חלום שבור

הזיות. חיי הינם מעגל קסמים, מעגל אינסופי, מעגל מפותל של הזיות. מסלולים מתעקמים, כיוונים משתבשים, ואני אחריהם – נושאת עיניים אל-על מנסה לפענח את מהות קיומי. את מהות קיומו. את מהות הקיום שלנו. קרני השמש שוב מסנוורות את עייני הטרוטות, מתהלכת כסהרורית, מחפשת מפתח. נואשת לאות כלשהי. לסימן עלוב, לאישור שלו.
סורקת את פני השטח על מנת להמשיך הלאה. כופה על עצמי שוב חיוך מאולץ, ויוצאת שוב אל העולם.
מאחורי מותירה ישיבות שפופות מתחת לכל מקום אשר העניק לי תחושת הגנה, בטחון מזויף. מתהלכת ומאחורי שובל מתארך של אכזבות.
חלומות שבורים מתנפצים לרסיסים מול עייני, ואנוכי כבר לא מצליחה לאחות אותם מחדש. למרות הבתוליות והרכות של השמיים, והחוסר המובהק של העננים, התמימות אינה מצליחה לחדור דרך ארשת פניי הנוקשה.
“אגוז קשה לפיצוח”, הוא אומר, ומחייך בחמימות. עצמות לחייו הבולטות מתרככות באיטיות כאשר הוא צוחק, ואוחז במותני. אחיזה כה אכזרית, אחיזה אשר סימנה נשאר חקוק על עורי לעוד יום או יומיים, מי סופר?
הכדור ממשיך להסתובב, הם אומרים, ואין דבר אשר יגרום לו לאט. אפילו לא ההשתוקקות העזה שלי לראות שוב את מבטו.
מבט אשר ביכולתו לגרום לי להיוולד מחדש, או להיקבר באומללות בלתי נסבלת.
מבט אשר מסוגל לסלק את הבדידות מחיי, ולהשיב את חיוכי לעד, אך גם להרוג אותי באותה העדינות שהוא מלטף אותי.

הם אומרים שהחיים ממשיכים, אומרים שדרמה מופרזת וקיצונית מעולם לא הועילה לאיש, אומרים שאהבת אמת היא רק זכות ולא חובה. אומרים מילים שמרכיבות משפטים כה רבים, משפטים שנאמרו מספר רב מידי של פעמים, משפטים שלבסוף כבר התייאשתי מלהדוף אותם, משפטים שבסוף נכשלתי בלהפריך אותם.
שוב פוסעת באיטיות, בזהירות. מרשה לעצמי להפליג במחוזות הדמיון, במקומות שאיש מלבדו לא זכה להגיע אליהם. שוקלת בכבדות כל שעל שרגלי מבצעות, מעמידה בתנאים נוקשים את הפגישה המיוחלת עמו.
אך שום תנאי לא ממשי מספיק. שום ניסיון לא טוב מספיק.
נוטה להאמין שהישות אשר מדברת עימי בלילות הקרים, בלילות אשר בהם נראה כי כבר אין סיבה להתעורר בבקרים ולחיות חיים מתחת לשמש הקופחת כלל אינה קיימת. נוטה לחשוב שאותה הישות היא בעצם הכמיהה העזה שלי לראותו, שאותה הישות היא בעצם הגעגוע הבלתי נלדה שלי אליו.
אך הכדור בשלו, והאורלוגין שעל הקיר מתקתק באין מפריע. נראה כי אני היא היחידה אשר כבולה בשרשראות הפלדה הכבדות של העבר, ואילו המפתח הארור למנעול שלהן נמצא אצלו. נצור בליבו.

נושאת את המטען הכבד הזה עמי לכל מקום, מאושרת? אני לא.
אך תוהה מי הוא האושר, ומי הוא האיש אשר מחזיק בו? האם אי פעם גם אני אהיה בין אלה, ברי המזל, אשר הצליחו לממש את ייעודם ולגעת באותו האושר הנכסף. מדמה אותו לפסל האוסקר, זהוב, קורץ לעין ומסקרן. חפץ בלעדי אשר האחיזה בו מבטיחה מפתח לעולם טוב יותר.
חפץ. כולנו לבסוף מקריבים את חיינו בשביל אותו חפץ. כל החיים הינם כה אבסטרקטיים ופשוטים, נראה כי אנו נלחמים עבור מטרה כה נעלה, מטרה שאנו בעצמנו סילקנו מחיינו שלנו.
לא אני יצרתי את חוסר הצדק, את המלחמות, וגם לא את הכאב בפרידה ממנו. איני היצור אשר גרם לאחרים לסבול, ואיני אותו המיזנתרופ שפוגע ומשחית, ורק כעבור זמן בלתי מוגדר מחליט לכפר על מעשיו.
מחפשת בין המאגר העצום של קטגוריות החיים, קטגוריה אחת מסוימת אשר אצליח להכליל את עצמי בתוכה. קטגוריה כזו שלה יש תוכנית מפרט ודפי הרכבה. קטגוריה בעלת דפי הוראות אשר יצליחו לפרט לי שלב אחרי שלב כיצד לתקן את המעוות, כיצד להצליח לשנות את הרוע לטוב. אך כתמול שלשום האכזבה מכה בי מחדש. איני תואמת דבר. תחושת החוסר שייכות, תחושת חוסר האונים מהדהדות בראשי, אך ממשיכה לחיות את חיי.

תגובות

  1. לנה, פשושית שלי,
    המאמר שלך מדהים ורק את יודעת עד כמה אני מזדהה ומתחברת למה שכתוב בו…!
    עלי והצליחי,
    שלך מממ.

  2. מודה לאלוהים שאני כבר לא! ומתחננת בפניו שלא יחזיר אותי לשם לעולם לא עוד!
    רק הזמן .. תהי סבלנית.
    הפתרון שעבד עבורי היה – אהבה חדשה, ולאו דווקא לבן זוג, מצאי לך עיסוק מאתגר חדש ולכי על זה עד הסוף..
    בהצלחה 🙂

  3. אלמוני

    וואו :O
    את כותבת מדהים :O

    • אלמוני

      יש לך איסיקיו או משהו?

      • יש לי איסיקיו, 107548306.

        • לנה,

          איני נמנית עם הקוראות הקבועות של בננות, והמאמר שכתבת מוכיח שמעניין פה.

          תיארת תחושות, שלעניות דעתי המקצועית, אינן “סתם דיכאון” בעקבות פרידה. מדובר במשהו עמוק מזה. ממליצה לך בכל פה לפנות לייעוץ מקצועי (פסיכיאטר או פסיכולוג) שיוכלו לדעתי לעזור לך.
          העזרה יכולה להתבטא בתרפיה ו/או בטיפול תרופתי קל, ואת עשויה להיות מופתעת עד כמה הרגשתך תשתפר ותוכלי לחזור לחיים.

          מאחלת לך מכל הלב רק טוב,
          דנה

        • לנה,

          כותבת לך שוב – הפעם בקיצור, משום שתגובתי הקודמת לא נקלטה.

          ראשית, מחמאותיי על הכתיבה.
          שנית, התחושות שהעברת במאמר הזה קשות ביותר. לעניות דעתי את סובלת מיותר מאשר “סתם דיכאון שלאחר פרידה”. ייתכן ומדובר בדיכאון קליני (ואין מה לפחד מהמונח). ממליצה לך לפנות לייעוץ ע”י פסיכולוג או פסיכיאטר ולקבל עזרה באמצעות תרפיה ו/או טיפול תרופתי (נפוץ). את עשויה להיות מופתעת מהשיפור בתחושותייך.

          מאחלת לך רק טוב,
          דנה

          • מה פתאום את לא צריכה שומ פסיכיאטר
            אני בטוחה שאת תצליחי להתגבר עליו בעצמך

          • אלמוני

            מה פתאום 😐
            היא לא צריכה שום פסיכולוג 😐

            ומי את שתחליטי החלטות כאלה? את רופאה? יש לך בכלל תואר כלשהו ברפואת פסיכולוגיה?

            • פסיכולוג זה תמיד טוב…לפרוק את כל היושב על הלב.
              אבל ברוב המקרים הזמן הוא הרופא הטוב ביותר ואין צורך בשום פסיכולוג.
              אני מאמינה שתוכלי להתגבר!
              הרבה מאיתנו עברו מצבים דומים והתגברו על כך לבד, בלי עזרת אדם עם תואר כלשהו.
              מספיקה חברה טובה, אהבה חדשה, עיסוק מספק והכל יהיה בסדר! מבטיחה! 🙂

  4. HARP MUSIC

    רואה לגמרי את כל מהלכי דרכך.
    מהלכי נשמתך.
    מהלכה של אהבה, הכמיהה לאותם המבטים שיברו את כל הזכוכיות, שיעלימו את הבעיות, ימחקו את כל אותם התהיות, וכל הטעויות אותם החיוכים הבלתי נדלים ואותם המבטים שחודרים ממש לנשמה אבל ממש.
    אותו האחד שאותך רואה במלוא העוצמה למעמקי הנשמה, רואה את אותם הפרטים שאחרים כל כך לא מבינים.
    ויכול להגשים לך את כנפי הדימיון.
    לסחוף אותך לאושר אינסופי במהלכי הנשמה.
    את הדברים שאחרים לא יכולים לחוות אפילו לא בדימיון.
    ואהבה את יכולה להרגיש רק איתו באמת! כי מילים יכולים אולי לשקר אבל מבטים כאלו לעולם לא.
    מי שלא יכול לראות חוטים כל כך דקים ועדינים, לפרטי הפרטים אינו יכול אפילו להבין מה משמעות הדברים.
    ואיפה באמת האושר. הכל במבט המיוחד הזה, שבעניים.
    הכול.

  5. HARP MUSIC

    ועוד דבר!!!

    אהבת אמת היא אך ורק חובה ובשום אופן לא זכות.

  6. אלמוני

    כל היום אני מתהלכת מנסה לחפש את המילים להביע את הרגשות הכבדים שיושבים לי על הלב, לא מניחים לי , מטריפים את דעתי … והנה את שבית אותי כאילו נכנסת אליי לראש … מאמר מדהים, מרגש…

  7. אני חושבת שהמאמר שלך הוא מדהים מכל הבחינות. תאור הרגשות והתחושות פוגע בדיוק בנק’… גם אני הייתי במצב הזה וכעת זה נראה לי כמו סיוט שנשמך יותר מידי זמן. מה שאני יכולה להגיד לך זה שהזמן יעשה את שלו ואם תרתמי למטרה לשוב ולהיות מאושרת בסופו של דבר זה יעבוד.
    נ.ב.
    לדעתי את צריכה לפתח את הכישרון שלך בכתיבה, מזמן לא קראתי קטע כ”כ איכותי…

  8. סודתי שלי…… לא יכלתי לתאר זאת יותר טוב ממך. ענקית!

  9. את כותבת מדהים! את מבטאת את הרגשות בצורה כה מוחשית!!!
    אני מזדהה עם כל מילה ומילה שכתבת!
    מדהים!

  10. אלמוני

    מאמר שמתאר בדיוק מה מרגישים , מה אני מרגישה וכל כך קשה לי לבטא במילים.
    זה כל כך יפה, ואמיתי , שפשוט אפשר לשקוע המאמר ולהריץ את הסיצנה בראש.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *