ככה מחפשים?

בצער גדול צפיתי בפרקים הראשון והשני של הסדרה “מישהו לאהוב”. הצער לא נגרם בגלל טיב הסדרה, אלא כי היא באמת מעציבה, וקצת קשה לצפייה. חשבתי שאין לי בעיה לראות אנשים מציגים את עצמם לראווה, לפני מצלמה, או בכתב, אבל הסתבר לי שלא. לא קל לי לשבת ולראות אנשים יושבים מול מצלמה, ונחשפים לגמרי, נשארים בלי הגנות. וידויים כנים, שגובלים כמעט בהלקאה עצמית, הודאות שאפילו בפני עצמי, לבד, בשירותים, לא הייתי מעזה לחשוב עליהן, שלא לומר להגיד, שלא לומר, להקליט ולתת לשידור.
היה ברור שלמרואיינים החשיפה הזו לא באה בקלות. יכול להיות אפילו שהכנות הזו ראויה להערכה, שהיכולת הזו, להיפטר מכל המגננות תסייע להיפטר מהמון שכבות של פאסון, שמזמן הפכו לפאטינה שמבריקה מרוב לכלוך. הכי קל לבוא ולהגיד עליהן “הן פתטיות”, אבל אני לא מכירה הרבה אנשים, או נשים שלא היו נגועים בפתטיות הזו בשלב זה או אחר, הן פשוט לא חשפו אותה, ואם יש כאלה, שיעשו לי טובה, ויסגרו את הדלת אחריהן.

אין הרבה דברים יותר חד משמעיים מהצורך שלנו באהבה, וקשה לי לחשוב על משימה לגיטימית יותר מאשר לחפש אהבה באופן פעיל. אבל החיפוש הזה משולל פאסון. כי כדי להתחיל לחפש צריך להודות בצורך, להודות בבדידות, להודות ברצון, וההודאה הזו מביכה. אנחנו אמורות להיות סופר סטאריות, סופר מחוזרות, מה פתאום להגיד שלבד? ועצוב? ולספר על הבדידות הגדולה, הכמעט נואשת לפעמים?

עשיתי הרבה דברים שעשויים להיראות פתטיים. טוב, על מי אני עובדת, הם היו פתטיים, כדי לקבל משהו שנראה כמו אהבה, או חיבה, או סתם מגע בלילות נואשים במיוחד. אני מקווה מאוד שהחיים לא יגררו אותי שוב למקומות האלה, בהם אמצא את עצמי עושה דברים שיגרמו לי רק מבוכה, אבל מי יודע?
ובכל זאת, כשצפיתי בסדרה ראיתי בננות צעירות, אינטליגנטיות, מצחיקות, מודעות ואחרי החמלה, וההזדהות, והעצב, רצית לצעוק להן, “היי! הלו! אתן שומעות שם? אתן עושות טעויות של תיכוניסטיות. אחרי כל כך הרבה שנות רווקות ומאמרים ב”בננות”, כלום לא למדתן? כלום?!”

מעולם לא חשבתי שאכתוב מדריך עצות פאסון לרווקה, כי אני, לחשופית שזה עתה מישהו דרך עליה יש יותר כוח רצון ועמוד שדרה מאשר לי, אז אם אני הצלחתי לעמוד בכללים מינימליים של פאסון, אני נשבעת ביקר לי, כל אחת יכולה.
בואו נתחיל מהתחלה. כנות היא הבסיס למערכת יחסים? כנות זו תכונה נעלה, מקסימה, נהדרת, מצוינת, נפלאה, כיפאק לכנות – לשחק משחקים בקשר זה גועל נפש, בואו נהיה כנים כולנו, והעולם יהיה מקום הרבה יותר מוצלח.
Yeah, right
לא, אל תלכו לספר שאתן מהנדסות אטום, כי זה כבר לשקר (אלא אם אתן באמת, כמובן), אבל כנות לא כוללת לספר לו בדייט הראשון כמה אקסים היו לכן, ואיזה יופי אתן מוצצות, הרי כולם אומרים לכן, ואיך אתמול בלילה מרוב בעסה הלכתן לפאב השכונתי, השתכרתן והזדיינתן בחצר האחורית, בלי קונדום. אולי את הכנות הזו נשמור לשלב מאוחר יותר? גברים נוטים להיות מאוד ליברליים, חוץ מאשר כשמדובר בבת זוגם העתידית, שאמורה להיות זכה, תמה ובררנית.
ותעשו לי טובה, אל תזדיינו בפגישה הראשונה, בבקשה? כמובן שבפגישה הראשונה הם יספרו לך על ההיא שהם היו חברים שלה ארבע וחצי שנים, ובטח, הם שכבו בפגישה הראשונה, איזו שאלה? ואני תוהה, ככה מפילים אתכן? מה שהם שכחו לספר לך זה שהם נהיו חברים שלה כשהם היו בני שבע עשרה, והם כל כך נפעמו מזה שהם זיינו בכלל, שהעדיפו להישאר אתה ארבע וחצי שנים, מהפחד שהנס לא יחזור על עצמו. עוד עצה חשובה: אל תתלהבו יותר מדי מזה שהם מקשיבים לכן בשקיקה ומספרים לכן דברים נורא אינטימיים על עצמכן, הרי סביר להניח שאנחנו נוטות להתרועע עם בנים חכמים שיודעים דבר או שניים בחיזור, ככה תיתנו לטכניקות חקירה פשוטות לעשות לכן את זה?
אני יודעת, עכשיו יבואו הסיפורים על אלה שפרצה ביניהם אהבת אמת אחרי זיון בלילה הראשון, יכול לקרות, כמובן, אבל אם אמורה לפרוץ אהבה, אני מבטיחה לכן שהיא תפרוץ גם אם תחכו עוד קצת, ולמה לקחת סיכונים מיותרים? הרי אם זה לא ילך, לנצח תתלוננו שזה היה כי שכבתן בערב הראשון, חבל.
התנהגתן כראוי, עשיתן הכל כמו שצריך ובכל זאת, הבן זונה, המנוול שלא הבין איזה אוצר נפל לו לידיים החליט לגמור את הקשר, או גרוע מכך, להעלם. אלה שלא נעלמים נוטים יותר מפעם אחת להציע את ההצעה המבריקה, “נשאר ידידים?”. אם יש מישהי שלא מבינה שהם מתכוונים לזה שנגיד פעם בשבוע תשתו קפה ידידותי לפני הזיון ותעשנו סיגריה ידידותית אחריו, שתתבייש לה. ובאמת, אם אתן משוכנעות שהידידות הזו לא תתקע אתכן מבחינה רגשית, ואתן לא מסכימות לזה, כי אתן חושבות שזה מה שיגרום לו להתעשת ולהתאהב בכן, קבלו אותה בשמחה, אין הרבה דברים משמחים כמו סקס סדיר עם מישהו שאתן מחבבות. אבל תהיו כנות עם עצמכן, ואם אתן רואות שאתן עושות את זה מהסיבות הלא נכונות, עדיף לגמור את זה, עם כל הקושי, הרי אם אתם ידידים הוא יספר לך דברים. לא קל לשמוע את האיש שאתן מאוהבות בו בסתר לבכן מספר לכן איך הוא בודד וכמה בא לו אהבה כבר.
החלטתן לא לקבל את הצעת הידידות, או שהוא נעלם: הגיע הזמן לנקוט בצעד קצת קיצוני – למחוק אותו. כן, ממש ככה. למחוק אותו מהזיכרון של הטלפון, לשים אותו באיגנור בכל אמצעי התקשורת האלקטרוניים, ולדעת שגם אם תרצו לדבר אתו, אתן לא יכולות (ולא ללמוד את מספר הטלפון שלו בע”פ, זו סתם תחמנות). אני יודעת שזה נורא קשה, אבל אני מבטיחה לכן, שאם יבחושה בת שלולית כמוני הצליחה, כל אחת יכולה. הרי אם לא תנקטו בצעד הזה, לא תמצאו את עצמכן מתקשרות בתירוצים הכי מפגרים? משהו בסגנון, “אוי, רשימת הזיכרונות בטלפון קפצה במקרה למספר שלך, אז החלטתי להתקשר לראות מה קורה אתך” (חוץ מזה שאני לא ישנה ולא אוכלת כבר שלושה ימים מרוב הדיכאון שנעלמת).

אני יודעת שאלה אמצעים דרקוניים, אבל פעם, כשתתנחמו, הפגנת הפאסון הזו תגרום לכן להרגיש הרבה יותר טוב עם עצמכן (ולאלה שיבואו להטיף בגנות הפאסון: קישטה! שמעתי עליכם).
ורק שנמצא כולם אהבה, אמן.

על הכותבת אריאלה רביב

בת 30, סיימה ממש עכשיו לחפש את עצמה; הממצאים מפוזרים בכל רחבי האתר. כשתהיה גדולה היא רוצה להתפרנס מכתיבה, חולמת שתהיה לה מספיק משמעת עצמית כדי לכתוב ספר.

תגובות

  1. יפעת שהם

    אני מודה שלא יצא לי לצפות בסדרה (אני לא מנויה ב”יס”), אבל קראתי את הכתבה שהיתה בידיעות, ויצאתי בתחושה כבדה. ככה זה הולך להיות? לא שעד עכשיו חיכיתי בכליון עיניים לפרידה משנות העשרים שלי, אבל עכשיו כל העסק הזה עוד יותר לא נראה לי.

    המסקנות:
    1. כמו שאמא שלי נוהגת לומר: “ככה לא מוצאים חתן…”
    2. עוד אימרה מבית אמא: “היי את עצמך, רק אם את יכולה לעמוד בזה בכבוד.”
    3. אני באמת מעריכה את החשיפה. אמנם המחיר הוא כבד (לנחשפות), אבל ארוניסטית כמוני יכולה לפחות להציץ מהצד, ולהבין שיש סיכוי שאני לא דפוקה כמו שחשבתי.
    4. הקליטו לי את הפרקים, וכמובן שאני הולכת לממש את זכותי המציצנית להתענג על הפרטיות של אנשים אחרים.
    5. אבל אני מבטיחה לא לשפוט.

  2. לוכד

    שרובן רוצות למצוא מישהו? יש אנשים שאוהבים פירסום ומוכנים לעשות הרבה, גם להסתובב ערומים פיזית או נפשית בשביל זה.
    חלקן באמת מיואשות וחושבות שזו הדרך למצוא אהבה, ואולי הן צודקות. גברים מהדור הישן נמשכים לבנות כנות, הבאות מעמדה של חולשה, ומבקשות כתף חסונה של גבר חזק ודומיננטי.

    אני רואה ששנה שנתיים איתי בפורום אחד לימד אותך משהו על גברים (או לפחות גברים מהסוג הלוכדי).
    יפה, יפה…

    • אריאלה

      חולשה? מבקשות כתף חסונה של גבר חזק ודומיננטי? .

      אינדי, את באה להחזיק לי את השער שלא יתלכלך לי כשאני מקיאה?

      • אינדי_גו מאחרת ברפש

        ואת תקיאי על לוכי. חלוקת עבודה הוגנת, לא?

        לוכי, אגב, תזמין אותי פעם לבקר ביקום המקביל בו אתה חי? זה נשמע כמו מקום שיש ערך תרבותי-היסטורי לביקור בו. מסקרן לראות.

        • לוכד

          אולי תגלי שהוא מתאים לך יותר מהעולם הפתטי שאת ואריאלה חיות בו.

          • אריאלה,

            העולם שבו בן זוגי ואני שווים? שבו אני לא נשענת עליו כמו איזה נכה אלא שותפה שוות זכויות ביחסים? זה העולם הפתטי שאתה מדבר עליו?

            • חזיז ורעם

              אבל אני פשוט בעדך.
              אני מאמין בשוויון וצר לי שסבלת בקשרים קודמים. הבעיה היא שקודמים האכילו בוסר ושיני טובים וחדשים תקהנה.

              I am in the US right now and it almost broke my hands trying to write in hebrew
              My next responses for the net tao weeks will be in English. I appologize in advance to all those that have hard time reading English

          • אינדי_גו מאחרת ברפש

            הכן את הוורדים ואת הכינורות.

            • אינדי_גו מאחרת ברפש

              אענה לך ברצינות.
              אתה חי בבועה שמתוכה נראה לך שהאחרים חיים בבועות. ואולי אתה צודק, במובן שמעגלים חברתיים שונים יכולים להיות מיוצגים ע”י אותו תוצר צבעוני ומבהיק של מפגש הסבון עם אויר ונוסחת שטח פנים כלשהיא.
              משום מה אתה חי תחת הרושם שנוצר (לא ברור לי איפה. לא, בעצם ברור לי איפה) כאילו כל מי שחי בעיר החטאים האיומה תל אביב עסוק כל הזמן במסיבות, זיונים והסנפות. האמת, כנראה שיש גם בועה (ע”ע) כזו, אבל מדובר בקבוצה שאולי מסוקרת בצורה שקרית שיוצרת רושם מטעה (למקומונים יש אינטרס לקדם את התדמית הזו, וכך גם לאנשים מגניבים בעיני עצמם).

              ובמפתיע, רוב האנשים בעיר הזו שנקראת תל אביב, הם אנשים רגילים לגמרי שחיים מאוד דומה לאיך שחיים ב”פריפריה”. החיים בתל אביב מקסימום מציעים הרבה יותר אופציות תרבותיות מאשר במקומות אחר, ומגוון רחב יותר של תופעות חברתיות (ע”ע בועות, שוב), שנובעות אולי מהאחוז הגבוה (יחסית לאוכלוסיה במקומות אחרים) של רווקים ורווקות.

              אבל בוא ואספר לך על הבועה שלי (האישית כמובן) כמה נתונים סטטיסטיים שאולי יפריכו לך את ה”אתם” הקולקטיבי המכליל שלך. בשנה האחרונה, שהיא שנה לדוגמא (במובן שהיא ככל שנה), עשיתי את הדברים הבאים:
              בילוי במועדון – 0 פעמים
              יציאה לפאב – 3 פעמים
              בליינד דייט – 2 פעמים
              פרטנרים לסקס – 2 (אחד מתוכם אקס)
              חברים – 3 חברות טובות מאוד (מתוכן אחת גבר) ועוד 3 חברות טובות, 1 חבר חיבוקים במשרה חלקית מאוד (עבר מחוץ לעיר), 1 יזיז (לא בשימוש), 4 ידידים (מוזרה המילה הזו. הכוונה לאנשים שכיף לי לדבר איתם אבל זה קורה לא יותר מפעם בשבוע-שבועיים), 1 ויברטור, 12 חברים וירטואליים.
              “מערכות יחסים” – 0 (גם לא חיפשתי, השנה. שנה שעברה כן)
              התאהבויות – האחרונה (שנמשכה הרבה יותר מדי זמן על כלום) פגה סופסוף אי שם בשלהי הקיץ.
              ספרים – קונה שלושה בשבוע, בממוצע. קוראת שניים בשבוע. שנתי זה יוצא בערך 100.
              סרטים – שלושה בשבוע, בממוצע (בסינמטק. אני לא מיליונרית). שנתית תעשה את החישוב לבד. זה המנוי המשתלם בעיר.
              הצגות – 2 (בשנה. אני לא מיליונרית כאמור)
              דיסקים – 2 בחודש, בממוצע.
              הופעות – 2 בשנה, בממוצע
              פסטיבלים – 4 בשנה (בעיקר שירה ותיאטרון)
              הרצאות – 1 בחודש, בממוצע

              ואלו הם חיינו בזמן האחרון, כמו שאומרים.

              זה באמת נראה לך כל כך שונה מהחיים של אנשים סביבך?

          • אהובת הספן

            אכן. כל מילה בסלע.

      • אחרי שאת עצמך הטפת לפני שניה וחצי להעמיד פני אהובתו הנצחית של לוכי בפגישה הראשונה.

        נ.ב.
        תגובה זו נכתבה מתוך הנחה שאריאלה המקיאה, זו אותה אריאלה מלמעלה.
        אם לא, מצורפת הסתיגות בשלושה העתקים.

        • אריאלה,

          של בחורה ענוגה וחלושה, שאם הבנת שאני מטיפה לזה, אז או שיש לך בעיה בהבנת הנקרא או שלי יש בעיה בהבהרת העניין, ובין לא לספר בפגישה הראשונה על כל העבר המיני שלך (אלא אם לספר על עצמך הכל כולל הכל מראה על איזושהי עוצמה נשית, שאם ככה, אני מוותרת).

          • היא בהכרח ענוגה וחלשה? או אולי כמו אמהותינו, בוחרת להעמיד פנים כדי לזכות בליבו של אחד עם סטנדרטים מהמאה הקודמת?
            אני הבנתי שאת מטיפה להעמדת פנים כזאת, ואין לי שום דבר נגדה, כמה מחברותי הטובות התחתנו בדיוק כך.
            והיום הן מזדינות בחושך כי השמינו קצת ועסוקות בלהסתיר עולם ומלואו (הפלות, זיוני עבר).
            והסיכוי קטנטן, שפעם תהיה חברות אמת בינן לבין הבעל – שזאת אגב, המטרה שלי אבל לגמרי לא שלהן.

            • לוכד

              שזקוקים לי. אפילו בקשה לפתיחת צינצנת של ריבה יכולה לעשות לי טוב, וכאשר אני רואה נשים המנסות לעשות דברים שהם מעבר לכוחן רק כדי להוכיח שהן “שוות לגבר” זה מצחיק אותי.

              כאשר מתיחסים לעולם שלי כאל משהו לא לגיטימי זה גורם לי להחזיר באותה מטבע.

              מה זאת בדיוק חברות אמת, ולמה רק כאלה שמזדינות באור זוכות בה? כל חברות מושתתת על כנות, אך כנות מוחלטת תהרוס כל חברות.

              • מתילדה

                ניסיתי לפתוח לבדי לבדי צנצנת של חמוצים של בית-השיטה. הגבר שבחיי אמר “טוב, ניתן לה לנסות”, ואני כמובן ניסיתי וניסיתי ולא הצלחתי. בסוף כשהוא כבר היה על הרצפה מרוב צחוק, בלעתי את הגאווה הנשית שלי וביקשתי ממנו לפתוח את הצנצנת. נו, טוב, הוא גבר, יש לו מסת שרירים גדולה משלי בגוף ולכן הוא מצליח לפתוח צנצנות. הוא מתחרמן אש כשאני מבקשת ממנו דברים כאלה. “פיצי אני מאוד מתעייפת מלטאטא את הבית, איכפת לך לטאטא במקומי, כי אתה כל כך חסון ויכול לעשות דברים שהם מעל לכוחי בקלות רבה”, או “מותק, אני לא מגיעה לכביסה בחבל האחרון, אתה יכול להוריד אותה ולקפל, זה לגמרי מעבר לכוחי”. כמובן שכשאני צריכה לצאת בערב, אם הוא לא בבית אני מחכה שיחזור כדי שילווה אותי ושגם יחכה לי עד שאני אגמור לשבת עם חברה לשתות קפה ואז יחזיר אותי הביתה. כי הוא לימד אותי שכל נערה היא במצוקה כשהיא לא עם הגבר שלה שיגן עליה וישמור וילווה וישמור וירביץ לגבר שהולך מולה ברחוב ומביט בשדיים שלה אפילו שהם עטופים טוב טוב בחולצה כדי שכלום לא יציץ החוצה, כי רק ככה הוא ילמד לא להסתכל לאף אחת בחולצה. כי כמעט כל דבר הוא מעל לכוחי, גם לחשוב לבד או להיות לבד או להחליט לבד, אז אני מעדיפה שגבר שלי הגדול והחזק שכלום לא מעל לכוחו יעשה בשבילי. הכל.

                • לוכד

                  על היותך מה שאת.

                • רוני

                  לוקחים סכין, דוחפים אותו מתחת למכסה (יש מקומות כאלה שיש בהם רווח קטן בין המכסה לצנצנת), לוחצים כלפי מעלה עד ששומעים את ה”פוף” של הואקום וזהו….

                  • לוכד

                    בצנצנות ריבת האוכמניות הביתית שמגיעות מסיביר, ונמכרות בחנויות הרוסיות. בשביל לפתוח אחת כזו צריך יד של דוב.

                    • אחת שלא מבינה כלום.

                      אתה הנסיך מהסיפור ” הנסיכה והעדשה”! לא ככה?

                    • לוכד

                      ואת העדשה?
                      🙂

                    • אחת שלא רואה ממטר

                      אני התולעת בעדשה.

                    • יד ענוגה

                      נסה להעמיד את הצנצנת מעל קומקום מאייד. אפילו ידי הענוגה צלחה משימה קשה לאחר טיפול שכזה

                    • אלמוני

                      גכגכ

  3. יואב

    גם אני צפיתי בצער רב בסדרה המדוברת ולרגעים מסויימים מצאתי את עצמי נבוך בשביל הגיבורים. יש גבול למה שאנשים מסוגלים לעשות בשביל למצוא חתן או כלה. נראה לי שרק בארץ הלחץ החברתי הופך אנשים שבשנות העשרים לחייהם הם בטוחים, פתוחים וסקרנים לחיים לגרוטאות בכייניות בגיל שלושים פלוס שכל מעייניהם זה להיות כמו כולם ולהתחתן כמה שיותר מהר.

    נראה לי פאתטי, מלאכותי ובעיקר מעציב ומדכדך. זו בטח לא השיטה ובטח לא הדרך.

    בהמשך למאמר אחר שפורסם כאן באתר אני חושב שהגיע הזמן לומר את האמת (הלא נעימה) בפרצוף בפעם המי יודע כמה, אולי האמת הזו תגרום לאנשים לשוב למסלול של שפיות ולחיות את החיים כפי שהם ולא רק כסוג של מרוץ מטופש אחר החופה. האמת היא שאהבה היא מזל, ולמציאת פרטנר מתאים לחיים אין שום קשר למה שאתה עושה אלא לגורל הטוב שהחליט לצ’פר אותך. תשאלו כל כך הרבה זוגות “תפורים” יחד ותראו – פוקס. פשוט פוקס. הבעיה של כל האנשים שמחפשים בצורה נואשת אחר האהבה היא שהם עדיין מאמינים שהם אלה שקובעים את הגורל של עצמם. אין טעות גדולה מזו. החיים הם לא בידנו, ומידת ההשפעה שלנו על החיים היא כה קטנה שלהתיימר לשנות או להשפיע בעניין זה פשוט מגוחך. אהבה היא זיווג משמיים, ומי שאחראי לזה זה לא אנחנו. אז אולי תרגעו שם בסדרת הבכיינים המיואשים והנואשים, תתחילו ליהנות מהחיים באמת, “לזרום עם זה” כמו שאומרים, ומי יודע – אולי המזל יאיר לכם פנים.

    בכל מקרה, הדרך הזו – שיש בה טבעיות, אמת, כבוד עצמי ובטחון עצמי היא דרך עדיפה בהרבה על המרדף המיואש וההזוי של אנשי הסדרה, אשר בסך הכל משקפים את המצב במציאות.

    • Bad Arse

      אני לא מאמינה למזל, גם לא לזיווגים מהשמים. רק למקריות. ואתה צודק מצד אחד עדיף לחיות חיים מלאים כי הרי זה מקרי אולי כן ואולי לא יצא לך להיות עם מישהו אבל אני גם מאמינה שאפשר לעזור למקריות על ידי הצגת הסחורה הכי טוב שאפשר ועם הרבה כבוד עצמי.

      • פוליאנה

        לא ברור לי מה ההבדל בין “מזל” ל”מקריות”, אבל בשני המקרים הסיכוי למצוא אהבה קטן יותר מאשר כשלוקחים יוזמה: מתחילים עם בחור, מבקשים מחברה שתכיר לך את הידיד שלה וכו’. יוזמה לא באה על חשבון מזל או מקריות – היא באה בנוסף להן. יוזמה גם אינה מנוגדת בשום מובן לשלוה והערכה עצמית.

        • Bad Arse

          מזל זה אמונה באיזה כוח עליון, מקריות זה אי אמונה בכוח עליון. חוץ מזה בתגובתך בדיוק חזרת על עצמי

    • רוז מרי

      אם ה”אמת” שלך נאמרת “בפעם המי יודע כמה”, למה אתה חושב שדווקא הפעם היא “תגרום לאנשים לשוב למסלול של שפיות”? האמת הזאת, אגב, היא אחת השטויות היותר גדולות שמישהו יכול להגיד. ברור שבכל פן של חיינו ישנו *גם* אלמנט של מזל, אבל מי שלא טורח להגדיל את ההסתברויות ישאר, ברוב במקרים, עם תוצאות די עלובות.

      ולאריאלה: הכתיבה שלך משתפרת פלאים, ממש תענוג לראות איך הפוזה הסופר-מתוחכמת-בכוח הולכת ועוזבת אותך ( או את אותה), ומה שנשאר הוא כתיבה איכותית של בחורה שדווקא יש לה מה להגיד.

    • יפעת שהם

      איך בדיוק המזל אמור לצ’פר אותי, אם אני עושה את אותן הטעויות שוב ושוב?
      בולשיט. אנחנו ועוד איך אחראים לגורל שלנו. זה לא שצריך לשבת ולעשות “דמיון מודרך” ו”לזמן בכח המחשבה” את השכן השווה ממול (הלואי שידעתי איך), אבל אפשר לגשת לבקש סוכר (או חרדל דיז’ון, אנא ערף), ואפשר לשבת בבית ולשנן, “למה לא הולך לי”, “למה לא הולך לי…”.
      הדברים הקטנים שאתה עושה כדי להרחיק ממך אנשים אחרים. הרגע שבו היה יכול לקרות משהו, אם לא היית משתפנת ומפנה לו עורף. הגברים שלא ראית אפילו את ניצוץ ההתעניינות בעיניים שלהם, כי את לא באמת מאמינה שמגיע לך, או כי הם לא התאימו לפנטזיה שהיתה לך בראש בגיל 12, או כי היית עסוקה במישהו שלא רוצה וגם לא שווה אותך (3 שנים?!?).

      בקיצור, הגורל יכול לזמן לך, ואתה תטרוק לו את הדלת בפרצוף. צריך לקחת אחריות.

    • זה הכל עבודה קשה.
      אולי זה פוקס ששני אנשים מוכנים להשקיע את כל האנרגיה הזו אחד בשני?
      וגם עקשנות.
      כי אנשים פחות עקשנים, מוותרים מהר יותר ונשארים בסוך לבד.
      וגם המרחק הפיזי מתל-אביב, לא מזיק.

    • שלומית

      יואב שלום. שמי שלומית ואני מיוצרי הסדרה. קראתי את תגובתך, אשמח אם תיצור עימי קשר – 934691-054

    • יעלי

      אני מסכימה שמציאת אהבה היא בעיקר מזל ולא איזו נוסחאה מנצחת, אבל מצד שני בגלל שזה מזל או גורל, אין שום סיבה שאנשים ישבו בבית ויחכו שהאהבה תיפול עליהם משמיים. צריך לקום, לצאת, להכיר, רק ככה זה באמת יעבוד, כמו כל-כך הרבה דברים אחרים בחיים.
      ראה ערך אדיפוס, הגורל שלנו אומנם ידעו, אך זכרו שהרשות תמיד נתונה….

    • יואב היקר- כלכך צודק! החיים פתלתלים במידה כזו שכל רגע אתה עלול למצוא את עצמך בסיטואציה אחרת- אבל גם אני ככל שמשתדלת לחיות מרגע לרגע ולא להכנע לנורמות מלחיצות מוצאת עצמי בתקופה האחרונה תוהה האם זו לא שאננות? האם העובדה שאני מסרבת “לחפש” ומאמינה שזה פשוט יגיע איננה אלה חלימה בהקיץ שתביא אותי לחיים שלמים בגפי? לצערי המושג זוגיות הנו רצון טבעי ויותר מכך- צורך של כל אדם ואני לא מייחסת לו חשיבות על פי תפיסותיה של החברה הפרמיטיבית והלבנותונית בה אנו חיים.. ולמרות זאת מרגישה בודדה בלי בן זוג…

    • מיכל

      כאחת ששידחה בין חבריה מעל 10 זוגות וטפו טפו אף אחד לא התגרש צריך באמת להיות במקום הנכון בזמן הנכון וקצת עזרה מחברים לא תזיק, בגיל 30 בחורות באמת הופכות להיות רכיכות בכייניות שמחפשות בעל, אך לרוב אנו ואני בתוכן לא מחפשות שותף שווה ומי שמחפשת בחור שיציל אותה מהסטטוס הרווקה תמצא עצמה מהר מאוד בסטטוס אחר גרושה. אבירים יש רק באגדות ולהזכיר לכן בנות יש גם הרבה קרפדות אז שימו לב אם מי אתן נפגשות ומה אתן רוצות בדיוק

  4. חצי נחמה

    באמת, סדרה מאוד עצובה, הפינות הנוראיות האלה שמגיעים אליהם בשביל קצת מגע קצת חיבה פשוט נורא. באמת צריך רק להרגע, קצת להעריך את עצמך ואת גופך. למלא ת הנפש והזמן, והדברים כבר מגיעים מאליהם. אי אפשר לאכול פרי טרם הבשיל. זה דבר חשוב

    • שועל

      כי אין לי YES. אבל אתי אברמוב היא המוכשרות ביותר מכוכבות בננות. לפי התמונה היא אפילו נראית טוב. למה בחורה כל כך מוצלחת עושה את זה לעצמה?!? (אני לא מכירה אותה. ככה התרשמתי.)

      • הבה נאמר שלפי הסדרה היא לא נראית טוב, ובטח שהיא לא חכמה במיוחד. בחיאת, הבחורה שמה ספרי צבא על המדף כדי לתפוס מח”ט, כמה עלובה אפשר להיות?

        • שועל

          אבל תקראי דברים שהיא כותבת! היא מוכשרת להפליא. כנראה כשחילקו אהבה עצמית פספסו אותה. חבל.

        • אתי אברמוב

          מסכימה איתך. לפי הסדרה אני לא נראית טוב. בוודאי תשמחי לדעת שבינתיים גידלתי שיער וגם רזיתי. לא שזה כזה משנה. רק כדי שתישני טוב בלילה.
          בכל אופן, כל מי שירד על הקטע של הספרים (מבקרי טלויזיה, את), לא קלט את הקטע האמיתי. מדובר בעוד אספקט של חוש ההומור שלי. בדיחה פנימית של הבית. היתה מחשבה מאחורי הסידור, שהתבטאה בסדרה, אבל זה היה מיקרי. פשוט הייתי בלימודים באותו זמן, ותסכימי איתי שיותר קל לשלוף ספר מהמדף העליון מאשר מהתחתון. ואח”כ גם הגיע המח”ט (או שמא לא הגיע) והכל התאים יחד.
          וכדי שלא תצטרכי לכתוב לי עוד מייל אני אגיד מעכשיו: אמנם בסדרה הצגתי את לימודי הביטחון כדרך להתקרב לבחורים. אבל האמת היא שרציתי תחום שאני לא ממש מבינה בו. אחרי שלמדתי חצי שנה תקשורת והבנתי שהניסיון שלי בפועל רב מזה של המורה – מה שהיה מאוד משעמם. וגם נמאס לי מכל ההומואים, האמיתיים והלטנטים, שפגשתי בתואר הראשון (תיאטרון ופילוסופיה). רציתי להקיף את עצמי בפוטנציאלים. נכון. מה רע?

          • הצגת את עצמך בצורה מגוחכת בסדרה ועכשיו את אומרת שלא התכוונת, שהכל היה רק בדיחה? הספרים הרי היו רק אספקט אחד של פאתטיותך, כמו שהסיפור על איך שניגשת למח”ט ואמרת לו שאת יודעת שהוא אוהב אותך היה, ועוד נוספים.
            אז על מה את מתרעמת ומה את מסבירה? היית צריכה לחשוב אם “חוש ההומור” שלך יעבור מסך לפני שניסית להשתמש בו.

            • סא"ל במיל'

              ראיתי את הסדרה והערכתי עד מאוד את הכנות והאומץ של גברת אברמוב.

              נכון שעל-מנת ליצור לעצמך את העולם שהיית רוצה, עדיף לאמץ גישה חיובית יותר, גם אם מדובר בתחילה במסיכה. אבל עד מהרה אותה מציאות מדומה תהפוך לעולמך האמיתי.

              אל לנו לשכוח שכל אחד מאיתנו היה בחייו במקום דומה.
              פסילה ורמיסת האחר השרוי במצוקה מהווה התנהגות אנושית מכוערת שאין כדוגמתה.

              • מי שחושף את עצמו במדיום המוני כמו הטלוויזיה צריך לקחת בחשבון שלא כל התגובות ימצאו חן בעיניו, מצוקה או העדרה אינן רלוונטיות. ראיתי את אתי אברמוב דרך משקפיה של ציפי ברנד ומה שיצא היה לדעתי פאתטי, יכול להיות שגב’ אברמוב אינה כזאת במציאות, אבל זה מה שיצא לדעתי ואמרתי אותה.

                • סא"ל במיל'

                  בתגובה הנוכחית סגנונך השתפר ואני שמח על כך.

                  העלית נקודה חדשה, שניתן להתייחס אליה מבלי לבקר את חייה של גברת אברמוב. במידה ויש בידייך את הכלים לעזור/לייעץ לה, יהיה זה בהחלט הוגן ויפה לעשות כן.

                  חשוב לעשות את ההפרדה בין חייה האמיתיים של גברת אברמוב לבין אלו המשתקפים מן הסדרה.
                  ציפי ברנד, הבמאית כפי שאני מבין מתגובתך, הציגה, בעינייך, את גברת אברמוב באור שלילי. אם כן זה המקום להאיר את עיניה של אתי ולאמר לה, ללא התנשאות ויהירות, “אתי נשמה, הבמאית עשתה לך עוול”.

                  אל תשכחי שזו, כמובן, דעתך האישית ואני מניח שהיא מתבססת על ההנחה שאם את היית אחת הדמויות בסדרה, היית מקווה לצאת מגה סופר-סטארית. אחרי הכל, שישים שנה במדבר לא משנים את העובדה שחלקינו התחנכנו על ברכיה של אימא פולניה.

                  • אתי אברמוב

                    וואו. אתה רגיש ומבין, כאילו אתה בחורה, או סתם אחד שמכיר אותי אישית.
                    אז ככה, להשלמת התמונה: גם אני רציתי לצאת בסדרה שאקלית העולם, להיות פה לרווקות כמוני. בדרך כלל אני אדם שמח ומצחיק ולכן אמרתי: יאללה, נחלק את הבדיחות שלי עם כל הארץ, יהיה קטעים, משהו להראות לנכדים. רק מה, שפתאום בכל פעם שהציבו מולי מצלמה, נשנקתי מכאב ונחנקתי מבכי. לאט לאט, בתוך הצילומים ומחוץ להם, גיליתי שאני בתהליך נפשי עם עצמי. גיליתי שנורא כואב לי. אפילו לא ידעתי עד כמה. הסרט עזר לי לצאת מהבועה השקרית שחייתי בתוכה. בועת ההכחשה.
                    אני חושבת שאי אפשר לצאת טוב ומגה סטאר כאשר אתה מדבר על משהו כמו הרווקות שלך, שהיא מצב מדליק כאשר את/ה בגילאי 20-30. אבל אחר כך יש לה כל כך הרבה נגזרות שמשרות כאב ותיסכול. כמו למשל העדר ילדים, (אני לא רוצה להיות אמא חד הורית ללא דמות אב מלווה), כמו העובדה שלבד אין לי כסף לרכוש דירה. כמו למשל, שאם אני זוכה בנופש זוגי אני צריכה להשקיע מאמץ מחשבתי איזו חברה לצ’פר, במקום ללכת על הברירה הטבעית: להינות עם בן זוג בלי לצאת מהחדר. ועוד ועוד סיטואציות כמובן כיד הדימיון הטובה על כולן.
                    ומה שהכי כואב, כמו שאמרת סא”ל יקר, אלו האנשים, שלקחו את הדברים והשתמשו בהם כדי לדרוך עליי, עליי, שגם ככה הייתי במצב רעוע כשהסדרה עלתה.
                    הסרט הזה הוא אני. איני חוזרת בי מכלום שאמרתי. אבל בלי קשר, אודה על האמת: שוק החשיפה הוא אדיר. המפגש עם האנשים שדיברתי עליהם קשה וכואב. אלמלא החלטתי לקחת הכל בסבבה מתוך מודעות, מי יודע, אולי עדיין הייתי קבורה מתחת לשמיכה ובוכה, כמו בשבוע הראשון אחרי ההקרנה.
                    אתם לא הייתם מתראיינים לכזו סדרה? מצוין. תנו כבוד למי שכן מצא לנכון לשתף את עמישראל במה שעובר עליו. מסכימים או לא, זה משהו אחר. אל תסדרו את הספרים שלכם בספריה לפי מה שאתם אוהבים, סדרו מצידי לפי הגובה, רק תנו כבוד מינימלי למי שמספיק אמיץ לבכות בטלויזיה ולא לחשוב איך הוא ייראה למחרת בקפה.

                    • מעריכה מאוד את העובדה שהעזת להיחשף בצורה כזו. יצאת מרגשת.

            • אתי אברמוב

              מותק, זו אני. עם הלוק שלי, ועם חוש ההומור שלי ולא התכוונתי לשפץ אותם עבור שום סדרת טלויזיה. ויכול להיות שבעיניך לגשת לבחור ולהגיד לו כל מיני דברים, זו השפלה ופתאטיות וכל השאר. יכול להיות. אני עומדת מאחורי דבריי, ומאחורי סידור הספרים. אפשר לקרוא לי פתאטית נאיבית מגוחכת, מפגרת והוזה. למזלי אחרים חשבו שיצאתי אמיצה, משעשעת ומצחיקה. נכון. לא דיברתי על זיונים, לא נשלחו אליי זרי פרחים, אהבתי מישהו שלא אהב אותי. זה פשע? זה פשע לחלום ולפנטז קצת? גנבתי למישהי את הפנטזיה?
              יודעת מה? יותר מזה. יש לי הרגשה ממש חזקה שאם הייתי צריכה לגשת למח”ט ולעשות זאת שוב, בטח הייתי עושה זאת. אני לא מתביישת במה שאני ובדרכי הפעולה שלי. אז הן דופקות אותי בדרך כלל? כן, זה חבל שאנשים לא מבינים אותי ונכנסים לקטע של עלבונות הדדיים רק בגלל צרות מוחם הם. (כן, לצערי לא רק את).

          • חזיז ורעם

            Hey !

            You are great. You just need to believe that people can love you for who your are, and to allow yourself to be loved.

            I know of at least one that would love to love you just for that reason.

      • אתי אברמוב

        היו לי כמה דברים שעמדו לי על הלב. והוצאתי אותם. חוץ מזה שהיה נורא כיף להצטלם ולדבר על עצמך. לא חשבנו שזה יעורר כל כך הרבה רעש. נאיביות? כן. אולי. רק נאיביות פותחות ככה את החיים שלהן בלי תנאי. ורק נאיביות נותנות אהבה בלי סוף במקום שלא צריך. בשביל החלום.

  5. יעלי

    הופתעתי לראות את הגר ינאי מופיעה בסידרה מישהו לאהוב יותר מכך הופתעתי לגלות את דמותה לאחר שנישחפה ערומה למול המסך.
    אני הכרתי הגר ינאי אחרת כאשר קראתי את סיפרה אישה באור וכאשר קראתי את כתבותיה בעיתון מנטה, ציפיתי לראות אישה אסרטיבית והיתאכזבתי.
    צפיתי בסידרה ושאלתי את עצמי מדוע אישה מרשימה בעלת ריזומה כל כך מרשים נואשת לאהבה?
    הנואשות הזו גורמת לך הגר ולכן נשים אחרות להיות מעוררות רחמים, ולמה שבחור יתאהב בבחורה מעוררת רחמים?
    הדרך בנות היא פשוט לאהוב את עצמכן ולהיות גאות בעצמכן, כל כך פשוט….

    • אלמור

      אני בחורה בת 19, תל אביבית מלידה, ומעולם מעולם, בכל שנות מגוריי בעיר הזו לא ניסו איזהשהם אנשים מהמין הנכון לנסות להתקרב אלי, בשום צורה.
      אני חובבת ספרות מדע וקלאסיקה, יש לי מה להציע. אני אפילו נראית יפה מאוד, אבל בכל זאת.
      כשאת עומדת בבגדים היפים והאיפור המדוייק בחנות הוידאו השנקינאית הידועה לשימצה, ואף אחד לא מעיז להתקרב, לפרוץ את בועית האויר הבלתי נראית שסובבת אותך, זה מאכזב.

      תאמרו, אני צריכה לפעול. וובכן, מבעיות אופי אילו או אחרות, אני אוהבת שמישהו אחר יעשה את הצעד הראשון.
      אינדי, אמרה מקודם שבתל אביב יש אפשרות טובה יותר לקיים חיי חברה. להכיר בחורים.
      אני עוד די צעירה, ואין לי שום רזומה. אני גרה במקום הנכון, אבל לא מצאתי שום זכר שיתעניין בי. למה?

      ואם זה מה שמצפה לי בגילי, אני מנחשת שכשאקרב אל קו השלושים וחמש
      מניותי יצנחו פלאים עוד למטה מזה. אולי יהיה לי דוקטורט בפיזיקה גרעינית (בחיי אני לומדת את זה ), אבל אהבה..אהבה…

      אפשר לשבת בבית, לשמוע את מוצארט לקרוא את המוסקבאים הגדולים, העולם הפנימי יכול להיות עשיר כמו הארץ התיכונה של טולקין,מבעבע….אבל הארץ ריקה תישאר.

      למה?

      • אריאלה רביב

        אחי הסטלן קרא את התגובה שלך והתפעל עמוקות ממה שכתבת, בא לך לצרף מייל?
        אמנם הוא לא מתעניין בפיזיקה גרעינית, אבל אני יכולה להעיד, כאחותו הבכורה, שהוא מאוד מאוד שווה.

        • אלמור

          🙂

          אין כמו יום שישי בתל אביב.
          אפילו המדוכדכים ביותר מביננו נפשם מתרוננת מעט.
          תל אביב היא כמעט תמיד מבטיחה. לעומת זאת ירושלים נוטה מאוד להכביד את ליבם של תושביה. אם הם נוטים לדיכאון הם יטמנו את ראשם עוד יותר. אם הם עליזים מטבעם הם יהפכו לחלקים כמו דף.

          ירושלים היא כמו מלך לשעבר שריח השלטון עוד טרי בעיניו כמו שהיה לפני אלפי שנים
          כשעוד היה צעיר ומהיר ובעיקר לא מנוצח.
          אבל הזכרונות..הזכרונות מחזיקים אותו כמעט תמיד. וגם את רוב יצורי התמותה. הזכרונות או הדימויים שלהם, בעיקר.

          תודה לך אריאלה. זה היה מאוד מעודד.
          יום חורפי נעים.

  6. רוני

    אריאלה, את יכולה לתת קצת רקע? דוגמאות? משהו שיספק איזו שהיא נקודת השקפה לאומללים מחוסרי ה – YES ביננו?

  7. הבועה תל אביבית הרדודה והמלאכותית הופכת לחיקוי עלוב ופרובינציאלי של התפוח הגדול. אנשים כיום יותר ויותר מפחדים לומר מה שהם מרגישים, כי כל מה שהם רואים מסביבם זו חברה עלובה, שכבר מזמן הפסיקה להשתמש באמת ככלי חיוני בתקשורת עם אנשים, וזה פשוט עצוב…
    אמנם זה נשמע מעט אופורטוניסטי וקיטשי, אבל כל אחד יכול לבחור אחרת. אין דבר יותר משובב לב בעיניי מבחור שעומד מולי, ועל אף כל טריקות הטלפון והסינונים שלי, אומר לי שהוא אוהב אותי ולא מוותר ולו רק כדי לא לגמד את האגו שלו למימדים מיניאטוריים, וכך גם אני.
    והרי אם מישהו באמת מוצא חן בעינייך, זה ששכתם פעם ראשונה אמור לשנות משהו? זה שהראית קצת יותר רצון להיות יחד אמור לעשות את ההבדל? אם זה זה, אז כרנאה זה זה…
    אני באמת מאמינה שאם אני אעמוד מול מישהו, עם כל המטען שלי והוא יברח, אז טוב שכך…
    האמת תמיד עדיפה, משחקים זה ללוזריות תיכוניסטיות

    • אריאלה

      יש הבדל מהותי בין לעמוד עם כל המטען בפגישה הראשונה או לחכות עם זה קצת. אם את חושבת שיהיה זה חכם לספר למישהו שזה עתה הכרת הכל כולל הכל על עצמך, תנסי, אולי יצליח לך. לא לספר הכל אין פירושו לשקר. בשום מקום את לא מספרת שבלילה לפני השינה את אוהבת לחטט באף, כי זה מרגיע אותך, אבל נראה לך נורא חשוב לספר פרט כזה בדייט ראשון? ולא לשכב בפגישה הראשונה זה לשחק משחקים? זו ההגדרה שלך ללשחק משחקים? לשכב עם מישהו שאת למעשה לא מכירה? מה אני אגיד לך, ההגדרות שלי קצת שונות.

      • לא, לא, אני חושבת שהיא נגעה בדיוק במה שהתכוונתי. יש מצבים שאתה מוכן לגמד את האגו שלך, ולו רק כדי לא להתפוצץ מבפנים ולדעת שעשית ה-כ-ל.
        זה לא לספר לאחר על ההרגלים הרעים שלך בפגישה הראשונה. זה פשוט לשתף אותו במה שעובר עליו כשהוא רואה אותך. אגב, אני ונשוא אהבתי הנכזבת מכירים כמעט שלוש שנים ולא זרקתי עליו הכל בהתחלה. זה פשוט היה אפקט מצטבר…

    • חזיז ורעם

      It’s high time some will say what you just did. Since I am a man I sat in silence and waited. Now I know that it wasn’t in vain.

      Thanks

  8. סושי עם עמבה

    מתי תפנימו ?
    כולם רוצים אהבה, זוגיות, חתונה.
    אבל אף אחד לא מוכן לשלם את המחיר

    הכל דיבורים, אם ואם ואם ואם ואם
    אני רואה את זה כל יום וכבר נמאס לשנות את העולם
    אז אני אומר את כל המילים הנכונות ומפזר את אדי הפוזה הנכונים
    מזיין אותה והולך

    ולא, אני לא מאושר מזה, אבל ככה זה עובד בתקופתינו, תהיה טוב ונחמד ידרכו עליך

    • אם טוב לך עם איך שהעולם עובד, אז סבבה…תלבש את מסיכת הגבר שלך, זה שעושה טלפון, קופץ למישהי, מזיין אותה וחוזר הבייתה בתחושה של איזה חיים מגניבים יש לי…
      אבל כמו שזה נשמע אתה לא מרוצה מהעולם הזה בדיוק כמו כולם, ואתה בוחר להיכנע…זה גרוע באותה מידה כמו לעבוד את אבא שלך במפעל זיתים שלו כדי שהוא יהיה מרוצה ולוותר על הדברים שאתה אוהב…
      אתה לא מבין שאם יש כל כך הרבה אנשים לא מרוצים, כנראה שאתה לא היחיד בעולם, ועל הבסיס הזה אתה צריך למצוא את האנשים האלו שעייפים מהשטחיות הזו בדיוק כמוך וליצור איתם משהו אמיתי?

  9. לא רציתם לשמוע אבל יש פואנטה בסוף, אז אני מתעקשת.
    הפגישה הראשונה שלי ושל בעלי, הסתימה בזיון עד הבוקר וכללה גם הברזה פראית לחברתי אותה באתי לבקר, לשארית סוף השבוע.

    מזל? מקריות?
    כמות המשברים שאנחנו עוברים,
    השינויים הרבים שכל אחד מאיתנו נאלץ לבצע בעצמו,
    הפיתויים היום יומיים שאנחנו מתגברים עליהם
    כל אילו, טוענים אחרת!

    אם הייתי מבוגרת יותר בפגישה הזו, אם הייתי באה עם רשימת דרישות, כל התענוג הזה היה נחסך ממני.
    מן הסתם, הייתי נחשפת לתענוגות אחרים, אולי.

    והפואנטה המובטחת מתקשרת לכנות ומיצוב:
    אל תתבייש/י לחשוף צדים חזקים בפגישה ראשונה, בין אם הם תואר מתקדם, עמדה בכירה או מיומנות מיטה.

    • איזו הקלה שמישהו שובר את מעגל זיוני המח הזה…

      way to go,sister

    • way to go, sister

    • טל עירוני

      כל הכבוד נשמה! סוף סוף מישהו מגיב על השטויות האלה כמו שצריך!
      אני ממש אוהבת אותך יותר ויותר כל פעם 🙂
      נשיקות

    • נו באמת

      אז אני מבין שמבחינה סטטיסטית את מקרה מייצג? תרשי לי לספר לך, שרוב הסיכויים הם שאני לא אצא ברצינות עם בחורה שמזדיינת בפגישה הראשונה, ורוב החברים שלי כמוני.

      • טל עירוני

        ולמה שמישהי תרצה לצאת עם בחור שחושב ככה? גם אם היא תתאפק ותהיה “ילדה טובה”, מי צריך בחור עם גישה כזו פרימיטבית ועוד לקשר רציני?

        • אריאלה

          הפך לערך עליון? למה נראה לך כזה מגניב לשכב עם מישהו שאת ממש לא מכירה? אני לא יודעת כמה נסיון יש לך בתחום הדייטינג, אבל גם אני החזקתי בדעות של “מי שלא יוכל לקבל את כל הבומבה שהיא אני לפרצוף על ההתחלה, לא שווה אותי”. ואת יודעת מה? זו שטות, שטות גמורה. אחד המאפיינים של יחסים, אמיתיים, היא שהם נבנים בהדרגתיות, ולערוך לאנשים מבחני אומץ הוא עניין מאוד מטופש.
          יכול להיות שהוא יתאהב בך גם אם תשכבי אתו מייד כשתתראו, ויכול להיות שהוא טיפוס שלוקח לו קצת יותר זמן להתקשר, ושלא בא לו להזדיין עם מישהי שמזדיינת ללא הבחנה, זה הופך אותו לפרימיטיבי? או אולי הופך אותו לקצת יותר בררן?

          • טל עירוני

            אין לי מושג על מה ולמה את החלטת שאת האוטוריטה בענייני דייטים אבל אם היית קצת יותר קוראת לעומק את מה ששולה כתבה היית מבינה שלא מדובר בחוקים ואי אפשר לחיות על פי חוקים, צריך להתמודד עם מה שמולך ולזרום כמו שכבר מישהו כתב לך. צאי מהפוזה המנופחת שלך כבר, אנחנו בני אדם ולא חיילים ואם את רוצה להמשיך לחיות ככה תהני לך, תנחומי.

            • אריאלה

              נתתי כמה עצות שלי עזרו, ומשום מה, יש לי הרגשה שהירידה שלך כאן קצת אישית, ואת יודעת על מה אני מדברת. אז אם נעים לך בטון הזה, יאללה.

              • טל עירוני

                אין לי מושג על איזה “אישית” את מדברת, לא מכירה אותך ככה וגם לא את שולה או את הבחור שמחרים מזדיינות-בדייט-הראשון

            • נוקו

              לזרום??
              אני אישות מגיל חמש לא זרמתי.
              מה זו מתקפת הלזרום הזו שהתדפקה על דלתותינו, מאז שהתחילו להשתמש בעשבי טיבול בפלאפל ולעשות יוגה על ההרים?
              לזרום?
              לא תודה, אני מעדיפה מינראליים.

              • אריאלה

                תזרמי זה לא שם קוד ל-“כן, בא לי לזיין אותך אבל אני לא סגור על זה שיבוא לי לראות ת’פרצוף שלך מחר בבוקר, אז מה את אומרת, נזרום עם זה ומחר אני אזרים אותך החוצה מהחיים שלי?”.

                • נוקו

                  זה גם יכל לבוא בוורסיה של אחוות הבנות השנטיות: “תזרמי אחותי, ‘תכנסי איתו למיטה כשהוא יתחיל לגעת, תזדייני איתו (כי שנטיות לא מזיינים), ואם באמצע הלילה הוא יזרים אותך במונית הבייתה – סבבה, הוא כנראה לא בצ’אקרות שמאקרות שלך.”

          • יפעת

            לא הבנתי. לא בא לו להזדיין עם מישהי שמזדיינת בלי הבחנה, אז שלא יזדיין. מישהו מכריח אותו? אבל זהו, שכן בא לו להזדיין! והוא מזדיין איתה בפגישה הראשונה, אבל לא בא לו לצאת איתה אחר כך. וחכו – זה עוד לא נגמר, גם רוב החברים שלו כאלה… שכך יהיה לי טוב!

            אח”כ הוא בא לחברים שלו ואומר, איזה בעסה, דווקא הייתה נחמדה, אבל היא “נותנת”. לא יוצא עם נותנות. תנחתו כבר למאה ה 21, הרטרו הזה מתחיל להמאס.

      • האם רוב החברים שלך בתולים ?

  10. יקירתי

    מרוב דיונים על זיונים, שכחתם את העיקר (האם לאף אחד אין יס בבית?? ), התוכן של הדברים. בעיני זה פשוט מזעזע שאתי אברמוב, עיתונאית בישראל, מודיעה לאומה שבעוד שנתיים בקירוב היא תתאבד, זאת במידה ולא יהיה לה בן זוג עד אז.
    והשחקנית ורד שהודתה בראיון עיתונאי ששיתוף הפעולה בינה לבין ציפי ברנד הוא תוצר של אינטרסים משותפים. איך אני אמור להאמין עכשיו לכל מילה שהיא מוציאה.
    ואגב, מה קשור ההומו, מה?

    • אריאלה

      פתטית. אני יודעת שעשיתי דברים באמת מביכים, פשוט לא הצטלמתי לטיוי כשעשיתי אותם, זה כל ההבדל.
      אני מקווה שהיא לא תתאבד, החיים יכולים להיות לא רעים גם בלי בן זוג.

    • אתי אברמוב

      גם אני התביישתי לקרוא בפנאי פלוס שלורד היו שאיפות אחרות ומסחריות כאשר הצטלמה לסרט. למה התביישתי ולא סתם התבאסתי? כי אני באתי ונתתי את הנשמה ושנה מחיי עברה בלחץ אינסופי בגלל הסרט ועבור ורד (ממה שהשתמע, לפחות) הכל היה משחק. כי עבורי זה לא היה משחק (וגם עבורה אגב, אני חושבת. אבל זה היא צריכה להגיד).
      כל אחד בא לסדרה מטעמיו הוא. לא באתי כדי לקבל תכנית טלויזיה, לא כדי להתפרסם (הרי אני עצמי אומרת שבא לי להיפטר מרווקותי. אני לא רוצה הרי להתפרסם בגלל באגים בחיי) ואפילו לא כדי למצוא חתן. באתי כי היה לי מה להגיד. מהלב אל הלב. באתי כדי שיהיה לבחורות כמוני פתחון פה ומישהי שתגיד מה שהרבה מרגישות בלב.
      לא התחברתן? לא נורא. היינו ארבעה. כולל הומו. כל אחד והדמות שלו.
      באשר למה שאמרתי על ההתאבדות – אם למישהו בא להיות רווק ערירי ומקריח שכל חבריו נשואים והוא בא לבקר אותם בכל חנוכה/פסח/ראש השנה על תקן הדוד הטוב, אז סבבה. שיחייה הוא ככה. כל חיי הייתי הבחורה שכולם באים אליה להדליק נרות, להרים כוסית. ככה אני רגילה. להיות הנותנת ולא המקבלת. ולכן העובדה שאני נזקקת לחסדיהם של אחרים שיזמינו אותי או לא, גורם לי לרצות למות, מטאפורית ולא מטאפורית.
      אגב, לכל המודאגים, הסדרה תשודר באפריל בערוץ 2.

      • טרילי

        נתעלם לרגע מההנחה שההענות להזמנה לארוחת ערב אצל חברים היא “הזדקקות לחסדים”, נשאלת השאלה אם היום את זאת שנותנת, אם היום באים אלייך לכוסית וארוחת ערב, איך פתאום ייעלמו כל המעלות האלו? אם תזמיני יבואו.
        אני מכירה הרבה השמצות על זוגות נשואים, נדמה לי שהאקסיומה שנשואים לא מגיעים להרמת כוסית אצל רווקים זה משהו שעוד לא הזדמן לי לשמוע.
        עריריות נקבעת גם ע”י מספר/איכות החברים שיש לך, לא רק ע”י בעל המחמד שתלוי לך על הזרוע.

        • אתי אברמוב

          נדמה לי שאת צודקת.
          אך להלן חידוד דבריי: לא אמרתי שזוגות לא מגיעים למסיבות חנוכה שמתקיימות אצל רווקים. אבל נדמה שזו מין אקסיומה שכזו שרווקים לא מזמינים. כי מה כזה כיף לשעשע את כל הזוגות זוגות האלו ושוב לשמוע על בעיות הזוגיות, ועל ההריון האחרון וכל זה? הרווח של הנשואים לעומת זאת, בפגישותיהם עם הרווקיה השכונתית הרבה יותר גדול. החיים מבחוץ נראים מסעירים. כשאני חושבת על זה, דווקא לרווקים יש הרבה יותר חברים, כי יש להם יותר זמן פנוי. כך שבניגוד למה שכתבת דווקא העריריים מתברכים בעודף חברים, ובעל מחמד הוא דבר שמנפה חברים.
          אבל שוב, האיכות ולא הכמות… והכי חשוב: הייעוד. ומי ישן איתך בסוף בלילה.

          • טרילי

            הצלחת לאבד אותי.
            בואי נראה אם הבנתי, נראה לך חרא חיים להיות מוזמנת למסיבות של אחרים ולא להיות מוזמנת אל.
            מצד שני גם המסיבות של ההם עם הסטטוס הנחשק “נשואים” כנראה לא משו עם כל הבעיות זוגיות וכאלה.
            אהה, אז אולי השאיפה היא להיות נשואה ולהתגעגע לימי הרווקות?

            אבל נעזוב פלפולים בצד לרגע, אין ספק שלא כזה שוס ללכת לישון לבד בלילה, אבל אולי אם הדגש יהיה על מי *את* במשך היום, העדרו של ההוא לישון-איתו-בלילה עדיין יהיה כואב אבל יפסיק להיות ~ה~סיבה לחיות.

          • שועל

            אני מבין אלה שיחכו עד אפריל לראות על מה כולם מדברים, אז על הסדרה אני לא יכולה להגיד כלום. אבל קראתי דברים שכתבת כאן, ואת מוכשרת כמו שד, וכנראה גם אדם מאוד נחמד. צאי מהיאוש הזה, הוא מיותר לגמרי ולא יקדם אותך לשום מקום. חבל על כל הכאב הזה וההרגשה הרעה. קשה לי לראות איך אנשים הרבה פחות מוכשרים ממך שופטים אותך ומוצאים אותך אשמה. עוד יותר קשה לי עם זה שאת בעצמך הבאת את עצמך לבית המשפט הזה בתפקיד ה”מסכן” הזה. כל מה שאת צריכה זה מזל משולב בעיתוי טוב. אל תמקדי את החיים שלך סביב הדבר שהכי חסר לך, נראה לי שיש בך המון דברים אחרים! ( דרך אגב, למה את כבר לא כותבת לבננות?)

          • מרלין מונרו

            לרווקים יש יותר חברים? מאיפה הבאת את השטות הזאת?
            הראיה שלך את חיי הנישואים כענין חסר חיים ונטול חברים מוטעית ביסודה. אין שום סיבה שחברי הילדות שלך, שגם הם מתישהוא יתחתנו, יהפכו ביום אחד בהיר אחרי החתונה לאיזה נעלם גדול, בלון שהתפוצץ. אם אדם טורח במשך שנים לטפח חברויות אמת, להשקיע בידידים, שום בדידות לא נופלת על ראשו. אף גבר לא רוצה להתחתן עם מישהי שאחרי החתונה מוותרת על כל עולמה הקודם וממקמת אותו במרכז עולמה. לפעמים גם צריך לשתות קפה עם חברות, ולהתאוורר קצת מהזוגיות.
            את צודקת בדבר אחד: יש התלהבות ראשונית מבן הזוג בתחילת הקשר, והוא מקבל את מירב הפוקוס, מה שבא על חשבון החברים/ות, אבל אחר-כך זה עובר (בקשר בריא, כמובן) והחיים מתיישרים למסלולם. וגם החברים, אם הם חברי אמת, מבינים את זה ומקבלים אותך בחזרה בזרועות פתוחות.
            בקיצור, אם את מפחדת שיום אחרי החתונה (ואני בטוחה שתתחתני) יעלמו כל חברייך – אין לך מה לדאוג בענין הזה!

  11. יוליה

    כמו שאמרו רבים לפניי – שיוויון בתחת שלי!
    לא, הם לא רוצים לדעת את האמת, הם מעדיפים אותנו בארביות לחלוטין, עם עבר ללא רבב, עדינות ושבריריות שזקוקות לכתף החסונה והגברית שלהם. אני מסכימה שבכדי להשתתף במשחק הזוגי, צריך להכנע במידה מסויימת ולקבל על עצמנו את כללי המשחק הצבועים. כן, זה אומר לשחק אותה קשה להשגה, לא לחשוף את כל הקלפים, לתת לו אתגר בלהשיג אותנו, כי הם ליברליים רק לגבי בחורות שהן לא החברות שלהם…
    עצוב אבל נכון.

    • אריאלה

      להמציא לעצמך אישיות אלטרנטיבית. אני לא חושבת שאם אני אנסה לשחק אותה חסודה, ענוגה, שברירית ובתולית, אני אצליח בזה, כי זו לא ממש אני. אבל לא לספר *הכל* זה לא לשקר, זה לבחור מה את אומרת. הרי אין אף אחד שאת מספרת לו הכל. ונגיד, אם מישהי מספרת בפגישה ראשונה על עבר מיני מפואר, למה היא עושה את זה? מה הרעיון? לספר כמה היא מגניבה? יש אלפי דרכים אחרות להוכיח שאת מגניבה, אבל הרבה יותר קל לספר שאת אלילת מין ולא לדבר על דברים עמוקים קצת יותר. או שמא הם אמורים בדייט הראשון לספר לך איזה זייני על הם? אותי מישהו כזה, שמספר לי על כל זיוני העבר שלו ואיזה תותח הוא היה מאוד מרתיע.
      כל בני הזוג שלי ידעו שאין לי עבר ללא רבב (ואלה שהיו לפניהם או אחריהם לא ראויים ברובם להיחשב כתמים, את רובם חיבבתי מאוד), אבל אני לא מוצאת סיבה לפרט לפרטים הכל, אבל אין משחקים.

  12. ומי שחושב היום שלא בא לו על אחת שנכנסת למיטה בלילה הראשון,
    אולי ישנה את דעתו אחרי כמה שנים איתך. למה מייד לקבוע שהוא לא בשבילך?
    חכו עוד יום לפני שתכניסו אותו למיטה – אולי יהייה לכם את כל החיים כדי להשתנות יחד.

  13. חצי נחמה

    תגידו לא הייתים מזועזעים מהפרק אתמול? מה קורה עם הבחורה הזו. נראית בחורה מדהימה, האל חנן אותה בכל כך הרבה, והיא מנצלת כל כך מעט. ממש ריחמתי עליה, איך היא לא מעריכה את עצמה, ואיך שהתנהגה אל הקובי הטפשון הזה. התנקמה בכל המין הגברי דרכו. נעלבתי בשבילו. ממש צר לי עליה

  14. לא משנה

    איזה בעסה.. היה כיף לקרוא!

    אגב אני לא מבינה מה כולם קופצים על הבחורות ממישהו לאהוב..
    הן סה”כ מבטאות מה שיש לכולם עמוק בפנים..
    אולי די לצביעות.

  15. אחת, בלי ביקיני אחת.

    עיצבן אותי המאמר שלך. עוד יותר עיצבן כי דווקא כתוב לעילא. דווקא. ואת יודעת שלא הולכת להיות “אישית” ההתנגדות שלי עכשיו. ואני גם ארשה לעצמי להתעלם מה”קישטא” המיותר בסוף שאולי היה נראה מאוד מגניב-כזה בזמן הכתיבה אבל קצת הוציא את החשק לבוא ולהתדיין על מה שכתבת.

    לא, לשכב בערב הראשון זה לא ערך עליון. לא שום ערך אפילו. אבל המדריך-פאסון-לרווקה-המתבגרת שיצא לך קצת החזיר אותי לימים האפלים של “משתים-עשרה עד שש-עשרה”.
    הכללים הברורים האלה באמת מתאימים יותר לעולמו של הלוכד.
    בפגישה ראשונה, לא דחוף לי לשמוע על האופן בו את אוהבת לנקות את האוזנים. גם תאור מדוקדק של ‘עליתה ונפילתה של האריאלהרביב’ יוכל לחכות לפגישה השניה אחרי הקפה.

    אז כאילו הסכמנו-כזה? אז על מה אני מתרעמת בעצם?

    כל הדברים האלה שיכולים לחכות לפעם השניה נכונים לא רק ביחסים קרוס-ג’נדרים (נו,אני עושה תחרות פלצנות עם עצמי עכשיו. תחליקי לי) הם *נכונים גם כשאני פוגשת בפעם הראשונה מישהי שיכולה להיות חברה טובה.
    כשמישהו – עוד לפני ששיננת את תווי פניו – מתנפל עליך עם פרטים אינטימים, אינטימים מדי, כבר בשניה הראשונה התחושה המיידית היא של זיוף. של דיקלום ההו-איך-אני-שופכת-קרביים-עכשיו-תאהבו-אותי!. זה ישר מדליק אצלי את הפעמון-אזעקה-פנס-מניפולציה. אני ואולי רק אני, ישר לוקחת צעד אחורה.

    אז אולי ללמוד ל’זרום’ (אני לא מאמינה שיצא לי “לזרום”) אומר ללמוד לדעת באיזה שלב אפשר לשפוך על הצד השני מה. צד גבר או צד אשה זה לא משנה.
    אבל כשאת מסכמת את הלימוד המאוד קשה הזה ל’אל תשכבי איתו בערב הראשון ותהיי אניגמטית’ את מגמדת את הדינמיקה בין שני אנשים למשחק כוחות מסריח.
    לא שלא קיימים משחקי כוחות כאלה. בתוך עמי אני חיה. אבל כשמישהו בעד משחקי כח אם תשכבי או לא תשכבי אם תשתפכי או לא הוא כבר יידע לשחק.
    וזאת שלנצח תתלונן שזה-לא-הלך-כי-שכבנו בערב הראשון כבר תמצא איך להתלונן זה-לא-הלך-כי-לא-לבשתי-את-גרביוני-המזל-שלי.

    בקיצור אריאלה יקירה, הפתרונות שלך סלוגניים מדי לטעמי.

    • גם אני לא הייתי רוצה לשמוע על כמות הזיונים שהיתה לו מאז ומעולם ועל התנוחות המועדפות, בפגישה ראשונה או גם קצת אחריה (האמת היא שגם כמה נשים היו לו לפני, לא כל כך מעניין אותי – מעניינים אותי הוא ואני ולא מה היה קודם). גם וידויים על מעלליי בתחום המיני יחכו עד שנכיר זה את זה טוב יותר, לא בגלל שזה עלול לפגום בקשר המתהווה, אלא כי אני מרגישה נוח עם דיבורים כאלה רק כשההיכרות אינטימית יותר, ובאמת אין זה משנה אם מדובר בבן זוג או בכל אדם אחר.

    • אריאלה

      זה כבר מבעס. לא לשכב על הפעם הראשונה זה להיות אניגמטית? על זה יצא הקצף? נו טרילי, באמת. כתבתי גם בפירוש שיכול להצליח גם אם שוכבים על הפעם הראשונה, החבר הראשון שלי, חמש שנים היינו יחד. והיו כאלה שבפעם השלישית ולא הצליח, ועוד שעל הפעם הראשונה וכן, הלך. הכל יכול לקרות, זה עניין של סיכוי, ולאור נסיוני הדל, יש יותר סיכוי להצליח כשלא מחליפים מיצים בפעם הראשונה שמתראים.
      ולא לספר הכל על עצמך זה להיות אניגמטית? אחרי שאת בעצמך כותבת שלספר הכל זה מעשה כמעט אלים? יש הבדל תהומי בין אניגמטיות (שזה משהו שאני מאוד לא מוצלחת בו) לבין לחכות, ללמוד את מי שמולך, להמתין שתכירו קצת לפני שמספרים הכל (מתישהו מספרים הכל, כולל הכל? מסופקתני). או שאולי זה שאני בוחרת לא לספר לבן זוג נוכחי את פרטי הפרטים של כל הזיונים שהיו לי לפניו, כולל מי היה הטוב ביותר נקרא לשקר? או שאולי קוראים לזה לדעת מתי לשתוק? את רוצה לדעת הכל על מי שאתך?
      חלק מהלימוד המאוד קשה הזה, הוא לדעתי, לדעת גם מתי לשכב, לא ברמת ה”אני אחכה עכשיו שלושה דייטים כי ככה כתוב”, אלא, “אני אחכה עד שאדע שאני רוצה לראות אותך שוב, ושגם אתה רוצה אותו דבר”.
      נורא מוזר לי, וכאן אני מתייחסת לשאר התגובות ולשלך, שפתאום קמה כזו מהומה כדי להגן על הזכות להזדיין שעתיים אחרי שהכרתם. אז את יודעת מה, אולי אני עם לוכי בעניין, אבל אני מעדיפה לחכות קצת, כדי לגלות אם אני מחבבת את מי שזה לא יהיה (בהנחה שהוא מעניין אותי מעבר לסקס, כי אם זה כל מה שאני רוצה ממנו, אין סיבה לחכות). לא כתבתי פה על משחק כוחות, כתבתי על לחכות. או שמא כל פעם שאני לא מזדיינת בדייט ראשון זה הופך למשחק כוחות? כי אם כן, אז אני ממשיכה לשחק.

      • טרילי

        אין בינינו ויכוח על המצע הרעיוני.
        ולא מתנפלים על מי שמולך לא עם מיצים אם עדיין לא מרגישים אינטימים ובטח לא עם השלדים המשעשעים יותר או פחות שבארון. לא על ההתחלה.
        ברמת העקרון אנחנו מסכימות.
        והקצף הוא באמת לא על הזכות להזדיין לפי לוחות זמנים. מה שעצבן אותי הוא ‘האיך’ שעולה מהכתבה שלך.
        אז *לי* אין ספק שהאריאלה שאני מכירה לא באמת חושבת שיש רשימת כללים תעשי ככה ולא אחרת וזאת הרשימה והיא סופית והסוטה תסקל, אבל מה לעשות שיצאה לך כתבה שנונה ומבדרת אבל מאוד-מאוד-מאוד ‘ספר הכללים’. כלומר יש שם את הגרעין הנכון של לחכות ללמוד את מי שמולך אבל אז באה ההוראה “אל תשכבי בערב הראשון!” ומאיינת את כל מה שאמרת קודם.
        לא ש”תגובות קוראים” זה מדד אמין, אבל במקרה לעיל לא נראה לי שאני היחידה שלוקה בהבנת הנקרא.
        רק הבנת הנקרא שלי?

        • לוכד

          שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. בן הזוג כבר יחליט אם להמשיך את הקשר, וזה שונה מאדם לאדם. זה גם ממש לא בטוח שהייתי מנתק מגע עם מישהי שהתחילה לספר לי את סיפורי אלף לילה ולילה שלה. יש המון גורמים משפיעים, צבע שיער למשל.
          🙂

    • הרבה זמן חלף מאז ביקרתי פה. וטרילי. לא השתנית.
      מדוייקת, ישירה, מעניינת ומומלצת!

      אין דבר בעעיתי יותר, גם בעיניי מחלוקת רשימת כללים זו או אחרת. (בכל נושא אגב) התרעמת במקום הנכון.

      אף פעם לא הבנתי איך דרך אחת בפעם אחת לאדם אחד יכולה להיות קורה להתנהגות כוללת. לטעמי הכל עניין של העדפה אישית תלויית זמן ומקום.

      אז מה ההמלצות שלי?

      אין לי!

      אולי אחת. עושים מה שבא. או לא עושים בכלל. לא כך ולא אחרת. ואם זה נראה כמו כלל. אז זה לא.

      חשבונות זה ממס הכנסה וחברת החשמל.

  16. שפרה הצולעת

    ומהר, תפסיקי להתנצל בטירוף מול אנשים שרק מחפשים את הפאנץ’ ליין. זה ברור לחלוטין ולא צריך בכלל להרחיב בעובדה, שלא מתנפלים על אדם ערב היכרותנו עמו, עם שלל סיפורי זוועה. לקוחה עשתה לי את זה לא מזמן וממש הרגשתי שזה אקט של אלימות מצדה.
    ואתי אברמוב, הדיווה האחת והיחידה, תגידי לי, שקלת פעם פשוט להיכנס להריון ולהיות תא משפחתי קטן ואהוב??

  17. שפרה הצולעת

    ואפרופו כל הרווקות המרירות, שתמיד חוזרות, אבל תמיד, על אותו משפט: חברה שלי שוכבת עם בעלה בחושך, יש ביניהם ניכור וכוליי… אולי די כבר עם זה? יש כ”כ הרבה זוגות נשואים באושר. אשה צריכה להיות באמת ילדותית והלומת פנטזיות כדי לחשוב שחיי נישואים זה כל שנייה סרטים ורודים סאטן ולחישות. האושר מתבטא במיליון רסיסים קטנים, שדרך אגב קיימים בהרבה רגעים שלא קשורים כלל לזוגיות.

    • מרלין מונרו

      סוף סוף מישהי מבינה ענין. נמאס כבר מכל הרווקים/ות שחושבים שחיי נישואים זה שעמום, שגרה, סקס גרוע ואפרוריות. כמו שחיי הרווקות הם לפעמים ככה ולפעמים ככה, גם חיי נישואים הם לא חד-גוניים. וזה מה שבעצם נחמד בחיים, לא?

  18. מה זה הרווקות המרירות שמחפשות ומוצאות פגמים בחיי הנישואים?זה לא קשור למרירות זה קשור לזה שזאת המציאות ואם תשימו מצלמה בבית של משפחה או של זוג יונים זה יראה פחות פתטי?אז בשביל מה כל הקטע הזה של להראות רווקות במצבים אינטימים פתאטים יותר או פחות כאילו היו חיות מעבדה בתצפית?אנשים באופן כללי יכולים להראות פתאטים או במערומיהם כשהאמת כולה חשופה ואין שום קשר למצבם המשפחתי.לאנשים נשואים יש פחות זמן להוריד את המסכות כי הם פחות לבד. חלק מהעיניין הזה הוא קונספירציה של החברה לרדת על הרווקים כאילו וואו איזה מיתוס שהתנפץ

  19. למרות כל מה שנאמר בעד ונגד התוכן והמצולמים, היא בסופו של דבר סדרה חושפנית מהסוג שלא יוצא לנו לראות כל יום בטלוויזיה הרדודה שלנו.
    אני חייבת להגיד שכל פרק מרגש אותי מחדש, אולי בגלל שיש לי היכרות קלושה עם שתיים מגיבורותיו. הגר למשל, כשפגשתי אותה בפעם ראשונה (לפני הספר והפרסום) חשבתי לעצמי (בקנאה לא קטנה…) שהיא פשוט פצצה של בחורה וששום דבר לא יכול להטריד אותה, והנה מתגלה לי שזה לא שזה היה נראה.
    וורד – מי שחושב שהיא באמת כמו שהיא מתעקשת להציג את עצמה – לא שמה זין (או בעצם כן..) פגשתי אותה אמנם פעמים ספורות לפני מספר שנים (היא בחיים לא תזכור…) וזה לא ממש תואם למה שראיתי בסדרה.
    כל אחד יכול לעמוד וממרומי צדקנותו להגיד “אני בחיים לא הייתי מצטלמת כך..”, רק שלא ישכח שבשביל זה צריך הרבה אומץ…

    • אריאלה

      בלי דיאטה ועם שער פחות ארוך, אתי נראית מצוין. tres סקסית.

      • מרלין מונרו

        אולי צריך להודות ש…
        הסדרה מעוררת תגובות כאלה מסיבה אחת פשוטה: היא מציבה מראה גדולה ומציאותית מול החיים שלנו. וכידוע, לרובנו לא נעים להסתכל במראה כל כך עמוק פנימה. מי שחושב/ת שארבעת הבנות פאתטיות וחסרות תקנה מוזמנת להזכר בכל אותם שעות בהן חיכתה לטלפון (ולא בהכרח צמוד לאפרכסת) שלא הגיע ממחזר שנעלם. או בכל המאמצים שעשתה – במודע או שלא במודע – כדי למצוא חן או להשיג את הבחור שאהבה והשיב את פניה ריקם.
        כולנו היינו במקומות האלה, מי פחות ומי יותר, לכולנו נשבר הלב פעם או פעמיים. כנראה שיש אנשים שקשה להם להזכר. שמעדיפים להוציא את עצמם מהענין הזה כמה שיותר “נקיים”, או שמעדיפים להציב את עצמם בסופרמרקט של החיים על מדף המוצרים היוקרתיים הקשה להשגה. אני מרחמת על האנשים האלה. עדיף להיות מפוכח ועצוב מאשר בהדחקה ומאושר. אנשים מושלמים מדי מפחידים אותי.
        לא הייתי מצטלמת לסדרה הזאת, כדי לא לפגוע בפרטיותם של אנשים שחלקו רגע קסום או שניים, אבל למי שיש אומץ – על הכיפאק!

        חוץ מזה 1: הגר ינאי מקסימה בעיניי עוד יותר עכשיו, כי התגלתה במלוא אנושיותה.
        חוץ מזה 2: כמה חבל שוורד היתה חייבת להתנצל שאצלה הכל היה משחק (כדי לקדם את הקריירה שלה כשחקנית). אם אכן הכל היה משחק – שתחליף מקצוע.

        • שאפו, מרילין!!!

          מסכימה עם כל מילה.

        • הרי ברור שורד תתנצל שהכל היה מבויים , היא תוכל להסתכל בעיניים של ההורים שלה ולהגיד : הזדיינתי עם כל מי שאמר לי כן בעשר השנים האחרונות ” ? נו , באמת

  20. פוליאנה

    ראשית, אני חייבת להחמיא לשתיכן. לשירלי על האתר המשובח ולאריאלה על השידרוג המאסיבי ברמת פורום ספרים בוויינט.

    אבל יש לי שאלה עקרונית, ואני מקווה שלא אשמע קנטרנית.

    שירלי, את מעידה על עצמך שאת “בננה” וקראת לאתר בשם זה. אריאלה, את אומרת שצפית בסידרה וראית בננות מצחיקות, אינטיליגנטיות וכו’.
    אני גם צפיתי בסידרה, וראיתי נשים מצחיקות, אינטיליגנטיות וכו’. נשים. לא בננות.

    אני מנסה להבין את המונח “בננות”, ואלה ממצאיי (שירלי, את מוזמנת לתקן אותי):
    1. זה כמו “בנות הן בננות ובנים הם בוטנים” אצל ילדים.
    2. זה שיבוש חינני של המילה “בנות”.
    3. יש כאן רמיזה פאלית.

    סעיפים א’ ו-ב’ ממקמים את היצור הנדון בגילאי 4-12 בערך. סעיף 3 מעמיד את המין במרכז ישותו של יצור זה.

    הנשים בסידרה ובאתר זה הן כמדומני בעיקר בסוף שנות העשרים לחייהן ובשנות השלושים לחייהן. יש להן יותר מה לומר מדאחקות על מין, אך לא תמיד הן בוחרות לומר זאת.

    השם הזה מציג אותן כילדות שובבות ומגניבות. הן לא בהכרח כאלה – הן נשים עם ניסיון (לא רק מיני), גוף של גיל שלושים, דעות קצת יותר מורכבות משל ילדות, ובינינו – לא תמיד הן מגניבות, וזה בסדר גמור. אף אחד לא מגניב כל הזמן.

    האם יתכן שקשה לומר “אני אישה”? אם כן – למה? האם להיות אישה אומר בהכרח להיות זקנה, לא מצחיקה, לא מינית?

    שוב – יתכן שאני טועה, אבל זה נשמע לי אפולוגטי, זה נשמע לי כמו קושי לקבל את עצמנו, בגלל שטיפת המוח התקשורתית בזכות הנעורים.

    תודה מראש על תגובתכן.

    • אריאלה

      אני מצטערת בכנות על חוסר הלויאליות כלפי העורכת, כמובן, אבל אני באופן אישי הייתי מעדיפה לחתוך לעצמי את היד לפני שהייתי משתמשת במונח “בננה” כדי לתאר אישה צעירה. אבל נו, מרגע שהמאמר נשלח, הוא כבר לא ממש בשליטתי. במקור היה כתוב “נשים”.

  21. ליאור

    אריאלה היקרה ( מזכיר משהו…….)
    נהניתי לקרוא את מאמרך הנחמד ורב העניין שאכן גילה לי את שידעתי זמן רב , נשים משחקות תפקידים שלא מתאימים להן ומתנהגות בצורה לא אמיתית, ואח”כ מתפלאות למה הן לא מצליחות להכיר גבר כמו שהן רוצות כשהן משדרות לו תדמית שאינה אמיתית וכנה על עצמן .

    נשים רבות רוצות שיספרו להן סיפורים ומעשיות ומעדיפות חוסר כנות מאשר גבר אמיתי וכן שיניח את האמת על השולחן ( ראי מקרה אבנר ), העטיפות שגברים עוטים על עצמם כדי להשיג נשים הוא לא בכדי , זה מה שהן מחפשות !!!

    מניסיוני הרב עם נשים (רווק בן 37 ) אני יכול לומר בוודאות מוחלטת , שכשהייתי כנה ואמיתי , בחורות זלזלו בי ודחו אותי , כששיקרתי וסיפרתי סיפורים השגתי אותן , חד וחלק .

    רוב הנשים לא מסוגלות להתמודד עם האמת שאף גבר לא מושלם באמת ורובנו רחוקים מאוד מזה , כיום כאשר יש שפע של היכרויות, ויש נטייה לקפוץ מאחד לשני ולקוות שאולי יגיע מישהו טוב יותר , אבל התקווה הזאת היא אין סופית , צריך לקבל החלטה ולנסות לצאת עם מישהו שבאמת , רגשית, את מתאימה לו ולא מסיבות שהן זמניות ולא ענייניות .

    כדי למצוא אהבה צריך להשקיע , באמת , ולדעת לזהות את הדבר האמיתי , בשביל זה צריך קצת זמן , פגישה ראשונה היא מטעה , צריך לפחות שלוש פגישות ארוכות כדי ליצור משהו ובתור גבר אני אומר לכן בנות, אריאלה צודקת , אל תזדיינו בפגישה הראשונה .

    לתשומת לבכן…………

  22. littlewonder

    בד”כ אני מסתובבת לי באתר כצופה, מדי פעם אולי זורקת תגובה או שתיים, כאלה הנעלמות בין ים המילים, אבל דבר אחד לא ברור לי:
    למה ההתפלצפות?
    אין מה לעשות: עובדתית- האדם הוא חיה חברתית. למאמינים שביננו, אציג כעדות את ” לא טוב היות האדם לבדו” (לא זוכרת איזה ספר או איזה פסוק…). לחילוניים יותר, אשמח להעלות עשרות עדויות סוציולוגיות-אנתרופולוגיות, כמיטב ספרי סוציולוגיה שנה א’ (טחנתי את זה בתואר ראשון…). ולמה זה מעניין אותנו?
    כי כל אחד מוצא את האושר שלנו במקום אחר. נקודה.
    יקירתי, בא לך להזדיין בערב הראשון? יאללה! מברוק! גם אם זה לא זה, אולי לפחות נהנית מקצת הזמן שהעברתם ביחד…
    חביבי- לא מתאים לך להיות עם מישהי שרחמנא ליצלן הסכימה להזדיין איתך בערב הראשון? אני מאמינה שעכשיו גם היא לא רוצה, אז זה לא הפסד גדול…
    אם לעומת זאת את מהסוג שסופר 12 פגישות (אני סתם צוחקת…ברור לי ואני מ-א-ו-ד מעריכה את הרצון להמתין עם זה. גם אני מהממתינות. בד”כ), וואלה- החביבי ממקודם ממתין לך.
    סבתא שלי היתה אומרת שלכל סיר יש מכסה, ואני נשבעת שבפולנית זה נשמע יותר טוב. אבל זה נכון.
    אני לא יודעת, אולי זו אני, אבל אני כן רוצה אהבה בשלב מסויים בחיי.
    כרגע אהבה זו פריוילגיה מבחינתי,אין לי שניה זמן וחשק להשקיע בפגישות ומערכות יחסים. ושניה לפני שיתחיל מטח ה”אלה סתם תירוצים”, אני כבר אומרת- אולי. יכול להיות.
    יכול להיות שנשבר לי הזין מכל המשחקים האינפנטיליים של האנשים סביבי, מכל היציאות חסרות המשמעות, מכל האנשים שלא קשורים לכלום (אני יודעת…אני די מפונקת ביחס לאנשים שאני בוחרת לי…תתבעו אותי…). אני יודעת שתמיד אפשר למצוא זמן וכח, ואני יודעת שאין בי חלילה שום כלום רע-אולי (בטוח) אפילו להפך, ואני יודעת שאני לא מקלה על עצמי.
    אבל מה הפואנטה?
    כולנו רוצים לאהוב, וכולנו רוצים שיאהבו אותנו. באיזשהו שלב בחיים. סוף פסוק. שיקום מי שחושב אחרת. פשוט אצל כל אחד מאיתנו זה בא בורסיה אחרת, בצבעים שונים, בקולות שונים ובטעמים שונים.
    אז קמו להם שניים שלושה אנשים שהחליטו להגיד חלק מהדברים שאני חושבת לפעמים (ואני מאמינה שגם חלק מכם) קבל עם ועדה. אחלה. למה לא?
    אז נפרגן קצת, ונחייך קצת, וניקח את זה בקלות…
    והעיקר שיהיה לנו שמייח…

  23. littlewonder

    צנצנת סגורה הרמטית אפשר פשוט לשים מתחת לברז עם מים חמים…

  24. אחשורוש

    די לפתטיות!!! אנשים!

  25. אורניה

    נו באמת.

  26. אנאבלה

    טוב. נו… שוין

  27. אחות סיעודית בחופשה

    אוי… נו. לא חבל על המין הנשי עם כזה ייצוג? המחלקות הסיעודיות מלאות במקרים כאלו…

  28. Lady Stardust

    קודם כל כתבה נחמדה!
    מה שכן לכל הרווקות ובעיקר לרווקות שבסידרה (ולשתי הבנות הכי “נואשות” לטעמי : המחומצנצת המבוגרת יותר והשמנמונת…)- בנות, תפסיקו!
    ככה בחיים לא תימצאו אהבה וסתם תיקברו את עצמכן בתוך הייאוש. לאף אחת מהנשים בסידרה אין שום פגם מיוחד והן לא ממש מכוערות, ראיתי כבר גרועות יותר מוצאות בעל ואהבה!
    הכי פשוט-תפשיקו לחפש! זה יבוא לבד!
    תצאו, תבלו, תזדיינו… חבל סתם להילחץ על זה. אף פעם אל תפתחו ציפיות כי כשהן לא מתקיימות אז זה מה שקורה!
    בכל מקרה הרבה בהצלחה ובאמת אמן שתימצאו כבר אהבה…!

  29. יעלי

    אוקיי,
    אני ראיתי את הסידרה ביס פלוס ועקבתי אחרי כל פרקיה. אני חייבת לציין שאני מסכימה עם אריאלה ברוב הדברים.
    דבר ראשון שהרגשתי מצפייה בסדרה הזו היא יאוש טוטאלי, כי אם הן, בחורות בוגרות ומוכשרות בעלות ניסיון לא מצליחות למצוא גבר נאה וחכן וכ’ו אז מה אם פספוסה בת 22 שכמותי? האם גם אני אהיה כזו כשאחצה את קו ה-30? מקווה שלא.

    בהחלט צריך לציין לשבח את הבנות (והבן) שבאמת חשפו את כל כולם בסידרה הזו, אני לא יודעת אם הייתי מוכנה להחשף ככה, אז באמת כל הכבוד. פתאום אני קלטתי כמה לאהוב זה להיות פגיע, כמה לרצות זה ממקום של אין. למה זה צריך להיות ככה?
    ולמה לעזאזל אנו הבנות צריכות לשחק משחקים?
    אני מסכימה עם אריאלה שלא, לא צריך לשכב בדייט הראשון אם את רוצה שיהיה המשך רציני לקשר, אבל מעבר לכך, שהוא כן יתקשר, אני אחכה 3 ימים, כל המשחקים האלה. למה צריך לשחק אותם? אם אפשר להגיד בדיוק מה מרגישים? “אתה מוצא חן בעיניי, בוא נפגש שוב מחר?” זה יותר מידי? הגבר יקבל רגליים קרות ויברח?
    ואם יברח, אולי הוא היה בורח בכל מקרה?
    המסקנה שלי שהסידרה הזו השאירה אותי יותר מבולבלת ממה שהייתי בנושא הגברים-נשים, ואני לא יודעת אם זה טוב או לא.

    אני ממליצה למי שיש יס לראות את התוכנית המסכמת, יש שידור חוזר היום (יום שישי) בלילה. הם עשו פאנל עם יוצרת הסידרה, המשתתפים ועוד כמה מומחים, מאוד מעניין הדיאלוג שהיה שם.

  30. גלית אוסינסקי

    אני מורידה את הכובע בפני דמויות הסדרה על כך שהלכו עד הסוף עם עצמן,
    בוודאי שהיו רגעים שחשתי הזדהות ורגעים בהם רציתי לנער את המסך הקטן ולהגיד להן: תתעוררו! בשורה התחתונה- הסדרה מציגה בעיה גלובלית שנקראת בדידות. אין איפה ואין עם מי ופשוט- אין! עצוב לראות כיצד התסכול ההמוני הזה שנחת על דורנו מביא אנשים למצבים עלובים שהחזירו אותי באופן אישי לפחות עשר שנים אחורה לגיל ההתבגרות (ברוך שפטרנו מזה..) כולנו סוחבים מלא החופן צלקות מדממות ופצעים מוגלתיים וכל אחד מתמודד (או לא) בדרכו שלו- מי אני שאשפוט את אתי אברמוב על השתרכות ילדותית אחרי מי שלא שם לב לקיומה או אנזוף בורד וייס על מסיכת הקולית שמזיינת בלי להייקשר שלה? שאגב ירדה די מהר וישר כוח על כך! הלוואי שיכולנו לחיות כל אחד בדרכו ולבטא את עצמנו ללא חשש ממגבלות נורמטיביות, ולכל המזועזעים למינהם מרמת החשיפה- כל הפוסל במומו פוסל- כמה שאנשים לא אוהבים להביט בבואתם האמיתית!

    • כן, גם אני צפיתי באדיקות בכל פרקי הסדרה עוד כששודרה ב”יס” וגם אני לא ידעתי אם לרחם על אתי אברמוב החמודה עם ספרי הצבא שלה, לבכות יחד עם הגר ינאי המדהימה שיושבת ומחכה לטלפון שעות, לקנא בורד וייס שעושה את מה שכולנו אולי רק חולמות לעשות או לצחוק על הבלונדה שמנשקת את המסך שנשקפת ממנה תמונת הבחור שפגשה דרך האינטרט שגר אלפי קילומטרים ממנה…. אני יכולה רק להעיד על עצמי שהזדהיתי עם כל אחת מהן ואולי כל אחת מהן זו אני…. ואני מסכימה שצריך הרבה אומץ להיחשף כך ובאמת כל הכבוד להן.
      ישבתי עכשיו בעבודה וקראתי את הכתבה על הסדרה וגם את כל התגובות לכתבה ובדרך הביתה הכל רץ לי בראש והחלטתי שאני חייבת להגיב ולנדב מעט מניסיוני האישי בנושא:
      אני בחורה בת 33, רווקה, נראית טוב מאד, יש לי עבודה נחמדה, אני משכילה, יש לי דירה נחמדה, אוטו, חברים, משפחה, ורק אהבה אין לי. יש לי גם כמה יזיזים, כך שסקס לא חסר ואפילו אין לי אמא או דודות שלוחצות עליי כבר להתחתן. מה לעשות שהשוטר הכי גדול שלנו זה אנחנו עצמינו. אני באמת כבר רוצה לראות את עצמי יוצאת מהמירוץ המטורף והמתיש הזה של הדייטים, להתחתן ולגדל משפחה. רק הערת אגב של רופא הנשים שלי בביקורי האחרון אצלו, שאם אני רוצה ילדים אז זה הזמן כי הפוריות יורדת כל הזמן בגיל הזה, היתה חסרה לי בשביל להחליט לקחת את עצמי בידיים ולמצוא סוף סוף חתן.
      הרי גם אני תמיד הייתי מאלה שמסתכלות על הנישואין כדבר משעמם וכובל ולפעמים אפילו הצלחתי לשכנע את עצמי שהם באמת כאלה, כשהחברות הנשואות שלי הסתכלו עליי בקנאה וסיפרו לי שוב ושוב כמה שכיף לי שאני רווקה ושאני יכולה לעשות מה שבא לי. אבל אם הנישואין זה דבר כל כך רע וכובל, אז איך זה שכל הרווקות כל הזמן בוכות מזה שהן רווקות וכל מה שהן רוצות זה רק למצוא בעל סוף-סוף (ורצוי אחד שיידע לקבל אותה כמו שהיא, יעריץ את האדמה שהיא דורכת עליה, ושהיא תהיה מאוהבת בו עד כלות) ולחיות איתו באושר ועושר עד עצם היום הזה?
      מכיוון שבטחון עצמי זה לא בדיוק הצד החזק שלי ואני גם לא גרה בעיר הגדולה החלטתי להרשם לאתר שידוכים באינטרנט. אולי ייצא מזה משהו אמרתי לעצמי. ואולי סתם רציתי להרגיש שאני עושה עם עצמי משהו… אז אחרי שהתגברתי על המחסום הפסיכולוגי הכרוך בכך והצלחתי לשכנע את עצמי שלא רק אנשים מיואשים ומכוערים רשומים באתר הזה (הרי אם אני לא מחשיבה את עצמי ככזו, למה שהם יהיו כאלה….?) נרשמתי לאחד האתרים המובילים ואפילו שמתי תמונה שלי. אני שמחה לציין שקיבלתי המון פניות ובשלב מסוים כבר הפסקתי לקרוא את הכרטיסים של כולם ואפילו לא את כל ההודעות עצמן. הודעות מאלה שלא היתה להם תמונה מצורפת מחקתי מיד ורק לאלה שנראו טוב בתמונה עניתי, גם אחרי סינונים רבים. (מודה שאני שטחית בקטע הזה בדיוק כמו כל הגברים…).
      לפני כחודש יצאתי עם שני בחורים שונים במרווח של כמה ימים. אחד היה חתיך ומסתורי והשני חנון ומתוק. ופה בדיוק מתחילה כל הבעייתיות שלי בענייני גברים: אני תמיד ארצה את אלה שלא רוצים אותי ואלה שירצו אותי… לא ארצה אותם. ותמיד אמשיך לחזור על אותן טעויות מטופשות שעשיתי פעם אחרי פעם, ושתמיד אני כבר ממש בטוחה במיליון אחוז שכבר למדתי לקח ולא אחזור עליהן שנית, ושוב אני מוצאת את עצמי באותה סיטואציה, עושה את אותם שטויות. וכשאני אומרת טעויות העבר אז כן, אני מתכוונת לא לשכב עם בחור בפגישה הראשונה ולא לצאת עם מישהו חמוד שאני לא נמשכת אליו רק בגלל שכל החברות שלי תמיד אומרות שאני לא נותנת צ’אנס לאף אחד…. (כשאני יודעת בוודאות שאם לא נמשכתי אליו בפגישה הראשונה, הסיכוי ש”אלמד” להמשך אליו הוא קטן מאד).

      כמובן שלחתיך המסתורי, נמשכתי בטירוף ושכבתי איתו בפגישה הראשונה למרות שכבר הבטחתי לעצמי שוב ושוב שלא אעשה את זה. הרי גם אני תמיד שיננתי לעצמי שאני עושה מה שבא לי ושוכבת עם מי שבא לי ולא משחקת משחקים ושאם מישהו לא רוצה להיות איתי רק בגלל ששכבתי איתו בפגישה הראשונה אז אני לא רוצה בכלל להיות עם אחד כזה מיושן בדעותיו. אבל כבר עברו הרבה גברים בחיים שלי ששכבתי איתם בפגישה הראשונה ועם אף אחד מהם לא הייתי בקשר יותר משבוע…. ותמיד ישבתי וייסרתי את עצמי אחר כך שאולי אם לא הייתי שוכבת אתם בפגישה הראשונה אז היום היינו נשואים באושר וכנראה שבאמת לעולם לא אדע אם הבחור רק רצה סקס ואם הוא היה זורק אותי אחרי הפגישה השלישית אם הייתי מחכה שלוש פגישות, או שהוא היה מתאהב בי נואשות כי היה לו אתגר והוא היה לומד להכיר את הפנימיות שלי, בלה, בלה, בלה. בכל מקרה, מנסיון העבר הייתי צריכה כבר להיות הרבה, הרבה יותר חכמה ולדעת שסביר להניח שאריאלה צודקת כשהיא אומרת שגברים הם ליברליים מאד, חוץ מאשר כשמדובר בבת זוגתם לעתיד. הרי אם אני באמת כל כך מדהימה, סקסית, בעלת שיער מדהים, חמודה וחכמה כמו כל מה שהוא אמר בשביל להכניס אותי למיטה בפגישה הראשונה אז איך זה שהוא לא רוצה להתחתן עם אחת כמוני מדהימה ומושלמת ולהוליד איתי את ילדיו?! והגרוע מכל, איך זה שארבעה ימים אחרי הפגישה הראשונה והיחידה שלנו מצאתי את עצמי עדיין קופצת מכל טלפון ומקווה שזה יהיה הוא, מקללת אותו על זה שהוא לא מתקשר, אבל יודעת בסתר לבי שטלפון אחד קטן ממנו משכיח ממני את כל ה”רשעות” שלו ושולח אותי בריצה אל בין זרועותיו…?? לפחות דבר אחד טוב יצא ממנו – מרוב התרגשות לא אכלתי כמה ימים וסוף סוף ירדתי את שני הקילו שאני מנסה להוריד כבר כמה חודשים. 🙂
      ולגבי הבחור השני – הוא היה באמת, באמת בחור חמוד, כמו רוב הגברים שיצאתי איתם בשנים האחרונות. הוא התעניין בי, נתן לי מחמאות במינון הנכון, בלי שחשדתי שמשהו “לא טהור” מסתתר מאחוריהן, התקשר אליי כבר בבוקר שלאחר הפגישה הראשונה, ובגדול נתן לי להרגיש שמצדו, מחר אנחנו כבר יכולים ללכת להירשם ברבנות. אז איך זה שדווקא איתו הצלחתי “להתאפק” ולא לשכב בפגישה הראשונה וגם לא בפגישה השניה? ואיך זה שפגישה שלישית כבר לא הייתה….? כי מה לעשות שהוא בדיוק מסוג הגברים שממש לא עושים לי את זה! נכון שהוא חמוד ומתוק ואפילו לא נראה רע בכלל ויש לו עבודה טובה ומסודרת אבל מה לעשות שדווקא הגברים הלא מושגים, אלה שמייבשים אותי בציפיה לטלפון, שלא מעריכים מישהי ששוכבת איתם בפגישה הראשונה, שאולי באמת רק מחפשים סקס ולא יותר, דווקא הם אלה שאני נמשכת אליהם, אלה שגורמים לי להחסיר פעימה כל פעם שהטלפון מצלצל, אלה שבא לי לקרוע מעליהם את הבגדים בשניה הראשונה שאני רואה אותם, אלה שאני יודעת שאם שכבתי איתם בפגישה הראשונה זה בגלל שבאמת רציתי לשכב איתם (כן, גם אנחנו חושבות על סקס כל הזמן ורוצות סקס בדיוק כמוכם)? ואיך זה שאחרי שבוע מצאתי את עצמי שוב באותה נקודה? בלי החתיך הבלתי מושג, שמיותר לציין שפגישה שניה כבר לא היתה, ובלי החנון החמוד שכבר היה מוכן להרשם איתי ברבנות?? איך זה ששוב הייתי לבד? בלי זה ובלי זה.
      לכן הגעתי למסקנה הסופית והכואבת שזה הכל עניין של משחקים. כן, יש חוקים שצריך לחיות לפיהם, ואולי הגורל שלי הוא פשוט לעולם ועד לרצות את אלה שלא רוצים אותי ולא לרצות את אלה שרוצים אותי….. האם אין פה איזה אמצע??

  31. ואו. קראתי את המאמר וגם ראיתי את הסידרה והייתי חייבת להגיב. פטאטיות – נכון. הדבר היחיד שאני מסכימה.
    דבר ראשון, אני רואה בעייתיות לסידרה הזאת. נכון, לא כייף להיות רווקה. כולן יודעות. כולן מכירות, כולן עברו/עוברות את הסרט. השוק הוא לא לונה פארק. אבל, לבוא ולזרוק לנו את זה בפרצוף?? לבוא ולהראות לנו את הפחדים הקמאיים שלנו? ועוד מיוצגות על ידי נשים יפות ומוצלחות? למה?! את זה שקר שם בחוץ כולם יודעים. לפחות בסקס והעיר הגדולה זה נראה כייף. ולמה שלא יהיה? למה שאני לא אזדיין עם מי שאני רוצה? למה לחכות לפגישה עשירית? מה, עדיף להתאהב בו ולפתח ציפיות ואז לגלות שהוא סקס גרוע? ואם הוא רוצה רק סקס, אתם חושבות שאם תחכו עם זה הוא ישאר? הבעיה העיקרית של בנות החבורה, שהן מנסות למצוא חן בעיני הפוטנציאליים. הלו?? חשבתן פעם על מה אתן רוצות? ולא חתונה. לפי הסידרה נראה כי החתונה יותר חשובה מהחתן. למה? למה לא תהנו מהחיים? תהיו אתן? תלמדו מה שמעניין אתכן, תלכו על מי שמוצא חן בעיניכן, מינימום תרוויחו זיון. מקסימום תרוויחו אהבה. למה לא לנסות? ועזבו לנסות – למה לא להנות? הפחדים והנואשות הם אלו שמרחיקים. השימחה והכנות-מקרבים. בדוק. תנסו להיות אתן במקום לנסות להיות פנטזיה של מישהו שלא בטוח שהוא הפנטזיה שלכן, ותנסו לחפש אהבה מהמניעים הנכונים ולא מהמניע של הפחד להשאר לבד. ולמקרה הכי גרוע,תשננו את המנטרה “חופשי זה לגמרי לבד!!”

  32. אתי אברמוב….את סקסית, שנונה ועצמאית.
    את לא צריכה לרדוף אחרי גברים, הם צריכים לרדוף אחרייך.

  33. עצות נבונות שקשה ליישם

  34. ליהיא

    מאמר מעניין אבל התגובות עוד יותר.

  35. בני זוג לסקס יש מספיק
    http://madhafuz.insanejournal.com/
    סקס

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *