יחסינו לאן?

בהתחלה זה היה נורא חתרני. זאת אומרת, זה היה שם. ישנו ביחד מידי לילה. אבל אף אחד לא הזכיר במפורש שפתאום נהיינו זוג. אני לא אמרתי מילה, כי פחדתי שאם אני אגיד, הוא יקלוט מה קורה, נורא ייבהל מעצמו ולא יבקש ממני להישאר יותר.והוא? כדרכם של בחורים, אולי הוא פשוט לא שם לב

 

ההתרסקות

…ואז עבר חודש, ופתאום מצאתי את עצמי ישנה אצלו יום יום. בהתחלה זה היה נורא חתרני. זאת אומרת, זה היה שם. ישנו ביחד מידי לילה. אבל אף אחד לא הזכיר במפורש שפתאום נהיינו זוג. אני לא אמרתי מילה, כי פחדתי שאם אני אגיד, הוא יקלוט מה קורה, נורא ייבהל מעצמו ולא יבקש ממני להישאר יותר.
והוא? כדרכם של בחורים, אולי הוא פשוט לא שם לב, ואולי הוא באמת נהנה מהמצב. אבל חס וחלילה לא יותר מזה, שום דבר מחייב.
למעשה, הגבר שלי היה לוליין שצעד בזהירות על חבל דק ועדין, מערכת היחסים שלנו. הוא הלך קדימה, לא רואה דבר. לא הייתה לו מטרה נראית לעין, בטח לא אני. אבל הוא אהב את הסכנה, את הציפייה שיש שם משהו בקצה החבל. הסתכלתי עליו מרחוק, וידעתי: היסוס קטן אחד, הסתכלות קטנה לכיוון מטה, והוא נופל. והוא אכן נפל. נפל והתרסק. ולא יכולתי לעזור לו. כי זו הייתה ההתרסקות שלו עם עצמו. הדמעות היו שלי. הכאב גם כן. אבל ההתרסקות הייתה שלו. לגמרי.

ובקשר לאושר ועושר

מכיוון שמאז ומעולם הייתי שקועה בחיפוש אחר הנסיך, אף פעם לא ידעתי מה באמת קורה אחרי שמשיגים אותו, ודלת הארמון נסגרת, מלווה בניחוח המבטיח של המילים: "ומאז הם חיים באושר ועושר".
אז מה זה באמת "עושר ואושר"? עבור מי שמזמן לא היתה לה זוגיות, אבל היא קוראת המון "לאשה" העושר מיתרגם לצימרים בגליל, סופי שבוע רומנטים בפראג ופרחים מידי בוקר. והאושר? זה… נו טוב, זה ברור. לישון ביחד, לא לחפש יותר בחורים בבארים אפלים, לא לשמוע יותר משפטים מופלצים כמו 'זו לא את, זה אני'. שלמות שכזו, שמאפשרת למתוח את הרגלים וקצת להירגע מכל ההשפלות שזימנו לנו החיים.
אני מודה, שבלהט החיפוש, מעולם לא הקדשתי זמן מיותר לשאלות מיותרות, כמו: האם גם שלגיה באה אחרי החתונה בטענות לנסיך, על זה שהוא לא מחבק אותה יותר? האם גם סינדרלה טיפסה בעצבים על קירות הארמון, כשגילתה שהפרינס דיבר עם האקסית שלו במשך שעות? ומה בדיוק עשתה הנסיכה על העדשה, כשהוד מעלתו אמר לה בתגובה על טענותיה: "ככה אני, ויותר מזה אני לא יכול לתת"?

 

הנסיכה והעדשה

דלת הארמון נפתחה לכדי סדק צר. מישהי פתחה את הדלת. לא. אין פה משרתות. זו השותפה שלו שעמדה בפתח. דחפתי את הרגל ונכנסתי. באתי לדווח מתוך הארמון.
האמת? לא משהו. דירת ארבעה חדרים. יד אליהו. ריהוט סטודנטיאלי, כלים בכיור, ובתוך כל זה, נסיך אחד. הוא הציע לי לישון אצלו וכמו נסיכה אמיתית, גם אני כל הלילה הרגשתי עדשה. את עדשת המגע שלי בעין ימין, שהציקה נורא. למחרת הבאתי איתי חומרים לעדשות ומברשת שיניים. אבל לא השארתי שום עקבות. שלא ירגיש שאני חודרת לו לחיים.
רגע ניצחון היסטורי נרשם מקץ חודש, כאשר הצלחתי להשאיר שם את מברשת השיניים. 'זו רק מברשת שיניים' הרגעתי את עצמי. 'הוא לא ישים לב. תשאירי אותה פה, כלום לא יקרה. וגם אם פתאום תנחת עלייך עין רעה ענקית, תריבו בעוד שעתיים ולא תדברו עוד לעולם, זו עדיין, רק מברשת שינים'.
תקעתי את המברשת בכוס באותה גאווה שבה תקע ניל ארמסטרונג את דגל ארצות הברית על אדמת הירח, והרגשתי: צעד קטן לאנושות, זה נכון, אבל צעד ענקי לאתי אברמוב, רווקה בדימוס. איך. איך נהניתי להגיד את המילה הזו, בדימוס. בעקבות המברשת הגיעו גם התחתונים, והפיג'מה, והספר שאני קוראת לפני השינה ואפילו קוביות התיבול למרק.
TWO WEEKS LATER כמו שאומרים בסרטים אמריקאים מתקתקים במיוחד, מוקפת בכל חפציי המוכרים, התחלתי להרגיש בבית. ומתוך שכך, עשיתי טעות נוראית. נרדמתי בשמירה. שכחתי. שכחתי שאני לא חיה בסרט של ג'וליה רוברטס. שכחתי שהחיים מחורבנים. הרי זה לא יכול להיות שאני אשב בסלון ואשתה לי קפה בנחת, בעוד הגבר שלי מזין את האח הדולק בסלון. לא שיש לנו אח, לא שיש לנו סלון. לא שאנחנו יחד, כדי שאני אגיד 'לנו' ו'אנחנו'.
הגבר הזה, לא הזין את האח. הוא הזין את עצביי הרופפים ואת הפראנויות שלי. הוא התחיל לדבר על האקסיות שלו. הוא התחיל להגיד לי שאני צריכה לחפש לי מישהו אחר. שהוא בוגדני. שזו רק שאלה של זמן עד הבגידה הראשונה. שחבל עליי. שככה היה עם כולן. גם עם זו שאהב במיוחד. ובסוף הוא גם הוסיף, שזה הכל מאהבה; שהוא אומר לי את הכל מאהבה. שהוא לא שוכב איתי מאהבה. כדי שאני לא אקשר אליו יותר מידי. כדי שהוא לא ייקשר אליי יותר מידי.
אני יודעת. כל אחת מכן שיושבת עכשיו וקוראת, צועקת עליי מבעד למסך: 'בולשיט' והמיליטנטיות במיוחד יוסיפו: 'תברחי'. כל אחד שקורא את זה, אומר: 'הרי זה ברור שהוא מורח אותך. כולנו מדברים ככה לפעמים'. גם אני, כשאני קוראת את זה בעיניים, באופן פיזי, אומרת 'הרי זה ברור'. במוח שלי הדברים ברורים. לכי ספרי זאת ללב שלך.
אני עוד שם. קשה להודות בכישלונות. אבל קשה עוד יותר, כך אני מגלה, לחיות עימם. הגבר שלך אומר שהוא אוהב אותך, אבל עושה הכל הפוך. מתוך ההפוך הזה את מנסה לדלות רמזים, סימנים, אותות משמים, כדי להמשיך ולאהוב אותו. אחרת, אין סיבה לקום בבוקר אחרי לילה ארוך ומתיש, שבו חיבקתי אותו חזק-חזק, מודדת את הזמן שעוד נותר לנו עד הסוף. בחצאי שניות אני מודדת אותו. זמן שאול.
הוא מתקשר. אני חנוקה מדמעות. הוא שואל אם אני מנוזלת. אני אומרת שכן. שזה סתם. מה אני אגיד, שאני בוכה עליו, בוכה בגללו, ולא מסוגלת לשתף אותו? לא רוצה להעיק עליו עוד יותר. לא רוצה שהוא יבין עד כמה הוא חשוב לי. כי אם הוא יידע, הוא יילך. למעשה, הוא לא סתם יילך. הוא יברח. איזה אבסורד. איפה ההתחלה. איפה השיחות שלנו. כשלא הכרנו הכל היה פשוט. ככל שהפכנו קרובים יותר, אוהבים, כך איננו מסוגלים לדבר מילה.

מתכון לבגידות

במצבים כאלו, המוח הולך למקומות אחרים. פתאום חשבתי על האקסים שלי. בעיקר על אלו שהשגתי ללילה, אולי לשניים ואחר כך חלמתי עליהם לשנים. אלו שהתחתנו עם אחרת והשאירו אותי מאוהבת לשווא. האם גם איתם זה היה מתממש כך? או שאולי גם האישה שלהם, אותה העדיפו על פניי, שוכבת בלילה, חסרת אונים, מיוסרת, נמצאת ולא נמצאת עם הגבר שכל כך הרבה נשים רצו, ודווקא היא, בסוג של ברכה-קללה, השיגה?
אותו חוסר אונים, בעירה ריקה של הלב, חסך אדיר בבטן, הוא מתכון מצוין לבגידות.
אני נמצאת שם. מישהו נוגע בגוף שלי. אבל אני לא נוגעת בחזרה. כאילו אם אני לא נוגעת, אני לא שם.
אל תיכנסי לזה, אני צועקת על עצמי. הוא אשם. את פה כדי לנקום. לנקום? כן, רק שלא ברור לי במי: בו, שלא מוכן לתת את מה שאני זקוקה לו, או בי שלא מסוגלת להיכנס לתפקיד האישה הסתגלנית.
טוב, אני אשתוק לרגע. כדי שזה יגמר ואני אוכל לרוץ הביתה. אליו. מבטיחה.
כן. בהתחלה חשבתי שאם אני אשכב עם 'ההם' תעבור לי הבעירה לגוף, ואני אעזוב אותו בשקט, ואסתפק במה שהוא מוכן לתת לי. אחר כך הבנתי שהבעירה היא ספציפית מאוד. כואבת ומדויקת כמו חץ מורעל. אני רוצה אותו.
אני מתקשרת לשמוע את הקול שלו, האהוב באמת. הוא עונה בחביבות. הוא לא יודע מה עוללתי לנו. זה מייסר אותי הרבה יותר.

ועכשיו מה?

אני עוד פה. וגם הוא – עדיין. חתום ונעול בפניי, כמו הטירה אליה נכנסו הנסיך ואהובתו, ולנצח לא נדע מה קרה להם שם באמת. האם רבו, האם צעקו. האם רצתה לצאת ולא נתן לה, האם בכתה כשהלך עם אחרות. האם היה אליה טוב, האם ליטפה את פניו לפני שנרדם.
הגבר שלי, אוגר בתוכו את ההזדמנות שלי לאושר. אוגר, אבל לא משחרר. מחזיק באושר כבן ערובה. אם יש בו אהבה, היא שמורה חזק בפנים. שחס וחלילה לא תדלוף החוצה.
כמו קרינה רדיואקטיבית שטיפה ממנה תרעיל עיר שלמה, כך הוא מפחד שטיפה מאהבתו תרעיל אישה בשלמותה.
"עכשיו אני!" אני רוצה לצעוק. "עכשיו תורי לקבל, או שאני הולכת!". אפס. מאוחר מידי. החומות גבוהות מידי. עבות מידי. לנצח אשאר לבד בחדרי. והוא בשלו.

אתי אברמוב

אשה על סף התמוטטות עצבים. כשתהיה גדולה היא רוצה להיות עקרת בית, נשואה ואם לכמה שיותר. בינתיים מסתפקת בלהיות עיתונאית בכירה, סטודנטית מצטיינת, בליינית מובילה ולא - בלונדינית מתוך בחירה

תגובות

  1. בועז כהן

    בגיל שלושים גיליתי את האמת העצובה. המון אנשים משקרים, וקודם כל – ובעיקר – לעצמם.
    לכן, פעמים רבות כדאי שלא להאשים אותו. הוא לא מתכוון להפיל אותך על הפנים. הוא משקר לעצמו, ולכן השקרים שלו נשמעים מאוד משכנעים באזנייך.

    למעט מקרים בעייתיים במיוחד – של גברים שפוחדים פחד מוות מאינטימיות ברמה של פסיכוזה שדורשת התערבות תרופתית – זוגיות היא עניין די פשוט. בהתחלה יש אטרף. אם אין – חבל על הזמן. זה לא יילך וישתפר, אלא להיפך. בשביל זה המצב האופטימלי הוא להתחתן בלילה הראשון שבו התנשקתם. אז הטירוף החושי בהתגלמותו. זה לא קורה, כמובן, חוץ מאשר באגדות. והחיים הם לא אגדה, והם לא דומים לסרטים. הם טובים, בדרכם המציאותית. את לא ג'וליה רוברטס, הוא לא ריצ'ארד גיר, אבל זה לא אומר שזה לא יכול להיות כייף לזמן מה, אפילו להרבה זמן.

    אבל זה לא יכול להתחיל כל כך פארש ופתאום לקבל זינוק נחשוני אל פיסגת טבלת האושר. מי שאמר לך שזה לא הגבר בשבילך, צדק כמובן. ומי שמספר לך שהוא בוגד בקלילות ובמהירות גם באשה שהוא אוהב יותר מכל – האמיני לו. העריכי את הכנות שלו והחליטי אם את מתכוונת להיות שם, בסביבה, כשזה יקרה – או לא.

    ורק דבר אחד, קטנטן, טכני ושולי לא הבנתי. למה מהר כל-כך הזדרזת למקם אצלו את מברשת השיניים ולהתנחל לו בסלון?

    • בלגניסטית

      בועז התשובה לשאלה שלך היא שמדובר ב"נסיך" , ולא בבן תמותה וזהו שורש הבעיה . מה שמותר לבני מלוכה אסור לנו נתינים פשוטים וחסרי כל יחוד ויחוס . מותר לו לבגוד , מותר לו להכאיב בלי שום יסורי מצפון , אתי מקבלת כתר בתמורה , או ליתר דיוק זר קוצים .אם אתי לא הייתה ממהרת לקשור לו כתרים , כנראה שלא הייתה מגיעה למצב שבו היא משלמת מחיר כל כך כבד בעבור אהבה כל כך מפוקפקת .

      • בועז כהן

        התאווה לנסיכים עלולה להיות קטלנית.
        כמו התאווה למלכה
        רגע אתה למעלה, צף בענני האושר
        וברגע שאחרי כן, מגף מלכותי/נסיכי ממוסמר מונח על צווארך ופניך שקועות עמוק בתוך הבוץ

        כי ככה זה נסיכים ונסיכות.
        נולדו לשלוט

        ומי שרוצה שישלטו בו – שיבושם לו. שיחפש את הרוכב/ת על הסוס הלבן

        אני תמיד העדפתי אותן ארציות, מזדיינות בטירוף ואוכלות עם הידיים. בני אדם

        • בלגניסטית מהעבודה

          להזדיין זאת פעילות שמיימית , ואורגזמה טובה – התעלות אמיתית
          לראות בחוויה הדתית האקסטאטית הזאת , חוויה ארצית פשוטה, זאת פרוורטיות לשמה !
          שלא לאמר חילול קודש ! ! !

          בתקוה שדברי יועילו ולך , ולו במעט להייטיב ולשפר את דרכיך
          בלאגניסטית

          • סוציוביולוג

            תגידי בלגניסטית, מה את חושבת?
            שרק בגלל שאת בחורה שאומרת מילים עם השורש ז.י.ן אנחנו הגברים ניפול מהכיסא ("וואו, בחורה שמנבלת את הפה!!").

            חאליק ז'ונטיל אחותי! פה זה לא כרמיאל.

            הקטע התל אביבי הזה של בחורות "לדבר-כמו-גבר-רק-יותר-בוטה" בשביל לעשות שרירים כבר מזמן לא מרשים אף אחד.
            בסופו של דבר, כשכבר מביאים אותכן למיטה, תמיד הז'רגון מתחלף מזיון, זין, כוס, מציצה, ל-"תשמע, אני לא יודעת אם זה בסדר, אף פעם לא עשיתי את זה קודם"…

            כשתתחילו לזיין כמו גברים, ולא רק לדבר על זה – אז ניפגש, ונהיה מאוזנים – תרתי משמע.
            (-;

            • בלגניסטית מהעבודה

              אוצר המילים שלי הוא הרבה יותר גדול ממה שאתה חושב . נוסף לשימוש בשרש ז.י.נ על כל הטיותיו אני עושה שימוש דומה בשני שרשים נוספים כגון : ד.פ.ק ו ת.ק.ע , שאת הטיותיהם בזמן הווה אני נוהגת לצעוק בסיטואציות מאוד מאוד מסויימות .

              בברכה

              בלגאניסטית

        • ולחשוב שהמילה נסיך, פירושה בלטינית "ראשון בין שווים"…

  2. אורני

    יחסינו לאן שאלה כאובה, אבל כל מה שאני יכולה להגיד לך, אתי, זה שעם כל הצער והכאב את *חייבת* לעבור הלאה! !!!
    כי הגבר הזה, למרות האהבה, למרות שאני מבייה אותך ויודעת כמה כמה כמה זה קשה להמשיך הלאה – הוא יביא לך רק כאב ואכזבה. ולמה, למה לך?
    גם אני לא האמנתי מעולם שהאושר הזה קיים, שיכול להיות גבר כזה שיהיה פשוט טוב איתו – טוב במלוא מובן המילה – טוב, שגם כשרע, אני לא מודאגת, כי אני יודעת שזה יפתר יפה, ושוב יהיה הכל טוב.
    וירקתי דם עד שהגעתי למצב כזה – גם איתו לא היה קל בהתחלה,אבל היה טוב, גם כשלא היה קל.
    אכלתי הרבה חרא, הרבה גברים בגדו בי, פגעו בי, הכאיבו לי – עד כדי כך שהרגשתי שלא מגיע לי, שאותי לא יאהבו בחיים – ומה לא??
    אבל הנה…הוא פה, לידי, אהוב שלי ואני אהובה שלו. אנחנו אנחנו.
    כנראה שכל הקלישאות האלה נכונות – לכל יד יש כפפה, לכל סיר יש מכסה, וזה שווה – שווה להמשיך לנסות, שווה למצוא בסוף, ולפעמים אני אפילו חושבת שהיה לי שווה לסבול כל כך לפני זה – כי אני יודעת להעריך פי כמה את מה שיש לי עכשיו!

  3. שוקי זקורי

    אתי יקרה !
    מובן שהאשם אינו בך, ובודאי שלא במברשת השיניים….

    גברים הם גברים הם גברים. באנו לעולם להפיץ את זרענו, ואנו דבקים במשימה, גם אם מתעכבים פה ושם מתחת לחופה צחורה או ליד עריסתו של עולל. במשך דורות נשים מנסות לביית, גברים רוצים לזיין, והטקטיקות ?-השתנו רק במעט…אנחנו אומרים את שאתן מבקשות לשמוע, מוכרים את שאתן מבקשות לקנות.יפה את עושה שאת מבחינה בניואנסים, בהבעות, בשפת הגוף….ואל דאגה, גם תורך יגיע, לפגוש את ההוא שיתעכב אצלך לשנה, שנתיים, עשור או שניים , בדרכו לבצע את שליחותו הכפייתית

    • בועז כהן

      כן, בהחלט. אבל גם נשים רוצות להזדיין.
      וגברים רוצים להתמסד.
      רובם, לפחות.

      כל המחקרים מוכיחים שגברים יותר מרוצים בתוך מערכות יחסים יציבות, מגברים רווקים. גברים נשואים חיים יותר.

      ואילו נשים יוזמות יותר גירושים. רוב הגירושים והפרידות בשנות התשעים היו ביוזמת נשים

      כדאי לאוורר קצת את הסטיגמות הסוציו-ביולוגיות

      • סוציוביולוג

        רוצה מחקרים, בועז? רוצה עובדות? אז בבקשה: 1/3 מהזוגות מתגרשים. 1/3!! צא ומצא מחקר שמסביר את 2/3 הנותרים למה הם ל א מתגרשים, ותגלה – משפחה, מחויבות, ילדים, ועוד כהנה וכהנה סיבות שבעגה הסוציו-כלכלית נקראות "עלות שקועה".
        כלומר – מרבית האנשים נשארים נשואים לא בגלל הסיבות שהביאו לחתונה, אלא בגלל מה שכבר הושקע במרוצת הזמן. מחיר השינוי נראה להם גבוה יחסית למחיר הקביעות. זה הכל.
        אז מה אמרת? לאוורר תיאוריות סוציוביולוגיות? להסתמך על מחקרים מדעיים…?..
        סבתא שלי נהגה לומר שיש שלושה סוגי שקרנים: מזדמנים, פתולוגים, וסטטיסטיקאים.

  4. בלגניסטית

    שמישהו יגיד לי אולי מה זה גבר/אישה מבוקש/מבוקשת . *דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי !!!*

    אין דבר כזה נסיכים ונסיכות , יש אנשים שיודעים למכור את עצמם טוב , ויש שלא .
    איכות אמיתית לא צועקת את עצמה ולא משווקת את עצמה , היא פשוט נמצאת .

  5. אתי יקרה שלי,
    צר לי לשמוע ועוד מעל דפי הרשת כי דרככם נפרדו.
    זה לא היה מזמן כשעלה הנושא אי שם, האם כדיי בכלל להיכנס לתוך המערבולת הספציפית הזאת ועל אחת כמה האם שווה לכפות את עצמך על מישהו שמלכתחילה לא היה מעוניין אלא בייחסים מסויימים.
    הכל צריך לזרום בטבעיות ולא בכח.
    החיים הם בית ספר ולצערי השעורים מאוד יקרים לא פעם.
    אין ספק שבזמן הנכון יגיע טורו של כל אחד ולעיתים זה גם לוקח זמן.
    ועל כך אומרים "כל עכבה לטובה".
    יש המון דגים בים ואחד מהם מיועד לך.
    זה יגיע בלי שתרגישי ולא בדרך של לשכנע אחרים שאת טובה כי את זה אנחנו כבר יודעים.
    שלך,
    שימי

  6. אינדי_גו

    אנשים מסוגלים להגיד המון על עצמם, ומה שנחמד זה שלרוב
    הם באמת משוכנעים שהם כל מה שהם מספרים לך שהם.
    אבל האמת היא שפשוט לא צריך להקשיב. מלים הן נשק מסוכן ביותר, במיוחד
    בידיהם (ולשונם) של המיומנים, הנכלוליים מדעת והנכלוליים שלא-מדעת.
    זה לא משנה כמה פעמים הוא יאמר לך שהוא אוהב אותך. אם הוא לא מתנהג
    כמו אחד שאוהב אותך, אז הוא לא.
    ואם יש הוא "מורכב", "לא בנוי לקשר", "זה לא את זה הוא" וקרוביהם המבישים,
    זו פשוט דרך מתוחכמת לומר, שהוא לא רוצה מספיק. לא אותך, או לא בכלל.
    זה משנה?
    אני יודעת שכל ההבנות הללו עובדות מצוין בקומה העליונה, אבל מיטשטשות
    אי שם בקו הרוחב של הלב. כן, ככה זה.
    בסופו של דבר, אחרי זמן ועוד זמן ועוד המון זמן וכאב,
    את עושה את הצעד לאחור, מסתכלת על המאסטרפיס שלך במבט חדש,
    ואומרת לעצמך:
    זה? את זה רציתי? יכול להיות שפעם חשבתי שהוא הדבר האמיתי?

    סה לה וי, מותק. אנחנו כאן בשביל רגעי אושר קצרים,
    וכל השאר זה שייסהדרעק.

    • בועז כהן

      אנשים נאחזים במלים כי אלה המסגרות שמחשקות את החיים. המלים הן אמצעי. לא הדבר עצמו.
      אני מזמן לא מאמין במלים אלא בג'סטות. אם את אוהבת אותי, אני רוצה הוכחות (פיזיות, ממשיות) לזה.

      • נסטסיה פיליפובנה

        רק אתמול דיברת בחשיבות המילה. שדיים, התעקשת, ולא ציצים. המילים חשובות, טענת. ואילו הבוקר אתה כבר לא מאמין במילים.

        • ג'וליה

          לפעמים, בנאדם קם בבוקר, וגם באור השמש עדיין דברים נראים רע.
          לא מדברת באופן ספציפי, אבל את יודעת, גם זה קורה…

          נסטסיה היקרה… :-))

          • נסטסיה פיליפובנה

            אני קצת מתביישת להודות אבל… בכלל בכלל לא הבנתי למה את מתכוונת. אין לי מושג קלוש. אולי תסבירי לי בבקשה?!

            וחוץ מזה- איך זה שיום ראשון בבוקר, שעה שכולם אמורים ללמוד/ לעבוד/ לעשות דברים חשובים, וכמעט כל אוכלוסיית בננות שוקדת על תקשורת תוך- אתרית? מה זה אומר עלינו? אויאויאוי

            אני גם אנסה לצייר לכבודך ציור עם נקודות וסוגריימים:
            ( ( (-O — O-) ) )
            ^
            ______/
            U

            • נסטסיה פיליפובנה

              זה היה אמור להיות איש מחייך עם משקפיים.
              העיקר הכוונה….

            • ג'וליה

              אני אסביר: אמרת – "ואילו הבוקר אתה לא מאמין במילים…"
              ואני אמרתי: לפעמים בבוקר, אפילו שהשמש זורחת, יש אמונות שמתרסקות בכל זאת

              סתם התפלספות. סתם. בכל זאת, בוקר…. 🙂

        • בועז כהן

          המלים חשובות פחות מהממשות. יש למלים משמעות אם הן מבטאות את המציאות. לקרוא לשדיים "ציצים" ולזין "בולבול" זה בדיוק כמו להגיד למישהי "אני אוהב אותך" ובעצם להתכוון למשהו אחר (אני מחבב אותך, את טיפוס מאוד מעניין, למשל…).

          אני מאמין במלים שיש בהן אמת. כייף לשמוע "אני אוהבת אותך", אם יש ביטוי פיזי, ממשי, מוחשי לשלוש המלים הללו. ומצדי – שלא תגיד אף פעם את המלים, אבל שתעטוף בחום, תנשק ותחבק

      • דיוטימה

        בועז..יש משהו מעניין בתגובות שלך..ובאופן החשיבה שלך על כל הנושא הזה

  7. יחסים יחסיים

    כן, ברוכים הבאים לחיים.
    לצערי גם אני חוויתי את זה, למרות שדקה לפני חשבתי שאין מאושרת ממני, והחיים הם חלום.
    אנשים משתנים, וקשה להם לאודות בכך. הגרוע מכל הוא כאשר אדם נהיה הרסני, כלפי עצמו וסביבתו וכפייתי, כאן מקור כל החוליים, אלימות וכו'.
    החיים הם דבר דינמי, קורים בו דברים והמונחים שהמוצגים לרוב בתקשורת הם כאילו מהאגדות, הנסיך וכו'. לא אין נסיכים ואין נסיכות, מה לעשות, יש בני אדם, ולא תמיד זה נחמד, לפעמים כן ולפעמים לא.
    ומה עושים? נהנים כשיש ואפשר ומנסים להמנע מהסבל, אך אם אין ברירה רצוי לסבול כדי להכנס למצב טוב יותר. על פי רוב אומרים שצריך שנים לטנגו, ואם אדם נכנס למערכת יחסים זה כי הוא גם מוכן לשאת את שהשני נותן. לפעמים זה את העולם כולו ולפעמים רק את השאריות.
    אם הצד השני מוכן לקבל (טוב או רע) זה החלטה שלו ולכן, אין לו למי לבוא בטענות כי זה מבחירה.
    לא טוב לך? עזבי, נתקי ותבדקי מה קרה, ולמה הגעת למצב שהגעת, מן הסתם יש לך חלק בו.

    • סוציוביולוג

      יש לי שתי עצות בדיוק למצב שלך, אבל יש קאץ' – בשביל שהן יהיו אפקטיביות את ח י י ב ת למלא את שתיהן, ועל פי הסדר שנקבע.
      אז הנה הן, ותזכרי: רק שתיהן, ורק על פי הסדר:

      1) קומי.
      2) לכי.

      ושיהיה בהצלחה במערכת הבאה!
      (-;

  8. אורני

    נו באמת! איזה מין תירוץ זה "גברים הם גברים הם גברים" ן"צריכים לפזר את זרענו"?? ?

    במשך שלושה וחצי החודשים הראשונים שלי עם בן זוגי לא שמעתי אפילו פעם אחת "אני אוהב אותך". המצב התחיל להיות רציני, הייתי בת בית, הכרתי את כל משפחתו וחבריו, מברשת השיניים הראשונה נזרקה ושניה החליפה את מקומה. פעם – ברגע של חוסר שפיות – שאלתי אותו אם הוא אוהב אותי. הוא אמר שהוא לא יודע, אבל אני אהיה הראשונה לדעת כשהוא יהיה בטוח. ואוו – זה כאב!
    אבל…להיפך מאתי, ששומעת "אוהב אותך" ומרגישה אחרת – אני הרגשתי את האוהב אותך בכל מבט, בכל נגיעה, בכל מהלך. היו רגעים קשים, אבל היה טוב. היה טוב גם בלי ה "אני אוהב אותך" כי במקום להגיד הוא פשוט אהב ואהב עד שהבין שהוא לא רק אוהב – הוא אוהב מאוד – ומאז הוא לא מתבייש להגיד.
    אלה שאומרים מהר מדי בדרך כלל – לפי נסיוני בלהד – לא מתכוונים.
    חפשי תמיד את הערך המוסף למילים. שם טמונה האמת, ושם טמון הטוב או הרע. אם טמון שם רע – את לא חייבת להישאר ולסבול.

  9. ג'וליה

    אויייי…. כשהגועל נפש מתחיל בשלב כל כך מוקדם של ה"יחסים", עדיף להיפטר כמה שיותר מהר מהגועל, לטובת בריאותה של הנפש.

    ויפה שעה אחת קודם, בחיי.

  10. למה את כבר לא חשובה לי?
    למה כבר לא יקרה לליבי?
    למה לא חושב עלייך בלילה?
    למה לא רואה אותך ביום?
    למה מסתכל על בחורות אחרות?
    למה לא זולגות לי כבר יותר דמעות?
    אולי בגלל שאת הלכת.
    אולי בגלל שלא נשארת
    אולי בגלל שמתת
    ואולי ורק אולי
    אולי בגלל שלא אהבת.
    דוק-1993

  11. זינה,הנסיכה?

    מאמר מקסים !
    יש לי אהוב מזה ארבעה חודשים. אהוב שאני מכירה כבר הרבה שנים.
    אמרתי לו שאני אוהבת אותו לפני הרבה זמן, אבל כל מה שהוא אמר זה "אני מרגיש, אבל אני לא אוהב אותך עדיין, אני עובד על זה". המשפט הפשוט הזה שכתבתי הוא אחד המשפטים הכואבים ביותר ששמעתי בחיי. משפט שעובר מפיו לאוזני, לליבי ופוצע אותו עד שהכאב הופך לפיזי. אז יזמתי שיחת "יחסינו לאן" מהסוג שאני כל כך שונאת, אבל אני איני יודעת בעצמי לאן ?
    מה עושים במצב כזה ? אני אוהבת והוא לא, להישאר או ללכת?
    כשהיינו ידידים, הוא ואני, הוא הרבה לדבר על אהבה טהורה כזו שנשארים ביחד גם אם לא מקבלים תמורה, אבל אני כל כך רוצה אהבה בחזרה.
    הוא אומר שהוא צריך זמן, אבל כל דקה שעוברת מכאיבה לי יותר. וכל הזמן מנקרת במוחי המחשבה "את מתפשרת" ואני כל כך שונאת להתפשר.

    • מייקי

      כמו שקרה לי,
      הוא יכיר איזו זינה-נסיכה-בלי-סימן-שאלה, והוא לא ייצטרך זמן,
      או לחשוב לזה, או לתהות, או לבדוק, או לעבוד על זה –
      הוא פשוט יאהב אותה מיד, כי למרות שלא האמנתי עד שראיתי במו עיני –
      יש כזה דבר אהבה ממבט ראשון.
      אני הייתי זו שברוב טיפשותה עוד סיפקה לו את המבט הראשון. אז עוד קראתי לה חברה.
      מי שלא אוהב אותך עכשיו, כנראה שגם לא יאהב אחר כך
      וכמה שתחכי יותר, זה רק יכאב יותר

    • ליאונרדו דה וינצ'י

      זינה הנסיכה !

      קראתי, ואין לך מושג כמה שאני מבין לליבך.
      עירית לינור שמה בפי אחת הדמויות ב"שבעה שלגיות" את המשפט הבא : "הזיון לא מקלקל את הידידות , אלא הידידות מקלקלת את הזיון" (ואיתך הסליחה אם בילבתי את הסדר…)
      הנקודה היא שמערכת יחסים של ידידות (כמעט) תמיד לא יכולה לפרוח לאהבה של בני זוג, יש משהו עיקש ועקבי בהקשר של "לכבוש את" אשר בה מאחד משני הצדדים שלא מאפשר למצב כזה להתפתח, כך שאם אחד מרגיש כך והשני מרגיש אחרת , זה כנראה אבוד.

      עצתי לך : קחי ת הבאסה בסבבה, אמרי לעצמך בכנות שכאן צריך לוותר, גם במחיר של סיום הידידות, ותמשיכי הלאה, אל האדם אשר יאהב אותך עכשיו, ולא בגיל הזהב.

  12. אלמוני

    צריך לנשק הרבה צפרדעים לפני שמגיעים לנסיך!
    נישקתי הרבה צפרדעים(מה צפרדעים,קרפדות!)
    והגעתי בסוף לנסיך,גוליה רוברטס פראירית לידי.
    אני באגדה שלא נגמרת,חייבים להאמין שזה יגיע,

    • הנסיך יגיע, מתישהוא..
      אבל לא חבל לבזבז זמן, אנרגיה ואהבה שמושקעת בכיוון הכל כך לא נכון?
      עם כל הכאב, עדיף לחתוך ולעבור הלאה.. ולא לשקוע עוד יותר עמוק בבוץ הטובעני הזה..
      את הרי יודעת שהוא לא רוצה אותך.. כל התירוצים האלה מזכירים נסיונות התחמקות של ילד בן שלוש…
      אז נכון, את מתה עליו, מוכנה לעשות כל מה שאתה יכולה כדי להחזיר אותו לעצמך, אבל זהו, שאת *לא* יכולה להחזיר אותו לעצמך… את קומי, תארזי את עצמך ואת מברשת השיניים המיותמת שלך, ותעברי הלאה…
      כן, אני יודעת, זה כואב… אבל את יודעת איך מורידים פלסטר מפצע כואב? במשיכה אחת, מהירה… כדי לא למשוך את הכאב יותר מדי…
      אז יאללה, תורידי אותו ממך…. יבואו אחרים.. כאלה שמברשת השיניים שלך תתנחל אצלם באמבטיה לקצת יותר זמן.. ואולי אפילו לתמיד..:))

      • סוציוביולוג

        סחתיין יעלי – אני מוריד את הכובע!!

        בחיי, בשביל למחזר כל כך הרבה קלישאות בפיסקה אחת צריך כישרון אמיתי.
        כישרון מהסוג שיש לאחותי (היא בת 16, אגב) ורוב האנשים מאבדים אותו בתהליך שנקרא בעולם המערבי "התבגרות".

        מתי, מתי תבינו כבר שכל הממבו ג'מבו הזה של "12 עד 16" לא ממש עובד במציאות?

        • "עובד"? באיזו מציאות בדיוק? כל אחד והמציאות שלו. והממבו ג'מבו של הסוציוביולוגיה שלך ודאי לא עובד יותר…

    • בועז כהן

      מילא לנשק קרפד

      תחשבי על לישון עם הקרפד בתנוחת הכפיות המאוהבות

    • מדוזה

      אני נאלצת להודות בקנאה יוקדת השורפת את בני מעי!
      רק תיזהרי חמודה. תזהרי מאד.
      גם אני חשבתי שמצאתי את הנסיך שלי, והוא אמר ואפילו עשה את כל הדברים הנכונים ואני הייתי המאושרת באדם.
      התחתננו, עשינו שני ילדים מ-ק-ס-י-מ-י-ם!
      ופתאום- הוא המילים שורפות והמעשים עוד יותר.
      הוא השתנה וגם אני. וכבר לא אכפת לו שאני בוכה בלילות בגללו, וליבו נאטם לחלוטין.
      בסיוטי הגרועים ביותר, שכללו נטישה אכזרית ובגידות לא חלמתי שהכאב יכול להיות כ"כ מוחשי.
      אולי צריך לעזוב? או שאולי ככה זה וזהו…..
      לא כדאי לסמוך על גברים, זה לא משתלם בטווח הרחוק. תסמכי על עצמך, ועל חברה או שתיים. לא יותר.
      מקווה שיש אמנם נסיכים out there בשבילכן חמודות שלי. נהדר לשמוע שמישהי מאושרת ובוטחת.

      • בועז כהן

        ועל נשים אפשר לסמוך??

        החיים הם דינמיים, זורמים ומשתנים. ואין תעודת ביטוח, עם כל הצער שבדבר. כתבתי זאת בעבר מאה אלף פעם, ואכתוב זאת שוב אם צריך: אין, אין, אין ערבויות. אין בטחונות. אין.

        ודווקא מתוך הפחד הזה, שאין לך על מי לסמוך ואין על מה להישען, צריכה להיווצר האלטרנטיבה לחיים טובים יותר.

        אני, ביום שהאשה השניה בחיי פירקה את החבילה, חוויתי משבר גדול. כל מה שהאמנתי בו, קרס אל תוך מערבולת וכאוס מוחלט השתלט על ההוויה. אחרי תקופה של בדידות ושיחות עם עצמי, הבנתי שההגה בידיים שלי. לפתע הוא היה רק בידיים שלי, כי היא כבר לא היתה על עגלת חיי. היא קפצה ממנה, והשאירה אותי לבד.

        אז התחלתי לנווט, בעצמי. בלי אשליות. מצאתי אשה אחרת, ולגביה אין לי אשליות. בינתיים טוב, מקווה שימשיך להיות טוב, אבל שום דבר לא בטוח. אני יכול למות היום בתאונת דרכים או בפיצוץ בקניון רמת גן. אף אחד לא מבטיח לי כלום, ולכן כל דקה מחיי מוקדשת להפקת הנאות ועניין ממה שיש לחיים להציע.
        ויש להם להציע המון
        לא רק גברים (ונשים) שאיבדו את האהבה יום אחד, לפתע

        • :In love, these days, it is a free market.
          browse and buy, pick and choose, rent and reject, as you like.
          There's no sexual and social security.
          everyone has to take care of themselves, or not.
          Fulfilment, self-expression and 'creativity' are the only values.
          (Hanif Kureishi/ Intimacy)

          ועדיין, כדי שאהבה תוכל להתחיל בכלל, צריך להרגיש שבמקרה ה ז ה – זה אחרת…

  13. מדוזה

    כ"כ צדקת בקשר לבגידה.
    היא, כמעט אף פעם, לא נובעת מחסך מיני, אלא מחסך נפשי.
    לפחות אצל נשים.
    החרמנות היא לא הסיבה! הבדידות אשמה.
    גברים יקרים! קצת חיבה ואכפתיות, קצת רגש, להראות שאוהבים ויפה שעה אחת קודם.

    • בועז כהן

      נערה פלדה

      נערה מפלדה הייתי, לא אהבתי איש בעולם
      לא אהבתי איש מלבד זה שאהבתי
      אהובי, אהובי זה שמשך אותי
      עכשיו הכל השתנה
      האם זה הוא שהפסיק לאהוב אותי
      אהובי שהפסיק למשוך אותי
      האם זאת אני?
      אני לא יודעת וחוץ מזה
      מה כל זה כבר יכול לשנות?

      עכשיו אני שרועה
      על הקש הרטוב של האהבה
      לגמרי לבדי
      עם כל האחרות
      לגמרי לבדי
      מיואשת, נערה מפח, נערה חלודה
      הו, אהובי, אהובי
      חי או מת
      אני רוצה שתזכור את הימים של פעם
      אהובי זה שאהב אותי ושאהבתי אותו

      ז'אק פרוור
      1945
      פאריז

  14. עובר אורח

    שלום לכן אהובות צעירות.
    די, מספיק עם החיפוש המטומטם הזה אחרי נסיכים. אין נסיכים, אלה קליפות ריקות שמישהו ארז יפה. אני דווקא בעד הצפרדעים. נסו אותם פעם ותראו כיצד אתן הופכות לנסיכות. לא, למלכות! בהצלחה.

    • המלכה האם

      ואני, פעם מזמן, בהיותי נסיכה צעירונת בשירות צבאי במקום נחשק, יצא לנשק צפרדע. נישקתי, כן, ולנגד עיניי הנדהמות אירעה מטמורפוזה מזוויעה: הצפרדע הפכה לנסיך שמעדיף נסיכים…
      החזרתי אותו לבצה, מחוז הנרקיסים, לחפש לו דו-חי שכמותו
      אבל היה זה עגום לתפארת ושברון לב לא פעוט למלכה האם

      • מלך ארגמן

        אבל הפוך.
        לאחר ערב ארוך בחברתה של נערה בכלל לא רעה ,לפני השלב שבו אמורה להתרחש הנשיקה הראשונה(מממ),נכנסה לחדר מישהי נוספת שהוצגה כ"בת זוגתי".בום.
        לרגע הרגשתי את ליבי הולם כמו אסיר בכלא "אוז",וכשהתעשתי לקחתי את רגליי וברחתי תוך כדי השארת התנצלות מנומסת בחלל החדר.
        (לכל החכמולוגים שאומרים לעצמם "פרייאר,למה לא נשאר"- ה"בת זוגתי" הייתה ממש קרפדה
        ולא אחת שמתכוונת להפוך לנסיכה בקרוב.תאמינו לי.)

    • אין אמת אחת מוחלטת ומתוך כך, כל נסיך הוא גם מפלצת לתפארת
      וכל מפלצת יחפה היא גם נסיך ממוגף.
      תלוי בזווית
      תלוי בהשתקפות במראה

      Magic is all around us
      All we have to do is
      Learn how to see it

  15. סתם מישהי ממש לא חשובה

    אתי,
    נכון שיש משפט ממש מעצבן, שתוכנו "אמרתי לך?"
    ובכן,
    משום מה יש לי הרגשה, שאולי בעודי כותבת תגובה זו, או מחר

    ("עוד שבוע, עוד חודש עוד שנה" ותודה לאמדורסקי על הגירסה)

    תאלצי לאמר ל ע צ מ ך "אמרתי לך?"
    זה ממש מבאס, שלא לאמר ממש על הפנים
    (וכדברי רפי פרסקי "והולך לישון עם הפנים אל הקיר")

    בקיצור אתי,
    יש לי הרגשה שרבים יסכימו איתי שכדאי לך לחסוך מעצמך את נטל ה"אמרתי לך"

    אני בכל אופן מאחלת לך ימים טובים
    וחסרי נדודים
    (זה סתם היה בשביל החרוז)

    מקווה לכתבה הבאה, בה תאמרי התחזקתי, המשכתי הלאה, אני עומדת איתנה וזקופה על רגליי

  16. מיכל עלק

    כשתינוק נולד יוצאת בת קול מהשמיים ואומרת "בתו של פלוני לבנו של אלמוני". ככה נהיה שכשאני וההוא יצאנו בצוותא, ואני גיליתי שהוא הדבר הכי קרוב לרשימות הגבר האידאלי שכה הקפדתי לנסח ולעדכן עם השנים, ישר אמרתי לעצמי "ויי, ויי, עלק. איזה מזל שבחרת דווקא את וילון מספר שלוש שמאחריו הסתתר בנו של אלמוני שחיכית לו כל שנים, מכוח הציווי הזה של בת הקול".

    וככה, בגלל שבכל זאת, קולות משמיים זה ענין שאין להקל בו ראש, אז גם כשלפעמים עלה לי הספק אם הידיעה על הזוגיות הנצחית המוכתבת מלמעלה שלנו, הגיעה בכלל לאוזניו של בנו של אלמוני, אני דבקתי בו, והלכתי אחריו במדבר שנה ויותר, בארץ לא זרועה אפילו.

