותאהבי הרבה יותר להיות עם זה שכבר לא יהיה
            אקס.

  31. לקרוא ולהסכים ולכל מילה (טוב כמעט …)
    החיפוש אחרי ה”אהבה”, אחרי זה/זאת שיעשה אותנו שלמים הוא מופרך מיסודו
    אתם באמת חושבים שיש מישהו אחד שיכול להיות הכל בשבילנו ? אז כמו ששרון כותבת
    יש מישהו לסקס, ומישהו לדיבור, ומישהו לסינמטק ואם יצא וזה אותו אדם סבבה ואם לא אז לא.
    שני חצאים שמחפשים להתאחד יהיו תמיד פחות משני שלמים. האושר לא נמצא אצל מישהו אחר. האושר נמצא אצלנו.
    אז אחלה שטוב לך ותמשיכי להיות מאושרת

  32. לילית

    אמנת לילית- ההתנזרות שלי כוללת לא לצאת עם גברים שמעריצים את עצמם, לא לצאת עם גברים שעושים קוק, לא לצאת עם גברים שמעריצים את עצמם כשהם על קוק ובקיצור במתחם שבו אני מנהלת את חיי נשארו לי שלושה קיבוצניקים וחתול. אבל ברצינות, בלבד שלי (גם אני חייל קרבות ותיק ובדיוק כמוך אינדיגו הגעתי ל”נקודת האל-חזור” או לפחות לנקודת היאוש) אימצתי חתול. בשבועות האחרונים כל סוף שבוע אני רתוקה למיטה עם הצטננות מזוויעה ומקללת את חיי. מסתבר שאני אלרגית לחתולים. בכל אופן גם לי יש תיקווה של סיכוי למצוא אושר בזרועות מישהו, אבל אני חיה את ה”לבד” בלית ברירה ובנתיים מתנחמת בזרועות האקס המקסים שלי שעדין מת עלי ומקווה שלא אמצא את עצמי אומרת לו שאם לו אתחתן עד גיל 30….

  33. מנודנד הפוך

    אני מחכה לשקט
    עכשיו אני מחכה לשקט שיבוא.
    הוא מתחיל לרחש בפינות
    הנה הוא עומד להתנפל
    כמו סופה.
    הנה נגע כבר בצעיף האדום
    הנה נגע בפאת השלחן
    הוא קרב ובא.
    קפסת ממחטות צבועה בצבעי הקשת.
    הכסאות בצבעים משונים
    פזורים מסביב לשולחן.

    הנה השקט יורד כמו יד גדולה
    עוטף את החדר ביריעת בד
    עוטף את הים
    עוטף את היבשה.
    הצעיף האדום הוא ראשית דבר
    על ידו הכסא הירוק
    מגבת עליו פרושה.
    והשקט צווח בי
    ואני צווחת בו
    ואני מביטה ואני רואה
    נפתחים ומתגלגלים
    עולמות בתוך החדר,
    בתוך אלומת האור הרחבה
    שזרקה המנורה.
    ואני שקטה ואני רגועה.

  34. כתבה מתוקה ורואים שנכתבה מעומק הלב. למרות שהנני צעירה מהכותבת בכמה שנים מעטות כולי הזדהות. אני לצערי לא מסוגלת להניח את הכפפות בצד ולנוח………. כל עוד כוחי במותניי

  35. כל הכבוד על האומץ להודות בדברים שאחרים לא מסוגלים. ממש הוצאת לי את המילים מהפה- מצאתי את עצמי יותר מדי בזמן האחרון תוהה למה בעצם לא רע לי להיות לבד?

  36. יאיר לא לפרסום

    תמשיכי לשכנע את עצמך שאת לא צריכה ורוצה אהבה זוגיות והגשמת אימהיות.
    זה כנראה יותר קל בשבילך מאשר לעשות דיאטה, להוריד עשרים קילו וללכת לפסיכולוג שאולי יצליח להפוך אותך לבנאדם פחות דוחה שיזכה את עצמו בצורך הבלתי נלאה בזכותו קיים המין האנושי- לאהוב ולהיות נאהבים.

    יאללה, שימי סקטים (כמו שאומרת נוריקו),
    רק באתר סטייל עיתון לאישה, תוכלי לפרסם בלע שכזה מבלי שיצליחו לקרוא מבין השורות את האומללות שלך.

    הנסיון שלך להשלים איתה נוגע לליבי כאיש טוב באמצע הדרך,
    טפלי בעצמך.

    • אינדי_גו

      אני מבינה שמלחיץ אותך שיש נשים שלא ממש רוצות ילדים, וגם לא חייבות בנזוג, כך שבתור אחד שמשפט התחלה קבוע שלו (ניסית אותו עלי ועל עוד כמה שאני מכירה) הוא “*תחשבי איזה סיפור יהיה לנו לספר לנכדים*”, שזה, בתמצית, כל מה שמגעיל וציני בבחור שחושב שזה הדרייב שמפעיל את נשות כל העולם – הציפיה לאחרית הימים, מחותלות על המרפסת בכסא נוח, לצד הגבר שלהן, עם אלבומים ונכדים מפוזרים מסביב, מעלים זכרונות… ואתה כידוע משתמש בזה על כמה שיותר מהן (זה עובד בעיקר על נערות תמימות, הא יאיר? עד איזה גיל תוכל להמשיך להסתובב, לדעתך, ולנסות לצוד תיכוניסטיות, בסיפורי הגבורה הצבאית הנלעגים ועם הג’יפ הפאלי שלך? אתה לא נהיה צעיר מיום ליום, רק פתטי)

      בקיצור, יש לי חדשות בשבילך. אני לא אתי אברמוב (נו אופנס, אתי), אני מרגישה מצוין גם בלי גבר לצידי, ואני לא מפנטזת על קוטג’ צמוד קרקע וארבעה זאטוטים מתרוצצים בחצר. יאק)

      אני מבינה שזה לא נעים לך לחשוב שיש נשים שממש לא צריכות ולא רוצות אותך ואת שכמותך (כן כן, נכון. לא כל הגברים כמוך, למזלן של אלה שכן רוצות קשר הגון וטוב), אבל ככה זה.

      ועכשיו תנסה להתמודד. למרות שזה לא קל.

  37. יאיר לא לפרסום

    אגב הספק מאמר הזה כתוב לא רע, אולי קצת מייגע לקראת סופו.

  38. מ. אנגלברג

    אתחיל דווקא בצורה, ולא בתוכן. את כותבת מוכשרת ומרתקת. בתור אחד שמתקשה להקריב את מכאניזם הקריאה שלו למען טקסט שהוא מעבר ל 10 שורות, הייתה זו הפתעה לטובה. כל כך חשוב לכתוב מסר באופן שיהיה נוח לקרוא אותו. אנשים נוטים להמעיט בחשיבות הקריאות ומתמקדים בתוכן. אינני בטוח שזו טעות מבחינתם שלהם. ברם, מנקודת המבט האגואיסטית שלי (ואולי של עוד) נהניתי ממה שכתבת כדרך שנהנים מיצירה ספרותית, ועל כך תודה.
    בכל הנוגע לתוכן, בעניינים שכאלה איני נוטה לשפוט בני אדם ולתת עצות בנוגע ל”איך טוב ומוסרי ותרבותי ומועיל לנהל את החיים”. כל אדם – עולם ומלואו, וכל אדם יכול להמצא בשלב שונה של סיטואציה נפשית בכל תקופה.
    מדד אחד בכל זאת יש לי. אני קורא לו מדד סיפוק הצרכים. אני בוחן אותו לא מצד התשומות כי אם מצד התפוקה. אדם החש כי נוח לו בחייו (אני אפילו לא מצפה שיהיה “טוב”) הריהו הולך בדרך הנכונה. לפי הטקסט שלך (ומדוע שלא אאמין לך?) נראה כי הגעת למצב שכזה, ובכן לטעמי זהו מעשה מוסרי, שכן המוסר בו אני מאמין הוא התועלתנות (בנוסח ג.ס. מיל).
    איכשהו הייתי רוצה לקרוא עוד טקסטים שלך. אודה לך אם תכתבי אלי למייל המצ”ב כדי שאדע אם אכן את כותבת במקום כלשהו, ואם כן, היכן.
    כך או כך, אך אושר אני מאחל לך.

  39. שרון, אני אדם שחי לבד שנים רבות. אינני רואה בזה פתרון. אני בן 31 ובשנתיים האחרונות נכנסתי למן מצב מסוכן של התרגלות ללבד. כפי שתיארת, לעשות דברים לבד, לספק את עצמי אינטלקטואלית ורגשית ולעתים מינית עם נשים שונות. זה לא זה, זה כמו לשתות קפה עם כפית מלאה בסוכרזית, זה מתוק, אבל מר לאללה. זה סכריני, זה לא תחליף לקפה עם שתיים סוכר. ואין מה לעשות, למי שאינו מאמין בעולם הבא וחושב כי החיים חד פעמיים, אהבה, זוגיות,
    (אבל זוגיות מתוך הערכה וחברות, בלי כל המסיכות, בלי הפוזות התלאביביות, בלי מועדונים ובלי שואו אוף, אלא זוגיות נטו של הערכה הדדית, קירבה רוחנית ונפשית עמוקה) היא אחת מתכליות החיים החשובות ביותר וככל שאנו מדחיקים את הצורך באהבה כך חיינו הופכים חסרי תכלית יותר ויותר. זוגיות יוצרת מלאות וחיות שבלעדיה החיים הופכים חד מימדיים ומלאי שעמום.
    שרון, עפ”י הדברים שכתבת את אדם איכותי וערכי ואת ראויה לבן זוג דומה. אל תוותרי לעצמך את תמצאי אדם מתאים. לעניות דעתי, יש צורך ניכר בחיפוש אקטיבי אחר בן/בת זוג ובהרחבת מעגל ההיכרות וזאת כדי להגדיל סטטיסטית את הסיכוי להכיר אדם מתאים. אני מאמין בכך בכל לבי ואף יש לי דרך לעשות זאת. אם זה מעניין אותך,(או אחרים/ות) כתבי לי לאימייל. ביי אלון.

    • דאבל די

      אלון שלום,

      המסגרת הזוגית הנפוצה כנראה ואינה מתאימה למספר רב של אנשים. אחרת איך ניתן להסביר את אחוזי הגירושים הגבוהים או את המספר הרב של הבגידות? אותם קולות אופוזיציוניים כנגד הנורמה הזוגית המוכרת לנו מבטאים את השינויים הרבים שחלו וחלים עלינו כחברה. אמנם לא כולם מוכנים עדיין לצעוק בכיכר העיר המלך הוא עירום, אבל בסוף המאה העשרים ואחת אני משערת שנהיה עדים לזוגיות אחרת לגמרי, ממה שאנו מכירים אותה היום.

      שלך,
      דאבל די

  40. לפעמים כשמשחררים.. פתאום הכל נהיה ברור יותר.
    לפעמים כשמשחררים.. זה קורה לבד.
    לפעמים כשמשחררים.. זה קורה בקצב האמיתי שלך.
    לפעמים כשמשחררים.. מרגישים טוב יותר.
    כשמשחררים.. מבינים עד כמה זה נכון , להיות שלם עם עצמך.
    כשמשחררים.. פתאום מגיעות הזדמנויות חדשות.
    וכשמשחררים..

  41. שיסלחו לי כל המתכתבים! צאו מהפאטיותת אדם מטבעו רוצה ת צריך ורצוי שלא יהיה לבדץ
    בדיוק כמו שאחת/ אחד הזכירו- אפשר להיות ביחד ולבד!
    אז תפסיקו לקשקש שאתם בקטע שלבד- ותודו שקצת התחרפנתם! – ולמרות השריטה קשה ככל שתהיה אני בטוחה ששם בחוץ מחכה לכם השריטה המתאימה!

  42. ובכן,כולנו גברים ונשים עסוקים בבדידות ואהבה
    את כותבת על הרצון של הגבר וכמובן שהעניין נדון לכשלון כאשר אינך מעמידה את רצונך
    בזמן אמת כשאת איתו:
    מתי לקיים יחסי מין- אפילו שהוא כבר מאוד מוצא בעינייך אבל את עדיין לא מכירה אותו כדי
    לעשות סקס ודווקא בגלל שהוא סופר-מגניב זה מתכון לבלבלה וכאב לב לא קטן.
    אז את בטח חושבת שזה לא יגניב אותו שלא קורה סקס כל כך מהר ושדברים יכולים לזוז בקצב
    שלך לא רק שאת לבד, ואולי זה נשמע מסודר ולא פרוע אבל כל זה לא חשוב כל עוד את קמה
    בבוקר אחרי שנפגשתם אתמול בתחושה שהכל בסדר בפנים ,את יודעת לאן את הולכת ובוחרת
    לעצמך את הזמן והמקום ואם הוא בעניין אמיתי של קשר חשוב הוא יהיה שם בכל שלב.

  43. עדיין מחכה

    אני מסרבת להאמין שקיים כזה דבר שנקרא התנזרות לפי בחירה. כל אחד היה רוצה מישהו לידו במיטה, ולו רק כדי לשמוע את דפי העיתון שלו.
    אני מנסה לשכנע את עצמי שכל כך טוב יל הלבד הזה שאני לא דופקת חשבון לאף אחד ועושה מה שבא לי. אבל כל כך הייתי רוצה לתת דין וחשבון.
    עצוב לי לחשב על זה בצורה כל כך קרה,אולי אני תמימה. אני בהחלט מאמינה שלכל אחד יש את החצי השני שלו. ואני שואלת את עצמי איפה אתה, החצי השני שלי?

  44. טפת חלב

    תרוצים

  45. חזיז ורעם

    “דברי חכמה אמרת. הזהר לך מחכמה יתרה”

    סדהרתה/ הרמן הסה

  46. המזיין

    חרא של אתר עם זין של אנשים ובכלל לא מעניין טותי מי בוכה בלילה יא ילדים בלי חיים!!!!!!!!

  47. אינדי יקרה. בתוך השלושים פרשתי גם אני למנזר במקרה שלי זה היה מנזר נטול מפגשים פיסיים לחלוטין. התקופה ששהיתי בו היתה ארוכה מאוד והייתי ברובה מאושרת אחרי 10 שנים פתאום התחיל העניין הזוגי להטריד אותי מחדשובמקרה די קרוב לכך פגשתי את האיש הצעיר שהתמיד להציק לי ברשת. בסבלנותו כי רבה והמתנה חכמה הוא סיחרר את נפשי ואחרי 5 חודשים כשהייתי אפויה היטב כבר שבר את ליבי ונסע לגור בארצות רחוקות שומר מרחק ממני ונעטף בעננת מיסתורים בילתי נגישה ועכשיו פתאום משום מה שוב אני במינזר ופרט לגעגועי לנעלם ואולי אף דאגה קלה אני מרגישה איך הדלת נסגרת והולכת..
    אז ככה במנזר קשה וגם יש תחושת הקלה בשנה הראשונה אח”כ הכול נעשה יותר נינוח .. אבל אזהרנ בדרך כלל משמינים בתהליך.

  48. חצי נחמה

    אינדי יקרה. נהניתי לקרוא כל מילה וכל הגיג, כל כך מזדהה, גם אני גרושה אחרי שהייתי זוגית מגיל 18 ואני בת 30, אחרי שנה וחצי של חיפושים קדחתניים, הגיע באמת הזמן לפרוש זה מתיש את הנפש. אשמח אם תשלחי לי ברושור של המנזר, אני מקווה שהוא בהרי ירושליים, מתה על האזור, והוא נהדר בעונה זו. תנאי תשלום , דרכי הגעה וכו. תןדה. אגב גם לי קוראים שרון וגנר

  49. נשמה חופשית

    אני שייכת למיעוט של אנשי הלבד. אמנם בילדותי חוויתי טראומה מינורית שגרמה לי לאבד אמון במין האנושי אבל לא בטוח שזה קשור ל”לבד” שלי, שכן אני מאוד נהנית ממנו, ולמעשה תמיד נהניתי ממנו.
    בעיה קטנה אחת, מעבר להנאה שלי מהחופש והעצמאות שכה חשובים לי היא שאני לא נותנת לאף אחד להתקרב אלי ברמה האינטימית וברמה החברית, ורבים מנסים כי אני נחשבת בעיניהם לאחת האנשים היותר כיפיות, מצחיקות, מעניינות וסקסיות בעיר. איזה פרודקס. הא? איזה הפסד. אבל שוב, לא ברור לי כמה זה קשור ללבד שאני לא יכולה בלעדיו, מאז שאני זוכרת את עצמי. האם כל דבר צריך להיות קשור אחד לשני? תוהה…

  50. אלמוני

    זו כתבה ממש מעניינת ואני אפילו מזדהה עם די הרבה ממה שכתוב בה לגבי הכמות האינסופית של דייטים גרועים. כולנו עוברים את זה הרי. אני כבר יכולה לכתוב ספר על דייטים מהגיהנום שהיו לי בשנים האחרונות שרק אחד מהם התפתח בסוף לקשר שגם הוא נגמר בסופו של דבר אחרי חודש וחצי. כך שלמעשה קורה שאני לבד מאז שאני זוכרת את עצמי אבל לא מבחירה. אפשר לכתוב שורות ארוכות על הסיבות לכך אבל ממש לא כדאי להכנס לזה עכשיו.
    רק דבר אחד אני לא מבינה ואולי מישהו מוכן להסביר לי את זה – אם כשאני מחפשת בן זוג אני לא מוצאת אותו, איך אני אמורה למצוא בן זוג כשאני לא מחפשת אותו??

  51. איילת

    וגם זה לא פשוט, כי החברה מצפה שתרצי זוגיות ואילו אני, לי טוב לבד, אני לא מתנגדת לכך
    אם יקרה בדרכי משהו מאוד טוב- אשריני, אבל אני ממש לא מאלה שזקוקות לכך או מחפשות.
    נראה לי שמצבי הרבה יותר טוב משל אילו, אבל זה בכל זאת לא נעים
    במיוחד בחברה הישראלית המשפחתית.

  52. שילה

    פתאם שגיליתי שאני רוצה להיות לבד אחרי זמן רב שהיתי במערכות יחסים, הרגשתי טוב עם עצמי שהגעתי לזה בעצמי.
    כי הרבה פעמים אנשים היו נוטים להגיד לי למה שלא תהיי קצת לבד.
    יש לציין שהשנה היו לי 2 מערכות יחסים. וזה לאחר 4 שנים שלא היה לי ממש זמן למערכות יחסים. אך תמיד היה מישהו שיצאתי איתו.
    אז מצד אחד אני תוהה כמה זמן ארצה להיות לבד והאם ימאס לי מזה..
    ומצד שני, למה לא להיות כל פעם בזוגיות כי הרי לומדים כל פעם משהו חדש על עצמך. פשוט נמאס גם מכאבי הלב..

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *