נו, מתי נזכה להררי מידע שינחתו בסלון הפרטי שלנו? וכשינחתו מה יצא לנו מזה? רכישה מקוונת של הג'ינס של הגיבור? חגית גל על הרעב לפס הרחב

מי יצילנו מרעב?

לאן נעלמו המטבעות?

אל מול המאבקים הפוליטיים השונים המתנהלים סביב סוגיית הפס הרחב עומד עולם התוכן ומתכונן, ומתבונן, ומתלונן (בעיקר מאונן).
התוכן, כפי שלימדו אותנו כשהיינו קטנים, הוא הדבר החשוב ביותר, ואנחנו, מצידנו, יצאנו עם כל כך מכוער שנורא הקפדנו במהלך דרכנו להתבונן רק במה שיש בקנקן. הבעיה הגדולה של הקנקן בעולם האינטרנט הישראלי בפרט, ובעולם התוכן הקיברנטי בכלל, הוא שאף אחד לא אוהב לזרוק לתוכו מטבעות יותר.
האינטרנט הישראלי זינק זינוק אדיר בהתפתחותו בשנתיים האחרונות, אך עדיין ניכר כי הרעש הגדול מגיע בעיקר מכיוונים קוסמטיים (שיווקיים) טהורים שכל מטרתם היא להגיע לזהב, וכמה שיותר מהר אם אפשר. כך, בזמנים בהם ציבור המשקיעים והמשפיעים אינם מפנים זמנם להעריך את יכולותיו התרבותיות/כלכליות/חינוכיות של התוכן, נבלעים גופי תוכן עניים בתוך ענקים בעלי גב כלכלי בטוח. המיזוג הגדול בין אמריקה און ליין לבין טיים וורנר והרכישה הטרייה של סי-נט את זידינט מבליטות את מצוקתו הגדולה של עולם התוכן וחוסר היכולת של גופי תוכן לצוף מעל הפסדי הבועה.
תהליך זה מתרחש, כמובן, גם בארץ. גופי תוכן עניים נבלעים על-ידי ענקיות אינטרנט מכניסות.
נטוויז’ן, וואלה, ידיעות אחרונות ומעריב עתידים לבלוע גם בעתיד אתרי תוכן קטנים ועצמאיים, כמו גם קשת, רשת וטלעד שבודאי ישתלטו במהירה על נתח גדול מהתכנים ברשת.
זה טוב לנו?

קבלו אל הבמה את הפס הרחב

בניגוד לעולם התוכן ה’שמרני’, זוכה הפס הרחב לתשומת לב מרובה, בין היתר בשל הפוליטיקה המחורבנת בארץ.
הפס הרחב יאפשר לנו ליצור ולקבל עוד אלפי ערוצי תכנים (סרטים, תוכניות טלוויזיה, קליפים, תחנות רדיו וכו’) בכמות, איכות ומהירות ברשת, מה שמאוד מלהיב את התעשיה ברמה הרעיונית.
אינטראקטיב זו אולי המילה שתבלבל אתכם בכל הסיפור הזה, כיוון שהיא נמצאת בשילוב ידיים חינני יחדיו עם הפס הרחב, ולאו דווקא קשורה עמו קשר ישיר או תלותי. הפס הרחב הוא סוג של טכנולוגיה בעוד המילה “אינטראקטיבי” היא רעיון אחד מתוך אלף ליישום בטכנולוגיה שכזו.
מספר פרוייקטים אינטראקטיביים שכאלה מתבשלים היום בארץ תחת שרביטם של גופים כמו קשת אינטראקטיב, ענני תקשורת ותיא תקשורת, כולם תלויי רוחב פס.
בל נשכח כי בראש ובראשונה יעזור לנו הפס הרחב להוריד קבצים כבדים בקלות, אשר לימים תהפך לבלתי נסבלת באזור הדמדומים של המחוקקים.
בארצות הברית, מדינה קטנה וחסרת חשיבות, עסקי הפס הרחב (תכנים, תכנים, לא כבלים) אינם מצליחים לפרוח, עובדה שעשויה להשאיר את נישת האינטרנט נטולת מיינסטרים מחד (כולם ביחד: היאח הידד!) אך גם עניה מאוד מאידך.
נחמד לדעת שספילברג כבר התחיל לתכנן סרטים שמיועדים אך ורק לאינטרנט, אבל האם צופה הטלוויזיה יהיה מוכן אי פעם להחליף את עמדת תפוח האדמה? האם הוא יהיה מוכן לצפות בסרט, כשהוא מחליט מה יהיה ההמשך שלו וממש במקביל מבצע רכישה מקוונת של הג’ינס של הגיבור, או שמא כל שנחוץ לנו אחרי יום עבודה מפרך הוא ניקוי ראש שקט אל מול כל מסך שיהיה, בלבד שתהא זו חוויה פסיבית?
נכון להיום, התרחיש הנראה ביותר לעין בסצינת הבולעים והנבלעים, הוא שממש עוד מעט נוכל לשבת מול הטלוויזיה ולצפות בסדרות שבסיומן יופיע לוגו של ענקית דוט קום.

אתרי סרטים ותוכניות טלוויזיה ברשת:

film.com
thesync
ifilm
atomfilms
earthnoise
tv.zap2it
wwitv
thebitscreen

על הכותבת חגית גל

אשת פרסום במקצועה, כותבת סיפורים קצרים לעצמה ובימים אלו ממש מתאמנת לקראת אליפות העולם בסקי מים

תגובות

  1. כמה דברים:

    וידאו-לפי-דרישה הוא מן חלום רטוב המשותף לכל מי ששואף להתפרנס מאינטרנט. חלום בן 10 שנים, אגב, שעדיין מחכה לפס הרחב.

    תוכן שאינו זקוק לפס רחב מצוי בשפע כבר מספר שנים. משום מה, הוא ניתן בחינם.
    אני מניח שמתן תוכן בחינם הוא המשך ישיר של מתן דוגמיות בסופרמרקט.
    אלא שאינטרנט אינו סופרמרקט, ולא לכל דיילת דוגמיות יש מקדימה ליד הקופה, שדואגת להתעלק על הלקוח בזמן שהוא עומד בתור, ומצליחה לדחוף לו משהו לעגלה.

    אין לי מושג למה יצרני תוכן נותנים אותו בחינם.
    אישית, לא איכפת לי לפרנס כמה מהם.

    לדעתי, אתר תוכן שאני נכנס אליו יותר מפעם אחת ביום שווה מחיר של מנוי חודשי לעיתון
    (בין מאה למאתיים שקל לחודש).

    • הזוג האופנתי הנוסף

      אבי,

      אם היו אתרי תוכן מצויינים ברשת הישראלית אז הייתי קולעת בהבנתי לדברייך,
      ויתרה מזאת, הייתי שולפת את כרטיס האשראי הגזור שלי, על מנת לשלם לספקי התוכן.
      אבל אין!!
      ציח ושממה.
      האתר היחיד שאני מנויה עליו ומשלמת עבור תכניו ממיטב כיסו האחורי של הבוס שלי הוא:
      http://www.ice.co.il
      רק בגלל שהוא מספק לי חדשות און-ליין מתחום עיסוקי.

      אתה משער בנפשך שמישהו יגהץ את כרטיסו וידרוש מנוי ל”נענע”?

      אפילו בתיאטרון “הבימה” נרשמה מצוקה של מנויים,
      אז בוא נסכם ונאמר שהחזון שלך קצת ורוד למתרחש בארץ מבחינת תרבות פנאי.
      וחבל.
      אבל תמיד נוכל להצטרף להאחזות האקדמאית של ד”ר מיכל אורון באוגנדה וסביבתה.

      • יש תכנים טובים.
        השאלה שאני שואל את עצמי היא:
        מה עדיף?
        א – לשלם, נניח, מאה שקל לחודש לאתר החביב עלי
        ב – שהאתר יפשוט רגל ויפסיק לייצר תוכן

        אני בוחר באפשרות א.

      • אני כבר האמנתי, שזהו, עכשיו כשההזדמנות מצוייה כולם ינטשו את הספריות העמוסות ויעלו על “נענע” עם מיטב כרטיסי האשראי המצויים בשוק. באת וגילית לי שלא כך הדבר. תודה. תודה. תודה.

        כמה שאת צודקת… חוץ מ 5,478 וחצי צנונים וצנוניות, איש לא יטרח להיות אינטראקטיבי בגישתו אל סקרלט. היא לא תאמר בגירסה המופרכת ביותר: אבל מחר, השמש לא תזרח, יא מניאק!

        אנו נמשיך להינות מהעריכה של מי שעמל לקראתנו
        הפס הרחב יאפשר לנו לקבל את סטיבן בסלון אגב מין סוער עם ברווז שאספנו מהסופר לצורך ביצוע מעשים מגונים בפרטיות ראוייה. אח”כ נעשן סיגריה ונצפה כמובן בציפי שביט.

        🙂

        • רובי נמדר

          יש פער ענק בין החלום לבין המציאות. מי שבונה על מחשב שהוא גם טלוויזיה אינטראקטיבית לא זוכר שרוב האוכלוסיה בעולם לא יודעת לתכנת את הוידיאו שלה להקליט את “בובה פראית” אפילו שהמכשיר הזה, הוידיאו, נמצא אצלם בבית כבר 15 ואפילו 20 שנה. ההתפתחות הטכנולוגית מקדימה בהרבה את היכולת האנושית לסגל אותה. אפילו שיותר זול לקנות ספרים באינטרנט, וזה גם נוח לאללה, שולחים לך הביתה, וכאלה, ויש מבצעי הוזלה, וכו’, “סטימצקי” לא ייפול כי אנשים רוצים להרגיש את המוצרים בידיים. זה תוכן, בשבילם. רוב בעלי המחשב המחוברים לנט יכולים לקנות בסופר, בלי לצאת מהמזגן, אבל הם לא עושים את זה. כי גם עגבניות רוצים למשש. וגם עגבניות, בשבילם, זה תוכן.
          תוכן מלא עסיס. ואת חברות הסטרט אפ המצליחות אפשר למנות בשברי אחוזים מהמצאי הקיים

    • אני יכול אמנם להעיד מנסיון אישי, שאתה מקפיד לשלם על תכנים שאתה צורך, אולם בנשימה אחת יכול אני להעיד שאתה עוף מוזר בענין זה, רובנו לא עושים זאת ואם נקבל תרבות-תוכן טובים בחינם נשמח לעשות זאת. תכנים כמו דעות יכולים להיות מוגשים גם הם בקלדרלות או בבאזארים, והנוסחה הישנה: שקול לי ואשלם לך אינה בהכרח המפתח לשוק יעיל ופורה. בחינה אמיתית של שוק, צריכה להצביע על נקודה או מספר נקודות בשרשרת ייצור התוכן בהן ניתן להרוויח ולהתקיים כמו גם על זהות הגורם אשר מוכן לשלם. מילת המפתח היא אינטרס. שוק יעיל יהיה כזה אשר בו יאוזנו האינטרסים. האינטרס של צורך התוכן הוא לצרוך כמה שיותר ולשלם כמה שפחות. האינטרס של יוצר התוכן הוא להצרך כמה שיותר ולקבל כמה שיותר. אולם לרוב אין היצרן מתנה בין שני אלה. בברירה שבין להצרך ללא כסף או להצרך כלל הוא יעדיף את הראשונה, כך שמפפגש אינטרסים בין היצרן לצרכן לא מוליד בהכרח את הצורך לשלם. נשאר אם כן למצוא מישהו שחשוב לו לשלם כדי שהיצרן ימשיך לספק את התוכן. בטלויזיה המסחרית מצאו אותו והוא המפרסם, מי הוא יהיה בתקשורת הגלובלית- אינטרנטית? מן הסתם המפרסם גם, או אולי דווקא המשווק הישיר? אני לא יודע אבל הוא יגיע כי זה האינטרס שלו.

      • לפני מספר שבועות ביטלתי את המנוי שלי ל”הארץ”, כי מצאתי שהמוסף המקוון שלהם The Marker
        עונה על הצרכים שלי. והוא כמובן, בחינם.
        גלובס שיפרו פלאים את האתר שלהם. אולי כדאי שאבטל גם את המנוי לגלובס, ואחסוך עוד 150 ש”ח לחודש?

        אני ממש לא מבין את ההגיון של תוכן בחינם.
        אני, כידוע, לא חושב שעדיף לפרסם תוכן בחינם מאשר לא לפרסם כלל.
        למרות שברור שאני משלם מחיר: המחיר הוא שאני לא יוצר תכנים בכלל.

        • ראשית, תודה לחגית, שגם הפעם טרחה ועמלה וערכה אינפורמציה שהכל מדברים בה ורק מעטים יוצקים תוכן לרעשים שהם משמיעים. חשובה ההבחנה בין הטכנולוגיה של הפס הרחב לבין התכנים הניתנים להיות מועברים בטכנולוגיה זו. חגית בשפתה הנלבבת והשוטפת, מסייעת להמונים ולבורים ולעמי הארצות (ממש כמוני), להתחבר אל מושגים ערטילאיים ולהלך בתוכם עם תחושה מסויימת של קונקרטיות. תודה חגית.

          נוח יקירי, אבי, אולי עוף מוזר, אבל יצרני התוכן לא. הסיבה שיש תוכן בחינם, אינה נדיבות ליבם המופלאה, אלא הערכה כלכלית. הסיבה לכך שהם מספקים משהו שעולה להם ממון, בחינם, היא כמובן שהמאבק, היום, הוא בעיקר על הקיום בתודעת המשתמשים, על מספר רב ככל שניתן של אלה שבאים לצרוך את התוכן, דווקא אצלך באתר. מרגע שאתרי התוכן העיקריים יתבססו, הם ייאלצו לשלם ליצרני התוכן המשניים, כדי שאלה יספקו להם תכנים בעלי ערך עבור המשתמש הממוצע.
          המשתמש המתוחכם והמיומן, כמו אבי, ימשיך הרי לצרוך אינפורמציה, ו”איכויות” גם אם האינפורמציה לא ערוכה בהוליווד ואין לה פאייטים בשוליים. ואם יתנו לאבי את האינפורמציה הזו בחינם, הוא ייקח. ומי שישלם זה עיתון “הארץ”.

          זה קצת כמו קניון, בהתחלה נלחמים על כך שחנויות חשובות המספקות את כ-ו-ל-ם, יהיו בקניון, לפעמים בכל מחיר. אחר כך מכניסים את הבוטיקים וקורעים להם את הצורה. ההבדל העיקרי בין הקניון לאינטרנט – הבדל שכולו לטובת הצרכנים – שבאינטרנט, אין בעלים לרשת. הכל יכולים להציג את מרכולתם על שטח מדף פנוי. נכון, שלבעלי אמצעים יש יתרון, אבל לעולם הם ייאלצו לפזול לצדדים ולבדוק אם אין סיינפלד קטן ומניאק שעוקף אותם בדרכו אל הציבור.

          ממה מתפרנסים הגדולים?
          הם מתפרנסים מעצם העובדה שאתה הופך אותם למקום הביקור הקבוע שלך. אם הם לא ירוויחו מהתוכן, הם יספקו לך גרוי אחר שימשוך אותך כצרכן, אל הארנק האישי שלך ומשם אל הבנק שלהם.

          והכל למען אחוות עמים, מין פרוע ומעשים טובים אחרים

          • רובי נמדר

            מה שיהיה שווה כסף זו רשימה של משתמשים לפי פילוח. על זה תהיינה חברות גדולות מוכנות לשלם הון תועפות. וזה יקרה. כלומר: אם ברור שגולשי בננות הם בערך חמישים אלף, ושהפרופיל שלהם, סתם לדוגמה, הוא של אקדמאיות בעיקר, עצמאיות, עם הכנסה גבוהה מהממוצע – אפשר יהיה לעניין אותן במוצרים מסויימים, לנשים משכילות. חברות תוכנה, הוצאות ספרים או יצרני תוכן – יהיו מוכנים לשלם לבעלי “בננות” סכום נאה תמורת רשימת המשתמשים שלהם. אז “בננות” לא ידרוש דמי מנוי מגולשיו, אבל יגבה סכום נאה מ(סתם דוגמה) “דוקטור פישר” או “סטימצקי” או רם אורן. הכסף יבוא מזה, ולא ממנוי שישלמו אנשים. אנשים לא אוהבים לשלם, אפילו עבור אתרי פורנו. גם נאפסטר וגם האיזי-נט פורחים כתוצאה מזה שאנשים מחפשים דרכים לא לשלם תמורת תרבות ותוכן, ומוכנים להפר זכויות יוצרים בלי בושה.

            רובי נמדר

            • מה בננות יודעים עלי שאתה לא יודע?
              מה כבר יודעים עלי?
              שהדיון על הפלות עניין אותי יותר מהדיון על כדורגל?
              איפה רשומות פה ההעדפות שלי כצרכן?
              רמת ההכנסה שלי?

              • רובי נמדר

                רק דוגמה זאת היתה, “בננות”, אבל תתפלא. אפשר לדעת עליך לא מעט. אולי לא עליך, אבל נגיד (סתם דוגמה, שוב: ס-ת-אאאם דוגמה) על ג’ו המבתק או על הפרחח אפשר לדעת לא מעט

                • רק שעלי לא קשה לדעת ולעומת זאת גם לא כדאי לדעת… בניגוד למבתק שהוא נכס לאומי או לך , למשל, שאתה בטח נכס צאן וגם ברזל..

          • סלבדור

            המודל הזה הולך וקורס בימים אלו ממש. כמו שמוזכר בכל פינה.
            ההבדל בין אתרי דוט קום בלבד לבין כאלה עם גב מחוץ לאינטרנט וכו’
            אין שום הכרח שהצעד של הארץ לתת כזה משקל לאתר שלהם,
            על חשבון העיתון, הוא אכן צעד נכון.

            נדמה לי גם שרק שבוע שעבר (אולי בהארץ?) היתה כתבה על
            הקשר בין הפס הרחב לתוכן.

            • אני בספק לגבי ההגיון של “הארץ” ולכן בשולי הדברים כתבתי : על זה ישלם עיתון “הארץ”, התכוונתי ישלם בקוראים ובתפוצה.

              חוץ מזה, אין לי כוונה שזה המודל היחידי. מה שהתכוונתי פשוט יותר: לצי שמשקיע כיום בתוכן יש אינטרס (כלשהו) להביא אותך אליו, לשם כך הוא משקיע בתוכן. ו.. על השקעה מישהו בסוף ישלם… כנראה אתה.

              זה נאמר ללא פרשנות ערכית.

          • אבל זה בדיוק מה שאמרתי, האיזון האינטרסנטי נשמר גם כשהצרכן מקבל את המוצר חינן.

        • קודם כל זה לא כנון עובדתית. אני יודע מידיעה אישית שיצרת תכנים ופרסמתת אותם בבמה.
          אני משוכנע שגם תמשיך לעשות זאת, אני בכלל לא בטוח, שהתכנים אותם ייצרת מיוזמתך לא טובים יותר מאלה אשר ייצרת כי שילמו לך לעשות אותם, או ביננו אני בטוח שהם כן טובים יותר.

          • אתה צודק באשר לאיכות, אבל הכמות…

            חמישה מאמרים במשך שנה וחצי? זו בושה וכלימה.
            להערכתי, אם הייתי עושה את זה לפרנסתי, הייתי מספק פי מאה יותר מאמרים.

            אני באמת מאמין שאם אתר תוכן מסוים, נניח “במה”, היה מרוויח כסף, הוא היה טוב יותר.

        • לא ברור למה אבל, נראה שהעיתונות , בנסיון להדביק אחד את השני, החליטו לאבד את המנויים המשלמים לטובת חינמונים וירטואלים. ההנחה שבסופו של דבר ניתן יהיה לגבות כסף מצופי במסכים הקטנים נראית רחוקה מתמיד. מי זוכר ש- IOL גבתה כסף עבור השימוש בשרותיה? וזה היה לא מזמן.
          נכון שאין כמו להחזיק עיתון מרשרש ביד, אבל ברגע של חולשה כלכלית, נבטל כולנו את המנויים על “הארץ” הניצחי לטובת רפרוף ב- מרקר.

  2. אלמוני

    אנרכיסטים ! תתעוררו !

    מידע פנימי: הכל מתחיל ונגמר בפעימות מונה
    לא יותר לא פחות
    עד שזה לא ישתנה שום דבר לא ישתנה.
    ועד שאתם לא תבינו את זה שום דבר לא יעשה כדי לשנות את זה.

    ופרחח היקר
    בלי כוונה רעה
    אתה עדיין לא מבין

    ואם נגזים כך גם חגית

    • לא בהכרח

      מספיק אנשים גולשים מהעבודה, או בחופשי חודשי.
      יש לאינטרנט יותר מ-MP3 להציע לגולשים.
      xDSL לא יפתור את הבעיה.

      • אלמוני

        את זה אני ואתה יודעים
        למרות ש 2000$ בשביל פרייםריליי זה סכום לא מבוטל
        טענתי היא שהבעיה היא אצלנו המשתמשים ולא אצל החברות (גדולות כקטנות)
        דוגמא קטנה ולא חשובה :
        את כל שיחותי לארה”ב אני מבצע דרך המחשב בעזרת עשרות חברות קטנות
        בחודש, אני חוסך מאות עד אלפי שקלים.
        אידאליסטים אנרכיסטים שטרם הפנימו את העובדה שכסף זה תוכן לכל דבר, יבזבזו קצת יותר, וירטנו השכם וערב על רוחב פס.
        לכן כמאמר הרבי “תתעוררו” הרשת היא מה שאנו מוצאים בה. אם נשלם או לא נשלם לא נשנה את הבסיס.
        מה שכרגיל, משאיר בידנו את הבררה
        לשלם הרבה כסף ולהסתפק בתכנים בנונים ומטה
        לשלם מעט כסף ולהנות מהיתרונות הברורים של הרשת
        אני ואתה, כנראה , עשינו את בחירתנו

        • רובי נמדר

          בבקשה: למד אותנו כיצד להוזיל את שיחות הטלפון לחו”ל. יש לך הזדמנות ליצור דור שלם של אנרכיסטים. תסביר בפשטות איך אתה חוסך אלפי שקלים בחודש

    • הרשו לי לשאול שאלת תם, ממעמקי בורותי הזועקת, כדי שגם אני אוכל (אולי, במאמץ רב) להשתתף בדיון הקולח.

      ממה מתפרנס אתר כמו בננות, למשל?

      הרי למיטב זכרוני ג’ו לא הוצע למכירה פומבית. וגם לא האקס.
      או שפיספסתי משהו..?

      • אתר כמו “בננות”, (אני לא מדבר מידע אישי מבוסס, חשוב לציין) מבוסס על הרבה כוונות של אלה שיוזמים אותו, מקדישים הרבה זמן איכות (שזה שווה כסף) מגייסים הרבה בעלי רצון טוב וכוונות טובות. בכוחות משותפים ועם השקעה כלכלית קונקרטית שולית, ניתן להרים אתר.

        כאשר האתר גדל, השירותים מתרחבים, מס’ הגולשים הולך וגדל זה מתחיל להיות יותר קשה. סיוע יכול לעלות ממון. לפעמים על רקע שכזה יש חיכוכים בתוך קבוצת המייסידם.

        אתר כמו “בננות” יכול להפוך לעסק כלכלי, כמו עיתון. אם הוא יהיה מספיק נפוץ, מספיק מבוסס, יהיו מי שיש להם אינטרס להגיע לקשר עם הגולשים שמאחורי ה”ניקים” השונים.

        לצורך מימון ביניים, מוצעים אכן למכירה, ג’ו, האקס ומחפשים מישהי שתלווה אותם בדרכם זו. את מוכנה?

        🙂

      • אלמוני

        אני יודע את התשובה
        אך לא אוכל לענות על השאלה
        אבל אשמח לשמוע תשובה מהמחוקקים

      • רובי נמדר

        לדעתי, ג’ו המבתק לא יסכים לעמוד למכירה פומבית. שום מחיר שיוצע עבורו לא יהיה מספק בעיניו. אני צודק או שאני צודק?

    • אנטינונימוס

      נראה לי שאתה טועה.

      פעימות המונה, הכניסו, למי שהכניסו. היום מתפתחים הסדרי גלישה שונים, כך שפעימות המונה, בטח מחוץ לישראל, לא מהווים את העיקר. כבלים ואמצעים אחרים משנים גם את החוקים האלה.

      אבל מה שחשוב, זה בכלל לא מתנגש עם מה שהפרחח אמר. בשפתו.

      הוא אמר שיש אינטרסים אחרים שגורמים לגדולים לרצות לראות אותך גולש ולשם כך הם יציעו לך תוכן בחינם. התשלום יבוא מכיסך במקום אחר.

      אחת חושבת שזה מהפרסומות, השנייה שזה יבוא מרכישות נלוות, את חושבת אנונימוס, שזה בא מפעימות המונה ויש סיבות עלומות נוספות. אלה ואף אלה הם האינטרסים הנלווים.

      כלומר: בעלי האתרים עושים בכל על מנת שיותר גולשים יגיעו אליהם, מאיזו שהיא סיבה כלכלית הידועה רק להם ולאנונימוס, בעלת המידע הפנימי, לצורך כך הם מציעים גם תוכן בחינם…

      הבנת את זה אנונימוס…

      פרחח איך אני בשבילך?

      • אלמוני

        עליסה עזבה את ארץ הפלאות
        די עם הרומנטיקה הזאת סביב הרשת
        האינטרסים הכלכלים של האריות לא נהירים לי כלל וכלל
        YET
        המגמה הברורה למדי של פקיעת הבועה מוכיחה שגם החברות הגדולות מבינות לאט לאט שהכל מסתכם בפעימות מונה
        יחי ה LOW TECH

        • אנונימוס. זה בכלל לא משנה אם זה היי-טק, לואו-טק, פרסום או זאבאביר בשוקו. העניין הוא פשוט. נותנים לך תוכן חינם כדי שתגיע. ומזה שתגיע הם רוצים להרוויח. מי שיטעה לא ירוויח. מי שיצדק ירוויח ולא משנה ממה.

      • אתרי התוכן הם כמו דילרים של סמים, היום הם נותנים תוכן בחינם בתקווה שבעתיד לא תוכל להתנתק מהם ותהיה מוכן לשלם עבור השירות.

        הפס הרחב. היום האינטרנט דומה לתוכנה WORD הישנה שלא היתה זקוקה להרבה נפח דיסק וזיכרון. התרגלנו אליה למרות הבעיות הרבות שבה, והיום חייבים כדי להתקינה למחשב חדיש.

        בעתיד, מרבית האתרים יתחילו להשתמש ביכולות של הפס-הרחב ואז אנו “המכורים” נאלץ להצטרף ולשלם הרבה כסף לספקי השירות.

      • אלמוני

        ובנוסף
        הסדרי הגלישה לא משנים כהוא זה לבעלי התשתית (AKA NEZEK)
        להם חשובות רק הפעימות
        מאחורי כל הסדר מצליח עומדת פעימת מונה
        25אג ל5 דקות

  3. אלמוני

    גברת חגית הנכבדה
    כשאת אומרת שהפס הרחב יוסיף לכמות ולאיכות
    האם את מתכוונת לכמות ולאיכות שאנו זוכים לראות בערוץ 2 ?

    • נו באמת אנונימוס, למה הדמגוגיה?

      ערוץ 8 והנשיונל ג’יאוגרפיק, הם חלק ממה שהכבלים נתנו כאשר טכנולוגייתהעברת הוידיאו השתנתה. הכבלים לעומת אנטנות (זוכר?!) זה הפס הרחב לעומת קיים (רק בעוצמה רבה יותר).

      רוצה תבחר ערוץ 2, רוצה תבחר ערוץ 8, רוצה תלך לך ללווין. יותר אופציות, יו8ר טכנולוגיית העברה זה יותר חופש בחירה.

      וכולם מחנכי הדור.. אויש, מה יהיה עם האיכות, כאילו שלפני זה כולם ידעו את שייקספיר ושלום עליכם בשפות המקור עם מבטא מדוייק. יאללה. די עם זה.

      • אלמוני

        ערוץ 8 וכל אוניברסיטה אחרת היו יכולים להקלט גם באנטנה
        וכן אני זוכר
        ושוב רק הוכחת את טענתי כל אחד יבחר מה שמוצא חן
        ואל לנו להתלונן על תכנים וכספים
        בניגוד לערוץ הקניות המלאי ברשת לא מוגבל וכל אחד ימצא שם משהו
        אבל כמו בכל תחום המבחר מוריד אוטומטית את האיכות, וברשת, שאכן יופיה הוא בגודלה ובפריצותה העניין בולט יותר ויותר למחפשי תכנים “””איכותיים”””.

        נסכם בכך
        עוד כשעה אחזור לביתי הקט
        ושם אין לי רשת
        עלוקה שכמוני

  4. חגית גל

    ראשית, לשאלת תנובתן של הפרות בבננות:
    אצלנו בקיבוץ (ממש כמו בקיבוצים אמיתיים) אין רווחים, רק אנשים עם חיוך וכובע טמבל.
    אם עובדה זו לא היתה ברורה אזי כדאי שכולם ישננו את העובדות. הדמויות הפועלות באתר נותנות חלב בהתנדבות מלאה, שזה לא מצב רחוק מדי משאר אתרי התוכן הטובים בארץ.
    היום אנשים משלמים כסף בשביל הנישה שלהם, הווה אומר מועדון כושר, מועדון לילה, פאבים,
    טיולים, מגזין וכו’ לפיכך לגיטימי והגיוני יהיה לשלם דמי מנוי לספק תכנים קבוע.
    מאידך, אם נעשה זאת, הרגנו את אחד הדברים הכי יפים שקרו לנו: חופש קבלת והעברת המידע. הכל חינם ולכולם, זוכרים?
    וזו, להערכתי, הדילמה הגדולה מכולן.

    • אלמוני

      I just wanted to remind you the that Kibbutz concept has failed. I find it pretty weird that Bananot does not host ads. Any particular reason? I don’t think that this will scare readers away.

      • רובי נמדר

        זה שרעיון הקיבוץ נכשל לא אומר שהוא היה רעיון רע. הוא היה רעיון מדהים, אבל היישום שלו היה בעייתי, מסיבות שונות, לאו דווקא מהסיבות הנכונות. מי שמטווח את הרעיון הקיבוצי בכללותו, כמו גם את התורה הסוציאליסטית, את האידאולוגיה השיתופית-שוויונית, עושה עוול וחותר נגד הרעיונות היותר אנושיים שהצליח האדם להעלות במוחו. גם הרבה יצירות מופת נכשלו, זה עדיין לא מוריד מאומה מגדולתם.

        • רעיון הקיבוץ נכשל, ורעיון הקומוניזם נכשל( בכל מדינה בה יושם) מפני שיש רעיונות שטובים, אך ורק בתאוריה.
          לטעמי, אם בבננות היתה מוצבת מודעה קטנה שמפרסמת את חברת לאנקום, או פלאפון, או הרשמה למכללה למינהל..שום דבר רע לא היה קורה. אבל בחירה של האחראיות.
          ולרעיון המרקסיזם..מרקס העלה את הרעיון שבו העובדים מתאגדים יחד, וחותרים כנגד ה”עשירים” ,במאה השמונה עשרה, בעודו צופה בחברה האנגלית באותה תקופה, שבה היו מעסיקים נשים וילדים במשכורות רעב, במפעלי תעשיה. ההבדל היחיד הוא, שאם מנהל לא היה מעביד עד חרפה את העובדים שלו, הוא היה מפסיד.
          אבל, הוא לא הביא בחשבון את התפתחות הטכנולוגיה.. כלומר, הוא אל דיבר כלל על החברה שלנו, במה העשרים ואחת, כאשר הטכנולוגיה יוצרת מקומות עבודה ואפשרויות להעסיק ללא עבדות. ולכן, לדעתי, זה מהווה נימוק מספק לכך, שהרעיונות היו טובים בתאוריה,אך ורק למאה השמונה עשרה, ולא חס ושלום לשום חברה המעוניינת להישאר בריאה, במאה שלנו.

          • רן הקטן

            ראיון הקיבוץ לא היה גרוע ולא פשט ת’רגל.
            הוא פשוט לא עמד במבחן הזמן.
            הרעיון בזמנו היה מצויין, אולי היישום קצת פחות(טראומות חדרי הילדים).
            בכל מקרה זה שהקיבוצים לא החזיקו מעמד במשך השנים זה בגלל שאנחנו כחברה, כמשק וכצרכני תרבות השתננו, עברנו מוטציות ובשאיפה גם השתפרנו.
            אבל תגידו, יש על לגדול בקיבוץ? בין המתנדבות, הסמים והמדשאות?
            אין אין איןןןן

    • אלמוני

      ותגידי לי שרעיון ה”””START UP””” לא קסם לכם לחלוטין?? ?? ?

      • רובי נמדר

        אז קסם להם הרעיון של “סטרט אפ”, אז מה? “ג’וב אינפו” היא חברת סטרט אפ לכל דבר, שגם מרכזת נתונים וגם מעניקה שירות וגם מספקת תוכן

        • שירלי

          שאנחנו ”סטרט אפ”.
          מאחורי חברות סטרט-אפ עומדת טכנולוגיה ואילו בננות לעומת זאת הינו אתר תוכן לכל דבר. אלא אם כן אתה מחשיב את ג’ו המבתק כסטרט-אפ.

    • כתומה

      אני יודע שאני מגזים עם השאלות הבאות, אבל מכיוון שכבר התחלנו לדבר על “בננות”, אז:

      א – האם יש ל”בננות” תכנית עסקית כתובה?
      ב – האם יש סיכוי ש”בננות”, חו”ח, יסגר, כמו למשל “אקסיומה”.
      ג – האם חשבתם על האפשרות לגבות מאיתנו דמי מנוי?

      • שירלי

        בננות לא עומדת:
        א. להנפיק.
        ב. לגבות דמי מנוי.
        ג. להציע את האקס המיתולוגי למכירה פומבית.

        מגזין התרבות אקסיומה היה שונה לגמרי מבננות בנושאים, במבנה התכנים ובהתנהלות ומטרות ‘האירגון’. בעבר הציע בועז לחברי ‘אקסיומה’ להתארח על השרת קורקינט (שקיים מיוני 96) בוא מתארחות בננות ועוד שבעים אתרים שונים ללא עלות, במטרה לקדם את התוכן באינטרנט הישראלי.
        כמו שקורקי.נט ממשיך בפעילותו השוטפת, כך גם ‘במה חדשה’ ו’בננות’ ימשיכו לדעתי להתקיים.

    • אני רוצה לשלם כסף עבור תוכן, ואת טוענת שלתת לי אותו בחינם זה דבר יפה?
      לכפות עלי עסקה שאני לא מעוניין בה זה דבר יפה?

  5. רויטל

    שבתור אחת, גולשת כבר כמה שנים, פריקית אינטרנט, שהמשכורת שלה מגיעה
    מ”עולם ההיי-טק”, יהיה נחמד לגלוש במהירות של יותר משלושים ושלוש שש מאות
    בבית, שיהיה יותר מעניין ברשת(אחרי שלוש שנים, הדברים מתחילים להיראות
    אותו דבר), שיהיה יותר נעים לשבת וללמוד הרבה, בלי יותר מידי תקיעות, רעשים
    על הקו, והודעות סרבר מעצבנות. פסי רוחב(להלן:”השיטה”) יעשו טוב באותה מידה
    שיעשו רע. כמו כל דבר שהטכנולוגיה שלנו מציעה היום. מחד-מהירות גלישה, תכנים
    רבים, בלה בלה בלה, מצד שני, ואני עדיין מסויגת, רמת התכנים תרד.
    תכנים, הם עסק רגיש. עדיין, לדודו טופז, דן שילון, שמש ושות’ היה את הרייטינג
    הכי גבוה. היו אלה תוכניות עם המכנה הכי נמוך, ועדיין הם מלכי ערוץ שתיים.
    כל המדיות, בין אם זה טלויזיה, או רדיו, או אינטרנט-כולן מוכרות לכם אשליות.
    כשיש ביקוש, תמיד יהיו אלה שיספקו את ההיצע(עיתוני נשים, טוק שואוס,
    אתרי פורנו והמבורגרים).
    מצד שלישי,
    כל אחד, אם אני לא טועה, יכול למצוא את עצמו בכל הממליגה דוט קום הזו.
    מסכימה עם חגית, שענקים יאכלו את הקטנים, אבל עדיין, תמיד יהיו את אלה
    שיעשו את זה בשוליים, ויעשו את זה נהדר. גם הכבלים, כשהתחילו לקחת נתח
    גדול כל כך בכל הוויית שעות הפנאי של הישראלים, היו כאלה שזעקו על התכנים,
    על זה שילדים ובני נוער נצמדים לטלויזיה מהרגע שחזורים מהביצפר, על רמת
    תוכניות נוראית בערוץ שלוש(שידורים חוזרים, אופרות סבון), על סרטים סוג ז’ בערוץ
    הסרטים, ובאובר פופיקים בערוץ הילדים עם סדרות אלימות כמו פאוור ריינג’רס
    ושות’. עכשיו, יש בום גדול של אינטרנט(בעצם היה כבר בום, עכשיו זה האפטר
    שוקס). אחי, בן העשר, גולש כמעט כל ערב לאתרי ילדים, מוריד משחקי פוקימון,
    ומצ’טצ’ט עם בנות בנות אחת עשרה מחיפה. אני הייתי משחקת תופסת וקלאס
    מתחת לבית כשהייתי בגילו. אני משתדלת להיות סבלנית לכל הטראראם הטכנולוגי
    הזה שסובב את כולנו, אבל בינינו, זה מסוג הדברים שכאינדבידואלים, לצערי אין
    לנו שליטה עליהם. אז קניתי לו את שני הספרים של “הארי פוטר”, אני יושבת ומשוחחת
    איתו בגינה על דברים שלא קשורים למפרט הטכני של המחשב החדש של
    הבן דוד שלנו, ומזכירה לו גם להנות, לרכוב על אופניים, ולשחק עם חבריו
    בגן השעשועים.
    עכשיו, למה אני מביאה כאן סאגה משפחתית שלמה. כי ככה. כי כל פסי הרוחב,
    האורך והמשווה לא ישנו דבר. החזקים, בעלי הממון ואלה עם עודף ויטמין פי תמיד
    ישרדו, כי כסף הולך לכסף וכינים הולכות לכינים. כי ככה זה. ימשיכו לבנות גורדי
    שחקים על חשבון שכונות דרומיות, יבנו קניונים בכל צומת, ואם אתה לא שלמה
    ארצי, או פוליקר, לא תצליח לגרד פלטינה אם אתה לא מהמשפחה הנכונה,
    או אם מישהו מהמשפחה הנכונה יפיק לך את הדיסק. ואם יש לך רעיון ענק, תיכף
    אמריקה און ליין יקנו אותך תמורת מליונים, ואם יש לך אתר ממש מגניב, תיכף
    טייקונים יקנו אותך וישתלו לך שם חרא פרסומי לכל מקום שתניח עליו את העכבר.
    מה שחשוב, זה שצריך לזכור להיות אנושיים, ולקדם דיסקים ישראלים בכך שתקנו
    אותם מקוריים ולא עשרה דיסקים בחמישים שקלים בטירה ותלכו להופעות ותתנו
    צ’אנס ליוצרים צעירים, ותלכו לראות הצגות בפרינג’, ותגלשו לאתרים כמו בננות,
    ותכתבו מכתבים תומכים למי שצריך על התוכניות הנהדרות שיש בערוץ שמונה,
    ותקנו ספרים בחנויות, לא אי-בוקס, ולכו מידי פעם לסינמטק לראות סרטי גמר
    של סטודנטים, ואולי, אפילו, תיצרו בעצמכם. תכתבו ספר, תכתבו מוסיקה, תעשו
    סרט דל ממון שיותיר אותי המומה, כי הוא היה נהדר, ולא בגלל שספילברג עשה.
    רק אל תתמכרו לי לחרא התעשייתי הזה, שמנקר יומם ולילה ומלמד אותכם
    שלקנות נכון, לחיות נכון, לאכול נכון ולהזדיין נכון זה רק אם למדתם את זה מהרשת .
    כי כשאחי יגדל להיות בחור צעיר, הייתי רוצה להאמין שהוא יגדל לחברה לא מנוכרת,
    שמזינה עצמה בהקלקות אצבע.

    • אז זה בדיוק ההבדל בין הקיבוץ לאינטרנט ובין עולם הדגים והכרישים לאינטרנט. הגדולים לא בהכרח יאכלו את הקטנים, ורעיון השיתופיות יצליח. הוא כבר עובד. האינטרנט מאפשר את זה והאינטרנט גם עובד (lietrally) ככה, ואם זה הצליח בתוכנה אין שום סיבה שזה לא יצליח בתכנים. זאת אומרת יש כמה סיבות אבל למרות קיומן זה יצליח ולמעשה כבר מצליח איך? תאלצו לחכות בסבלנות ולקרוא… מבטיח לספק תשובות (למי שישלם כמובן :-))

    • אם אני מבין נכון את רעיון הפילוח המדויק וההעדפות האישיות שמביאה איתה האינטרנט, אז במקום לשלם 200 ש”ח על מנוי להארץ, אני מוכן לשלם 40 ש”ח על המוסף הכלכלי, ועוד 10 ש”ח על מוסף ספרים, ועוד

      וזה העניין

      50 ש”ח על בננות, או על במה חדשה, או אני לא יודע מה.

      אז לבננות לא יהיה את מספר הקוראות של לאשה, אבל בננות יפרנס את עצמו, ויספק תוכן לצרכנים שלו.

      • שירלי

        אני לא מאמינה שהגולשים צריכים לשלם עבור התכנים שמציעים המגזינים. עלויות התחזוק וההפקה של אתר אינטרנט נמוכים בהרבה מאלו של עיתון מודפס. מה גם שלא חסרים עיתונים מודפסים שלא גובים שכר ומתקיימים אך ורק מפרסומות.
        בארץ, אם אני לא טועה, עדיין לא התממש השירות המצויין בו גולשים יכולים להזמין מהדורות מודפסות של המגזינים המקוונים גם כן ללא תשלום. אבל זה כבר נושא אחר.

    • בועז כהן

      בראבו, רויטל. אהבתי

  6. רויטל – אותי שכנעת

  7. בואו נתחיל לרגע ממקום אחר…
    צריך, לדעתי, להבחין בין “מידע” ל-“ידע”. קשה לתת בדיוק הגדרות והגבול בין מידע לידע נוהג לטשטש את עצמו מפעם לפעם – אבל רק לשם המחשה: קראתי את המאמר של חגית ואת כל התגובות אליו… זהו המון מידע. אבל מתוכו הפקתי כמה הערכות (מלומדות יותר או פחות… על זה אפשר להתווכח) על הסבירות שיהיו אתרי תוכן איכותיים, ועל הסיבות לכך וכו… כמו כן צברתי לא מעט ידע על המגיבים עצמם (ידע שמן הסתם נחוץ מאד לאותם אלה שמתעניינים בפילוח מדוייק וכיוצא בזה). הידע שצברתי הוא צרוף של כל המידע, בחירת החלקים הרלונטיים ממנו, הסקת מסקנות וכו….

    למה זה רלוונטי לדיון?
    כי הכסף הגדול לדעתי לא נמצא במידע. זה ימשיך, כך אני מקווה, להסתובב חופשי ברשת. הכסף יגיע למי שיצליח לאגור ולספק ידע. אתר תוכן, יכול (וצריך) לספק חינם הרבה מידע, ולהשתמש בצרכניו באופנים שונים כדי להפיק מתוך המידע הזה ידע. את הידע הזה אפשר למכור בכסף. רק מי שיוכל לגבות את המידע שהוא מספק ביצירת ידע יצליח. את המודל הזה מיישמים אגב די בהצלחה בשוק הפיננסי. כל המידע על חברות בורסאיות, חייב על פי חוק להיות גלוי לציבור. אם כך ממה כל האנליסטים מרוויחים? מכך שהם מנתחים את הידע הזה, כל אחד על פי דרכו והופכים אותו לידע חדש בצורת דוחות או המלצות. את הידע הזה ברוקרים רבים מוכנים לקנות בכסף רב.
    ואתגר לנשות (ואנשי) בננות…. איך ליצור ידע מכל אוסף הכתבות והתגובות ומאוסף הגולשים הנאמן וכו… ומי יהיה מעוניין בכזה ידע…..רמז: מפרסמים זה כיוון נכון אבל בהחלט לא יחיד ולא הרווחי ביותר…

    • אלמוני

      עמית,
      בכל זאת הבעיה ברשת לדעתי היא לצבור את אותו ידע. כשאני נדרשת למלא טופס אני מפברקת נתונים, האימייל שלי אנונימי ואני גולשת בדרך כלל בפרוקסי.

  8. התחסדות

    הכל נכון. רק הפרופורציה אובדת לה אי שם. כשכתב מי שכתב “שרוב האנשים בעולם לא יודעים להקליט בוידאו שלהם” אנחנו ממהרים להשתכנע ולשכוח שלרוב האנשים בעולם אין וידאו, שרוב האנשים בעולם מעולם לא ראו וידאו ושרוב רובם של האנשים בעולם רעבים מאוד ברגע זה ממש. לא נח לזכור את זה. לא נח להסתכל על הגוף המתנוון של עצמינו. הרבה יותר קל למרוח קצת מייק-אפ היי-טקי, לעשות מתיחת פנים לתוכן, והגדלת חזה לרוחב פס. יש מחיר לקידמה. רק לא אנחנו אלה שמשלמים אותו. אם תבוא מתוך הרשת המהפכה שתצליח לחלק בין כולם את האוכל שיש בעולם – דיינו! עזבו אתכם מהאיכות האינטלקטואלית והאקספרמנטלית של התוכן…. ואם האליטה אליה כולנו משתייכים צריכה עוד קצת חומר בערה רק בשביל שתיטיב להשרף, אזי אני בטוחה שסופנו להשרף כולנו… אף טכנולוגיה, אף אתר או כתב, התנדבותי ואקספרימנטלי או שווקי ופרסומי ככל שיהיה לא יצליח לגבור על חוק שווין הריכוזים. הקומץ הדיגיטלי הממוזג ייתנדף ויימחה אם לא ילמד לחיות, להתמזג ולפעול יחד עם הרוב החולה והגווע.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *