מי אמר ש"לא נעים" מת מזמן? קורן דור על כל הפעמים שלא היה נעים לה להגיד לא

לא נעים אז נאהב

נפגשנו בבית חולים. במסדרונות הלבנים הללו, על ספסל עץ צבוע, ריח השתן החזק מהשירותים פולש לנחיריים, דוחה וממסטל בו זמנית, עם פחית דיאט קולה ביד. החלטנו לצאת. האמת שזה התחיל ככה:
אני: “יש לך במקרה שקל להלוות? חסר לי לפחית”.
הוא: “בוודאי. יש לך אגב עיניים יפות”.
אחר כך התיישבתי לידו, כדי להרוג את השעות המתות עד בואו של הרופא בבוקר לביקור חולים אצל סבתא. זו היתה המשמרת שלי, לא עצמתי עין יממה, הייתי חלשה ונזקקת. טיימינג זה הכל בחיים. קראו לו משהו עם ל’, היתה לו לשון מתגלגלת ומסתבר שהוא שכל אח, איבד אב ואמא שלו היתה המסולסלת שמאושפזת מול סבתא שלי. זו שכתוב לידה גברת נחמיאס. העברנו יחד את הערב, חילופי ביוגרפיות, הגיגים על החיים. בסוף גם מספרי טלפון. כשנתתי לו את שלי, זה הלך למעשה ככה.
אני: “אז תברר לי מי המומחה להסרת משקפיי בלייזר?”
הוא: “כן. כשנצא אגיד לך”.
אני: “נצא?”
הוא: “כן, חשבתי שאת רוצה”.
אני: “אה, בסדר. למה לא?”
למה לא? כי הוא ממש לא הטיפוס שלך, כי לא נעים לספר אחר כך לאנשים שאת הזוגי הנוכחי שלך הכרת כשסבתא שלך בקושי נשמה בחדר השני ושתמיד, אבל תמיד, כשתפגשי אותו הוא יזכיר לך את הריח החזק של פיפי ומסדרונות בתי חולים. אבל הייתי עייפה, מדוכדכת, בודדה ומשתוקקת לגלות עוד על עברה של הגברת נחמיאס שמסתבר שהיתה פלמ”חניקית לוחמת, בימי הזוהר, לפני שהיא התגלגלה לכירוגיה וקיבלה צינורית דרך האף.
פעמים רבות בחיים יצאתי עם אנשים כי לא היה לי נעים להגיד לא. כך למשל הכרתי את ו’, שאמא שלו סידרה לו דייט. היא שיווקה אותו מצויין ואני השתכנעתי. למעשה, היא היתה הבוסית שלי ואמרה משהו כמו הבן שלי רווק ואת הרי רוצה להחזיק את מקום עבודתך. אז יצאתי אתו. למזלי, הוא זרק אותי כך שהיה לי תירוץ נפלא להפסיק להתראות אתו. בדרך דומה הכרתי את ש’, שהיה ידיד טוב, נפרד מבת זוגתו ובא אלי להזיל דמעות. הוא אמר אני רוצה למות, אני רוצה למות, אבל אם תצאי אתי ארגיש יותר טוב. אז יצאנו. לא רציתי על המצפון שלי את המוות שלו. גם עם כ’ היתה אפיזודה לא נעימה. הוא סיפר לי בדייט הראשון שלו שכולן מעיפות אותו כבר בדייט השני. גם אני האמת העדפתי לא להמשיך לשלישי, אך לא רציתי שהבן אדם באמת יאמין במציאות שנוצרה לו וסחבתי עד הרביעי. בקושי. אבל במוטיבציה.
לפעמים לא נעים להגיד לא, להתראות או אתה לוזר או לא בשבילי. לפעמים הוא יתחנן או יגיד תודה רבה היה נהדר. אבל לא לעשות מה שאני רוצה רק כי לא נעים? גם אם עבר החשק ולא נעים להודות, עדיף להגיד. גם אם הוא יבכה עד מחר. לא נעים, אבל גם לא סוף העולם.

על הכותבת קורן דור

מאסטרנטית באוניברסיטת תל-אביב, כתבת ב-MSN, לילה, הורים וילדים, נישה, אינדקס ועוד מגזינים.

תגובות

  1. אלמוני

    להגיד לא..להגיד לא זה כל כך קשה!
    אני אף פעם לא אצליח.
    אולי אצלך יש תקווה :]

  2. אין, את נשמה.
    וגם קצת פולניה – אומר את זה בהשתתפות בצער, בתור אחד שסובל קשות מתסמונת ה”לא נעים”.
    אני מכיר את אלה מאסכולת ה”לא נעים – מת!”. הם גם טוענים, שזו התנהגות אסרטיבית וככה צריך להתנהג.
    חייב להודות בקנאה, שאני, בגדול, די מסכים איתם, אבל, עד גבול מסויים. אי אפשר לקחת את זה לקיצוניות, צריך לפעמים לעשות דברים רק כי “לא נעים”. זה בסה”כ גילוי של אמפטיה לזולת.
    אבל מה אם אלה מאסכולת ה”לא נעים מת”. לאלה לא ממש מגיע (לא מגיע להם שיתאמצו בשבילם) אלא אם כן הם חברים קרובים, או בני משפחה שרוצים לשמור איתם על יחסים טובים.

  3. פלוני אלמוני

    אחד היתרונות הגדולים של הטלפון הוא שאם אתה נמצא בעמדת כוח קל לך יותר לומר לא, אולי בגלל שלא רואים אחד את השני.

    מסקנה: אם את מרגישה לא בנוח לומר לו לא בפנים, שמרי את זה לטלפון.

  4. יש הגיון במה שרשמת אבל לפעמים אנחנו הולכים יותר מדי אם הראש ואומרים “לא” לבן-אדם דווקא כדי לא ללכת אם הלב שלנו אם את מבינה למה אני מתכוון אני חושב שאם היית במקום של אותם בחורים היית מרגישה אחרת כשבן אדם עדיין אוהב הוא פגיע יותר לעומת זאות אותו בחורה שלא אוהבת ידה קלה יותר על ההידק ואין לה בעיה לשים אליו פס ולהגיד לו היה טוב וטוב שהיה.{והמבין יבין}.

  5. לא היה לך נעים אבל בסוף כשכלו כל הקיצין אמרת ..
    כלומר פשוט משכת את הבחורים עוד קצת כדי לנקות את מצפונך (לא שהוא היה זקוק לקרצוף לפני כן , את לא נוצרת לספק חוסרים וצרכים של אף אחד עם כל הכבוד ) נתת להם להתקשר (רגשית) קצת יותר נתת להם לטפח תקוות על בסיס שלכאורה נראה איתן (להבדיל מפנטזיות על זו שלא החליפה איתך מילה ..) בקיצור גרמת שבסופו של דבר הדחיה תהיה הרבה יותר כואבת .
    כי לך היה לא נעים .לא היה לך לפגוע בהם . אבל עד שהצלחת לעזור אומץ בעצם פגעת יותר מכפי שהיית פוגעת מלכתחילה .
    אז תחשבי על זה מותק . כי אני מאמינה באמת שהיה לך לא נעים . לא שאת חלילה כלבתא אכזרית . אבל הדרך לגיהנום כפי שנאמר רצופה בלא נעימים טובי לב עד העצם .

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *