חשבתם לעבוד על זה?

השבוע פגשתי אותו, את הגבר האידיאלי. טוב, אל תתפסו אותי ממש במילה. זה לא שאני יכולה להתחייב שאין בו שום פגם, אבל יש בו דבר אחד שעשה לי את זה. הוא מאלה ש”עובדים על הקשר”. אתם בטח צוחקים. למה? כי תודו, שלעבוד על הקשר זו אמירה כל כך נשית, כל כך אופיינית לבנות שכדי להיאחז בזוגיות ולשמר אותה יעשו הכל, אבל ממש הכל רק כדי להגיד: ”הצלחתי!”.
משימה לא פשוטה מסתבר, לשמור על זוגיות. ואני עוד לא הגעתי אליה. הדשא של השכן תמיד נראה ירוק יותר, ולכן נדמה לי שמי שמצא בן-זוג, תמו בעיותיו בחיים. באמת. הרי למצוא את אותה אהבה מיוחלת זו כזו מטלה, שעוד לא הגעתי לצערי לשלב המתקדם יותר, וזה – איך לעבוד עליה. ותאמינו לי ממה שאני רואה מסביב יש כאן הרבה עבודה.

לאן, לאן נעלמה התשוקה?

מרבית חברותיי כבר נשואות מספר שנים. ואפילו עם גברים מקסימים (ברור שלכל אחד יש את הדפקטים שלו, אבל מי מאיתנו מושלם?) לחלקן נולד כבר הילד הראשון, ומשום מה כשאני מגיעה לביקורים, לא עולה בי שום תחושת קינאה, שמתעוררת בי לעיתים, למראה אהבות חדשות. איפה הרומנטיקה? איפה החיזור? איפה התשוקה שהייתה בהם פעם? לעבוד על הקשר? הצחקתם אותם. להם יש עבודה אחרת, רצינית, מכניסה כסף. הרי במירוץ המטורף הזה להצלחה מקריבים הכל, לפעמים גם את האהבה.
“אתה בא לקלח את הילדה”, שואלת חברתי את בעלה בשמונה בערב. הוא, שבכלל עוד לא גמר רבע מהעבודה, מנסה להתחמק באלגנטיות. ולפתע אני שומעת אותה שואגת, ” נמאס לי ממך. לא רואים אותך. הכל נופל עליי. זו גם הילדה שלך. אם אתה לא מגיע, אני עוזבת..”. בפעם הזו הוא הגיע, אבל היו מספיק פעמים אחרות שהיא נשארה לבד, קורסת תחת העומס. ניסיתי להבין מה קורה, בתור אחת שאפילו לא חצתה את מפתן המגורים המשותפים, ואז ראיתי, (לא שזו תגלית המאה) איך השגרה גומרת כל חלקה טובה, ואם, בלי צחוק, לא עובדים על הקשר, משהו בו גווע ונראה כמו חיתול משומש.
היא הסתכלה עליי ונראתה כל כך עייפה, “את חושבת שזוגיות פותרת הכל, אבל היא רק מתחילה קונפליקטים חדשים. לא תמיד יש חשק להעיר ולדבר, אז צוברים בבטן. וזה גדל כמו בלון, ובסוף דרושה רק הסיכה של לבוא ולקלח את הילדה כדי שאני אתפוצץ. וזה אחרי יום שלם של עבודה כשאני בעצמי סחוטה, אבל צריכה לשעשע תינוקת בת שנה. והוא חוזר בלילה חרמן, ועוד מצפה שיהיה לי חשק לזיונים כמו פעם, כשרק התאהבנו, וחיינו את הרגע ולא ממש את החיים”. היה בה משהו כל כך עצוב, כמעט מיואש. ולי, פשוט נאלמו המילים. הנה היא הזוגיות האמיתית, נטולת ההילה, אחרי שההורמונים חוזרים לאיזון, ונוספים גורמים חדשים במשוואה הזו של האהבה.

נסיך אמיתי

חודשים עברו מהשיחה ההיא. ואז פגשתי אותו. זוכרים? זה מתחילת המאמר, הגבר הכמעט אידיאלי. קוראים לו עוזי, ולמה הוא רק כמעט? כי הוא אידיאלי מאד, אבל… למישהי אחרת. כן, כבר חמש שנים הוא איתה. וכל יום שעובר הוא אוהב אותה יותר. את שלוש השנים הראשונות הם בילו באהבה ומריבות. בניסיון לתקן אחד את השניה, להיפרד ולחזור, ובעיקר, בלא להבין איך אהבה לבד לא מספיקה. ואז הם החליטו ללכת לייעוץ. הגבתי בציניות, “עוד לא התחתנת ואתה כבר הולך לייעוץ? למה לא חתכת את זה ומצאת משהו יותר טוב?”, אבל הוא, כבר אמרתי לכם, זן נדיר, לא רצה לוותר. הוא ידע שיש להם את הגרעין, ולמרות שלא ידע אם זה יצליח, הוא רצה ללמוד. לקבל כלים שיעזרו לו להבין אותה ואותו, את הטעויות שהם עושים, את הדריכה ההדדית על יבלות בלי שמתכוונים, והוא נשבע לעשות הכל כדי להצליח. שנה הם היו בטיפול. שנה ששניהם עבדו קשה. ניתחו כל משפט, פתחו פצעים, ניקו מוגלה, ובסוף גילו את עצמם ואת הזוגיות מחדש.
הוא נעשה רגיש לנשים, ולה בפרט, כמו שרק גבר שעבר איזה תהליך עם עצמו יכול להיות. היא הבינה מתי היא מכאיבה לו, מנדנדת לו, מעצבנת אותו, והפסיקה. הם נסעו לשנה למזרח. הביחד הכי צפוף שאפשר, מבחן האש של כל קשר. שנה הם חיו בתוך עצמם ולרגע לא נמאס להם. חמש שנים הם ביחד והם לא מפסיקים לגעת זה בזו. הוא התעקש עליה והרוויח. הוא עבד על הקשר לא כמו בחורה, אלא כמו גבר אמיתי שמוכן ללמוד, להקריב, ולהסתכן למען זו שאהבה נפשו. ואם זה לא עושה אותו מתמודד ראוי על התואר הגבר האידיאלי, אני לא יודעת מה כן.
מתבאסות שהוא לא הגבר שלכן? הרי אתן כבר יודעות שהנסיכים האמיתיים מופיעים תמיד בביצה של קרפדה אחרת.

על הכותבת אלונה אשכנזי

בעלת טור אישי-נשי במקומון ומזה שש שנים מגישה את מהדורת החדשות בצפון. עורכת כתבות צבע, ובעבר הגישה תוכניות אקטואליה ברדיו המקומי, והגישה מבזקים בגל''צ.

תגובות

  1. מלכת הלילה

    בסוף אני אמצא אותו והוא יהיה שלי

  2. stairway_to_heaven

    אני גדלתי על ההשקפה שלא צריך לעבוד על זה. זה בא לבד. שאהבה היא שם והיא לתמיד ומי שצריך לעבוד על זה סימן שאין לא את זה.

    עיניי נפקחו ואני כבר למדתי להבין שזה לא ממש ככה.

    ניסיוני מאוד מועט, אני רק בתחילת דרכי וכבר נכוותי כמה פעמים יותר מדי.
    אז אני שואלת אתכם, זה באמת ככה?
    זה יילך רק אם עובדים על זה?

    • מלכת הלילה

      מאז שהיינו קטנות גדלנו בגישה שהנסיך יגיע
      והוא יהייה מושלם והוא יהיה שלנו,אוהו..כמה
      התבדנו,כן צריך לעבוד על זה,אין ברירה,אלא
      אם כן את רוצה להתפשר.צריך לצאת לכל מיני
      דייטים מסריחים בתקווה קלושה שאולי..זה הוא
      ואז להתבאס ולחזור הבייתה ולשאול מה לא
      בסדר.
      אבל אסור לשקוע לזה קיימת אהבה בעולם הזה,
      ואני המעריצה הכי גדולה של המושג “אהבה”
      זה קיים וצריך להאמין שמתישהו זה יבוא.
      זה אומנם לא אמור להיות המטרה שלנו בחיים,
      או שכן,אני כבר לא יודעת.
      האמת שהדבר הכי חשוב זה לאהוב את עצמך,
      אני חושבת שרק אחר כך באה האהבה הגדולה.
      אהבה לעולם,למשפחה ולחברים מה שנותן לך
      כח להמשיך הלאה,אושר אמיתי.

    • ג'ו המבתק

      “אפשר היה לקוות שמבוגרים ייכנסו לנישואים שניים עם ציפיות מציאותיות יותר, עם הערכה גדולה יותר למה שנדרש כדי שהקשר יעבוד, ועם משיכה חזקה יותר לבני זוג בעלי תכונות התורמות לשותפות לכל החיים.
      בכל זאת, זוגות שנישאו מחדש מתגרשים בשיעור גבוה יותר מאלה שנישאו בפעם הראשונה. רבים פשוט חוזרים בדיוק על טעויות העבר שלהם. הם לא למדו להקשיב לצד השני, לפענח את הטרוניות הקטנות ולהתמודד עם הקשיים שנולדים במהלך חיים משותפים. הם לא למדו דבר ונכשלו בשנית”

      THE GIFT OF FATHERHOOD
      BY
      DR. Aaron Hass
      1994

  3. Thanks Alona. It is quite refreshing to read an article that is not voicing bitterness about the whole couplehood thing. I assume that only you and Etti belong to this genre.
    With that said, I would have to agree that Uzi is quite an exceptional guy. His girl should be very lucky. I don’t know if cousenling works for everyone. Some, like me, find it very annoying. I do believe, however, that good couplehood is based on friendship, not only love.

  4. little ran

    hooo
    an optimistic artical
    well, thats new….
    and gives hope
    but, do you really think we have to go to profetional help?
    way dont you bring the profetional to here?
    let him/her write an artical.
    if it worked for that couple, maybe more pepole can enjoy it.
    you see girls
    we show interest.
    help us to help ourselfs.

    • רן הקטן… אמנם בפעם הקודמת הבטחתי שזו הפעם האחרונה, אבל זה פשוט כל כך כל כך מתאים גם כאן… לך לסטימצקי ותקנה ספר שנקרא
      “לא רוצה לדבר על זה” מאת טרנס ריל.
      הכותרת שלו לקוחה ממה שגברים אומרים לנשים לעיתים קרובות כשהן רוצות לעבוד על הקשר…
      זה ספר שדורש סבלנות ואומץ.
      יש בו פרקים מרגשים ויש בו פרקים שצריך לפענח לאט.
      אבל זה ספר חכם על גבריות ועל מה שהיא מאפשרת ועל איפה היא כואבת. לגברים עצמם. ולנשים. שמבקשות לחיות איתם. ולילדים שהם רוצים לאהוב ביחד.

      • little ran

        dear estee
        the fact the we disagree doesnt mean i dont love you you any more
        or think that we are in kind of a “war”, if i was thinking llike that i whouldnt argue with you.
        and about the book, i think i will go and buy it.
        not beacouse my relatioship needs it, not at all.
        just to make it even better.
        thanx
        little ran

      • הספר בעברית, נכון ?? ? רק כדי לדעת לפני שאני רצה לסטימצקי….

        • עברית, עברית… ויפה שעה אחת קודם
          אגב, זה ספר עיון, זה לא מסוג ספרי העיצות של “איך לעשות מה” או “איך להגיע ל…” או משהו שמזכיר את הספרים של ג’ון גריי… לא חשבתם שדבר כזה ימצא חן בעיני…

  5. הצדיקה

    אני לא בטוחה שמסע בן שנה למזרח הוא מבחן לזוגיות המושלמת, סבורתני שדוקא חיי יום יום ושגרה מהווים אתגר קשה יותר לזוג. לא?

    • מישמיש

      צדיקה יקרה,

      דווקא שנה במזרח הרחוק, ביחד – זה משהו כמו מיני חיים – רק שדחוס.

      אין לך אפשרות כך סתם לקום ולחזור, התחבורה ממש לא משהו.

      כמובן שחיי השיגרה שוברים אהבות, אבל נסיעה למזרח הרחוק ביחד – זה דבר מאוד קשה.

  6. לאחר המון שנות הכרות ונישואים 21 כשעברתי כבר את הלהט, השגרה,הלעבוד על זה רוצה לומר ,לא רוצה לעבוד על זה, גם לא רוצה שהוא יעבוד על זה, מאוד רוצה להמשיך לחיות לידו
    להבדיל מאיתו,הוא נעים ,נוח ,טוב ,חבר, אבא ,אבל על כישוריו הסקסואליים מוותרת.
    הלעבוד הזה טוב כשיש רצון, כשחושבים שיש מה להציל, אני אחרי זה, יודעת שהקשר בנינו נהדר אבל את הנגיעות מעדיפה עם מישהו אחר.
    מי אמר שחייבים לגמור את החיים עם פרטנר סקסואלי אחד?? ?? ??

  7. זאב ע.

    נורית, כולנו באותה הסירה. כנראה! הבעייה היא רק לחיות את החיים הכפולים הללו ולפחד כל הזמן להיתפס. אבל הסקס חזק מאיתנו…

  8. אישית הגישה הכל כך אמריקאית של ‘בוא-נעבוד-על-הקשר-ונלך-ליעוץ’ נראית לי מיותרת לגמרי (כל עוד בני הזוג לא נשואים). זוגיות זה עניין של התאמה גרידא. השחקן הראשי במשוואה הזאת זה הסקס (כשהסקס אחלה, הכל אחלה).
    במצב של טרום נשואים, לדעתי, הדרך הטובה ביותר להתמודדות היא לא יעוץ עם בן הזוג, כמו יעוץ אישי עם השרינק – לבד. הסיבה היחידה ללכת ליעוץ היא במצב שהחבילה רגישה – ישנם ילדים ברקע.

    • מייקי

      האמת, שהסיבה האמיתי ללכת לייעוץ, כמו ללכת לטיפול, היא כי מרגישים שזקוקים לזה.
      זה לא עניין אמריקני בהכרח, אבל יאמר לזכותם, כי הם הרבה יותר פתוחים להודות בצורך שלהם בעזרה. אצלנו, לצערי, זה עדיין טאבו אצל הרבה אנשים.
      מי שמוכן להודות בקשייו ובצורך שלו בנקודת השקפה של גורם חיצוני (דהיינו – עזרה), עושה בעיקר טוב לעצמו, ויוצא, לפחות לטעמי, הרבה יותר “גבר” (לנשים זה כמובן בא הרבה יותר בקלות). ומכיוון שכאן אנחנו לא מזלזלות בגברים, אני מציעה לתמוך בפניה לכל עזרה – שוב – כשמרגישים שזקוקים לה.

      • ג'ו המבתק

        לנשים יותר קל להודות בקשיים ולנסות לפתור אותם. אין שמץ של ספק. במרפאה לטיפול בהלם קרב בתל השומר יש רק גברים. 80 אחוזים מהם הגיעו רק מפני שנשותיהם לחצו עליהם לעשות זאת ודרשו שיילכו לטפל בעצמם
        אגב, האמריקאים לא יותר פתוחים וטובים מאיתנו, הישראלים. את מדברת על שכבה מאוד צרה בקרב המעמד הבינוני הגבוה והלבן. וגם אצלם זה בעיקר עניין של אופנה ושל פוזה, כמו שלכל אחד יש עו”ד לכל אחד יש שרינק. וודי אלן עשה מזה קריירה, הרי

    • couplehoodfree

      when the sex is good you don’t think aout all the other things. BUT! when you start getting into a routine and the sex is not as great and exciting as it used to be (just because of the habituation, even..) you start noticing all those liitle things that you “just can’t stand”. what I’m basically trying to say here is that “working on a relationship when everything is GOOD and not when it is already unbearable, is a key for keeping it all exciting . when kids are involved, it might be too late.

  9. מייקי

    אמרתי לכן בנות ש”קשר” זאת עבודה קשה? אמרתי או לא אמרתי?
    ובנימה זו אני חוזרת ומפנה את כולם למאמר האחרון של מיה סלע ולדיון שם על הזוגיות (וו בחולם, כמו כוסיות) מול הרווקות המושבעות, או במילותיה של מיה- חתיכות חדשות.
    מי שלא רוצה לעבוד קשה, כמוני, מסתובבת יותר
    ג’ו, תסביר להם מסתובבת מהי…

    • ג'ו המבתק

      אני מסכים עם כותבת המאמר – קשר דורש מאמץ, השקעה, תשומת לב, רגישות, סובלנות וידיעה. כן, אסתי, עיינתי קצת בספר של טרנס ריל (לא קניתי אותו, סליחה, כן? העדפתי את חניף קורישי החדש) ואני מבין את הראש.
      זוגיות היא בעצם התחייבות שנחתמת מחדש בכל יום ויום ומשום כך אם מבינים את הרגישויות הקטנות של הצד השני ולומדים לפרק מטעני צד – הרווח הוא של שני בני הזוג.
      צריך לקחת בחשבון שיש אנשים שאין להם כוח/חשק לעבוד קשה רק כדי “להיות ביחד” ומוכנים לוותר על ההנאה שבזוגיות. גם זה לגיטימי.
      אגב, בהחלט גם סקס אפשר לשפר. נכון שנקודת הפתיחה חייבת להיות גבוהה, ופרטנר גרוע לא יהפוך למאהב מופלא, אבל ניתן להפוך טוב למצויין
      לא מאמינה?
      יאללה, תסתובבי

      תסתובבי, אני אראה לך

      • לבריאות, הכי חשוב שתהנה, ג’ו, גם מחניף קורישי…. אגב, גם לי לא היה אומץ לקנות את טרנס ריל בהתחלה… נתקלתי בו איזה שלוש פעמים והיתה לי הרגשה שיש שם יותר ממה שאני מסוגלת להתמודד איתו… ואז באיזו שיחת טלפון עם האקס המיתולוגי שלי (תארו לעצמכם) הוא סיפר על הספר של טרנס ריל, ואז חשבתי, נו, אם הוא מסוגל…

        • ג'ו המבתק

          עוד מעט יירד אלינו יום שבת הטוב ולכבודו גררתי מהמחסן בדיחה חבוטה אך יעילה בנושא

          גבר חוזר הביתה ומודיע לאשתו: “מותק, גיליתי שאני הומו”.
          אז היא הסתובבה
          וקיבלה את זה כמו גבר

          • ואז נשאלת השאלה, מתי ג’ו עונה לעניין ומתי הוא עונה עוד יותר לעניין כשהוא נותן לך להבין שהכל מהתחת… אין לי תשובה, בחיי… עם ג’ו רק המלכה האם מסוגלת להתמודד…

  10. בזוגיות , כמו בכל אספקט של החיים , התוצאה היא ראי של ההשקעה , סביר להניח שכמה שתתן מעצמך ותכניס לתוך קשר , ככה הפירות שלו יגדלו והפרחים שהוא יצמיח יהיו יפים יותר

    אבל נראה לי שכש”משקיעים” במובן ה-בואי-בואי-נלך-לשלם-למישהו-ארבע-מאות-שקל-לחמישים-דקות-בכדי-שיגיד-לנו-כל-מני-דברים-ארעיים-ובעצם-נתנהג-כמו-זוג-יקים-פתטיים-שנפלו-על-יותר-מדי-כסף-ומביאים-יועץ-לכל-שטות-משטיח-פרסי-ועד-סקס , זו אינדיקציה שזה כבר לא שווה את זה.
    קשר הוא משהו שאם אין לו זכות קיום בזכות עצמו , אין לו זכות קיום בלבד…
    זה כמו הבניינים האלו בדרום העיר (תל אביבי שכמותי) שתמיד רואים אותם עם פיגומים , ותמיד צבא של בני מיעוטים הופך בהם כל לבנה בנסיון שלרוב מצליח לשוות להם איזה גוון בוהק ורענן , אבל עמוק בפנים , לא צריך להיות לא קבלן ולא פועל עם נובלס (לא רק לפועלים) וגולדסטאר (זה כבר שפל המדרגה ) בכדי להבין שהצנרת רקובה רקובה ,וזה רק עניין של זמן עד שמישהו יפתח את הברז האמבטיה ויצאו לו מים חומים..

    חיי הנישואים כבניין – מטאפורות מיותרות בלילה של מחלה
    הוצאת עם אובד -2000

  11. to all the girls (and guys) that read this, do the forum – by landmark education- it will improve your life, realation ships, sex, everything, from expirience

    • ג'ו המבתק

      עשיתי, למדתי, התעשרתי, שיפרתי. לא נרשמתי לקורס המתקדם. למה? לא יודע. הספיק לי הקורס הבסיסי, שהיה די כייף ואף הוליד כמה מפגשים אינטלקטו-סקסואליים נהדרים עם בנות המין השני

      • פורומיסטית

        תפסת שם זיונים, בשביל זה היה לך טוב בלנדמרק – כי בת’כלס זה מכונת כסף משומנת לאללה, כל הזמן משכנעים אותך רק להוציא עוד כסף ולהשקיע בעוד קורס, ורק עוד קורס אחד, קודם את המתקדם, אחר כך את המנהיגות ועוצמה, והלאה והלאה – וכל קורס 2000-3000 שקל, ונכון – באים אנשים עלא כיפק (וגם אני, מה לעשות, לא התאפקתי וחגגתי על כמה מהבנים השווים יותר) אבל בת’כלס, לא קיבלתי את מה שרציתי מזה, וזה פשוט קורס שמבוסס על שיטת שיווק אמריקאית מאוד מוצלחת. קארין ארד כתבה על זה מאמר מאוד קטלני וארוך ב”העיר” לפני כמה זמן. אם היה לי כוח הייתי מוצאת את הלינק לזה – אבל אני אין לי כוח, באופן בסיסי בחיים

        • רויטל

          מצחיק, התגובות שלכם. אני עשיתי את הפורום לפני שנה וחצי, והדבר האחרון שעניין אותי שם זה לתפוס זיון. מצד שני, הרווחתי המון בחיים שלי אחרי שהשתמשתי בכלים שלקחתי מהקורסים שלהם. השלמתי עם ההורים שלי, אני עובדת היום במשרה ניהולית, אני מגשימה את החלומות שלי והכי חשוב-הפסקתי להיות קורבן של העבר שלי. מופלץ כמה שזה ישמע, היום אני עושה בדיוק מה שאני רוצה, כמה שאני רוצה ואיך. החלומות שלי מתחילים להפוך למציאות וזה עניין ענק בשבילי. אני לא אומרת שזה לא היה קורה בלי הפורום ושאר התוכניות, אבל זה פשוט קרה יותר מהר, עכשיו, ולא נגיד עוד חמש או עשר שנים. וזה מה שמגניב בקורסים של לנדמרק אדיוקיישן. אתה רואה מה אתה רוצה להשיג *עכשיו* ופשוט עושה מה שנדרש על מנת שזה יקרה. אצלי, לדוגמא, זה ספר שאני כבר שנתיים וחצי מדברת על להוציא אותו לאור, או להתחיל עם בחורים, או שיחות שאני מפחדת לנהל ברמת היום יום.
          לגבי קארין ארד, יש משהו בזה שאת עיתונאית ובאה לכתוב על קורס שנוי במחלוקת כמו הפורום. והיא הגיעה לקורס כעיתונאית ולא כמשתתפת מין המניין. לדעתי זה פגע בדרך ההקשבה שלה לקורס, שעדיין, אני טוענת, הוא בלתי רגיל ומפיק יופי של תוצאות למי שבאמת רוצה להפיק תוצאות.

          ג’ו, לך תדע, אולי עשינו את הקורס ביחד (:

          • שלגיה

            והדבר הכי-הכי בפורום הוא שהיא הכירה שם אותי!!!

            נכון מותק?!

            אבל כמובן שזה “מחוויר” לעומת האפשרות המזעזעת שפיספסנו שם את ג’ו…

            :-)))))

            • רויטל

              נכון, מתוקה.
              מואאאאאאאה

              • אני חייבת להגיד משהו- לא שיפוטי, התרשמותי: ג’ו, שלגיה, רויטל- יש מכנה משותף די רחב בגישה שלכם לחיים, שמי שקורא אתכם זמן מה, יכול לזהות. אז זה בגלל שכולכם השתתפתם בפורום של לנדמרק? אולי.
                אז ככה: שמחה בשבילכם שהחכמתם. אבל יש משהו כוחני בגישה שלכם כלפי שמסתכל על החיים אחרת. אולי זה רק מסכלות ורק מפני שעוד לא גילינו את הפורום הנ”ל, ובכל זאת זכותם של אנשים לחשוב אחרת.

                • רק הערה- המשפט הראשון שלי היה התרשמותי, השני היה אכן שיפוטי. מודה.

                  • רויטל

                    הדבר הכי גדול שלקחתי מהפורום היה לוותר על ה”לוקינג גוד” שלי. יען כי להגיד מה שאני רוצה, לעשות מה שאני רוצה, ולעשות את זה כמו שאני באמת באמת באמת רוצה. וזה עניין גדול, כי הרבה אנשים מוותרים לעצמם בגלל שיחות של “מה יגידו”. אני לא חושבת שיש משהו כוחני במילים שלי. רבים האנשים שמוצאים את הגישה שלי מעוררת מחשבה, מרעננת וחדשנית. כן, הפורום של לנדמרק מספק לך חינוך לחשיבה פורצת דרך, וזה כל העניין. את מפרשת את העוצמה שלי ככוחניות, וזה לגיטימי. אני יכולה להעיד כי מאז שעשיתי את הפורום, אני הרבה יותר אסרטיבית, הרבה יותר “לוקחת מה שמגיע לי”. אני פשוט הפסקתי לוותר לעצמי בכל מה שנוגע לאיכות החיים שלי. לפעמים אני נופלת. לפעמים מריצים עליי ריקושטים על “תבניות החשיבה החדשות” שלי. אבל זה בסדר גמור. אני, יש לי כלים בלתי רגילים לעשות דברים מעבר למה שאני חושבת שאני מסוגלת. כך ביחסים, בזוגיות, בעבודה ובכלל.
                    אני מזמינה אותך להיכנס לאתר של לנדמרק אדיוקיישן, ולקרוא קצת על זה. תמיד תהיה לך את האפשרות לבחור אם זה מתאים לך או לא. הפורום של לנדמרק הוא לא משהו שהוא MUST. היעדרו של הפורום בחייך לא יורגש, כי זה באמת מדבר על דברים שאין לנו גישה אליהם בחיי היום יום שלנו.

                    http://www.landmark-education.com

                    • couplehoodfree

                      I know the “forum” from a very close point of view, and I STILL prefer my shrink, although I pay more. something to do with the training of a psychologist.(as opposed to the training of the brain-washed trainer they hook you up with in landmark-education-corporation- let’s face it- it is a money making machine). I think the main effect of the forum is to resolve the loneliness. But me, I like being alone.

                • ג'ו המבתק

                  אני לא כוחני בכלל. אני מסוגל לאהוב אותך ככה או ככה, אם את בוחרת לחיות בהדחקות ובהכחשות, ובין אם את מוכנה לוותר על הלוקינג גוד, כפי שרויטל ציינה, ולראות שיש לך אפשרויות אחרות.

                  אני מאמין בחייה ותן לחיות. בניגוד למה שרבים כאן חושבים, אני לא מיסיונר של שום דבר. אני מרצה לפעמים את דעותיי בלהט רב, אבל אלה רק הדעות והטעמים והבחירות שלי. אני חושב שאם שאנשים אחרים מאושרים מדרך חיים אחרת לגמרי, זה נהדר.

                  וגם לגבי הפורום של לנדמרק יש לי מה לומר: אני, למרות שאחת המטלות היא להביא אורחים מבחוץ בכל מיני הזדמנויות, מעולם לא הבאתי אף אחד. לא ניסיתי לשכנע אף אחד ללכת לפורום, והמקסימום שהסכמתי לומר זה: “הייתי ב’פורום’ ולי זה עשה טוב, אני לא יודע מה זה יעשה לך”. זה הכל. אני לא מאמין במיסיונריות ושיטות השיווק של לנדמרק הכעיסו אותי מאוד, אבל הסדנה עצמה היתה יעילה ומוצלחת מאוד

                  בשבילי.

                  • עץ הקיפודים האנגלי

                    ג’ו, לא מאמין שגם אתה נפלת בשבי הבולשיט של הפורום של לנדמרק! אתה, שאני עפר ואפר לרגליך, מדבר בשבחי סנדה אמריקנית….
                    התאכזבתי, מאן….
                    הפורום הרי זה ממש הEST של שנות השבעים עם תוספות של כל מיני סדנאות קומוניקציה. הפורום זה שקר וכזב, מוכרים לאנשים קלישאות כמו “קחו אחריות על החיים שלכם” ו”תוותרו על הכעס”, כאילו חליל ג’ובראן חליל לא מת מזמן והרמן הסה לא פאסה כבר מיליון שנה. חלאס, מה אנחנו ילדי פרחים בסיקסטיז? כל סדנה שמדברת על “לוותר על הכעס” ו”בואו נאהב אחד את השני” תעבוד לזמן קצר, אותי מעניין מבחן התוצאה – האם אחרי שנה אתה עדיין יכול להרגיש שהפורום של לנדמרק עשה לך טוב

                • בועז כהן

                  עברתי את סדנת הפורום של לנדמרק ודווקא משום שעברתי אותה אני חושב שזכותם של אנשים לחשוב מה שהם רוצים, לחיות איך שהם רוצים ולא לנסות את הפורום לעולם

                  נעמה, אני לא בטוח שיש משהו כוחני בגישה של רויטל, אלא דווקא רצון לשתף אותך בחוויה טובה שהיא עברה. אם תסתכלי על זה כך, אולי תראי שאין נסיון להשתלט עלייך או להכתיב לך דרך מסויימת של חשיבה/פעולה

                  שבוע טוב שיהיה לנו

                • שלגיה

                  אני? כוחנית?
                  נראה לי שהשם שלי שורבב פה בטעות…

                  נו טוף, זה כ”כ מופרך שזה מתחיל למצוא חן בעיני :-))))

  12. דווקא היה מעניין אם היית מוצאת את הלינק.. או אולי מישהו יכול לספר מה זה הפורום של לנדמרק?

  13. שבעזרת עבודה קשה אפשר להשיג הכל.

  14. eskimo dog

    מה יהיה? לא תלמדו?
    מכונית אנחנו לא מחזיקים שנתיים, שלא לדבר על מקום עבודה,
    אז קשר זוגי שיחזיק 20 שנה? הלווווווו.
    מה שיפה, ברוב הפעמים הפרידות הן ביוזמת האישה
    (אנחנו תנו לנו בירה ואת חיפה ראשונה בטבלה וטוב לנו – כי אנחנו מתנתקים בלי לעזוב פיזית, נכון?), אבל לא נורא.
    כשמישהי אומרת לאסקימו “לעבוד על הקשר” הוא קושר אותה למיטה יותר חזק.
    בדרך כלל זה עובד יופי.

    • יש לי שאלה:

      מה יהיה?

      לפעמים אני נזכרת בבנים מכתה ה’. כבר אז כולם אמרו שהבנות בוגרות והבנים ילדותיים. אבל הבטיחו לנו שזה מסתדר בהמשך…

    • ג'וליה

      ואם זה *לא* עובד?

    • אסקימו יקר.
      אף פעם לא אמרו לך שרק אנשים עם בעיית אגו חמורה מדברים (או כותבים, במקרה זה…) על עצמם בגוף שלישי?
      ואתה עושה את זה כל הזמן….

  15. יונתן

    אני מבקש לקחת צעד אחורה ו….להירגע!
    כל הסדרות חינוך שאתן מנסות להעביר אותנו לא לעניין בכלל. ולראייה הסרט ‘אמריקן ביוטי’. הגבר שנרמס על ידי הפמיניזם מחזיר לעצמו את הכבוד האחרון. אשתו לא תאמר לו יותר מה טוב בשבילו ומה לעשות. בכלל בסרטים האמריקאים בשנה האחרונה הגבר נאבק על מקומו. הוא נהפך לצל של עצמו ואת אף אחד בתא המשפחתי כבר לא מעניין מה יש לו להגיד.
    בנות, שיוויון זה לא לרמוס את הגבר שלצידכן. אם הוא לא נכנס לתבנית שהכנת בשבילו זה רק בגלל שלא מתאים לו לשחק לפי הכללים שלך. מנסיון אישי נשים תמיד ינסו לשנות את הגבר שלצידן, וגברים יקבלו את האשה שלצידם בדיוק כפי שהיא. בנקודה הזאת נדרשת יותר סבלנות וסובלנות מהצד שלכן, דווקא (חיו ותנו לחיות!).

    • נראה לי שלא ראינו את אותו סרט:
      איך בדיוק הוא החזיר לעצמו את הכבוד שלו?

      • יונתן

        פרשנות אחת.
        לסטר ברנהם (קווין ספייסי) הוא מה שנקרא גיבור טרגי. זה שהוא נרצח בסוף רק מביא אותו למעמד הגיבור הטרגי ולא פוגע, בשום צורה שהיא, בשינוי שעוברת הדמות – מהגבר הרכיכה לאב הסמכותי שמחזיר לעצמו את מקומו בתא המשפחתי.
        התפנית מתחילה בסצינה בה המשפחה מתיישבת לאכול. לסטר מודיע לאשתו שהוא התפטר מהעבודה. היא מתחילה לצווח ולרדות, הוא מצידו לוקח בפעם הראשונה את העניינים לידיים, שובר את הצלחת, מכבה את המוזיקה המעצבנת שאשתו הנהיגה בזמן הארוחות ומחזיר את השקט על כנו. מהנקודה הזאת הוא מתחיל לחיות כמו שהוא רוצה (ולא כמו שאשתו מצפה ממנו). אפילו הבת מתלוננת שיש לה מלא תסביכים בגלל היעדר דמות האב הסמכותי מחייה (אשתו של לסטר דרכה עליו שנים עד שהוא לא יודע מי הוא בכלל).
        לסטר עובר שינוי. הוא חוזר להיות ‘גבר’. הוא מתחיל להכנס לכושר, קונה לעצמו את המכונית שהוא תמיד רצה (בלי להתייעץ עם אשתו. כמובן שהיא מתפחלצת) וכו’.
        אשתו גם כן עוברת תהליך ומבינה בסופו של דבר שהוא, ממש כמו הפלשתינאים, עבר שלטון דיכוי שנים רבות מדי. היא באה להתנצל (לא בטוח. לא לגמרי ברור), אבל באיחור.

        פרשנות שנייה.
        העובדה שלסטר נרצח הופכת אותו לגיבור טראגי על אחת כמה וכמה. הגבר האמריקאי איבד את מקומו בתא המשפחתי. אין טעם לחייו ועוד נגזר עליו למות על-ידי הומו הומפוב (לייף סאקס).

        • יונתן הקטן, “נאבק על מקומו” אתה מתכוון- נאבק על זכויות היתר שלו.
          נכון. אשתו רצתה שותף בגובה העיניים.
          גבר שלוקח אותה בחשבון באותה מידה שהיא לוקחת אותו בחשבון.
          היא לא רצתה “גבר” עם זכויות יתר.
          אם לזה אתה קורא דיכוי, אז הוא היה גבר מדוכא.
          אני קוראת לזה הקוזאק הנגזל.

          • יונתן

            חבל שלא ראית את הסרט. הגברים בעולם במצוקה איומה. לסטר באמת באמת לא בן אדם רע. הוא מכבד את אשתו, הבת שלו ואת הסביבה שלו. אשתו כל השנים היתה ‘הקובעת’ ו’המניעה’, רק מה היא דיכאה לו את הנשמה. עד שלא ניחלץ מהמעגל של מדכא-מדוכא, משפיל-מושפל (פלשתינאים, כבר אמרתי) לא יהיה שקט.
            אנשים צריכים דבר ראשון לעשות תיקון עם עצמם בעיקר בזוגיות. לא לשבת על הוריד. לכבד את המרחב והחיים של הפרטנר.

            • ראיתי את הסרט. ואולי אם היתה לכולנו אפשרות לצפות ביותר סרטים שמביימות נשים , היתה לנו אפשרות לנהל דיון יותר מעניין.
              אני מבינה שהתחברת רגשית באופן עמוק ביותר לזוית הראיה של הבמאי, ואני מבקשת להזכיר לך שזהו רק צד אחד של המטבע.
              ולמה, באמת, אין כמעט במאיות בהוליווד? ברור לך שתשובה רצינית לשאלה הזו תחזיר אותנו למסקנה שלנשים בכל זאת יותר קשה בהרבה תחומים, שהן לא נהנות משיוויון, וזה לא קשור רק לעולם העבודה, אלא גם לבני הזוג שלהם ולתמיכה, התחשבות, מקום, ויתורים וסדר עדיפויות שהם נותנים או לא נותנים לשאיפות של הנשים בחייהם.

              • יונתן

                בהוליווד הרוב הגדול של הנשים הן מפיקות. מפיקות על יש לאמר ולדעתי מבחירה. נשים הן אשפיות אמיתות בתור מפיקות. הן היחידות שיודעות להזיז דברים.
                הסרט לא נוקט עמדה פרו-גברית בכלל. הוא מציג קונפליקט חברתי. הגבר שם חלש, הומוסקסואל מודחק ודפוק מכל הבחינות (לא רק בגלל הנשים). הסרט מציג את מצבו של ”הגבר החדש” לאחר המהפיכה הפמיניסטית.
                במקום להתנגד נחרצות ולהביא טיעונים פמיניסטיים ולזרוק סיסמאות, תנסי לגעת בשורש הבעיה, כי הקונפליקט והבעיה קיימים (ושמה בישראל ‘הדיכוי הגברי’).

                • אהה. הן עוסקות בעיקר בהפקה ולא בבימוי מבחירה… רק מבחירה… הפקה זו עבודה שחורה, בשביל בימוי צריך גם כישרון, לא?!….
                  תראה, אם אתה חושב שקיים דיכוי גברי, אז אולי הוא קיים. בעיניך לפחות ואולי לא רק בעיניך.
                  אין בעיה לדעתי לדון בו. אם שני המינים מתלוננים זה אומר שאנחנו לפחות בדרך לשיוויון בין המינים. דורות רבים היה ברור שנשים הן המין המדוכא, ועכשיו, כשאנחנו עוסקים בחיפוש השביל האופטימלי, גם גברים משלמים מחיר על השינוי. מה כל כך מזעזע אותך בזה? אם זכויות של נשים נרמסות, זה בנאלי, אבל אם בדרך לשינוי ולשיוויון גם גברים משלמים מחיר אז זה “לא יעלה על הדעת”??

                  • יונתן

                    בשביל הפקה צריך הרבה כישרון. ולנשים יש הרבה כשרון. שלא תטעי, אני מעריץ נשים. ואוהב אתכן. אבל רק שתדעי שלא כל הגברים מנצלים, רעים ואכזריים, במקרה הזה זה לסטר, גיבורנו החביב. בכל המהפיכה הנשית רב הגברים הופכים למושפלים, בלי שהחזיקו לפני כן בתפקיד המשפילים. וכאן הבעיה האמיתית. ועד שהמצב הזה לא יתאזן ימשיכו להיות סרטים כמו אמריקן ביוטי של במאים גברים שמרגישים שדרכו עליהם. כן, זה לא יעלה על הדעת ברגע שמדובר בגברים שהיו שיוויונים מלכתחילה. אם תפסיקו לחשוב כמו קורבן, אולי תפסיקו להיות. תראו שאוהבים אתכן ותלמדו גם לאהוב את עצמכן. המלחמה היא לעיתים בראש שלכן. אין מלחמת מינים. זה פאסה. אין אנשים שחורים, אנשים לבנים. יש אנשים.
                    בדימיוני אני לא רואה את עצמי יושב כמו שיי’ח בבית ואשתי משרתת אותי, אני גם לא רוצה לראות את עצמי הופך לכלבלב שלה. אני רואה שיוויון. וכמו שאמרתי רוב הנשים שהייתי איתן עד היום ( 6 מערכות יחסים לפחות של שנה) היה להן רצון לשנות אותי. שאני איהיה ככה, ואני יהיה ככה. ממש הצטיינו בלרדת לי לנשמה. לכן יצאתי בקריאה של חייה ותן לחיות. אל תנסו להפוך אותנו למה שאנחנו לא.

                    • טוב, שני דברים-

                      1) אפרופו חשיבה קורבנית- אם כל הנשים שהיו לך עד היום התנהגו אליך ככה, אולי תבדוק את עצמך… אולי לך יש דפוס קבוע, משיכה לסוג מסויים דווקא של בחורות, והאמנם כל הנשים הן כאלו…
                      ואולי אם תאהב את עצמך יותר (אני עונה לך באותה מטבע) תמצא את עצמך בסוג אחר של יחסים… אתה לא יכול לבטל את ההכללות לגבי גברים ובאותה נשימה להכליל נשים…

                      2)תראה, החברה, הסדר החברתי הקיים, הוא לא שיוויוני.
                      גבר לא צריך להיות טיפוס משפיל כדי שזוגתו תמצא את עצמה במצב שבו מערכת היחסים שלהם לא סימטרית, מכל מיני בחינות. מספיק שהוא יהיה “כמו כולם” ויפעל בתום לב- יש באגים, יש חוסר מודעות, יש עיוורון חברתי,יש מודלים לא שיוויוניים שכולנו נושאים מן הבית.
                      אבא מאד אהב את אמא. הוא לא רצה להשפיל אותה. ובכל זאת ההורים של רובינו
                      (ברור שיש יוצאי דופן)
                      לא ניהלו מערכת יחסים שיוויונית. כי ככה היה מקובל . האפליה מובנית באופן מאד עמוק בחברה שלנו.
                      ותקצר היריעה מלפרט כאן הכל.

                    • יונתן

                      עשיתי בדק בית טוב טוב לפני שהוצאתי את מה שיש לי על הלב. אני חי. אין לי הרבה דרישות או חלומות, רק שיהיה לי טוב ונעים. הבחורות שהייתי איתן כל אחת שונה מן השניה. אחת מהן, אפילו חיכתה שאני אלבש את המכנסיים בבית. ויתרתי על הכבוד והיא לקחה על עצמה את התפקיד. כמובן שזסה יצר בעיה כי אני לא אדם של כוח. מה שאני מנסה לומר זה שיש נשים שבאות גם הן עם תפיסות מובנות מהבית ודבר נוסף זה שהתנסיתי במספר מערכות יחסים עם נשים שונות אחת מן השניה. אני לא מרגיש קורבן, אלא אדם חכם קצת יותר עכשיו עם כל הנסיון. והנסיון שלי לימד אותי שנשים, לא כולן בטח, קשה להן לזרום עם החיים. קשה להן לקבל אנשים כמו שהם. לא שלגברים לא קשה, אבל לנשים יותר (באחד על אחד).
                      הסדר החברתי הקיים לא שיוויוני גם לערבים ולרוסים. אם אתה אדם סובלני, חיובי וכזה שרוכש כבוד לאנשים באשר הם, האפליה לא מובנית אצלך בשום צורה שהיא. יצא לי ללמוד לא מעט תאוריות פמיניסטיות, ניאו-מרכסיסיטיות וכו’ כדי להיות אדם מספיק נאור ובעל מודעות חברתית מפותחת.
                      והמנטרה של ”תפסיקו לדכא את הנשים, גברים אכזריים שכמוכם” הולידה ותוליד בעיות אחרות כמו (לצערי אני חוזר לזה שוב) אמריקן ביוטי. בקיצור, אתן תוקעות לעצמכן גול עצמי. במלחמה אין מנצחים, רק מפסידים.

                    • יונתן

                      אני חייב להוסיף שהאויב לא בהכרח שוכב לצידך. מי ששוכב לצידך זה האדם שאוהב אותך (לפחות במצב האידיאלי). ולא מדובר כאן על שכר שווה (כבר אמרתי שאני מצטרף אלייך) ועל הדברים הגדולים, אלא על היחסים אחד על אחד. מה באמת יש שם. וממה שאני מצאתי זה הרבה שלטתנות ומשחקי כוחות מיותרים. אני קצת מאוכזב מנשים בעיקר כאלה שצועקות שיוויון, שיוויון אבל בתוך הבית מה שמעניין אותן זה לעצב את הגבר כאילו הוא היה פלסטלינה.
                      דבר נוסף זה שכוח יוצר כוח. תהיו עגולות ונעימות יותר. תלמדו לקבל את עצמכן וכך תוכלו לקבל את הגבר שאיתכן בלי הרצון לעצב אותו על פי ראות עינכן.

                    • יש לפעמים גם מאבקי כח בזוגיות. שני הצדדים אחראים להם. ושני הצדדים לא יכולים להיות עגולים ונעימים מאה אחוז של הזמן. לילה טוב יונתן…

        • אם הוא גיבור – למה צריך לרצוח אותו?
          אם הוא גיבור – למה הוא טרגי?
          אם הוא מודל לחיקוי (ע”י הצופה) – למה הוא לא זוכה לסוף טוב?

          • יונתן

            גיבור טרגי, סופו ידוע מראש, מוות אכזרי ולא מוצדק (כמו שקורה בסרט).
            לסטר הוא בפירוש לא מודל לחיקוי. הוא מבטא את מצבו העגום של הגבר החדש בעידן הפמיניסטי. יהיה נכון יותר לומר שהוא מודל להזדהות (כיאה לגיבור ולגיבור הטרגי בפרט).

    • מלכת הלילה

      שיויון זה שהוא ידע שגם אני קיימת ובנים
      חייבים ללמוד להתפשר,מה שהם לא עושים.
      תנו לנו שויון בעבודה בחיים ובמערכת זוגית,
      אנחנו לא מבקשות לרמוס אנחנו רוצות להזכיר
      שגם אנחנו קיימות

      • יונתן

        מלכה, בכל מה שקשור לשויון בעבודה אני מוכן להצטרף למאבק (עם המשכורת המביישת שמרויחים בתעשית המוזיקה, בקושי את עצמי אני מפרנס). במערכת זוגית תלמדו לאהוב את עצמכן. אתן קיימות, אנחנו רואים ואוהבים אתכן, אבל ראבק תכבדו את הפרטנר שלכן. גם לו יש חיים ואישיות עצמאית. דווקא נשים מבוגרות יותר, שנמצאות שנים בזוגיות, לומדות עם הזמן להיות פחות תלויות, לתת יותר מרחב ולאהוב את עצמן יותר.

        • הפוך- דווקא גברים מבוגרים יותר יודעים לכבד את הכח האמיתי שיש לנשים, ומרגישים פחות צורך “להוביל” “לקבוע” “להיות גבר”- במובן ההיררכי.

  16. אחותך

    אחותי אלונה. בשר מבשרי, עצם מעצמותי, דם מדמי, אפילו שלא נולדנו לאותה אם או לאותו אב…

    לא שאני לא מסכימה עם כל מילה שאת אומרת. באמת התורה, בתור בת כדת וכדין, שלא לומר “נקבה” מטעמי פוליטקלי קורקט, אני כמובן חסידת ה”לעבוד על זה”. אממ’ה, באמת, כשאני קוראת את כל המאמץ הזה שבני הזוג עשו, שנה יעוץ, טוחנים את הקישקע’ס, לומדים מה כן, מה לא, מה מותר, מה אסור, כמה, למה, איך, מתי, אם ואיפה )נשארו עוד מילות שאלה שלא הזכרתי? חסכי ושמרי לי לפעם הבאה(, ואני ככה, קצת, אומרת לעצמי… ג’י בן אדם. למי בכלל יש כוח?
    כי כל העבודה הזו נשמעת כה סיזיפית, שאפילו אני, “בטח לעבוד על זה” מולדת, תוהה אם בכלל היה בא לי.

    אבל אחותי, בגלל שאני אופטימית מטבעי, וגם, את יודעת, חשיבה חיובית וכזה, אני מסכימה לעשות את הסידור הבא: יבוא המלאך, חכם שלי, רגיש, מצחיק, גבוה, מסוקס וחסון, וגם, אם אפשר עוד בקשה קטנה )זה לא הרגע שאלוהים צריך להיות קטנוני איתי( עם חיוך של איש מרלבורו, שרואים לו את הזיפים בעיניים, ואני ישר משתעבדת לנצח. אה? מה תגידי, אחותי? סידור הוגן, נכון..?

    אחותך )אמא של “אשה, שימי כבש על האש…”(

    • ג'ו המבתק

      אסתי הסבה את תשומת לבי לנימה מזלזלת, כביכול, שהיתה בדבריי בנוגע לספרו של טרנס ריל. ובכן, שתי הבהרות: לא היתה שום נימה מזלזלת בדבריי, בשום פנים ואופן. העובדה שקניתי דווקא את הספר של קורישי היא רק מפני שחיפשתי ספר שיעביר לי את השבת בכייף

      שנית: מעיון (שטחי) בספרו של טרנס ריל ברור לי לחלוטין שאסתי החכמה נתנה המלצה מצויינת לכל מי שרוצה להבין יותר על גבריות, נשיות ומה שביניהם ואני אישית מתכוון לרכוש את הספר ולצלול לתוכו וגם לדווח אחרי שאסיים

  17. נהניתי לקרוא את המאמר, אבל חלק מהמגיבים דיברו על סקס כמרשם להצלחה.
    אני תוהה אם משהו אצלי לא בסדר, כי הסקס מדהים (במלוא מובן המילה – בממוצע שלוש אורגזמות ביום, למי שתהה) אבל הזוגיות אינה מדהימה. אולי לא תחייה הזוגיות על הסקס לבדו?
    ואולי קיים מושג של ” יותר מידי סקס” ?
    עוצו עיצה לבורה שכמותי, כי אני אוהבת ,מסופקת אבל לא מאושרת.

    • המלכה האם

      זיונים הם כמו אויר לנשימה, תנאי בסיסי, יקירתי – אבל…

      אבל אויר זה לא הכל. הבחורים שלי יודעים שעליהם גם לדעת להכין סנדביץ’ טוב בבוקר וסלט חתוך דק בצהריים, להבריק לי היטב את הכתר ולעשות מסאז’ ברגליים ונעים-נעים בגב, לקנות לי פרחים ולהביא מתנות קטנות, כדי לרצות אותי כשבא לי הסעיף או המחזור החודשי, להגיד לי כל הזמן כמה שאני מקסימה ואיזו זכות אדירה נפלה בחלקם להיות במחיצתי ולהעריץ את השטיח האדום שאני דורכת עליו

      כן כן. אני יודעת. לא פשוט להיות עם המלכה האם. אבל בשורה התחתונה, משתלם

      • מינטאור

        הוד מלכותך!
        אני מסכים איתך שסקס הינו תנאי הכרחי למערכת יחסים בריאה ולחיים בכלל,וזהו. עם שאר דברייך איני מסכים.
        לדעתי אל לה לאישה בפרט או לבנאדם בכלל לשאוף להערצה של בן הזוג. ולא מתוך דאגה לבן הזוג אלא דווקא ממניעים אגואיסטים לחלוטין. בן זוג מעריץ אכן מחניף ונח לזמן מה,אך תוך זמן לא ארוך זה מתחיל לשעמם ואף להעיק.
        אני מצפה מזוגתי שמעבר לסקס סוער היא תדע גם לספק לי אתגר אינטלקטואלי,נקודת מבט שונה מזווית שאני לא רואה, וגם שתתנגד לדעותיי לפעמים( ואז אוכל להפליא בה מכות נמרצות לטובת סקס משובח).
        אכן כך

        • המלכה האם

          לדעתי, הייתי מפוצצת אותך ממכות, מפוצצת אותך – נאגחות, נוגרות, ראסיות, בעיטות לחלציים ומעיכת אשכים בסגנון התאילנדי האהוב עלי – ברגע שהיית מנסה להשיג ממני סקס בכוח הזרוע

          • מינטאור

            מלכה יפה שלי,
            את כלל לא הבנת אותי. עניין ההתנגדות כגירוי לסקס משולב מכות אינו מרמז שברצוני לכפות סקס על מישהי. זה רק אומר שסקס טבול באלימות זה מעדן שאניני טעם יודעים להעריך.
            בכל זאת, נהניתי לראותך עצבנית כל כך,ממממממממממ,סקסי.

    • את האושר את אמורה להביא אל מערכת היחסים, לא לקבל ממנה.
      זהו עצם העניין.

      • בועז כהן

        אהבה היא משאב מסוג מאוד מסויים. ככל שאתה נותן יותר, אתה בעצם מקבל יותר. כשמחנכים ילדים בגיל הרך מגלים שקשה להם לוותר על חצי מפרוסת העוגה, לטובת אח שלהם, כי הם לא רוצים שיהיה להם “פחות”.
        האושר, כמו שאבי אמר יפה, צריך לנבוע מתוכך. כשאתה מגיע עם רצון לתת את הנשמה ואת הלב, רצון אמיתי וכן, התוצאות תהיינה בהתאם. נכון – אין מדובר בנוסחה מתמטית. אתה יכול להשקיע ולספוג מכה, בסופו של דבר, אבל זה חלק מהחיים. לדעת להתמודד עם מפחי נפש, לקום ולהמשיך הלאה.
        ושוב לתת כל מה שיש לך למי שאתה אוהב. אני מאמין שזהו המפתח היחיד לאושר, דווקא מפני שבצעירותי, בגיל עשרים ומשהו, הייתי מתאכזב שוב ושוב מאנשים שלא תיגמלו אותי, לדעתי, באופן שווה ביחסים בינינו. הרגשתי שאני תמיד משקיע הרבה יותר מהם.
        עד שהבנתי (כן, בין היתר בזכות הפורום של לנדמרק…) שאני משקיע מפני שאני רוצה להשקיע, ואני לא יכול לבוא בטענות אל העולם בגלל שפיתחתי ציפיות והן לא מומשו. אני לא יכול לקנות מתנה, ואחר-כך שהאדם שממול לא זוכר אפילו להתקשר ביום הולדתי – להיעלב ולכעוס וכו’

        הרבה אנשים נותנים כדי להיראות טוב.
        TO LOOK GOOD
        אם אני נותן ומעניק ומשקיע, והצד השני לא משקיע ומעניק ונותן באותו אופן, זה מיד הופך אותי לצודק (ולקורבן…) והופך אותו למניאק בלתי מתחשב

        אם מצליחים ליהנות מעצם הנתינה, מעצם ההענקה, חווים באמת את התענוג הטהור. משום כך, אין לי שום הרהורים והתלבטויות בנוגע ל”אני עשיתי ככה, והיא עשתה ככה” בתוך מערכת יחסים. הדבר הגרוע ביותר הוא להפוך מערכת יחסים זוגית להנהלת חשבונות שבה יש יותר פנקסנות ופחות ופחות רגש

        • אלמוני

          wow!!!
          I was really impressed to read this, not that u r looking for anyone to say that to u, because u have reached to the point that u give from yourself & u feel great with that act on its own, u don’t need any reassurance or words that show any gratitute,BUT how can u be completely fine about it?
          Isn’t there i limit?
          I feel, many times, that ppl who , time after time, don’t even say the simple word that takes a second(not even) to say ‘thanks’ don’t worth my care . And I still continue & I still get upset everytime(with these particular ppl-usually men – women seem to appreciate it more..I don’t know why? maybe men take these things for granted!!) – what a pity!
          Well, what do u say?
          How did u change these feelings?
          Do u just ignore them & r u lucky to have the ‘right’ ppl around u?

          • בועז כהן

            אין קשר לגברים או לנשים, יש אנשים שיודעים לתת ויודעים לקבל.

            אני, מזה שנתיים, לא מקיים מערכות יחסים כלשהן עם אנשים שאין להם את תחושת הכבוד הבסיסית כלפיי, לשונות שלי, לדרך חיי וכו’

            לא יודע אם זה עונה על השאלה שלך, אבל אין ספק שהפכתי להיות ממוקד יותר במקורות הנתינה. ברגע שאני נותן כי זה מסב לי אושר, אני אדם חופשי. אני לא תלוי בתגובת הנגד. אבא שלי נהג לשנן לי בילדותי ש”שונא מתנות, יחיה”, והוא אכן חי ככה.

            לא שאני שונא מתנות, אני דווקא אוהב, אבל אני לא תלוי ביחסו של הזולת. הפסקתי לתת לאחרים להגדיר אותי. אני נותן אהבה לאנשים שאני אוהב, ומשקיע בהם כי בא לי. בינתיים, כנראה שזה מקרין על סביבתי, או שהיה לי המזל שיקיפו אותי אנשים עם עולם רגשי מפותח ומודעות

            תודה על תגובתך
            בועז כהן

    • ליאורה יוצאת מהג'ורה

      ,רונה, שחררי אותו. אינך ראויה לו
      ובמקביל ספרי לו עליי…
      ו

  18. יעוץ זוהי חוויה מתקנת שממולצת לכל זוג (ביחוד באמצע דרכו).
    אנשים הולכים ליעוץ פיננסי – איך להשקיע כסף, אז למה לא להתייעץ איך להשקיע אהבה ?

  19. אקונומיקה

    לא אני אהיה מליצת יושר בקשר למין הגברי, התפקיד הזה ייאלץ להישמר למי שלא ראתה אותו במלוא כיעורו טיפשותו ולעיתים קרובות מדי, אכזריותו, אבל מה שפייר פייר, וחייב להיאמר זה שלא רק גברים לא מוכנים להשקיע.
    ללכת לייעוץ זה לא רק ללכת אליו אלא גם לחזור ממנו ולחשוב על כל הדברים שאתה צריך לוותר ולשנות. זה דורש ממך התפשרות על מה שאתה רוצה ונוח לך, וזו גישה שאנשים צעירים בד”כ מחווירים כשמספרים להם עליה. נשים וגברים כאחד.
    אני מסתכלת לפעמים על אנשים בגילי ותוהה מאיפה באה כל האגוצנטריות הזו, הגישה של ” אני עושה רק מה שטוב לי ולא שם זרג על אף אחד אחר “. אנשים שמשתמשים וזה בזה וזורקים לאחר השימוש וכדומה. ולצערי זה כאילו נהייה הבון טון בעיקר אצל בחורות, שלא משקיעות “כי זה נהייה מה זה פאסה להתפשר”. אז בואו נעשה צדק בנפשנו ולא נזרוק הכל רק על הבנים ונעמיד פנים כאילו מתחת לערך נשיות במילון רשום ” פשרנות “

    • מלכת הלילה

      כשאני אמצא את הנסיך שלי,לא יהיה אכפת
      לי לעשות הכל כדי לעשות אותו מלך,לתת לו, לפנק
      אותו,לרצות אותו ויחד עם זה לא לשכוח את עצמי.
      ברגע שהוא יהיה מלך אני אהיה המלכה,ברגע
      שהוא יהיה מאושר אני אהיה מאושרת.
      לתת את עצמך למען אדם שאת אוהבת
      ולוותר למענו ,זה לא אומר שאת מתפשרת
      על החיים שלך.
      ברוב המקרים כאשר אנו מגיעות למצב כזה
      (אני מנחשת),עושים את זה בלי לחכות לתמורה,
      פשוט נותנים כי אוהבים,לא צריכה להיות
      כוחניות באהבה.
      אני אישית לא מחפשת אהבה אבל כשהיא תבוא
      אני אקבל אותה בזרועות פתוחות.

  20. HELLO
    I WANTED TO ASK FOR YOUR OPINION ABOUT THE FOLLOWING FACT OR SAYING- THAT WOMEN SFTER SLEEPING WITH SOMEONE BEGIN TO DEVELOP EMOTIONAL FEELINGS TOWARDS HIM, EVEN IF THE HAVEN’T BEFORE & FOR THE MEN, THEY DON’T GIVE A ___ WHAT DO U THINK? i HAVE A PERSONAL VIEW, BUT i HAVE A LECTURE IN 3 MINS SO i WILL BE BACK.

    • אלמוני

      to: Keren

      I thing that most women develope emotional feelings towards the
      man BEFORE they sleep with him and not after.
      It would be really new to hear that a girl slept with a guy with intentions
      of dumping him afterward, but suddenly feels attached afterwards.

      On the other hand, I can speak for myself that after several casual sex
      encounters with the same woman I can gradually develope an unexpected
      emotional attachement to her.

      Of course, not always happens.

      Now I would like to hear the feminine view on that.
      (Just in case I dont find the page again, copy&paste to
      jgros@tx.technion.ac.il)

  21. זה נכון לכל דבר בחיים
    תמיד צריך לעבוד על זה
    גם אני חשבתי שאני לא צריך לעבוד על עצמי, בכל תחום, עבודה, אישיות, נגינה, אמנות

    אבל זה פשוט לא נכון

    זה לא קל, כל יום שיעורי בית לעצמי, אבל בסוף מגיעים לרמת תודעה שלא הייתי בה אף פעם מקודם.

    אחד הדברים שגיליתי במהלך לימודי שמערכת יחסים היא לא דבר כזה חיוני,
    כי ככל שרוצים את זה כך אנחנו לא מוכנים לא זה

    רק שהמשכתי עוד כשנה באוניברסיטה של החיים הצלחתי להיפטר מהתגלית הנ”ל
    כי היא בעצם לא כל כך מדויקת, יש הבל בין לרצות משהו ללרצות משהו , אבל אחרת,
    ועכשיו איכשהוא אני יכול להמשיך הלאה.

  22. גבר מופלא הגבר הזה
    הלוואי שהחבר הקודם שלי היה כמוהו
    עמדנו להתחתן ובסוף לא
    הלכנו לשלוש פגישות ייעוץ
    אך הוא החליט שהוא לא רוצה
    פחד מלגעת בעצמו יותר מדי

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *