מחשבות בנושא: לגור איתו

יש כל כך הרבה דברים לגביו שאת לא רוצה לדעת, ואת יודעת את זה. הרי ראית אותו עם חבריו. את יודעת שמספיק גורם אקראי אחד, פרפר אחד שינפנף בכנפיו אי שם בלואיזיאנה, ואז יאמר המשפט שאין ממנו חזור: “באנה, אחי, מצאתי משחק חדש במחשב” ואז את יכולה לומר שלום לגבר שהתאהבת בו אי שם בפגישה הראשונה, אז, כשעוד דיברתם והסכמתם לגבי לו ריד ודיימון ראניון.
מה נותר מזה?
שערות על הכתפיים הצוהלות “שלוש אפס לנו” ובוהות בשומר המסך שעה שלמה, כי הוא מחליף צבעים.
כאשר מקום מגורייך ומקום מגוריו עדיין לא התאחדו, יש סיכוי שתקבלי את תשומת הלב המגיעה לך, כי את עדיין בגדר אורחת (ששוטפת כלים), אך ברגע שהנחת את כפכפי הטבע שלך בדירה שלו, דעי שאלא אם תגלי התעניינות בעולמו הוא, הווי “שלוש אפס” ו”ראית? זה מחליף צבעים!” הקיץ הקץ על עולמכם התרבותי. באותה הזדמנות חגיגית גם נלקחת ממך הזכות להתלונן. חסל סדר: “למה אתה כל הזמן במחשב?”. קצת מאוחר ל: “ממש לא כיף להיות אצלך” כי הוא יענה ויאמר “זה גם הבית שלך, למה את לא מוצאת מה לעשות, אין לך משהו לקרוא?”
את יכולה להלחם בזה ובעודו משחק במחשב עם החברים שלו, אחרי שאכלו ארוחה מכסיקנית שאת בישלת, את יכולה לשטוף כלים בשקט ובדממה שלוחשת: כן, כן, שחקו לכם. אני בישלתי ואני אשטוף, אתם רק תיהנו. אני קדושה מעונה.
ואולם ויברציות הקדושה מעונה שלך חולפות מעל לכיפות הרעם שלהם בלא התייחסות, באותו רגע חצתה את המסך לארה קרופט, והיא הרי יותר יפה ממך.
לכן, אחותי, הישמרי לך. דירת גבר היא תיבת פנדורה. אין בה שום הפתעות טובות שאת לא יודעת עליהן. כל הדברים הטובים נחשפו בפנייך במהלך הביקור הראשון בדירתו במסגרת התכנון שלו להטעות ולבלבל אותך. הפתעות רעות, לעומת זאת…
הרי אינך יודעת מה מתרחש שם כשאינך שם בגופך. האם את באמת רוצה לדעת? כיצד לדעתך שומרות ציפורני כפות רגליו על צורת חצי סהר חיננית? (במקרה הטוב והנדיר, כמובן), האם את באמת רוצה להתעורר בבהלה כל בוקר עם 10-20 שערות מסולסלות על החזה שלך רק כדי להיזכר לאחר 10 שניות שהן שלו? האם את באמת רוצה להכיר אותו?
מאידך, אני בהחלט מודעת לסיפורים ולעדויות הרבות לגבי זוגות שהכירו, התאהבו, עברו לגור יחד והתחתנו, השבח לשם, אך אני אישית לא מכירה אף זוג כזה. כך שמבחינתי, אלה הן בגדר שמועות חתרניות, שהומצאו, על ידי חברה למתן הלוואות לזוגות צעירים, או משהו מעין זה.

על הכותבת איריס אברמוביץ'

מלכת דייטים בעבר ומגישת תכנית טלוויזיה בהווה.

תגובות

  1. לו ריד

    נו באמת…
    ומה איתי? הרי טמפונים לא ממש יורדים עם המים.

    • צילי וגילי

      לו ריד היקר,
      יורדים גם יורדים… אלא אם כן יש בעיות של ממש בצנרת ובניאגרה, וזה, כידוע לכל – תפקידך עלי אדמות: לתקן!!!

      וזה נכון שגם “לו” יש מן הסתם הרהורים בנוגע לחיים ביחד, כמו למשל שהוא לא יכול יותר להביא הביתה פרחות מהפאב לחפוז, ולספר לך שהוא לא ענה לטלפון כי היה במקלחת…
      וגם, הוא לא יכול יותר לזפזפ לו בין הכדורגל לערוץ פלייבוי, ולא להוריד את הזבל כל שבועיים, ולא לרחוץ כלים פעם בחודש, ולא יכול יותר לגדל עובש ירקרק על הגבינה הלבנה (“מה את רוצה? כל הצרפתים אוכלים גבינה ירוקה ולא קורה להם כלום !”) … ככה שבחשבון הסופי יוצא שהוא והיא די שווים בסבלותיהם..

      ואז כמובן נשאלת השאלה – למה לגור ביחד? (ובאותה מידה למה להתחתן)

      ועל זה, רבותי – שנו חז”ל – טובים השניים מן האחד, וכמה שיותר צפוף יותר כיף!

    • איריס

      טוב זה לא בדיוק ככה בימינו… יש כאן קצת זילזול באינטלקט הגברי ובמיוחד ה.. נשי.
      כן, לידעתכן גם נשים אוהבות מחשבים ואני מכירה הרבה גברים שאפילו לא מגיעים לקרסולייים שלהן…
      אז בבקשה…
      יש לאשה המודרנית עוד דבירים בחיים לעשות חוץ מ”לבשל אוכל מקסיקני” ול… “חפש לעצמה משהו לעשות”!
      דיי מובן לי, שכותבת הכתבה “לא מכירה זוגות” שאצלם זה אחרת… הרי כבר נאמר —
      “הראה לי את חברך ואומר לך מי אתה!!!!

  2. זה הרי כל כך הרבה מעבר לזה. הזמן הפרטי והמרחב הפרטי הופכים למשהו יקר מיקר כשגרים לבד.
    לכי תסמכי עליו, שכשתרצי בדיוק לחשוב, הוא באמת ימצא את עצמו בוהה בשומר המסך. האיש שגר כאן עד לפני כמה זמן היה יוצא מדעתו, כשהייתי אומרת לו, לא עכשיו, עכשיו אני חושבת. את עכשיו אני קוראת הוא עוד לקח סביר, גם זה אחרי שנים של אימונים. הבחירה הולכת. אין יותר, אני אבוא בערב. אני הרי כאן. ומישהו כל הזמן יודע, אם התחשק לי בדיוק ללבוש מה, או לא ללבוש, ומישהו רוצה להשתתף בהחלטה, איזה תוכנית כרגע (זיפ זיפ, כרגע, זיפ), או אם עכשיו תהיה מוזיקה, ובאיזה ווליום, ואם קונים כורסא (אמרת שאת רוצה, לא? אז מה עכשיו? בואי, קונים, ואני רק *אמרתי* שאני רוצה כורסא, קיביני), ואם הגיוני לתקוע מכשיר טלויזיה של חמישים אינץ’ באמצע הסלון, ואם חשוב שהקפה בבוקר יהיה מדויק או מהיר, ואיזה חברים יבואו, ואם סביר להשאיר נעליים במטבח, ומישהו מזיז את המזרון כשהוא בא לישון, וככה הלאה והלאה, ואין מנוחה ממישהו הזה.
    השאלה היא לא רק של להכיר את האיש, שנדמה לך שאת אוהבת אותו כולו ובשלמותו. חלקים חשובים שלו אפשר להכיר עם הזמן גם בלי לגור ביחד. השאלה היא של לקבל אותו באופן טוטלי, על כל שגיונותיו, גם ברגעיו הפרטיים באמת. אז זה לא שווה? שווה, לפעמים. כשאני מחטטת מספיק חזק בזכרון, נדמה לי שיש אפילו שלב שבו כל זה נראה שולי כל כך. כולו, בטח. הרבה, המון. מצמרר. כרגע. בשבילי. פשוט מצמרר.

    • פיצית

      ומה עם יש פתאום מן שעה שעתיים שלוש, שאת רוצה לגמרי לבד.
      כאילו, מרגע שהופכים לגור ביחד זה בלתי אפשרי לגמרי?
      ואת בטח יודעת שזה לא לגמרי קשור לאהבה, רק כאילו מה מעכשיו זה דבק אפוקסי לכל החיים?
      בררר…
      טוב, זה סתם הרהורים כאלו של תחילת אחרי החגים.

      • אני סומכת עליך שהלכת ובחרת לך מישהו, שיוכל לקחת בשלום את הבקשה שלך, להיות עכשיו שעתיים שלוש לבד, כי זה מה שאת רוצה. יותר מזה, אולי אפילו מצאת אחד, שילמד עם הזמן לזהות, שאת רוצה לבד, בלי שתבקשי. אם כי לבנות על זה רע רע רע. תמיד עדיף להגיד. פשוט וברור. ואם הוא לא יוכל עם זה – את בבעיה הרבה יותר גדולה מאשר שעתיים שלוש לבד. לא?

      • אם רוצים להיות לבד אפשר להיות לבד גם כשחיים עם משהו. פשוט הולכים לחברות, הולכים לבית קפה, אפילו הולכים לחדר אחר.
        זה שעברת לגור עם משהו לא הופך אותכם לאורגניזם אחד. לכל אחד יש את הפינה שלו אפילו בבית אחד.
        זה לא מפחיד, זה דווקא כיף.

      • שרון

        הסוד הוא למצוא חבר, לא רק מאהב.
        אם המאהב שלך הוא גם חבר שלך הוא יכבד אותך (ואת אותו) ולכל אחד
        תהיה גם את הפרטיות שלו.
        ומעבר לכל הדברים הנכונים והלא נעימים שהוזכרו,
        יש גם דברים נעימים שמאפשרים המגורים המשותפים, בתנאי שאתם חברים.
        בעיני השותף לחיים צריך להיות חבר טוב שלך כמו החברה הכי טובה שלך,
        ואז הוא תמיד יהיה שם בשבילך ותמיד יכבד אותך.
        ודרך אגב, מנסיוני, יש כאלה מתאימים גם ב”ביצה” הישראלית שלנו.

  3. מנסיוני האמפירי, זה נכון. מאוד נכון. ברגע שאת עוברת לגור איתו, את מובן מאליו בשבילו. אני בחודשים האחרונים למגורינו המשותפים, מצאתי עצמי לא פחות ולא יותר מאשר קישוט בדירתו של הנ”ל. בתקופה שיצאנו, היו חיזורים, הייתה אהבה, היה חום, אבל ברגע שהייתי נגישה לו כל הזמן, כבר לא זכיתי לקבל את מה שנתן לי כשגרנו בנפרד. אבל מהי המסקנה, אף פעם לא לעבור לגור עם גבר כדי לא להפוך את האהבה לשיגרה? להמשיך לגור לבד כל החיים? זה מפחיד אותי. לא רוצה להיות לבד. לא רוצה לגור לבד כל החיים. אבל גם לא רוצה להיות קישוט בדירותו של גבר חיי. מה עושים?

    • הבעיה בנות היא בגבר הישראלי המצוי…צר לי לומר אבל אם תרימו את הראש מעל לביצה המקומית, תגלו שיש גברים שיודעים לכבד ולאהוב את האישה שאיתם גם אחרי 10 שנים, שלא נותנים לה לסחוב ושפותחים לה את הדלת למכונית או לכל מקום אחר. יש חיה כזאת, אבל היא לא גרה בישראל. זאת לא רק אשמתם כמובן, זו אשמת החברה הישראלית כולה שבה נהוג לדחוף, לקלל, לדבר בסלולרי בקולי קולות ועוד יתר מנהגים חביבים כדוגמת אלה, וביניהם גם לתת לאישה שלך לשטוף כלים אחרי שהיא בישלה אוכל לחברים שלך. בנים: לקרוא ולהפנים.

  4. מיס אלוהה

    הנה – אני דוגמא לזוג כזה!
    העניין אחותי, שפשוט נשאבת לתוך האסטרטגיה הגברית ולא יצרת לך אסטרטגיה נשית משלך שאני חייבת לציין – האסטרטגיות וצורות הפעולה שלנו הרבה יותר יצירתיות!!!
    דוגמא פסיבית – כשהוא רואה כדורגל עם החברים כנסי לצאט והתחילי בסייבר סקס עם פלוני אלמוני…נראה אותו אחר כך זונח אותך במשחק לבד…
    דוגמא קצת יותר טובה – תביאי חברה ותתקלחי איתה יחד במקלחת – אין כניסה לגברים!!!
    שנית, מה זאת אומרת את מבשלת וגם מנקה?!?! את עבד?!?!
    תתחילי לעשות קומבינות (שזה אגב הסוד לזוגיות מופלאה) – בתמורה לבישול הוא יעשה לך מסאג’ באצבעות הרגלים!!! מה זה פה שוק?? דברים פה לא באים בחינם!!!
    או שאולי תמצאי לך באמת חיים משלך מחוץ לזוגיות ותתחילי לזנוח אותו איזה שני ערבים בשבוע לטובת חברות וידידים, מבטיחה לך שזה גם יתרום לזוגיות שלכם וגם יהיה לך יותר מעניין בחיים…

    • פול סיימון

      תשלומים? מקח ?
      למה הדברים לא יכולים להיות יפים ככה בלי קומבינות?
      הא?
      למה!!

    • חברה שלו

      סליחה, את מתארת חיי פנקסנות חולניים. על מה להחזיר לו בידיוק? על זה שהוא רואה כדורגל עם חברים? אין לך חיים משל עצמך? מילת המפתח, אם כן, היא מרחב מחייה – למדי לכבד את מרחב המחייה שלו ודאגי ליצור לעצמך גם אחד. תפגשי עם חברות כי בא לך לראות אותן ותעשי סייבר כי זה מדליק אותך.

      • מיס אלוהה

        חיי פנקסנות?
        אינני יודעת אם את חייה בתוך זוגיות מוצלחת או לא, אבל אם כן תחשבי על הדברים ששניכם עושים. האם לא הגדרנו כבר בתחילת מערכת היחסים את התבנית שבה היא תמשך?
        וזה לא משנה אם זה התחיל בצורה זו או אחרת, אבל כך זה נמשך הלאה.
        ולצערי, קיימות בחורות רבות שחושבות שאם הן יבשלו ינקו יזדיינו ויפנקו את הבחור, זו תהיה הדרך “לתפוס” אותו…לעיתים זה מצליח אבל הבעיה שכך זה גם נמשך ואז מי סובל??
        בסוף היום יהיו הפרייריות שיהיו העבד במערכת היחסים ויהיו את אלו שיקיימו מערכת יחסים בה שני בני הזוג תורמים לה….תחשבי איפה את רוצה להיות….

        • חברה שלו

          סליחה, אבל אני לא מכירה את הדוגמאות שהבאת – לא בתגובה הנוכחית ולא בתגובה שלפניה. המונחים שאת משתמשת בבהם מעט חורים לי מכיוון שהם מציגים מערכת יחסים על צדדיה המכוערים כמו משחקים, ‘תפיסת מציאות’ ועבדות. יכול מאוד להיות שמה שאת מתארת אפיין את הדור של האמהות שלנו לפני 30 שנה, היום, אני נוטה להאמין, שהדברים מתנהלים אחרת.

      • נכון. מספיק עם הפתטיות הזו…

    • את כ”כ צודקת. אבל למה תמיד יוצא בסוף שאנו נוטות לפאסיביות ומסכנות כזו?

  5. גרשון

    מה העניין, בדיוק? שכשגרים עם מישהו זה שונה מאשר כשגרים לבד? נכון. שונה.
    זה שקשה לגור עם מישהו? מיליארדי אנשים ברחבי העולם מראים יום יום שזה אפשרי, ולפעמים אף שווה ביותר.

    אז מה הנקודה?

    • יש כמה נקודות, אבל אם להתייחס ישירות לדברים שלך, יש הבדל עצום בין מה שאפשרי ומה ששווה ביותר.
      האופציות שעומדות הן לא – אפשרי לגור יחד, אין ברירה אחרת, אז טוב, או בפולנית, “זה נסבל”. אלא – אפשרי לגור יחד, אפשרי לגור לבד, עכשיו מה יותר שווה ביותר.

      על זה הדיבור.

      מה דעתך?

  6. מועמר האיש והחזון

    נושא מרתק לפי דעתי, ויש לי משהו להגיד, אבל מנקודת מבט קצת שונה.
    המגורים המשותפים שאת מדברת עליהם, הם מגורים של רווקים. האמת, שלא יצא לי להתנסות בזה, כי הפעם הראשונה והאחרונה שהלכתי לגור עם מישהי, זו הפעם הנוכחית, כלומר, עם רעייתי שתחי’.
    אני לא חושב שיש הבדל. נכון שחתונה זה עניין פורמלי כזה, ובדרך כלל זה בא יחד עם משכנתא ועוד עניינים מחרבי רומנטיקה מטבעם, אבל נדמה לי שהעקרון דומה: את עושה מהלך, שבא על חשבון הפרטיות שלך. זה קצת כמו מילואים, רק שמילואים מסתיימים בדרך כלל אחרי חודש…..
    קצת קשה לי להבין את המגמה הזאת שהאשה בכיור, והגבר בטלויזיה, או במחשב. זה קצת שובניסטי לטעמי. לא ידעתי שכל מי שהולך לגור יחד, יוצא מתוך נקודת הנחה שהאשה מבשלת מכסיקני, והגבר יושב עם החבר’ה בסלון ומעביר דאחקות, אבל אולי זה בגלל שאני זקן מידי.
    אצלי זה אחרת: אני במטבח, ואני מבסוט מכל רגע.
    נדמה לי שחלק מהדברים האלה אפשר לבדוק לפני שאורזים ומזמינים הובלה.
    ועוד עניין, שאולי קשור ואולי לא:
    איך שאני רואה את זה, השגרה היא זו שמחרבת את כל העניין. חוזרים כל ערב לדירה, אחרי יום עבודה, מדליקים טלויזיה, אה בה ציגהלהמה, ויאללה לישון, כי מחר יש יום חדש.
    לא כל כך משנה עם זה עם חתונה, או בלי חתונה.
    תנסי אולי פעם אחת לא לבשל, יכול להיות שהרעב ישנה לו את ההתנהגות…..

    • תפרחת

      צודק לחלוטין מועמר.
      ההשקפה בנכתב היתה באמת יותר מדי חד צדדית ואפעס לכיוון הסטריאוטיפים השוביניסטים העתיקים.
      למה שאני לא אהיה על המחשב והוא יבשל לי ולחברותי מכסיקני? למה אני בכלל יודעת לעשות צ’ימיצ’נגה?
      בקושי חביתה.

      • אני לא יודעת לבשל כלל. חבר שלי כל הזמן מבשל ומנקה. אבל אני עדיין מוצאת עצמי אומרת לו שיפסיק קצת לקרוא עיתון ויקדיש זמן לזוגיות שלנו. ובאותו רגע שאני שומעת את עצמי אומרת זאת אני תוהה : איך הגעתי למצב הזה?
        בסה”כ המצב דומה בקרב רוב הזוגות האנושיים, צריכים לדעת להכניס את הדברים לפרופורציה ולהתייחס בהומור……………. כן, כן, לצחוק על זה, כי שום דבר לא יעזור… הטבע חזק מאתנו.
        כאישה אני חושבת שכל אחת צריכה לטפח עולם משל עצמה ולתת לזוגיות ללוות את חייה בנעימות ולא להיות המרכז.
        בני זוגנו (הזכרים) מאוד אוהבים אותנו , רוצים ומשתדלים אבל יש דברים שהם לא יודעים לעשות.

    • של הדברים אפשר באמת לבדוק לפני האריזה?
      נדמה לי שבדיוק על זה היא מדברת. על זה שלטעמה, אי אפשר לדעת לפני הבדיקה על רטוב. אני לא חושבת שזה נכון, נראה לי כאילו תשומת לב לפרטים יכולה בהחלט ללמד מראש על נטיות לשבת מול שומר מסך, או לא להזיז את התחת בבית. ויש שני אבלים – אחד, כשמאוהבים, תשומת לב לפרטים היא אולי לא הדבר הכי בולט. והשני, כל כך הרבה מסביב מתחתנים ומיד מתגרשים. מיד כמו במיד. נניח, אחרי חודש או שנה. אז אולי משהו משתנה, לאו דווקא בבן הזוג. זה בטח תופס גם לגבי המעבר למגורים משותפים.

      • מועמר האיש והחזון

        נו שויין, זו באמת בעיה. מי אמר שאין בעיות בחיים? בטח שיש, ואחת מהן היא לחיות יחד עם עוד מישהו/י באותם שמונים מטר. אני כן חושב, שאם את מכירה את בן הזוג שלך מספיק טוב, עד כדי כך שתשתתפו באותו סל כביסה, אז צריך להיות לך איזשהו מושג אם הוא שמוק אגואיסט, שאז באמת את הולכת להתקע במטבח עם ספר מתכונים מקסיקני, או שהוא בן אדם נורמלי ומתחשב, שאז גם הוא יכנס מידי פעם למטבח, ואת תשבי עם החברות בסלון ותעבירי דאחקות.
        נורא פשוט.
        אה, ויש גם אפשרות שלישית, והיא שטעית. חשבת שהוא נורמלי ומתחשב, וחשבת שהוא בן אדם, וחשבת עוד הרבה דברים, ואופס, יצא שטעית.
        נו, בזה אני כבר לא אשם.
        ולעניין האהבה, שמונעת לעיתים לשים לב לדקויות, זה נכון. אבל זה חלק מהסיכון.
        היית קונה מכונית משומשת מאחד שאת אוהבת אותו, בלי לבדוק במשרד הרישוי על שם מי רשום האוטו?

    • נניח שהבעיות הן באמת לא בהבט השוביניסטי שלהן. נניח אפילו, שהאלמנט הכלכלי מתבטל. שתי דירות לשני עמים. דירה אחת מופרדת לזוג שהוא שניים. לא יודעת אם אפשר לנהל את אותה מערכת יחסים בתנאים האלה. נדמה לי שזאת בחירה שהיא מעבר לשאלה של מגורים. היא שאלה של גבולות חיצוניים, במקום שאנשים כאן טוענים שהם מסוגלים לשים גבולות גם מבפנים. אולי זה באמת שלב של אבולוציה רגשית. אולי עניין של בחירה שאחרי האבולוציה. לא יודעת.

  7. אלמוני

    דירה משותפת, שבה שני חדרי מגורים גדולים, אחד שלך, אחד שלו (לכל אחד מהם חדר רחצה משלו), מקושרים במסדרון ארוך שבאמצעו מטבח ופינת אוכל. ודלתות, כמובן. כל אחד חי בחדר/מתחם שלו, עם התחביבים והאוספים וההרגלים שלו. נפגשים כשרוצים. יש קירבה, יש גם פרטיות, יש אל מי ללכת באמצע הלילה כשזקוקים לחיבוק, אום מתחשק, מזמינים אותו לישון איתך במיטה (או שהוא מזמין אותך למיטתו), אבל לא מוכרחים.

    ועכשיו אני רק צריכה למצוא שני דברים קטנים: את הדירה ואת המועמד.

    🙂

    • אינדי_גו

      שיט, נמחקה לי העוגיה.
      למה בחיים האמיתיים זה לא יכול לקרות?

      • רויטל

        אוטופיה או לא,
        לפני שבועיים כתבתי סיפור על כזו סיטואציה, בחור ובחורה שעוברים לגור יחד כל אחד בחדר שלו.
        כשזה יהיה מוכן אני אשלח לך לקרוא (-:

    • מישהי

      נשמעת כמו יחסים (פלוס) עם שותפים, לפחות בקרב חברותיי…

    • הצמחוני השמייח

      מרחם עליך. מרחם.
      אם זאת האידיליה שלך לזוגיות, אז חמודה, יש לך הרבה מה ללמוד על הבלי העולם הזה.
      חראם. חראם. באמשלי חראם.

      כמו שראיתי שגם ציינו כאן, היו לי כמה שותפות לדירה שאלו בדיוק היו היחסים שלנו. זוגיות לא הייתי קורא לזה. אולי “הבדידות נהייתה יותר נוחה”.
      פעם תביני.

      שיהיה רק טוב.

      • אינדי_גו

        חייתי וניסיתי לפחות כמוך, אם לא יותר ממך. אני חושבת שאדם זקוק למרחב הפרטי שלו דוקא כדי לשמר את האהבה לאורך זמן.

        מה, שכחתי להזכיר *אהבה*? זה נראה לי מובן מאליו. הרי לא הייתי עוברת לגור עם סתם מישהו. (ואגב אני לא טיפוס שגר עם שותפים, מה לעשות)

        הייתי בכל מיני סוגים של מערכות יחסים, כולל נישואין, מגורים משותפים, יחסים פתוחים, חברות למרחקים ארוכים… אז אל תתנשא עלי. אלה המסקנות *שלי*, ואני לא זקוקה לרחמיך המגוחכים. כשתתבגר נדבר.

        • חברה שלו

          תראי גם אם חיים יחד זה לא אומר שהוא יושב לך על הצוואר 24 שעות. מה שאני מנסה לומר זה שכאשר גרים תחת אותה קורת גג זה לא בהכרח אומר שמעכשיו והלאה אתם עושים הכל יחד – מתעוררים יחד, מתקלחים יחד והולכים לישון יחד. יש קשת רחבה של אפשרויות. רוב האנשים נמצאים מחוץ לבית למטרת עבודה, נפגשים בלילה ושישישבת שוקדים על קווליטי טיים.
          אני מאמינה שכל אלו שהגיבו כאן בגנות מגורים משותפים התייחסו בראש ובראשונה לכשלונות זוגיים שלהם בלי כל קשר לשאלה אם כדאי לגור יחד. יתכן מאד שאם היית מרחיבה קצת יותר מה כל כך בלתי נסבל במגורים משותפים, הייתי מצליחה לרדת לסוף דעתך.

          • אלמוני

            צודקת. כשלונות זוגיים שנתלים במגורים משותפים… נשמע מדוייק למדי.

          • אינדי_גו

            היא מה שלא בסדר במגורים משותפים. השגרה היא האויב של ההתרגשות, של לגלות אותו בכל פעם מחדש. כשישנים ומתעוררים כל יום לידו, קל מאוד להתרגל מדי. לקחת דברים כמובנים מאליהם. איך עירום של מישהו שאת רואה כל יום לידך יכול להמשיך לרגש אותך באותה מידה גם אחרי כמה שנים טובות? אני חושבת שקצת מרחק וטיפה’לה חסר בריאים יותר מאשר זוגיות הרמטית, שבה כל הזמן נמצאים ביחד.

            כי הרי כשמנסים ליצור מרחב משותף, תמיד חייבים להיות ויתורים (את רוצה לגלוש אבל הוא עייף והתקתוק של המקלדת מפריע לו). וויתורים, בהתחלה הם נעשים בעיוורון, ומתוך אהבה, אבל מתישהוא החלקים האלה של עצמאותך שוויתרת עליהם עלולים לעשות לך טוק טוק בעדינות על הכתף ולשאול “ומה איתי?”

            ולא אמרתי שאני נגד מגורים משותפים. אני בעד, אבל בשיטה שלי, שבה נשמר המרחב של כל אחד בנפרד, והם משתלבים רק בחלקים מהזמן, ולא כל הזמן, כי “כל הזמן” זה, *לדעתי*, לא בריא לקשר.

            וכן, אני חושבת שאם הייתי מחילה את המודל הזה על יחסים קודמים בעברי, ייתכן שהם לא היו נכשלים. (הם היו מגורים משותפים רגילים)

            בכל אופן אני יודעת, אחרי 12 שנים של מגורים משותפים (עם שני גברים שונים), שכמו שזה, זה מקלקל *לי* חלק מהכיף. אני קוראת לזה אבולוציה של תפיסת הזוגיות שלי. אם אתם צעירים, וסליחה על השימוש המופרז בגילי, אבל בגילאי העשרים הרגשתי בדיוק כמוכם, הרי שברור שזה ייראה לכם נורא ואיום, מה שאני מציעה. אבל אני פשוט חושבת שהתבגרתי קצת, ובכל אופן הסקתי מסקנות לגבי *עצמי*.

            וברור, שמסקנות מסיקים בעיקר מכשלונות. ואלא אם תישארו נשואים לנצח לבחירת ליבכם (הסטטיסטיקה נגדכם, אגב), הרי שגם אתם מתישהוא תצטרכו להסיק מסקנות, והן לא בהכרח תהיינה זהות לשלי, כמובן. נורא קל לנופף בזוגיות שלכם עכשיו ולהגיד “ככה זה הכי נכון”, ואגב, אני מאחלת לכם שגם לאורך השנים זה יישאר הכי נכון, אבל הייתי במקומכם מוותרת על יהירות-הנעורים הזו של “אנחנו ככה וזו הדרך היחידה שאפשר”.

            • הצמחוני השמייח

              אז אכן קפצתי מוקדם מדי. וכבוד לשיבה בטח שיש לי.
              אבל עדיין, ההצעה שלך נראית לי טיפ טיפה יותר מדי מנוכרת.

              אם לא מרגישים בטוחים מספיק בזוגיות אין שום סיבה לעבור לגור יחד, ואם נמאס אז אומרים יפה שלום (אלא אם כן יש כלמיני מחוייבויות כמו ילדים וכאלה).

              זוגיות שבה לא ישנים ביחד היא לא זוגיות. ובאמת לא משנה בת כמה את. תמצאי לך מישהו שכן יהיה לך כיף לישון איתו, או תסתפקי בזיונים ליליים. 🙂

              למען הסר ספק, “החברה שלו” היא לא שלי – היא של מישהו אחר. אני כרגע פנוי להובלות 🙂

              • אינדי_גו

                אני נגד שינה משותפת שהיא *הכרח יומיומי*.

                גם כשגרים בשני חדרים נפרדים באותו הבית, ישנים ביחד. אבל לא באופן אוטומטי כל יום, רק משום שחייבים, אלא מתוך בחירה, שמתבצעת כל לילה מחדש. זה נראה *לי* אישית הרבה יותר בריא לזוגיות.

            • חברה שלו

              לצערי דילגתי לא מכבר מעל משוכת השלושים (אתם מוזמנים להשתתף בצערי), אבל עדיין האמונה שלי לגבי בחורים, זוגיות ומגורים משותפים נשארה בעינה. אמנם נחלתי אכזבות רבות אך אלו לא גרמו לי לפקפק לרגע ברצון שלי לחיות הכי צפוץ שאפשר עם האחד שאני אוהבת, לפחות נכון לעכשיו. אם היחסים יתפרקו לפחות אני אדע שנתתי את עצמי במלוא מובן המילה, הייתי שם כל כולי והחומות כולן הוסרו. חוץ מזה, איך אפשר להכיר באמת באמת בנאדם אם לא גרים תחת אותה קורת גג? לכן הפתרון של תעודת ביטוח למערכות יחסים (לחיות בחדרים נפרדים) נראה לי לא מציאותי.

      • שהאופציה היחידה לזוגיות, לטעמך, היא כזו שבה ישנים באותה מיטה כל לילה. אנשי קבע לא מנהלים מערכות זוגיות, אנשי צי הסוחר, ווטאבר, גם כן לא, דיילות וטייסות לא, אנשי עסקים, איפה, חברים שטרם, אנשים שבוחרים לחיות בנפרד – פשוט לא מבינים, כל הזוגות שהפרידו את מיטותיהם מסיבות שונות, כל מי שחולה ומאושפז, כל מי שהולך למילואים, שאני אמשיך?

  8. אני איתך איריס.
    רק המחשבה על הגבר שלי מחטט באף, מפליץ (גועל נפש), מסריח את השירותים, מתחצ’קן או כל דבר אחר בסגנון, גורמת לי לחשוב למה לעזאזל אני לא לסבית?!

      • אם הייתי גרה עם בת, זה פשוט לא היה. כי בנות מאוד משתדלות להיות אסתטיות.

        • רונהל,ה את מדברת שטויות
          סליחה אבל יש בנות די ג’יפות
          ליכלוך זו לא תכונה ששמורה לבנים שביננו

    • סליחה יקירתי, את לא מחטטת באף/מפליצה/הולכת לשירותים?
      גם הגברים לא עלינו עושים את זה. וכשאת אוהבת משהו ומוכנה לגור איתו, לא יפריע לך שהוא עושה את כל הגועל נפש הזה.
      ובנוגע ללסביות- גם נשים עושות את כל הדברים המחרידים שאת מתארת.

    • אהה, כי את, תמה וטהורה שכמותך, לא מפליצה לעולם, לא מזיעה, כפות הרגליים שלך לא מריחות כמו חדר הלבשה של קבוצת כדורגל אחרי שחלצת את נעלייך, וכשאת יוצאת מהשירותים את משאירה בעקבותייך ניחוח קליל של שושנים בפריחתן….
      Give Me A Break!!!
      אם את לא מסוגלת לקבל את הגבר שלך כולו, ולהכיר בעובדה שגם את לא מושלמת בכל רגע נתון (דומגא נוספת? ריח נשימתך הערבה בבוקר, טרם צחצוח השיניים) אולי באמת עדיף שתגורי לבד.

  9. צרות של עשירים

  10. אולי כדאי שתרכשי דוגמן מקרטון, או יותר פשוט, קולב פלסטיק, ותגורי איתו

  11. הצמחוני השמייח

    אני לא כל כך מבין מה העניין.
    נכון, בהתחלה אתן אטרקציה, ואולי יש איזה קול של ילד קטן בראש שאומר “תבדר אותה תבדר אותה שלא תשתעמם” – אבל אחרי שהתרגלנו לקיומכן, מה? אני ליצן? מי מת?
    תבדרי גם את אותי. רוצה הופעת סטאנד אפ מידי פעם? תני הופעת סטריפטיז (ואני מדבר גם על המוזיקה וכל הטקס – לאפ דאנסינג חובה).
    מה הקטע מה? כאילו שאתן לא לובשות מיני מסיכות (איפור זאת לא המצאה גברית ככל שידוע לי, גם לא לעשות שעווה). אז אנחנו קצת פחות מעניינים מטום קרוז במשימה בלתי אפשרית. אז מה? למה? חייכן כל כך מסעירים? מה רציתן שיהיה כאן? *כל* ערב אורגייה?
    תני קצת לנוח, גאד דאמאיט

  12. חמש עשרה שנים חייתי עם אשה בבית אחת. נפרדנו. לא הפריד בינינו השלט והזיפזופ ואף לא שטיפות מכל הסוגים. חחינו יחד, יחסית בהרמוניה. בדרך כלל שמרנו האחד על המרחב ואף על הפרטיות של האחרת.
    נפרדנו מסיבות אחרות.

    יחד עם זה, אני חושב ומקווה שיהיו לי הכוח והנחישות, שלא לחלוק שוב את ביתי עם בת זוג.
    כל אחד הבית שלו.

    זו פריבילגיה שניתן להגיע אליה בגילי.

    אני כבר לא רוצה להתחשב מעל לנחוץ, להבין מעל לנקרא, להתבונן רק במה שנותר או על חשבון שולחן לחמישה של האחרת.
    כשארצה לוותר על אחת מלאה אלך איתה לסרט, למסעדה, לביתה, היא תבוא לביתי.

    החיים בנפרד אך עם מסגרת חיים משותפת במובן של אהבה ופרטנרים למיטה אפשרית, רצוייה לי ומועדפת.
    כן, אני יודע, יש לאחרים רצונות אחרים. זה לגיטימי.

    בגילי, ולאחר שיש לי כבר ילדות, אני יכול שלא לחלוק את ביתי אלא עם בנותי.

    זה המקום שבו החיסרון (ההזדקנות?!) הופך ליתרון!!!

    • בית אחד…. כמובן…

      וכן… על אחד מאלה.

    • אינדי_גו

      כנראה שרק אנשים שכבר היו במערכות יחסים משמעותיות וראו איך השגרה גונבת להם את האהבה לאורך השנים, יכולים להגיע למסקנה הבוגרת הזו.

      • חברה שלו

        הכל עניין של גישה – אפשר לראות את החיים בכלל כמונוטוניים, משעממים וכבדים ואפשר לראות אותם באור חיובי וקליל יותר.

        • אינדי_גו

          אחחחח… כמה שאת *צעירה ויהירה*.

          את קובעת לי עכשיו מה כן היה ומה לא היה? נהיית שופטת בית המשפט לאהבה?

          תני מבט ארוך בעצמך במראה… ובואי נדבר בעוד עשר שנים, אוקיי? כרגע את קצת יותר מדי לסבלנות שלי.

      • לאו דווקא
        אני נתקלתי בבנים שרק הרעיון להשתמש בשמיכה נפרדת בחורף גרמו להם לאבד את הביטחון…
        שתי בתים לשתי במינים
        על משקל שתי מדינות לשתי עמים

    • תפרחת

      תראה, אמנם היו לי כמה בניזוג ארוכי טווח, וכיום אין, אבל עדיין אני לא מסכימה איתך.
      נראה לי שמערכת היחסים שאתה מדבר עליה קצת שרטה לך את שריר הזוגיות והותירה אותך קנאי לפרטיותך.
      לא מאמינה בזה באופן אישי, ואני מאד מקווה שעוד כמה שנים אני אוכח כצודקת ולא אתה.

      שיהיה טוב לכולנו

      • כמה שאת טועה.

        מערכת היחסים שהייתה לי, איפשרה לי מרחב, שלר רבים זוכים לו, אם בכלל.
        מערכת היחסים הייתה שויונית מאד, בלתי מחטטת ומאד הרמונית. הדגשתי, שנפרדנו בגלל סיבות אחרות.

        אני, באופן אישי, מעדיף לחיות את חיי מבלי שיהיה לי צורך להתחשב ומבלי שיתחשבו בי. אני חושב שזו אופציה שקשה מאד להגיע אליה בגיל צעיר. בעיקר כאשר יש עניין לגדל ילדים. לי, רק לי, באופן אישי, נוח יותר, נעים יותר ומתאים יותר, לחיות לבד.

        אני אומר את זה, היום, אחרי שהייתי במערכת מפרגנת ונוחה. למרות שהייתי בהחלט פרחח חופשי. גם היא, אגב.

        בקיצור:
        בית אחד – קורה על ראשך.
        שמיכה אחת – צרה בשנתך.

        גם השינה וגם העירות חשובים מדי מכדי לקלקל אותם רק כי…לא נעים, או כי ככה כולם.

        ומ

      • למה את חושבת שאו שאני “אצדק” או שאת..

        את יכולה לחיות חיים טובים על פי דרכך ואני חיים טובים ושונים על פי דרכי. אין כאן סתירה.

        אחד קונה בשר השני דגים….

        • תפרחת

          עדיין אני חושבת שיש מן “צודק” או “צודקת” בעניין הזה. יעני מה שעושה לאנשים יותר טוב באופן אובייקטיבי.
          אבל שמע, על טעם ועל ריח, אני לא אתווכח.

          מרחב בזוגיות אכן חשוב, אבל בין זה לבין להפוך את בנהזוג לסתם איזה מישהו שמסתובב בבית ולפעמים ישן איתך יש קצת הבדל, ועל כן התרעומת שלי.

          אהבה ושלום

    • בועז כהן

      *עבדים היינו?*

      גבר לא צריך להיות המשרת של בת-זוגו והיא לא צריכה להיות שפחתו הנרצעת. הסימביוזה היא קטלנית. אם היא מצפה שהוא יספק לה עניין בחיים, והוא מצפה שהיא תבשל לו ארוחות מכסיקניות וגם תדיח את הכלים אחר כך, שניהם יאכלו אותה בסוף מהסידור הזה שבתוכו הם סיבכו לעצמם את החיים.

      מעולם בימי חיי לא ציפיתי ולא ביקשתי מאף אחת לכבס לי, לבשל לי, לרתק אותי. אני יודע להפעיל את מכונת הכביסה לבד, תודה, אני עושה אחלה סנדביצ’ים וחביתות, יש לי אלף תחומי עניין, המון מה לעשות ומעט מדי זמן.

      ככל שמשאירים את זירת היחסים פנויה לדברים האמיתיים – אהבה, ליטופים, נשיקות, אנאלי-בנאלי-אוראלי וכו’ – הזוגיות תיראה יותר טוב והמגורים המשותפים יתגלו כתענוג, לא כבית סוהר

      • “אני בישלתי להם ארוחה מקסיקנית וגם שטפתי כלים והם הלכו לשחק במחשב”.

        חבר אינו בשום פנים תחליף לאישיות.

        אין לך חיים משלך? אל תאשימי בכך את החבר שלך.

      • חיפשתי בסביבה הקרובה, אחר כך ברחוקה….לא מצאתי עבדים.

        כנראה שיש לי ליקוי מה בהבנת הנקרע..:-)

        אתה חושב שאהבה קשורה למגורים משותפים? אתה חושב שזה מסב אושר נפלא? סבבה, לך על זה!
        אני לא מפקפק שכך הוא בשבילך. בעבורי זה לא כך, זה לא היה כך וזה לא יהיה כך.

        בעבורי, דווקא השקט, הלבד, הוא המקור לשלווה שלי. אהבה? זה כבר עניין לסערה!

        אני תוהה איך לא הבחנת באמירה הפשוטה: יחסיי היו הרמוניים ושנינו נהנינו ממרחב ומפרטיות….

        חג שמח

        • בועז כהן

          חוששני שאו שלא הסברתי את עצמי טוב
          או שלא הבנת

          אני לא חולק על דעתך. אני לא חושב שיש קשר בין אהבה לבין מגורים משותפים. אני בהחלט חושב שהאידאל הוא לחיות “לבד – ביחד, ביחד – לבד”.

          בברכה
          בועז

      • עומדת לגור איתו...

        מסכימה איתך!!!!! למה לעשות מאהבה כלא בגלל גג משותף?? ?

  13. זיון שכל אחד גדול. לא יכולתי שלא לדמיין אותך מול פניי עם קולך המעצבן והנסיונות הפתטיים שלך להראות שנינות וחוכמה. רוח הדברים האלה נאמרו כמה וכמה פעמים קודם לכן באתר על ידי כותבות אחרות (מוכשרות יותר) כך שהתבאסתי שהפסדתי כמה דקות של גלישה טובה בשעת לילה מאוחרת זו בישיבה מול המחשב שחברתי נוחרת לה על הספה כי היא עייפה מלנקות את הבית אחרי שהחברים שלי טינפו את הסלון בקליפות של גרעינים, כוסות עם בדלי סיגריות וכתמים של מיץ על הספה.

  14. כשלא גרים ביחד, כל עניין ה”להיות ביחד” מצריך תמיד מחשבה, ותכניות, ופרוצדורה.
    הבית שלו לא מספק את הנינוחות של הבית שלי, ומצידו זה בדיוק אותו דבר.
    כל פעם כשנפגשים זה לעצור את חיי, לעצור את חייו, “להיות ביחד” כאישיו.

    וכשגרים ביחד, חיים את החיים *אחד לצידו של השני*. ויש דרכים שבהן ניתן לשמור על הפרטיות, ויש דברים שימשיכו להיות שלי באופן מוחלט, ויש את הדרכים לשמור על הרגעים של “להיות” יחד כזוג.
    והחיים מפסיקים להיות כזה סיפור שצריך לחשוב בו על כל עניין ושלב.
    ואפשר פשוט לחיות אותם.

  15. הלכתי לפני מעט יותר מחצי שנה מהאתר הזה, והנה אני שוב כאן- ושוב דבר לא השתנה.

    שוב אותן הבחורות (במקרה זה ‘משפילת הגברים’ השנונה איריס אברמוביץ) מספרות לנו במילים אופנתיות על מר גורלן ועל הגברים חסרי ההתחשבות והרגישות שבחייהן, הבלונים המנופחים שברגע שחופרים בהם מעט יותר עמוק מתגלות כל האכזבות.

    מה הקטע שלכן כותבות יקרות, לא נמאס לכן? אין נושאים אחרים בחייכן, או אולי זהו רק הטרנד שפותח כאן באתר לרמת אומנות ממש, של התבכיינות אינסופית על אופיים הרע של הגברים (המלווה כמעט תמיד ב”יש גם אחרים, רק שאני לא מכירה אותם…”. צפוי עד חמלה) הגורם לכן להקריב כל ייחוד אישי על מזבח התקינות הלשונית התל אביבית שנראית כאינה משתנה?

    כשזה כל מה שיכול אתר על טוהר הנשיות להציג, עם כל השנינויות והדאחקות, עולות בי מחשבות על כך שקיים פה עיוות גדול הרבה יותר שהוא הוא הגורם לכל הסיבוכים המתוארים כאן להתרחש. הייחוד, כך נראה, נגזר במקום הזה מהקפריזות, וככל שהן מוצגות באופן חינני, מושך וכנה יותר אלק, כך ייטב.

    לבריאות.

    • ועכשיו, אחרי שסיפקתי את היצר לכתוב את מה שחלף במוחי למן המילה הראשונה ועד האחרונה במאמר, עוד מילה קטנה על התגובות שפתאום צצו פה כמעשה קסם.

      וסליחה מראש, המצב רוח קרבי- אם את, איריס, וכותבות אחרות פה באתר, צריכות את דברי הנועם המסבירים של בועז או של כל אחד אחר, בשביל להבין מהי מערכת יחסים, מהי אהבה, מתי פשוט כדאי לקום וללכת וכו’ וכו’, אזי שהמצב גרוע עוד יותר. הדברים האלה נכתבים היום בכל ספר הדרכה לילדות מתבגרות.

      גשי לחנות הספרים הקרובה למקום מגורך.

      • וואלה, גם אני מסתובבת פה באתר לא מעט, נגיד חצי שנה, והנה עוד דבר שלא השתנה.
        מדי פעם צץ לו נודניק תורן שמחליט לחנך אותנו לא להתבכיין ולהתחיל לחיות.
        אולי הדברים שנכתבו פה על ידי בועז או כל אחד אחר נראים לך טרויאליים, אני מצאתי אותם דיון מעניין עם אנשים שחלק מדעותיהם שונות משלי.
        תאר לך.

        • אולי אלה הכעס והמרמור שלי, אולי אי פתרונה של התעלומה שמנקרת בראשי כבר זמן רב- איך אנשים שבכל פעם נראה לי מחדש שיש לי כמה וכמה דברים ללמוד מהם, הופכים במקרים אחרים ורבים את עורם ומתעסקים שוב ושוב באותם הבלים?

          אכן, תעלומה בעיני, ומובטח לך ליאת, שזו תהיה הפעם האחרונה שהנודניק המסויים הזה כתב דברים בסגנון זה. אכן, אין בכך שום טעם מלבד סיפוק יצר רגעי.

          שבת שלום ושבוע טוב.

  16. הייתי עם בחור במשך שנתיים עברנו לגור יחד ונפרדנו תוך חודש, את פתעום מגלה שאת לא מוכנה להיות אמא שלו ולא המשרתת. לא משנה כמה דיברנו לא משנה כמה ניסינו משהו מת
    מפחיד לחשוב אבל זוהי מציאות כואבת אולי עם הזמן אולי עם הבחור הנכון ניתן להגיע לאידיאיליה מושלמת, כך לפחות נעים לחשוב , ומגבירה את הווליום ברדיו בדירה שהיא כולה שלי.

  17. פעיל תנזים מהר גריזים

    תכנסו לכל המשמעויות הפילוסופיות ,ולכל הניתוחים המחוכמים שלכם , אם אני מעדיף לשחק עם הסקרין סייבר כשיש אצלי מישהי , זה בעיקר סימן שהיא צריכה להתלבש וללכת , ועדיף בלי להסתכל או להתייחס אלי בדרך , כי היא נראית הרבה פחות טוב עם שיער פרוע וכשאני לא שיכור ובכלל.
    אם מערכת היחסים כזו מקרטעת , למה לעשות את הצעד הזה לכיוון של אינטימיות כפויה , ולא לסגור עניין?

  18. אנה ליזה

    Well Well,
    מה עוד ניתן להגיד שלא נאמר כאן למעלה?

    אז אני, לידיעתכם, חושבת שמדובר דווקא בסידור די מצוין – אני אבשל לך מקסיקני, ובתמורה אתה תבטיח לתת לי קצת שקט איכותי בדמות בילוי עם החברים שלך מול מסך הכדורגל. כמה פשוט! לא צריך להמציא, לא צריך לתרץ, נפלא!

    בסך הכל, הרי, המעבר למגורים משותפים הוא רה אורגניזציה של חייך לטובת הבלתי נודע, שאתה נורא רוצה שיצליח. אבל בתכלס – זה בעצם לחזור כמה שנים אחורה ולחיות שוב עם שותף. הוא יכול להיות שותף מקסים ומתחשב, הוא יכול להיות שותף ג’יפה, אבל שותף.

    רק שיש סקס (במקרה הטוב), וכשבאים חברים, אף אחד לא צריך לצאת מהסלון.

    אבל כל חוקי הפרטיות, וההתחשבות, עובדים כאילו היתה זו מודעת 10 אינטש בהעיר.

    ולהגיד לך משהו?
    יש גם צד נעים בשגרה הזו, בתפקידים שכל אחד לוקח בבית על עצמו.. בלי קשר ג’נדרלי. יש בזה משהו נחמד, שהכל ידוע מראש ולא צריך לבזבז זמן ואנרגיה על שטויות ועל חשבונאות מיותרת. וכולנו יודעים ויודעות – שעם החשבונאות, באה התחושה החד משמעית של משהו לא בסדר. מתאמצים מדי, מקריבים מדי, מפסידים במאבק.

    ובברכת הפסיקו להאבק, התחילו להתחבק

    שבת שלום

  19. בשם אלוהים ושבעת החטאים.
    כמעט עשור מחיי גרתי עם אותו איש. ולדעתי כל נקודת המוצא שלך לא נכונה.
    את רוצה כלב שעשועים או בן זוג?
    לדעתי זוג צריך חיים משותפים אבל גם חיים משל עצמו. אני לא ממש רואה פסול בעצם העובדה השבטית והבסיסית של בן זוגך לבהות בכדורגל או בשומר מסך.
    תחשבי הפוך? איך ההית מגיבה ם בן זוגך היה מתעצבן כל פעם שאת צופה בתוכנית החביבה עליך עם חברות? או חס ושלום מעיזה לצאת לך עם חברות לבעדיו? הרי אם משהי תספר לך על פרצופים שעושה בן זוגה לנוכח צפייתה ההדוקה בערוץ 8 מייד ההינו קוטלות אותו בעודו בחיים!
    אנחנו לא יכולות לבקש חיים משל עצמנו ומצד שני להתלונן כל פעם שלא מתייחסים אלינו.
    כן, שיגרה זה רע, מה לעשות? אבל מפה ועד לא לעבור לגור יאתו יש הבדל.

  20. מיס אלוהה

    אינדי – אני חושבת שאת כמעט, אבל כמעט צודקת לחלוטין.
    מערכות יחסים חייבות להיות מושתתות על הביחד ועל הלחוד כשכל זוג יחליט על המינון הנכון שמחליט לו. העניין שלגור יחד אכן שוחק את ההתרגשות ותורם רבות לשיגרה.
    אז “החברה שלו” היא בחורה שזמן איכות בשבילה זה הלבד בעבודה – נראה כמה זמן הזוגיות שלה ולא פחות חשוב, האושר האישי שלה, יפרחו.
    ייתכן שבגילאים מבוגרים יותר, אחרי ניסיון במערכות יחסים ארוכות כשמגיעים לשלב שבו כבר לא חושבים יותר על חתונה, ילדים וכו’ אכן אידיאלי לקיים מערכות יחסים מדירות נפרדות.
    אני עדיין מאמינה שרובנו רואים את היתרונות של מגורים משותפים על פני עצמאות טוטאלית – לפעמים אנחנו שוכחים את זה, אבל כשהוא רץ למילואים לחודש אנחנו נזכרות כמה הוא חסר לנו…
    ואם הוא לא חסר – מקומו לא איתנו…

    • אינדי_גו

      אני, אגב, במקור, דוקא אמרתי – דירה אחת, חדרים/מרחבים נפרדים (ויש גם שטחים משותפים, אוכלים ביחד במטבח וכו’). כי בעיני זה בריא שלא _מוכרחים_ בכל יום לישון ביחד, שאפשר להחליט בחדר של מי שינים, שאפשר לקרוא במיטה עד איזו שעה שרוצים בלי להפריע לבנזוג שקם מחר מוקדם ומת כבר לישון, ויש עוד אלף סיבות בגללן אני מאמינה בסידור הזה – אבל, רק להזכיר, אני כן מאמינה במגורים תחת גג משותף, אבל לא מאמינה בחנק הדדי.

      נון בית, זה אינדי גו מלשון אינדיגו הצבע, לא מלשון אינדיאנה המסוקס והזכור לטוב 🙂

      • מיס אלוהה

        :))))))
        אחותי, הוצאת לי את המילים מהפה….
        בהחלט הסידור האידיאלי, ולמען האמת כמעט שכתבתי זאת בעצמי אלא שאז חלפה בראשי המחשבה שבשביל כל כך חדרים צריך גם כסף לבית גדול…..
        כמה כיף שיש את היכולת להפליץ במיטה פלוץ רעשני ומסריח ולהתענג עליו לבד ולקום אחרי כמה דקות ולהזדיין בכיף מבלי רגשות אשם…..
        אז מסתבר שהקשר בין פערי גילאים לבין תובנה אינו קיים, יש אנשים חכמים ויש כאלו שלא….

  21. עוד אחד

    איריס , כמה שאת צודקת , באמת
    לגור עם גבר זה לא תענוג גדול , אני מתחלחל רק מהמחשבה שהייתי צריך לגור עם עוד אחד כמוני בדירה ( ממש סיוט ועוד לישון איתו שלא לדבר על ריחות הבוקר … )

    בקיצור, אני רווק , גר בתל אביב ועם כל הבלגן והדברים מסביב שכרוכים בלגור עם מישהי או מישהו בדירה , מניסיון שלי , אם יש באמת אהבה , אז כל הדברים מסביב לא חשובים .

    אבל אם גרים ביחד מתוך – ” אוקיי , הוא חמוד , כרגע אין לי מישהו אחר , הסקס בסדר והוא גם מוריד את הזבל מדי פעם ” – זה כנראה לא מחזיק לאורך זמן ואז צצות בעיות שלא היו עולות אם הייתה באמת אהבה .

    • פטרולית

      אינדי_גו יקרה, בנוגע להצעתך הנראית לי חיובית, התעוררו לי מספר שאלות:
      1. האם ניסית את זה?
      2. זה עובד?
      3. אם יש לילות בהם כל אחד נשאר במיטתו ובמרחבו, האם אפשר להעביר לילות אלו עם אורחים למיניהם?
      4. איך מסבירים לילדים את כל הסיטואציה?
      תודה.

      • אינדי_גו

        זהו מודל המהפכה, שכאמור, חסרים לי דירה ומועמד כדי לנסות אותו. לעומת זאת ניסיתי מגורים משותפים רגילים והם לא עבדו בשבילי, ונראה לי שהדגם הזה יכול לעבוד מצוין. בינתיים מדובר רק בשרטוט קווי המתאר של מה שנראה לי כמו זוגיות אידילית (יחסית)
        2. הכרתי זוג שחי ככה (עם כמה אדפטציות פרטיות שלהם) כבר עשרים שלושים שנה, ולפי מיטב ידיעתי הם עדיין חיים ככה.
        3. אורחים מזדמנים? זה כבר תלוי בסוג הקשר בין בני הזוג. אני אישית בהחלט נגד, אבל זו *אני* וככה אני בנויה (הציר הזה של נאמנות – בטחון – אמון – קרבה, אני יודעת שרק ככה זה עובד בשבילי).
        4. אין לי מושג לגבי ילדים. אני מניחה שאם מתייחסים לזה בטבעיות, הם יקבלו את זה בטבעיות. אבל באמת שאני לא יודעת. איך ילדים שגדלו לשתי אמהות ובלי אבא מקבלים את זה? תלוי איך מסבירים להם, לא?

  22. zot sheomeret

    i gotta tell you
    ever since we moved together,
    i never suffer from cold feet
    in bed that used to not allow me
    to fall asleep
    at night.
    so good that there is always
    somebody hot in bed
    to heat your freezing feet.

  23. זה שיודע לשאול

    לא רוצה שתהיי שפוטה, שתעשי אוכל ש תאספי מהשולחן. לא רוצה ולא צריך כלום,ף כל עוד את מוצצת לי טוב – אבל מ-מ-=ש טוב ! ממש ממש מעולה, עם גמירה בפה והכל

    אני מוכן להיות השפוט של כל אחת ולזרוק את המחשב לפח אם היא תבטיח למצוץ לי טוב, אבל מ- מש טוב, עם גמירה בפה והכל

    • תפרחת

      תן לי לנחש, מזמן לא מצצו לך, טוב או לא. אם בכלל מישהי טרחה להניח את שפתיה הענוגות על הג’ויסטיק שלך…

      זונות עולות חמישים שקל לסיבוב סיפרו לי.
      תלך תרגע ותרגיע.
      סאמק

      • זה שיודע לשאול

        וואללה, נשמה, בחייאת , דווקא אתמול קיבלתי אחלה מציצה או יותר נכון זה היה בסגנון של דפיקת פה , את יודעת איך זה שכל הזין נכנס עמוק לתוך הפה והתנועות פנימה והחוצה חזקות וזה יותר לדףוק את הגרון ולא ממש לקבל מציצה

        ו= 50 שקל מציצה ? שאני אשלם שימצצו לי
        *למה מי מת*

    • zot sheomeret

      you are such a but head. i call to end this discussion now

      • זה שיודע לשאול

        אני מכבד את רצונך לסיים את ההתדיינות בסוגיה הזאת. עם זאת, עלי להביע את הסתייגותי מהכינוי “ראש תחת” שמצאת לנכון לכנותני. העובדה שאני מעמיד בראש סדר העדיפויות שלי את המין האוראלי המשובח אינה יכולה לשמש לך עילה לעלבונות וכינויי-גנאי מהסוג הנ”ל

        אני מאחל לך גבר כמוני, שיידע להיות אסיר-תודה לאין גבול על מציצות מושלמות שתעניקי לו, *כולל בליעת הזרע, כמובן* ולא ידרוש ממך דברים מפוקפקים כגון בישול עוף במרינדה או כיבוס תחתונים

        • zot sheomeret

          butt head shut up already
          nudnik

          • זה שיודע לשאול

            לא ייאמן עד כמה מופלגות הן דלות לשונך וגסות רוחך, כל שיש לך לומר הן נאצות וגידופים בנוסח “באט הד” ו”נודניק”.

            אני מרחם עלייך, גברת לא נכבדת, ולא פחות מזה אני מרחם על הגבר שיהיה איתך, שמן הסתם לא ייהנה ממציצות זין מושלמות

            • zot sheomeret

              ?you still continue
              my god
              you are such a disgusting butt head.

              • זה שיודע לשאול

                תגובותייך הן בושה למין הנשי ולאתר זה כאחד.
                למזלי הרב לא אפגוש בך לעולם בעולם האמיתי, שכן ללא שמץ של ספק המרירות הממלאה אותך עד לבלי די אינה עומדת בקו אחד עם היכולת לספק גבר כהלכה. אבוי לו לאומלל שייאלץ לבוא בצל קורתך ולסבול מעכבותייך המיניות ומכשרונך המפוקפק למצוץ זין באופן מרשים

  24. אני עוברת לגור עם אהבת חיי.
    לפעמים החיים יכולים להיות כאלה נהדרים!

    : – )

  25. בזיק ויויו גם

    אחרי מגורים של כמה שנים עם אהובי שיחייה (בלעדיי, כנראה)
    אסכם ואומר, שאכן לגור איתו יכול להיות חמים, נעים, בטוח, נוח וגם נעים.
    אבל…
    כדאי, רצוי ואף חיוני לשמר את המרחב הפנימי
    אחרת…(לפחות במקרה שלי):
    לאיבוד את הולכת
    אט, אט, את גוססת, נגמרת
    מה שנראה היה כאהבת חיים, כמשמעותם והמשכם לנצח נצחים
    נגמר!!!
    ואז, נשאר מה שנשאר, כלום, ריק, ואקום, אם לא שמרת על זהותיך, תחביבייך, חבריך, וכן ספייס. אני נשמעת דרמטית וטראגית, וזה אכן מתאר נכון את מצבי, אבל…
    היום אני מבינה שניתן היה לעשות זאת גם אחרת
    מגורים יחד לא חייבים להיות סימביוזה
    ולא חייבים להיכשל
    וחוץ מזה:
    “עדיף להסתכן, מאשר לפחד תמיד”
    בהצלחה!

  26. איך אגדיר את האופן שבו אנחנו חיים עשרים שנה בבית אחד בלי להתעייף זה מזו?
    נדמה כאילו אין פטנט שאפשר לרשום, ומה שעובד בשביל זוג מסוים לא יעבוד אצל זוג אחר. אבל…
    יש בכלזאת משהו יסודי. איזשהו חיבוק בסיסי, שלא מתפוגג עם הזמן וההרגל, שבתוכו נמסים כל ההבדלים והמחלוקות והקשקושים. איזושהי מודעות והקשבה לאישיות הנפרדת של הזולת, שקיימת ועומדת לעצמה מחוץ לסיפורים ולפרשנויות. וגם,כמובן, התייחסות אל מטלות הבית והמשפחה כאל דברים שחלקם נעשים ביחד (לפעמים אני, לפעמים הוא, מי שמגיע לזה ראשון ומי שיש לו זמן) ואת חלקם עושה רק אחד, כי מוסכם (לא תמיד בכתב, ואפילו לא תמיד בעל-פה) שהשני שונא לעשות אותם (שנינו מבשלים ומנקים ומכבסים ועוד דברים, אבל הוא, למשל, לעולם לא יקפל בגדים לארון ואני, למשל, לעולם לא אקדח חורים בקיר).
    המרחב האישי הוא לא רק שמיכות נפרדות (אצלנו זה כך מההתחלה) או תחום-מחייה פיזי. לא תמיד היו לנו שני חדרי עבודה, שתי טלוויזיות ושלושה מחשבים… אבל גם כשהבית היה קטן וצפוף מצאנו לנו מרחב אישי. בשנתיים הראשונות היתה סימביוזה-לכאורה, אחר-כך באה התפכחות, ועם אי אלו חבלי-לידה לא קלים – נולדה והתגבשה הקואופרציה של ביחד-לחוד.
    ועוד משהו, בתגובה למי שכתבה כאן השגות על עירום, כביכול הוא חדל לרגש אחרי שמתרגלים אליו. אני יודעת שאם אוהבים, ומקשיבים באמת, ולא מתנהגים באופן מיכני ולא לוקחים את הזולת לעולם כמובן מאליו – אזי הנפש ממשיכה לגעת בבשר, גם כשהבשר מוכר ורגיל, וגם כשהוא מתדלדל ומזדקן.
    הפרפרים בבטן, הריגוש ההתחלתי – לא נעלמים. הם עוברים לפאזה אחרת. בעצם, רק אתם תוכלו להמציא ולקבוע אם יתגלגלו לגולם, לתולעת או ליצור מדהים שעובר שינויים כל הזמן. אני מבטיחה לכם ולכן שאם יש הקשבה ומרחב – אז דברים נפלאים צצים ומתפתחים עם השנים, ואיכויות חדשות מתגבשות ונפתחות.
    ותודה שקראתם עד כאן 🙂

  27. לא אכפת לי מה אחרים אומרים -אותי זה דיי הצחיק
    אבל אני מקוה שאיריס לא באמת חיה ככה
    אני מאמין בחיים קצת יותר שיתופיים
    ואיריס בוודאי יותר חכמה ממה שהיא
    מנסה להקרין לתוך המאמר
    בקיצור איריס את נורא מצחיקה
    🙂

  28. רונית העצבנית

    איריס אברמוביץ? את לא זו שהיתה לה פינה ב”פרפר לילה” שבה היית יוצאת לדייטים עם כל מיני טמבלים?

    אחד מהטמבלים היה האקס שלי, ואני מקוה מאד שכיסחת לו את הצורה והשפלת אותו לפחות כמו שהוא השפיל אותי !

  29. אני מאושרת

    אני אממממ
    פגשתי לפני שנתיים בחור
    יצאנו לפגישה שבאותו לילה הסתיימה בזיון סוער
    לאחר יומיים עברתי לגור איתו
    והיום אנחנו עדיין ביחד
    אני מבשלת – הוא שוטף כלים
    אני מכניסה בגדים למכונה – הוא תולה ומוריד כביסה – אני מקפלת
    הוא פותח לי את דלת המכונית בדיוק כמו בפגישה הראשונה
    הוא קונה לי מתנות
    מרעיף חום ואהבה
    (וכן אנחנו גם רבים כמו כולם)
    אבל החוכמה היא פשוט למצוא את זה שתאהבי והוא יאהב אותך מספיק בשביל שלא
    תפסיקו עם הענקה תמידית

  30. עומדת לגור איתו...

    בתור אחת שעוד שבועיים עומדת לגור עם חבר שלה לאחר שלוש שנים של ביחד אך בבתים שונים זה היה ממש “עידוד” עבורי ((:

    עכשיו באמת, אני לגמרי לא מסכימה עם מה שכתבת, ולא, לא כי אני מחפשת לברוח מהאמת כי אני אוטוטו שם אלא כי זה נורא תלוי בגישה. ואתן לך דוגמה- כשקראתי את מה שכתבת לגבי זה שאת שוטפת כלים כשהוא משחק עם חברים, אמרתי לעצמי- נו אז ?? ?? למה שאני לא אפנק את הגבר שלי שאני אוהבת נורא,מה רע בלשטוף את הכלים עבורו?? ולא אני לא אישה מסורתית, ויש בי הרבה דעות של שיווין בין המין הנשי לגברי ואני לגמרי רותחת כשאני שומעת דעות שוויניסטיות. בענין השערות על החזה, למזלי לבן זוגי היקר יש ממש ייצוג סימלי של העניין (הוא לא מהשעירים) אבל אני לא מבינה, כאלו כשאת אוהבת מישהו ומחליטה לגור איתו אז פתאום הדברים האלה מעוררים בך סוג של דחייה? למה?

    תראי זה שגרים ביחד לא אומר שצריך להיות אחד בתוך התחת של השני כל היום. וזה שאני עוברת לגור עם חבר שלי לא אומר שמעכשיו ניגמרה הפרטיות, הפרטיות שלי היא קדושה עבורי, וחשובה לי נורא, לכן יש עוד חדרים בבית, או סלון וטלוויזיה ומחשב וספרים ומספיק דברים שיקחו אותך לעולם הפרטי שלך. זה גישה נורא שלילית הגישה שנקטת בה, וחבל, באמת חבל. לדעתי דווקא הביחד הזה תחת קורת גג משותפת יכול להביא הרבה יופי וחיביות אם מסתכלים על זה מהמשקפיים הנכונות…

    תודה
    נ.

  31. פתרון לבעיתת משחקי המחשב – שחקי בהם גם את ועלי עליו בהישגים. האטרקציה תיעלם מהר מאוד והוא ימצא עניין מחודש בשיחה איתך (ואם לא, מה אכפת לך, את תיכף מנצחת במשחק – מיזוכר אותו בכלל)

  32. אני באמת לא מבין עם איזה בחורים עברת לגור,

    מניסיוני לעבור לגור עם אהבת חייך מנצח בעיניים עצומות לעבור לגור עם חבר טוב,
    החברה שגרתי איתה הייתה תמיד תמיד הרבה יותר יפה מלארה קרופט, אפשר להגיד אפילו הכי יפה בעולם.
    אני הייתי זה שמבשל, כלים שנינו שטפנו, זבל שנינו זרקנו,
    ואם היא רק הייתה מצייצת הייתי קופץ לדום ונותן לה את כל היחס בעולם.

    כשאבוקסיס מרים את הכדור לעבר הרחבה, זה רק ברור שאתן לא קיימות בעולם הזה וכדאי לכן מאוד למצוא עיסוקים אחרים (אתן לא חייבות לדעת מה זה “נבדל”. זה לא באמת מפריע לנו)
    אבל, הכדורגל שלנו לא משתווה ל”סקס והעיר הגדולה” שלכן.
    אז לדעתי אנחנו בסך הכל שווים בנוגע לכמה רעים אנחנו אחד לשניה,
    ורוב הגברים שאני מכיר הופכים להיות סמרטוטי רצפה מטונפים ברגע שהבחורה הכנסת לבית
    אז בבקשה, אם את רוצה להשמיץ, לא חסר על מה, אבל לעבור לגור ביחד?
    את חייבת לבדוק טוב טוב את הטעם שלך בגברים

  33. מרי הארורה

    אני חושבת שהבעיה העיקרית בלגור איתו, היא לדעת לשמור על טרתורית ה”אין כניסה” שלך.
    מעבר לזה, מישהו חכם פעם אמר לי: עדיף לגלות שהוא משאיר את מישחת השיניים שלו פתוחה על הכיור בזמן שאתם גרים יחד, ולא במדרגות לרבנות.
    נחמה לא?

    • מרי הארורה

      חוץ מזה אני לא מבינה מה השוס!!
      הרי גם אנחנו מנסות להציג את עצמינו כ”עיסקה טובה”, ותהיו בטוחות בנות, שליפעמים המקסיקני של אמא שלו יותר טעים, וגם הוא מיתעורר עם שיערות לא לגופו פה ושם…
      איזה כיף לדעת שהוא חיי איתך למרות הכל!! אולי זאת בעצם ה”אהבה”??

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *