מה האג'נדה שלך?

אני לא פמיניסטית, כי אני רוצה שהוא יבוא לקחת אותי בערב, יפתח בפני את דלת הביואיק, יקח אותי למסעדה הכי שווה בעיר, וישלם לבד את כל החשבון, כולל טיפ (ושיהיה טיפ מכובד). אני לא פמיניסטית, ואני רוצה שהוא אף פעם לא ישכח את היומולדת שלי, ושתמיד הוא יעטוף אותי במתנות יקרות ערך, ויחשוב שאני הכי סקסית בעולם. והכי חשוב, אני צריכה שהוא יביא לי את הקפה למיטה בבוקר יחד עם ה"קוסמופוליטן".
אני לא פמיניסטית, כי אני אוהבת בגדים, במיוחד שמלות, במיוחד את אלו עם הגב החשוף, וכשאני עוברת ברחוב, כולם מסובבים את הראש (כן, גם הבנות). כי אני ממש לא פמיניסטית.
ואני אוהבת להכין פשטידות, ואני רוצה ילדים, ומה פתאום לעבוד? רק לראות אותם גדלים, ולטפל בבעלי שיחיה (כי אם הוא ימות אני כנראה אהיה מאוד ענייה, ואצטרך להתחיל להיות פמיניסטית).
אני לא פמיניסטית, אז מובן שעליו להיות איש ביצועים, וכשהנורה נשרפת, אני נורא צריכה מישהו שיחליף לי אותה, כי אני ממש אבל ממש לא פמיניסטית.
מכירים?

מה זה בעצם להיות פמיניסטית?

אז ככה, הפמיניסטית המתחילה מחויבת לשרוף בכל בוקר פוש אפ אחת לפחות (מיד אחרי שהיא מצחצחת שיניים), מיני קצרצרים ומגפוני שפיץ גבוהים במיוחד. אביזרים מדכאים לעולם אינם חלק מרפרטואר הלבוש שלה (היא לא תהיה אובייקט תחת דיכוי). היא יודעת להבחין בין הרצוי למצוי (היא בטח לא אנג'לינה ג'ולי, אז למה לה להתאמץ). הפמיניסטית היא דעתנית ביותר ובכל הזדמנות היא תפצח במונולוג מנצח (ונראה אם איזה בחור יעיז להפריע לה באמצע), אם היא לא משכנעת את כולם ומיד היא לא תמנע מאלימות מילולית ופיזית (ולא לזלזל, היא חזקה לפחות כמו סטיב אוסטין וגדולה כמו גודזילה). ילדים היא לא רוצה (שזה דווקא חיובי, כי בינינו, מי רוצה להיות ילד של פמיניסטית?). היא מתעניינת בפוליטיקה, מלחמות וערוץ 8 (ערוץ 8 לעיתים קרובות, מתעניין בפמיניסטית). את הפמיניסטית אפשר למצוא בכל מקום כמעט, ומאוד פשוט לזהותה: היא שמנה, מכוערת, שערה דבלולי, עיניה שקועות, עורה מחוטט (בהעדר פילינג גרגרים מתאים), היא לובשת תמיד מכנסי צמר משובצים וז'קט גברי. יש שמועות כי נטיותיה המיניות אינן תמיד טבעיות (יש אומרים לסבית, שלא נדע מצרות). וגברים אזהרה – הרחיקו את בנות הזוג שלכם מהפמיניסטית, היא ידועה בעולם כהשפעה שלילית, אם לא תרחיקו ומהר – אתם יכולים להתחיל לשכוח מארוחת ערב.
סטריאוטיפ? נכון.

כל התורה על רגל אחת

הפמיניזם (או הפמיניזמים, שכן אין תפיסה פמיניסטית אחת שליטה), משמעו היכולת של כל אחת ואחת לבחור את הדרך הנכונה והמתאימה לה. אישה הבוחרת להיות אם ועקרת בית למופת אינה "לא פמיניסטית", אלא אישה הבוחרת את חייה, מתוך המקום שמאפשר לה גם בחירות אחרות. אולי יהיה נכון לחשוב על הפמיניזם כעל המקום המאפשר מודעות. אם בעבר היה לאישה מקום ברור ומובחן (במטבח, בהריון, במושב הימני ברכב וכו'), הרי שאין יותר מקום אחד. יש הרבה מקומות, הרבה אופציות למימוש.
הפמיניזם הוא מהפכה. מהפכה שהצליחה. ואולי משום הצלחה זו, מרשות לעצמן נשים רבות לוותר עליה, תוך שהן שוכחות כי עד לפני 100 שנה, על נשים נאסר להצביע בבחירות, לצאת לעבוד, או לרכוש לעצמן השכלה גבוהה.
הקביעה התרבותית הדומיננטית ממקמת את האישה במקום של ה"אחרות", האישה אינה בעלת קיום או מאפיינים משל עצמה, האישה היא "עזר כנגדו", והיא כל מה שהוא לא. במילים אחרות, אם הגבר הוא שקול, רציונאלי, לוגי, תרבותי, הרי שהאישה היא הפכפכה, ערמומית, בלתי ניתנת לשליטה, ולפיכך יש להפעיל עליה מנגנוני דיכוי. האישה נתפסת בתרבות כטבע, ואת הטבע הרי חובה לכבוש.
כמה נשים היום מוכנות לקבל את האיסורים התרבותיים הישנים על האישה? אני מניחה שמעט מאוד, אם בכלל.
ועכשיו, מי אינה פמיניסטית?
מי מוכנה להרים את ידה ולומר, אני הפכפכה, אז לא כדאי שאני אצביע בבחירות הבאות. ואני ערמומית, אז אל תסמכו על מה שאני אומרת. ואני לא לוגית, אז על השכלה אין בכלל מה לדבר איתי.
הזרמים הפמיניסטים השונים אינם טוענים כי האישה והגבר הם אותו הדבר, אלא מתרחש ניסיון להבין את ההבדלים. מה באישה הופך את האישה לאישה, מה מהותי לאישה ובמה היא שונה מהגבר. נשים וגברים אינם אותו הדבר מבחינה ביולוגית, אך התרבות מקבעת ומייצרת הבדלים שאינם הבדלים אמיתיים. לאישה יש רחם, אך אין משמעו כי האישה היא היסטרית. גוף האישה חלש יותר מהגוף הגברי, אך אין להסיק מכך כי המבנה הנפשי והמנטאלי של האישה חלש אף הוא. הפמיניזם שואל שאלות על האישה, מנסה להבין את המיקום התרבותי של האישה ולהציל את האישה מהדיכוי הגברי.

על מה כל הרעש?

יהיה אולי נכון לשאול מדוע יש עדיין צורך בפמיניזם, שהרי זו מהפכה שהצליחה? אולי כי פרופ' מרטין ון-קרפלד, מרצה להיסטוריה באוניברסיטה העברית, מעביר סמינר על "הפמיניזם ושברו". איש מכובד זה טוען כי ההבדלים הביולוגים בין הגבר לאישה, הם המקור לעליונות הגברים על הנשים, או במילים אחרות, אם יש לך ציצי, אז יותר עדיף שתעשי חלונות, ולא תפריעי לנו לעבוד בנחת.
אולי משום שעדיין נשים אינן מרוויחות שכר שווה והוגן. אולי משום שגברים רבים עדיין מתייחסים אל האישה כאל רכוש שלהם. אולי כי נשים רבות עדיין תופסות עצמן כנחותות, כמי שתלויות בחסדי האב, הבעל, האח. אולי כי עדיין הרוב המכריע של נפגעי תקיפה מינית הן נשים. אולי כי מספר המקרים של רצח אישה על כבוד המשפחה (או סתם רצח מתוך גחמה) עולה משנה לשנה (והקורבנות הן נשים). אולי כי עדיין נשים עוברות טקסי מילה (כן, גם בארצנו), אולי מכיוון ששואלים, "למה לדבר על פמיניזם?"