    לפעמים ה"אני אוהב אותך" היה, ככה, לא מסתדר לי עם התכנים המעשיים של היחסים ביננו. הייתי יושבת מול עצמי ואומרת "עלק, שם משפחה, אבל "עלק" כדרך חיים? את השתגעת?". אבל כמו שהקולות של הספק המקולל והמענה הזה היו עושים קולות, אני הייתי משתיקה אותם בנזיפה רועמת ואומרת להם "יאללה, יאללה, לכו מפה. לכו להטריף מישהי אחרת. בת קול! הבנתם? בתו של פלוני לבנו של אלמוני!!! קפיש?!?" היו איזה אי אלו פעמים שהקולות התמרדו, וממש התעקשו לבטא את דעתם הנחרצת, אבל אני הייתי בטוחה שזה בטח משהו שאני עושה לא נכון, ואם אני רק אתאמץ עוד קצת, בטח ובטח גם הוא ישמע את ההד של בת הקול בקצה המנהרה.

    וככל שהמשכנו להיות, הקולות נהיו טורדנים יותר ותוקפניים יותר. כבר בכלל לא היה כיף להיות מאוהבת. סתם סבל עקר ומתמשך. בסוף החלטתי להגיש תלונה בצינורות המקובלים, וכתבתי עתירה מנוסחת היטב לבת הקול. בהתחלה קצת החנפתי לה על איך שהיא הקרתה בדרכי בדיוק את הגבר האחד שעונה על הסמלים שלי ל"גבר המתאים שיעשה אותי מאושרת". אחר כך, אם כבר נגענו באושר, הוספתי "תשמעי, בת, אפע'ס אושר, צלילים ענוגים של סרנדה אין פה. אני ממש לא מרוצה. לפי דעתי את צריכה לקחת את בנו של אלמוני לשיחה, ולהבהיר לו ש"בתו של פלוני, לבנו של אלמוני" מטיל עליו אחריות לספק לי את האושר הגנוז הזה. ואל תגידי לי "הוא אומר שהוא אוהב אותך" כי מה הן המילים האלה אם לא השתיקה הזו שקורעת אותי מבפנים".

    חיכיתי איזה שבועיים, ואז הגיע מכתב תשובה מסודר ורשמי, על נייר עם ציורים של מלאכי שמיים ענוגים תוקעים בשופרות, ולוגו מסחרי "בת קול, העמותה לתיאום נשמות קוסמי". "שלום עלק" ככה היה כתוב שם "תלונתך נבדקה בצינורות המקובלים, ולאחר בדיקה מעמיקה, התברר לנו שיסוד אי ההתאמה הנטענת על ידיך מקורו בטעות הנובעת ממך. ברצוננו להדגיש שבנו של אלמוני הוא אכן פוטנציאל לעתיד ורוד לבתו של אלמוני, דא עקא שגילינו ברשומות שלנו שלאבא שלך בכלל קראו יעקב".

    וואלה!

    • סתם מישהי ממש לא חשובה

      לא כדי להיות קטנונית, אלא רק לצורך דיוק בהלכות היהדות
      "בת הקול"
      יוצאת 40 יום טרם לידת העולל.
      סתם לידע כללי.

      • סתם מישהי באמת ממש ממש לא חשובה

        למה זה חשוב?

      • קטנונית

        40 יום קודם יצירת הולד, לא?
        דהיינו עוד אפילו לפני שההורים שלו ידעו שהולך להיות להם משהו, לא?

        • סתם מישהי ממש לא חשובה

          בתגובה גם למישהי ממש ממש ממש לא………
          כתבתי מדוע, בגלל הלכות היהדות.

          ולקטנונית, את לא קטנונית, רק נדמה לי שאני צודקת,
          או שעבדו עלי, אבל – כנראה שלעולם לא נדע.

      • מיכל עלק

        כרונולוגיה של טעותולגיה. מה הפלא, איפוא, שאני התעקשתי דווקא על בעל התואר "שיאן רשימות האושר של עלק, הגבר שיעשה אותי למאושרת", והדחקתי כמה בעצם שיאן "האושר הפוטנציאלי העתידי" הזה, עושה אותי כה אומללה בהווה?

        תודה על התיקון.

        (חיוך, כמו שאומרים במקומותיכם)

        • סתם מישהי ממש לא חשובה

          את רואה מה זה?

          הפרטים הקטנים, הם אלו שעושים את ההבדל.

          למה לא מגלים לנו את זה בזמן?

          זה גם היה חוסך לאתי הרבה דמעות

          בכל אופן, חיוך בחזרה.

  17. הנסיכה שרצתה לנשק את הצפרדע

    אתי אהובתי!

    לפני כמה זמן התהלכתי בביצה ופתאום ראיתי אותו, את הצפרדע שלי. כל הזמן חיפשתי נסיך אבל כנגד כל הסיכויים התאהבתי בצפרדע.
    בהתחלה לא רציתי לא ידעתי לא הבנתי מה לי ולצפרדע אך הצפרדע לא ויתר והחדיר בי את האמונה שבאמת יש אהבה.
    אמנם, הוא המשיך לשוטט הרבה בביצה בלעדי, אומנם הוא המשיך לבלות בלעדי אמנם הוא היה מגיע לשעה בלילה וקם בבוקר וממשיך לקפץ בשמחה בלעדי אך אני , אני המשכתי להאמין שאם אחכה בסבלנות גם הצפרדע הזה יהפוך לנסיך ועל דלתינו יתנוסס השלט ומאז הם חיו באושר ואושר וגם בששון הנסיכה ו….
    ובוקר אחד התעוררתי ליד הצפרדע ונתתי לו נשיקה כזאת אוהבת, ונסחפתי יחד איתו לאשליה שהנה הנה הנשיקה תהפוך אותו לנסיך שלי וליבי התמלא המון אהבה זאת שלא ידעתי שקיימת בתוכי .
    ואז אמרתי לו את זה והנשיקה הפכה להיות סטירת לחי מצלצלת והכאב לא עובר והצפרדע נשאר צפרדע כזה שאמר לי לעולם לא אהיה הנסיך שלך ואל דלתך ישאר השלט כאן גרה לבד פנימה….שהאמינה.
    ומאז, (וזה לא קרה מזמן) החלטתי לחפש לא נסיך ולא צפרדע אלא בן אדם. כזה שלא יהיה מסוכסך אם עצמו ולכן לא יסתכסך איתי.
    ואני ממשיכה להאמין באמת שלי שלא כדאי לישון עם הנסיך כל עוד העדשה כל כל מכאיבה.

    • little ran

      its starting to look like *meir uziel's* colum in maariv with all that frogs
      whats going on?
      is meir replaced shirly?
      and if so
      WHY?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ??

    • הנסיכה הקסומה!!!

      אז…
      אז מאז ולעולם הצפרדעים היו אותם צפרדעים, ולא שהרבה השתנה… אולי אלה רק השנים שחלפו להם ואגרו בתוכם כמה ראשנים קטנים שלא צלחו בממלכת הביצה….
      נסיכות יקרות שלי זאת הגישה, הרי אתן אלה שחיות בממלכה ונוברות כל היום בביצה מרכינות ראשכן בחיפוש אחר אדון צפרדע שיסב לכן אושר וימלא לכן חלל מעיק שיושב היטב בתוך הגרון ולא משחרר חיוך אמיתי של "אז… אז טוב לי גם ככה…".
      נסיכות יקרות ובעיקר את "שהולכת לשום מקום" די לכן בחיפוש אחר מר צפרדעון , הרי לא מאסתן מלשמוע את הקירקורים שלא….
      חכו לשירת הברבור!!!!

    • בלגניסטית מהעבודה

      רק לנסיכה אמיתית עדשה קטנה מכאיבה , נשים בשר ודם לא חשות בעדשות , בטח שלא תחת מאה מזרונים . מה שאת הרגשת זה את *האני הפנימי שלך* , זה שסירב להיבלע בתוך מערכת יחסים הרסנית !

      • הנסיכה שרצתה לנשק את הצפרדע

        לבלגניסטית!

        תודה תודה תודה שעזרת לי להבין מה זה הגוש הזה שישב לי הלב.
        לדברייך זה לא גוש אלא עדשה קטנה ומציקה.

        דרך אגב, מאתמול הוא התמסמס וגם הביצה כבר נראת לי כמו אגם כחול ויפה ושוב יש לי כוחות להמשיך.
        חבל שאתמול לא ידעתי כמה מהר אתגבר.

        • בלגניסטית

          אני לא אקרא לך נסיכה , אפילו לא בצחוק , אין דבר כזה יקירה , נסיכות ונסיכים שייכים לעולם שאני לא רוצה להשתייך אליו . אני מדברת על עולם החלומות והפנטזיות , שהוא עולם מסעיר , אבל מסעיר אותנו בעיקר בבדידותנו ! ומה שנורא יותר , יוצר חיץ בינינו לבין החיים .

          כל אישה וגבר נשברים לפעמים , מרגישים עניים , לפעמים עשירים , פעם גדולים , פעם שטיח, זה מה שמבחין אותנו מהפנטזיות , שהן בדרך כלל קבועות כמו שבלונה . אנחנו משתנים כל הזמן , וזה המזל והתקוה הגדולה שיש לנו , כי שינוי אומר המשכיות .

          מה שאת הרגשת , לא הייתה עדשה קטנה , שכחת ?? את בת אנוש! ככזאת , עדשה קטנה וסתמית לא הייתה מפריעה לך לישון , לעולם לא . מה שלא נותן לנו לישון הוא , משהו גדול וחזק מעדשה , אני מדברת על הכח והאומץ *האנושיים* שדוחפים אותנו להיישיר מבט גם אל מה שלא כל כך נעים להביט בו .

          בכל מקרה אני שמחה שהגוש שלך הולך ומתמסמס , זה מזכיר לי משחק כזה שהייתי משחקת עם עצמי כשהייתי ילדה בימים רעים . הייתי מדמיינת את הדבר הרע כגוש גדול וחום , ולאט לאט הייתי מפוררת אותו לפרחים קטנים קטנים וצהובים צהובים , הפרחים שדמיינתי היו סביונים , רק בשדה גדול של פרחי בר הייתי מוכנה להרדם .

          • הנסיכה שרצתה לנשק את הצפרדע

            נכון…. וכבר הבוקר אני הולכת בתוך שדה פרחים בידיעה שהחיים שלי טובים ואיזה

            מזל יש לי שלא המשכתי להיות עם הצפרדעה הירוקה (איכס… אני שונאת ירוק)

            והדביקה ובעיקר חלקלקה עם לשון ארוכה.

            והעדשה, העדשה נזרקה לים ואין הרגשה טובה מזו הבוקר.

            אבל האמת, אני כן חושבת שאני נסיכה משום שמגיע לי הטוב ביותר כמו לנסיכות.

            • פנחס הקטן (מהשק"ם)

              בשביל שתהיו רגועות אז כן זה נכון לפנחס מהשק"ם יש זין קטן אבל בגלל זה פנחס עשה קורס בליקוקים ויודע מה עושים שבחורה יושבת לך על הפנים ובשביל זה פנחס לא מכאיב מאחורה

  18. אורני

    לא כל כך קשור לעניננו, אבל הבוקר – במספרה – קראתי עיתון ישן – מלפני חצי שנה- שבו פורסם מחקר:
    נשים זקוקות לכמה גברים, ולא למונוגמיה. זאת, כיוון שכככל שתשכב עם יותר גברים כך יגדלו סיכויה להתעבר! המחקרים הישנים בוססו על חקר בעלי חיים כגון אריות ולביאות, אילים ויעלים, ולא, למשל, על קופים שהם הקרובים ביותר לבנ האדם!
    עוגד נבחן במחקר כי נשים בזמן הביוץ הגיעו למקומות בילויו פרובוקטיביות יותר, נראו מושכות יותר, ןהיו "מוכנות" יותר לנסיונות התחלה.
    בקיצור, לתירוץ על הפצת הזרע כסיבה צודקת לבגידה יש מקבילה נשית, ובכל זאת – כולנו רוצים מונוגמיה. אני לא יודעת למה, כנראה שזה משהו חברתי שטבוע בנו חזק.

    • פנחס מהשק"ם

      זהו, שתמיד אמרתי שכל הבחורות שרמוטות (חוץ מאמא ואחות שלי)

      • אורני

        ואמא שלי תמיד לימדה אותי שכל הגברים חרא – אפילו אבא, רק שהוא חרא פחות מסריח.

        • פנחס מהשק"ם

          זהו, שככה אנחנו עובדים. חארות אנחנו, רק רוצים להביא לכן בתחת, שתמצצו לנו באוטו ואחר כך לא נתקשר בחיים ואתן שרמוטות. ואוהבות שאנחנו מתנהגים ככה, ואם אנחנו לא – אז אנחנו "חנונים", "צנונים" וכל זה
          שרמוטות – רק עם חרא של אנשים הן מסתדרות

      • הנסיכה שרצתה לנשק את הצפרדע

        תגיד לי , לא סגרו את השקם?

        נראה לי שאתה סובל מבעיית ז' קטן ולכן הבוטות שלך זועקת לשמים.

        אל תהייה עצוב לא נורא

  19. סתם מישהי ממש לא חשובה

    אתי,
    במסגרת ה"אמרתי לך" שכתבתי לגביו כמה תגובות למעלה, ("אמרתי לך" שקרוב לוודאי יגיע, בינך לבין עצמך, אם בבגידה הראשונה, או בכל מאורע משמח אחר שלו, אם להודות על האמת)
    שכחתי לשאול דבר חשוב.
    אחרי כל מה שהוא אומר לך, זה שהוא יבגוד בך וכ"ו, מודיע לך מראש, ואת עוד נשארת, בוכה בבית, מתביישת להגיד לו, ועוד מליון ואחד דברים, כשבסך הכל עבר חודש, בסך הכל עפעוף אחד של נסיכה, כבר הספקת לכתוב עליו שתי כתבות, ההתחלה, ואחרי חודש מה שנשמע כמו סיום מצידו, סיום של משהו שלא החל מבחינתו, את באמת רוצה אותו ואת כל החבילה שבאה איתו,
    או שאת בסך הכל רוצה את ה"חתונה, בעל ילד", ויהי מה?

    • גם אני חשבתי על זה הרבה: האם מה שחשובה לי היא החבילה: "חתונה, בעל, ילד" ואולי גם כלב (שכחת!), או המהות הזוגית עצמה. מי שמכיר אותי אישית יודע את התשובה (רמז: זו לא החבילה). יותר מזה, בשלושת החודשים האחרונים, שואלים אותי: נו, אז מתי החתונה. וכשאני אומרת שלא, שאין חתונה, עונים לי: אז בשביל מה את שם? כאילו, אם אני בת שלושים אסור לי לנהל מערכת יחסים לא רצינית, עם אדם שטוען לאי רצינות. אז בתשובה לכולם, אני שם קודם כל מאהבה אליו. לא לילד שהוא יעשה לי, לא לחינה שאמא שלו תעשה לי. לא בשביל מסיבת יום ההולדת ה-35 שאחגוג עם שלושה ילדים, עוגה ואיתו.
      ודווקא בגלל שדרישותיי כה מועטות, שלא כמו בנות גילי, אני רוצה שזה ייצא מושלם. ורוצה שגם אם נהיה חודשיים ביחד, שיהיה טוב. זמן שאול הוא דבר רע למי שרוצה להתחתן לנצח, ודבר טוב למי שלא בטוחה.
      האמת? אני בטוחה. אני תמיד בטוחה, מהרגע הראשון בו נפגשים המבטים. ולכן זה כל כך כואב בכל פעם מחדש לדעת שטעיתי. שזה לא "האחד". שעוד אצטרך לחוות פגישות ראשונות, להרשים, לחלום ואולי להתרסק שוב.
      להגיד "אמרתי לך" זה נכון וצודק, אבל לא עוזר כשכואב ודואב בלב. כמו עכשיו. יכול להיות שיש בעולם מישהו יותר מתאים לי ממנו. והאמת, כנראה שיש. אבל אני לא פגשתי את "ההוא" זה שהכי מתאים לי. אני פגשתי את נשוא שתי הכתבות האחרונות.

      • סתם מישהי ממש לא חשובה

        ראשית, תודה על הכבוד, תגובץ כותבת ראשונה.
        לענייננו,
        ראשית, מי שואל אותך מתי החתונה? חברים, חברות, נשואים, נשואות, גרושים, כאלה שנבגדו, כאלה שבגדו? מה בדיוק הם מאחלים לך? אז שכל אחד יתעסק בעניינים שלו, ולא יתן לך עצות, ואת לא צריכה להתרגש משאלות של אחרים, לגבי דברים שנוגעים לך.
        הרושם שקיבלתי מהכתבה הוא שאת היית/או עדיין, לגביו בכל אופן, יותר בעניין של הסמלים הזוגיים, (מברשת שיניים וכ"ו), ולא במהות הזוגיות.
        ברור שכולנו רוצות שמי שחשבנו שהתאהבנו בו, התאהב גם בנו. תמיד ההתפכחות כואבת כשהיא לא מה שחשבנו ולא מה שקיווינו (נראה לי שאייתתי את זה לא נכון). את יכולה גם להיות בטוחה שלי היו פרפרים בבטן לפני כמעט כשנה בגלל מישהו, ולא העלתי בדעתי שיכול להיות שהוא מרגיש אחרת. אבל אין מה לעשות, היה פה רק צד אחד לעניין, אבל – התקדמתי, ולמדתי מהניסיון. אני מאלה שלוקחים את הדברים הטובים מתוך הדברים הלא נעימים.
        ובאשר לפגישות ראשונות ולהרשים וכ"ו – מיותר. תהיי את. בכל מקרה שהוא.
        ותמשיכי הלאה.

      • אתי יקרה…
        בתגובה למאמרך המקסים…וגם לתגובתך….אז למה את שם בעצם?!?
        אולי אני נאיבית אולי אני עדיין צעירה, בכל מקרה אני עדיין מאמינה באהבה…

        אהבה מוחלטת, אמיתית, כזו ששורפת לך בבטן מרוב התרגשות..עם הפרפרים וכל הטררם…
        ואם הצפרדעון החביב לא נותן לך מה שאת רוצה..ואם את מרגישה שאת מתפשרת, כואבת, דואבת, אז למה?? ?? ??
        מגיע לך ולכולנו הכי טוב שאפשר….ואם לא אז ללכת יאללה אודרוב ויפה שעה אחת קודם…
        מצטערת אני לא מחפשת אהבה רק ע"מ שאני אוכל להזדיין בטירוף…אלא לעשות אהבה
        (כן כן…הקלישאות הידועות)
        אני מחפשת חיבוקים, נשיקות, לחישות, ליטופים, מתנות , מכתבים כי הרי כך מראים אהבה לא?ותתקנו אותי בבקשה..
        אז לכל המגיבים שחושבים שאני רומנטית, ואיכיסית וקטנה…
        אני לא…אני מחפשת א – ה – ב – ה
        אתי , מגיע לך יותר….והוא יגיע…

  20. רויטלי

    נדמה שהייתי צריכה תירוץ, סיבה, לספר את הסיפור שלי..טרי טרי, נשבעת:

    אני ואורי הסתובבנו יחד 3 חודשים, היה כיף, ממש כיף אפילו שהוא רק התגרש והיה עסוק בלהוכיח לכל העולם כמה הוא חופשי ובלתי תלוי. במיוחד בי.
    ככל שהוא רצה פחות, אני רציתי יותר, בעיקר רציתי שירצה אותי, מכירות ת'הרגשה?
    הגורל זימן לנו בילוי משותף: לי, לאורי ולניר.
    ניר הוא חבר של אורי, בדיוק בערב שנפרד מבת זוגו בשנים האחרונות, יצאנו יחד, שלשתנו כאמור.
    לי האסימון נפל מיד, "זה הבחור!" צמד המילים הזה הדהד לי בראש כל הלילה, בלחנים שונים
    במקצבים מתחלפים. הכימיה פשוט צפה למעלה, כל מה שרציתי היה שאורי יעלם, היין רק תרם
    למשיכה ולעניין.
    ערב אח"כ נפגשנו שנינו, אחרי כוס תה באילנ'ס, התפתלויות וגימגומים, שחררתי את ההצהרה
    לאויר: "אני נורא מתרגשת, אתה נורא מוצא חן בעיני". ההמשך ידוע לכל החולפים על פנינו ערב
    יום חמישי שעבר, רח' אבן גבירול פינת קרליבך- לא הפסקנו להתנשק …..
    ג'וליה רוברטס אמרתם? ואללה ככה הרגשתי.
    המשכנו להופעה של פוליקר בצוותא, לא הורדנו ידיים אחד מהשני, עד 12 בצהרים למחרת.
    מיותר לציין שכל הלילה, האינטימיות כבשה שיאים חדשים ולאו דווקא בגלל הסקס המשובח, מצאתי נפש תאומה, חשבתי (בפעם השלישית בחיי).
    במוצ"ש כבר נערכה שיחת ה"זה לא את, זה אני", בהפסקה הגשתי לו ארל גריי עם חלב,
    החלק השני של הערב די חזר על עצמו: רק נפרדתי/יצאתי מקשר/את מדהימה/החיבור
    ביננו יוצא דופן/לא רוצה אותך סתם/לא עכשיו/נהיה בקשר.

    כשהלך, קיימתי עם אלוהים/עצמי את השיחה השבועית ושאלתי למה, אבל למה החיים האלה
    נראים כמו סרט שאני השחקנית הראשית? למה אפילו כשאני כבר מתחננת להיכשל באודישנים לתפקיד הנשי הראשי, אני בכל זאת מתקבלת? ואם אני כבר מתקבלת, אז שיהיה לאיזה סרט
    אמריקאי עם הפי אנד, נמאס לי מסרטים תורכיים…

    אגב, אחרי שבוע של טלפונים מנומסים, אני יכולה להגיד שאני לא מאמינה לו. לא רוצה להאמין.
    אין דבר כזה לא יכול. מכירה רק לא רוצה.

    • האקס המיתולוגי

      רויטלי היקרה, אני הולך לכתוב תגובה פולנית ומן הסתם ארכאית, אבל מה? אני מאמין בה:

      את יודעת למה ניר נתן לך את הנאום הזה אחרי שלושה ימים? כי הוא קלט אותך.

      הוא קלט את חוסר ההגינות הבסיסית שבה העפת ללא הינד עפעף את ההוא שאיתו התראית במשך שלושה חודשים, למען חברו שאותו היכרת רק לפני שתי שניות.
      והוא אמר לעצמו, אוקיי, אם לה מותר, אם זוהי הדרך בה היא נוהגת בבני אדם, אז אין בעיה, המגרש פתוח: לט'ס פליי בול.

      מותק, אני בטוח שיש יותר רבדים לסיפור, אבל מהחומר שאת סיפקת, יוצא שהתנהגת בבוגדנות מסויימת, שלא נאמר שפלה, כלפי האורי הזה. הדילוג הקליל אל ניר לא הוסיף לך הרבה נקודות אצלו, כי גברים לא מעריכים את זה במיוחד, אלא מוצאים את זה כפוטנציאל לטרף קל ותו לא.

      רוצה להיות שחקנית ראשית? וואלאק, אם היית מתנהגת כמו סטארית אמיתית, היית זוכה באותו ריצ'רד גיר שאת שואפת אליו, אבל התנהגת כמו כוכבנית, אז זכית בדני דה-ויטו…

      וסליחה על הטון הנוזפני – יש לי יום חרא בעבודה…

      • רויטלי

        ממש, אבל ממש לא ציפיתי לתגובה כזו.
        דמיינתי חיבוקים גדולים, צ'פחות מעודדות על הכתף, עיניים גדולות תלויות ומבינות…בטח לא תגובה נוזפת פולנית טיפוסית (אתה אמרת!)

        תראה, צדקת כשאמרת שלסיפור יש עוד עומק ורבדים לא ידועים (הרי לא אלאה אתכם בככככל
        הפרטים), אבל הם, תאמין לי רק משרתים אותי/את הצד שלי…
        אורי מעולם לא הבטיח זוגיות, להיפך הוא רק טרח להודיע כמה הוא לא רוצה כזו.
        למה בכל זאת הייתי שם? פשרות, אתה יודע- שיחה מעניינת, סרט, מסעדה שווה, ליטרים של יין וסקס מצויין לא הרגו אף אחד… אה, ושכחתי….המון המון חום סינטטי.

        עם אורי גמרתי "להסתובב" 48 שעות אחרי אותה "תאונה".
        ולא, אני לא מרגישה רע בכלל. והוא לא עצוב, הוא עבר לאודיגואית הבאה בתור.

        אגב, נעלבתי.
        וגם לי יש חרא יום בעבודה

        • ליאונרדו דה וינצ'י

          אני מניח שאת מה שאכתוב עכשיו עוד פחות תאהבי מאשר את האולד פאשן ….

          האם הצד הרומנטי שבכך פשוט עשה "עליהום" על הצד האנליטי ?
          הייתכן שהרצון שלך , הכמיהה ש"זה הוא !!! זה גבר חלומותיי !!!!" מעוורת את עינייך ולא נותנת לך לראות את המציאות בעיניים פקוחות ?

          האהבה עיוורת, אבל האדם לא. ואולי הגיע לעשות בדק בית כדי שלא תשגי שוב בפעם הבא.

          • רויטלי

            יש משהו בדבריך, אני חייבת להודות.
            אבל אני עדיין סומכת על האינטואיציה הנשית הידועה לשימצה: היה שם משהו חד פעמי.

            תודה בכל זאת, על העדינות…

            • הכבשה השחורה

              אין כזה דבר – היה שם משהו חד פעמי. את מראה שלו, והוא מראה שלך. כנראה שאת מלכתחילה נכנסת למלכודת של חד פעמיות.
              האישיו הפעם הוא לא בנים לעומת בנות. בן-אדם ש'מחפש' לעיתים שקוע מדי בעצמו ולא לא יכול לקלוט או להבין מה באמת מתרחש בסיטואציה. המקום הזה של להיות בסטטוס של 'מחפש' גורמת לעיוורון וחוסר מודעות.

      • בלגניסטית

        "טרף קל" ? זה חדש בשבילי , וזה מזכיר לי משהו שחבר שלי, לא יליד הארץ שאל אותי למה בדיוק מתכוונים כשאומרים כאן בארץ "נותנת", מה בדיוק היא נותנת? לא היתה לי על זה תשובה , אולי תסביר לי אקס מה זה "נותנת"?

        לדעתי זאת טרמינולוגיה שמקבעת אצל נשים תחושת קורבניות קשה , כשגבר שהן חפצות בו לא חפץ בהן , לפחות לא באותה מידה .

        • הנותנת ומקבלת

          אני אוהבת מאוד את התגובות שלך ואת צודקת בהחלט אין דבר כזה נותנת בימינו אלא בחורה שיודעת לתת ולקחת אם היא רוצה רק לתת או רק לקחת ובכלל זיונים לא קשורים לקח-תן אלא לשיתוף פעולה מהנה בין שניים

          • בלגניסטית מהעבודה

            תודה רבה ! יש כאן באתר גבר או שניים ( לא כולם ) שנחמד להוציא מהם מדיי פעם אויר , אחרי כל המציצות והליקוקים ( כמטאפורה) שהם מקבלים פה , הלא כן?

            • בדיוק. ומה יהיה כבר עם החנופה הנשית הנצחית והמשעממת הזו לכל זכר שמראה כאן את פרצופו? מה עם סולידריות נשית, פירגון והערצה הדדית?? לא יותר עדיף ויותר משתלם??
              מה יוצא מזה, חוץ מניפוחי אגו מיותרים בגיזרה הזכרית? בסוף כל אחד כאן מרגיש מלך. יאללה, הבנו. אנחנו כאן כדי להרגיש מלכות בעצמנו, לא??

        • האקס המיתולוגי

          לא יודע מה זה. זה מונח מכיתה ח' ששכחתי אותו כבר מזמן.

          טרף קל? במובן של זיון מהיר, נטול מחוייבות ותו לא.

          טוב, כזכור לי, סמנטיקה זה התחום החזק שלך, לא?

          אבל, רבאק, מה הקשר? לא אמרתי "נותנת" בשום מקום, וכרגיל, את נזרקת אסוציאטיבית לעולם מושגים משלך. אבל אני כבר רגיל. אם אני לא טועה את הרי כבר מזמן שכנעת את עצמך שאני איזה נצלן נשים כפייתי, מתוך הפריזמה הפמיניסטית בגרוש שלך.

          אבל מה דווקא כן אמרתי שחשוב בעיניי, יא בלגניסטית? שאם את רוצה כבוד, תתנהגי באופן מכובד. כי בדיוק כמו בזיון או במערכות יחסים- כבוד נותנים ומקבלים.
          ולי נוצר הרושם שרויטלי לא התנהגה באופן שמכבד את עצמה או את הפרטנרים שלה.

          את רוצה להיות קלילה? אין בעיה, רק שלמי את המחיר שלעיתים נדרשות לשלם נשים קלילות והוא שגברים יקחו ממך רק את מה שהם רצו באותו רגע, אפילו שאת, אולי, כיוונת ליותר.

          ולסיכום, אם תתיחסי פחות לטרמינולוגיה ויותר למהות, אקבל ממך פעם תגובה עניינית.

          ולרויטלי, צר לי שנעלבת. סתם ניסיתי להאיר איזו נקודה שתפסה את עיני.
          את יודעת, גברים שנוצר אצלם רושם ראשוני מסוים לגבי בחורה, נוטים לקטלג אותה במשבצת כזו או אחרת. מן מנגנון שכזה. ואולי, אם היית בוחרת לשחק את הקלפים שלך אחרת עם ניר או עם הגבר הבא, אז כן תהיי הכוכבת הראשית במחזה סוף סוף.

          סתם. מחשבה.

          איך אמר וילם דיפו ב"לב פראי":
          Sing. Don't cry.

          • רויטלי

            כבר סופהיום, ונתקלתי בהתנצלות הסמויה שלך.
            כל היום כתבתי…כדי להתפרנס, וקצת קשה לי לגולל במילים (כתובות) את ככככל הסיפור ואת ככככל הפרטים כדי לשכנע אותך שקצת פיספסת.
            אבל בעל פה יהיה לי קל יותר. אם תרצה, תשאיר סימן ונדבר.

            אני עדיין במשרד, אגב

          • לימורי

            כמה אתה מחושב, אקס… הכל משחק מחושב מראש, מתוכנן בקפידה, אחרת יש מחירים שצריך לשלם. כאילו אין גברים שלוקחים רק מה שמתאים להם גם מבחורות שלא נוהגות בקלילות פושעת (…) או כאילו קלילות היא אכן פשע שצריך לשלם עליו מחיר… ו"ומכובד" זה יחסי, אתה יודע.
            ולגבי רושם ראשוני וקיטלוג- מנגנון בעייתי וילדותי במקצת. האין זאת?

          • בלגניסטית מהעבודה

            אקס יקר , אם מישהו מאיתנו מתייחס לסמנטיקה בלבד , זה אתה . בעייני סמנטיקה וטרמינולוגיה הם חלק מהמהות . אתה זה שיוצר את ההפרדה של הסמנטי מהמהותי .
            סמנטיקה מצביעה על על תכנים מהותיים מאוד . המונח "טרף קל" שהשתמשת בו לציון סובייקט, במקרה זה , ובאופן לגמרי לא מקרי , מציין אישה . אבל נשים הן לא טרף , למרות שזכרים מסויימים מרגיעים את פחדיהם באמצעות המונח הזה , אבל גם לפעמים גם פועלים על פיו , במקרה של אנסים . *אני מאוד מקווה ,שאתה מבין שאני לא מייחסת לך מעשיי אונס , או מעשיי זוועה אחרים* . חשוב לי רק להבהיר שנשים הם לא טרף , *נשים מזדיינות כי בא להן* *ככה זה צריך להיות*, וזה בדיוק מה שרויטלי עשתה .

            אני לא יודעת איזה מחיר אנשים משלמים על זה שהם מתנהגים איך שמתחשק להם ,אני חושבת שהוא יותר גבוה במקרה ההפוך , כלומר כשאנשים מתנהגים בניגוד לאופן שבו הם רוצים להתנהג . במקרה של רויטלי , שאני סומכת על האינטואיציות שלה , נראה לי שמדובר בבחור פחדן וחסר אחריות , לא רק שהוא הפסיד את רויטלי , קרוב לודאי שהוא הפסיד גם חבר . אחרי הכל לא נראה לי שרויטלי הפסידה מישהו חשוב…

            ועוד משהו , מעולם לא האשמתי אותך בניצול , מכל סוג שהוא , ואני משוכנעת שאתה יודע את זה . האשמות השוא שלך נובעות משום שפעם השתלחתי בך , באופן לא ענייני . זה קרה משום שענית בגסות רוח להתלוצצות קטנה שלי . אתה יכול לצפות להשתלחויות נוספות ולא ענייניות מצידי במקרה שיתחשק לך להגיב אלי בגסות רוח . כי מה לעשות , גם אני כמו רויטלי עושה מה שמתחשק לי…

            🙂

            • את נהדרת 🙂

            • רויטלי

              תודות נשיקות וחיבוקים על האמפטיה, ההבנה והתמיכה הוירטואלית.
              נחמד למצוא אנשים שמדברים באותה שפה….שלי.

              עדיין מלקקת פצעים, נותנת לזה מכסימום עד סופהשבוע, וגם הכרזתי על חודש חופש מצפרדעים
              ונסיכים למיניהם.
              אגב, אורי התקשר.

            • האקס המיתולוגי

              לקרוא את הרציונליזציה שלך.
              אבל זה נובע מבלבול ואני מבין אותך.

              את יודעת איך אני יודע שאת מתלהמת על אוטומט?
              פשוט מאוד.
              כי אם בעלי התפקידים בסיפור של רויטלי היו הפוכים, קרי, היא הייתה בחור, שהיה מספר על מישהי שהוא יצא איתה, את יודעת, סתם, באופן לא מחייב כבר שלושה חודשים, ואז איזשהו ערב הוא יצא איתה ועם חברה נוספת שלה ויום למחרת הוא כבר היה עם החברה וכו' וכו' וכו', את היית קופצת כמו מטורפת כדי לגנות את הבנזונה שמנצל נשים ומשקר להן וחסר את ההגינות הבסיסית להמתין לפני שהוא פונה להבאה בתור, בלה, בלה, בלה…

              אז לך ולכל הילדות החביבות שמוחאות לך כפיים, את יודעת למה השיוויוני האמיתי פה הוא אני? כי אני לא עושה הנחות לנשים ולא עושה הנחות לגברים. שניהם צריכים להתנהג כמו בני אדם.
              את, בבירור, לא חושבת ככה.
              כשנוח לך, גברים הם חארות ונשים על אותה התנהגות בדיוק, הן "קלילות ומשוחררות ועושות מה שבזין שלהן". פמיניזם-דה-לה-שמאטע.

              וחוץ מזה, אשה-משוחררת-חסרת עכבות-שעושה-מה-שבזין-שלה-שכמוך, את מוזמנת להשתלח בי חופשי, זה הרי לא באמת כוחות…

              • לא מגלה

                באנ'ה אקס, השנינות שלך מחרמנת… ברור שאני לא מסכימה איתך, אבל זה יפה, השנינויות האלה…

                • בלגניסטית חולה ובעבודה

                  ולמה את שמך את לא מגלה??
                  אני חולה ובעבודה , יש לי חום כנראה ובכלל בוקר לא משהו…
                  אבל הצחקת אותי נורא , האירוניה היא שזה נכון במידה מסויימת…
                  יש כאן כמה גברים אינטיליגנטים ובעלי יכולת ניסוח , וביניהם כמה גברברים שקשה מאוד להסכים איתם , אבל ממש לא מתחשק להרוס להם את הסקס אפיל הוירטואלי :))

                  • לא מגלה

                    לא מגלה, לא נורא (בינתיים…)
                    "סקס אפיל וירטואלי" – אכן כן, ורק הם לבדם יודעים מה הקשר בינו לבין המציאות 🙂

              • האקס המיתולוגי

                מעולם לא עניתי לך בגסות רוח בשומקום. תמיד הייתי גס רוח כלפי אחרים.
                וזו מהסיבה הפשוטה שמעולם לא פניתי אליך או הגבתי לך מיוזמתי. תמיד את.

                איכשהו כל הזמן, את שם עם איזו העלבות קולקטיבית קדושה שנובעת בעיקר מחוסר הבנת הנקרא והוצאה סיסטמטית של דברים מהקשרם.

                שמעי, אני אתחיל להסמיק בסוף…

              • בלגניסטית מהעבודה

                ושוב אתה מסרס את דבריי , שהרי זין אין לי :)…

                אני מציעה לך לקרוא מחדש את סיפורה של רויטלי , במיוחד את ההתחלה ואת אורי , הבחור שרק התגרש ולא מוכן להתחייב .. לא בדיוק מישהו ששווה להיות נאמן לו . אשה או גבר שלא מוכנים להתחייב , לא יכולים לצפות מהפרטנרים שלהם לנאמנות !

  21. היה לי גם אחד כזה, אחרי חודש וחצי גיליתי בו את הצפרדעיות, שלא נאמר קרפדיות, זרקתי אותו, חזרתי אליו (לא יכלתי לסבול את המחשבה שהוא יחבק מישהי אחרת מול סיינפלד, בטלויזיה) ואז הוא לא יכל לסבול את התערערות האגו וזרק בחזרה…
    אבל אז פגשתי את הנסיך האמיתי… לא בוגד, לא מעצבן ולא מתעצבן… אני נשואה לו כבר שנה…
    לא שזה נצחון כל כך גדול, מעולם לא ראיתי את עצמי בשימלה לבנה אבל אני מאושרת, וכמו שהפולנים אומרים-זה העיקר (בפולנית זה נשמע יותר טוף)

  22. הנשוא והמושא

    לא יודע למה, אבל כל פעם שאני נכנס לאתר אז תמיד אופפת אותי אותה תחושה לא נוחה שהבנים והבנות הן שני סוגי גזעים שונים שבמקרה חיים על כוכב לכת אחד.

    בואו נציב את הקלפים השולחן, ונאמר את האמת.
    מה שמעניין את הגברים זה משחקים – מכוניות ? טלויזיה ? מחשב ? כולם משחקים.
    על מה גברים מדברים בחדרי חדרים ? על המקדחה החדשה שהוא קנה, או על האגזוז שהוא החליף ברכב ("אתה חייב לראות !")
    על מה הבנות מדברות בחדרי חדרים – וזה אחד מאותם חדרי חדרים – על אהבה, על רגשות, על תחושות.
    אנחנו מתעסקים במעשים, אתן בדיבורים ובמחשבות על המעשים.
    מה זה קשור ?
    בנים רואים בבנות משחק מעניין, שלפעמים יותר שווווה להשקיע בו ( ולא נפרט למה ) ולפעמים ממש לא שווה להשקיע לו ( ובטח שלא נסביר למה ).
    בנות, אתן הרי יודעות מה הטעות הכי גדולה – לשכב עם גבר בפגישה / לילה הראשון. למה?
    תנו לילד צעצוע ברגע שהוא רוצה אותו – אחרי כמה דקות תעבור לו ההתלהבות.
    תנו לו להמתין לצעצוע, להתכונן אליו, לצפות לו – יחזיק יותר זמן.
    אין מוסר השכל. אין עצות. רק הבנה בסיסית ובנאלית –
    בנים ובנות, שניהם עטופים כמעט באותה מעטפת גופנית, אך בפנים, עמוק בפנים, באותו מקום שאף אחד לא ידע כיצד הוא פועל ולמה – הם שונים לחלוטין.
    בתור נשוא נושא ומושא לכתבה אני חייב ליעץ לכל הבנות – תפסיקו לטפח את הציפיה להפי אנד.
    אין הפי אנד בחיים המודרנים. לא יכול להיות. למה ? בתגובה הבאה…

  23. הנשוא הנושא והמושא

    קצת פילוסופיה – אבל שווה לקרוא בעיון.
    אנחנו חיים בעולם המודרני – עולם קפיטליסטי, חד פעמי, חד ממדי, תחרותי להחריד, ובעיקר צרכני. מלמדים אותנו לצרוך מרגע שנולדנו – בטלוויזיה, בפרסום, בחיים.
    לפני 200 שנה, כהסבא של הסבא שלנו ישב בעיירה קטנה בפולין ( שלי במקרה במרוקו ) הוא היה מוקף בעולם דימויים מוגבל. מה הוא הכיר ? את בנות הכפר – 50 במספר, חלקן זקנות, חלקן נשואות, חלקן מכוערות להחריד, אחרות בעלי מומים שונים, חלקן קטינות.
    מתוך מאגר צר ומצומצם הוא נאלץ לבחור כי עולם המושגים שלו כפה עליו – חתונה, ילדים.
    התחתנת – לא תשתדלל היות מאושר ? אין ברירה כי אין דרך חזרה. הפיתוי היה מועט – הנישואין קתולים, הבגידות מסוכנות ( מי רוצה להיסקל בגלל בגידה קטנה, ובפרפרזה על הארנב עם המשולש השחור על האוזן – מי רוצה לאבד את הראש בגלל משולש שחור קטן ? )
    היום – הפיתוי רב מתמיד. ההשווואה עושה עוול לנשים האמיתיות – בעיתון, בטלווויזיה, על שלטי החוצות, אנחנו רואים נשים שנבררו בקפידה, שופצו (לפעמים) אופרו, הולבשו, צולמו ונררו בידי טובי המקצוענים.
    ברחוב, בעבודה, בפאבים אנחנו פוגשים נשים שמנסות להדמות להן – בסיוע מיטב כלי העינויים המודרניים – אוכלות חצי עלה חסה ביום (וטוענות שהן ממש לא רעבות), נעזרות בפוש אפ, על עקבים או פלטפורמה, תולשות באגריסיביות כל שערה מיותרת, נמרחות בצבעי מלחמה, מתלבשות במינימום ההכרחי, משתחלות לתוך בגדי ילדים (איך לעזאזל אתן נדחקות לתוך חולצות התינוקות האלו במידה S ?)
    הפיתוי גדול – ידידותי – אנחנו כבר לא מזיינים – אתן מזדיינות ( או מזיינות ) אותנו.
    הגבר המודרני נע בשדות הצייד האין סופיים של החיים המודרניים, בלגיטימציה מלאה – לצוד, ולצוד ולצוד. הזברות מרובות, המים מתוקים, השמש חמימה, וכשיגיע החורף ? מי חושב עליו.
    לימדתם אותנו לחיות את העכשיו.
    עולם של אינסטנט – של סיפוק צרכים בדקה – רוצה טלווויזיה חדשה ? שלם באשראי בעוד חודש שירד ב24 תשלומים שוווים אבל קח אותה עכשיו. רוצה להתקלח – אל תדליק מדורה ושים עליה חבית – קח אטמור. רעב? תוציא מהמקפיא ארוחה מוכנה (שניצל בפיתה) שים במיקרוגל וחכה דקה. רוצה לזיין – שלם חמישים ש"ח וקצת דלק עד תל ברוך (במקרה הבא) או שתסתובב בשדות הצייד המודרנים, תקפיץ קצת את הטוסיק ברחבת הילדים, תשתה בירה בפוזה גברית, תעשן מרלבורו אדום בנון שלנטיות, תגדיר את תפקידך מחדש (אני לא אינסטלטור, אני מהנדס שינוע מים), ותקוווווה לטוב.
    אז מה היה לנו ? רשימת סיכום :
    עולם של צרכנות מודרנית, סיפוק צרכים באינסטנט, פוסט מודרניזם (אין יותר נראטיב גדול (אישה אחת, אהבה אחת, חתונה אחת) אלא נרטיבים קטנים, ואמנות הפיתוי, המכירה.
    בעולם כזה כולנו מוצרים – חלקנו באים בעטיפה יותר מצודדת, אחרים מוכרים את עצמם ביתר הצלחה, שוק הביקוש וההיצע פועל על כולנו – אבל כולנו מוצרים. לכולנו יש תחליף, כולנו מתבלים או נמאסים, מה שאופנתי היום מחר כבר מיושן – דינמיקת ההשתנות וההתחדשות בעולם המודרני זריזה מתמיד. הצעצוע החדש של היום הוא השמלה האופנתית לשעבר של הקיץ שעבר.
    אין טעם להיות נעולים על מושגים שאבד עליהם הכלח לפני פרוץ המורניזם – חתונה אחת, אישה אחת, אהבה, נסיך. חברה – זה החיים האמיתיים, לא עולם האגדות.
    בואו ננסה להיות מאושרים מכאן ועכשיו והיום. מה שיגיע מחר, כבר יגיע וביום שאחריו כבר יחלוף. ועכשיו – הזמן לאהובתי הנצחית (עד מחר) דרמה : בלונדינית, עינייים כחולות, מצחיקה, עם ציצי קטן.

    • בנות! עכשיו אתן מבינות מה עליי לסבול בכל לילה? אני, כוכבת "הכספת" (אז מה אם לא נהייתי מיליונרית?) מחברת מאמרים שנונים שזכו להצלחה באתר זה, וכו' וכו' נאלצת לשמוע נאומים כאלו מידי לילה. כן. זה האיש ופועלו. כשאני שואלת: האם אתה אוהב אותי? הוא עונה לי על הנראטיבים של האשה. כשאני תוהה: האם אתה מתגעגע? הוא מדבר איתי על דארמה…
      וכששאלתי אותו מה דעתו על המאמר הוא אמר שהוא עוד מעכל אותו… אני לא יודעת, אבל מה שקורה אחרי העיכול, זה הרבה חרא. וכנראה שאני הולכת לאכול הרבה חרא- ובגדול. ועל זה כנראה במאמר הבא שלי. (דרך אגב איש שלי, ומה בדבר חיבוק ונשיקה? אפקטיבי הרבה יותר כדי לסתום לי את הפה…).

    • רק רציתי להוסיף שאם תמשיך ככה לדבר על בלונדינית עם ציצי קטן ושאר דארמות, אני אפתח בקמפיין משל עצמי: יוחזר יגאל לשירות פעיל. שלך (בינתיים).

      • נסטסיה פיליפובנה

        מה, אתי, המונחון המעיק הזה למושגי הפוסטמודרניזם זה *הוא*? וואו! מצאת לך זיין שכל!
        היי, אתה, נשוא, מושא! זיוני שכל תת נרטיביים על פוסט מודרניזם זה מה זה פאסה… לא?!

      • המעסיקה

        יגאל עסוק, נשמה. עסוק.

        • פנחס מהשק"ם

          המטה למען המטה של יגאל
          מה הסיפור עם היגאל הזה, תגידי מי יותר טוב, יגאל או אני
          ואם יש עליו, אז למה הוא עלינו
          אל תדברי על יגאל
          אל תדברי על יגאל

          ותפתחי ת'תחת. יאללה נו, יש לי עוד לעשות ספירת מלאי בשק"ם ומסדר הרס"ר מטבח

        • למעסיקה שלום. רוצות פרטים. לדעת אם בכלל שווה כל הבלגן. ובינתיים בלי כל קשר… את, כדאי שתחפשי כל בוקר מתחת לכלב שלך, למכונית שלך, ולחולצה שלך. ובטח תיזהרי על הבלונד, כי גם הספר חבר שלי. שלך בידידות.

          • המעסיקה

            אתי, משום מה היתה לי תחושה שאת כבר יודעת אם הבלגן שווה או לא…
            ולא הבנתי, *אני* צריכה לחפש כל בוקר מתחת למכונית שלי? את מי? או את מה? ומי בכלל עושה בלונד?
            שלך בידידות, המעסיקה.

            • אוקיי מותק. אז עכשיו אני יודעת שאת לא בלונדינית. וזה כבר יפה. לא, אני לא יודעת אם יגאל שווה או לא. הוא לא נתן לי צ'אנס להעיר אותו בבוקר… כמו מרוקאים אחרים, אמיצים יותר…

              • המעסיקה

                רגע רגע… אם הוא לא נתן לך צ'אנס להעיר אותו בבוקר, אז לאיזה "שירות פעיל" התכוונת להחזיר אותו?
                ותיכף אני יורדת לבדוק מתחת למכונית (פצצה? פצצה בלונדינית? מה מסתתר שם?)…

                • "שירות פעיל" זה אומר למשחק הזה בין בנים לבנות שבו עושים עינים כל הערב והולכים הביתה לישון לבד. לא כל כך אפקטיבי אבל בהחלט מהנה, לפעמים. כשהכרתי את "הנשוא והמושא" (של כתבה זו), הדבר השני שאמרתי לו היה שהוא מאוד דומה בעיני ליגאל (הראשון היה: אתה מרוקאי? יופי, בטח יש לך גדול, בוא תקרא מה שכתבתי על זה ב"בננות"). עכשיו מקץ שלושה חודשים, אני גם מבינה למה.

          • פנחס מהשק"ם

            יגאל עסוק
            והמבין יבין
            והמבינה תבין ותמשיך למצוץ

        • זאת מאברקסס

          בטח עסוק. בטח. אנחנו יודעות יפה מאוד במה הוא עסוק

          • הנסיכה שרצתה לנשק את הצפרדע

            מה יגאל באמצע היום?

            מה זה ? יש דברים שפסו מהעולם (גם גברים).

            הלך המלך יחי הנסיך.

            • הנושא והמושא

              צ'ק על סך חמישים אלף ש"ח במזומן נתרם בזאת לפעילות המטה בתנאי שיצליח. כל סוג תמיכה אחרת יינתן בשמחה. כתובת, אי מייל, גישה לאינטרנט, טלפונים ופלאפונים ניידות ברכב ופרסום בעיתון "הארץ" וכו' וכו' וכו'.

          • ליאתי המתוקה

            איפה זה אברקסס?

            • הייתי מגלה לך אבל אני מפחדת מחדירת בלונדיניות שיגנבו לי שם את הבחורים. תנסי לגלות בדרכים שלך. דרך אגב, אין פה אף אתי נשואה. לצערי. יש רק אותי.

              • ליאתי המתוקה

                1. אני לא בלונדינית
                2. מישהו אחר יגלה לי?
                🙂

                • אתי, הנשוא המושא ויגאל גם

                  טוב, טוב. לילינבלום 40 פינת נחלת בנימין. אבל אל תגלי לאף אחד. אנחנו ליד שולחן הביליארד.

                  • ליאתי המתוקה

                    תודה תודה
                    ו— עבדתי עלייך!!!
                    אני כן ב ל ו נ ד י נ י ת!
                    🙂

                    • שמעת על האוטובוס שהתפוצץ אתמול בחדרה? כבלונדינית, זה היה בדרך אלייך.

                    • ליאתי המתוקה

                      1. אולי ניסיתי הומור?
                      2. ואם , נגיד, אני בלונדינית- זה אומר שאני פצצה?? יש לך איזה תסביך בלונדיניות …
                      3. לגבי האוטובוס- את פסיכית. ופה ממש אין מקום להומור.
                      תודה ושלום.

                    • אתי יקירת החמאס

                      היי היי היי ואם גם אני ניסיתי הומור? וחוץ מזה, כן, יש לי תסביך בלונדיניות. אבל נראה לי שזה עדיין לגמרי חוקי. שלך.

                  • המשוטטת

                    אתמול הלכנו לאברקסיסה הזאת שאתם מדברים עליה כל היום. שעה ארבע כבר היה סגור. לא חבל?

                    • לא נכון!!! החבר'ה האלו… עושים לי בושות לאחרונה. אבל אחת בלילה זו שעה יפה. ומומלצת בחום.

        • הנושא והמושא

          כוח תגובה מובחר של יוצאי סיירת גולני נמצא ברגע זה בדרכו לאמסטרדם תחת מעטה כבד של חשאיות לשיחרורו והבאתו המיידית של יגאל לארץ.
          נ.ב.
          א. יושחר השחורדיני מיד
          ב. יפוטם הגוזל

          • המעסיקה

            אכן, מדובר באותו יגאל.
            אבל אתי, נשמה, כשאת מתחילה עם בחור והדבר השני שאת אומרת לו זה כמה הוא מזכיר לך בחור אחר, זה… הממממ… לא מעיד על הצלחה גדולה בהמשך.
            בעיקר אם עוד לא מ-מ-ש התגברת על איגי.

            • הנסיכה שרצתה לנשק את הצפרדע

              איגי?

              בכלל לא נסחפת…

              • היא לא נסחפה. זה רק מראה שהיא בענינים, כי היו ימים כאלו שככה הוא היה חותם על לוח הביליארד. יצירתי שכזה. יפה אגב, ששמת לב. (יש לך משהו מענין לספר לי בנושא??).

                • סתם מישהי ממש לא חשובה

                  אם זה איזשהו תרגיל מלוכלך למשוך את יגאל להגיב כאן – תתביישו לכם

                  ומשום מה נראה לי שאני צריכה להגיד לכן
                  זאת בהמיות נלוזה

                  ואם "נושך הכריות" מתאר מצב שהיה – תאמר את שימך.

                  מאוד קל להוציא דיבתו של מישהו

            • לצערי הרב, דווקא נראה לי שבמקרה קורע הלב שלי, זה דווקא מרגיע את הנשוא והמושא שאני מדברת על יגאל. לדעתי, זה נותן לו תקווה בכמה מובנים. דבר ראשון, שהיה גבר שלא נכנע ללחציי, והוא כמובן לוקח ממנו דוגמא אישית. דבר שני, שאני לא עד כדי כך רצינית לגביו. וזה כמובן מרגיע אותו (הוא לא יודע כמובן שכבר הזמנתי אולם ורב וטבעת אצל צורף מומחה משדרות..). וחוץ מזה, בהתחלה הם באמת היו דומים- עד שיגאל צבע לבלונד…
              אבל מה שהכי יפה שהאפקט הוא הדדי כי מאז שיש לי חבר, אז גם יגאל רגוע ובאמת הפסיק לבדוק את כדורי הביליארד הממולכדים שהטמנתי פה ושם…

      • ליאתי המתוקה

        כמה 'אתי' יש כאן? יותר מאחת בטוח… אתן מוכנות להזדהות ולפרט את ההבדלים??

    • אני כבר הרבה זמן מתעניינת בפוסט מודרניזם (כחובבת…) ,ואף פעם עוד לא נתקלתי בפרשנות הזאת שלו (אשה אחת וכו'…)
      סיפקת לי נקודה למחשבה,עוד פיסה קטנה לפאזל שיבנה פעם את תפיסת עולם שלי.
      תודה
      (-:

    • הנסיכה שרצתה לנשק את הצפרדע

      תגיד לי , מה אתה רוצה?

      מה זו הפילוסופיה הזו באמצע היום?

      כל הבנות מזדיינות עם גברים מה לעשות? מה העניין של לשחק עם צעצועים?
      רוצה כן או לא!

      הרי אין בתחילת מערכת יחסים כלום למעט צורך גופני. אני מכירה כאלה שכבר מזמן לא שוכבים עם בת זוגם ובכל זאת לא עוזבים אותה כי מה שנשאר להם זה הרבה יותר ממגע נשאר ה –

      ר ג ש !!!!!!!!!!!!!!!

      אז יללה מספיק כבר, מי שרוצה ללכת ילך ומי שרוצה להשאר ישאר גם אחרי הצעצוע.

      באהבה.

    • שמע, יקירי. הבעיה היא לא "החיים". הבעיה היא טשטוש הראיה שגרמו לך חייך בסצינה הרווקית התל אביבית. הנימוקים הפוסט מודרנים שלך הם חירטוט, תסלח לי.
      בסופו של דבר, רוב האנשים, לאחר תקופת רווקות קצרה או ארוכה רוצים משפחה, ובשביל זה כדאי מאד לאהוב אשה אחת, מכל הלב ועם כל הנשמה, וההשקעה.
      אחרת אנשים מוצאים את עצמם עם שוקת שבורה.
      הסצינה הרווקית התל אביבית כבודה במקומה מונח. אבל צריך להתבגר פעם, לא? העיוות האופטי שגורם לך לראות בסצינה הזו את "החיים" האמיתיים, ואת הנראטיב אודות אשה אחת ואהבה אחת שמתחתנים איתה ומשקיעים בה את הנשמה- רעיון ישן של עולם ישן, הוא בדיוק מה שהוא: עיוות אופטי. יום אחד תסכים איתי מאד, אין לי ספק בכלל, ואם לא- ליבי ליבי.

      • הנשוא הנושא והמושא

        לו היית מכירה אותי היית מבינה שאני רחוק מאוד מכל עולם הרווקות התל אביבי הזה שאת
        משייכת אותי אליו.

        לא דיברתי על ההתפשרויות שאנשים עושים. אלא על המאווים והרצונות הכמוסים, שכולנו בגיל
        מסוים מרשים לעצמנו, ובגיל אחר מדחיקים.
        (ראי ערך – שעון ביולוגי).
        כולנו היינו רוצים לככב ביפים והאמיצים, אבל כולנו מככבים באופרה אחרת.

        • מי רוצה לככב ביפים והאמיצים?
          זה? הזבל האמריקקרי הזה, זו משאת נפשך?………..
          ולמה "התפשרויות"?
          אם אתה קושר את חייך עם בחורה שאתה אוהב ומכיר וטוב לך איתה- אז איפה ההתפשרות?
          רגע, שאני אבין- אתה נראה כמו כוכב הוליוודי?
          כי אם כן, אולי פשוט תיסע להוליווד ותחפש לך שם מישהי בליגה שלך?
          שהיא לא משהו, הליגה הזו, שבה מראה חיצוני הוא הפרמטר הקובע הכמעט יחיד.
          בן כמה אתה? כי זה נשמע כמו צורת חשיבה של טינאייג'ר..
          יאללה ביי.

  24. נסטסיה פיליפובנה

    לפי שלוש יצירות מופת שנוגעות באהבה בצורה עדינה ומנקודת מבט נשית (מי יותר מי פחות), האהבה המושלמת לא יכולה להתנהל על מי מנוחות בעולמנו הארצי.
    האמן ומרגריטה שמצאו את אהבתם האמיתית, מושא קנאתי הגדול ביותר, הומתו על מנת להמשיך ולממש את האהבה הזאת.
    בס מקניל המדהימה אהבה את יאן עד מוות. כל עוד חיה, היא הרגישה שהיא לא עושה מספיק כדי להציל את אהוב נפשה.
    אנה קארנינה לא ידעה את נפשה מרוב חרדות שהביאה עליה האהבה, ולא מצאה מנוח אלא בין גלגלי החשמלית. וכמו שמורתי האהובה אמרה: "כשאין קונפליקט אין חיים". החיים מחייבים קונפליקט. בהעדרו יש רק מוות.

    • נסטסיה פיליפובנה

      עוד לא פגשתי אדם, בטח שלא גבר, שכל כך רגיש וקשוב למחשבותיה של אשה, לתחושותיה, להירהוריה, להלך נפשה. הוי טולסטהוי! גאון!

    • פנחס מהשק"ם

      יחסינו לאן? לאפסנאות. שם אוריד ממך את הירכית אשאיר אותך רק עם נעלי גולדה ואדחוף לך את הזין עמוק לתוך הפה כשאת אוחזת בידייך בארגז קופסאות השימורים

      • נסטסיה פיליפובנה

        טיפש עילג שכמותך

        • פנחס מהשק"ם

          וואללה, אני לא מלומד כמוך, אינטליגנטית, אני לא קורא סופרים רוסים וקורא לעצמי בשמות רוסים. אז מה? זה עושה אותי טיפש ועילג? אולי יש לי חוכמת חיים שאת לא יודעת? את יודעת איזה יופי של סלט מטבוחה אני עושה? את יודעת איזה פריקסה עשר אני מכין בשבתות שאני יוצא הביתה?
          תבואי פעם לאשדוד, למרכז מסחרי א', שם אצל מוריס סיטבון אני יושב ולימדתי אותם לעשות את הדברים הכי טעימים

  25. אם הבחור מתנהג ככה תעזבי אותו מיד. הוא לא רוצה אותך, הוא לא אוהב אותך, הוא לא מעריך אותך, הוא לא חולה עלייך. אולי חולה ממך.

    והוא לא מניאק בגלל שהוא גבר, הוא לא רוצה. וזהו. המשוואה הזאת יכלה להיות הפוכה. את היית מנפנפת אותו, ומתנהגת כך רק בגלל שלא היית סגורה עליו.

    בקיצור מגיע לך יותר, בובה.

  26. יש אהבה אמיתית

    ובודאי שמגיע לך יותר מלשמוע את התירוצים שלו
    לא כולנו בנויים לזוגיות

    חפשי לך מישהוא אחר שיבין אותך
    ויתן לך את כל שאת צריכה

    אל תאבדי תקוה ובהצלחה

  27. "רוצה שגם אם נהיה חודשיים ביחד, יהיה טוב". זה טוב?

  28. אלמוני

    די כבר עם כל הריגשי. אז יש לו בעיות עם עצמו, אז מה? צריך להתייסר בגלל זה? לא כל העולם מלא בחארות שמתקיימים על המשפטים "זה לא אני זו את" בלה, בלה, בלה….
    תרימי את עצמך מהריצפה, תעשי סוויצ' במוח, תלבשי את החצאית הכי צמודה, את החזייה הכי סקסית, ולכי לשקם את האגו.

  29. הנסיכה שרצתה לנשק את הצפרדע

    הודעה!!!

    עזבו אותכם מיחסים אהבות עזיבות וכו'

    אתמול זה היה היום החשוב!

    הכספת – אתי נחשפת.

    מי שלא ראה את ההופעה של אתי בכספת אתמול לא ראה הופעה של סטארית ענקית בחייו.

    גם ארז טל די שיקשק ופחד לנוכח תעצמותיה של אתי וכיצד האפילה בהופעתה עליו , אך בסוף לא

    לצערינו לא העפילה.

    כי בעצם, מה שחשוב לאתי שלנו זה לא הכסף אלא האהבה.

    אז המון אהבה שלוחה לך אתי מידידיך בבננות.

  30. היא פתחה את ה ארון.
    במעין טקס כאב קבוע.
    הרימה את ערמות המכנסיים המקופלים,והתבוננה בשני הסכינים המגואלים בדם.
    כשלא חזרה על הפעולה עצמה,עפעפה במחשבתה את התמונה, כך שקפאו מעיה בתוכה כאילו התבוננה בסכינים באמת..
    הזיכרון הגעיל אותה, הכעיס אותה היכאיב לה מאד.
    באיזה זכות עולל לה זאת.?
    ראתה את עיניו הצורחות בכאב,אך חשבה על עצמה.על ההשפלה.
    על השקרים על הטקס שלא היה. על הבדידות.
    האם אהבה אותו?
    ביום שישי התקשר אליה לעבודה.
    חשבה כמה אהבה בעבר לקבל את שיחות הטלפון שלו אל תוך היום שלה.
    באותם הימים היה כל צלצול מחריד אותה. ביקש שתחזור הביתה.
    לא רציתי ,שנאתי את סופי השבוע הארוכים וחסרי המנוחה.
    היה לי נוח לעבוד12 שעות ביום. בדרך הביתה ניסתה לנחש מה קורה כעת.
    חיכה לה למטה.
    רציתי שתלכי איתי לקנות גין. לא רציתי ללכת בלעדייך.
    רציתי שתדעי ותאשרי.אמר לה.
    כבר לא היה לה כוח להתווכח טומן את הבקבוקים בארון.
    או לחזור על תחנוניה או לפתותו ללכת לטיפול.
    כשחזרו הביתה טיפס באיטויות אל חדרם שבקומה השניה.
    אותו אחר צהריים השתדל במיוחד.
    ליטף מעט ואף חייך.
    היא ניסתה לישון.
    כשהתעוררה,גהר מעליה עירום עיניו עצומות,מתחכך בגופה.
    לא היתה לו זיקפה.
    היא חיבקה אותו ובכתה.חייכה מעט וירדה למיטבח להכין את ארוחת הערב.
    הוא ,במחווה נדיר הדיח את מעט הכלים שהיו בכיור.
    גופו כבר הדיף את אדי האלכוהול.
    היא חשבה לעצמה אולי הילדים לא ישימו לב.
    אחרי הכל הגין לא הסריח כמו האוזו. הערב התנהל בשגרה מעושה.
    כולם ידעו וכולם ליהגו.
    מחייכים .
    כשהתעוררה למחרת מצאה אותו ישוב על הספה במקומו הקבוע.
    הבקבוק מוחבא מאחורי הספה והוא שיכור.
    חבל- אמרה לו, חבל.
    בכעס הוסיפה ושאלה –היית מוכרח?

    והכינה לעצמה קפה,מזיזה אם הסמרטוט את הזוהמה שהישאיר אחריו מעשה שבשגרה.
    אחר כך ניכנסה לשרותי האורחים.
    מנגבת את שלולית השתן שלו ומתישבת.במוחה חלפה ההחלטה להדחיק את השבת הזו.
    הורידה את המיים צחצחה שינים ,ופסעה עם הקפה שלה לסלון.
    דחפה קלטת לתוך מכשיר הווידאו ונעלמה לתוך המסך.
    בשעה הזו כבר היה שיכור דיו ללכת לישון בחזרה,והיא תוכל להירגע בשקט ולנוח.
    בזווית העין קלטה אותו מפשפש במגרות המטבח,ובחרה להתעלם דבקה בעוז בהחלטה מתחילת היום.
    הסרט שאב אותה ,נתנה לגוף לנזול על הספה לוגמת באיטיות מספל הקפה.
    גם קולות החבטה העמומים שנישמעו מלמעלה לא הפרו את שלוותה. מאוחר יותר, כשירד למטה, ודשדש אל המקרר
    התאמצה מאד לדבוק רק במסך הטלוויזיה.
    אבל הגוש בסרעפת שפעם בעוז .כבר הבנתי שמשהו קורה.
    הוא נפל בחבטה על הריצפה.
    אני רעב מילמל לעצמו.
    דם נזל מפירקי ידיו, מראשו.
    מיהרתי אליו.
    שקטה נושמת עמוק פוקוס חדש וצלול.
    להעלות אותו למעלה.להעלות אותו למעלה.שהילדה לא תיראה.
    להעלות אותו למעלה. בכוח לא לה גררה אותו לחדר השינה.
    שעטה בחזרה למטבח זורקת שתי ביצים למחבת,מפשירה לחם.מורחת מיונז בנדיבות
    ועולה חזרה.
    מנגבת דם.
    מחליקה מעט על שלולית הקיא.
    ועוזרת לו לאכול.
    ושוב.
    עוד סיבוב.
    אחרי הסיבוב השלישי הוא נירדם.
    דם עדיין נוזל, הכריך עדיין נימעך בין אצבעותיו ועל הסדין.
    מילא אמרה לעצמה. אז בין כתמי הדם והשתן,יהיו גם כיתמי שומן
    ולא חשבה עד כמה מזעזעת המחשבה בפשטותה.
    כעת החלה להתבונן סביבה.
    סכינים על הריצפה.
    שלוליות שתן,חפיסות ריקות של כדורי הרגעה מכל הסוגים,קיא.
    הכל מרוח בחדרם החדש והיפה, ובחדר האמבטיה המעוצב.

  31. אתי יקירתי…………… אני איתך,
    עם הצפרדע שעדיין לא הבין שהוא מלך.
    עם כל מי שהיגג פה, או העלה תיאוריות פוסט-מודרניסטיות.
    תעזבי אותו חמודה, האושר נמצא רק בלב. הוא לא מחזיק את האושר, מקסימום הוא מחזיק את האופציה להתחלק באושר שלך עם עוד נפש.

    • פנחס מהשק"ם

      האושר לא נמצא בתוך הלב. מי סיפר לך את השטויות האלה? האושר נמצא בתוך התחת. גם אצל גברים וגם אצל נשים. ובגלל זה כולם מזדיינים בתחת, אבל עושים קולות של כאילו הם לא מזדיינים בתחת
      הכי מגרה זה בתחת. הדוק, לוחץ על כל איפה שצריך והבחורות מתחלקות לשתי סוגים, אלה שאוהבות לקבל זין בתחת ואלה שעוד לא יודעות שהן אוהבות לקבל זין בתחת

      • פנחס! האם אתה יורשו של ג'ו המבתק?

        • פנחס מהשק"ם

          מי זה ג'ו המבתק

          • פנחס לא יודע איך מאייתים ג'ו המבתק, ואם לא שמתן (ושמתם ) לב התגובות שלו כאן הן סתם פורנוגרפיה מהסוג שלפחות כאן באתר אנחנו לא צריכות לסבול.

            • פנחס מהשק"ם

              נו, יאללה, תגידי שיש לי ז' קטן ונהיה פיטים. יש לי זין קטן, בסדר? קטן. ומה רע במה שאני כותב למה זה פחות טוב ממה שאתם כולכם כותבים פה. ישר צנזורה. ישר. לא ידעתי שבננות זה אגף בצה"ל ומה הקטע עם זה שאני לא יודע לאייית? מי זה בכלל שאני צריך לדעת לאיית אותו

              • לא אמרת שאתה צריך לעשות ספירת מלאי?

                יאללה שים גז ולך קיבינמט!!!

              • אני לא אגיד שיש לך זין קטן, כי אני משתדלת לא להתיחס לאנשים בצורה מגעילה וולגרית ומשפילה, וחוץ מזה אני לא חושבת ששאלת גודל הזין רלונטית לעניין. העניין הוא שההתיחסות שלך ("תדחפי את הזין לפה ותשתקי" "תבלעי עד הסוף תבלעי") היא לא ההתיחסות שאשה (או כל אדם אחר) רוצה לקבל כשהיא מחווה דעתה באיזה עניין שקרוב לליבה ובכלל. והנקודה לגבי האיות היא שלהבדיל מג'ו ההתיחסויות שלך נעדרות כל תחכום, עידון, ארוטיקה או כל דבר אחר שיבחין אותן מפורנוגרפיה זולה – דהיינו, התייחסות לבני אדם (שזה כולל נשים) כחסרי ערך אנושי – וקשה להבחין בהן יכולת אינטלקטואלית או רגשית כלשהי.
                זה לא עניין של צנזורה – זה שאתה אומר מה שבא לך לא אומר שלאמירה שלך יש ערך ולא אומר שאין לה ערך שלילי שפוגע במישהו אחר, ושאנחנו לא חופשיות לחוות דעתנו על זה.
                (ושלא ישתמע שאני ממעריצותיו של ג'ו – גם הוא מגזים לעתים לטעמי, אבל פנחס וג'ו – שמים וארץ. או שמא נאמר – תחת וחרא?).

                • ליאתי המתוקה

                  שניהם זיינים מגלומנים שרק רוצים לזיין אותך בתחת.

                • ליאונרדו דה וינצי

                  הדס, כל הכבוד לך על ההשקעה וצורת הכתיבה המכובדת, אבל לפי עניות דעתי, הכדור הזה שורק גבוה מעל פדחתו של הטיפוס, ולא משנה כמה נמוך תכווני.

                  אגב, הוקסמתי מהאינטלקט ועושר הכתיבה, ואני סקרן להכיר את האדם שמאחור המילים,
                  אז את מוזמנת….

                • בלגניסטית חולה ובעבודה

                  ג'ו הוא פיקציה !
                  הגרופית המוצהרת של הוגה האושיה המפוארת "ג'ו המבתק "
                  נאלצה לשלם הפעם עבור הזכות ל"מצוץ" ( מציצות כמטאפורה כמובן …)

                • חומדת לצון

                  להסביר לנבער מדעת,הבהמי הגס-לבעל המצח הנמוכה,לטריפוליטאי הלא מפותח(ויסלחו לי

                  שאר יוצאי טריפולי,שאין כוונתי לפגוע בעדתם המקסימה).

                  כיצד יש להתייחס לבני אדם.

                  אם כי במקרה של פינחס זו ברכה לבטלה.

          • המלכה האם

            שאלתך היתה "מי זה ג'ו המבתק"? אני רק רוצה לדעת שקראתי נכון

            • מה שלומך?…

              • המלכה האם

                שלום אסתי. תודה על ההתעניינות בשלומה של המלכה האם.
                עסוקה מאוד. הרבה עבודה בארמון.
                עצובה, בגלל המצב
                מתגעגעת לג'ו המבתק ונגעלת מהאדיוט השק"מיסט הזה שהתחיל להזיל פה ריר בכל פינה

  32. מה אומר ומה הגיד
    מאמר מבריק
    כתוב יפה וזורם
    נגה בכל פינה נסתרת בלב
    ואוו

  33. נראה לי שכדי להיגמל אחת ולתמיד מהכמיהה לטיפוס שכולנו, למרבה הצער, מכירות, נחוצה חווייה מתקנת. פעם אחת מספיקה לגמרי, לצורך העניין.
    החווייה המתקנת תגיע, כנראה, בדמותו של מישהו מוצלח ומורכב לא פחות מהגבר הזה, המושא, הנשוא והשד יודע מה עוד (זה שמאכלס את מיטב חלומותינו הדביקים ונטולי הקשר עם המציאות).
    להבדיל ממנו, הוא יהיה בנאדם אמיתי עם רגשות אמיתיים, ולא שרוט מדי מאלף זיוני סרק נטולי אהבה, שלימדו אותו על "חיים-מודרניים-צרכניים-בהם-כולנו-מוצרים-לרגע". לכן הוא גם לא יזיין לך את המוח יותר מדי. הוא כן יחבק, הוא ינשק, הוא יאמר את אהבתו, ובעיקר- הוא לא ימהר ללכת, כי גם הוא יודע שאהבה לא מסתובבת סתם ברחוב. גם הוא חיפש, וידע לזהות אותה, כשמצא.
    הגבר הזה קיים. נשבעת לך שהוא קיים. פגשתי אותו. אולי הנצח יימשך רק מספר חודשים, אולי כמה שנים, אבל הוא יהיה אמיתי בזמן היותו. לא דיבור על, לא התנצלויות ודברי אזהרה, שבאים לגונן על אטימות הלב (שלו, לא שלך).
    מה אני אגיד לך, אתי. לא שזה קל למצוא חווייה מתקנת, אבל אחרי שמוצאים, אין סיכוי ליפול שוב למלכודת הגבר הקר-הסובל-משקיף האו"ם. מחפשים דברים אחרים.

  34. לאתי היקרה
    למה ואיך לא זכית? איך קיוינו!. איזה מפגן אומץ!
    אני כבר כמה חודשים בבננות,קוראת את התגובות של כולם -ומאד נהנת, במיוחד ממך.
    אז לא לקחת את כל הקופה הפעם,
    אבל אנחנו מאמינים בך, הקופה הנכונה / צפרדע או איש – הכל יגיע = כבר על האש = מגיע…
    לכולם קורה הקראש המזעזע (אצלי עברו 3 שנים – אל תלמדו ממני)
    אבל סוף סוף הגיע השלב הבא
    NEXT!

  35. הנסיכה הקטנה

    אתי…מאמר יפיפה,כל כך הזדהתי…מי מאתנו לא נפלה בפח והתאהבה בדבר הכי רחוק מלהיות נכון עבורה?מי יודע אולי בכולנו יש מעט ממנגנון ההרס העצמי,אולי זה החינוך שקיבלנו שבעצם תמיד נרצה את מה שהכי קשה להשיג וכתוצאה מכך פחות נעריך או נשים לב לדברים ולפעמים למציאות.מי יודע…אז נכון שבשביל להכין חביתה צריך לשבור כמה ביצים,אבל לצערנו במקרה שלך נראה לי שיצא לך ביצה מקושקשת כתוצאה מיותר מדי רצון וכוונות טובות…
    אבל מה שלא הורג מחשל וחכמים ממני אמרו כי אין דבר יותר שלם מלב שבור,ואולי זה מעט מנחם. אני בטוחה שתצליחי לצאת מזה חזקה ומפוכחת יותר,ותזכרי כי הבננים והבננות איתך!
    !WE LOVE U ETI

  36. ליאונרדו דה וינצ'י

    אתי ,

    כמו שאומר הפתגם : "אם כל כך הרבה אנשים אומרים אותו הדבר – אז כנראה שזה כבר נכון" .

    מערכת יחסים מטיבעה בנוייה ליותר מאחד, ואם הוא מודיע שהוא בחוץ , אז המערכת סגורה על מנעול ועל בריח.

    לכן, נגבי דמעה, והמשיכי הלאה. בעולם הזה מסתובב בן-זוגך המתאים , וגם אם הסטטיסטיקה משקרת – עדיין יש מספיק גברים שיכולים להיות בן הזוג הזה.

  37. שמיים-בת

    אתי יקירתי
    את פשוט נפלאה אמיתית
    לא זכית בכספת הנכספת – אך כפי שכבר נאמר – זכית באהדת ואבהת הקהל.

    אני ממש נהנית לקרוא כל מילה שאת כותבת כאן באתר – ואת לא סתם חכמה אלא גם מאוד יפה לדעתי,
    אז יאללה – לצאת מהקטע של: "לא מגיע לי משהו טוב",
    לכי על כל הקופה והפעם לא בכספת אלא בחיים בכלל.

  38. שמיים-בת

    פנחס אתה ענק !!!!!

    אין אין אין,
    כל מילה שלך שוס
    אתה מצחיק
    והכי מכל – אמיתי על אמת
    פשוט בלי בילשוט מיותר
    אני בעדך

    ולזה מהנושא ונשוא עם כל הפילוסופיה בגרוש שלך – תתבגר כבר!!!!!!!

    פנחס הוא הסארטר של המילניום
    ממצה עד הקצה

  39. לאתי אברמוב
    אני חושב – לא אני יודע
    אני אוהב אותך
    באמת התאהבתי במשפטים ובדמות שמאחוריהם
    מן אהבה אפלטונית שכזו

    מוטי

    • תודה! למרות שהנשוא והמושא טוען שמי שלא מכיר אותי אוהב אותי הרבה יותר. מסיבות מובנות.

  40. שם תואר

    פנחס, אתה מלך.
    לדעתי מדובר בקופירייטר הגר בנחמני ואוכל בדיטהסטפן
    או לחילופין – שם העט הנוסף של אתי.

    • לא, לא, סליחה! אני לא מדברת ככה. וגם לא אוכלת בסטפן. כי אסרו עליי להגיע לשם…
      תנסו משהו אחר.

      • אתי יקירתי!

        ממליצה לך לקרוא את הנסיך הקטן, הדברים החשובים הם בלתי נראים לעין.
        מסוגלת להבין אך לא לקבל, האם יתכן שאפשר לשלוט כך באישיות כמוך.
        לפי התרשמותי יש לך את זה אך למה לך ?

        דרך אגב איתי יקרתי, מי אסר עלייך ללכת לאכול בסטפן?

        • סוד יקירתי, דווקא משום שהדברים החשובים סמויים מן העין, אני בונה על זה שהנשוא והמושא קצת (או אפילו דיי) אוהב אותי ופשוט מסתיר זאת היטב. זו אגב, היתה טענתי גם לגביי יגאל, אבל הוא הוכיח לי שטעיתי, וגם זה קורה לפעמים – שאני טועה. דווקא אולי בגלל שאני אישיות חזקה אני מחפשת מישהו שישלוט בי, אחרת לא יהיה לי מענין.
          ומי לא מרשה לי לבוא לסטפן? נחשי מי. אחרי שכל הבנות מפחדות להתקרב אליו באברקסס פן אחסל אותן, הוא רוצה מקום בו יוכל לחזר כרצונו, בלי לחוש את מבטי המשפד.

          • לא מגלה

            בא'נה, זה נשמע נורא. תגידי, את לא חושבת שמגיע לך מישהו שיתאהב בך באמת, בכנות, בגלוי ובפשטות… מישהו שיגיד: אתי. אני רוצה אותך אתי. אותך ורק אותך כי אין כמוך ואלפי הנקבות האחרות בעיר מעניינות את התחת שלי. איתך אני מרגיש בבית. למה, בשם אלוהים, לרצות להיות עם מישהו שלא מסוגל להצהיר ככה. ושליטה, מאמי, שליטה… לא משחקי שליטה במיטה, אלא שליטה באמת? השתגעת? יום אחד לא ישאר מהשליטה הזו פירור של רומנטיקה אלא רק זכר עקשני *שתלטני*
            שחושב שהוא יודע הכל ושיקול הדעת שלו תמיד מכריע לעומת שלך. כאלה חיים את רוצה??

            • נו, ואם אני רוצה מישהו שיתאהב בי בפשטות? מה, אני נמצאת בסרט של ברטולוצ'י באמצע טוסקנה? אנחנו ביד אליהו מותק, עם שימי חדד או משהו כזה בקולי קולות בשישי בצהרים. ואם אני שם… כנראה שגם זה משהו.

              • לא מגלה

                אנשים מתאהבים בפשטות בכל מיני מקומות. ביד אליהו ובטבריה ובקרית שמונה ובמסדרונות של בתי חולים ובמטוסים ולפעמים אפילו בבליינד דייט שלא ציפו ממנו לכלום… מה הקשר לברטולוצ'י וטוסקנה בכלל? ומה זו טוסקנה? מחוז כפרי באיטליה. כשיוצאים מקרית גת באביב גם רואים חמניות… בן אדם צריך להאמין שמגיע לו שיאהבו אותו ויקבלו אותו כמו שהוא, שהוא ראוי לתשוקה ולגעגועים ולאהבה כנה. אם הוא לא מאמין בזה הוא לא ימצא את זה לעולם. וסליחה אם זה נשמע פטרוני, אבל משהו בהתנהלות הקבועה שלך נראה לי מאוהב במצב של לא להיות ראויה לאהבה זוגית פשוטה. ככה זה נראה לי, סליחה. אולי פספסתי לגמרי, אל תעלבי אבל ככה זה נראה להרבה אנשים כאן.

                • לא נעלבתי. קיבלתי את דבריך, בעיקר אהבתי את החמניות שרואים ביציאה מקרית גת. אני עוד לא זכיתי לראות אותן. עדיין מחכה להזמנה לארוחת ערב בקרית גת (או בארל, המקום בו ואן גוך צייר את החמניות שלו).

                  • לא מגלה

                    את שדות החמניות רואים כשנוסעים לקרית גת או ממנה ברכבת. מהכביש לא רואים אותן, אם אני זוכרת נכון… וכמובן, בעונה הנכונה… ארץ ישראל יפה וגם פורחת. לא ידעת?!

              • פנחס מהשק"ם

                יש זמר קוראים אותו שימי רון (יום חמישי ב'פליקס', תלכי לראות)
                יש זמר אחר קוראים אותו פיני חדד

                אבל שימי חדד?!!!

          • אתי מתוקתי!

            המלצה אישית וחמה, וגם מנסיון, ביום שתחליטי שכל אחד בוחר לעצמו את העצב השמחה וכו'
            תביני שאת צריכה להמשיך קדימה.
            ואם טעית פעם אחת יכולה להיות גם שנייה.
            אנני מבינה מדוע הוא מסתירר את אהבתו אלייך, הרי לפי הבנתי היא מוגשת לו בכל רגע ופנאי,
            את האהבה לפי המושגים שלי קשה להסתיר.
            הינך רוצה שישלטו בך, אוקי לכי על זה, אך מיצאי את השליט הנכון, כי מעבר לזה ולהרפתקנות שבעניין כולנו בסופו של עניין רוצות חיבוק, שיעטפו אותנו. וילמדו אותנו כמו שאנחנו באמת.

            ולבחור שאוסר עלייך להגיע למקומות שאולי את מאוד רוצה להגיע, ואוסר על אחרות.
            אני יוצאת במחאה, איך אתן נותנות לו לשלוט כך בכן ולא מקבלות תמורה.
            לכל דבר שנותנים יש תמורה והיכן התמורה כאן.

            אנני מכירה את יגאל אבל לפי התרשמותי מדובר באישיות חזקה מאידך ומגיסא באשיות חלשה
            ואתה יגאל אם הינך קרוא שורות אלו תן את תגובתך.
            אשמח להכיר ולהבין.

        • הנשוא

          נהייה קטנוניים ונדייק בציטוט –
          הדברים החשובים באמת הם סמויים מהעין.

          • נשוא יקר, עכשיו גם השתלטת על המחשב של "זאת שרצתה להתנשק עם הצפר…"? וזה במקום לתכנן לנו את מרק הבצל להערב?? ואת הפנקוטה? אני מזכירה ששום תירוצים לא יתקבלו הערב בברכה. כמו שאומרים אצלכם בימין המרוקאי: לא נשכח ולא נסלח.

            • הנשוא

              נו מה יהיה?

              גם בחברות שלך את מקנאה?

              אין לך מה לקנא , אני כבר הבנתי שמרוקאים זה לא בשבילי.

              גג מרק בצל מדרום צרפת.

              להתראות בערב.

              אולי נצא לאברקסס? לא נהנתי ביום ג'.

          • ואתה נשוא
            ואולי זה כל העניין שעדיין לא התבגרת, אבל זה בסדר כל אחד והקצב שלו.

    • ליאונרדו דה וינצי

      בין שהתופעה הנ"ל אמיתית , ובין שמדובר בקופירייטר שהחליט לחפש את המכנה המשותף הרדוד ביותר שניתן ליצור – עדיין מדובר בתופעה מבחילה .

      יאללה, פנקס , או איך שקוראים לך , לך חפש את עצמך בצ'אטים , ותחסוך לנו לקרוא את התשפוכת הוולגרית שלך.

      לא מצחיק, לא שנון. פשוט דוחה.

  41. שם תואר

    או שאולי פנחס הוא בחורה עכברית למראה, סטודנטית לעבודה סוציאלית במכללת תל חי אשר בלילות פורץ ממנה גבר מחוספס וגס רוח?

  42. פנחס,
    אתה הענק הגדול המשובח והיודע טוב מאוד על מה את המדבר!
    כמי שנותנת לגבר שלה כבר לא מעט זמן להיכנס בדלת האחורית אני יכולה רק לספר איזה הרגשה מיוחדת זאת ושאת האורגזמות הכי חזקות שלי חוויתי מחדירה אנאלית.
    גם אם אני אספר לכל אחת ואחת בניפרד על כמה שזה אחר אני יודעת שזה לא יעזור אבל מה לעשות שיש כאלה שמתחסדות ושלא ירגישו אורגזמה אמיתית מהי…

  43. lonely wolf

    ע"מ לחסוך לי את ההתרפסות שלכן
    בדירת היאפים שלי תמיד יש מברשות שיניים, פן, גומי לשיער,טמפונים ותחתוניות ועשר מגבות חדשות – ע"מ שלא תעשו עניין כשאני מסלק אותכן ממיטתי אז בסך הכל אני מעיף את מברשת השיניים לזבל, מחטא את הויברטור, מחדש את מלאי הקונדומים וערווה חדשה נכנסת לתקופה של מספר שבועות.
    כן רובכן לא ראוי ליחס טוב יותר, לעזור בעבודות הבית תשכחו מזה יש לי עוזרת בית.
    אתן רוצות אותי תהיו קשות להשגה ולא בחורות בסביבות גיל שלושים הלחוצות על זוגיות
    וחסרות עמוד שדרה.

    • ליאתי המתוקה

      קשות להשגה?
      ולמה שתתאמץ להשיג אותנו אם אתה יכול בכזו קלות לארגן לך ערוות חדשות?(ביטוי דוחה במיוחד, שמעיד עליך יותר מכל. טוב מאד שאתה זאב בודד ומגיע לך להישאר לנצח בלי אהבה אמיתית.)
      אל תשקר לעצמך. אתה עצל מכדי להשקיע ביחסים משמעותיים, ונאחז במתירנות היחסית של תקופתנו, ובחופש המיני שיש סוף סוף גם לנשים כדי לתרץ את ההתנהגות הגועלית שלך.
      מה זה "לחוצה על זוגיות"? אם התאהבת בה, אתה תרצה להיות איתה כמה שיותר כמו שהיא תרצה להיות איתך, ואם לא התאהבת בה- אז זה לא קשור למשחקים.
      בהמה תל אביבית טיפוסית. ממילא לא מגיע לך שבחורות איכותיות ישתינו לכיוון שלך.

    • אלמוני

      יש לכם בעיה קלה בתפיסה!
      אנחנו רוצות שתרצו אותנו,וכשזה קורה אנחנו
      מתמלאות בהיגיון ומחפשות מישהו אחר שלא רוצה אותנו.
      עד ש…אנחנו מתאהבות באמת.
      קשות להשגה באיזה עולם אתה חי?
      התבגרנו הגיע הזמן שגם אתם!!!

    • אינדי_גו

      ושקיות הקאה יש לך¿

      ©זה סימן שאלה בסוף המשפט¬ הטכנולוגיה כאן מתאכזרת למקינטושאים¨

    • המלכה האם

      זאב בודד היית ומן הסתם תישאר
      בגלל גברים אפורים וזאביים שכמוך יצאה דיבת המין הזכרי-ישראלי רעה, ולא בצדק. יש גם גברים אמיתיים, שיודעים להעריך נתינה וחום, שמתבטאים גם בסקס (טמבל שכמוך, אחרי גיל שלושים משתחררים מהתסביכים הישנים ומהשטויות העתיקות ולא עושים עניין מלשכב איתו בלילה הראשון או לא)

    • בלגניסטית

      תמיד ידעתי שעם יאפים לא מזדיינים , מקסימום נותנים להם לשלם על ארוחה טובה…

  44. Dear Eti,

    the "predicate" sounds interesting: mentally complicated and
    bright.a sense of humour would make him worth your heart ache.
    so i synpethise your choice and i identify because i know how
    it feels …
    regarding the brush test: if he offers one, but keeps
    dissapearing the day after, where am i?

  45. lonely wolf

    אם יש מישהי
    שמוכנה להיכנס לקשר עם בחור
    תפרן שגר עם שותפה ביד אליהו מגיעה לה
    הכל

    • זאב בודד, עד כמה ממורמר אפשר להיות? ולידיעתך:
      1. זו לא שותפה אחת ביד אליהו, זה שתי שותפות, אבל מה זה חמודות
      2. אני אוהבת תפרנים כי אני אוהבת לחוש את הפוטנציאל הטמון בהם. תאר לעצמך אחד כמוך, שאבא שלו מופצץ בכסף, שהוא יושב לו בפיתוח או בכל מקום אחר, למה כבר יש לו לשאוף בחייו?
      אני לא אומרת שכסף זה לא חשוב, אני אומרת שאנחנו עוד צעירים ועוד יהיה לנו. וגם: נכון. באמת מגיע לי להיות עם מי שאני נמצאת, כי יש דברים נסתרים, סמוים מן העין, שבגללם אני שם. ולא שהם לא שווים מאמר ב"בננות" אבל זה לא כאן. סליחה ותודה.

  46. אתי יקירה…
    אני יודעת… לקח לי הרבה זמן. אבל זה מקוצר זמני הפרטי… את הכתוב "קראתי" עוד לפני שנכנסתי לאתר עצמו. ואת אשר יש לי לומר – הרי כבר אמרתי ובכל מלוא הכוונות ומכל ליבי הקט!
    בכל מקרה, סוף סוף התפניתי (הלימודים…הלימודים…) ל-5 דקות אז רק רציתי לומר לך שראיתי "הכספת" ואת פשוט ד – ל – י – ש – ס !!!
    אפילו אמא שלי התלהבה ממך נורא (קשה להלהיב אותה. היא תמיד חושבת שהמתחרים הם או לחוצים או יותר מדי יהירים…).
    ורציתי לומר לכל קוראי המדור סליחה על התגובה האישית עד כדי משעממת מבחינתכם…

    אתי, את יודעת מה אני חושבת, יקירה.

    אני באמת מאחלת לך שתעשי את עצמך מאושרת.
    באמת.

    • הנשוא הנושא והמושא

      טושי – טושי
      את שם בבית….
      ואני פה
      חושב עליך…

      שמעת פעם על המצאת הטלפון ? הפלאפון ?
      הפקס ? האי מייל ?

      ועכשיו בטח תגידי – ולמה אתה לא מתקשר ?
      התשובה הרגילה

      • סליחה?? האמת, אולי זה לא הזמן והמקום לפני כל האומה הוירטואלית, אבל, נ-ע-ל-ב-ת-י. (טושי, שוב הצלחת לקלקל לי את הבוקר, שוב, שלא באשמתך, כ-מ-ו-ב-ן. ברכותיי).
        ולך נשוא יקר, אולי יש לה מסר בזה שהיא לא מתקשרת?? אולי היא באחוות נשים כלשהי, מנסה לפנות לי קצת מקום בלבך? בעצם, עזוב. כבר סיכמנו שאין לך דבר כזה. 🙁 – (זה סימן כזה, לבכי. אם שניכם מבינים למה אני מתכוונת. אני מתכוונת, אם שניכם, ובמיוחד אתה, כן, אתה (!) יכולים להבין דברים כאלו, או שזה נבצר מבינתך, למה גם באי מייל לא שולחים מסרים מסוימים, אפילו לא בצחוק).

  47. רויטל

    זוכרת אז, בדיון של "דין רודפת", כמה כאב לי עם ההוא שהיה לי כזה קראש עליו, ויום אחד החליט שהוא לא רוצה יותר? גם אז קיבלתי את שלל הקלישאות, של "זה אני", "אני מבולבל" וכל זה והופה, אחרי שבועיים הכיר את אהבת חייו ולפני חודשיים הם עברו לגור יחד בדירה משלהם והאהבה פורחת והוא נשבע לה אמונים וכל הווג'ראס הזה שמסביב. ושבוע שעבר דיברנו קצת, והוא סיפר לי מה קורה איתו ואני גם עידכנתי אינפורמטיבית מה הולך אצלי(מאז שהלך, עדיין קשה, כמעט עברה שנה והוא האקס המיתולוגי שלי וכל אלה שיצאתי איתם אחריו לא הגיעו לקרסוליים שלו. קורה.).
    העניין הוא שצריך לוותר לפעמים, על כל הפנטזיות האלה. נסיך מה נסיך, ארמון ביד אליהו גם לי היה פעם עם שותפה מדהימה, וחלמתי חלומות של זוגיות קסומה והתרסקתי לאלפי רסיסים ומה לא. בשבל מסוים צריך לוותר על הקוטריות ולגבש מסמך עקרונות ולזכור לחיות את החיים שלך. שלך, אתי ולא של אף אחד אחר. עם כל הכאב שזה לא עבד המשכתי. עברתי דירה, החלפתי עבודה, הכרתי מחדש את החברים הכי טובים שלי שבזמן האחרון רק הפתיעו אותי לטובה והוקסמתי מהם אחד אחד. וכן, לב שבור ממשיך לפעום, ועוד יום ועוד לילה וממשיכים ומכירים אנשים חדשים ומתאהבים עוד פעם, ובטוחים שהוא "האחד" ואולי זה באמת יהיה "האחד". ואולי לא. הכי חשוב, יקירתי, זה לא ליפול לתוך זה. כמה תסכול אפשר לסחוב? כמה מרה שחורה וכמה עצבים ואנרגיות את מבזבזת לעצמך ככה, מאמר אחרי מאמר, בחור אחרי בחור? קחי את כל היופי והרוך והמגניבות שלך ותמצאי אחד שווה, שלא פוחד מהמילה מחויבות ותתאהבי לך ותאהבי לך ותהיי מאושרת. הלוואי, באמת שאני מאחלת לך את זה. ככה זה בחיים, את יודעת, למדתי את זה השבוע על בשרי. מקבלים פתאום איזו שטוזה ממקום הכי לא צפוי, למרות כמות הציפיות שיש לך. את חושבת שיש לך חיים שלמים לפנייך עם האנשים שאת הכי אוהבת ופתאום הם כבר לא שם. אצלך זה הבחור, אצלי זו אחותי הקטנה. אז יושבים כמה רגעים, נשענים אחורה, שמים רגליים למעלה, שותים נס קפה ענק לוקחים נשימה ארוכה וממשיכים לפרק הבא של החיים.

    • תקראי את כל שלוש התגובות מעליך ותביני למה אין עתיד, ולמה מיכל ניב צדקה. הו, כמה שהיא צדקה. לפעמים צריך לדעת לחתוך בזמן. (לא חשוב. אין מה לדאוג לי, כי כמו שאת מבינה, אני מעולם לא ידעתי לחתוך בזמן, או לפרוש בשיא. או בכלל).

  48. המסדר יעבור לנוח.
    יקירתי, ויקירות אחרות.
    אין! אין! אין!

    אישה שתישאר עם גבר מתוך תקווה שישתנה, אכן תגלה שהגבר שלה השתנה עם הזמן. הדברים שאהבה בו – נעלמו כלא היו, והדברים שלא אהבה בו הלכו וגדלו, התפתחו והשתערו…

    אז כל החוכמה, על רגל אחת: אל תקשיבי למה שגבר אומר, תקשיבי למה שגבר *עושה*.

    עכשו אפשר להוריד את הרגל השניה?

    קאט

    • הכבשה השחורה

      אמת, מומלץ להקשיב מעבר למילים. עצה לחיים בכלל, לא רק ליחסים.

      • כבשתי היקרה,
        האמת? השבוע גיליתי שזה אכן נכון גם לגברים שלא קשורים אליך רומנטית. לדוגמא, מנכ"ל החברה שלנו.

        בחיי שלא חשבתי על זה עד אז.
        האם זו דפיקות של גברים באשר הם, ללא קשר לסוג הקשר?

        לא סתם הם המציאו את אחד בפה ואחד בלב, כנראה…

        קאט.

  49. אילנית

    אתי היי,
    אני מרגישה הזדהות רבה איתך ואפילו בוכה בעת קריאת השורות.אתמול ניתקתי קשר לאחר שנה וחודשיים, הספור הוא ארוך, רק על קצה המזלג, בעוד חודשיים אהיה בת 29 , הקשר עם הבחור התחיל כמו באגדות במשך 9 חוד' הייתי סנדרלה כולם היו בטוחים שאנחנו מתחתנים וכמובן גם אני הייתי בטוחה, רק הוא לא…(למרות שהוא זרק פה ושם ושתף פעולה)
    הבחור נכשל בחודש מאי האחרון במבחן של לשכת עורכי הדין ומאז הכל נפל, נשארנו יחד אבל ההתנהגות שלו השתנתה מקצה לקצה, מרוב שאהבתי ואני עדיין אוהבת חיכיתי לו שלשה חודשים בכדי שילמד למבחן השני, הוא נכשל לפני חודש ואז המצב הדרדר לגמרי, אתמול החלטתי להפרד ממנו למרות שנפשית אני לא מסוגלת, חבל לי למצוא את עצמי בעוד שנה או שנתיים בלעדיו, אז זה יהיה קשה יותר….
    הייתי בטוחה שהוא אהבת חיי ואני עדיין בטוחה, אני לא מאמינה שאי פעם אהיה מאוהבת בצורה כזאת, אבל תמיד צריך לזכור יש גבול למה שאנחנו מוכנות לעבור, אנחנו צריכות להיות חזקות עם כל הכאב וזה באמת כואב………

    • אילנית

      יהיה בסדר

    • המשוטטת

      בחיים אני לא רוצה לעבור שוב פרידה.
      אני בטח לא אעמוד בזה.
      בכל מקרה, עם כל הכאב את אמיצה וחזקה.

      • את תעמדי בזה… תישארי אם טוב לך ואל תפחדי ללכת אם רע. תאמיני לי, מחכה לך הרבה יותר סבל אם תישארי עם מישהו שרע לך . וגם אם תישארי היום מפחד כאב הפרידה, *איש* בעולם לא יכול להיות ערב לך, ש*הוא* לא יעזוב אותך יום אחד מסיבות שלו, בתיזמון הכי גרוע מבחינתך… בקיצור, היי אמיצה. יש לך המון כח שאת לא מודעת לו. אל תפחדי להשתמש בכח שיש לך. הוא שלך. דאגי לעצמך.

    • אילנית
      לפגוש,להכיר,לאהוב, ולהפרד – זהו הסיפור הדואב של רבים מאיתנו, של כל לב ולב.
      כל פירדה יש בה מטעמה של מיתה, וכל פגישה חדשה יש בה מטעמה של תחיית המתים.
      יש משהו מן השחרור ומשהו מן העינוי בכל פירדה מכל אדם.
      כל מקום שאנו נמצאים בו הוא רק שלב בדרך למקום אחר,
      וכל מה שאנו עושים, גם אם נעשה זאת באורח הטוב ביותר,
      הוא הכנה לעשייית דבר מה אחר שיהייה שונה.
      קצב זרימת האירועים הוא כה מהיר עד שאם לא נוכל למצוא דרך כלשהי לקבוע מבטנו על המחר לא נוכל לצפות להיות בקשר עם היום.
      סבלנות היא אמנות התקווה.
      התקווה תמיד דוחפת הלאה ומבטיחה לנו שהמחר יהייה טוב יותר.
      יהיי חזקה ותסתכלי קדימה תמיד יש שם עוד משהו………….

    • אני לא יודעת מה להגיד. שמחה שנגעתי לליבך ועצובה על הנסיבות. מצד שני, אי אפשר להיות אמא של כל העולם ולקחת אחריות, במיוחד על דברים שאין לנו נגיעה אליהם. ואם האקס שלך (שאני בטוחה שיחזור, למרות שלא הייתי בונה על חתונה בינכם) משליך עלייך את כשלונו במבחן… מה את יכולה לעשות? ותחשבי קדימה – מה יהיה אם חלילה ייצא לכם ילד חולה או מיני צרות אחרות? גם אז הוא ייעלם לך כי הוא במשבר? ומה איתך? הייתי מציעה לכולן לקרוא את הכתבה על נורית גפן ב"7 ימים" של השבוע ולהסיק את המסקנות בנוגע לטיפול סבלני בגברים בעייתיים ואיפה זה משאיר אותנו אחרי שלושים שנה.

      • אכן. הסיפור של נורית גפן כשיעור מאלף. ויהונתן החרא הזה, רגיש והומניסט אבל האשה בבית מוכה נפשית ומחוקה לגמרי. שמרו על עצמכן, בנות, אף אחד לא יעשה את זה במקומכן. גם לא האהוב שלכן.

      • דוגמה מצויינת הסיפור של נורית גפן.
        גם אני קראתי.
        כל הכבוד על הכנות שלה – מסכנה כל החיים לשמוע על האהובות הצעירות שלו – איך אפשר בכלל להתחרות בהן? ובנקודה הזאת כעסתי על אותן צעירות שנדבקו והזדיינו עם הסלבריטי הזה רק בשביל לקדם את עצמן וגם שעליהן יכתבו שיר והן לא עצרו לרגע לחשוב על האישה והילדים.
        אם דיברו כאן על הסולדיריות הנשית אני קוראת לכל הבנות לעולם לא לבלות עם גבר תפוס.
        כי בצד השני יש אישה שסובלת מאד מאד. בין גברים משום מה קיימת הסולידריות הזאת, גם אצלינו כדאי שהחוק הזה יבוא לידי ביטוי.

  50. נו באמת, אתי, איך אפשר לרצות מישהוא שלא רוצה אותך?
    אלק לא יכול לשכב איתך….כדי לא לפגוע בך?!?
    ומזה פה כל התגובות של הבנות המיסכנות שאומרות שהם ירקו דם עד שמצאו את המיכסה…אני לא מבינה מה העינין..בחור כלשהוא שעושה לך רע, קומי ותלכי, בשביל מה לסבול, לירוק דם וכדומה??

  51. שלום בנות חמודות בכל הגילים, כשאני נשאתי וזה היה מזמן, מעולם לא חשבתי שהגבר צריך להיות מרכז חיי, מקסימום חשבתי שאני מרכז חייו, וכן אני עדין נשואה. למדתי מכל חברותי הגרושות, ויש כאלה הרבה, שעדיף שהוא ירוץ אחריך מאשר שאת תרוצי אחריו.
    וכמובן מעולם לא חשבתי שאני סינדרלה ושבעלי הוא הנסיך, למרות שמאוד אהבתי את האגדה.
    ותמיד תמיד הייתי אני, ולעיתים רחוקות מאוד הראתי רצון לרצות את בן זוגי או כל גבר אחר, למרות שלפעמים הייתי קצת נדיבה. וכן, אני לא מרשעת ולא מכשפה. אני סתם אשה שפויה.
    והיו שמחות והיו עצבונות, כי ככה הם החיים, ואני מרוצה.
    הפסיקו בנות לחשוב על על אהבת חייכן, על הגבר האולטימטיבי, ועל השעון הביולוגי.
    עדיף ללמוד ציור, פיסול, קרמיקה, כתיבה יוצרת, וכו. תקבלו את ההרואין מעצמכן.
    הגיע זמן………….ג מ י ל ה מ מ נ ו.
    הגבר הוא לא המהות שלנו. אנחנו המהות של עצמינו. מקסימום אם הוא נחמד הוא יחיה לצידינו.
    ובקשר לשעון הביולוגי………….שמעתן על אמהות חד הורית? מספיק ילד אחד שירגיע אותנו
    בכדי שהגבר הנחמד יבוא מעצמו.

    • הי מירה.
      קראתי את דברייך ואני חייבת לציין שלא גילית לי את אמריקה. גם אני יודעת שאני סוד ההצלחה של עצמי וכו' וכו'. אבל, יש לי כמה שאלות שאשמח אם תחשבי עליהן. את כמובן מוזמנת לענות.

      1. אני לא יודעת איפה את גרה. אבל במקום הזה, תל אביב, כל גבר בערך מעל גיל מסוים (ואני לא אגיד כמה, כדי שלא יתפסו אותי במילה) הופך להיות נורא מסובך. כל אחד עם הבעיות שלו, או כפי שאומרים 'השריטה'. ואז הוא לא בטוח, ולא יודע, ולא בנוי למערכות יחסים וכו'. וזה גם נורא מקובל בחבורות הגבריות האלו, שמגיל ומצב מסוימים, 'אהבה' ו'להיות ביחסים' הופכות למילים גסות.
      ולא רק: בתל אביב, בשל עודף הבנות הפנויות, והפיתויים והילדות הקטנות והכוסיות, כל אחד נהיה לי קיאנו ריבס ואז לכי תשכנעי אותו להכנס לפרופורציות. ושגם לו השעון דופק (מה לעשות.. מישהו פעם אמר על צ'רלי צ'פלין שאולי הוא עשה ילד בגיל שמונים, אבל מה זה שווה אם הוא לא יכול להרים אותו ולא יראה אותו גדל). בקיצור, ככה זה העיר הזאת, והכי מבאס שכולם פה משחקים אותה עיוורים ואטומים, ואם את כבר פותחת את הפה ומעירה, מיד הפכת לרווקה ממורמרת.
      2. לא יודעת בת כמה את ומתי התחתנת. מה שאני יכולה להגיד לך, שתמיד רצוי להיות עסוקה בחוגים והעשרה. גם אם את נשואה או רווקה או סתם תפוסה. למרות שהמציאות היא, שבזמן שאת בזוגיות עם/בלי ילדים, יש לך פחות זמן בגלל טרדות היום יום. ולפעמים (וגם זה לגיטימי), סתם בא לך לשבת ליד בנזוגך ולראות מה הוא עושה, כי אותך זה מעניין. (נגיד שהוא עורך סרטים במחשב בבית, או כותב ספר, או כל דבר אחר). עכשיו, כשאת בת עשרים פלוס זה לגיטימי שיגידו לך לכי תקחי איזה חוג, תעסיקי את עצמך. אני, מה לעשות, בת שלושים. יש לי שני תארים מהאוניברסיטה, באתי השנה להירשם לקורסים בבית אריאלה וגיליתי שכבר לקחתי את כולם (מגיל 15 אני בחוגים). מזל שלפחות הגוף שלי לא משהו, אז אני חייבת לקחת ספורט. אחרת, ממש לא היה לי כבר מה לעשות עם עצמי מבחינת חוגים.
      מה שאני מנסה להגיד, שבגיל מסוים, כל אחת בזמן שלה, מרגישה שהיא רוצה להשקיע פנימה ולא החוצה. בגבר, בילדים, ולא בעוד חוג להעשרת הנפש. גם גבר מהסוג הנכון כמובן, יכול להעשיר את הנפש. למרות שזה לא פלא שמירב התיאורטיקנים והפילוסופים הגדולים, היו אנשים בלתי נסבלים ונשותיהם/ילדיהם התאבדו.
      הנקודה היא שאת יכולה לתת מכל הלב למישהו אחר, רק כשאת באמת מלאה בעצמך. לא מלאה באגואיזם צרוף, אלא באמת, שיש לך מה לתת, כי כל חייך השקעת בעצמך ואת כבר יודעת מי את ומה את, ועכשיו בא לך לתת למישהו אחר ולהעשיר אותו. ואני חושבת שזו הבעיה של המון רווקות בגיל שלושים פלוס. מרוב שהן אכלו אותה הן שמעו עצןות כמו שלך, להשקיע בעצמן, והלכו עם זה עד הסוף וגילו שהן לבדן ונורא חכמות. ומה עם הנשמה?
      נשים שהתחתנו צעירות עושות למען המשפחה באופן אינסטינקטיבי ולא שומעות על זה ביקורת. למה לרווקות בנות שלושים באים בטענות כשהן רוצות לתת עם כל הלב?
      3. ובעניין ה"לתת": את יודעת? שני דברים אמרו לי: בקשר, תהיי מה שאת, ואל תתני יותר מידי מעצמך. ועכשיו, אני בדילמה. כי מה אם מה שאני זה לתת, ובלי לפחד ובלי חשבון? אז נכון, אם הייתי מגעילה אולי הבחור הזה, שעליו נכתב המאמר, היה היום איתי. מצד שני, אם הוא היה אוהב אותי כי אני מגעילה, חבל בשבילו. ויכול להיות שאם הייתי מגעילה, אז היינו עוד פחות זמן ביחד. וזה כבר היה חבל בשביל שנינו.
      אז?? אני רוצה לספר לך משהו: מהרגע שנפרדנו כולם הפכו לפסיכולוגים, יועצי נישואין, מביני דבר, ובקיצור, מומחים ל"חייה של אתי". וכולן נעשו לי מומחיות לכל הטעויות שעשיתי ולא עשיתי. ואני חושבת שהכי בריא שכל אחת תתעסק בענייניה ותנהג לפי ראות עיניה בתוך קשר ומחוצה לו. בדרך כלל במצבים כאלו כל מה שצריך, זה חיבוק טוב מחברה. ולא נאום תוכחה. ולא עצות כמו: "אז מה, את מתכוונת לשבת בבית כל חייך ולבכות? בגללו? מי הוא בכלל? יותר טוב תבואי איתנו לאברקסס, תראי קצת אנשים". אז כן, אני אשב בבית ואבכה כמה זמן שאני מרגישה שצריך לעשות זאת. ותאמיני לי, שום חוג מקרמה לא יעזור לי למצב רוח כמו ששום בר לא יעשה את זה, אם כואב לי. ובהקשר זה, להגיד לי כאשה נשואה "הפסיקי לחשוב על אהבת חיי, גבר אולטימטיבי, אנחנו מהות עצמנו…" כן. כן. את צודקת. ממרום נישואיך. יודעת מה? קחי לך דירה לבד, וגיזרי על עצמך להיות בה במשך שבוע בלי לדבר עם בעלך וילדייך. מה שמותר לך, זה דברים כיפיים 'אמיתיים': להיות עם חברות, לצאת לסרטים, מסעדות, ברים עד סוף הלילה. האם את תיהני? עכשיו, תחשבי שיש בחורות שלא יכולות לחזור מקץ שבוע לגבר שהן אוהבות, כי הוא לא רוצה. בהנחה שנשכח את האגו הפגוע, ונתרכז בכאב האהבה הנכזבת, האם תיהני מהבילויים? האם יבוא לך לעשות קרמיקה? כנראה שלא. אני אגיד לך מה: הגבר הוא לא המהות שלי. אבל הגבר הנכון בהחלט עוזר לי להיות יותר טובה במה שאני. ואין בזה, לדעתי, שום דבר פסול.
      שלך, אתי.

      • הרוחנית

        מאד,מאד ממליצה לך לראות את הסרט "אני עצמי אני". גבורת העלילה הינה עתונאית נמרצת בת 30 שחוגגת את יום הולדתה בגפה. היא עסוקה במחשבות מה היה קורה לו נישאה לגבר המתאים. בחור שהיה חבר שלה לפני כ 14 שנים. לפתע הדבר מתאפשר לה…
        נראה לי שהסרט מאיר זויות חדשות בצורת ההסתכלות שלנו על מצבים ומאפשר גישה מקלה עם עצמנו.
        אני כאשה נשואה + 3 מצאתי מענה לשאלה ההפוכה מהסיטואציה שאת נמצאת בה. יחד עם זאת כמו שנאמר "החיים הם אכסיומה" ואני מאד מזדהה עם רגשותייך , רק מציעה לך זוית אחרת באמצעות הסרט.

    • מירה, ועוד דבר קטן ששכחתי: חברותייך הגרושות אולי צודקות שצריך לתת לתת לגבר לרוץ ושאת צריכה להיות מרכז חייו ולא להיפך. אמא שלי אומרת – מישהו תמיד אוהב יותר, וזה צריך להיות הוא. אני, אישית, מעולם לא השכלתי לבצע תיאוריה זו. הלואי ויכולתי. אני ציידת. מסמנת – ויורה. לפעמים פוגעת לפעמים לא. לפעמים הוא מת, לפעמים הוא נשאר פצוע לכל חייו או מחלים והולך למאורתו הוא. חשוב להשלים עם מי שאת. ורק אני יכולה לספר לך, כמה זה קשה להיות בעלת אישיות גברית בעולם שהוא 'כאילו' פמיניסטי שכזה.. ואת לא פה ולא שם.
      שלום.

  52. קישוא אימתני

    אברמוב, מתי תביני שנידונת לקיום צחיח?

  53. לילית-נסיכת האופל

    צר לי מאוד ואני עושה זאת בלב כבד, אך הפעם אני חייבת לצדד במין החלש (קרי: הגבר שבסיפור- מיסטר נשוא הממאן להינשא), שכן בדבריה של האחות אתי שזור חוט של משאלת מוות שמקורה כנראה בברירת מחדל קיומית. אתי שהיא אשה חזקה, יפהפיה, חכמה, דומינאנטית וכאריזמאטית בחיים האזרחיים, הופכת ליהיות שפחת ההתנייה הריגשית הסביבתית כאשר היא מגוייסת למלא את תפקידה בתוך המערכה העקובה מדם שנקרית מערכות יחסים. ואילו הבחור היקר כיצד אפשר להאשים אותו על כך שהוא נוהג על פי חוקי הג'ונגל הידועים מראש? בו ברגע שריח דם לבה השותת של אתי נוגע באפו, הוא ממהר לשלוף ציפורניים דורסות ופוער לוע טורפני במקום לשוח לה מילות אהבה נוגות. תברחי אחותי, הימלטי על נפשך. אתי, אני מזהה את עצמי בתוכך אבל אני לעומתך עובדת עכשיו על שינוי דראסטי באסטרטגיה. מעכשיו אני אכתוב סיפורים ארוכים וקצרים ואולי אפילו רב-מכר על יחסים מעוותים. שהנייר יסבול במקומי ובמציאות אמנע לחלוטין מהסינדרום עד אשר אוכל למצוא מספיק עניין ואתגר גם בשותפויות רגשיות שמפנקות אותי עד העצם ונותנות לי את הכבוד הראוי לנסיכה במעמדי.

    • בהתחלה, אמרת שאת בעד "הנשוא והמושא" ואז קראתי את דברייך ומצאתי (תודה לאל) שאת בעדי. אז איך, או שזו היתה מין ציניות כזו? ולעצם העניין, אם חוקי הג'ונגל הם ברירת מחדל שתמיד תיקרה, האם יש טעם לדרוש כבוד ולחפש שותפויות רגשיות מפנקות, בעולם בו הגבר רק רוצה לטרוף אותי? ובכלל, אם גברים באשר הם שם, לא מסוגלים לתת כבוד לאשה, בגודל טבעי, בכל גודל, באשר היא שם, אז מה הטעם להיות איתם?

      • לא מגלה

        שאלה מצויינת. יש לה שתי תשובות: הזין וחשבון הבנק. וכבוד אנחנו צריכות לתת אחת לשנייה. תחי הסולידריות הנשית. תמיכת החברות. אהבת המשפחה והילדים . והסיפוק המקצועי, שכחתי. אתי, אל תקחי אותם כל כך ברצינות ואז יהיו לך פחות ציפיות ופחות אכזבות.

      • לילית-נסיכת האופל

        זהו שאמרתי אתי יקירתי, ברור שאני בעדך שהרי את אחותי, אבל שיהיה ברור לך שלדעתי מר בחור המסכן התנהג אך ורק בהתאם להתנייה שבה הוא תוכנת ולא מחמת זדון קר כמו שכמה מהמגיבים טענו בחוסר הבנתם. ולכן אני לא מאשימה אותו (לך לעומת זאת מותר). ולעניין תהייתך המעט עגומה בדבר הכדאיות של ניהול מערכות יחסים: לא רק גברים נוהגים בחוסר כבוד כאשר הם מריחים מולם דם של קורבן שלבבו נחלש. גם נשים עושות כך. זאת הדינמיקה של חוק הג'ונגל אשר לא מבדיל בין מין, גזע או דת אלא רק בין חלש לחזק. עובדה זו היא שגורמת לי בימים אלו, כפי שכבר ציינתי (גם אני מתאוששת כרגע ממאבק ציד עקוב מדם) להסתגר בביתי ולהתמקד בפנטזיות שנובעות מתוך ראשי, או מספרים טובים, או מסרטי טלוויזיה עד שאהיה מספיק חזקה כדי לצאת למערכה מחודשת בין שווה לשווה, בין נסיך לנסיכה.

  54. זאתי ש......

    בנות בנות…………
    דדדדדדדדדיייייייייייייייייייייי כבר בחיפוש אובססיבי אחריו…get a life women!!!!
    me

  55. עדידס

    אתי יקרה,
    גם אני (כמו רבות וטובות אחרות) אחלתי את אותו החרא בדיוק. רובנו עוברות את זה מתישהו.
    רק שאצלי מברשת השיניים שלו הייתה אצלי באמבטיה..
    בסופו של דבר הוא החליט לקום וללכת. אבל יודעת מה?? לקחתי את מברשת השיניים והחזרתי לו אותה. כן הייתי במצב לא נעים כמה ימים אבל המשכתי הלאה. הוא לא שווה את זה. הוא לא שווה אותך. אז הנה לך עצה ידידותית: צאי מהחדר והמשיכי בחייך. זה שווה את זה!

  56. עדידס

    סליחה על שגיאת הכתיב. התבלבלתי
    הכוונה ל אכלתי(!) את אותו החרא. אני לא מאחלת כזה חרא לאף אחת

  57. אנטיגונה

    המאמר "יחסינו לאן?" העלה זכרונות בראשי על המערכת היחסים האחרונה שלי, שנסתיימה לפני כחודש. גם אני חשבתי שהנה מצאתי את בן-זוגי לעתיד, למרות שאני לא התעלקתי לו לחיים, פקדתי את דירתו ממוצע פעמיים בשבוע והמברשת שיניים שלי תמיד נשארה בתיק…. כשהכל נראה כל כך מושלם מכפי שאפשר לתאר בא 'המפץ הגדול'; והוא זרק אלי את הכדור: "אני לא הולך להתחתן איתך", "אני אוהב אותך אבל לא יודע מה לעשות עם זה" "את נפש תאומה שלי" וכו'… אחר תחקיר מאמיר הבנתי שהוא לא ידע איך להתמודד עם הזוגיות החדשה שנכנסה לחייו… והוא התבכיין קבל עם ועדה לאוזני כל החברים הטובים שלו שטרחו ל"יידע" אותי. הם, הם, שסיפרו לי שהוא תמיד העדיף להיות איתי מאשר איתם, וגם היה מאושר שסוף סוף אחרי תקופת בצורת ארוכה – היתה לו חברה מקסימה וחכמה.
    קשה היה לי מאוד לבלוע את הצפרדע הזאת, חשתי פגועה אך לא הייתי מוכנה לוותר עליו, ואמרתי לו את זה בבכי קורע לב, והוא התעלם וניסה לפצות אותי בספר, ושהוא רוצה לשמור על קשר…. לא תודה! יש סיפריה עירונית, וקשר עשיתי לי בשרוכי הנעל.
    לבסוף התגברתי ושכחתי……..
    שלכם באהבה,
    אנטיגונה

  58. עץ הדומים תפוס?

    אתי היקרה
    את מציגה את חיי הזוגיות (ולא רק בכתבה זו, בכללן) כאילו הם דבר בעייתי ומעצבן אשר כל הזמן מלא בצרות צרות צרות.
    כל כתיבותייך מתיחסות לצד הרע של האהבה ואת בכלל לא נראית כמי שנהנת מעצם היותך במערכת יחסים עם בחור, אוהב ומסור ככל שיהיה, תמיד את רואה בכך בעיה ולא פיתרון.

    מתי תראי את האור?

    • אני כן נהנית במערכות יחסים. זה פשוט שאני בוחרת את הבחורים הלא נכונים שעושים לי את המוות. ואז, ברור שהכל רע. אני עובדת עכשיו על ייצור הבחור הנכון ואז תראו כמה טוב אני יכולה להקרין בכתיבה…

  59. תפסיקו להתבכיין עדיף, ומספיק עם כל המונולוגים הלא משכנעים שלכן.
    יש לכן כישלון חרוץ בלהמשיך למשוך את הגברים למשך זמן, שלא לדבר על ערב או שניים כמו שאתן נוטות לומר שאנחנו קלי פיתוי.

  60. קראתי את הסיפור שלך אתי..ואפשר לומר שכמעט את כל התגובות..סתם מורחת לי עוד לילה.
    זה כזה כואב אבל עד עכשיו נידמה לי כי תמיד היחסים לאן?…לאותו מקום. לסוף.
    אני כל כך הרבה פעמים מיתפתת להאמין למילים היפות שלהם..לשקרים.
    מיזמן כבר גיליתי שפוליטיקאים יש לא רק בכנסת.
    כמה שאני אומר לעצמי לא להאמין למה שהוא אומר, ולהקשיב לחברות, לידידים,לראש שלי! אני מכירה כבר את המישחק שלהם, הגברים, וזה מישחק מכור מראש, אבל ככה זה כשאת כל כך רוצה להאמין בסוף זה באמת קורה. ואז זהו. את כבר עמוק בתוך זה.
    הרבה פעמים השפלתי את עצמי, במקום לקום וללכת ולחסוך לעצמי את הסבל.
    עכשיו אני עובדת על זה, ניראה לי שאני לומדת להיתנתק מהמסלול להרס עצמי שהייתי ממשיכה לנסוע בו תמיד,לומדת לחתוך, לשנות את הנתיב כשהכביש חרא.
    ועכשיו אני משחקת במישחק שלהם, אפשר לומר פליירית לעתיד.. משחקת אותה 'האדישה'. הבנתי כבר שכמה שתראי שאת רוצה אותם פחות הם ירצו אותך יותר, ומישתמשת בנקודת התורפה ההכי גדולה שלהם..הזיין. הרי הכל מתחיל וניגמר אצלהם בו- אז הגיע הזמן שאני אקבע את החוקים של המישחק.
    אבל זה משגע כי אני באמת צריכה את האהבה האמיתית הזאת כדיי להרגיש שלמה, זאת שחלמתי עליה כבר מגיל 5 , כמה שזה עושה אותי פטתית…ועם כל קשר אבוד האופטימיות שלי לאט לאט נישחקת..ואני פוחדת שבסוף לא ישאר מימנה כלום ואני אאבד את התיקווה לימצוא את האחד.
    וזו תהיה בעיה כי זה הדבר היחיד שמניע אותי בינתיים.

    • לא מזמן התנפצה לי אשליה. גברים אכן חושבים עם הזין, נשים תמיד יחפשו את הנסיך על הסוס הלבן.
      למה אנחנו עושות את זה לעצמנו? לי אישית יש יכולת מדהימה להתאהב באנשים שאני יודעת בוודאות שהם נכים רגשית ולא יודעים לאהוב.
      ניסיתי להסביר לעצמי ששום דבר טוב לא יצא מזה,אבל ההיגיון שלי התעוות לאחרונה.
      אני יודעת שיש בחורים טובים אי שם, אבל אני תמיד בוחרת באלה שישברו לי את הלב…

  61. ליאור (היא)

    אחלה טקסט! אבל, בהמשך מתחילים לראות דברים אחרת. לא, הוא לא מחזיק את האושר שלך בקרבו. את מחזיקה אותו בקרבך. הוא יכול לשמח אותך, לסוע איתך לצימרים ולפראג, אבל את גם יכולה לבד או עם אחותך, או לא לסוע בכלל. בין כה וכה זה רק סמל של אושר, לא האושר באמת. יודעת כמה אנשים אומללים בתוך החוויות של הצימר והחו"ל, רק שהם בחיים לא יספרו זאת לעצמם (ובטח לא לך). לכי משם. לכי הלאה. במקום בו את נשארת את לא מתפתחת לתוך מה שאת יכולה להיות. את תלויה, עצובה ומפורקת, על משענת קנה רצוץ. הוא לא לא-נותן לך מתוך כוח, הוא לא-נותן מתוך חולשה. אין לא. אין לא את מה שאת מדמיינת שיש לו. את מה שהיית רוצה שיהיה לו. הוא רק מה שהוא, וזה כנראה לא מספיק. למה את אומללה? זה כאילו שתגיעי לכתובת הלא נכונה ותתחילי לבכות כי הבית שחפשת לא נמצא שם. ברור. את פשוט לא במקום הנכון. לכי הלאה יקירה, ובדרך תגלי את עצמך.

  62. אלמוני

    הכי חשוב תמיד ליזכור שהוא השם והמקום שאת יצרת לו, ומה שעובר לך בלב אינו אומר שאת שווה פחות או שאת אדם חלש או טיפש יותר אלה אדם שיבול לאהוב בעוצמות מדהימות שזה היא ברכה ולא קללה ושאת בחרת לאהוב אותו אל תרדי על עצמך ועל תכעסי על עצמך לעולם על מה שאת נותנת לו לעשות לליבך כי בסופו של דבר זו את שנתנה לו את הכוח ואת זו שתיכחי אותו מימנו לבסוף.

  63. אלמוני

    עדיין מגיבים למאמר הזה
    חשבתי שעברה לה שנה
    והכל השתנה

  64. ליאת

    עם כמה שהמאמר היה נכון, מרגש וכואב, לפעמים הרבה יותר מתסכל לתהות למה הוא אומר שהוא לא אוהב, כמו שאמר במשפט הנדוש "בואי נישאר ידידים" אבל מתנהג כאילו הוא כן.

    במילים אחרות, מילים הן דבר מאוד ריק. אם הוא אומר שהוא אוהב אבל מתנהג כאילו הוא לא, תברחי אחותי, ויפה שעה אחת קודם……

  65. אני הייתי במצב זהה לפני שנה.
    לאט לאט הכיתי שורשים בדירה השכורה, השארתי תחתונים, מברשת שיניים, קרם לשיער, חברה של השותפים…
    חשבתי שהנה, אוטוטו הוא אומר לי- "אני אוהב אותך". בחיי שהשקעתי 200% אחוז בלרצות אותו (שחס וחלילה לא יילך לי..).
    איך שאני נפלתי. בקטנות הוא הבהיר לי שהוא לא יהיה זה שאני אתמסד איתו. אם זה במשפטים סטייל "למה לי לבטוח בך", "את צריכה חבר, את יודעת?", "אני מאמין רק לי, אני לא סומך על אנשים"..או אם זה במעשים- מצמצם פגישות שלנו רק לסופישבוע, לא יוזם מפגשים שלנו עם החברים (הנאצים, כמובן) שלו.
    נפלתי חזק.
    עד שאמרתי לו- "אני אוהבת אותך".
    קיבלתי היעלמות בת 4 ימים.
    הבנתי- קמתי, הלכתי.

    חזרתי לסקס (מיותר לציין), מעולה פה ושם.
    גם מזה נגמלתי (בעל כורחי, הוא פשוט התנהג אליי מגעיל מדיי).

    קומו ותלכו לפני שתרגישו כמוני.

  66. בלונדינית

    מענין באמת אם הנסיכה על העדשה הרגישה כמו שאני הרגשתי בלילה ההוא,
    לשכב במיטה של גבר שאת מרגישה שאת אוהבת, אבל משהו תקוע לך מתחת לגב.קטן,קטנטן,פיצי.בשעה שהוא שכב עם הגב אליי,בלי בגדים,בקור המקפיא של המזגן אני לא יכלתי לישון.היתה לי מין הרגשה שזה הלילה האחרון שלנו ביחד,שמשהו כבר לא מתקתק.
    בימים העדשה הזאת גם שכנה לה לבטח בנשמתי.כי איפה שלא ישבתי, או שכבתי וגם אם המזרון היה נוח במיוחד העדשה הציקה. עדשות קטנות כאלה הכי מעצבנות , אבל לא חושבת שמישהו שותל אותם מתחת למזרון בלי כוונה…הכוונה היא אחת להוציא אותן.הגבר שלי "לא בנוי למערכת יחסים,כך הוא טען,לא מסוגל לתת יותר ממה שהוא נותן,יש לו בעיה עם אינטימיות והוא ישתדל הוא יעבוד על זה כי הכי כיף לו איתי בעולם". על מי הוא עובד עלי? כן .אז כמה לילות ישנתי כמו נסיכה ראויה עם העדשה הקטנה הצהובה מתחת למזרון ובלילה השלישי קמתי ובשקט בשקט בלי שיבחין הוצאתי את העדשה וקמתי והלכתי.אז נכון כמה ימים לא ישנתי כל כךטוב בלילה כי כבר התרגלתי לישון עם העדשה. אבל אומרים שהזמן מרפא כאבי גב וגם כאבי לב.הבחור שלי סיפר לי שגם במערכות יחסים קודמות היתה לו את אותה בעיה ,אם הוא שואל אותי הייתי אומרת לו שזו לא בעיה של אינטימיות אלא של גודל הביצים ושהוא פחדן , אבל אף אחד לא שאל אותי אני רק הנסיכה על העדשה.

  67. קראתי והזדהיתי בטירוף. אפילו יותר מאשר עם מאמרך "דין רודפת".
    אחד יקר וקר שאני רדפתי והשגתי- היתה לי איתו מערכת יחסים כ"כ דומה לתיאורייך!!!!!!!!!!!!!
    זה כייף האמת להיווכח שאני לא המצאתי את זה- את מערכות היחסים הקשות רגשית האלה. במקרה שלי זה נגמר לפני שבוע, ביוזמתו, שלא התאהב מספיק לדבריו. (מבואסת רצח).

    כמה קלעו תיאורייך. כן, גם אני: לא העזתי להגדיר יחסינו באוזניו, הוזהרתי על ידיו ("בטח אם זה יהפוך לרציני אני אקבל רגליים קרות" – אמר בעודו במילואים, בתחילת החברות שלנו, מהדק איתי קשר במיליון sms), גם אצלי היו דמעות על הקו כשאני לא יכולה לאמר לו שזה מחשש אובדנו, גם אני חלמתי על צימרים איתו בגליל (או לפחות ביקור בקיבוץ של סבתא), וגם אני הייתי נ. ארמסטרונג 🙂

    אני מאד מבינה למה כן נשארת שם. גם אני נשארתי. אף שזו חולשה, לא "חכם".
    את בטח חיכית שייתפס, תקווה ופנטזיות על עתיד. וכי..היה כייף, וכמו סם ממכר: הרי לא כל יום פוגשים מישהו שמביא לנו רמות אושר רגעיות בעצמה של 3 כדורי אקסטה, מישהו שהופך אותנו לנסיכות (גם אם רק בעיני עצמנו), שאנחנו ב א מ ת שמחות לקראתו בדלת, (מה שלא היה לנו עם החבר הקודם , שהיה דווקא ראוי לנו).
    והכי: אולי כי המרוחק הוא זה בעיקר שעושה לך את זה. עושה לך את המוטיבציה הכי גדולה בעולם, את הצורך לכבוש אותו. התעתוע (כמו בניסוי העכברים)- מתסיס את הרגש.
    אני על עצמי יודעת שכן..יש לי בעיה. (=רק מי שמוצא חן אך גם שם קצוץ –
    הוא זה ש"יעשה לי את זה". בזוי, אני יודעת, אך עד כה (שנים אין ספור) – לא הצלחתי כ"כ לשנות.
    הפעם נפגעתי כ"כ – שהחלטתי מאד שהפעם זהו. להיגמל. לא מתעקשת יותר על אלה. דיאטה.
    נו- אם לא שינוי עולמי הפנימי, אז לפחות אשנה – התנהגותית.

    החשש שלי הוא שלמשהו אחר לא אתפס.

    אגב, מה סוף הסיפור עם היצור הזה?

    אשמח לתגובות.
    ואסיים ב: "ושבו בנים לגבולם". (מה זה קשור??! זה לא. :-))

  68. ..אה, רק עכשיו הבנתי שזה נגמר – מה שהיה לך איתו ושהמאמר נכתב לפני 3 שנים.. 🙂
    אז אם תרצי תגידי..- מה עבר בשלוש השנים? מרגישה שינוי בבחירותייך? מקווה בשבילך שכן.
    זה יכול לעודד אותי, שחשה כה תקועה.

  69. נהדר, אתי.

  70. המגיבה בשער

    אתי שלום.
    אחרי קריאת רוב הכתבות שלך באתר הזה נוצר אצלי רגש קל של אנטגוניזם כלפיך. משהו בין מבוכה ורחמים על חוסר המזל או היכולת שלך פשוט לאהוב בלי כל מיני בלאגנים, לבין סימפטיה שנבע מההומור הבריא שלך והראש הטוב. פשוט זה לא היה הגיוני בעיני איך את תמיד נופלת על בחורים לא פונקציונאלים כאלה שתמיד הבריזו לך. יכול להיות שהסתרת את ההצלחות?
    בכל מקרה, עבר זמן מאז המאמר הזה, ואני מקווה שמצאת את האושר.

  71. כמי שבוססה זמן רב בביצת הדייטים התל אביבית, אני אומרת לכם – יש תקווה!
    אפשר גם אחרת.
    לפני כשנה מצאתי זוגיות נהדרת ומקסימה ואנחנו חיים יחד באושר רב.
    אל יאוש, אתם יודעים מה מגיע לכם -דירשו את זה, ומי שלא מוכן לתת שילך לחפש לו אחרים להתעלל בהם רגשית

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *