יצאתי לפגישה עסקית

בעידן האינטרנט, כפי שידוע, תעשיית הבליינדייטס פורחת. אם מישהו ינסה להגדיר מהו בדיוק בליינדייט, אפשר לומר, הכי בצמצום, שמדובר בפגישה בין אנשים שמעולם לא נפגשו פנים מול פנים. לא מדובר בפגישה אקראית, אלא בפגישה מתוכננת בין גבר ואישה שעניינה בחינת האפשרות להגיע לסוג של קיום רגשי לטווחי זמן בלתי צפויים מראש.

כאן המקום לציין, שאף אחד ממש לא אוהב את הבליינדייט. גם הוא וגם היא מתייחסים אליה כאל רע הכרחי, מהמורה בדרך לקיום הרגשי הנחשק. הבליינדייט הוא סוג של מבחן אישיותי, ומי אוהב מבחנים? המבחן בנוי משלושה חלקים עקריים: שאלון אישי, שאלון עיוור ושאלון כללי. משהו כמו המבחן המסיים לקראת קבלת התואר. שאלות כמו: האם אזכה לקבל ציון הולם כעבור 2 הדקות הראשונות והקובעות? האם אצליח להבליט את מלוא כובד כשרונותיי במבט הראשון? האם הצד השני ישלים את הקלסתרון של מושא תשוקותי? מאפיינות את השאלון האישי.
האם התמונה שפיתחתי בחדר החושך של מוחי תזכיר את המועמד/ת? האם המידע שהועבר בטרם הפגישה יתממש במציאות? והשאלה הכללית: האם הבליינדייט הזה יהיה אכן האחרון בחיי, ואז יגיע התואר המיוחל (בת/בן זוג) ונתחיל כבר לחיות?

רוב האנשים שדברתי איתם (והיו לא מעטים, חלקם הגדול גברים שפגשתי בעיוורון חביב, וחלקם הקטן נשים, בנות כל גיל) פשוט שונאים את הקטע הטרחני הזה שנקרא בליינדייט. נו, אתם יודעים: אשה שהציגה את עצמה בת 45, התגלתה כבת 59 עוד מעט 60. גבר ששיווק עצמו כנחשק ובעלת פוטנציאל לרגעים מעוררים במיוחד, התגלה כגוש קרח נורדי יבש. וכו’ וכו’ וכו’.

מיד לאחר שהתגרשתי, זומנתי לבליינדייט ראשון בחיי באמצעות מאמן הטניס שלי שבחר עבורי ספורטאי מצויין, שחקן טניס מופלא, עם פוטנציאל ענק להיות בן זוגי על המגרש ומחוץ לו. התרגשתי בעליל, כמובן שלא ידעתי את החוקים. אחרי עשרות שנות נישואין בליינדייט עם בחור בעל פוטנציאל רחב אופקים כל כך, מי אני ומה אני. שעות התחבטתי אם לספר לו מה אני באמת חושבת על עצמי בתור שחקנית טניס, וכמה יש עוד לשפר בבקהנד הבינוני משהו שלי. הסתכלתי על כמה משחקי טניס בטי.וי, חיפשתי אחר תוצאות אחרונות של משחקים חשובים בעיתון והבנתי שכל ניסיון שלי להפוך את הטניס למרכזי בחיי, נידון מראש לכשלון. אי אפשר להגיע למבחן התואר עם כל כך מעט הכנה. אל הקפה הגעתי בזמן. הבחור שהגיע היה רחוק ממשאת נפש. את המובן מאליו (כשמדובר בשחקן טניס) דהיינו: בחור חסון, שרירי עם מבט של מנצח בעיניים החליף בחור חיוור, עגלגל משהו, קרח וכן, די דוחה, עם ידיעות מאוד מוגבלות בטניס, שלא לומר על שאר הבלי עולם. את הדרך הביתה עשיתי ברגל מתאמצת בכל כוחי לדחות את פרץ הבכי למפתן דירתי. אשה בת 45 מרגישה כמו ילדה בת 8 שהבטיחו לה בובה שווה ובמקומה קבלה בקושי מיץ פטל. כבר בתום אותו דייט החלטתי שאת נושא העיוורת אני חייבת ללמוד. שחקן הטניס יתגלגל כצפוי בגלגולים שונים בעוד המון דייטים. אני חייבת לעלות על שיטה שתאפשר לי להתייחס אל העיוורת בדרך שתאפשר לי להנות מהפגישה. על פניו משימה דומה לגמרי לזו שייעדה איתור האחד.

בשלב ראשון החלטתי לעקר את העיוורון מתוכן. שיטה בדוקה לעקר את המונח היא ללכת עם עניין העיוור עד הסוף ולהיפגש כשעינינו מכוסות. כל העניין הזה של הבליינדייט הופך כנראה לסיוט טרחני פשוט בגלל שהנפגשים רואים. ומי שקרא לפגישה עיוורת התכוון למשהו אחר, והוא כנראה ידע על מה הוא מדבר. כך או כך, ערב בהיר אחד בהסכמה ובתכנון מוקדמים, הופיע בפתח דלתי המועמד הכי ראוי לבליינדייט. על פי כללי העיוורון הידועים הוא עצם את עיניו. אני, סקרנית נטולת בושה, מצאתי במגירה את מכסה העיניים שקבלתי במחלקה הנכונה בחברת התעופה הנכונה ומיד הנחתי אותו על עיניי תוך שאני נשבעת לא להציץ. פתחתי את הדלת, האיש היה גבוה בעליל (נדבקתי אליו, הראש שלי בקושי הגיע למפתח הלב), החזיק בידו בקבוק יין (מצוין, כפי שהתברר מאוחר יותר) ופנינו לחדר השינה. מקובל להניח שהכי נוח לעיוורים זמניים לשכב זה ליד זו (בעיות שיווי משקל וככה). ההיכרות המישושית ארכה עת ארוכה. סיכמנו עוד לפני הדייט שלא מוציאים מילה, כי עיוורים קולטים הכל דרך המישוש, דיבורים סתם מפריעים לראות בעלטה. את הפגישה עצמה, אחרי פרק המישוש, עשינו בעירום מלא, גומאים מהיין המשובח כשאנו מגלגלים שיחה עסקית לגמרי על אהבה ועל יחסים. נזכרנו בחברים משותפים, הוספנו עוד הא ודא, והיה ברור לגמרי שעסקה לא תיהיה כאן. הכל בחביבות אינקץ, עם בטחון מלא של שניים שסמכו מאוד אחד על השני. שנינו הסכמנו שגילינו מידה גדושה של חוסר אחריות, ולילדים ממש לא נמליץ לבדוק את נושא העיוורון. נספר להם מנסיוננו, ונעביר אותם ישר למסקנות. במקום פגישה עיוורת יש לומר פגישה עסקית על אהבה ויחסים ולהיפגש כאילו אנחנו הולכים להציע למישהו עסק או מוצר.

ברור לכל שלפגישה עסקית יש להגיע עם מצב רוח טוב עד מצוין. אם אין מצב רוח לעסקים יש לבטל את הפגישה או לדחות אותה לאלתר. להתלבש כמו שמתלבשים לפגישה עסקית (Power Dressing קראו למופע באייטיז). לחשוב על הצגה נאותה של עמדתנו בנושא העסקה, לברר בשביל עצמנו מה אנחנו מוכרים ולמה, ולהשתחל לדמות עם ההתלהבות הדרושה להצלחת הפגישה. ברור לכל, שפגישה עסקית ראשונה נועדה ליצור עניין. אף אחד עוד לא שלף פנקס שיקים, כולם רוצים לעכל את המידע, לבדוק את החברה, לשאול כמה אנשים, להתייעץ אולי עם הבוס, לעשות איזה בדיקת שוק שטחית ורק אז להמשיך בתהליך.
ואני רוצה להזכיר לכן בנות, לא מדובר בראיון עבודה, מדובר בפגישה עסקית. אין מבחנים מיותרים, יש איזה עסק באוויר, שני הצדדים בודקים את הכימיה בין הפרטנרים, התרשמות ראשונית כזאת , עוד לא עלעלנו בתוכנית העסקית, וגם לא בדקנו מאזנים. רק רגע! אנחנו בפרק הסמול טוק שמעיקרו חסר מעורבות רגשית. אני מסכימה לגמרי שלפרק הסמול טוק יש להקדיש מאמר מומחה נפרד, אבל בהנחה ששני הנפגשים בפגישה הנ”ל הם משופשפי שיחות בעלמא אפשר לסגור את הפגישה, ולהפרד ברוח טובה, ולאמץ את אמרתו המפורסמת של דון קורליאונה:
Nothing personal, strictly business.

תגובות

  1. חתול אחד

    1. מעט הומור היה עוזר. גם בפגישה עסקית – אנחנו לא בעסקי לוויות (יש לקוות).
    2. הביטוי “פגישה עיוורת” הוא תרגום אומלל – הפגישה עצמה אינה עיוורת, אלא “על עיוור” (כמו “שיק בלנקו” שהוא “שיק על החלק”).
    3. אחלה פגישה נשמע (0:
    4. נדמה לי שאלו מאיתנו שכבר התנסו באי אלו פגישות על עיוור כבר עלו על הרעיון של הגישה העסקית.
    5. הגישה העסקית לחיים היא מתועבת

    • כמה אקשן יש בעסקי לוויות
      גם בחיים וגם בסדרה המצויינת

    • עלמה לוין

      לא הבנתי מה מתועב בגישה העסקית לחיים
      מתי יצאת עם בחורה וממש לא התעניינת מאיזה משפחה היא באה
      וכמה ההורים ישקיעו בעתידכם המשותף
      האם אתה זוכר את היום בו הפכה החיבה
      לנערתך להנהלת חשבונות? או יש מהתחלה
      התחלת לחשב ?
      ולמה אתה בכלל חושב שיש תיעוב בעסקים
      אם עושים אותם ביושר
      הם נפלאים
      יש המון ספרות על WIN WIN SITUATIONS
      וזו גישה עסקית לחלוטין
      ואין בה שום תיעוב
      כמה פעמים אימצת את הסיסמה בפגישותיך
      העיוורות והרואות?
      אני מודה לך על הזמן שהקדשת לקריאה
      ועל הערותיך הבונות

      • חתול אחד

        סדר שיהיה פה (מי שצריך ימינה – ימינה, ומי שצריך שמאלה – נו … ):
        למרות שהזדמן לי לקרוא ספרות אודות הבחירה שלנו בבני-זוג שהם, בין השאר, גם ממעמד חברתי-כלכלי דומה (איילה מלאך-פינס, לדוגמה) אני נוטה לחשוב שזו היא הצגה רדיוקציוניסטית (אין מלה מתאימה בעברית?) של תהליך ההתאהבות ובניית האהבה.
        עדיין לא הזדמן לי (וגם לא מאחל) לפגוש בחורה ולשאול את עצמי את השאלות שאת מעלה כמובנות מאליהן (לעומת זאת, אבא שלי תמיד שואל “מה ההורים שלה עושים?”. מצד שני, הוא גם שואל “היא נחמדה?”). לא כי לא מעניין – אלא, כי לא שייך אלי ואליה ואל השאלות שחשובות לי באמת – איזה מין בתאדם היא? האם אני מרגיש מוגן בחברתה? האם נוח לי להיות עצמי איתה? וכהנה פירות וירקות.
        “התיעוב” נגזר משם ספרו של סלינג’ר “לאסמה באהבה ובתיעוב” ובגלל שניסיון לנהל את החיים על פי כללים של מדריך עסקי הוא, כנראה, פחד מלחיות אותם כפי שהם; ללא כללים, תוהו ובוהו (גם בעסקים, אני משוכנע, זה לא עובד כך ממש – היום אתה ג’ק וולש, או ברני אברט, ומחר אתה אויב העם).

        • עלמה לוין

          חתול אחד שובב לגמרי
          אני מסתדרת באמצע אם לא איכפת לך
          אני לא ממליצה על ספרות של יחסים ואהבה
          אני בפירוש ממליצה על ספרות עסקית
          העוסקת במכירות
          אין לי עכשיו אחד מומלץ בראש
          אני מבטיחה לחפש עבורך למצוא וליידע
          אני הולכת לחפש במילון את ההגדרה שלך רדיו משהו
          היא נשמעת לי חכמה מידי עבורי
          (בלי ציניות)
          אם תקרא את מה שכתבתי לטלי
          ואתה מתוק לגמרי גם כן
          אולי תרד לסוף דעתי
          מעניין לראות, שהיום הרבה מאד מושלך
          מתחום האהבה, והיחסים הבינאישיים האינטימיים על עולם העסקים
          למה אי אפשר אנלוגיה הפוכה
          לא קראתי את ספרו של סלינג’ר ואני מוסיפה אותו
          אחר כבוד למועדפים
          וכאמור, הגישה המאד עסקית
          לפגישה לגמרי ראשונה
          או לפחות לחצי הראשון שלה אם היא מוצלחת
          ולכולה אם שני הפרטנרים לא ממש מתאימים
          נועדה להקל על המהלך
          לאנשים שמתחברים עם המשפט הידוע
          של דון קורלאונה
          יום טוב לך
          ושוב תודה על השיחה

          • חתול אחד

            מתנצל (להט הכתיבה): רדוקציוניזם reductionism
            הפשטה (נזכרתי) – הטענה, כי דברים מורכבים הם, למעשה, פשוטים ממה שהם נחווים וניתן להסבירם באופן מלא גם בהתעלם מחלק מתכונותיהם “החיצוניות” (לתיאור קצר, לדוגמה: http://zebu.uoregon.edu/~js/glossary/reductionism.html).
            בפועל, קל לבלבל בין “הפשטה” של דבר וראייתו הנכוחה, כפי שהוא באמת, לבין “פשטנות”, שהיא ההצגה (המעוותת) של דבר בלעדי חלק מתכונותיו החשובות.
            גישת העסקים לחיי הרגש חוטאת בפשטנות (מנהלי עסקים, לעומת זאת, יכולים ללמוד מניהול של חיי רגש) מאחר והיא מתיימרת לראות בחיי הרגש עיסקה כלכלית גרידא. אף שאיני מזלזל בכוחם של שיקולים עסקיים בניהולו של קשר רגשי (יש המון מודעות “תמיכה” לדוגמה) לא הייתי רואה את בהם את חזות פני הדברים כולם.
            הסיה שמשליכים מחיי הרגש על ניהול עסקים היא שכולנו בני-אדם, גם כשאנו מנהלים את עסקינו. “עולם העסקים”, לעומת זאת, הוא יציר מלאכותי – אילו תובנות יש לו להציע לגבי רגשות? (למכור את הפרארי? להשקיע כשהערך נמוך?)

            • עלמה לוין

              שאלת ההפשטה בהקשר של השלכת ההגדרה בין מדע אחד לשני
              היא בהחלט שנויה במחלוקת
              ולכן לא היה כאן נסיון כזה
              גם פשטנות לא היתה כאן
              אלא נסיון לפשטות
              להתייחס בפשטות למפגש טעון
              מיסודו
              בהתבסס על ההנחה
              שהגישה העסקית כביכול
              שואפת להיות נטולת רגשות
              אישיים, שום דבר אישי
              העסקים מחייבים
              אין לי מושג חתול חביב
              למה אתה נוטה להתייחס לפגישה הראשונה
              העיוורת
              כאל מערכת חיי רגש שלמים
              פגישה עיוורת היא זמן עצר בחיים
              היא חדלה להתקיים כעיוורת
              מיד כשהיא מסתיימת
              ומתחילים החיים האמיתיים.
              לא התכוונתי להכניס עסקים לחיי הרגש
              הכנסתי אותם רק להרף העין
              של הפגישה העיוורת
              מתוך הנחה שחיי הרגש
              מתנהלים בעיניים פקוחות לחלוטין
              השאלה שאתה שואל
              לגבי השלכת חיי הרגש על ניהול העסקים
              גדולה ועצומה
              והיא ממש לא בעניין של הזזת גבינות או
              מכירת פרארי
              אני מציעה שנשאר בסטופ פריים של הפגישה העיוורת
              ונמנע מהסרט כולו

              • חתול אחד

                חלילה וחס – אני לא מבקש לראות בפגישה ראשונה את חיי הרגש כולם. וכך גם באשר לקיצון השני: איני מבקש לראות פגישה ראשונה כאילו היא נטולת רגש בכלל. פגישה ראשונה היא, אכן, מאיימת, מביכה וטעונה, אך אין בכך כדי להפוך אותה ל”זמן עצר”, משהו אחר מ”החיים האמתיים” עצמם. פגישה ראשונה היא היא “החיים האמיתיים” עצמם (חלק בהם) ולא אתנחתא.

  2. חתול אחד

    אה, וגם נהוג להשוויץ – אני ראשון

    • לקחת חולשה ולעשות ממנה אידיאולוגיה??

      😉

      פססס…אהבתי.

      • חתול אחד

        לא יודע: היחס בין יתרון זמני לניצחון נראה לי יותר כמו קווצת השיער המשמשת הלוואה לקרחת

      • עלמה לוין

        טלי
        את מתוקה לחלוטין
        עלית על התכונה המולדת שלי
        אני כל כך אוהבת לעשות מהחולשות שלי אידאולוגיה
        הן מהדהדות מתחת לכסות האידאולוגית כל כך נפלאות
        עד שעוד שניה הייתי חושדת בהן כיתרונות
        תודה לך

        • היי עלמה,
          יש כאן איזו אי הבנה קטנה-
          לקחת חולשות ולעשות מהן אידיאולוגיה
          היתה הערה של חתול אחד למאמר אחר,
          שאהבתי, וייחסתי אותה כאן לקריאתו המהדהדת
          (גם אהבתי) “אני ראשון”.
          בצדק הוא העיר לי שלהפוך יתרון זמני לנצחון
          יותר מזכיר תכנית “הלוואה וחסכון” (ראי למשל
          נוסח תסרוקתו של ביבי).
          אשר למה שכתבת, אהבתי את הסגנון, נהניתי
          לקרוא, אבל אין מתנגדת חריפה ממני לראות
          באהבה (או בבליינד דייט) פגישה עסקית.
          לפי הגישה הזו הייתי צריכה לבחור לא במי
          שאהבה נפשי אלא בשותף עסקי.
          שלא כהרגלי נמנעתי מציניות,
          ובכל מקרה- רק טוב !

          • חתול אחד

            … ואי-הבנות קטנות הן הרי החומר ממנו עשויה ההיסטוריה.
            בלי ציניות: האם לא יכול שאהוב נפשך גם יהיה שותפך העסקי? (מכיר מספר דוגמאות, הפוכות בעיקר).

            • אני מוכנה ללכת גם אלפי שנים אחורה
              אם זה מה שיביא להבנה.
              בקשר לשאלה שלך, אני מאמינה בגישה
              PLEASURE NOW, BUSINESS LATER
              ולאו דוקא עם אותו אחד.
              בד”כ לא מומלץ לערבב משקאות.

            • עלמה לוין

              בלי ציניות אני עונה
              כל מקרה לגופו
              כל אדם כשהוא מודע לתכונותיו
              יכול להחליט
              האם מי שאהבה נפשו
              הוא זה שיסע איתו במכונית לאותו משרד
              או לא
              אין חוקים
              ולכן הדוגמאות הן גם וגם

              • חתול אחד

                וכאן הפירכה בגישה שלך – אם אכן “אין חוקים” למה לנקוט ב”גישה העסקית”?

                • מזדמנת

                  חתול ,
                  נראה לך שבגישה העסקית
                  יש חוקים ?
                  איך הגעת למסקנה המשונה הזאת

                  • חתול אחד

                    בואי נראה: כשאומרים “בגישה העסקית” ישר גם משתרכים כללי “עשי/ה” ו”אל תעשי/ה” עימה. נו, אז אלו לא חוקים? נגיד: “בררי עם עצמך, לפני הפגישה, מה את רוצה להשיג במהלכה”, או “אל תחטטי באף – את עלולה ליצור רושם כאילו אינך באמת מתעניינת במה שבן-שיחך אומר”.
                    “הגישה העסקית” מנסה להכניס מפגש טעון למסגרת, שאמורה ליטול ממנו את עוקצו. אלא, שמה אם אותו מטען הוא הוא המעניין באמת? (“מה אם היו מכריזים על מלחמה ואף אחד לא היה בא?”)

                    • מזדמנת

                      אז לפי דעתך
                      יש לשנות את הכותרת מפגישה עסקית
                      לקרב?
                      ואז גם תובן הרתיעה שיש בכל האנשים
                      שרק מזכירים בקרבתם את האפשרות
                      של פגישה עיוורת?

                    • חתול אחד

                      “קרב”? לא, מה פתאום?
                      הרתיעה מפגישה על עיוור היא מובנת גם בלי המטאפורה של קרב: הפחד מהלא נודע, הציפיות הבלתי אפשריות, …

                    • חזיז ורעם

                      היא הגישה היפנית בעסקים

                    • מזדמנת

                      חזיז,
                      אתה מוכן לפרט?

                    • חזיז ורעם

                      יש ספרות שלמה בנושא. קטונתי

          • עלמה לוין

            יקירתי המתוקה,
            אני בסך הכל התייחסתי לצומת אחת קטנה
            אבל גם מאד חשובה
            בדרך המלך אל הזוגיות האולטימטיבית
            אם הצומת מתחילה בבליינד דייט
            דהיינו במצב של שניים שנפגשים לצורך …..
            ולא התראו קודם
            חשוב שלשנות אליו את היחס ( אל המצב)
            או לראות אחרת אותה (את הצומת)
            כי במצב שבו כולם מתייחסים אל הבליינד דייט
            כאל רע הכרחי
            הסכוי ליהנות מהמפגש מתמזער והולך
            ככל שאת מרבה בהם
            כלעומת זאת
            עולם העסקים מציע לנו בליינד דייטס כל הזמן
            ואנחנו חייבות להגיע
            ברוח טובה ובאופטימיות בכל פעם מחדש
            ואת החולשה הזאת, שאמא שלי קוראת לה חלושס
            לפני שאת מגיעה אל הצומת
            אפשר לתרגם ליתרון חביב
            ברגע שמעבירים אותה מהצומת של החלום
            האגדות, והסרטים ההוליוודיים
            אל המציאות היומית של מפגשים שוטפים
            היוצרים הזדמנויות חדשות.
            את ממש לא הולכת לבחור שותף עסקי
            לא לא לא לא לא לא לא
            את, על פי תפיסתי הולכת ליהנות
            ואולי גם למצוא אהבה
            תודה על הברכה

            • אם על פי התפיסה שלך אני הולכת ליהנות
              אבל קשה לי לראות כיצד ניתן ליישם מושגים
              כמו סיכונים, סיכויים, הזדמנויות ואיומים
              או לשווק מותגים במקום הזה שנקרא לו
              אהבה (גם אם מתחיל בבליינד דייט).
              אם היית אומרת לי שהמקום הזה הוא
              ראציונאלי לחלוטין …אז למה אנחנו
              לפעמים כל כך טיפשים שם?

                • זו היתה השתתפות בצער, או שותפות גורל?

                  • חתול אחד

                    מממ … יותר כמו המונולוג בו פותח מוחמד בכרי את הצגת “האופסימיסט” בפניה אל הקהל (ציטוט חופשי לפי הזכרון): “בואו תשתפו אתי פעולה, כי גם אני משתף פעולה איתכם”.

                    • MERGING & ACQUISITION

                      😉

                    • חתול אחד

                      מכיר רק את הגרסאות הישנות:
                      import / export
                      ו-luftgescheft

                    • הדגש על “שתפו איתנו פעולה
                      ונשתף איתכם פעולה גם כן”.
                      המרכאות- לא בגלל הציטוט.
                      אבל חתול אחד, אני לגמרי מסכימה
                      עם מה שכתבת- לצערי, לא רק שם.
                      והלואי שרק אני.
                      חוץ מזה אתה מנסח את המחשבות
                      שלי הרבה יותר טוב ממני..(:

              • עלמה לוין

                טלי יקירתי
                ראשית תודה על המחמאה
                זה נפלא שאת מעלה על דל מחשבתך
                שכיף לעשות איתי עסקים
                ואני כבר מחפשת איזה עסק ראוי להציע לך
                סתאאאאאם
                לשאלתך, למה אנחנו לפעמים כל כך טפשים
                אין לי תשובה
                ואולי חתול צדק כששאל את שאלת
                בגדי המלך החדשים
                אני רוצה להתחדד למענך
                ואולי גם חתול יקרא
                ואז נעבור פאזה
                המשפט שהכי עובר לי בראש
                הכי “פשטני” כמו שחתול אוהב לייחס לי
                כגודל הציפיה גודל האכזבה
                אם את הולכת לפגישה עסקית עם ציפיות ענק
                הסבירות שתתאכזבי גדולות
                כי ציפיות מסתובבות בעולם החלומות
                ועולם החלומות, את יודעת רווי ברגשות
                והמציאות בדרך כלל טופחת עליו
                כלעומת זאת אם תגיעי מאד מוכנה לפגישה
                תדעי בדיוק את מקומה בשרשרת הפגישות
                שעוד נכונו לך
                סביר מאד להניח, שהיעדים של הפגישה
                העסקית הראשונה יהיו מאד מוגדרים
                תשיגי אותם ותתקדמי הלאה
                אנשים גם קוראים למה שכתבתי
                תיכנון מדוקדק
                ולא כולנו אוהבים לדקדק
                במסגרת ההכנות את בטוח תקחי בחשבון
                את הסיכויים וגם את הסכונים
                את ההזדמנות ואת האיומים
                ותדעי להציג את הדברים כך
                ואף לנסות להתנהל בתוך תהליך הדיאלוג
                כדי לנסות ולהציל את כל המידע
                שעשוי לאמת או לסתור
                את כל ההנחות שרשמת
                לפני שהגעת
                בפגישה השניה, תהיי “מלומדת” יותר
                אם תחליטי בכלל שתתקיים פגישה כזאת
                אחרי ניתוח מדוקדק לא פחות של התרשמותך
                מהאדם, והמידע שקבלת ממנו
                (יכול להיות למשל, שתעדיפי להפגש עם הבוס שלו
                או לגשת למתחרים )
                בפגישה עיוורת צריך את אותו קור רוח ותיכנון
                ששייכים לפגישה העיוורת עם המועמד לעסקים
                וזהו
                שתינו מכירות את החכמה הקונבנציונאלית
                הגורסת שאין נכנסים למיטה בסיומה של פגישה עיוורת
                אני מנסה להתייחס ליחס שאני מגבשת
                לפני שאני נכנסת לפגישה
                לגבי תוצאותיה
                אני מרגישה הרבה יותר משוחררת

                • חתול אחד

                  כמה (לא לפי סדר מיוחד):
                  1. בעסקים, כך ההנחה, ניתן ללמוד מהתנהגות במקרה אחד על התנהגותו הצפויה של מקרה אחר. נדמה לי, שכלל זה אינו תופס במיוחד בענייני הרגש.
                  2. מה זה לבוא “מוכנה” לפגישה ראשונה? כיצד ניתן להתכונן?
                  3. לבוא עם “ציפיות” נמוכות מהווה, אף הוא, מעין ספורט של “להרוג פגישה”.
                  4. באים לפגישה ראשונה מתוך תקווה למצוא אהבה. יש דבר גדול מזה?
                  5. מה רע ב”ציפיות גדולות”? (ולא שהגודל קובע, כמובן … ) אם התאכזבת – ויתרת על ציפייה (שמחירה לא גבוה). ציפייה משקפת את מצב-הרוח שלך, את הרצון הבוער – למה להתכחש לכך?

                  • מזדמנת

                    חתלתול יקירי
                    לא אמרתי, לא רמזתי
                    שבעסקים ניתן ללמד מהתנהגות של אחד
                    על התנהגותו של השני
                    שתי חברות באותו נושא ממש
                    מתנהלות באופן שונה לחלוטין
                    ומי שחושב שהוא יכול ללמוד משהו
                    אפילו מהנסיון שלו עצמו
                    אני מציעה להציץ במבט העמוס לעייפה
                    בנושא הכאוס
                    ולמרות שאי אפשר ללמוד
                    סטייל מתודה מנצחת אחת
                    אפשר לחדד את החושים בעסקים
                    ולהפעיל את הדמיון מודרך הנסיון
                    האם יהיה פה עסק או לא
                    ובל נשכח חתלתול תעלול שאנחנו בפגישה הראשונה
                    המפתח בפגישה עסקית
                    הוא פתיחות
                    אם לא תהיה פתוח
                    לא תבחין בשוני
                    שבין חברה אחת לחברה שניה ושתיהן באותו ענף
                    כך גם בין אנשים
                    אתה מגיע לעיוורת פתוח
                    עם מכונת שיפוטים סגורה לכמה דקות
                    עם יכולת התבוננות על גבול האוביקטיביות
                    אם יש דבר כזה בכלל

                    לבוא מוכנה לפגישה
                    זה לברר עם עצמך מה את רוצה
                    איך את רוצה להציג את עצמך
                    בדרך שתעורר עניין
                    ותאפשר לך עצמך להתעניין
                    לא מדובר על ציפיות בכלל
                    הציפיה היחידה היא להכיר בן אדם
                    גם אם הוא לא זה שיענוד את הטבעת
                    עדין הוא חי נושם ויש לו עולם
                    ואולי אפילו מסקרן
                    אם שופטים אותו על המכה הראשונה
                    לא יהיה לו צ’אנס להציג את עצמו
                    יש להבדיל בין התקוה
                    שהיא המחולל של כל הפגישה
                    לבין מה שקורה בה בפועל
                    תקוה מתקיימת תמיד
                    והיא אכן כדבריך הכי שווה שיש

                    אני לא מכירה אותך חתול
                    אבל תנסה להזכר באותן פעמים
                    שהגעת אכול רצון לפגישה
                    ובכלל לא הבחנת מי באמת יושב מולך
                    אם היתה לה צללית או קונטור
                    של משהו שהצטלל טוב במוחך
                    נכבשת בקלילות
                    ואולי אפילו התפנית למדידות
                    כי הגודל לפעמים קובע
                    ולפעמים ממש לא
                    העיקר התענוג אתה יודע
                    ואז, כשהכל תם
                    ולא נשאר כלום
                    אפשר להזכר רק ברצון הבוער
                    שיהיה משהו
                    ולא משנה מה
                    אותו רצון שיהיה משהו ולא משנה מה
                    יכול להוביל לסטוץ חייך
                    אבל יכול לאכזב אותך באותה מידה

                    בפגישה עסקית עניינית רצינית ומקצועית
                    לא קיימת להיטות יתר
                    כי היא צופנת מכשול
                    שעלול לעלות לך בהפסד העסקה
                    או בהפסד שנקשר בה
                    אף אחד לא יאשים מישהו
                    שהולך להפגש עם מישהו אחר
                    שהוא הולך לפגישה עסקית סתם
                    כי בא לו לשתות קפה,
                    ולדבר על ניו יורק
                    להיטות היתר
                    הציפיה המוגזמת
                    יוצרת תופעת הולוגראמה
                    שאתה יודע
                    שכשמדליקים את האור
                    אופס
                    הקסם פג

                    • חתול אחד

                      ועכשיו אני ממש מבולבל – למה בכלל לקרוא לזה “גישה עסקית”? נשמע לי כמו עצה תחילית המתאימה לכל מפגש שהוא.
                      וחוץ מזה גם ב”פגישה עסקית” צוננת (והנה באים מיד הנורדים) היצרים מפעפעים מתחת לפני השטח, שהרי לא באמת התכנסנו רק על מנת לשתות קפה, או לשוחח על הסתיו בניו-יורק (הו הסתיו בניו-יורק … ) בין אם זו פגישה ראשונה “עסקית” ובין אם זו כל פגישה ראשונה אחרת שהיא.

                • משהו.
                  את אומרת שאין תיעוב בפגישה העסקית
                  כל עוד זה נעשה ביושר.
                  האם תגידי לבן הזוג שלך לפגישה
                  שזו הגישה שלך?
                  אני לא שואלת בציניות. באמת.
                  לו מישהו היה אומר לי כך, הייתי חושבת
                  שזה אומר עליו משהו.
                  לאו דוקא משהו שאני אוהבת.

                  • טלי,
                    אני חייבת לספר לך ספור
                    שאולי יסביר את הכל
                    יום אחד עניתי לאיזה כרטיס קופידוני
                    ומצאתי את עצמי מחכה לבלונדיני
                    שהגדיר את עצמו נורדי
                    אני כבר ראיתי בדמיוני שבדי
                    כאלה שנחים ליד בלונדיניות מטמטמות
                    על חופי הוואי
                    בקיצור הולייווד
                    נכנס איש, שצבע שיערו היה פעם בלונדיני
                    אין ספק בכך
                    להגדיר אותו נורדי, זה כמו להגדיר אותי
                    דנית
                    לא משנה, אבל הנורדיות שהוא התכוון אליה
                    היה סוג של פלצנות שטחית
                    בעוד הוא יושב ומנסה לרומם את אפו
                    אל התקרה
                    אמרתי לי בשיא הכנות
                    נראה לי שאני לא מוצאת חן בעיניך
                    יותר ממה שאתה לא מוצא חן בעיני
                    ובמקום לעשות את הפגישה הזאת
                    בלתי נסבלת בעליל
                    נוריד שנינו את האף מהתקרה
                    לא נראה שהיא זקוקה לחיזוקים מעבר לקיים
                    ופשוט נשתדל ליהנות מהפגישה
                    אם נהיה מסוגלים מה טוב
                    אם לא נלמד משהו על עצמנו
                    לגבי הפעם הבאה.
                    אני מודה, שהוא היה אבירי מספיק
                    כדי לחזור לעסקים
                    וסיימנו את הפגישה
                    טוב בהרבה ממה שהתחלנו
                    זה סוג של גישה עסקית בעיני
                    במקרה שיש ניצוץ בעינים
                    והכל ממש מסתדר נהדר מההתחלה
                    זו לא פגישה עיוורת
                    אלא המשך רואה של דקה של עיוורון

                    • חתול אחד

                      1. גם אני נורדי. באמת. עד גיל 7 היה לי שיער בצבע פלטינה (אמא שלי נשבעת בנקיטת חפץ שכך) ובעצם גם היום עדיין כוחי במותני להופכו לכזה (בעזרתם האדיבה של מספר כימיקלים).
                      2. מעניין שבפורטפוליו שלך לא נכנסות פירמות לא-בלונדיניות (0: “בגישה העסקית” נקרא לזה, נגיד, “פילוח שוק”, או “כלל החלטה שחור-לבן” … בעצם, “הגישה העסקית” הכי טובה היא לכתוב ספר על “הגישה העסקית” וליהפך למיליונרים
                      3. “בגישה העסקית” לומדים “לחתוך הפסדים” ו”השקעות אבודות” – לאמור: אם לא מוצא חן, יתכבד ויילך למצוא את החן במקום אחר בבקשה.

                    • פגישות שמהתחלה רואות
                      מעדיפה אהבה עיוורת על פגישה עיוורת
                      ושתכה אותי בסנוורים מצידי
                      רק לא עסקים באהבה.
                      לא בהתחלה וגם לא בהמשך.
                      אבל אני נהנית לקרוא את הדיאלוג
                      בינך לבין החתול (איך את לא רואה כ מ ה
                      הוא צודק, אני לא מבינה..!!)
                      ושוב מאחלת לך, את באמת באמת נשמעת
                      מאד נחמדה- ר ק טוב, ואהבה.

                    • אני מרימה ידיים
                      אתם מתעקשים על עסקים
                      ועל חיים כחוויה עסקית
                      ואני פשוט לא
                      הוידוי האישי חמישה ש”ח שלך חתול
                      לא הובן לי כלל וכלל
                      אבל יש לי בעיה יסודית בהבנת הנכתב
                      מה בדיוק רצית לומר גם אני נורדי
                      האם התייחסתי לנורדים ?
                      התייחסתי לנורדי מאד ספציפי
                      שהגדיר את עצמו כזה
                      הגדרה די נמוכה לטעמי

                      מה שמעניין חתול היא נימת ההתנשאות
                      שמופיעה בסעיף 2 שלך
                      ואל תנסה לזרוק אותי לנושאים אחרים
                      שלך נוח להתייחס אליהם
                      מה עניין פירמות לפגישה עסקית
                      ולמה בכלל אתה משייך את פילוח השוק
                      מאיפה אתה מביא את היציאה
                      הלא מובנת הזאת
                      מה הקשר בין פילוח שוק
                      לבין פגישה עסקית?
                      ולמה בדיוק שייכת כלל החלטה שחור לבן
                      מאיפה זה בא
                      ואיך נזרקת לגישה עסקית
                      מפגישה עסקית
                      משתי דקות עשית חיים שלמים
                      עד כאן מבחינתי
                      ולגבי הספר על גישה עסקית
                      למי אתה מציע לכתוב אותו
                      ודאי לא לי
                      ואיך זה בכלל מתקשר עם מה שכתבתי
                      או שפתאום התבקש לפניך
                      להפוך ליועץ עסקי
                      או ליזם
                      גם הגישה העסקית שלמדת
                      בדבר חיתוך הפסדים והשקעות אבודות
                      ממש לא שייכות לכלום
                      אפילו לא לקמצוץ ממה שכתבתי
                      והם גם לא שייכים למסקנה שלך
                      אם הוא לא מוצא חן ילד למצוא את החן
                      במקום אחר
                      מעניין מה היו אומרים על המשפט שלך
                      הבנקאים שמוותרים בקושי רב
                      על חובות אבודים

                      ולך טלי יקירתי
                      אני שמחה שאת נהנית מהדיאלוג
                      אבל מופלא בעיני
                      הטעם שאת מוצאת בדבריו של חתול
                      שהם נושאים אותנו הרחק מאד
                      ממה שכתבתי
                      אבל ברור לי שתוכלו לנהל
                      דיאלוג בקשר לגישה עסקית לחיים
                      גישה שהיא ממני והלאה

                    • לא לא לא ולא
                      החתול אין לו לפי הבנתי שום גישה מתנשאת
                      אבל חוש הומור יש לו כן.
                      את מתוקה וגם הוא ושניכם כאלה אינטליגנטים
                      שזה תענוג.
                      הוא רוצה את הקסם פשוט מההתחלה.
                      נו ביזנס אט אול.
                      זהו !

                    • טלי חמודתי
                      אני מוכנה להתפשר
                      על חוש ההומור של חתול
                      הוא בהחלט מתוק
                      וגם משקיע המון זמן
                      כדי להוכיח את צדקתו
                      ולמרות שאת חושבת שאנחנו
                      נורא אינטליגנטים
                      לגבי חתול אני ממש בטוחה
                      לגבי עצמי אפשר להרהר שוב
                      לפני שממש מחליטים
                      את יקירתי הוצאת את הערמונים מהאש
                      בחן רב, ובתבונה רבתי לטעמי
                      אני מזכירה לך
                      את זו שהרהרת בכתובים
                      לגבי השיטה שלי
                      להפוך חולשה
                      לתפיסת עולם
                      וזה לפי דעתי
                      הפאנצליין של כל ההגיגים
                      אני לוקחת את הפיגשה העיוורת
                      על החולשה הקיימת בה
                      ואורבת לשני הנפגשים
                      ומנסה להתייחס אליה
                      אחרת
                      חתלתול תעלול מנסה לשנות אותה
                      וזה כמובן בלתי אפשרי
                      כי לפגישה עיוורת
                      מגיעים שני אנשים חלשים
                      במבחן
                      עם רצון עז לעשות את הבלתי אפשרי
                      להתאהב
                      out of the blue moon
                      שיהיה לך, לחתול המקסים
                      ולי
                      יום נהדר
                      ושתגיע האהבה האמיתית
                      הצרופה, המלאה, העמוקה
                      הבלתי משתמעת
                      המוחלטת
                      המרגיעה
                      המכרבלת ( כי חורף)
                      המאירה (כי אפור בחוץ)
                      הנצחית
                      אינשאללה

                    • חתול אחד

                      הנה, זה בדיוק: “באים שני אנשים חלשים במבחן”. ויש כאן הזדמנות להביט בהם במבט אוהב, על תקוותיהם / ציפיותיהם האנושיות, ולהאיר את המפגש הראשון הזה ביניהם באור נעים של הכרה בהיות אותו מפגש טעון רגשית ובלתי אפשרי כמעט, ולא באור הניאון המזוייף של פגישה עסקית (כי זו לא, פשוט לא, כמה שננסה להסתיר).

                    • ראה מה אתה עצמך כתבת
                      שני אנשים חלשים במבחן
                      ואתה מנסה לשפוט אותם מבחוץ
                      ומאיר עליהם פעם אחת באור נעים
                      ופעם שניה באור ניאון
                      צא ממצב הצבירה של התאורה
                      ושב ליד השולחן
                      חשוב איך הם מרגישים
                      ולמה בכלל הם במבחן
                      לפגישה עסקית באים שנים
                      מאד מוכנים, ובכלל לא חלשים
                      בגלל המון סיבות טובות
                      ובין השאר משום שהעיסקה האמיתית
                      תתבצע עוד זמן רב
                      מי שמגיע לפגישה עסקית כשהוא במצב של נבחן
                      סיכוייו פחות טובים להצליח
                      אז עזוב אותך מהגישה העסקית
                      תתמקד במה שקורה ליד השולחן
                      בפגישה עסקית
                      ואותו תשליך על מה שקורה אצל השולחן
                      בפגישה עיוורת
                      כדישהשניה לא תיהפך לסיוט
                      למרות שאחד מהשנים
                      לא נופל בסרגל האידאלי של השני
                      אם השניים יאמצו את דמיונם
                      וישבו אצל השולחן כמו שיושבים
                      בפגישה עסקית
                      לא בגישה עסקית
                      מצבם יהיה טוב יותר
                      ולא מובטח סיוט
                      אגב הכללים של פגישה עסקית
                      אינם חיטוט באף או לא
                      כלל הזהב הוא הקשבה לזולת
                      ונסיון למצוא את המחבר
                      בהבדל מהמפריד
                      אבל אנחנו לא עוסקים
                      בגישות עסקיות נכון ?

                    • חתול אחד

                      1. שניה, עלמה – לא אני כתבתי “באים שני אנשים חלשים במבחן” אלא את.
                      ואני לא “שופט אותם מבחוץ” – לא “מבחוץ”, כי אני עצמי הייתי במצב זה מספיק פעמים כדי לדעת מה הם עוברים שם; ולא “שופט”, אלא מתבונן בלבד ולכן המטאפורה של תאורה.

                      2. לפגישה עסקית באים כפי שבאים – לפעמים מוכנים, לפעמים כנבחנים; ו”כללי זהב” שווים זהב וכמוהו נדירים ביישומם. בפגישה עסקית באים, אולי, להקשיב לזולת ולנסות למצוא את המחבר (ובכלל יש לנו ארץ נהדרת ואנשים נפלאים) אבל כל זאת למטרה עסקית – להוציא מש’ו לעצמנו מהמפגש (ואולי כאן ההבדל).

                    • אני חייבת לקרוא לך חתולצ’יק כי הקסמת אותי הפעם
                      ולתמיד
                      אתה כותב בהכי חינניות שאפשר
                      שאנחנו באים להוציא מש’ו לעצמנו
                      מהפגישה העסקית
                      ואולי כאן ההבדל
                      האם אנחנו לא באים להוציא מש’ו לעצמנו
                      בבליינד דייט ?
                      אנחנו באים להוציא את האם אמא של המש’וס
                      הלוא היא אהבה

                      ומשהו אישי חתול
                      אני מרגישה שאני קצת מעצבנת לך את השפם
                      ואני ממש לא רוצה לראות אותו
                      בעיני רוחי
                      זז בהתרגשות רותחת
                      אז בוא נפסיק למלא חלונות אינטרנטיים
                      סחור סחור
                      כבר אמרנו את כל מה שהיה לנו
                      וגם הבנו שיש כל מיני דגים בים
                      ויש כאלה שמעצבנים אותנו
                      ביחס האינטרדיסיפלינארי
                      שלהם לתופעות
                      ומותר להם

                      אני מכבדת נורא את הזמן
                      שאתה מקדיש לפגישה העסקית שלי
                      עושה המון שכל
                      ומאפשרת לי לקלל אותה
                      מלשון קלילות
                      אגבית כזאת
                      כי בעסקים אם יש לך מה להציע
                      ואתה מספיק נחוש
                      יהיה מי שיקנה
                      והוא יהיה הכי ראוי מבחינתך
                      ובינתיים כמו שאומרת הזמרת שר
                      בדרך לאיש הכי נכון
                      אפשר לעשות סתם חיים עם המון אנשים

            • חתול אחד

              אם בעמדת המוצא בחרת לך שותף עסקי, כיצד את מצפה שיהפוך עורו בהמשך לאהבה?

              • ואותה שאלה נכון גם לשאול
                לגבי עלמה- איך היא תהפוך פתאם
                את אורה לאהבה, להתאהבות,
                לכל אותם רגשות מדהימים ומופלאים
                שמציפים את זה שאוהב.

  3. בננית

    וכמו שסיינפלד כבר אמר:
    בליינד דייט זה כמו ראיון עבודה, ההבדל היחיד הוא, שלא בהרבה ראיונות עבודה יש סיכוי שתמצא את עצמך בסופו של דבר ערום…

  4. המלצה שלי ליוצאים/ות לבליינד דייטס – קחו את הדברים בהומור. אפשר להתייחס לפגישה כקריטית ואז להרגיש דחויים נורא או אהובים נורא, אפשר להתייחס בזלזול ולהגיד לעצמך “ממילא לא יצא מזה כלום”, ואפשר גם לצאת לפגישה כשאנחנו זוכרים שהמטרה שלנו היא קשר (מהסוג בו אנו רוצים) אבל, להנות מהדרך – ממציאת הקשר הזה, ואם “זה לא זה” בבליינד דייט הנוכחי – אפשר תמיד למצוא מרכיבים משעשעים באדם ו/או באינטראקציה ו/או בסיטואציה – ולחזור הביתה בחיוך.

    • את מסוג האנשים האופטימיים
      שחושבים בתאוריה כמובן
      שאפשר תמיד למצוא מרכיבים משעשעים
      באדם, באינטראקציה ובסיטואציה
      ולחזור הביתה בחיוך
      אני מסוג האופטימיים שחושבים
      שהחיוך נגזר תמיד
      מהעובדה שיש הביתה
      קרי לאן לחזור
      🙂

  5. ליהי

    לפני כשנה הייתי דייטית סדרתית. נרשמתי לאתר הכרויות ועשיתי 12 פגישות בחצי שנה. בשבילי זה הרבה. לאחרות זה כסף קטן. כל הפגישות עברו נהדר. זה לא כ”כ קשה כשנפגשים בבר. הבחורים היו מקסימים ואני מיד מצאתי חן בעיניהם. ולא, הם לא היו שתויים, ואני לא הייתי מקסימה או חופשייה יותר בגלל כמויות האלכוהול הרבות ששתיתי.
    הם תמיד רצו להפגש שוב, אבל אני בעיקר נהניתי מהאוקי שקיבלתי מהם. עד שהגיע הבחור ההוא. איך שהוא לא מצאתי חן בעיניו, החוצפן, ולא יכלתי לסבול את זה. עד שהבנתי – התמכרתי למבחן הזה בדייט. לאישור המתמיד שקיבלתי מאשר את הסיכוי למצוא אהבה.מיד נגמלתי. ועל זה אמרו חכמים – קודם תאהב את עצמך עד שתמצא אותה באחר.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *