למה ברשעות?

ההיית או חלמתי חלום?

באחד מהלילות הקרים, לאחר קרב קשה עם המשטרה הצ’כית במהלך ניסיון כושל למהפכה מחודשת, התהפכתי במיטתי והגעתי לרחוב שינקין בתל-אביב. הבטתי ברחוב הצר והאהוב, בן דמותו של Ehrenstrasse המקומי, והתפלאתי על המצב המוזר שנקלעתי אליו. הייתי מודע לכך ששהותי בישראל אינה אפשרית או נורמלית, שהרי אתה באירופה הזכיר המודע הישנוני שלי לתת מודע. התת מודע נאלץ להסכים שבנקודה הזאת עד כמה שידוע לו הוא מסכים, בפעם האחרונה שבדקנו היינו באירופה. ובכל זאת, כיצד זאת שפתאום אנחנו בישראל באמצע רחוב שינקין? לרגע שוכח מקיום החלומות בעולמנו וסקרן כל כך לבדוק כיצד אירע הפלא הזה הגעתי לרחוב שינקין, שקלתי בדעתי להתרכז חזק ולצאת מהאשליה. אולם משהו, אינטואיציה (גברית? נשית?) אמר לי שהפתרון שאמצא לא ישמח אותי, ושאם אמשיך להרהר עוד רגע בטבע התופעה המוזרה שנקלעתי אליה אני עלול עוד חלילה להזרק ממנה לעולם ללא דרך חזרה (לפחות עד הביקור הבא בישראל). לא היה טעם לבדוק בציציות של תופעה חשודה אך עם זאת כה משמחת כמו זו.
השעה הייתה שמונה, שמח וטוב לב על שבחרתי בבחירה הנכונה יצאתי לטיול ברחוב שינקין היפה. התנועה המועטה שעברה ברחוב הקרינה אורות נוגים על הבתים הקטנים. בפינת הרחוב ראיתי את פיצה ‘עגבניה’ האהובה. החלטתי לצאת לרחוב ברנר לביתו של חבר יקר. והנה כשהגעתי לחצר ביתו התפלאתי לגלות, ישובים על ספסלי אבן קטנטנים שמעולם לא הבחנתי בהם, קבוצה של בחורים ובחורות.
מלא בנונשלנטיות חלומית ולהוט לפנות לאחת מבנות העם הנבחר בשפת הקודש לאחר זמן ארוך כל כך, פניתי לאחת הבנות בדברים: ”אני מרגיש כל כך מנותק מהארץ”, אמרתי, ”לא מהמישור הפוליטי, פשוט…”
”אתה יודע”, אמרה לי הבחורה בחלום בפנים מתריסות, ”זה מה זה לא מעניין אותי!”
התעוררתי מבוהל. האכזריות הארצישראלית רודפת אותי לכל מקום, גם למיטתי המרוחקת. אולם מה שורשה של האכזריות הזו? ובמילים אחרות, למה החלום הזה היה מציאותי עד הפרט האחרון שבו?

משבר חריף בין הצדדים

רבות נאמר על הברוטאליות הישראלית הגברית, ובצדק. בין דפי האתר הזה זכורים לי כמובן ‘רשמים מרשמים מן המחתרת: מיומנו של שוביניסט ארכיאולוגי’, מפרי עטו של מר מיקי יובב הידוע לשמצה (שהיה כידוע היום, לא אחר מאשר אני) ולאחרונה הסיפור ‘אהבה בימי כולרה’ מאת מר גיורא הוד. שתי מעשיות האלף לילה ולילה הללו סופרו מנקודת מבט של שני אולטרא-שוביניסטים מתוך ראיה ביקורתית של הכוחניות והאלימות הגברית, ועם זאת השתמשו באמצעים, וזאת לא ניתן להכחיש, שנראו לרבות מהקוראות כאלימים וכוחניים בזכות עצמם, כמתבקש מהתרבות הכוחנית שאנחנו חיים בה.
מטאפורה נחמדה במיוחד התפתחה בין הקוראים לבין הקוראות במאמרו של מר הוד. מר הוד, שגיבורו הבדיוני (או לא) ר’ טוען שהוא מעמיד מראה שבורה בפניה של הנשיות הישראלית, קיבל מהקוראות את ההאשמה שהוא עצמו אינו מביט במראה שהקוראות מעמידות בפניו על צורות חשיבתו וכתיבתו המפוקפקות. תמונת התקשורת השבורה שהתפתחה בין הכותב והקוראות דימתה למעשה את תמונתה של התקשורת הנשית-גברית הישראלית של השנים האחרונות, בה הגבר פותח בברוטאליות והנשים (במיוחד בחלקו הראשון של הסיפור) משיבות לו בברוטאליות לא פחותה משלהן, כשאחת הקוראות התריעה בגיורא הוד שלא יצפה לקבל תשובה נעימה למראתו השבורה ומילותיו התוקפניות. שני הצדדים ניסו אולי להציג בפני הצד השני מראה של ברוטאליות הצד השני, שני הצדדים נכשלו במבטם, נעלבו, ונכשלו בהכרת הברוטאליות שלהם עצמם.

המודל החדש של האישה הישראלית

אך מהיכן נובעת הברוטאליות הזו של הכותבות הנשיות? כמובן שלא מדובר פה בתופעה אינטרנטית בלבד. הרי מדובר בתופעה שמתחילה ברחוב, בבחורות שמגיבות לכל משפט כאילו מדובר בחילול כבודן וכבוד משפחתן, בחשד בסיסי לכל זכר ונכונות לחשוף במהירות את ציפורני החתולה ולשרוט עד אובדן הכרה. הבחורות הישראליות ידועות בעולם הרחב כיהירות במיוחד, קשות וביקורתיות. הן לא רעות, הן פשוט מפוחדות. הן נוטות לחשוב שמישהו מנסה לצחוק עליהן, לנצל אותן, להתחיל איתן, לבצע בהן פיגוע – מה לא?! להתחיל שיחה ידידותית עם בחורה ישראלית נדמה לפעמים כמשימה כמעט בלתי אפשרית.
ההתחלה, הייתי מהמר, הגיעה כרגיל מהעולם הגברי. מצ’ואים, ערסים ושאר ירקות מפוקפקים מאלה הגדלים בגינה הגברית הקשו את חייה של הבחורה הישראלית. הם אכן צחקו עליה, ניצלו אותה, התחילו איתה, ביצעו בה פיגועים ומה לא?
השנים עוברות, הפרחות באות לעולם, התנועה הפמיניסטית באה איתן. הנשים בכל העולם נקראות לשחרר חרצובות לשונן ולהתנקם בגברים על מיליון שנות דיכוי גברי בשם אלוהי הואגינה. הפמיניזם הגברי (כלומר זה המאופיין בדפוסי מחשבה גבריים) קורא לנשים להתקיף חזרה, והן מפתחות את הגישה. גברת הקסטבל מתעמרת בבעלה חסר הישע והמזדקן, הרופא ביל הקסטבל, ויורדת לחייו; תופעות של הכאות והשפלות גברים הומוריסטיות מתרבות על המסך (מה שכמובן לא היה מתקבל כהומוריסטי כלל וכלל במקרים בהם היה המשפיל והמכה הגבר); נשים אסרטיביות נותנות בסרטים בעיטה בביצים לגברים בוגדניים והדבר מתקבל כתשובה הולמת ואף הומוריסטית לגברים כולם. הנשים קיבלו רישיון מהסוג הגרוע ביותר להרוג. שנות התשעים מגיעות, איליין מכה את ג’ורג’ קוסטנזה השמנמוך ומשפילה אותו בפומבי; לוסי לו האסיאתית רומסת את הגברים ב”אלי מקביל” באכזריות של אומן ספוקו יפני; המסך מתמלא בנשים מסרסות וגברים מסורסים. והשיא: חבורת הסופר גיבורות, סופר מסרסות, בעלות עור הפיל וציפורני הלביאה של ”סקס והעיר הגדולה”. ארבעת החברות העסוקות יומם ולילה בתחבולות וקשרים אנטי גבריים שלא היו מביישים את זקני ציון. היחס לגבר הוא אינסטרומנטלי לחלוטין, מהסוג של השוביניזם הגרוע ביותר שהוצג לנו במהלך השנים. וכל זה נחגג כהמהפכה הפמיניסטית הטלוויזיונית. אבוי לנו! וכאן נכנסות הנשים הישראליות ולוקחות את כל הבליל חסר ההיגיון הזה של אנטי-גבריות ברוטאלית מעורבת עם הומור הוליוודי מעוות ויוצרות ממנו את המודל החדש של האישה הישראלית.
וכמובן שאימוץ זה של תווי חשיבה גבריים אלימים אינו רק אנטי גברי, אלא פועל בראש ובראשונה כנגד הנשים עצמן והיכולת שלהן לתקשר עם בני זוגן ובינן לבין עצמן בפרמטרים כנים ואמיתיים.

שמישהו יפטר מהגישה

כמובן שהמצב מוחמר מיום ליום, מושפע מתופעות פוליטיות וחברתיות שליליות במדינה. להיות נחמד/ה זו כבר כמעט משימה בלתי אפשרית בארצנו הקטנה, בלי קשר למין, גזע או דת.
אני בספק כבד אם המאמר הזה יתחיל את הדיאלוג המקווה בין שני המינים. כולי תקווה שהוא לא יוסיף עוד שמן למדורה הבוערת גם ככה. ואולי בכל זאת זה יגרום לכמה אנשים לחשוב מעט על יחסים בין אדם לסביבתו, כי אם הקצין ר’ צדק במשהו, הרי היה זה בקריאתו להפטר מהגישה. ואם צד אחד יפטר מהגישה, לא ייתמסר לטיפוסים מסוגו של ר’ חס וחלילה, אלא פשוט יפטר מהגישה, אולי יהיו פחות טיפוסים כאלו. הם בטח לא ייעלמו כולם, אבל פחות גברים, מפוחדים מהנשים הישראליות, יהפכו לבני דמותו של ר’, והמלחמה המטופשת הזאת תרגע קצת ותתן לנו את האנרגיות להשקיע במלחמה האמיתית (;


לכותב גיורא הוד

על הכותבת עידו הרטוגזון

יליד 1978. כותב חרוץ של פרוזה/שירה/מחזות/תסריטים. בשנת 1999 פרסם לראשונה סיפור באנתולוגיה 'אוטוטו' שיצאה בהוצאת מעריב-זמורה ביתן. מתגורר בקלן, גרמניה, ועובד כרגע על ספר ביכורים בשם 'אנטי גיבורים'.

תגובות

  1. גבירת הטירה

    בלי להתייחס למסר כולו – ד”ר הקסטבל הוא ביל קוסבי, מפיק ואחראי במידה רבה לתכני הסדרה שבה כיכב (וממנה הוא מתפרנס בכבוד רב). למעשה, הדמות שהוא בנה לעצמו בסדרה היא של “הטמבל המקסים”, ובמסגרת זו אני מנחשת שנתן לאשתו, המגלמת את “יודעת הכל המקסימה” להעמיד אותו במקומו כמה פעמים. אבל יחסי הכוח האמיתיים לא מונחים בהכרח שם, אלא היכן שכותבים שורות תסריט ומשלמים משכורות. המרכאות, אגב, לציין שהכינויים תקפים בעיני הנושאים אותם ומעריצי הסדרה, ולא אקסיומה.

    כנ”ל אלי מקביל – קליסטה פלוקהארט, שחקנית חיוורת לכשעצמה, מככבת בסדרה של מפיק רב כוח, דיוויד אי. קלי, שליהק אותה (כך מלחשות לשונות רעות) בדמיון פיזי מפתיע לאשתו בחיים, מישל פייפר. אלי עצמה ודאי אינה דמות נשית כוחנית, למעשה החולשה והילדותיות שלה הן תכונות מפתח. באשר ללינג(?), אותה מגלמת לוסי לו – אכן מדובר בדמות כמעט הפוכה.

    ועוד נקודה קטנה, באמת לא תחליף לדיון מעמיק – זה תמיד יותר מצחיק, בטח יותר מוכר עיתונים, כשהרזה מרביץ לשמן, ולא להפך. כלומר, גם העובדה שמופעלת אלימות שמוצגת בצורה קומית עדיין לא משנה את יחסי הכוחות מבסיסם.

    עד כאן, בינתיים.

  2. כן משנה

    מה שמטריד אותי זה שאתה עצרת את הטיעון די באמצע.
    אמרת שהנשים מפוחדות. זה נכון.
    שאלת את עצמך למה?

    ידידה שלי חזרה עכשיו מאילת. כל הזמן הציקו לה. היא לא יכלה ללכת בשקט. הרגשת את זה פעם?

    אינדי כתבה על הטרדה מינית. חשבת איך התחושה שכל פעם שאתה יוצא החוצה מישהו זר יגע לך בתחת?

    בצרפת הם לא מתחילים ככה. לא מטרידים. אני יודע. הייתי שם עם בחורה מקסימה שבארץ מטרידים אותה כל הזמן. שם לא. (בלי סיפורים על חריגים, הרבה פחות מטרידים. בסדר?)

    הגברים הישראלים הם כוחניים, אלימים, גסי רוח, ופוגעים בנשים. לא כולם, אבל המונים.

    כל כך הרבה כאלה, שאם אתה לא כזה, נשים חושבות שאתה לא גבר.

    • חזיר משי

      “כל כך הרבה כאלה, שאם אתה לא כזה, נשים חושבות שאתה לא גבר”- ואם אתה לא כזה, ובכל זאת מנסה את מזלך, אתה נתקל בזלזול ובגסות רוח, פשוט, רוע לב. ותאמיני לי שאין לי כלום בעד המאצ’ו הישראלי הטיפוסי, להפך, שימותו כולם, שימותו שימותו שימותו!!!
      אבל כמו שטענתי בפורום לפני זמן מה, אתן הנשים מאמצות לכן את הגישה המצ’ואיסטית הגברית, לא רק בהתנהגות אלא גם בטעמכן כשאתן בוחרות, במודע או בתת-מודע (!), את הגבר שיעשה לכן את זה, קרי גבר עם אגו של תרנגול הודו נפוח, דוגרי עם נשים, אחד שבטוח שהוא סיפור הצלחה. אלה שלא, צריכים להתאמץ הרבה יותר מגבר הזבלי המצוי.

      הרטוגזון, כתבה יפה, לא חידשתי לי הרבה אבל יפה.

      • כן משנה

        תודה על המחמאה.

        אני חושב שנשים לא מצפות כבר מגבר שיהיה גם חבר. אחרי כל כך הרבה פעמים בהם גברים נכשלו להבין את הצרכים של האישה, היא כבר לא מנסה להסביר. הוא חי את החיים שלו, והיא סביבו, משחקת את המשחק הנשי. ההנאה להביט מלמעלה על ההתנהגות הנלוזה של בן הזוג, ולחכות שיהיא זיון טוב.
        כמובן שהטענה הזו תגרוף המון מחברותינו לכת הרווקות. אני לא יכול להתבסס על משהו שהוא מעבר לניסיוני האישי. כך שאשמח לשמוע טענות אחרות.
        בעיני זו לא ממש זוגיות. בת זוג היא קודם כל בעיני חברה. אדם לחלוק איתו את החיים. במובן הרחב והעמוק.
        לשאלת השובניזים. כן, אני מביט על נשים אחרת. ביום שאני ארגיש משיכה לגבר, אני אתייחס אליהם כמו לנשים.

  3. אישה

    אמנם אני אישה אבל אני לא יכולה שלא להסכים עם דבריך.

    הנשים היום אגרסיביות בצורה שקשה לתאר. העדינות, הסובלנות והסבלנות שאיפיינו את הנשים נעלמו, נשים שהן כן עדינות נחשבות לכנועות וחלשות. אבל השיוויון האמיתי יגיע רק כשנניח את הנשק על הרצפה.

    די למלחמה!

  4. ישראלה

    מה לעשות שאנחנו עם רעשני ויהיר, לכן הנשים הישראליות נחשבות בעולם אגרסיביות בדיוק כפי שהגברים הישראלים נחשבים לאגרסיביים

  5. אישה עם שפם

    מזל שלא כינית אותנו לסביות וגמרת עניין.

    ועכשיו ברצינות, הפמיניזם התפתח ועבר שינויים רבים; ממאבקן של הסופרג’יסטיות בתחילת המאה ה-20, דרך שריפת החזיות בשנות ה-70, הפמיניזם הגברי של שנות ה-80, הפוסט פמיניזם של שנות ה-90 ועד ימינו אנו (ועוד מספר תחנות מרכזיות שבטח שכחתי לציין). אמנם המטרה היתה להביא את השיוויון המיוחל אבל הדרכים בדיעבד לא תמיד היו השיגו את התוצאות להן ציפינו. ייאמר לזכותנו שלא הרמנו ידיים והמשכנו הלאה, הגדרנו עצמנו מחדש והמבחן האמיתי ותוצאותיו באו שוב לידי ביטוי בשטח (המאמר הנוכחי לדוגמה בוחן את התמורות כפי שהן באו לידי ביטוי בתרבות בעיניו של גבר, מה שמהווה נקודת התייחסות גם לנשים).

    השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא מדוע מתפרצת אותה אגרסיביות ומדוע היא כה מאיימת כשהיא מגיעה מכיוונן של נשים. אולי בגלל שמצפים מנשים להיות עדינות, שקטות, נחמדות בשעה שהן מופלות לרעה רק בגלל שהן נולדו נשים? אז זהו, שנשים הן סך הכל בני אדם, וגם אצלן העצבים חשופים ואתם יודעים מה? זה בסדר שנשים כועסות. אמנם הגברים מעדיפים את הנשים שלהן רכות ועדינות אבל עד שיפסיקו להפלות אותן לרעה, עד שיגיע סוף סוף השיוויון המיוחל, זה כנראה המחיר שנשים תצטרכנה לשלם, שיגידו עליהן שהן מכשפות. ביג דיל.

  6. האנתרופולוג

    אח שלי יקר ,
    היות ולא מדובר באתגר קשה מדי להשיג בארץ מרשמים כמעט לכל דבר , הייתי ממליץ לך לנסות קוקטיילים של פרוזאק וויאגרה.
    חשוב מאוד שתוכל לזיין ולהיות מאושר…
    תאמין לי , אין שום מדינה בעולם שהבחורות שלה יכולות אפילו לגרד את קצה הקרסוליים של הבחורות שלנו.
    נכון , אני בהחלט מסכים איתך שלבחורות שלנו יש מינוסים (ואני מתכוון לוואחד מינוסים) ,ולא נדיר להתקל בבחורה בתל אביב שלפי המבט הראשון שהיא תוקעת בך אתה יכול לנחש שהבוקר במקום לקחת ונטולין שיפתח לה את הסימפונות , היא קשרה לעצמה בטעות את החצוצרות , דבר שהביא אותה לחוסר איזון הורמונולי מהסוג שרק הבחורות בארץ נתקלות בו ברמה היומיומית.,
    ואז אתה לא יכול שלא לחשוב לעצמך:”בת זונה , אם הייתי קוסם הייתי מחזיר אותה לכוס של האמא שלה…”
    עידו , ברשותך אני רוצה לצטט את שקספיר שכתב במהלך המערכה הרביעית במחזה “המלט” את הדבר הבא:”יודעים אנו את אשר הננו , אך לא את אשר נוכל להיות…” וזה ידידי המפתח לכול.
    לפי צורת הכתיבה שלך אני כמעט משוכנע שאתה עוטף את “מרכז הזכריות” שלך בקונדום שעשוי מצמיג של אופני בי.אמ.אקס. היות ואתה חושש להתקל חזיתית בצברית שהקוצים שלה הם פנימייים , אבל אח שלי , אתה חייב לתת לזה צ’אנס. שים על עצמך משהו “נוח” יותר (אם אתה יודע למה אני מתכוון) ותתחיל “לשתול כל שיח קוצני שבנימצא…”. אני מודה ומתוודה שסביר להניח שתתקל בסברס אחד או שניים שמעט יכאיבו ל”מרכז הכובד” שלך , אבל אני בטוח שבסופו של המסע , תמצא את הצברית שלך ,תקח אותה הביתה ותתן לה חום , אוכל שתייה (על משקל סעד , מין , כלכלה) . אל תטעה לחשוב שאז היא תפסיק לדקור אבל אתה לפחות תבין שאין כמו ה”דוקר” של הבית. כי מה לעשות , אין כמו הבית…
    אוהב אתכם הרבה
    האנתרופולוג

    • נסערתי מעוצמת היצירתיות, והמודעות המפותחת לפחד החזק כל כך מהמין הנשי (קוצים פנימיים??).
      יש משהו שלגברים הישראלים אין שגרם לנשים הישראליות להיות מה שהן – כבוד.
      הגבר הישראלי המצוי (וזו הכללה גסה, יש מעטים שאינם כאלו) לא מכבד את האישה (גם לא אם היא זוגתו), ומכאן נובעת תגובתה.

      • האנתרופולוג

        גן ,
        עושה רושם שיש לך מזל גדול שהעוצמה שלי באה לידי ביטוי הפעם ביצירתיות…
        אם היית מקדישה פחות או יותר עוד חצי דקה לקרוא את מה שכתבתי היית מבינה שלא רק שאני לא מפחד מהנשים הישראליות (הגם שיש מקום לפחד) , אני מעריץ אותן.
        לגבי מיני טיפוסים שלא מוצאים לנכון לכבד נשים באשר הן נשים ובכללן גם זוגותיהם , הרי שהבורות , האפסיות והטימטום שלהם מתגלים בפני קבל עם ועדה ואני מניח שזה עונש מספיק ומספק במקרה הנ”ל.
        ואם בכבוד עסקינן , לא אני צריך להיות זה שיתן מכת פטיש לתחת של המין הנשי כדי להקפיץ להן את האגו לשמיים , אבל בחייאת דינאק עזבו את זיוני המוח הפמיניסטים ותנו לנו להיות שלכן ובשבילכן בלי לחשוש יותר מדי ממלחמת המינים.
        אוהב אתכם הרבה
        האנתרופולוג

    • גבירת הטירה

      קשירת החצוצרות, כפי שתוכל לקרוא בפסקה האחרונה פה,

      http://www.daat.ac.il/daat/refua/yeshiva5-a.htm

      דווקא מתבצעת ב”נשים שאי אפשר לשלוט עליהן”, ודווקא נותנת ל*אשה* תחושה של סירוס.

      אז הירגע – נקבה מעוקרת אין בה כדי לאיים עליך.

      • האנתרופולוג

        גבירת הטירה , יקירתי ,
        אני מוכן להישבע שהשתמשתי בדוגמא של קשירת חצוצרות מתוך הומור ציני בלבד אבל לפי התגובה שלך אני כמעט בטוח שפגעתי בנקודה קצת רגישה אצלך.
        בכל אופן , שמחתי לקרוא את המאמר בנושא סוגיות בתכנון המשפחה , למרות שעם יד על הלב , חוץ מהנתונים המדויקים לגבי הצלחה ואי הצלחה במניעת הריונות אני חושב שדי שלטתי בחומר הנלמד.
        ד”ר מלאך מצוטט כאומר :” זהו אמצעי מניעה מצוין לנשים שאי אפשר לשלוט עליהן , למשל נשים מפגרות , מונגולאידיות , שהדחף המיני שלהן חק אולי יותר מאשר אצל נשים שיש להן חינוך ומצפון ויכולות לשלוט על עצמן…”
        אז כמו שאת בטח כבר יכולה לקרוא בין השורות אני לא רואה שום סיבה לפחד מנשים (ואנשים בכלל) שהם חסרי חינוך ומצפון. זה באמת כבר קטן עליי.
        אוהב אתכם הרבה
        האנתרופולוג

    • ארטמיס

      = ואגינה דנטאטה?

      🙂

  7. סנופקין

    ¢אומן ספוקו¢¬ הוא בהחלט ביטוי שראוי להתעכב עליו מעט®

    ראשית¬ המילה אומן® בהיותה כתובה עם ו§¬ הרי שאתה מתכוון לאדם שמקצועו הרשמי הוא ספוקו®
    שנית¬ ספוקו היא לא אחרת מאשר מילה נרדפת לחראקירי¬ התאבדות יפנית טקסית®

    עכשיו נשאר רק לתמוה¬ כיצד יכולה מישהי¬ תהא נמרה ותנשמת גם יחד¬ להיות אומנית ספוקו®

    איך לדעתך היא מתרגלת את זה¬ ואיזו מין אומנית היא¬ אם נשארה בחיים אחרי כל התרגולות¿

    אתמהה®

    נ®ב®

    לגבי הנשים הישראליות באשר הן¬ לא נותר לנו אלא לעשות כמעשה הנשים הפולניות÷
    כשהן קמות בבוקר ומתבוננות במראה¬ הן מסננות לעצמן בסיפוק÷ ¢מגיע לו¢®
    נסה גם אתה לעשות כן¬ ותראה איך זה משפר לך את מצב הרוח הקיומי®

    • אריאלה רביב

      האקדמיה ביטלה את ההבדל בין “אמן” ו”אומן”

      • שולה

        כשהעולם (לפחות החלק דובר העברית שבו) יתחיל להשתמש ב”צהלולים” ושאר ירקות, אולי אז יהיה הגיוני להשתמש באקדמיה בשביל לשבור למישהו את הנקודה.
        עד אז….. הקטנוניות הקטנוניות……

    • עידו הרטוגזון

      ידידי הבקיא,

      סחטיין על הבקיאות. אכן, ספוקו היא שיטת התאבדות דומה לשיטת החארקירי, ועם זאת אכזרית פי כמה וכמה, וכזו הדואגת למוות איטי ומלא כאבים. אכן, אני מודע לסתירה שבביטוי שבטקסט ואיני מתיימר לפתור אותה.

      תודה רבה שהפנית את תשומת ליבם של הקוראים אל הסתירה.

      בברכה,
      עידו הרטוגזון

  8. הצהובה מבטן ולידה

    קודם כל הרשו לי לברך את האנתרופולג על הכתיבה הנפלאה!
    המממ כמו שנאמר “אין עשן בלי אש” נשים ישראליות לא היו כאלו (כפי שנאמר בכתבה) אם הגברים לא היו כפי שהם (גברים ישראלים). אין מה לעשות לנוכח היחס הזוועתי לפעמים שמקבלים פה צריך לפתח עור עבה – ולא סתם עבה גם עם קוצים!
    אבל מה כמו שאמרו בסידרה האלילית “אם תהיו טובים תוכלו לראות את הדרדסים” או במילים אחרות אם תחכימו לא לרדת לרמת העארס הממוצע תוכלו לזכות לקלף מאיתנו את הקוצים ואת העור העבה כי מתחת להכל נמצאות נשים מדהימות

  9. כמעט כרגיל, מאמר מקושקש ובלתי-צליח, על נושא לא רע. קצת תיבול לא יזיק:

    החברה הישראלית כוחנית, שוביניסטית, אלימה וכו’. הבחורה המסורתית חיה בנחיתות, מרגע הולדתה. לא טוב להיות אשה בישראל, לא צריך להכביר. די בשאלה הפשוטה: מה היית מעדיף/ה להיוולד. אלה שיענו (תענינה) “אשה”, מזייפות אמת.

    לבחורה החדשה אין סיכוי אמיתי להביא לשינוי מעמדה בחברה הישראלית. הפמיניזם הישראלי בחיתוליו. בתחבושותיו המכונפות. אין פמיניזם ישראלי, או לכל היותר, הוא נראה כמו מירב מיכאלי. בדיחה. שינוי מעמד, זה אומר שינויי חקיקה, תפיסות מוסר נוהג, צמצום אפליה ופערים, ובתוך כל אלה – שינוי התייחסות ברמה היומיומית. ברמת השריקות ברחוב. אין לה סיכוי. היא נתפסת, עדיין, כמו כוס. כוס שיודע ללהג בחינניות, אבל עדיין כוס לשימוש גברי.

    המרחק בין ישראלית לאמריקאית, או שוודית, הוא בדיוק המרחק בין ישראל לאמריקה, או שוודיה.

    הבחורה החדשה פועלת במצב של נחיתות ברורה. הדרך בה היא בוחרת לפעול, בהיעדר סיכוי לשוייון כלשהו בימי חייה, היא לעשות קצת רעש. הבחורה המסורתית יודעת שסופה להיאנס, והיא שותקת. הבחורה החדשה יודעת אותו דבר, אבל היא לפחות תעשה קולות של פייט.

    פמיניזם קוסמטי. אותו שוביניזם, אבל בתוספת רעש הבא מתוך חולשה בסיסית.

    לעשות רעש =
    לכנות את עצמה “אשה חדשה” או “פמיניסטית” (פוזה)
    להגיד שהיה לה קטע עם בחורה (פוזה)
    לשחק משחקי היעלמות (מתוך רצון שהגבר לבסוף יתרצה)
    לזייף אורגזמות בקול (מתוך רצון שהגבר ייהנה ממנה)
    לעשות ערבי כיתה סביב הסידרה ה”נכונה”
    להתאפק במלאכותיות ולהינשא רק אחרי גיל 30
    לרוץ ולספר לחבר’ה כדי להעלות את ערכה
    לשכלל את שיח העבדים הנשי, כאילו ניו-ספיץ’ = ניו וומאן
    “להשפיל” בפומבי (הנה קישור לנושא המאמר) גברים אחרים, כדי להביא, ולו לדקה של אשליה, לאיזון פסיכולוגי
    לזיין את כל העיר כדי להגיד “הכוס שלי ברשותי”
    לא להזדיין בכלל כדי להגיד “הכוס שלי ברשותי”
    וכו’ וכו’ וכו’
    כל אלה, מניפולציות. פוליטיקת יחסים. שום דבר לא נעשה בשם עצמו. הכל מעשים אינסטרומנטליים (להשגת דבר), ולא אינטרינזיים (מוצדקים בפני עצמם).

    בחורים, גברים, לא עושים כאלה מניפולציות. או מעט יחסית. המעמד העליון לא צריך לנמק את ההתנהגות שלו – הוא עליון, וזה מה שבא לו. הוא לא קורא לעצמו “שוביניסט”, הוא לא אומר שהיה לו קטע עם בחור, הוא נעלם כשנמאס לו, הוא עושה ערבי כיתה סביב הכדורגל הישן, מתחתן כשבא לו, אין לו שיח גברי, הוא מזיין (ולא מזדיין) כשבא לו, ולרגע עליונותו החברתית איננה מוטלת בספק. הזין שלו, החופש שלו, מעמד-העל שלו, ברשותו תמיד.

    והאשה החדשה, האלימה כביכול, השורטת בטרם תיאנס, יודעת שהכוס שלה לא ברשותה בכלל. היא הראשונה לחזור על ערכי היסוד של החברה השוביניסטית: “בעלי”, “נאמנות מינית” (=הכוס שלי שייך לו), כמהה ל”זוגיות” (שיעבוד), גידול ילדים (והוא יפתח את חייו), ו”רק לא להישאר לבד”. כי בלעדיו, אני חצי בן אדם.

    • בוטן

      אני יקרה,
      בתחילת תגובתך הצלחת להרגיז אותי (כי אם שואלים אותי אני בהחלט מעדיפה להיות אישה).
      אבל לאט לאט חילחל מתגובתך משהו עצוב? פגוע? כואב? נאנס? (כי קשה לי להאמין שמישהי תכתוב כך סתם שורה כמו בפיסקה האחרונה).

      ובכנות, יקירה, את טועה.
      רוב הגברים, למרות חולשותיהם, הם לא זאבים משחרים לטרף, ורוב הנשים הישראליות אינן מושפלות ומשועבדות.
      ושריקה של גבר – יכולה להיות גם התפעלות נעימה. לא כל ניסיון להתחיל איתנו הוא ניסיון אונס.

    • שפשפת בוטן

      טוב שנאמר, ונאמר טוב כל כך.
      תמיד שאני צריך לחשוב על אישה ישראלית, עולה לי תמונה של משהו מאוד מסכן סך הכל.
      הקטע העצוב שלא ניראה שינוי באופק. ממילא מי שנכנס לאינטרנט וקורא בבננות זה כל החננות, כן גם אני חנון למחצה:).

      לעדו כמו שנאמר לפני נושא טוב, קצת צלעת באמצע, אבל אנחנו לא קטנוניים.

      • בוטן

        שפשפון

        אני מקווה שאתה לא צריך לחשוב יותר מידי על האישה הישראלית, כי אחרת, חלילה, תהיה חננה נורא עצוב. וחבל.

        ו…נו, תוותר כבר על ה”בוטן” – עוד לא קלטת שזה כינוי עם זכויות יוצרים?

        בתודה,
        בוטן – אישה שמתעקשת לשמור על זכויותיה

        • שפשפת בוטן

          אני חושב על נשים כל דקה כל שניה כל אלפית של שניה. את מכירה את המחקרים שמראים כמה פעמים ביום גבר חושב על מין?
          התכוונתי להגיד שאני לא מקנא בכם, אתן באמת צריכות לעבור הרבה דברים לא נעימים. ונכון שגם במקומות אחרים בעולם המצב לא יותר טוב, בהרבה מקומות הרבה יותר גרוע, מדינות מוסלמיות, אפריקה, ואפילו איטליה. ידעתם שבאיטליה אין שוטרות. כי היה נסוי כזה שם וגברים לא היו מוכנים לציית להן, שלא לדבר על לא ללעוג להן?

          בקשר לבוטן זה כאילו שמישהו כותב בשם יחזקאל, והאחר בשם אבי יחזקאל, שזה שני דברים שונים. כבר כתבתי יותר מדי הודעות עם השם הזה. וחוץ מזה . . תעשי מחווה למין הגברי, ותגידי שיש טעם לדברי (טעם של בוטן 🙂 )

          בברכת שני המינים יפרצו גם יחד,
          שפשפת בוטן

          • בוטן

            שפשפון,

            מחשבות על זיונים לא נקראות “לחשוב על נשים”. מקווה שאתה מבין על מה אני מדברת.

            ובכלל, אני לא חסידה גדולה של החשיבה הגברית על “מה הנשים האומללות צריכות לעבור…” – זה קצת מזוייף בעיני.
            אישית אני ממש לא מרגישה ככה. כבר כתבתי במקום אחר כאן שמעולם לא ניתקלתי באפליה על רקע מיני, ואם מראי עזר לי לפעמים, אני לא מלינה על כך.
            כן, אני יודעת שיש נשים שחוו/חוות חוויות שונות משלי, אבל אני מתה על נשיותי ועל היותי אישה. ובכלל מתה על נשים (ולא במובן המיני).

            וחוץ מזה, אחרי כל מה שכתבת על המין הנשי המסכן, איך אתה מצפה שאעשה מחווה למין הגברי? לנוכך המצב הקשה אתה הוא שצריך לעשות פה מחווה, ולהוכיח שאתה טוב ולא רק במילים… ובכלל, עד כמה שאני יודעת אתה די חדש פה, אז תן כבוד לוותיקות ממך.

            ברכות ואחולים, בוטן

            נ.ב. למה לא אבי יחזקאל? דווקא נשמע טוב

            • שפשפת בוטן

              אז היית אומרת מההתחלה והיינו מבינים, חבל שהוצאת את זה רק עכשיו “ואם מראי עזר לי לפעמים, אני לא מלינה על כך”. חמודה את לא אישה את כוסית, למה לא אמרת קודם? כוסית נהנית ממעמד על בחברה. מהתרפסויות שונות ומשונות של גברים, וממבטי ההערצה מהולה בקינאה מנשים, בטח שלא נתקלת באפליה, היית מתקבלת אפילו לתפקיד האסטרונאוט הישראלי הראשון אם היית מגיעה לראיון.

              עוד על המילה כוסית תגלי פה:http://bananot.com/articles/258

              אז לאור כל הממצאים האחרונים ומעמד העל שלך בחברה,
              אני חושב שזה ברור שאת יכולה לגלות נדיבות לפרולטריון מהי.

              שיהיה לנו יום טוב ושקט-רוברט אולינסקי

              • בוטן

                רוברט? אז זה השם החדש? תתחדש.

                תודה על המחמאה הוירטואלית.
                כוסית? אולי. לא ממש חשבתי על זה עד עכשיו. אז מה, כוסית היא לא אישה?

                ואגב, דווקא הלכתי לראיון, אבל הסתבר שהוא רק לאסטרונאוטים.
                ראיונות לאסטרונאוטיות יתקיימו רק בעוד שלוש שנים…

                בברכת פועלי ופועלות העולם

                • שפשפת בוטן

                  רוברט אולינסקי, זה לא השם החדש, זה החזאי התורן בבית דגן, שמצליח להצחיק אותי עם המבטא שלו (בוקר טוב ישראל בגל”ץ).

                  ואמרנו שכוסית היא אשה שנהנית ממעמד על,

                  בברכת פועלי ופועלות העולם הכינו את החמין לפסח.

                  • בוטן

                    כשכוסית חולפת על פניך ברחוב?
                    אתה כניראה באמת חננה.

                    חמין? שאני אכין? נשים ממעמד על לא עושות כאלה דברים.

    • You are a smart ass but you are in many ways right

    • האנתרופולוג

      אני מתוקה , מה בדיוק נסגר איתך??
      צורת הכתיבה ורוח הדברים מזכירה לי את אחותי כשקיבלה את המחזור הראשון שלה וניסתה להרוג את החתולה שלנו…
      כבר יצא לי לקרוא יותר משתיים – שלוש תגובות של אנשים שנסחפו קצת בנוגע למאמרים שנכתבו כאן , אבל במקרה הספציפי שלך אני מכיר מטוסי קרב שממריאים פחות מהר.
      אני בהחלט מסכים שבישראל אין שיוויון מלא בין המינים , אבל הפער הוא לא גדול עד כדי רמת מעמדות שונים בנוגע לגברים ונשים. את באמת חושבת שקל להיות גבר בישראל ?? הדרישות והציפיות מהחברה לגבי לאן אתה צריך ללכת בצבא , איפה לעבוד וכמה להרוויח גדול פי עשרות מונים מהלחץ על הנשים , לטוב ולרע.
      עם תחילת המילניום הנוכחי כל אחד יכול לשלוט בזין (או לחילופין בכוס) שלו/ה.
      אין אנסים ונאנסים בין מעמדות וכל ניסיון להציג את זה ככה הוא מוטעה מיסודו.
      ולגבי מעמד האישה בארה”ב או בשבדיה , את טועה ב- BIG TIME.
      הנשים בארה”ב מנסות כבר קרוב למאתיים שנה לקבל הכרה בסיסית באמצעות חוקים של אפלייה מתקנת כשמתחת לפני השטח המצב שלהן הוא המחורבן ביותר בעולם.
      בארה”ב , נכון לשנת 2001 , נמצא האחוז הגדול ביותר של נשים שעוסקות בזנות ביחס לאוכלוסייה , כשבמקום השני והרבה מאחור נמצאת מדינה כמו נמיביה. רק הנתון הזה לכשעצמו אומר דרשני.
      ולגבי שבדיה , אמנם ייצוג הנשים בפרלמנט השבדי עומד על קרוב לחמישים אחוזים , אבל מעיון נוסף בסדרי הפרלמנט ניתן לראות שקיימים כל כך הרבה חוקים של אפלייה מתקנת דבר שגורם לך לחשוב שאם מדינה עם עבר כל כך עשיר וכזו היסטוריה מפוארת צריכה גם היום להשתמש באפלייה מתקבת בצורה אינטנסיבית והדברים לא זורמים כך מטבע הדברים אז זה כמו מסיכת חמצן לחולה שמונשם , תסירי את המסיכה – וזו שאלה של זמן עד שהוא ימות…
      לגבי מדינות אירופאיות נוספות , אני לא אלאה אותך יותר מדי בפרטים , (הגם שהכינותי אותם מולי במידה ואצטרך…) הרי שהמצב הוא ג’יפה אחת גדולה שלעומתו המצב בישראל הוא גן עדן לנשים.
      כפרה , אם בדרך לעבודה בבוקר מישהו שורק לך , אל תתבאסי , תנסי לחייך , הוא לא שורק כי הו רואה מולו כוס , אלא כי הוא רואה אישה שלמה שכל ה”חבילה” כולה גורמת לו לשרוק.
      קחי את זה כמחמאה.
      אוהב אתכם הרבה
      האנתרופולוג

      • גבירת הטירה

        ככה אוהבים, תגיד לי? קודם אתה מהגג על קשירת חצוצרות, עכשיו אתה בא למישהי ומזכיר לה שיש לה מחזור. לנשים יש מחזור, נשמה, ולפעמים הוא משבש להן את ההורמונים. אבל גם בלי מחזור, הם ימשיכו לכעוס עליך – אם תמשיך לפתוח כל הודעה שלך בהעלבה גורפת למין הנשי (נו, אז אנחנו מדממות פעם בחודש, להרגיע, זה לא מידבק) ולסיים בפוצי מוצי וב”אוהב אתכם הרבה”.

        או במילים אחרות – זה לא המחזור, זה הדיסוננס שאתה יוצר. תחשוב טוב לפני שאתה זורק שוב את עניין הווסת. זה העניין הכי לא ענייני. “אני” העלתה טענות נוקבות, מרירות וקשות, ומגיע לה שיענו לה ברצינות (מה שכן נמצא באמצע התגובה שלך).

        וטיפ לסיום – אני מאמינה שהעצה “אל תתבאסי” באה בכנות ומכל הלב. עם זאת, עדיין לא נצפה מקרה שבו היא עזרה למישהו.

        יום טוב.

        • האנתרופולוג

          גבירת הטירה , נשמתי , תפסיקי להיות כ”כ מרירה בקשר לכתיבה שלי.
          אני לא רואה צורך בלבוא למישהי ו”להזכיר לה שיש לה מחזור”… אם היא שכחה אז זבש”ה.
          אני לא מתכוון לעזור בזה.
          את יודעת , חילופי הדברים איתך מזכירים לי את הפעם הראשונה ששמתי לב לשוני ביחס שנשים וגברים מקבלים.
          כל נער יהודי מתבגר באשר הוא ומגיע לגיל מצוות , כביכול “עולה לתורה” , הווה אומר – בר מצווה.
          הברכה הראשונה שהוא אומר כחתן השימחה היא “ברוך הוא שלא עשני אישה…”.
          הלוואי והייתי יכול לומר איך המשפט הזה השפיע עליי בגיל שלוש עשרה , אבל אני מניח שחוץ מזה ש”ידעתי” שבנות לא אוהבות כדורגל כל העסק לא נראה לי נורא לכשעצמו.
          אמנם בהמשך , אבי שיבדל לחיים ארוכים נאלץ לשים את ידו על ראשי ולהצהיר קבל עם ועדה :”ברוך הוא שפטרני מעונשו של זה” ובמקום לחזור אחרי הרב הוא פשוט נשאר שם מתפוצץ מצחוק ואומר לרב :”כן כן , רק מעונשו של זה…” , אבל זו היתה אחת הפעמים היחידות שהשוני קיבל צורה לגיטימית…
          אני אמנם העלתה טענות קשות , אבל לפחות לגבי הטענות הספציפיות שהעלתה היא קיבלתה תשובות שסתרו אותה לחלוטין הישר מהכתובים (היות והנושא סקרן אותי הקדשתי לו מעט זמן קריאה…).
          ולגבי העצה “אל תתבאסי” – תתפלאי , אבל היא עוזרת.
          מה בכלל שווים החיים שלנו אם לא נלמד לצחוק (כולל על עצמנו) על סיטואציות מחורבנות בחיים ואם לא נקח את הבאסה בסבבה אז הסיכוי שהנשמה שלנו תתפורר מדיכאון הוא יותר מסביר.
          ודבר אחרון , בקשר ל”אוהב אתכם הרבה” , ככה אני מסיים כל דבר שאני אומר , כותב או לא יודע מה כשאני נהנה ממנו. האתר הזה , המאמרים , האנשים וכו’ גורמים לי להנאה גדולה אחרת לא הייתי מבקר וכותב כאן בצורה די קבועה.
          וגבירת הטירה , תרצי או לא תרצי לשמוע , אני אוהב אותך , כי את בדרכך המיוחדת גורמת לי לחשוב על דברים שאני בספק אם הייתי מקדיש להם את אותו זמן מחשבה.
          אוהב אתכם הרבה…
          האנתרופולוג

        • אלמוני

          כתבה שעמום!

    • הלנה היפה

      אני יקרה, כתבת דברים מדויקים ביותר.

  10. snowhite

    אני אפצח בתיקון טעות, שאני מאמינה שלא מרשעות היא נובעת,עידו, כי אם מחוסר הבנה של הצד הנשי שבכל הסיפור. ראשית אתייחס למה שאמרת על הסידרה האהובה עליי, “סקס והעיר הגדולה” – קראת לארבע הנשים החביבות, אוהבות הגברים (גם סמנתה חזרה לחשוק בבני מינך החסונים והמסוקסים לאחר כמה פרקי לסביזם מתחיל-חובבני), “חבורת הסופר-גיבורות, סופר מסרסות, בעלות עור הפיל…”- מה שאני חושבת שאינו נכון ואף מופרך. למה?! או. הבננות הללו (נשים, נשים) הן בסה”כ כמוני וכמו רוב הנשים, אוהבות גברים, נפגעות מגברים, מתחילות עם גברים, נפגעות מגברים, מדברות על גברים, נפגעות…וחוזר חלילה. גם שארלוט, הנשואה מהחבורה, נפגעת מטריי שלה כל פרק-שניים. גם קארי (הפוגעת, ללא ספק) נפגעה (ביג-טיים). סמנתה לא כ”כ נותנת לעצמה להיפגע, אבל היא גם לא עשויה עור של פיל. אנחנו נשים. תמיד נחשבנו למין החלש! כל השנים, לאורך ההסטוריה, קופחנו וקיבלנו יחס מזלזל, חוסר שוויון ועוד אלף אחת הגדרות שחבל על הזמן עכשיו לציין. ב ק י צ ו ר – הגיעה שעתנו. אנחנו פחות חלשות (יותר חזקות? נניח), פחות מקופחות (שוויון? הצחקת אותי. נבר!) והרבה יותר יודעות להחזיר. זה כל מה שאנחנו עושות. כל מה שאנחנו יודעות במחלקת האכזריות/רשעות (ואני עדיין לא מסכימה עם ההגדרה הזו של המודל החדש של האישה הישראלית או בכלל), למדנו מכם!!!
    אז…אל נא תבואו בטענות על כי החזרנו לכם. תלמדו לבלוע את זה (אנחנו בולעות כל מיני שיטים שלכם כל הזמן), לחיות עם זה (נראה לי שאתם, רובכם, מסתדרים לא רע) ולאהוב את זה (כמה שזה סקסי אישה קשוחה, תודו!). באהבה.

    • חזיר משי

      כן רשעות. וממש לא. הבעייה היא, שלמי שמגיע, נתקל פחות או יותר באותו יחס, או שאתן עושות כל מאמץ שלא לעזור לו

  11. גברת הטירה

    בכל יום נכרתים עשרות דגדגנים של נשים ברחבי העולם, עד לאן הדיכוי המיני ומתי יגיע השיוויון המיוחל! גברים אתם עדין המין הדומננטי! בתקווה לשינוי.

    • גבירת הטירה

      סחה על המניפסט.

    • אהרון5

      ומה עם ברית מילה? זה בסדר בעינייך?

    • בוטן

      בכל יום עוברים מספר לא מבוטל של זכרים בני יומם, וגם בוגרים, ברית מילה.

      • טריניטי

        בוטן יפתי, הכיצד את משווה??
        כריתת דגדגן נעשית במטרה לדכא את היצר המיני של האשה ולמנוע ממנה את ההנאה המינית, מתוך רצון ליצור אשה נאמנה לבעלה. ואכן, אם הילדה בה מבוצע המעשה האיום לא מתה מאבדן דם או מזיהומים שונים, היא מאבדת את היכולת להנות ממין.
        ברית מילה, בין אם מסכימים לה ובין אם לא, עדיין לא מונעת מהנימול את היכולת להשתמש באיבר מינו למטרה שהוא נוצר (למרות ששמעתי על כמה מקרים, רחמנא ליצלן…).
        המחשבה המציצה מעבר כתפו של המעשה, היא המפחידה, והיא זו שמסרסת.

        • טריניטי יקרה,

          בטח שאני לא משווה. כריתת דגדגן היא אחת מהשיטות הנוראות והמדכאות שהומצאו.

          ניסיתי לחדד את תופעת הטקסים הנשיים/גבריים, דתיים/רוחניים שהחברה ככלל נגועה בהן. טקסים קדמונים ופרימיטיבים כאלו ואחרים (וברית המילה הוא אחד מהם), ושרובנו ממשיכות לשתף איתם פעולה, רק כדי לא להוציא את עצמנו, או את ילדינו, מהכלל.
          אז נכון שברית מילה אינה פוגעת ביכולת הזכרית להנות מסקס (אם כי יש מחקרים שמלמדים אחרת), ובכל זאת זהו טקס אכזרי ומכאיב, ואין שום סיבה הגיונית שאמא (וגם אבא) תסכים במודע להכאיב כך לבנה שרק נולד.

          כיוון שאני מניחה שיהיו תגובות שינסו להסביר לי את החשיבות ה”בריאותית” שבהסרת העורלה, אז:
          1. אם זה נורא חשוב לבריאות אפשר לעשות זאת בניתוח והרדמה, ולא ע”י מוהל עם סכין.
          2. אם אכן העורלה כה מזיקה, הרי שאלפי שנות אבולוציה כבר היו דואגות להעלימה.

          ומה שבעצם רציתי לומר הוא שלפני שאנחנו מתנפלים על תרבויות אחרות ומנסים לחנך את נשות העולם, כדי שנסתכל איך אנחנו (הנשים הישראליות – החילוניות) משתפות פעולה עם טקס דתי קדום ומכאיב (ברית בין הבתרים?) שלא אומר לנו כלום.

          נ.ב. : לשמחתי אני אם לבת וכך נחסכה ממני הדילמה הקשה הזו.

  12. יונתן ילון

    מאמר טוב מאוד, חוץ משתי הפסקאות הראשונות, שאלוהים יודע מה הן קשורות בכלל, חוץ מקצת יחצ”נות עצמית. אבל אחר כך השתפרת, היה כיף לקרוא, ובהחלט דיברת לעניין.

  13. בתגובה לגברת הטירה,
    לפי מיטב ידיעתי נשים ברחבי העולם כורתות את הדגדגן מתוך בחירה , והדבר לא נעשה על ידי גברים, לכן מה הקשר ולמה אנו הנשים מאשימות את הגברים בכל חולשותינו, ולענין ברית מילה איך אפשר להשוות בין כניסה בברית אברהם אבינו- הזכרים, לביןהנשים דיכוי מיני על ידי כריתת הדגדגן.

    • זה שאומר אמת

      ולפי מיטב ידיעתי, כריתת דגדגן מבוצעת בילדות קטנות שלא מבינות את ההשלכות ובטח שלא בוחרות בכך. ואם לזה את לא קוראת דיכוי (מהסוג הקטלני ביותר), אז למה כן?
      ושיהיה ברור – אשה, מעצם היותה אשה, תמיד תרגיש קצת מאוימת מהמין הגברי, ולו בגלל היתרון הפיזי הנתון מלידה. ביחוד אישה בישראל. אל תעצמו עיניים ואל תתחסדו, קשה לי לדמיין עולם שבו לא כך המצב, אלא אם כן נתחיל בחינוך לשיוויון הזדמנויות למינים ממש מגיל אפס (דבר שלא קורה ברוב המשפחות בעולם). שלא לדבר על כך שאפילו אם הגברים יהיו מאוד מחונכים מיסודם, עדיין ישלוט בהם הטסטוסטרון, שהוא כידוע, גורם לאלימות, לתוקפנות ולרצון ללחום, ולראייה – ראיתם פעם מלחמה (צבאית) שבה נלחמו אחת בשנייה רק נשים? זאת פשוט עובדה ביולוגית פשוטה. כמה פשטני ומרגיז, ככה נכון.

    • אריאלה

      כריתת דגדגן נעשת כדי שהאישה תהיה “טהורה” וכשירה לנישואין. בחברות מסוימות לאישה שלא “טוהרה” אין סיכוי למצוא בן זוג. להתייחס לזה כאל משהו שנעשה מתוך בחירה מראה בעיקר על בורות.

  14. מאיה

    ציטוט: עברו שנים, הפרחות באות לעולם, המהפכה הפמיניסטית באה איתן…
    הנה לכם דוגמה קטנטנה לצורת ההתבטאות של גבר ישראלי. אתה מנסה לומר שאתה נחתת בארץ מאירופה, ופתאום אתה מרגיש מנותק ממה שקורה כאן. אין יותר מגוחך מבחור ישראלי שהיה דקה וחצי באירופה ומיד מתחיל להתנשא כמו פוש מקורי שנולד בווסט אנד.

    ההבדל בין בחורה ישראלית לאירופאית: הבחורה האירופאית תתן לך חיוך זוהר ותגיד לך: “אני יודעת למה אתה מתכוון”, ומאחורי הגב שלך היא תגיד לחברות שלה: “מי זה הפוץ האדיוט הזה?”. הבחורה הישראלית תגיד לך בפרצוף: תחזור לאירופה.

    בבקשה

    • זאת שנמאס לה...

      אומרים: If you can’t bit them, join them” וזה כל-כך נכון!
      אם בחורה/אשה רוצה להצליח בעולם הזה של הגברים, היא צריכה לשחק איתם וכמוהם. עצוב אבל אמיתי.
      ניסינו בדרכי נועם: תמכנו, דיברנו, נלחמנו, ביקשנו שוייון בדרכינו המתקתקות, ישבנו על הגדר למען מטרות שאמרו לנו שהן חשובות יותר אבל זה לא עבד!
      במלחה כמו במלחמה – No more nice guy…
      עכשיו, כשאנחנו “אגרסיביות” כמוכם (אתם הרי אסרטיבים לא אגרסיבים…) אתם נבהלים, לא מבינים מה קרה לנשיות שלנו, איך זה קרה??
      ובכן, גדלנו, הבנו, למדנו שכלכלה היא עצמאות, למדנו שקצת כוח מפחיד אתכם לאללה!
      וטוב שכך!

    • בפעם האלף: הניק הזה תפוס.
      נא להחליף באחר.

      תודה

  15. היפיפייה הנוחרת

    כמה הערות, ואני אנסה לשלוט על היצר הרע שבי שלא יתפרץ.

    1. בתקשורת יש ביטוי לנשים המורידות גברים עד עפר בגלל שזה מהווה שחרור לחץ, אופיום להמונים, או הפעם “להמונות”, ולא בגלל שזה מה שקורה במציאות. התקשורת לא תמיד משקפת מצב קיים בעיקר לא בקומדיות שמנסות לשבור סדר חברתי קיים ולהביא אותה בהפוכה. גבר שירביץ לאישה לא ישעשע אף אדם שפוי אבל אישה מרביצה לגבר יכול לעלות חיוך בעיקר כאשר היא עושה זאת בצורה גמלונית וצורחת בהיסטריה… לינג ואיליין כמו חברות פאנל סקס והעיר הן כולן נשים מסובבות שנחמד לראות איך הן הורסות לעצמן את החיים, מי בחינניות ומי לא, אבל לא חושבת שהן מהוות מודל לחיקוי. וכפי שהזכירה גבירת הטירה, כותבי התסריטים הם באופן גורף גברים כך שלא מדובר במהפכה אלא בהשתקת קולות דרך תודעה כוזבת.

    2. פחד מנשים הוא לא המצאה של המאה הזאת והיא קיימת גם בתרבויות לא-מערביות. לדוגמא, הפחד ממחזור האישה שגרם לשבטים שונים להדיר את האישה משטח ישובם כדי שלא תטמא את המקום (גילוי אותנטי לפחד הזה אפשר למצוא אצל האנתרופולוג האוהב האובסיסיבי). כל תקופה מוצאת דבר מסויים שמפחיד אותה אצל הנשים והיום זה IN להאשים את האישה ברשעות משתלחת. נשים התחילו להשמיע קול אסרטיבי ובטוח בעצמו וכל אחד צועק חמס.

    3. השילוב הזה בין פרחות לפמיניזם הוא שילוב נלוז ומגעיל. זה טריק ישן שמנסה לקשר בין קבוצות מיעוט לבין שינוי חברתי, ואין כמו הפרחות, שילוב של נשיות עם מזרחיות כשני סטטוסים הזוכים לפחיתות כבוד, כדי להשמיץ דבר, כל דבר שלא יהיה.

    4. במקום להתעצבן ולהתעלם מאישה שמביעה דברים בצורה טעונה וכעוסה אפשר להתייחס לתוכן הדברים עליהם היא מצביעה במקום לדחוף לה פרוזק לגרון (כפי שנהגו כלפי אני שלא הסכמתי עם כל דבריה אבל בהחלט לא פסלתי אותם לחלוטין ובטח שלא ראיתי בה אישה מטורללת שההורמונים עשו בה שמות). כאשר גברים מביעים תסכול על דבר לא ממהרים להציב להם תנאים לצורת דיבור תקינה ואין שום סיבה שאישה הנוהגת באותה שפה תזכה לסוף שבוע באיתנים.

    5. נשים למדו להביע דברים בשקט או לא להביע בכלל ועכשיו הן מנסות לפרוץ את חומת השתיקה ולהתחיל להתריע על חוסר צדק וכו’ לעיתים כל מה שאגרו בתוכן וכל הבורות שהן רואות למולן מעלה להן את הסעיף והן נוקטות בגישת “השפוך” מוציאות הכל ללא הבחנה וללא צינזור. זה לא נובע מתוך שנאה או רשעות אלא מתוך תסכול או אפילו ייאוש ובמקום להבהל ולהתחבא בפינה עד יעבור זעם אולי תביאו שיריון ותתעמתו עם כל השדים שיצאו מהארון. כי בסופו של דבר כל הרפש שיוצא כלפי נשים אסרטיביות רק מחזיר אותן לנקודת ההתחלה של שתיקה.

    6. אולי די עם ההבחנות הדיכוטומיות האלה בין גברים לנשים. נשים דעתניות הן לא נשים שחיקו את הצד הגברי דווקא אלא הוסיפו לרפרטואר ההתנהגות שלהן דפוסי התנהגות נוספים שיכולים להועיל להן כפי שהם מועילים לגבר. אני בעד מישמש מסויים בין ציפיות התפקיד המגדריות. גברים סובלים מההבחנות לא פחות מהנשים, אם לא יותר, וביטול הגדרות זה בעיני אינטרס עליון משותף בין המינים.

    7. למה נשים צריכות לחזור לחור שלהן ולהביא הרמוניה לעולם כדי שגברים יתפנו למלחמות אמיתיות עם דם כפי שגברים אמורים לעשות?? מדוע שוב נשים הן אלה שצריכות להיות הבוגרות ולהקריב את חופש הבחירה שלהן לטובת הסדר הגברי המקובל?? רעיון מטופש בעליל בעיני וצריך לשים לב שהוא בא מגישה פטריארכלית לחלוטין.

    טוב, אני סיימתי להיום, ואפילו הצלחתי, לפחות כך נדמה לי, להמנע מגילויי “רשעות”.

    הידד לי.

    ONCE AGAIN הקונפורמיות חושפת את ראשה המכוער…

    • היפיפייה הנוחרת

      לכל המעריצים עותק שני חינם מתנה!!!

      רק בבננה דיירקט

      (או פשוט בעיה בשליחת התגובות באתר. אבל למה לחשוף חסרונות ישר על ההתחלה)

  16. היפיפייה הנוחרת

    כמה הערות, ואני אנסה לשלוט על היצר הרע שבי שלא יתפרץ.

    1. בתקשורת יש ביטוי לנשים המורידות גברים עד עפר בגלל שזה מהווה שחרור לחץ, אופיום להמונים, או הפעם “להמונות”, ולא בגלל שזה מה שקורה במציאות. התקשורת לא תמיד משקפת מצב קיים בעיקר לא בקומדיות שמנסות לשבור סדר חברתי קיים ולהביא אותה בהפוכה. גבר שירביץ לאישה לא ישעשע אף אדם שפוי אבל אישה מרביצה לגבר יכול לעלות חיוך בעיקר כאשר היא עושה זאת בצורה גמלונית וצורחת בהיסטריה… לינג ואיליין כמו חברות פאנל סקס והעיר הן כולן נשים מסובבות שנחמד לראות איך הן הורסות לעצמן את החיים, מי בחינניות ומי לא, אבל לא חושבת שהן מהוות מודל לחיקוי. וכפי שהזכירה גבירת הטירה, כותבי התסריטים הם באופן גורף גברים כך שלא מדובר במהפכה אלא בהשתקת קולות דרך תודעה כוזבת.

    2. פחד מנשים הוא לא המצאה של המאה הזאת והיא קיימת גם בתרבויות לא-מערביות. לדוגמא, הפחד ממחזור האישה שגרם לשבטים שונים להדיר את האישה משטח ישובם כדי שלא תטמא את המקום (גילוי אותנטי לפחד הזה אפשר למצוא אצל האנתרופולוג האוהב האובסיסיבי). כל תקופה מוצאת דבר מסויים שמפחיד אותה אצל הנשים והיום זה IN להאשים את האישה ברשעות משתלחת. נשים התחילו להשמיע קול אסרטיבי ובטוח בעצמו וכל אחד צועק חמס.

    3. השילוב הזה בין פרחות לפמיניזם הוא שילוב נלוז ומגעיל. זה טריק ישן שמנסה לקשר בין קבוצות מיעוט לבין שינוי חברתי, ואין כמו הפרחות, שילוב של נשיות עם מזרחיות כשני סטטוסים הזוכים לפחיתות כבוד, כדי להשמיץ דבר, כל דבר שלא יהיה.

    4. במקום להתעצבן ולהתעלם מאישה שמביעה דברים בצורה טעונה וכעוסה אפשר להתייחס לתוכן הדברים עליהם היא מצביעה במקום לדחוף לה פרוזק לגרון (כפי שנהגו כלפי אני שלא הסכמתי עם כל דבריה אבל בהחלט לא פסלתי אותם לחלוטין ובטח שלא ראיתי בה אישה מטורללת שההורמונים עשו בה שמות). כאשר גברים מביעים תסכול על דבר לא ממהרים להציב להם תנאים לצורת דיבור תקינה ואין שום סיבה שאישה הנוהגת באותה שפה תזכה לסוף שבוע באיתנים.

    5. נשים למדו להביע דברים בשקט או לא להביע בכלל ועכשיו הן מנסות לפרוץ את חומת השתיקה ולהתחיל להתריע על חוסר צדק וכו’ לעיתים כל מה שאגרו בתוכן וכל הבורות שהן רואות למולן מעלה להן את הסעיף והן נוקטות בגישת “השפוך” מוציאות הכל ללא הבחנה וללא צינזור. זה לא נובע מתוך שנאה או רשעות אלא מתוך תסכול או אפילו ייאוש ובמקום להבהל ולהתחבא בפינה עד יעבור זעם אולי תביאו שיריון ותתעמתו עם כל השדים שיצאו מהארון. כי בסופו של דבר כל הרפש שיוצא כלפי נשים אסרטיביות רק מחזיר אותן לנקודת ההתחלה של שתיקה.

    6. אולי די עם ההבחנות הדיכוטומיות האלה בין גברים לנשים. נשים דעתניות הן לא נשים שחיקו את הצד הגברי דווקא אלא הוסיפו לרפרטואר ההתנהגות שלהן דפוסי התנהגות נוספים שיכולים להועיל להן כפי שהם מועילים לגבר. אני בעד מישמש מסויים בין ציפיות התפקיד המגדריות. גברים סובלים מההבחנות לא פחות מהנשים, אם לא יותר, וביטול הגדרות זה בעיני אינטרס עליון משותף בין המינים.

    7. למה נשים צריכות לחזור לחור שלהן ולהביא הרמוניה לעולם כדי שגברים יתפנו למלחמות אמיתיות עם דם כפי שגברים אמורים לעשות?? מדוע שוב נשים הן אלה שצריכות להיות הבוגרות ולהקריב את חופש הבחירה שלהן לטובת הסדר הגברי המקובל?? רעיון מטופש בעליל בעיני וצריך לשים לב שהוא בא מגישה פטריארכלית לחלוטין.

    טוב, אני סיימתי להיום, ואפילו הצלחתי, לפחות כך נדמה לי, להמנע מגילויי “רשעות”.

    הידד לי.

    ONCE AGAIN הקונפורמיות חושפת את ראשה המכוער…

    • האנתרופולוג

      היפהפיה הנוחרת , כפרתי , עושה רושם שרק התעוררת משינה ארוכה ואת לא ממש נכנסת עדיין למצב של הכרה מלאה.
      מדהים אותי לראות איך את ושכומתך יכולים (שימי לב – לא יכולות!!!) להוציא את הג’יפה מכל דבר שנכתב גם אם הכוונה שמאחורי הדברים היא תמימה לחלוטין.
      כל אחד שמזכיר את המילה “מחזור” (חמסה חמסה חמסה – לא עלינו) אוטומטית הופך לאחד שמפחד מנשים ?? – מה את סחה אחות שלי?!.
      אפרופו שבטים שונים שמגלים פחד מנשים , בקונגו , נכון להיום ישנו שבט שנקרא מוגוטה שמונה למעלה ממאתיים נערות ונשים שכל יעודן בחיים הוא לדאוג שכל גבר (גם אם לצורך העניין מדובר בעלם חמודות) שנכנס לטריטוריה שלהם יעבור התעללות מינית עד (שבצורה עדינה אני יכול לומר) , לעולם לא ידע שוב זיקפה מהי , בטח ובטח שלא מנשים…
      נכון מדובר במקרה קיצוני ומיוחד , וסביר להניח שאם השבט הנ”ל היה רובו ככולו מורכב משבדיות סביר להניח שהייתי עובר להתגורר בסמיכות לשבט על מנת לחקור את הנושא לעומק (תרתי משמע) אבל רבאק , אנחנו חיים בעולם מטורף לחלוטין גם ככה , אז אין צורך לחפש לנו בעיות נוספות.
      למי יש זין עכשיו למלחמת מינים (תודי שזה אירוני…). אני רוצה ללכת הביתה , להכין לגברת ארוחה טובה , אח”כ שוקו חם , ואח”כ , לשים את הראש שלי על הציצים שלה ולחשוב שבדיוק הרגע אין יותר מלחמות…
      ואת יודעת מה יפהפיה נוחרת ? אם היית לידי עכשיו הייתי נותן לך חיבוק גדול גדול כי נראה לי שאת צריכה אחד כזה. וקבלי גם נשיקה ללילה טוב.
      אוהב אתכם הרבה
      האנתרופולוג

      • גבירת הטירה

        אנתרופולוג יקר שלי, אני רואה שהזקפה התמידית שלך לא עושה לך טוב בימים האחרונים. אולי כדאי שתיכנס למקלחת עם סבון משובח ותפיג לחצים, או אולי תכיר מישהי נחמדה לפרוק איתה. היום יום שישי וחבל לבזבז. בכל אופן, הנוחרת אמרה כמה דברים נכונים. השבטים באפריקה בלה בלה בלה, יש גם שבט שמולק תרנגולות ושותה את הדם ואחר כך בונה טיסנים ממה שנשאר בלה בלה בלה. בכל אופן, כדאי שתחזור לעצמך מהר כי כולם מתים עליך ורוצים לתת לך חיבוק, נשיקה, טפיחה על השכם, טפיחה על הלחי וכולו וכולו.
        גבירת הטירה.

        (נכון, זה לא היה ברצינות – סתם להדגים לך איך אתה נקרא בעיני אחרים).

        • האנתרופולוג

          גבירת הטירה ,
          החלטתי לעשות הכול כדי לדאוג שכל ה”לחצים” שצריכים כרגע להישאר בפנים ישארו שם , ולו בגלל שקודם שאני פורק אותם אני מעדיף לפגוש אותך…
          את נשמעת כמו אחת שלוקחת שיעורי קיק-בוקסינג ובמקום להתאמן על שק אגרוף את מתאמנת על שקי-אשכים (אבל זה לגיטימי , אני מבין שאת אוהבת לשלוט בעניינים).
          אני ממש מנסה לחזור לעצמי בתקופה האחרונה , אבל לא כ”כ הולך לי , אז אולי חיבוק באמת יעשה לי טוב , או סתם יהיה נחמד אם תתנהגי כמו אישה ותבואי לפה ותכיני לי משהו לאכול… (תירגעי , המשפט האחרון היה סתם בשביל לעקוץ , אם היית באה לכאן אני נשבע שהייתי מזמין אותך לארוחה).
          בכל אופן , היום יום שישי , וחבל לבזבז אנרגיות , אבל אחות שלי , לכל שבת יש מוצ”ש , ואז נעלה אותך על המטוס הראשון לאפריקה להתנסות בחיים בשבטים לא מתורבתים שכורתים לנשים דגדגנים ומוכרים את זה כמסטיקים ועורלה של נימולים כמסטיקים להומואים…
          תשמרי על עצמך ושבת שלום
          אוהב אתכם הרבה
          האנתרופולוג

          • גבירת הטירה

            חוסר ניצול משאבים. פשוט חבל על מי שלא רוצה ללמוד. תראה איך התאגדו פה, בצורה לא מסודרת, בחורה או שתיים, לענות לך על השאלה “למה ברשעות?” – כלומר להסביר לך מה זה הטיק הזה שמביא לבנות את הסעיף (לפחות אחד מהם). עשו לך שירות, במילים אחרות. במקום ללמוד, אתה שוב עונה לי ב”קיק בוקסינג”.
            קיבלת את המפתח לאיך לעצבן בחורות בצ’יק. תקרא שוב, תשנן, אולי תהיה פעם כמו אושיות גבריות מוכרות פה. אתה עדיין לא יודע איך להרגיע בחורות בצ’יק, אבל בעזרת השם גם זה יבוא.

            יאללה (איזה דז’ה-וו מטורף), בריאות, הנאה ותרנגולות.

            • אנתרופולוגית

              פחחחחחשששש… בחיי שאתה מבייש את המקצוע! אלו קשקושים, חרטוטים ושאר מרעין בישין. חכה שנייה… לפני שאתה משחיז את הלשון לעוד תגובה מוחצת ובלתי משתמעת לשתי פנים, רציתי לשאול אותך – אתה לא במחזור במקרה?

      • היפיפייה הנוחרת

        מלחמת המינים, כפי שבחרת לקרוא לה, היא לא מלחמה משנית שכדאי להתפנות אליה לאחר שנסתיימו שאר דאגות המדינה. לחוסר השוויון בין המינים יש גילויים מחרידים בדיוק כמו למלחמה הנוראית עם הפלסטינאים ויש להעלות אותם ולטפל בהם באותה רצינות ולא לטאטא אותם מתחת לשטיח.

        ועוד דבר נוסף, היה יותר נחמד אם היית מגיב עניינית להערותי ולא מנסה רק לנקות את שמך הטוב וגם לא מנסה להתחיל עם כל ניק שמופיע לך על המסך. הצעת החיבוקים שלך יהירה לחלוטין.

        חיבוקים שמתייחסים אל האובייקט כאל מקרה סעד לא רצויים לחלוטין.

  17. ביסלי

    שנים חיפשתי מישהו שיומר את המילים הללו בקול רם, בנות רדו מהעץ שהצלחתם בעמל רב לטפח במשך שנים רבות, סעו לחו”ל ופגשו בנות שלא פוחדות מהנשיות שלהם וחזרו ואמרו אמן.

  18. כלבשותה

    שתי הערות או תוספות קטנות שיש, רצוי וכדאי מאוד להוסיף לוויכוח:
    1. איך לא הזכרתם עד כה את התוצאה או הסמפטום של אותו חוסר ביטחון על הכביש?
    מי לא מכיר את הנהגת שתמות עם פלישתים לפני שהיא תיתן לגבר להיכנס לפניה בנתיב?
    גם אם הנתיבים מתחברים או שהוא חייב לפנות או שיש לו יולדת באוטו והוא חייב למהר, הנהגת הישראלית לא תיתן לרגע שידפקו אותה. לפניה נכנס רק המוות.
    כמה פעמים בחיים רציתם לפנות לפתרונות שלא היו מקובלים על יוסי ביילין על מנת לטפל באותן נהגות? כמה פעמים כמעט (או ממש) נכנסתם לתאונה בגלל נהגת ששמרה על כבודה כמו לביאה המגוננת על גוריה?
    (לא שנהגים זכרים יותר טובים בארץ, אבל אצלם זה בא מכיוונים אחרים שלא זה המקום לדסקס)

    2. בנות, בואו נגלה לכן סוד קטן –
    אתן שקופות לגמרי.
    הרי אותה תוקפנות (על כביש, כלפי בנים, או סתם כלפי מישהו שרצה לדעת מה השעה) נובעת ממה שברוס ספרינגסטין כל כך היטיב לתאר –
    “You end up like a dog that’s been beat too much
    Till you spend half your life just covering up”
    בקיצור עלמות חן שלי, מי שמתנהגת בתוקפנות לכאורה, הרי ברור לגמרי כי זו בעצם התגוננות.
    שיטת “ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה” הבולטת כמו חולצת לייקרה במאה-שערים.
    ודרך אגב, אחרי מחקר של שנים על בחורות תל-אביביות, אפשר בשקט לומר כי בחורה בעלת ביטחון עצמי אמיתי לעולם ובשום מצב לא תתנהג בברוטאליות כמו שתוארה ע”י הכותבים.
    צורת ההתנהגות הזו שמורה לבחורות שנראות בינוני ומטה, מודעות לזה, ויודעות שקסם אישי גם אין להן. לכן הן פונות לשימוש בהגנה של החלש – “תוקפנות”.

    3. עוד אמת קטנה אחת.
    לכולנו יש ימים שאנחנו רק רוצים לרצוח את כל העולם ואחותו. בימים כאלו, אחת מצורות המדיטציה שהיו חביבות עלי (בגיל צעיר וחסר התחשבות בזולת), היתה להתעלל נפשית בבחורות כאלו.
    אולי זה מגעיל, אבל להראות לאיזו קורביצה בעלת יכולת ביטוי של קיפוד שהיא רחוקה מקארי או אפילו מסמנטה כמו שאני רחוק ממר גדול זה משעשע ואפילו מדידאטיבי. מצטער, אבל אתן פשוט הופכות את עצמכן לברווזים במיטווח.

    • תרגע, תשתה מים. גיל ההתבגרות הדורסני מאחורייך (בתקווה).

      עכשיו תקרא שוב את מה שכתבת.

      נו? שנתייחס ברצינות למגוון ההכללות השובינסטיות הנ”ל?

      יש שתי דרכים: אחת, לנסות להיות ענייני ולהיזהר מ”אמיתות” מטופשות – גם אם יש לך דברים לא נעימים להגיד.
      והשניה: להצטרף לבעל הכינוי “אהרן 5” – ואז נדע שאינך שווה תגובה (או שרק זריקה נגד כלבת תועיל?)

    • הלוואי והיית יכול להפוך לאשה לשעה. כן, שעה תספיק (!)
      על מנת שתבין אותנו הנשים ותקלוט כמה אתה טועה
      (טועה ובגדול). תראה, בטחון עצמי לא חסר לי. אני לא
      סובלת מרגשי נחיתות. אני שופעת חן וקסם אישי ובאמת
      שכולם אומרים לי כל היום כמה אני יפה.
      ושלא תחשוב שאני מתלהבת מעצמי ומשתחצנת, אני פשוט
      מנסה להבהיר לך, אהובי, שאין קשר בין כל המצויין לעיל
      לבין היחס שכל החלאות שמתחילים איתי ברחוב זוכים לקבל
      ממני. אני לא אוהבת הכללות, ולכן אני רוצה שיהיה ברור שאני
      מתייחסת פה אך ורק לרוב הגברים, לא לכולם!
      ההערות, השריקות והצפצופים אומנם יכולים להחמיא לנו
      אבל לצערי רוב הגברים חסרי טאקט וגבולות וכל מה שיוצא
      להם לעשות זה פשוט להרוס לנו את היום.
      אין בחורה שלא אוהבת לקבל מחמאות, איו בחורה שלא נהנית
      כשמפלרטטים איתה. אבל קיימים בחורים רבים שלא יודעים כיצד
      לעשות זאת.
      מכיוון שאינך יכול להפוך לאישה ולחוות את החוויה הכ”כ מרגשת
      בעצמך, הינך מוזמן להצטרף אלי לשעה ברחוב.
      מבטיחה שאחרי שעה תתחרט על דברייך.

      • כלבשותה

        יקירותי, הרשו לי לענות ולהסביר.
        לבוטן, את גיל ההתבגרות סיימתי לפני יותר שנים ממה שהאגו שלי רוצה לזכור, כל מה שאמרתי מסכם את הדעה המקובלת עלי ועל מספר מחברי. לאחר שנים רבות של מחקר אינטנסיבי בחוצות ת”א, אלו היו חלק מהסיכומים.
        עכשיו, לא מדובר בהכללות. מדובר על תת זן של בחורות הנפוץ מאוד בעיר. והמסקנה – ההתנהגות התוקפנית נובעת מחוסר ביטחון – נכונה לא רק לנשים. ידוע וקבוע כי החלש תמיד יותר תוקפן (פוליטיקה, כלבים ועוד) חוץ ממקרים של מחלות נפש או נסיבות מיוחדות.

        ויעלי – איתך אני מסכים לגמרי.
        גברים שמטרידים אותכן רצוי וכדאי לסרס. אך לא בזאת עסקינן. אני דיברתי על נשים המתנהגות בתוקפנות כלפי כל זכר בשטח, ללא הבדלי גזע, מין או מספר קראט בגורמט. וכן, הסתובבתי מספיק עם בחורות ברחוב (ובכל מקום אחר) כדי להכיר את עליבותם של בני מיני.

        ועוד קצת לסיום – למה אף אחד לא אמר כי נשים גם יותר תוקפניות בינן לבין עצמן?
        הרי לא אני אמרתי כי “אישה לאישה זאב”. חלק ניכר מסדרות הנשים ה”מתוחכמות” מציגות את הביצ’ית האורבנית המוכרת לכולנו או בגירסתה הפולנית – “קלפטה האימה”.
        למה אף אחד לא הזכיר את נשות האינתיפאדה, שכל מי שעבר בשטחים מכיר?

        • כמעט השתכנעתי שנרגעת כשקראתי את השורות הראשונות.
          נכון, לחלשים יש נטיה לתקוף מהר יותר, אבל כך גם ילדים – לפני שלמדו להתבטא, וגם בוגרים – ביחוד מהזן שהצד הוורבאלי שלו אינו מפותח דיו (ודי לחכימה…).

          וכאן הגעת למחקרים מלומדים ברחובות ת”א…
          כתל אביבית גאה אני מכירה בחורות מקסימות וגם פחות, ובחורים מקסימים וגם בחורים מהסוג שמדיטציה בשבילם היא להתעלק על בחורה ביום לא כל כך מוצלח (ואל תעיז להכניס לכאן מחזור, ביוץ ושאר ירקות. גם לנו מותר לקום סתם על צד שמאל).

          דקה למחשבה: איך היית אתה מגיב אם בחורה הייתה מציקה לך במכוון בבוקר רע במיוחד?
          אפשר לנחש שכאפה רצינית הייתה עפה לך מהיד עוד לפני שהיית מסיים לחשוב על תגובה הולמת – לא?

          וכאן כבר ממש התרגזתי: נשים תוקפניות יותר בינן לבין עצמן?
          מאיפה הבאת את זה? מסדרות טלוויזיה? זה מה שמשקף את המציאות שממנה אתה מקיש על מחקריך?
          תסתכל קצת סביבך (ברחובות ת”א, למשל) ותראה חברות נשים אמיתית מהי.

          ונ.ב. מקור הפתגם הוא: “אדם לאדם זאב”, את השיבוש כנראה המציאו כמה זכרים שעשו מחקר מקיף…

        • פשוט מתחשק לי להרוג אותך! (אני אשה לא?!)
          מה פתאום חזרת להכללותיך?
          אני דורשת התנצלות בשם המין הנשי כולו!
          הרי זה ידוע שגברים הרבה יותר תוקפניים.
          אתם “שולטים” בספורט (יש לכם יותר אגרסיות להוציא),
          בשטחי מלחמות (לנו הנשים יש דרכים פחות אלימות לפתור בעיות),
          במשחקי מחשב אלימים, תוכניות וסרטים אלימים. שאני אמשיך?
          נשים בהחלט (!) לא יותר אלימות בינן לבין עצמן. ההיפך הוא הנכון.
          ולא צריך להיות גאון כדי להבחין בכך.
          פתחת עיתון בשנה האחרונה?
          מושמוש, אני מבקשת … תפסיק ללכלך.

          • כלבשותה

            אני מתנצל,
            רק אל תפוצצו אותי במכות (-:

            • אתה לא שווה אפילו מכות. חבל לנו לפגוע בידנו המעודנת…

              • כלבשותה

                בוטן, זהו. הפעם כבר ממש נעלבתי.
                אני מתכרבל מתחת לספה ביחד עם שפנפני האבק החביבים שלי.
                זהו. הפסדת משלוח של קרם ידים להגן על ידייך העדינות.

                ורק תשימו לב כמה מהר אתן גלשתן לירידות ונאצות (גם אם הן מנסות להישמע מתוחכמות – “ילדים לפני שלמדו להתבטא?? ” ). אם לא הייתן כל כך תוקפניות הייתן יכולות לרסק חצי מהתאוריות שכתבתי ולהסכים עם החצי השני.
                באהבה
                כלב השמירה של חופש המחשבה.

                • כלבלבון חביב,

                  קודם כל, ידוע לכל שלשוננו אכן חדה ומושחזת. ואם יש משהו שתמיד (וזה ממש לא חדש) היינו בו טובות יותר זו יכולת ביטוי.
                  ולכן, כשאתם בוחרים ללכת מכות (ולצאת למלחמות), אנחנו מדברות.
                  נכון, לפעמים אנחנו מרימות את הקול, ובד”כ מתעקשות על דעותינו, אבל, תאמין לי, הדרך לפשרה ולהבנה קצרה יותר במילים מאשר במכות.

                  ובאשר לתיחכום: כשכתבתי “ילדים לפני שלמדו להתבטא”, אכן התכוונתי לילדים צעירים – יש שלב שבו הם עדיין מתקשים להסביר את עצמם, ולכן, מהתסכול הם לפעמים אגרסיבים לסביבתם (וגם לעצמם). וכל הורה לבן/בת שנתיים-שלוש מכיר את התופעה המבאסת.

                  את המשך המשפט, לעומת זאת, הקדשתי גם למיטב בחורינו ויכולתם הוורבלית.

                  נאצות ? אני לא מקללת ברשת. ונדמה לי שריסקנו את התאוריות שלך (שלפני כן קראת להן מחקרים) גם בלי זה.

                  וד”א, אתה היית זה שהעדיף לוותר על המשך הוויכוח המילולי, ולהסית אותו למקום של “רק אל תרביצו לי”. אז בבקשה…

                • היפייפיה הנוחרת

                  בהתחלה אתה מציג “עובדות בשטח”, אובייקטיביות ומבוססות ללא כל ספק וברגע שעונות לך נשים אתה מקפל זנב בהכנעה.
                  סלח לי אבל איפה רוח הלחימה האופיינית לגברים? היכן ביצור עמדתך עד זוב דם??
                  שתי נשים סתרו אותך ואתה נתקע עם חיוך מושפל ומתחנחן.
                  איפה הגברים האמיתיים שידעו לעמוד על שלהם שהסדין הלבן לא עונף אצלהם קבל עם ועדה כאות כישלון אלא נשאר במקומו הראוי – המיטה.
                  גברים שכחו איך לעמוד על שלהם
                  והם שכחו גם איך להעמיד דברים אחרים
                  נמושות ותו לא.

                  עכשיו, אני שואלת אותך ואת כל הגברים האחרים שקמים נגד נשים “רשעות”:
                  האם לטעמך נקטת בדיבור “נשי” לאחר שבוטן ולא זוכרת את שמה ענו לך?
                  אני מניחה שכשכתבת את תשובתך לא הרגשת שאתה מאמץ שיח נשי אלא זוהי התשובה שבאה לך באופן טבעי.
                  כך גם לגבי נשים. הן מדברות בצורה שמתאימה להן ולא מנסות לחקות גברים מיליטנטים והן לאו דוקא מכוערות (גיליתה את הנוסחה להרחיק נשים מגילויי עוצה. זה על אותו פטנט של האימפוטנטיות עליה ניסיתי להצביע. תשלול מהאדם את זהותו המינית הנשית/גברית והוא יחזור לתלם…).

                  כמו שגבר רשאי לקבל ביקורת לדבריו הקודמים ולא להתבצר בעמדתו כפרד, כך גם אישה יכולה להביע תרעומת ועצבים מבלי שיכנו אותה גברית. ההפרדה בין מאפיינים גבריים לנשיים היא הרבה פעמים מלאכותית ומכלילה שכן גם נשים לעיתים נוקטות בקול תקיף, וגם נשים לפעמים עצבנויות (ולא בגלל מחזור) וכו’ וכו’.

                  והערה לעידו: נורא נחמד לקחת דמויות פקטיביות ולומר נשים הפכו רשעות אבל אולי כדאי לחזור למציאות ולבדוק מה זה בדיוק רשעות נשית. האם זה אסרטיביות? האם זה ירידות על גברים? או מה?
                  ממה בדיוק אתם מפחדים?? ?

      • חזיז ורעם

        כמה את יפה

  19. באנג'י

    כל מי שעבר טירונות על ידי מכיות כל אשה נראית לו פשוט מפלצת או משהו דומה , כמי שהיה בבסיס טירונים בגיל בוגר (ולמזלו לא חוה זאת על עצמו אלא צפה נדהם מהצד)וראה את הרשעות בהתגלמותה אינו מבין מהיכן הרשעות והאכזריות הזאת צמחה , איזו הנאה יש למכית לצעוק לתוך אוזנו של טירון , אתה אפס,גוק, תעמוד ישר ועוד יותר ישר .
    אולי מחנכים את הבנות הישראליות שרק כאשר היא מקבלת כוח אז היא מאבדת את נשיותה ונהיית רעה ??

    • עידו הרטוגזון

      קיוויתי לא להגרר לתוך ויכוח בין מיני אולם התגובה של באנג’י בהחלט העלתה בי זכרונות מסוג עבד כי ימלוך (ובאומרי ‘עבד’ כי ימלוך, אני מתכוון, כמובן, רק לאותו השתייכות למעמד העבדים שחלק ניכר מהבנות טוענות לה. לא ליותר מזה.)
      אכן, רמת האכזריות שבה טיפלו בנו המ”כיות בטירונות ה- 02 העלובה שעברתי, הייתה כזו שלא נתקלתי בה מימי. המ”כים והרס”פ יכלו להתאמץ מבוקר ועד ערב ולא היו מצליחים לעולם להשתוות לשיטות ההשפלה המשוכללות בהן השתמשו צמד המכיות והסמלת. ברשמי המחרידים חלקו, דרך אגב, גם חברים אחרים בפלוגה שהודו שהבנות המפקדות הן הסיוט הגרוע ביותר שנתקלו בו בימיו.
      לפרוטוקול, כהערה משנית, אישית, מחוסרת ערך מדעי ואולי אף מחוסרת הקשר.

      עידו הרטוגזון

      • עידו,
        קיימת תופעה של “עבד כי ימלוך”. היא קיימת אצל נשים, אבל לא פחות אצל גברים.
        די לעבור במקומות כמו משרדים ממשלתיים (משרד הפנים, ביטוח לאומי…) ולראות איך פקיד זוטר, שמרוויח חצי ממשכורתיך, מסוגל (ואף עושה זאת בשימחה ועם זיק מרושע בעיינים) לשבש לך את היום ולתקוע אותך שעתיים בהמתנה, סתם כדי להתעמר בך ולרגע להיות “יותר שווה ממך”.
        התופעה המבאסת הזאת היא עפ”ר נחלתם של החלשים (לא כולם, כמובן), שזו דרכם היחידה “להראות לנו”.

        גם בטירונות שלי היו מ”כיות וקצינות, שהיו קשוחות, כצפוי, אבל לא אלימות או אגרסיביות. אבל כנראה שבטירונות בנות הן לא נאלצות להוכיח את עצמן, כמו מול “עדר” גברים זבי-חוטם, שרק מחכים לאות של חולשה כדי לרדת להן על הצורה.

        ודבר נוסף. תנסה לשניה לדמיין את המ”כית המרושעת כמ”כ ממין זכר. האם התנהגותו עדיין נראת לך אגרסיבית ובלתי סבירה? או אולי הציפיות שלך מאישה הן שתהיה רכה, מתפנקת, נפגעת, חלשה, נחמדה – הכל, רק לא ממלאת את מה שמכתיב תפקידה?

  20. On a whole, I agree with the writer about dropping the act and the fake defences, but I think it pertains to men on a whole just as well. It you think the macho act is dead, it is very much alive, even is a progressive nest of frontier feminists like Israel. (I am being sarcastic, by the way).
    You said women were frightned, and like somebody already commented here — did you ever wonder why?

    and another thing – how can anyone mistake the “quartet” of Sex and the City for men crushing bitter “feminists” (for feminisnm isn’t about that anyway)? Has nobody gotten the point they may be strong, sexy, and stylish; tough and independent; but they are still looking for love and true feelings, like any other human being?

  21. זה נכון שמטרידים את הנשים בעצם את הבנות כשבחורה הולכת לבד במקום חשוך זה די ברור
    למה היא מגיבה ברישעות אבל במרכז העיר עי’ המון אנשים אין שום סיבה שבעולם שהבנות יתנהגו בגבריות היום אן הרבה נשים עדינות לא כמו הנשים הרוסיות הן יותר עדינות פשוט מאוד יותר נשיות כמו שאישה צריכה להיות אפילו הקול שלנשים שלנו הצבריות גברי לא עדינות ויש מה לשפר ולא להיתגאות

  22. כולי גאווה! דמעות בעניי.
    סוף סוף גבר שמודע לעובדה שהמצב התהפך באופן אבסורדי, ושואף לשיוויון אמיתי.

  23. אני מאמינה בכך שיש לך מה לומר, אבל בכדי לכתוב כתבה ובכדי שיבינו את המסר שלך, צריך כישורי כתיבה ואותם לא נראה לי שיש לך,, בהצלחה

  24. מאנצ'י

    עידו, הגעת הכי קרוב למצב האובייקטיבי מכל הכתבות שקראתי כאן בינתיים.
    אכן, אף אחד ל אוהב להרגיש מושפל, מנוצל, אובייקט מסוג זה או אחר וכל אפיון אחר של התנהגות לא יפה, שכולנו חוטאים בה, גברים ונשים, “המין החזק” ו”המין היפה”, כפי שנוהגים לקרוא לנו בעולמנו המתוכנת באופן היעיל ביותר לעשות לנו כמה שיותר צרות ואי הבנות, במיוחד בין המינים.
    הצרה היא שכולנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שהצד השני בא להרע לנו ולכן אנחנו שולפים את ההתגוננות ובהרבה מקרים גם את ההתקפה שמקדימה למכה. אם המכה אכן עמדה לה באוויר והמתינה לשילוחה כלפינו- זאת איננו יודעים, אך ליתר ביטחון, לך תדע – עדיף שנשלח את ידנו ונעצור אותה. הרי קיבלנו אותה כ”כ הרבה פעמים, לסירוגין, ברצף, בדרכים שונות ומגוונות ומידי אנשים שונים, שחלק מהם דמו מאוד לך, אז למה שגם את/ה לא תעשה/י לי את זה.
    מסכימה בהחלט לכל המשתמע מ”למה ברשעות”. בכל מקום מנסים לקחת ממני כמה שיותר כסף, כל מוסכניק מת שאני רק אשאל “מה לא בסדר, בעצם…?” במבט לא מבין, כל סוטה ממתין לי בפינה אפלה, כל בחור מניאק רק רוצה לדפוק אותי ולהעיף לכל הרוחות, כל בחורה ביצ’ית שמפחדת שמישהי אחרת בסביבה יותר כוסית ממנה/מתקדמת יותר מדי מהר בסולם הדרגות וישירות אליה הופכת לסיוט עלי אדמות, כולם כולם רק מחכים לי בסיבוב, ממתינים שאפול כדי לגנוב לי את הנעליים.
    העולם שלנו די סירחוני, קשה לחיות בו וכולנו עושים אחד לשני את הגיהנום, ואח”כ מתלוננים שחם פה.
    כולנו אשמים. אני מציעה להתחיל עצומה נגד הרשע בישראל, התחייבות אישית ומודעת, כי חלאס- יותר מדי כוויות.
    אחלה מאמר (אהבתי גם את הסאטירות בלינקים)
    מאנצ’י מאנץ’

  25. התגובה מתבקשת. “אני מרגיש כל כך מנותק מהארץ ה….
    למה שזה יעניין אישה או לחילופין גבר שלא מכירים אותך ולא יודעים מהיכן באת ולהיכן אתה הולך. ומאחר שזו הייתה נקודת הפתיחה של הדיון, כל הדיון מופרך מיסודו.

  26. אני דווקא מבין אותן ואתכן בנות. ושמתי לב לתופעה מכוערת במיוחד הזו מזמן . שידידה שלי באה לבקר אותי בעבודה לא היה אחד שנתן לה לעבור בלי הערה או ניסיונות התחלה ורמזים מיניים בוטים ברור שבנות ארצנו יהיו כאלו אגרסיביות אתה יודע מה זה ללכת ברחוב בימים המטורפים האלה? ודרך אגב דווקא חיוך ונחמדות יביאו אותך לכל מקום בקלות לא יזיק להיות נחמד גם אם האחרים לא

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *