כתבה חדשה…

בעלי קיבל אוטו כזה 4 על ארבע (למה קוראים לזה בכלל 4 על 4?) מהעבודה. לדעתי זה רמז דק לכך שהם רוצים שיעבור לגור אצלם ויעזוב סוף סוף אותי, רק כי אני מכריחה אותו לבוא הביתה כל יום בתשע, וככה הוא עובד רק תשעים שעות שבועיות ובדבר הזה במפורש אפשר לגור.
בעלי אמר שזה לא בגלל זה אלא שזה בגלל שמדובר סמל סטטוס.
תשאלו מה זה סמל סטטוס??!!!
, גם אני שאלתי את בעלי מה זה, והוא הסביר לי בצורה פשוטה.
סמל סטטוס,כך בעלי, זה ש אם מישהו מהטסטוסטרונים בהי טק איזראל קואורפרייט בשיווק מקבל מאפרה מודל מתקדם יותר מיעקוב מהפיתוח, אז מיד מריצים אלפי מיילים נעלבים ברשת ולרוב מוחלט שדינו של הפושע לטוס שנה בטוריסט ולא בביזנס.
כך גם רכב 4 על 4 .שבג’רגון של הנרדס העבריים זה סמל סטטוס.
לא משנה שחצי משכורת הולכת על המייטננס של הדבר הזה,
ומי צריך בכלל רכב 4 על ארבע במדינה שהמהירות הריאלית בכבישיה היא 33 קמש, רוב שעות היום, ואין בכלל שטח בשביל הרכב שטח, כי על כל השטח כבר סללו?
לפי בעלי ההשקעה משתלמת.
בתחילה, התנגדתי נחרצות לליסינג של מפלצת הגומי הזו, עד שהבנתי את גודל הטעות שבידי.
יונתן גפן אמר פעם ש”עצוב יעדנו, אבל יפה הדרך” הוא כל כך צדק!
מה שהוא אמר מתמצת בדיוק את יחסי הגומלין שלי עם הטכנולוגיה שתופסת אצלנו את כל המוסך.
כי הדרך עבור מי שנוהג בדבר הזה מהזה יפה!!
למה יפה?
כי ייחד עם הדשבורד היטקי והירוק מטאלי להחריד השקיעו גם במערכת שחבל על הזמן!!
מה זה מערכת???
אום הסוני פרופיל 97
פנסוניק באם אם אמו
רמקולים אול אובר דה פלייס סאב וופר,תת וואפר
המון כפתורים…
זה לא סתם עוד אוטו של ג’יימס(בונד)
זה מערכת סטיראו ניידת!!
שתבינו,
אני בעצם בן אדם מתוסכל.
יש בי, אולי, אי אלו כשרונות , אבל מוסיקה זה לא אחד מהם.
מה הבעיה ?
הבעיה שאני נורא אוהבת מוסיקה,ואין לי איך לבטא את זה.
וזה לא שההורים שלי לא נתנו לי צאנס לפתח עצמי בכיוון,
אחרי שנדנדתי להם שפסנתר פסנתר פסנתר…
הם מצאו לי מורה קומוניסטית ללמד אותי לקח, ואת הדו רה מי ,לפי האסכולה של סטאלין.
כתוצאה מכך, איכשהו ,אהבתי קיבלה שיפט ממצופורטה לפיאניסימו .
הם באו על עונשם כשהייתי מכריחה אותם לשבת בסלון לשמוע את האטיוד התורן בניצוחי ,
אבא שלי שהספיק לו אחרי שתי אוקטבות, היה ממלמל מתחת לשפם שבטהובן בטח מתהפך בקברו, ואמא שלי היתה נוזפת בו אבל בפנים פנימה חושבת בדיוק אותו דבר..
להם זה לא היה נורא כי אז הם עוד ידעו שאני אלמד בכלל בטכניון..
אבל משהו נשאר בי מאותה תקופה –אני נורא אוהבת לשיר.
עכשיו זה לא שהשנים הפכו אותי למוסיקלית כל כך.
נהפוך הוא- בבחינות למקהלה במתנס דווקא קיבלו אותי. לוועדת קישוט.
והנה למראה יחידת הדיור הממונעת מהעבודה כל כך שמחתי.
שמחתי כי ישר ראיתי את הפוטנציאל האמיתי של הגומי הקולוסאלי האטום הזה :אולפן נייד!
ממש כמו האולפנים המקצועיים בהם יש כל מיני מכשירים של מוסיקה וקירות שעם שאוטמים קולות מבחוץ,
כך גם הדבר הזה-מערכת סטראטו ניידת שהיא אטומה לרעשים מבחוץ ככה
שזה נהנה (אני כי אני שרה)וזה לא חסר(הנהגים לידי בצומת כי הזכוכית אטומה).
כשאני שרה בתשע בסולם ריכטר באוטו את, נניח,” לוב ליפט אס אפ וור וי בילונג” האלמותי,אני בעצם דבורה ויינגר הנוסעת חזרה הביתה להביא הביתה את הסימילק לריצ’ארד הטייס.
ואז אני לא רק זמרת מחוננת אלא גם שחקנית קולנוע שטרם התגלתה.
ויש לי גם ארסנל שלם של הבעות רגשניות ומימיקה מאתגרת בפנים( שאת זה קצת קשה להסתיר בזכוכית של השימשה החשמלית. אז מה? בשביל זה המציאו את הדיבורית!)
אז לפעמים איזה נהג מבוהל שמשתתף איתי ברמזור בציפיה נואשת לכתום נאלץ לחזות במבחני הקבלה ללי שטרסברג :הוא נחרד לראות את הוורידים מתנפחים לי במצח, נחירי מתרחבים , וגבותי נעות אנה ושוב וכל כולי אומרת ,לוב איז אין דה איר”.(גון פול יאנג)
ותמיד אוכל לטעון להגנתי שאני רק בחורה שמדברת בדיבורית של הסלולר ,הוא לא צריך בכלל לחשוד שיש כאן אודישן מוסיקלי.
מה שמקשה על הקמופלאז’ הוא שלעיתים קרובות הוורידים בצאוור שלי מתנפחים
להגזים,עד מאוד מהמאמץ להתגבר על הווליום של הדבר הזה,ואני עושה תנועות משונות עם הראש ואם הכביש פנוי אז גם עם הארבע,זאת בשביל להעצים את האפקט של הסאב וואפר הרי לשם מה המציאו צמיגים רחבים?
ואת זה קצת קשה לחבר לנניח שיחה עם 144.(בעצם אולי לא?)
לכן,
בחמש בבוקר, כשאני לאחר לילה לבן, ופתאום אני מגלה שצריך לרוץ לסופרפארם כי נשארו רק 23 סימילק מלאות, אני כל כך שמחה כי זה אומר שהגיע הזמן לבחור עוד שיר כדי ליישם אותו בבוקסה הניידת.
למדתי להוריד שירים מהקזה של הזמרים באינטרנט,ואני באמת עושה את זה באדיקות רבה.
אני פשוט מקישה :”שמאלץ” וכל השירים שאני אוהבת יורדים לי להארד.
שתבינו, טעמי המוסיקלי הוא לא מהמשובחים.
אפשר להגדיר אותו-
מהקרפנטרס ודרומה,אני הוא הקהל יעד של ריצארד קליידרמן.אני ולא אחר.
בשירים רקידים הטווח שלי לא יותר טוב:לרוב תמצאו אותו ברפרטואר ששמים בחתונות ,לפחות מהדור שאנחנו התחתנו( מלפני עשר שנים),שאז התקבע סופית טעמי המוסיקלי, שזה כולל “טינק”” איטס ריינינג מן”” ביג אין ג’פאן” זה מיועד לנסיעה כשבשלט כתוב 90,
וכשאני עצובה, או בפקק, אז אני אשים איזה ” אבבא” נחמד או “לא קלה דרכנו”רב המשמעות, שלגבי הוא ממש אוונגארד ,כדי להתאים למוד.
מה לעשות, וקרה המקרה ובשמונה עשרה לחודש ינואר 2002לא שמתי את הדיסק הנכון בזמן הנכון,אדוני השופט,
זאת אומרת שמתי את השמאלץ המתאים לחמישים קמ”ש והיה דחוף להחליף כי זה היה בדרך לאשדוד,
אנו מתקרבים כאן לסוף הסיפור
ולמדרש השם שבכותרת(כן, כבוד השופט, אני מקצרת)
ולמשמעות החדשה שיצקתי למושג “נחלתי את שירי” שהוא כותרת סיפור זה.
נחלתי בשבילי מעכשיו זה מלשון” נחל” ליתר דיוק נחל סירחון עליון
ושירי-אלו שברדיו באוטו.
תבין ,כבודו,
אין לי קואורדינציה, מי יודע מה, ולכן בהחלט מצאתי את עצמי בערוץ נחל סירחון עליון כשהגלגלים עוד מסתובבים
מה שנקרא “היא נסעה בשדות…”.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *