אז מה הקשר בין מיני קצרצר לגודזילה? עופרה מוסקוביצ'י מגישה עבורכן את המדריך המקוצר לפמיניזם. כל התורה על רגל אחת

מה האג’נדה שלך?

פתיחה ובה הצהרות מוטעות

אני לא פמיניסטית, כי אני רוצה שהוא יבוא לקחת אותי בערב, יפתח בפני את דלת הביואיק, יקח אותי למסעדה הכי שווה בעיר, וישלם לבד את כל החשבון, כולל טיפ (ושיהיה טיפ מכובד). אני לא פמיניסטית, ואני רוצה שהוא אף פעם לא ישכח את היומולדת שלי, ושתמיד הוא יעטוף אותי במתנות יקרות ערך, ויחשוב שאני הכי סקסית בעולם. והכי חשוב, אני צריכה שהוא יביא לי את הקפה למיטה בבוקר יחד עם ה”קוסמופוליטן”.
אני לא פמיניסטית, כי אני אוהבת בגדים, במיוחד שמלות, במיוחד את אלו עם הגב החשוף, וכשאני עוברת ברחוב, כולם מסובבים את הראש (כן, גם הבנות). כי אני ממש לא פמיניסטית.
ואני אוהבת להכין פשטידות, ואני רוצה ילדים, ומה פתאום לעבוד? רק לראות אותם גדלים, ולטפל בבעלי שיחיה (כי אם הוא ימות אני כנראה אהיה מאוד ענייה, ואצטרך להתחיל להיות פמיניסטית).
אני לא פמיניסטית, אז מובן שעליו להיות איש ביצועים, וכשהנורה נשרפת, אני נורא צריכה מישהו שיחליף לי אותה, כי אני ממש אבל ממש לא פמיניסטית.
מכירים?

מה זה בעצם להיות פמיניסטית?

אז ככה, הפמיניסטית המתחילה מחויבת לשרוף בכל בוקר פוש אפ אחת לפחות (מיד אחרי שהיא מצחצחת שיניים), מיני קצרצרים ומגפוני שפיץ גבוהים במיוחד. אביזרים מדכאים לעולם אינם חלק מרפרטואר הלבוש שלה (היא לא תהיה אובייקט תחת דיכוי). היא יודעת להבחין בין הרצוי למצוי (היא בטח לא אנג’לינה ג’ולי, אז למה לה להתאמץ). הפמיניסטית היא דעתנית ביותר ובכל הזדמנות היא תפצח במונולוג מנצח (ונראה אם איזה בחור יעיז להפריע לה באמצע), אם היא לא משכנעת את כולם ומיד היא לא תמנע מאלימות מילולית ופיזית (ולא לזלזל, היא חזקה לפחות כמו סטיב אוסטין וגדולה כמו גודזילה). ילדים היא לא רוצה (שזה דווקא חיובי, כי בינינו, מי רוצה להיות ילד של פמיניסטית?). היא מתעניינת בפוליטיקה, מלחמות וערוץ 8 (ערוץ 8 לעיתים קרובות, מתעניין בפמיניסטית). את הפמיניסטית אפשר למצוא בכל מקום כמעט, ומאוד פשוט לזהותה: היא שמנה, מכוערת, שערה דבלולי, עיניה שקועות, עורה מחוטט (בהעדר פילינג גרגרים מתאים), היא לובשת תמיד מכנסי צמר משובצים וז’קט גברי. יש שמועות כי נטיותיה המיניות אינן תמיד טבעיות (יש אומרים לסבית, שלא נדע מצרות). וגברים אזהרה – הרחיקו את בנות הזוג שלכם מהפמיניסטית, היא ידועה בעולם כהשפעה שלילית, אם לא תרחיקו ומהר – אתם יכולים להתחיל לשכוח מארוחת ערב.
סטריאוטיפ? נכון.

כל התורה על רגל אחת

הפמיניזם (או הפמיניזמים, שכן אין תפיסה פמיניסטית אחת שליטה), משמעו היכולת של כל אחת ואחת לבחור את הדרך הנכונה והמתאימה לה. אישה הבוחרת להיות אם ועקרת בית למופת אינה ”לא פמיניסטית”, אלא אישה הבוחרת את חייה, מתוך המקום שמאפשר לה גם בחירות אחרות. אולי יהיה נכון לחשוב על הפמיניזם כעל המקום המאפשר מודעות. אם בעבר היה לאישה מקום ברור ומובחן (במטבח, בהריון, במושב הימני ברכב וכו’), הרי שאין יותר מקום אחד. יש הרבה מקומות, הרבה אופציות למימוש.
הפמיניזם הוא מהפכה. מהפכה שהצליחה. ואולי משום הצלחה זו, מרשות לעצמן נשים רבות לוותר עליה, תוך שהן שוכחות כי עד לפני 100 שנה, על נשים נאסר להצביע בבחירות, לצאת לעבוד, או לרכוש לעצמן השכלה גבוהה.
הקביעה התרבותית הדומיננטית ממקמת את האישה במקום של ה”אחרות”, האישה אינה בעלת קיום או מאפיינים משל עצמה, האישה היא “עזר כנגדו”, והיא כל מה שהוא לא. במילים אחרות, אם הגבר הוא שקול, רציונאלי, לוגי, תרבותי, הרי שהאישה היא הפכפכה, ערמומית, בלתי ניתנת לשליטה, ולפיכך יש להפעיל עליה מנגנוני דיכוי. האישה נתפסת בתרבות כטבע, ואת הטבע הרי חובה לכבוש.
כמה נשים היום מוכנות לקבל את האיסורים התרבותיים הישנים על האישה? אני מניחה שמעט מאוד, אם בכלל.
ועכשיו, מי אינה פמיניסטית?
מי מוכנה להרים את ידה ולומר, אני הפכפכה, אז לא כדאי שאני אצביע בבחירות הבאות. ואני ערמומית, אז אל תסמכו על מה שאני אומרת. ואני לא לוגית, אז על השכלה אין בכלל מה לדבר איתי.
הזרמים הפמיניסטים השונים אינם טוענים כי האישה והגבר הם אותו הדבר, אלא מתרחש ניסיון להבין את ההבדלים. מה באישה הופך את האישה לאישה, מה מהותי לאישה ובמה היא שונה מהגבר. נשים וגברים אינם אותו הדבר מבחינה ביולוגית, אך התרבות מקבעת ומייצרת הבדלים שאינם הבדלים אמיתיים. לאישה יש רחם, אך אין משמעו כי האישה היא היסטרית. גוף האישה חלש יותר מהגוף הגברי, אך אין להסיק מכך כי המבנה הנפשי והמנטאלי של האישה חלש אף הוא. הפמיניזם שואל שאלות על האישה, מנסה להבין את המיקום התרבותי של האישה ולהציל את האישה מהדיכוי הגברי.

על מה כל הרעש?

יהיה אולי נכון לשאול מדוע יש עדיין צורך בפמיניזם, שהרי זו מהפכה שהצליחה? אולי כי פרופ’ מרטין ון-קרפלד, מרצה להיסטוריה באוניברסיטה העברית, מעביר סמינר על “הפמיניזם ושברו”. איש מכובד זה טוען כי ההבדלים הביולוגים בין הגבר לאישה, הם המקור לעליונות הגברים על הנשים, או במילים אחרות, אם יש לך ציצי, אז יותר עדיף שתעשי חלונות, ולא תפריעי לנו לעבוד בנחת.
אולי משום שעדיין נשים אינן מרוויחות שכר שווה והוגן. אולי משום שגברים רבים עדיין מתייחסים אל האישה כאל רכוש שלהם. אולי כי נשים רבות עדיין תופסות עצמן כנחותות, כמי שתלויות בחסדי האב, הבעל, האח. אולי כי עדיין הרוב המכריע של נפגעי תקיפה מינית הן נשים. אולי כי מספר המקרים של רצח אישה על כבוד המשפחה (או סתם רצח מתוך גחמה) עולה משנה לשנה (והקורבנות הן נשים). אולי כי עדיין נשים עוברות טקסי מילה (כן, גם בארצנו), אולי מכיוון ששואלים, “למה לדבר על פמיניזם?”

תגובות

  1. גברת מוסקוביצ’י היקרה
    תודה על הנסיון להגדיר את הפמיניזם, כי בעצמי לא הצלחתי לפצח את המושג הזה.
    נראה לי כי את צודקת כשאת אומרת שאינך רוצה להיות פמיניסטית מכל אותן סיבות שגם הפמיניסטיות לא רוצות לותר על “זכויותיהן” כנשים בנושאי פתיחת דלת, תשלום במסעדה וכיו”ב דוגמאות לדיכוי הגבר ע”י האשה כפי שהבאת במאמרך.
    ממש כשם שכ-ו-לנו אנטי דמוקרטיים. אנחנו בעד דמוקרטיה, אבל אך ורק לפי הדרך שלנו ושיזרקו את החושבים אחרת לכלא.
    בנקודה אחת אני רואה את הדברים אחרת ממך:
    לא אסרו על הנשים להצביע, פשוט, אף פעם לא התירו להן להצביע.
    במילים אחרות, האשה נשארה בבית כשהוא הלך להצביע. את השנוי בענין הזה התחילו כל אותם/אותן שפעלו למען זכויות הנשים, החל ממשה רבנו שקיבל את טיעוניהן של בנות צלפחד. חוקי הירושה, אגב, במדינות “נאורות” רבות, כאלה שאנחנו מרבים לצטט אותן כדוגמא, עדיין, עד היום, מורישות את כל רכוש ההורים לבנים בחלקים שווים ולבנות קדחת.
    אנחנו, לפחות מהבחינה הזו, חיים במדינה סופר-מתקדמת.
    האם הובנתי או שניטל עלי לחזור על הדברים למען אלו שלא הבינו?

    • פנחס מהשק"ם

      נסטסיה פיליפובנה הזאתי איפה היא, זרקה מלים עלי שאני עילג וכאלה אבל נראה לי היא רוצה לאללה לבוא לשק”ם שלנו ולשבת לי על הפנים ואני דווקא מתאים לי עכשיו ללקק כוס רוסי

      • אלמוני

        ומה דעתך על חור תחת צברי ישר על הפנים שלך?
        כזה שיחרבן לך ישר על הפרצוף
        בדיוק כמו שבא לי לעשות כל פעם כשאני קוראת את הדברים העילגים והדוחים שלך?
        פרדון מיי פרנץ’ אבל השפה רק בשבילך, הרי בכל זאת צריך שתבין.

  2. לדעתי שוויון בין המינים ופמיניזם הם מושגים קרובים. בשוויון אנחנו מדברים על חצי וחצי
    ואני ,כאישה, רוצה תמיד את החצי ה”גדול” יותר, את הבונוס של ה”יותר” אנחנו מקבלות דרך החולשות הקטנות: לבגדים, לכסף, לעזרה פיזית . כך אפשר לאחוז את המקל משני צדדיו…………….
    ולהרגיש -א י ש ה.

  3. אלמוני

    לא נמאס לכן לדבר על פימינזם?
    טחנתן את הנושא

    • טחנו? כן. ועדיין רב הבלבול. אם נדבר הרבה- נברר, נבהיר, נלמד, נבין.

      • אלמוני

        עודף הידע אומנם הוא סוג של כח,אבל לעיתים
        הוא יוצר עודף בילבול.
        שלא תטעי אני פימינסטית שובינסטית בדרכי שלי,
        אך לעיתים אנו חוצות גשרים שאנחנו לא צריכות,אל תתפסי
        אותי במילה.
        אני פשוט לא יכולה כבר לקרוא על זה ולדבר על זה כבר
        נמאס לי לעשות דברים מסויימים בשביל להיות תחת
        הגדרה מסויימת,אלא פשוט לעשות אותם כי זה מה שאני רוצה.
        וזה נטחן וגורם ל”פיוזים” שלי לעלות ולרתוח ולהתלהם
        ולא בא לי,נכון שאני לא חייבת לקרוא ובטח שלא להגיב
        אבל אני לא יכולה שלא.

        • את מבלבלת “ידע” עם “דברת”. דיברנו הרבה, אבל ממצב של עודף ידע אנחנו רחוקים מאד.
          ופה ושם בין התגובות , אפשר להרוויח ידע חדש. וידע זה כח, שכחת ?

          • אלמוני

            יש דברים שלפעמים עדיף לא לדעת,בלי קשר לנ”ל,
            פמיניזם וכל השאר.

            • אלמוני

              פשוט להשאיר קצת נאיביות וחוסר רצון להלחם על
              עוולות מסויימות,לא רוצה להיכנס לפימנזם שובניזם
              אלא פשוט לא לדבר על זה,אין לי כח למלחמות,אני
              יודעת במה אני טובה ולמה אני מסוגלת ולא מעניין
              אותי אם מישהו אומר לי שמקומי במטבח,אדישה,
              יודעת מה אני וזהו.

            • פנחס מהשק"ם

              רינה אמרה לשושי “אצלי נכנס בקושי”
              שושי אמרה לרינה “שימי מרגרינה”
              וגם “אם זה לא מספיק
              תשימי שמן קיק

              (וואללה, שמן קיק זה דבר שמזמן לא ראיתי)

          • ליאונרדו דה וינצי

            ידע זה כח. אכן.
            אך מה את עושה עם הכח החדש שקיבלת ? האם את מנצלת אותו לקידום ה”מין החלש” ? האם את אוגרת אותו בארון ליום צרה ?

            ואגב, במהלך חמשת השנים שאני במקום עבודה זה, באופן קבוע ניהול הפיתוח היה בידי נשים וכ-60% מראשי הצוותים הן נשים .
            איך זה בתור אפלייה ?

    • ג'יין פונדה

      ההתייחסויות עד היום בנוגע לפמיניזם בהחלט היו מוטעות. בכתבה ‘הפמיניזם הרג אותנו’ נקודת המוצא היא שפמיניזם בא על חשבון שימוש במיניות, הבחירה בחוסר קריירה וכו’. המדריך המצורף עוזר לנו ולכם לעשות סדר בבלאגן.

  4. אורני באקדמיה

    צ’מעו, מו שכבר אמרתי בעבר – אני אגיד זאת בקיצור לפני שהמרצה שלי תחטוף התקף עצבים פמיניסטי במיוחד – אני רוצה שוויון, מגיע לי שיוויון, אבל אני גם שונה ואני רוצה להיות שונה – אני אישה. אני לא רוצה את השוויון שמגיע לי בגלל שאני אישה, אלא בגלל שאני בן אדם. מבינים?
    תעשו סימן אם לא (פררפרר זה בסדר) ואני אסביר לכם בערב.
    🙂

    • שוויון בנוסח הדמוקרטיות בהן אנו חיים הוא מיטת סדום.
      אני בעד חופש יותר משאני בעד שוויון.
      למשל, את בעיית תקרת הזכוכית באירגונים אפשר לפתור באמצעות שריון משרות. אבל, עדיף לפתור אותה באמצעות פירוק הארגונים הציבוריים. בשוק הפרטי – מי שנתקל בתקרת זכוכית תמיד חופשי לקום וללכת.

    • מסכימה איתך מאד!

  5. קישטה

    מוסקוביצ’י יקירתי (אגב, שם משפחה נהדר, אל תחליפי אותו לכשתנשאי ולא מטעמים פמיניסטיים שהרי אין הבדל בנשיאת שם המשפחה של אב המשפחה או של הבעל שהרי שניהם גברים..)!!!
    נשים, כמו ילדים, לא זוכות בשוויון, ילדים הם קבוצה מקופחת ומשוללת זכויות אך אף אחד לא תוהה אף פעם מדוע זה כך ולמה אין להם זכות הצבעה למשל, אולי משום שהילדים כמו הנשים, גם אם יקבלו זכות זו או אחרת ימשיכו לשחק בצעצועים שלהם ויסרבו לצאת לעבוד…

  6. בלגניסטית

    לא יודעת ממתי בדיוק , אבל אני זוכרת את השורשים , השורשים שנטעה בי אמא שלי אל הפמיניזם בבלי דעת .אני לא זוכרת את היום שהורידו ממני את הגבסים כולם ( עד גיל 3) , אחר כך הלכתי עם מכשיר עד גיל חמש . אני זוכרת שאהבתי לטפס על עצים , והייתי עושה את זה עם מכשיר על האגן ולאורך רגל ימין . אני זוכרת את עצמי על עץ מקשיבה לגננות מדברות אלי לאט לאט וברכות כדי לא להבהיל אותי , מחשש שאתבלבל ואפול , וזאת משום שכשהן התקשרו לאמא שלי לעבודה וסיפרו לה על זה בהיסטריה , היא הרגיעה אותן שאני ילדה רגילה , וכמו שטיפסתי , ככה גם ארד , לבד ובלי עזרה .

    כנראה שבגלל המוגבלות הפיסית שלי אהבתי לרוץ , לטפס ולשחק כדורגל , וללכת מכות 🙂
    חברת ילדות שלי הזכירה לי פעם איך הייתי מתעקשת לעבור דווקא במקומות קשים : גדרות , שיחים סבוכים וקוצים . לא הייתי מוכנה להשלים עם חולשה פיזית , נאבקתי בה בכל הכוח .

    הדרך שלי אל המין השני , התאפיינה בתחילת גיל ההתבגרות בהמון כוחניות , אבל גם אסרטיביות , ניסיתי להיות חבר של ילד אחד , נמוך ממני בעשרה ס”מ , הייתי גאה מכדי לבקש ממנו חברות , אבל לא היתה לי שום בעיה להצהיר שזה הילד שאני אוהבת . כשזה לא כל כך עבד , מאוד התאכזבתי , הוא ציפה ממני כמו כל הילדים , להיות עדינה מסודרת ונקייה ובלתי מתלכלכת.

    כמה הצטערתי על זה אז שלעולם לא אוכל להיות כזאת , מקסימום לשחק את זה , וגם זה לאורך זמן , כי מה לעשות , חולשה נקיון וסדר כדרך חיים לא באו לי באופן טבעי…כמה אני מאושרת היום שכל העצמיות שלי נבנתה על הצורך להוכיח כח ואומץ פיסי ונפשי( עם כל החסרונות שיש גם בצורת ההתבגרות הזאת… ).

    אמא שלי הסבירה לי פעם שאם אני רוצה שאיזה בן . אני לא צריכה להתאמץ כל כך , פשוט לשבת לשתוק ולתת לו לדבר ולהיות נחמדה ומתוקה , ולא מהסיבה שאני לא יכולה להיות אחרת , אלא משום שזה יעיל . היא נסתה להסביר לי שלבנים יש את הצרות שלהם : ביישנות , התבגרות איטית ביחס לבנות ועוד… אבל הצרות שלהם לא עניינו אותי אז.

    שנים אחר כך ,אמא שלי סיכמה במשפט שהיא שמעה מאמא שלה , שהייתה דיי טיפוס , את מה שהיא חושבת על גברים ונשים. סבתא שלי אמרה : שאישה ,כשהיא נשברת תמיד יכולה לקום , אבל גבר כשהוא נשבר , נשבר לתמיד !

    *גברים לכודים בדיוק כמו נשים במלכודת השובניסטית* . מגברים נטבע הכח להיות אמיצים חזקים , אסור להם לבכות , אסור להם להיקשר לאישה אחרי זיון , אסור ואסור בדיוק כמו לנשים.
    אחי למשל אהב מאוד לאפות עוגות , אחרי שהחבר של אמא שלי גיחך על זה , עשינו בינינו הסכם שהוא יאפה עוגה , אני אשטוף את הכלים ונספר שאני אפיתי את העוגה והוא רק שטף כלים . ועוד דוגמא , אבא שלי , תרנגול אמיתי ,לפני שיוצא מהבית , מבלה שעות מול המראה ובוחן את עצמו מכל הצדדים . את זה כנראה ירשתי ממנו , ולא מאימי שלוקח לה בדיוק חמש דקות להתלבש ולהתאפר .

    פמיניזם הוא לא רק נחלתן של הנשים , אלא גם של הגברים . בעייני הוא חלק ממושג השוויון , ואפשרות הבחירה להיות מה שאתה רוצה איך שאתה . ברגע שכולם יבינו את זה , לא רק נשים אלא גם גברים יגדירו את עצמם כפמיניסטים .

    • את צודקת בלגניסטית “גברים לכודים כמו נשים במלכודת השוביניסטית”. נראה לי גם להם נימאס כבר להיות מאצ’ואיסטיים.

  7. פעיל תנזים מהר גריזים

    יא , כמה זמן לא כתבתי לבננות , אז דבר ראשון:
    שלום!
    בכל טוב?
    מתוך תקווה כנה שהכל אמנם טוב , רציתי להתעסק קצת בנושא (ואני טוב בלהתעסק)
    פמיניזם היא מילה גסה ,וצריך למחוק אותה מכל מילון ומכל מקום , ולמה?
    היא גסה , בגלל שאנשים לא מבינים אותה ,נותנים לה אינטרפנטציות מטופשות וכל מני אנשים תמימים וטובי לבב (כמו עבדכן הנאמן , רצוי במכנס ויניל) סובלים בגללו.

    לאחרונה ביקרתי באיזשהו צ’ט (שמו של הצ’ט של IOL שמור במערכת) ופגשתי שם באיזה חדר איזה בחור (בחור ->מערכת איברי הרביה שלו מוטלת בספק לגבי היותה גברית) שהתכנה בכינוי המקומם והמטופש “פמיניסט”.
    הכותבת היקרה כתבה על הסטראוטיפ שיצא מהפמיניסטיות , אבל לא כתבה על הפמיניסטים שיצאו מהסטריאוטיפ, אז תנו לי לספר לכן על תופעה קשה , ומעציבה…..

    ישנם כל מני בחורים , שבשונה ממני לא בורכו בגוף של אל יווני ובפרצוף של דוגמן צ’כוסלובקי , והם נעים ונדים על פני הארץ בחיפוש נואש אחרי פות לנעוץ בו את הטריז הקטן והעלוב שלהם.
    אותם בחורים , ממש כמו כלב שנדחק אל הפינה , הם מטופשים , בלתי צפויים , ויבטלו כל אינץ’ של כבוד עצמי בשביל הנסיון הפתטי להשיג , ויסלחו לי העדינות שבכן על הביטוי , שגילה.
    במסגרת אותם מאמצים פתטיים , הם לובשים דמות מבינה (פחחחחחחח) ומתחשבת (פפפחחחחחחחחחח) – הם יתעמקו איתך בשיחה על הגיינה נשית , על קו החזיות האחרון של טריומף ומוצרים לטיפוח עור , הם יעמדו על זכותך (החולירות) לשלם את חצייך במסעדה , הם ירצו שתבואי לאסוף אותם במכונית שלך , הם ירחיקו אותך עם בריקדות מהמטבח , ואם יוכלו בעוד כמה שנים הם ינסו בכל כוחם להכנס להריון.

    ויש לנו פתגם פה בהר גריזים , שמתאר יפה מאוד את האנשים האלו:
    “איכס רחיחות , לכו תשחו לאיזה צרפתי בצלחת”
    אוקצור , תמחקו את המילה פמיניזם , המין השולט הוא זה שיש לו הכי הרבה כריזמה במצב נתון , וזו הסיבה שבחורות משלמות עלי מסעדות , מזמינות לי לימוזינות , עובדות מבשלות ועושות לי ילדים.

  8. שמיים-בת

    שלום לכולם!

    אני כל כך “פמיניסטית אולטימטיבית” – במובן הרחב של המילה
    בהנחה שפמיניזם אקווילנטי ל – פמינן = נשיות
    אני , כמו כותבת המאמר, מאוד אוהבת להרגיש אישה וממש לא בא לי לגדל זקן, לא על הפנים ולא בבית השחי, אני מוכנה ללכת לספר למרות העלות ההיסטרית (שזו שערוריה בפני עצמה) ולסדר את שערי שיבריק ויהיה נעים למגע, אני מעדיפה שהגבר שלצידי לא יבוא אליי בתואנה שהוא רוצה “אשה שיש לה משהו משל עצמה” (עד היום לא הצלחתי להבין את המשפט האינפנטילי הזה), מה אני לא מבינה, הרגליים שלי הם לא שלי, החזה שלי לא?, או שאולי הוא רוצה ללבוש את החזיה בבית?, ואת קרם הפנים שלי אני לא מעוניינת לחלק עם הגבר שלצידי, הדבר היחידי שאני מקבלת במובן “משל עצמה” הוא שהגבר שאיתי יהיה האחד והיחיד ועולם ומלואו עבורי, שהוא יהיה המשהו משל עצמי, וכמובן שהילדים יהיו משל עצמנו.
    די גברים מספיק!!!!
    יש יותר מדיי הומואים וגברים נשיים, או “רכיכות” כמו שהגרוזיני מכנה אותם, רוצה גבר ורק גבר, ולא אכפת לי ללבוש את המכנסיים בבית, אבל כשאני עושה ספונג’ה, או לובשת את שלו ונראית עם זה הכי סקסית בעולם.
    יחד עם זאת אני מברכת ושמחה על העובדה, שאם יש נשים משוגעות שבא להן לטפס על ג’בלאות, ולהיות מזכירה של איזה בוס שוביניסט מנייאק (שבטח גם שולח ידיים), ושמבקש ממנה 8 פעמים ביום להכין קפה לו ולכל אורח מזדמן, ולהשיג לו בטלפון עוד שוביניסטים מנייאקים, ועוד בשביל זה לקבל 3800 ש”ח בחודש, שיהיה לה לבריאות!!!
    אני מעדיפה להכין את הקפה לבעלי, ולאורחים נעימים שהם שלי ושלו, ולחכות לו בערב עם ארוחה טובה ופינוק שאחרי, ולעשות את כל הסידורים הנחוצים שהבית יהיה מסביר פנים וחמים, ואם זה לא משהו “משל עצמי”, אז יסלחו לי כל אותם “רגישים”, “מבינים”, לכו לאמא שלכם!

    ויסלחו לי כול אותם מתנגדים/ות למיניהם – זה עדיין לא עושה אותי אישה קטנה ומטומטמת, ובטח לא “תהיי יפה ותשתקי”, כי אחרי שהגבר שלי שומע אותי, הוא לא רוצה שאני אשתוק – וזה בדוק!
    וכמובן שעם כל האמור לעיל, אף אחד – אבל אף אחד הוא לא רכוש של איש, כולם נשמות חופשיות!
    תביאו לי גבר!!!!

    • little ran

      ladies and gentelmen
      wonder woman
      you bought me “sky” no dout
      🙂

      • פנחס מהשק"ם

        אולי הייתי רגוע אם היה לי כלי-כלי בין הרגליים משהו רציני באמת שהייתי יכול להוציא מהדגמ”ח ולשחק איתו בסבבה וכולם היו מקנאים ואומרים, פנחס, הוא יש לו תומ”ת אכזרי שמה, חבל לך על הזמן הזין של פנחס איזה ענק..
        אבל אין לי מי יודע מה. ממוצע. בינוני. רגיל. סתם זין. לא שבהחורות מתלוננות, דווקא בסדר להם עם מה שיש לפנחס לתת אבל בלילות, בשמירות וכאלה פנחס חולם שיש לו זין זין ממש ש ענק כמו שהבנות אוהבות זין של חמור ארוך ועבהה

        אבל אין מה לעשות.. זה לא כמו ציצים שאפשר להגדיל בסבבה. סיליקון מה סיליקון אבל זין זה זין זה מה שיש

      • שמיים(בת)

        רן יקירי – מה שבטוח קטן אתה לא, אתה אקסטרה ל’ארג’!!!!!

    • אני דווקא חולקת איתו ברצון את קרם הפנים שלי.
      ועד מתי נטחן פמיניזם?
      אולי תגידו – עד שתתמוססנה תקרות הזכוכית, עד שיפסיקו לרצוח נשים, עד שימחקו מהאמנה של חז”ל את דימוי האישה לתינוק, לשוטה, לשק של צואה ועוד, עד שיתירו לנשים להתפלל בקול, עד שיוכרו זכויות שוות במס הכנסה ובכל מיני מימסדים אחרים?
      גם הדיון על מה קדם למה – הביצה או התרנגולת (לתרנגולת הביצה, לתרנגול הביצים), כלומר – מה קובע, התורשה או הסביבה או שניהם ביחד – כבר נטחן דיו. אין שורה תחתונה ואין מסקנה סופית. מצבנו הוטב בהרבה במאה האחרונה, וכבר יש פה ושם אפשרויות בחירה, לא רק פוליטית. אז נשים צריכות להילחם יותר חזק על מעמד ועל זכויות. יופי. אולי זה יחשל אותנו. ואולי באחד הדורות הבאים (החילוניים, לפחות. את הדתות אי אפשר לשנות… אולי להמציא דת חדשה?…) נוכל להגיד שהתקדמנו עוד קצת. אגב, כל עוד קיימת הסטיגמה הנשית, זה לפחות עדיין מאפשר לנו להנות משני העולמות. גם לדחוף את תקרת הזכוכית וגם להישאר בבית בלי להתנצל.

  9. תפרחת

    אני לא רואה את עצמי כפמיניסטית.
    אולי יסקלו אותי פה, אבל אני רוצה גבר חזק שישמור עלי יפנק אותי ואני אעשה לו נעים
    כדאי שגם הוא יעשה לי נעים מדי פעם
    אני מעדיפה לשבת בבית להיות יפה ולשתוק (כן ממש) ושהוא ילך ויעשה לנו הרבה כסף כדי שאני אוכל לקנות בגדים

    אני לא כל כך מבינה מה הקשר בין אפשרות הבחירה ללהיות פמיניסטית או לא
    אם אני בוחרת לא להיות פמיניסטית אז בעצם עשיתי צעד פמיניסטי?
    נשמע לי קצת מצוץ מהאצבע העניין הזה. אז נכון לא כל הפמיניסטיות גודזילות, אבל כבר זה הפך את כולנו לפמינסטיות?

    • ג'ולין

      לבחור בשביל עצמך לשבת בבית עם גבר חזק שיפרנס אותך זאת לא בחירה שמתנגשת בפמיניזם. לחשוב (ולפעול בכיוון) שכל הנשים צריכות לעשות את זה כי זה מה שהכי טוב להן ומה שהן יכולות לעשות זה כן מתנגש בפמיניזם.
      אם אני מבינה נכון את הכותבת, מה שהיא אומרת הוא שהפמיניזם אין פרושו שאת חייבת לצאת לעבוד אלא שאת יכולה לצאת לעבוד.

  10. תגובתי לכותבת האחרונה.
    אני יושבת כרגע במשרדי, ושותה את הקפה שהכין העוזר שלי.
    יקירתי, צאי מזה !
    היום פיסגת שאיפותיה ואפשרותיה של אישה בשוק העבודה אינה מסתכמת בתפקיד המזכירה.
    קיבלת את הבחירה שלך ואני מכבדת אותה – שבי בבית והכיני קפה לבעלך (מילה מכוערת לכשעצמה), אך אל תזלזלי בנשים אחרות שבחרו בקריירה משגשגת

    • Would you consider a stay at home mom, or a woman who decided to have a flex time career less accomplished? less feminist? I don’t think so. Like someone had said before, it is all about choices. I don’t think women have to go to war and fight for their palce in society. We are here to stay. Now all we have to do if choose the way we want to live our life – to be a mom, not to be one, to combine work and home etc. I sometimes get the feeling that the stay at home mom is underestimated by the working crowd.Fine, so she does nto have a prosperous career, so what?

    • שמיים(בת)

      רונה, אף אחת חלילה לא מזלזלת בך!
      תגידי, הוא גם מוצץ לך?? ?

  11. הקשיח

    מה יהיה עם הקישקושים האלו??
    צודק ידידי התנזינאי-כל זוגיות (אבל כל) היא מערכת שמבוססת על יחסי כוחות
    נגמרו משחקי התפקידים הקלאסיים בזוגיות!!!
    כל זוג ומשחק התפקידים שיצר עם הזמן

    אישה יפה ומוצלחת חזקה כמו 5 גברים ואף יותר…

    • פנחס מהשק"ם

      יש את הקטע הזה שממעבירים לך את הלשון על הביצים מהלמטה יעני מתחת לביצים לק רטוב זה מה זה נעים דיג דיג דוג מחרמן כזה על כל הקומבינה פמייניסטיות הכי משקיעות בליקוק שלא יגידו שהם פאסיביות כאלה כנועות אז הם הכי מלקקות ומוצצות טוב את הכלי

  12. כן, אני פמניסטית . או אולי רק בכאילו?
    לא, אני לא חושבת שיש הגדרה שתהיה מקובלת על כולם בקשר למושג הזה אבל מי בכלל צריך אחת? כמו שיש אין-ספור הגדרות למושגים כמו דתי, אוהב או שמאלני גם למושג הזה יש אין ספור הגדרות, ואני, בוודאי, לא מתיימרת לייצג אף אחד, רק את עצמי. כן, יש ניגודים וסתירות בתפיסה שלי אבל בכל מושג כל כך מופשט ומורכב הם קיימים.
    ואיך אני מגדירה את עצמי כפמניסטית? אני מאמינה שנשים יכלות לעשות הכל, כמעט אך הרשות לעשות או לא נתונה לכל אחת. לא, אני לא מוכנה שיצבטו לי בטוסיק או יגידו לי להכין קפה, ואני מודיעה כבר שנים שאני לא היחידה שאאחוז את הסחבה בבית. למה? אני לא אוהבת וגם לא משרתת של אף אחד. אני מאמינה ביחסים שיחסים בין אנשים זה בעיקר איך את תופסת את עצמך ואת מקומך ושומרת על מקומי בקנאות, יש שיגידו בתוקפנות. כך גם בקשר לשכר, לא יעלה על הדעת בעיני שאיזה תקבל פחות כסף מתוקף היותה אישה. חד וחלק, אני לא אעבוד במקום אשר קובע שכר על פי מין. אני לובשת חצאיות, פשוט כי זה נוח, ושונאת פוש אפ בגלל שזה לוחץ לי בציצי. אני מורידה שפם כי זה לא אסתטי אבל מרשה לעצמי לצמח בחורף יערות עד על הרגליים, כי אין סיבה מספיק טובה בשבילי להוריד שערות. אני אוהבת מתמטיקה ואהבתי לגו ולטפס על עצים בתור ילדה קטנה אבל לא זנחתי את הברביות. לא, אני לא מתכוונת להישאר בבית ולהכין לבעלי קפה מכיוון שזה ישגע אותי, ובכלל, להתלות את עצמי ככה באדם אחר נראה לי מטופש. ויש עוד ועוד ועוד.
    יש שיגידו שאני בכלל לא פמניסטית, ויש שיגידו שאני פמניסטית מיליטנטית ושאני מתכחשת לכל המהות של הנשיות. בשבילי פמניזם היא אמונה בשיוויון ערכן ויכולתן של נשים.
    בעיני אני פמניסטית, יש שיסכימו איתי ויש שלא יש שיזדהו עם ההגדרה שלי ויש שלא.
    אין לי יומרות להסביר או להגדיר את הפמניזם. אני פשוט אני, והאני הזה מרגיש פמניסטי.

    • שוב הגענו למקום שבו מוכרחים לבדוק מה חשוב יותר, ההגדרות והמלים, או המעשים והתוצאות בשטח. הויכוח ישן, התגובות צפויות מראש – אני עדיין חושבת שהיה משהו במה שסבתא שלי אמרה לי כשהייתי בת 18 עם החבר הראשון: “תני לו להגיד מה שהוא רוצה, אבל תעשי תמיד רק מה שאת רוצה”

  13. פנחס מהשק"ם

    אג’נדה? מה זה אג’נדה? אני מכיר אורנג’דה. פעם היינו מוכרים בשקם בבקבוקים כאלה קטנים

    ופמיניזם? זה נהדר, פמיניזם. זה בחורות שאומרות לך “פנחס, אני פמיניסטית, אני אשה חופשיה ושווה לך בכל דברר אז עכשיו אני אחליט שאתה מזיין אותי מאחורה ואני גם נהנית, כי אני אשה משוחררת ואני קובעת מה יהיה. כן?”

    ונו – פנחס הוא הולך עם הזרם. פמיניזם – פמינזם. שיהיה פמיניזם. רק שיהיה זיונים, שיקראו לזה סמבוסאק מצידי העיקר שבסוף יש השפרצה

    ואפילו שתיים

  14. אראלה

    אחרי תקופת שפל במאמרים כאן, מגיע סוף סוף אחד מצוין. מעניין, קולח, פשוט ונכון. כן ירבו.

    (מאחת שהיא דווקא כן פמיניסטית, ואפילו מוצהרת)

  15. כתבת יפה, עפרה. זו אכן אחת הבעיות העיקריות של הפמיניזם. הדימוי הבעייתי שלו. אבל כמו שכתבתי כאן כבר לא אחת, מי שיש להם מוטיבציה נפשית לגחך את הפמיניזם, להציג אותו כנלעג או מיותר או סתם לא אטרקטיבי, הם פשוט אלה שמרגישים מאויימים מהשינוי.

    הפמיניזם היא בעצם תנועה שעוסקת בזכויות אדם. זו מהפיכה שמנסה להביא שיוויון וצדק למין שהיה מקופח, ובתור מהפיכה חברתית נגד קיפוח ואפליה, היא הכי פחות אלימה שידעה ההיסטוריה האנושית.
    ברוב האוניברסיטאות בעולם יש היום מחלקות ללימודי ג’נדר- חקר ההבדלים בין המינים. “לימודי נשים” מפרספקטיבה היסטורית, פסיכולוגית, משפטית, וכו’
    בישראל יש רק “חטיבות” כאלו. יש מקומות בעולם שאפשר לעשות קריירה אקדמית שלמה,תואר ראשון שני ושלישי, בתחום הזה, שהוא תחום מחקר פורה מאד.
    וזה נכון שאין פמיניזם אחד. יש פמיניזם מרקסיסטי, ואקזיסטנציאליסטי וליברלי ורדיקלי ופוסט מודרני… כי בעצם לכל זרם פילוסופי חשוב במאה העשרים היה מה להגיד על ההבדלים בין נשים לגברים, על חוסר השיוויון ועל הדרכים להתמודד איתו.
    אני לא מפחדת לקרוא לעצמי פמיניסטית רדיקלית, אבל מזמן הבנתי שכשאני אומרת את צירוף המילים הזה, מי ששומע אותו לא מתחבר למה שאני יודעת שיש מאחוריו.
    ולכן אנשים מגיבים לאיזה דימוי בעייתי שיש מאחוריו בעיקר פחדים ותפיסות מעוותות.
    חבל מאד.
    מי שרוצה לדעת קצת יותר, שידע שיש היום ספרות גם בעברית שיכולה להאיר את העניין.
    למשל- “על הפמיניזם ומתנגדיו” מאת גיזי רפפורט ,”ילוד אשה” מאת אדריאן ריץ’
    “אמת המידה הנשית”- שקראתי במסגרת קורס על “פסיכולוגיה של הבדלים בין המינים” ולא מונח לפני כרגע, שם המחברת פרח מזכרוני, אבל אפשר למצוא אותו בחנויות ספרים אוניברסיטאיות לפי הכותר.
    המחקר הפמיניסטי מנסה “לאוורר” גם את ההיסטוריה הכתובה המקובלת
    שנכתבה ע”י גברים ועוסקת בתחומים שנראו להם “יותר חשובים” (כמו היסטוריה צבאית ופוליטית) וזנחה תחומים שיותר קרובים לחיים של נשים. (היסטוריה?
    History? -his story)
    וכשהוא עושה את זה מתברר שהיו הרבה נשים שיצרו בתחומים שונים וגם זכו להצלחה בתקופתן, ואחר כך איכשהוא שמן נפקד מספרי ההיסטוריה. קשה להבין את זה אבל זו תופעה די שיטתית. אז מנסים לשלוף את שמותיהן ולתת להן, באיחור רב, את הכבוד הראוי.
    כמו למשל, ציירת בשם פרידה קאלו, שהיתה אשתו של דייגו ריוורה,צייר דרום אמריקאי חשוב ביותר, שלא זכתה להכרה הרבה זמן , אבל היום היא כבר זוכה לה, ולפי קריטריונים רבים, היא הרבה יותר “חשובה” ממנו . יש איזה מאמץ מכוון להחדיר אותה לתודעה. כשהייתי בניו יורק ראיתי עבודות שלה בגוגנהיים, וסרטים על חייה במוזיאון לאמנות מודרנית, ולא קשה להרגיש ש”הממסד האמנותי” מנסה לעשות כאן איזה “תיקון” מאורגן לעוול מסויים.
    הרבה תיקונים צריך לעשות… עוד לא התחלנו לעשות אותם, בהרבה שטחים… לכן הפמיניזם הוא לא מהפיכה ש”הצליחה” אלא רק התחילה…

    • אנונימוס זאת באלגניסטית

      יש לי בעיה רצינית עם החטיבות האלה שמוקדשות לפמיניזם ! אני לרגע לא מטילה ספק בחשיבותו של המחקר הג’ננדרי , אחרי הכל במשך מאות שנים קולן של הנשים לא נשמע . אני רק חושבת שבצורתו האקדמית המאבק הפמיניסטי לא משיג את המטרה העיקרית של התנועה הפמיניסטית – שוויון ! . המחקר האקדמי , כמו האקדמיה כולה בצורתה הנוכחית ,מנותק כמעט לגמרי מן החיים . שום אידיאולוגיה לא יכולה להיות סבוכה במורכבותה כמו החיים עצמם!

      באחד הימים נקלעתי להרצאה אחת מתוך הרצאות רבות שנעשו במסגרת ימי עיון בתאוריה פמיניסטית , במשך שעה וחצי נאמה המרצה על תפיסת האישה בפיסקה מסויימת מתוך יצירה ספרותית , ומשם ואילך ניסחפה לה לפה ולשם ולכל מקום בעולם .
      אני לא יודעת איך הדיון התיאורטי הזה פותר את הבעיות הבוערות והרבות של הפמיניזם , שאחת מהם היא חוסר המודעות אליו בצורתו המגוונת ורבת הפנים במיוחד בקרב שכבות פחות משכילות, שהיא מרכיב חשוב מאוד להצלחתה שלכל מהפכה !

      אם יש משהו שיכול להרתיע אותי מההגדרה פמיניסטית , זה לאו דווקא הסטיגמה שנשים פמיניסטיות הן נשים בעלות גוף משולש ושרירי וקול באריטון, אלא דווקא בהשתייכות לאותה קבוצה שמדברת במעגלים על ואל עצמה .

      • אנונימוס זאת באלגניסטית

        אני משתמשת במחשב של אמא שלי.

        בלאגניסטית

      • קודם כל, את זה אפשר להגיד על עיסוק אקדמי בכל תחום.
        ועדיין אי אפשר לבטל את התרומה שלו להתפתחות של האנושות ואת הצורך במחקר מדעי. ג’נדר כמו כל תחום במדעי החברה (ולא רק. ואני יכולה לשלוח לך כמה דברים מעניינים על אפליה במחקר הרפואי ביחס למחלות של נשים. מרגיז מאד, אבל מישהו היה צריך לשים לב לזה ולהוכיח את זה בצורה רצינית, לא?)
        ולמה “במעגלים ואל עצמה”? העיסוק הזה תורם את החלק שלו.
        הרצאה משעממת בספרות לא הופכת את השאלה על האפשרות שיש או אין לנשים ליצור, לתרום את הקול שלהן ליצירה הספרותית , ללא משמעותית.
        (ראי ספרה של וירג’יניה וולף “חדר משלך”)
        לאמנות יש את ההשפעה שלה על חיים ועל בני אדם. אשה כותבת ספר, כותבת את חייה וכאביה ותובנותיה ונשים אחרות מוצאות הזדהות או נחמה שנותנת להן כח.
        העיסוק בשאלת מקומן של נשים בהיסטוריה לא סותר את המאבק באלימות נגד נשים, למשל. גם לזה וגם לזה יש מקום ואני מוצאת שהדברים מגבים אלו את אלו.
        בני אדם זקוקים למודלים לחיקוי. אל תזלזלי בזה, בלגניסטית, זה משהו שמשפיע על המוטיבציה של בני אדם לפעול .
        אני דווקא חושבת שהעיסוק האקדמי נותן לשאלות הללו מקום “מכובד” ומגיע להן מקום מכובד.
        בחברה שוביניסטית סוגיות שקשורות ל”ענייני נשים” נחשבות איזוטריות…
        אבל אנחנו לא “איזוטריות” ולמה שמעסיק אותנו ברצינות, מגיע יחס רציני.
        ואני דווקא רואה “תרגום” מצוין של התובנות הללו להתייחסויות פרקטיות בעיתוני הנשים (שגם בהם יש מי שמאד נהנה לזלזל. אבל בעשור האחרון הם משמשים סוג של כלי שהופך את התובנות הנ”ל לידע פופולארי שנשים מכל השכבות יכולות לפגוש.) בכלל, עיתוני הנשים עברו איזה מהפך בעשור האחרון. תשווי את השאלות ש”לאשה” מתעסק איתן היום לשאלות שהוא התעסק איתן לפני עשרים שנה.

        • בלגניסטית

          אסתי , אני לא נגד המחקר האקדמי בנושא הג’נדר , אני רק חושבת שהיה ראוי לפתוח חוג ללימודי נשים , משום שהעיסוק בנושא במסגרת החטיבות הוא שטחי לא ממצה , עד כדי כך שמאמרים מסויימים נראים כמכפיפים כל יצירת אמנות אל התאוריה הפמיניסטית , מסרסים את היצירה ומעוותים את המחשבה הפמיניסטית .

          קראתי *גם* את סיפרה של וירג’יניה וולף “חדר משלה “… ( שווה גם לקרוא את הביוגרפיה שלה, מאת קוונטין בל) . אני מודעת לעוולות החברתיות באספקטים שונים של ההוויה הנשית . זה בהחלט *מקומם!*

          נכון שחל שינוי באופן ההתיחסות לנושאים מסויימים בעיתוני נשים , אבל הגישה הכללית ביחס לפמיניזם היא עדיין אמביולנטית מאוד.

          בעיני מוצאת חן דווקא הרתמותן למאבק הפמניסטי של נשות תקשורת מוצלחות , שבאיזה שהוא מקום ויתרו על הנוחות היחסית שיש במיין סטרים , ומשתמשות בכשרונן לטובת העיסוק בבעיות בוערות כגון: אונס , אפליית נשים במקומות עבודה ועוד…

    • שמיים(בת)

      אסתי עיוני!

      שכל אשה תעשה ככל העולה על רוחה
      לעניין הדיכוי האמנותי – צר לי לאכזבך
      אך עדיין ולמרות הכל קיים דיכוי ולא רק באמנות – בכל תחום שהוא תחום מונרכיאלי.
      למרות שיש היום לדעתי פריחה של אמניות חשובות ומוצלחות בכל גווני האמנות ולדעתי הנשים הרבה יותר מעניינות מהיוצרים הגברים ולאוו דווקא בגלל שאני אשה (סינדי שרמן, סופי קל (ממש לא קל איתה) הילה לו לין, מרים כבסה, מיכל נאמן, דיאן וושינגטון, אלה פיצגרלד, בילי הולידיי, ארתה פרנקלין, שינייד אוקונור, אמה שאפלן, אום כולתום,ביורק, מדונה שהיא אייטם מס’ אחד בעולם (תופעה), בריטני, ספייס גירלז, אול סיינטס, אומה תורמן, ג’ינה דיוויס, ג’וליה רוברטס, שרון סטון, מרלין מונרו, מרלין דיטריך, ועוד ועוד (עזבי את עניין הטעם)), גם בעבר נשים היו חזקות מאוד ואף גרמו לשינוי ההיסטוריה, ז’אן דארק, נפרטיטי, דלילה, דבורה הנביאה, חווה, שרה, אשת פוטיפר השרמוטה, מאדם קירי, ועוד ועוד…..
      ואם תשימי לב, חלק מהציירים בעלי השם הגדול ציירו ועדיין מציירים בעיקר – נשים!!!
      לצערי בכל תחום שבו יש רוב גברי, הגברים שולטים, כמו בפוליטיקה, ואני כן בעד שילטון נשי, ככה יהיה לכולנו טוב יותר, אבל לפעמים או יותר נכון בדר”כ, אני אומרת – למה להכנס ראש בקיר – תנו לגברים להרוג אחד את השני, ואנחנו נשב בבית נראה סרט טוב, נבשל משהו טעים, (או שנוציא קפוא), נלך לקניות, נשב עם חברות – בקיצור נעשה חיים!!!!!
      בנות תרגעו, המין הנשי הוא המין החזק , היה ותמיד יהיה – ואפילו הגברים מודים בזה.
      אני לא חושבת שאנחנו צריכות להרגיש נחותות, ואני גם לא חושבת שאנחנו צריכות שוויון, כי אין ולעולם לא יהיה שוויון, נשים הן נשים !!!!
      וגברים הם גברים!!!!
      אין טעם לנסות להגיע ל -כולם שווים – וטוב שלא כולם שווים, כמו שהקומוניזם פשט רגל וכך גם הסוציאליזם הולך לפשוט רגל, כך גם הפמיניזם, מי ששולט הוא החזק – והחזק הוא בדר”כ אשה, או גם גבר, לכל אחד יש את מאפייני אישיותו חזקים כחלשים, ואין זה משנה באיזו גיזרה הוא נמצא, ודווקא לנו לנשים יש את הכוח הגדול ביותר, אז תהיו חכמות ותיהיו יפות ותשתקו!!!!

      שלכן באהבה

  16. הסיבה העיקרית שבגללה כן צריך “לדבר על זה” ולהאבק היא שדרכי השוביניזם הן פתלתלות ומתפתחות ומשתנות וכך גם דרכי הפמיניזם. מה שפעם נחשב כן/לא פמיניסטי היום נתפס אחרת כי ניסיון החיים משתנה. אנחנו רואות מה קורה אחרי או תוך כדי שהשינוי מגיע ומנסות לשפר. בגלל זה גם חשוב שכמה שיותר נשים וגברים ישתתפו בדיון הזה.
    העניין הוא שמה שנראה פה לאחדות “חדשות ישנות” הוא חדש לאחרות ורובן מקבלות כמובן מאליו את מה שהושג בהרבה יזע ודמעות ואפילו דם (ראו רצח נשים במשפחה). אי אפשר להנות היום מפירות הפמיניזם ולטעון שהוא לא רלוונטי. יש עוד הרבה מה לעשות כולל לשפר את מעמדן החברתי של מי שבוחרות לעבוד בבית ולפתח מערכות תמיכה ציבוריות במי שבוחרות לעבוד בחוץ. וכמו שכבר נאמר, הדפוסים החברתיים האלה פועלים גם כלפי גברים וגם ביניהם יש כאלה שסובלים מהם.
    המאמר מצויין רק חבל שבוחר להשתתף בחגיגה של העליהום על ה”לא-נשיות” וה”מכוערות”. די כבר עם התיאורים המזעזעים האלה על נשים לא מטופחות. זכותה של מי שלא רוצה להכנע לתכתיבי יופי ואסתטיקה להימנע מהם ואפילו לשכנע אחרות שלא כל מושגי היופי שלהן הן “טבעיים” אלא חלקם תלויי תרבות זמן ומקום. כמו שטיפוח ואופנה הם לא בהכרח לא פמיניסטיים כך גם העדר טיפוח ואופנה לא צריכים להתפס כמוקצים, קיצוניים או מאיימים. העצוב הוא שלעיתים אנחנו, הנשים, הן סוכנות הדיכוי הגדולות ביותר של נשים אחרות. כולנו נשים וכל אחת בוחרת איך לבטא זאת. בעיני זה פמיניזם.
    ואסתי, זאת ההזדמנות שלי להתלהב מההערות הפמיניסטיות הכל כך מדויקות תמיד שלך, כולל בכל הויכוחים שהיו כאן בעבר.

    • in english
      ובעברית: שרית

      ESTEE
      זה
      אסתי

      • אני לא מבינה מה את רוצה בדיוק. כתבתי לפנייך וחתמתי שרית.
        את מנסה לטעון שאני (שרית) זה את (sarit)?
        אני חוששת שההבדלים הסגנוניים יעידו שלא…
        מצידי הכפילות הזו לא משנה אפשר להשאר ככה.

        • תודה לך… והזדהיתי עם הערתך בעניין תכתיבים אסתטיים…

        • מה מסובך כל כך??!! אני כאן מייסודו של האתר וחותמת תמיד SARIT ולפתע מופיעה לה שרית…
          בקיצור, אני זו לא את, ואת זאת לא אני

  17. איך בכל הדיון הזה כאן לא הוזכרו עדיין “הילדים”?
    כולנו פמיניסטיות (אוקי, רובנו), כי אנחנו מאמינות שלאישה יש את כל היכולות לעשות כל מה שהיא רוצה עם החיים שלה, יש לה זכות לכל דבר – כמו גבר. היא יכולה להיות סקסית, וגם בעלת קריירה, או עקרת בית – או לכתוב סיפורי זימה בחצות הלילה. מה שבא לה. וזה הרי כל כך ברור מאליו, שאני כמעט מתביישת לכתוב את זה.
    אבל – יש רגע שבוא את עומדת מול דילמה ענקית, הכי גדולה: מצד אחד פיתחת קריירה למופת, את מבטאת את עצמך שם, מממשת את עצמך, מרוויחה – הכל אחלה. את כמו כולם, כלומר – כמו הגברים. את “יורקת” על תקרת הזכוכית. אבל, פתאום נכנסת להריון, פתאום נולד לך תינוק, ועוד אחד ועוד אחד. את מאמינה שהוא זקוק לאמא לידו, ולא מעון/מטפלת 8-9 שעות ביום, מגיל 3 חודשים (וחוג אנגלית וג’ימבורי מגיל שנתיים – איכככככככסססססס). את בעצמך רוצה להיות אמא, למרות שאת בשוק מזה. ואז מה?? מה קורה אז??
    פתאום בעלך השיוויוני יוצא על הבוקר לעבודה, חוזר בערב, אחרי יום שמח ומלא סיפוק, את עם חיתולים, הקריירה שלך עמוק בתוך הבויידם… וכאן מתחילות המון בעיות. תהיה פמיניסטית אולי – וזה יתסכל אותך מאוד. כי להיות פמיניסטית זה גם לבחור להיות אמא במשרה מלאה, או חלקית, אבל אז מה עם היתר?
    וכשילדים גדלים טיפה, את מנסה לחזור לעבודה, ואין דבר כזה חצאי משרות נורמליות, והכל כל כך תחרותי. כן גברי! יופי שיש 60% משרות בכירות בידי נשים באיזו חברה… אבל זה הכל תפיסה גברית, סוליסטית. איך אפשר להתקדם באמת, להצליח ולהנות בעבודה, כשקובעים לך פגישות הנהלה בחמש אחר הצהרים?? איזו אישה עם ילדים תעשה דבר כזה? הגברים – וודאי. הם ישארו. ואני בטוחה שחלקם יגדיר את עצמו “פמיניסטי”. הם רוחצים כלים בבית, מאמינים בשיוויות, מעריכים אותך הבנאדם. אבל בכל זאת – את נתקעת עם הדילמה של החיים שלך!

    דינה

    • בלגניסטית

      ללא ספק , העובדה שנושא הילדים לא נדון כאן קשור לזה שאנחנו עדיין חיות בעולם שתוכנן לנוחותם של הגברים ! זה בדיוק מה שהפמיניזם העכשוי מנסה לשנות . הוא שונה מן הגישה הפמיניסטית הראשונית בכך שהוא לא טוען לזהות בין אופיים השונה של החיים הגבריים והנשיים , אלא ל*שוני*. השוני בין גברים ונשים אין פרושו שאחד המינים הוא נחות ביחס לשני , אלא , ש*יש לו מקום לגיטימי בקביעת סגנון חיים הכולל בתוכו פיתוח קריירה ואמהות *.

      השינויים הטכנולוגים שהביאו להיווצרותו של האינטרנט , מאפשרת כיום עבודה מהבית . אני מניחה שאם הייתה נכונות מצד העולם הגברי לתת מקום לאמהות קריריסטיות היתה ניתנת לך ולבעלך האפשרות לעבוד דרך הבית , אפשר אפילו לקיים ישיבות דרך האינטנט , אפשר לקיים ישיבות גם בשעות הבוקר , כשחלק מהעבודה יכול להיעשות גם מהבית.

    • “מה עושים עם הילדים”?
      שאלה מצויינת. שאלת השאלות . ואם לא יחולו כמה שינויים רדיקליים בנושא הזה אז הפמיניזם יישאר תקוע איפה שהוא עוד כמה דורות טובים.
      אז ככה, יש רק תשובה אחת לשאלה הזו. הכותרת שלה היא “הורות כאחריות משותפת” ובעצם היא מתחלקת לשניים.
      החלק הראשון אומר שלילדים יש אבא כמו שיש להם אמא, ושהם צריכים את אבא שלהם כמודל נגיש לא פחות מאשר את אמא.
      לא לחנטרש עכשיו בבקשה על ההבדלים בין המהות האימהית למהות האבהית. בודאי שיש הבדל ובדיוק לכן ילד לא יכול להסתפק באחד מהם.

      יש פסיכואנליטיקנית נפלאה בשם ננסי צ’ודורואו (או במקור- חודורוב) שמסבירה שחלק מזה שהאגו הגברי יותר פגיע מהאגו הנשי קשור לזה שהמודל האבהי לא נגיש לבנים כמו המודל האימהי. ככה ש”מה זה להיות גבר” הם מסיקים בעיקר מאיך להיות שונים מאמא (בזמן שילדות, עד גיל ההתבגרות, יכולות להרגיש חיבור יותר הרמוני ולהרשות לעצמן לחקות את אמא כמו שהיא) והעובדה שבנים צריכים משלב מאד מוקדם להפנים את השונות בינם לבין ההורה שכל כך קרוב אליהם (אמא), לנתק את הקשר הסימביוטי בשלב כל כך רך, משפיעה בכלל על היכולת ועל הצורך שלהם באינטימיות. אם אבא שלהם היה בסביבה יותר, היתה אלטרנטיבה שמאפשרת חיבור הרמוני והזדהות שלא מדגישה את השונות אלא את הדימיון.

      החלק השני והמכריע הוא להבין שבעצם, לרוב בני האדם הבוגרים, מגיל מסויים, יש ילדים.

      אבל שוק העבודה בנוי ככה שכאילו העובדים פנויים מטיפול בילדים לגמרי.

      כי שוק העבודה מתייחס ל”עובד” כאל גבר (שאם יש לו ילדים זה עניין של אשתו לדאוג להם) ככה שבסדר הנוכחי נשים הן בכל מקרה סוג של עובד “שונה”.

      אבל, אם ילדים זו אחריות של כל העובדים- אז שוק העבודה צריך להיערך בהתאם.
      יש רשימה ארוכה של עניינים שפטורים לצרכי מס, ויש כל מיני תוספות מקובלות למשכורת (כמו הוצאות רכב) וכולם מתאימים לסדר העדיפויות הגברי (שלא לוקח בחשבון טיפול יומיומי בילדים)

      נשים מנסות להשתלב בשוק העבודה, שלא לוקח את הצרכים האמיתיים שלהן בחשבון. ואז הן מנסות לעשות אקרובטיקה מטורפת כדי להסתדר עם הכל, וכלנו יודעים שרק יחידות סגולה מצליחות להגיע רחוק…
      אז זה לא חייב להיות ככה. למה אקרובטיקה מטורפת?
      במדינות שבהן יש לנשים יותר כח פוליטי, הן סדרו את הסדרים החברתיים מחדש, בצורה שהולמת גם את הצרכים האמיתיים שלהן (וגברים לא הפסידו כלום מהסדרים החדשים הללו, להיפך)
      כמו למשל- *הכרה בהוצאות טיפול בילדים לצרכי מס*.
      כלומר, הכסף למטפלת, שגומר לנשים הישראליות את כל המשכורת, ברגע שהוא מוכר לצרכי מס- מצטמצם באופן משמעותי. כמובן שהקופה המשפחתית מרויחה מזה ולא רק אמא.

      *יום חינוך ארוך*. עניין קריטי. כי אם הילד שלך נמצא בבי”ס עד חמש אחר הצהריים (הוא לא חייב להיות מסכן בגלל זה, אם זה מאורגן ככה שהוא אוכל שם צהריים ויש לו אפשרות להכין שיעורים בספריה או להשתתף בפעילות חברתית וכו’)
      בשבדיה יש חופשת לידה של שנה. למה? כי זה הצורך האמיתי כמו שכולנו יודעים. והיא כמובן יכולה להתחלק בין האם לאב כראות עיניהם. איך זה? נורא פשוט. חצי מחברות הפרלמנט הן נשים, אז הן דאגו לעצמן.
      ועוד דבר חשוב- *מעונות לילדי העובדים* הצמודים למקומות העבודה. לא מזמן ביקרה בארץ יו”ר הפרלמנט של נורבגיה וסיפרה שלפרלמנט עצמו, כיוון שחברות בו גם נשים שהן אימהות, יש מעון צמוד, ויש לפעמים הפסקות בדיונים כי נשים הולכות להניק(!)
      נשמע מוזר? או אולי שפוי ואנושי ומאד ידידותי לנשים ?
      אם כל הנ”ל היה מתממש בארץ כמו בארצות סקנדינויה המופלאות והשיוויוניות, השילוב בין אמהות , או יותר מדוייק- הורות, לעבודה, לקריירה, ל”פמיניזם” היה נראה הרבה יותר הגיוני.

      • שמיים-בת

        עוד פעם בעיות ודילמות?? ??
        אני לא מבינה אותכן, מה הבעיה ? מה הדילמה?
        אם החלטתן שאתן אמהות – אז לעזעזל תשארו כאלה עד שתזדקנו ואז גם תהיו אמהות וגם סבתות!!
        ואם החלטתן להיות קרייריסטיות ומכ”ליות חברות הייטק או וואט אבר, אז תהיו שם ב-100%
        ולא בחצי משרה ולא חצי אמא חצי מנכ”לית, אלה תממנו איזה פאקינג תאילנדית שתגדל לכם את הילדים כל היום (בקיצור שהיא תהיה האמא שלהם).
        ואם אין לכם מספיק כסף לממן אופר אז תשבו בבית, למה מלכתחילה לעבוד אם לא מרוויחים??
        פתרתי לכם את הדילמה?

        (נכון שבארצות מתקדמות – דגש “מתקדמות”, ישנם סידורים נפלאים לאמהות עובדות, גם בארה”ב חברות גדולות למדו לדאוג לילדים ויש להם בתוך החברה גנים ובתי ספר ואפילו מטפלות, וחוגים, וההורים יכולים לקפוץ לראות מה שלום הילדים, המדינה שלנו לא מתקדמת, וזה מה יש)

        • כמה מצויינים הדברים שכתבת בסוגריים. ואנחנו הרי רוצים ללכת קדימה, לא אחורה.

        • וכמה לא מצויינים הדברים שכתבת לפני הסוגריים, שמיים…
          תיתלי אותי – ועוד מליוני נשים שלמרבה המוזרות רוצות גם איזה ילד או שניים, וגם לעבוד ולהגשים את עצמם בעבודה מעניינת, מספקת ומכניסה??
          את פוטרת את הדילמה הזו בכזו קלות.. אני מאחלת לילדים שלך (שמישום מה נדמה לי שעדיין אין לך, תקני אותי אם אני טועה…) שתהיי קצת יותר אמפטית, ומבינה לגבי המורכבות שיש בחיים.
          אני מקווה, שכשהם יהיו בדילמה בין לשלת ולהכין שעורים כדי להצליח בלימודים או לצאת לבילוי עם החבר’ה שלהם – לא תצעקי עליהם – אתם עם הפאקינג דילמות שלכם??!?!?!
          הא – שמיים??

          מסכימה לחלוטין עם הרעיון שעולם העבודה (בארץ לפחות) בנוי ל – ועבור גברים. נשים שמניקות, וזכאיות דרך אגב ל”שעת הנקה” – כמה מגוחך… לא יכולות לעשות את זה כי הבוס שלהם, או השותפים או הזוטרים שלהם מעקמים פנים.
          בארה”ב לדוגמא יש דבר כזה שנקרא “משרה-משותפת” ששני עובדים (נשים או גברים, אם אנחנו פוליטקלי-קורקט באמת) יכולים לחלוק את אותה משרה. מסתבר שזה עובד נפלא!! ככה הורה לא צריך להפקיד את הילדים שלו במעון/גן/בי”ס של יום ארוך, שבעיני זה חרא של דבר, או בידי האופר (כמו ששמיים אמרה – האמא בפועל של הילדים).

          לעבוד דרך האינטרנט – אחלה דבר. אני עושה את זה. אבל זה לא מספיק, זה לא הכל…

          ודרך אגב, יש ארצות באירופה, סו-קולד-מתקדמות, שבהם אין בכלל דבר כזה שאמא תצא לעבודה כשהילד שלה מתחת לגיל שלוש, או חמש. אין בכלל מסגרות חינוכיות. הן פשוט נשארות בבית. גם זה לא סידור בעיני – כי אין כאן בחירה, אין כאן אופציה אמיתית לאישה.
          במקום בו גם האבא יכול לקחת חופשת לידה, או במקום בו האבא יכול לבחור לעבוד במשרה חלקית ולהיות איכר-בית… ואישתו תביא את הלחם הביתה – וגם תרוויח לפחות כמוהו (ולא 60% עבור אותה עבודה!!), במקום בו הוצאות אחזקת משפחה מוכרות להוצאות מס, שלא לדבר על זה שיש מדינות בהם משלמים עבור ההוצאות האלה מלחתחילה.. שם אולי ישנה באמת הכרה אמיתית בצרכים של משפחה, של אישה, של הורים (וודאי – גם של האבא), כצרכים לא פחות חשובים מכל דבר אחר.

          כשלנו תהיה ראשת ממשלה, שתניק את התינוק שלה בין ישיבות והכרעות, נוכל להרשות לעצמינו להיות גם סקסיות, גם אמהות וגם קרייריסטיות….

          דינה

      • בלגניסטית בעבודה

        עם כל הכבוד להורות כאחריות משותפת , נכון להיום , יש יותר ויותר נשים שהן אמהות חד הוריות , ולא הרבה אבות חד הוריים . המציאות הזאת קיימת משום *שעדיין לא הומצא הפטנט שיאפשר לגברים ללדת* , עד כמה שאני יודעת… השוני הביולוגי הזה מכתיב ללא שום ספק קשר שונה בין אם לבנה מזה של האב . אחת מתופעות הלוואי של הפמיניזם הישן שטען לשיווין בין המינים ,תוך הוצאת השוני ביניהם מכלל דיון , הוא דחיקת נושא האמהות לקרן זוית .

        • לא דחיקה ולא בטיח. רק שחוץ מההבדלים הביולוגיים המובנים, התרבות והסדר החברתי יצרו מצבים שמוסיפים קשיים ומגבירים את אי השיוויון. ואת זה אפשר וצריך לשנות.

          • בלגניסטית בעבודה

            אם נתיחס להמצאת הגלולה שאיפשרה לנשים לתכנן את הזמן שבו יכנסו להריון , לדחות אותו , ובעיקר את ההנאה ממין ללא החשש להיכנס להריון . הגלולה איפשרה לנשים במידה רבה להשקיע זמן ואנרגיה בקריירה , ברור שעל חשבון בריאותן וסיכוייהן ללדת .
            *הנסיון לערוך השוואה בין גברים ונשים , כאשר הקריירה המקצועית היא המדד , הוא מגוחך!* ההשוואה נערכת ביןבתנאים לא שוים ולא הוגנים . במקום להסתכל רק על היתרונות שנפלו בחלקם של הגברים בגלל הסדר החברתי הלקוי , אפשר להפנות מבט אל היתרונות המובהקים שיש לנשים , כמו למשל האפשרות להקים משפחה חד-הורית ביתר קלות. אפשר להסתכל גם לתת קרדיט לאמהות עצמה , שהיא לא מהות נטולת אתגרים…. נהפוך הוא…!

            • בודאי ובודאי, אין כאן שום פיחות במהות האימהות… להיפך. נכון שהפמיניזם הישן ניסה לעשות את זה וחלק מהשינוי הוא שעכשיו יש רצון “לשדרג” את הסטטוס של ערכים נשיים קלאסיים. וכל זה לא סותר כלל את הדברים שכתבתי למעלה.
              וכשניתן גם לאבהות את המקום הראוי , כ-ו-ל-ם ירוויחו. האסימון הזה, שהבעיה היא לא רק בנו,הנשים, ובדילמות שלנו ובכישורים הפרטיים שלנו, אלא משהו במבנה של הסדר החברתי הקיים פשוט לא לוקח אותנו ואת הצרכים האמיתיים שלנו בחשבון, האסימון הזה לא רוצה לרדת אצל הרבה גברים ונשים. זה דורש שינוי רדיקלי, שבלעדיו לא נתקדם.
              החד הוריות היא אופציה לגיטימית כמובן. אבל אופציה קשה. ומשפחות חד הוריות תהיינה הראשונות לחוש הקלה אם שהשינויים המבניים שהזכרתי למעלה יתרחשו. רק שבשביל זה אנחנו צריכות כח פוליטי, כמובן.

              • בלגניסטית בעבודה

                אני לא שוללת את נחיצותם של מעונות לילדי עובדים וכד’ , וגם לא את רעיון ההורות המשותפת. אני רק רציתי להדגיש שהעובדה שהחברה שאנו חיים בה ,רואה רק בקריירה מקצועית וחמרית מושאי הערכה ,ללא התייחסות לאספקטים אחרים של החיים כגון : הורות , חינוך ועוד…,מעידה על כך ,שגם אם נראה שנשים הצליחו במידת מה להשיג עצמאות כלכלית ,עוד הרבה מים יזרמו בנהר בטרם השיוויון בין נשים וגבר יוצא מן הכח אל הפועל . השינוי צריך להיות מחשבתי ומבני חברתי.

                • שמיים-בת

                  חזון אחרית הימים!!
                  כפי שאני רואה את הדברים בעייני רוחי, היום בו יהיה שוויון טוטאלי, יהיה היום בו נהפוך ליצורי על – סו קולד – חייזרים, נחזור בעצם לימי בראשית (אפרופו – אסתי “לא רוצים לחזור אחורה”)
                  כלאמר – נהפוך לדו מיניים – או א-מיניים, או כל שם אחר שתרצו, ושלא תבינו אותי לא נכון, אני רואה בזה פסול – להיפך, זוהי בעצם משמעות הקיום והיקום האנושי, הרצון הבסיסי שטבוע בכל אחד מאתנו עוד מקדמת דנן, הוא להתאחד עם המין השני תוך כדי קיום מערכת קשרים מסויימת (כן, גם סקס).
                  יבוא יום ולא תהיה באמת משמעות להיותנו נשים או גברים, האג’נדה הזו לא תהיה רלוונטית.
                  כבר בימנו אנו, תהליך יצירת הצאצאים הוא תהליך מכני מעבדתי פרופר!
                  בקרוב נוכל להחליט (או שלא אנחנו נחליט – אולי יחליטו בשבילנו) איזה ילוד יצא לנו, ויתרה מזו
                  אפילו לא נצטרך לשאת אותם ברחמנו – יש כבר כזה דבר שנקרא רחם מלאכותית.
                  ואולי אפילו הממשל ההנהגתי באותה עת, יגדל עבורנו (או עבורם) את הצאצאים בתנאים אופטימליים.
                  ואז ברור שהנושא הבוער לא יהיה פמינזם – כן או לא?
                  אלא – האם נוכל לדעת באמת איזה ילדים ייצרו עבור החברה והאם הרעים ישלטו – כן או לא??

                  ככה שאחיותיי היקרות, אני מעריכה הערכה כנה את כל הלוחמות שביננו על מעמדן ומקומן, ואני הראשונה שאתמוך בזכות לחופש הבחירה וחופש הביטוי העצמי, אך עדיין אני לא באמת מאמינה שאפשר לשלב אמהות אמיתית ובאותה עת קריירה משגשת, משהו חייב לבוא על חשבון השני.
                  לכן לעת עתה נסתפק במה שיש
                  ולכל אותן הסופרוומוניות באשר הן שמצליחות לעשות את שני הדברים יחד – קנאתי המלאה.
                  אני מעדיפה לוותר על קריירה בשוק העבודה (שהוא גם ככה מבאיש ) לטובת גידול ילדיי!!(כן דינה – לכשיהיו לי…), ואשמח לקבל את ברכתכן שתאחלו לי שאוכל להרשות לעצמי כלכלית, לגדל וללות את ילדיי ושהיה לי מספיק זמן וכוח להקריא להם סיפורים ולדבר איתם באמת.

                  נ.ב. – דינה מה קרה לך מה העוינות הזו?
                  אם הילד שלי לא ידע מה להחליט אם לעשות שיעורים או ללכת למסיבת חברים? באמת
                  נראה לך שהילד יתלבט בכזו שאלה??
                  ונגיד שכן (היפוטטית) אני אעמיד בפניו את שתי האופציות עם השלילי וחיובי בכל אחת
                  מהן, ומה שטוב לו טוב לי.
                  ואם עדיין לא החליט – מותר לו להתלבט …. וגם לך….

                  שלכן באהבה

                  • היי – לא התכוונתי להיות עויינת, ככה יצא לי כי צעקת עלינו שנמאס לך מהדילמות האלה, בדיוק בזמן שאני עמוק עמוק בתוך החר…. הזה…

                    ואת צודקת ד”א, שבפועל משהו בא על חשבון משהו. וזו בדיוק הבעיה. שבסופו של דבר, את יוצאת מתוסכלת, למרות שאת שלמה עם ההחלטות שלקחת בכל מיני שלבים של החיים שלך. זו סתירה? גם להיות שלמה עם ההחלטות וגם מתוסכלת? כן – אז מה… ככה זה בחיים. עשיתי ויתורים, ועכשיו מנסה לחזור לעולם-המבוגרים, וזה קששששששה לאללה.
                    אני מאחלת לך בכל ליבי שהיה ובאמת תבחרי להיות אמא ולוותר על קריירה (ומבחינתי קריירה זה לא בכרח להיות מנכלית של איזה היי-טייקון קטן, אלא כל דבר שבו את מבטאת את עצמך, יוצרת, ומפרנסת) אז… איפה הייתי? אוף, נקטע לי חוט המחשבה המעורער שלי בכל מקרה.
                    אה כן – אם באמת תחברי בלהיות אמא – שתהני מזה ותאהבי את זה, ולא תתעוררי אחרי 10 שנים עם ילדים מקסימים, אבל הרבה חלומות שלא הוגשמו.

                    הקטע בעיני הוא לא לעשות בחירות ולוותר על משהו, הקטע הוא שהאופן בו ה”חברה” וה”מדינה” שלנו (ועוד רבות כמובן) פועלות לא מאפשרות לאישה לעשות בחירות אמיתיות, ולקבל החלטות לגבי החיים שלה. והדברים כבר נאמרו באופן מלומד למעלה.. משכורות, תקרת הזכוכית, החזרי מס, חוקים שונים לגבי חופשות לידה, וכו’ וכו’ וכו’.

                    דינה.

                    • שמיים-בת

                      דינה יקירתי
                      ליבי איתך
                      ועם כל שאר נשות ארצנו המפגרת.
                      לצערי ולדאבוני אני טרם מצאתי את שביל הזהב
                      כך שאין לי פטנט רשום
                      ברגע שאמצע אותו אני מוכנה לחלק אותו איתך ועם כולן

                      אבל לצורך העניין – ישנה אפשרות להגיע לגיל 40 פלוס (אחרי שהילדים גדלו), ועדיין למצוא את האושר בחלקת האלוהים הקטנה שלך ולבטא את עצמך בהמון דרכים, במיוחד לאחת כמוך שלא מעוניינת לנהל חברת ענק.
                      למשל – ממש לא לעבוד לצורך הפרנסה, ללכת לקורסים, ללמוד.
                      – ואם כן לפרנסה אז יש עוד אפשרויות – לעבוד במקצוע חופשי (זה הזמן לקבל הכשרה במחשבים), כתיבה, עיצוב, רפואה אלטרנטיבית וכיד הטובה עלייך.
                      או להחליט להיות אמיצה ולפתוח לך עסק עצמאי לכל דבר בכל תחום שמעניין אותך
                      (רצוי מאוד בכל שנות גידול הילדים לשים גם כסף בצד בשבילך ולא רק בשביל הילדים, כדי שיהיה לך מספיק על מנת לפתוח עסק כזה).
                      בקיצור כמו שהבנת, אל תחששי מהיום בו לכאורה תגיעי לגיל שהוא מחוץ למעגל העבודה (מה שנכון לצערנו).
                      ואם עניין ההכשרה המוקדמת והנסיון יהיו לך למכשול – זו כבר בעיה אחרת.

                      מאחלת לך המון אושר והצלחה ותהיה הדרך בה תבחרי אשר תהיה

                      את מבטאת את עצמך מצויין אגב.

                      באהבה

  18. לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  19. תנסו היגוי אחר

  20. סתם הערת אגב, אני גרה בדרום ליד מושב אשר בו לפני כשנה וחצי זכו הנשים לכבוד הגדול להשתתף בבחירות לריכוז המושב!!!!
    אכן, עד שנת 99 ישראל הכילה בתוכה יישוב אשר לא מאפשר לנשים להצביע!
    אם זה לא היה עצוב הייתי צוחקת…

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *